1    🔗

אמר המדפיס: בהיות שראיתי בכתבים שהעתקתי ממנו בסדר ההשתלשלות והתגלות הבעש“ט זיע”א דברים שלא כסדרן, ובשם אדמו“ר הרב נבג”מ שמעתי הכל בסדר נכון ובביאור היטב, לכן אדפיס כאשר שמעו מפיו הק', ומה שנסתעף מזה אכתוב אח“ז ככתוב בכתבים הנ”ל:

הרב מ' אליעזר אביו של הבעש“ט הי' דר במדינת ואלחאיי סמוך לספר. והי' הוא ואשתו זקנים פ”א באו שוללים לעיר ושבו אותו בשבי' ואשתו נמלט אל עיר אחרת ומרוב עניותה נעשית מילדת ומזה הי' פרנסתה והוליכוהו השבאים למדינה רחוקה מקום שאין שם יהודים ומכרו אותו שם וישרת את אדוניו באמונה וישא חן בעיניו ויפקידהו על ביתו. ויבקש פני אדוניו שיתן לו רשות לשבות ולנוח ביום שבת ק' ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו הימים רצה לברוח להציל את נפשו ונתגלה לו בחלום אל תדחק את השעה. כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו. ויהי היום והנה אדוניו הי' לו איזה עסק וענין עם המשנה ויועץ המלך ויתן את הרב מהור“א במתנה לו. ויפליא אותו ויגדילו בעיניו ומיד כאשר בא להמשנה מצא חן בעיניו. ונתן לו חדר מיוחד שישב שם. ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם כ”א כאשר בא המשנה מהמלך אזי יצא לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו כי כן הוא מנהג השרים הגדולים ובכל אותו משך הזמן הי' עוסק בתורה ותפלה בחדר מיוחד שלו. פ“א הי' להמלך איזה מלחמה גדולה ושלח אחר היועץ שיתייעצו איך שיהי' טכסיסי המלחמה המצב והמשחית. ובהיות שהי' קשה לעמוד עליו לא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר איך לעשות. ונתמלא המלך קצף וחימה על המשנה אשר לא יוכל לעמד בעת צרה. וילך המשנה סר וזעף לביתו. וכשבא לביתו הלך הרב מוהר”א לקראתו בספל מים לרחוץ רגליו כדרכו. ולא קיבל ושכב על משכבו בפנים זועפים. ויאמר הרב אליו אדוני מדוע פניך זועפים ספר נא לי. ויגער בו המשנה: אבל בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהצדקו השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתים. עד שהוכרח המשנה לספר לו כל המאורע. ויאמר לאדונו הלא לאלקים פתרונים כי ה' איש מלחמה אני אתענה הפסקה. ואשאל מהש“י על רזא דנא כי הוא גלי רזא. וישאל ע”פ שאלת חלום. וישיבוהו כל אופני המלחמה איך שיהי' הכל כאשר לכל בביאור היטב. ויהי למחרתו בא אל אדונו ויספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים. ויוטב בעיניו מאד. ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה. ויען ויאמר אדוני המלך זאת העצה היעוצה. ויספר אליו הכל כאשר לכל. וכאשר שמע המלך את כל דברי המשנה ויאמר המלך הנה זו העצה היא פלא יועץ. ואין זה שכל אנושי אם לא מאיש אלקי אשר הופיעו עליו די מדרהון עם בשרא לא איתוהי או להיפוך מרוח הטומאה. והנה אני ידעתיך שאינך איש אלקי בשום אופן אין זאת כ“א שאתה מכשף. והוכרח המשנה להודות על האמת ולספר לו כל המאורע (ובכתבים כתוב בזה“ל פ”א נסע המלך עם חיילותיו בספינות ללחום על חזקת אחת. ויהי בבואם ותקטן בעיניו. ויאמר המלך הנה היום רד מאד והחזקת קטנה נלין פה מרחוק קצת ובבקר השכם לא נטריח את כל אנשי מלחמתינו כי במעט עם נתפסנה. והנה הרב הנ“ל הי' ג”כ מלח על ספינא א‘. והודיעוהו בחלום שילך ויאמר אל המלך שאל יקל בעיניו מלחמה הזאת כי יאבד הוא וכל חילו. כי הנה בים סביב העיר עמודי ברזל בכל סביבות העיר וא"א להגיע שם בספינו’ כי מיד יתהפכו הספינות כ“א דרך מבוא העיר וגילו לו גם דרך הישר בסימנים מובהקים שלא יתעו בדרך. והמלך קם בבקר בזריזות עם כל מחנהו והתחילו לעורר את המלחים שישוטטו עם הספינות. והרב הנ' לא רצה לשוט ואמר יש לי דבר סתר עם המלך ומיד ויגלחו אותו ויחליפו את שמלותיו ויבא אל המלך בספינה קטנה ויספר למלך את אשר גילו לו מן השמים ויאמר למלך אם אין אתה מאמין בזה ישלח המלך ספינה קטנה עם חייבי מיתה ונראה מה יהי' בסופם. ויעש המלך כן וכאשר באה הספינה אל מקום העמודים נתהפכה הספינה ונאבדו כל האנשים אשר היו בה. ויאמר המלך א”כ עוצו עצה מה לעשות ויאמר לו הרב יש דרך ישר שהוא מבוא העיר אשר אנשי העיר הולכים ושבים בה ויורהו הסימנים ויעשו כן והצליח המלך ותפס את החזקת הנ' ע"כ). ויגדלהו המלך להרב הנ' ועשהו לשר צבא מלחמותיו. כי ראה בעינא פקיחא כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח ובכל מקום אשר שלחו המלך ללחום מלחמתו הי' מצליח מאד. והנה בתוך כך נפל לו בלבו מה יהיה בסופו אולי עתה העת לברוח אל מקומו וגילו לו מן השמים שעדיין צריך אתה להיות במדינה זו ויהי היום וימת המשנה וישם אותו המלך על מקומו להיות יועץ למלך כי מצא חן בעיניו ויתן לו לאשה את בת המשנה אבל הרב לא נגע בה בעז”ה וראה כל התחבולות שלא ישב בביתו ואף אם נזדמן איזה עת שהי' בביתו לא נגע בה כלל. והנה במדינה הנ“ל לא הי' רשאי שום יהודי לדור שם וכשמצאו איזה יהודי אחת דתו להמית והוא הי' כך כמה שנים. פ”א אמרה לו אשתו אמור לי מה מום מצאת בי שלא נגעת בי ואין אתה עושה עמי כדרך כל הארץ ויאמר לה השבע לי שלא תגלה לשום אדם ואומר לך האמת. ותשבע לו ויאמר לה יהודי אנכי. ומיד שילחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאד. אבל לסטים שללו אותו בדרך ולקחו כל אשר הי' אצלו ובהיותו בדרך נגלה אליו אליהו ז“ל ואמר לו בזכות זה יוולד לך בן שיאיר עיני ישראל ועליו יקויים ישראל אשר בך אתפאר ובא לביתו ומצא את אשתו שהי' בעז”ה בחיי' ונולד להם הבעש“ט לעת זקנותם שהיו שניהם סמוך למאה שנה. (ואמר הבעש“ט שלא הי' באפשרי להמשיך נשמתו כ”א כאשר כלה תאוותו). ויגדל הילד ויגמל והגיע עת אביו הנ”ל למות ויקחו על זרועו ויאמר הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך. אבל אהובי בני זאת זכור תזכור כל ימיך שה' אתך לכן לא תירא משום דבר. (ובשם אדמ“ו שמעתי לקרב עפ”י דרך הטבע כמאמרז“ל שותא דינוקא דאבוהי ואימ' כ”ש בן זקונים כי הנה יעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו ולכן ההתקשרות ביניהם גדולה מאד כמ“ש בזה”ק ולכן גם כן בכאן מפני גודל ההתקשרות הגם שהבעש"ט הי' עדיין ילד קטן מאד מפני ההתקשרות האמתי נקבעו הדברים בלבו). ויהי אחרי פטירת אביו ויגדל הילך והנ' אנשי העיר מפני שיקרה נפש אביו מאד בעיניהם גמלו חסד עמו ויתנו אותו למלמד שילמוד עמו והצליח בלמודו מאד אבל מפני שדרכו הי' ללמוד כמה ימים ואח“ז לברוח מבי' הספ' ויחפשו אחריו ומצאו אותו יושב לבדו ביער ותלו הדבר מפני שהוא יתו' ואין משגיח עליו הו' נער משולח והביאו אותו עוד הפעם להמלמד. וכן היה כמה פעמים הוא בורח אל היער להתבודד שם. עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד. ויגדל הילד שלא כדרך הארץ. וישכור א”ע להיות בהעלפר להוליך ולהביא תשב“ר אל בית התלמוד ולהוליכן לבה”כ לאמר איש“ר וקדושה ואמן בקול נעים. וזאת היתה עבודתו עבודת הק' עם תשב”ר שהוא הבל שאין בו חטא. ובכל עת הליכת התנוקת הי' מזמר עמהם בקול נעים ובחשק רב וישמע למרחוק כי עבודתו עלה למעלה למעלה. כי הי' הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוים אומרים בבהמ“ק והיה עת רצון גדול למעלה. ויבא גם השטן בתוכם. כי הבין עד היכן הדברים מגיעים. ונתירא לנפשו פן יגיע העת שיתבלע מן הארץ ויתלבש השטן במכשף אחד. ויהי בעת הליכת הבעש”ט עם התינוקת בחשק רב וקול זמר אף נעי' נתהפך המכשף לחי' רעה הנקר' וואקילאק ויפול עליהם וינוסו כול' מפחדו. ויש מהם שנפלו לחולי ר“ל ויתבטל התמיד. ויהי אחרי כן ויזכור הבעש”ט על דברי אביו ז“ל שלא יירא משום דבר כי ה' אתו ויתחזק בה' אלהיו. וילך אל הבעה”ב אביהם של התינוקות וידבר אל לבם. שיתנו הילדים על ידו כי הוא יעמוד עליו ויהרגהו בשם ה' ולמה יבטלו בשביל זה תשב“ר אשר הוא גדול מאד. וישמעו לדבריו. ולקח בידו מקל טוב וחזק ויהי כאשר הלך עם הילדים בשיר בקול נעים בגיל ורנן. נפל עליהם החי' הידוע וירץ אליו ויכהו על מצחו וימת. ולמחרתו נמצא שהערל המכשף מוטל נבילתו לארץ. ומאז נעשה שומר לבהמ”ד וכך הי' דרכו כ“ז שהיו יושבי בהמ”ד ניעורים הי' ישן וכשישנו הניעורים אזי ניער הישן ועבד עבודתו עבודה תמה עד שבא העת שינערו ב"א אז חזר לישן. וכסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.

 

2    🔗

(שמעתי מהרב ר' שמשון הרב דק“ק ראשקוב בן הרב דק”ק פולנאי מעשה שהיה איש אחד ונקר' שמו ר' אדם וממנו באו הכתבים להבעש“ט כי בא פ”א למערה אחת ומצא שם כתבים שהם רזין וסתרין דאורייתא. פ“א ביקש ר' אדם הנ”ל את הקיסר על סעודה אחת והבטיח לו הקיסר והוא היה דר בבית קטן מאד והסעודה הי' שראה מלך א' הכין סעודה בשביל מלך אחד והיה ההכנה שני שנים בכדי שבתוך זמן זה יבנה פלטרי' גדולים ועשה עליות של זכוכיות טוב שקורין קריסטאל ומהודר ועל העליות הולכת אמת המים ודגים משוטטין במים הנ“ל לכאן ולכאן והכין קרידענצין של כסף וזהב ואכילה ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך והגבילו זמן על איזה יום שיבא מלך הנ”ל לסעודה ועל יום זה ביקש ר' אדם הנ“ל את הקיסר לסעודה ונסע הקיסר הנ”ל עם כל שרי מלוכה לר' אדם הנ“ל על הסעוד‘. והיה בתוך השרי מלוכה שר אחד שונא לישראל מאד ורצה לפתות את הקיסר שלא יסע הקיסר על סעודה כי יהי’ לו בושה שידע שאין לו לא פלטרין ולא סעודה והקיסר לא שמע אליו ונסע ובדרך פיתה אותו ג”כ שיחזרו לחצר הקיסר ולא שמע אליו ג“כ ואעפ”כ שלח שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם יש מקום בביתו ובא השליח ואמר שבית קטן יש לו כמו שהי' מקודם ואעפ“כ נסע הקיסר וכשבא סמוך לעיר שלח עוד שליח והשיב תשובה כבראשונה וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם ר' אדם ראה פלטרין גדולים וחצר גדול ונכנס לחצר עם שריו ועבדיו ומיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים ועבדו המשרתים כל או”א על מה שנתמנה רק שהיו כולם אלמים ואכלו ושתו כל טוב ואמר להם ר' אדם אכלו ושתו כרצונכם רק שלא יקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים ואח“כ אמר ר' אדם כאו”א מה שירצה יאמר לפני דבר זה אני רוצה ויניח ידו בכיס שבבגדי' שלו וימצ' אותו דבר. והתחיל הקיס' ואמר דבר ומצא בכיס בגד שלו וכן עשו כל שרי מלוכה וכשהגיע לאותו השר שונא ישראל אמר ג“כ איזה דבר ואמר לו שים ידך בכיס הבגד שלך וכשנתן ידו בתוך כיס של בגד שלו טינף את ידו והוציא את ידו מטונף בצואת אדם והי' סרחון גדול וציוה הקיסר לדחות אותו לחוץ ורחץ את ידו במים ולא הועיל והתחיל להתחנן לפני ר' אדם ואמר לו ר' אדם אם תקבל עליך שלא תהי' יותר שונא ישראל מוטב ואם לאו יהיו ידיך מטונפים כל ימי חייך וקיבל עליו. ואמר אין לך תקנה כי אם יהודי אחד ישתין על ידך ובזה תרחץ ויועיל לך וכן הי'. והקיסר נטל שני כוסות מקרעדענץ אחד וטמן בחיקו ואחר שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין ולא נחסרו בו כי אם שני כוסות ומה שאכלו ושתו וכשהגיעו הגזעטין בעולם על החידוש שעשה שנעלמו הפלטרין עם כל ההכנות וחזרו הפלטרין הכל בשלימות רק שנחסרו שני כוסות ומה שאכלו ושתו וכשהגיעו הגאזעטין להקיסר שלח אגרת להמלך הנ”ל וכתוב בתוכו יש אצלי יהודי א' שהביא לנו הפלטרין שלך ואנו אכלנו הסעודה שהכנת ולסימן אני שולח לך שני כוסות שלך. פ“א אמרה לו אשתו לרבי אדם עד מתי נצטער בהאי דוחקא ואמר לה מה בקשתך איזה בגד שתרצה לך לחדר שקורין קאמער ותטול מן המוט יופע כמו שאתה מבקש. והלכה אל החדר ולקחה מן המוט היופע כפי רצונה והכניס' לבית והפציר בה שתחזיר ואמ' מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמ' ועשתה כן והחזירה את היפע. והוא עשה שאלת חלום למי למסור הכתבי' שלו והשיבו למסור לר' ישראל ב”א מעיר אקופ). וקוד' מותו צוה לבנו יחידו הנה יש ת“י כתבי' שהם רזין דאורייתא אבל אינך ראוי להם כ”א תחקו' אחר עיר א' ושמה אקופ. ושם תמצא איש א' הנקרא ישראל בן אליעזר והוא כבן י“ד שנים ותמסו' לו את הכתבים כי המה שייכים לשרש נשמתו אם תזכה שילמוד עמך הרי טוב. ויהי אחרי פטירת הרב מ' אדם הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלמוד ומושלם בכל המעלות לקח עגלה עם סוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע לעיר אקופ ונתאכסן אצל הפ”ח. ושאלהו מאין אתה ולאן אתה הולך כי לפי הנראה אין כוונתך לקבץ ממון. וישב לו הנה אבי המנוח ז“ל הי' צדיק מפורסם וצוה עלי לפני הסתלקותו לישא אשה פה ק”ק אקופ ומוכרח אני לקיים כל דבריו. ומיד ותהום כל העיר שהיו לפניו כמה שידוכים ונשתדך עם נגיד א' כי נשא חן בעיני כל רואיו. ויהי אחרי החתונה התחיל לחפש אחרי האיש שהוא מבקש. ולא מצא כ“א את ישראל שהוא משרת בבהמ”ד. ואחרי שהסתכל עליו בעינא פקיחא נראה לו שאין תוכו כברו ויכול להיות שזהו האיש שהוא מבקש ויאמר לחותנו הנה בביתכם קשה עלי הבלבול ולא אוכל ללמוד. יעשה נא מע“ל לי מחיצה קטנה בבהמ”ד שאוכל שם ללמוד כסדר ובמקום רינה שם תהא תפלה. וכוונתו הי' שיהי' מצוי עמו תמיד בכדי שיעמוד על בוריו ולא אחר חותנו לעשות הדבר כי יקר הוא מאד בעיניו. ויעש כן. ויצו להבעש“ט שישרת את חתנו הרב ועבור זה ישלם לו וכן עשה. פ”א בלילה כשישנו כולם עשה בן הרב א“ע כאילו הוא ג”כ ישן. ויעמוד הבעש“ט על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה והבחין אותו פעם ושתים. בלילה ג' עמד הבעש”ט ולמד ובתוך כך ישן הבעש“ט ויעמוד בן הרב ולקח קונטרס א' מהכתבים וינח לפניו ועשה א”ע עוד כאילו הוא ישן וכאשר ניער הבעש“ט וראה את הקונטרס נזדעזע מאד ולמד אותם ויצניעם בתוך חיקו. וכן עשה בן הרב עוד בלילה אחרת עד שראה בבירור שזה הוא האיש שצוה עליו אביו למסור לו הכתבי' ויקרא לו ויאמר הנה אדוני אבי ז”ל הניח לי כתבים אלו וציוה עלי שאמסור לך. והנה כל הכתבים הם לפניך אך בבקשה ממך תיקר נא נפשי בעיני אדוני, שתלמוד עמי וישב לו טוב הדבר אבל בתנאי שלא ידע שום ב“א זולתך ולא יהיה ניכר ממך שום תנועה כ”א שתצוה עלי לשרת אותך כמקדם וכן עשו. ויהי אח“כ ויאמר בן הרב לחותנו הנה אני רוצה כעת פרישות יתירה. אם אפשר להשיג חוץ לעיר איזה בית לבד ואשב שם על התורה ועל העבודה ויעש כן. ויבקש את חותנו שישכור את הנער ישראל שישב עמו לצוותא ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלוח ויעש כן כי האיש נכבד מאד וכאשר ראו אנשי הקהילה שמ' ישראל לומד עם בן הרב אמרו שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבא בן הרב לכאן ויקרבהו כי נראה להם שהיום הוא הולך בדרך טובים ויתנו לו אשה אבל לא ארכו לה הימים ומתה אשתו הנ”ל: וכאשר נכנסו לבית התבודדותם שם למדו כל הצורך בגפ“ת ופוסקים וגם כל כתבי הקדש והנה בכתבים הנ”ל הי' קבלה אלקית וגם קבלה מעשיות. פ“א ביקש בן הרב את הבעש”ט שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר. ודחה אותו הבעש“ט ואמר כי אם נטעה ח”ו בכוונה אז יוכל להיות סכנה ח“ו מפני העדר אפר פרה ויפציר אותו יו' יום עד שלא יוכל להשיב את פניו ויתענו הפסקה משבת לשבת ועשו טבילות כראוי ובמוצאי ש”ק כיוונו כוונות ידועות ומיד צעק הבעש“יט ווי ווי כי טעינו וירד שר האש ובוודאי ישרוף כל העיר לכן אתה שהוחזקת בעיני כולם לחסיד גודל לך מהרה לחותנך ולכל העיר שהמה יצילו את נפשם כי מהרה ישרוף העיר וכן הוה: ויגדל האיש מאד בעיני כולם לאיש אלקי ולאיש מופת. ויהי אחרי כי ארכו לו הימים ויפצר שנית בהבעש”ט שיוריד את שר התורה ויסרב הבעש“ט, עכ”פ הוא הפציר בו כמה ימים עד שהוכרח לעשות רצונו והתענו הפסקה כנ“ל והיה במש”ק כאשר כיוונו כוונות הידועות ויצעק הבעש“ט אהה כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זו אבל זאת תקנתינו אם נתחזק על עמדנו לכוון כוונות כל הלילה שלא לטעום טעם שינה אזי בת דינא בטל דינא אבל אם יתנמנם ח”ו הרי שינה הוא מסיטרא דמותא יהא אחיזה להבע“ד לשלוט עליו לגמרי. ועשו כן כל הלילה וקודם אור הבקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. וכשראה הבעש”ט אז רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום. והעירו אותו ולא הועילו. וקברוהו בכבוד גדול. אח“ז לקח לו דרך אחרת וילך משם לקהילה הסמוך לק”ק בראד ונעשה שם מלמד להועיל וימצא חן בעיני כולם כי הי' למדן מופלג עד מאד והי' חכם גדול עד שכל דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו וכאשר הי' ריב בין אנשים ויבואו אליו הי' מוציא לאור משפטם ושניהם הזכאי והחייב הי' לבם שלם עמו כי ברוב חכמתו הי' מדבר על לבם שיטיב בעיני כולם. והנה הרב מ' גרשון קוטעבר הי' ראש ב“ד בק”ק בראד ואביו הרב מ' אברהם הי' לו דין ודברים עם א' מאנשי הקהילה שהי' הבעש“ט שם. ויבא הרב מוהר”א לשם וידבר עם בעל דינו שיסע אתו עמו לק“ק בראד לגמור ביניהם ע”פ ד“ת. ויאמר האיש הנה יש אתנו פה מלמד א' מופלג בתורה והוא דיין צדק אשר בכל פעם שיבא דין לפניו אז שני הצדדים לבם שלם עמו כי הוא מסביר הפסק היטב. נבא נא לפניו ונסדר את טענותינו ואם לא יוטב בעיני מעלתו אז אסע עמו לק”ק בראד. וישמע לעצתו ויבואו לפניו. ומיד כשבא הרב מוהר“א לפני הבעש”ט ראה ברה“ק שבתו היא בת זוגו והנה אז הי' דרך הלומדים גדולים כשבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו פשט ויאמר הבעש”ט לפניו על איזה רמב“ם פשט בחריפות גדול ועוד אמר לפניו כמה פשטים עד שנמשכה נפשו אחריו ותקשר נפשו בנפשו. ואחרי כן סידרו הבע”ד טענותיהם לפניו והי' ביניהם טענות וסכסוכים רבים וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמתו. ויפלא מאד בעיניו ויאהבהו מאד והנה בין כך נתוודע לו שהבעש“ט פנוי וצריך לישא אשה ולהרב מוהר”א הי' לו בת גרושה ויבא אליו בסתר ויאמר להבעש“ט הנה שמעתי שמע”ל נצרך לאשה אולי כשר בעיני מעלתו לישא את בתי. וישב לו טוב הדבר אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יודע לאיש כי לא אוכל להעיז פניהם אחרי שהטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה אזי נכתוב קשור התנאים למז“ט ביחידות. וגם זאת אני כופל עמכם שתעשו שידוך עמי לא עם תורתי וחכמתי כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ורוב המעלות כ”א שתכתבו סתם מ' ישראל במ' אליעזר ואחרי שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו וכתבו במז“ט קשורי התנאים בסתם ולא כתבו שם מקום ולא נודע הדבר לשום אדם. ויהי בנסיעת הרב מוהר”א לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו ונפטר לעולמו והודיעו הדבר לק“ק בראד לבנו הרב הגדול מ' גרשון קוטעבר ויבא אל אביו להספידו כד”ת. וקיבל כל הכתבים שמצא ת“י ובתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו שהיא אחותו של הרב מוהר”ג עם איזה איש ששמו ישראל. ויהי לפלא בעיניו כי אביו הי' איש מפורסם והאיך יעשה שידוך עם נחות דרגא. וגם זאת עם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו ויספר הדבר לאחותו. ותאמר אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אח“ז והבעש”ט המתין עד שיעבור המועד מן המלמדות. ויבא אל הבעה“ב ויאמר אני אלך ואשוב אל מקומי וידברו על לבו וירבו לו מוהר ומתן שיהי' אצליהם עוד אבל הוא לא פנה אליהם כי לא זאת כוונתו. ויתחפש וישנה את לבושו כאחד הריקים בפעלציל קצר וחגורה רחבה וישנה את טעמו ולשונו וילך לק”ק בראד לבית הרב מוהר“ג הנ”ל. והנה שני ב“ד יושבין לפניו והוא עומד עליהם לעיין תמיד בדינין אשר באים לפניהם. ויעמוד אצל הפתח והי' סבור הרב מוהר”ג שהוא איש עני ויקח פרוטה ורצה ליתן לו ויאמר דבר סתר לי עמכם. וילך עמו לחדר א' ויראה לו את התנאים ויאמר לו הבה את אשתי. וכאשר ראה הרב הנ“ל את האיש וכסותו ודבוריו נתבהל מאד ונשתומם על המראה מה זאת עשה אביו ז”ל. ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע ותשיב אמרי' לו אחרי שאבינו עשה זאת אין להרהר אחריו ובוודאי מה' יצא זאת ואולי יפוק מיני' זרעא מעליא. ויעשו כן ויגבילו זמן החתונה. וקודם החופה אמר הבעש“ט שרצונו שמקודם ידבר עם אשתו כמארז”ל. וידבר עם אשתו בסתר ויגלה לה האמת האיך ומה הכל כאשר לכל וישבע אותה שלא תגלה מזה כלל ואף שיעברו עלי' עידן ועידנין אשר תהי' בדחקות גדולה. והנה אחר החתונה רצה הרב מוהר“ג ללמוד עמו אולי יקבל איזה ד”ת. אבל הוא הסתיר הדבר כאשר אינו יכול לקבל מאומה ויאמר הרב לאחותו הנה באמת הוא לי חרפה גדולה מאישך ואם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב ובאם לאו אני אקנה לך סוס ותסע עמו לגור באשר תגורי כי לא אוכל שאתי עליך חרפה ותסכים לדבר זה. וילכו באשר יתהלכו ויקבע לה מקום לגור שם והוא הלך להתבודד בין הרים גדולים הנק' גיבירג וזה הי' פרנסתה כי ב' או ג“פ בשבוע היתה באה אליו על הסוס עם עגלה והי' חופר טיט והיא הוליכה לעיר ומזה היה לה פרנסתה. והבעש”ט הי' מתענה תמיד בהפסקות גדולות וכאשר רצה לאכול הי' חופר גומא בארץ ונותן לשם קמח ומים והי' נאפה מחום החמה זה היה כל מאכלו אחר תעניתו וכל ימיו היה בהתבודדות. והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאד וביניהם גיא עמוקה ובלי מדרון כ“א ארץ גזירה היתה שוה. פ”א נכנס בעומק ההתבוננות והי' הולך על ההרים ומצד א' על הר השני היו עומדים לסטים השוללים וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה אמרו בוודאי יפול לגיא ויהי' לו ריסוק איברים ח“ו. וכשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך מרחוק ונחלקו שני ההרים כמקדם ובחזירתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר הא' לחבירו ונעשה מישור וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו. וראו כי הוא איש אלקי באשר ה' אתו וישלימו עמו ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע ויאמרו הנה בעינינו ראינו כי איש אלקים אתה. לכן בקשתינו שתתפלל עבורינו שיצליח ה' דרכינו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו ויאמר להם הבעש”ט אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו אזי אעשה כדבריכם. וישבעו על הדבר הזה ויהי מאז והלאה אם הי' להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו. והוא עשה פשרה ביניהם. פ“א באו שני גזלנים לדון לפניו ולא הוטב הפסק בעיני א' מהם. ויאמר בלבו הנה כאשר הבעש”ט ער א“א לו לעשות רע אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו וכן עשה. כשישן הבעש”ט בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו. ומיד חטפו אותו ואינו יודע מי ומי, והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים כמעט שנותר בו נשמת חיים וגם כח הדבור אין בו. וייקץ הבעש“ט וירא את המוכה לפניו מלוכלך בדם וחבורות ופעצים וישאלהו מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה ולא הי' בו כח להשיב לו דבר וילך הבעש”ט לדרכו. ולמחרתו כששב מעט לאיתנו אז סיפר לו הגזלן כל המאורע.

 

3    🔗

(פ“א באו הגזלנים אליו ואמרו אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות אם רצונך לך נא אתנו ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה ויואל ללכת אתם. והנה בהליכתם בדרך היה גיא א' עמוקה מלאה מים ורפש וטיט. ודרך הליכתם על דף א' המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד א' שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה וכשרצה הבעש”ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו. כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה. ויאמר הבעש“ט אל לבו בוודאי לא לחנם באתי לכאן. ובחזירתו פגע בצפרדע הנ”ל. וי"א כי) פ“א נכנס הרב לעמקות גדולה והלך בהתבוננות זו ג' ימים וג' לילות ולא ידע כלום מזה אח”ז הכיר שהוא במדבר גדול רחוק מאד ממקומו. ויפלא מאוד בעיניו על שתעה למדבר כזה ובוודאי לא דבר ריק הוא ובתוך כך באה לפניו צפרדע גדולה עד מאד עד שכמעט לא הכיר איזה בריה היא ושאל אותה מי אתה ויאמר כי הוא ת“ח ונתגלגל בצפרדע זו (ויאמר הבעש“ט ת”ח אתה ובזה הדבור העלה אותו הרבה) ותספר לו כי זה ת”ק שנים שנתגלגל בה. והגם שהרב האר“י זצוק”ל תיקן כל הנשמות אך מגודל פשעיו הרחיקו אותו נדוד במקום שאין ב“א מצויים בכדי שלא יתקנו אותה. ושאל לו מה היה פשעו. ויאמר כי הוא פ”א זלזל בנט“י שלא נטל ידיו כהוגן וקטרג עליו השטן והשיבו לו כי אין להאשימו על עבירה א'. כ”א עבירה גוררת עבירה אם תוכל להכשילו בעבירה אחרת אזי גם זאת יחשבו לו. ואם יזכור על ה' וישוב ממנה אז יהיה נקי גם מזו. ונסהו בעבירה אחרת ונכשל בה ולא עמד בנסיון וכן שנה ושילש עד שכמעט עבר על התורה כולה. והיה הפסק לדחות אותו שלא לקבל תשובתו והנה עכ“ז אם היה דוחק על שערי התשובה היו מקבלים אותו כידוע מאחר שיצא ב”ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר. וזה היה עונש על חטא לדחותו אבל אם היה דוחק ושב היו מקבלים אותו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. השטן הסיתו ונעשה שכור גדול עד שלא היה לו פנאי להתבונן ולשוב. ועבר על כל העבירות שבעולם. ומפני שגרם החטאים ה' החטא הראשון שזילזל בנט“י לכן כשמת נתגלגל בצפרדע שהיא תמיד במים. ושיהיה במקום שאין ב”א מצויים כי כאשר יעבור יהודי או שיברך איזה ברכה או יחשוב איזה מחשבה טובה בזה יכול להוציא יקר מזולל. והבעש“ט עשה תיקון לנשמתו והעלה אותו עד שנשאר הצפרדע מת: ויהי כאשר עברו לו משך שבעה שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיע העת קרוב להתגלותו נסע עם אשתו לק”ק בראד לגיסו הרב מוהר“ג ויהי בבואם וישאל את אחותו לשלום והיכן הייתם ותשב אמרי' לו הולכים היינו מעיר לעיר וצרות רבות סבבונו. ונתמלא רחמים על אחותו ויושב אותם סמוך לביתו ויקח את הבעש”ט שיהיה משרת לפניו. פ“א נסע באיזה דרך ויקחהו להיות בעל העגלה ובתוך כך ישן הרב מוהר”ג והבעש“ט הוריד הסוסים לאגם מים מלא רפש וטיט עד שא”א בשום אופן להוציא משם הסוסים והקיץ את גיסו מוהר“ג. וירא כי צרתם צרה אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו הסוסים הוא ילך למקום שלבו חפץ כי לא היה מחזיק אותו לבר דעת. וייטב בעיניו שהוא ילך להמציא אנשים. והוכרח לירד מהעגלה להרפש והטיט והלך לאיזה כפר. וחזר משם עם כמה אנשים להוציא הסוסי' מהרפש והטיט. ובהליכתו רואה והנה הוא נוסע נגדו ויאמר מי הוציאך משם וישב לו אני הניחי פ”א הסוסים ויצאו תיכף ומיד בנחת ויאמר הרב מוהר“ג הנה גם זאת השירות א”א לקבל ממנו כי לא יצלח לכל מלאכה.

 

4    🔗

ויהי אחרי כן שכר הרב מהור“ג בשבילו איזה כפר שיתפרנס שם ושם קנה שלימות רב. כי בנה לעצמו בית התבודדות ביער ושם היה מתפלל ולומד כל הימים לרבות הלילות כל השבוע רק משבת לשבת בא לביתו ושם היה לו ג”כ בגדי לבן לשבת. והיה לו ג“כ בית המרחץ ובית הטבילה. ואשתו היתה עסוקה בפרנסה וה' שלח ברכה והצלחה במעשה ידיה והיו מכניסים אורחים להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול. וכשבא איזה אורח אזי היא שולחת אחריו והוא בא ומשמש לפניהם. ולא ידעו ממנו דבר והנה דרכו היה כשבא לעיר על ר”ה היה בעיר כל החדש. פעם א' בחה“מ סוכות ראה הרב מוהר”ג שאינו מניח תפילין ודרכו היה להתפלל בכותל מזרח דווקא וישאלהו מדוע אינך מניח תפילין היום והשיב כי ראיתי בספרי טייץ שכל מי שמניח תפילין בחה“מ חייב מיתה ויקצוף הרב מאד על זה כי הוא מורה ובא מספרי אשכנז. ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהיה. והלך עמו להרב דקהלה שיאמר לו דברי מוסר כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים אלא שאין בור ירא חטא. והרב היה איש צדיק גדול מאד ויהי כשבאו לבית הרב נשק ר”ג את המזוזה והבעש“ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. וירגז הרב מהור”ג עליו גם על זה וכשנכנסו לבית הרב הסיר הבעש“ט את המסוה וראה הרב אור גדול וקם לפניו. ואז השיב המסוה על פניו וישב הרב וכן עשה כמה פעמים. ונתבהל הרב מאד כי לא ידע מה הוא שנדמה לו לאדם קדוש ופעמים שהוא אדם פחות. וכשהקביל מהור”ג לפניו עבור התפילין והמזוזה לקח את הבעש“ט בסתר ואמר לו הרב גוזרני עליך שתגלה לי האמת. והוכרח לגלות לו אבל הבעש”ט חזר וגזר עליו שגם הוא לא יגלה מזה כלל ויהי בבואם לחוץ ויאמר הרב אל מהור“ג אני הוכחתי אותו בתוכחה לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה כי הוא עושה לפי תומו. וילך הרב ויקח את המזוזה ויראו אותה שהיה פסולה. וכשבא העת סמוך להתגלותו נזדמן שא' מתלמידי הרב מוהר”ג נסע להרב מוהר“ג והיה ביום ג' אצל הבעש”ט וקיבלו אותו בכבוד גדול ואחר האכילה אמר ישראל תכין לי הסוסים שאסע מיד. וכן עשה קשר הסוסים בעגלה. אח“ז אמ' הבעש”ט מה היה אם היה מעלתו שבת בכאן. ויהי לצחוק בעיניו וכשנסע משם דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן א' וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו ובפעם שני נשבר לו דבר אחר עד שנתעכב בזה גם יום ד' ויום ה' וגם ביום ו' נזדמנו לו סבות רבות עד שהוכרח לשבות שם בכפר. והיה מצטער מאד על זה כי מה יעשה בכאן עם הכפרי ובתוך כך ראה והנה אשת הבעש“ט עושה י”ב חלות ויתפלא מאוד. ויאמר לאשתו למה לך י“ב חלות. ותשיב לו אם בעלי ע”ה מה בכך אדם כשר הוא וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש על י“ב חלות אני עושה לבעלי ג”כ. וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ ותאמר יש וגם בית הטבילה. ויאמר למה לכם בית הטבילה ותאמר בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקוה. עכ“ז האורח היה מצטער מאד על עכובו שם והנה הגיע העת להתפלל מנחה ויאמר איה בעלך ותאמר הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר. והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב ועדיין לא בא הבעש”ט. כי הוא התפלל בבית התבודדותו. ויהי כאשר בא לבית שינה טעמו ולבושו ודבורו ויאמר שבתא טבא. ויאמר לאורח ראה אני אמרתי שתשבות בכאן וכך הוה. ועמד הבעש“ט אל הכותל להראות א”ע שהוא מתפלל. אח“ז אמר הבעש”ט בלבו אם יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדביקות נפלא יראה ויבין האמת לכן כיבד את האורח שיעשה קידוש. וישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפרי. אשתו ישבה אצלו ואכלו את סעודת הלילה בשמחה וטוב לב. אבל האורח אינו יכול להסיר צערו מלבו ויאמר הבעש“ט אליו רבי אמור לנו ד”ת ואז היה פרשת שמות וסיפר לו כל המעשה מגלות מצרים ביד פרעה כפשוטו והציעו להאורח את המטה אצל השולחן. והוא שכב עם אשתו. ויהי בחצי הלילה ויקץ האורח וירא והנה אש גדול בוער על התנור וירץ אל התנור כי היה סבור שבערו העצים מעל התנור וירא והנה אור גדול ונדחף לאחוריו ויתעלף והעירו אותו. ויאמר הבעש“ט לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית ויהי לפלא בעיניו. ויהי בבקר וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו ובבואו לביתו בא שמח וטוב לב בנשיאת ראש והלך בביתו אנה ואנה וזמר אסדר לסעודתא ועשה קידושא רבא כדרכו בדביקות נפלא. ובתוך הסעודה ביקש את האורח שיאמר ד”ת. ולא היה יודע מה שיאמר לפניו כי הוא כמעט כמבולבל. ואמר לפניו מאמר עם פשט והשיב לו הבעש“ט אני שמעתי פירוש אחר ע”ז המאמר. ואחר הסעודה הלך לבית התבודדותו ואחר המנחה בא בהתגלות ואמר ד“ת רזין דאורייתא אשר לא שמעתן אזן מעולם. והתפללו מעריב ועשה הבדלה כדרכו. אח”ז גזר עליו שיסע להרב מהור“ג ולא יגלה זאת. כי אם שילך לכת החסידים הגדולים אשר היו בעיר וגם להרב דקהילה ויאמר בזה”ל הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר. וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב נגמר בדעת כולם כי הבעש“ט הוא זה האיש. ונזכרו על כל הפליאות שהיו להם עליו שעתה הכל טוב וישר והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבא העירה והבעש”ט ראה מקודם ונסע לעיר והם יצאו לקראתו וכשפגעו זה בזה ירדו כולם למקום א' ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבוהו עליהם וקיבלו אותו לרב עליהם. והבעש“ט אמר לפניהם ד”ת. ע“כ שמעתי בשם אדמו”ר נבג“מ סדר ההשתשלות. ומהמעשים והנפלאות שאירעו בינתיים אכתוב ככתוב בכתבים שהגיעו לידי. ואותן הכתבים סגר הבעש”ט באבן אחד בהר כי השביע את האבן ונפתח האבן והניח בתוכו הכתבים הנ“ל ושוב נסגר והושיב שם שומר אחד ואמר הרב דקהלתינו ששמע מן המוכיח דק”ק פולנאי שאמר לעת זקנתו יש לי כח ליקח הכתבים משם כי ידעתי מקומו אבל מפני שהבעש“ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם ואמר שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי להבעש”ט ואמר שהיו הכתבים בדי אאע"ה וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי.

 

5    🔗

ראשית דבר שמעתי מפי חותני זללה“ה ה”ה מ' אלכסנדר שוחט שהיה אצל הרב החסיד הקדוש רבן של בני הגולה מורינו ורבינו מ' ישראל בעש“ט ממעזיבוז שהיה אצלו סופר ח' שנים כמה שנים קודם ביאת הסופר החסיד המפורסם מ' צבי. ואח”כ היו שניהם סופרים מחמת שהיה עסקו גדול על אחד ונעשה אח“כ שו”ב מטעם שהיה לו צער גידול בנים. והבעש“ט נתן לו מקום בק”ק שדה לבן ואח“כ היה שוחט בק”ק ברדיטשוב ולעת זקנותו נתן הבעש“ט אגרת ליד חמי להרב המאור הגדול דק”ק נעמרוב בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף ונעשה שו“ב בק”ק נעמרוב. ושמעתי כמה פעמים מהרב הנ“ל זללה”ה שאמר לחמי בדרך מוסר בסעודה שלישית זכור מה שאמר הבעש“ט אליך. פעם א' הלכתי לג”ע והלכו עמי עם רב מישראל ומה שנתקרבתי יותר לג“ע נתמעטו האנשים עד שבאתי לעץ החיים נשארו עמי מעט מזעיר וגם אותם סענדירל ראיתי בתוכם ונשארת הינטר שטעליק וגם לא היה לו על יד ימין צפרנים שלימים כי גדלו שנים אחד בראש האצבע ואחד בשרש האצבע ובין שני צפרנים היה בשר מפריד וכשגדלו העליונים חתך אותם בכל עש”ק עד שגמר הצפורן העליון והתחתון עלה בתוך כך לראש האצבע ונפרד משורשו והתחיל אחר לצמוח. ומאיזה דבר בא לו זה שפ“א שלחו הבעש”ט להשביע משוגע אחד ובלילה בתוך שנתו הפחידו הרוח וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו על כל אצבע ואצבע כמו שראיתי תמונת יד בספרים וסטר את הרוח על לחיו והכה על הכותל עד שיצא דם מתחת כל צפרניו ונפלו כל הצפרנים ומהיו' והלאה גדלו הצפרנים בעניין הזה כנ“ל ותיכף בא הבעש”ט ואמר לי התפחדת לא תחוש ולא תפחד. ועתה אספר הגדולות אשר שמעתי מחמי ז“ל איך היה התגלותו כי הוא ישב בכפר קטן על השיינק והיה דרכו כשהביא לאשתו הי”ש הלך להתבודדות במעבר הנהר נקרא פרוט ושם היה לו בהר סלע כמו בית קטן בהר והיה לוקח לו לחם אחת על סעודה אחת והיה אוכל פ“א בשבוע. כך התענה כמה שנים ועש”ק היה בא לביתו וגיסו ר' גרשון מקוטב היה מחזיקו לע“ה ולבור והיה מפתה את אחות להתגרש ממנו ולא רצתה כי היתה יודעת ממנו אבל לא גילתה לשום אדם. פ”א בא לעיר והיתה שם אשה אחת משוגעת והיתה מגלה לכאו“א תועבותיו וטובותיו. וכשבא לעיר הבעש”ט זלה“ה ביקש ר' גרשון הנ”ל מרב החסיד אב“ד דק”ק קוטב הרב החסיד המא“ה מ' משה שיוליכו הבעש”ט לאותה האשה אולי יקבל ממנה איזה מוסר ויחזור למוטב. והלכו כולם וכשנכנס הרב דק“ק קוטב אמרה ב”ה קדוש וטהור וכן לכאו“א כפי מעלתו והבעש”ט נכנס באחרונה. וכשראתה אותו ואמרה ב“ה ר' ישראל כי הי' עדיין רך בשנים אמרה לו אתה סבור שאני מפחד ממך לא כי אני ידעתי שהזהירו אותך מן השמים שלא לעסוק בשמות הקדושים עד שישתלמו לך ששה ושלשים שנה והוא היה נחבא אל הכלים והאנשים הנ”ל שאלו אותה מה את אומרת והיא כפלה בדבריה לפניהם עד שגער בה הבעש“ט ואמר לה ולא תשתוק הנ' אני מושבי ע”ז ב“ד א' ויתירו לי ואותך אגרש מן האשה הזאת. התחילה היא להתחנן אליו אני אשתוק והחסידים שבאו עמו הפצירו אותו שיתירו לו ויגרשנו מן האשה והבעש”ט ביקש מהם שלא להתירו כי מסוכן הוא מאד והם לא הרפו ממנו אז אמר הבעש“ט ראה מה שגרמת ע”כ עצתי שתלך בטוב מן האשה ואנחנו כלנו נלמד בעבורך ושאל אותו שמו ואמר לא אוכל לגלות לפני רבים ילכו מכאן האנשים ואגלה לך כי כפרה היא לבניו שיש בעיר הזאת וכשפנו משם האנשים גלה לו מי הוא וגם חמי ז“ל היה מכירו ולא נעשה רוח אלא בשביל שלץ מהחסידים דק”ק קוטב. ואותו הרוח הפריד א“ע מן האשה הזאת בטוב ומכאן ואילך לא הניחו אותו לישב בכפר הנ”ל ולקחו מוכסן אחד למלמד בשבי' בנים שלו. גם סיפר לי חמי ז“ל שזה המוכסן שקיבל אותו למלמד אמר לו שאין לו כ”א בית אחד שמחזיקין אותו שאינו טהור אמר הבעש“ט שידור בו וייחד העליה להחצוני' ר”ל וכשהיו משחקים היה גוער בהם ונשתקו. גם היה מעשה שהיו צריכין לגשם מאד והיו נכרים מוציאים פסיליהם סביב הכפר כידוע נמוסם ולא ירד הגשם. פ“א אמר הבעש”ט להמוכסן תשלח להסביבה שיבא לכאן למנין וגזר תענית והבעש“ט התפלל בעצמו לפני התיבה והאריכו בתפילה ושאל נכרי אחד למה התפללתם היום באריכות וגם היתה בכיה גדולה ביניכם והשיב לו האמת שהתפללו על הגשם ולצץ הנכרי מאד באמרו הם הלכו עם פסיליהם ולא הועילו ומה תועילו בתפילתכם וסיפר המוכסן דברי הנכרי להבעש”ט ואמר לו לך אמור להנכרי שהיום יהיה גשם וכן היה. אח“כ קבע דירתו בק”ק טלוסט והיה שם ג“כ מלמד ולא היה ביכולתו לעשות לו מנין בביתו וקיבץ אצלו אנשים והתפלל עמם והיה לבוש רק בטוזליק של קומאיי' ואצבעות הרגלים היו יוצאות דרך חורי המנעלים כי היה עני מאוד והיה הולך קודם התפלה למקוה אפילו בתקופת טבת ובשעת התפלה היו נוטפים ממנו זיעה טיפות כמו פולין. אח”כ נדזדמנו לו כמה חולאים ולא רצה לקבל אותם עד שפעם אחד הביאו משוגע או משוגעת ולא רצה לקבל אותו ובלילה הגידו לו שמלאו לו ששה ושלשים שנה ובבקר חשב חשבונו והיה כן וקיבל אותו משוגע וריפא אותו ועזב את המלמדות וקיבל את חמי ז"ל לסופר והיו נוסעים אליו מכל המקומות.

 

6    🔗

פ“א בא מוכסין אחד מעיר קטנה שעשו לו כישף כל מה שהי' עומד בביתו או באיזה כלי או מעות בכיס כיוון שעבר עליהם הלילה לא נשאר רק חצי ונסע להבעש”ט וצווה לסופר לכתוב שמירות בכל חדריו ונסע עם המוכסין וכשבאו לביתו צבר את השמירות על השולחן והלך לשוק. וראו בני הבית שהתחיל הרוח להתגלגל כמו זאווירוחע מזויות לזויות עד שהפריש ויצא מן הבית. והיה חצר גדול סביב הבית והיה בו פישפוש וכשהלך הבעש“ט לאכסניא שלו נדמה לו כמו קאזאק גדול מאוד אצל הפישפוש. וכל מה שנתקרב הבעש”ט לחצר נתקטן הקליפה עד שבא סמוך ונעלם הקליפה וקבע שם הבעש“ט שמירות וסיפרו לו הב”ב איך נתגלגל הרוח ויצא מן הבית וגם היפך במטה ובחדרים בין החביות העומדת שם לגרש הקליפה כי כן היה דרכו ונסע לביתו. תיכף באתה נכריות אשת בעל הרחיים בבכיה ואמרה אל המוכסין בלשון רוסי' (יא מודרע אלע טע מודרייטע) כי הלך לביתה סר וזעף ואני לא הייתי בביתו והרג שני שרצים.

 

7    🔗

גם בא מוכסין אחד שנתרועע מזלו מאוד והבעש“ט ראה שמה”מ רוקד אחריו ואמר לו דברים כבושים שישוב בתשובה. ומה לך לילך אחר קניני עה“ז מוטב לעשות תשובה ולתקן דרכיו. וחשדו שהבעש”ט רוצה מעות ורצה ליתן לו מעות ולא קיבל ממנו וכשיצא אמר הבעש“ט הוי שוטה שהיום או מחר ימות ודואג בשביל מזלו. וגיסו הרב מהור”ר גשרון גער בו ואמר להמה הוציא מפיו דברים לא טוב על בר ישראל. והשיב לו מה אעשה לכם שאתם סומים ולא ראיתם שמה“מ הולך אחריו ונסע לביתו. ובעת הזאת היה גיסו של הבעש”ט מ' יעקב אלמן מאשתו ונסע לישא אשה דרך המוכסין הנ“ל כי דרך אחד להם וכשבאו למלון לן בכפר אחד סמוך לכפר המוכסין ועשה המוכסין הנ”ל סעודה הגונה בשבילו והרב מ' יעקב לא רצה לאכול בשר ונתנו מאכל של חלב בסוף השולחן והתלוצץ המוכסין ואח“כ הלכו לישן. ובלילה נתעורר המוכסין בכאב ראש גדול ובצעקה גדולה וביקש שיאמרו עמו וידוי ולא היה שם שום אדם שיאמר עמו הוידוי ואמר עמו הרב רבי יעקב וידוי וענה אחריו הוידוי בניגון. ותמה ר' יעקב ע”ז ואח“כ הלכה אשתו ממנו כי אמרה אולי ישן הוא מעט ונוח לו ובזמן מועט השגיחה עליו והוא מת וחזר ר' יעקב הנ”ל לביתו להודיע כי באמת סומים אנחנו.

