בּראָיוֹן שהיה לבאי-כּוֹח העיריוֹת, לשכוֹת המסחר וחברוֹת אחרוֹת של תל-אביב, יפוֹ ושׂרוֹנה עם הנציב העליוֹן והפּקידים הגבוֹהים של ממשלת ארץ-ישׂראל, התבּרר דבר משוּנה, כּי הצרכים החיוּניים של ערים אלוּ, וּביחוּד של תל-אביב, העוֹמדים על סדר היוֹם זה מִשָנים ואשר הוּכּרו כּאילוּ בּכל מיני משׂרדים בּירוּשלים וּבלוֹנדוֹן, ניטשטשוּ פּתאוֹם והוּצבוּ שוּב בּסימן שאלה.

תל-אביב הוּכרזה לנס כּלכּלי, לגידוּלה שרוּ שירים. ולא היהוּדים בּלבד, אלא גם זרים – וּבתוֹכם אנגלים, אנגלים רשמיים, פּקידים גבוֹהים ומדינאים. היתה תקוּפה אשר למישהוּ נדמה היה, שהנס הזה בּנוּי על החוֹל ושאין לוֹ תקנה בּשנוֹת משבּר. ואוּלם עתה – כּל מי שעינים לוֹ מוּכרח להוֹדוֹת, שההשקפה פּסימיסטית זוֹ יסוֹדה לא בּתנאים אוֹבּיֶקטיביים של קיוּם העיר אלא בּעוּבדה שהמשבּר נפל בּכל כָּבדוֹ בּחלקה של העיר הזאת, וּמראה תל-אביב על מחוּסרי-העבוֹדה וּמחוּסרי-הפּרנסה שבּה סירס את המצב הנכוֹן. ואוּלם התקוּפה הזאת עברה – בּלי עזרה רצינית מן החוּץ, בּלי סיוּע מצד ההסתדרוּת הציוֹנית והממשלה להשקעוֹת פּרוֹדוּקטיביוֹת. בּכוֹחוֹת עצמה מתחילה העיר לקוּם לתחיה ולתפּוֹס שוּב מקוֹם ניכּר מאד בּחיים הכּלכּליים של הישוּב ושל הארץ כּוּלה. התעשׂיה, המלאכה, המסחר שלה הוֹלכים וּמתפּתחים וּמשַמשים מקוֹם קליטה לרבבוֹת נפשוֹת. מספּר זה בּלבד, חמשת אלפים פּוֹעלים קבוּעים, מספּר שאין דוֹמה לוֹ בּכל עיר אחרת בּארץ, יכוֹל לסַמל את כּוח-החיים הטמוּן בּעיר. ה“נס” מתגלה כּעוּבדה כּלכּלית. אין זאת אוֹמרת שתל-אביב יכוֹלה לשמש מוֹפת ודוּגמה להתישבוּת היהוּדית בּארץ. אין זאת אוֹמרת שכּל מפעליה בּריאים וּדרכיה מתוּקנוֹת. ואוּלם אין לאיש רשוּת לפקפּק יוֹתר בּ“זכוּת הקיוּם” של העיר. ואין למישהוּ, וּביחוּד לממשלת הארץ, רשוּת להסתלק מעזרה וּמסיוּע לתל-אביב, להעלים עין מן העוּבדה, שבּה מרוּכּז כּשליש מכּל הישוּב העברי ושגם בּכלכּלת הארץ הוֹלך חלקה של תל-אביב ועוֹלה.

