רקע
דבורה בארון
מכתבים

 

1. לצ. ז. וינברג 15.4.1907    🔗

למר צ. ז. וינברג.1

אחי!

לבוא אתי בחליפת־מכתבים הנך מבקש? – “אָח!” עונג רב תגרום לי בזה. רב הוא מספר המכתבים שאני מקבלת מאחי הסופרים – ואתה כלום לאו אחי הנך? –

מזמין אתה אותי לבוא סוב’לקה? – הלא תאמין, אחי, שאלמלי היתה שעתי פנויה – ודאי שלא הייתי מסרבת, אלא, לצערי, הריני עסוקה וטרודה עכשיו: לפני שבועות אחדים התחלתי מבקרת כאן2 את הגימנזיום. התחילו עכשיו הבחינות, ואנכי – כל־כך הרבה אני צריכה לשנן וללעוס! (זה שנתים שלא טיפלתי בלמודי הקורס).

מה נשמע בעולם הספרות העברית? הקורא אתה את “השלח”? ומהו? ו־“המעורר”? – קיבלתי מברֶנר את החוברות ב' ו־ג', אלא שאין אני קוראת: אין לי פנאי. – על אודות האדון סטרפולסקי3 שאלתי כבר, אלא שאיש אינו מכיר אותו. אם בא אתה אתו בחליפת־מכתבים – כתוב נא אליו, שיואיל לסור אלי.

נו, שלום לך!

מכבדתך דבורה באראָן.



 

2. לצ. ז. וינברג 6.5.1907    🔗

למר צ. ז. וינברג.

אחי!

קיבלתי זה עתה את גלויתך. לפי דבריך שלחת לי איזה מכתב לקובנה – האומנם? ואחי לא כתב לי כלום על אודות מכתבך זה. תמהה אני!

שמא יכול אתה למסור לי עכשיו את תכנו של אותו מכתב – בבקשה ממך!

שלום לך וברכה!

מכבדתך דבורה בארון.

פ. ס. האדון סטרפולסקי, השוהה עכשיו, לפי דבריך, במַריאמפול, לא נזדמן לי עדיין.

ב.


 

3. לצ. ז. וינברג 21.6.1907    🔗

למר וינברג בסוב’לק.

לפני הרבה, הרבה שבועות קיבלתי את גלויתך האחרונה ועדיין לא עניתי לך. זהו “סקַנדל!” האין זאת? אולם מה אעשה, ואנכי – עסוקה וטרודה הייתי בעת האחרונה ופנאי לא היה לי לכתוב.

לפני נסעי ממַריאמפול שלחתי לך פתקה קטנה ביד אחת מתלמידות הגימנזיום שלנו – הקיבלת? – אל מר סטרפולסקי נתודעתי שעות אחדות לפני נסעי ממַריאמפול. רושם טוב עשה עלי בר־נש זה. חבל שרק שתים־שלוש שעות אפשר היה לי לבלות בחברתו!

נו, שלום לך.

מכבדתך

ד. ברן.


 

4. לצ. ז. וינברג 27.6.1907    🔗

למר צ. ז. וינברג

אחי החביב!

וסבור הנך באמת שאותו ה“סקנדל” ישְנה עכשיו עוד הפעם? – טעות בידך, אחי! דע לך שמטבעי אין אני קמצנית במכתבים כלל, ומכיון שפנאי יש לי, הרי אני אוהבת לכתוב לכל אלה הקרובים אל לבי לפעמים תכופות־תכופות!

“במה אני עוסקת?”; “הכותבת אני?” – לא! בעת האחרונה לא טבלתי אף את קולמוסי בדיו: בשעת הבחינות הייתי עסוקה; פנאי לא היה לי, ועכשיו – הרי אני רוצה לנוח קצת; מלבד זאת הרי גם עכשיו אין אני הולכת, או יושבת בטל: בבית האדון בליומנטהאל יש לי זה, מה שקוראים “קונדיציה”; צריכה אני לדבר את בניו עברית וללַמד אותם מעט צרפתית ורוסית. היוצא מדברינו הוא, שרובו של יום אני עסוקה גם עכשיו, וכשיש לי פנאי – הרי אני קוראת מעט צרפתית, או מטיילת ונהנית מזיו הקיץ.

להתראות אתך, אחי, בקיץ זה, כפי שהנך רואה, כבר אי־אפשר לי; אלא – יבוא יום!

שלום לך!

מכבדתך ד. ברן.


 

5. לצ. ז. וינברג 18.12.1907    🔗

למר וינברג בסוב’לק.

וינברג חביב!

בשם האגודה “דוברי־עברית” שבכאן4 הריני כותבת לך הפעם. לפני שבועות אחדים נוסדה פה האגודה הנ"ל. חבריה – כשלושים וחמשה וביניהם כעשרים וחמש חברות.

כפי ששמעתי, מספר חברי האגודה הסובלקית הוא ג"כ למטה ממאה, ובכן הרי טוב היה, לפי דעתי, אלמלי היו שתי אגודות אלו מצטרפות לקבוצה אחת.

תואיל להציע את הדבר לפני יתר חבריך ולהודיע לי אחר־כך את הסכמתם.

שלום!

מכבדתך ד. בּרן.

פ. ס. העלמה רחל יבקובסקי דורשת בשלומך.


 

6. לג. שופמן (חותמת הדואר: 4.1910.(?)    🔗

שופמן חביב!

קיבלתי זה עתה מכתב מקבק5 והוא מבקשני “להיות שכנתו” ב“השלכת” שלך.

הנה! ואני – מכיון שעברו שבועות וירחים וממך לא נתקבלה שום תשובה על מכתבי – סבורה הייתי, שכבר חזרת ממחשבתך להוציא את הקובץ הזה.

ועכשיו מה? ואני הלא הבטחתי לשלוח לך איזה דבר.

או – שמא אין לך כבר צורך בחומר בעד קובצך זה? בבקשה להודיעני, שופמן!

והנני ההוגה לך חבה

דבורה.


 

7. לג. שופמן (חותמת הדואר: 5.1910.(?)    🔗

למר ג. שופמן בלבוב,

קיבלתי את גלויתך עם “הפיוסים” שלך – הו – אתה!

“ודברי בעד ‘השלכת’ מה יהא עליו?” נו, ניחא, שופמן – אם רק ירשה לי מצב בריאותי – אכתוב בעדך איזה ציור או רשימה.

שלום לך וברכה!

מוקירתך

דבורה.


 

8. למנחם פוזננסקי (חותמת הדואר: 5.5.13)    🔗

יפו, יום – – לחודש ניסן, תרע"ג.

למר מנחם פוזננסקי6 בלודז.

סופר נכבד!

שלחנו לך מכתב, שלחנו לך את הגליון שבו נדפס ספורך (אכז' שני תקבל), ושלחנו לך גם הונורר7 (ע"י סופרנו בלודז) – האומנם לא קיבלת את כל אלה?

את “הפרפורים הראשונים” שלך קראו הקוראים – והללו. יהי רצון שנקבל ממך ציורים כאלה לעיתים תכופות. במכתבי הקודם ביקשתיך לאמר שלום בשמי למשוררנו י. קצנלסון – המלאת את בקשתי?

שלום לך וברכה! אם יש איזה דבר תחת ידך – אנא, שלח אותו תיכף.

בכבוד

דבורה באַרון.


 

9. לא. א. קבק    🔗

יפו, יום ג' לחודש אלול תרע"ג.

ידידי א. א.א קבק, שלום לך!

התזכור את הבטחתך בנוגע ל“הפועל הצעיר”?

הנה ממשמשת ובאה שנה חדשה, וטוב ורצוי מאד היה שאיזה דבר ממך יבוא בגליונות הראשונים. עשה, איפוא, חסד, קבק, וכתוב ושלח לנו מה שהבטחת לשלוח. שלח תיכף – ונברכך!

ושלום לך ולכל אשר לך.

בהוקרה

דבורה.

שלום רב מאהרנוביץ.


 

10. למנחם פוזננסקי    🔗

יפו, יום – – לחודש אלול תרע"ג. (חותמת הדואר: 6.10.1913)

להסופר מנחם פוזננסקי בלודז.

מר פוזננסקי נכבד!

הנה ממשמשת ובאה שנה חדשה, וטוב היה שתזכור את “הפועל הצעיר” ותשלח לנו איזה דבר בשביל הגליונות הראשונים.

העתון שלנו הריהו זקוק לחומר, ואתה הן יודע הנך לכתוב ספורים כל־כך יפים – כתוב, איפוא, ושלח לנו דבר. ראה – הלא הבטחת!

ושלום לך וברכה ממני ומכל חברי המערכת.

ד. בארון.


 

11. לא. א. קבק (בלי תאריך).    🔗

ידידי א. א. קבק!

ובכן אתה מבטיח לכתוב מאמר בקורת על כתבי ש. בן־ציון? – יישר כוחך! הלואי שתמלא את הבטחתך זו בקרוב – ותבוא עליך ברכה. – קטעים מספורך החדש אני רוצה ורוצה; עוד יותר טוב היה אלמלי הסכמת להדפיס אצלנו את כל הספור. בנוגע להונורר נתפשר: אנחנו משלמים, כידוע לך, 60 פר'8 בעד גליון, אולם אתה – אם תדרוש יותר – נוציא אותך מן הכלל.

להצעתך בדבר שלושת הספורים שלך היתה המערכת מסכימה בשמחה רבה, אבל – הן בענין כזה צריכה היא להשקיע איזה סכום של כסף, וזה אין לה, לצערנו – אָין. גם בהוצאת כתביו של ש. בן־ציון לא השתתפה ולא השקיעה כלום וג“כ מפני הטעם הנ”ל.

ועכשיו הערה קטנה:

ספוריו של ש. בן־ציון “חיים של פרנסה” ו“איש הקהל” ספורים ישָנים הם, ספורים שנדפסו בזמנם ב“השלח”, אלא שעכשיו תקן אותם המחבר, שפרם, עבדם ושינה את שמם – ולא יותר.

וגם זה, קבק:

במשך הזמן שאני יושבת ביפו הדפסתי כעשרה דברים, בערך, (אתה אומר לא כלום, או כמעט לא כלום), ואם בשתי השנים האחרונות איני כותבת, או כמעט שאיני כותבת, הרי לא הישיבה בארץ־ישראל גרמה לכך, אלא מצב בריאותי הרופף ועוד דברים כיוצא בזה, ולא צריך, איפוא, להאשים את הארץ!

* * *

ועכשיו – שלום לך וברכה, ענה על מכתבי וכתוב בכלל.

מוקירתך

דבורה.


 

12. לא. א. קבק יפו, יום – לחודש אדר תרע"ד.    🔗

ידידי הטוב קבק!

שלחו לך היום שני כרכים מכתבי ש. בן־ציון, ואני הריני מתפללת שתהא שעתך פנויה, ושתכתוב ותשלח לנו בקרוב מאמר גדול על שני הכרכים הללו. מאמרי הבקורת שלך, קבק, יפים הם, יפים באמת, וש. בן־ציון – כבר הגיע הזמן שיכתבו עליו איזו דברים של טעם.

ועכשיו הנה יש לי אליך בקשה:

שלח לנו, קבק, קטעים אחדים מספורך הגדול בשביל “הפועל הצעיר”. מה? הן לא תסרב? עניני בלטריסטיקה אחרים – אומר אתה – אינך יכול לכתוב (וצר מאד!), פנאי אין לך, אולם – קטעים אחדים מספורך הגדול? הן תעשה זאת?

ומשום מה אינך כותב כלום על חייך ושלומך?

שלום לך – וענה!

בהוקרה

דבורה.

שלום מאהרנוביץ.


 

13. למנחם פוזננסקי יפו, יום – לחודש אדר תרע"ד.    🔗

להסופר הנכבד מנחם פוזננסקי!

עד אנה תשכח את “הפועל הצעיר”?

ד. ב.

“אצבעות” שלך הוא דבר נחמד – יישר כוחך.


 

14. לא. א. קבק (בלי תאריך).    🔗

קבק חביב!

יישר כוחך בעד מאמרך. יפה הוא, קבק, יפה למרות מה שכתבת אותו בתנאים קשים – תבוא עליך ברכה!

הונורר ישלחו לך תיכף אחרי שיודפס המאמר (חציו נמסר כבר לדפוס), ואתה, קבק, כתוב ושלח לנו עוד דברים יפים – הלא תשלח?

ע"ד תנאי ההדפסה אצל אתין שאלתי את ש. בן־ציון. הוא, ש. בן־ציון, שלם מאה פר', בערך, בעד כל גליון (הוא הדפיס 1775 אכז' מכל כרך).

את ספורך “אהבה” איני קוראה, לצערי, כסדרו: לא כל גליונות “הצפירה” מגיעים לידי – וחבל.

משלומי לא כדאי לכתוב. שלום רב לך!

מה שלום הגברת?

בהוקרה

דבורה.


 

15. לדויד שמעונוביץ (שמעוני) (חותמת הדואר: 16.5.1922).    🔗

שמעונוביץ9 היקר,

התוכל לשלוח את הסריה “לוֹ” שלך בשביל גליון ספרותי לחג השבועות? קיבלתי לשם זה מן הקופה 5 פונטים, ואותם אשלח לך תיכף אחרי שאקבל את תשובתך (תכתוב רק איך ועל ידי מי לשלוח) – ענני, איפוא, תיכף, שמעונוביץ, כי הזמן קצר.

ושלום רב לך ולכל אשר לך

דבורה.


 

16. למרדכי טמקין (בלי תאריך).    🔗

שלום לך, טמקין10

מן ההודעה שנתפרסמה השבוע11 ידוע לך כבר שסלקתי את ידי מעריכת החלק הספרותי של “הפועל הצעיר”; את מקומי ימלא, כנראה, דויד שמעונוביץ, ולידיו אמסור את שירך האחרון שהוא “טמקיני”, יפה באמת – הלא תרשה?

והנה לך הרשימה עליך. רבינוביץ מבקש שתחזיר אותה לו: רוצה הוא להדפיסה.

ומה שלומך, טמקין היקר? מה יהיה קובץ השירים שאתה ניגש לסדר – הגדול אם קטן? היש לך מו"ל ומי הוא – כתוב.

לשרה12 שלום; התמונה מוצלחת – תודה וברכה.

וזה אשר תשאל בשמי את בן־ישי13:

המותר לי למסור בין יתר הדברים את ה“שירים בפרוזה” לעורך החדש? ואם כן: האמסור את כולם או רק חלק מהם – יכתוב לי.

ואתה ענני, טמקין, תיכף; הכתובת היא: תל־אביב, רחוב ביאליק ושמי.