 

8    🔗

מעשה שהיה שנסע ובא לעיר קריבוש. והיה אב“ד בעיר הנ”ל הרב החסיד ר' אבא שהיה אח“כ אב”ד בק“ק שדה לבן. והיה אצל אב”ד הנ“ל אורח מחותן שלו והיו מפלפלים על משנה אחת וכשבא הבעש”ט לא יצאו לקראתו. ונכנס ואמר ה' עמכם במאי עסקתם והראו לו משנה אחרת. השיב להם יודע אני שעסקתם במשנה אחרת אך המשנה הזאת איך אתם לומדים אותה והראה להם במשנה זו קושיא גדולה. ואח“כ אמר להם הפשט של המשנה ונסע מאתם לערך פרסה ועמד לרעות הסוסים בשדה. והתחילו לדבר אל”א איך למדנו המשנה הזאת ותיכף שכרו עגלה ורדפו אחריו ומצאוהו בשדה ונתעכבו אצלו ומעת הזאת היה נוסע הרב מ' אבא ממש בכל חודש להבעש“ט על שבת אחד. פ”א שבת אצלו וטעה בתפילת ערבית והתחיל לומר אתה חונן וכשבא לביתו אמר הבעש“ט יפה קריבושטער רב התפלל אתה חונן. וכשבא הבעש”ט לק“ק שדה לבן והיה שם אב”ד צדיק אחד ושמו ר' חיים. והבעש“ט התפלל בשדה וכשבאו לעיר עדיין היו מתפללים בבה”כ והלך לשמוע קדושה ועמד בעזרת בה“כ וצוה להגבאי שילך ויעקר המנורה שנגד הרב על הכותל ועשה כן הגבאי. וכשעקר הרב רגליו מתפילתו ראה שאין המנורה נגדו. שאל על הדבר ואמרו לו הבעש”ט עומד בעזרה. ותיכף אחר הקדושה יצא אצלו לעזרה ושאלו לו ואמר כי יש לך מחשבה זרה אחת בתפלתך מחמת מנורה זו ויש חלוקי דעות בזה. י“א ששחק הסופר עם כלב בשעת כתיבתו מנורה הנ”ל י“א שהי' רשע גדול. והמ”מ דק“ק הנ”ל היה מפורסם ושמו ר' אברהם פודליסקער צדיק גדול ומפורסם. פ“א לא הוטב בעיניהם שום סכין לשחיטה ושלחו אחר כמה שוחטים מכמה קהילות ולא יכלו להעמיד להם סכין שיוטב בעיניהם. פ”א בא הבעש“ט להם ואמר חביב עלינו האורח עד מאד אבל אין לנו במה לכבדו וסיפרו לו המאורע ואמר שהוא יעמיד להם סכין והעמיד להם סכין והוטב בעיניהם. ושחטו ואכלו והבטיח לשלוח להם שוחט ושלח להם את חמי ז”ל ונתעשר שם. וסיפר לו חמי ז“ל שהיה חי הרב החסיד הנ”ל כמה שנים בפניו עד עת פטירתו ושלח אחר הבעש“ט כי היה חולי גדול ונתעכב הבעש”ט אצלו זמן רב ועסק ברפואתו וכשראו בניו של הרב שאין לו פעולה שלחו אחר דאקטער לק“ק אסטרהא ונסע לשדה לבן. וראה הבעש”ט כי נסע הדאקטער ואמר להרב הנ“ל אני נוסע מכאן כי לכאן נוסע הדאקטער דק”ק אוסטרהא והרב לא ידע מזה והפציר בו מאד לבל יסע. ולן שם מחמת רוב הפצרותו ואמר שהדאקטר לן שני פרסאות מעיר. והדאקטער הרים מכבר ידו נגד הבעש“ט ואמר כשאראה הבעש”ט אהרוג אותו בקנה השריפה שבידו. ובבקר זירז א“ע הבעש”ט לנסוע והרב החולה עכבו עד שבא הדאקטער לעיר. ואמר הבעש“ט הנה בא הדאקטער לעיר ואמר להרב שלום וישב על העגלה ונסע. וכשבא נגד אכסני' של הדאקטער ירד מן העגלה ונכנס לבית ונתן לו שלום. ושאל אותו מאין יודע דאקטער והשיב השי”ת למדני ונסע לביתו. ובניו של הרב החולה הביאוהו אל אביהם וכל מה שאמר דאקטער לעשות אמרו לו כבר עשה לו זאת הבעש“ט והלך הדאקטער בפחי נפש. אז התרעם הרב החולה על בניו מה עשיתם אע”פ שלא היה לו רפואה מהבעש“ט מ”מ כשנכנס אצלי הבעש“ט הייתי יודע שהשכינה באה עמו וכשנכנס אצלו הדאקטער נדמה שנכנס אלי גלח אחד. ואחר פטירתו נתקבל אצלם לאב”ד הרב ר' אבא דק“ק קריבוש הנ”ל ואכתוב בשבילו המעשה גם כן מעשה מהבעש“ט אשר שמעתי מאיש אחד מאנשי קהלתינו ושמו החסיד ר' יצחק אייזיק בן הרב דק”ק ברעהין אשר שמע מפי אביו. ולא רציתי לכתוב גוף המעשה מטעם הכמוס אשר לי. איך שהי' הרב דק“ק ברייאהין בשדה לבן אצל הרב משדה לבן בחורף והראה לו איגרות מהבעש”ט וזה לשונו בחורף הנ“ל. תבוא מן הדרך ותמצא בביתך על החצר שלך רעש גדול אנשים נשים וטף ותתעלף מחמת הפחד. וכשיעוררו אותך אז תצוה תיכף להקיז לך דם משני גידים ותיכף תשלח שליח מיוחד להודיע לי על דבר הרעש. אעפ”י שתהלה לאל יש לי עינים לראות מרחוק אעפ“כ תשלח לי איגרות ע”י שליח. נאום ישראל בעש“ט ע”כ. ושורש המעשה לא רציתי לגלות.

 

9    🔗

שמעתי מפי הרב המאה“ג החסיד דקהלתינו מ' גדליה פ”א ביקש הבעש“ט את הרב דק”ק קוטיב ושאל מאתו ספר הזהר ובהליכתו לביתו פגע בו גיסו ר' גרשון ושאל אותו מה לך תחת חיקך ולא רצה לאמר לו וירד ר' גרשון מן העגלה והוציא מתחת חיקו ספר הזהר ולקח ממנו ואמר בלשון תימה ס' הזוהר אתה צריך. ואח“כ אמר שהבעש”ט בא לעיר להתפלל בבהמ“ד ובתפלת שמע נאנח אנחה גדולה ואחר התפילה שאל אותו הרב ר' משה אב”ד דק“ק הנ”ל מה זה ששמעתי ממך אנחה גדולה בתוך התפלה ופתה אותו בדברים ואמר לו האמת כי אנחה זו הי' מלב, אמר לו המזוזה פסולה ומצא כדבריו ונתן לו ספר הזוהר הנ“ל וברכו שלא יפגע בו ר' גרשון הנ”ל.

 

10    🔗

שמעתי מפי ר' גדליהו הנ“ל פ”א לא היה לו מצות ולא בשר על פסח וחבש את חמורו בעגלה ונסע לדרכו לכפרים ושחט בכפרים והביא קמח ובשר על פסח. וכשבא אמר לאשתו ראה שיסלק הקמח מן העגלה. וירדו גשמים ונחמץ הקמח והודיעה לבעלה. ובדק הסכין ונסע לכפרים אשר בצד השני והביא קמח על יו“ט. ובבואו סמוך לביתו ושם הר גדול ולא היה יכול הסוס למשוך את העגלה והיה מושך בעצמו העגלה לעזור להסוס. ובחצי ההר מת הסוס והוכרח למשוך העגלה בעצמו כי ירא להניח קמח בלא שמירה וכלתה כוחו ועמד אצל העגל ובכה בכי' גדולה לפני השי”ת. ובתוך בכיתו נפלה עליו שינה ונרדם ובא אליו בחלום אליהו ז“ל וזה היתה הגילוי לו פעם ראשון ואמר לו נרצה דמעתך ונתקבלה תפילתך הנה אני אשלח לך נכרי אחד שיקח עגלה שלך עם הקמח לביתך ותיכף שניער משנתו בא נכרי אחד עם עגלה ועם סוסים ואמר ישראל קשור עגלה שלך בעגלה שלי ואביאך לביתך. כשבא לביתו אמר הנכרי מה תתן לי שאפשוט את העור מן הסוס שלך ונתן לו זעקסער ואח”כ בא נכרי וקנה העור בסך ד' זהובים ואמר לו הקונה ראה שתלבש א“ע ואת אשתך על י”ט הבע' עם המעות הללו. ולימים הביאו הולכי קראוונעס עורות של מארדער והלכה לבעלה ושאל ממנו אם לקנות או לאו כי בחורף הי' לו בית התבודדתו בכפר אצל נכרי ששכר לו שם בית. ואמר לה רשאי אתה לקנות כי הפקר הוא כי כולם יהרגוהו ליסטים קנתה באותן המעות בסך ד' זהובים. ועשה לו זופיצא של הבילי“עה ולאשתו קלייד של הביליע”ה על י“ט וכשראה המוכסין שהחזיקממנו השיינק כי הלביש א”ע ואת אשתו חשדו שהוא קונה י“ש ממקום אחר זולתו. וקיבל עליו המוכסין לפני ר' גרשון ואמר אני חולק כבוד עליכם ובאם שלא יודה ויפרע לו הפסדי אני אכה אותו במבצר ואמר לו ר' גרשון ז”ל אני אוכיחנו. וכשבא הבעש“ט לעיר הוכיח אותו ואמר לו לא היו דברים מעולם ח”ו. ואמר ר' גרשון מאין לך מעות שהלבשת אותך ואת אשתך והשיב לו ה' נתן לי. ואמר מפני מה אין ה' נותן לי והשיב לו לך אינו נותן ולי נותן. אמר ראה שהמוכסן ילשין עליך במבצר ותלקה אמר אין אני מפחד ממנו. סוף שרצה להלשין עליו ומת המוכסין הנ"ל.

 

11    🔗

שמעתי מחמי ז“ל שהיה לבעש”ט סוס אחד ונגנב ממנו. והיה ר' גרשון מוכיח אותו ונזרקה דיבר מפיו פתאום הסוס יחזירו לו. ושחק עליו ר' גרשון הנ“ל ובכל פעם שבא לעיר היה מתגרה בו ואמר לו ישראל החזירו לך הסוס. ולא היה הסוס ערך שנה אחת. לסוף בא נכרי אחד רוכב על סוס הנ”ל והכה בחלון שיוציאו לו אש ל’לולקי' והכיר סוס שלו. ואמר הלא הסוס שלי הוא ותיכף ירד מן הסוס והחזיר לו הסוס:

 

12    🔗

שמעתי מהרב ר' גדלי' גם מחמי מעשה שהיה. ר' דוד מ“מ דק”ק קאלימיי' נסע אחר מעות חנוכה ותעה בדרך ובא לבית הבעש“ט לעה”נ והוא יושב בבית התבודדותו. ושאל אותה על בעלה היכן הוא והשיבה כי צריך לילך להמוכסין לעזור לו להשקות בהמותיו. ואמר מ“מ הנ' מה אני אוכל בכאן. והשיבה בעלי שחט עוף אחד וראו הסכין ואם יטיב בעיניכם אבשל התרנגולות וראה הסכין והוטב בעיניו. והלכה הצדיקות והודיעה לבעלה ובא לביתו ועשה עצמו ג”כ כמו שבא מן המוכסין ושימש לפניו כדרך קטן לפני גדול. והציע לו בעצמו את המיטה והעמיד לו מים וכלי ששופכ' והוא שכב עם אשתו במטה אחת כדרך בן כפר. ובחצות הלילה עמד הבעש“ט כי שמעתי שלא הי' ישן כי אם שני שעות וישב בתחתית התנור בחשאי והיה עוסק במה שהיה עוסק בחשאי. ונתעורר ר' דוד מ”מ הנ' וראה אור גדול תחת התנור וסבור שהודלקו ונבערו השפענער שעל התנור והתחיל לעורר את אשתו. ואמר ינה חנה אש בוער על התנור והשיבה לו אני אשה בטרם אלביש א“ע ואתכסה בצעיף יבער יותר ותתחזק האש ר”ל. ימחול הרב עכ“ה כי מים יש אצלו ויכבה. ולקח הכלי עם מים השופכים והלך לכבות האש. וכשבא לתנור ראה שהבעש”ט יושב ואור זורח עליו. ואמר לו הרב מפה לאוזן כי האור עומד עליו כקשת. כשראה המ“מ זה נתעלף והוצרכה חנה לעורר את הבעש”ט ולבלבלו כדי שיעורר את המ“מ הנ' מן התעלפות. ובבוקר אמר ר' דוד מ”מ הנ' כך ראיתי אמור לי מה זאת. והשיב אין אני יודע אני אמרתי תהלים אפשר שנתדבקתי בהי“ת והיה זה. וגזר עליו ר' דוד וגלה את עצמו לפניו ומהיום ההוא והלאה היה ר' דוד מ”מ הנ' נוסע אליו בכל פעם לשמוע ממנו דברי תורה. וכששמעו חביריו ממנו תורתו אמרו מאין לך זה והשיב מעני ואביון אחד. ומאז כששמע ר' דוד שהוכיח ר' גרשון את הבעש“ט בגדופים אמר לו הנח לו כי הוא חכם יותר מכם כי הבעש”ט גזר עליו שלא יגלה:

 

13    🔗

בק“ק מעזיבוז היה עשיר אחד שלא היה שלם עם הבעש”ט. ואצלו היה מלמד למדן מופלג בכל דרכיו משכיל אשר גם הוא היה מרחיק את עצמו מהבעש“ט ורצון הרב היה מאד לקרבו לעבודת ה'. כי הוא היה מוכן לכל טוב אבל ויפלא מאד בעיניו האיך יפול דבר כי היה מתרחק מאד. ובפרט שגם הבל הבית שלו היה לו לשמירה מעולה. פ”א בליל שבת חלם איך שהוא מטייל בק“ק מעזיבוז בכל העיר וראה פלטין אחד נאה ומהודר בהידור היותר אפשרי. ויתמה מאד על זה ולא שבעה עינו בראייתו כי כל מה שמרבה לראות הוא רואה יותר נפלאות. אח”כ שם אל לבו כי הנה כל זה ההידור הוא רק מעצם חומר הבנין ומכ“ש כשאסתכל בהדרת יופי המלאכה והציורים וכאשר נתן אל לבו להעמיק ביופי המלאכה נתפלא מאד ע”ז. כי ממש בכל שטח קטן הוא חכמה ומלאכה אשר לא נראה דוגמתו בכל העולם. ולבו ראה הרבה חכמה ונמשך אחריו בכלות הנפש ממש. ושוב אמר אל לבו כיון שחיצוניות הפלטין הוא מהודר כ“ל מכ”ש בפנימיות הפלטין בוודאי אין ערוך אליו. וכשניגש אל החלון לראות בפנימיותו וירא והנה הבעש“ט וכל סייעתא קדישא דילי' מסובין על השולחן. והבעש”ט אמר ד“ת ונתלהב לבו לכנוס לפני ולפנים ורץ אל הדלת. וכשרצה לכנוס דחף אותו המשרת ולא הניחו לכנס לפנים ונצטער מאד ע”ז. עכ“ז בגודל חשקו ורצונו לשמוע דבר ה' דא”ח עמד אצל החלון ושמע כל דבריו הקדושים. ויקץ והנה חלום. והתחיל לחזור הד“ת ששמע והנה מתוק מדבש. והחזיר אותה ב' וג' פעמים. אבל בהיות שהיה עדיין ערך חצות לילה הוכרח לישן עוד הפעם. ויהיה בבקר כשקם ממשכבו והנה החלום הוא זוכר בבירור גמור. אבל הד”ת נשכחה ממנו לגמרי ונצטער מאד על זה עד שממש היה כמבולבל מרוב הצער. ולא ידע האיך התפלל. ובעת סעודת שחרית ישב כמשתומם. אמר הבעה“ב אליו מה יום מיומים. אם חלם למעלתו איזה חלום לא טוב נטיבנו בפני תלתא דרחמי לי' ולא ענהו דבר. ואפשר היה הולך בעצמו להבעש”ט אך שזוכר ההרחקה שהרחיקו המשרת בחלום ומתיירא מאד פן יהיה בהקיץ ג“כ ודי לו חרפה ובוז והיה כך כל היום בצער גדול. ויהי בעת סעודה שלישית צוה הבעש”ט לכו לבית הנגיד הידוע וקראו לי את המלמד שיבא לכאן ויפלא מאד בעיניהם. אבל תיכף כשפתח השליח את הדלת ואמר להמלמד הבעש“ט קרא את מ”על שיבא אליו מיד דלג על השולחן ורץ כמשוגע בלי טוזליק ואז שמע כל אותן הד“ת ששמע בלילה ומיד נתעלף. וכששב רוחו בקרבו אמר הבעש”ט אליו בבדיחותא אם היית שומע דבר חדש היית נתפעל כ"כ אבל אין זה דבר חדש כי מכבר שמעת את כל זה בלילה והבין כי דבר ה' הוא ומאז נתקרב אליו בכל לבו ונעשה צדיק גמור.

 

14    🔗

בק“ק הנ”ל היה סוחר אחד גדול והוא היה מאותן אנשים שהיו עדיין נגד הבעש“ט. והיה להסוחר הנ”ל בן יחיד חכם ומופלג בלמוד ובשארי מעלות. פ“א נסע הבן יחיד לברעסלא אחר סחורה ודרכו היה להתעכב בנסיעה כזו ד' שבועות. פ”א נתעכב יותר מעשרה שבועות ולא היה ממנו שום ידיעה כלל ונצטערו ב“ב מאד ע”ז. ופ“א אמרה אמו אשת הסוחר מה זה אתה מקשה לבך נגד הבעש”ט כל העולם כלו נוסעים אליו ממש מד' כנפות הארץ ועושה להם פעולות ואתה אין רצונך לילך לביתו לשאול את פיו ולדרוש עבור בנינו כי לא דבר ריק הוא. והוא לא שת לבו לזאת ויהי ברבות הימים ותאלצהו מאד והוכרח לעשות רצון אשתו. והלך עש“ק להבעש”ט ואמר רבוני זה יותר מעשרה שבועות שנסע בני ידידי לברעסלא ואין לי שום ידיעה ממנו ולא ידעינן מה עלתה לו. מיד צוה הבעש“טי שיביאו לו ס' הזהר ופתח אותו וראה בו והשיב לו בנך הוא בעז”ה בחיים ושלום. ושבת זה ישבות בכפר סמוך לעירינו א' פרסה. ולא האמין לדבריו כי האיך יוכל להיות כך כי הלא לא נעלם מבנו רב הגעגועים שלהם וכמים הפנים וכ' בוודאי אין כסף נחשב למאומה ויתן בעד פור מה שיבקשו בכדי שיבא על שבת לביתו עכ“ז לרווחא דמילתא שלח ערל א' לכפר הנ”ל וצוה להתעכב שם עד הלילה אולי יבא קודם הלילה. בלילה בא הערל בחזרה ואמר שאין קול ואין עונה לא נשמע ולא נראה מבנך כלום. אז אמר הסוחר לאשתו הוא הדבר אשר דברתי מקדם אשר כל דבריו הם פתויי דברים שאין בהם ממש. אבל באמת כך היה המעשה אצל בנו. נשברה העגלה כמה פעמים בדרך ובא לכפר הנ' בחצי הלילה. ותיכף במש“ק בא בנו לביתו. אז ראה למפרע כי כל דברי הבעש”ט המה כנים וצדיקים והלך להבעש“ט וביקש ממנו מחילה היות שדיבר עליו לה”ר וסיפר לו כל המעשה. א“ל שוטה הלא אור שברא הקב”ה בששת ימי בראשית היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו וגזנו לצדיקים לעת“ל. והיכן גנזו בתורה. ולכן כשאני פותח ס' הזהר אני רואה כל העולם כולו ולא אשגה ברוא' בעז”ה.

 

15    🔗

שמעתי ממהור“ר פאלק החסיד המפורסם דק”ק טיטשילנק ששמע מר' אברהם אב“ד דק”ק דובאסאר שהיה מקודם ש“ץ בית המדרש דק”ק מעזיבוז. פ“א היו צריכין לאמר הלל שהיה ר”ח או חה“מ של פסח והיה רבי אברהם הנ”ל מתפלל תפלת שחרית לפני התיבה והבעש“ט התפלל על מקומו. והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל ובש”ע של קול רם נתרעד הבעש“ט רעד גדולה והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו וכשסיים ר' אברהם הנ”ל חזרת התפילה והבעש“ט עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה ובא החסיד רבי וואלף קוצעס והציץ בפניו והנה בוערות כלפידים ועיניו בולטות והיו פתוחות ועומדים בלי תנועה כמו גוסס ח”ו. ורמז ר' זאב הנ“ל לרבי אברהם ולקחו אותו זה ביד אחד וזה ביד אחד והוליכוהו אל התיבה והלך עמהם ועמד לפני התיבה ורעד ערך מה ופתח ואמר הלל והכל ברעדה ואח”כ כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב והוצרכו להמתין בקראית התורה עד שנח מרעדתו. ולא זו בלבד אלא ששמעתי מהרב דק“ק פולנאי' בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף שפ”א עמדה כלי גדולה עם מים בשעה שהבעש“ט היה מתפלל וראו שהמים נעים ונדים וממש השראת השכינה היה עליו ומזה רעדה הארץ כמ”ש מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד כך לא היה ניכר ובמים היה ניכר מאוד. גם שמעתי מהמ“מ מ' אליהו ז”ל כשבא פעם ראשון להמגיד הגדול דק“ק מעזריטיש סיפר לו זו המעשה ואמר. פ”א בי“ט ואין יודע אם יום ראשון של פסח או יום שמיני עצרת היה והצרכתי לברך גשם או טל היה הבעש”ט מתפלל לפני התיבה בחשק גדול כי כן שמעתי כ“פ מבחיריו כי היה מנשא ראש כולם והיה מתפל בזעקה גדולה. והרב המ”מ הגדול לא היה יכול לסבול כי היה חולה גדול ויצא מבהמ“ד ונכנס לבית קטן שבבהמ”ד והתפלל שם ביחיד. וקודם מוסף הלך הבעש“ט ובא לבית קטן ללבוש הקיטיל ואמר המגיד כי היה מכיר שהיה אצלו השראת השכינה וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם וכשלבש הקיטיל נקמט הקיטיל על כתיפיו ואחז המ”מ הגדול בקיטיל לפשוטו מקמיטתו. וכשנגע התחיל לרעוד ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התחיל לרעוד עמו והבעש“ט הלך עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן השי”ת שיקח ממנו דבר זה כי אין בכוחו לסבול. גם מהחסיד ר' דוד פורקעס ממעזיבוז ג“כ שמעתי שפ”א התפלל הבעש“ט בדרך בבית בכותל מזרח וסמוך לכותל מערב היו עומדים חביות מלאים תבואה והיו רואים שהתבואה רועדת. וגם שמעתי ממנו אבל לא מפיו ממש בהיותו שוחט בק”ק טולטשין היה שובח ר' ר' דוד הנ" ועשה ר' דוד מכפר חלאדווקע תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים וגם ר' דוד מ“מ הנ' נסע על התנאים הנ' וסיפר על הדרך וכשבאו אנשי הקהלה סיפרו לי איך שפ”א ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעש“ט לבית המדרש כפי המנהג ביה”כ להתפלל בהשכמה. והיה שוהה עד בוש על היום והמתינו עליו מלהתפלל ואח“כ בא וישב על מקומו והיה ראשו על הסטענדר מקים ראשו ומניח ראשו מקים ומניח כמה פעמים. ואח”כ רמז שילכו להתפלל לפני התיבה ובא ר' דוד הנ“ל להתפלל כי הוא היה מתפלל בימים נוראים וכשבא סמוך לתיבה התחיל הבעש”ט לבזותו בפני כל עם ועדה ואמר בזה הלשון. זקן אשמאי היכן אתה הולך וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד כי היטב חרה עד מאוד כי אמר שמא ח“ו ראה בי דבר מגונה. וגער עליו ואמר. עמוד והתחיל להתפלל ובכה ולא היה יודע מה שהוא מדבר רק שצעק ובכה כי שבר לבו מאוד. ואח”כ במוצאי יה“כ הלך ר' דוד מ”מ ז“ל אל הבעש”ט ואמר לו רבינו מה ראית בי דבר מגונה ח“ו ענה ואמר ח”ו לא ראיתי בך כלום רק באשמורת ראיתי להס“ס על הדרך מקום שהתפילות הולכים לקבל כל התפילות ח”ו. ואמרתי בלבי למה אלך להתפלל ולמסור לו התפילות ח“ו וע”כ שהיתי מלהתפלל. ות“ל פניתי דרך אחד שילכו התפלות בזו הדרך ולא יוכל לאחוז בהם וע”כ יראתי פן ח“ו יכנוס בלבך ויקלקל ח”ו הדבר ושברתי את לבך בכדי שלא יהיה בך שום מחשב זרה בלבך ואח"כ צויתי לך להתפלל:

 

16    🔗

גם שמעתי מפי הרב החסיד מ' גדליה ז“ל. פ”א התפלל בעש“ט תפלת מנחה בכפר א' בחדר שקורין שפאייכלער והיו שם הרבה חביות מליאים תבואות ובעת התפילה היתה הרקדה גדולה בין החביות מחמת הרעד כמ”ש מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד ות“ל שראיתי בחינות נשמת משה ז”ל. עוד שמעתי מפי הרב ר' פאלק הנ“ל שהוא גלה למדינת קרים עם ר' יוסף אשכנזי ש”ץ הבעש“ט בשעת הבריחה ושמע מפיו ואני שמעתי ממנו. פ”א חלם ר' יוסף הנ“ל שראה חסיד אחד שנפטר והניח בן קטן בר חכים וקפץ עליו שידוך נחות דרגא ובא החסיד לר' יוסף בחלום וביקש ממנו שילך לאשתו ויאמר לה בשמו שלא תעשה השידוך ולא ניחא לו כי אם אותו האיש שיבוא היום לביתה ראשון עם זה תעשה שידוך. ואח”כ ראה בחלום דמות מזבח ועלה אותו הנפטר על המזבח ושם ראשו בין ברכיו והתחיל לצעוק הסליחה ענינו ה' ענינו ענינו אבינו ענינו וכו' וכל אלפא ביתא עד גמיר' אח“כ אמר ענינו אלהי אבותינו ענינו ענינו אלהי אברהם ענינו ענינו פחד יצחק ענינו ענינו אביר יעקב ענינו ענינו מבין דמעה ענינו ענינו אלהי המרכבה ענינו ושט לרקיע. ובבוקר הלך להבעש”ט וספר לפניו החלום. אמר לו כסבור אתה שחלמת חלום לא כן ראית חזיון. גם אני ראיתי ובעיני נתגשם והמזבח הוא המזבח שמקריב מיכאל הנשמות לפני השי“ת. ושאל אותו מפני מה אמר אותן ענינו והשיב שאין מלאך ונשמות יכולין לעלות מעולם לעולם אלא ע”י תפילות ענינו. ושאל אותו מפני מה אמר נוסח זה והשיב כי למעלה כן הנוסח. ושלח הבעש"ט אחר אשת המת ואמר לה הדברים אודות השידוך:

 

17    🔗

עוד שמעתי מפיו הנ' פ“א עיה”כ ראה בעש“ט קיטרוג גדול על ישראל שיסתלק מהם תורה שבע”פ והיה מתעצב מאוד כל יום עיה“כ. ולעת ערב כשבאו כל העיר לברכם ברך אחד או שנים ואמר לא יכולתי מחמת צער ולא בירך אותם. והלך לבה”כ ואמר לפניהם דברי כבושי' .ונפל לארון הקודש וצעק ואמר. ווי כי רוצים ליקח התורה מידנו איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום. ורגז מאוד על הרבנים ואמר כי בשבילם הוא שבודים שקר מלבם בהקדמות שקרים. ואמר כי עמדו למשפט כל התנאים ואמוראים ואח“כ הלך לבהמ”ד ואמר עוד דברי כבושים והתפללו כל נדרי. ואמר אחר כל נדרי כי הקיטרוג הולך ומתחזק והיה ממהר עי“ז כל הבעלי תפילות כדי שיעמד לתפילות נעילה בעוד היום גדול כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה. וקודם נעילה התחיל לומר דברי כבושים ובכה והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה וגנח וצעק ואח”כ התחיל להתפלל ש“ע בחשאי ואח”כ התחיל הש“ע של קול רם. ומנהגו היה תמיד בימים נוראים לא היה משגיח במחזור כי הרב ר' יעקיל ממעזיבוז היה אומר במחזור הפייט לפניו והוא עונה אחריו וכשהגיע לתיבת פתח לנו שער או לתיבה שערי שמים פתח וכשדיבר ר' יעקיל פעם ושתיים נשמע שאינו עונה אחריו נשתק והתחיל לעשות תנועות נוראות ששחה לאחוריו עד שבא ראשו סמוך לברכיו ויראו העולם שלא יפול לארץ והיה רוצים לאחוז ולסעד אותו והיו יריאים. והודיעו לר' זאב קוצעס ז”ל ובא והביט בפניו ורמז שלא יגעו בו והיו עיניו בולטות ובקולו היה עושה תנועות כשור שחוט והיה כן לערך שני שעות. ופתאום נתעורר ונתיישר על עמדו והתפלל במהירות גדול וגמר התפילה. ובמוצאי יה“כ באו כולם להקביל פניו כי כן היה המנהג תמיד ושאלו אותו על הקיטרוג מה עלתה. וסיפר להם כי בעמדו בתפילות נעילה יכולתי להתפלל והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל ש”ע חשאי ובש“ע של קול רם הלכתי ג”כ עד שבאתי אל היכל א' והיה לי עוד שער אחד ליכנוס שאבוא לפני השי“ת ב”ה. ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמשים שנה שלא היו להם עליה ועכשיו מפני שהתפללנו בזה יוה“כ בכוונה עלו כל התפילות והיה כל תפילה מאירה כשחר נכון. ואמרתי לאותן התפילות למה לא עליתם קודם ואמרו כי כן נצטווינו להמתין על רומע”ל שתוליך אותנו ואמרתי להם בואו עמי והשער היה פתוח ואמר לאנשי עירו כי השער היה גדול ככל העולם. וכאשר התחלנו לילך עם התפילות בא מלאך אחד וסגר הדלת ותלה מסגר אחד על השער וסיפר להם כי המסגר היה גדול כמלא מעזיבוז. התחלתי לסבב המסגר לפתוח אותו ולא יכולתי ורצתי לרבי הידוע בספר תולדו' יעקב יוסף ובקשתי ממנו ואמרתי ישראל נתונים בצרה גדולה כזו ועכשיו אין מניחים אותי ליכנס כי בעת אחרת לא הייתי דוחק א“ע לכנוס ואמר הרב שלי אני אלך עמך ואם יהיה אפשר לפתוח לך אפתח. וכשבא וסיבב את המסגר ולא יכול ג”כ לפתוח אז אמר עלי מה אוכל לעשות לך. והתחלתי להתמרמר לפני רב איך עזבתני בעת צרה כזו והשיב אינו יודע מה לעשות לך אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא אולי יהיה ישועה משם והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא וכשראה אותי משיח צדקינו מרחוק אמר אלי לא תצעוק ונתן לי שני אותיות ובאתי לשער. ות“ל שפתחתי המסגר ופתחתי השער והולכתי כל התפלות ומחמת אותו שמחה גודלה שנתעלו כל התפילות נשתתק פי הקטיגור ולא הוצרכתי לטעון ובטלה הגזירה ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה. ומאותו הרשימה אני זוכר שהיה רעש גדול בעולם כי כמה אנשים שלחו ספריהם למדינת וואלחי'. וזה הקטרוג היה מן הכת שבתי צבי ימ”ש ושרף הבישוף אחד של עיר קאמיניץ שני גמרות מש“ס. והרב דקהלתינו אמר כי לקח מהמוכסין דכפר שלו ש”ס בחזקה ושילם לו עבור הש“ס והניחם על האש ובעו”ה נשרף כולה. ות“ל תיכף כשעמד הבישוף לפני האש ניזק והוליכו אותו לעי' קאמיניץ ולא הביאו אותו בחיים ומת בדרך הרשע הנ”ל. ואח“כ היה וויכוח לפני הבישוף דק”ק לבוב אבל נפל פחד התורה עליו ולא הרשיע. והכת הרשעה ה“נ כולם השתמדו כי עשה להם חרפה ובזיון גדול שגילח להם פאה אחת וחצי זקן שיכירו שהוא לא יהודי ולא נכרי ומחמת בושה נשתמדו. אבל פ”א היה הרב החסיד מ' מנחם נחום מטשארנוביל בעירינו וסיפר מעשה זה לפני העם ואני באתי באמצע הסיפור ושמעתי ממנו קצת שינוי וגם דבר חדש שאמר משיח לבעש“ט איני יודע אם תפתח ואם תפתח יהיה בוודאי ישועה לישראל. עוד אמר שזה השער היה של היכל קן צפור אשר מעולם לא נכנס בו כי אם משיח כאמור בזה”ק ואמר ששמע קול אלקים ואמר לו מה אעשה עמך שאני מוכרח לעשות רצונך ומהרב דקהלתינו משמעות שעדיין היה בצער ורגז על האורחים על שנסעו האורחים מביתו ואח“כ שלח שליח ושמע השליח שהוכיחו אשתו על שרגז על האורחים ונשען על השולחן ואמר הנני מוכן לקבל תוכחה ואח”כ שלח לבקש האורחים ובבקר עמד בתפלה בצבור ומכח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהלתינו שאמר הבעש“ט שהשכינה מייללת ואומרת כ”ז שהאבר מחובר יש תקוה שיהיה לו איזה רפואה וכשחותכין האבר אין לו תקנה עולמית כי כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה:

 

18    🔗

שמעתי מפי חמיו של רבי פאלק הכהן החסיד רבי שמעריל מ“מ דק”ק ווירטיווקא שפ“א שבת בק”ק באלטע ואמר שהעיר הזאת תחרב פ“א ואח”כ תבנה ותהיה עיר ואם בישראל ותעמוד עד ביאת הגואל ב“א. הרב דקהלתינו פירש האיך היה האמירה. כי היו ירידים גדולים בק”ק באלטע והיו שם רוב סוחרים נכרים וישמעאלים וקדר ושארי אומות. והיו רצים בעגלות בעת סעודה שלישית בעת שאמר הבעש“ט ז”ל תורה והיו מבלבלים אותו. ורגז ואמר מה לך באלטי עדיין תצמח עליך צרה:

 

19    🔗

שמעתי מרבי שמעריל הנ“ל שנה אחת קודם הבריחה. ואמר כי כשנעשה מלחמה בין ישמעאל ובין היון חרבו העיר הנ”ל. וגם סביבותיה ועיר טיטשילניק וכל הכפרים סביבותיה לא נשאר בבלטע כי אם בית קטן בפני החצר.

 

20    🔗

שמעתי מר' פאלק הנ“ל כשנסע ר' גרשון מקוטיב מא”י לחוץ לארץ לשדך את בניו אמר אגב אורחא ת“ל שעברתי את הים אסע לגיסי בעש”ט ז“ל ובא אליו בעש”ק. עמד הבעש“ט להתפלל תפילות המנחה והיה מאריך בתפלתו עד צאת הכוכבים ור' גרשון התפלל ג”כ בתוך הסידור של האר“י ז”ל ואח“כ היה מעביר שמו”ת ואח“כ צוה והביאו לו כרים ושכב לנוח. ובליל שבת בשעת סעודה שאל ר' גרשון את גיסו הבעש”ט מפני מה הארכת בתפילה כ“כ אני ג”כ התפללתי בכוונות וקראתי הסידרא שמו“ת והוצרכתי לשכוב ולנוח ואתה עומד ורועד ועשית כתנועותיך כי היה רוצה להוציא דברים מפיו. והיה הבעש”ט שוחק ממנו לא השיב לו כלום. והוא נפל ושאל עוד הפעם אז השיב לו הבעש“ט כשאני מגיע לתיבת מחיה מתים (וספק לר' פאלק אם לתיבת מחיה מתים אתה או מחיה מתים ברחמים) ואני כוונתי כוונת יחודים ואז באו נשמות מתים לאלפים ולרבבות ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד מפני מה נדחה ממחיצתו. ואני עושה לו תיקון ומתפלל בעדו ומעלהו והחשוב חשוב קודם. והם רבים כ”כ שאם רציתי להעלות כולם הייתי צריך לעמוד ש“ע שלש שנים אך כשאני שומע הכרוז ומכריז הקודש מקודש וא”א עוד להעלות הנשמות אני פוסע מן הש“ע. ואמר אליו רבי גרשון בדרך שחוק למה אין באים אלי והשיב לו היה אצלי כאן עוד שבת הב' ואני אמסור לך הכוונות בכתב על נייר ויבאו ג”כ אליך וכן עשה. לעש“ק הבא כשסיים בעש”ט קדיש לפני התפילה עמד ר“ג להתפלל ג”כ והבעש“ט לא התחיל עדיין בתפלה כי היה יודע שרבי גרשון לא יסבול ויתפחד ותיקן בתוך כך זייעגר שלו והריח טאבאק עד שיעבור ר”ג הנ“ל מקום הכוונה וכשכיוון כוונה זו וראה שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן ונפל בחלשות. אז העירו הבעש”ט וצוה לו לילך לביתו. ובלילה על השולחן בעת הסעודה שאלו לו הבעש“ט למה נתחלשת ואמר לו בעת שכוונתי הכוונה באו אלי מתים כמו עדרים אז אמר הבעש”ט לאנשיו בדרך שחוק הכו אותו שלא ישחק מהבעש"ט:

 

21    🔗

שמעתי מהרב המפורסם החסיד וחכים דק“ק פולנאה שהיה אב”ד בק“ק שאריגראד. שמע שהבעש”ט בא לק“ק מאהליהב אמר בלבו אסע גם אני כי לא היה עדיין חסיד. ונסע ובא בעש”ק אליו קודם תפילות בוקר. וראה שהבעש“ט עשן לולקי' והיה דבר זה תמוה. ואח”כ בשעת התפילה בכה בכיה גדולה שלא בכיתי מימי והבנתי שלא משלי היתה זאת הבכיה. ואח“כ נסע הבעש”ט לא“י ונשארתי משומם עד שחזר. אז התחלתי לנסוע אליו וישבתי אצלו זמן והיה הבעש”ט אומר שצריך להגביה אותי וישבתי לערך ה' שבועות ושאלתי אימתי יגבי' אותי רומע“ל. והשאר שמעתי מהרב דקהלתינו מ' גדליה ז”ל. ואמר ששמע מהרב הנ“ל שהמוכיח היה ראשון לפעולותיו שבא אליו לק”ק שאריגראד על שבת וביקש ממנו שיתאכסן אצלו ולא השיב פניו ריקם וביקש ממנו שיעשה לו מנין בביתו להתפלל ונתן לו רשות אבל בעצמו הלך לבה“כ. ובשבת כשהלך המוכיח לדרוש ביקש ממנו שילך להדרשה והלבישו בדרש' מכף רגל ועד ראש ואמר בלבו אין זה כי אם נביא כי מנין יודע מחשבתו ונדבק בו. ותיכף ביקש אנשי הקהל על הסעודה שלישית והיה תמוה להם כי יודעים שאינו מחזיק עם חסידים ואח”כ כשהחזיק הרב בצדקתו התחילו אנשי העיר לריב עמו ונעשו לו שונאים גדולים. והמחלוקות היה הולך וחזק עד שגרשו אותו מן העיר בעש“ק והוצרך לשבות בכפר אחד. והבעש”ט היה בדרך לא רחוק וכשראה הבעש“ט הדבר אמר לאנשי סגולתו ניסע לכפר פלוני כי ידעתי שיש לו צער גדול ונשבות שם עם הרב דק”ק שאריגראד שנהיה עמו לפקח צערו וכן עשו. וגם המוכיח היה שם ג“כ עמהם. ובשבת אחר תפילת מוסף ראה המוכיח את הרב שהוא מצער אמר לו אל תצטער שמעתי כרוז שהכריזו ואמרו פלוני שונאך יהרג ופלוני שונאך ימות בדרך וכל העיר ישרף באש. וכששמע הבעש”ט דבריו צעק על המוכיח ואמר שוטה גם אתה שומע כרוזין ונשתק המוכיח. והרב נסע לק“ק ראשקאב ונתקבל שם לרב פ”ש ושם חזר בתשובה גדולה כי היה עושר מסך סמך אלף והיה מחלק כל המעות שלו כי החזיר כל הקנסים שקיבל וכל המו"מ שהיה בו נדנוד איסור החזיר והכריז בחרם שכל מי שקיבל ממנו ואינו בהכשר יבוא ויחזיר מעותיו עד שנשאר עני.

 

22    🔗

ושמעתי מהרב מ' יואל מ“מ דק”ק נעמרוב אשר מקום קבורתו בא“י בירושלים תוב”ב שפ“א נסע עם הרב דק”ק ראשקוב לק“ק מעזיבוז ובא לק”ק בא“ר. והתפללו שם באכסניה בבית בעשרה ובסוף התפילה השמיט הרב מאצלם והלכו לבקשו ומצאו שיצא מבית אחד ושאלו אותו מה עשה הרב בביתך ולא רצה לגלות כמו שגזר עליו שלא לגלות. והאנשים הגדולים שהיו שם עם הרב כעסו עליו ואמרו וגזרו על הצורף הנ”ל שיאמר להם האמת. ואמר הצורף הנ“ל אני רואה בו נקמה כי בהיותו דר בק”ק ראשקוב לקח ממני קנס שני אדומים ועכשיו נתן לי הטלית של שבת שלו עד שיחזור מן הדרך ויפדה ממנו וגזרו עליו האנשים תיכף ומיד תמחול לו השני אדומים ותחזיר לו הטלית והחזיר לו ולא רצה לקבלו עד שנתן הצורף ת“כ שמחל לו בלב שלם אז קיבל הטלית. ומהתענית של הרב הנ' כך היה שהיה מתענג כתשובות הקנה בזה האופן. התענה מידי יום ביום ובכל חדש וחודש התענה פ”א משבת לשבת ואין איש מאנשי הבית שהיו יודעים מזה התענית רק בתולה אחת בת אחותו של הרב הנ“ל עשה עמה מעמד ומצב שהיא תביא לו לאכול ולא אחר וגם תפנה המאכל שלא יוודע לבני הבית. ככה התענה ה' שנים ובשנה השישית אירע שהתענה משבת לשבת והבעש”ט היה בדרך ושמע כרוז. מהר רוץ אליו במרוצה כי היום יתבטלו מוחין שלו ורץ אליו במרוצה גדולה עד שמת לו סוס בדרך שוה עשרה אדומים. ואמר להרב מת לי סוס של עשרה אדומים בדרך על ידך ותהיה כפרה תחתיך. ותיכף אכל ושמע לו אח“כ. ויש ת”י אגרת ששלח הבעש“ט להרב בזה”ל העתקה שנכתב בעבר האגרות מק' מעזיבוז לק' נעמרוב רבתא הני מילי בכתבא רצוא ושוב כמראה הבזק מראה הכהן אב“ד דק”ק הנ' מעוז ומגדל הרב המופלא עושה פלא חכ' הכולל מ' יוסף הכהן דק“ק הנ' אב”ד זה לשון האיגרות ליד אהובי א“נ הרב המאה”ג ע“ה פ”ה המפורסם בחסידות החכם השלם המופלא עשה פלא הנצמד בקירות לבי דבוק מאת לי מ' יוסף הכהן. הנה ג“ה קבלתי וראיתי ראיה אחת בשתי שורות העליונות ושם נאמר שרומע”ל אומר כאילו מוכרח להתענות ותרגז בטני מקול הקורא. והנני מוסיף בגזירות עירין ובצירוף קב“ה ושכינתיה לבל יכנס א”ע בסכנה כזה. כי זה מעשה מרה שחורה ועצבות ואין השכינה שורה לא מתוך עצבות רק מתוך שמחה של מצוה כאשר ידוע לרומע“ל דברים שלמדתי כמה פעמים והיו הדברים האלה על לבו. ועל דבר סעיפי מחשבותיו המביאים אותו לזה איעצך ויהי אלקים עמך גבור החיל בכל בוקר ובוקר בעת לימודו ידבק עצמו באותיות בדביקות גמור לעבודת בוראו ב”ה וב“ש ואז ימתיקו הדינים בשורשן ויקיל מעליו הדינין. ומבשרך אל תתעלם ח”ו להתענות יותר מהחיוב ומהצורך ואם שמע תשמע לקולי ויהיה אלהים עמך ובזה אקצר ואומר שלום מנאי הדש“ת נאום ישראל בעש”ט:

 

23    🔗

ואפריון נמטי לבנו יחידו הרבני המופל' הידיד כבוד מ' שמשון ועי“ח בנו ידיד ר”מ הירץ ני' ולכולם בכלל ובפרט. ושמעתי מהרב דקהלתינו מ' גדליה ז“ל שכמה פעמים חשק הרב לנסוע לאה”ק והרב בעש“ט אמר שלא יסע. ואמר לו סימן זה יהיה בידך כל פעם שיפול לך חשק לנסוע לאה”ק תדע נאמנה שיש דינים על העיר ר“ל ושטן מטריד אותך כדי שלא להתפלל עבור העיר ע”כ כשיפול לך חשק לאה“ק התפלל בעד העיר. פ”א נסע הרב לבעש“ט על שבת והוצרך לנסוע דרך עיר שאריגראד והיה כעס על העיר מאוד ולא רצה לעמוד בעיר אך מחמת שהיה צריך ליתן מספוא לסוסים הוכרח לעמוד ולא קם מהעגלה ואמר כשיאכלו תיכף ניסע ונלך. וכשנכנסו לבית התחיל לגשם מאוד שלא יכלו לנסוע ולא פסק הגשם עד שהוצרך ללון שם בע”כ. ובוקר ג“כ הגשם לא פסק הולך וגדול עד יום ה' וכשראה שאין הגשמים פוסקים אמר רבש”ע אפשר ניחא לך שאשבות כאן והגשמים יפסיקו וכן היה שפסקו תיכף הגשמים. והיה מתפלל כל השבת עבור העיר. והבעש“ט ראה ששבת בק' שאריגראד והיה יודע שהיטיב חרה לו על העיר ושחק ואמר לאנשי סגולתו. הנה הרב דק”ק ראשקוב שבת בק“ק שאריגראד ושחק עוד. ולאחר שבת כשבא להבעש”ט נתן לו שלום ושחק ואמר הרב להבעש“ט ריבונו מה השחוק. ואמר לו שהיית כל ש”ק בשאריגראד והשיב כן הדבר ומגעגע לפניו כבן יחיד. וסיפר לו שהוכרח לשבות שם מחמת הגשמים. אז השיב לו הבעש“ט סבור אתה שהמוכיח היה משקר ח”ו כי אמת ששמע הכרוז ומה שרגזתי עליו על שהוציא מפיו שאילו לא הוציא מפיו דברי הכרוז הייתי מבטל הגזירה מן העיר באותו שבת מכל וכל ועכשיו לא פעלתי אלא שנתנו להם הרחבה שלא תשרוף בפעם אחת אך פעם מבוא זה ופעם מבוא זה עד שתשרוף כל העיר. וכן היה שנשרף בכמה פעמים. ואותן שגזרו עליהם הרציחה נהרגו בק' אומין בעת הבריחה ר“ל. ואותן שנגזרה עליהם למות בדבר ר”ל מתו בדבר שהיה שני שנים אחר הבריחה והיה להם הרחבת זמן גדול ערך עשרים שנה או יותר שאני יודע שהיה אב“ד דק”ק נעמרוב ששה עשר שנה קודם הבריחה חוץ מה שהיה בעיר ראשקוב שהיה כמה שנים קודם מעשה זו:

 

24    🔗

ואכתוב קצת משבחי הרב כשהיה אב“ד בק”ק נעמרוב אחר הבריחה שנה אחת. ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר“ת הייתי ירא להניח בפני הבריות כי הייתי עדיין רך בשנים ונהגתי בשעת אשרי ובא לציון הלכתי לבית גדול כי אין שם איש בשעת התפילה כי התפללו בחדר סמוך לבית קטן שהיו מתפללים רק הגבאי שלו היה בבית ופעמים הלך הגבאי לשוק לקנות צרכי הבית. ונכנסתי לבית והנחתי שם תפילין דר”ת ונשתהיתי ובתוך כך גמרו התפילה ונכנס הרב ז“ל לביתו ויפן כה וכה וירא כי אין איש. ושאלתי אותו רבינו מה אתם מבקשים ואמר לי אתה הולך בתפילין ומיד הסירותי התפילין של ראש מעלי ואמר לך לבית המדרש וראה אם גמרו התפילה והלכתי ומתפללים עדיין אשרי ובא לציון ובאתי לביתי ולא מצאתי אותו כי הסיר התפילין והלך לפנות א”ע והמתנתי עליו. וכשבא לבית ושאלוני ואמרתי שגמרו התפלה כי שערתי שבוודאי גמרו התפלה והתחיל להניח תפילין וידעתי שילך לבהמ“ד וקדמתי והלכתי ומצאתי שאחד עומד לפני התיבה ואומר תהילים כמו בשינה. וידעתי שהרב ירגיז על זה כי היה אומר ברית המעור כנגד ברית הלשון וכמו שבברית המעור אי אפשר להוליד באבר מת כן ברית הלשון אי אפשר להוליד באבר מת. ותהילים צוה הרב לומר בכל בתי כניסיות אותיות נעמרוב ואותיות קר”ע שט“ן משולב בשם הוי”ה מפסוקי אשרי תמימי דרך ומקודם יאמרו קיפיטל פ“ג ושיאמרו בכל יום יהי רצון אחר התפילה וכשבא לבהמ”ד ושמע אמירות תהילים רגז ואמר אין בי כח עוד שאת אתכם עלי חושבים מחשבות כ“א לעצמו. אני אומר שלא תהא קל בעיניכם אודות הקדר ומשם הלך לבה”כ ושם נח מרוגזו ורמז הדברים דרך פשט. ואילו לא שמעתי קודם דבריו בבהמ“ד לא הבנתי רמזותו. וביום קיבץ תינוקות של בית רבן לבהכ”נ וצוה לומר צ“א פעמים ויהי נועם וקודם המנחה שמעו שבלילה העבר הלך הקדר חצי פרסה סמוך לטולטשין מחנה גדולה והיה קרובים לעיר נעמרוב ות”ל ששלחו הישמעאלים שר א' פאסי' אחריהם וחזרו כולם:

 

25    🔗

שמעתי מאיש א' ושמו ר' דוד שהיה דר באותו פעם ק“ק שארי־גראד שיום אחד קודם צוה הרב ר' מרדכי מק”ק הנ“ל להקהל שישלחו שליח מיוחד להרב דק”ק נעמרוב שיתפלל אודות הקידר. ושלחו שליח וציוה להם שילך בבוקר בבוקר. אמר הרב הנ“ל שאינו צריך לשליח כי כבר ידע הרב דק”ק נעמרוב ה' יציל עמו ישראל מכל צר וצוקה אמן. ואכתוב קצת מהנהגותו כי היה לומד בכל יום בטלית ותפילין. וקודם האכילה למד שיעור גמרא ז' דפין וגם בשעת אכילה בין מאכל למאכל לא פסק פומיה מגירסא. ואחר האכילה היה ישן מעט מזעיר וקם משינתו והניח תפילין ולמד עד תפלת המנחה. גם בלילה למד הרבה לא עבר עליו לילה אחת שלא קם בחצי לילה ממש בקיץ ובחורף הן בשבת וי“ט ועשה פ”ש וצדקה הרבה מאוד. ובביתו היה פרנסתו בדוחק ולחץ. פ“א התרעם עליו בנו על הדוחק ולחץ והשיב לו כתוב במדרש שמואל ויהיו עניים ב”ב והלימוד שלו ותפילתו וכל דבר שבקדושה היה עושה בכח עד שבשרו מזדעזע עליו:

 

26    🔗

שמעתי מחמי ז“ל שהרב החסיד מ' גרשון טבל א”ע בים בשעה שהספינה מהלכת. ושאלתי אותו איך הותר להעמיד עצמו בסכנה גדולה כזו ולא היה בידו להשיביני. וכשבא ר' גדלי' אלינו ונזכרתי ושאלתי אותו ע“ז והשיב לי פ”א ישבתי עם הרב החסיד מ' צבי מקאמעניץ על האצטבע שלפני הבית ושאלתי אותו על ד“ז והשיב לי על האצטבע הזאת ישבתי עם ר' גרשון הנ”ל. ושאלתי אותו בזה“ל אני שמעתי שטבלת בים בשעה שהספינה מהלכת האיך הותר לעמוד עצמו בסכנה כזו. והשיב בשחוק ואמר מה בכך שכל אומני הספינה רוחצים בים כי יש שק אחד של עור ובו סולם של עור תולה בספינה ועולים ויורדים בו ורוחצים בתוכו. אכן אגיד לך אני לא רחצתי בשק הנ”ל אבל כך היה המעשה. שראיתי דינים על הספינה ורציתי לטבול לבטל הדינים ואתרמי שבאו אצל קאמפיע אחד והעמידו את הספינה ויצאו כל אנשי הספינה לטייל ואמרתי עתה שעת הכושר לטבול ופשטתי הבגדים לתחתית הספינה שקורין העמבאר וקפצתי לתוך המים וישבתי בתוך המים. ובתוך כך זזה הספינה וכשעליתי מן המים וראיתי שהלכה הספינה אמרתי בלבי אם אילך על הקעמפעין מה אעשה ערום אנכי שלא אוכל להוציא דבר שבקדושה מפי. ומה גם שאין לי שם מה לאכול ולשתות. אמרתי ארדוף אחר הספינה ואשיגנה כי בטוח הייתי בעצמי שאוכל לשוט הטיב כי פ“א ראיתי בנהר נעסטער יהודי אחד טובע בנהר והיה רחוק ממני כחצי פרסה והצלתי את היהודי הזה. וכן עשיתי ושטתי אחר הספינה והגעתי אותה אך מחמת שהיא גבוה וחלקה בגפת לא היה לי מקום לאחוז בספינה וצעקתי ולא נשמע קולי מחמת קול ירועת הספינה ושוב נתרחק ממני הספינה. ושטתי בכל כוחי וחלק ידי כן עשיתי כמה פעמים עד שנבעתי מאוד והתחלתי לשקוע במים יורד ועולה ולא יכולתי לדבר שום דיבור אפילו וידוי והרהרתי בלבי אף לטבוע וגם לאבד עה”ב שהוא כמעט מאבד עצמו לדעת. ותיכף יצא אחד מהספינה וראה אותי והוציא אותי והניח אותי בספינה קטנה שלו והביא אותי לספינה גדולה והשליך אותי לתוך הספינה הגדולה וירדתי לירכתי הספינה ושכבתי לערך ב' שעות והייתי מקיא מאוד מרוב המים ששתיתי. ושכבתי עד שנחתי מעט ולבשתי בגדי ואמרתי אשלם לאיש על הטובה שעשה עמי ולא ירש ע“י עה”ב. ולקחתי כיס מעות וחפשתי אותו בכל הספינה ולא היה שם שום ישמעאל. ואמרתי משמע מני' האי טעיי' היה:

 

27    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו מעשה שראה הבעש“ט על רבי גרשון גיסו רשימה של ניאוף והיה לו צער גדול מזה והיה בוש לומר לו ומתמה על הדבר ואעפ”כ אמר לו. והשיב לו שקרן אתה והכה את הבעש“ט. אמר לו הבעש”ט המתן לי עד למחר כי אעפ“כ אני רואה עליך רשימה של ניאוף. ובלילה ביחודים שלו שעשה ראה ולמחר אמר לו אתה קבלת עליך פרישות מאשתך ושמעתי ברקיע שפסק הרמב”ם שאמר שזהו כאלו אמר על אשתו הרי עלי כאמא. אע“פ שאינו נדר גמור מ”מ נתעוררה עליך הרשימה של קרי שצמת עליו משבת לשבת. ומחמת שעברת על גדר הפרישות נתחזקה הרשימה ורואה אני עליך כניאוף והודה לו האמת. וזה שעבר על הפרישות היה מטעם שהיה רוצה לנסוע לאה“ק ולא היה יכול לפייס את אשתו לדבר זה כי היה רחוק ממנה. ע”כ עבר על הפרישות ועסקו שניהם בתיקון עד שתיקן את הדבר זה. ומהתחברות הזה נולד המ“מ דק”ק לאדיזען ואמר עליו המוכיח דק"ק פולנאי שלא ראה קרי מימיו.