מהוּ הבּסיס הכּלכּלי של תל-אביב? בּתקוּפוֹת ללא עליה הוּא מתהווה בּיחוּד משני גוֹרמים: תוֹצרת תל-אביב הנוֹעדה לחוּץ, בּעיקר לחוּץ-לארץ, וּמקוֹם המשען ל“הינטֶרלַנד” (העוֹרף) החקלאי, בּיחוּד מוֹשבוֹת יהוּדה. נוֹכח הבּסיס הזה אין לך דבר לקוּי וחלש ממצבה הכּלכּלי-אִסטרטגי של תל-אביב. עם חוּץ-לארץ היא קשוּרה על-ידי נמל יפוֹ, נמל בּלתי נוֹח, בּלתי מסוּדר וּבלתי מספּיק. עם יפוֹ היא קשוּרה בּדרכים בּלתי נוֹחוֹת, בּלתי מסוּדרוֹת וּבלתי מספּיקות – החיבּוּר הטבעי, הקצר, הנוֹח בּיותר, החיבּור דרך חוֹף הים, איננו. אין גם מזח מיוּחד לעיר, ויהא קטן וּפּרימיטיבי בּמקצת, אשר היה יכוֹל לקשוֹר קשר ישר את תל-אביב עם העוֹלם החיצוֹני ואת העוֹלה היהוּדי עם תל-אביב. והקשרים עם ה“הינטרלנד” גם הם צרים ואי-נוֹחים בּאשר הם עוֹברים דרך הרכּבת בּלוּד. והנה כּל הליקוּיים והמגרעוֹת הללוּ, הגוֹרמים לתל-אביב נזק רב וּבלתי פּוסק, אינם דבר חדש לתוֹשבי העיר וּלהנהלתה וגם לא לממשלת הארץ. עוֹד לפני שנים אחדוֹת עוֹררוּ לכך את תשׂוּמת-לב הממשלה והיא הוֹדתה לא פעם בּליקוּיים אלה וּבצוֹרך הדחוּף לתקנם וגם בּחוֹבתה לעשוֹת זאת. אם גם נקבּל את הנמל בּחיפה כּעוּבדה אשר אין לשַנוֹתה ונסכּים שאין כּרגע אפשרוּת כּספּית לבנוֹת בּארץ שני נמלים גדוֹלים, הרי גם אז תישאר תכנית בּרורה וּרחבה למדי – שיפּורי-הנמל הנוֹכחי בּיפוֹ, בּנין מזח בּתל-אביב, חיבּוּר קל ונוֹח בּין יפוֹ ותל-אביב, העברת הרכּבת מלוּד לתל-אביב. תכנית זוֹ הוּבאה לממשלה לא פּעם ולא פּעמַים, והיא עיינה בּה ושלחה אוֹתה לוֹנדוֹנה, ונדמה היה, לפי תעוּדוֹת שבּכתב וּלפי המשׂא-וּמתן בּעל-פּה, שהענין בּסדר והממשלה לא תעזוֹב את תל-אביב לנפשה. ואוּלם, הראָיוֹן עם הנציב העליוֹן מראה, כּי שוא היה הבּטחוֹן הזה ועוֹד מלחמה קשה לפני העיר.

החיבּוּר בּין יפוֹ ותל-אביב יעלה בּכסף, כּ-80 אלף לא"י, ולכן הוּא עוֹמד בּסימן שאלה. ואשר להעברת הרכּבת מלוּד – איש אינוֹ כּוֹפר, כּמוּבן, שהרכּבת בּלוּד הנָה דבר מחוסר כּל טעם ויסוֹד – מחפּשׂים עדיין מקוֹם מתאים, אשר יכוֹל להיוֹת גם מחוּץ לתל-אביב, בּאשר שני פּקידים גבוֹהים לא בּאוּ לכלל דעה אחת בּנידוֹן זה. על המזח המיוּחד לתל-אביב אין מדבּרים כּלל, אף על פּי שהיתה פּעם אפשרוּת לתל-אביב לבנוֹתוֹ בּכוֹח איניציאַטיבה פּרטית, וגם החוֹזה לכך היה חתוּם כּבר בּידיעת הממשלה, ותל-אביב הסתלקה מתכנית זו, משוּם שקיבּלה הבטחוֹת בּרוּרוֹת וּמחַיבוֹת, שהממשלה תדע להוֹציאה מליקוּייה הכּלכּליים האִסטרַטגיים בּדרכים אחרוֹת. עתה, אחרי כּל ההבטחוֹת וההשלָיוֹת, בּאוּ ספקוֹת. כּלוּם זוֹהי דרכּה של הממשלה האחראית לעניני הארץ?

