בִּכְפָר אֶחָד בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּבֵית־אֲבָנִים יָשָׁן נוֹשָׁן, גָּרוּ לִפְנֵי רַבּוֹת רַבּוֹת בַּשָּׁנִים זָקֵן וּזְקֵנָה. שְׁנֵיהֶם זְקֵנִים מֻפְלָגִים וּבָאִים בַּיָּמִים. הַזָּקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה וּזְקָנוֹ לָבָן כַּקֶּמַח, וְהַזְּקֵנָה בַּת מֵאָה שָׁנָה, וְצַמּוֹתֶיהָ לְבָנוֹת כַּקֶּמַח. שָׁנִים רַבּוֹת גָּרוּ הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה בְּבֵיתָם הַקָּטָן וְהַיָּשָׁן. גָּרוּ וְגָרוּ, גָּרוּ וְגָרוּ, וְלֹא הָיוּ לָהֶם יְלָדִים. גַּם נְכָדִים וּנְכָדוֹת לֹא הָיוּ לָהֶם. לָכֵן הָיוּ עֲצוּבִים, עֲצוּבִים מְאֹד.
וַיְהִי בֹקֶר אֶחָד, בֹּקֶר יוֹם שִׁשִּׁי.
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרְרָה הַזְּקֵנָה, קָמָה מִמִּטָּתָהּ וְהִזְדָּרְזָה לֶאֱפוֹת חַלּוֹת לְבָנוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְהַזָּקֵן הִשְׁכִּים גַּם הוּא לִהְיוֹת לָהּ לְעֵזֶר.
הַזְּקֵנָה עָשְׂתָה אֶת הַחַלּוֹת.
הִתְבּוֹנְנָה כֹּה וָכֹה – וְהִנֵּה חֲתִיכַת בָּצֵק קְטַנָּה נִשְׁאֲרָה בְּשׁוּלֵי הָעֲרֵבָה.
אָמְרָה הַזְּקֵנָה לַזָּקֵן: – "בֹּא וּרְאֵה!
חֲתִיכַת בָּצֵק נִשְׁאֲרָה בְּשׁוּלֵי הָעֲרֵבָה.
מָה אֶעֱשֶׂה בָּהּ?
אָמַר הַזָּקֵן: – טוֹב מְאֹד, עֲשִׂי מֵחֲתִיכַת הַבָּצֵק עוֹד חַלָּה אַחַת. חַלָּה קְטַנְטֹנֶת".
אָמְרָה הַזְּקֵנָה, כִּי מֵחֲתִיכַת הַבָּצֵק הַקְּטַנָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּשׁוּלֵי הָעֲרֵבָה – מָה אֶעֶשֶׂה?
– לֹא, אֶעֱשֶׂה יֶלֶד־לֶחֶם קָטֹן".
כֹּה אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְהִפְשִׁילָה שַׁרְוֻלֶּיהָ, וְהַזָּקֵן עוֹמֵד עַל יָדָהּ לַעֲזֹר לָהּ.
לָשָׁה הַזְּקֵנָה אֶת חֲתִיכַת הַבָּצֵק הַקְּטַנָּה, לָשָׁה וְלָשָׁה, וְעָשְׂתָה מִמֶּנּוּ יֶלֶד־לֶחֶם קָטֹן. עָשְׂתָה לוֹ עֵינַיִם מִשְּׁקֵדִים קְלוּפִים חֲתוּכִים, עָשְׂתָה לוֹ פֶּה מִסֻּכָּרִיָּה אֲדֻמָּה, תָּקְעָה לוֹ פִיסְתָק מִתַּחַת עֵינָיו – וַהֲרֵי אַף, עָשְׂתָה לוֹ מְעִיל מֵאַבְקַת סֻכָּר דַקָּה לְבָנָה כַשֶּׁלֶג, וּמִצְנֶפֶת עָשְׂתָה לוֹ – מִקְּלִפַּת שָׁקֵד.
אַחַר לָקְחָה סַכִּין וְחָתְכָה חֲתָכִים חֲתָכִים בִּקְצוֹת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם,
וְכָךְ עָשְׂתָה לוֹ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.
