הָיֹה הָיָה בִּצְפָת זָקֵן אֶחָד וּשְׁמוֹ טוֹבִיָּה.

וּבֵיתוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה בֵּית־פַּחִים דַּל וְרָעוּעַ, כְּפוּף־ קוֹמָה וְעֲקֹם־גַּג, עוֹמֵד בָּדָד בְּרֹאשׁ הָהָר בִּקְצֵה הָעִיר.

לִפְנֵי בֵיתוֹ הָיְתָה לוֹ גִנַת־יָרָק קְטַנָּה בַּת שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ עֲרֻגּוֹת וּשְׂדֵה חִטָּה קָטֹן הָיָה לוֹ, שִׁבְעָה צְעָדִים אָרְכּוֹ וַחֲמִשָּׁה צְעָדִים רָחְבּוֹ.

בְּעֶצֶם יָדָיו זָרַע טוֹבִיָּה אֶת שָׂדֵהוּ וּבְעֶצֶם יָדָיו קָצַר אֶת תְּבוּאָתוֹ.

בְּעֶצֶם יָדָיו טָחַן אֶת גַּרְעִינֵי־חִטָּתוֹ בְּאַבְנֵי־הָרֵיחַיִם אֲשֶׁר לוֹ בְּבֵיתוֹ, וּבְּעֶצֶם יָדָיו אָפָה אֶת פִּתַּת־לַחְמוֹ.

מִיגִיעַ כַּפָּיו אָכַל וּבַעֲמָלוֹ חִיָּה אֶת נַפְשׁוֹ.

בַּיּוֹם עָבַד אֶת הָאֲדָמָה וּבַלַּיְלָה לָמַד.

בַּלַּיְלָה, לְאוֹר הַנֵּר, יָשַׁב יְחִידִי אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהָגָה בְּסִפְרֵי חָכְמָה עַתִּיקִים גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים, הָגָה בָהֶם בְּנִגּוּן חֲרִישִׁי וְקוֹלוֹ כְּקוֹל רוּחַ הוֹמִיָּה.

חֹרֶף אֶחָד יָרַד שֶׁלֶג רָב בִּצְפָת וְכִסָּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה בְּפַרְווֹת לְבָנוֹת וּבִסְדִינִים צְחוֹרִים.

יָפֶה הָיָה הַשֶּׁלֶג לָעֵינַיִם, אוּלָם בְּבֵית־הַפַּחִים הַקָּטֹן, בֵּית טוֹבִיָּה, שָׁרַר קֹר גָּדוֹל, קֹר וְקִפָּאוֹן. וּלְמַרְבֵּה הָרָעָה, גַּם לֶחֶם לֹא הָיָה בַּבַּיִת, כִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ נָתַן טוֹבִיָּה לְאִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה עֲנִיָּה אֲשֶׁר גָּרָה בְּאַחַד הַמַּרְתֵּפִים הַחֲשֻׁכִּים בִּצְפָת, הִיא וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ.

טוֹבִיָּה לָקַח אֶת מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיֵצֵא אֶל הַבַּיִת לְבַקֵּשׁ לוֹ דְבַר־מַאֲכָל לִשְׁבֹר אֶת רַעֲבוֹנוֹ. לֹא הִרְחִיק לָלֶכֶת וְהִנֵּה צִפּוֹר־דְּרוֹר קְטַנָּה מְפַרְפֶּרֶת עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג, עוֹד מְעַט תָּמוּת. נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַזָּקֵן הַטּוֹב עַל הַצִּפּוֹר הָעֲלוּבָה. הִתְכּוֹפֵף, הֵרִים אוֹתָהּ מֵעַל הַשֶּׁלֶג.

– “אָנָּא טוֹבִיָּה”, – דִּבְּרָה אֵלָיו הַצִּפּוֹר בְּקוֹל צִפְצוּף דַּק וְחַלָּשׁ, “קָחֵנִי־נָא אֶל בֵּיתְךָ, עוֹד מְעַט אָמוּת. קַר לִי וּרְעֵבָה אֲנִי. זֶה לִי שָׁבוּעַ יָמִים לֹא בָא אֶל מַקּוֹרִי גַרְגֵּר”.

לָטַף טוֹבִיָּה אֶת הַצִּפּוֹר הַקְטַנָּה וְעָטַף אוֹתָה בִּכְנַף מְעִילוֹ לְמַעַן יֵחַם לָהּ. חָזַר אֶל בֵּיתוֹ.

