רקע
אברהם שמואל שטיין
מבוא ל"אש מריבה"
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: חסר מוציא לאור; תשט”ו

כמאתים שנה חלפו מאז נתלשה מגוף העם כת פראנק – הענף האחרון של תנועת שבתי צבי, העזה בתנועות המשיחיות, שהפליאה והסעירה והרתיחה תהומות נפש. דורות מוכי יסורים ויגון, דורות דלוקי-חבלי גאולה אחרי גירוש הדמים מספרד ושחיטות חמלניצקי - העמידו זרמים ואישים שקסמם לא יפוג. אך במערכה, הנחרצת והקנאית שניטשה ביניהם – בוערו כתבי השבתאים למיניהם ולשנים הועלו באש גם חיבוריו של הרב מעמדין, הגדול ביריביהם. רק שרידים שרדו ואגדות-עם, אשר עוז-ההתעוררות וייאוש האכזבה מפעמים בהם. אין תימה, איפוא, שחוקרי התולדות, המפולגים בהערכת המאורעות והדמויות, תוהים על החידות והסודות הכרוכים בהם. ואחד הסודות הגדולים, המזעזעים, בדור שלאחר שבתי צבי, כרוך בדמותו של הרב יהונתן אייבשיץ, גאון הפלפול בישראל.

תחילה היו דברי החכמה והשנינה, הנשמעים כאגדות, אשר בהם נלחם הנער העילוי ואחר כך הרב שהפליא הדור והדורות, בצוררי ישראל וקרע גזירות וסיכל עלילות. מפי אבותיה קיבלה אותם אמי ומסרתם לבנה. אבא עיין אותה שעה בספר “מגדל עוז” להרב מעמדין, אשר לו נטה חיבה מיוחדת, אפשר משום שגורל מחברו הנרדף על אמתו ולוהט בקנאותו ובמלחמתו לאמת ולצדק, קרוב היה לרוחו וללבו.

לשנים גדל הבן והוא מעיין בחיבורי גאונים ובכתבי חכמים, ומבקש להבין את הריב הנפתל בין שני המאורות הגדולים שפילג וזיעזע את כל הקהילות. האמנם היה הרב יהונתן שבתאי בסתר, או שאדירי התורה בזמנו התנכלו לו? והקמיעות? גם לאורו של המחקר החדש לא נתיישבה החידה הטראגית. אפשר ודבריו של המורה החכם גרשום שלום על הנפש הגדולה והשסועה של הגאון יהונתן, בהם הפתרון לחידה. כי חתך הריב בנפש היהדות בדור מסוער מאד, בדור בו הגיע המשבר ביהדות ובנפש היהודי לאחד משיאיו החמורים והמחרידים.

ואמרתי אספר לקורא בן-הזמן, שאין עתותיו עמו לשקוד על המקורות, על הדרמה האנושית והלאומית הגדולה בלא משפטים קדומים, לפי שמחייבת מידת האמת ויחס יראת הכבוד לענקי-הרוח היריבים במלחמת-המצווה. סיפור מסעיר כל נפש הוא, שתחילתו הדמות המופלאה והמפותלת והטראגית של שבתי צבי ואחריתו הדמות הסוערת והנוקמת של פראנק, ובתווך – הפולמוס העז בין הרבנים יעב"ץ ואייבשיץ ששיסע את כל הקהילות: גוש יוקד מתולדות עמנו; והוא ספר מקיף ראשון בנושאו בלשוננו.


המחבר


…"קודם שאתחיל בסיפור קורותי אודיע נאמנה, שלא באתי לכלל זה למען ספר שמי ותהילתי, כי יודע אני, שאין בי שום מעשה לא תורה ולא חכמה, לא גדולה היתה לי לנחלה, שאתפאר ואתגדר בה, אך יודע כל שער בת עמי שבחרתי בשפלות מיום עומדי על דעתי היותי מזכיר ערכי ומומי, כי רק האמת אהבתי… ואמנם הסיבה החזקה שהניעה אותי לזה היא, להודיע חסד ה' עלי מנעורי אף אם רבות צררוני לא יאומן כי יסופר –

וזאת שנית – לחזק ידיים רפות דכאי רוח ונכאי לבב, והנעלבים והנרדפים על לא חמס בכפם, כמוני היום על צוארי נרדפתי משונאי חינם ומשלמי רעה (תחת) טובה.

ושלישית – למען יזרח שמש צדקתי ולא תשכון עליו עננה, מפני רשעים אויבי בנפש יקיפו עלי, והוציאו עלי דיבה להבאישני ביושבי הארץ… ובוודאי ישארו הרבה כתבי פלסתר שלהם בעולם זמן-מה. לכן ההכרח אלצני לברור עסקי נגד ה' ואדם, ויצא כאור צדקי –

“מגילת ספר” להרב יעקב עמדין, עמ' נ“ה, ווארשא תרנ”ז.

*

…“וקראתי לחיבור הלזה “לוחות העדות”, כי בו חקוק על הלוח למשמרת עדות מרוב חכמי דור שנתנו עדותם והצדיקו אותי, כי אין עוולתה בי ושקר ענו שנתנו בי דופי בכל אופן. והיה לי לעדה [לעדות] לדור אחרון”.

“לוחות העדות” להרב יעקב אייבשיץ ווארשא תר"נ.

*

“היה בשבתי צבי ניצוץ קדוש, ותפסו הס”מ במצודתו, והנפילה שלו היה על-ידי גדלות וכעס".

ספר “שבחי הבעש”ט“, ברלין תרפ”ב.

*

“שבתאי צבי לא השיג הדרגה העליונה של שלימות, כי לא טעם מהתענוג העליון של העולם – ממתיקות השררה והשלטון”.

פראנק - “דברי האדון”.

המלצות קוראים
תגיות