 

28    🔗

שמעתי מפי מ“מ הנ' פעם א' גזר ר' שלם מארץ המערב תענית על הגשמים בירושלים. והיה צדיק גדול וחשוב וצוה שיתכנסו כולם בבה”כ אחת להתפלל בכנופיה ושלח לר' גרשון הנ“ל שהוא יתפלל לפני התיבה ובירושלים המנהג מי שמתפלל לפני התיבה צריך לומר דברי כבושים. והתם המנהג של הדרשנים שיאמרו הגמרא או המדרש או פסוקים בצורתן וכהווייתן ואם משנה הלשון חרפה הוא לו. והיה מכין את עצמו לדרוש וחזר הלשון כמה פעמים בכדי שיאמר כהווייתן לא ישן כל הלילה ובאשמורת הבוקר ניחר גרונו. אמר לבנו ר' ליב הנ”ל נתקלקל מלולי לך לר' שלום אמור לו שאני איני יכול להתפלל ונתפרדה החבילה והתפלל כל אחד במקומו שרגיל בו ור' שלום בבה“מ שלו במקומו וירד אחר לפני התיבה ובתוך השירה שמע ר' שלום שחזר הקול לר' גרשון ומיד אחר התפילה של לחש צוה שילך המתפלל מן העמוד וירד ר' גרשון לעמוד להתפלל ש”ע בקול ויאמר הסליחות. וירד ר' גרשון לפני התיבה ואחר הש“ע התחיל לאמר סליחות ואמר הפתיחה ואח”כ הלך מן התיבה ולא רצה לומר עוד סליחות ושאל אותו בנו ר' ליב הנ"ל מפני מה עשה זה. והשיב לו כי בפתיחה היתה תפלתי שגורה בפי והרגשתי אם אמרתי עוד סליחות ירדו גשמים תיכף ויראתי מגסות רוח לכן לא התפללתי כי יודע אני שירדו גשמים ב' או ג' ימים רצופים לאחר זה וכן היה:

 

29    🔗

גם שמעתי מר' פנחס מלמד שהיה מקודם מ“מ וכמדומה לי שהמעשה היה בק' צפת והיה שם הרב דק”ק הנ' הנקרא בלשונם חכם. והיה איש טוב מאד והיה אוהב לר' גרשון. פ“א אמר ר' גרשון להחכם הנ”ל אפס כסף והוצרכתי ללוות על הוצאות שבת. והיה יום אחד קר מאוד ולבש ר' גרשון ברוסלק שנתפר על צמר גפן והלך לבה“מ להתפלל ואחר התפילה היו שוהים בבה”מ כל א' למד שיעורו ור' גרשון הולך ושוב בתוך הבה“מ והיה שואף טאבק על האפטשיילע ונפל מן הברוסליק כיס קטן שקורין שלאס באייטיל ובתוך הכיס היה ה' זעקסער ובאה”ק לא היה יודעים הכיס הזה. וראה החכם שנפל מר' גרושן הכיס הנ“ל והגביה אותה ומשמש מבחוץ כי לא היה יכול לפתוח הכיס הנ”ל. והרגיש שיש בתוכו ה' מטבעות וסבר שזה ה' אדומים. ותמה החכם על ר' גרשון שהוציא מפיו דבר שקר ושם מקפידים מאוד על דבר שקר. והתחיל לדבר עם רבי גרשון רומע“ל לוה על שבת מעות על הוצאות ולא היה לרומע”ל מעות והשיב כן הדבר. ואמר לו החכם רומע“ל שקר מדבר והוא אמר אמת דברתי וכפלו הוויכוח זה אומר כה וזה אומר כה. ובתוך כך קפץ החכם לאה”ק ונשבע ששקר מדבר וקפץ ר' גרשון והחרים אותו. וחלץ החכם מנעליו והלך לביתו וקיבץ כל הקהל וסיפר להם המאורע והראה להם הכיס ומשמשו גם הם הכיס ואמרו שיש בתוכה חמשה אדומים וקיבל לפנים לא די שהוא שקרן גם החרים אותי. הלכו הקהל לר' גרשון ושאלו אותו למה החרמתם את חכם שלנו ואמר כי נשבע שבועות שקר והראו לו כיסו ואמרו הנה יש בכאן חמשה אדומים ואמר ר' גרושן למה לא פתח את הכיס קודם שנשבע. והשיבו לא היה יכול לפתוח. אמר להם היה לו לקרוע את הכיס ולראות ומטבע זו אינו הולך בכאן והיא נשאר כסף כי יש לי הדס מכסף וגם שאר כלי כסף. ופייס החכם את ר' גרשון והיתר לו את החרם. ובא אגרת מהבעש“ט לר' גרשון וכתב שם ראיתי שדנו אותך בהיכל אחד ורצו לדין אותך למיתה ח”ו מפני מה העזת פניך נגד הרב אב“ד. ורציתי לילך להיכל לטעון עבורך וסגרו ההיכל בעדי ולא יכולתי לכנוס שם ואמרתי רבש”ע הוא עשה לקנאתך. ויצא קול הניחו לו כי קנא קנאות ה' צבאות ועכ“ז פסקו לו שיהיה סומא חודש אחד וסומא חשוב כמת. ובכן מהיום והלאה לא תהיה קשה כ”כ. וכתב ר' גרשון לבעש“ט אין אני יודע מה אידן בך כי המעשה אמת אבל תמוה לי שראית שדנין אותי קודם המעשה כי היה נרשם באגרת של בעש”ט באיזה יום נכתב וכדומה לזה שמעתי מהרב דקהלתינו שר' ליפע ז“ל מק”ק חמעלניק היה מריב עם הרב דק“ק הנ”ל אודות שאלה אחת זה אוסר וזה מתיר וכשהיה רבי ליפמן על ר“ה אצל בעש”ט אמר הבעש“ט בשעת אכילה ראיתי היום דנין איזה למדן למיתה על שהעיז נגד הרב אב”ד דקהלתו והבין ר' ליפמן שנגדו הוא מדבר והתחיל לבכות ואמר לו הבעש"ט אל תפחד כי אני התפללתי עבורך ופטרוך מן הדין.

 

30    🔗

עוד שמעתי מר' פנחס בהיות רבי גרשון באה“ק ושם המנהג מימי קדם לסנן את המים הן לבשל והן לשתות מחמת שמימיהם מוכנסים ומי בורות ושכיחי במימיהם תולעים ויתושים. ואשת ר' גרשון לא ידעה מזה ולא סיננה המים ובמדינתיה עדיין אין המנהג לסנן המים. וחברו הנשים זמר של לצנות ולצצו ממנה בבה”כ. ובאה לביתה בבכיה גדול למה הביאתני למרחקים שמתלוצצים ממני. ופייס ר' גרשון אותה ואמר הראני את האשה שחברה זה השיר והראה לו את האשה הנ“ל שהיא הולכת מבה”כ. ורקק ואמר בלשון תימה מה זאת זה האשה יכולה לדבר ונתאלמה האשה הזאת.

 

31    🔗

שמעתי מבני מ' ליב שיחיה. שפ“א שבת אצלינו ר' הירש חתן אב”ד דק“ק אוסטרה המא”ג ר' דוד ור' אייזיק היה גיסו של ר' הירץ בנו של הרב הנ“ל. ובמוצאי שבת סיפר בנו הנ”ל מעשה ששמע ממנו שהיה למהור“ר אייזיק בנו של הרב בת קטנה בת י”ג שנה ונשואה היתה והיתה חולה. וכשהיה הבעש“ט בק”ק זאסלאב הראו לו החולנית וצוה למחר לקרוא לה אשת רופא שתעמיד לה עלוקות ואמר לפתוח לה מרידין. והנגיד מ' אייזיק היה ירא לסמוך על הבעש“ט ושאל להדאקטער של הדוכסה דק”ק הנ“ל ואמר כי אפילו בקטנה שכיח מרידין. ובא לביתו ושלח אחר אשת רופא. והאכסניא של הבעש”ט היה אצל ר' דוד שהיה מקודם אב“ד בק”ק אוסטרה. ור' הירש חתן הרב הלך עם הבעש“ט לבית ר' אייזיק דרך פרוזדור הבית ועמדו שם כמה סוסים והלך מסוס לסוס וראה אותם והכה אותם והוטב בעיניו סוס אחד. ואמר לר' הירץ אם אפשר שימכור לי הסוס הלז והשיב ר' הירץ אינו יודע ונכנסו לבית ואמר לרבי אייזיק מכור לי סוס זה. והשיב לו רבינו כתוב לא תחמוד. אמר לו שוטה אעפ”כ חומד אני ולא רצה למכור ואח“כ ראה אשת הרופא ואמר אין אחרת בעיר כי קראת' אותה הבולעת הזה. והאשה הזאת היתה חשובה בעיר ופתחה לה מרידין ואעפ”כ לא הבריאה. והבעש“ט נסע לביתו ור' אייזיק נסע עם בתו לקידר שבק' קאנסטאנטין ושמע הבעש”ט מזה ונסע בעצמו לקאנסטאנטין ורגז עליו ואמר גם אתם תעשו לי כן. והבטיח לו ר' אייזיק שיסע לביתו אבל דעתו לא היה כן וכשראה ר' אייזיק שהקידר לא מעלה ולא מוריד נסע עם בתו לביתו. פ“א נחלשה מאד סמוך לשבת ועשה הרב מ' דוד רעש וקבץ מלמדים לומר תהילים וברכו אותה בשם אחר ושלח אגרת ביד נכרי למעזיבוש עם שליח בכדי שיוכל לילך בשבת להבעש”ט שיתפלל בעדה. ובא הנכרי ביום ש“ק אחר קה”ת קודם תפילות מוסף ובמוצאי שבת צוה לכתוב אגרת ליתן ליד נכרי וכתוב בתוכו גי“ק קודם מוסף קבלתי והתפללתי עבורה תפלה גדולה ולא נענתי לא דבר ולא חצי דבר ואין יודע מה אידן בי'. אם לא שברכו אותה בשם אחר ותיכף תודיעו לי השם. ובסוף נודע שהקטנה הזאת היתה מעוברת וכשילדה הבריאה. ואח”ז היה הבעש“ט בק”ק זאסלב אמרו אשת רופא הכרתם ומשם חדש ג“כ ידעתם ולמה לא הכרתם שהיא מעוברת. והשיב לו סבור אתה שבאמת היתה מעוברת מתפלתי ומתפילת אביך נתעברה. והאגרת ששלח הבעש”ט היה כ"י ר' יעקב מיאמפאלי.

 

32    🔗

עוד מעשה שהבעש“ט ישב בק' זאסלב ושבת שם כמה שבתים. ובתוך כך מצאו נכרי מת על השדה והביאו אותו לעיר. ורצו לעשות עלילה על היהודים והלכו להדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגוהו .והדוכסה יראה לנפשה כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר הרג הקדושים בעלילות שקר. ע”כ אמרה אי אפשי לדון דיני נפשות אם לא שיחקרו הדבר ברור שהיהודים הרגוהו. וכשנודע לאנשי העיר בני ישראל רעדה אחזתם ושלחו את ר' אייזיק הנ“ל להבעש”ט לאכסניא שלו להודיע לו. והבעש“ט עומד רגל אחד על הספסל ורגל א' על הארץ ור' צבי סופר אמר זוהר לפניו והבעש”ט עונה אחריו ונתלהב בהתלהבות גדול ופניו בוערות. וכשבא ר' אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך והלך והפחד היה הולך וגדול. ושלחו אותו פעם שניה. ורמז ג“כ עוד שילך עד שהפצירו הרב ר' דוד שילך בעצמו להבעש”ט ואותו לא ידחה בוודאי בלך ושוב כי הוא זקן ונשוא פנים. והלך ר' דוד להבעש“ט אמר לו הבעש”ט אין אני שומע שמדברים מזה בחצר כלל. ופעם א' אחר שבת באמצע היום אחר אכילה שכב הבעש“ט על תיבה אחת ונשען על ידו אנשים עומדים לפניו והרכין את אזנו כמו שרוצה לשמוע ואמר כי מדברים בחצר מזה עלילה .ואמר יחמו לי המקוה במהרה והלך למקוה ובא ואמר אל תפחידו כי אין חשש כלל ושלחו הקהל את השתדלין לחצר ושמע שהנכרים קיבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג. וצותה את הדאקטר שלה לראות את ההרוג ולידע אם מת הוא מיתת עצמו או לאו. והקהל יראו לסמוך על הבעש”ט ונתנו להדאקטער שלשים אדומים ות“ל שלא היה מזה עלילה כלל וכלל. והאב”ד דק“ק זאסלב היה גיסו של ר' דוד הנ”ל ושאלו את הבעש“ט למה לא הגיד להם קודם שמצאו את ההרוג שלא יפחדו כשימצאו את ההרוג על השדה. והשיב להם אני התפללתי במקוה על דבר זה למה העלימו ממני דבר מקודם. והשיבו לי כי זה היה לי עונש על שהתעצלתי בהספד של ת”ח א' הנקרא ר' חיים מבראד ואמר להרב דק' זאסלאב סבור אתה שאני איני יודע שנחבאת כמה פעמים פעם אחת במרחץ תחת הספסלין ובמקומות אחרים ועל כולם הודה לו:

 

33    🔗

שמעתי בביאת הרב דק' נעמרוב. פ“א בשמחת תורה היו אנשי סגולה דבעש”ט שמחים ומרקדים ושותים יין מן המרתף של הבעש“ט הרבה. ואמרה אשת הבעש”ט הצדקניות לא ישיירו יין לקידוש ולהבדלה ונכנסה להבעש“ט ואמרה לו אמור שיפסקו לשתות ולרקד כי לא ישאר לך יין לקידוש ולהבדלה. אמר לה הבעש”ט בצחוק טוב אמרת לך אמור להם שיפסיקו וילכו לביתם. וכשפתחה הדלת והם רקדו בעגול וראתה שליהטה אש סביבותיהם כמו חופה לקחה הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם. ואח“כ שאל אותה הבעש”ט אמרת להם שילכו אמרה לו היה לך לאמר בעצמך:

 

34    🔗

שמעתי מהרב דק“ק דראזניץ שהיה אב”ד בק“ק פאוולויץ המעשה איך נתקרב הרב המגיד הגדול להבעש”ט. המגיד צם ז' או ח' פעמים משבת לשבת רצופים וחלה מאוד. פ“א בא ר' מענדל מק”ק באר לק' טארטשין ונתאכסן אצל הפ“ח. והמגיד היה דר בבית קטן סמוך להפ”ח הנקרא אונטער שטיביל ונכנס ר' מענדל לפרוזדור להבע“ב שלו ושמע דברי המגיד שלמד עם תלמיד א' והוטב בעיניו הדבורים שלו. ונכנס אליו וראה שהוא חולה מאוד. ואמר לו האם לא שמעתם שיש בעש”ט בעולם ויסע מעלתו אליו וירפא אותו. והשיב טוב לחסות בה' מבטוח באדם. וכשבא ר' מענדיל להבעש“ט סיפר בשבחו של המגיד ואמר הייתי בק' טארטשין וראיתי כלי יפה. אמר הבעש”ט ראיתי אותו מכמה שנים ויש לי גיעגועים אליו שיבא אלי ויש כמה נוסחאות איך שבא המגיד להבעש“ט אך שמעתי שקרוביו לחצוהו שיסע להבעש”ט. וכשבא להבעש“ט מצא אותו יושב על מטתו ומעיין ונתן לו שלום וביקש המגיד הנ' שירפא אותו וגער בו הבעש”ט ואמר אין סוסים שלי אוכלים מצות. ונפל עליו זיעה מחמת חולשה ויצא לחוץ וישב על האצטבא שלפני הבית לנוח. וראה איש אחד רך בשנים וקרא אותו אליו ואמר לו בבקשה ממך לך אל הבעש“ט ואמור לו למה אינו מקיים הפסוק ואהבת את הגר. ואיש בחור הנ' היה ר' יעקב מהנעפאלי ונכמרו רחמיו עליו ונכנס לבעש”ט והיה ירא לומר לו. ועשה בחכמה והלך עד קצה הבית וחזר לצאת ולברוח ובהליכתו אמר איש אחד מרה שחורה יושב לפני הבית וביקש אותי שאומר לרומע“ל למה לא קיימתם ואהבתם את הגר ויצא מן הבית. מיד אסף הבעש”ט עשרה אנשים ויצא אליו ופייס אותו ורצה לרפאות אותו בדיבורים. ושמעתי מר' גרשון דק' פאווליץ שהבעש“ט היה הולך אליו כמו שני שבועות וישב כנגדו ואמר תהילים. ואח”כ אמר הבעש“ט אליו הייתי רוצה לרפאות אותך בדיבורים כי היא רפואה קיימת ועכשיו אני צריך לעסוק עמך ברפואות. ונתן לו דירה ונתן לו י”ב זהובים בכל שו“ש על הוצאות שלו והיו ר' יעקב הנ”ל ור' אליהו הולכים אליו בכל עת לבקרו ופעמים היו מפלפלים בגמ' ותוספת ולא יכול לילך להבעש“ט מחמת חלישות ואחר זמן מועט התחיל להבריא והיה הולך לבעש”ט לשולחנו. פ“א התעלף והיו מעוררים אותו עד חצי יום ובעש”ט הלך שלשה פעמים למקוה ושלח לאדון א' רחוק ג' פרסאות וקנה ממנו אבן טוב הנקרא דימאנט בסך שלשים אדומים וכתשו אותו ונתנו לו לשתות. ואח“ז בא אליו ר' יעקב וחביריו הנ' לבקרו שאלו אותו מפני מה היה לו התעלפות ולא ענה אותם דבר. ושאלו לאנשי הבית אם לא יצא בלילה. ואמרו יצא ושהה ובא לבית והתחיל להתעלף. ושאלו אותו היכן היה אמר להם בעש”ט שלח אחרי הגבאי שלו בחצות לילה ובאתי ומצאתי אותו יושב וכר קטן על ראשו ומלובש בעור של זאבים מהופך ושאל אותו אם למדת חכמת הקבלה ואמרתי הן והיה ספר א' מונח לפניו על השולחן וצוה אותי לאמור לפניו בספר זה ובספר היה כתוב במאמרים קטנים וכל מאמר היה התחלה. אמר ר“י סח לי מט”ט שר הפנים ואמרתי לפניו עמוד או חצי עמוד ואמר הבעש“ט לא כן הוא אני אומר לפניך ואמר לפניו ובתוך כך נזדעזע וקם ואמר אנחנו עוסקים במעשה מרכבה ואני יושב ואמר בעמידה ובתוך הדבורים שכב אותי במטה כמו עיגול ושוב לא ראיתי אותו רק שמעתי קולות וראיתי ברקים ולפידים נוראים והיה כך ערך שני שעות ונתפחדתי מאוד ומזה הפחד התחלתי להתעלף ואומר אני הכותב כמדומה לי שזה היה קבלת התורה. שכן שמעתי מפי הרב החסיד דק”ק פולינאה שקיבל מהבעש“ט תורתו השייך לנשמתו בקולות וברקים ועוד היה אומר זה הלשון בכל מיני כ”ז כנאמר בזוהר הקדוש. ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כ“ז בקבלת התורה. אבל שמעתי מהרב זה הלשון כמו שקבלו ישראל התורה בכלל כן קיבל הבעש”ט בפרט ואחרי שפ“א שאלו אנשי סגולתו אותו מאמר זוהר ופירש ואמר להם וחזרו ושאלו את המגיד הנ' ז”ל והיה הפירוש מכוון כמו שאמר הבעש“ט וסיפרו להבעש”ט אמר כדבורים אתם שהוא יודע בעצמו התורה וכשנסע המגיד ז“ל מהבעש”ט בירך אותו הבעש“ט ואח”כ הרכין הבעש“ט את ראשו שיברך אותו ולא רצה ולקח הבעש”ט את ידו ונתן על ראשו ובירך אותו ע"כ:

 

35    🔗

שמעתי מר' יואל מ“מ דק”ק נעמרוב. ותמיד היה אצל הרב דק“ק פולונאי בק' ראשקוב ובק' שאריגראד. ובק”ק נעמרוב שמעתי ממנו שפ“א שבת הבעש”ט בשאריגראד ובמוצאי שבת אחר הבדלה היה דרכו לספר מה שראה בשבת. ואמר שראה שמת ר' אליעזר דק' אמשטרדם ואמר לו שמת בשבת העבר שהיה שבת בראשית. ושאלתי אותו מה היה הסיבה שמת. ואמר שני אנשים מפולין ביזו אותו בשמחת תורה. ולא רצה ר' יואל הנ' לפרש שמותם ואמרו לו בזה“ל בכאן אתה נשיא ובמדינות פולין לא היית ראוי להיות רב אפילו בחייטים. וקיבל על עצמו מיתה אבל אנקם מהם בדבר ובחרב ר”ל. ושאלתי אותו מה תעשה באשתך הרבנית ואמר שאקח אותה מהם ושכחתי ממנו לשאול אם בחיים או סבר שגם היא תמות. ובשנה ההיא בא בן הרב דק' פולנאי שאל אותו אביו מה ר' אליעזר הרב עושה אמר כבר נפטר. שאל אותו אם נפטר בשבת בראשית אמר כן. ואמר מניין אתה יודע זה שלא קדם שום אדם מני. ואמר לו אנחנו ידענו תיכף בשבת פ' נח כי הבעש“ט אמר לנו ותמה מאוד. ושאל אותו על אשתו של הרב הנ' ואמר שבא ר' אברהם שווערדליק מירושלים ולקחה לירושלים. ושאל על בעלי המחלוקות של הרב הנ' ואמר שהוחלשו על מכת דבר ר”ל וגירשו אותם לשדה ובאו ישמעאלים והרגו אותם. שוב אמר באותו שבת עצמו כי ראה שידפסו באותו השנה ספר חדש ואינו יודע שם אותו הספר כי עדיין לא קראו לו שם. וזה הספר חיבר אחד מכת שבתי צבי ימ“ש. נופת חטופנה שפתי זרה ימ”ש שהלשון הוא יפה ויחשקו העם אותו ויטמא ח“ו את העולם בעו”ה. ואח“כ כשיצא לאור העולם קנה הרב הנ”ל את הספר הלז. כי לא ידע מקודם מה שמו וכשבא הבעש“ט אליו וראה שהספר הנ' מונח על השולחן כשפתח הבעש”ט את הפתח אמר ספר פסול מונח על שולחנך. ושאל הרב איזה הוא והראה עליו באצבע וזה הי' ספר חה“י. ולקחו סמרטוט בזוית וכרכוהו אותו ונתנו אותו תחת השולחן. וסיפר לי ר' יואל הנ' פ”א ראה הרב בחלום שאחד מהמנין שלו נשתמד ואחזו רעדה ונחפז ושלח לעורר כל המנין וראה שכולם ת“ל שלימים. ושאל אותם שמא א' מכם עבר עבירה בסתר ח”ו וסיפר להם החלום. ענה צדיק אחד ר' אליעזר מטמאשפאלי לא ידעתי מאומה כי אם אותו הלילה לפני השינה עיינתי בספר חמדת הימים. ועוד סיפר לי ר' יואל הנ“ל שבא ש”צ לבעש“ט לבקש ממנו תקנה. ואמר ר' יואל בזה”ל שהתקון הוא להתקשר נפש בנפש רוח ברוח נשמה בנשמה. והתחיל להתקשר עמו במתון כי היה ירא כי היה רשע גדול. פ“א ישן הבעש”ט ובא ש“צ ימ”ש ופיתה אותו ח“ו. והשליך אותו בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תחתיות. והציץ הבעש”ט מקום חניתו וראה שהוא עם יש“ו על לוח אחד שקורין טאביל. וסיפר שהבעש”ט אמר שהיה בו ניצוץ קדוש ותפסו הס“מ במצודתו ר”ל. ושמע הבעש“ט המעשה איך היה הנפילה שלו ע”י גדלות וכעס. ואני מתרשל לכתוב אפשר שאכתוב לידע איך עמוק הגאוה:

 

36    🔗

ומעשה זו ג“כ שמעתי מר' יואל הנ”ל ר' יצחק דראביזנר נתקבל למ“מ בק' האריחוב גדולה וישב שם כמה שבעות. והיה מעשה שקצב אחד נשאר ב”ח לבעל הטאקשע. והבע“ט לא היה בביתו. ומשכנה אשת הבעל טאקשע את הקצב אפילו כרים וכסתות. ובא אשת הקצב לר' יצחק הנ”ל בקובלנא רבא ובבכיה גדולה. ושלח ר' יצחק הנ' אחר אשת הבע“ט וצוה לה להחזיר המשכנות ולא שמעה אליו. וקילל ר' יצחק אותה ומת אצלה תיכף תינוק. וכשבא בעלה מן הדרך וסיפרה לו המעשה ואמרה התמנו מגיד א' וקילל אותי ותכף מת הילד. ור' יצחק הנ' נסע לביתו לק' אסטראהי כי שם היה מגיד לר' יוזפא ושלחו הקהל אחריו עגלות שיבוא לק' האריחוב עם כב”ב. מה עשה הבע“ט שלח שליח מיוחד עם אגרת וכתוב בו אם לא זז ממקומו עדיין ישב במקומו ואם הוא בדרך יחזור למקומו כי אפילו אם יבוא יוכרח לצאת מכאן. כתב ר' יצחק תשובה אליו אני אבוא לק' הנ' בעת שישאו מטתך לקראתי וכן היה. כשבא ר' יצחק תוך שער העיר נשאו את הבע”ט במיטה בשער העיר ולא יכלו לצאת עם המת והוצרכו לשאת את העגלה לצד אחד והלכו עם המת והבע“ט היה בעל משפחה והיה שנאה כבושה בלבם מחמת שהיו יראים מן המגיד והאי תיגרא דמי' לבידקא דמיי' וכו' עד שנתגדל המחלוקת וכל מי שנגע בהמגיד לא חיה. וגם הרב אב”ד שהיה שם ושמו ר' איציק אשר נעשה אב“ד בק' בראד ואח”כ לקחו אותו לאב“ד לק' האמבורג היה ג”כ בבעלי מחלוקות אך מפני שר' יחזקאל אב“ד דק' טאמאש פאלי' היה קרוב להרב הנ' וכתב אליו למע”ה שישלים עמו כי אש אוכלה הוא והשלים עמו. פ“א היה רעם גדול והכה בבה”כ בשעת תפילת המנחה והרג שני אנשים אחד בכותל מזרח ואחד בעזרה ובאו אנשי העיר ואמרו אליו רבינו אתם המתם את עם ה‘. ענה ואמר זה שבכותל מזרח נהרג ע“י מחלוקת וזה שבעזרה נהרג ע”י שבועת שוא שנשבע בק’ בראד עבור ג' אדומים והחזיק אותם בידו בשעת התפילה והשתעשע בהם ומצאו בידו ג' אדומים הנ':

 

37    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו באו לדין לפני ר' יצחק הנ' שני בעלי דינים ופסק שבועה לאחד וקיבל עליו לשבע וב“ד שכנגדו צועק שיקיים הפסק כי חרה לו מאוד שידע בבירור שב”ד שכנגדו טען שקר. ואמר ר' יצחק מה אתה מזרז שיקיים הפסק כך הוא דרכי כל מי שטוען לפני שקר ימות אחד מזרעו שמא יתחרט ויודה וחי. וכן היה שמת אחד מזרעו ונתחרט והודה על האמת:

 

38    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שר' יונה קאמינקער אחיו של ר' ברוך שלח שוורים למכור בעת שהיה מלחמה עם היוון בכפרים. ושמעו שגזלו היוונים את השוורים של ר' יונה. ור' ברוך שלח גם כן שוורים לדרך והיה מתירא שלא יגזולו גם כן השוורים שלו. ושלחו את ר' יוסף מקאמינקע אל הבעש“ט ומצאו אותו עוסק בנטילת ידיים לסעודה. וצוה לר' יוסף מקאמינקע גם כן שיטול ידיו ואחר המוציא אמר הבעש”ט למה לא דברו עמי בעת שיצאו לדרך והייתי משגיח עליהם. ואח“כ פתח הבעש”ט הזוהר ועיין בו רגע אחד ואמר אני רואה השוורים של ר' ברוך שהם קיימים ולא גזלו אותם. שאל ר' יוסף את הבעש“ט וזה כתוב בזוהר. והשיב זהו מה שאמר חז”ל על פסוק וירא אלקים את האור כי טוב ואמרו כי טוב לגנוז כי באור של ששת ימי בראשית היו יכולים להסתכל מסוף העולם עד סופו. והיכן גנזו הקב“ה גנזו בתורה. ומה שאמר לצדיקים פירש לצדיקים שעתידין לבוא בעולם וכל מי שזוכה למצוא בתורה אור הגנוז מסתכל בו מסוף העולם עד סופו. וכי סבור אתם שהשוורים לבד ראיתי כי באותו ראי' ראיתי ג”כ מעשה בק“ק אמשטרדם וסיפר לפניו המעשה ואני לא שמעתי: מעשה שרצה הבעש”ט לנסוע לדרך ומחמת שהיה זמן קידוש לבנה עיכב עצמו עד הלילה ובעת הליכתו לקידוש לבנה הלך עמו אחד מהחברים ורצה להביט אחריו ולא הניח אותו הבעש“ט להביט כי אמר אחד גנב הרסן מן הסוסים. כי הסוסים היו קשורים בעגלה כדי לנסוע תיכף אחר קידוש לבנה. והוא גנב מחמת שאין לו הוצאות שבת. ולאחר קידוש לבנה התחיל הגבאי לצעוק מי גנב הרסן. אמר לו הבעש”ט אל תצעק לך אל איש פלוני וקח ח"י גדולים ופדה הרסן כי הגנב השכין שם ואל תפרסם הדבר.

 

39    🔗

מעשה שהיה בארץ אחד שוחט שהיה קל מאוד ושכור. פ“א קרא אותו הרב דק”ק פולונאי בשחרית אחר התפלה לחדר א' ואמר לו. ראיתי הבעש“ט וחזר לפני כמה פעמים מנידון השוחט ואין אני יכול לפרש האיך היה הדבר הגם שחזר לפני נדון הקצבים הנכרים. אעפ”כ עיקר הקפידה היה על השוחט ואמר לי להשגיח לתפוס אותו באיזה דבר וכן היה. שהרב ז“ל היה נזהר מאוד לקפח פרנסת אדם ומחמת זה היה לשוחט קיום כ”ז. וכיוון שתפסתי אותו צוה הרב להושיב ב“ד ויגבה עדות מן הקצב ואם יהיה כן ע”פ ד"ת תעבירו אותו. והעיד הקצב בדבר והעבירו אותו:

 

40    🔗

מעשה כשנתקבל הרב ר' אברהם בן הרב המגיד הגדול למ“מ בק”ק חוואסטוב והסרסור היה ר' מנחם נחום החסיד המפורסם דק“ק טשארנאביל ושמעתי מר' יואל מפראטהור שהיה חוגג חג הפסח אצל ר' נחום הנ”ל בק“ק פאהריבוסץ. בא אליו שליח למחרת יה”כ מר' אברהם הנ“ל כי הוא נחלש ביו”ה ובעת נעילה פסק לדב' ושאלו אותו אם לשלוח אחר ר' נחום והרכין עם ראשו הן ושלחו אחריו ובתוך כך נפטר. והלך ר' נחום למקוה כי אמר אתפלל במקומי עבורו. וקודם י“ט שמעו שנפטר רק לר' נחום לא הגידו. ובחה”מ גילה איש אחד לר' נחום לפי תומו והתחיל ר' נחום להכות את ראשו בכותל ובכה בכי' גדולה ערך שני שעות ולא יכלו להשתיקו עד שלקחו את ר' נחום על זרועם ונשאו אותו לסוכה ואמרו ר' זכרו כי היום יו“ט ונח מבכייתו. והתחיל לספר בשבחיו ואמר. פ”א הייתי בק“ק אנעפאליע ושאלתי אותו אם רואה את אביו ואמר הן. ושאלתי אם בחלום או בהקיץ והשיב בא אלי בחלום ומדבר עמי ואח”כ אני נעור משנתי ומדבר עמי בהקיץ. וסיפר לר' נחום שהיה שם נגיד אחד והיה מצער אותו כמה פעמים ולא רצה ר' יואל לפרסם שמו של הנגדי הלז. וקבלתי לפני אבי ואמר לי אבי אני אשלח לקרוא אותו. ושאלתי להיכן תקרא אותו ואמר לו לבהמ“ד שלך. ושלח אחריו משרת שלי הנקרא ר' פילט ור' פילט הנ' היה בעת ההיא במדינות פאלעסי' רחוק מהאניפאלי ערך ששים פרסאות. ובא לבית הנגיד והכה בדלת ואמר פתחו לי. והכיר אותו הנגיד הנ”ל בקולו ותמה ע“ז ואמר בלבו הלא אין בביתו. ותיכף היה מתרץ לעצמו אפשר שבא לביתו לעת ערב ונתן לו שלום בשמחה רבה ושאלו זה לזה לשלום. ואח”כ אמר ר' פילט אין עת להאריך כי הרב קורא אותך. ואמר לו מה אתה מדבר הלא רבינו כבר מת ונפטר לעולמו. אמר לו ר' פילט אעפ“כ קורא אותך והלך עמו. וכשבא הנגיד לבהמ”ד של ר' אברהם ראה שהמגיד יושב בראש השולחן לבוש בבגדים כמו שהיה בחיים. אמר לו המגיד אתה סבור שאיני בכאן ואתה עושה מה שלבך חפץ ע“כ אני מראה לך שאני יושב בכאן. התחיל הנגיד לתרץ א”ע ולתת אמתלא לפניו ולא רצה לשמוע. ואמר לו לך מעלי לך מעלי וגער פילט הוליך אותו לביתו והוליכו לביתו. וכשבא לביתו אמר אליו ר' פילט לך לביתך לשלום כי צריך אני לחזור וכשבא לביתו נתעלף והיה צעקה גדולה עד שנתאספו שכיניו והעירו אותו. ושאלו אותו מפני מה נתעלף וסיפר לפניהם המעשה. אמרו לו נלך לר' אברהם והלכו כולם לר' אברהם וכשראה אותם שחק אמר מסתמא אבי קרא אותו אמרו לו מנין אתם יודעים השיב כי אבי אמר לי שיקרא אותו.

 

41    🔗

עוד סיפר ר' נחום הנ“ל כי אמר ר' אברהם הנ”ל היה בעיר חוואשטאב סגור ומסוגר ולא זכו לראות פניו. ור' נחום שיבח אותו לפני אנשי העיר והיה להם געגועים לראותו. פ“א היה ברית מילה ונתנו לר' נחום כל הכיבודים של ברית מילה ולר' אברהם נתנו מצות סנדיק ואחר התפילה המתינו עליו עד בוש כי היה מאריך בתפילתו. ונתקבצו בבה”כ עם רב כדי לראותו. וכשאמרו ר' אברהם הולך לבה“כ נפל פחד עליהם ולא נשארו בבה”כ כי אם ערך עשרים אנשים. וכשבא לב“כ כי הילוכו היה במרוצה והבין הרב דקהילה כי הולך למקומו ונשמט עד הזוית ובא וישב על מקום הרב והניח ראשו על ידו על הסטענדער והביאו את התינוק על הבימה והוא נשען על ידו. ואמרו לשמש לך והודיעו שהביאו את התינוק ולא רצה לילך מחמת הפחד. ואמרו לאחרים שילכו ויודיעו לו ולא רצה שום אדם לילך. ובתוך כך בא בעצמו על הבימה. ואמר ר' נחום כ”כ נתפחדתי בבואו עד שנפל הסכין מידי וחטפתי את הסכין בראש הלהב ועד היום אין אני זוכר אם ברכתי ברכות המילה מחמת פחד. ונתתי לו שיברך ברכות מציצה ובירך. וכשבא ר' נחום לביתו היה יושב ודומם ותוהה. והגבאי שלו הביא לו ב“פ קאווע לשתות ולא רצה ודחק אותו וביקש אותו הגבאי שישתה דווקא והשיב לו שוטה איך אפשר לשתות קאווע כששומעים שאדם עובד עבודה כזו להי”ת:

 

42    🔗

(ומשם אדמו“ר נבג”מ שמענו שמוהר“מ מטשארנאביל היה סנדק והרב מ' אברהם ז”ל היה מוהל. וכאשר אמר ברכת המילה ביראה גדולה נפל הסכין מידו מפני פחד ורעדה מגדולתו ית'. ואחרי זה שאל הרב מוהר"מ אותו על היראה הגדולה מה טיבה והשיב בעיני יפלא האיך אפשרי לשאול שאלה כזו).

 

43    🔗

שמעתי מהרב מ' מנחם ששמע מפי כלת הרב המ“מ הגדול אשת הרב מ' אברהם הנ”ל: כשנתאלמן בנו הק' מ' אברהם זצ“ל קרא לשני חשובי העיר ואמר בקשתי שתסעו לק”ק קרעמניץ ותשדכו לבני שי' בת הרב מ' פיוול בעהמ“ח ספר משנת חכמים ותביאו אותה לכאן. ומיד עשו כאשר צוה עליהם והכינו לעצמם עגלה טובה עם סוסים וגם בגדי כבוד שיהיה להרב לתפארת ושמו לדרך פעמיהם עד שבאו לק' הנ”ל ועמדו בבית אכסניא. וכשנחו מדרכם תיכף אחר התפילה הלכו לבית הרב מוהר“פ הנ‘. והרב הנ’ היה דרכו שלא לעסוק בשום עסק פרנסה בעולם כי אם לעסוק בתורה כל הימים לרבות הלילות רק אשתו היא היתה עקרת הבית לעסוק בפרנסה. ויהיה כאשר באו לביתו והנה אשתו באתה מבה”כ. ותשאל להם לשלום ותאמר אחי מאין באתם ויאמרו מק“ק מעזריטש. ותאמר מה מעשיכם פה איזה מו”מ או דבר אחר. ויספרו לה המעשה איך שרבינו הגדול שלח אותנו לדבר בבתה שתנשא לבנו שנתאלמן מקרוב. ויהי לצחוק בעיניה כי לא ידוע את הרב ולא שמעו את שמעו. ומה גם כי הבתולה היא בת י“ב שנה ולא עלה על דעתם מעולם לחפש ולחקור עדיין אחר שידוכים לשדך את בתה. ואחרי רבוי הצעת הדברים נכנסו דבריהם באזניה. ותאמר הלא בעז”ה בעלי בביתי. מה איכפת לי כטוב בעיניו יעשה. ושלחו אחריו לבהמ“ד ובא לביתו. והציעו דבריהם לפני הרב מוהר”פ הנ‘. עד שישר הדבר לפניו ומיד צוו שיבא הסופר לכתוב התנאים במז“ט. וכאשר התחילו לכתוב התנאים אמרו המשולחים כטוב בעיניכם כתבו על המלך רק בזמן הנשואין אמרו שא”א בשום אופן להרחיב הזמן. והם טענו הלא ארז“ל נותנים לבתולה י”ב חדש. ובפרט שעדיין לא עלתה על מחשבתנו להשיאה בקרוב ואין לה בגדים ומ“כ מן המוכן. והשיבו הם על זאת אין אנחנו מקפידים אבל זאת א”א בשום אופן להרחיב זמן החתונה כ"א היא תסע עמנו תיכף ומיד. ואחרי אשר מה’ יצא הדבר הסכימו גם לזאת. ונשאר ההסכמה שהרב מוהר“פ בכדי שלא יבטל מלמודו ישאר בביתו. והכלה עם אמה תסע על החתונה. ושכרו עגלה טובה עם סוסים בשבילה גם כן ונסעו עמהם. והנה בכל הדרך היתה פליאה בעיניה על עצמה מה זאת היה להם שנתפתו לזאת. ואח”כ באו לק“ק ראוונע באו כל אנשי העיר מקטון ועד גדול אנשים ונשים וטף לקבל פניהם וליתן שלום להכלה של הרב הגדול. נתקררה דעתה מעט ואח”כ בבואם לק“ק מעזריטש יצאו לקראתם מחוץ לעיר אנשים וטף עד שהוכרחו לילך בנחת מפני רוב עם שיצאו לקראתם. ובבואם העירה יצאו כל הנשים לקראתם ליתן להם שלום עד שבאו נגד בית הרב. יצא הוא ובנו לקבל פניהם ונתנו להם שלום. ואח”כ נסעו לאכסניא שלהם. והיה החתונה שבעת ימי המשתה בשמחה גדולה ואמרו ד“ת כיד המלך. ואחר החתונה נסעה המחותנית לביתה בחדוה רבה. כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת. והרב קרב את כלתו מאד. ויהי היום ותחלום והנה נכנסה לטרקלין גדולים ושם יושבים סנהדרין זקנים ונשואי פנים ויבקשו ליקח את בעלה ממנה. ותצעק לפניהם ותטעון כמה טענות לפני הב”ד. ותיקץ והנה חלום. אבל לא סיפרה לשום אדם. והגם כי היתה בבית הרב לא סיפרה לו. ויהי בלילה השנית ותחלום ג“כ כנ' ולא סיפרה דבר. ובלילה השלישית חלמה ג”כ כנ“ל והיא טענה הרבה לפניהם עד שלבסוף אמרו לה ראה מפני שטענותיך נכוחות מאד לכן נותנים אותו לך במתנה על שנים עשר שנים. ולמחרתו כשבאה להרב בבקר נתן לה הרב גודל תשואת חן ויברך אותה עבור טענותיה הנכוחות אשר האריכו זמנו י”ב שנה. וכן עלתה לו. ויהי אחר כמה שנים עלה הרב לשמים ושבק חיים לכל חי. ועכ“ז בכל צרתם או איזה דבר המצטרך היה נגלה הרב בחלום אליה והיה מצוה לה מה לעשות. פ”א בליל ו' בא בחלום אליה ואמר תאמר לבעלך או שיחליף דירתו בדירתך או עכ“פ יעמיד ספרים שלו בחדר שלך. ובבקר אמרה לבעלה ולא השגיח על זה. ואמר למה לא אמר לי ואמר לך. ובעו”ה נשרף חדרו עם הספרים. בלילה ויהי אח“ז נסע הרב מוהר”א על המדינה ובבואו לק“ק חווטסטוב קיבלו אותו בכבוד גדול. וקיבלו אותו לרב ונתנו לו פסיקת דמים ושלחו שליח אחר אשתו שתבא ג”כ לשם על ימים נוראים. ויהי בבואם בא הרב המגיד בחלום אליה ויאמר לה לא תסע על הפורין האלו לק“ק חוואסטוב. ויהי בבקר ותמאן מליסע והיה רעש גדול בין הצדיקים מ' משולם זוסי' ומ' יהודה ליב כהן כי רצונם היה שתסע לשם למלאות רצון הצדיק. אבל היא לא השגיחה עליהם. ולא ארכו הימים עד שבעו”ה נגנז ארון אלקים שם בק“ק הנ”ל ושלחו שליח לק“ק האניפאליי'. ונתביישו הצדיקים מאד ממנה אשר האשה הטיבה לראות יותר מהם. אבל הם הסתירו הדבר ממנה רק גלו הדבר לבנה הרב מהור”ר שלום שהיה קטן בכדי שיאמר קדיש באופן שלא יגלה לאמו. אבל היא מרוב חכמתה נפלא בעיניה על זריזות בנה לקום בבקר השכם לילך לבה“כ מה שלא היה רגיל בזה. והיה כאשר הלכה מבה”כ סמכה את עצמה לכותל בהמ“ד לשמוע אם אומר בנה קדיש יתום. אבל לא עמדה על בירור הדברים עד שאחר התפילה פיתתה את בנה בדברים ותאמר מה אתה מסתיר את דבריך הלא שמעתי מאחורי הכותל איך שאמרת קדיש יתום. עד שהוכרח לגלות האמת ותתאבל על בעלה. ואחרי עבור שבעת ימי אבלות נסעה לק”ק חוואסטוב לקבל עזבון בעלה. ויהי בואה לשם קיבלו אותה בכבוד גדול. ולכבודה עשו בשבת זו סעודה באכסניא שלה ואכלו כל אנ“ש שם לכבודה בכדי לנחמה מעט אבל היא לא קיבלה תנחומין. ויהי בסעודה השלישית נתאספו לשם כמעט כל אנשי העיר וישוררו זמירות כנהוג. והיא במר נפשה ישבה נעצבת על מטה כבודה עם אשת הבעה”ב. ותנמנם ותחלום והנה טרקלין גדולים נאים ומהודרים. ותפתח פתח א' ויבא בעלה הרב מ' אברהם לבית מאיר כשמש בצהרים שמח מאד. ואחריו נכנסו כמה זקנים נשואי פנים. ויאמר להם רבותי שבו וישבו סביב השולחן ויאמר להם הנה זוגתי תחי' יש לה תרעומות עלי על כמה דברים שנהגתי בפרישות יתירה והדין עמה ואני מבקש ממנה מחילה לפניכם. ותאמר מחול לך בלב שלם. ויאמר עוד לפניהם הנה התורה התירה שתנשא לבעל אחר ובפרט שהיא ילדה בת כ“ד שנה ולא אוכל למנוע אותה אבל אם תסכים שלא להנשא לאחר אזי כל מחסורה עלי ובניה בוודאי קודם שתבא לביתה יהיה לכל אחד מעמד טוב ותיקץ. ומיד פניה הנזעמים לא היו לה עוד כי נתנחמה מדבריו. ויהי כבואה לביתה מיד נזדמנו לה שדוכים לבניה ולבנותיה. וה' שלח ברכה במעשה ידיה ונתפרנסה בכבוד מן החנות שהיה לה באופן שלא חסר לה מכל הצטרכותה. ובעת הצורך היה נראה חותנה הרב אליה להגיד לה מה תעשה. והנה אחר זמן רב מתה אשתו של הרב הגדול מ' מנחם מטשארנביל. והוטב בעיניו לקחת את האשה הנ”ל לאשה. ונתייעץ עם בנה הרב מ' שלום ני' שהיה חתן בתו וישר בעיניו ג“כ כי הוא היה עדיין רך בשנים. וישלח את הרב הנ”ל לדבר באמו. ויהי בדרך ויחלום הרב מהור“ש והנה טרקלין גדולים נאים ומהודרים ואביו הרב זצוק”ל עומד על פתח הטרקלין ושני ידיו על הגג ויזעק בקול גדול ויאמר מי הוא זה ואיזו אשר מלאו לבו לכנוס בטרקלין שלי. ויקץ ויבן עד היכן הדברים מגיעים ויחזור לביתו לשלום.

