רקע
תקוה שריג
בַּר־גַּדָּא וּבִישׁ־גַּדָּא
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

הָיֹה הָיָה אִישׁ אַלְמָן וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים.

גָּדְלוּ הַבָּנִים כִּיתוֹמִים בְּלִי אֵם

כִּי מֵתָה אִמָּם בִּהְיוֹתָם פְּעוּטִים.

כְּשֶׁגָּדְלוּ הַבָּנִים, חָשׁ הָאָב שֶׁמּוֹתוֹ קָרֵב,

וְחָלָם חֲלוֹם.

קָרָא לִשְׁנֵי בָּנָיו וְאָמַר לָהֶם:

– תּוֹךְ שִׁבְעָה יָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ מִכֶּם וּמֵת.

שִׂימוּ אֶת גּוּפָתִי עַל סוּסָה וּתְנוּ לָהּ לָלֶכֶת,

עַד שֶׁתַּעֲמֹד.

קִבְרוּ אוֹתִי בַּמָּקוֹם שְׁאֵלָיו תֵּלֵךְ הַסּוּסָה.

הַבֵּן הַבְּכוֹר סָתַם אָזְנָיו וּבָרַח

וְהַבֵּן הַצָּעִיר יָשַׁב וּבָכָה

עַל יַד מִטַּת אָבִיו.

כֵּיוָן שֶׁהַבֵּן הַבְּכוֹר לֹא שָׁב

שָׂם הַצָּעִיר אֶת גּוּפַת אָבִיו

עַל גַּב הַסּוּסָה וְקָבַר אֶת הָאָב, כִּדְבָרָיו.

כַּעֲבֹר יָמִים שָׁב הָאָח הַבְּכוֹר

וְאָמַר לְאָחִיו הַצָּעִיר:

– הִנֵּה אָבִינוּ מֵת וַאֲנִי הַבְּכוֹר,

תֵּן לִי אֶת כָּל כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אַבָּא.

הֵשִׁיב לוֹ הַצָּעִיר:

– כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ הוּא.

לָקַח הַכֹּל וְהָלַךְ.

כַּעֲבֹר יָמִים שָׁב הַבְּכוֹר וְאָמַר:

ציור 1.png

– אָבִינוּ מֵת וַאֲנִי הַבְּכוֹר,

הַבַּיִת הַזֶּה שֶׁלִי הוּא!

הֵשִׁיב הַצָּעִיר לַבְּכוֹר:

– אָחִי, יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם,

תֵּן לִי לְפָחוֹת מָקוֹם לָלוּן!

הֵשִׁיב הַבְּכוֹר לַצָּעִיר:

– תּוּכַל לָלוּן בַּחוּץ, עַל יַד הַבַּיִת.

אָמַר הַצָּעִיר לַבְּכוֹר:

– כַּנִרְאֶה זֶה רְצוֹן אֱלֹהִים,

יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, עֲשֶׁה כִּרְצוֹנְךָ.

מָכַר הַבְּכוֹר אֶת הַבַּיִת לְזָרִים.

כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר כְּבָר יָדְעוּ

שֶׁאַכְזָר הַבְּכוֹר וְלִבּוֹ לֵב אֶבֶן.

הִתְחַנְּפוּ אֵלָיו כְּלַפֵּי חוּץ, אֲבָל שְׂנֵאוּהוּ בְּלִבָּם.


יוֹם אֶחָד, בָּא הַבְּכוֹר

אֶל אָחִיו הַצָּעִיר וְשָׁאַל:

– פַּעֲמַיִם שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ אוֹמֵר

“יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם”

לָמָּה אָמַרְתָּ זֹאת, וּבְמִי בּוֹחֵר אֱלֹהִים,

בְּךָ אוֹ בִּי, בָּרַע אוֹ בַּטּוֹב?

פָּחַד הָאָח הַצָּעִיר מֵאָחִיו הַבְּכוֹר וְהֵשִׁיב:

– אֱלֹהִים רוֹצֶה בָּרַע!

אָמַר הַבְּכוֹר

– לֹא דַי לִי בִּתְשׁוּבָתְךָ,

אֵלֵך וְאֶשְׁאַל גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

יָצָא וְשָׁאַל אֶת אַחַד הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים:

– אֶת מִי אוֹהֵב אֱלֹהִים וּבְמִי יִבְחַר,

בָּרַע אוֹ בַּטּוֹב?