וְהַזָּקֵן – רוֹאֶה וְצוֹחֵק, וְשָׂמֵחַ, וּמוֹחֵא כַפַּיִם, וְרוֹקֵד מִשִּׂמְחָה.
גַּם הַזְּקֵנָה רָקְדָה מִשִּׂמְחָה. הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה רָקְדוּ יַחַד מֵרֹב שִׂמְחָה.
אָמְרָה הַזְּקֵנָה לַזָּקֵן:
"זְקֵנִי חֲבִיבִי, רְאֵה! יֵשׁ לָנוּ יֶלֶד־מַחְמַדִּים. מַה שֵּׁם נִקְרָא לוֹ?
– “לַחְמוֹן”! – אָמַר הַזָּקֵן – וְעֵינָיו נוֹצְצוֹת מִשִּׂמְחָה.
– לֹא “לַחְמוֹן”, כִּי אִם “פַּלְמוֹן” – אָמְרָה הַזְּקֵנָה – וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת מִשִּׂמְחָה.
– “לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן” – אָמְרוּ הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה כְּאֶחָד.
לָקְחָה הַזְּקֵנָה אֶת לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן וְשָׂמָה אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר לְיַד הַחַלּוֹת.
הַזָּקֵן יָצָא אֶל הֶחָצֵר לַעֲבֹד בַּגִּנָּה וְהַזְּקֵנָה הֵחֵלָּה לְהָכִין אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר.
פִּתְאֹם שָׁמְעָה הַזְּקֵנָה קוֹל דַּק מִן הַדַּק יוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר הַסָּגוּר:
“אָנָּא! הוֹצִיאוּנִי־נָא מִן הַתַּנוּר, פֶּן אֶשָּׂרֵף!”
רָצָה הַזְּקֵנָה בְּחִפָּזוֹן, פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת הַתַּנּוּר.
הִתְבּוֹנְנָה. מָה רָאֲתָה? לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ:
יֶלֶד־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשְׂתָה, הֲלֹא הוּא לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן גִבּוֹרֵנוּ, קָפַץ מִפִּי הַתַּנוּר אֶל הָרִצְפָּה, קִפֵּץ־קִפֵּץ וְרָץ, קִפֵּץ־קִפֵּץ וְרָץ אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה, יָצָא אֶל הֶחָצֵר וּמִשָּׁם אֶל הָרְחוֹב.
וְשׁוּב – קִפֵּץ־קִפֵּץ וְרָץ – וְהַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה רוֹדְפִים אַחֲרָיו, רָצִים וְצוֹעֲקִים בְּכָל פֶּה:
– “לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן, עֲמֹד! עֲמֹד! עֲמֹד!”
לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְקָרָא:
– “רוּצוּ! רוּצוּ! תִּפְשׂוּנִי! הוֹ־הוֹ־הוֹ! תִּפְשׂוּנִי!”
רָצוּ הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה אַחֲרֵי לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן, רָצוּ וְרָצוּ וְלֹא הִשִּׂיגוּהוּ.
וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קוֹפֵץ־קוֹפֵץ וְרָץ, קוֹפֵץ־קוֹפֵץ וְרָץ.
רָאֲתָה אוֹתוֹ פָּרָה אַחַת.
אָמְרָה לוֹ הַפָּרָה: – "לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן! עֲמֹד!
מַה טּוֹב אַתָּה! מַה מָּתוֹק, מַה טָּעִים! אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתְךָ מְאֹד מְאֹד! מוּ – – – בֹּאָה אֵלַי, אֹכַל אוֹתְךָ!" אַךְ לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קָפַץ וּבָרַח מִפָּנֶיהָ, קִפֵּץ־קִפֵּץ וְרָץ, קִפֵּץ־קִפֵּץ וְרָץ. כְּשֶׁהִתְרַחֵק, הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְאָמַר לַפָּרָה:
"מִפְּנֵי הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה בָּרַחְתִּי – וְלֹא תָפְשׂוּ אוֹתִי.
