רקע
ישעיהו קרניאל
הצבי, 22.03.1895: לשון עברית
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: "הצבי"; 1895

לשון עברית (נדרשנו לבקשת הצעיר בעל הדברים הגאים מלאי רגש האלה לאספם בגליוננו לעדות כי גם בני זכרון יעקב חובבים את לשוננו ולומדים אותה ומתפארים בה. העורך).

מי האמין בכל העולם כי השפה העברית אשר היתה למשל ולשנינה ולמרמס רגלים בעיני כל, עוד תזרח השמש וכירח תפרח כשושנה! מי האמין כי האמללה הזאת עוד תרים את קרניה ותראה את הדר תפארתה!

הה! שפת עבר, עתה באה העת, עתה באו הימים אשר שבת לבניך ותרחמי עליהם כאם. הה! אמנו היקרה, את נחמתנו, את תקותנו ואין לנו אחרת. מה נעמת את השפה, מה נעמו מליצותיך את היפה והברה! מה יפית אמנו, כך התהללו אבותינו, כך חזו נביאינו את חזיונותיהם, ובמה נוכל להתפאר אִם לא בך, אמנו! בואי אלינו, בואי לאהלי ולמשכנות בני עמך, שירי נא, פצחי רנה! אז יגל יעקב וישמח ישראל. עמדי נא על הרי ארצך ושאי סביב עיניך וראית כל המון בני ישראל נפוצים לשמוע את קולך היפה, הקשיבי אזניך לקול בניך הקוראים לך: אמי אמי למה תתרחקי ממנו? קרבי נא אלינו ונחדש את ימינו כקדם, אז נוכל לראות את תקותנו אשר קוינו במהרה בימינו.

הצעיר ישעיהו קרניאל

אחד מבני המושבה ב“זכרון יעקב”


המלצות קוראים
תגיות