פָּחַד הָאִישׁ מִפָּנָיו, כְּשֵׁם שֶׁפָּחַד הַצָּעִיר מֵהַבְּכוֹר.

וְאָמַר: – אֱלֹהִים אוֹהֵב אֶת הָרַע מִן הַטּוֹב…

ציור 2.png

שָׂמַח הַבְּכוֹר הָרַע וְהֶעָשִׁיר:

– כֵּיוָן שֶׁאֱלֹהִים אוֹהֵב אוֹתִי,

הָבָה וַאֲעַוֵּר עֵינֵי אָחִי.

עִוֵּר אֶת עֵינֵי אָחִיו וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ.


נָדַד הָאָח הַצָּעִיר, הָעִוֵּר בֶּהָרִים וּבַמִּדְבָּרִיוֹת

וּפִיו לֹא חָדַל מִמַּלְמֵל:

“יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם”.


פַּעַם נִתְקַל בְּעֵץ וְנֶחְבַּל.

וּבְאוֹתוֹ יַעַר שֶׁבּוֹ צָמַח הָעֵץ – חַיּוֹת רָעוֹת לָרֹב.

לֹא נָגְעוּ בּוֹ לְרָעָה,

לֹא חַיָּה אַף לֹא נָחָשׁ,

כִּי הָיָה עָנָן הוֹלֵךְ עִמּוֹ, עוֹטְפוֹ סָבִיב,

וְשׁוֹמֵר עָלָיו מִכָּל רַע.

ציור 3.png

כַּאֲשֶׁר נֶחְבַּט בָּעֵץ וְנֶחְבַּל,

הֻקְפַּץ לְפֶתַע לְמַעְלָה עַל עַנְפֵי הָעֵץ.

וּבְעַנְפֵי הָעֵץ שְׁתֵּי יוֹנִים יוֹשְׁבוֹת, הוֹמִיּוֹת,

הָאַחַת עִוֶּרֶת וְאַחַת פִּקַּחַת.

וְהַצָּעִיר הָעִוֵּר מֵבִין אֶת הֶמְיָתָן.

אָמְרָה הַיּוֹנָה הַפִּקַּחַת לַיּוֹנָה הָעִוֶּרֶת:

– קְחִי עָלֶה מִן הָעֵץ,

הַעֲבִירִי אוֹתוֹ עַל שְׁתֵּי עֵינַיִךְ

וְעִוְּרוֹנֵךְ יָסוּר מֵעָלַיִךְ.

עָשְׂתָה הַיּוֹנָה הָעִוֶּרֶת כְּהֶמְיַת הַיּוֹנָה הַפִּקַּחַת,

וְשָׁב הָאוֹר לִשְׁתֵּי עֵינֶיהָ.

קָמָה וְהִתְעוֹפְפָה מִבֵּין הָעֲנָפִים.


לָקַח גַּם הַצָּעִיר הָעִוֵּר מֵעֲלֵי הָעֵץ

הֶעֱבִיר עַל שְׁמוּרוֹת עֵינָיו

וְלָחַשׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים:

– יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם! יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם!

וְאוֹר עֵינָיו חָזַר אֵלָיו.

קָטַף הַצָּעִיר מֵעֲלֵי הָעֵץ, מְלֹא תַּרְמִילוֹ

וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ נָכְרִיָּה

שֶׁאֵינָהּ מוֹבִילָה לְבֵית אָבִיו, שֶׁהָיָה נַחֲלָה לְאָחִיו,

כִּי חָשַׁשׁ מִפָּנָיו,

לְאַחַר שֶׁסָּר מִטּוֹב וּבָחַר בָּרַע.


הָלַךְ וְהָלַךְ עַד שֶׁבָּא לְעִיר הַמְּלוּכָה.

נוֹדַע לוֹ, כִּי יֵשׁ לַמֶּלֶךְ בַּת יְפֵהפִיָּה וְעִוֶּרֶת.

וְעוֹד נוֹדַע לוֹ, שֶׁהִבְטִיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת יַד בִּתּוֹ

לְמִי שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָהּ מֵעִוְרוֹנָהּ.