והנני המוקירה אותך

דבורה.

השלום לאורלוף?14 אם תראה את קמחי – אמור לו שלום בשמי.


 

17. לנ. זוין (טמיר) (בלי תאריך15).    🔗

למר זוין16 בירושלים, שלום!

ספורך “מסור” מונח בין הדברים המוכנים לדפוס, אולם מפני הסתלקותי מן העריכה נדחתה הדפסתו עד עתה; והנה אני מוסרת את החומר לידי דויד שמעונוביץ, עורך החלק הספרותי להבא – – האמסור לו גם את ספורך? – כתוב לי.

סלח, בבקשה, על שתיקתי הארוכה – לא היתה לי אפשרות לכתוב.

והנני המכבדת אותך

דבורה בארון.

כתבתי היא: תל־אביב, רחוב ביאליק ושמי.


 

18. לפישל לחובר תל־אביב, כ“ב ניסן תרפ”ה.    🔗

פ. לחובר היקר,

לא כתבתי לך בחדשים האחרונים, כי ידעתי את טרדותיך. אבל עתה הנה הוטב המצב, ואוכל, איפוא, לשאול לגורל ספורי: היצא הקובץ?17 ומתי? מן הרשימה “משם” נראה לי שקראת את החומר. אגב: רשימה זו שלך נגעה עד נפשי. מה חם הוא היחס, והיאך נובעים מלב טהור דבריך – יברכך אלהים.

על הכתבים שבידך עוד אשוב לדבר. מחכה אני למכתבך, ואתה היה שלום וקבל נא את הרגשות הטובים שיש לי בלבי אליך.

ד. בארון.


 

19. ליעקב כהן תל־אביב, י“ז שבט תרפ”ט.    🔗

למר יעקב כהן, ורשה.

אדוני היקר,

מפני מצב בריאותי הרע אינני עובדת ולא אוכל, איפוא, לשלוח לך שום דבר, אף כי בכל לבי הייתי רוצה להשתתף בירחון שאתה עורכו.

יתכן שכעבור איזה זמן, אם יוטב לי, אכתוב ואשלח לך דבר־מה, אבל אין אני רוצה להבטיח, כי מר, מר להבטיח ולא לקיים.

שלחתי לך השבוע את ספר ספורי18, שמפני רפיון־ידים לא שלחתיו עד עתה.

והנני אומרת לך כל טוב.

בכבוד

דבורה בארון.


 

20. לטובה ברלין – פפיש 20.4.1934    🔗

טובה היקרה,

תודה לך על המתנה היפה. הבחור שלך,19 יעקב־יובל, מצח רבנים לו והוא נראה ככבד־ראש בתמונה – האומנם כן הוא? ומה שלומך, טובה הטובה, הנאצלת? זוכרות אנחנו אותך בגעגועים, אני וצפורה20 שלי, ושתינו היינו משום־מה בטוחות שתהיי פה בימי התערוכה. אולי עוד תמלכי ותבואי באמת? כתבי לנו.

ושלום רב לך ולכל אשר לך.

באהבה

דבורה.

כתבתנו הנכונה היא: כרמיה 32, בית גולדמן, על־יד רחוב הגליל.


 

21. לשושנה פרסיץ יום א', כ“א אייר תרצ”ד.    🔗

לכבוד הגב' שושנה פרסיץ, כאן.

גברתי היקרה,

בזה אני מאשרת את קבלת ההמחאה על סך 25 לא"י, הפרס21 בעד ספרי “קטנות”, ומביעה את תודתי לך ולמועצת העיריה על ברכתכם.

נעים לי להגיד לך, שבקורת־רוח מיוחדת מקבלת אני תעודה זו, תעודת הצטינות ראשונה אצלנו לאשה, מידך את, גברתי, האשה הראשונה העומדת בראש מחלקת החנוך והתרבות בעירנו.

והנני שלך בהוקרה

דבורה בארון.


 

22. ליעקב קופליביץ (ישורון קשת) (בלי תאריך22).    🔗

קופליביץ23 היקר,

את כתבתנו שלחתי לך, וצר לי שלא מסרוה לך בזמנה. מעתה, כשתהיה בתל־אביב, דע, כי לביתנו באים דרך רחוב הגליל, ועד כאן – באוטו מס' 7.

על דברי הברכה שלך שמחתי. ידיד טוב אתה לי, ידעתי.

ומה שלומך אתה, קופליביץ? האלגיות שלך ב“ספר השנה” נגעו עד נפשי. קראתי אותן בקול לצפורה שלי.

כתוב לפעמים איזו מלים.

והיה שלום. שלך בחבה

דבורה.

שלום לך מצפורה ומאהרנוביץ.


 

23. לרבקה אלפרוביץ (אלפר) (בלי תאריך24).    🔗

לחברה רבקה אלפרוביץ,

השורות של אחיותינו העובדות נגעו עד לבי. מסרי את רחשי תודתי לכולן: לחנה ולשושנה וליונה.

“מינה”, אם היא כתבה לי – שלחי לי, אנא, את מכתבה.

ומה את, רבקה אלפרוביץ היקרה? הכותבת את?

כשמצב בריאותי יוטב, אבקשך להכנס אלי, ולעת־עתה שלום לך.

ברגשות טובים

דברה בארון.


 

24. למשה סטבסקי (סתוי) (חותמת־הדואר: 9.1.1944).    🔗

סטבסקי25 היקר,

הרהבת אותי בדבריך הטובים, שהרי ידעתי כי לא איש־מחמאות אתה ומליצה רחקה ממך.

הספר26 נשלח לך באחור זמן, כי בזמנו, כשהופיע, לא נמצאת בתל־אביב.

לראות אותך אני רוצה מאד, ואם תרצה להכנס, הרי השעות 6 – 4 אחרי־הצהרים הן הנוחות בשבילי.

והנני אומרת לך שלום –

בידידות אמת

דבורה.

שלום לך מצפורה. – – –


 

25. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 4.2.44    🔗

צפורה’לי יקירתי,

אתמול, אחרי יומים של ציפיה למכתב, ביקשתי את – שיצלצל, והנה בא אחר־כך מכתבך, ועוד איזה מכתב. איזה סגנון ואיזה הוּמוֹר. –

* * *

את מכתבה של גאולה27 קיבלת כבר בודאי, ובכן את יודעת כי הגב' רוגוב היא פה. ערב, ערב היא באה בשמונה ונשארת למחרת עד שעה עשר. אשה נפלאה, אגב, דקת־רגש, חמה ומאירה – אם. וטוב שהיא ישְנה, כי פֶשה28 מבצבץ ועולה בה לפעמים בזמן האחרון הכעור, כעוֹבש זה על גבי קיר שנתטחב.

את, ציפה’לי, כותבת על הכל ורק לא על העיקר – על שלומך והרגשתך, ואני הלא רוצה לדעת מה אתך. הלא תכתבי לי, יקירתי. – –

את אסתר לא אראה בקרוב, כי היא, המסכנה, נפלה – בחוץ, בשעות ההאפלה – ורגלה החולה היא שנפגעה, כמובן. עכשיו היא מוכרחת “לשבת” ואיזו חברה מחיפה מטפלת בה.

כתבי, צפורה’לי, אם נעשו כבר איזו בדיקות ומה הן התוצאות – ומתי, מתי תוכלי לשוב.

שלום לך ודעי כי הוגה אני בך תמיד

אמא.

אם ה“נקודות”29 אינן דרושות לך, שלחי לנו מעט, כי אנחנו נצטרך לקנות בקרוב קמח.


 

26. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 7.2.44.    🔗

צפורה’לי היקרה,

ממכתבה של גאולה את רואה שהענינים אצלנו אינם יגעים כל־כך, ואת יכולה, איפוא, להיות שקטה, ילדתי, ולא לדחוק את השעה. את הבדיקות יעשו סוף כל סוף. ודאי שאת צריכה להאיץ ברופא ולזרזו, שהרי רק שני שבועות יש עוד לרשותך.

המכתב בצורת יומן הוא טוב, אבל אני הייתי רוצה לשמוע בו גם משהו עליך.

* * *

אצלנו אין שום דבר חדש. היה ביום הששי שמעונוביץ, ובמוצאי שבת – לחובר, דבורה30 ופיכמן. כולם בקשו לדרוש בשלומך. אתמול היה פוזננסקי והוא ביקש למסור לך שלום במיוחד. שמעונוביץ אולי יבקר אצלך כשיהיה בירושלים.

על המגרש מאחורי ביתנו הופיעו כבר ה“סנוניות” הראשונות. כמה אוטומובילים קטנים ואוטובוסים. אני אינני מרגישה בהם ולא כלום, כי אחרי אשר הם מוציאים את נשמת־הבנזין שלהם, הרי הם מוטלים כפגרים מתים. בערב, לאור הלבנה, נראים הם כעדר של חיות־בראשית ענקיות שנתאבנו. – – –

את הסוכר קיבלתי וכבר חילקתי אותו. – – – לנו נשאר מעט מאד.

שלום לך. כתבי לי מכל אשר אתך, אל תעלימי.

שלך אמא.

שלום לך מגאולה. היא הנָה אדם. נבונה ואחראית ומסורה עכשיו, כשאת אינך, כפלים. את האוכל היא מכינה כמעט כמוך. חבל שרק שש שעות היא אתי.

שלום לתחיה.

האפשר לכתוב ישר לבית־החולים – בשבילך?


 

27. לצפורה אהרנוביץ 14.2.44    🔗

צפורה’לי היקרה,

ודאי ראית כבר את – וקיבלת ממנה ידיעות על הבית. אני ממנה לא למדתי הרבה. לדבריה עשו לך בדיקה של “חלוף־אויר”, והאשה הליטאית – אמרה – מכניסים לה גפרית בכל יום – (חמצן?).

הד“ר ב. לא הודיע כלום על שיחתו הטלפונית. זהו דג קר. על בקשתי להאיץ ברופאך, השיב במאון גמור. אין הוא מתערב בעניניו של הד”ר הלפרין. אֶתיקה. נו, מילא.

אם הד"ר הלפרין משחרר אותך השבוע, הייתי רוצה שתודיעי לנו. –

לתחיה תמסרי תודה על הסדור של קבלת הגבינה. – – –

זה עתה בא אלי שליח מיציב. שואל הוא אם יוכל לבוא מחר לפני הצהרים עם “הזקן” (אז"ר). עניתי: לא, לצערי, וביקשתי לדחות. כי מי זה יקבל אותם פה? ובכלל – אין זה הולם עתה את המצב. אולי – בפעם אחרת, כשאת תהיי.

שחורי31 היה אצלי אתמול וביקש לדרוש בשלומך. גם “הליגה V”32 באה והביאה פרחים. (נחוץ מאד!).

אני מקצרת, כי רוצה אני לשלוח על ידי גאולה את המכתב.

תודיעי לנו, צפה’לי, על יום הנסיעה תיכף.

שלום לך –

אמא.

שלום לך מגאולה, מדבורה לחובר, מברודני33, מסטבסקי, משמעונוביץ ומאסתר – מספיק?


 

28. לד"ר ש. א. הורודצקי (בלי תאריך).    🔗

ד"ר ש. א. הורודצקי היקר,

קיבלתי זה עתה את “החסידוּת ותורתה” – מתנה יפה ויקרה לי מאד. קרא אקרא את הספר הזה, אשר את שבחו כבר שמעתי מפי אנשי־טעם.

והנני אומרת לו שלום רב ותודה –

בכבוד

דבורה בארון.


 

29. לל. י. ריקליס (?) לחודש שבט תש"ה.    🔗

ריקליס היקר,

שימחת אותי בברכותיך, ביחוד בזו שאצלת לצפורה ליום הולדתה. כי הלא בשתי השנים האחרונות – שנים קשות ומרות לנו – מנעת אותה ממנה – דבר שציער אותי לא מעט.

ועליך עצמך, ריקליס, אינך כותב כלום. ואני רציתי לדעת מה אתך, מה שלום בניך והיכן הם. הנה אתה אומר: “אתמול כתבתי למוני שלי”, והרי שהוא איננו בירושלים – והיכן הוא? הן תכתוב.

את הספרים אשר שלחת לא קיבלנו. אולי עוד יתקבלו, ואז נודה לך.

שלום רב לך –

דבורה.

שלום לך מצפורה.


 

30. לג. שופמן 21.10.45    🔗

שופמן היקר,

בשביל המאסף שלך אין לי, לצערי, שום דבר. היו בידי שני ספורים קטנים וכבר מסרתים לאחרים, ודבר חדש לא במהרה יכָתב אצלי.

והנני אומרת לך שלום –

בהערצה וברגשי חבה

דבורה.


 

31. לד"ר ש. א. הורודצקי 2.1.46    🔗

לכבוד הד"ר ש. א. הורודצקי, תל־אביב.

ד"ר הורודצקי היקר,

קיבלתי את ספרו “שלוש מאות שנה של יהדות פולין”, וברגשי־עצב אני ניגשת לקרוא בו – עכשיו, כאשר כל זה איננו עוד.

והנני להביע לו את תודתי ורחשי הוקרתי האמתית לו וליצירתו.

בברכה

דבורה בארון.


 

32. לאשר ברש    🔗

ברש היקר,

הנה לך ספור קטן34 בשביל “עתידות”. אם הוא נראה לך, תדפיסו ולי תשלח – אם אפשר – את עלי ההגהה.

שלום רב לך ולכל אשר לך.

דבורה.


 

33. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 1.47.(?)    🔗

צפורה’לי יקירתי,

חשבתי שא. תביא לי מכתב – ולא. ומן ה“גַה־גַה” שלה לא יכולתי ללמוד הרבה. הבינותי רק שאת שַבת משיקוף, או צלום של רנטגן. –

* * *

את מכתביך קיבלתי ביום ו' – שניהם. המכתב הראשון זחל, איפוא, מפתח־תקוה לתל־אביב שלושה ימים. והרי לך פוסטה.

חיה35 עמדה לנסוע אליך אתמול, והנה בא בשבת גיסה (אחיו של מימון), חולה – וזקוק לטפול. שלושה ימים היה מוטל עזוב בצריף קר סמוך לעזה – הוא עובד שם בקמפּ – ובשבת הביאו אותו לחדר המרתף שיש לו בתל־אביב, והוא זקן וגלמוד (בניו בפולין לוקחו לקרונות־המוות), ושותפו לחדר פה הוא קוביוסטוס ושיכור. הזמינו אליו, כמובן, את הד"ר רבינוביץ, ובשעות שלפני הצהרים חיה מטפלת בו. מימון הציג לו “קרנים” והזקנה36 בישלה בשבילו מרק של עוף, ואורז וליפתן של תפוחים.

