רקע
ס. יזהר
לא אחדות

מעל כל במה מבקשים היום אחדות. לעשות אחדות ולשמור על האחדות.

ומהר לפני שתתחיל ההתכתשות המיותרת. אומרים “אחים” ואומרים “עם ישראל” ואומרים “פיוס” ואומרים “יחד”, ושאר מלות ההרגעה האמיתיות והמתחסדות, ואולי הגיעה השעה לאמור ברור: לא אחדות.

אחדות לפני שנפלה ההכרעה על הדרך, איננה בבחינת שביתת נשק, או הפסקת אש, ואיננה בבחינת צינון רוחות לוהטות, וגם לא נסיון אמיתי או כוזב להרגעת האלימות המילולית. אחדות כעת היא רק הודאה בחולשת אחד הצדדים ובנסיגתו החד־צדדית. ואילו הוויכוח עומד כעת בשיאו. נגמרו כל מיני משחקי הדחיות וכל ההתחמקויות הגיעו עד מיצוין, וברור כעת לכל מה זה בטחון ושלום ומה זה שלום ובטחון, ומה זו אחיזת עיניים. כעת אנחנו עומדים זה מול זה בריב אמיתי על המשך הדרך בשעת הכרעה. ולריב הזה אין אמצע, ואין לו פשרה ואין לו קצת מזה וקצת מזה, וגם אין לו עוד פסק זמן, אפילו לא רק כדי הפוגת נימוסין.

כעת הוא רגע המשבר הגדול בכל חומרתו: או לכאן או לכאן.

ברגע הזה אין ולא תתכן אחדות בין שוללי אוסלו ובין מחייביה. בין שואפי שלום המוכנים גם לשלם מחיר, ובין שוללי אוסלו המוכנים לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. כעת ברור לגמרי שאין ולא תיתכן אחדות עם דתיים לאומיים ולא עם לאומיים דתיים, וברור לגמרי שאין ביניהם ובין אלה החולקים עליהם, לא דיבור משותף ולא הגיון משותף, ואין מקום לאמצע עם חרדים מתונים ובודאי שלא עם חרדים קנאיים, וגם לא עם כל אלה שמסוגלים לראות בנתניהו מורה דרך, ובודאי שלא עם כל צורחי ה“היידה ביבי” למיניהם, לא רק בגלל הסגנון הפרוע אלא בגלל הכוח העיוור שהם נותנים למנהיג מסוכן.

את המתח שבין הצדדים אסור למהול, ואסור לטשטש, ולא לרכך בשום סיסמא צדקנית, ואין מקום לשום הסכמה ולא מקום לפשרה, מפני שאין חצי שלום ואין חצי סכנת מלחמה. אלה הן שתי דרכים הפוכות שמוליכות לשני קטבים הפוכים. והמתח הוא אמיתי, חמור מאין כמוהו ואולי גם גורלי, שבסופו, תהיה או הכרעה או התפוצצות.

הקריאה לאחדות כעת רק מרפה ידיים. רק יוצרת אשליות. רק מנסה שוב לדחות את הבלתי סובל דיחוי. רק מסווה את המשבר ומורחת מליצות על פני ההכרח להיחשף לאמת. למתח הזה שממלא את האוויר אין השתקה. ולא דרכי עקיפין ולא בריחה, ובריחה גם לא תצלח. ואסור להיבהל ואסור לסגת ואסור להוריד את חומו, או לרכך את חדותו. ולא להאמין לנופת “עם ישראל”, ולא להתפתות להרגעות ממותקות, כשם שלא להסתפק בגניחות מה יהיה, ובאוי לנו ואבוי. ריב הוויכוח הכרחי כעת. אין צורך להפכו לאלימות אבל אסור להימנע ממנו.

המשבר מוכרח למצוא פתרון. הצדדים חייבים לשכנע זה את זה, ולהכריע. לא אחדות מזויפת ולא בריחה מן ההכרעה. מה שצריך כעת הוא לא אחדות מזויפת, אלא דווקא עימות זה כנגד זה, והכרעה בין כיוונים קטביים: אם הולכים אל פתרון או מתדרדרים אל אסון.


יזהר סמילנסקי, כתב יד, מאי 1996, אחרי בחירת נתניהו לראש ממשלה

המלצות קוראים
תגיות