וְעוֹד יוֹסִיף עַל בִּתּוֹ אֶת חֲצִי הַמְּלוּכָה.

אָמַר הַצָּעִיר לָאָדָם שֶׁפָּגַשׁ בָּעִיר:

– בְּיָדִי לְרַפֵּא אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ מֵעִוְרוֹנָהּ!

צָחַק הָאִישׁ לִדְבָרָיו וְלֹא הֶאֱמִין לוֹ.

וְהַצָּעִיר הִגִּיעַ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ

וְהַכּוּשִׁים הָעֲנָקִים הַשּׁוֹמְרִים לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס.

אָמַר לָהֶם:

– בְּיָדִי לְרַפֵּא אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ מֵעִוְרוֹנָהּ!

אֲבָל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁרָאוּ אֶת בְּגָדָיו הַמְרֻפָּטִים

לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרָיו.


הִגִּיעַ שֵׁמַע דִּבְרֵי הַצָּעִיר לְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ

וּפָקַד עַל שׁוֹמְרֵי הַשַּׁעַר

לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לָאַרְמוֹן.

אָמַר הַצָּעִיר לַמֶּלֶךְ:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ בְּיָדִי תְּרוּפַת פְּלָאִים

לְהָשִׁיב אֶת אוֹר עֵינֵי בִּתְּךָ כִּלְפָנִים.

אָם לֹא אַצְלִיחַ לְהָשִׁיב אֶת אוֹר עֵינֶיהָ,

רַשַּׁאי אַתָּה לִכְרֹת אֶת רֹאשִׁי מֵעָלַי.

– וּמַה נָּחוּץ לְךָ לְשֵׁם רִפּוּיָהּ? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– חֶדֶר מְיֻחָד לְבִתְּךָ וְלִי,

סִיר מָלֵא מַיִם חַמִּים

וּבְגָדִים נָאִים לְבַת־הַמֶּלֶךְ…


נִכְנַס הַצָּעִיר לְחֶדֶר סָגוּר וְחָתוּם

וּמָצָא בּוֹ אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּהּ.

וְהִיא לֹא רָאֲתָה פְּנֵי אָדָם מֵעוֹלָם,

כִּי נִתְעַוְּרָה כְּשֶׁהָיְתָה פָּעוֹטָה.

חִכּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ מִחוּץ לַחֶדֶר הַסָּגוּר

וְצִפּוּ לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.


אָמַר הַצָּעִיר לְבַת־הַמֶּלֶךְ:

– נִשְׁלַחְתִּי מֵעִם אֱלֹהִים,

וְעִמִּי נִמְצָאִים כָּאן אֲבוֹת אֲבוֹתַי,

אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

וְעַתָּה הַגִּידִי אַחֲרַי:

– אֱלֹהֵי אַבְרָהָם,

אֱלֹהֵי יִצְחָק,

אֱלֹהֵי יַעֲקֹב…


וְהַנַּעֲרָה, בַּת־הַמֶּלֶךְ, חָזְרָה עַל דִּבְרֵי הַצָּעִיר

מִלָּה בְּמִלָּה:

– אֱלֹהֵי אַבְרָהָם,

אֱלֹהֵי יִצְחָק,

אֱלֹהֵי יַעֲקֹב…


וְהַצָּעִיר הִשְׁרָה אֶת עֲלֵי הָעֵץ בְּתוֹךְ הַמַּיִם

וּבַת־הַמֶּלֶךְ רָחֲצָה בָּהֶם אֶת פָּנֶיהָ.

לְאַחַר זְמַן הֵרִימָה אֶת פָּנֶיהָ מִן הַמַּיִם

וְהִנֵּה נִפְקְחוּ עֵינֶיהָ

וְהִיא רָאֲתָה אֶת פְּנֵי הַצָּעִיר

וְהָיוּ פָּנָיו הַפָּנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁרָאֲתָה מִיָּמֶיהָ.

לָבְשָׁה אֶת בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת שֶׁהֵכִין לָהּ הַצָּעִיר

וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶל אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן

הַמִּתְקַהֲלִים עַל יַד הַדֶּלֶת בֶּהָמוֹן.


נָפְלוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה עַל צַוְּארֵי בִּתָּם הַפִּקַּחַת

וְעַל צַוְּארֵי הַצָּעִיר שֶׁהֵשִׁיב לָהּ אֶת אוֹר עֵינֶיהָ

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם נֶעֶרְכָה חֲתֻנָּה רַבָּתִי

שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּמוֹתָהּ בַּמַּמְלָכָה.

הִתְמַנָּה הַצָּעִיר לְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר.

בִּקְשָׁה בַּת־הַמֶּלֶךְ מֵהוֹרֶיהָ,

שֶׁיַּרְשׁוּ לָהּ לְסַיֵּר בָּעוֹלָם,

לִרְאוֹתוֹ וּלְהַכִּירוֹ בְּחֶבְרַת בַּעְלָהּ.


נָתְנוּ לָהֶם מִרְכֶּבֶת זָהָב

סוּסִים אַבִּירִים וְכוּשִׁים שׁוֹמְרִים.

טִיְּלוּ לָהֶם בַּמַּמְלָכָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.

יוֹם אֶחָד, רָאוּ אָדָם מְטַפֵּס בְּמַעֲלֶה הַר.

הִכִּיר הַצָּעִיר אֶת אָחִיו הַבְּכוֹר.

אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

– קְחִי נָא יַקִּירָתִי אֶת הַמֶּרְכָּבָה, סוּס אֶחָד

וְשׁוֹמֵר כּוּשִׁי אֶחָד וְשׁוּבִי לָאַרְמוֹן

וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר כָּאן עִם הַסּוּס וְהַכּוּשִׁי הַנּוֹתָרִים.

תְּחִלָּה בָּכְתָה בַּת־הַמֶּלֶךְ וְסֵרְבָה

אֲבָל אַחַר־כָּךְ נִכְנְעָה לִרְצוֹן בַּעֲלָהּ.

שָׁבָה הָאִשָּׁה לְעִיר הַמַּמְלָכָה וּלְאַרְמוֹנָהּ

וְהַצָּעִיר הִתְקָרֵב עַל סוּסוֹ אֶל אָחִיו הַבְּכוֹר.

רָצָה הַכּוּשִׁי לִתְפֹּס בָּאָח לְהַסְגִּירוֹ אֶל אֲדוֹנוֹ,

אֲבָל הַצָּעִיר עָצַר בּוֹ:

– אַל תִּגַּע בָּאִישׁ, נָגוּעַ הוּא בְּצָרַעַת

וּמִי אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ – יִדְבַּק בּוֹ הַנֶּגַע.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב הָאָח הַצָּעִיר אֶל אָחִיו הַבְּכוֹר

הִבְחִין שֶׁלֹּא רַק שֶׁהוּא לוֹקֶה בְּצָרַעַת,

אֶלָּא שֶׁהוּא גַם עִוֵּר…

הוֹרָה הַצָּעִיר עַל הַבְּכוֹר לָלֶכֶת אַחֲרֵי סוּסוֹ

וְהָאָח לֹא הִכִּירוֹ כֵּיוָן שֶׁעִוֵּר הָיָה.


בָּאוּ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

הִכְנִיס הַצָּעִיר אֶת אָחִיו הַבְּכוֹר

לְאוֹתוֹ חֶדֶר עַצְמוֹ,

שֶׁבּוֹ שָׁב אוֹר עֵינֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ.

בִּקֵּשׁ וְהֵבִיאוּ לוֹ גִיגִית מְלֵאָה מַיִם חַמִּים

וּבִגְדֵי גֶבֶר חֲדָשִׁים.

הִכְנִיס הַצָּעִיר מֵעֲלֵי הַמַּרְפֵּא שֶׁבְּכִיסוֹ לַמַּיִם,

וְאָמַר לְאָחִיו:

– אֱמֹר אַחֲרַי כָּל מִלָּה שֶׁתִּשְׁמַע מִפִּי:

– אֱלֹהֵי אַבְרָהָם,

אֱלֹהֵי יִצְחָק,

אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְאֶת פָּנֶיךָ וְאֶת כָּל בְּשָׂרְךָ רְחַץ בַּמַּיִם שֶׁבַּקְּעָרָה

הַנִּצֶּבֶת לְרַגְלֶיךָ.