כל זה סיננה לי חיה, כדרכה, מעט מעט, כשהיא מתהלכת הנה והנה בצעדיה הגומיים, הרכים.

בחורה נחמדה – בלי מרה.

מריסה37 היתה אצלנו ביום ו'. הביאה את ספרה של האם, ואני נתתי לה את זה שלי. גם ברודני קיבל טופס אחד. הוא מסור לנו באמת, בכל לב – רק הוא, היחידי.

– – היתה בשבת. באה להראות לי את מעילה החדש. ו – מתנכרת, אינה נכנסת, אף כי ידוע לה כי את נמצאת בבית־החולים (מפי גאולה, שנזדמנה אתה ברחוב). אשה משונה – מונותיאיסטית, העובדת רק אלהים אחד. כל האחרים נראים לה אז רק כאלילים, וייתכן שבתוך תוכה היא אפילו גם מתעבת אותם.

ומתי, ציפורה’לי, יגמרו כבר את הבדיקות? הייתי רוצה מאד שאת הריפוי (לפחות חלק ממנו), יעשו שם, אבל הדבר תלוי, כמובן, ברצונך את.

שלום לך וכיתבי ארוכות.

אמא.

הקיבלת, סוף, סוף, את המכתב, ששלחתי לך ביום ה'?

הד“ר אינהורן באה זה עתה, והביאה ד”ש. היא דיברה שם עם הרופאים. – – –

הד"ר שיבר אמר לה כי האנמיה אינה חמורה. – – – שלום מלאה.


 

34. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 23.1.47    🔗

צפורה’לי יקירתי,

חיכיתי היום למכתבך, שלפי דברי חיה נשלח אלי עוד שלשום – ואיננו, וכך הנה אין אני יודעת כלום על הנעשה אצלך, כי לחיה לא חפצת להגיד.

ואת, ציפה’לי, כפי שאני מבינה מדברי חיה, שרויה שם בדאגה על הבית. את בפתח־תקוה ולבך בקצה רחוב אוליפנט שבתל־אביב. ומה? –

“האמא” איננה אוכלת, החדרים אינם מאווררים ו – – –

והאמת היא, שאמא אוכלת (הכל, גם חמאה ומיץ־גזר), והחדרים הם מאווררים – – ואין, איפוא, מקום לדאגה.

הבחורות הן נאמנות ומסורות שתיהן. האחת מתוך רגש של חובה והשניה מטוב־לב. לאה את ארוחת־הצהרים מתקינה בדייקנות. הביצה שרויה ברותחין חמישה רגעים על־פי השעון, וחיה על האורז מכהנת ממש – כל שלוש השעות. בוחשת ומבררת, ודואגת מתוך כך למלצר ול“האמא” שלה ולצפורה. מרוב דאגה וקור היא כבר מגובנת לגמרי. שלשום שמתי עליה את המעיל הצבוע שלי, ואז נזדקפה קצת.

ומה בכלל? עצוב, כמובן. הבית ריק בלעדיך, ועד שחיה באה שוררת בו, כמו בבית פראדל, דממת־קפאון. המים מהטנק נוזלים עוד (עכשיו יורד גם גשם), והגברת ח. מתרפקת בכל בוקר על ליורינקה38, ובשתים אחרי־הצהרים בדיוק בא מרדכי39, והסוס הלבן עומד עמידת־אלם, אפילו בזנבו אינו מנפנף, אם מתוך שוויון־נפש, או מפני שאחרי ריסוס הד.ד.ט. אין עוד צורך בכך.

אמש באחת־עשרה ראיתי את ההונגרים, בהתכוננם לשכב. הזקן עם זְקן הטריז שלו ישב בקצה המטה המוצעת בחלוק מבהיק – לובן בתוך לובן.

על האשה אצלך שם עם הבלון של החמצן חשבתי כל הלילה. זאת היא שכנות לא רצויה – מה היא מחלתה?

את מכתביך, צפורה’לי, מוטב שתשלחי על־ידי הבחורות המבקרות אצלך. גאולה הבטיחה לבוא היום, וביום א' תבוא אולי שוב חיה.

חזקי ואמצי,

שלך באהבה

אמא.

כתבתי מתוך “גישוש”, בלי משקפים, והאותיות הן מטושטשות, אבל את תדעי לקרוא.


 

35. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 2.2.47    🔗

צפורה’לי יקירתי,

שלחתי אליך את חיה, כי ידעתי שאותה את אוהבת. גם ד. ל., ביבלי40 ושחורי רצו לנסוע, ומנעתי אותם. ביבלי התעקש מאד, אבל לבסוף נכנע – וכתב לך.

ראיתי שלשום את הד“ר מררי, ומפיה שמעתי על מעשה הניקור הזה בחזה – לשם מה העינויים האלה? לפי דבריה ישהה אותך הד”ר שיבר עוד כמה ימים, ואחרי־כן ישלח אותך לשבוע־שבועיים ל“ארזה”, לשם הבראה.

הערתך, ציפה’לי, על איוב היא נכונה41. ואולם אם האלהים נראה פה כחלש־אופי, הלא זהו רק מפני שהמחבר אינו מבין אותו. את השטן הוא מבין, אבל את האלהים אינו משיג. כדבר הזה את מוצאת אצל בעלי האגדה ביחס למשה. אף הוא שם חכם ונעלה יותר מאלהים, ומאותו הטעם.

על הנעשה פה בבית אין באמת מה לכתוב. מים עומדים. אוכלים אורז, ותפוחי־אדמה ושוב אורז.

* * *

עמרם42 התרגש מאד כששמע שאת בבית־החולים. נתבלבל ממש. (הוא בא לקחת את הטרמומטר). כשביבלי בא בערב, רץ לקראתו וקרא: “אבא, איזה אסון, ליוסף יש 40 מעלות חום וצפורה היא בבית־החולים.” – – –

שלום לך, ילדתי, וכתבי הרבה.

אמא.

מכתביך הם – ואני קוראה אותם כפרקי פרוזה טובה.

וזה לך על ה“בעל־הביתישקייט”: – – –

ואשר להקרנות, הרי השבוע הן “צולעות” קצת, כי הד"ר אשבל מענן עכשיו את השמים בכל יום.

א.


 

36. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 9.11.47    🔗

צפורה’לי יקירתי,

במכתבך, שכל־כך חיכיתי לו, את כותבת על פלוני ועל אלמוני, ואילו עליך עצמך – לא כלום. ואני הן רוצה לדעת מה אתך אם כבר התחילו בטיפול, – – ומה הם המאכלים הניתנים לך. הן תכתבי לי.

אצלנו, מאז שכתבתי לך, לא נתחדש כלום. גשם. ובלעדיך עצוב. “הבית ריק” – כמאמרה של חיה.

היו במשך הימים האחרונים אורחים: שמעונוביץ, שחורי והד"ר אינהורן, ובליל שבת – בת־מרים וד. לחובר. זו נסעה לפני כמה ימים לירושלים לבקר את פיכמן, כי הוא חלה שם. עכשיו הוא כבר אצל עדה.

שמעונוביץ ביקש מאד למסור לך שלום.

את “שברירים” שיבח, גם כל חברי־הועד היו מרוצים, לדבריו. שמואל43 אף הוא התפעל, ובירושלים, בישיבה אחת, אמר לו שיפריס – אַי אַי אַי.

הוא עצמו הקדיש לספור בגימנסיה שתי שעות. שעה אחת הרצה על הספורים בכלל ושעה – קרא את “שברירים”. כל זה כתבתי מפני שאותך זה מחמם, אותי – לא. – – –

“הזקנה”44 היא עכשיו טובה, ואילו חיה – מפוזרת, שקועה כולה בסדורים, ואין אצלה מקום בשביל משהו אחר. היא לעולם לא היתה יכולה בעת ובעונה אחת – כמו אֶמה45 – גם להיות בפריז וגם למות.

חנה עם ליאורה נכנסו אתמול. היא בוכה על זה שהכלבה מזדקנת – בת עשר כבר.

נו, שלום לך, צפורה’לי וכתבי לי.

אמא.

הכבר מסיקים אצלכם? – – –

שלום לך מגאולה. היא היתה אצלנו בשבת.


 

37. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 3.48.(?)    🔗

צפורה’לי היקרה,

– – – הנסיעה שלך, אם רק לא התקררת, הרי, בדיעבד, היא לא רעה: ראית משהו.

מה פה? – שואלת את. שום דבר חדש. קר וגשם יורד, ואני את הגב' שמיגרוד46 אינני מברכת. מבשלים סולת ותפוחי־אדמה ומדברים: גרומיקו ונפט, נפט. את העתון עם הידיעות על הישועות והנחמות את הלא רואה בודאי.

י. ר.47 היה פה בערב של אותו יום שנסעת. דבר על ה“קוּזינקעס” ועל חתונות. חיה נתנה לו תה ממותק היטב עם ביסקויטים, אז שאל – מי היא? שכח. הזיכרון – מתאונן הוא – בוגד בו. בפרוזדור אחר־כך, כשהתלבש, רמז ללאה ולחיה שצריך ללדת. עכשיו, אחרי שאיבדו את ששת המיליונים יש צורך בכך. על ששת המיליונים הוא בוכה, ממאן להנחם – יהודי גדול.

מרבקה48 קיבלתי היום כמה שורות: ר. מתכונן להיכנס.

קיבלנו היום, סוף סוף, חצי פח נפט. לא היתה לנו אף טיפה – – –

לגב' אינהורן טלפנו, והיא גם היתה פה אתמול. בגשם באה, כי ברודני הודיע לה שהתקשר עם לאה ברלין49 על־ידי הטלפון – ידיד טוב.

למוניה50 בא איזה “הוא”. לדעתי רביזיוניסט, אם לא גרוע מזה. אתמול ישב ארבע שעות. אפילו להביט לא יצאה. – – – מדבריך אני מבינה שקר שם אצלכם – – – על המעיל אל תחוסי, הוא ינוח בקיץ.

שלום לך, ילדתי, וכתבי.

אמא.

שלום מהבחורות – מכל השלוש.

ללאה ברלין תגידי שאני מכירה אותה ומוקירה.

בספור “לעת עתה” ישנו פרק על מחנה־ריכוז אחד, וזאת היא אשר היתה שם האם של הגולים.


 

38. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 3.48.(?)    🔗

צפורה’לי יקירתי,

זה שבוע שלא קיבלתי ממך אף מלה. ראיתי אמנם את לאה,51 אבל המכתבים שלך אומרים לי הרבה יותר.

האויר בימים האחרונים נתבהר וזה טוב. השמש אין לה חשבונות של מַזוט, והיא משפיעה חום.

על ענינינו פה את בודאי קוראה ויודעת. המצב הוא עתה באמת בארץ52. חיה הלכה אל השוק עם שני סלים (בשבילם), והביאה שלוש עגבניות ירוקות, ולאה, אחרי עמידה ארוכה בתור, קיבלה לימון ענק, אשכולית גם כן גדולה ומעט שוּם. שמעתי שבקרוב יתחילו לחלק לחם במידה – 150 גר' לנפש ביום.

אצלנו המצב לא רע. – – – חיה מבשלת יפה את הדיסה. היא, בכלל, מסורה, קונה את כל הדרוש, ובערב שלאה הולכת, היא עושה הכל ובלי דבורים – – – השבוע היתה אצלי –. היא התפרצה אל הבית עם השם המפורש בפה – – (היא מרכזת את החומר בשביל השנתון), והלכה ישר אלי (חיה לא קם בה רוח לעכב אותה). דיברתי אתה סתם, ככה, כי לא ידעתי מי היא. לבסוף אמרה.

שלום לך, ציפה’לי. לאה מאד שבעת־רצון ממך.

שלך אמא.

שלום מכל הבחורות. ל. מכינה את הארוחות בסדר ובדיוק.

עכשיו הביאו לי את מכתבך. ורואה אני שאת עצובה, וזה מצער אותי. – – – חיה בריאה, והיא מסורה מאד. – – – את תפוחי־האדמה שהביאו בלעה העיריה. אין אף אחד בשוק.


 

39. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 3.48.(?)    🔗

צפורה’לי יקירתי,

הד"ר גרדנאור היה פה בשבת. נפל כמו מן השמים.

אני שולחת את מכתבי שוב על ידי “דרום־יהודה”, כי על־ידי הפוסטה יגיע לידיך אחרי פורים.

את הבשורות הטובות כבר שמעת בודאי. נמצא שצדקתי אני. ומה יהיה עכשיו?

אסתר וגאולה בקרו אצלנו בשבת. אסתר מסורה לך מאד. בשמונה בערב צילצל פיכמן. מוניה,53 שפתחה לו, חשבה שהוא גרמני והיא אמרה:

די פרוי באַרון שלאַפט שאָן.

שוב מזג־אויר טוב. אתמול היה אפילו חמסין אביבי. והנה עכשיו התחילו להסיק: פעמים ביום, בשקידה. אידיוטים.

שלום לך, ציפה’לי, להתראות בפורים.

אמא.

שלום מהבחורות.


 

40. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 2.49.(?)    🔗

צפורה’לי היקרה,

אתמול הייתי נרגזת על הפונקציה, ולא יכולתי להאריך. היום אני רוצה להחזיר לך תשובה על מכתבך. את אומרת שהיית רוצה לדעת פרטים ממש על הנעשה אצלנו, והכונה היא בודאי – אם לחמי ניתן לי ומימי נאמנים (אינני בטוחה שכך בדיוק כתוב), ובכן אני אומרת לך כי אמנם כן הוא: הכל ניתן לי בזמנו וכסדרו, וכדי שתקבלי מושג יותר ברור – הנה לפניך סדר יומי:

בבוקר שני ספלים תה, שאת האחד אני שותה. בשמונה, בערך, פותחים את התריס, ואני מקבלת סולת בחלב ומעט להג. אחרי־כן אני קוראה את העתון, מתלבשת וכו‘. בשתים־עשרה מתחילה ל. להכין את ארוחת־הצהרים – תפוחי־אדמה, חלמון, וכו’. את תפוחי־האדמה היא מבשלת במסירות, מתוך רגש אחריות, מכַהנת ממש. בארבע באה חיה. – – – היא המתקינה לי את ארוחת־הערב, מסדרת את החלון וקוראה. את הקריאה היא אוהבת. – – –

מזג־האויר הוא לא טוב כל הימים האלה. אתמול הגיעה האנדרלמוסיה בחוץ לשיא. הרוח יללה כבייגין בשעת נאומיו ההיסטריים. מן הגגות והגזוזטראות נפלו עציצים וגיגיות, ובכל חצי שעה – ברד. הצליף ביחוד על החלונות הדרומיים. בתוך כל זה הביא – – – וחיה – את הלבנים מהמכבסה, והד"ר אינהורן באה מבקורה אצלך. פה קיבלה עוד ממני מנה יפה: כעסתי על הפונקציה, והיא, כנהוג, הגינה: “צריך”.