גַּם מִפָּנַיִךְ אֶבְרַח – וְלֹא תִּתְפְּשִׂי אוֹתִי.
רוּצִי פָּרָה, רוּצִי! רוּצִי! רוּצִי! הוֹ – –!"
הֵרִימָה הַפָּרָה אֶת זְנָבָהּ וְרָדְפָה אַחֲרָיו,
וְאַחֲרֶיהָ רָצִים הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה, רָצִים וְרָצִים
וְרָצִים.
וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קוֹפֵץ וְרָץ, קוֹפֵץ וְרָץ בְּרֹאשׁ כֻּלָּם.
עָבַר עַל פְּנֵי סוּס אֶחָד. אָמַר לוֹ הַסּוּס:
– "לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן, עֲמֹד! הִי־הִי־הִי! חֵי נַפְשִׁי!
טוֹב אַתָּה וְטָעִים לְמַאֲכָל! בֹּא אֵלַי חִישׁ וְאֹכַל אוֹתְךָ!"
אָמַר לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן לַסּוּס:
"מִפְּנֵי הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה בָּרַחְתִּי – וְלֹא תָפְשׂוּ אוֹתִי.
מִפְּנֵי הַפָּרָה בָּרַחְתִּי – וְלֹא תָפְשָׂה אוֹתִי.
גַּם מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח – וְלא תִּתְפֹּשׂ אוֹתִי.
רוּצָה רוּץ, סוּסִי, רוּצָה! הוֹ – – – "
אָז נִתַּר הַסּוּס מִמְּקוֹמוֹ וְרָץ לִרְדֹּף אַחֲרֵי לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן. וְאַחֲרָיו רָצָה הַפָּרָה וְאַחֲרֶיהָ רָצִים הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה, רָצִים וְצוֹעֲקִים: – “עֲמֹד! עֲמֹד! עֲמֹד!”
וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קוֹפֵץ וְרָץ, קוֹפֵץ וְרָץ וּמִתְפָּאֵר:
“מָהִיר אֲנִי! רִאשׁוֹן אֲנִי! אִישׁ לֹא יִתְפְּשֵׂנִי! אִישׁ לֹא יַשִּׂיגֵנִי!”
בָּא אֶל כֶּרֶם אֶחָד. בַּכֶּרֶם עָמַד שׁוּעָל.
רָאָה הַשּׁוּעָל אֶת לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן וְאָמַר לוֹ:
– “מֵאַיִן וּלְאָן, לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן! חַכֵּה־נָא. בִּרְצוֹנִי לְשׂוֹחֵחַ עִמְּךָ מְעַט!”
– “הוֹ, הוֹ! לֹא תִּתְפְּשֵׂנִי” – אָמַר לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן –
מִפְּנֵי הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה בָּרַחְתִּי וְלֹא הִשִּׂיגוּנִי.
מִפְּנֵי הַפָּרָה בָּרַחְתִּי – וְלֹא הִשִּׂיגָה אוֹתִי.
מִפְּנֵי הַסּוּס בָּרַחְתִּי – וְלֹא הִשִּׂיג אוֹתִי.
גַּם מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח – וְלֹא תַשִּׂיגֵנִי.
אָמַר לוֹ הַשׁוּעָל:
“אֵין אֲנִי מִתְכַּוֵּן כְּלָל לִתְפֹּשׂ אוֹתְךָ, רְצוֹנִי רַק לַעֲזֹר לְךָ”.
אוּלָם לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן לֹא עָמַד וְהַשּׁוּעָל נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וְרָדַף אַחֲרָיו.
אַחֲרֵי הַשּׁוּעָל רָץ הַסּוּס, וְאַחֲרֵי הַסּוּס – הַפָּרָה, וְאַחֲרֵיהֶם – הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה, וְכֻלָּם צוֹעֲקִים: “עֲמֹד! עֲמֹד! עֲמֹד!”
וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן רָץ בְּכָל כֹּחוֹ וְהִגִּיעַ עַד נַחַל הַיַּרְקוֹן וְהַשּׁוּעָל אַחֲרָיו.