 

44    🔗

הרב הגדול מ' דוב ז“ל ממעזריטש צוה פעם א' לתלמידו הרב מ' אהרן קארלינר שיסע לביתו דרך איזו קהילה ידוע. ועשה כן כפי ציוויו ויהי בבואו להעיר הידוע וחפש באמתחתו והנה שכח כיס הטלית והתפילין. והנה הרב הנ”ל מעולם לא התפלל בטו“ת שאולים. ושלח לחנות ליקח טלית ולעשות בו ציצית ובעצמו הלך להסופר לקנות תפילין. ויהי כאשר נתן הסופר התפילין לידו מיד צעק הרב. אתמול בא על אשת איש והיום מוכר תפילין. רשע תן תודה! והודה על חטאו. ויהי כהתודותו ונעשה חקירות ובדיקות וימצאו כמה וכמה אנשים ונשים אשר כולם נתגואלו בחטאים אשר היה נצרך ליותר ממאה גיטין. ובענין א' היה לו שאלה ולא ידע מה לעשות הוכרח לשוב להרב הגדול מוהר”ר. ויהי בבואו סיפר לו הרב מוהר“ד כל המאורע וגם נדון השאלה מה שהיה מסופק בזה והאיך הוא הלכה למעשה. וקודם נסיעת הרב מוהר”א לק“ק הנ' עוד הפעם אמר הרב הנ”ל יסע עמך הרב מ' מנחם מענדל שהוא יודע לדבר בלשון פולש וגם תקחו עמכם בגדי לבן של שבת. וכן עשו. והנה בנסיעתם אמר הרב מוהרמ“מ הנה נסיעתינו הוא רק לסדר הגיטין א”כ למה נצרך לזה לדבר פולש וגם הבגדי לבן. אין זה אלא שרבינו רואה בעין השכל שהרשעים נתחרטו על הודאתן והלשינו לשר העיר. וכך הוה שבביאתם לעיר העמיד השר שומרים שיביאו אותם תיכף להשר. ורצונו היה לעשות להם רעה והרשעים הטמינו א“ע אצל השר בחדר אחר. ויהי כבואם אל השר לבושים בבגדי לבן מצאו חן בעיניו ויקבלם בכבוד גדול ויצו להם לישב אצלו. ויהי בדברם אמר השר להם מה שי' אלו הרבנים האלה לכאן. ויאמר הרב מוהרמ”מ היות שהרב מוהר“א הוא איש אלקי וראה שיש קטרוגים גדולים על העיר שלך אשר נגזר עליה כליה ממש מפני שאנשי העיר המה רעים וחטאים לה' מאד ובפרט בעניני ניאוף. וצריכין כמה נשים להתגרש ובאנו אליך כי אתה שר העיר ומוכרח אתה לפקח בטובתם. ויהיה כדברם אליו נזכר דברי הרשעים. צוה להם שיצאו וידברו עם הרבנים. ומיד הרעיש הרב מוהר”א עליהם בקול רעש ורוגז והוכרחו להתודות על כל החטאים לפני השר. וצוה השר עליהם לעשות גירושין ונתן להם תקיפות גדולות:

 

45    🔗

בק“ק א' היו לאנשי העיר יסורים ונגישות גדולות מהקאמיסאר שלהם עד שממש לא יכלו לסבול. והיתה ביניהם עצה שאין להם אופן אחר כ”א לשלוח שליח להדוכס שהיה רחוק מהם ערך שמונים פרסאות. ובחרו שני אנשים אפרתים א' זקן ונשוא פנים והשני איש רך בשנים. והזהירו אנשי הקהילה למע“ה שיזרזו את נסיעתם כי קרוב זמן הקאנטראקט וכאשר יאחרו הזמן אפילו יום א' יהיה מעוות שלא יוכלו לתקן. והנה דרך נסיעתם היה על ק”ק מעזריטש ובאו לאכסניא ביום א' בבקר לשם והתפללו באכסניא. בין כך וכך דבר הבעה“ב עמהם מה עסקיהם ולהיכן פניהם מועדות לנסוע וסיפרו לו כל המאורע. אמר הבעה”ב עצתי שתלכו אל רבינו הגדול לשאול פי קדשו מה תעשו. והגם כי הזקן היה מסרב מעט עכ“ז השני שהיה רך בשנים נמשכה לבו לעצתו. ופתה את הזקן שילכו להרב וכן עשו והנה בביאתם להרב מצאו שם רוב עם שרוצים לכנוס לפני ולפנים ונשתהו כמה שעות עד שמצאו את הגבאי שלו ואמרו לו שרצונם לכנוס להרב. והלך הגבאי להרב והשיב להם בשם הרב שילינו פה הלילה. ולמחר ישיב להם תשובה. והיה קשה להאיש הזקן מאד עכובם כי היו נחוצים מאד לדרכם מפני שהזמן קצר מאד. עכ”ז היו מוכרחים ללון שם. וביום המחר אחר התפילה באו שנית לבית הרב ונתעכבו ג“כ הרבה עד שהגיע לסדרן. הלך הגבאי פעם ב' להרב והשיב להם בשם הרב שילינו עוד לילה א' פה. והיה קשה להם הדבר מאד והיו מתחרטים מאד על הליכתם אליו. עכ”ז היו מוכרחים להתעכב עד יום ג‘. וכשבאו ביום ג’ באה להם תשובה מהרב שלא יסעו בדרך הידוע כ“א בדרך אחרת אשר היא ממש עקומה והאיש הזקן נתכעס מאד על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר. ועכ”ז שמעו לדבריו ונסעו בדרך אשר צוה עליהם הרב. והנה בנסיעתם במר נפשם על עכובם. נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם הגשם מן השמים ממש גשם שוטף. ובתוך כך תעו מן הדרך. והיה להם צער גדול מאד. ונסעו כך עד שבאו לכפר א‘. ומאד נתקררו מן הגשם ורוח שהיה ועמדו שם ללון ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה אותם בלילה וצוו עליו שיביא הסוסים בהשכמה. ולמחר השכימו ועמדו להתפלל וגמרו תפילתם ועדיין לא הביאו הסוסים והיה להם צער גדול מאד מעכובם כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע. ובין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים לחצר השר. מפני שנמצאו בהיזק וביקשו את הבעה“ב שיסע להשר לבקש הסוסים. אמר הבעה”ב שבוודאי לא ילך להשר כי מלבד שבוודאי לא יחזיר הסוסים אלא אפילו יכה אותו מכת אכזריות. כי כן דרכו מעולם ורצו לשלם להבעה"ב עבור טרחתו שילך לשם. ולא רצה בשום אופן כי גופו חביב עליו מממונו. והוכרחו הם במר נפשם לילך בעצמם להשר. והנה כאשר הגיעו להחצר ראו עבד א’ ונראה להם שהוא עבד הדוכס שלהם. וכיון שראה העבד אותם הכיר אותם ג“כ שהם מקהילה הידוע. כי הוא היה כמה פעמים עם הדוכס. ושאלו את העבד מה טיבך בכאן. והשיב כי אני בכאן עם הדוכס ונתמלאו שמחה והלכו עמו להדוכס. וכשראה אותם שמח הדוכס לקראתם מאד. ושאל מהם להיכן הם נוסעים וסיפרו לו כל המאורע ופעלו אצלו כל מה שביקשו עצהי”ט. ונתן להם מכתבים. עוד אמרו לפניו הסוסים שלנו נתפסו אצל השר שלח הדוכס להשר שישיב להם תיכף ומיד הסוסים שלהם ונסעו בשמחה גדולה ובאו כמה ימים קודם זמן המוגבל. וראו בעיניהם כי דבר ה' הוא מרישא לסיפא.

 

46    🔗

מה ששמעו מהרב הק' מ' זוסי' מהאניפאלי ששמע מאחיו הרב מ' אלימלך זצוק“ל. פ”א עלה למעלה, פגע בהרב בעל חסד לאברהם. ושאל אותו רבי הנה אני חברתי בעז“ה עשרה חיבורים קדושים והמה חשובים מאד בג”ע. אמור לי מפני מה מרעישים כל העולמות מתנועותיכם למטה אמור לי מה מעשיכם כי לא נוכל לעמוד על עמקם עד היכן הדברים מגיעים:

 

47    🔗

הק' ר' שמעלקא ואחיו הרב מ' פנחס נבג“מ נתבקשו ביחד על כסא הרבנות בק”ק פפד“מ ובק”ק ניקלשפורג. ובהיות שק“ק פפד”מ היה קהילה גדולה ונכבדת מק“ק נ”ש לא הכריעו אנשי הקהילות ביניהם מי ישב על כסא הרבנות בפפד“מ ומי יהיה בק”ק נ“ש. ואמרו שהם בעצמם יכריעו ביניהם והגם כי הרב מ' שמעלקא ז”ל היה זקן מאחיו עכ“ז ברוב ענוותנותו אמר כי אחיו הרב ר”פ הגון יותר לרבנות דק“ק פפד”מ. ואחיו תלה הגדולה באחיו הגדול ממנו והסכימו שניהם שכאשר יפטרו מרבינו הגדול המ“מ דק”ק מעזריטש ישאלו את פיו הק' וכאשר יגזור אומר כן יעשו. ועוד ישאלו ממנו מאמר א' מהזהר אשר לא יוכלו לעמוד על הבנתו. וכשבאו לבית הרב התחילו האחים מדינים זה עם זה מי ילך בראש. כי כל א' אמר לאחיו שהוא גדול ממנו. ומיד אמר הרב המגיד בזה“ל הרב דק”ק נ"ש ילך בראש כי הוא גדול האחים. וכשנכנסו לפנים סיפר להם הרב מעשה משר א' ממנהגו עם עבדיו והיכליו. וכשסיים הספור צוה להם שילכו לשלום. ולא שאלו ממנו מאמר הזהר וכשבאו על אכסניא שלהם נתיישבו בדבר. כי בוודאי לא סיפר לבטלה וראו בעינא פקיחא שהוא משל ומליצה, ומתוכו הבינו מאמר הזהר על בוריו:

 

48    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו ר' גדליה ז“ל ששלח הרב החסיד ר' יחיאל אב”ד דדק“ק קאוולע איש אחד למדן וחכם לתהות על קנקנו של הבעש”ט. וחלה בדרך ובא לק“ק מעזיבוז ובאכסניא ושכב באכסניא על התנור והיה לו חמימות גדולה. ושלח הבעש”ט את גיסו ר' גרשון אליו וישב אצלו על התנור ואמר לפניו דברי תורה ואח“כ אמר לו בא עמי לתפלת המנחה. ובדרך הרגיש א”ע שהוא בריא וסבור שהוא הבעש“ט. אמר לו האתם הבעש”ט. ענה ואמר לו היי' היי' אני הרב ומי יתן שיהיה לי עולם הבא מה שרבינו מרויח בעשן לולקע אחת. ונתקרב הרב ר' יחיאל להבעש“ט. שמעתי מגיסי ר' מרדכי ששמע מר' יחיאל מקוליווער . פ”א בא איש אחד ממדינת ליטא ששלחו אותו בני מדינתו לתהות על קנקנו ונתאכסן אצל ר' יחיאל הנ“ל ואכל אצל הבעש”ט. וכששמע בעש“ק התפילה של הבעש”ט הוטב בעיניו מאוד ולאחר התפילה הלך אחר הבעש“ט לביתו. וכשבא הבעש”ט לביתו התחיל לצעוק על עבדו ורגז עליו שילך מהר אל הסוסים כי סוס א' חנק א“ע והעבד מתחנן לו ואמר אדוני אלך תיכף. וחזר ורגז עליו ורצה להכותו. הלך העבד והציל הסוס וכשראה האורח הנ”ל את הכעס מהבעש“ט תמה מאוד ואמר בלבו אחר תפילה כזו יהיה נחשב בעיניו סוס אחד לכעוס על עבדו ובפרט בשבת. ובבקר כששמע תפילתו הוטב בעיניו ואעפ”כ זאת הקושיה נקבע בלבו. ואחר שבת כשרצה לנסוע לביתו גילה הדבר לפני ר' יחיאל הנ“ל והלך לדרכו. ור' יחיאל סיפר הדברים לפני הבעש”ט וכעס ואמר מה להם לתהות על קנקני. אספר לך שיהודי אחד הלך בדרך ונגה לו בעש“ק ולא יכול להגיע לישוב על ש”ק. ועלה בדעתו ופנה מן הדרך לשדה לצד לשבות שם. ובא גזלן אחד והתחיל להכותו ורצה להרגו והיהודי זה היה מגושם מאוד ולא הייתי יכול לתוקפו כי אם בדבר הבהמה. ע"כ הטלתי אימה ופחד על עבדי וכל מה שהטלתי יותר פחד על עבדי נפל עליו פחד על הגזלנים עד שהניחו אותו בחיים ותראה שיביאו אותו מהרה לעיר וכן היה.

 

49    🔗

שמעתי מחמי ז“ל שאמר הבעש”ט על עצמו שהוא גלגול רבינו סעדיה גאון וספרתי הדבר לפני הרב דקהילתינו ואמר הרב שהוא יודע שהיה הבעש“ט שוקד ללמוד ספרי רס”ג הנ“ל. פ”א ביקשו אנשים שידרוש להם אחר התפילה ודרש ובתוך כך זע וחרד כמו בתוך התפילה ואמר בתוך הדרשה. רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי אני אומר (אלא לכבוד ב"א ובית אמי) הרבה ידעתי והרבה יכולתי ואין איש כזה שאוכל לגלות לו.

 

50    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו וגם מהרב דק“ק פולנאי שבק”ק איזבארז נתראו בבה“כ של נשים שני לצים. והיו מפחדים הנשים עד שהוכרחו לעזוב את בה”כ. והלך הרב ר' חיים מ“מ דקהלתינו וישב בב”כ ולמד שם וגירש משם את הלצנים והלכו והזיקו שני ילדים שלו. ושלח אחר הבעש“ט ולן בבית התבודדותו עם הסופר מ' צבי. וציוה שיביאו את הילדים אצלו למקום לינתו ועשו כן. וכששכבו לישן והיה המשכב של הבעש”ט בראש השולחן והסופר שכב בעבר השני לראש הבעש“ט ועד שלא ישנו באו שני המזיקים לבית ועמדו אצל הפתח ולצצו מן הבעש”ט איך הוא מזמר לכה דודי. והבעש“ט קם וישב על מטתו ואמר להסופר הראית. והסופר ג”כ ראה ותחב את ראשו תחת הר של הבעש“ט ואמר הניחה לי. וכשגמרו לדבר הלכו אל הילדים. קפץ הבעש”ט מן המשכב וגער בהם ואמר להם להיכן אתם הולכים והם לא פחדו ואמרו מה איכפת לך. והתחילו פ“ש להתלוצץ ולזמר לכה דודי בניגון של הבעש”ט. ועשה מה שעשה ונפלו השני מזיקים לארץ ולא יכלו לקום. והתחילו להתחנן לפניו ואמר תיכף תראו שהילדים יבריאו. אמרו האחד מה שעבר אין כי הזיקו אברים פנימיים ועכשיו באנו להזיק אותם עד גמירא אך שמזלם שרומע“ל בכאן. שאל אותם איך ומה ולמה באתם לבה”כ. השיבו כי החזן הי מתפלל בבה“כ והיה לו משורר שקורין באס והיה נואף גדול ובעת מזמרותו היה כוונתו שיטיב בעיני הנשים. והיה לו הירהור וגם הנשים הרהרו עליו ומשני ההרהורים הללו נבראו אנחנו שני מזיקים זכר ונקבה. וחיינו הוא בבה”כ. אז נתן להם הבעש“ט מקום אצל באר אחד מקום שאין בני אדם מצוים שם. החסיד ר' יוסף מזורניץ הנקרא ר' יוסף מלמד היה בעירנו בק”ק ליניץ ואני לא הייתי בקו הבריאה בעיר ההיא ולא יכולתי לישב עמו רק שנתתי לו שלום. ולא שמעתי ממנו בעצמו וחבירי שמעו ממנו וסיפרו לפני. וביד מ' יוסף היה מונח תמיד מעות שלישית והמעות של הרב הנ“ל היו ג”כ אצל מ' יוסף הנ“ל. ובעת הזאת היה פיסול מטבעות והיה מריבות ע”י זה. ואמר ר' יוסף נלך להרב המגיד ויעשה פשרה בינינו. והלכו להרב המגיד ועשה פשרה ביניהם והלכה הרבנית לביתה ור' יוסף נשאר עדיין אצל המגיד. אמר המגיד לר' יוסף הרבנית הלז היא לאחר יאוש. ומחר הרגישה בעצמה חבלי לידה והבינה שהיא מקשה לילד ושלחה אחר ר' יוסף ואמרה לו בבקשה שימחל רומע“ל. ע”כ לילך אל המגיד שיעשה בשבילי פ“נ והיא שמעה מן המגיד כנ”ל. אמר לה אם תתן לי המפתח מן התיבה שאקח מעות כל מה שאחפוץ אלך ואם לאו לא אלך. ונתנה לו המפתח ונתנה לו פטשילא ולקח ק“ס זהובים ובא אל המגיד. אמר לו המגיד למה באת הלא אמרתי לך המעמד שלה. אמר ר' יוסף היא נתנה לי המפתח ונתנה לי רשות על כל המעות שיש לה ותיכף שלח המגיד אחר ר' מיכל ז”ל ואחר רבי ליב כהן ז“ל ור' יוסף הנ”ל שילכו למקוה. והמגיד עדיין היה יכול לילך ברגליו אלא שלא יכול לילך למים והלכו הם שלשה וגם המגיד הלך עמהם ונכנסו השלשה למקוה והמגיד עומד עליהם. ושהו תחת המים וכשעלו מן המים אמר המגיד עדיין לא פעלתם. וטבלו כן כמה פעמים. ואמר ר' יוסף ז“ל שהמגיד רצה ללמוד אותי הכוונות אבל יותר טוב אלך בתמימות שלי. ושהו במקוה עד בוש ונתקרר ר' יוסף כי היה זקן ואמר. רבש”ע הבא לי במתנה את הרבנית ואם לאו אני בסכנה ואח“כ צוה להם שילכו מן המקוה ויעלו כי ת”ל פעלתם שתחי' הרבנית ותלד שלשה בנים. ואמר כמה זכרים וכמה נקבות ואין אני זוכר. והמגיד צוה מקודם שהלכו למקוה שיבשלו תבשיל עם הרבה בשמים כדי שיתחמם אחר המקוה. ולאחר אכילתו אמר המגיד שיטמין א"ע שלא ימצאוהו. כי יהיה רעש גדול. גם סגר הדלת בעדו ולא הניח שום אדם לכנוס עד שילדה הבנים וחיה.

 

51    🔗

שמעתי מר' מאיר מאנפאליע שר' יוסף מלמד הנ“ל היה דר בעיר ושכחתי שם העיר והיה ביתו סמוך לבית עבודת אלילים. פ”א בא הבעש“ט לעירו וראה ביתו סמוך לבית ע”א ואמר בבית זה דר איש צדיק. וכשבא ר' יוסף להקביל פניו שאל מפני מה אתה דר סמך לבית א“ע. והשיב לו אני איש עני מאוד אילו היה לי מעות הייתי מטלטל את ביתי למקום אחר. ולא איחר הדבר ונשרף בית ע”א ולא הניח שר העיר לבנות שוב בית אחר במקום הזה.

 

52    🔗

גם שמעתי מר' מאיר הנ“ל שהיה באותו העיר אומן הנקרא שיפאוואל והיה מתפלל בקיץ ובחורף בבה”כ בקביעות אפילו לא היו עשרה בבה“כ היה מתפלל ביחידות. פ”א ראה הבעש“ט בעיר הזאת בעת שעשן הלולקע קודם התפילה והסתכל בחלון את האומן הולך לבה”כ ונזדעזע מאוד. ואמר הבעש“ט לבה”ב צא וראה מי הוא זה שהלך וטלית ותפילין בידו. יצא הבע“ב וראה ואמר אומן א' הולך לבה”כ ואמר הבעש“ט לקרוא לו שיבא אצלו. ואמר אליו בה”ב ידעתי שהוא שגעון ובוודאי לא ירצה לילך ושתק הבעש“ט. ולאחר התפלה שלח אחרי האומן הנ”ל שיביא לו ד' זוגות פוזמקאות. בא והביא עמו הפזמקאות. אמר לו הבעש“ט זוג פוזמקאות בכמה. אמר לו כ”ז א' זהב וחצי. ואמר לו שמא זוג במקח א' זהב ולא ענה אותו דבר. וצוה הבעש“ט לאחר שיפסיק המקח עמו ואמר לו אותו האיש שמא תמכור בפחות מזהב וחצי אמר לו אלו רציתי למכור בפחות הייתי אומר בפעם ראשון בפחות. ושילם לו הבעש”ט בעד הד' זוגות זאקין הנ“ל. ושאל אותו מה אתה עושה ואמר אני עושה אומנותי. ושאל אותו איך אתה מתנהג. אמר אני עושה לא פחות מארבעים זוג או חמשים זוג ובפעם אחת אני מניח אותם בעריבה גדולה שיש לי עם מים חמין ואני דורך אותם עד שנעשו כתיקונם ושאל אותו ואי אתה מוכרם. והשיב לו אני איני יוצא מפתח ביתי והחנוונים באים לביתי וקונים ממני. והם מביאים לי צמר אשר קונים בשבילי ואני נותן להם רווח בעד טרחתם וגם לרומע”ל לא הלכתי אלא לכבודו ואינו הולך מפתח ביתי כ“א לבה”כ אם יש מנין אני מתפלל בצבור ואם אין שם מנין אני מתפלל ביחיד על מקומי. ושאל אותו הבעש“ט ואם הוצרכת לנשואי בניך מה אתה עושה והשיב השי”ת עוזר לי מני' ובי' מן האומנות שלי ואני עושה נשואין לבני . אמר לו הבעש“ט כשאתה עומד באשמורות הבקר מה אתה עושה. אמר אני עושה פוזמקאות ג”כ. ושאל אותו ותהילים איך אתה אומר. אמר לו מה שאני יכול לומר בע“פ אני אומר. אמר עליו הבעש”ט כי הוא יסוד בהכ“נ עד ביאת הגואל ב”ב א"ס ומזה נראה הנהנה מיגיע כפו בכשרות.

 

53    🔗

שמעתי מר' אהרן דק“ק מעזיבוז שסיפר לפני הרב דקהילתינו. פ”א נסע הבעש“ט לק”ק בראד ולן במקום אחד סמוך לבראד ובלילה חרד הבעש“ט וארכובותיו דא לדא נקשן עד שהעיר ר' צבי סופר ממשנתו מחמת קול הקשה. אמר לו הסופר מה זה החרדה וסיפר לו שבא אליו רבי ושאל אותי מי יותר טוב אתה או אברהם אבינו ע”ה. שאלתי אותו מה זה מהות השאלה אמר לי אתה תבוא לק“ק בראד ויעשו לך כבוד גדול אם ח”ו לא תתחזק תאבד כל מה שהיה עד הנה ונתחרדתי עד מאוד. וכשבא לק“ק בראד באו אליו הנגידים להקביל פניו במלבושי כבוד והוא התחיל לשחק עם הסוסים ולהחליק אותם ולהכות אותם בידיו כדרך המשחקים עם הסוסים ועתה דע לך עד היכן מגעת יראת חוטא של הבעש”ט.

 

54    🔗

שמעתי מפי ר' זעליג מק“ק לעטישוב אעפ”י שזו המעשה אינו מן הבעש“ט, אעפ”כ אני כותב מחמת שמזו המעשה נוכל ללמוד י“ש. מעשה באיש אחד שהיה רך בשנים והוא היה קרוב לר' זעליג הנ”ל וראה בחלום שהוא הולך עם שני חסידים בשדה ואמר זה לזה נלכה ונבקר את הגיהנם ונראה מה עושין בתוכו. הלכו ובאו לגיהנם וראו שער גדול ופתחו וראו שאין זה גיהנם ובתוך כך ראו שנעלם אחד מהם. ופתחו את השער השני וראו שזה ג“כ פרוזדור ונעלם השני ונשאר הוא יחידי. ושקל וטרי אם לכנוס או לאו וגמר בדעתו מאחר שאני בכאן אכנוס. ראה שזה הגיהנם ואיש אחד עומד בטלית ותפילן אצל השער. ושאל האיש אותו מה אתה עושה בכאן ומאין אתה והוא היה ממעזיבוז ואנשי מעזיבוז היו רגילים תמיד לומר שהם מק”ק באר שהיו סמוך לבאר אמר לו מק“ק באר אני ובאתי לראות הגיהנם. וראה גופים שנאכלו מאש כמו אוד מוצל מאש צבורים גדולים כמו אלומות בגורן. אמר אליו אותו האיש מאחר שאתה מק”ק באר לך מצד שני של אותו צבור ותראה איש אחד רך בשנים מק“ק באר מונח שם ג”כ. ונתבייש ממנו מאוד שהיו מחזיקין אותו לאיש הגון וחזר אל השער וראה שהגופים הן מונחים שקטים ולא דנין אותם. שאל אל האיש העומד על השער מפני מה אין דנין את הרשעים היום השיב לו האיש מזה ידעתי שלא אמרת יעלה ויבא בתפילות ערבית ע“כ שכחת שהיום ר”ח ובאמת כן היה. ואח“כ ביקש ממנו שיניחנו לצאת אמר אני אינו מניחך בשום אופן וביקש ממנו עוד ואמר הניחני שאני איש הגון אמר לו מה הגנותך שהלכת לקבץ נדבות והיה לך מחשבות גרועות ופירש לו המחשבות וחזר ואמר אני צריך לשלם בעד שכר לימוד התחיל אותו האיש לטעום בשפתיו ואמר יפה מאוד וטוב מאוד אעפ”כ אי אפשר להניח אותך לצאת. התחיל לבקש ולחנן אליו אמר לו איעצך החבא תחת טליתי ומהרה יבוא שר של גיהנם לכאן בסער גדול ויפתחו השער ותשמוט מן השער ותצא. וכשנשמע מרחוק קול רעש גדול מהשר של גיהנם התחילו הגופים לרעוד רעדה גדולה והוא התחבא תחת טליתו וכשבא שר של גיהנם ופתח השער השמיט את עצמו מן השער ויצא. ונכנס בו קצת רוח סערה והתחיל לשעול שקורין הושט ומחמת השיעול ניער משינתו. ומן היום ההוא והלאה היה לו חולשת השיעול שנה תמימה ומת מאותו החולי. ואותו האיש שראה בגיהנם שהוא מק"ק באר היה חי שני שנים אחר זה המעשה.

 

55    🔗

עוד שמעתי מר' זעליג הנ“ל ששמע מר' שניאור בן לאותו צדיק מ' משה שהיה מ”מ בק“ק ראשקוב שראה בק”ק לאדמיר כת“י מרב אחד שחיבר ספר ת”יעי ושם נאמר שראה המחבר בחלום שנכנס להיכל אחד בגן עדן וראה שהוא מפואר מאוד ולא שבעה עינו מלהסתכל בו. ונשתהה שם מחמת גודל יופיו. ובתוך כך ראה שם שנכנס הס“מ בדמות כלב להיכל זה ושם ישב ב”ד והלשין בפניהם על בן כפר אחד ואמר. אמת שהוא לומד בקביעות ובעל צדקה אבל יש לי טענה עליו שיושב בכפר זה כמה שנים ובכל שנה גזל את הנכרים שלו ועשה חשבון לפני הב“ד על סך גדול. וגערו בו הב”ד כמו שגוערין על כלב וברח. כששמע הרב את המלשינות דוה לבו עליו ולא רצה ללכת משם עד שישמע הסוף וכמו חצי שעה בא הס“מ פעם שניה וטען עוד טענתו וגערו בו פעם שניה וברח וחזר פעם שלישי ועמד לפני הב”ד ואמר מרי דעלמא אני באתי בטענה לפני הב“ד ואין משגיחין על דברי יצא כרוז מלמעלה שיפסקו לו דינו וכתבו לו פסק דין שיקח האדון דכפר הנ”ל את כל אשר לו ויקח אותו וב“ב בתפיסה או שישתמד אחד מזרעו והברירה ביד המוכסין ולקח הפסק בתוך פיו והלך לו. וניער הרב משנתו והצר לו מאוד על המוכסן כי אהב אותו מאוד ובפרט ששמע שהס”מ בעצמו שיבח אותו ושלח אחרי המוכסין. סיפר לו המאורע ובירר לו זה שיקח האדון את כל אשר לו ויתפוס אותו וב“ב בתפיסה ולא ישתמד ח”ו אחד מזרעו. וכן היה שלקח האדון כל אשר לו ותפס אותו וב“ב בתפיסה. והוצרך הרב לטלטל עצמו ולקבץ ממון על פדיון שבויים הל”ז ופדה אותו וב“ב. מכאן צריך לראות האדם כמה להרחיק א”ע מן גזל גוי כמו שכתוב בספרים שח“ו הס”מ גובה זה מהקדושה.

 

56    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהיה ר' ליבש דק“ק מעזיריטש אצל הבעש”ט בימים נוראים וחלה קודם ר“ה. ועסק הבעש”ט ברפואתו כל הלילה של ער“ה וגם הלילה של ר”ה ולא ראה סימן מיתה ח“ו כלל. וכשהלך לבה”מ בעת התפילה נתערב ר' ליבש הנ“ל ונחלש מאוד והודיעו להבעש”ט ולא שמע כי היו יראים לצעוק אליו בקול. וכשראה ר' יצחק דק“ק מעזיריטש כי לא פנה הבעש”ט צעק אליו בקול גדול וענה הבעש“ט ואמר למה לא אמרו לי. והלך במרוצה לביתו ומצא המלאך המוות עומד על גביו. גער בו בנזיפה וברח המ”ה .ולקח הבעש“ט את ר' ליבש בידו ותיכף הבריא והוליכו לבהמ”ד כי ירא להניח אותו בביתו פן ישוב ח“ו המה”מ. אח“כ אמר הבעש”ט שעל דבר זה רצו לדחות אותו מעה“ז ומעה”ב ואמר כי לא עשה דבר זה רק מחמת שבא אליו הדבר פתאום שלא ראה בו מקודם שום סימני מיתה וכשראיתי פתאום המה"מ דוה לבי עליו ועשיתי דבר זה.

 

57    🔗

שמעתי מהרב דקהילתינו איש אחד היה מק“ק מעזריטש וקצת עושר. וכשבא סמוך לימי זקנה חשב בלבו מה זה עשיתי כל ימי חיי ומה תהיה עלי שכליתי שנותי בהבל וריק בלא תורה ובלא מעשים טובים ולא ידע מה לעשות. ועלה בדעתו ליתן צדקה בסתר והניח בכל יום בכיס של תפילין של ר' יצחק א' טאלער. ומצא ר' יצחק הנ”ל המעות פעם ושתים ואמר בלבו מי הוא זה שנותן המעות לתוך כיס של תפילין שלי. וביקש מהשמש דבהמ“ד שיתן עינו מי ממשמש בכיס של תפילין שלי בעת התפלה ולא תגלה לשום אדם בלעדי. והשגיח השמש על זה עד שראה שזה האיש היה ממשמש בכיס של טלית ותפילין של רבי יצחק הנ”ל. ואחר התפילה גילה לר' יצחק אותו האיש. והתחיל ר“י לקרב אותו וללמוד עמו ששה סדרי משנה. וכל פרקי משניות שלמד עמו חזר עמו כמה פעמים עד שהייתה שגורה בפיו. וחזר ולמד עמו פרק אחר עד שגמר עמו כל פרקי משניות. ולמד עמו עין יעקב ג”כ באופן זה. וכשגמר משניות ועין יעקב נעשה קצת למדן ולמד ספרי יראים וספרי מוסר וספר זוהר וקנה עצמו לחברה משניות והיה לומד עד יום מותו. וכשנפל למשכב קודם מותו הלך ר' יצחק לבקרו והכריח אותו שיתן לו ת“כ שיתראה אליו בכל עת. והמנהג היה בעיר הזאת בעת הגסיסה באים כל החברה משניות בעת פרידת הנשמה ולמדו משניות ומשך השלשים למדו וגמרו כל המשניות בעד נשמתו. ולאחר שלשים נראה לר' יצחק הנ”ל ושאל אותו היכן מנוחתו. ואמר מנוחתי בין הצדיקים בגן עדן ואמת את הכל תקנתי בחיים רק דבר אחד נשאר עלי שלא תקנתי והחברה בלימודם בעדי תיקנו הדבר. והיה הולך ובא אליו בכל עת ור' יצחק היה שואל אותו מאמרי הזוהר וגילה לו האיך שלומדים המאמר בגן עדן. פ“א גילה לא' מאמר א' שאמר לו ולא בא אליו עוד זמן רב. ואעפ”כ הוכרח לבוא מחמת הת“כ [=תקיעת כף]. וכשבא שאל אותו מפני מה איחרת לבוא עכשיו שלא גליתי לשום אדם. אמר תדע כי העלו אותי לעולמות עליונים מאוד ומר לי מאוד לירד מאותן העולמות לזה העולם. ע”כ אחרתי לבוא והוכרחתי לבוא מחמת הת“כ. ע”כ בקשתי מרומע’ל שימחול לי הת“כ ומחל לו הת”כ.

 

58    🔗

עוד שמעתי מהרב דקהלתינו. פ“א נתקבל בן ר' יוסף יוזפא מק”ק אוסטרא לאב“ד בק”ק פולונאי והביא עמו דיין אחד בכדי שיוכל להעיז את המוכיח ז“ל. ובשבת התפלל המוכיח לפני התיבה. ושמע ר' יצחק הנ”ל שהדיין מקלל את המוכיח בשעת התפילה ולא ענה אותו דבר. ואחר התפלה ביום א' אחר שבת אמר ר' יצחק שמעתי היטב שקיללת את המוכיח רבינו והיה מריבה ביניהם. ובתוך המריבה הביט אליו ואמר אתה לבוש בתפילין פסולין. ולקחו התפילין מראש הדיין והוציאו הפרשיות ונמצאו שהם פסולין. ונתאמץ הדיין להכשירן ע“פ ש”ע והראה לו ר' יצחק הוא ע"ה ואינו יודע הדין. ומחמת בושה ברח הדיין מן העיר.

 

59    🔗

ועוד אירע שהכיר ר' יצחק בתפילין על ראש איש אחד. כי לפני מותו היה כלוא בבית מחמת חלישות ועשה מנין בביתו. ואיש א' מבני העיר היה מתפלל שם ואחר התפילה היה לומד. וכמדומה לי ששמו ר' בירך. הביט אליו ר' יצחק ואמר לו בירך נראה לי פסול בתפילין שלך. והסיר אותם מראשו ונתן לו להגיה ומצא שהם פסולין מעת כתיבתם. והתפילין היו אצלו מעת שנעשה בר מצוה כי היו מסופר טוב והיה מחזיק בם והוא היה לערך ששים שנה בעת ההיא. והיה לו מר מאוד שלא קיים מצות תפילין כל ימיו והפציר בר' יצחק הנ“ל שיכתוב לו תפילין והבטיח לו ר' יצחק. אך מחמת חולשתו דחה אותו מיום ליום עד שכתב לו פרשיות של תפילין. ואח”כ הלך לביתו ואמר לו אל תאמר שלא כתבתי תפילין כאלו מימי אלא אפילו מימות עזרא ואילך לא היו תפילין כאלו. וכמו שני שעות אחר זה מת ונפטר מעולם. וזה ר' יצחק היה אחיו של ר' יוסף מקאמינקע.

 

60    🔗

שמעתי מהרב דקהלתנו מעשה באם של האחים ר' יוסף ור' יצחק הנ“ל שהיה דירתם בק”ק שאטאנאב ושמה דיא פרומע ריבעלע. פ“א נסע הבעש”ט לק“ק הנ”ל וסמוך לעיר ראה אור אחד על אחד מאנשי העיר ועמד במקומו וצפה שאותו אור הוא שורה על אשה אחת. וכשבא לעיר ובאו אנשים חשובים להקביל פניו אמר להם הבעש“ט. בושו והכלמו כי ראיתי אור על אשה אחת ולא על זכר. ושאל לאנשי העיר הידוע לכם על איזה אשה יכול להיות שורה האור הזה שראיתי. אמרו אליו בוודאי היא האשה הנקראת דיא פרומע ריבלע . ובדעתו היה לשלוח אחריה ואמרו האנשים הקריאה לא לצורך שבוודאי היא מעצמה תבא לרומע”ל לבקש ממנו נדבה כי היא עסקנית במצוה . ומחר אחר התפילה אמר הבעש“ט אני רואה שהיא הולכת וקבעה בלבה שלא ליקח ממני לא פחות מארבעים זהובים. אתם תראו מה שאני אעשה לה. ובאת האשה הזה ואמרה אל הבעש”ט יש בכאן כמה עניים חולים ע“כ יתן רומע”ל נדבה הגונה. ונתן לפניה זעקסער א' ולא דיברה מאומה רק שעשתה תנועות כאילו אינה רוצה לקבלה, ונתן לפניה עוד זעקסער ולא קיבלה. אמר לה מי שמך לגבאי צדקה ולגנוב מקופת צדקה ולא השיבה כלם ולא הקפידה ע“ז ולא עשו בה הדברים הלז שום רושם מחמת שהיתה מחזקת במידות ענוה ושפלות מאוד ממש כעפר. ולא הלכה ממנו עד שהוכרח ליתן לה ארבעים זהובים. ולעת ערב באה אליו ואמרה רופא אחד יש והוא חולה מאוד ע”כ התפללו עליו שיחיה כי מסוכן הוא מאוד. אמר ויהיה נואף אחד חסר בזה העולם. אמרה לו מי אומר שכך הוא. אמר לאנשים שעמדו שם האמת אני אומר . אמרו אמת. השיבה ואמרה חדא שלא ראו כמכחול בשפופרת ועוד שהוא ע“ה ואינו יודע חומר העון ואילו היה יודע חומר החטא לא היה עובר. ובאמת שהבעש”ט שמע הקיטרוג אשר עליו למעלה וחזר לפניה הקיטרוג כדי שתמליץ עליו זכות. ונתקבל למעלה המליצה שהמליצה בעדו ונתרפא הרופא מחוליו. וכשהיה מהלכת על קבר בעלה מקשת במקל על הקבר ואמרה בזה“ל. הירשיל הירשיל לך לפני כסא הכבוד והתפלל על בניך שיהיו עניים ואביונים בכדי שלא יסורו מדרכי ה'. פ”א באו שני בניה ר' יצחק ור' יוסף אליה על שבת לקיים מצות כיבוד אם ובאו לשם בחמישי בשבת. ובאו בני העיר להקביל פניהם. והכירו זה את זה שהיו חברים מקודם ונתעורר אהבה הישינה שביניהם. ולמחר אחר התפלה בעש“ק ערכה השולחן ונתנה להם לאכול וישבה אצלם. ואמרה להם בניי אבקש ממכם דבר אחד שתעשו למעני. אמרו בוודאי כל אשר תצוה עלינו נעשה ונשמע. אמרה להם תנו לי ת”כ [= תקיעת כף] שתעשו רצוני. אמרו לה אמנו תמוה לנו עליך שתחשדונו בזה. אמרה להם מסתמא בדעתי לבקש דבר גדול ויראתי שלא תעברו על רצוני. פייסו אותה שלא ליתן ת“כ והבטיחו לעשות כרצונה. אמרה להם בבקשה ממכם שתסעו תיכף לדרככם ולא תשביתו בכאן כי השי”ת נתן לי בנים שיהיה לי נחת מהם בעלמא דקשוט ולא בעלמא דין. אמרו לה וכי אפשר שיניחו לנו אנשי עירנו לנסוע מכאן בעש"ק. אמרה להם העגלות שלכם שילחו תיכף מחוץ לעיר ואני אוליך אתכם באחורי הרחוב שלא יראו אתכם אנשי העיר וכן עשו.

 

61    🔗

שמעתי מר' שמואל הקצין שסיפר לפני הרב שהוא ור' בער בן בונים נסעו בשביל פדיון שבוים קודם ראש השנה ובא להרב המגיד הגדול ורצה המגיד לעכב אותם על ר“ה ולא רצו כי אמרו צריכין אנחנו לפדות את השבויים על ר”ה הבע“ל. ונסעו לדרכם ובאו לר' פנחס ועיכב אותם ולא רצו גם כן מטעם הנ”ל. ואמר ר' פנחס ר' שמואל ישוב לביתו לפדות השבוים ור' בער יהיה בכאן. ולא רצה ר' שמואל להניח את רבי בער. אמר רבי פנחס ר' בער צריך להיות בכאן כי אין לו בנים. אמר רבי שמואל גם אני צריך לאותו דבר. אמר לו אתה תבא על שמיני עצרת הבע“ל ונשאר ר' בער פה על ר”ה. וקודם ר“ה חלה ר' בער ולא יכול לילך בר”ה לבה“כ להתפלל. ובא ר' פנחס לביתו לקרות בתורה וקרא לר' בער לעלות לתורה והלבישוהו והוליכוהו אותו לס”ת. ולאחר ברכה שניה חזר לאיתנו וגם נולד לו בת בזו השנה והיא היתה כלתו של ר' פנחס. ור' שמואל בא על ש“ע ונולדה לו ג”כ בת בזה השנה.

 

62    🔗

שמעתי מחמי וגם מהרב דקהלתינו כשהיה יושב הבעש“ט עדיין בשיינק בכפר היו פ”א צריכים לגשמים והתפלל על הגשמים. והיה שם מכשפה אחת שהיתה לה שד אחד ועשתה כשפים שלא ירד גשם. והבעש“ט בתפילתו קילקל כשפיה. ואמר לה אותו השד שהוא מקלקל כשפיה. באה המכשפה לאמו ואמרה לה אמור לבנך שיעזוב ויניח ממני כי אני אעשה לו כישוף. סברה אמו שהיריב עמה על עסק חוב של יי”ש. ואמרה לו אמו בני עזוב מן הגויה הלז כי היא מכשפה. אמר לאמו ואין אני חושש לה ועשה את שלו והתפלל על גשמים. ובאה הכשפנית פעם שניה לאמו ואח“כ שלחה עליו השד שלה. וכשבא אליו לא היה יכול לכנוס לד' אמותיו. ואמר לו הבעש”ט אתה העזת לבוא אלי תיכף תלך ותזיק את הגויה דרך חלון קטן של שאוב א' וכן עשה. ואח“כ תפסו אותו בבית הכלא ביער ואינו יכול לזוז משם עד עולם. וכשנתפרסם הבעש”ט נסע עם אנשים דרך יער עמד והלך לעיר והציץ בו שהוא יושב בתפיסה ושחק מאוד. ושאלו לו וסיפר להם המעשה הנ"ל.

 

63    🔗

שמעתי מר' יואל שהיה מ“מ בק”ק נעמרוב. פ“א נסע הבעש”ט מן הדרך שמע כרוז. א' משני דברים אילו אני מטיל עליך. או שיפלו עליך היידאמאקין ויגזלו ממך את ממונך והיה אצלו מעות סך שני מאות אדומים או שיהיה לך חולי קדחת והברירה שלישית שכחתי. וחס על הממון מחמת שיהה בעל חוב גדול בביתו ובירר לו חולי קדחת וכן היה. ובא עש“ק לק”ק שאריגראד נחלש מאוד מחמת חולי' קדחת הנ“ל ואעפ”כ הלך לבהמ"ד והתפלל לפני התיבה. והתפלה היה להבת אש. ואחר התפלה הוליכו אותו תחת ידיו מחמת חלישותו לאכסניה שלו. וציוה שיביאו לו יין טוב מאוד ושתה כוס אחד והבריא ונתרפא מיד. ואמר מילתא דבדיחותא טוב להיות הקדחת עוד שעה אחת ולשתות עוד כוס א' יין כי הוא טוב מאוד.

 

64    🔗

שמעתי מר' פאלק אב“ד דק”ק טיטשיליק. פ“א במוצאי שבת ציוה הבעש”ט לחתן חורגו ר' יוסף אשכנזי שיאמר לפניו עין יעקב והוא שכב על המטה ושמע מפיו העין יעקב. ובמקום א' אמר הבעש“ט תורה על מאמר א' מעין יעקב וחזר ואמר לפניו עין יעקב. ובתוך האמירה ראה ר' יוסף הנ”ל את מגיד משרים ושמו ר' יוסף שנפטר ערך ג' רבע שנה מקודם זה וראה אותו שנכנס לבית לבוש בגדי שבת וכובע על ראשו שקורין הוט ואמר בקול רם שבוע טובה לרבינו והולך כמו בחיים ומטה בידו. וכשראה אותו חרד מאוד ונפל העין יעקב מידו. והעביר הבעש“ט את ידו על פניו ושוב לא ראה אותו. אמר הבעש”ט קח בידך נר אחד ולך מן הצד. כי היה אומר נר אחד מזיק לעינים וכן שלשה אבל שנים טובים לעינים ועשה כן ושהה עמו כמו חצי שעה או יותר. וראה שהבעש“ט מדבר עמו. ואח”כ קרא הבעש“ט לר' יוסף ואמר בזה”ל. דאייטש בא אלי ובא ואמר לפניו עוד עין יעקב. ובתוך הלימוד התחיל הבעש“ט להתרעם עליו ואמר לו למה פחדת האם שחט ר' יוסף המגיד דאייטש כמוך בחייו שפחדת ממנו לאחר מותו. שאל אותו מחמת איזה זכות ראיתי אותו. אמר לו מפני שאמרת לפני ואני אמרתי לפניך והייתי מזכך אותך בדיבורי ונתקשרנו שנינו והיינו לאחד. ומחמת זה ראית אותי ואילו היית מתחזק בשכלך היית שומע מה שדיבר עמי וגם אתה היית שואל אותו כל מה שליבך חפץ והיה משיב לך. ולא עוד אלא שהיה לך עמו היכרות והיית רואה אותו בתמידות. והיה ר' יוסף מצטער מאוד ע”ז הדבר כי הוא מדריגות נבואה כשרואין נשמת צדיק כאמור בספר שערי קדושה של ר' חיים וויטאל. ושאל למה בא ומה הצטרכותו ואמר בשביל הצטרכות שלו בא.

 

65    🔗

שמעתי מר' יעקב אב“ד דק”ק סמילנא ששמע מאביו ר' מאיר חריף ז“ל. פ”א בא הבעש“ט להרב דק”ק פולנאי ואני מסופק אם היה המעשה בק“ק נעמרוב או בק”ק שאריגראד ובא כמה ימים קודם השבת ולא אכל בכל אלה הימים. והרב הנ“ל הפציר אותו מאוד לאכול והשיב יפטור הרב אותי מאכילה כי בכאן יש נצוצים גדולים וקשה לתקנם ויש סכנה בדבר כשאינו מתקן אותם הורגים את האדם. ע”כ אני איני רוצה לאכול. ובעש“ק בבוקר צוה שיתנו לו לאכול ואכל. ואחר הסעודה קרא להרב ז”ל ביחידות ואמר. תדע שגילו לי מן השמים שיש בכפרים אשר סביב העיר שני מלמדים שיש להם חלק בנצוצות אלו שאני צריך לתקנם ועשו מן השמים שנדמה להם שהם חולים כדי שיבואו לעיר ויבואו לרפאות אותם. ע“כ עמדו המשרת שלכם בשער העיר ויבא אותם אצליכם ותרחמו עליהם ואל תנהיגו בהם שום כבוד כלל ויבטיח אותם רומע”ל להמליץ בעדם לפני ולרפאות אותם ולדבר על לבם שילכו למקוה. כי מחמת שנדמה להם שהם חולים לא ירצו ללכת למקוה. ולאמר להם שאני אוהב כשבאתם לפני טהורים מן המקוה ולשאול להם כתונות לשבת ופקטינעס כי הם עניים. ויאכלו בשבת אצל בע“ב ולא אצל רומע”ל וכשיבואו לבהמ“ד אע”פ שאני אעמוד ש“ע לחישו לי באוזן שבאו וכן עשו. ואחר אכילה באו לבית הרב ולא נתנו להם אפילו צלוחית של דבש וכן בבוקר ובסעודה שלישית אכלו שם ונתנו להם דבש. ואחר הבדלה נתמלא בעש”ט שמחה ולקח הלולקע והלך לבית קטן שלן שם. והרב רצה ג“כ ללכת אחריו ובאו השני מלמדים הנ”ל וביקשו ממנו שיכניסם להבעש“ט. אמר להם בואו עמי ונכנסו עם הרב. אמר הבעש”ט להרב הם אין צריכים לרפואה והכתונות והקפטינעס יתנו להם במתנה וילכו לשלום. והמלמדים לא ידעו מאומה.

 

66    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהבעש“ט לא רצה להיות בק”ק אנעפאליע כי אמר אין לי שם שום עסק כי כבר תיקן שם ר' שמשון דק“ק הנ”ל כל מה שהיה צריך. פ“א שבת בק”ק הנ“ל ר' גרשון גיסו ובא משם ואמר לבעש”ט השגתי שם אור גדול מר' שמשון הנ“ל. אמר אתה משטה בעצמך. פ”א שלחו אחר הבעש“ט שיבוא לק”ק הנ“ל ובסעודה ישב נגד החלון ופתח את החלון והיה מביט בחלון בכל רגע. ור' יוסף מקארינקע תמה ע”ז ורצה לידע הסיבה מפני מה מביט בחלון בכל רגע. מה עשה כשפנה הבעש“ט מן החלון סגר את החלון. והבעש”ט כשרצה להביט פתח ושוב סגר ר' יוסף שנית. וכן עשה פעם ג' עד שגער בו הבעש"ט ואמר מי הוא זה שסוגר את החלון. אמר ר' יוסף אני שהקור נכנס לבית דרך החלון ולמה אתם פותחים בכל עת. ואמר אינך רואה איך עמוד של תורה של ר' שמשון מאיר מארץ ועד לרקיע ואמרו לי כי במקום הזה היה אשפה בעת ההיא ואמרו שבית מדרשו היה במקום הזה ואמר היום נודע לי מה שאמר ר' גרשון גיסכם:

 

67    🔗

שמעתי שהיה מוכסין אחד סמוך לק“ק מעזיבוז ובא איש אחד ונתן הוספה על הארענדע ונדחה המוכסין מן הכפר. ונשאר חייב להאדון דכפר הנ”ל ולא היה לו במה לשלם. וצוה האדון וגם המוכסין חדש שלא יניחו אותו ליסע מכפר הלז לשום מקום. אעפ“כ נסע המוכסין העבר להבעש”ט וכשנודע למוכסין חדש מזה הלשין עליו אצל האדון באמרו שנסע למכשף לעשות לך כישוף. וכעס עליו האדון ולקח את בנו לתפיסה. והמוכסין הלז לא מצא את הבעש“ט בביתו כי הוא היה בק”ק קאמינקע ונסע אחריו לעיר ולא מצאו שם כי נסע הבעש“ט לביתו ונסע אחריו והשיגו בדרך. אמר לו הבעש”ט מה אוכל לעשות לך בדרך. נהוג נסיעתך אחרי לביתי. ובדרך ראה הבעש“ט שתפס האדון את בנו לתפיסה. אמר אין פנאי להמתין ובאו אל נהר אחד וטבל בו. וביציאתו מן הנהר אמר לו לך לביתך ותיכף כשתבוא להכפר תלך למבצר ועשה כן. וכשראה אותו האדון מן החלון נתפחד פן יזיק לו בכשפיו וגירש את בנו מן התפיסה ושלח עבדו לגרש אותו מן הכפר עם כל אשר לו וכ”ע. ואח“כ שלח האדון אגרת להקאמיסאר דק”ק מעזיבוז בקובלנא רבא על הבעש“ט בזה”ל באשר שאתה מחזיק בעיר שלך מכשף. והשיב לו האדון ראה בכל עוז להתאמץ ולפייס את הבעש"ט שהוא אינו מכשף ואם לא תפייסו תענש מן השמים. ותיכף שלח האדון לפייסו ושלח לו מתנה עגלה עם כל מיני קמחים ועופות.

 

68    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולנאי שהבעש”ט לא היה יכול לדבר עם בני אדם מחמת דביקותו והיה מדבר חוץ לשיטה. ולמד אותו רבו שלו הידוע שיאמר בכל יום קאפיטיל אשרי תמימי דרך ועוד כמה קאפיטלאך תהילים רשומים. והראה לו חכמה וע"י כן התחיל לדבר עם בני אדם. ולא נתבטל דביקותו והיה אומר בכל יום אותן הקאפיטלעך תהילים.

 

69    🔗

שמעתי מר' פסח בנו של ר' יעקב מקאמינקע שהבעש“יט היה בדרך ובא לעיר אחת ושמע כרוז שיתאכסן בבית פלוני. ובא לבית הנ”ל ולא רצו לקבל אותו על האכסניה הלז מחמת שהילד של בעה“ב היה חולה מאוד. ושלח את הסופר לבית ואמרה האשה איך אפשר להתאכסן בכאן הלא תראו את הילד החולה ואני בצער גדול וקיללה את הבעש”ט. והבעה“ב לא היה יכול להעיז ויצא להבעש”ט לבקש ממנו ואמר שהוא דבר שאי אפשר. ונשבע לו הבעש“ט כשיתאכסן אצלו יחיה הילד. וקיבל אותו לביתו ותיכף הלך הבעש”ט למקוה וראה שלא טוב עם הילד וציוה שלא ימצא שום אדם בבית זה והלכו כולם לבית אחר וגם להסופר ציוה שלא יהיה בבית זה עד שיקרא אותו ליתן לו יין לקידוש. כי בעש“ק היה המעשה הלז. והוא נשאר יחידי עם הילד והתפלל אצל הילד תפילות מנחה ושהה הרבה בתוך הלילה עד שהסופר ירא פן ח”ו יסתכן הבעש“ט מחמת גודל התאמצותו בתפלה על החולה כי מסוכן הדבר. והלך הסופר ופתח את הפתח בלאט ושמע שאומר לנשמת הילד הכנס לגוף כי תוכרח להיכנס כי לא אשבע לשקר. ולא ידע אם הילד מת או שהיה חי עדיין והיה בו עדיין קצת חיות. והלך הסופר משם ובשעה קלה חזר ונכנס ומצא אותו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים. וקם ואמר הלא אמרתי לך שתכנוס בגוף הילד וצווח הירש תן יין לקידוש ואכל עם הסופר ולא יישן כל הלילה. ובבוקר מסר הרפואות והנהגות לסופר והוא הלך להתפלל לבהמ”ד. והבינה אמו של הילד שהילד חזר לאיתנו והתחילה לבכות בכיה גדולה. ושמע הסופר ושאל אותה מה אתה בוכה. אמרה לו ואיך לא אבכה שקיללתי צדיק כזה והשיב לה אל תבכה רבי שלי הוא איש טוב וימחול לך. וכשבא הבעש“ט מתפילתו שמע ג”כ שהיא בוכה . שאל לסופר וסיפר לו ושלח את הסופר אליה ואמר אמור לה שלא תבכה ויעשה סעודה שלישית טובה ומבטיח אני לה שהילד ישב עמנו לשולחן על הסעודה הנ“ל. וזה שנפל הבעש”ט על הארץ בפישוט ידים ורגלים שקיבל עליו לקבל פולסא דנורא עבור השבועה והנשמה הוכרחה ליכנוס לגוף. ופעל להילד שיחיה יותר מששים שנים ושיהיה לו בנים ופרנסה טוב כל ימי חייו ומזה נראה שבא זמן הקץ להילד לכך הוצרך להתפלל עליו כמה שיחיה ועל פרנסה ועל בנים.