מצבה של אלזה54 הוא לא טוב. היום מסדרים קונסוליום: הד"ר רבינוביץ ולבינשטין.55 הלואי שלא יכה אותה.

הנה כתבתי לך “פרטים”. – – –

– מלהגת. הלשון מתנועעת אצלה כענבל בפי הפעמון. כנגד כל אנקדוטה יש לה קונטר־אנקדוטה, ובלי פילפל, כמובן.

אוירה לא צחה, כפי שאת רואה, ואין בה כדי להועיל לחלוף־החמרים הרוחני.

ולאה גולדברג קיבלה את פרס רופין. כבר ראית בודאי. עכשיו הגיע תורה של –.

ברודני ביקש מאד למסור לך שלום. הוא ידיד טוב. – ביקר גם אצלנו – עם אחותו. היא מתוקה כל־כך שלחולי סוכרת לא הייתי מיעצת לבוא אתה במגע.

שלום לך צפורה’לי וכתבי לי –

אמא.

היום הטמפרטורה 11 – בבית.


 

41. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 2.49.(?)    🔗

צפורה’לי היקרה,

קראתי בעונג את מכתבך, שהוא כבר מכתב שלך: הכל מפורט וברור וקצר והסגנון נפלא. מהיכן בא הסגנון הזה, אם את, לכאורה, הלא אינך “מציצה לספר”. שמחתי גם לשמוע ממך, שאת לא תסכימי לעזוב את בית־החולים בלי רפוי. שהרי את לשם הרפוי נכנסת לשם, ולא בשביל הבדיקות, שכבר עברת אותן כמה פעמים לפני כן. – – –

רבקה56 החליטה להעתיק את המכתבים של אפרים57 כדי שאפשר יהיה להראותם למו"ל. אחרי־כן תוכלי לערוך אותם ולהעתיקם, אם תרצי.

היא עכשיו עסוקה באלישבע. זו נסעה לטבריה, ושם נפלה ונשברה לה רגל. עכשיו כבר יטפלו בה. כאותו הרב באוזדה,58 אשר הרעיבו אותו כל ימיו, ולבסוף, כשגסס כבר, עמדו לטגן בשבילו מרקחת.

שמעונוביץ אף הוא קרה לו מקרה לא טוב. הוא נפל ועין אחת שלו נפצעה. זה שבועות שהוא יושב בבית. שלחתי אליו אתמול את חיה – עוד לא הוטב לו.

אתמול בארבע, שעת הפתיחה של האספה המכוננת, פתחתי את הרדיו (בכלל אינני פותחת אותו בלעדיך), ושמעתי את נאומו של ויצמן. בעוז דיבר (אם כי בלי כח), ובהרגשת ערך הרגע. קברניט גדול. היהודי הזקן הזה הוא הנהו – כדיברי ביסמרק – באמת האיש.59

למירה60 תאמרי שלום בשמי וכן להרברג – אם תראי אותו.

שלום רב לך

אמא.


 

42. לישראל זמורה 28.5.49    🔗

י. זמורה היקר,

דבריך, שניכר בהם כי מקרב לב הם יוצאים, הרהיבוני. אכן, ידעתי כי עינך פקוחה תמיד לטובה על ספורי.

להפגש עמי תוכל רק אצלי, בדירתי, כי אסירת־בית אני. בשעות שש־שמונה אחרי הצהרים אפשר לבוא אלינו כמעט בכל יום, חוץ משבת.

בהוקרה אמתית

דבורה בארון.

רק היום, 28 במאי, הגיע אלי מכתבך שיצא מרחוב גנסין לפני שלושים יום.


 

43. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 7.6.49    🔗

צפורה’לי יקירתי,

אם רק אפשר – כתבי לי כמה מלים. כי רוצה אני לדעת מה אתך: באיזו מחלקה את, אם נתנו לך מטה ממש, או רק “תחליף”, וכמה זמן, בערך, תשארי שם.

אצלנו אין כל חדש. – – –

חיה, לאחר שהתשוטטה במשך יומיים באוטו פרטי בעמק ובגליל, אבד לה שיווי־המשקל – ביחוד ביום א', לפני הביקור באופרה, כשבאה בשמלת־משי העשויה בגיזרת קלוֹש. רק עם הקריאה באַנה־קרֶנינה נתישבה עליה דעתה, והיא קיבלה קצת יציבות בעמוד־השדרה.

אשר לר.61 הרי לא זז עוד הענין. – – – פניתי, סוף־סוף, ל – והיא תדבר עם מנהלת־המוסד.

מהעבודה שלך היא שוב מלאה התפעלות. – – – המזיגה הזאת של שני משפטים וההעברה של איזו שורה ממקום למקום אחר. אשר ברש אמר לה שיוכל לסַפק לך עבודה כזאת כמה שתרצי.

ומה עוד? האם אני אוכלת – כן, כמו תמיד ואפילו עוד קצת יותר: שני חלמונים בכל יום. – – –

שלום לך, צפורה’לי, – –

אמא.

משופמן קיבלתי ביום א' מכתב.


 

44. לג. שופמן 7.6.49    🔗

שופמן היקר,

דבריך במכתבך הנלבב הרהיבוני. תודה לך.

בהקדשה שלי בספר אין כל פינוק. גדול אתה, אחי, ואין עוד כמוך. זאת, בטוחה אני, יודע גם אתה בעצמך.

האם נתראה פעם? יתכן – אם יוטב לי עד כדי שאוכל לדבר אתך כאשר חפצתי.

הן יש בינינו ליטא. ה“זאַסלענקע”62 וה“גאָמעלקע”63 והבּוּלבעס64 שאכלנו על מלפפונים חמוצים. וגם – ברֶנר, ואנוכי ואחיך משה, זה האיש היפה שצחק לא כיהודי כלל. מין צחוק עסיסי ורב־קומות.

שלום לך ולביתך. את בניך ראיתי פעמים רבות בחלום.

שלום לך מצפורה. – – –

דבורה.


 

45. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 10.6.49    🔗

צפורה’לי יקירתי,

קיבלתי את מכתבך ומדבריך אני רואה שהענינים הם שם אצלך יגעים. – – –

ר. עודנה יושבת פה. עכשיו היא קמה בבוקר בשעה ½3. מפלצת הגונה היא.

בדבריך על פושקין צדקת בהחלט.65 אף אני חשבתי למקרא הדברים האלה כמוך. אבל מה לעשות. ככה הוא בשעה שעושים מדינה: הסולת מתליעה, האידיש פורחת והסכלות אף היא משגשגת. בימים כאלה לא כדאי לקרוא “עתון בן־יומו”, לא כדאי להביט ולראות בכלל. אדם, עד שיצרו לו את חוה (ולואי ולא נוצרה כלל), ישב ונימנם. לא ראה, איפוא, את כל הסחי והלכלוך של המלאכה.

ביקרה אצלי אתמול – והיא אמרה שתכתוב לך. נו, מילא, היא בכל זאת בחורה טובה. – – –

חיה מקומה ג' עוזבת אותנו, במקומה בא איזה זוג, ובמרתף נתישבו איזו אנשים. עוד לא ידוע מי. – – –

שלום לך, ילדתי.

אמא.

מלמדן קיבלתי מכתב. גם הוא וגם שופמן אומרים לך שלום.

שלום מחיה.


 

46. לצפורה אהרנוביץ תל־אביב, 16.6.49    🔗

צפורה’לי יקירתי,

אתמול קיבלתי את מכתבך, ויום לפני כן שלחתי לך מכתב, וגם את – שלך ואיזו עתונים נתתי לבת־מרים66 בשבילך. זו באה אלי במכונית. אין היא דורכת על אדמת תל־אביב – אומרת היא. זמן רב ישבה אצלי והיו אלה שעות קשות. לא מצאתי כל פתח להכניס איזו מלים של נחמה. נשארתי, אחרי שהלכה, בלב שבור ממש. – – –

גאולה רצתה לבקר אצלך בשבת, ומנעתי אותה, כי אינני יודעת אם זה רצוי לך. – – –

על בריחתה של ר.67 כבר כתבתי לך. פרסמנו אתמול מודעה שעלתה 95 ג'. ואחרי־הצהרים צילצלו רק פעם אחת – גבר. עולה חדש.

שלום לך צפורה’לי,

לבי הוא תמיד אתך –

אמא.


 

47. לישראל זמורה 1.8.49    🔗

י. זמורה היקר,

לבוא אלינו אתה יכול בכל עת. תמיד אשמח לראותך.

מהספרים שלך קראתי עד עכשיו רק את “עוגב רחל” ו“הנפש והרקוד” לוַלרי. זה – ספר ענוג הוא. דק מן הדק: משורר היה האיש. התרגום, אף הוא, כמקור, שקוף הנהו והולם את התוכן.

בשביל מחברתך הנמצאת בדפוס לא אוכל, לצערי, לתת לך כלום, כי אין בידי שום דבר מן המוכן.

והנני אומרת לך שלום רב.

בהוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

48. לישראל כהן תל־אביב, 7.8.49    🔗

ישראל כהן היקר,

תודה לך על ספרך “דמות אל דמות”. מתנה יקרה היא זאת לי.

רבים מדבריך, שנדפסו בזמנם במפוזר, עוד טעמם שמור אתי, וקרוא אקרא את הספר בעונג.

שלום רב לך.

בברכה נאמנה

דבורה בארון.


 

49. לאפרים ברוידא 6.9.49    🔗

אפרים ברוידא היקר,

תודה לך על מכתבך. יקרים לי דבריך שניכר בהם כי מקרב לב הם יוצאים.

אומר אתה כי ספרי מצא אותך במיטה. ולהלן, בשורה אחרת: “בתוך המתיחות והמצוקות של ימי”. מה איפוא, יש לך? הן תכתוב לי.

בשביל “מולד” אין בידי, לצערי, שום דבר. אפילו לשנתון של “דבר”, שבו אני משתתפת בכל שנה, נתתי הפעם רק פרק מספור.

שלום רב לך, ברגשי הוקרה

דבורה בארון.


 

50. למ. שלי (בוגדן) תל־אביב, 4.1.50    🔗

מ. שלי היקר,

פונה אני אליך כאל אחד מחברי הנהלת “עם עובד” ומערכת “דבר”. וזה הדבר:

מ“מוסד ביאליק” מציעים לי להוציא את סיפורי בכרך אחד, ואני נוטה להסכים לכך. מקבלת אני את ההצעה לא מתוך הרצון “לעשות ספרים”, כי אם מפני מצבי החמרי הרע, ורוצה הייתי שאתם תביטו על זה בעין טובה.

הן אין אני הולכת לאיזה שהיא מפלגה, אינני הולכת בכלל. ואם האלהים יחייני ואני אכתוב משהו חדש – לכם אתננו.

מבקשת אני, איפוא, שתעָנו לי ותעבירו ל“מוסד ביאליק” את הזכות להדפסת שלושת ספרי, אשר אתם אין ממילא בדעתכם להוציאם במהדורות חדשות, (לפני שנתיים הגשתי ל“עם עובד” תכנית להוצאת כתבי, ולא נעניתי).

מקווה אני שאתה, שעמדת לי תמיד בשעות קשות, תעזור לי גם הפעם.

והנני אומרת לך שלום.

בהוקרת אמת

דבורה באַרון.


 

51. למשה שמיר 8.1.50    🔗

משה שמיר היקר,

קיבלתי את ספרך “תחת השמש” וניגשת אני לקראו מתוך הרגשת עונג מראש, כי על־כן אוהבת אני את ספוריך.

גדֵל אתה לתפארת בספרותנו, אחי, ברוך עטך.

והנני אומרת לך שלום,

בהוקרה ובתודה

דבורה באַרון.


 

52. למשה סטבסקי (סתוי) 3.5.50    🔗

סטבסקי היקר,

קיבלתי את “ידידים אלמים” שלך – תודתי לך.

את הספורים, אף כי טעמם עודנו שמור בי מאז, קראתי כולם, וכאז כן עתה – בהנאה אמיתית. ספר טוב הוא זה, וגם יפה בצורתו, ברוך טעמך.

סטבסקי, לפני איזה זמן אמרת לי (במכתב), שבתאורי־הטבע בספרי “שברירים” מצאת כמה שיבושים – מה הם, איפוא, אנא, כתוב לי, כי עומדת אני עכשיו בעריכת ספורי, וטוב שאתקן מה שיש לתקן.

שלום רב לך, ידידי הטוב.

בהוקרה אמיתית

דבורה.


 

53. למשה סטבסקי (סתוי) 11.5.50    🔗

סטבסקי היקר,

תודה לך על ההערות שלך. אלה שהן נראות לי אקבל ברצון. כך עשיתי גם בהערותיך ל“זיוה”. תיקנתי את הסיפור על תפישת הכלב (מתוך הכרת־טובה לך), ובענין הדג לא נגעתי, שכן אין זה חשוב אם הוא נגנב או נאכל על־ידי מי שהוא, (הן היה בחצר עוד כלב אחד – גדול).

האם הייתי מצטערת אילו הדפסת את דבריך? כן, בודאי. לא כל־כך על הפגיעה בכבודי, (ממני לא היה נגרע בזה כלום), כמו על זה שאתה, הידיד, עושה זאת.

והנה לך תשובה על אחדות מהערותיך.

להערה 8:

את הדג אפשר לבשל “שלם, כמו שהוא”. חותכים ו“ממלאים” אותו, לאחר שניקוהו, ומבשלים בכלי העשוי לכך על מלח, פילפל ובצל. לאחר שהוא מצטנן מעבירים אותו לקערה שטוחה וארוכה – פאלומיסאָק – ו“מקשטים” בעיגולי גזר וכולו.

להערה 3:

1) לקיקת הפרה, אפילו אם היא הכאיבה, הרי מתקה לה, לאשה, כי על־כן באה מתוך רגש של חיבה, זו אשר היא כל־כך השתוקקה לה.

אגב: גם אתה מספר על פרה שלקקה את יד בעליה – ובלי הערות על גרימת כאב ופצעים.

2) לבליל אצלנו הוסיפו חופן מלח ויצקו לתוכו רותחין – “צ’וגון” מלא – גם בקיץ.

