כשהתחלתי להתחקות אחרי פרשת מאורעות מאי 1921, ומסע הרצח ב’בית החלוץ' בו נרצח דודי, היה ברור לי שאירוע שכזה אינו פורץ בפתאומיות, אלא על רקע מציאות מורכבת. שנת 1920 הייתה גדושה באירועים בקרב הערבים, לאחר שהתפרסמה ברבים ‘הצהרת בלפור’. ‘ועד הצירים’ הציוני בראשות ד“ר חיים וויצמן הגיע ארצה, באפריל 1918, כדי לממש אותה. ביוזמת הקפטן צ’רלס ברונטון, איש המודיעין הבריטי ביפו, נוסדה ‘האגודה המוסלמית-נוצרית’ במטרה לייצג את האוכלוסייה הערבית. המחנה הערבי החל לתסוס עם כינוסי מחאה, ו’משרד ידיעות' הוקם ב’ועד הצירים' כדי לבלוש אחרי הנעשה בצד השני. בראשו עמד פנחס שניאורסון, איש ‘השומר’, שהחל לנפק דוחות על הנעשה במחנה הערבי על סמך מידע שסיפקו לו סוכניו. אחת הדמויות המככבות בדיווחים הללו, העוברת מכפר לכפר ומשבט לשבט ומעוררת תסיסה, היא תאופיק בק מוואדי חנין. טרם ידעתי מי האיש, אך כשקראתי בהמשך את דו”ח ועדת החקירה על המאורעות, ואת העדויות שהוצגו בפניה, נדלקה בראשי מנורה אדומה. בינואר 1923 נרצח קצין המשטרה הערבי תאופיק בק בהוראת מניה שוחט, בידי ירחמיאל לוקצ’ר וחבריו מקבוצת ‘הקיבוץ החשאי’, בהאשמה שהוא עמד בראש הפורצים ל’בית החלוץ' והיה אחראי לטבח שנעשה שם. התברר מהעדויות כי הקצין לא היה כלל במקום, אלא היה בזירת הקרב בין מנשייה לתל אביב, ופעל לצד הקצין היהודי כהן להפריד בין הניצים. היה ברור לי שחלה כאן טעות בזיהוי הקורבן, והתחלתי להתחקות אחרי הדמות שהייתה מטרת החיסול, שנתיים לאחר המאורעות. היה כבר ברור כי אותו תאופיק בק מוואדי חנין הוא מרכיב בסיפור הבלשי.

בשנת 1922 החלה לפעול ברחבי הארץ “יד מסתורית” שבצעה מעשי רצח בקרב יהודים ששוטטו בדרכים. החמור במעשיה היה ניסיון הרצח וההתעללות האכזרית במשורר יוסף צבי רימון, ב-11 באוקטובר 1922, כשעשה את דרכו מתל אביב לפתח תקווה והותקף על גדות הירקון. היו שמועות שתאופיק בק עומד בראש קבוצת הטרור, ולדברי חברים שלקחו חלק בחיסול הקצין הערבי, זו הייתה הסיבה לכך. אלא שתאופיק בק אסעיד, קצין המשטרה מיפו, לא היה תאופיק בק שהיה היעד לחיסול הממוקד. במסמכי ‘משרד הידיעות’ של פנחס שניאורסון, היה תיאור מפורט של ארגון חשאי בשם ‘היד השחורה’, ששמו הוסב ל’פידאייה'. מטרתו הייתה לפגוע ביהודים, ובראשו עמד תאופיק בק מוואדי חנין. לא ידעתי מי האיש, עד שנתקלתי בשמו בספר ‘שאו נס ציונה’, בו מסופר על שלושת הבקים, האפנדים שאחוזותיהם גבלו במושבה. ביניהם תאופיק בק אלגוסיין, שבניגוד לשכנו עבד אל-רחמן אל-תאג’י שתואר כידיד המושבה, הוא תואר כמי שאירח מפגשים חשאיים. במסמך ששלח ראש וועד מושבות יהודה לאחר המאורעות נכתב, כי תאופיק בק נסע ליפו לפני פרוץ האירועים ולא חזר.

כשניסיתי לבלוש אחר אלה שעמדו בראש ההתארגנות הערבית שהביאה לפרוץ המאורעות, מצאתי בין מסמכי ‘משרד הידיעות’ פתק של סוכן יפואי, בו נכתב כי עומר אלביטאר ואחיו, עם דמויות נוספות מאנשי ‘האגודה המוסלמית-נוצרית’, נפגשו ערב המאורעות. בסוף הידיעה נכתב כי “המשך יבוא”, אבל אותו לא מצאתי. היה ברור כי ההתארגנות לקראת תהלוכת האחד במאי בתל אביב, ולאחר המהומות שחוללה קבוצת הבולשביקים שכונתה “מפס”ים" בשבועות שקדמו להן, ועוררו תסיסה ושביתות ביפו, היא נועדה לארגן הפגנת נגד שיצאה משליטה. ובעוד ‘האגודה המוסלמית-נוצרית’, שבראשה עמד עומר אל-ביטאר הייתה גוף מוכר על ידי השלטונות, הרי שקבוצת ‘הפידאייה’ הייתה זרוע הטרור שלה, ובראשה עמד תאופיק בק מוואדי חנין. על עומר ואחיו למדתי וגם נפגשתי עם צאצאיהם, אולם תהיתי מי הם צאצאי תאופיק בק אלגוסיין מוואדי חנין.