“אֲבוֹי! – אָמַר לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן – אֵיךְ אֶעֱבֹר אֶת הַנַּחַל?”
אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “קְפֹץ וַעֲלֵה עַל זְנָבִי! אֲנִי אַעֲבִירְךָ אֶת הַנַּחַל”.
קָפַץ לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן, עָלָה וְרָכַב עַל זְנַב הַשּׁוּעָל.
נִכְנַס הַשּׁוּעָל הַמַּיְמָה וְהֵחֵל לִשְׂחוֹת וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן רוֹכֵב עַל זְנָבוֹ.
הִפְנָה הַשּׁוּעָל אֶת פָּנָיו וְאָמַר לְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן:
– “מַה כָּבֵד אַתָּה, עוֹד מְעַט זְנָבִי יִשְׁקַע בַּמַּיִם. יָרֵא אֲנִי פֶּן תֵּרָטֵב. קְפֹץ וַעֲלֵה עַל גַבִּי”.
וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קָפַץ וְעָלָה עַל גַּב הַשּׁוּעָל. כְּשֶׁהִגִּיעַ עַד אֶמְצַע הַנַּחַל, הִפְנָה הַשּׁוּעָל אֶת פָּנָיו וְאָמַר לְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן: מַה כָּבֵד אַתָּה! כָּל גַבִּי שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם! יָרֵא אֲנִי פֶּן תֵּרָטֵב. קְפֹץ וַעֲלֵה עַל אַפִּי". וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן קָפַץ עַל הַשּׁוּעָל מִגַּבּוֹ – אֶל אַפּוֹ. עָבְרוּ אֶת הַנַּחַל.
כְּשֶׁעָלָה הַשּׁוּעָל מִן הַמַּיִם אֶל הַיַּבָּשָׁה, אָמַר בְּלִבּוֹ:
“עַתָּה אָרִים אֶת אַפִּי בְּבַת־רֹאשׁ, אֶזְרֹק אֶת לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן בְּכֹחַ־פִּתְאֹם מַעְלָה־עָל וְאֶתְפְּשֵׂהוּ בְּפִי, אֶתְפְּשֵׂהוּ, אֶלְעָסֵהוּ, אֶבְלָעֵהוּ – וַחֲסָל”.
אוּלָם לַחְמוֹן־פַּלְמוֹן הָיָה זָרִיז מִן הַשּׁוּעָל וּפִקֵּחַ מִמֶּנּוּ.
עוֹד הַשּׁוּעָל מְהַרְהֵר – וְלַחְמוֹן־פַּלְמוֹן גִבּוֹרֵנוּ קָ–פַץ מֵאַפּוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל אָרְצָה וַיָּנָס.
קִפֵּץ קִפֵּץ וְרָץ, קִפֵּץ קִפֵּץ וְרָץ, עַד שֶׁהִגִּיעַ עַד הָרֵי־חשֶׁךְ. הִגִּיעַ עַד הָרֵי הַחשֶׁךְ, דָּלַג עֲלֵיהֶם בִּקְפִיצָה אַדִּירָה וְהוֹסִיף לָרוּץ וּלְקַפֵּץ.
לִבְסוֹף הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל אֶרֶץ־הַלַּחְמוֹנִים, הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר עֲפָרָהּ קֶמַח וּבָתֶּיהָ כִּכְּרוֹת־לֶחֶם נְבוּבוֹת, חֲלוּלוֹת, שֶׁפֵּרוּרָם הָרַךְ כֻּרְסַם כֻּלּוֹ וּקְרוּמָם נִשְׁאַר בִּשְׁלֵמוּתוֹ, וּפֶתַח הַבַּיִת כְּפֶתַח מְעָרָה (כִּי עַל כֵּן יִקְרְאוּ הַלַּחְמוֹנִים לְבֵיתָם בְּשֵׁם “בֵּית לֶחֶם”). וְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ הַהִיא כֻּלָּם לַחְמוֹנִים בְּנֵי לַחְמוֹנִים, אַלְמוֹנִים וּפַלְמוֹנִים מִתְהַלְּכִים בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.