3) הפרה היתה נרגזת רק לפי דעתו של הזקן, ובפירוש כתוב שהאשה, בבואה אל הרפת, ראתה, “והנה לא היה לה כלל מראה של רוגז”, ואין, איפוא, כאן מקום לדבר על חליבה.

להערה 10:

1) יונה ועלה טרף בפיה ראיתי פה, בשבתי ברחוב המגיד. נכנסתי פעם לחדרי, והנה זו עומדת עמידת־אלם על אדן־החלון הפתוח ובפיה – עלה.

2) עדת הטַטַרים בעיירתי לא קטנה היתה, ולה מסגד ומוּלה. ראיתי את האנשים בימות החול בעבודתם בבית ובגן, וביום הששי, שהוא יום שבתם – בבית־המרזח של יענקל הינדעס: מחמוד, איברהים ועוד, כל אחד על כוסו. הערבי אינו שותה ואינו נח ביום זה. הטטרי נח ושתה. לא לשכרה – רק יין־צימוקים.

להערה 1:

1) לחסות בצל פירושו גם למצוא מחסה, מגן. הציץ הגדל בקירבת העץ מוגן מרוחות עזים.

2) אמרתי: “שרוי באור שמש מלא” ולא – בשמש מלאה. בעיר יש גם צללים. בשדה היה אור השמש מלא.

3) יש צל לצל, כשם שיש בבואה לבבואה ובן־גַוון לגוון.

הנה זאת היא תשובתי על אחדות מהערותיך. ואתה, אחי, חדל לך מן החיטוטים – לא כדאי, באמת. שרטוט אחד ב“תרנגולת הצהובה” – אותו מומנט, למשל, שזו מופיעה עם אפרוחיה – שקול כנגד כל מיני הערות, שאין בהן, בעצם, כל תועלת. תלמיד־חכם אינו זקוק להן, ועם־הארץ לא ילמד מהן כלום. לכל היותר יסיק מדבריך – לשמחתו – שגם מנדלי לא היה ידען גדול.

טוב עשית שעברת אל הכפר. בעיר האויר אינו צח בימים אלה ואפילו קשה לפעמים מנשוא.

שמחה אני על מעט “הנחת” שיש לך. את נעמן שלך (נעמנ’קה קראתי לו לפנים ומאד אהבתיו), לא ראיתי זה שנים רבות.

שלום רב לך

דבורה.


 

54. לאברהם קריב 11.6.50    🔗

א. קריב היקר,

בשביל הרבעון אין בידי דבר מן המוכן, אבל אני אשתדל להכשיר משהו – אם רק לא יעכבו מן השמים. וטוב עשית ששַבְת אל העריכה. העתון בזמנך היה מנופה ונעים היה להשתתף בו.

לבקר בביתנו אתה יכול בכל עת. השעות שש – שמונה אחרי־הצהרים הן הנוחות בשבילי.

שלום רב לך –

בהוקרה אמיתית

דבורה בארון.


 

55. למשה גרדון תל־אביב, 25.6.50    🔗

למר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון68 היקר,

גמרתי לפני כמה ימים את עריכת הכתבים ועכשיו אני מחכה לפגישה עם אדוני בביתי, כאשר ביקשתי.

לא הייתי רוצה להטרידו, אבל אני חולה ואינני יכולה לבוא אליו, ואי־אפשר לחדש את העבודה בדפוס לפני שאציע לו כמה תקונים, שבשבילו אין בהם קשיים ואשר לי הם יותר מחשובים.

אקווה שיענה לי תיכף.

ברגשי הוקרה ובברכה

דבורה באַרון.


 

56. לישראל זמורה 28.6.50    🔗

י. זמורה היקר,

בשביל מחברתך אין לי, לצערי, דבר מן המוכן, ולהכשיר משהו לא אוכל עכשיו, כי עסוקה אני בעריכת ספר ספורי בשביל “מוסד ביאליק”.

היה בדעתי לתת לך סיפור מן הישנים שעיבדתי וגם שיניתי את שמו, אולם אחרי שקראתי אותו בכתב נקי החלטתי כי לא כלום בכל־זאת טוב ממנו.

ואתה, זמורה הטוב, אל נא תתרעם עלי: אין סופר נתפס על עניותו.

בהוקרה ובברכה חמה

דבורה בארון.


 

57. למשה גרדון תל־אביב, 18.7.50    🔗

למר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון היקר,

קיבלתי זה עתה את מכתבו והריני מחזירה לו תשובה תיכף, כבקשתו. וזה אשר החלטתי:

את הרווחים בין השורות נכניס – למען “האוויר” והנשימה של הקורא. אולם מסכימה אני תחת זאת לוותר על השערים המיוחדים לספורים הראשונים. בכך אנו “נרויח” ארבעה־עשר עמודים, היינו כחמש מאות שורה. ואילו הסכים אדוני להוסיף עוד לכל עמוד רק שורה אחת, היינו פטורים ממעשה הקיצוץ, שהוא נראה לי כמשונה, (לוּ היה לפנינו במקום הנובילות הקטנות סיפור גדול אחד, האם גם אז היינו מקצצים בו?).

אם הצעתי אינה מתקבלת, אסכים (בצער רב), לקיצוץ. מהסידרה “מאז” תוכלו להשמיט אז את הסיפורים: “הניך”, “על־יד החלון”, ו“חתונה”. כל אלה לא סודרו עדיין. אשר למלים המודגשות, הרי לא יעלה מספרן על עשר בכל שלושת החלקים, ובטוחה אני שצורת הספר לא תיפגם על ידן. את שם הספר אני אולי אשנה. הפוּריסטים שלנו לא נראה להם השם “מתמיד”.

לעלי ההגהה אני מחכה בקוצר־רוח ממש, כי הלא הזמן הוא קצר ואני איני מהירה במלאכתי.

והנני אומרת לו שלום.

ברגשי הוקרה

דבורה בארון.


 

58. לעזרא המנחם תל־אביב, 3.8.50    🔗

לכבוד ע. המנחם, ירושלים.

ע. המנחם היקר,

אכן הרגעת אותי בדבריך. תודתי לך. מאד ציער אותי ענין הקיצוץ, כאילו את בשרי ביקשו לחתוך, והנה אתה, היוצר, ראית ללבי והצלת לי את שלושת סיפורי.

גם על ההגהה שאתה אומר לראות אני מודה לך. חסד תעשה בזה אתי ועם הספר.

ומתי אקבל אני את עלי־ההגהה? מדוע זה לא שלחו לי עד היום אף חלק אחד מהספר? הן תכתוב לי?

שלום לך.

בהוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

59. למשה גרדון תל־אביב, 3.9.50    🔗

לכבוד מר גרדון, ירושלים.

מר גרדון היקר,

בשיחתנו האחרונה דוּבר על תמונה בשביל הספר, והנה זו מוכנה בידי. האם עלי לשלחה לו?

ומה בדבר העטיפה שהחלטנו אז שהיא תהיה מצוירת ומושכת את העין?

כי, אכן, בימינו רק ספרי מניסטרים, או כאלה שעטיפתם יפה יש להם סיכויים ל“שוק־טוב”, ואנחנו הלא רוצים שהספר יימכר.

עלי־הגהה קיבלתי כבר פעמיים ומקווה אני שמעכשיו ישלחו לי תכופות ובסדר.

ואשר למלים המודגשות הרי בקשתי היא שלא יקפיד עליהן. אני מצידי משאירה רק את ההכרחיות, ומיספרן לא רב. רק ב“כעלה נידף” השארתי את כולן, כי שם הן הנן נישמת הסיפור, ואין לנגוע בהן.

על המבוא ושם הספר עוד נשוב לדבר.

והנני אומרת לו שלום.

בהוקרה רבה ובברכה

דבורה בארון.


 

60. למשה שמיר תל־אביב, 5.9.50    🔗

לכבוד מ. שמיר, תל־אביב.

מ. שמיר היקר,

לא נעים לי להטרידך, אבל רוצה אני לדעת מתי יופיע באמת הספר “יבול” – אם אמנם יופיע.

הן תענני.

שלום רב

“תחת השמש” שלך הוא ספר גדול.

דבורה באַרון.


 

61. למשה גרדון תל־אביב, 10.9.50    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

שולחת אני לו שתי תמונות מהאוסף שלי והוא יקח זו שהיא טובה בעיניו.

להצטלם, כהצעתו, לא אוכל עכשיו, החום הקטלני החליאני קשה הקיץ, ואין לי כל אפשרות “לשבת” לפני צלם.

שם נקרא לספר בשעת פגישתנו (לי נראה: “פרשיות”, אבל ישנם עוד שמות), ואז גם נדבר על המבוא. אם זה לא ייכתב, אתן אולי במקומו קטע מתאים מאחד הספורים. מה דעתו?

שלום רב וברכה נאמנה לשנה החדשה.

דבורה בארון.


 

62. למשה גרדון תל־אביב, 15.10.50    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון היקר,

נידמה לי שרשימתו זו של י. פיכמן יכולה לשמש מבוא מצוין לספר, בהסכמת המחבר, כמובן. יש צורך רק להשמיט פה ושם כמה שורות (כל מקום שבו מדובר על שלושת הספורים).

אם מר פיכמן יסכים להצעתי, יהיה עליו להוסיף כמה שורות על ספורי הארצישראליים, וכמו כן על “גלגולים”, “שברירים” ו“דרך קוצים”.

בשביל העטיפה אשלח לו השבוע כמה רשימות אחרות ובהן גם מאמרו של י. ליכטנבוים.

ר"פ עלי ההגהה של “בשעת שממון”, שיהיו דרושים לכם בשביל העימוד. ספור זה שייך לחלק השני של הספר.

שם הספר יהיה “פרשיות”, שהוא מתאים למוטו.

בהוקרה ובברכה

דבורה בארון.

מובן שאם א. ברש יסכים לכתוב את המבוא, יותן זה שלו.


 

63. לאשר ברש 26.10.50    🔗

א. ברש היקר,

אם אמנם רוצה אתה לכתוב מבוא לספרי, הרי כדאי שלפני כן נדבר בענין זה. התוכל, איפוא, להיכנס אלי לשם כך?

לא נעים לי להטרידך, אבל הן אני אליך לא אוכל לבוא.

שלום רב לך ולאולגה – דבורה.

השעות הנוחות בשבילי הן חמש־שבע אחרי־הצהרים.


 

64. למשה גרדון תל־אביב, 24.11.50    🔗

לכבוד מר גרדון, ירושלים.

מ. גרדון היקר,

על המבוא שלא ניכתב69 אין עוד לדבר. ענין רע היה זה, שהכאיב לי וגרם צער וטירדה לאדוני וגם לא. ברש עצמו, זה האיש כבד־הראש והמיושב, שאינני יודעת מה היה לו הפעם.

מהספר אבקש לשלוח לי טופס אחד כשאך ייגמר בדפוס, בלי כריכה ועטיפה, כי רוצה אני לראותו.

שלום רב.

בברכה נאמנה

דבורה באַרון.


 

65. למשה גרדון 5.12.50    🔗

מ. גרדון יקר,

קיבלתי זה עתה את רשימתו של א. ברש, שהיא מצומצמת וטובה, והריני ממהרת לשלחה לו.

ארצה, כמובן, לדעת אם הדברים מניחים גם את דעתו.

שלום רב.

בברכה נאמנה

דבורה בארון.


 

66. לאברהם ברוידס תל־אביב, 10.12.50    🔗

א. ברוידס היקר,

אמת שחוברות ה“דף” ניראות לי, ואולם אין אני נוהגת להעיר הערות בכתב, ואם אמנם רוצה אתה לשמוע את דעתי – היכנס אלי באחד הימים ונדבר. אשמח לראותך בביתנו.

בשעות 7 – 5 אחרי־הצהרים אפשר לבוא אלינו בכל יום.

שלום רב לך.

בברכה נאמנה

דבורה בארון.


 

67. למשה גרדון 9.1.51    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון יקר,

קיבלתי היום את “פרשיות”, ואף כי אין הוא ספר ראשון אצלי, הרי היה זה לי רגע גדול.

הספר בחיצוניותו הוא יפה, הרבה יותר יפה ממה שפיללתי. יש בו ניקיון, לובן רב והרמוניה.

האותיות של השם “פרשיות” מרהיבות.

ברוך טעמכם.

על דבריו החמים במכתבו אני מודה לו, ותודתי הנאמנה לכם, לכולכם, על כל מה שעשיתם למען ספרי.

ברחשי לב טובים דבורה בארון.


 

68. לנ. טמיר תל־אביב, 10.1.51    🔗

נ. טמיר היקר,

דבר חדש בשביל “בית ספרנו” אין בידי, אולם הנה יצא עתה ספר ספורי המקובצים “פרשיות”. ראה, אולי תמצא בו משהו מתאים (אולי הספור “תרמית”, אם אין הוא גדול בשבילך). בדוחק, באין־ברירה, יכול אתה לקחת את המוטו שבראש הספר.

את חוברת ב' של “בית ספרנו” קראתי ושמחתי לראות שיש בה ניקיון וטעם. מורגשת בה גם חרדת־לב נאמנה למילה המודפסת.

את ההמחאה70 אני מחזירה לך, מאחר שאני בזמנו קיבלתי שכר־סופרים מ“יבול”.

שלום רב לך.

בברכה נאמנה

דבורה בארון.


 

69. למשה סתוי 22.2.51    🔗

מ. סתוי יקר,

תודה לך על ברכתך החמה. רואה אני כי אחרי הכל הרי אתה ידיד אמת לי, וזה טוב לי מכל ברכה.

שלום רב לך ולכל אשר לך –

דבורה.


 

70. למשה גרדון תל־אביב, 9.3.51    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון יקר,

חפצתי לחלק אתו את מעט “הנחת” שיש לי מ“פרשיות”, אבל הוא אינו נכנס אלינו בהיותו בתל־אביב.

הספר נתקבל בסבר טוב, והלואי שירבו קוניו.

את ארבעים הטופס מ“פרשיות” קיבלתי, כהבטחתו, ועכשיו אבקש שיעָשה חשבוני, כי כבר הגיע, כמדומה לי, הזמן.

והנני אומרת לו שלום רב.

בהוקרה אמיתית

דבורה בארון.


 

71. למשה בסוק 26.4.51    🔗

למשה בסוק71 שלום רב ותודה על ה“פרשה הקטנה”, שאיננה קטנה כלל.

בהוקרה

דבורה בארון.


 

72. לאברהם ברוידס תל־אביב, 23.10.51    🔗

א. ברוידס היקר,

הפתעתם אותי, אתה וחבריך, בפרס,72 שהרי אני לא הגשתי לחבר השופטים את ספרי. נמצא כי הנני אחת מאלה ש“זכין להם שלא בפניהם”. תודתי לכם.

