רקע
אהוד בן עזר
"מתחת לגלגל" להרמן הסה
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד המחבר 7.3.20

עברית: 1975

פורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “על המשמר” ביום 8.8.1975


אחת הסיבות לעניין המתמשך והולך שאנו מוצאים ביצירותיו של הרמן הסה נעוצה בכך שמרביתן עוסקת בעולמם של מתבגרים ודרכם אל הגשמתם העצמית. אף שהיסוד האוטוביוגראפי הוא חשוב, ולעיתים מכריע, ברוב היצירות הללו, טועה מי שמנסה לראות בהן רק סיפורים על גיל הנעורים ובעיותיו הנפשיות. אלה הם ספרים על דרכו של אדם בכלל, וגיל הנעורים מופיע במלוא רצינותו, כגיל הקובע את כיוון דרכו של האדם הבוגר, ולעיתים אף משקיע אותו במשבר כה קשה עד שחייו מסתיימים בנעוריו, כשם שמסתיימים בטרם עת חייו של הנס גיבנראט, גיבורו של הסה ברומאן השני שלו (לאחר “פטר קמנצינד” שהופיע ב־1904) – “מתחת לגלגל” (1906).

צמד רעים, יחסי רעות ואהבה בין שני גברים שהתחילו בגיל צעיר, הוא עניין המעסיק את הסה ועומד במרכז יצירותיו. קמנצינד וחברו הגיבן בופי. הנס גיבנראט וחברו הרמן היילנר. אמיל סינקלר ומאכס דמיאן. הילד בנובילה “נפשו של ילד” (1920) וידידו אוסקר ובר. סידהארתא וגווינדא, נרקיס וגולדמונד.

הדוגמא המעניינת ביותר היא זו של נרקיס וגווינדא כנגד סידהארתא וגולדמונד. שני הראשונים בוחרים באמת ומקדישים לה את כל חייהם בעלותם במעלות ההירארכיה הדתית, ואילו שני האחרונים אינם מוכנים לקבל את האמת “מוכנה”, כתורה כתובה המחייבת את האדם, כאמונה שהוא דבק בה, אלא מתעקשים לעשות לבדם את הדרך הפרטית שלהם אל אותה אמת כללית.

סידהארתא בדוגמת חייו, וגולדמונד בחייו ובאמנותו גם יחד, שניהם הרפתקנים, מתנסים בחיים לכל גווניהם, הטוב והרע, האצילי והשפל, האירוטי והמיסתורי, ודווקא משום כך הם־הם הזוכים האמיתיים, העתידים להגשים עצמם באופן מלא. גווינדא יקנא בסידהארתא הגווע, ממש כשם שנרקיס יקנא בגולדמונד הגווע, ויבקש ממנו לגלות לו כיצד זכה בהארה ובהבנה האמיתית.

והמסקנה המתבקשת היא שאין אפשרות להנחיל את האמת, אפילו היא כללית במהותה, אלא חייב כל אדם לבדו לעשות את הדרך אליה, ומאושרים הם אלה שיעלה הדבר בידם, ועניים־ברוח הם אלה שהלכו “על בטוח” ודבקו בנעוריהם באמת הכתובה ואותה עבדו כל ימיהם באורח שכלי וחברתי אך ללא התנסות רגשית חזקה וללא עמידה בניסיון הרבגוני של החיים, באהבת נשים, באמנות, בהרפתקאות. אצל סידהארתא, למשל, עצם החלטתו לחיות חיים עירוניים, רגילים, היא בבחינת הרפתקה מופלאה.

כיצד קשורים שני הספרים המאוחרים הללו (“סידהארתא”, 1922, “נרקיס וגולדמונד”, 1930) לספרו המוקדם של הסה “מתחת לגלגל” (1906)?

קודם כל, מופיע כבר כאן, ובעצם, לראשונה, צמד החברים, שתכונותיו עתידות להתפזר במרוצת השנים בין שני הקטבים הללו: נרקיס־גווינדא – לעומת גולדמונד־סידהארתא. הנס גיבנראט דומה בשורש נפשו לנרקיס ולגווינדא, אלא שכוחותיו הנפשיים אינם עומדים לו ללכת אפילו בדרכה הסלולה היטב של האמת, או של המדע וההשכלה, וסופו שהוא מאבד עצמו לדעת.

ואילו ידידו הנערץ, הרמן היילנר, קרוב יותר לדמותם של גולדמונד וסידהארתא, הוא מורד במוסכמות החינוך אשר בסמינר שבמינזר במאולברון, הוא טעם ראשיתה של אהבת אישה, הוא נערץ על הנס גיבנראט, אלא שגם את סופו איננו יודעים. מיום שגורש מבית הספר אין הוא כותב מילה על אודות עצמו, ואין אנו יודעים אם המשיך להתפתח והגשים עצמו בצורה נעלה, או שמא השתנו כוחותיו הרוחניים והוא התבזבז ונתמזמז כליל. מבחינה זו אין המשל בספר הזה מרחיק מעבר לראשיתה של תקופת ההתבגרות, בעוד אשר בספרים המאוחרים נעשה ניסיון עמוק לראות את המשל שבחיי אדם מהתבגרותו ועד אחרית ימיו.

בחזרה המתמדת הזאת על חוויות נעורים מבטא הסה ללא ספק משקע אוטוביוגראפי מכריע של תקופת התבגרותו. הוא עצמו נשלח בגיל צעיר ללמוד במנזר פרוטסטאנטי, ובהיותו בן חמש עשרה ברח משם ועסק במלאכות שונות לפרנסתו, ובין היתר עבד במסגריה.

