בְּשָׂדֶה יָרֹק, בִּקְצֵה שְׂדֵה־תְּעוּפָה רְחַב־יָדַיִם, לֹא רָחוֹק מִמַּסְלוּל־הַמְרָאָה אָפֹר־כְּחַלְחַל, נִמְצָאִים בַּחֲבוּרָה שִׁשָׁה מְטוֹסִים שְׁבוּרִים, חֲבוּלִים וּבַעֲלֵי מוּמִים. מְנוֹעֵיהֶם, שֶׁהֵם לִבּוֹתֵיהֶם – פְּגוּמִים, אוֹ נִתְלְשׁוּ מִגּוּפָם וְנוֹתְרוּ בּוֹ חוֹרִים פְּעוּרִים. הַמְּטוֹסִים נִרְאִים כִּשְׁלָדִים שֶׁל עַצְמָם. גּוּפִים עֲנָקִיִּים, רֵיקִים, דּוֹמְמִים. וּבְתָאֵיהֶם קוּרֵי־עַכָּבִישׁ וְצִפֳּרִים מְקַנְּנוֹת. הֵם – שֶׁהִרְקִיעוּ שְׁחָקִים וְסוֹבְבוּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ וּבִקְרוּ בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל רְחוֹקוֹת – מוּטָּלִים עָתָּה כְּבֵדִים, צוֹנְחִים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע, שְׁבוּרֵי גּוּף, שְׁבוּרֵי כְּנָפַיִם וְחַרְטוֹם. וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא יַמְרִיאוּ עוֹד מִתַּחֲנָתָם זוֹ, הָאַחֲרוֹנָה.
עַל מָה הֵם מְשׂוֹחֲחִים, הַמְּטוֹסִים־הַגְּרוּטָאוֹת, שֶׁגּוּפֵי הָאֲלוּמִינְיוּם שֶׁלָּהֶם מַכְסִיפִים מִדֵּי יוֹם בַּשֶּׁמֶשׁ, וּבַלֵּילוֹת הֵם מַלְבִּינִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ וּפַנָּסֵי הַמַּסְלוּל וְזַרְקוֹרֵי הַמְּטוֹסִים הַנּוֹחֲתִים בַּשָּׂדֶה? – עַל מָה מְמַלֵּל עֲדַיִן מִדֵּי פַּעַם פִּיהֶם, כְּלוֹמַר – חַרְטוֹמָם?
גָּבוֹהַּ מִכֻּלָם הוּא חֲצִּי־מָטוֹס שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ חֵצִיק כִּי מַחֲצִיתוֹ, מֵאֶמְצַע גּוּפוֹ וְכָל חֶלְקוֹ הָאֲחוֹרִי – חֲסֵרָה וְאֵינֶנָּה. וְכָל־כֻּלּוֹ זוּג כְּנָפַיִם גְּדוֹלוֹת, חַרְטוֹם, גַּלְגַּלִים שֶׁצְּמִיגֵיהֶם מִתְפּוֹרְרִים, וְגוּף כָּרוּת אֲשֶׁר פִּתְחוֹ פָּעוּר מֵאָחוֹר, כְּמוֹ אֵיזֶה חֵרֶק עֲנָק שֶׁנֶּחְתָּךְ.
מוּלוֹ מֵרִים זְנָבוֹ מָטוֹס וּשְׁמוֹ חַרְטוֹמַדָה כִּי גַּלְגַּלָיו הַקִּדְמִיִּים חֲסֵרִים וְחַרְטוֹמוֹ שָׁקוּעַ בָּאֲדָמָה וַעֲשָׂבִים צוֹמְחִים בּוֹ, וּבֵין הַשְּׁעוֹנִים הָרַבִּים אֲשֶׁר בְּתָא הַטַּיָּס הָרֵיק מִתְפַּתְּלִים קוֹצִים וּבַרְקָנִים, וְרַק זְנָבוֹ מִתְרוֹמֵם בַּאֲלַכְסוֹן כְּלַפֵּי שָׁמַיִם כְּמוֹ בַּחוּרָה שֶׁמְּרִימָה אֶת חֲצָאִיתָהּ מֵאָחוֹר.
אוֹמֵר חֵצִיק לְחַרְטוֹמַדָה: “מָה אַתָּה מְשַׁרְבֵּב אֶת זְנָבְךָ לְמַעֲלָה כְּמוֹ רַקְדָנִית הַמִּשְׁתַּחֲוָה לַקָּהָל. הַאִם רְצוֹנְךָ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָעַכְבָּרִים וְהַלְּטָאוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט בְּחַרְטוֹמְךָ? – עַל מִי אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם? – עָלַי? – שֶׁחָרַשְׁתִּי עַשְׂרוֹת וּמְאוֹת פְּעָמִים אֶת הַשָּׁמַיִם סְבִיב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ?”