בַּבַּיִת הֵכִין לַצִּפּוֹר מִרְפָּד חַם מִבְּגָדָיו הַיְשָׁנִים (חֲדָשִׁים לֹא הָיוּ לוֹ), לָטַף אוֹתָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, לָטַף וְאָמַר:

– “נוּחִי, צִפּוֹרִי! יִשְׁנִי, צִפּוֹרִי וְיִיטַב לָךְ”.

– “רְעֵבָה אֲנִי” – צִפְצְפָה הַצִּפּוֹר.

– “יָדַעְתִּי כִּי רְעֵבָה אַתְּ” – עָנָה טוֹבִיָּה, “אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וּבַבַּיִת אֵין פֵּרוּר וְאֵין גַּרְגֵּר”.

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שָׁכַח טוֹבִיָּה כִּי גַם הוּא רָעֵב, וְכִי גַם לוֹ קַר.

“טוֹבִיָּה, טוֹבִיָּה”, –

צִפְצְפָה הַצִּפּוֹר – “הָבָה אִיעָצְךָ עֵצָה וְיִיטַב גַּם לְךָ וְגַם לִי. מַהֲלָךְ שָׁעָה אַחַת מִכָּאן צָפוֹנָה, בְּשַׁעַר הַגַּיְא עוֹמֵד עֵץ זַיִת עַתִּיק. גֶּזַע הָעֵץ הַהוּא נָבוּב, בַּחֲלַל הָעֵץ הַהוּא רָאִיתִי אֵי־פַעַם גַּרְגְּרֵי־חִטָּה, אָנָּא, לֵךְ נָא, הָבֵא לָנוּ אֶת הַגַּרְגְּרִים, נֹאכְלֵם וְלֹא נָמוּת”.

– “יָדַעְתִּי, בִּתִּי” – אָמַר טוֹבִיָּה בִּשְׂחוֹק – “אֶת מְעַט הַגַּרְגְּרִים הָהֵם אֲנִי הִנַּחְתִּי בַּחֲלַל הַגֶּזַע הַנָּבוּב, לְכַלְכֵּל בָּהֶם צִפֳּרִים חוֹלוֹת וּפְצוּעוֹת”.

– “אָנָּא, טוֹבִיָּה, לֵךְ שָׁמָּה, וְאֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא – תִּקַּח”.

וְטוֹבִיָּה לָקַח אֶת מַקְלוֹ וְיָצָא אֶת הַבַּיִת.

בַּחוּץ יָרַד שֶׁלֶג כָּבֵד וְרוּחַ קָרָה וְזוֹעֶפֶת נָשְׁבָה עַל פָּנָיו וּמָשְׁכָה בְּאַדַּרְתּוֹ בְּחָזְקָה. קָשָׁה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ, קָשָׁה מְאֹד, אַךְ טוֹבִיָּה נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ וְהָלַךְ בִּכְבֵדוּת. הָלַךְ, הָלַךְ…

הִגִּיעַ אֶל עֵץ הַזַּיִת הָעַתִּיק.

בֶּחָלָל הֶעָמֹק אֲשֶׁר בַּגֶּזַע הַנָּבוּב מָצָא אֶת גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה.

לְיַד הַגַּרְגְּרִים עָמַד כַּד חֶרֶס קָטֹן וּבוֹ דִינְרֵי זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת, יַהֲלֻמִּים וּמַרְגָּלִיּוֹת.

– “מַה מּוּזָרִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”! – אָמַר הַזָּקֵן בְּלִבּוֹ וְלֹא נָגַע בָּאוֹצָר אֲשֶׁר מָצָא.

– “אֵין לִי חֵפֶץ בָּאֵלֶּה” – אָמַר בְּלִבּוֹ, וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה וְלָקַח מֵהֶם מְלֹא חָפְנַיִם.

אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה הָיְתָה דַרְכּוֹ בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ. רַגְלָיו כָּשְׁלוּ מֵחֻלְשָׁה וְלִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ מֵרָעָב. גּוּפוֹ רָעַד מִקֹּר וְשִׁנָּיו נָקְשּׁו זוֹ לְזוֹ. אַךְ טוֹבִיָּה הִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵלֶּה. וְכַאֲשֶׁר חָזַר אֶל בֵּיתוֹ הַקָּטֹן, פִּזֵּר מִן הַזֵּרְעוֹנִים לַצִפּוֹר הָרְעֵבָה.