 

70    🔗

עוד סיפר לי ר' פסח הנ“ל. פ”א נסע הבעש“ט מקאמינקע לביתו ונסע עמו בצוותא חדא ר' ברוך מקאמינקע בעגלה מיוחדת. והסופר ישב עמו וגם העגלה של קמח הולך אחריו. אמר הבעש”ט במקום לוני נתפלל מנחה.וזה היה בימי החורף והיה קור גדול. ולאותו מקום היה רחוק כמה פרסאות ונתקררו מאוד והקור נכנס בגופם. ואמרו אי אפשר להגיע למקום הלז כי המקום רחוק עדיין ואנו כולנו נתגבר עליו הקור. וגם העבד שלו אמר שנתקרר מאוד. ונסעו דרך יער וצוה הבעש“ט לעמוד ונגע באילן אחד באצבעו ודלק האילן ונתבער וחממו אצל האש. וגם העבד שלו שלף הסטיויל וייבש המטלת שעל הרגלים ואח”כ נסעו עד מקום פלוני. ובנסעם מן המקום הזה היה ר' ברוך מסתכל מה יהיה באילן הזה וגער בו הבעש"ט שלא יסתכל.

 

71    🔗

שמעתי מהרב ר' פאלק הכהן שחמיו ר' שמעריל לא היה לו בן זכר. הבעש“ט היה מתאכסן אצלו ולא היה לו בית מיוחד בשבילו והתאכסן בבית הלז והנשים סרו משם לשכינו ומבשלין שם ובעת הסעודה מביאין לכאן. פ”א יום א' קודם נסיעתו רצה לבקשו שיתפלל עבורו שיהיה לו ב“ז וסיבב אליו ולא יכול לדבר מפני הבושה ולמחר קודם הנסיעה ג”כ סיבב לדבר אליו ולא יכול ובוש ממנו. פתאום אמר לו הבעש“ט שלח אחר אשתך ובא ולקח הבעש”ט מטהו בידו ואמר לה הבעש“ט ראה שתלד ב”ז כי אני אשבר לך עצמות במטה זה. וכן היה שילדה בזו השנה בן זכר ושמו ר' דוד שהיה אב“ד בק”ק טשיטשיליק. ומנהגו של ר' שמעריל היה אפילו אם ילדה אשתו בת נסע להבעש“ט ולקח ממנו קמיע ונתן לו שני אדומים או יותר כי הוא היה בעת הנ”ל סוחר והיה לו ערך ג' אלפים זהובים. וכשנולד לו בן הנ“ל נסע לבעש”ט ליקח ממנו קמיע כמנהגו מאז. אמר לו ילדה אשתך בן אמר לו כן. אמר לו בעש“ט תדע שלא יהיה לך עוד מעות כי נתנו לך ברירה או מעות או בן ובררתי אני בשבילך טוב שיהיה לך ב”ז וכן היה. כל הסחורה שקנה הפסיד בה עד שהפסיד כל מעותיו ונתקבל אח“כ למ”מ בק“ק וויערחאווקע. ואני כאשר היכרתי אותו כשהיה שכיח אצל הרב דק”ק קאסוב היה בעת ההיא מ“ץ דק”ק סאגראן.

 

72    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולנאי ומהרב דקהלתינו שר' נחמן מקאסוב היה לו קרוב אחד ושמו ר' יודל מטשידנוב ואביו שלו ר' יוסף היה מוכיח. ודרכו של ר' יודל שלא היה רוצה להנות משל אחרים רק מיגיע כפו והיה מו”מ שלו עם ברזל. פ“א נסע לרודניע אחת והיה רוצה לשבות שם. אמר הבעה”ב ומה יאכל רומע“ל דגים אין לי ובשר לא יאכל מחמת שלא בדק הסכין. ע”כ עצתי קרוב לכאן יש עוד רודני ושם דר איש משופע ובוודאי יש אצלו דגים ושוחט ויסע רומע“ל אליו. ונסע וכשבא לאמת המים סמוך לרודני הלז היה הדרך עובר דרך אמת המים כי המים לא היו עמוקים וכעת היו גשמים גדולים או עת הפשרות שלגים ונתגדל אמת המים הנ”ל והם לא הבינו ורצו לעבור דרך אמת המים. וקדם כלב אחד ורץ קודם לאמת מים הנ“ל טבע בתוך המים הלז. והיה הכלב עולה ויורד במים וצעק בקול מר עד שנכמרו רחמי החסיד הלז וזלגו עיניו דמעות. וראה שלא אפשר לעבור המים וחזר לרודנינו הנ”ל וביקש מן הבע“ה להתאמץ שיהיה דגים על שבת. והלך הבע”ב והפציר את הציידנים וצדו והביאו דג גדול שקורין העכט. ואמר הבע“ב אני דר בכפר הלז כמה שנים ולא הזדמן לי דג כזה ועשו לו ממנו כמה מאכלים. ובליל שבת היה יושב בסעודה וזמר זמירות ונרדם על השולחן. ונראה לו אביו בחלום ואמר לו תדע שאני מגולגל בדג זה והמסור שרדפתי אותו בחיי היה מגולגל בכלב זה שטבע. וזה היה תיקונו מה שנטבע בשבילך בני להצילך. ואני הוצרכתי להתגלגל בדג זה מחמת שרדפתי אותו ותיקנת אותי במה שזלגו עיניך דמעות על טביעת הכלב. וראה בני איך שתאכל דג זה. וכשבא להבעש”ט אמר אליו הבעש"ט שכך היה אומר שרבי יודיל גילגול שמואל הנביא.

 

73    🔗

שמעתי מר' שניאור נכד ר' נחמן שר' יודיל היה אצל ר' נחמן בק“ק לאדמיר ור' נחמן בנה שם בהמ”ד על המים ממש והמרחץ היה סמוך לבית המדרש והלכו בשבת בבקר למקוה. ור' נחמן היה זריז מאוד ור' יודל היה מעט עצלן ובעוד שהפשיט את בגדיו ור' נחמן עומד לפני התיבה ומתפלל. וכשיצא ר' יודיל מן המקוה שמע שר' נחמן מזמר האדרת והאמונה ונתלהב ורץ לבהמ“ד בכתונת לבד בלי מלבושים ורקד שם ערך ב' שעות בבהמ”ד.

 

74    🔗

שמעתי מחמי ז“ל כשר' נחמן גנוחי גונח בתפילה משברת הלב השומע ודומה לו כאילו נחתך לשנים. אמר הבעש”ט עד מקום שנסע ר' נחמן יודעים מה היא התפילה ובמקום שלא היה ר' נחמן אין יודעים מה היא התפילה.

 

75    🔗

שמעתי פ“א הלך ר' נחמן ז”ל דרך ק“ק זאלראווע עם סחורה בעת תפילת שחרית ועמד עם עגלה שלו נגד בהמ”ד ולקח הטו“ת ונכנס לבית המדרש ועטף טו”ת ועמד לפני התיבה להתפלל בלי רשות. וירע להם איך העיז האיש האורח לעמוד לפני התיבה בלי רשות. וכששמעו הדבורים היוצאים מפיו היו מתוקים מדבש ונופת צופים היו נהנים ושותקים. אעפ“כ חרה להם ולאחר קדיש דרבנן התחיל הודו קודם ברוך שאמר נתמלאו כולם כעס וחימה והיה בדעתם למושכו מן התיבה. אך מחמת שהיו מתאוים מאוד לשמוע דבוריו ותפילותיו לא יכלו לעשות שום דבר והיו שקלי' וטרים בדבר עד שגמר תפילתו. כשגמר כל תפילותיו פצו עליו כל אנשי בהמ”ד ואמרו אליו איך מלאו לבו לעמוד לפני התיבה בלי רשות ולשנות הנוסחה אשר לא התפללו אבותינו ואבות אבותינו אשר היו גדולי הדור. ענה ואמר ומי יאמר שהם בג“ע. וכששמעו תשובתו נתמלאו יותר חמה עליו. והיה שם בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף והיה זקן מאוד ונתן גדולתו לתלמיד אחד שיהי' מ”מ במקומו ושמו ר' זלמן וקפץ עליו ר' זלמן יותר מכולם. ובא ר' אלכסנדר תלמיד של רבי זלמן ואמר הניחו את האיש שהוא תמיד עם השם ואגב דאתן לידן נשמע מהא מילתא.

 

76    🔗

שמעתי מהרב שהיה אומר בזה“ל מרגלא בפומי' דהצדיק יעקב יוסף ז”ל נקל לו לומר עשרה חילוקים מלהתפלל ש“ע אחת. ושמעתי מר' זוסיא מאנפאלי כשנסע מאחיו ר' אלימלך דרך זאלקווא עמדתי בבהמ”ד במקום אחד להתפלל והיה התפילה זכה וברורה כערך תפילות הבעש“ט. ולא ידעתי מאיזה סיבה ואמרו כי במקום זה היה המקום של בעהמ”ח ספר תולדות יעקב יוסף.

 

77    🔗

שמעתי מהרב דקהילתינו בהיות הבעש“ט חולה קודם פטירתו לא שכב במשכב רק שנעשה כחוש וקולו נלקה. והיה יושב בבית התבודדותו ולא היה בו כח לקרוא להמשרת שלו כשהיה צריך לו. ותלה פעמון בבית גדול וחוט נמשך אליו לבית קטן שלו והבעש”ט מושך בחוט ונשמע קול הפעמון ובא אליו המשרת. פ“א נכנס אליו רבי דוד פורקעס ז”ל מ“מ דק”ק מעזיבוז ושאל אותו איזה דבר. ומאיש אחד מק“ק באר שמעתי שהשאלה היה האיך להתפלל בעד החולה עם סיפורי מעשיות. והתחיל לומר לו ובאמרו נתלהב מאוד ופניו היו בוערות כלפידים. ונפל פחד על ר' דוד הנ”ל ורצה לברוח רק מחמת שהבעש“ט דיבר עמו פא”פ לא יכול לצאת. ובתוך כך באה בתו מ' אדיל תחי' ואמרה אל אביה עת לאכול כי פנה היום. ומיד אזל סומקא ואתא חיורא ושכב על מטתו לנוח. ואמר לה בתי בתי מה עשית לי ואמר ר' דוד הדין עמה כי עת הוא לאכול. אמר הבעש“ט לא ידעת מי היה כאן מצד אחד עמד אליהו ז”ל ומצד השני עמד רבי והם אמרו לי ואני אמרתי לך וכשבאה ובילבלה אותי הלכו. ואמר הבעש“ט כי לקח נשמת בתו מן התורה מן הפסוק אש דת למו ר”ת אדל.

 

78    🔗

ושמעתי מהרב שאמר על ר' ליב שהיה מן מארי דחושבנא מכל היום שעושה וכן בכל לילה ולילה. וביום שנפטר הלך למקוה ובצאתו מן המרחץ פגע בבעש“ט. אמר לו מהר ועשה מעשיך. כי דרכו היה לשמוע בכל בתי כנסיות קדושה וברכו. ולקח סוס אחד ורכב עליו מבה”כ לבה"כ כי היה עת טיט ולא היה יכול לילך ברגליו. ובו ביום מת ונפטר מן העולם.

 

79    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהיה בקוטעב איש אחד ונקרא שמו טעקטינר והיה מדבר תמיד נגד החברה של חסידים. פ“א שמע ר' אהרן גיסו של הבעש”ט והיה מריב עמו. וקפץ האיש הלז ותלשו בזקנו של ר' אהרן הנ“ל. ועמד ר' גרשון אחיו והחרים אותו. ובימים מועטים מת האיש ההוא ואחר כמה שנים מת רבי אהרן. ראה אותו ר' גרשון אחיו בחלום תוך שבעה ושמע שדורש והנאה לו ורץ לשמוע וכשבא קרוב הכיר בו שהוא קליפה. רגז עליו ואמר רשע איך מלאך לבך להתלבש בדמות אחי ורקקו ונעלם מעיניו. ואח”כ ראה אותו ר' ליב מוכיח מפולנאי ג“כ תוך שבעה והציץ על הסימן וראה שהוא ר' אהרן בעצמו. שאל מה זה שנתלבש קליפה בדמות שלך. אמר שנשאר רשימה מחטא וע”י אותה הרשימה היה לו כח להתלבש בדמות שלי. יחי' ויאריך ימים אחי ר' גרשון שברקיקה שלו ביטל הרשימה ממני. שאל אותו האיך אתה עכשיו אמר לו בג“ע. שאל אותו על האיש הטעקטינער מה הוא עושה. אמר לו הוא היה גם כן בג”ע ולא עלתה דעתי ומחשבתי עליו. וכשראה אותי בג“ע אמר אלי אני אתבע אותך לב”ד של מעלה שעל ידך היה מיתתי. ופחדתי מאוד ולקחתי השערות שכרכתי במטלית והנחתי בתיבה שלי ורצתי ולקחתי אותם והנחתי לפני הב“ד וגרם לעצמו רעה שגרשו אותו מג”ע לגיהנם. ושאל אותו איך ומה אתה בג“ע והשיב כי ג”ע התחתון קצת מגושם וכשבא ע“ש הלכתי לבה”כ וכשבאתי אל הפתח לא ראיתי ממכירי ועמדתי אצל הבימה שקורין אלמעמר והתפללתי תפילת מנחה. וקודם קבלת שבת יצא כרוז ר' אהרן יקבל שבת לפני התיבה והלכתי לפני התיבה ואמרתי לכו נרננה וכשבאתי למזמור שיר ליום השבת נעלמו כולם ממני ונשארתי אני לבדי. ולא ידעתי להיכן הלכו והיה לי צער גדול מזה כל השבת שלא היה לי צוותא. ע“כ אני מבקש מרומע”ל שיתפללו בעדי שאוכל לעלות עמהם לשבת הבאה. ואמר לו המוכיח עזבת את אשתך עניה גדולה ולא הנחת לה אפילו מזון סעודה אחת. אמר ר' אהרן יש לי שני טאלער טמונים בתיבה שהטמנתי אותן לצורך דבר ועכשיו תקח לה. וכניעור משנתו הלך בבוקר לאלמנה אשת ר' אהרן. אמר לה שתחפש בתיבה ותמצא שם שני טאלער והיא השיבה בוודאי אין בתיבה מעות. והפציר אותה וחפשה ומצאה הב' טאלער וגם מצא השערות הכרוכים במטלית. ומזה תראה איך היו חלומותיהם מבוררים וברורים.

 

80    🔗

שמעתי מחבירי ששמעו מר' נחום מטשארנאביל. פ“א היה הבעש”ט בק“ק חמעלניק ושם היה בעל מגיה אחד ואשתו היתה חולה ואכסניה של הבעש”ט היה סמוך אצל הרב אב“ד חתן הפ”ח. ובא הבע“מ לבעש”ט לבקש ממנו שיתן רפואה לאשתו ולא רצה. ולא עוד אף שרגז עליו ודיבר אליו דברים לא טובים. והוקשה הדבר להרב אב“ד הנ”ל ולערב כשהלכו כולם שאל הרב את הבעש“ט מפני מה לא רצה לרפאות את האשה הנ”ל. והשיב כי היא צדקנית ומחמת חולשתה מגינה על העיר מן הלסטים שביער. וכשיכלו הלסטים מיער ממילא יוחזרה לבריאותה. ושאל אותו מפני מה רגז על בהמ"ג ושיב שראיתי ששורה עליו דינים ובזה הרוגז בטלתי הדינים ממנו.

 

81    🔗

פ“א ראה הרב הנ”ל שבא להבעש“ט איש א' וקירב הבעש”ט אותו ודיבר אליו והאיש הלז היה מפורסם בניאוף. ושאל מפני מה קרבתם את האיש הלז המפורסם בניאוף. והשיב לו הבעש“ט האתה טוב ממנו. והשגיח הרב בעצמו ופישפש במעשיו ולא מצא. אמר נשבע אני ששקר אתם דוברים. אמר הבעש”ט אני רואה עליך ניאוף ולמחר אודיע לך בפרטיות. למחר אמר אתה קבלת עליך פרישות ועברת על הקבלה הלז. ושמעתי בלילה זו שהרמב“ם פסק שזה כאילו אסר את אשתו עליו ואמר הרי עלי כאמא ועיין בספרו אפשר שתמצא שם. אז הודה לדבריו וברמב”ם מצא שפסק כן. ומעשה כזו היה להבעש"ט פעם שלישית. (ועיין לקמן נ"א).

 

82    🔗

שמעתי מהרב דקהילתינו. פ“א נסע הבעש”ט לדרן ולן במקום אחד ושמע מהרה תחזור לביתך כי ר' יוסף חלש מאוד. ואמר למשרתיו לחזור והמשרתים לא רצו כי אמרו רומע“ל ב”ח בביתו ולמה לנו לחזור. וחזרו ובא לביתו ביום הששי בוקר. והלך למקוה קודם התפלה ולאחר התפילה קרא לרופא אחד והלך עמו לחולה וראה שהוא חלש מאוד ואשתקל מלולי'. ואמר להרופא להקיז לו דם ורופא לא רצה באמרו שמסוכן הוא מאוד להקיז לו דם. ואמר לו הבעש“ט האיך אתה מבין שאם לא תקיז לו דם וחי. אמר הרופא לא. ומפני מה יראת להקיז לו וציוה הבעש”ט תיכף להקיז לו דם וכל העם ריננו על הבעש“ט על הקזת הדם. והבעש”ט ג“כ הלך לביתו וכמו ערך חצי שעה ביקש החולה שיתנו לו מים לשתות ות”ל שהבריא.

 

83    🔗

שוב שמעתי ממנו. פ“א בדרך נסיעתו של הבעש”ט לחמעלניק שמע כרוז על ר' יוסף מלמד מק“ק הנ”ל ימות. וכשבא לעיר באו אצלו אנשי עירו ורצו לשלם לו שירפא אותו ולא רצה לרפאו ולא גילה טעמו. ואחר שנסע הבעש“ט משם בא דאקטער א' וריפא אותו והבריא. והדאקטר היה עדיין שם ובתוך כך חזר הבעש”ט לעיר הנ“ל וספרו לו שהבריא ר' יוסף הנ”ל ע“י רפואות של הדאקטער שריפא אותו. ובתוך עמידתו של הבעש”ט הנ“ל ביקש ר' יוסף את הדאקטער לעשות לו איזה תחבושת לגרש הכנים מראשו שנתרבו מאד מחמת רוב חליו. ונתן לו הדאקטער משיחה אחת למשוך את ראשו ומשח את ראשו בזה המשיחה ומת. אז גילה הבעש”ט טעמו שלא רצה לרפאותו מחמת קול הכרוז ששמע.

 

84    🔗

שוב שמעתי מהרב הנ“ל שבימי המוכיח הנ”ל מק“ק פולונאי היה בעיר אחת מסור א' שציער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פ”א חלה ומת וציוה המוכיח ז“ל להמשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו. והודיעו לו ולבש הטוזליק והלך עם ר' מאיר מילקעס מק”ק הנ“ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו ג”כ ללוותו. והמוכיח הלך עד בית העלמין וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמר עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל ואמר בזה“ל: פ”א היה לאדון כלב אחד ונקרא בשמו בריטאן. ותיכף כששמעו בניו הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות. וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון וגם ריקים לעשות להמוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד ר' מאיר הנ“ל עד מאוד ותפס את המוכיח בשיפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר וריחקו דרך התיבה לאחוריו ד' אמות ולא הפסיק מדבריו וגמר אומר שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד צידה כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז והראה המוכיח בידו על המת הלז והיה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חפשים ממצודות הכלב הלז. ואמר להם השועל הפיקח שבחיות הוי סכלים מה אתם שמחים אילו מת קודם שלמדו ממנו שארי כלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח כעת שכבר למדו ממנו שארי כלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדיין כלב הלז כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות ובא הכלב הבריטאן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון והיה הכל נקרא על שמו והניחו כל הכלבים לצוד כי אמרו מה להם להטריח א”ע ולא נקרא עם שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה. והניחו כל הכלבים לצוד אך כעת שהבריטאן הלז מת ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון ויטיב להם. ונמצא שנתוספו עליהם כמה וכמה כלבים צודים. ומה לכם לשמוח. ע“כ דברי המשל. והנמשל הוא הכלב הבריטאן הוא המסור הלז שהיה חשוב בעיני האדון ע”י מסירות על אנשי העיר. ושאר הכלבים זה שארי המסירים שלמדו ממנו דרכו למסור. וכשראו המסירים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא בעצמו להשר כל המסירות אז הרפו את ידיהם מן המסירות. אך כעת שמת הכלב הלז ויודעים כל המסירים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון ויעמדו מעתה הרבה מסירים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה והיתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם. ואח“כ הפך המוכיח את המת הנ”ל פניו לארץ והכהו בכפיו על שוליו וחזר תיכף. והלך עם ר' מאיר על העגלה שהיה מוכנת לו סמוך לבית עלמין ונסע וברח. ובדרך שמע ר' מאיר שהמוכיח טוען ומשיב להמסור ולא ראה את המת. והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל מחמת שהמסור מעכב אותו בידו ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון וביקש ממנו שעכ“פ מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו. והבעש”ט ז“ל אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא ברעטאן אשר תיכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה. ועיקר שכחתי אחר שסיים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ”ל זה כוונות הפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר היה משובח על מיתתו אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת מן החיים אשר עודנה פי' מחמת שאר המסירים הנשארים עדיין בחיים.

 

85    🔗

ושמעתי מהרב הנ“ל שאחר זמן ובעו”ה שהדור פרוץ שמע מהמוכיח ז"ל שאמר מי יתן והיה המסור כהיום בחיים היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.

 

86    🔗

שמעתי מאיש אחד ששמע מפי הסופר ר' צבי ז“ל שהבעש”ט נשתדך עם המפורסם ר' זאב קוציעס ביתום וביתומה שגדלו בביתם. היתומה נתגדלה בבית הבעש“ט והיתום נתגדל בבית ר' זאב הנ”ל. ופסק הבעש“ט שני מאות זהובים לנדן. ובהגיע החתונה וקודם הבדעקנעס אמר מהר”ז ז“ל להבעש”ט ז“ל שלא ילך עם החתן להבדעקנעס עד שיסלק השני מאות זהובים שפסק והיה בעיני בעש”ט כמצחק ואמר אינך מאמין לי הסך הלז. והשיב לו בהימנותא דידי שלא אשנה מדבורי. כי אני צריך להחזיק החתן אצלי ללמוד עמו ואם אין קמח אין תורה. ובתוך כך בא לבית הבעש“ט ר' ליב קרעמינער והושיבו הבעש”ט בכבוד וצוהל יתן לו צלוחית יין לשתות ובירך עליו וענה הבעש“ט אמן. ואח”כ התחיל ר' ליב הנ“ל וסיפר להבעש”ט מביאתו שהקאמיסאר מן העיר שלח אחריו והראה לו אגרת מאדון אחד רחוק מק“ק מעזיבוז ח' פרסאות שכתב אליו שהבעש”ט חייב לו אלף זהובים מהפדיון שבוים כפי השט“ח שתחת ידו שיסלק לו תיכף ומיד דווקא. ואמר הקאמיסאר כשלא יסלק לו תיכף יוריד אותו בשלשלאות של ברזל לאדון הנ”ל ולא יפול דבר ארצה ושלחו להודיע לו שיסלק תיכף ומיד. וכששמע הדברים האלו מפיו קרא הבעש“ט תיכף לעבדו בקול גדול לאסור מרכבתו ואמר לר' ליב תו”מ תסע לאדון הנ“ל ותסלק לאדון הסך הנ”ל ותזרז א“ע לבוא על הבידעקנס ולא הניחו לילך לביתו והיה נפלא בעיניו אך לא השיבו מדבריו. ונסע תיכף לאדון הנ”ל ובאם הדרך בקרעצמא אחת היו לו יודעו ומכירו והתראה פניו עמו וסיפר לו עסק נסיעתו אך היה נחפז מאוד לדרכו. והיה פלא לבעל הקרעצימער ונסע ובא לאדון בצהרים בעת קביעות הסעודה שלהם והמתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון ושאל האדון תיכף אם הביא לו מעות מן הבעש“ט והשיב לו הן. השיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות ומתמי' א”ע בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק ואמר בלבו אולי כוונות הבעש“ט שיטיב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ”ל. ובתוך כך עלה בדעתו ואמר להאדון אני צריך לדבר עמך דבר סתר והלך עמו לחדר א' ואמר להאדון בזה“ל ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד ולא תחפוץ אפילו שוה פרוטה ממון אחרים וכעת אני רוצה לסלק לך סך הנ”ל. אולי ע“פ החשבון אינו מגיע מהשבוים כך בזה ותכשל ח”ו בגזל. והשיב לו האדון בתשואות חן גדול אהבה גדולה אהבתיך ע“ז שאתה מציל אותי מגזל ומעונש עה”ב. וחיפש תיכף הקוויטין של המוכסים שנפדו וחשב חשבונות ונטל השט“ח של הבעש”ט וזרקו אותו על האש ואמר לר' ליב כי אדרבה מגיע לבעש“ט שני מאות זהובים. ונתן לו אחד עשר אדומים ואמר לו ר' ליב מגיע עוד שני זהובים והוסיף לדבר עמו באהבה וחיבה על שאינו נושא פנים אליו ותיקר נפשו בעיניו שהצילו מן הגזל. ונתן לו הב' זהובים ונסע ר' ליב לדרכו ובבואו להקרעצים הנ”ל קפץ מן העגלה לספר נפלאות האלה. והבעש“ט גוער בביתו ואומר שוטה הלז משתהא בדרך ומספר המעשה. ואח”ז בא ר' ליב הנ“ל להבעש”ט ורצה לספר המאורע והשיב ידעתי מהר תן לי המעות כי איחר היום לעשות בידעקנעס ורגז עליו למה עמד בדרך בחזירתו. ואח"כ אמר כעת זמן החתונה (ועשה כאחד הבדחנים).

 

87    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שפ“א הלך ר' פנחס מקאריץ עם הרב דק”ק ראוונע על פדיון שבויים שהיה אחד קרוב לשניהם נתפס בתפיסה. אמר ר' פנחס להרב הנ“ל שמעתי שהבעש”ט שובת בק“ק קאמינקע נסע אליו אפשר שיהיה תשועה ולא נצטרך לטלטל עצמינו בטלטולא גברא. נמנו וגמרו ומהרו להמציא אותו קודם שילך למקוה כי אחר המקוה אי אפשר לדבר עמו שום דיבור. ואעפ”כ מצאו אותו שבא מן המקוה ולבש בגדי שבת. בבהמ“ד אמרו להם אנשיו התראו וידע בוודאי הצטרכות שלכם אף שלא תספרו לו. וכן עשו ובאו על פתח בהמ”ד וכשראה אותם התנענע בידו שילכו. ואח“כ שמע ר' פנחס שבא אביו מ' אברהם אבא מעבר הנהר לק”ק מאריפאליע והלך אצלו. כי היה ירא פן ירצה לשבות אצל הבעש“ט ואצלו לא היה חשוב הבעש”ט לכלום ותמיד היה אומר לבנו מה אתה נוסע. וירא פן לא ינהגו כבוד לפניו בדבר אחד והוא בודאי יעיז לפניו ויהיה לו צער ובושה ח“ו. ושאל אותו היכן ישבות ואמר מה לי לילך להבעש”ט אני אשבות בכאן ואדרוש כאן. ובבוקר כשהתחיל הבעש“ט הודו בא לבהמ”ד של קאמינקע ועמד אצל ארון הקודש והבעש“יט היה מתפלל לפני התיבה ואביו היה מתפלל בקול רם. וירא ר' פנחס פן ח”ו יבלבל את הבעש“ט ויגער בו. והבעש”ט לא דיבר לו מאומה עד אחר תפילות שחרית והיה שבת ר“ח והוצרכו להוציא שני ס”ת. ולקח הבעש“ט ס”ת אחת והס“ת שני לקח אביו והלך אחר הבעש”ט לשולחן. וראה הבעש“ט שהוא אוחז הס”ת וגער ואמר לאחד קח הס“ת מידו. ושתק ולא ענה אותו דבר. ותמה ר' פנחס ע”ז ואחר התפילה הלך לעיר שמעבר הנהר אצל הפ“ח ואכל שם וישן מעט והלך לבה”כ לדרוש. ובעת שלש סעודות בא להבעש“ט ואנשי קאמינקע היה המנהג כשהיה הבעש”ט אצלם העמידו להם שולחן מן הצד והאורחים יושבים עם הבעש“ט על השולחן שבבית. וכשראו אותו שבא קראו אותו אצלם כי הם הכירו אותו שהוא לעטויק ותקיף בדעתו פן יבלבל את הבעש”ט או יכניס בדבריו. וקראו אותו ר' אברהם באו ושבו אתנו ונתנו לו צלוחיות מי דבש. וכשהתחיל הבעש“ט לאמור תורה יצא ממקומו ועמד נגד הבעש”ט באמצע הבית והציץ בפניו. וירא ר' פנחס לומר לו שלא יביט בפני הבעש“ט מחמת כיבוד אב ועמד נגד הבעש”ט והיה ר' פנחס בצער. וכשפסק הבעש“ט לומר תורה חזר למקומו. ואח”כ הדליקו נרות ואכלו בשר וחזר הבעש“ט ואמר צריך אנו לאמר עוד דבר אחד ולא היה בדעתי לאמור אותו דבר אלא מפני ששמעתי דבר זה בג”ע בשמי. והתחיל לאמור ור' אברהם הנ“ל יצא פעם שניה ממקומו ועמד נגד הבעש”ט עד שגמר וחזר למקומו. וברכו ברכת המזון והתפללו תפילת ערבית. אחר התפלה אמר לר' פנחס הוא ולא אחר הוא ולא אחר. ואמר ר' פנחס מה ראית בו אמר לו אתה סבור ששתקתי לו כשגער בשעת קריאת התורה אבל המתנתי עד הסוף. ואספר לך בני כי ראיתי בלילה הזה חלום שנכנסתי לגן עדן ובא שר התורה ואמר דבר תורה משמו של הבעש“ט. וכשננערתי משנתי זכרתי היטב ובאתי בשביל דבר זה לכאן וכמו ששמעתי כן שמעתי מפיו הקדוש. ואודות שבוי לא שמעתי מפי הרב הנ”ל ושכחתי לשאול ממנו.

 

88    🔗

שמעתי שהיה כומר א' בק“ק מעזיבוז אצל הקאמיסאר ועשה צרות גדולות לישראל מאותו העיר. ובני העיר היו מציקים את הבעש”ט שיתפלל לגרש אותו מן העיר. ואמר איננו רוצה להתגרות עמו כי הוא מכשף גדול וכשאתחיל עמו ירגיש תיכף ולא עסק מזה כלום. פ“א לחץ את בני העיר מאוד ובאו אל הבעש”ט בצעקה ובקובלנא רבא. ענה להם מה אעשה עמכם אני אתחיל לעסוק עמו אבל בלאט ובנחת בכדי שלא ירגיש. והתחיל התפילות ותיכף הרגיש הכומר. פ“א נסע הבעש”ט על הר א' ופגע בו שיורד מן ההר ואמר שיהיה לו מפלה ואלולי היה ח“ו להיפך לא היה טוב לי. וכן היה כי באו מן שר העיר ונטלו ממנו את רכושו וממונו והורידו אותו ממקומו והוכרח לשלם לכל היהודים שבעיר לכל אחד ואחד תביעתם עד שנעשה עני ונסע מן העיר בסוס א' על עגלה בזויה. ומן מ' ליב מסינאמי שמעתי נוסח אחר כי עשה לבעש”ט כישוף. כשנסע הבעש“ט על הגשר אצל הרחיים נשא העגלה עם הסוסים. והבעש”ט עכב את העגלה והעמיד את הלאטאקס והניח את הדפים ויצאו האנשים ושכרו ערלים והוציאו את הסוסים עם העגלה. אז אמר הבעש"ט כיון שהוא יודע יהיה לו בוודאי סוף רע. וזה ר' ליב היה איש למדן ומופלג והיה אחיו של ר' דוד סופר מאנעפאליע.

 

89    🔗

וגם שמעתי ממנו ואח“כ שמעתי מהרב דקהלתינו שפ”א בא חנוני בעיר שדה לבן מברעסלא עם בריקע גדולה עם סחורה גיוואנט ובא בלילה ולא רצה לפתוח החנות בלילה. וצוה להסיר את הסוסים מן העגלה ואמר בלבו מי יכול לגנוב עגלה היינו בריקע גדולה כזו. ועזב בחוץ הבריקע עם הסחורה. ואח“כ בא גנב וגנב ואסר סוסים אחרים לעגלה הנ”ל וברח עם העגלה ועם כל הסחורה. ובבקר ראו שנגנב העגלה עם הסחורה והתחילו לרוץ ולחפש בכל הרחובות ועל פרשת הדרכים ולא מצאו ולא השיגו הגנב. ושלח הסוחר אגרת להבעש“ט וכשבא השליח להבעש”ט ומצא אותו שהוא עומד אצל המזוזה ורוצה לנסוע לק“ק דראזנע על ברית מילה כי כיבדו אותו במצות מילה. וקיבל האגרת מן השליח ואמר לו המתן עד שאחזור. והמתין השליח והבעש”ט לן בדרך ובהיות הבקר נסע לעיר. וכשבא סמוך לעיר ראה הבעש“ט מרחוק כי העגלה עם הסחורה באה ג”כ לעיר בדרך אחרת. ואמר לר' צבי סופר ראה והבט העגלה הנוסעת עם שני סוסים. ואמר אני רואה ואמר השליח ששלחו אלי בוא עבור העגלה הזאת עם הסחורה שבתוכו שנגנבה. כשנבוא לעיר תשאל על אכסניה שלו ותאמר לו שיתן לך העגלה עם הסחורה כי זה גניבה אצלך. וכשבאו לעיר תיכף הלך רבי צבי סופר לאכסניה שלו וראה הוא עומד ומתפלל ולא יכול להעיז ולומר לו כנ“ל כי הוא מתפלל כאיש תם וישר. ובא הסופר להבעש”ט והשיב לו כנ“ל אמר לו תיכף לך כי הוא יסע תיכף עם הסחורה ותאבד העגלה עם הסחורה. והלך הסופר פ”ש ומצא אותו שאוכל סעודת הבקר. ושאל לבעה“ב אם שתה יי”ש הרבה כדרך הגנבים ואמר שלא שתה כי אם בעד שני גדולים כדרך כל הארץ. והלך ממנו עוד הפעם בידיים ריקניות לביתו. אמר לו הבעש“ט לך ואמור לו כל הסימנים שעמד ביער שלשה ימים עד שעברו כל הרצים המחפשים ואח”כ לן במקום פלוני ואמור לו כל הלינות שלן עד עיר דראזנע. והלך הסופר ואמר לו כל הסימנים אז נתרשלו ידי הגנב ואמר אמת כן הדבר קחו העגלה עם הסחורה. וצוה לבעה“ב שישמור את העגלה עם הסחורה. וכשבאו לאכול על הברית מילה אמר הגנב עכשיו אני עני כשאר עניים אני אלך לאכול על ב”מ הנ“ל. וכשאכלו ושתו מי דבש עמד הגנב אצל הבעש”ט ואמר קושיה גדולה קשה לי על רומע“ל. מכיון שרומע”ל יודע ורואה איך גנבים גונבים ומקומם ולינתם מסתמא תוכלו לראות דברים טובים מאלה. למה לכם להביט את דברים שפלים יותר טוב להביט בדברים טובים. ואמר הבעש“ט ז”ל תורה על קושיה זו עד תפילת המנחה ולא גמר התורה הלז.

 

90    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו בעת הלווית הבעש"ט תמה מאוד ר' נחמן מהראדענקע מה זה שאין רואה מאומה. וכשבא מן בית עלמין ראה נוראות גדולים ואמר לר' זאב קוצעס שבוודאי צריך להיות כך.

 

91    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו כשרצה ר' נחמן לנסוע פדיון שבויים לאה“ק הלך על קבר של הבעש”ט עם ר' יוסף מקאמינקע. וכשחזר מבית עלמין שמח שמחה גדולה ואמר הבעש“ט ציוה לי לנסוע לאה”ק. תמה מאוד ר' יוסף ואמר והיכן דיבר עמכם. תמה עליו ר' נחמן ואמר ולא ראית שדיבר עמי והיה עומד אצלי. ובנסיעתו שבת אצל הרב המוכיח והייתי ג“כ שם ושמעתי אני הכותב שהיו בין ר' נחמן ובין המוכיח דברים חדודים. כי ר' נחמן דיבר להמוכיח דברים חדודים ושחק והמוכיח ז”ל הקפיד על ר' נחמן ואמר אין אדם יכול להנצל ממחשבה זרה. אפילו אם הוא מתפלל בלא מחשבה זרה סמוך לגמר התפלה נופל לו במחשבה שיגמור תפלתו וזו מחשבה זרה ודקה מאוד. ומכל עבירה נברא מקטרג אחד ר“ל ומחמת שהיא מחשבה דקה מאוד נתלבש אותה המחשבה בת”ח ומצער אותו. וליוו אותו כל אנשי העיר ואני הייתי ג“כ בתוכם וגם הרב והמוכיח. ורצה המוכיח לנסוע עד עיר לאדיזין ללוות אותו אך מחמת שהקפיד המוכיח איך הוא הדרך ארץ לעזוב אותו ולא נסע. והתפללו מנחה בשדה והרב הניח תפילין והתפלל לפני התיבה ור' נחמן התפלל בלא טו”ת ולא ראיתי את המוכיח אם התפלל שם וכמדומה לי שהלך לעיר להתפלל. ולשנה אחרת מת ר' נחמן ז“ל בחודש תמוז והיה בנעמרוב ג”כ בחודש זה ונלווה אליו ר' מענדלי פרעמיסלער וקיבל ממנו. ותמה מאוד על חכמת הבעש“ט. ושמעתי שמת ר' נחמן בשב”ק וישב ר' מענדלי אצלו בלילה וקידש על יין ושתה כשיעור וישב בבגדי שבת. והלך ר' מענדלי לאכול סעודת שבת ובעת אכילת הלפת שלח אחריו ומצא אותו גוסס ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו ומת במנחה ויצא למנוחה:

 

92    🔗

שמעתי שהיה הרב משבח מאוד התפילה של ר' מענדלי שבא מק“ק ציקונאונקי להפטר מהרב קודם נסיעתו ושבת שם ונתעכב שם ערך ה' ימים. כי ביום ד' בא בעת התפילה שהתפלל הרב תפילת המנחה והעגלה עם הסוסים של ר' מענדלי עומדים ולא נשאו כלום מהעגלה. ואני הייתי מלמד בעה”ג והיה דרך רחוקה ונשתהיתי לבא וכשבאתי ושאלתי לאנשיו למה אין נושאים מהעגלה והשיבו שאינו רוצה להתאכסן אצל הרב. כי הרב צריך להתפלל לפני התיבה והוא ג“כ רוצה להתפלל לפני התיבה ע”כ רוצה שיתנו לו אכסניה סמוך להרב שיוכל להתראות עם הרב. ולא נתנו לי להתפלל כי הוא עשן עדיין הלולקי וגם בבית שמתפללין בו לא היה מניחן כי עדיין לא גמר הרב תפילתו וכל מי שנשתהה לא היו מניחין להתפלל בכדי שיהיה לר' מענדלי מנין. וכשגמר הרב תפלתו יצא עם המנין שלו מן הבית ונכנס רבי מענדלי עמנו להתפלל לפני התיבה ועמד במקום אחר כדינו והתפלל מנחה. ואחר שגמר תפלתו ישב סמוך למקומו וכרך התפילין ונכנס הרב ונתן לו שלום. ושאל אותו מפני מה אין מסלקים מן העגלה והיה מגמגם בתשובתו כי לא דיבר שנים עשר שנים רק עפ“י כתב וכשדיבר היה תופס הדבור ומתישב טרם שהוציא הדבור מפיו ובפרט שזה לא מדרך ארץ להשיב תשובה כזה. והיה מגמגם ולא שמע ממנו שום תשובה עד שלא יכולתי לסבול אף שהייתי בוש מאוד מהרב אעפ”כ הוכרחתי לומר מחמת התפילה שצריכין רומע“ל להתפלל לפני התיבה תפילת מנחה ובשבת וגם הוא צריך להתפלל. ענה הרב בשביל זה אין עיכוב במקום שאין אנשים השתדל להיות איש .אח”ז צוה להכניס החפצים מן העגלה והניח לו את בית התבודדותו וישב בסוכה והיה עדיין עת קור והוא בא ביום ד' ונסע ביום ב‘. והרב ישב בסוכה קרה והניח לו את הבית קטן שמתפללין בו והיה לן שם והרב ז"ל לא ישן שם מעולם. וכשנסע בא ר’ דוד מק“ק ליניץ כי היה חושב לנסוע לאה”ק וקודם רצה להתראות עם ר' מענדיל ולא מצא אותו בק“ק נעמרוב ולן רבי אצל הרב. ושמעתי שהיה משבח הרב את תפילת ר' מענדלי מאוד ואמר בז”ל גם אני נעשה כאיש המון עם ושכחתי דרך התפילה והם הזכירו אותי דרך התפלה. ואמר בלשון רבים עליו ועל ר' פרידיל. כי ר' פרידיל התפלל אצל הרב קודם ביאת ר' מענדילי ביום ב' בבקר לפני התיבה ואמר בזה“ל. כשהם אומרים ברוך הוא ברוך הראיתם ר' פרידל מבראד בעה”ב איך תפלתו הולך. וגם שמעתי שפ“א הניח להתפלל תפילת שבת לר' פנחס מקאריץ בק”ק פולינאי ואמר הרב דקהילתינו כשסיפרתי לו המעשה תמה מאוד ואמר שמעתי ממנו שהיה אומר לעולם אתחרט שעזבתי להם התפילה ועל ר' מענדלי שהיה בעת ההיא בן ל"ו שנים והרב היה קרוב לששים שנה ואפשר יותר. ותראו איך היו הצדיקים הראשונים מתנהגים בהכנעה גדולה כזו.

 

93    🔗

שמעתי שהיה ר' מענדלי קובל על הרב על הכבוד שעושין לו כי שמעתי בק“ק קאנסטאנטין ישן הלכו כל העיר לקראתו ואמר להרב שהכבוד כמשא כבד עלי. והשיב לו הרב שהבעש”ט היה תמיד מתפלל שידברו עליו גנות ואמר ר' מענדלי שעלה במחשבתו ג"כ עצה כזו.

 

94    🔗

פ“א שמעתי מר' נחמן מהאראדענקע שאמר כשהייתי חסיד גדול הלכתי בכל יום למקוה קרה שבדור זה לא יוכל לסבול שום אדם מקוה כזו. וכשבאתי לביתי ומצאתי המקוה חם מאוד עד שכמעט בערו הכתלים ולא הרגשתי החמימות לערך שעה ואעפ”כ לא הייתי יכול לפטור מן מחשבות זרות עד שהוכרחתי לחכמת הבעש"ט.

 

95    🔗

ושמעתי מפי ר' מענדל מבאר שאמר בימי מגורי בעת התלהבות בשעת התפילה עלה במחשבתי איך מלאה לבי להתפלל לפני השי“ת מוכלל מפשעים ושבר לבי בקרבי. והיה כן זמן רב ולא יכולתי להפטר ממחשבה זו כי נדמה לי שהיא מחשבה טובה. ואח”כ ישבתי בלבי למה לא נופל המחשבה זו במחי ובלבי כשאשב לאכול אצל הקערה. אז דחיתי מחשבה זו.

 

96    🔗

שמעתי בבית הרב בק“ק נעמרוב מפי ר' משה הנ”ל ששמע מן המוכיח. מעשה שחלם המוכיח שלמדו אותו דרשה והיה זוכר קצת דברים וסיפר לבעש“ט. אמר לו אמור לי קצת דברים שזכרת ואמר לו הבעש”ט לדרוש בתחלה בביתי מן הספר ואח“כ היה יודע לדרוש היטב. וציוה אותי הבעש”ט ליסע לק“ק לעמבורג כאשר צוה לי בחלום. וציוה לי הבעש”ט לדרוש דווקא בבה“כ הגדולה ולהתאכסן בבית הפ”ח. ושמתי פעמי לנסוע ודרשתי בכל המקומות. פ“א דרשתי בעיר אחת והיה נובע תורתי כמעין המתגבר והיה שם נגיד א' מק”ק לעמבורג ושמע הדרשה והוטב בעיניו מאוד והדרשה זו שכחתי ונסעתי לעיר אחרת. וברחוב התלוצצו הנערים ממני ואמרו כדרש כדרש. ובתוך כך בא הנגיד הנ“ל וגער עליהם ואמר אני שמעתי שהוא דרשן גדול ושבקוהו. וכשבאתי לק”ק לעמבורג לפני בית הפ“ח לא היה הפ”ח בביתו ורציתי להתאכסן שם ולא הניח משרת הבית. ואמר בכאן המנהג להתאכסן בבית הקהל ששם יתאכסנו כל הדרשנים. והוא דחק את עצמו ורצה דווקא להתאכסן אצל הפ“ח. ובתוך כך בא הפח וראה שדחק א”ע להתאכסן בביתו דווקא. אמר בכאן אין נוהגים להתאכסן אצל הפ“ח אך מחמת שאתם רוצים דווקא אתן לכם מקום. ונתן לו בית קטן בחדריו והניח שם חפציו וישב שם. ועוד היום היה גדול ולקח ס' תהילים ואמר תהילים ובעה”ב היה עוסק בעסקיו בביתו. כששמע ממנו אמירות התהילים הוטב בעיניו מאוד ונשא חן בעיניו ונכנס אצלו. ושאל אותו באיזה בה“כ רוצה לדרוש ואמר בבה”כ הגדולה. והשיב לו בכאן אין המנהג לדרוש כן כי בתחילה דורשים בקלאוז ואח“כ בבית המדרש הגדול וכשהוטב בעיני אנשי העיר אז דורש בבה”כ הגדולה. והוא אמר לא כי אני רוצה לדרוש בבה“כ גדולה תחילה דייקא. ואמר הפ”ח מקודם צריך להשיג הרשאה מהרב דקהלתינו. ובתוך כך בא הנגיד ששמע אותו בעיר אחרת ואמר להפ“ח שהוא דרשן גדול. אמר אראה פנים עם הרב שיניח אתכם לדרוש בבה”כ. ולהמוכיח לא היו מלבושי כבוד רק קאפטין אחד ושאל הפ“ח אותו באיזה מלבושים אתם רוצים לילך לבה”כ לדרוש. ואמר אין לי רק זה המלבוש הקאפטין הלז אם אתם רוצים לשאל לי מלבושים אלביש אותם. ותיכף הוציא הפ“ח מן התיבה שלו זופיציע וטוזליק שלו של צמר. אמר אני אין לובש מלבושי צמר והוציא לו בגדי משי ולבש. והלך הפ”ח להרב וביקש ממנו הרשאה להמוכיח. אמר הרב ידרוש ואני אלך ג“כ לשמוע הדרשה. וביקש לשמש שיודיע לו כשילך לדרוש. ותיכף כשהלך המוכיח לדרוש הודיע השמש להרב ורץ הרב לבה”כ והוטב הדרשה בעיניהם מאוד. לאחר תפילת ערבית ביקש הרב להמוכיח שיהיה אורח שלו. אמר אין אני ברשות עצמי. הלך הרב למקומו של הפ“ח וביקש ממנו שיהיה אורח שלו ולא יכול להעיז פני הרב והניח לו האורח. שאל הרב אותו האתם תלמיד של הבעש”ט ושמיכם ר' ליב. אמר כן. ושאל אותו צורת הבעש“ט וצייר בדבריו צורתו ואמר כן. שאל המוכיח את הרב מהיכן אתם יודעים צורתו. אמר הרב אני שכבתי מעט לישן קודם המנחה וראיתי הבעש”ט ואמר תניחו את תלמידי לדרוש בבה“כ הגדול ואמר שהיה דודו גדול הדור וכמדומה לי ששמו רבי אברהם דעם רבית כי שכחתי שמו. ואני הייתי אצלו בשעת מיתתו ושמעתי שציוה לבנו ואמר יעמוד איש ויקרא שמו ישראל בן המילדת. תדע שהוא אמת ותורתו אמת ותחזיק אותו. והחזיק הרב את המוכיח ג' שבועות וביקש ממנו שיגלה לו כל מה שקיבל מהבעש”ט. ורצה הרב לנסוע להבעש“ט ומת בקרב הימים. ונתנו לו שם שלשים אדומים ואילו רצה לקבל יותר היו נותנים לו שני מאות אדומים. ועשו לו בק”ק לעמבורג הנ“ל בגדי שבת לבנים. ובחזירתו בא לבעש”ט ושבת אצלו ובלילה כשבאו מן התפילה עמד הבעש“ט אצל השולחן ואמר שלום עליכם והמוכיח אמר שלום עליכם דרך הליכה בבית אנה ואנה. וראה המוכיח שהבעש”ט פנה לאחוריו אל הפתח והתנועע ביד ועלה במחשבתו שהבעש“ט עושה לפניו כאילו רואה דבר מה כי המוכיח נפל בגדלותו. כן פנה הבעש”ט ב' או ג“פ והמוכיח היה ירא לשאול אותו. ובמוצאי שבת אחר הבדלה היה מנהגו לשכוב ולנוח ועישן לולקע והיה מספר מה שראה בשבת. וסיפר והולך ושאל המוכיח מה הוא שראיתי שפנה רומע”ל באמירת שלום עליכם פניהם ב' או ג' פעמים. אמר לו הבעש“ט הס”מ רצה לחטוף אותך מביתי וגערתי בו והתפללתי בעדך באמירות ש“ע. וכשבא שנית אמרתי לו יהיה לו עונש אבל לא תקח אותו מידי. וכן היה בנסיעתו לביתו חלה הוא וב”ב והיה לבעש“ט טרחה גדולה עד שהבריא הוא וב”ב. ושכח כל הדרשות ואמר המוכיח שהיה לו כמה הרפתקאות ועבודה רבה עד שיכול שוב לדרוש. עיקר המעשה שמעתי מפי ר' משה חתן אחות הרב דק“ק פולנאי ושמע מפי המוכיח עצמו בק”ק מנעמרוב. וגם מר' יוסף בן רבי משה מק“ק פולנאי שמעתי כמה נוסחאות בזה המעשה. אבל פ”א שבת אצל הרב דקהלתינו ר' דוד מ“מ דק”ק טולטשין שהיה נכד של הצדיק ר' דוד פוקעס וסיפר לי מעשה שאיש אחד הוליך בנו משוגע להבעש“ט וכשהגיע א' פרסה סמוך לעיר ונתחזק המשוגע ועשה עצמו כמת. והביא אותו אביו לעיר לקבור והניח אותו בבה”כ של נשים. והבעש“ט אמר לסופר אנחנו מוכרחים היום להכות מת אחד וכשהביאו את המת אמר להסופר קח ערקתא דמסאני עבה ולך לבה”כ וגרש משם החברה קדישא וציוה להכות אותו. והכה אותו ולא קם ולא זע וציוה הבעש"ט שיניחו אותו בבית א' ויסגרו את הבית וישמרו אותו עד חג הפסח. והיה עד הפסח ג' שבועות ובליל פסח ציוה שישיבו אותו לשולחן ויסמכו אותו בכרים עד שיוכל לישב. ויעמידו לו איש אחד שיתן לו בפיו כל מה שהם עושים הן אכילה והן שתיה וישמרו אותו שלא יברח. וכאשר יברח יהיה קשה למצוא אותו. ובכוס ג' לא היה יכול לסבול וקפץ ודלג מן הבית וברח. ויבקשו אותו מעת לעת עד שמצאו אותו וריפא אותו.