נֶעֱלַב חַרְטוֹמַדָה וְאָמַר בְּקוֹלוֹ הַדַּקִּיק: “אוֹתִּי אָהֲבוּ כֻּלָם. הַדַּיָּלוֹת הֲכִי יָפוֹת רָצוּ לִנְסֹעַ בִּי. הַדַּיָלִים הֲכִי מְנֻמָּסִים רָצוּ לְהִכָּנֵס לְתוֹכִי. הַקַּבַּרְנִיטִים הֲכִי מְנֻסִּים נָהֲגוּ אוֹתִי. הָאֲרוּחוֹת הֲכִי טוֹבוֹת הֻגְּשׁוּ בִּי. הָאֲנָשִׁים הֲכִי חֲשׁוּבִים יָשְׁבוּ בִּי. וְאַתָּה, חֵצִיק, גָּדוֹל הָיִיתָ אַךְ לֹא חָשׁוּב. יְרָקוֹת הוֹבִילוּ בְּךָ, וּפְרָחִים, וּסְטוּדֶנְטִים יְחֵפִים!”
“וְהַיּוֹם אַתָּה בְּחֶבְרַת צְפַרְדְּעִים, חַרְטוֹמַדָה!”
כָּאן מִתְעָרֵב בַּשִּׂיחָה קְצוּצָנָף, זֶה שֶׁכְּנָפוֹ קְצוּצָה – "אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת שְׂדֵה־הַתְּעוּפָה הִיתְרוֹ בְּלוֹנְדוֹן? וְכַמָה בַּקְבּוּקֵי וִיסְקִי הָיוּ מַכְנִיסִים לְתוֹכֵנוּ! – "
“וּמְטִילֵי־זָהָב!”
“וּסְכִיפוֹל בְּאַמְסְטֶרְדַּם!”
“וּבִירָה!”
“וְיַהֲלוֹמִים!”
“וְקֶנֶדִי בִּנְיוּ־יוֹרְק!”
“וְהוֹנוֹלוּלוּ!”
“אוֹךְ, הוֹנוֹלוּלוּ,” נֶאֱנַח הַמָּטוֹס חוֹרִים שֶׁכֻּלּוֹ חוֹרִים וְהוּא מֻנָּח עַל גְּחוֹנוֹ בְּהַטָּיָה קַלָה. חוֹרִים הִגִּיעַ לִשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה וְאֶחָד מִכַּנֵי־גַּלְגַּלָיו לֹא נִשְׁלַף הַחוּצָה לִקְרַאת הַנְּחִיתָה. הוּא חָג שְׁעָתַיִם בַּאֲוִיר מִסָּבִיב לַשָּׂדֶה עַד אֲשֶׁר הַדֶּלֶק אָזַל מִמְּכָלָיו, וְאָז נָחַת עַל גְּחוֹנוֹ נְחִיתַת־חֵרוּם עַל פְּנֵי מַסְלוּל שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה קֶצֶף לָבָן כְּנֶגֶד שְׂרֵפָה. הַנּוֹסְעִים נִצְלוּ. אֲבָל לְחוֹרִים זוֹ הָיְתָה טִיסָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.
“אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת גַּלֵי הָאוֹקְיָנוֹסִים!” – הִמְשִׁיךְ חוֹרִים וְאָמַר – “לְנַפְנֵף כְּנָפַי בֵּין אֳנִיּוֹת לְשֶׁמֶּשׁ, בֵּין קֶצֶף־גַּלִּים לְשָׁמַיִם, בֵּין דָּגִים־מְקַפְּצִים לַעֲנָנִים; וְגָבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ מִמַּעַל, בֵּין עֲנָנִים לְרָקִיעַ. מַה טוֹב הָיָה לְהִתְחָרוֹת בָּרוּחַ, בְּסַעֲרוֹת בְּרָקִים וְגֶשֶׁם, וְעַתָּה, אַלְלַי, חוֹדֶרֶת הָרוּחַ לְתוֹכִי וּמְטַאטְאָה אֶת שְׂרִידֵי הַפְּאֵר שֶׁהָיָה עַל קִירוֹתַי, אֶת הַצְּבָעִים וְהַצִּפּוּיִים.”