ומסור נא את רחשי תודתי לשופטים וגם למר האפט, שהוא הנהו ה“מרא דחמרא”.

ברגשי הוקרה וברכה

דבורה בארון.


 

73. לד"ר ש. א. הורודצקי תל־אביב, 25.10.51    🔗

לכבוד הד"ר ש. א. הורודצקי, תל־אביב.

ד"ר הורודצקי נעלה,

תודתי לו על הפרחים ועל דברי־הברכה שלו73 שהם יקרים לי מאד.

בכבוד רב

דבורה בארון.


 

74. למשה גרדון תל־אביב, 25.10.51    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון יקר,

רוצה אני לדעת אם ניגשים אתם להדפסת המהדורה השניה של “פרשיות”, שהרי הספר אזל.

בפגישתנו האחרונה ביקש אדוני שאכין רשימה מטעויות הדפוס לקראת הסתו, שאז עומדים לגשת להוצאת המהדורה השניה. ועכשיו הנה הגיע הסתו, ומה הוא, איפוא, המצב?

הן יענני.

ודאי ידוע לו שפרס ברנר תשי“א ניתן ל”פרשיות". פה אני לא הגשתי ספר לחבר השופטים, וזיכו אותי שלא בידיעתי.

נעים לי להגיד לו שבשעת הטכס וביחוד אחריו, בבית הקפה, דוּבר הרבה על יפיו החיצוני של הספר.

שלום רב.

בהוקרה רבה

דבורה בארון.


 

75. למנחם ריבולוב תל־אביב, 28.10.51    🔗

לכבוד מ. ריבולוב, ניו־יורק.

מנחם ריבולוב יקר,

הפתעת אותי בחבילת השי. תודתי לך.

אכן, השפעת עלי טוּב רב, אשר אני, אגב, כצימחונית וכחולה, המצווה על דיאטה חמורה, אינני יכולה ליהנות ממנו.

הראית בשנתון “דבר” תשי"ב את יומנו של ש. שלום: “חמישים יום בניו־יורק העברית”? אני קראתי אותו בעונג. למדתי להכיר במקצת על פיו אותך ואת חבריך העושים באמונה למען התרבות העברית – תחזקנה ידיכם.

וקבל נא את ברכתי לחג יובל השלושים של “הדואר”.

בהוקרה רבה

דבורה באַרון.

בעצם צריכה הייתי אני לשלוח שי לכם.


 

76. לנ. טמיר 4.11.51    🔗

נ. טמיר יקר,

הפתעת אותי בצ’ק שלך, שהרי אני את “תרמית” לא ראיתי. שלח לי, איפוא, חוברת.

את הכסף אני מקבלת לא בלי היסוס, שכן בזמנו, כשהסיפור נידפס, קיבלתי שכר־סופרים.

שלום לך.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.


 

77. לל. י. ריקליס 10.1.52    🔗

ריקליס יקר,

אחרי עכובים רבים הגיעה, לבסוף, לידי השמיכה, והיא נהדרת: רכה וקלה וכלילת־יופי – ברוך טעמך. אני מצטערת רק על זה שאתה כל־כך הרבה טרחת.

אשר לספרי, הרי הוא מסור לידיך, ויכול אתה למסור ספורים, או פרקים ממנו לתרגום לכל לשון שהיא, ורק לא לזו של הטֶבטונים, לזאת – לא.

– – לא קיבלנו, וגם אין לנו צורך בזה. אני אז לתומי סיפרתי לך שחסר לנו המיצרך הזה, ואתה הלכת וטרחת וחיפשת. הנך, איפוא, עוד אותו ריקליס הטוב מאז.

שלום רב לך וכתוב לנו, ריקליס. אל תחכה לתשובות, הלא רואה אתה מכתב ידי שהכתיבה קשה עלי.

בידידות אמת

דבורה.


 

78. ליצחק למדן 7.3.52    🔗

י. למדן יקר,

הפתעת אותי במתנתך היפה. תודתי לך. את “מסדה” בצורה זאת אני לא ראיתי.

ובחוברת ה“ח”י", רואה אני לפי התוכן, יש טוב רב. ומה טוב שהעלית בה את זכרו של י. רבינוביץ, אשר עכשיו, בזמן הקלפים והפילֶה, נשכח וכאילו לא היה כלל.

ברכתי הנאמנה לך

דבורה בארון.


 

79. לל. י. ריקליס 28.3.52    🔗

ריקליס יקר,

קיבלתי את הגל' של “Le Monde Juif” והצצתי, כמובן, קודם כל לספורי המתורגם, והוא – טוב: חלק, ללא כל “חיספוס” – מסור נא את תודתי למתרגם, ושא תודה גם אתה. אם יעלה בידך לתרגם משהו משלי לאנגלית, אשמח.

חבילות אל תשלח לנו, אבל מכתבים כתוב, עם כל טרדותיך – ועסוק אתה, כפי שאני רואה, בדבר גדול – כתוב.

שלום לך ושלום רב מצפורה

דבורה.

כתבתי בעפרון, כי כך נוח לי יותר, ואתה סלח.


 

80. למערכת “פיוניר וומן” תל־אביב, 6.4.52    🔗

לכבוד מערכת “פיוניר וומן”, ניו־יורק.

לחברותי במערכת “פיוניר וומן”, שלום.

קיבלתי את החוברת מספר 2 מירחונכן וקראתי בעונג את התרגום מספורי “באור־חרדות”, שהוא עשוי ביד אמונה. נראים לי גם הציורים שהם הולמים יפה את התוכן – תודתי לכן, לכולכן.

ברגשי הוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

81. למנחם ריבולוב תל־אביב, 18.5.52    🔗

לכבוד מ. ריבולוב, ניו־יורק.

מ. ריבולוב יקר,

בשביל “מבוע” אשתדל להכשיר משהו, דבר לא גדול, אבל חדש, כּבקשתך.

החבילה מחודש פברואר טרם נתקבלה, אבל תגיע בודאי בקרוב, ושולחת אני לך כבר עתה, מראש, את תודתי, ועם זה אבקש ממך, חברי הטוב, שלא תוסיף לשלוח לי חבילות, כי לא מגיע לי מכם כלום. רק אחרי שאדפיס אצלכם איזו דברים, נעשה חשבון, ואז גם אגיד לך באיזו צורה אני רוצה לקבל את שכר־הסופרים.

שלום רב לך.

בברכה נאמנה

דבורה באַרון.

לספר היובל של “הדואר” מחכים כבר פה.


 

82. למשה גרדון תל־אביב, 22.5.52    🔗

לכבוד מר גרדון בירושלים.

מ. גרדון יקר,

אחרי שחכיתי לו ולשיחה אתו ימים רבים, והוא, לצערי, לא בא, רוצה אני לשאול אותו כמה שאלות בכתב, והחשובה בהן היא:

מתי תופיעה המהדורה השניה74 של “פרשיות”?

ודאי ידוע לו שהספר אזל זה כבר, וכיום – מאחר שלמו"לים הקודמים שלי אסור להוציא עוד מהדורות – אין עוד בשוק הספרים שום דבר משלי, וזה מכאיב לי מאד.

וזאת אגיד לו:

מוקירה אני את יחסכם הטוב אלי, וברחשי תודה אני זוכרת את הטפול המסור שטיפלתם בספרי, אבל השהיה הארוכה מצערת אותי. אילו הופיעה המהדורה השניה בפברואר, כפי שאדוני הבטיח לי, אז אפשר היה כיום להוציא מהדורה שלישית, כי הספר יש לו ביקוש. הוגד לי, אגב, שבתכנית לבתי־הספר התיכוניים נתקבל כספר־מופת, שהתלמידים חייבים לקרוא אותו וגם לכתוב עליו.

והנה עוד כמה שאלות: – – –

מקוה אני שהוא יענני. והנני אומרת לו שלום.

בברכה נאמנה

דבורה באַרון.


 

83. להלן אטקין תל־אביב, 10.6.52    🔗

לכבוד הלן אטקין,75 ניו־יורק.

חברה אטקין היקרה,

שולחת אני לך סיפור קטן מחיי הארץ, כבקשתך, ואם הוא נראה לך, תוכלי לתרגמו ולהדפיסו.

בקרוב אשלח לכן את ספרי “פרשיות”, שהוא מכיל את רוב סיפורי, וממנו תוכלו לקחת את הטוב בעיניכן.

ברגשי הוקרה ובברכה נאמנה

דבורה באַרון.


 

84. לישראל זמורה 1.7.52    🔗

י. זמורה יקר,

משהו חדש בשביל מחברתך אין לי, לצערי. היו בידי איזו קטעים מסיפור, והם כבר לוקחו, אילו פנית אלי לפני חודש, היית אתה מקבלם.

ומדוע, זמורה, אינך ניכנס? והן הימים עוברים – עוברים. האומנם לא תוכל למצוא שעה בשביל שיחת־רעים עם אדם, אשר להזדמן אתך ברחוב, או באיזו שהיא מסיבה, לא יוכל – לא טוב.

שלום לך דבורה בארון.

והנה מה שעלה על דעתי: בעוד חודש, בערך, תצא המהדורה שניה של “פרשיות” – אולי תקח משם דבר־מה בשביל מחברתך? הסיפור “אמריקה”, או “כריתות”, או רק פרק קטן מסיפור. מה דעתך? ענני.


 

85. לברכה חבס תל־אביב, 24.8.52    🔗

ברכה חבס יקרה,

אף אני אחרי בקורך אצלי עיינתי בספורי, ואלה הדברים הנראים לי כמתאימים בשביל החוברת שעליה דיברנו:76

א) כריתות. ב) תרמית. ג) מדנים. ד) מסע. ה) אימים. ו) הלבן. ז) שברירים. ה) עם הספר. ט) האמן.

הסיפורים השלמים, כפי שאת רואה, הם כמעט כולם אלה שהצעת את. אני רק הוספתי כמה פרקים – – – שכל אחד מהם הוא כדבר בפני עצמו.

בסיפורים מגלוּת מצרים לא נגעתי. אם יצליח הדבר בידך ויהיה המשך, נוציא אולי חוברת שניה, שבה יבואו כמה פרקים מ“לעת עתה” וסיפורים ארצישראליים.

אם החומר שאני שולחת לך אין בו כדי חוברת, תודיעי לי ואוסיף עוד סיפור, או פרק.

לדבריך אחכה.

שלום רב לך דבורה באַרון.

שם הספר יהיה “חוליות”.


 

86. למשה גרדון תל־אביב, 9.9.52    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון יקר,

בטוחה אני שאתם תרשו ברצון לגב' ברנשטיין־כהן להדפיס בקובץ הספרותי שלה את סיפורי “נכדים”. ואשר לי הרי אין אני מבקשת כל תשלום, כי הלא רק סיפור קטן הוא, ובכלל אין אני נוטה לקבל שכר בעד דברים שלא טרחתי בהם.

על “פרשיות” שיופיע בקרוב אני שמחה. ממכתבו האחרון, שבו ראיתי כי הוא מודאג ומצטער צער אמת, רפו ידי, ואני אפילו ל“קריה” לא פניתי עוד לשאול מה הוא מצב ההדפסה.

את הספר ארצה, כמובן, לראות. וּודאי שתשלחו לי אחד מהטפסים הראשונים.

וזאת אבקש: במודעה על הופעת המהדורה השניה אל תכתבו כי אלה הם “כל כתבי”, כי אם רק “מבחר סיפורי”.

ושלום רב.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.


 

87. למרים ברנשטין־כהן תל־אביב, 9.9.52    🔗

לכבוד מרים ברנשטין־כהן, תל־אביב.

מרים ברנשטין־כהן יקרה,

מ“מוסד ביאליק” קיבלתי העתק ממכתבך,77 וכבר כתבתי להם ואת תקבלי את הרשיון המבוקש. עם זה אעיר לך שתמהה אני על כי כסיפור על האשה בחרת ב“נכדים”, ולא ב“כריתות”, או ב“קטנות”.

אם הדבר נתון לתיקון, עשי זאת: קחי בשביל הקובץ את “כריתות”, שאף הוא סיפור קצר הנהו.

בהוקרה ובברכה נאמנה

דבורה בארון.

שכר־סופרים אל תשלחי.


 

88. למשה גרדון תל־אביב, 22.10.52    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון יקר,

קיבלתי זה עתה את מכתבו שציפיתי לו ימים רבים.

ובכן הנה נגמרת היום הדפסת המהדורה השניה של “פרשיות” – אחרי כל־כך הרבה טורח ורוגז שנגרמו לו וייסורי הצפיה שלי – ותופיע סוף־סוף. והלואי שתזכה לאותו הסבר שבו נתקבלה בזמנה המהדורה הראשונה.

על בקשתה של ברכה חבס שמעתי, והייתי בטוחה שאתם תיענו לה. החוברת מיועדת לעולים החדשים, ואני היא העורכת אותה. מתשעת הדברים שאני נותנת בה ארבעה הם רק קטעים מסיפורים, שייקראו להם שמות אחרים, ואין לחשוש, איפוא, שהיא תגרום נזק ל“פרשיות”.

לביקור שלו בביתי אשמח. מאז שברש איננו – והוא איננו באמת – ואני את פיכמן אינני רואה (פיכמן הוא חולה ועזוב), אין אני יודעת כלום על ביקורי אדוני בתל־אביב.

בהוקרה ובברכה אמיתית

דבורה באַרון.


 

89. לעזרא המנחם 17.12.52    🔗

ע. המנחם יקר,

הנה לך הסיפור “חלומות”, שהוא השלישי לפי הסדר ב“חוליות”. אם אין בחומר שבידך כדי חוברת, תודיע לי, ואשלח לך עוד דבר, או שנים. על ההמחאה תודתי לך,

ושלום רב לך –

דבורה בארון.

את “עפר הארץ” אני קוראה ונהנית. הרבה אור פנימי יש בספוריך. העוני קורן אצלך, וירושלים שלך היא מיוחדת, לא כזו של בורלא ושלֵו, עילאית יותר – תחזקנה ידיך.


 

90. למשה גרדון 19.12.52    🔗

מר גרדון יקר,

קיוויתי שבהיותו בתל־אביב, בימי החנוכה, יבקר אצלנו, והנה עבר הזמן והוא לא בא, ועלי לבקש, איפוא, שיודיע לי בכתב מה הוא המצב בהוצאת ספרי, אם יצא כבר מבית־הכורך ומתי יופיע סוף־סוף.

