רקע
עמוס קינן
על התסיסה בשורות הנוער
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: ישראל; 1952?

(“הארץ”, 4.1.1952)


אתמול ניגש אלי סטודנט אחד ואמר: מונבז מחפש אותך. שאלתי: מי זה מונבז? אז הוא אמר לי שמונבז זה אחד שהולך להוציא עתון חדש שיתקוף את אזלת־היד ויצביע על המבוי הסתום. והוא רוצה שאני אעזור לו.

הלכתי אל הידיד הותיק אויל מראדך, זה שמוציא תמיד עתונים חדשים, ושאלתי אותו: מי זה מונבז, חבר שלך? אז אויל מראדך חשב רגע, גירד את הראש ואמר: מונבז, מונבז, מי זה יכול להיות? אולי זה נרגל?

– איזה נרגל? שאלתי.

– נרגל שראצר, כמובן – ענה אויל מראדך.

– לא, עניתי, זה לא נרגל שראצר, זה מונבז. אבל אולי שמו האמיתי הוא הצללפוני, מי יודע?

בדרך הביתה פגש אותי מללי פלשת, ואמר שהגיע הזמן לסרס את עכברי המגיפה המטמאים את תומת הנוער. הוא צחק נורא מהספר החדש של מופים וחופים על “משבר התודעה הישראלי” (הם לא מחדשים כלום! – חייך מללי), וסיפר לי שפתרוסים וכסלוחים מכינים כעת, בחוג מצומצם, ראשי פרקים שיעמדו לדיון בחוג רחב יותר, ואחר־כך יחזרו שוב (ראשי הפרקים) לחוגים המצומצמים, ואחר־כך שוב לחוג רחב יותר, ואחר־כך יוציאו את זה בתור ספר עם הקדמה בכריכת עור.

לפני שהלכתי לישון ציפצפו לי מתחת לחלון גלגמש ואות נפישתים ושאלו אם אני מוכן מחר ללכת אתם לחפש את האלוהים.

המלצות קוראים
תגיות