 

97    🔗

מעשה עלילה דק“ק פאווליטש וברח הרב דק”ק קרושטיסאב הנקרא בשמו ר' דוד ורצה לברוח עד מדינות וואלאחאיי. כי כל אנשים חשובים אשר סביבותיהם היו מתפחדים שלא יעלילו גם עליהם. וכשבא לק“ק מעזיבוז עיכב אותו הבעש”ט. וכמה פעמים אמר הבעש“ט שינצלו. ואח”כ כשנהרגו בא אגרת לר' דוד הנ' איך שעשו להם עינוים קשים ומרים לכל אחד ואחד ובא עם האגרת להבעש“ט ונתעצב מאוד. וזה היום היה עש”ק והלך למקוה ובכה מאד והתפלל תפלת מנחה במרירות גדול עד שאנשי סגולתו לא יכלו להרים ראש ואמרו אפשר כשיתחיל לקבל שבת יקבל מתוך שמחה. והוא התפלל קבלת שבת וערבית ג“כ במרירות לב וקידש על היין בבכי ונטל ידיו וישב אל השולחן והלך לחדר לישן שם. והשתטח לארץ ושכב עד בוש וב”ב והאורחים המתינו עד שהתחילו הנרות לכבות. הלכה אשתו ואמרה לו הנרות יכבו מהרה והאורחים ממתינים. אמר לה יאכלו ויברכו בבהמ“ז וילכו. ואשתו הלכה ג”כ להחדר שהבעש“ט שם ושכבה על מיטתה. והבעש”ט עדיין שוכב על הארץ בפישוט ידיים ורגלים ועמד ר' דוד הנ“ל אצל הפתח לראות מה יהיה הסוף. ונתיגע לעמוד ולקח ספסל וישב אצל הפתח. וכמו חצי לילה שמע שאמר לאשתו תכסה פניך. וברגע האיר בחדר והיה מאיר דרך סדקים ואמר ברוך הבא ר' עקיבא וגם לשאר קדושים שאין יודע שמם אמר ברוך הבא. ור' דוד הכיר את ר' עקיבא בקולו. אמר הבעש”ט להקדושים אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר המקטרג שקורין שטריגאטאר ענו הקדושים. ואמרו אל יצא דבר זה מפיו עוד ומה שדברתם יבוטל כי אינו יודע רומע“ל מכחכם. כי כאשר רומע”ל בילבל שבת נעשה רעש גדול בג“ע והיו בורחים מכל היכלות כמפני חרב וכשבאנו אל היכל עליון מזה גם שם ברחו ולא ידעו מפני מה עד באנו למקום גבוה שהם יודעים. צעקו עלינו מהרו ולכו להשקיט דמעות הבעש”ט. ונספר לרומע“ל שכל היסורים שיש לאדם בחיים אינו כקליפות השום נגד היסורים שסבלנו על קידוש שמו יתברך ויתרומם. והיצ”ר עושה את שלו ובילבל את מחשבתינו כחוט השערה אע“פ שדחינו אותו בשתי ידים. אעפ”כ הוכרחנו לסבול חצי שעה גיהנם. ואח“כ נכנסנו לג”ע והתחלנו לטעון שרוצים אנחנו לנקום משונאינו והשיבו לנו עדיין שעתו קיימת ואם תרצו לנקום צריכים אתם לקבל על עצמיכם גילגול. ואמרנו ת“ל שמסרנו עצמינו על קידוש השם והוכרחנו לסבול צער גהינם שכל היסורין הם כקליפות השם נגד אותו חצי שעה גיהנם. ומה יהיה אם נתגלגל שוב בזה העולם ושמא נתקלקל ח”ו ולא יהיה לנו תקנה ע“כ טוב לנו שלא לעשות נקמה ולא להתגלגל. ע”כ בקשתינו מרומע“ל שיבטל הדבר שאמר. ושאל הבעש”ט אותם מפני מה הטעו אותי מן השמים ולא גילו לי שמוכרחים אתם להיות קדושים. והשיבו אליו אם היו אתם יודעים מזה אזי היה מרבים בתפילה ותבטלו הגזירה והיה ח“ו צרה גדולה מזה. ע”כ לא הודיעו לרומע“ל. ומהרב דקהלתינו שמעתי שבעש”ט אמר שהבטיחו לו מן השמים שיבטלו הגזירה אך שדרשן אחד דרש בק“ק בראד ועשה לו פרנסה מהשבוים ועורר מדנים וגרם שנהרגו השבוים בעו”ה.

 

98    🔗

שמעתי מרבי אהרן דקהלתינו ששמע מהרב הגאון דק“ק סיפטיפקע שהיה בסביבם עגונה אחת שהיתה מחזקת ארענדי'. וראה הבעש”ט שפ“א היתה מנאפת עם עבד כנעני שלה. והיה לה שני אחים בשני כפרים ונתגלה הדבר לאחים והיה להם בושה. וסברו שתצא ח”ו מן הכלל. ויעצו עצה שכל או“א יבקש אותה לכפר שלו ולעת ערב ילכו שניהם ויבערו אותה מן העולם וכ”ע. ובאותה לילה ישב הבעש“ט ושני נרות דולקים לפניו. ופתאום כבה נר א' והדליק אותה מנר שני וברגע נכבה נר שני והדליק כנ”ל. ושמע קול אומר אליו רוצח איך אתה בא לשני נרות! והבין הדבר. ולקח סוס ורכב עליו במרוצה והגיע לשם ולא המיתו עדיין אותה והציל אותה מידם. ונעשית בעלת תשובה גמורה ואח"ז מצאו אותה עומדת במקוה בחצי הלילה.

 

99    🔗

מעשה שחנוני אחד בק“ק מעזיבוז שקורין גיוואנט שניטער שנסע בנו לברעסלא ושהה מאד. והיה אמו מצטערת מאד ואמרה לבעלה שילך לבעש”ט לשאול עליו היכן הוא. והבעש“ט לא היה חשוב בעיני בעלה ולא רצה לילך והקניטתו אשתו עד שהוצרך לילך. ובא אל הבעש”ט ושחק ואמר אשתי אמרה שאתם יודעים איזה דברים ע“כ באתי שתאמרו לי היכן בני. ענה לו על דברים כאלו אני מסתכל בבה”כ לקח הלולקע והלך לבה“כ. ובא ואמר אני ראיתי אותו שהוא עדיין בברעסלא והולך בכובע של דייטש. כן היה המנהג שם כשנגמר המו”מ מחליפים כובעותיהם וזה סימן לגמר המו“מ. ועשה אותו האיש סימן לעצמו לזכור באיזה יום היה המקח. וכשבא בנו מן הדרך שאל אותו אביו באיזה יום היה גמר המו”מ. ואמר לו באותו יום כאשר נרשם אצלו ושהחליפו על כובעותיהם. ושאל אותו מפני מה לא שלחת לי אגרת ע“פ בי דואר כפעם בפעם. אמר לו מפני שהתרחש לי קונה טוב בדרך ומכרתי לו הסחורה והוצרכתי להעמיד הסחורה לבית הסוחר ונטיתי מן הדרך שבי דואר הולך וקניתי שם סחורה אחרת והלכתי לברעסלא ועי”ז איחרתי לבוא לביתי. פ“א רצה החנווני לנסוע לק”ק שדה לבן עם סחורה וירא כי אמרו שיש פוחזים באותו הדרך. ואמרה לו אשתו שמעתי שהבעש“ט נוסע בכן תן לעבדו איזה מתנה שיודיע לך באיזה יום נוסע הבעש”ט ותסע עמו בצוותא חדא לא יהיה לך פחד וכ“ע. ונסע עם הבעש”ט בצוותא חדא. וכשבאו ליער זה שהפוחזים שם ציוה הבעש“ט לעבדו שיעמוד לרעות הסוסים. והאיש הזה נתפחד מאוד וצוה הבעש”ט שיעמדו העגלות זה כנגד זה. והבעש“ט ישב באמצע ופתח ס' הזוהר והסתכל בו. ויצאו הפוחזים מיער וכשקרבו עליהם רעדה אחזתם וברחו הפוחזים. כשהיו רחוקים מהם אמרו הפוחזים נלכה עוד הפעם עליהם וכשקרבו אחזתם עוד רעדה. וכשהרחיקו לא רצו הפוחזים לשוב עוד עליהם ואמרו אין זה דבר פשוט. וכשראה הסוחר המעשה הלז נפל על צוואר הבעש”ט ונשק אותו ואמר עתה ידעתי מעלתו של רומע“ל. אמר לו הבעש”ט את סבור שאתה מכירני עדין אין אתה מכיר אותי. וזו המעשה אין עולה על זכרוני ממי שמעתי וכדומה לי ששמעתי מהרב דקהלתינו.

 

100    🔗

פ“א נסע הבעש”ט לקאמינקע וסמוך לעיר שמע כרוז להעביר השוחט דק“ק הנ”ל ואמר אעבירנו ואעמוד לו איזה פרנסה. כי היה זהיר מאד לקפח פרנסת כל אדם. וכשבא לבית ר' ברוך הכין ר' ברוך את עצמו ושחט כמה בהמות ובהמה אחת נטרפה ותלה בפרוזדור. והבעש“ט עישן הלולקע בפרוזדור ונכנס ר' ברוך לפרוזדור. ואמר לו הבעש”ט לחתוך חתיכה בשר מן בהמה זו ולצלות בשבילו. וסבור ר' ברוך שאמר כך בדרך שחוק ואמר רומע“ל לא יאכל מבהמה זו. ואמר אני בוודאי אאכול ממנה וכשראה שאמר באמת אמר זו הבהמה טריפה. אמר לו הבעש”ט אבל הבהמה הזאת מבקשת ממני שאאכול ממנה אמרו נא לי מפני מה נטרפה. ושלח אחר השוחט ושאל אותו מפני מה נטרפה הבהמה הזאת ואמר לי יש דעות בפוסקים יש מכשירין ויש מטריפין. וצוה שיחתכו חתיכה בשר ויעשו ממנה צלי. וראה הבעש“ט שהדבר קשה בעיני אנשיו ואמר שישלחו לק”ק פולנאי לר' שמואל מ“ץ ויביאו ממנו איגרת קודם שתצלה. ותיכף שלחו ציר רוכב על סוס טוב ובא ואגרת בידו מן המ”ץ שהיא כשרה. והעביר את השוחט ולא רצה להעמיד לו פרנסה.

 

101    🔗

רבי נחמן מהאראדענקע היה לו מדה שהיה אומר על כל שראה או שאירע לו אומר טוב ולטובה. והיה אמונתו חזקה כעמוד של ברזל. פ“א העמידו אנשי חיל בק”ק מעזיבוז אצל היהודים. אמר לו הבעש“ט התפלל שלא יעמדו אנשי חיל אצל היהודים אמר לו שזה לטובה. אמר לו הבעש”ט כמה יפה שלא היית בדורו של המן שהיית אומר על הגזירה שגם זה טובה ואין לך מעלה אלא מה שתלו את המן שהוא ג“כ טוב. פ”א נסע ר' נחמן עם הר' דק“ק פולנאי מק”ק נעמרוב לבעש“ט על שבת וביום הששי נסעו ופגעו באדון אחד במרכבה גדולה ונסע ג”כ באותו הדרך והיה נוסע בלט. והיו יראים להעביר אותו ופכר הרב את ידיו ואמר ווי ווי כי אנחנו מחללים את השבת ח“ו והיה מצטער בצער גדול. ור' נחמן אמר שהוא לטובה. ונוסף עוד על צערו ובשעה קלה פגעו מחנה גדולה הולכים עם משאות והשלג היה גדול מאד ולא יכלו בשום אופן להעבירם כי הלכו ג”כ בזו הדרך ולא לקראתם. וכשראו כנכרים עם המשאות את האדון פנו כולם מן הדרך ועברו את המחנה הנ“ל ואח”כ באו לפרשת דרכים ונסע האדון לדרכו והם באו בעוד היום גדול. כ“ז שמעתי מהרב דק”ק פולנאי.

 

102    🔗

ומהרב דקהילתינו שמעתי שפ“א נסע רבי נחמן עם הבעש”ט ובאו לכפר אחד והיה זמן מנחה. ואמר הבעש“ט להגבאי לך לבית וראה אם אפשר שם להתפלל. ור' נחמן לקח השק של טו”ת והלך לבית. והגבאי אמר להבעש“ט הבית מלא נכרים. ואמר הבעש”ט לך וקרא ר' נחמן שישב על העגלה כי נתאחר זמן מנחה. נכנס הגבאי ומצא אותו מעוטף בטו“ת ומתפלל ואמר לו הגבאי שיצא והוא לא שמע. ויצא הגבאי ואמר להבעש”ט שהוא מעוטף בטו“ת ומתפלל. אמר הבעש”ט בוודאי יגרום איזה צרה לנכרים ובתוך כן הודלק המבצר ובאו פוחזים וגרשו כל הערלים להציל המבצר. ונשאר הבית פנוי אז הלך הבעש“ט ג”כ להתפלל.

 

103    🔗

ראיתי שהרב דק“ק פולנאי היה ממשמש בתפילין קודם הש”ע ולאחר הש“ע כשגמר הברכה המברך את עמו בשלום משמש תיכף בתפילין וכתבתי זאת ללמוד ממנו זריזות לעבודת הבורא. ושמ”ע של קול רם היה תמיד מביט בסידור והיה שומע מהש"ץ.

 

104    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולנאי שפ”א נסע אל השר דק"ק ראשקוב לאיזה הצטרכות והתפלל בדרך. וכשהגיע לתפלת והוא רחום ביום ב' או ביום ה' והלביש הצטרכותו כאילו שכינה מתפלל דוגמא צורך זו לפני אלהי ישראל ואחר התפילה חזר לביתו ואמר בגודל ענותנותו לא הייתי אומר דבר זה אך מחמת שידעתי שעכשיו אין אני במדרגה זו.

 

105    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו ששמע מר' יוסף מקאמינקע שהבעש“ט היה מצפה לעלות בסערה כמו אליהו ז”ל. והיה מצטער ע“ז בצער גדול. וסברו ב”ג שהוא מצטער על פטירת אשתו ושאלו אותו כי ידעו שאין זה מידתו. והשיב שמצטער על אלו מוחין שמוכרחים לנוח באדמה כי הייתי מצפה לעלות בסערה ועכשיו שאני פלג גוף אי אפשר וע"ז אני מצטער.

 

106    🔗

גם שמעתי אילו לא יבוא הגואל צדק במשך ששים שנה מוכרח אני לבוא בזה העולם.

 

107    🔗

והרב דקהלתינו אמר ששמע מזקינו ששבת אצל הבעש"ט שבת אחד קודם שבועות שנסתלק בו. ואמר דבר והיה לו סופר א' ואמר הרב שיש לו שני ספיקות ואינו יודע אם אמר בחמשה עשר שנה או בחמשים שנה ועוד אם בששה עשר או בששים. ואני שמעתי מאחרים בפירוש ששים שנה. ושאל את ר' אהרן ממעזיבוז ואמר לי כי אמר בוודאי יתגלגל בזה העולם אבל לא אהיה כמו שאני עכשיו והפירוש לא ידוע כי אמר מי הוא זה אשר ישאל פירושו של אותו דבר.

 

108    🔗

שמעתי מהרב שהיו מוצאים בס“ת אחת תמיד טעות והיו מתקנים אותה כל פעם ואעפ”כ מוצאים בה טעות. והראו את הס“ת להבעש”ט ואמר כי ניתנה לכתוב ממעות שקורין שאלדער געלט היינו שמשחקים בקארטין ונותנים לבעה“ב שכר דירה מכל פעם מטבע א' ואסף הבע”ב אלו המעות וכתב באלו המעות ס“ת הלז וכן היה. ואמר הבעש”ט שאין לה תקנה ולעולם תהי' פסולה אף אם יתקנו אותה כמה וכמה פעמים.

 

109    🔗

וכזה המעשה שמעתי מר' אלימלך שפ"א בא לשכנו הצורף וראה טבעת אחת ונטל בידו ותיכף זרקה ואמר שטבעת זו נלקחה מממון רבית וחקר הצורף שכן היה.

 

110    🔗

מעשה שהיה איש אחד בק“ק פולונאי והיה עושה לבעש”ט טובות. נתן לו קמחים ודגים באמנה וכשבא קרוב למיתה ביקש מהבעש“ט שישגיח על בנו יחידו ר' מרדכי הנקרא ר' מאטיל. והיה תמיד עולה ויורד. פ”א ירד מנכסיו ולא נשאר לו כי אם ביתו. אמר לו הבעש“ט כשישלחו אחריך מן החצר לשכור הארענדי דעיר לא תלך אפילו כמה פעמים עד שישלח אחריך עגלה. וכן היה שבאו כמה אנשים לשכור הארענדי ולא הושווה עמהם. ושלחה השררית אחריו ולא רצה ללכת כי אמר שהוא אינו בקו הבריאה ואינו יכול לילך ברגליו. וכן היה שהיה לו קצת מיחוש וכן ביום שני וכן ביום ג' עד ששלחה אחריו עגלה. ואמר שאינו ביכולתו להחזיק הארענדי כי אין לו במה לשרוף יי”ש ואמרה אני אתן לך כמה מאות תבואה ושכר את הרענדי והשררית נתמלאה שמחה שהשכירה לו הארענדי. והרויח בזה ערך שנים עשר מאות אדומים. אמר לו הבעש“ט אל תסחור עם שוורים ולא שמע לו וסחר שוורים ובא מן הדרך בכיס ריק וכך היה כמה פעמים. פ”א ירד מאד והיה ב“ח גדול לאדון אחד ערך י”ג מאות זהובים ולא היה לו במה לשלם. ואמר האדון אם לא ישלם לי אהרוג אותו בקנה שריפה. ושמע רבי מאטיל ונתירא ונסע להבעש“ט וישב שם כל ימים נוראים. ותבע אותו ואמר אין לי מעות ואחר י”כ פ“א באשמורת הבקר אמר הבעש”ט לך עמי למקוה והלך עמו ואחר זה אמר לו לך לביתך. שאל מה יהיה כשאלך לביתי אמר לו אל תירא ואל תחת. ונסע לביתו וחג כל הי“ט. ואחר י”ט היה עת גשמים ומחמת הדאגה עשן הלולקע. והביט בחלון וראה מחנה של נכרים שקורין הידאמאקעס שחזרו מן הדרך ובאותו עיר היה תמיד דרך המיומן להם. והלכו בכל העיר להשיג אכסניה ולא השיגו כי היו לערך ארבעים או חמשים רועים. וכשבאו לביתו קיבלם ונתן להם אכנסיה ונתן להם לאכול ולשתות וכל מה שלבם חפץ. וקנה אצל שכינו שני קווארט יי“ש ומכר להם. ועוד קנה יי”ש יותר והרוויח מהם מאד עד שהיה ביכולתו לקנות א' לאייטער יי“ש. ואכלו ושתו כחפצם וכרצונם וכשנסעו לדרכם ביקשו אותו שיוליך אחריהם חביות דבש והחשק היה להם לשתות כל החביות דבש וחזרו לעיר ולנו אצלו. עד כמה פעמים שהיה כן עד שמלאו לו סך החוב ועוד נחסר לו למלאות החוב בשלימות סך ב' זהובים. ונשמט רועה א' מהם ובא לביתו ומינא לו השני זהובים. ואח”כ בא האדון רוכב על סוס וקרא לו שיבוא אצלו לחוץ ושאל אותו מעות ואמר יש לי מעות והכניס את האדון לביתו ושילם לו כל הסך המגיע לו. ואמר לו האדון דיברו לי עליך שאין לך במה לשלם וכעת אני רואה ששלמת לי ושקר הדבר. בכן קח לך המעות עוד על איזה זמן שתרצה ולא רצה ליקח ממנו המעות כי אמר לא בכל יומא מתרחיש ניסא. ואמר הבעש"ט כמה בר מזל האדון הלז אילו לא היה לך מעות הוכרח האדון הזה למות.

 

111    🔗

שמעתי מפי הרב דק“ק נעמרוב ודק”ק פולונאי. כתוב בזהר חדש וז“ל כל אינון תנאים ואמוראים כל עלמא קיימא בגינייהו. דכד הוו קיימי כחדא הוי אומר ב”נ לחבירו מגו משנתא דא דפרח מפומי' אנא חמי מה יהיה יומא דא או למחר. ואני שמעתי מהבעש“ט כשהיה שומע אחד שונה היה יודע מה שיהיה בסוף השנה. כי פ”א באתי לק“ק בראד ולא מצאתי ר' גרשון בביתו שנסע לדרך. ובתוך כך בא ר' גרשון לביתו אמר בנו של ר' גרשון לאמו אבשר לך בשורה שלקחו את הפאקטער בשלשאות של ברזל. אמר לו ר' גרשון ישראל גיסי אמר בשנה העברה שכן יהיה. שהייתי שונה משניות אחר התפילה וגרסתי משנה אחת ואמר לו הבעש”ט יודע אתה מה שגרסת ואמרתי יודע אני. ואני סברתי שהוא אומר נגד הפשט מהמשנה. ואמר לי שלמדת שני דברים חדשים שני שונאים יש לך בכאן אחד ישלים עמך והשני יהיה לו מפלה גדולה. וכן היה שר' גרשון היה הולך לקבל פני הנגידים בי"ט והלך לפני בית השונא האחד ושלח השונא את חתנו וביקש אותו שיכנוס לביתו ופייס אותו.

 

112    🔗

מעשה כשבא הבעש“ט לק”ק מעזיבוז לא היה חשוב בעיני החסידים היינו ר' זאב קוצעס ור' דוד פורקעס מחמת השם שקראו אותו בעש“ט כי שם זה אינו נאה לצדיק. והיה להם תלמיד הגון וחלה והוא היה איש טוב וצדיק והלכו רבותיו לבקרו. ורצה לקרוא אליו הבעש”ט ולא רצו הם. ואח“כ נחלש ביותר והסכימו לקרוא את הבעש”ט. ואמרו להחולה כל מה שידבר עמך תודיע לנו. וכשבא אליו הבעש“ט ציוה שילכו כולם מן הבית ונער אחד היה שהחביא את עצמו. אמר הבעש”ט שימות אבל דבר זה לא תקנת ואמר לו אותו דבר והודה. ואמר אני ציפיתי לתקן הדבר ומה אעשה עכשיו אמר אליו הבעש“ט אל תדאג אני אראה שלא יהיה לך עיכוב בדבר זה ואני מכניסך לג”ע ואל תגלה דבר זה לשום אדם מה שאני מדבר עמך. והלך מאתו וכשבאו רבותיו ושאלו אותו מה דיבר עמו ולא רצה לגלות. ענה אותו הנער וסיפר להם ושאלו להחולה אם אמת הדבר ואמר אמת כן דיבר עמי. והיה תמיה גדולה בעיניהם האיך יש לו ידיעה למעלה את מי יכניסו בג“ע. והכריחו את החולה שיתן להם ת”כ שיגלה להם איך יתנהגו עמו אחר מותו. וכשמת בא להם וגילה להם שהכניסו אותו לג“ע ולא ראה שם הבעש”ט ולא ידע על ידי מי הכניסו אותו. אך לא היה לו מקום בג“ע כי כאשר ישב במקום בא אחר ודחה אותו ממקומו וישב על מקומו זה וכן במקום אחר עד שהעתיקו אותו מכל המקומות. ואני נע ונד ולא ידעתי על מה ולמה זה והרהרתי בדעתי שהבעש”ט הבטיח לי להכניס אותי בג“ע ואין לי מקום מנוחה והיה לי מזה צער גדול. פ”א אירע שבני היכלי הלכו אל היכל אחר והלכתי גם אני עמהם וכשבאו להיכל הנ“ל קפצתי וישבתי אצל השולחן. והעתיקו אותי ממקומי עד שעמדתי לפני השולחן. וראיתי שהבעש”ט יושב ביניהם ואמר דברי תורה ושאל אותם קושיה וציוה לבני הישיבה שיתרצו לו. ולא יכלו לתרץ ותירץ הוא בעצמו והלכו להם כל אחד למקומו. ושאלתי לבעש“ט מפני מה אין לי מקום בג”ע. אמר לו מפני שנתת ת“כ ולא קיימת. מיד באתי אליכם בחלום וסיפר להם הדבר והקושיה והתירוץ שאמר הבעש”ט בג“ע. ומיד באותו שבת באו אליו לסעודה שלישית ואמר תורה זו. וכששאל הקושיה אמרו הם התירוץ ואמר להם אני יודע שהמת אמר לכם ומהיום והלאה נתקרבו אליו. והרב דקהלתינו אמר שלא הכניסו לג”ע רק שנתן לו מקום סמוך לשערי ג"ע. אך בכל עת שהיה לו עליות נשמה בחזרתו האיר עליו.

 

113    🔗

מעשה שהיה מלמד א' ושמו ר' משה קעדס והיה גדול בתורה והבעש“ט לא היה חשוב בעיניו. ומנהגו שהיה שולח שליח לבהמ”ד וסמוך לברכו נכנס להתפלל. פ“א היה מוקשה לו תוספת א' במסכתא שבועות והיה מתקשה עליו מאוד לערך ב' שבועות ולא יכול לבוא על פשט של אמת. פ”א ראה בחלום שנכנס להיכל א' וראה אותו הבעש“ט ואמר לו מפני מה אתה לא ידעת הפשט של התוספת ואמר לו כן הפשט. וניער משנתו וזכר את השפט וקם ולקח הגמרא לאור הלבנה וראה התוספת והנה טוב מאד. אעפ”כ אמר בלבו אולי חלום הוא והבעש“ט אין יודע מזה. וביקש הבעש”ט אותו על סעודה שלישית ואמר לו הפשט של תוספת ישר וטוב הוא. אז ידע כי הבעש"ט אמר לו ונתקרב אליו ונעשה צדיק גדול.

 

114    🔗

שמעתי מר' משה בן ר' יעקיל ממעזיבוז שהיה בק“ק נעמרוב וכשבא אביו עמו להבעש”ט לברכו אמר לו הבעש“ט השמר לך לא תסע לעיר וויינעציא. וכשנסע תעה בדרך והיה סמוך לעיר הנ”ל וחזר לדרך אחר. והיה ר' משה הנ“ל שומר א”ע שלא יהיה בעיר ווינציא כל ימיו. וכשסיפר לי זה לא היו שנים רבים לפני מותו והיה נוסע בדרך ועשו לו עלילה מחמת הבילעט ולקחו אותו לעיר ווינציא. והפציר מאד שלא יוליכו אותו לווינציא ואעפ"כ הוליכו אותו ותפסו אותו שם ומת בתפיסה. והיה זה אחר הנשואין שלו ארבעים שנה או יותר.

 

115    🔗

שמעתי מפי ר' משה הארבעטיר שהבעש“ט היה אצלו מוהל וציוה שלא יוליכו אותו על גשר שקורין גרעבליע. ושמר הדבר כמה שנים. פ”א הוצרכו לנסוע על הנשואין והוליכו אותו עמהם ונעשה לו גבשושית.

 

116    🔗

שמעתי מעשה מהרב דקהילתינו שהבעש“ט היה בק”ק קאמינקע ואמר לר' ברוך כשיבוא הרב דק“ק אסטראהי' לכאן תאמרו לו משמי שהרב חכם צבי אביו נתראה לי וביקש אותי לאמור לבנו שלא יסע למדינות אוקריינא. וכשלא יאמין שראיתי אותו תאמרו לו סימן של צורת אביו וכל תנועותיו ובגדיו ובאיזה פוזמקאות שקורין שקארפטקעס הלך. וכשבא הרב הנ”ל לק“ק הנ”ל ואמר לו רבי ברוך דברי הבעש“ט וכששמע הסימנים הללו האמין. ושאל עליו שיאמרו איזה דברי תורה ששמעו ממנו. ואמר ר' יוסף מקאמינקע לפניו מה שאמר הבעש”ט על פירוש רש“י על פסוק אחד אשר נשיא יחטא. ואני שמעתי הפירוש מהרב דק”ק פולנאי ושכחתי אבל בוודאי כתוב הוא בספרים שלו יעוין שם. וכששמע הפירוש הוטב בעיניו מאוד ואמר פירש כזה נאה להרב דק“ק אסטראהי' שיאמר וחזר מן הדרך ולא נסע למדינת אוקריינא. ובימי זקנתו נסע לאוקריינא ומת בק”ק חוואסטווי'.

 

117    🔗

מעשה בחולה אחד שיאש אותו דאקטער גדול יהודי ושוב החולה לא היה יכול לדבר. ובא הבעש“ט לאותו מקום וקראו אותו להחולה הנ”ל. ואמר לבשל לו מרק של בשר ותיכף יתחיל לדבר. ונתנו לו מרק לאכל וריפא אותו עד שהבריא. שאל אותו הדאקטער איך ריפא אותו ידעתי שנתקלקלו הגידין ואותן הגידין אי אפשר להיות להם רפואה. אמר לו הבעש“ט אתה השגת את החולה בגשמיות ואני השגתי את החולה ברוחניות. כי יש באדם רמ”ח אברים ושס“ה גידים. כנגדן יש רמ”ח מצות עשה ושס“ה מצות לא תעשה. ושאדם פוגם ח”ו נתקלקל האבר או הגיד שכנגדו וכשיעבור הרבה ל"ת נתקלקלו הרבה גידים ואין הדם נובע בהם ואדם בסכנה. ודברתי עם הנשמה שתקבל עליה תשובה וקיבלה עליה. ובזה נתקנו כל האיברים והגידין ויכולתי לרפאות אותו.

 

118    🔗

מעשה שהיה איש א' אצל הבעש“ט ושמו ר' אהרן. והיה משרת אצל הבעש”ט ונשא אשה ולא רצה להיות משרת. וביקש מהבעש“ט שיקבל את ר' יעקב למשרת. פ”א נסע עם הבעש“ט לדרך ולן בכפר א' ופינו לו בית קטן סמוך להארענדי ושכחו זוג פוזמקאות על המוט. וכשנסע הבעש”ט משם הטמין המשרת את הפוזמקאות ובעודם נוסעים בכפר הזה צוה הבעש“ט לעמוד ואמר להמשרת אתה גנבת איזה דבר וכיחש. אמר הכלב קורא אותך גנב ואתה מכחש. אעפ”כ כיחש. אמר לו הפוזמקאות היכן הם והודה. ואמר לעבד כנעני שלו שיוליך הפוזמקאות לקרעצים. אמר לו הבעש"ט אתה בעצמך לך והחזר הגניבה ומשם ואילך לא גנב מאומה. והרב דקהלתינו שמע מהמשרת בעצמו ואני שמעתי ממנו.

 

119    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו. פ“א כתב איש אחד תורת הבעש”ט מה ששמע ממנו. פ“א ראה הבעש”ט ששד א' הולך ואוחז ספר בידו. אמר לו מה זה הספר שבידך שאתה נושא. השיב לו זה הספר שחברת. אז הבין הבעש“ט שיש איש אחד שכותב תורתו וקיבץ כל אנשיו ושאל אותם מי בכם כותב תורתי. הודה אותו האיש והביא לו כתבים ועיין בהם הבעש”ט ואמר אין כאן אפילו דבור אחד שאמרתי.

 

120    🔗

פעם הלך עם בנו ר' צבי שהיה עדיין נער להקביל פני הרב דמתא והביט וראה שם הרבה כלי כסף ובחזירתו אמר לבנו אתה בוודאי מקנא למה אין לאביך כלי כסף. אמר בנו כן אמר לו אילו היה לאביך מעות על כלי כסף טוב היה לפרנס עניים והמותר ליתן לצדקה.

 

121    🔗

ושמעתי מהרב שמעולם לא לן אצלו מעות אך כשבא מן הדרך היה מסלק חובות והמותר פיזר צדקה באותו יום.

 

122    🔗

פ"א הביא מעות הרבה מן הדרך ושילם חובות ועשה צדקה וביקש מאנשיו להמציא לו מצוה לפזר את הממון. ובין כך נטלה אשתו מהמעות ואמרה לא אצטרך איזה ימים ליקח בהקפה. ובלילה היה לו עיכוב בעבודתו והבין ובא לבית ואמר תודו לי מי לקח מהמעות שלי. והודתה לו אשתו שלקחה מהמעות והחזירה ובלילה צוה לאסוף העניים וחלק להם המעות.

 

123    🔗

שמעתי מהרב ר' גדליהו ר' משה הרב דק“ק קוטעב היה לכלתו צער גידול בנים ועסקה בנכריות כשפניות. ועשו בכשפיהם וטמנו תחת מפתן הבית תרנגול מסורס. וע”י כשפים נעשה לץ אחד בבית. פ“א ראה ר' משה הנ”ל שחזירים הולכים על הסטאליע בלילה ויצא מן הבית. בא המוכיח וביקש מהרב הנ“ל ואמר אכנס לבית שלכם לדור בתוכו. והשיב לו אילו היה דירה טובה הייתי דר בה. אמר לו המוכיח אעפ”כ אני אדור בתוכה כי יש לו צער שכינות ונכנס לדור בתוכה. פ“א ישב המוכיח בבית קטן שלו בטו”ת והבית היה פתוח ותינוק שלו הולך בפרוזדור. ראה המוכיח שהלץ הולך אל הילד וגער בו ואמר לו מה מעשיך בכאן. השיב לו ומה אתה עושה בכאן. הבין המוכיח שמוכרח לצאת מן הדירה אלא שהיה לעת ערב ואמר למחר אצא מכאן. וביקש שלשה חברים שילינו עמו וישבו ועמדו ואח“כ ביקש המוכיח לישן מעט וביקש מאתם ואמר אני אלך לשכוב ואתם אל תישנו למע”ה ולמדו. וכשישן הוא ישנו כולם על הספרים והנר כבה ושפך הלץ על כל ספר קופה עפר מן העליה. וכשנתעורר המוכיח וראה שחושך נרעד מאוד ונכנס לבית וזרק הלץ עליו דף א' מן העליה. ואלולי שחזר מעט לאחוריו לתוך האלקער היה מתנזק ח“ו. ועמד במקום א' בפחד עד ששמע קול התרנגול ולקח נר והלך להדליק הנר. ובבית הרב האיר דרך חלון ובא לבית דרך חלון להדליק הנר. הכיר הרב בו שנתפחד מאד ושאל אותו ולא רצה להשיבו עד שאחז אש בידו כי כן כתוב בספר חסידים וסיפר להרב. ואמר לו הרב הלא אמרתי לכם ובא לביתו ומצא אותם ישינים ועל כל ספר קופה עפר ובבקר יצא מן הדירה וכשנחלט הבית לחורבה לקחו השכינים זה ספסל וזה לקח דף ושאר עצים וגם המוכיח לקח. ובלילה הכה הלץ בכותל ובחלונות לכל אחד שלקח מאומה מן הבית הזה. ובלילה השלישית אמר הבעש”ט אני אלך אצלך ולא יכה עוד בבית ואני אשכוב מעט לישן וכשתשמעו שיכה בחלון או במקום אחר תאמרו ישראל בן אליעזר יש כאן ושוב לא יכה וכן היה. אז אמר המוכיח כיון ששם ישראל בן אליעזר הוא שם שמע מניה שצדיק הוא ואז דבק אליו היטב.

 

124    🔗

שמעתי פ“א לן אורח א' אצל הבעש”ט וישן בבית הבעש“ט והיה מוציא קול מנחיריו כמו שיש כמה שמוצאים קל מנחיריהם בשעת שינה. ור' צבי בנו היה נער קטן והיה מתפחד מזה הקול. הלך אצל אביו וסיפר לו . אמר לו אביו התנענע בדלת כדרך שפותחין וסוגרים הדלת ולא תשמע ממנו יותר קול ויישן בנחת וכ”ע והועיל. ובלילה שניה הלך בנו בעצמו ועשה זה הסגולה ולא הועיל. והלך לאביו ואמר לו אביו אתמול הורידו באותו הרגע הממונה שעל השינה והיו ממנים ממונה אחר ובין כך ובין כך הועילה הסגולה והיום נתמנה ולא הועילה הסגולה.

 

125    🔗

מעשה בק“ק נעמרוב שהיה בית אחד לא טהור וביקשו מהבעש”ט שילך ויראה את הבית. וביקש המוכיח שילך גם הוא עמו. וראה שם מזיק אחד עומד שם והמוכיח לא ראה. ושאל המוכיח ואמר שיש וביקש ממנו שיראה גם הוא אותו. אמר לו הבעש“ט אבל אתה תתפחד אמר לו לאו. אמר לו עצום עינך ופתח כמה פעמים ועשה כן וראה אותו עומד בזויות הבית ופניו כלפי הכותל. ותראהו כמראה ענן לתכלית החושך ושאל למה החזיר את פניו והשיב שנתבייש מפני. ואח”כ התחיל המוכיח להתפחד ואמר לו עצום ופתח עיניך כבראשונה ולא תראה אותו עוד וכ“ע [= וכן עשה]. ולא ראה שוב וביקש הבעה”ב את הבעש"ט שיגרש אותו ולא רצה.

 

126    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו ששמע מהחסיד מ' זאב מאליק. פ“א שבת הבעש”ט בק“ק הנ”ל אצל בעה“ב והבע”ב היה פ“ח [= פרנס חודש]. ובשבת במנחה הלך הבעה”ב לבה“כ לשמוע הדרשה מדרשן אחד אורח. והמתין עליו הבעש”ט בסעודה שלישית שיבוא מבה“כ .ובתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל ורגז בעש”ט ואמר לגבאי שילך ויקרא לבעה“ב. וגילה הגבאי לכמה אנשים שרגז הבעש”ט על הדרשן. וראה הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד ופסק מלדרוש. וביום מחר בא הדרשן להבעש“ט ונתן לו שלום ושאל אותו מי הוא ואמר אני הדרשן מפני מה רגז עלי. קפץ הבעש”ט ממקומו ונתזה דמעות מעיניו ואמר אתה תדבר רע על בני ישראל. דע שבר ישראל הולך כל יום על יומא דשוקא ולעת ערב שנוגה לו נתחרד ואמר אוי לי שאעבור זמן מנחה והלך בבית אחד ומתפלל מנחה ואין ידוע מה שמדבר ואפ"ה נזדעזעו שרפים ואופנים מזה:

 

127    🔗

מעשה שמעתי מפי ר' משה חתן אחות הרב דק“ק פולנאי והוא בעצמו שמע מבעש”ט שהיה מספר בק“ק נעמרוב לפני אנשי כפרים בזה”ל. פ“א ראיתי בחלום שאני הולך בשדה וראיתי בחלום מרחוק כמו ערפל. והלכתי עד שבאתי למקום הערפל לצד אחד. והיה השמש מאיר בצד זה וגם על הדרך ובצד השני היה הערפל .והיה המקום כמו מדרון ארוך והלכתי עד שהגעתי לסוף הבקעה. ואצלי היה עבד כנעני כמה שנים והלך ממני וראיתי אותו הולך וטעונה גדולה עליו מאד של עצים על כתיפיו וכשראה אותו השליך העצים מעליו ונפל לרגלי. ואמר כשהייתי עבד לרומע”ל הייתי משמר שבת וכשהלכתי מכם עבדתי מוכסין אחד ועשה עמי בשבת וציוה לילך ליער להביא עצים בשבת. ועכשיו שנינו מתים וצריך אני להביא עצים ביום השבת לגיהנם עד שיהיה די בשביל המוכסין לכל ימי השבוע. ע“כ בקשתי מכם שתמתינו עד שאשוב ואראה לרומע”ל מקום שיבקש רומע“ל מהם שיפטירו אותו מן הדין כי רומע”ל חשוב מאד בזה העולם ועכשיו אין ביכולתי מפני הממונים ההולכים אחרי. אמר לו אם אני חשוב בזה העולם הנח את העצים ולך עמי תיכף והראה לי את המקום. הלך עמי והראה לי היכל א' ונכנס הבעש"ט לתוכו והליץ בעדו ופטרו אותו מן הדין וכשהמלצתי עבור הנכרי הייתי מלמד סנגוריא על היהודי ופטרתי גם אותו מן הדין.

 

128    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שנסע הבעש“ט מכפר טשערטריע ולן סמוך לכפר אצל יער ששם נהרגו כמה פעמים כמה אנשים יהודים. ועמד שם ללון כדי להבריח הקליפה של רציחה ממקום ההוא. ואמר לאנשיו אני רוצה לישן ואתם אל תישנו אמרו תהלים כי העבד הכנעני שלנו רוצה להרוג אותנו ולא תישנו כל הלילה. ובבקר שלחו לכפר להביא להם מים לרחוץ. ונסע לכפר וכשאכלו קרא לעבדו ונתן לו צלוחיות של מי דבש ושתה. אמר לו הבעש”ט תודה לי שרצית להרוג אותנו בלילה ואמר כן הוא.

 

129    🔗

שוב פ“א סמוך לק”ק נעמרוב ג"כ רצה [רצית] להרוג אותי. אמר לו, אמת! אמר לו, מפני מה חשבת כן, הלא אתה יודע שאי אפשר להערים אותי! אמר כדרך הערלים, שד נושך אותי.

 

130    🔗

שמעתי מהרב החסיד ר' יחיאל מיכל דק“ק זלאטשוב. אמר בפה עיר לינץ כשהיה בכאן על נשואי בנו של מ' זאב שצוו לו מן השמים שיקבל את הבעש”ט לרב וילך ללמוד ממנו. והראו לו מעינות החכמה שהולכים אליו. וכשנפטר הבעש“ט צוו לו שיקבל את המגיד הגדול ר' דוב לרב. והראו לו שאותן מעינות החכמה שהיו הולכין להבעש”ט הולכים להרב המגיד ז"ל.

 

131    🔗

שמעתי מהרב הנ“ל שהלך לאה”ק ר' אליעזר מאמשטרדם בשביל ר' נחמן מהאראדענקא כי אמר כשנהיה אנחנו שנינו באה“ק נביא את הגואל. וכשבא לאה”ק הלכו כל בני העיר לקראתו. וכשראה את ר' שמשון בן ר' נחמן ושאל אותו היכן אביך אמר לו נסע לח“ל. אמר ווי ווי אני באתי בשבילו. וכששמע ר' נחמן שנסע ר' אליעזר לאה”ק רץ מהרה לאה“ק ועד שלא בא לאה”ק מת ר' אליעזר בעו"ה.

 

132    🔗

שמעתי ג“כ מהרב דקהלתינו. עשיר א' היה בק”ק לאדמיר ולא היו לו בנים. שלח אחר הבעש“ט וכשבא ערכו לו מטה אחת וישב עליה. ותיכף נחפז וקם ואמר על אותו מטה עברו על עון א”א. ואמר כי אין המטה זו משלו. כי היה מסור א' והזיק הרבה לבני העיר וכשמת ביזו את כל אשר לו ולקח הבעה“ב המטה זו. ושבת שם הבעש”ט ואמר לבעה"ב אם יסכים לבנים שיהיו בעלי מומין יהיה לו בנים. והסכים והיו לו שלשה בנים בעלי חטוטרות.

 

133    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולנאי שתי שנים קודם הבריחה ראה ר' צבי בנו של הבעש”ט את אביו בחלום שהיה לו צער גדול שיהיה בעל חוב לפריצים ולא היה לו במה לשלם. שאל את אביו ידעת בצערי אמר ידעתי. אמר מי הודיעך. אמר אותן שהולכים על פרשת דרכים הודיעו לי. שאל מי הם ההולכים על פרשת דרכים. אמר אברהם יצחק ויעקב הם הולכים על פרשת דרכים לידע צרות של ישראל והולכים ומודיעים על קברי צדיקים. והם הודיעו לי מצערך אבל אין פנאי לדבר עמך כי צריך אני לילך לבטל עלילות מליסטים שקורין היידאמאקס. והחלום היה לערך ג' שבועות קודם פסח ובאותו י“ט של פסח נעשה עלילה בק”ק שדה לבן ונתפסו כמה אנשים ושלחו בשליח להרב שיתפלל בעדם ובשביעי של פסח אמר שירד לפני התיבה בשמחה רבה ובשעת השולחן שמע חמי ממנו ואמר כמדומה לי שהשכינה שרתה בשעת אמירת השירה ובטוח אני בהי“ת שיתבטל הגזירה וכן היה. שבימים אחרונים של פסח יצאו מן התפיסה ונתבטל העלילה לגמרי ואחר הפסח היו לסטים ונפלו על כמה כפרים ואח”כ נתקבצו עד שהיו ערך ה' מאות לסטים. ובלילה נפלו על עיר קראסניע ושהו על היום ואני העיר כולם ברחו אל המבצר ולחמו מן המבצר. כמעט שכלה הפוליוער מן המבצר ומצאו הלסטים שלשה נשים ולקחו עגלות עם תבן והנשים הוליכו העגלות עם התבן והם דחפו אחר העגלות ורצו לשרוף המבצר. והיה עומד מחנה של פולין סמוך עיר טובעריב ובעת ההיא באו אותן פולין עם קנה שריפה גדולה שקרוין הערמאטע וברחו כל הגזלנים ולא נשאר מהם אחד והוה מהם כל ימות החמה שלוה.

 

134    🔗

שמעתי מאיש א' ושמו ר' זאב אחיו של ר' ליב חסיד מלוניץ אשר קבע דירתו באה“ק יותר משלשים שנה ונפטר בירושלים עה”ק. וגם ר' זאב היה למדן וירא שמים שראוי להאמין אליו. וגם מהרב דקהליתנו שמעתי בנוסח אחר ואכתוב גם דעת הרב בזה. שפ“א חלה הבעש”ט מאד עד שלא היה לו כח הדבור. ועמדו עליו אנשיו ורמז להם שילבישו אותו בתפילין ועשו כן ושכב בתפילין עד בוש. ואח“כ התחיל לדבר ושאלו אותו מה היה זה. ואמר שנמצא עליו עבירה שעשה בקטנותו והיה עליו קטרוג גדול. ובא הרב שלו והודיע ואמר מהרה הלבש תפילין. ובא אח”כ המקטרג בדמות נכרי ורתת עם ברזל בידו ורצה לחתוך ראשי ולא יכול לקרב אלי מחמת התפילין. וצעק אלי בלשון רוסית “השלך מעליך העורות!”, ואני לא השגחתי עליו, וצעק עד שנתבטל. והרב אמר שראה השערים סגורים ולא רצו להניח את גיסו מ' גרשון ליכנס. ולקח עץ גדול והכה בשערים עד שנפתחו ונכנס וצעק בכעס על הב“ד ואמר בשביל דבר קטן כזה תפסיקו עליו מיתה ח”ו. וזהו שאמר בתיקוני זוהר יש מצוה שנקראת מטרוניתא ולוקחת האדם תחת כנפיה ואינה מנחת אותו תחת יד מקטרג כגון מצות תפילין.

 

135    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהוליך הבעש“ט את הרב מ' יחיאל מיכל על הרבנות דק”ק הוראדני ובליל ששי תעו בדרך והיה חשכה מאוד ממש לא ראו איש את אחיו. וירד הבעש“ט מן העגלה לחפש הדרך ואח”כ ירד ג“כ הרב מ' יחיאל מיכל ומצא שהבעש”ט שוכב בפישוט ידים ורגלים על הארץ ובוכה בכיה גדולה ומורט את שערת ראשו . ואמר כי יחללו ח“ו שבת ואמר הרב הנ”ל אילו לא ראינו בו אלא דבר זה שבכה בכיה גדולה מחמת חילול שבת דיו. ואח“כ באו לק”ק הוראדני ודרש הרב בשבת והיה בבה“כ פלפול גדול בעת הדרשה. והיה שם למדן גדל הנקרא ר' מיכל דיין והיה חריף מאד והוא היה מקשה אותו והרב ביקש ממנו שעל סעודה שלישית אתרץ לכם כל הקושיות. והיה לקהל בית גדול אשר לא ישתמשו שם כי אם בעת שמקבלים רב חדש. עושים סעודה שלישית בשביל כל בני העיר והושיבו כל אחד לפי כבודו. והדיין ר' מיכל ישב אצל הרב ור' זאב קוציעס ישב בסוף השולחן. וגער בו הבעש”ט בזה“ל. אני שונא ענוותן בא ושב בכאן. והתחיל הרב להחזיר הדרשה ורבי מיכל מקשה ורבי זאב מפלפל עמו עד שנצחו והיה רבי מיכל בוש בדבר ועמד על זה אע”פ שהיה עקום ולא רצה להודות על האמת. התחיל הבעש“ט לבקש ואמר אל תבלבלו את שולחני עד ששקט. ואחר שבת נסע על ברית לכפר הבעש”ט והרב ורבי מיכל דחק א“ע ג”כ לישב עמם. ולקחו אותו ובדרך התחיל לדבר בחכמת תכונה והיה רבי זאב קוציעס משיבו וראה שר' זאב למדן כנגדו בחכמת התכונה. ותמה ואמר איך באו דברים כאלו לחסיד. וכשרצה הבעש“ט לנסוע לדרכו היה ירא שלא יצער את הרב ולקח ממנו תורתו ונעשה עם הארץ. ומנהגו היה לעמוד בחצות הלילה ללמוד גמרא ופוסקים ורמב”ם וכשפתח הספר לא ידע מאומה. וסבור שהשכל אינו ברור אצלו מחמת ששתה מי דבש הרבה. וסגר הספר ועשן הלולקע וישן מעט ושכב עד הבקר. ובקר אחר התפילה היה לומד שיעורו ולקח הספר ופתח ולא ידע מאומה והבין שהבעש“ט עשה לו זאת. ובא להבעש”ט ואמר רבי החזיר לי את תורתי. והוכיח אותו הבעש"ט ואמר “וכי בשביל נצוח וקינטור לומדים תורה?!” והוכיח אותו ונעשה צדיק גמור.

 

136    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולונאי כשהיה מלחמה בימיו בין היוון ובין הישמעאל ואמר הבעש”ט ראיתי שני שרים לוחמים וגבר השר של ישמעאל. וראיתי השר של יוון הולך בחזירתו בחרון אף. ויהיה מזה צרה גדולה לישראל ח"ו והתפללתי שיהיה להיפך שיגבור השר של יוון. רק שני יהודים לא יכולתי להציל מידם.

 

137    🔗

שמעתי ששבת הבעש“ט אצל צדיק אחד והתחיל הנר לפעפע. אמר הבעש”ט הנר אומר לי ששמשת מטתך לאור הנר. והאמת כן היה אלא שלא היה חייב בדבר זה שהנר נכבה וסבר שכבה לגמרי ואח"כ התחיל להאיר כמו הנר לבסוף.

 

138    🔗

שמעתי מר' זעליג דק“ק לעטשוב שהלך בדרך ובא לק”ק איספאלי ועדיין היה כפר והוא התאכסן אצל שוחט. ושמעו שבא הרב ר' מאיר הרב דגולה והלכתי להקביל פניו. ויבקש את הרב מ' זעליג שישב בכאן כמה ימים עד שיתאספו כל בני הכפרים למשפט ויהיה לו לצוותא והיה יושב אצל הרב וסיפר לפניו . פ“א נסע הבעש”ט לק“ק בראד ונסע דרך האראדענקע ועמד לפני ביתי ושלח אחרי שאצא. ואני לא הייתי עדיין אב”ד ואמר מאיר שב עמי על העגלה ותסע עמי לק“ק בראד. ולקחתי השק מטו”ת שלי וטוזליק ונסעתי. וכשבאנו לק“ק בראד ועמד באכסניא כדרך הסוחר. ולא בא אליו שום אדם רק שני אנשים אחד מן נגידים והשני לא היה נגיד. והיו אנשים חשובים ונתנו לו שלום ובכל פעם היו באים אליו. ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעש”ט ואין בידיו אפילו פרוטה אחת והייתי מצטער למה לא לקחתי מעות שלי מביתי. ושמעתי שאומר לבעה“ג הכין עצמך לדרך והלכתי והודעתי לאותן שני אנשים שהבעש”ט נוסע לדרכו ובאו. וכשראו ששהה נסיעתם אמרו אנחנו נלך לבהמ“ד וכשיהיה מוכן לנוע יתן לנו ר' מאיר ידיעה ונבוא. וכן היה שהודיע להם באו ונתן הנגיד להבעש”ט בפעם ראשונה א' אד“ז וכשבא פעם שניה לקח הבעש”ט אותו א“ז ונתן להנגיד הנ”ל ואמר י“ב זהובים תתנו לאנשי הקלוז כי היו חשובים בעיני הבעש”ט שאמר שראה השכינה שורה על הקלוז והמותר י“ב זהובים תחלקו לעניים ונסעו מן העיר. וכשראיתי שביזבז הא”ז הנ“ל נמס לבי בקרבי וכי ידעתי שאין לו אפילו פ”א. ושאלתי אותו למה עושה כן כי אין לרומע“ל אפילו פ”א על הוצאות. והשיב לו בלשון צחות. תדע נאמנה כל זמן שהי“ת חי אין לנו מה לדאוג וכן היה. כשבאו לק”ק ראדוויל התחילו לילך אצלו בני העיר אחר רפואות וכן בכל מקום עד שהביא ממון לביתו.