“אֲנִי,” אוֹמֵר גּוּשָׂרוּף, הַמָּטוֹס הַשָּׂרוּף, “אֵינֶנִּי מִתְאוֹנֵן. כָּל יָמַי, עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי בִּבְנִיָּה – פָּחַדְתִּי שֶׁיַּכְנִיסוּ לְמִטְעָנִי פְּצָצָה. מֵעוֹדִי לֹא הָיָה לִי רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט. פָּחַדְתִּי בַּשָּׁמַיִם וּפָחַדְתִּי עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. פָּחַדְתִּי בַּיּוֹם וּפָחַדְתִּי בַּלַּיְלָה. פָּחַדְתִּי כְּשֶׁהִמְרֵאתִי וּפָחַדְתִּי כְּשֶׁנָּחַתִּי. וּלְאַחַר שֶׁקָּרָה הָאָסוֹן אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: ‘אַתָּה אָמְנָם לְעוֹלָם לֹא תָּטוּס עוֹד, אַךְ גַּם לֹא תִּצְטָרֵךְ לְפַחֵד.’ – וְסוֹף־סוֹף נִרְגַּעְתִּי. וְעַכְשָׁו, כְשֶׁאֲנִי פֹּה, אֲנִי אוֹמֵר – ‘יוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת קָשׁוּר אֶל מָקוֹם אֶחָד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲפִלּוּ נָטוּעַ כְּמוֹ עֵץ – מֵאֲשֶׁר לְהִתְפַּזֵּר לַחֲתִיכוֹת בַּשָּׁמַיִם!’”
“אֵין לְךָ כָּבוֹד מְטוֹסִי?” אוֹמֵר חֵצִיק. “אֲנִי הָיִיתִי מַמְשִׁיךְ לַחֲרֹשׁ גַּם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם לְלֹא פַּחַד אִלְמָלֵא הָיָה הָאִידְיוֹט הַזֶּה, גְּרוֹטָטַיִס, מִתְנַגֵּשׁ בִּי עַל פְּנֵי הַמַּסְלוּל בְּלֵיל עֲרָפֶל וְחוֹתֵךְ לִי אֶת מַחֲצִית גּוּפִי מֵאָחוֹר!”
וְאָכֵן, בַּפִּנָּה, נָמוּךְ־נָמוּךְ כְּמוֹ תְּלוּלִית שֶׁל שְׁבָבִים וְרִקוּעֵי־פַּח וּמִסְגְּרוֹת מְעֻקָּמוֹת – שָׁכַן כָּבוֹד גְּרוֹטָטַיִס, אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן – מַה שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנוּ לְאַחַר הַהִתְנַגְּשׁוּת בְּחֵצִיק; זוֹ הַהִתְנַגְּשׁוּת אֲשֶׁר עַל אוֹדוֹתֶיהָ נִכְתַּב רַבּוֹת בָּעִתּוֹנִים וְגַם הִתְנַהֲלוּ חֲקִירָה וּמִשְׁפָּט, וּבְעִקְבוֹתֶיהָ פֻּטְּרוּ מֵעֲבוֹדָתָם שְׁנֵי פַּקָחֵי־טִיסָה; אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים יוֹמָם וָלַיְלָה בְּמִשְׁמֶרֶת בְּמִגְדָּל־הַפִּקוּחַ שֶׁל שְׂדֵה־הַתְּעוּפָה וּמְכַוְּנִים בְּאַלְחוּט אֶת תְּנוּעַת הַמְּטוֹסִים בְּכָל רַחֲבֵי הַשָּׂדֶה.
“יִמַּח שִׁמְךָ,” גָּנַח מִפִּנָּתוֹ גְּרוֹטָטַיִס, “אַתָּה עוֹד מִתְאוֹנֵן? לְךָ אוּלַי עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיּוֹם אֶחָד יִסְחֲבוּ אוֹתְךָ מִפֹּה וְיִפְתְּחוּ בְּגוּפְךָ סְטֵיקִיָּה אוֹ יָשִׂימוּ אוֹתְךָ בַּחֲצַר קִבּוּץ כְּדֵי שֶׁיַּלְדֵי הַגָּן יְשַׂחֲקוּ בְּךָ – וְאִלּוּ אֲנִי?”