האמת היא שאני כבר “כלו עיני מייחל”. זה שנה שאין בשוק הספרים אף טופס משלי, ודבר זה (ועם כל סלודי לדבורים בעניני “עסק” עלי להגיד לו זאת), גורם לי גם סבל חמרי.

הפנסיה שאני מקבלת אין בה בשבילי כדי מחיה אפילו בימים כתקונם, ומה גם עכשיו, כשהיוקר הולך ומאמיר ו“האדם הקטן” נסחט כמגבת רטובה זו בשביל תשלום המיסים.

ואל יעלה על דעתו כי רומזת אני בדברי למיפרעה. אין אני רוצה בשום מיפרעות ורק זה שסיפרי יופיע ושמן המכירה אקבל את המגיע לי.

לא חפצתי לצערו בדברי, שהרי ידעתי שגם הוא שבע די רוגז מהספר הזה, אבל למי עלי לפנות, ואני הן רק אתו התהלכתי מאז שנחתם החוזה ביני ובין “מוסד ביאליק”. לדבריו אני מחכה, והנני אומרת לו שלום.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.


 

91. למרים ברנשטין־כהן 29.1.53    🔗

מרים ברנשטין־כהן יקרה,

בתודה קיבלתי את “חוה ובנותיה” שלך. ספר מיוחד הוא, שיש בו, כפי שאני רואה, טוב רב.

תחזקנה ידיך,

בהוקרה, דבורה בארון.


 

92. לעזרא המנחם 6.2.53(?)    🔗

עזרא המנחם יקר,

את עלי ההגהה78 קראתי ונהניתי מן הנקיון, מהאותיות המאירות ומהטפול הטוב שלכם, שהוא מורגש בכל דף. – –

* * *

על “הלַבן” ויתרתי מאותו הטעם שהנפשות הפועלות בחוברת הן רק נשים, ויש צורך, לצערי, להשמיטו וכן גם לשנות את המיספרים.

אם החומר שבידך אין בו כדי חוברת, תודיעני תיכף ואשלח לך משהו, אבל את המיספרים אל תשנו לפני כן, כי הדבר שאוסיף יבוא באמצע החוברת.

וסלח נא לי על הטורח שאני גורמת לך.

בברכה נאמנה. דבורה בארון.


 

93. לברכה חבס 9.2.53    🔗

ברכה חבס יקרה,

רשימתך הקצרה והתמציתית נראית לי, ואין לי בכלל מה להעיר, רק את השורות אשר ממעל לקו של עפרוני הייתי רוצה שתשמיטי.

הראית כבר את ציוריה של צילה בינדר? יפים הם והולמים, לדעתי, את הסיפורים.

שלום רב לך.

בהוקרה

דבורה באַרון.


 

94. למשה שמיר 6.3.53    🔗

משה שמיר יקר,

את ספרך “במו ידיו” חיפשתי ימים רבים ולא מצאתיו, והנה אתה – כאילו ראית ללבי – שלחת אותו לי, וברוך תהיה.

והנני המוקירה אותך מאד

דבורה בארון


 

95. למיכל מיכלין תל־אביב, 12.3.53    🔗

מר מיכלין79 יקר,

מפי קרובך שמעתי כי איש אוזדה אתה ומשערת אני שהיית עוד נער כשיצאתי מהעיירה, שכן אין אני זוכרת אותך, ואילו אמך זכורה לי היטב. אשה חיננית היתה, עם חריצים אפלים מתחת לעיניה העצבות. ביתכם בתוך חצר היה, סמוך לכיכר השוק, ומאחריו היו גני־הירקות, והלאה שם – כר־האחו והנהר, אשר אף הוא אוּזדה (רסן), שמו, כי על כן צורת רסן לו.

את עיירתנו זוכרת אני בגעגועים וברגשי עצב, שהרי איננה עוד, לא חצר בית־הכנסת ולא בתי־התפילה וה“חדרים”. חזירים מתהלכים עתה במקום שילדי ישראל למדו “עברי” וחומש.

הנה, אל הארץ, הגיעו משם רק מעטים, “נכדים” רובם: בן בנו של מיכל הפחח, בת בתו של אליה ליב הירשל’ס ונכדו של ליבה אֶטקעס – בנו של חיים אשר, והוא בחור טוב ומוצלח.

מכְּתָבי שלחתי לך (והלואי שיגיעו לידך), את הספרים האלה: “לעת עתה”, “משם”, “שברירים”, “הלַבן” וספר סיפורי המקובצים “פרשיות”, בו יש הקדשה וגם תמונה. כסף אל תשלח לי. אין צורך.

והנני אומרת שלום לך ולכל אשר לך.

דבורה בארון.

לא כתבתי בכתב ידי, כי הכתיבה קשה עלי, ואתה – סלח.


 

96. למשה גרדון תל־אביב, 1.6.53    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון יקר,

מקווה אני שכבר קיבלתם את הדו"ח שאתם מחכים לו, אבל גם אם הוא לא נתקבל עדיין, אבקש לשלוח לי לפחות חצי הסכום משכר־הסופרים המגיע לי בעד המהדורה השניה, כי לא אוכל לחכות עוד.

יודעת אני כי מכל מהדורה שאחרי הראשונה עלי לקבל את שכרי רק לפי המכירה, אבל ידעתי גם זאת שלפי הבטחת אדוני צריכה היתה המהדורה השניה להופיע בפברואר של השנה שעברה (אז היה גם הספר נמכר), והואיל והזכויות נתונות לכם, הרי שאין לי זה שנה וחצי הכנסה מכתבי, ובמה, איפוא, אחיה?

בצער רב אני כותבת לו את דברי אלה, שהרי אדוני התהלך אתי במשך שנים בהגינות. ומה טוב היה אילו יכולנו לגמור את הענין הרע הזה בכבוד, בינינו לבין עצמנו. – – –

והנני אומרת לו שלום.

בברכה נאמנה

דבורה באַרון.


 

97. לבתיה וקסלר תל־אביב, 9.6.53    🔗

בתיה וקסלר נכבדה,

ד. זכאי מסר לי את גלויתך והריני שולחת לך, כבקשתך, רשימה קטנה מאותם מאמרי הבקורת שהם כבר כונסו לספרים, ואשר את תוכלי להשיגם בכל ספריה.

עם זה אייעץ לך לקרוא את מאמרו החשוב של ישורון קשת: “על דבורה בארון”, שנדפס ב“מולד”, חוב' 37, ניסן־אייר תשי"א, וכן גם את מאמרה של לאה גולדברג: “על ‘פרשיות’ לדבורה בארון” – “אורלוגין”, חוב' ב', 1951.

האוכל לדעת לשם מה דרושים לך דברי־הבקורת האלה?

בברכה

דבורה באַרון.


 

98. למשה גרדון 1.7.53    🔗

מ. גרדון יקר,

את שכר־הסופרים בעד המהדורה השניה של “פרשיות” עוד לא קיבלתי – האם עלי לפנות לגיזברות?

על מכתבו המפורט והלבבי אני מודה לו, והריני מקווה שכשיבריא, עוד ישוב לבקר אצלנו כמו בימים שעברו.

והנני אומרת לו שלום רב –

בהוקרה

דבורה בארון.

על ספרו הקטן של מ. בובר תודתי לו. קראתי אותו בעונג: יין טוב בכלי מפואר.


 

99. לישראל זמורה 12.7.53    🔗

זמורה יקר,

שמעתי אתמול את דבריך80. שעה גדולה היתה זאת לי – תבורך.

דבורה בארון.


 

100. ליוחנן פוגרבינסקי תל־אביב, 3.1.54    🔗

לכבוד מר י. פוגרבינסקי, תל־אביב.

מר פוגרבינסקי נכבד,

צדקת בדבריך בהחלט81, אבל דע שרק במקרה נודע לי כי ב“אלומות” ז' ניתן דבר משלי, ותמהתי לשמוע ש“עגמת־נפש” הוא שבו בחרו, סיפור שאינו מתאים בשום אופן למיקראה בשביל תלמידי בתי־ספר, ואין כאן מקום לדבר על פיסקא זו, או אחרת (עצם המעשה בבחור המאבד עצמו לדעת כלום כשר הוא?).

פניתי בזמנו אל מר גדון שהוא הנהו העורך, אבל הספר כבר הלך ונידפס אז.

מר מ. סתוי סיפר לי אחר־כך שהוא, כאחד מחבר העורכים, יעץ להם להשמיט את הקטע שעליו העירות, אבל לא נענה.

אגב: האם רק חיסרון זה מצאת בסיפרי־מקרא אלה הניתנים לילדינו?

ברגשי הוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

101. לשמשון מלצר תל־אביב, 7.2.54    🔗

לח' שמשון מלצר בתל־אביב.

ש. מלצר נכבד,

דבר בשביל “עתידות” כאשר חפצתי אין, לצערי, בידי, והריני שולחת לך, איפוא, רק פרק82 מתוך ספור. אם הוא נראה לך, תדפיסוֹ, ואני ארצה, כמובן, לראות אז את עלי ההגהה.

ברגשי הוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

102. למשה גרדון תל־אביב, 10.2.54    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

את מתנתו, הספר עם ההקדשה, קיבלתי ברחשי־תודה ובהפתעה כמעט, שהרי עברו כבר ימים רבים מאז שכתב לי בפעם האחרונה – את המיכתבים האחרונים בנוגע ל“פרשיות” כתב לי מזכירו, מר מילקוב.

ייתכן שבעוד כמה חדשים אפנה אליו בענין ספרותי אחד, ולעת עתה הריני אומרת לו שלום.

בהוקרה אמיתית ובברכה דבורה באַרון.

את השירים אקרא, כמובן.


 

103. לשמשון מלצר תל־אביב, 11.2.54    🔗

לח' שמשון מלצר, תל־אביב.

ש. מלצר נכבד,

אף אני ידעתי כי “זה מעט”83, ועל־כן כתבתי כי הדבר לקוח מתוך סיפור, היינו שהוא רק פרק, או קטע.

על בואה של נעמי למצרים מסופר בסיפורי “לעת עתה”, אבל אני הלא חפצתי לתת לך משהו מן החדש אתי.

ייתכן שבעלי ההגהה אוסיף שורה או שתים למען הבהירות.

והנני אומרת לך שלום.

ברגשי הוקרה

דבורה בארון.

אינני כותבת לך בכתב ידי מפני שהכתיבה קשה עלי, ואתה – סלח.


 

104. למשה גרדון תל־אביב, 26.2.54    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון יקר,

במיכתבו, שהוא מפורט, עם כל צמצומו, ושמורגשת בו נעימה של דרישת־טוב, גרם לי קורת־רוח. תודתי לו.

אשר להצעתו, הרי לא אוכל, לצערי, לקבלה מטעמי בריאות וגם מפני שאין לי כל רצון לשוב לכתבי פלובר, אחרי ש“שלמבו” ו“שלושת הסיפורים” הקטנים, הסַפיריים, כבר תורגמו.

על מעשה התרגום שאתם ניגשים לעשות אני שולחת לכם את ברכתי. בטוחה אני שבהיותכם נאמנים לרוחו של ביאליק, לא תשפיעו על הקורא דברים בינוניים ולמטה מבינוניים רק מפני שיצאו מעטם של יוצרים גדולים.

קרוב לודאי שאותם הגדולים, אילו שבו לעיין לאחר זמן בכתביהם, היו פוסלים ומשמיטים מהם בעצמם כל זה, אשר הפסלים קוראים לו “החומר המיותר”.

והנני אומרת לו שלום.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.

אחרי הפסקה של שלוש שנים, בערך, ביקר אצלי י. פיכמן, ושמחתי לראות שהוא כאילו חוּדש. התאושש האיש. גם רשימותיו האחרונות הן רעננות שוב, פיכמניות.


 

105. למשה גרדון תל־אביב, 14.10.54    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון יקר,

רוצה אני רק להודות לו על המתנה ועל מכתבו היפה.

להאריך לא אוכל כי חולה אני זה שלושה שבועות ונתונה לטיפול רופאים.

את ספרי “מאמש” לא גמרתי ורחוקה אני עכשיו ממנו.

כשיוטב לי אכתוב לו על הכל בפרטות.

בהוקרה רבה ובברכה דבורה באַרון.


 

106. לאברהם קריב תל־אביב, 14.10.54    🔗

לכבוד מר א. קריב, חיפה.

קריב יקר,

לא אוכל להענות לך הפעם, כי חולה אני זה השבוע השלישי, נתונה לטיפול רופאים ורחוקה מאד מן הכתיבה.

ואתה, קריב, למה לא באת להגיד שלום לפני עזבך את עירנו?

בהוקרה רבה ובברכה

דבורה בארון.


 

107. למרדכי טמקין (טלגרמה) תל־אביב, 13.1.55    🔗

טמקין, רחביה, דרך עזה 22, ירושלים.

לטמקין הזך והענוג, ברכתי מלב מלא אהבה.

דבורה.


 

108. למשה גרדון תל־אביב, 16.1.55    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מ. גרדון היקר,

תמהה אני שאדוני, שהתהלך אתי במשך שנים באדיבות ובטוב, אינו עונה לי על מכתבי. האומנם מפני שמסרתי את ספרי הקטן ל“עם עובד”? והן אני רק את הבטחתי קיימתי, ובטוחה אני שאדוני במקומי לא היה עושה אחרת.

בכלל הלא “מאמש” לא “פרשיות” הוא, כי אם ספר קטן, המחובר משני חלקים, ולא כדאי להאריך עליו את הדיבור.

הייתי שמחה אילו הסכים אדוני להוציא את “פרשיות” במהדורה שלישית, שעל כן הוא הנהו הספר. לוקחים ממנו פרקים וקטעים לעשרות בשביל אנטולוגיות ומיקראות, והוא עוד לא נשתאב. – – –

והנני אומרת לו שלום.

בהוקרה אמיתית ובברכה

דבורה בארון.


 

109. לשמואל גדון תל־אביב, 20.1.55    🔗

לחבר ש. גדון, תל־אביב.

ש. גדון נכבד,

קיבלתי בתודה את “אלומות” ח‘, שהוא נראה לי יותר מסיפרי־המיקרא הקודמים. סיפורי הם מנופּים כולם ונקיים. רק ב“זיוה” (עמוד 347, שורה 8), נשמטה המלה: בחצר, וצ"ל: “באחד מן הימים ההם קרה בחצר דבר” וכו’.

אני מקווה שבמהדורה השניה תתקן את השגיאה בלתי־הנעימה הזאת.

ברגשי הוקרה ובברכה

דבורה באַרון.