 

139    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו ששלח הבעש“יט להרב דק”ק ביטשוב שהשוחט שלו מן כת ש“ץ ימ”ש והוא מאכילו טריפות. כי לאחר שמראה לו הסכין מכה בסכין על קורנס כדי לפגמו. ובדק אחריו הרב וכן היה.

 

140    🔗

מעשה שבא ר' דוד פורקעס עם הבעש“ט לק”ק קאשטאנטין וצוה הבעש“ט שיבא השוחט להראות לו הסכין ולא בא תיכף ועמד הבעש”ט להתפלל. ובא השוחט ולא רצה להמתין וגער באשת בעה“ב שתתן לו לשחוט ונתנה ושחט והלך לו. ואחר התפילה אמר הבעש”ט עדיין לא בא השוחט. והשיבו לו כבר בא ושחט העופות והעופות עדיין היו מונחים במליחה. והביט בהם הבעש“ט ואמר שיאכל ורבי דוד הנ”ל לא רצה לאכול והבעש“ט לא הקפיד ע”ז.

 

141    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו. פ“א היה הבעש”ט במדינות פאבערעזי' ואמר שנפטר צדיק א' סמוך למקומו. וכמדומה לו שהוא מורה הוראה דק"ק קאשטאנטין כי ראיתי עליות נשמתו והכרתי תנועותיו.

 

142    🔗

שמעתי מהרב דקהילתינו שפריץ א' היה שונא לבעש“ט ואמר שיראה את הבעש”ט יהרוג אותו בקנה שרפה. פ“א היה הבעש”ט במבצר והיה הולך ובא בחצר המבצר עם הקאמיסאר. ובא האדון השונא הנ“ל למבצר הנ”ל ושבק הקאמיסאר את הבעש“ט והלך לדבר עם האדון והכניסו לביתו. ונכנס גם הבעש”ט לבית ונפטר מהקאמיסער והלך לביתו. ותמה הקאמיסאר על ד“ז כי הוא יודע שהאדון הנ”ל רגז מאד על הבעש“ט. ובשעת אכילה דיבר הקאמיסאר עם האדון מהבעש”ט ורגז עליו ואמר כנ"ל. ואמר לו הקאמיסאר הלא הוא היה בכאן כשבא אדוני וגם נכנס לבית הלז ונפטר ממנו. ואמר אני לא ראיתיו. אמר כיון שהוא איש כזה כשרוצה אין רואין אותו אפייס אותו.

 

143    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שפ“א נתטנף ציצתו של הבעש”ט של טליתו בטיט. אמר שמת ר' משה משאטנאווע. ואמר אני לא החזקתי אותו בזה שירשימו אותו בציציותי.

 

144    🔗

ואגב אכתוב ששמעתי מהרב מ' יחיאל אב“ד דק”ק קאוולע. בעיר הנ“ל היה איש אחד ושמו רבי זוסמאן והוא היה עושר גדול והיה בעיר כל וכל. פ”א יצא הרב מתפלתו בליל שבת לביתו ושמע שמקבלים השבת בבה“כ. שלח לבה”כ לקרוא להשמש ושאל אותו מפני מה אחרתם בבה“כ עם קבלת שבת. השיב שר' זוסמאן היה במבצר והמתינו עליו. אמר ואם ר' זוסמאן לא היה עד למחר לא היו מקבלים שבת עד למחר. שמעה אשתו של ר' זוסמאן ואמרה ואם יתפלל הרב בבה”כ ולא ימתינו על בעלי בקדושה וברכו ואמן אסגור לכם הבהמ"ד שלכם. שהיה מתפלל בבית קטן מיוחד בבית המדרש ושומע משם קדושה וברכו ואמן. ובבקר כשעמדה הלכה אל הכיור ורחצה פניה וידיה והלכה לאלונטית לקנחה ועמדה כאבן דומם. ורצו להרב והרב היה מתפלל ואומר וכרות ונענה בידו ומתה.

 

145    🔗

עוד מעשה אחת. שהיה גוזר על בני הכפרים שיהיו על י“ט של פסח בעיר. וכן המנהג שהעמיד שני ת”ח שילכו מבית לבית שיגעילו את הכלים בפניהם. וכן המצות אפו בפניהם. והיה בכפר אחד מוכסין למדן ולא השגיח על גזירת הרב ולא בא על פסח לעיר וגם השיינקער שלו לא בא לעיר. ובחה“מ בא המוכסן לעיר ושלח אחריו ובא. ואמר על שלא החזקת פסח בעיר בימים ראשונים תהיה בעיר על פסח בימים אחרונים וכן היה. שבא לכפר ומצא שמתה אשתו והביא את אשתו בששי של פסח לעיר ועד שקברו אותה נמשך הזמן עד הלילה והוצרך לשבות יום טוב אחרון בעיר וגם השיינקער מת בשעת קידוש של י”ט אחרון.

 

146    🔗

מעשה שהיה אב“ד בק”ק הוראדנע והיה ברית מילה ולא רצה להיות סנדק. והפצירו בו מאוד עד שאמר שהילד ממזר. והוא היה בעל משפחה וכששמעו המשפחה את דבריו התחילו לצעוק והיתה צעקה גדולה בבה"כ. ואמר הרב לשמש לך וקח המטה שלי בידך ולך אל היולדת והראה לה את המטה ותיכף תודה ואם לא תמות. והיא הודה ואמרה כי אנוסה היא. שהלכה למרתף להביא יין ורץ אחריה אדון א' ואנס אותה. ונשתתקו כל בני משפחתה.

 

147    🔗

שמעתי משמו של רבי אליהו דק“ק סאקאלאוקי. כשהיה עדיין רך בשנים היה דר בק”ק מעזיבוז ושמע פ“א שהבעש”ט אמר מי שרוצה שתפלתו יעלה השמימה יתפלל עמי מלה במלה. ועשה ר' אליהו כן וכשאמר הבעש“ט אדון אמר הוא ג”כ וכשאמר עולם אמר הוא ג“כ עולם עד שגמר כל התפלה וכ”ע זמן רב. פ“א בא הבעש”ט לפסוקי דזמרה לפסוק שקר הסוס לתשועה וכפלו כמה וכמה פעמים עד בוש ופעם ראשון אמר עמו ושוב תמה מה הוא מכוון בזה הפסוק והביט בספר משנת חסידים ואין עליו כוונות הניח מלהתפלל עמו. פ“א בא לבית הבעש”ט ראה אותו הבעש“ט אמר אליו אליהו עזבת אותי מלהתפלל עמי. סיפר לו המאורע מפני שאמר הפסוק כמה פעמים. והשיב שיהודי א' פגע לו בדרך בע”ש ולא יכול להגיה לישוב קודם שבת ושבת בשדה. ונודע לגזלן א' שיהודי שובת בשדה ורכב על סוס למצוא אותו להרגו ובאמירות זה קלקלתי לו הדרך שלא יוכל למצוא אותו.

 

148    🔗

פ“א היה הבעש”ט בק“ק נעמרוב והיה הולך הבעש”ט מבית גדול לבית קטן עד שתעה למרתף ונכנס למרתף וצוה לבדוק מזוזות. שאל אותו איש אחד ואם יתעה איזה אדם יתלה תיכף באיזה דבר שמא מקרה הוא. השיב לו הבעש“יט אצלי אין מקרה ומזה יאמין כל אדם שכל דבר בא בהשגחה ולא יתלה במקרה ח”ו.

 

149    🔗

הרב דק“ק פולנאי היה לו קמיע מהרב רבי נפתלי והראה אותו הקמיע לבעש”ט. והכיר בה הבעש"ט שנכתבה בעודו במקוה ובתענית ואמר אני אכתוב קמיע כזה לאחר אכילה בשעה שאני יושב על המטה.

 

150    🔗

כן שמעתי מהרב דק“ק פולנאי שהרב הנ' היה בורר לו אשה אחת זקינה ונותן לה תמיד זהב שקורין גילדענער בעד ד' ציצית כפול שמונה שלא תפסוק מתחלת הטויה עד סוף בשום דבור. וכשהביאו ציצית של ק”ק קאליש פעם ראשונה וקנה אותם שהם היו יפים מאוד אבל היה ירא להטיל אותם בטלית שלו שמא לא טוום לשמה, והראה אותם לבעש"ט ואמר אם אתה ירא להטיל אותם בטלית שלך תן לי ואני אטיל אותם בטלית שלי, והכיר בם שנטוו לשמה.

 

151    🔗

שמעתי פ“א נתנו הלפת אצל הבעש”ט על השולחן ולא רצה הבעש“ט לאכול. ושאלו אותו מפני מה. ואמר הלפת הלז גדל בבה”ק של נכרים ולא רצו גם הם לאכול. ונתן אותו בשיפולי השולחן.

 

152    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהיו בק“ק מיקאלאייב שני חסידים ושמם של שניהם ר' דוד. אחד היה זקן שהכרנו אותו ואחד מת בבחרותו. פ”א נסעו בדרך עם הבעש“ט ושאלו אותו ואמרו רבינו אמור לנו מה שאנו צריכים לתקן. וצוה לכל אחד לומר לפניו מן הספר. ואמר אחד לפניו, ואיני יודע אם משניות או עין יעקב או זוהר. ואח”כ צוה לשני שיאמר, ואמר הבעש“ט ידעתי. ואמר לאחד חטאו בפני חברו, ולאחר צוה לירד מן העגלה והוא ירד עמו ואמר לו בסתר כי היה קצת בושה בדבר. ואחר שמת ר' דוד אחד היה ר' דוד השני מתאבל מאד עליו ימים רבים כי היו אהובים זה לזה. פ”א בא לבעש“ט ורצה לנחמו ואמר אל תדאג בשביל חבירך כי הייתי בהיכלא דדוד מלכא וראיתי שם חבירך ושאלתי אותו אם תיקן אותו דבר שהיה צריך לתקן. ואמר כי כבר תיקן אותו בחיים. וראיתי שהתנא ר”ע עומד על המשמר בלבוש אדום ורומח בידו.

 

153    🔗

גם שמעתי מהרב הנ“ל שראה הבעש”ט את המלאך הדרניאל שהוא מלאך שני שפגע מרע"ה בעליתו בהר סיני כאמור בזוהר הקדוש.

 

154    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שפ“א נהרג על קדוש השם בחור א' בק”ק פולנאי שעללו עליו עלילות שקר וקידש השם מאוד. פ“א בא הבעש”ט לק“ק פולנאי ועמד אצל בית אמו ושלח לקרוא אותה ויצאה וניחם אותה. ואמר לה תדע שבשעת הריגתו פתחו כל העולמות שפתחו ליצחק בעת עקדתו ולבית היה ירא לכנוס שהבית היה דירת נכרים ואמר שע”י אותו הבית נהרג הבחור הנ"ל.

 

155    🔗

שמעתי מהרב הנ“ל שפ”א אמר הבעש“ט: תמהני, בליל שבת בשעת התפילה חפשתי את ר' גרשון ולא מצאתי אותו בא”י ובשבת בבקר בשעת התפילה ראיתי אותו בא“י. ואיני יודע מה אידן [= אדון?] בזה אם לא שהלך חוץ לתחום. ובכמה שנים בא ר' גרשון אליו ושאל אותו על דבר זה ונעלם מר' גרשון. ואח”כ נזכר כי נתנו לו מצות מילה בעכו ושבת שם. ובעכו יש שני בתי כנסיות א' בחוץ לארץ ואחד בארץ ישראל והלכתי והתפללתי בליל שבת בב“ה שבח”ל ואח“כ כאב לי לבי על דבר זה מפני מה לא התפללתי בא”י ולמחר הלכתי והתפללתי בבה“כ שבא”י.

 

156    🔗

ומעשה שהיה אב“ד דק”ק הוראדני והיה ברית מילה ושמעתי מהרב דק“ק פולנאי ומהרב דקהלתינו שהבעש”ט אמר כל מי שיספר בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה. גם שמעתי באיזה העולמות שהוא האדם כאלו העולמות הולכים לפניו.

 

157    🔗

הייתי בק“ק טולטשין פ”א עם איש אחד ושמו ר' דוד. והיה בעת ההיא השידוך בין החסיד מ' ברוך ובין החסיד ר' יוסף בן ר' יחיאל מיכל ז“ל. ושמע ר' דוד הנ”ל מר' יוסף משמו של הבעש“ט וישלח מלאכים לפניו הם המלאכים ההולכים לפניו ואמר כי לפני יעקב אבינו הולכים תמיד מלאכים לימינו ושידין לשמאלו ולפני הבעש”ט הולכים ג“כ מלאכים לימינו ושידין לשמאלו. ולא רצה לשמש במלאכים מפני שהם קדושים ובשידין מפני שהם שקרנים. פ”א היתה יושבת אלמנה אחת בכפר ובא איש א' ליקח ממנה הארענדי. והלך לאדון לשכור הארענדי וענה שד אחד שילחו אותי אליו ולא רצה. והפציר אותו מאד שישלח אותו והבטיחו שיעשה כמו שיצוה אותו ושלחו וצוה לו הזהר אל תעשה לו שום נזק. רק כשירצה לדבר לפני האדון תסתום בידך את פיו והשד הניח אותו לדבר כל חפצו והמתין עד שלקח הארענדי וקיבל הקאנטראקט ובחזירתו כשבא אל הגשר הזיקו ונפל על הגשר. ורץ הבעש"ט ובא וגזר עליו תיכף שיצא ממנו בלי שום נזק בעולם. ענה ואמר ראה אדוני שמעתי כאשר צויתני. ואינו זוכר וכמדומה לי שעמד בריא וחזק.

 

158    🔗

ומחמי מ' אלכסנדר שמעתי מעשה כזה. שהיה איש א' שרצה ליקח כפר מיד אלמנה א' והוכיח אותו הבעש“ט והוא לא שמע אליו. ורכב על סוס אצל בית הבעש”ט והכה בחלון ואמר ראו שאני הולך לשכור את הכפר ואראה מה יעשה לי אלקים. והוזיל הבעש“ט דמעות. וכשבא לכפר שכר את הארענדי בהוספה גדולה וחשב האדון לכתוב לו הקאנטראקט. בתוך כך התחיל לכאוב ראשו ואמר אל האדון: ראשי כואב לי מאוד! אמר שב, אני לא אתמהמה לכתוב הקאנטראקט, והמתין מעט. ואמר פ”ש [=פעם שניה] ראשי כואב לי מאד! אמר, שכב על המטה, והתחיל לילך מפיו השקומה שקורין שום, וציוה האדון לעבדו שישליכו אותו בין החזירים. כנאמר אין מקרבים את האדם אלא בשעת הנאתן ואין עומדים לאדם בשעת דחקו. והביאו אותו לביתו והיו נטולים ידיו ורגליו וגם הלשון ניטל ממנו. וקראו להבעש“ט לרפאות אותו והתחיל לדבר קצת. ובתוך כך הרגיש הבעש”ט שב"ב עוסקים בנכריות כשפניות לרפאותו ומאז לא רצה לילך אליו ולא היה יכול לדבר רק מעט דברים.

 

159    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהיה איש א' בק“ק מאהליב ושמו ר' ישראל שאפיר והלשינו עליו לפני השר. ונסע אל השר והטה מן הדרך אל הבעש”ט לספר לו ענינו ולבקש ממנו אודות זה. ואמר לו הבעש“ט אל תפחד מזה אך כל אדם צריך להיות תפוס איזה פעם. ונסע אל השר בפחד ובבואו אליו נשא חן בעיניו והלוה לו עוד מעות. ובחזירתו מהשר עבר דרך ק”ק באר ולקח אותו שר העיר לתפיסה עבור איזה ענין ואמרו לו בני העיר הנח אותו כי הוא איש שיכול לרדוף אותך ופטר אותו לביתו לשלום.

 

160    🔗

מעשה שהיה אב“ד בק”ק באר ואחד מבני העיר חלק עליו ונסע אל השר להקביל עליו ואינו ידוע לו אם מעסק הרבנות או מעסק אחר. והטה מן הדרך אל הבעש“ט שיתפלל בעדו שיפיק רצונו מן השר והבטיח לו הבעש”ט ונסע לדרכו. והמוכיח ז“ל היה בעת ההיא בק”ק מעזיבוז וידע שהרב אב“ד צדיק בדינו נגד בני העיר והמתנגד היה איש בליעל והיה מתירא לומר להבעש”ט מזה. מה עשה המוכיח קיבץ אליו מנין בחשאי ולקח ס“ת וביטל דינים מן הרב אב”ד הנ“ל שלא יוכלו להרע לו. פ”א כמדומה לי שר“ח היה והיה המוכיח הנ”ל עם המחותן שלו כמדומה לי שהוא רבי זאב קוציעס מסובין על שולחן הבעש“ט בתוך הסעודה אמר הבעש”ט איני יודע מה אידן בדבר שהתפללתי עבור איש אחד מק“ק באר וכמשיבין לי ואין משיבין לי והתחיל המוכיח ז”ל לצחק מעט. ואמר מחותנו מה זה שראיתי שקראו אליכם מנין עשרה והשמיט א“ע ולא ענהו. ולחצו הבעש”ט לאמור לו המעשה והשיב המוכיח הנ“ל לא אכחד מרבינו אותו האיש מק”ק באר דיבר טוב בפני רומע“ל ואני יודע תוך הענין שהרב צדיק בדינו נגד בני העיר וקבצתי מנין ולקחתי ס”ת ובטלתי ממנו דינים. ואמר לו הבעש"ט: תנוח ברכה על ראשיך, יפה עשית!

 

161    🔗

שמעתי מר' יעקיל דק“ק מעזיבוז ע”ה שהיה בק“ק הנ”ל ש“ץ דבהמ”ד ושמו ר' משה והיה צדיק נפלא. פ“א נתנו תפילה בר”ה בבהמ“ד ואינו יודע אם שחרית או מוסף של יום שני והיה בעל תפילה א' שהיה לו זו התפילה ביום ראשון ואמר לר' משה הנ”ל שיחליף עמו תפלתו והוא יתפלל ביום א' וכן עשו. והתפלל ר' משה ביום א' ובתוך התפילה של ש“ע בקול רם החזיר ר' משה פניו אל הצבור וענה ואמר בקולו אל הבעל תפלה הנ”ל בשמו האיך העמדתני כמטרה לחץ. ואמר דברי מוסר לערך חצי שעה ונעשה בכיה גדולה בבה“כ וחזר לתפילתו. והלומדים חרו אפם עליו על שהפסיק בתפלתו בש”ע. ולאחר מנחה כשהלכו לומר תשליך שאל אותו ר' יעקיל הנ“ל למה הפסיק בתפילת ש”ע ולא היה יודע מאומה מזה ולא זכר שום דבר. ואמר לו ר' יעקיל לא הייתי מאמין דבר זה אך מחמת ששמעתי על הבעש“ט שנפל אל ארון הקדש ואינו זוכר אח”כ לכן האמנתי על דבר זה ג"כ שיוכל להיות כן.

 

162    🔗

שמעתי מהרב דקהילתינו כשהיה הרב דק“ק פולנאי אב”ד בק“ק ראשקוב אמרו המלאכים להבעש”ט למה אתה שותק והרב דק"ק ראשקוב אין לו פרנסה.

 

163    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולנאי כשהיה ר' משה ש”ץ הנ“ל מל תינוק מישראל היה ניכר בו הארת פנים עד יום השלישי והרב דקהלתינו אמר לו שאחיו היה שוחט בק”ק קוטעב ור' משה הנ"ל היה גם כן מאותו הסביבה.

 

164    🔗

שמעתי שפ“א היה הבעש”ט ז“ל יושב על סעודת פדיון הבן ובסוף הסעודה לקח הבעש”ט חתיכה לחם ולעס ונעשו פניו אדומים ונשתנו הרגשותיו והיו סבורים שנחנק ורצו להצילו. והביט ר' זאב קוציעס בפניו ואמר הניחו לו. והיה כך עד בוש וחזר מעצמו לאיתנו. ושאל אותו מה היה דבר זה. והשיב כשאכלתי חתיכה לחם כוונתי כוונות האכילה. והשגתי עם כוונה אחת מה שכיוון משה רבינו ע“ה כשנתנה לו צפורה לאכול בפעם הראשון. וכשכיונתי יחוד זה בא משרע”ה לכאן והיה מה שהיה.

 

165    🔗

שמעתי ואיני זוכר מה ששמעתי. כשהיה החסיד המפורסם ר' יחיאל מיכל אצל הבעש“ט. פ”א ביום הששי בבקר קודם תפלות שחרית אמר לו הבעש“ט לנסוע לביתו היום ולא ענהו. כי אמר בלבו ערב שבת היום ועדיין אין לי עגלה והלך לבהמ”ד לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום. וכשהגיע זמן אכילה שאלה אשת הבעש“ט היכן ר' מיכל ואמר הבעש”ט אני צויתי לו לנסוע לביתו. ואעפ“כ שלחה אחריו ומצאוהו בבהמ”ד וקראו אותו שילך לאכול. וכשבא אמר לו הבעש“ט שב לאכול ויהיה לך עגלה. ולאחר האכילה יצא לחוץ וראה נער אחד עומד עם עגלה בשוק בשלשה סוסים. שאל אותו מאין אתה אמר מעיר אליק. וכן היה באמת שעזב את הסוחר באיזה מקם וחזר עם העגלה הרקניות לביתו. ואמרו שמעיר מעזיבוז לעיר אליק י”ז פרסאות. ושאל אותו בע“ג באיזה מקום או באיזה ישוב ישבות. והשיב שאינו יודע האיך שיפול הדבר להגיע שם על שבת. ושכר את בעה”ג והלך לפטור מן הבעש“ט. ואמר לו הבעש”ט לך לביתך לשלום ותמצא את אשתך מקשה לילד ותמצא שם נשים הרבה ותוציאם מביתך ותלחש לה באזנה מה שלמדתי אותך ויהיה לך בן זכר למזל טוב. וכן היה שבא לביתו שני שעות קודם הלילה ועשה כמו שציוה אותו הבעש"ט וילדה זכר והילד הזה הוא ר' יוסף מיאמפאלע.

 

166    🔗

שמעתי מהרב דק“ק פולונאי ששאל את הבעש”ט עניני התלבשות המוזכר בעולמות עליונים. האיך ענין מציאות זה בדוגמא אצל האדם. ואמר לו כשאתה מהנה לחבירך הן בממון והן בתורה זה התלבשות שאחד מלביש את חבירו הנותן למקבלו או בהיפך.

 

167    🔗

עוד שמעתי ממנו ששאל אותו הבעש“ט מפני מה הוא שוהה כ”כ במקוה ולמה אני כשהולך למקוה אני מעמץ את העינים פ"א ורואה אני את כל העולמות.

 

168    🔗

שמעתי מר' אברהם דק“ק מעזיבוז חתן ר' מיכל דק”ק טולטשין שר' יוסף מ“מ דק”ק מעזיבוז קודם מותו חלה על מעיו ולא היה לו מי שישמש אותו היטב. פ“א בא אליו נער מבית המטבחים וחס עליו ולקח השמלה מתחתיו וקנח אותו היטב ורחץ את השמלה בנהר ונגב אותה והציע תחתיו. וכן עשה בכל יום עד יום מותו של המ”מ ולא היו ימים כבירים שחלה הנער ההוא. ובא המ“מ הנ”ל אל הבעש“ט ואמר אליו מדוע אין אתם הולכים לבקר את אוהבי שהוא חולה. ומיד הלך הבעש”ט ז“ל ואנשיו לבקר את החולה ונפטר הנער לעולמו וראה הבעש”ט שהלך המ“מ ז”ל לפני מטתו.

 

169    🔗

שמעתי מבן הצדיק ר' חיים קראסנער ז“ל שפ”א ביקש ר' חיים הנ“ל מהבעש”ט ז“ל שיזכור את שמו ושם אשתו להתפלל עבורם. אמר לו הבעש”ט ובמה אזכור את שמיכם. השיב לו ר' חיים ז“ל אנח סימנא חיים בן רחל ר”ת חבר ואשת חבר כחבר ר“ת חי' בת רבקה ג”כ חבר. אמר לו הבעש“ט מה זה סימן שמא החית הוא חייקיל או כדומה לו, והחית משם שלה הוא חנה או כדומה. ואמר הבעש”ט ז"ל יש סימן כי חיים וחיה גמיטרי' הויה אדני.

 

170    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו שהרב המפורסם מ' נחמן מקאסוב היה מחזיק כפר אחד. והיה שולח לעיר אל בני החבורה קדישא לכל אחד ואחד זה שצריכין לתקן בזה העולם מחטאיו והיה הכל אמת. אך שחרה להם מאד על הנביאות כי היה תנאי בניהם שלא יתנבא שום אחד מהם. ורצו לשלוח אחד מהם לשאול מה זה וענה הרב דק“ק פולנאי אני אסע אליו שאני צריך אליו בלא זה ואשאל אותו. כי היה מלמד עם בניו והיו על שולחנו והוא היה שולח לו קמח ותבואה. וזה זמן רב שלא שלח לו ונסע הרב המוכיח אליו ולא מצא אותו בביתו. וראה עגלה המוכנת ושאל עליו ואמר שהלך לכפר והמתין עליו. וכשבא ראה אותו וטוען טעינה גדולה של תבן על כתפיו. ואמר המוכיח אליו בזה”ל: משוגנער נחמן! אתה בעצמך צריך לשאת תבן ולא היה לך לצוות לעבד כנעני שלך לשאת את התבן הלז. והשיב לו ר' נחמן, אתה המשוגע הרי אמרה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת ואתה אמרת לכבד את העבד כנעני במצוה זו ונשתתק המוכיח כי יפה אמר. וסוסים של ר' נחמן ז“ל היו חבושים בעגלה ללכת לעיר ואמר לו המוכיח למה לא שלחת לי קמח. והשיב לו ראה שהעגלה מוכנת לנסוע בעצמי עם הקמח בשבילך. ואח”כ שאל אותו מה זה שאתה מתנבא והשיב לו לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי שאתה יודע המעשה שישבתי על סעודה שלישית אצל הרב ר' משה אב“ד דק”ק קוטיב והיו מאחרים בתוך הלילה. והשוחט היה מאנשי החבורה וישב ג“כ שם. ובא קצב אחד ושמו ליב המכונה ליב גליץ וקרא את השוחט לשחוט פעם ושתים ושלש ולא רצה השוחט לילך כי תאב לשמוע דברי אלקים חיים. וזה היה תמיד שיחתם איך לעבוד ה'. וכשראה הקצב שהשוחט אינו רוצה לילך ולהפרד משם אמר בלבו אבא ואבלבל אותם ויתפללו תפלת ערבית וילך השוחט לשחוט וכן עשה. וכשהביא נר כעס עליו הרב והחרים אותו ומת הקצב. וראיתי בחלום שהלכתי אצל בהכ”נ אחת ושמעתי אחד דורש ד“ת ורצתי לבהכ”נ וכשבאתי לפתח בהכ“נ הכרתי בו שהוא קליפה כי הרב אמר שהיה להם סימן לידע אם זה המת עצמו או לאו. ורצתי אליו ועיכב אותי אבי ואמר עוד תבייש אדם כי היה מעשה בהקיץ שגירר חמי ז”ל פ“א דרשן אחד מן הדרשה. ושמטתי מיד אבי ורקקתי בפניו ונשאר עומד ערום רק מטפחת נגד הערוה. והכרתי אותו שזה הקצב ואמרתי לו, ליב! מאין לקחת את הד”ת? והשיב מחמת החרם אין דנין אותי ואני הולך סביב הגן עדן ושומע מה שלומדים בפנים ואין אני יכול לבא לא לגיהנם ולא לג“ע על כן אני מבקש ממעלתכם שתאמר להרב להתיר לי את החרם. והגיד לי על כאו”א מה שצריכין לתקן וזו היא מה ששלחתי לכם. ושאלתי מה יש לי לתקן והוליך אותי לבית אחד והראה לי גוי אחד מוטל מת ואמר לי זה אתה צריך לתקן. והמעשה היה שפ“א נסע ר' נחמן ז”ל לדרך ולן בכפר ולא רצה להתאכסן אצל יהודי, טעמו לא ידעתי. ונתן פלעשיל יי“ש לגוי הנ”ל והתאכסן שם ונתן מספא לסוסיו. ובלילה שמע מן הגוי דברים של בינו לבינה ולא יכול להתאפק מן הרהור וראה קרי ר“ל. והתענה ע”ז משבת לשבת והרג את הקליפה אבל עדיין נשאר הרשימה. ואמר שזה צריך לתקן, והתחיל לבכות ואח“כ ראה ונדמה לו כמו חרב תלויה על הכותל. ולקחתי החרב וחתכתי הגוי לשתים ואמר כי כבר תקנתי בזה ע”כ רציתי לנסוע. ומאחר שבאת אלי אין אני צריך לנסוע ותראה שיתירו לו החרם. והילך קמח ולך לשלום.

 

171    🔗

שמעתי מחמי ז“ל. פ”א קודם הבריחה הראשונה שהיה קודם לבריחה זאת שהיה בימינו היה בערב שבת קודש אחר חצות בעת שהיו כולם מבשלים לכבוד שבת שלח הבעש“ט לכל אנשי העיר שינוסו כולם. והוא נס תיכף כדי לקבל שבת מקודם כדרכו. והיה לו סוסים טובים והדרך לא היה רחוקה רק פרסה אחת אל הנהר נעסטער. ועבר את הנהר וקיבל שבת. וכל העיר סיננו המרק מן הבשר וברחו ג”כ מעבר נעסטער רק קצת איחרו שהוצרכו להדליק נרות של שבת על המעבר ות“ל שכולם ניצלו. וביום שבת באו הלסטים לעיר ולא מצאו היהודים. ואינו ידוע לי אם היה המעשה בק”ק טלאסט או בק“ק קאלימינע כי דר אח”כ בק"ק קאלימינע.

 

172    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו ז“ל. כשהיה הבעש”ט אצל הדירזאווצעס דק“ק סלוצק, אשר שם הא' ר' שמואל ושם השני ר' גדליה, ושם אשת ר' שמואל טובעלע. והיא הפצירה את בעלה לשלוח אחר הבעש”ט כי בנו בית חומה ונתיראו לדור בתוכה. ושלחו אחריו ובא אצלם ולא היו האנשים בביתם ורצתה לעשות סעודה ואמר שצריך לראות הסכין. והוצרך השוחט לבוא ולהראות לו הסכין ולאנשי העיר חרה עד מאד איך מלאו לבו לראות הסכין אצל שוחט דמתא ובפרט בקהילה גדולה. אבל לא יכלו לעשות לו מאומה כי הנגידה צוותה כן. ובמנחה שמעו שהוא מתפלל נוסח ספרד חרה להם יותר. וכשבא ר' שמואל לביתו הלשינו עליו והשיבם אין דרך ארץ לעשות לו שום דבר בלי תואנה. גם קודם המנחה הוליכה אותו אל הבנינים ובכמה מקומות עשה תנועות כאלו רואה איזה דבר והם חשדוהו לדבר שקר כי היו שם ממש כל העיר. ואמר לאשתו כי הוא רוצה לנסות אותו בדבר אחד ושכחתי הדבר. והבעש“ט שמע מאכסניא דבר זה מה שהוא מדבר עמה במטה ושלח הבעש”ט את המשרת שתבא תיכף ואל יחוש אל השמירות שעומדים שם. ותיכף ומיד קמה ממשכבה שלה והלכה והבעל מנע אותה מלילך. אבל היא לא השגיחה עליו והלכה וכשבאתה רמז עליה הבעש“ט “השוטה רוצה לנסות אותי!”, ונתיראה מאוד ופייסה את הבעש”ט עד שנתפייס. וכשבאתה לביתה סיפרה לבעלה ונעשה חשוב בעיניו ולמחר עשה בשבילו סעודה גדולה ודיבר עמו אודת הליכות אה“ק כי היה רוצה שישלח אותו ביבשה. ושאל להבעש”ט כמה הוצאות צריך ע“ז והשיב כי צריך ס' אלף להוצאה, והשיב לו דבר קטן הוא אצלי, והבטיחו שישלח לו מעות בכל שנה על פרנסתו. והבעש”ט חשב כי אינו חושש על פרנסתו כי עיקר שיזכה להיות שם באה“ק. והבעש”ט ישב שמה לערך ג' שבועות. פעם אחד, שאלה האשה טובעלע הנ“ל להבעש”ט עד היכן יאריכו ימי המזל וגער בה הבעש“ט ואמר לה שאין שואלים דברים כאלו. והפצירה בו מאוד וסגר עיניו רגע אחד ואמר יאריכון כ”ב שנים. וכששמע בעלה דבר זה נתמלא עליו חימה. ואירע עוד דבר, שאצל א' בין הנגידים היה ילד חולה, ובא אל הבעש“ט, ואמר שיחיה, ואח”כ ראה שימות והבין שירצו לעשות לו בושה ונסע משם בחצי הלילה בקפיצת הארץ לערך ט“ו פרסאות עד שיצא מגבולם אל ממלכה אחרת. ובאו לכפר ויצאו מכפר ובמשך הכפר או העיר נסע כדרך כל הארץ וכשיצאו מכפר זה הגיעו תיכף לכפר אחר ושאל אותו ר' צבי סופר מה זאת. ולא השיב לו כלום כי אין רשאי להפסיק רק דחה אותו ביד. כן שמעתי מהרב הנ”ל כמה פעמים שאין להפסיק, וכשברחו לגבול אחר ועמד לנוח כתב אגרת: “תדע נאמנה כי הייתי יכול ליתן לי עצה שלא תוכל לעשות לי מאומה רק שיראתי שלא יזיק לי זה במקום אחר ע”כ סרתי מעליך ולא יפול דבר אחד מדברי כאשר אמרתי שאחר כ“ב שנים יהיה לך מפלה מעבד שלך”, וחתם בסוף נאם ישראל בעש“ט עבד ה', ושלח אגרת הנ”ל עם שליח מיוחד. וחרה לר' שמואל עד מאד והיה ר' שמואל מתבושש להראות האגרת לאחרים רק הראה את חתימתו.

 

173    🔗

שמעתי מאנשים אחרים שבא לביתו בשלשה ימים בקפיצת הארץ אע“פ שהיו גשמים מרובים. כי כזה המעשה היה קודם ר”ה וחפץ לביתו על יו“ט. ושמעתי מאיש אחד מקהלתינו ושמו ר' אליעזר והוא היה מעיר בירצה ששבת הבעש”ט בחזרתו סמוך פרסה קטנה לעיר הנ“ל. ואמר לי שם הכפר ואיני זוכר אותו ובא הבעש”ט אל הכפר וכשאמרו בבית הארענדר שבא הבעש“ט רץ הארענדאר לחוץ כנגדו ושמח מאד. כי לא היו לו בנים מעולם ואמר בלבו אפשר שיהיה לי פעולה. ונתן לו שלום. ושאל הבעש”ט אפשר שאשבות אצליכם והשיב להבעש“ט אפשר ואפשר ואני מבקש מרומע”ל מאד שישבות אצלי. ושאל הבעש“ט ויהיה אצליכם מנין. וסיפר האנשים שבאו עמו ולא היו כי אם ט' אנשים ואמר להבעש”ט שאין עמנו כי אם ט' אנשים. והשיב הבעש“ט יהיה מנין ולא זז מן העגלה וצוה ליסע עם העגלה לפרוזדור של בית. והיה השער נמוך מאד ולא היה לשער משקוף מיוחד כי אם עץ של הכותל היה מונח על שני הפצימין והקומרין של עגלה היו גבוהים וכשנסע העבד לפרוזדור עכב את הסוסים קודם שהגיע לקומרין. ואמר הבעש”ט למה עמדת ונסע העבד ונגבה מעצמו המשקוף עם כל הבנין ונכנס העגלה עם הקומרין. ועל זה לא שאלתי איך יצא משם אח“כ וכל העולם עומדים ורואים הפלא הזאת ושמח הרענדר מאד. ואמר בלבו אי”ה יהיה לי תרופה. וכשהגיע אחר חצות היום אמר להתקבץ המנין לעמוד להתפלל כמנהגו תמיד להתפלל בערב שבת תיכף אחר חצות. ואמר להם יש בנו עשרה אנשים והשיבו אין כי אם ט' אנשים. ואמר ידעתי כי יהיה בוודאי מנין ושחקו אחר כתיפיו כי ראו שאין שם עשרה. ובתוך כך נפלה במחשבה להארענדר שיש בעבר הנהר רענדי קטנה ויש שם חולה איש אחד ערך עשרה שנים שהוא חולה בלא ידים ורגלים ובלא לשון והוא שוכב כאבן דומם רק שמלעיטין אותו מאכל מעט. ואמר הבעה“ב להבעש”ט אפשר סבורים אתם אותו ואמר הבעש“ט לכו קראו אותו שיבוא לכאן למנין. ונתן להם מקלו שיקח בידו ויבוא והלכו אחריו ולא קם ולא זע וחזרו בידים ריקניות. ונטל הבעש”ט הכובע מעל ראשו ושלח אותם ואמר הלבישוהו כובע שלי ומטה תתנו בידו ויבוא וכן היה שבא איש זה למנין וחי אחר זה עשר שנים והיה בריה גדול ובריא כאולם. והשער הזה ראה ר' אליעזר הנ“ל אחר כ' שנים והראו לו הסימן עדיין לא נפנה המשקוף על מקומו הראשון וכשראה הארענדר את שני המופתים הנוראים וכשישבו לאכול התחיל לבקש פני הבעש”ט ואמר אני בשנים אמצעיות ואין לי בנים ובזמן מה אהיה זקן ואיני ראוי להוליד ומה יהיה התכלית ממני. והשיב לו הבעש“ט יהיו לך בנים. ושאל אותו אם לגרש את אשתו. והשיב לו מה לך בכך יהיה לך בנים. ואחר זה חי עם אשתו עד שעלה לששים שנה ומתה אשתו. ונשא אשה אחרת והולידה לו שני בנים ואין ידוע לי אם תאומים ואם יחידים. הסוף של הדירזאווצעס שמעתי מר' יצחק אייזיק ז”ל כך הדוכס של סלוצק היה ראדזוויל ולווה מהם סך מעות ולא יכלו לגבות ממנו וירא פן יבקש מהם עוד סך מעות בהלוואה ועלה בדעתם לקבוע דירתם בעיר ברעסלא. ודברו עם המלך שיקח אותם תחת תקיפתו לק“ק ברעסלא ונתנו לו החוב הנ”ל במתנה והמלך יגבה ממנו ומנכסיו ועשו כן. והלכו בספינה על המים וכשבאו נגד ק“ק סלאנים אשר שם מושב הדוכס ולקחו עמם ג' חביות מעות להניח בק”ק ברעסלא ונסע עמהם גם הפקיד שלהם. וכשקרבו לנמל והלך ר' שמואל עם הפקיד לאכסניא שלו וקשט א“ע לילך לפני השר. ובעוד שהוא היה מקשט עצמו ומלביש את עצמו השמיט הפקיד ממנו והפחיד מאד והלך במרוצה להדוכס. וכשראה אותו וראה שהפקיד עומד עם הדוכס בחדר לפנים מחדר ומדבר עם הדוכס בא אליו והכה את הפקיד על לחיו. ענה הדוכס מה שהכית אותו בפני אע”פ שאינו מן הדרך ארץ אעפ“כ אני מוחל לך זה מפני שאתה בטוח ברוב אהבתי אליך שאפילו אם הכית את בני בפני הייתי מוחל לך. אבל ענה תשובה על דבוריו. ולא היה לו פה להשיב ושלח הדוכס הנ”ל אל הספינה ומצא כדבריו של הפקיד. ומיד נתפס בתפיסה וצוה לשלוח לק“ק סלוצק דראגונס עם שר המאיאר וצוה להמאיאר לחתום כל אשר להם הממון והחפצים. וכשבא האגרת מן הדוכס הנ”ל נפל בלב המאיאר אימה ואמר שמא יתהפך הגלגל לטוב להם ויהיה לו שונא ועשה עצמו כשכור וישן הרבה מאוד עד הלילה. וכשראה שישינים בכל העיר הלך המאיאר בעצמו לאשה טובלי' אשת ר' שמואל והודיע לה מזה ולפנות ולבער כל מה דאפשר כי בבקר יחתם הכל. ושלחה את חתנה וברח עם התכשיטין וצירונג ונעשה אח“כ אב”ד בק“ק ברעסלא ומזה נתעשר מאוד והיה עושר גדו. ותפס כל משפחתם שיוכל למצוא כי הם בעצמם הוכרחו לכתוב אגרת חתונה לכל הקרובים וכששמעו על הדרך חזרו ומי שלא שמע נתפס. ובקשה מ' טובלע הנ”ל מאנשי עירם לשלוח להבעש“ט אולי יעזור להם בתפילתו ואנשי העיר היו שונאים אותם אעפ”כ שלחו שליח מיוחד ושמו דבריהם בפי השליח בסוד כמוס שיבקש מהבעש“ט שלא יעזור להם והיו ב' או ג' ימים עד שגילה בקשת אנשי העיר. ואמר הבעש”ט אני פניתי איזה דרך שאוכל לעזור להם אבל מאחר שישראלים מבקשים שלא לעזור להם לא אעזור להם, והיה מעשה הלז אחר כ“ב שנה שעברו כפי שכתב אליו הבעש”ט.

 

174    🔗

פ“א בשבת שקודם פסח התפלל הרב תפילת שחרית ואחר התפילה הסיר הטלית ויצא לחוץ והיו סבורים שהוא נצרך לנקביו. כשהיה בחצר בהכ”נ ראה שמוליכין את הדוב ונערים רצים אחריו כדרכו. והלך גם הוא אחריו. אח“ז הוליכו את הדוב מפתח שער חצר בה”כ על השוק. והלך גם הוא אחריו. ויפלא בעיני העם מאד. והוליכו את דוב עד נגד בית השופט ואח“ז פסק הדוב את החבל והיה כמשתגע. וברחו כל העם ההולכים אחריו מפני היראה שירוץ בכל העיר ויזיק בני אדם. והרב עמד על עמדו והדוב רץ על חצר השופט ונכנס לפרוזדור שלו. ופתח דלת הבית בחזקה ומיד עמד הבעש”ט אצל החלון לראות מה יעשה לו וגם כמה אנשים ורוב העולם עמדו אצל החלונות לראות המעשה שיעשה הדוב. ומיד הסיר הדוב את השולחן ממקומו והגביה הרצפה וחפר בקרקע עד שמצא ממזר א' מת טמון תחת הקרקע. ונטל המשם את הממזר על שתי ידיו והגביהו לעין כל. וצעק הרב אתם עדים בלשון פולין פראטעסט. כי היה רצונו להעליל על היהודים והלך לבה"כ להשלים את התפילה.

 

175    🔗

פ“א בנסיעת הרב התאכסן בכפר אצל א' מאנשיו ועשה לכבודו סעודה גדולה. בין כך דיבר הרב עמו על אודותיו כדרך העולם אם יש לו פרנסה והאיך מעמדו. וסיפר לו מטוב מעמדו הכל כאשר לכל אמר הרב יש לך סוסים טובים. אמר הרב נלך לראות את הסוסים שלך. והלכו לאורוותיהם והוטב בעיניו סוס קטן. וביקש הרב את בעה”ב שיתן לו במתנה את הסוס. והשיב לו אדוני לא תבקש ממני הסוס הנ“ל כי הוא יקר בעיני וחביב הוא מאד. כי בכל עת ומקום קשה אשר לא ימשכו בקרון שלשה סוסים טובים הוא מושך בעצמו וכמה פעמים אירע לי כן לכן נקבע אהבת הסוס בלבי. אחר שעה דברו עוד הפעם מטוב מעמדו איך שיש לו ג”כ חובות רבים על אנשים. אמר הרב בקשתי שתראה לפני השט“ח שלך והראה לפניו כל השט”ח. וכאשר ראה שט“ח א' ביקש הרב ממנו שיתן לו השט”ח במתנה. והשיב מה לו להרב זה השט“ח אחרי שזה כמה שנים שמת הבע”ח ולא נשאר אחריו כלום במה לסלק. אמר הרב אעפ“כ אני רוצה בזה. ונתן לו השט”ח במתנה ולקח השט“ח וקרע אותו לשנים קרעים ומחלו במחילה גמורה להמת. אח”ז אמר הרב לך נא וראה מה טיבו של הסוס ויבא וירא והנה הסוס מוטל מת, והבין כי לא דבר ריק הוא. ואמר הרב כי האיש אשר אתה היית נושה בו ולא היה לו במה לפרוע לך נפסק דינו שיעשה לך נחת רוח ויעבוד לך עבור המעות ונתגלגל בסוס ולכן עשה לך נח"ר לעבוד עבודת קשות וכאשר נמחל שעבודו חזר למקומו ונפסק חיות הסוס ולכן מת לגמרי.

 

176    🔗

שמעתי מהרב דקהלתינו. פ“א היה הבעש”ט בק“ק פולנאי ונסע מק”ק הנ“ל אל עיר חדש והדרך הוא אצל בית הקברות של עיר חדש וראה הבעש”ט עמוד אש גדול עומד על קבר א‘. ושלח את המשרת שיראה על המצבה מי קבור שם ונכתב שנקבר שם צדיק א’ הנקרא משה עבד ה‘. ואמר הרב שאצלו יהיה נקבר איש אחד ושמו ר’ דוד. והיה אצלם בעיר איש א' הנקרא ר' דוד צערעס ונתבהל מאד כששמע דבר זה שהיה סבור שעליו רמז הבעש“ט שהוא ימות. אמר לו הרב אל תפחד לא אתה הוא הדוד שאמרתי וכמו ערך י”ב שנים אחר פטירת הבעש“ט ז”ל בא הרב מ' דוד פורקעס לק“ק פולנאי על שבת חזון. ועמד בעגלה שלו לפני הרב דק”ק הנ“ל ונתראה פנים עמו ונטל ממנו רשות שישבות על עיר חדש ובא לבית הרב דשם ולא מצאו בביתו כי נסע לדרך ושבת שם. והיה ר' דוד מתמה בעצמו כל יום השבת ואמר איני יודע מה אני עושה בכאן. הרב המגיד אינו בביתו ואני לא באתי כ”א לקבל פני הרב שהוא היה צדיק. ובמוצאי ש“ק שהיה ט' באב נחלש. וקרא להחברה ועשה צוואה. ושכב על מטתו ונפטר לעולמו ביום א‘. וקברו אותו אצל קבר ר’ משה הנ”ל. וכשהיו בבה“ק ראו מה שנכתב על המצבה והיה לפלא בעיניהם ויספרו בכל העיר הפלא הזאת. אז נזכרה אמו של המוכיח מפולנאי שהיתה זקנה ביותר. מדברי הבעש”ט מה שאמר זה יותר מעשרים שנה שאצל זה הקבר יוקבר ר' דוד. וראו כי דבר ה' הוא.

 

177    🔗

פ“א הלך הבעש”ט עם הרב מ' דוד פורקעס למרחץ ובהליכתם בא כנגדם איש יפה תואר קווצותיו סדורות לו תלתלים ובבגדים נאים. וכשבא האיש קרוב להם דלג הבעש“ט לצדדין הרחק מאד. וכשעבר מלפניהם חזר הבעש”ט והעביר ידיו על עיניו ואמר ראה מי הוא מה שעבר לפנינו. וראה שהוא אוד מוצל מאש בכל קצותיו אכלה האש.

 

178    🔗

פ“א נסע הרב ובדרך עישן את הלולקע והציבוק היה ארוך מאוד עד שהלולקע היתה יוצאה מהעגלה. וכאשר נסעו כך באו כנגדם שר א' ושני אנשי חיל רוכבים על סוסים ונטלו הלולקע ממנו ונסעו לדרכם והרב נסע ג”כ. ואחר שעה עמד הרב ואמר למשרתו קח לך סוס א' ותרכוב עליו להשיג האנשי חיל ותקח מהם הלולקע וכן עשה. וכשהשיגם ראה שהם יושבים על סוסיהם וישינים לקח הלולקע והלך לדרכו.

 

179    🔗

פ“א נסע א' על יום הכיפורים להבעש”ט. והנה יום קודם עי“כ נסע האיש כל היום וכל הלילה בכדי למהר נסיעתו לשם ובא לאור בקר של עי”כ א' פרסה סמוך לעיר מעזבוז. אז אמר בנפשו הנה הוא סמוך לעיר והסוס נתייגע מאד כי נסע כל הלילה, אעמוד בכאן להתפלל ובין כך ירעה הסוס. אחר התפילה גברה עליו השינה. אמר בלבו מה בכך אם אישן בכאן שעות שתים הנה הסוס ינוח מיגיעו ואז אח“כ אסע במהירות ואיך שיהיה בוודאי אבוא קודם חצות היום לעיר. ושכב על העגלה ונרדם בשינה מאד וכשניעור משינתו ראה שהוא בין השמשות של יוה”כ. ונצטער הרבה מאד כי אחרי כל היגיעות שיגע ליסע להבעש“ט על יו”כ מוכרח הוא להיות יו“כ ע”פ השדה בעצמו סמוך לעיר ובפשיעתו. וצעק ובכה במר לבו כל הלילה וכל היום. ובמוצאי יו“כ נסע במהירות להבעש”ט במר נפשו וכשבא להבעש"ט עשה צחוק ממנו. והענין היה שהוא היה צריך להעלות בתפילתו תפילת עם שבשדות ומן השמים הכריתו אותו לכך.

 

180    🔗

פ“א ישב הבעש”ט בסעודה עם אנשיו ובאמצע הסעודה הרים את ידיו ועשה תנועות רבות כמו אדם ששט בנהר ואמר “שוטה, עשה כך וכך ותנצל!”. ויהי בעיני הרואים לפלא, וכמו שעה בא איש א' וסיפר איך שנפל עם העגלה שלו בנהר. והוא אינו יודע לשוט ומיד בא בדעתו אנסה נא לעשות ביד כך וכך וב“ה שהועילה לי ויצאתי מן הנהר. וכמו כן פ”א בסעודה צעק ואמר “שוטה, הלא ראית כמה ערלים ע”פ השדה, טול בייגל שלך וזרוק אותו לעיניהם ויבואו אליך!“. וג”כ אחר שעה בא איש א' ואמר שנפל בנהר ולא היה מי שיצילנו. כי הערלים היו על ההר והוא היה בנחל ולא ראו אותו. ונזכר שיש אצלו בייגל וזרק הבייגל לערלים ומיד באו והצילו אותו בעז"ה.

 

181    🔗

פ“א בעת אסיפת ד' ארצות היה הפרנס הראשון הרב הנגיד המפורסם מ' אברהם אבא, הציע הדבר לפני כולם כי הנה נשמע שמע הבעש”ט, ולפי הנשמע הוא ע“ה ואיך יכול להיות שיהיה לו רה”ק כי אין ע“ה חסיד. ושלחו מהאסיפה להבעש”ט שיבא תיכף ומיד לפניהם, וכן עשה. ובביאתו לפניהם הרב הנ“ל היה ראש לכל המדברים. אמר להבעש”ט לפי סדר הנהגתך נראה שרה“ק שורה עליך וי”א שמעלתו הוא ע“ה, בכן נשמע מפיכם אם יודע מעלתו איזה דין. והמעשה היה בר”ח, שאל אותו אם שכח יעלה ויבא מה דינו. והשיב הבעש“ט הדין הזה אינו נצרך לא למעלתו ולא לי. כי מע”ל אפילו אם יחזור ויתפלל ישכח עוד הפעם (כי באמת כן היה ששכח יעלה ויבא גם בפעם השניה) ואני בוודאי לא אשכח. וכאשר הגיד לו האמת נתבהל מאד על ידיעתו מה שבסתר. ומיד הוחלט בדעתו שיקדים לדרך הבעש“ט למקום שיעמדו שם בכדי שיראה הנהגתו. והוא נסתר בחדר א' וראה מן החור מה שעושה. וכאשר ראה שקרוב לנסיעתו הוא נסע עוד משם לבית מלונו למקום שילון שם והטמין א”ע בסתר. וכשבא הבעש“ט למלון והציעו לו מטה כבודה וכשבא הבעש”ט וראה את המטה צעק ווי על המטה הזאת בעלו ארמית והאיך אישן עליו. ומיד בא הבעה“ב וסיפר לו בקובלנא רבא על חתנו איך שהוא בעל ארמית על המטה זו. ומיד אמר הבעש”ט ר' אבא שמעתם מה הוא אומר ומיד בא לפניו.