"גְּרוֹטָטַיִס, גְּרוֹטָטַיִס – " נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַדַּקִּיק שֶׁל חַרְטוֹמַדָה. “אַתָּה לְפָחוֹת יוֹדֵעַ שֶׁנִּגְמַרְתָּ. דַּי. אַתָּה כְּבָר לֹא מָטוֹס. אַתָּה אֲפִלּוּ כְּבָר לֹא דּוֹמֶה לְמָטוֹס. אַתָּה פָּשׁוּט עֲרֵמַת גְּרוּטָאוֹת. וְדַי. אֲבָל הַאִם הֶעֱלֵיתָ פַּעַם בְּדַעְתְּךָ מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ, הָעוֹמְדִים עַל שְׁאֵרִית צְמִיגֵינוּ הַמְּפוֹצָצִים? – אֲנַחְנוּ, שֶׁעֲדַיִן דּוֹמִים לִמְטוֹסִים, אֲבָל לֹא יְכוֹלִים לָזוּז, וְאַף אֶחָד לֹא בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ, וַאֲנַחְנוּ מֵתִים מִקִּנְאָה עַשְׂרוֹת פְּעָמִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְמַרְאֵה כָּל מָטוֹס שֶׁמַּמְרִיא וְנוֹחֵת וְנוֹדֵף רֵיחוֹת שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וּבֹשֶׂם וּוִיסְקִי וְסִיגַרְיוֹת טוֹבוֹת? –”
“אוֹךְ,” נֶאֱנַח חוֹרִים, “אַל תַּזְכִּיר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפְּנֵי שֶׁקַּר לִי וַאֲנִי מַתְחִיל לִרְעֹד מֵרֹב גַּעְגּוּעִים.”
"וַאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹתֶה דֶּלֶק כְּמוֹ מַיִם – " אָמַר קְצוּצָנָף. "אַח, אִלּוּ רַק הָיוּ לִי עַכְשָׁו מְנוֹעֵי הַסִּילוֹן שֶׁלִי, הָיִיתִי מַרְאֶה לָכֶם מַה זֹאת הַמְרָאָה – "
אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקָרֵב מָטוֹס־נוֹסְעִים חָדָשׁ וּמַבְרִיק וַעֲנָק מִכִּוּוּן בֵּית־הַנְתִיבוֹת; מְנוֹעָיו שׁוֹאֲפִים אֲוִיר וּפוֹלְטִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רַעַשׁ וַחֲרִיקָה וְתַבְעֵרָה כְּתַנּוּרִים שֶׁל פְּצָצוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת – וַהֲמוֹן גַּלְגַּלָיו זוֹחֲלִים עַל פְּנֵי הַמַּסְלוּל, וְהוּא מִתְקָרֵב אֶל נְקֻדַּת הַזִּנּוּק אֲשֶׁר בָּהּ הוּא עָתִיד לֶאֱסֹף כֹּחַ, וּמִמֶּנָּה לְהַמְרִיא עַל פְּנֵי הַמַּסְלוּל –
וְנוֹסֵעַ צָעִיר אֶחָד, עוֹדֶנוּ יֶלֶד, אֲשֶׁר זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְהַמְרִיא בַּמָּטוֹס הַגָּדוֹל, יָשַׁב לְיַד הַחַלּוֹן וְעֵינָיו דָּבְקוּ בַּשִּׁמְשָׁה הֶעָבָה וְאַפּוֹ נִלְחַץ אֵלֶיהָ. וּלְפֶתַע הִבְחִין בַּחֲבוּרַת הַמְּטוֹסִים הַשְּׁבוּרִים וְשָׁאַל –
“מַה זֶה?”
וְדַיֶּלֶת חִנָּנִית שֶׁעֵינֶיהָ מְאֻפָּרוֹת וּשְׂפָתֶיהָ בְּצֶבַע דֻּבְדְּבָן וְכַפּוֹת יָדֶיהָ חִוְּרוֹת וַחֲזָקוֹת, עָנְתָה לוֹ –
“מַה, אֵינְךָ יוֹדֵעַ? הֲלֹא זֶהוּ בֵּית הַקְּבָרוֹת לִמְטוֹסִים.”
“וּמָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם, הַמְּטוֹסִים זַ”ל?" שָׁאַל הַנּוֹסֵעַ הַצָּעִיר.
“הֵם חוֹלְמִים.” עָנְתָה הַדַּיֶּלֶת. “מִתְפּוֹרְרִים לְאִטָּם וְחוֹלְמִים.”
“וְעַל מָה הֵם חוֹלְמִים?”
“עָלֵינוּ.” הִדְּקָה הַדַּיֶּלֶת אֶת חֲגוֹרַת הַמּוֹשָׁב אֵצֶל הַנּוֹסֵעַ הַצָּעִיר, לִקְרַאת הַהַמְרָאָה. “אֲנַחְנוּ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם.”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.