משפחת אלגוסיין, שהייתה המכובדת ברמלה, החזיקה ברישיון הסולטן העות’מני (פירמאן) לקיום תהלוכה שנתית לקברו של נבי סלאח ברמלה, כמו זו של משפחת אלחוסייני לתהלוכה שנתית לקבר נבי מוסה. תושבי מחוז יפו היו מארגנים חגיגה שנתית ליד קברו של נבי רובין, ובאוהלים שהוקמו שם נרקמו מזימות נגד היהודים. סוכניו של פנחס שניאורסון דיווחו גם משם. תהיתי אם קיימים צאצאים למשפחת אלגוסיין, וכך הגעתי למונה באוונס-אלגוסיין, אשת חברה לונדונית יפת מראה ותוססת, שחייה הסוערים הביאו להתפטרות שר בממשלת בריטניה. בשנת 2000, בהיותו בחתונה באבו-דאבי, נחטף אביה ג’אוויד אלגוסיין בידי אנשי ערפאת. ג’אוויד היה עשיר מאוד, ובעל חברת ‘קורדובה’ שהייתה הראשונה שבנתה פרויקטים גדולים באבו-דאבי. הוא היה ידידו של ערפאת, ובשנת 1984 נבחר לשמש נשיא הקרן הכספית של אש“פ. אלא שג’אוויד, שהיה בין המתונים בארגון, וביקש לקדם מגעים עם ישראל, התנגד לתמיכת ערפאת בסאדם חוסיין. חתול שחור עבר בין השניים, ומאחר וג’אוויד הכיר את כל סודות כספי אש”פ, שלח ערפאת את אבו-מאזן ושליחיו במטוס לאבו-דאבי, חטף אותו, והוא הוחזק בעזה במשך שישה עשר חודשים. הדבר נעשה בידיעת שר הפנים של אבו-דאבי, ורכוש המשפחה הוחרם. מונה יצאה למסע תקשורתי לשחרור אביה, ובסופו של דבר הוא שוחרר.

עם מונה יצרתי לראשונה קשר במייל. כתבתי שאני מתעניין בתאופיק בק מוואדין חנין, וקבלתי אישור לכך שהיא נינתו, ואף צרפה צילום שלו. בשיחות שהתנהלו לאחר מכן ספרה גם על סבה יעקוב, שעל פי הספר ‘שאו נס ציונה’ נשלח ללמוד בבית הספר בנס ציונה עם שכניו היהודים. זה לא מנע ממנו להפוך למנהיג פוליטי קיצוני כשעמד בראש ‘מפלגת הנוער הפלסטיני’, והוא ניצב לצדו של חאג' אמין אלחוסייני בצילום המפורסם של ‘הועד הערבי העליון’. הוא גם נשלח בידי הבריטים לגלות באי סיישל, לאחר שלקח חלק בארגון המהומות באוקטובר 1933. הוא נישא לבת משפחת נוסייבה מירושלים, אחותו של אנואר נוסייבה שהיה מושל העיר בתקופה הירדנית, ולפיכך פרופ' סרי נוסייבה, נשיא מכללת ביר זית, הוא בן דודה של מונה, ועל פי מסורת האצולה הפלסטינית בתה נישאה לבנו. היא הזמינה אותנו להתארח בביתה שברובע מייפר המכובד בלונדון. כשנסענו בשנת 2011 לבקר את בננו שהתגורר בקיימברידג' לרגל לימודי רעייתו, החלטנו לממש את ההזמנה והגענו לסעודה. מונה קבלה אותי בחיבוק גדול כידיד ותיק, והתיישבנו לסעודה שהוכנה בידי המשרתת. אתנו ישב גם אחיה תאופיק, שהיה היחיד שהעז להתמודד נגד ערפאת לרשות אש"פ. בחור תמהוני מעט, שמחזיק באתר פייסבוק עם הגיגיו. הבאתי למונה סדרת צילומים מתהלוכת נבי סלאח ברמלה, בו נראה סבה רוכב על סוס בראש התהלוכה. היא נחפזה להראות אותה לאמה ששהתה בחדר הסמוך, אך היא לא רצתה לצאת ולפגוש אותנו. בספרו מספר סרי נוסייבה על ביקור המשפחה בארמון המשפחה בנס ציונה לאחר מלחמת ששת הימים, כשעדיין ניצב על תילו. היום בנוי עליו אולם הספורט של בית ספר ‘ראשונים’. מונה הספיקה בינתיים להחליף בעל, ונישאה לרופא בריטי מפורסם, והיא מחלקת את זמנה בין ביתם בלונדון וביתם השני באלפים האוסטרים. בשנים לאחר פגישתנו המשיכה לנהל מאבק עם אמירות אבו-דאבי להחזרת רכושם, ועם הרשות הפלסטינית לקבלת התנצלות על מה שעוללו לאביה. בפרשה זו רואיינה לסרטון יוטיוב בו היא מספרת על תולדות משפחתה וקורות אביה. “איך העזו לעולל לנו את זה” שאלה, “למשפחה עם מסורת של אלף שנים”. היא ממשיכה לתחזק אתר פייסבוק פעיל בו היא מבכה מידי פעם את גורל תושבי עזה. בעבר הייתה מגיעה לבקר את בתה בירושלים, אך לא נפגשנו. היום הבת מתגוררת בלונדון, ועל שאלתי אם הצליחה לקבל את רכושם באבו-דאבי, והתנצלות מאבו-מאזן, לא קבלתי תשובה. (קישור לסרטון סיפורה של מונה: http://monaalghussein-bauwens.blogspot.com/2011/05/jaweed-al-ghussein-story.html (