 

110. לאברהם קריב תל־אביב, 10.3.55    🔗

א. קריב יקר,

את פרקי הקטן “פרידה” יכול אתה להדפיס בכל חוברת שתרצה, ואשר להערה, הרי אפשר לכתוב: מתוך הספר “מאמש”, העומד לצאת בקרוב לאור, או פשוט: מתוך הספור “מאמש”, כי כמו הספר כן גם הספור הראשון “מאמש” שמו.

על “מאזנים” יש לברך ברכת שהחיינו. דבר גדול אתם עושים בבואכם לחדשם. תחזקנה ידיכם.

שלום רב לך.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.


 

111. לעמנואל בן־גריון תל־אביב, 15.3.55    🔗

לכבוד מר עמנואל בן־גריון, כאן.

עמנואל בן־גריון יקר,

בשביל “קוממיות” לא אוכל, לצערי, לתת לך שום דבר, כי זה חדשים רבים שאני חולה ורחוקה מן הכתיבה.

מסרתי אמנם ספר להוצאת “עם עובד” (קטן ודל, לדעתי), אבל גם זה לא היום נכתב. סלח לי, איפוא, אחי, ודע שמאד יקרת לי, ובעונג אני קוראה (או, יותר נכון, שומעת, כי הקריאה קשה עלי), כל דבר היוצא מעטך.

ושלום רב לך ולביתך ושלום גם לחברנו ש. טנאי.

דבורה בארון.


 

112. ליוסף רפופורט תל־אביב, 9.5.55    🔗

לכבוד מר יוסף רפופורט, כאן.

א. נ.

שני סיפורי “דרך קוצים” ו“פראדל” יכול אתה לקחת בשביל הספר “מבחר הסיפור העברי”. בטעם בחרת, ואני רק אבקש לשלוח לי בשעת ההדפסה את עלי ההגהה. וגם זה: אם יש בדעתך להשמיט ב“פראדל” את הקטע שבעמודים: 110 – 109, הרי מוטב שתוותר על הספור הזה ותיקח במקומו את “קטנות”, או “שברירים”, או – “גלגולים”.

לדבריך אני מחכה.

בהוקרה ובברכה

דבורה בארון.


 

113. ליהודה אבן־שמואל (קופמן) תל־אביב, 29.5.55    🔗

לכבוד מר יהודה אבן־שמואל, ירושלים.

מר יהודה אבן־שמואל יקר,

קיבלתי את ספר־הזכרונות של ר' שמואל קופמן ז"ל – תודתי לו. קרא אקרא את הספר הזה בענין וברגשי־עצב.

והנני המעריצה אותו מאז.

בברכה

דבורה בארון.


 

114. לעזרא המנחם תל־אביב, 29.5.55    🔗

לחבר עזרא המנחם, כאן.

עזרא המנחם היקר,

בתודה קיבלתי את מתנתך – הטופס הראשון של ספרי “מאמש”.

לעומת הספרים הכרסתניים המופיעים עתה בכל יום הרי זה שלי קטן הוא ודל, אלא שניכר בו כי טוּפח בידים מסורות, והוא מנופה וצורתו יפה. מסור נא, המנחם היקר, את רחשי־תודתי לכל אלה שטיפלו בו.

אף אני שמחה כי ב“עם עובד” הוא מופיע, ולי הרגשה כאילו “שבתי הביתה”.

שלום רב לך ולכל אשר לך.

בהוקרת אמת

דבורה בארון.


 

115. לאילה הכהן־ברש תל־אביב, 9.3.56    🔗

לכבוד אילה הכהן־ברש84, תל־אביב.

אילה יקרה,

בפגישה שאת עורכת בביתך לא אוכל, לצערי, להשתתף, מטעמי בריאות, ואני רק שולחת לך את ברכתי מקרב לב.

את אבא ז“ל אני זוכרת תמיד. חבר וידיד טוב היה לי ויָקר לי כאח. בפעם האחרונה ראיתיו בערב פסח תשי”ב. בא והביא את התמונות של כל בני המשפחה.

שמחתי לראות אז את אמא שהיא כאילו צעירה ורעננה יותר. התעכב הוא ביחוד על נדב, שיבח את כשרונותיו הטובים. ניכר היה בו שהוא אוהב ביחוד את בתך הגדולה, נויה. אמרתי לו זאת. והוא חייך ואמר: כן. היא גם יפה מאד. לא חשבתי אז שבפעם האחרונה אני רואה אותו.

שלום רב לכולכם וביחוד לאמא.

באהבה

דבורה בארון.


 

116. לד"ר יהלום־בראלי תל־אביב, 15.4.56    🔗

לכבוד ד"ר יהלום־בראלי.

ד"ר יהלום יקרה,

על בראלי הטוב שאיננו אני בוכה מר.

יקר היה לי, ולביתי דאג כאב. ועכשיו הנה נתיתמתי יחד אתכם.

דבורה בארון.


 

117. למשה גרדון תל־אביב, 18.7.56    🔗

לכבוד מר מ. גרדון, ירושלים.

מר גרדון יקר,

זה ימים רבים שלא כתבתי לו, כי הייתי חולה ועודני נתונה גם עכשיו לטיפולו של הדוצנט שטיין וראייתי טרם שבה אלי.

לפני כמה חדשים פנתה בתי למר בוקשפן ושאלה למיספר הטופסים הנמצא בידכם. לפי תשובתו יוצא שמצויים במלאי 590 מכורכים ו־1000 בלתי מכורכים.

נמצא שמכל המהדורה היפה הזו (מהדורה ב'), נמכרו רק כמה טופסים. והרי הספר נדרש, וגם כיום לוּ הוצא לשוק – היה נמכר.

לא נעים לי להגיד לו שאני, במצבי עכשיו, לאחר שנים של מחלה, זקוקה לכסף והייתי רוצה לקבל את המגיע לי בעד 800 הטופסים הנותרים.

אני מחכה לדבריו.

והנני דורשת לו כל טוב.

בברכה

דבורה בארון.


 

118. לאברהם שלונסקי תל־אביב, 30.7.56    🔗

לכבוד א. שלונסקי, תל־אביב.

לא. שלונסקי, הידיד הטוב מאז, שלום.

שלונסקי יקר, ברצון הייתי משתתפת ב“אורלוגין”, כרך י"ג, אלא שאני אין לצערי תחת ידי כלום.

אתה אינך יודע, כנראה, שאני זה כשנה חולה בעיני ורחוקה מן הכתיבה. כמה שבועות נמצאתי ב“תל־השומר”, במחלקתו של הדוצנט שטיין וחיכיתי ל“תורי”. ואני, אמנם, נותחתי, אך אור עיני טרם חזר אלי.

אשר ל“מדם בוברי”, הרי הייתי שמחה אילו ייצא בהוצאתכם, כי אתם קוראים לכם, אבל הן ידוע לך שהספר יצא בזמנו בהוצאת “שטיבל”, והזכויות נתונות עתה בודאי בידי בעלת ההוצאה, חוה טברסקי, וחוששת אני כי היא לא תסכים להוציאן מידה, אם כי זה כעשרים וארבע שנים מאז יצא ואין להשיג אף טופס ממנו. – – –

אם תקבלו את הזכויות אצטרך, כמובן, לעבור על הספר ולתקן את אשר נתיישן במשך הזמן (זאת אוכל לעשות גם במצבי כיום).

על כל פנים תודיע לי על הדבר.

על מכתבך, שנכתב מלב טוב, שמחתי.

והנני אומרת לך שלום.

דבורה בארון.



  1. מספר עברי (נ. 1884), יושב בארץ.  ↩

  2. מריאמפוֹל.  ↩

  3. ד"ר נ. סטאראפולסקי – בעת ההיא עסקן ציוני בסוּבאלק.  ↩

  4. מַריאמפול.  ↩

  5. הסופר א. א. קבק (1881 – 1944).  ↩

  6. מספר ומבקר עברי (1887 – 1956), מחבר “דמויות מלוות”.  ↩

  7. שכר־סופרים.  ↩

  8. פרנק.  ↩

  9. המשורר דוד שמעוני (1886 – 1956).  ↩

  10. משורר עברי (1891 – 1960).  ↩

  11. ההודעה הנ“ל נתפרסמה ב”הפועל הצעיר" ב־12.1.23.  ↩

  12. אשתו של מקבל המכתב.  ↩

  13. הסופר א. ז. בן־ישי.  ↩

  14. הסופר א. ל. אריאלי ז"ל.  ↩

  15. ביחס לתאריך – ראה הערה ראשונה למכתב הקודם.  ↩

  16. הסופר נ. טמיר.  ↩

  17. המבקר פ. לחובר (1883 – 1947), עמד בראש הוצאת “שטיבל” בוורשה, וניהל עם ד. ב. מו"מ בדבר הוצאת קובץ מסיפוריה.  ↩

  18. הכוונה לקובץ “ספורים”, שי“ל בהוצ' ”דבר“ בשנת תרפ”ז.  ↩

  19. בנה של מקבלת המכתב – תינוק בן חודשים מספר.  ↩

  20. בתה של ד. ב.  ↩

  21. פרס ביאליק של עירית תל־אביב, שחולק אז לראשונה.  ↩

  22. המכתב הוא משנת 1934.  ↩

  23. המשורר והמבקר ישורון קשת.  ↩

  24. המכתב נשלח בשלהי שנת 1941  ↩

  25. מ. סתוי, מספר יידי ועברי (נ. 1884).  ↩

  26. הכוונה ל“לעת עתה”, שי"ל ב־1943.  ↩

  27. ידידה, בת־ביית במשך שנים רבות.  ↩

  28. שם בדוי בו כינתה ד. ב. את הדיירה שהיתה גם עוזרת בבית.  ↩

  29. בימי מלחמת־העולם היו מחלקים לתושבים את המיצרכים הדרושים לפי “נקודות”.  ↩

  30. אחותו של הסופר פ. לחובר.  ↩

  31. מנחם שחורי ז“ל, מעורכי הוצ' ”עם־עובד" וידיד נאמן.  ↩

  32. כינוי לאחת המכרות.  ↩

  33. א. מ. בראלי ז“ל, ־ מנהל ”בנק הפועלים".  ↩

  34. הכוונה לספור: “יום אחד של רמי”. נדפס ב“עתידות” שנת תש"ו.  ↩

  35. ידידת־בית. שימשה כ“קרינית” אצל ד. ב. לכשכהו עיניה.  ↩

  36. אמה המנוחה של הנ"ל.  ↩

  37. בתה של המשוררת בת־מרים.  ↩

  38. כלבה.  ↩

  39. ירקן בעל־עגלה.  ↩

  40. משה ביבלי ז"ל – דייר באותו בית וידיד נאמן.  ↩

  41. מקבלת המכתב טענה שהקב"ה נראה בספר איוב כחלש־אופי, כביכול, לעומת השטן.  ↩

  42. בנו של הדייר הנ"ל. בעת ההיא – ילד כבן עשר.  ↩

  43. בנו של הנ"ל.  ↩

  44. כינוי לאחת מבנות־הבית.  ↩

  45. הגיבורה הראשית ב“מאדאם בוברי” לפלובר.  ↩

  46. בעלת־הבית, אשר קימצה בהספקת דלק להסקה המרכזית.  ↩

  47. הסופר יעקב רבינוביץ (1875 – 1948).  ↩

  48. הסופרת רבקה אלפר ז"ל.  ↩

  49. מנהלת בית ההבראה בגבעת־ברנר.  ↩

  50. דיירת־מישנה.  ↩

  51. הכוונה ללאה ברלין הנ"ל.  ↩

  52. על בסיס של הלצה אחת.  ↩

  53. ר‘ הערה 50 למכתב מס’ 37.  ↩

  54. אחותה המנוחה של חיה הנ"ל.  ↩

  55. רופא־עצבים מפורסם ברגזנותו.  ↩

  56. רבקה אלפר ז"ל.  ↩

  57. מכתבי אפרים גובר, שי“ל ב”ספר האחים".  ↩

  58. עיירת־מולדתה של ד. ב.  ↩

  59. הכוונה לדברי ביסמרק לאחר פגישתו עם ד'יזראלי “Dieser alte Jude das ist der Mann”.  ↩

  60. מירה הרברג ז“ל. שכבה אותו זמן בבה”ח במחלקתה של מקבלת המכתב.  ↩

  61. דיירת־משנה, שמיררה את חיי ד. ב.  ↩

  62. כעין פלג קטן.  ↩

  63. חריץ־חלב.  ↩

  64. תפוחי־אדמה.  ↩

  65. מקבלת המכתב טענה כנגד החוזר שנשלח לבתי־הספר התיכוניים לרגל יובלו של פושקין.  ↩

  66. המשוררת י. בת־מרים, אשר בנה יחידה נפל במלחמת העצמאות.  ↩

  67. ראה הערה 61 למכתב 43.  ↩

  68. מנהל הוצאת “מוסד ביאליק”.  ↩

  69. אשר ברש קיבל עליו לכתוב מבוא לספר והדבר לא עלה בידו. רק ברגע האחרון ממש הצליח לעשות זאת.  ↩

  70. הכוונה להמחאה עבור הרשימה “בכי”, שנדפסה בחוברת ב' הנ“ל של ”בית ספרנו".  ↩

  71. מקבל המכתב שלח לד. ב. תדפיס – “בדרך הארנים”, שציינו בשם: “פרשה קטנה”.  ↩

  72. הכוונה ל“פרס ברנר” בעד הספר “פרשיות”.  ↩

  73. בקשר עם קבלת “פרס ברנר”.  ↩

  74. “מתי תופיעה המהדורה השניה” – כך במקור (הערת פרויקט בן־יהודה)  ↩

  75. עורכת הירחון “פיוניר וומן”.  ↩

  76. הנדון: הוצאת ספרון של ד. ב. בספריה מנוקדת לעולה ולעם, הוצ' “עם עובד”.  ↩

  77. בקשת רשיון עבור פרסום סיפור של ד. ב. מתוך הספר “פרשיות” באנטולוגיה “חוה ובנותיה”.  ↩

  78. הכוונה ל“חוליוֹת” הנ"ל.  ↩

  79. בן עיירתה של ד. ב. המתגורר בארצות־הברית.  ↩

  80. הרצאה ברדיו על ד. ב.  ↩

  81. יוחנן פוגרבינסקי ז“ל, מנהל ”בית אחד־העם“, העיר לד. ב. במכתבו על שורות אחדות בסיפורה ”עגמת־נפש", שאינן מתאימות, לדעתו, לבני־הנעורים.  ↩

  82. “נעמי שבה הביתה”, מתוך הספור “מאמש”, נדפס ב“עתידות” שנת תשי"ד.  ↩

  83. ראה מכתב 101.  ↩

  84. בתו של הסופר אשר ברש.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!