הקורא את “מתחת לגלגל” מבחין אפוא כי הסה “חילק” את עצמו בין שני הגיבורים – להנס הצייתן העניק את ילדותו שלו, ואת הצורך, לאחר עזיבת המנזר, להתחיל לעבוד במסגריה. הסה עמד בכך, אך אצל הנס יש בכך משום תחילת הקץ. ואילו את המרד ההירואי, הכורח לעזוב את המנזר, זאת העניק להיילנר.

גם נרקיס וגולדמונד, תחילת ידידותם בתקופת לימודיהם במנזר, גולדמונד בורח אל סערת החיים, ואילו נרקיס נשאר כל ימיו במינזר ונעשה לאב־המינזר, וישנה הרגשה כי ה“צמד” הזה, החוזר כתבנית, הוא צירוף של שני מרכיבים – האחד, כפל פנים והזדהות של הסה עצמו עם כל אחת מהדמויות שהא מציג ב“משל” שלו, והשני – יחסיו של הסה עם חברים מתקופת הילדות והלימודים במינזר. קינאתו שלו, הילד החלש, הנער הצייתן והשקדן, באלה המורדים, בעלי ההשראה (הרמן היילנר הוא משורר צעיר ואילו להנס אין מושג עדיין על אודות שירה ואמנות).

אך ברבות השנים ודאי קרה כך שדווקא הדמות ה“חלשה”, כגון אמיל סינקלר, או הילד ב“נפשו של ילד”, או הנס גיבנראט – היא שנעשתה לאמן, לסופר, היא שהגשימה עצמה באופן מלא, דוגמת הסה עצמו, ואילו החברים, אלילי תקופת ההתבגרות, “המשורר”, “הגאון”, “האמן” – עקבותיהם נעלמו ולא נותר רושמם אלא בנפשו של הסופר. ודבר דומה מתרחש גם ב“טוניו קרגר” של תומס מאן. וכך, גיבנראט עתיד להיעשות להיילנר, אך לא היילנר של תקופת ההתבגרות אלא היילנר שמגשים את עצמיותו לאחר מאבק קשה של שנים ארוכות.

וכאן אנו חוזרים לנקודת המוצא, והיא סוד הקסם שמהלכים גם כיום ספריו של הסה. טעות היא לחשוב שתקופת ההתבגרות היא עניין למתבגרים עצמם (ולהוריהם), וזו טעותם של אלה המבטלים את ספריו של הסה בהכריזם שאלה ספרים המכוונים לגיל ההתבגרות בלבד.

הסה פונה בכתיבתו לא רק אל המתבגר אלא גם אל המתבגר שנשאר בנפשו של כל אדם מבוגר. וכשם שספריו מעוררים את הנער להתבונן קדימה ולחשוב ברצינות על חייו, לבל יבזבזם באמיתות שווא או במנוחת הדעת שיש עימה משום טמטום – אך הוא מעורר את האדם המבוגר לחשוב על ראשיתו, על חלומות ימי התבגרותו, על המטרות שהציב אז לעצמו, החברים שראה כדוגמא, שהתחרה בהם, שרצה לחקות את דרכם או ראה בהם מורי דרך שלו, לחשוב על אהבות ימי נעוריו, ולהתבונן אלא תוך נפשו פנימה, ממש כסידהארתא בגיל ארבעים, ולהרהר אם לא הגיעה העת לעזוב את כל אשר לו ולברוח אל היער, אל הנהר ואל עצמו.

לכן טועים אלה הרואים בספר “מתחת לגלגל” כמין רומאן תוכחה על החינוך הקשה וחסר ההבנה שניתן לנערים רבים בתקופת נעוריו של הסה, כמין מחאה כנגד שיטה חברתית של לחץ ודיכוי בחינוך. ודאי שיש אמת במירקם החברתי וההיסטורי הזה של פרשת הנס גיבנראט, אולם מי שמתבונן בספר ממרחק ספריו המאוחרים של הסה יבין כי כאן ראשיתו של “המשל” על דרכו של האדם, וכי הסה לא ביקש שיטה נוחה שבה יגדלו נערים כמו בחממה, אלא ראה בעצם המאבק של גיבנראט והיילנר נגד סביבתם את השיעור הראשון, ההכרחי, במאבקם הארוך על הגשמת עצמיותם. גורלם בידיהם. הם אינם משועבדים בנפשם. ואם האחד מתאבד והשני נעלם, אין זאת אלא משום שלא היה בהם הגרעין הקשה אשר ממנו עתיד להיווצר אדם שלם יותר ועשיר בניסיונו האנושי.

אלמלא אותה חולשת גוף ורוח שתקפה את גיבנראט במינזר, היה נשאר שם כפי שנשאר נרקיס לאחר בריחת גולדמונד, ונעשה ודאי ברבות הימים לאב המינזר. זאת לא היתה עשוייה להיות הצלחה גדולה, תמיד היה ממשיך לקנא באנשים במו היילנר, גולדמונד וסידהאתרא. אבל זו היתה אפשרות ריאלית, אלמלא אותה חולשה שתקפה אותו והביאה לדעיכת רצון חייו ולהפסקת התפתחותו הרוחנית.

גיבנראט הוא אותה אפשרות, או סכנה, שאותה חש וממנה חשש הסה עצמו בהיותו באחד המעברים המשבריים של חייו, בדרך מנטישת הסמינר אל החיים הקשים, העצמאיים, בהם היה בין היתר עוזר בבית מסחר, מסגר ומוכר ספרים.


* הרמן הסה: “מתחת לגלגל”. תירגם: ד“ר בצלאל וכסלר. הוצאת שוקן. ירושלים ותל־אביב. תשל”ה. 1975. 171 עמ'.

המלצות קוראים
תגיות