נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וּתְכֻלָּה לָרָקִיעַ,

אֲשֶׁר נֶעֶצְרָה בְּגָבְהָהּ;

עַיִן פְּקוּחָה לָרְוָחָה שֶׁתַּגִּיהָּ

בְּהִירוּת הַשַּׁלְוָה;

וְשֶׁקֶט צָלוּל. וְקוֹל כִּי יַגִּיעַ –

כְּדֶלֶף טִפּוֹת בַּמְּעָרָה;

וְרֹחַב שֶׁל חֶסֶד, וְלֶטֶף מַרְגִּיעַ…

צָהֳרֵי סְתָו הַשְּׁלֵוִים!

אַחַר לַהַט קַיִץ

אוֹ מוּל סוּפוֹת חֹרֶף –

אוֹנְכֶם כֹּה זוֹהֵר וְרוֹגֵעַ?

21.2.1939