פָּשַׁט הַבְּכוֹר אֶת בְּגָדָיו הַצּוֹאִים,

רָחַץ אֶת פָּנָיו וְאֶת כָּל בְּשָׂרו בַּמַּיִם

וְהִנֵּה שָׁב הָאוֹר לְעֵינָיו.

הִבִּיט בְּאָחִיו הַצָּעִיר וְלֹא הִכִּירוֹ.

לָבַשׁ הָאָח שֶׁהִתְפַּקַּח אֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים

וְיָצָא עִם אָחִיו מֵהַחֶדֶר.


בִּקֵּשׁ הַצָּעִיר מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁתְּבַקֵּשׁ מֵהוֹרֶיהָ לְהָכִין מִשְׁתֶּה.

בָּעֶרֶב הֵבִיא אֶת אָחִיו הַפִּקֵּחַ לַמִּשְׁתֶּה.

בְּעוֹד יוֹשְׁבִים הַכֹּל מְסֻבִּים

אוֹכְלִים שׁוֹתִים וְנֶהֱנִים,

קָם יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר מִכִּסְאוֹ וְקָרָא:

– הַסּוּ, הַסּוּ וְהַקְשִׁיבוּ לְשִׂיחָתִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה –

וְהִצְבִּיעַ עַל אָחִיו הַבְּכוֹר

שֶׁאִישׁ לֹא הִכִּירוֹ מִלְּבַדּוֹ.

רָעַד הָאָח הַבְּכוֹר בְּכָל אֵיבָרָיו

וְהָיוּ פָּנָיו חִוְרוֹת וְעֵינָיו מְבֹהָלוֹת.

– מִי אַתָּה? – שָׁאַל הַצָּעִיר אֶת הַבְּכוֹר.

הֵשִׁיב הָאָח וְאָמַר אֶת שְׁמוֹ וְאֶת שֵׁם אָבִיו.

– הַאִם יֵשׁ לְךָ אָח? – שָׁאַל הַצָּעִיר.

– הָיָה לִי. אֲבָל מֵת – הֵשִׁיב הַבְּכוֹר.

– לֹא נָכוֹן, שַׁקְּרָן –

נָתַן הַצָּעִיר אֶת קוֹלוֹ עַל הַבְּכוֹר.

– הַאִם אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי,

וַהֲלֹא אֲנִי הוּא אָחִיךָ הַצָּעִיר?!

הִכִּיר הַבְּכוֹר אֶת הַצָּעִיר

וְנִרְתַּע אָחוֹרָה בְּבֶהָלָה, מְכַסֶּה פָּנָיו.

אָמַר הַצָּעִיר לַבְּכוֹר:

– אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת,

אֵין לִבִּי רַע כְּלִבְּךָ

וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׁוֹת עִמְּךָ אַךְ טוֹבָה,

רַק הָשֵׁב לִי עַתָּה:

– אֶת מִי אוֹהֵב אֱלֹהִים

וְאֶל מִי יִטֶּה חַסְדּוֹ,

לַטּוֹב אוֹ לָרַע?

– לַטּוֹב, רַק לַטּוֹב, אָחִי! – הֵשִׁיב הַבְּכוֹר –

סְלַח לִי וְאַל תָּשִׁיב לִי כְּחֶטְאִי!

– אָב אֶחָד הָיָה לָנוּ בָּשָׂר־וָדָם

וְאָב אֶחָד לָנוּ, אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

לֹא אֶגְמֹל לְךָ כָּרָעָה שֶׁעָשִׂיתָ לִי, אָחִי! –

אָמַר הַצָּעִיר, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר.

נָתַן הַצָּעִיר לְאָחִיו הַבְּכוֹר, הַבִּישׁ־גַּדָּא, כֶּסֶף וּמָזוֹן וְשִׁלְּחוֹ מֵאַרְמוֹנוֹ,

וּבַת־הַמֶּלֶךְ וְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר הַבַּר־גַּדָּא

חָיוּ בַּטּוֹב שָׁנִים אֲרֻכּוֹת וּטוֹבוֹת.

ציור 4.png

המלצות קוראים
תגיות