– “וְאַיֵּה הַגַּרְגְּרִים שֶׁלְךָ”? – שָׁאֲלָה הַצִּפּוֹר וְהִתְכַּוְּנָה לָאוֹצָר אֲשֶׁר הָיָה טָמוּן בַּחֲלַל הָעֵץ.

– “מְעַט הַגַּרְגְּרִים הָאֵלֶּה לְמַעֲנֵךְ הֵם” – עָנָה הַזָּקֵן – “לְמַעֲנִי לֹא מָצָאתִי בַּחֲלַל הָעֵץ וְלֹא כְלוּם, זוּלָתִי מְעַט אֲבָנִים קְטַנּוֹת וּמַשֶּהוּ צָהֹב נוֹצֵץ אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הֵם, וְלֹא מָצָאתִי בָהֶם חֵפֶץ”.

– “הֲלֹא זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת מָצָאתָ”! – קָרְאָה הַצִּפּוֹר מִשְׁתּוֹמֶמֶת.

“הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ, לְעָשִׁיר גָּדוֹל יֵחָשֵׁב, אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ – יִקְנֶה בִּמְחִירָן, כָּל אֲשֶׁר יַחֲשֹׁק – יַשִּׂיג”.

– “יָדַעְתִי, בִּתִּי, גַּם יָדַעְתִּי”! – אָמַר טוֹבִיָּה בִּשְׂחוֹק עֶצֶב. – “וְאוּלָם אָנֹכִי רַק מִיגִיעַ כַּפַּי אֹכַל, מִנְּעוּרַי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הֶחְיֵיתִי אֶת נַפְשִׁי בִּפְרִי גִנָּתִי הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר בְּיָדִי עֲדַרְתִּיהָ וּבְיָדִי זְרַעְתִּיהָ. גַּם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֹכַל בְּעֶצֶם יָדַי אֶזְרַע אוֹתוֹ וּבְעֶצֶם יָדַי אֹפֵהוּ”.

– “וּמַדּוּעַ זֶה רֵיק בֵּיתְךָ, וְגִנָּתְךָ שׁוֹמֵמָה?” – שָׁאֲלָה הַצִּפּוֹר.

– " אֶת כָּל אֲשֶׁר לִי נָתַתִּי לִפְנֵי שָׁבוּעַ לְאִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה הַשּׁוֹכֶנֶת בִּקְצֵה הָעִיר, הִיא וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ, רְעֵבִים הָיוּ, גֹּוְעִים בָּרָעָב.

– “אִם כֵּן, אֵיפוֹא, קַח לְךָ גַּרְגֵּר, אֱכֹל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ” – אָמְרָה לוֹ הַצִּפּוֹר – וַתְּנַקֵּר בְּפִיהָ וַתָּשֶׂם בְּכַף יָדֹו גַרְגֵּר אֶחָד.

וְהַזָּקֵן הִבִּיט אֶל הַצִּפּוֹר בְּשְׂחוֹק חִבָּה, לָקַח אֶת הַגַּרְגֵּר וְיָצָא אֶל גִּנָּתוֹ וַיִּזְרָעֶהָ.

וַיְהִי פֶּלֶא.

גַּרְגֵּר הַחִטָּה נָבַט כְּהֶרֶף עִין, וַיִּגְדַּל וַיִּגְבַּהּ כָּעֵץ וּבְרֹאשׁוֹ צָמְחָה שִׁבֹּלֶת עֲנָקִית, אֲשֶׁר גַּרְגְּרֶיהָ כֻּלָּם כִּפְרִי לֶחֶם חַם וּמָתוֹק.

וְטַעַם הַלֶּחֶם הַהוּא כְּטַעַם גַּן עֵדֶן.

וּמִן הַלֶּחֶם הַהּוא אָכַל טוֹבִיָּה וַיִּשְׂבַּע וַיּוֹתַר, וַיְחַלֵּק מִמֶּנּוּ לְכָל עֲנִיֵי צְפָת וּרְעֵבֶיהָ. וְלֹא יָדַע עוֹד רָעָב עַד סוֹף יָמָיו וְלֹא הָיָה כָּמֹהוּ מְאֻשָּׁר בְּכָל הָאָרֶץ.