וּמה הם הספקוֹת? – כּסף. מתוֹך אַמבּיציה משוּנה – להיוֹת נקיים מכּל חוֹב, וּלסלק בּמהירוּת את הכּל עד הפּרוטה האחרוֹנה גם לחשבּוֹן החוֹב העוֹתוֹמַני, גם על חשבּוֹן הכּיבּוּש האנגלי הצבאי, אוֹ מתוֹך רצוֹן משוּנה עוֹד יוֹתר, שאינוֹ עוֹמד בּשוּם התאמה ליחסי הכּוֹחוֹת האוֹבּיֶקטיביים – להביא עזרה כּספּית מן הארץ הקטנה והעניה, העוֹמדת בּראשית בּנינה, כּלומר, בּתקוּפה הדוֹרשת השקעוֹת, למדינה העצוּמה, לבּריטניה הגדוֹלה, – הוֹציאוּ מארץ-ישׂראל סכוּמים גדוֹלים, אשר יכלוּ לשַמש בּסיס איתן להתפּתחוּתה, והעבירוּם לקוּפּה האנגלית – ואחר-כּך בּאים ואוֹמרים, שהקוּפה הארצישׂראלית ריקה ואין בּה כּדי לספּק את הצרכים החיוּניים של הארץ ותוֹשביה. כּלום זוֹהי פּוֹליטיקה כּספּית בּריאה לממשלה אשר רוֹבצוֹת עליה התחַיבוּיוֹת מסוּימוֹת לעזוֹר להתפּתחוּת הארץ?

ואיך חוֹשבת הממשלה שיהיה לה כּסף בּיוֹם מן הימים, אם תוֹציא את הסכוּמים הגדוֹלים מן הארץ ותשאיר לה פּרוּטוֹת – לבנין כּביש קטן פּה אוֹ שם, ללא תכלית גדולה, ללא דאגה להכנסוֹת המחר? הרי ההכנסות הללוּ לא תהיינה לעוֹלם. ואם היא לא תעזוֹר, עזרה פּרוֹדוּקטיבית, אַקטיבית, תכניתית לישוּב העברי, הרי לא תוּכל לעוֹלם להביא בּחשבּוֹן את הישוּב הזה, אשר עליו לשמש משען כּלכּלי בּארץ, כּמקוֹר להכנסה ממשלתית. הלא גם “סילוּק חוֹבוֹת” כּה מוּצלח של ממשלת הארץ יש לזקוֹף על חשבּוֹן הישוּב הזה והעליה העברית. כּלוּם התעלמוּת זו מצרכיהם היא פּוֹליטיקה כּלכּלית בּריאה, הרוֹאה את הנוֹלד, פּוֹליטיקה של ממשלת מנדט, אשר עליה החוֹבה "לסייע להקמת הבּית הלאוּמי "?

על ממשלת הארץ להוֹדוֹת שהיא הביאה את תל-אביב למצב ללא מוֹצא, שהִשלתה את העיר בּהבטחוֹת שוא. דבר זה לא יתכן, גם משוּם שבּדרך זוֹ היא עלוּלה לסתוֹם את המקוֹר התפּתחוּתה של תל-אביב ועל-ידי כּך לחתוֹר תחת הישוּב העברי וּלהזיק לארץ כּוּלה. על ממשלת הארץ להוֹדוֹת שיחסה לתל-אביב בּשאלה זוֹ, בּשאלת הקשר בּינה לבין סביבתה, היא אחת השגיאוֹת הבּוֹלטוֹת והמזיקוֹת בּיוֹתר של הפּוֹליטיקה הכּלכּלית שלה – ועליה לתקן את טעוּתה בּהקדם.

כ“ד אייר תרפ”ח (14.5.1928)