 

182    🔗

פ“א בשמחת תורה היו אנשי חבורתא קדישתא תלמידי הבעש”ט שמחים ומרקדים בעגולה והשכינה מלהטת סביבותם. ובתוך הרקדתם נקרע המנעל אצל זעירא דמן חברייא והוא היה איש עני מאד והיטב חרה לו עד מאד על מניעתו מלרקד עם חביריו לשמוח בשמחת מצוה עבור זה. ובתו הצדקניות מ' אדל עמדה ג“כ בבית מן הצד לראות בשמחת השואבה שלהם. אמרה לאותו תלמיד אם תבטיח לי שאלד בן זכר בשנה זו אתן לך תיכף ומיד מנעלים טובים כי היו לה בחנות מנעלים והבטיח לה שבוודאי יהיה לה בן זכר וכן הוה שנולד לה הרב מ' ברוך מק”ק טולטשין.

 

183    🔗

בק“ק קאנסטאנטין ישן היה איש א' חשוכי בנים והיה כמה פעמים לפני הבעש”ט. פ“א הבטיח לו שתלד אשתו בן זכר וצוה לו שיתן לו ידיעה אז כשתלד. וכן היה שילדה אשתו בן זכר ונסע להבעש”ט לבשרו מלידת אשתו בשמחה רבה. ויהי כאשר בא להבעש“ט ובשרו בבשורה זו ויתאפק עד בוש והתחיל לבכות בכיה רבה ונתרשלו ידיו מאד. ושאל את פיו מה זה אדוני בוכה. ואמר כי אני רואה אשר ביום שיעשה הילד בר מצוה יטבע בנהר ר”ל. ואמר הבעש“ט כי בוודאי ישכח ע”ז לגמרי אבל זה לך האות כי באותו יום ילבש שני הפוזמקאות על רגל א' ויחפש אחר השניה ואם תשמרנו אז כל היום בשמירה מעולה שלא יראה פני המים אז בת דינא בטל דינא ואם תעלים עין ממנו אז בוודאי יוטבע בנהר ר“ל. והנה במשך הזמן נשכח ממנו לגמרי כל המעשה. ויהי ביום שנעשה בר מצוה הלך האיש להתפלל בבה”כ והנער היה ישן עדיין וכשבא מבה“כ הנער היה מחפש ובא מזוית לזוית. וישאלהו אביו מה תבקש ויאמר פוזמק א' נאבד ממני. וירא אביו והנה הוא לבוש שני הפוזמקאות על רגל א' וכשראה מעשה נזכר הלכה. וישם אל לבו לשמור את הילד זה היום. ובאותו היום נקדירה החמה מאד ורצו כל אנשי העיר אל הנהר לרחוץ. ונשמט גם הילד ורץ אל הנהר ותיכף ומיד רצו אחריו והחזירוהו לביתו. וכאשר ראה אביו שהוא דוחק א”ע מאד לרחוץ על הנהר וא“א לשומרו נתן אותו בחדר א' וסגר בעדו. וכל היום צעק במרה הניחו אותי איה רחמנותכם כרחם אב על בנים כי שזפתני החמה ולא השגיחו עליו ולא נתנו לו אפילו מעט מים לשתות. ויהי אחר המנחה כשהיו אנשי העיר כולם על הנהר יצא דמות ראש א' עם שתי ידים וטפח בידו על המים ואמר זה שלי אינו בכאן ומיד נשקע ולא נראה. ותיכף ומיד נח הנער מרתיחתו וישן הנער. ובעז”ה נתגדל בטוב לאי“ט כמאמר הבעש”ט ז"ל.

 

184    🔗

שמענו בשם הרב הק' מ' מנחם נחום מטשארנאבל ז“ל כי באיזו קהילה הסמוכה לק”ק מעזיבוז היה איש א' מופלג ועשיר גדול והיה סוחר ללייפסק והיה חשוכי בנים זה כמה שנים ולא רצה ליסע להבעש“ט בשום אופן. פ”א נסע לאיזה ענין לק“ק מעזיבוז ונתאכסן שם אצל א' שהיה לו אוהב נאמן עד מאד וישאלו איש לרעהו לשלום ויספר לו כל עניינו. ויאמר לו האיש הלא כל העולם נוסעים להבעש”ט ולמה אתה מתרשל מלילך אליו אולי יהיה עת רצון ושתפקד לבנים ולא יוכל להעיז לו והלכו שניהם יחדיו להבעש“ט. ויאמר אליו עצתי שתניח המסחור שלך ללייפסק ותמכור כל הסחורות ובריקעס ותקח האורנדי אצל השר שלך ובתוך שנה זו תלד אשתך בן זכר למז”ט וכאשר תלד אז תודיעני. ויפג לבו כי לא האמין לו ובפרט שהשר הנ' הוא שונא ישראל אשר זה ט“ו שנה שאינו רוצה שידור שום בר ישראל בכפרים שלו. וכשבא לביתו לא רצה לילך להשר כי היה סבור שבודאי פטומי מילין הם. ואחר שני ימים שלח השר בעצמו אחריו ונתן לו האורנדש כדבר הבעש”ט והיה סבור אולי השר נצרך כהיום למעות מאד והציקתו לעבור ע“ד. ובתוך שנה ילדה אשתו בן זכר. אבל לא עלה על דעתו להודיע להבעש”ט כי אמר מקרה הוא. ויגדל הילד הלוך וגדול ונעשה פרא אדם ממש ידו בכל ויד כל בו ואי אפשר להוליכו לבית הספר. ויקץ בחייו ממש ונתחרט מאד על תחילתו שהיה מתאוה לבנים כי טוב היה לו יותר אם לא היה לו בנים כלל כי באמת טוב מותו מחייו. והנה בהמשך הזמן אירע שנסה למעזיבוז ונתאכסן אצל אוהבו הנ' ויספר לו מצרת לבו. ויאמר לו הנה הסכלת עשו שלא הודעת להבעש“ט תיכף כשילדה אשתך כאשר נצטווית מפיו הק' אבל עכ”ז נלך עתה אליו ונשאלה את פיו. ויהי כאשר באו לפניו התחיל האיש להתנצל לפניו על שלא הודיעו אז. ויאמר הבעש“ט עצתי שתניח את האורנדש ותמכור כל התבואות וענינים על מזומן ותסע ללייפסק ותתעכב בדרך משך שנה וכשתבא לביתך תמצא את בנך נהפך לאיש אחר ממש ויהיה מופלג בתורה. ויעש[ה] כדבריו וימכור כל אשר לו על מעות מזומן ויסע ללייפסק ועשה מלאכתו לאט לאט וקנה על יד על יד עד שקנה כל הסחורה שלו בטוב. והנה כל הסוחרים נסעו איש איש למקומו והוא לבדו נשאר ויאמר בלבו מה אעשה כאן עוד לבדי וגם אפס כסף והגם כי לא עברו עדיין כי אם ד' חדשים עכ”ז הניח כל הסחורה בבריקע ונסע לדרכו עם הבעל עגלה שלו. והנה בנסיעתם ביום ו' עש“ק תעו מן הדרך ונוסעים כל היום ולא מצאו מקום ללון ולפנות ערב הסכימו שהעגלה תעמוד על הדרך וזה יפנה לימין והשני יפנה לשמאל לחפש אולי ימצאו להם מנוח אשר יטיב להם. ויהי כאשר הלך מן הדרך מאה אמה ויותר וירא והנה עומד ביער בית קטן ונרות דולקים שם ויתאפק וילך לשם. וכשנכנס לשם ראה והנה איש א' עומד ומתפלל ואיש א' עומד ומשרת ובהיות שלא לקח אתו כלום מן העגלה מיד הלך המשרת והביא לו כתונת ובגדים לשבת. ועמד והתפלל ג”כ ואחר קבלת שבת ומעריב אמר האיש הבעה“ב שבתא טבא בשמחה גדולה והביאו להם יי”ג לקדש ומעדני מלכים לא תחסר כל בה. ואח“ז הביאו לו מטה כבודה וכשראה הבעה”ב שהאורח היה מהסס מלישן על המטה אמר הלא אשה עצורה לנו ובאמת לא ראה שם שום אשה כ“א הבעה”ב והמשרת. וישכימו בבקר ויתפללו גם שחרית ומוסף כד“ת ויאכלו וישתו ויטיבו לבם וישנו שינת צהרים. ומפני ששתה יי”ג הרבה ישן עד המנחה והתפללו מנחה ואכלו סעודה שלישית ויטיבו את לבם עד הערב והתפללו מעריב ועשה הבדלה והנה אחר הבדלה נתן הבעה“ב שלום לאיש האורח. כי בשבת אין נותנים שלום. וידאג האורח מאד על שאינו יודע מן הבעל עגלה וסחורה שלו. ויאמר לו הבעה”ב אם רצונך תמכור לי הסחורה שלך על אופן זה שאסלק מחצית הסחורה במזומן ומחצית באמנה עד יריד לייפסק לשלם שם. והגם כי היה קשה עליו הדבר מאד ליתן הקפה לאיש שאינו יודע מי הוא אבל עכ“ז היה מוכרח במעשיו ונעשה ביניהם השוואה על המקח ואחרי שהושוו על המקח השקיף בעד החלון וירא והנה העגלה שלו עומדת עם הבעל עגלה וכל הסחורה אצל הבית. ויצא אליו וירגז מאד עליו אבל לא יוכל להחליף את הדבר והיה מחשב בלבו באיזה מקום יניח את הסחורה כי לא היה שם שום בנין כ”א הבית לבד ויאמר הבעה“ב תל לי את הסחורה והתחילו לפרק הסחורה. והם פתחו דלת למרתף והניחו שם כל הסחורה. ויעשו חשבון ביניהם ועלה לסך רב וסילק לו החצי במזומן בערך פ' אלפים אדומים ועל מחצית השני נתן לו צעטיל. ויהי בנסיעתם משם אמר בלבו הנה הבעש”ט צוה לי להתעכב משך שנה בדרך ולא“ה הנה מכרתי כל הסחורה מה אעשה בביתי מוטב לי ליסע עוד הפעם ללייפסק ואקנה לאט לאט כל הסחורה שיצטרך לי. ובנסיעתו לקח הצעטיל שלו וראה שבא על החתום נאסיונה. והתחיל לחקור ולדרוש אחריו ואין מכיר אותו וגם בלייפסק אחרי שנתעכב כל משך היריד וקנה כל הסחורות התחיל לחקור אחר האיש. ויהי לחוכא ואיטלולא לעיני כל רואיו האיך נותנים הקפה סך גדול כזה לאיש שלא נודע מקומו ומעשיו. וכאשר התחילו כל הסוחרים לחזור איש איש למקומו הניח הוא ג”כ כל הסחורה שלו בעגלות ונסע לדרכו. ויהי כאשר בא לשער העיר וירא והנה האיש עומד נגדו ויפג לבו כי לא הכירו. ויאמר האיש אליו הנה ישנו ת“י מעלתו עלי צעטיל על סך פ' אלפים אדומים יתן לי מע' הצעטל ואני אסלק לו במזומן. וישאלהו ויאמר אמור נא לי מי אתה וישיבו ויאמר מה לך לידע מי אני הלא אני מסלק במזומן. ועכ”ז היה רצונו מאד לעמוד על אמיתתו ויאמר לו האיש אם תתן לי את הצעטיל שלי אסלק לך ואם לא בוודאי לא אסלק וכטוב בעיניך עשה. ונתן לו את הצעטיל וסילק לו המעות עד פרוטה אחת. ואח“ז אמר לו תפרוס בשבילי בשלום הבעש”ט שי'. ושאל ממנו האיך אומר לו בשמך ויאמר לו תאמר לו יונה פורס בשלומך. ונסע לדרכו בשמחה ובטוב לבב לביתו ומצא את בנו שהוא נהפך לאיש אחר ומתמיד בלמידו. ותיכף ומיד נסע להבעש“ט וסיפר לו כל המאורע ושאל הבעש”ט על יונה האיך הוא שלומו ואמר כי הוא ציוה עלי לפ“ש [= לפרוש שלום?] אדוני בגנו. ויאמר תדע שזהו יונה בן אמתי ע”כ.

 

185    🔗

בק“ק אחת היו ג' אחים לומדים מופלגים ויראי ה', שנים מהם היו סריס למשמעתו של הבעש”ט והג' היה מתנגד נגדו ובכל פעם שהיה הבעש“ט בק”ק הנ' היה אכסניא שלו אצל שני האחים ובכל פעם היה שואל ודורש לשלום אח הג‘. פעם א’ בא לק“ק הנ' ביום ה' וקודם שנכנס לאכסניא שאל את אנשי העיר על שלום האח הג' בזה”ל: “וואש מאכט מיין מתנגד?”. והעולם סברו שיהיו כמבשרים בעיניו אמרו שהוא מוטל על ערש דוי וכח הדבור ג“כ אין אתו. אמר הרב שצריכין לילך אצלו לבקר חוליו, וביום ו' עש”ק אמר לשני האחים בלשון שאלה אם אפשר ויכול להיות להתפלל שם אצל אחיהם בשבת קודש, ויאמרו אם היה בריא בווודאי לא היה מניח את הרב להתפלל אצלו אבל כעת הוא מוטל כאבן שאין לו הופכים מה איכפת לי‘, בוודאי אפשר ואפשר כי יש שם חדר מיוחד להתפלל, וצוו להביא לשם ארון הקודש וס"ת והתפלל שם ביום ו’ עש“ק מנחה ומעריב ובבקר התפלל שחרית והאריך בתפילה עד ב' שעות אחר חצות, וקודם קריאת התורה הלך לפרוזדור בכדי לקרר א”ע, ומיד שמע קול יללה איך שהחולה הוא גוסס, ואמר לאנשיו נלך לבקר את החולה, וישב אצל החולה, ואמרה לו אמו “מדוע אינך נותן שלום להרב?”, ולא ענה לה כלום. ונתנה ידו לתוך יד הרב. שאל הרב את החולה אם למד גמרא ושתק וכן כמה פעמים שאל ממנו והוא שתק עד שגער בו הרב היכן הוא דרך ארץ שלך שאני שואל ממך ואינך משיב לי כלום. אז השיב לו למדתי גמרא, ושאל לו באיזה מסכת הוא מאמר “חביבים עליך יסורים”?. א“ל, “במסכת ברכות”. “ומה נאמר שם?”. א”ל “לא הן ולא שכרן וכו'”. שאל לו הרב “חביבים עליך יסורים?”, והשיב “לא הן ולא שכרם”. א“ל הרב “הב לי ידך!” הב לי' ידי' ואוקמי'. אח”ז צוה לו הרב שיוריד רגליו מן המטה, וכן עשה. אח“ז צוה הרב שילביש א”ע מעט מעט ויטול ידיו, וכן עשה כל דבר כאשר צוהו, ואח“ז הלך עמו לבית התפלה והתפלל מוסף עם כולם, והבריא בעזהש”י.

 

186    🔗

פ“א היה מספר בשבחו של הרב מ' נחמן הראדענקר בפניו, והוא היה יושב ברחוק מקום ממנו, אזי הקריב א”ע והרכין את אזנו לשמוע. והיה בעיני העם לפלא, ושאלו את הרב ואמר להם כי הרב מוה“ן ביקש מהש”י שיתנו לו במתנה שלא ישמע כי אם מה שצריך לשמוע. וזה שאני מספר בשבחו אינו שומע, והוא כאשר ראה שפתי נעות וקולי לא ישמע היה סבור שאני מדבר בד“ת, לכן הרכין א”ע לשמוע מקרוב, והמופת לזה - כשאני מדבר ד“ת אז שומע אפילו מרחוק. ובאופן אחר שמעתי, שהרב עשה זה בכוונה, כי בעת שסיפר בשבחו ראה שפתיו נעות וקולו לא שמע, אז כאשר הרכין א”ע לשמוע ויהי לצחוק בעיני כולם. והרב עשה זאת מפני שלא הוטב בעיני הרב זה שביקש מהש“י שלא ישמע כי אם דבר המצטרך, באמרו, ממ”נ - אם הוא ראוי לזה עפ“י מעשיו הקב”ה לא יקפח שכרו כמו שמצינו אצל א“א ע”ה שאחר המילה ניתנו גם ה' איברים ברשותו וכח השמיעה א' מהן, ואם אינו עפ"י מעשיו למה יעלה במעלות.

 

187    🔗

איש א' היה מהמקורבים אליו והיה דר בכפר, והיה הרב מקרבו תמיד בכל מיני התקרבות, ובימים נוראים היה אכסניאותו בבית הרב. פעם אחת בא אל הרב והחזיר פניו ממנו. והיה לפלא בעיניו והיה סבור בדעתו אולי מחשבתו משוטטת בענינים גדולים. ומפני שהיה דעתו גסה עמו אחר שעה נכנס עוד הפעם אליו והחזיר פניו ממנו ג“כ. וכך עשה ג' פעמים ונפל לבו מאד מאד כי בוודאי לא דבר רק הוא. וראה זה דבר חדש הוא כי היה רגיל לקרבו בכל מיני התקרבות. והלך להרב מ' גרשון מקיטב וסיפר לו כל המאורע. הלך הרב מ' גרשון לגיסו הבעש”ט ודיבר לו “מה זה שאתה מרחיק אותו על לא חמס בכפו וכל מעשיו כשרים?”. והשיב לו “מה שאתה רוצה להכניסני בעניני העולם לקרב ולדבר עמהם אין רצוני בזה” . והנה האיש הנ' כשראה שאין לו תרופה בא להרב מוהר“ג וצעק בלב מר ושבר אני מבין שאין זה דבר רק ממש חיי אינם חיים ולא אוכל לסבול זה בשום אופן. אז הלך הרב מוהר”ג אל הרב פעם ב' ואמר כי הוא פקוח נפש ממש שיגלה את אזנו מה זה ועל מה זה. אז ענה לו כי נרשם על מצחו עון אשת איש. וטען האיש כי אין זה אמת כי הלא זה יותר מששה עשר שנים שפירש מאשתו ואיך יתכן זה, אז אמר הרב מוהר“ג להרב שעלי דידיה מוטל לחקור אח”ז, כי הלא אני אין רואה כלום כ“א אתה רואה לבדך ובוודאי אין החטא בגשמית כי אם בדקות עניינים. ואמר לו שביום ו' עש”ק בתפילת המנחה שאז הוא עליות נשמה להיכלות עליונים יחקור אח“ז. ויהי בעליות נשמתו עלה להיכל הבעלי תוספות ולא מצא שום רושם עון אשר חטא. ואח”ז עלה למעלה להיכל הרמב“ם ושם מצא כתוב רושם החטא על אותו האיש. והענין היה שהוא קיבל על עצמו פרישה מאשתו ולפי דעת הרמב”ם הרי הוא כאלו אמר הרי את עלי כאימא והנודר מאשתו אסור בתכשיטין. והוא היה נצרך מעות להכנסת כלה ולקח תכשיטין של אשתו ומשכן אותם ונמצא נהנה ממנה ועבר על נדרו והרי הוא כאלו בא על אשת איש לפ“ד הרמב”ם. וטען הרב עם הרמב“ם (ושמעתי ג“כ שקרא להרי”ף והרא“ש וטענו עמו ג”כ) אז הודה הרמב”ם לדבריהם וסר הרשימה מאותו האיש. ומאז לא נמצא בס' הרמב"ם שום רמז מזה. (והענין הוא כמ“ש הרח”ו על מאמר פתח ר“ש וכו'. ר”ל שהוא פתח הצנור לדרוש זה. כי צדיק יש בכחו לפתוח צנורות חדשים משא“כ אליהו שהוא בחי' מלאך נאמר על פומא דאליהו אתגזר ע”כ. וכמ“ש בשם הבעש”ט על מאמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ר“ל בשביל שעשה. כאשר גילה ר' חנינא בן דוסא איזה סוד אז נעשה שביל וצנור לכל העולם ונקל הדבר שגם אנשים אחרים יבינו זה. וכמ”ש שהרב הב“י נתייגע להבין מאמר א' וכאשר עמד על אמתתו שמע מכמה אנשים נחות דרגא ג”כ .ושאל להאר“י והשיב לו כיון שפתחת הצנור נקל לכל אדם לעמוד. וזהו אלולי דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא. ולכן כאשר הודה גם הרמב”ם לזה הפסק אז ממילא גם בזה העולם מובן הפשט כהרמב“ם כפי שנגמר דינו בעולם העליון וד”ל).

 

188    🔗

הרב מ' נחמן קאסאווער היה מתנגד להבעש“ט (ושמעתי שהבעש“ט היה מנשמת דהע”ה והרב מוהר“ן מנשמת שאול המלך ע”ה, בגלל כן היה עוין את דוד כל הימים). פעם א' אמר הבעש”ט “הרב מוהר”ן רודף אחרי להמיתני" (כידוע שיש כוונה בנפ"א להרוג השונא), אבל לא ישיגני בעז“ה. פעם א' נגשו התלמידים לרבם מ' נחמן הנ' ואמרו אליו “מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש”ט ומפליאים מאד בשבחו, מדוע לא תבואו לעמק השוה לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי, למה יהיה זה לנו למוקש?”. ונתן מקום לדבריהם ונסע לק“ק מעזיבוז להרב הבעש”ט וקיבל אותו בכבוד גדול. אח“ז הלכו שניהם לחדר מיוחד והוציאו כל איש מעליהם לבד אדם א' שהטמין א”ע במקום פלוני אלמוני. ויאמר הרב מוהר“ן “ישראל, האמת הוא שאתה אומר שיודע אתה מחשבות בן אדם?”. אמר לו “הן”. אמר לו “הלא תדע מה מחשבתי כעת?”. ויען הרב “הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה ומשוטטת בדברים רבים פושט צורה ולובש צורה אם תצמצם מחשבתך בדבר א' אז אדע”. ויעשה הרב מוהר”ן כן. ויאמר הבעש“ט “שם הוי”ה במחשבתך”. ויאמר הרב מוהר“ן “זאת תוכל להבין מעצמך, כי הלא מחשבה זו צריך אני לחשוב תמיד כמ”ש ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד‘, וממילא כאשר אני מניח כל המחשבות ומצמצם מחשבתי בדבר א’ מוכרח להיות שם הוי”ה לנגד עיני“. ויאמר הבעש”ט “הלא יש כמה שמות קדושים ותוכל לכווין באיזה שתרצה”. אז הודה הרב מוהר“ן שכדבריו כן הוא. ואח”ז דברו בסודות התורה.

 

189    🔗

פ“א ראה הבעש”ט שהרב מוהר“ן נוסע לדרכו ונסע הבעש”ט ג“כ אחריו בכדי שיבא מוהר”ן לאכסניא מקודם על שבת והוא יבא אחריו ויהיה הוא אורח אצלו ולהרב מוהר“ן לא יהיה דגים על שבת ויהיה לו לחרפה. וכאשר ראה הרב מוהר”ן שהבעש“ט רודף אחריו עיקם את הדרך בארחות עקלקלות ונסע יומים בלא דרך ובלתי שום כפר. והבעש”ט הכיר דרכו ונסע אחריו ג“כ. והנה ביום ה' לעת הערב בא הרב מוהר”ן לכפר א' ושם דר יהודי א' ותומ“י בבואו לשם שאל אם אפשר לו להשיג בכאן דגים כי בעש”ק לא יסע מכאן. ואמר לו הבעה“ב שא”א להשיג בשום אופן כי הוא רחוק מכל צד ערך עשרים פרסאות או יותר מן נהרות. וישאלהו הרב מוהר“ן האיך אפשר להיות יהודי בלתי מים לשתיה ולנטילת ידים ולטבילה. והשיבו שיש אצלו ב' בריכות מים א' מים זכים לשתות וא' מים עכורים לרחיצה ולטבילה. ואמר א”כ הוא אשיג דגים בוודאי. ואמר תומ“י למשרתו הנה ראיתי פ”א צייד דגים שלקח מקל וכרך עליו חוט וזרק לתוך הנהר וצדה בזה דגים לכן קח מקל וחוט ולך להבריכה תומ“י ועשה כן. ועשה כן והעלה מן הבריכה דג גדול. וביום המחרת כאשר ראה שהבעש”ט יבא בקרוב אליו הלך לקראתו בשמחה להקביל פניו ונתן לו שלום. ואמר לו בעז“ה יש לי דגים על שבת. והשיבו ת”ח =[תשואת חן] לך על אשר שלחת עלי דונצעס והוכרחתי לעסוק עבורם ומחמת זה השגת דגים. ואלולי זאת בוודאי לא השגת דגים בשום אופן.

 

190    🔗

פ“א שמע הרב מוהר”ן מאנ“ש שהיו מדברים סרה על הבעש”ט והיטב חרה לו עד מאד עבור זה. ואמר להם משל על זה: פעם א' עשו שני שרים גדולים כתר להמלך והוציאו עליו הון רב. וכאשר באו לגמור את הכתר נפל ביניהם מחלוקת איך להעמיד האבן טוב, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ושניהם כוונתם הוא בשביל גדולת המלך. וכאשר נעשה מריבה ביניהם עבור זה, עבר א' מהמון עם ואמר כדברי אחד מהם וגערו בו בנזיפה. אתה מה לך פה להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך. אם אנחנו מריבים על זה הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאד. ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך. וכן ג“כ מחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישינה שהיה בין שאול לדוד המלך ע”ה ואח"ז בין הלל ושמאי והאיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה.

 

191    🔗

בסטאמבול היה איש אחד עשיר מופלג והיה לו בן יחיד אחד מופלא ופתאום נעשה סומא מעיניו. וביקשו מהרופאים שירפאו אותו ואחרי כל התחבולות שעשו לא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתו. ובהיות הבעש“ט בק”ק הנ“ל אמר להאיש הנ”ל שהוא ירפאנו רפואה שלימה. ומאד שמח לדבריו והכניסו לביתו בכבוד גדול. וכשראתה אשת הנגיד הנ' ותבזהו בעיניה. כי לא הלך בבגדים חשובים מפני טלטול הדרך וימים ותכעוס על בעלה ותאמר למה הבאת אותו אלי הלא כל הרופאים לא הועילו כלום ומה יועיל זה בשמות. ותדבר על שמות הקדושים ויחרה אף הבעש“ט על שלא האמינה בכח פעולת שמות ה'. ויאמר היכן הוא הילד הסומא הביאהו אלי וארפאהו שיראה תיכף ומיד כדרך כל האדם. ויהי באומרו נתפעם רוחה כי הרוצה לשקר ירחיק עדותו והוא אומר שבזו הרגע יראה. יכול להיות שיאמת דבריו. ומיד הביאו לו החולה וילחוש באזניו איזה דבר ומיד צוה להביא גמרא לפניו וצוה לו לקרות וקרא כדרך כל הארץ. והיה שמחה גדולה באנשי הבית ותיכף ומיד העביר הרב ידו על עיניו וחזר לבראשונה והיה בכיה גדולה בבית. ובקשו אותו בקידה ובהשתחוויה ורצה ליתנו [ורצו ליתן] לו מעות סך עצום. והשיב הרב את המרשעת שלגלגת משמות הקדושים אסור לך ליהנות מהם כי מתחילה לא רציתי לעשות לכבודי ח”ו או בשביל מעות רק בשביל קדוש השם ית'. הראתיך בעיניך גודל כח קדושת השם אבל אתה לא תהנה מהם, והלך מאתם כך.

 

192    🔗

במדינות וואלחייא היה איש אחד גביר מפורסם ופתאום חלתה אשתו על שתי ידיה שלא יכלה להרים אותם בשום אופן. והלך עמה אצל כל הרופאים ולא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתה. וגם שאל בקדריים ולא עלתה ארוכה למכתה והסכימה דעתו לנסוע עמה מעיר לעיר אולי תעלה ארוכה למכתה ע“י בע”ש או רופאים. ויהי בנסיעתו וישמע את שמע הבעש“ט מרחוק ויסע לק”ק מעזיבוז. ובבואם לק“ק הנ”ל הלכו להבעש“ט וצוה עליו שתשב בק”ק הנ“ל ותשב שם ימים רבים. ובתוך משך הזמן באו כמה פעמים להרב וצוה לישב עוד. ויהי ברבות הימים פעם א' צוה להכין העגלה עם הסוסים וצוה להאיש הנ”ל שיסע עם אשתו החולה ג“כ אחריהם. ויהי בנסיעתם באו לאיזה כפר ושם היה דר א' מאנשי הבעש”ט ויהי בבואם לשם שאל הרב את המוכסן אם יתן לו אכסניא. ויפלא מאד בעיני המוכסן על זה השאלה כי באמת היה לו זכיה רבה שיתאכסן הרב אצלו. והשיב לו הרב כי כאשר יתאכסן אצלו אזי יסגרו החלונות והשערים והדלתות שלא לפתוח לשום אדם יהיה מי שיהיה אפילו איזה שר גדול. ובאם שידחוק את עצמו מאד, אזי להשיב כי בכאן הרב בעש“ט. והבטיח המוכסן לעשות כן. ועמדו אצלו בקרעצים [= קרעצ’מי] ותיכף ומיד עשו כדבר הרב והכינו את עצמם לסעודת הערב. ואחרי הסעודה ישנו כולם מלבד הבעש”ט ישב אצל השולחן ולמד באיזה ספר והאשה החולנית ישבה בירכתי הבית. והנה באותו היום בא אחיו של השר מהקרעצים ההוא אשר לא ראו איש את אחיו זה יותר משתים עשרה שנה ותהי השמחה גדולה ביניהם ואכלו ושתו ונשתכרו. ובאמצע הדברים התחיל השר להתפאר א“ע איך על מקום הידוע בנה קרעצים טובה ומהודרת עד מאד ויהלל אותה עד מאד. וביקש האורח אותו שיתנו לו סוס א' שיסע לשם. ונתנו לו סוס טוב ומובחר ובהיות שהמקום היה קרוב מהמבצר נסע רק בבגד א‘. ותיכף כשנסע מיד התחיל רוח סערה עם שלג הנק’ מיטעלניצע ונתעכב בנסיעתו כמה שעות עד שבא להקרעצים. ודפק על הדלת שיפתחו לו והשיבו לו שא”א לפתוח לו מפני שבכאן הרב הבעש“ט. וביקש כמה פעמים בתחנונים גדולים לפתוח לו היות שנתקרר מאד. והשיבו לו כנ”ל עד שבפעם האחרון רמז הבעש“ט שיפתחו לו. וכאשר נכנס השר לבית הלך אנה ואנה עד שנתחמם מעט וכאשר שב לאיתנו שאל מי הוא זה הבעש”ט והראו לו את הרב ומיד התחיל לבער בו אש הכעס. והלך עוד כפעם בפעם ושאל עוד מי הוא זה ואיזהו הבעש“ט אשר עבורו לא פתחו לי את הדלת עד שהיה באפשרי ממש למות מגודל הקרירות. והראו לו את הרב עד שבפעם שלישית בערה בו אש הכעס לגמרי וכשהראו לו את הרב שלף חרבו מתערה והניף את ידו על הרב להרגו. מיד צעק הרב להאשה החולנית הגביהי את שתי ידיך וכן עשתה. ומיד נעשה חילופין, להאשה חזרו ידיה לבריאותה כבראשונה, והשר לא יכול להשיב ידו ותיבש ידיו. והתחנן מאד להרב ואמר שלא אוכל להועיל לך כי מכבר נעשה החילופין וא”א לשנות עוד.

 

193    🔗

פ“א היה הבעש”ט באיזה קהילה והיה אכסניאותו על העליה. פעם א' ראה איש אחד עובר על הרחוב מיד צוה להמשרת שלו רוץ מהר וקרא לי את האיש הזה. וירץ הנער ויקרא לו ומתחילה נתפעם לבו ולא רצה לילך. ועכ“ז לא יכול להעיז פניו והלך להרב. ויהי בבואו להרב אמר הרב אתה עשית היום עבירה. אמר האיש כמכחש מה איכפת למעלתו. אמר הרב הלא עשית עבירה גדולה כי הכית את אביך. והמעשה שהיה הוא כך כי אביו היה זקן וכלוא בבית אותו היום. הלך אביו להכניס יי”ש לבית ונשתהה שם. והלך האיש הנ' לראות מה זה שאביו מתעכב כך וראה איך שהוא שותה יי“ש מכלי גדול העומד תחת חביות ונתכעס האיש מאד והכה את אביו בכלי הנ”ל על ראשו. וכאשר הגיד לו האמת מיד בכה בבכיה רבה וביקש שיתן לו תשובה ע“ז. ונתן לו תשובה שיתענה ב' וה' וגם יעמוד בבה”כ במקום האבלים ועוד שארי דברים וקיבל ע“ע לעשות סדר התשובה. והזהיר הרב אותו שבאם ישנה איזה דבר ח”ו אזי לא ישלים שנתו. ובמשך הזמן שעשה סדר התשובה התחילה אמו לדבר עם בנה ולפתותו ולגלגה מאד מהרב עד שפיתתה אותו בדברים ובטל סדר התשובה .וכן עלתה לו שלא הוציא שנתו ר"ל. וכן ספר הרב מטוראווע שהיה המעשה לפניו.

 

194    🔗

עוד ספר הרב הנ‘. פעם אחת בסעודה ג’ אמר הרב דברי תורה ונתעכבו כמה שעות בלילה. וקרא להמשרת שלו וצוה לו ליקח מהתיבה שלו כמה זהובים ולילך לבית פלוני כי שם ילדה [אשה] א' ואין לה מה לאכול אפילו סעודה ראשונה. ותיכף ומיד הלך המשרת עם צרור הכסף לשם ועדיין היתה הדלת סגורה כי לא חתכו עדיין הטבור. ונתן לה המעות כפי פקודת הרב.

 

195    🔗

פ“א באו תלמידי הבעש”ט לביתו בערב פסח אחר חצות לאפות מצת מצוה כמנהג לאפות בכינופיא ובאמירת הלל. והנה הבעש“ט מהלך בחצר בית הכנסת אנה ואנה וטרוד מאוד בעמקות המחשבה. והנה התלמידים המתינו כמה שעות ונצטערו מאוד מזה. בין כך ראו שהבעש”ט ראה מרחוק את הכומר והלך אליו והתחיל לדבר עמו ולטייל עמו ארוכות וקצרות. ואח“ז הביאו לביתו והושיבו וכבד אותו במי דבש של פסח ודבר עמו עוד הרבה. ואח”ז הלך הכומר ולוה אותו. אח“ז אמר כעת במהרה במהרה נתחיל לאפות המצות כי כבר פנה היום לערוב. ושאלו ממנו התלמידים מה זה היה לו לדבר עם הכומר הרבה מאוד. ואמר שהכומר היה במחשבתו להשליך ממזר נדקר ברחוב בה”כ בליל פסח והיה מטיל האשמה על כל בני העיר. ובזה שדבר עמו הרבה וכבד אותו בזה נעקר מלב הכומר לעשות זאת.

 

196    🔗

פ“א התפלל הבעש”ט לפני התיבה ובאמצע התפלה הפסיק תפלתו והלך לרחוב שלפני בית הכנסת. וראה גוי א' מוכר עצים וקנה ממנו עגלה עצים. והוליך הגוי העצים אחריו לבהמ“ד וצוה הבעש”ט לשלם לו בעד העצים. ובעד מה שהוליך העצים לבהמ“ד צוה ליתן לו יי”ש. ואמר הגוי “בריך אלהון דיהודאי אשר יש לו עם קדוש כזה!”, שאם היה קונה ערל א' אצלו בוודאי לא היה נותן לו מאומה עבור זה. ושאלו התלמידים את הבעש“ט מה שהפסיק באמצע תפלתו לקנות העצים. והשיב שבעת תפלתו ראה קיטרוג למעלה על עם ב”י הדרים בכפרים מה שהם מטעים בחשבון את הגוים, והוצרך לסתום פי המקטרג בזה שהערל שבח מאוד את היהודים - בזה נסתתמו טענת המקטרג.

 

197    🔗

מעשה היה שהרב המוכיח מוה' אריה ליב מפולנאה חשקה נפשו מאוד ללמוד חכמת שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים מצד שנצרך לו זה לתוכחה. ומאחר שהיה כוונתו לשם שמים נגמר בדעתו ליסע להבעש“ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמות הנ”ל. והיה בדעתו שבוודאי ימלא הבעש“ט רצונו בזה מאחר שכוונתו לש”ש. והנה בבואו להבעש“יט לחדר שלו והיו שם הרבה אנשים לא פנה הבעש”ט אליו כלל וכלל. ואח“ז כשעמד שם הרבה נתן לו הבעש”ט שלום בשפה רפה וכלאחר יד והמוכיח הנ' נשתומם על המראה כי היה מקורב אצלו והבעש“ט היה מחבבו. והנה עכ”ז מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ' לא נפל מתשוקתו ונתעכב עוד אצלו. כי אמר אולי מקרה הוא ואמצע שעת הכושר לבא אצלו. ויהי היום נזדמן נסיעה להבעש“ט ליסע לק”ק קאמינקע מיראפאלי ואמר הבעש“ט להמוכיח שיסע אתו עמו ונתמלא שמחה שבדרך בוודאי ישיג מבוקשו. ונסעו יחד עוד עם כמה אנשים. ויהי בדרך במלון וילך הבעש”ט לישן בחדר מיוחד בעליה והמתין המוכיח עד עת הקיצו משנתו. והלך על הסולם להעליה אשר שם הבעש“ט. ובבואו על המדרגה העליונה ראה את הבעש”ט יושב ומיחד יחודים ופניו בוערות כלפידים ויחרד מאוד עד שמגודל הפחד כמעט שנפל מהמדרגה עד שגער בו הבעש“ט ואמר לו עמוד אל תירא מה אתה מבקש ומחמת הפחד נשתתק ולא ענה. ויהי בנסעם מהמלון אמר הבעש”ט להמוכיח שישב עמו בעגלה שלו. וישב עמו ויאמר לו הבעש“ט הלא ידוע לי שכל עיקר ביאתך למחני היה רק למען תלמד חכמת שיחת עופות וכו' בא ואלמדך באר היטיב. והפתיחה היה הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שור פני אדם פני נשר פני אריה. והנה המובחר שבמרכבה הוא פני אדם וממנה נמשך החיות לאדם התחתון ומפני שור של מעלה בהשתלשלות המדרגות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים נמשך החיות לכל הבהמות של מטה ומפני אריה נמשך החיות לכל החיות שלמטה ומפני נשר לעופות שלמטה. וזהו סוד פרק שירה כי כפי הדיבור במרכבה שהעליונה בכל ב”ח וב“ח כן משתלשל למטה מטה בבהמות חיות ועופות. והנה מי שהוא חכם ומבין מדעתו ומסתכל בכל דבר על שרשו של מעלה במרכבה העליונה יוכל לדעת ממוצא דבר כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות. זהו כללו של דבר ופרטי הדברים בזה אמר לו סודות נוראות ונפלאים עד שהמוכיח ידע הדבר על בוריו. והנה הבעש”ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו היה מבאר לו אגב גררא מאמרים בזהר ותיקונים והיה שומעם באזנו אחת ואזנו השניה היה שומע היאך העופות משיחים והיאך הבהמות וחיות משיחים. וכל אלו הסודות היה מבארם לו בנסיעה זו עד קרוב לעיר. ובבואם קרוב לעיר אמר לו הבעש‘“ט הבנת היטיב חכמה זו ואמר לו הן. והעביר הבעש”ט ידיו על פניו של המוכיח ונשכח ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו ולא נשאר לו לזיכרון כ“א הקדמה. ושתק הבעש”ט ואמר וכי אילו היה נצרך לך לידע חכמה זו מה שהיה לתועלת לך לעבודת הבורא מעצמי הייתי מזדרז ללמדך לזאת למדתיך החכמה הזאת לרוות צמאונך ונשכחה ממך כי אין זה מעבודתך ותמים תהיה וכו’ וד"ל.

 

198    🔗

פ“א ישב הרב הבעש”ט בסעודה שלישית והיה טרוד מאוד בעמקות המחשבה ולא אמר תורה בסעודה שלישית כלל מה שהיה לפלא בעיני התלמידים. ויהי אחרי שבירך ברכת הבדלה היה מנהגו בכל מוצאי שבת קודש לנסוע חוץ לעיר ערך חצי פרסה והיה חוזר לעיר. ובאותו מוצאי שבת אמר ג“כ להכין העגלה עם הסוסים לנסוע ושיסעו אתו עמו מקצת מן התלמידים. וצוה להכין צדה לדרך ולקחת הסעפט עם כל הבגדים מה שהיה לפלא בעיני כל בני ביתו ולא אמר כלל להיכן הוא נוסע. ויהי בנסעם משער העיר צוה לתלמידיו שיחזירו פניהם אליו וגם הבעל עגלה צוה שיחזיר פניו אליו ושיקשור המוסרות והסוסים ילכו מעצמם. וכן היה וראו התלמידים והנה הם נוסעים מעיר לעיר בכל רבע שעה ממש נכנסים בעיר א' ונסעו כך כל הלילה עד שהאיר היום ונסעו מהלך רב מאוד באותו הלילה ע”י קפיצת הדרך. ויבואו לעיר אחת גדולה ועמדו הסוסים אצל בית א' גדול ומהודר ואמר הבעש“ט להעגלן שיסע להחצר עם הסוסים. ויקם הבעה”ב משינתו ונתן להם שלום וישאל אותם מאין אתם. אמרו לו מוואלין וישאל אותם אם הם סוחרים היה להם להתאכסן בבתי אכסניות המיוחדים לכך ואם הם מוכיחים ודרשנים היה להם להתאכסן בבית הפ“ח. והשיב לו הבעש”ט מה איכפת לך אני לא אתעכב כ“א איזה שעות והלך לו הבע”ב. והבעש“ט קם מן העגלה שלו ולקח המעלה עשן שלו ונכנס לבית המבשלות ליקח משם גחלת לשאוף את עשן הטיטון. והנה אשה א' בחורה בשנים עמדה ממטתה בא ג”כ לבית המבשלות לבושה במקצת בגדיה. ואמר לה הבעש“ט שתקח גחלת א' ותניח אותו בתוך המעלה עשן שלו ועשתה כן. ויאמר לה הבעש”ט מכיר אתה אותי ותאמר לא. ויאמר לה הלא אנכי דודך ואני דר במעזיבוז ומה טיבך בכאן. ותאמר האשה אני הייתי אשת בנו של בעה“ב ומת אישי וחמי הנ”ל רוצה שאקח את בן אחיו לאיש והוא עדיין נער ואני איני יכולה להעיז פני נגדו אבל זהו שלא ברצוני. ויאמר לה הבעש“ט אל תדאגי אני אהיה לך לאב אם תרצי תסעי עמי כהיום למקומי ושם אתן לך איש טוב לבעל כפי רצונך. ותאמר האשה הן אני אסע ויאמר לה א”כ לכי הכיני עצמך כי לא נתעכב בכאן ותלך האשה ותקח את בגדיה ותכשיטיה ותשימם בתיבה א‘. ויהי כראות חמיה את מעשיה וישאל אותה להיכן את נוסעת שאת מכינה את עצמך ותאמר לו זה האיש הוא דודי ורוצה לקחת אותי למדינתו ויתן לי שם איש. ויחר אף הבע“ה על הבעש”ט וירץ אליו בחמתו ויאמר אליו מה זה אתה עושה לי ליקח את כלתי בלתי ידיעתי עם כל הבגדים ותכשיטים. ויקח אותו הבעש"ט לחדר א’ סגור ויאמר לו להוי ידוע לך שאני בעש“ט ואתמול יצאתי מביתי והלכתי כל הדרך הרב הזה ע”י קפיצת הדרך. והענין הוא שכלתך היא אחר מות אישה נתפקרה וזנתה עם כמה פריצים ובקיצור זה מקרוב הבטיחה לשר א' להמיר דתה ולהנשא לו. והנה ביום אתמול בשעת סעודה שלישית בא אלי מעולם העליון אביה זקנה שהיה צדיק מפורסם וגדול הדור וביקש אותי לתקן את נכדו האשה הנ“ל שיש לה נשמה גבוהה ונפלה בעמקי הקליפות ושלא תשאר שם ח”ו. והבטחתי לו והנה האשה הנ“ל הגבילה הזמן על יום זה ושבוודאי אחר שני שעות יבוא השר עם אנשי חיל ויקח האשה עם כל הבגדים ותכשיטים ביד חזקה ותמיר דתה. לזאת איעצך ויהי אלהים עמך ולמצוה רבה יחשב והצלת נפשות. ונכנסו דבריו בלב הבעה”ב והאמין לו והבטיח לו הבעש“ט שיחזיר לו כל החפצים שלקחה האשה שאין מגיע לה. והבעש”ט לקח האשה והוליכה עמו בחזרה והתלמידים שלא ידעו מאומה מזה נשתוממו על המראה. ובכל הדרך קירב אותה הבעש“ט והיא קראה אותו דודי. ויהי בבואם לק”ק מעזיבוז שידך אותה הבעש“ט עם איש נכבד מאוד ונגיד מופרסם. ויהי בעת החתונה קודם החופה באה האשה לחדר הרב להתוודות לפניו ולבקש תשובה על חטאיה. כי בהיותה בית הרב משך זמן נעקר מלבה הרע שהיה בה. וכאשר ראה הבעש”ט שמנקודת לבה היא מדברת אז אמר הרב האיך תעלה על דעתך שאני דודך תדע שלא היו דברים מעולם רק שמחמת שקבעת זמן להמיר דתך וביקש אותי אביך זקנך להציל אותך ואם לא תעשה תשובה כראוי בוודאי תמות מיד. ובכתה בכיה גדולה עד מאד וביקשה ממנו שיתן לה תשובה. והשיב הרב שזו היא תשובתה השידוך הזה יתבטל כי אינך כדאי שתנשא לאדם כזה אחרי שהיא יודעת מרת נפשה רק שתנשא לאופה והיא תשב על שוק עם בייגל. וכל החפצים שנתן לה חותנה תשלח לו בחזרה כי מה פשעו ומה חטאתו והוא לא נתן רק על אמונתי בכדי להציל את נפשה משחת. וכן עשתה וקיבלת התשובה בלב שלם ונעשית צדיקת גמורה. אח“ז בא אביה זקנה להבעש”ט בחלום ואמר תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

 

199    🔗

פ“א בערב יום הכפורים קודם כל נדרי נתאספו כל הקהל לבית מדרש. ועמד הבעש”ט ולא התחיל להתפלל והיה ניכר ממנו שהוא במבוכה רבה. ונתעכבו עד בוש וגעו כל העם בבכיה כי הבינו הכל שלא דבר ריק הוא. אח“ז הביט הרב מהחלון איך שכומר א' זקן הולך לפני הבית מדרש ויצא לקראתו. והתחיל הרב לדבר עמו ולשאול בשלומו ונכנס עמו בדבורים עד שהלך עמו לביתו. ודיבר הרב עמו מדוע אינו נושא אשה הלא לא תהו בראה וכו'. והשיב הכומר כי הגם שכנים דבריך הנה עפ”י נמוסיהם הכומר אינו רשאי לישא אשה. וטען עמו הרב הרבה בזה כי עכ“פ לעת זקנותו יקיים מצוה פרו ורבו וימחול על כומרתו. ואמר הכומר כי לישא אשה נחות דרגא אינו לפי כבודו וממשפחה הגונה לא תתרצה האשה שיקחנה. ואמר הרב כי הנה אצל שר פלוני יש לו בת יפת תואר אשר בוודאי יתרצה לתתה לו לאשה והרבה דבר עמו עד שנתרצה ונכנס יפיה בלבו עד שמרוב תאותו ראה קרי. ומיד הלך הרב לבהמ”ד והתחילו להתפלל כל נדרי. ואחר התפילה באו אנשי סגולתו אליו וסיפר להם המאורע. כי היה קטרוג גדול עד שלא היה באפשרי שיעלו התפילות למעלה מפני שזה הכומר הוא זקן ולא ראה קרי מעולם אשר לכן הוכרח לדבר עמו עד שראה קרי. ושאלו ממנו מהיכן ידע זה שנקרי. ואמר כי מיד לא היה אפשר לו לעמוד אצלו. ובעז"ה נסתמו פי המקטרגים.

 

200    🔗

שמעתי כי הרב המגיד הגדול דק“ק מעזריטש לא היה תוקע בעצמו כי אם הרב הק' מ' מנחם מענדל שנפטר באה”ק היה תוקע והוא ז“ל היה מקריא את התקיעות. ואף קודם הסתלקותו שהיה חולה ברגליו כמה שנים היה מקריא מחדר שלו. פ”א לא היה הרב מוהרמ“מ בק”ק הנ' על ר“ה וצוה להרב הגאון מ' לוי יצחק אב”ד דק“ק בארדיטשוב שהוא יתקע. והזמין א”ע לכך והלך ביראה ופחד ורעש גדול כדרכו. ותיכף כשקרא לפניו תקיעה ראשונה ראה אורות גדולים ונתעלף. אמר הרב המגיד לא ידענא מה היה לו והלא מענדל רואה יותר ואינו מתפחד כ"כ. והוכרחו ליתן התקיעות לאדם אחר שלא יראה ולא יפחד.

 

201    🔗

פ“א חלם הרב מו' דוד פורקעס איך שבא להבעש”ט וראה עומדים אצלו ד' אנשים. ב' היה מכירם והג' היה אליהו ז“ל. והד' נעלם ממנו כי לא ידע מי הוא וגם היה בוש מלשאול את הבעש”ט. פ“א אחר הסתלקותו היה אצל הרב המגיד הנ”ל ושאל ממנו האיך תוארו וצורתו ותנועותיו. וכשסיפר לו ר' דוד אמר המגיד כי זהו מ' יצחק לוריא ז“ל. גם פ”א שמעו מהבעש“ט שאמר על הרב הגדול מו' חיים צאנזור מבראד שהוא נצוץ ריב”ז. אמר המגיד הנ“ל מה תתפלאו ע”ז כי היה לו צורת ריב"ז ממש.

 

202    🔗

פ“א היה הבעש”ט במדינת וואלחייא ושם היה אצלם יין קדוש והוא שנוטף מן הענבים וכשמערבין בכוס ב' או ג' טפין קטנים אי אפשר לשתותו מפני חזקו. וכיבד הבעה“ב את הבעש”ט בכוס קטן מיין זה. וכשטעמו אמר הבעש“ט הלא יינך טוב למה כוסך קטן. והשיב הבעה”ב כי סכנה הוא לשתות כוס גדול ויאמר הבעש“ט אין אני מתיירא מזה ונתנו לו כוס גדול ושתה את כולו. והסתכלו כולם בו שנעשו פניו אדומים וכל שערותיו עמדו כמו אש ממש ונתבהלו כולם אבל הבעש”ט העביר ידיו על פניו והפיג יינו כרגע. ותמהו מאד ע“ז ואמר כי רז”ל אמרו יין קשה פחד מפיגו וכאשר התבונן בגדולתו י“ת נפל פחד ורעדה מגדולתו י”ת והפיג את היין מכל וכל.

 

203    🔗

פ“א נסע הבעש”ט עם תלמידיו והוכרחו ללון ביער. אמרו התלמידים בבדיחותא נראה הסעודה שיעשה הרב לנו. ויאמר הרב לינו לכן ביום מחר אי“ה אעשה לכם סעודה גדולה בכמה מיני מטעמים. ולמחרתו באו לעיר גדולה והתאכסנו בבית נגיד א‘. ולהנגיד הנ’ בא דודו שהוא רב באיזה קהילה רחוק ממנו שמונים פרסאות ולא ראהו זה יותר משנים עשר שנה. ולכבודו עשה סעודה גדולה והזמין כל בני העיר. והנה הגם ששמעו את שמע הבעש”ט אבל לא החשיבו אותו כ“כ. ואחר תפלת בה”כ באו כל אנשי העיר לביתו ודודו הרב ישב בראש הקרואים והבעש“ט היה עדיין מתפלל בירכתי הבית. ושאל דודו הר' מי הוא זה שמתפלל עדיין ויען הבעה”ב זהו הבעש“ט ולא החשיבו כלום. וגם תלמידיו הק' לא קראו אותם להסב עמהם. וכשסיים הבעש”ט את תפילתו בא למקום הרב ואמר לו דבר סתר לי אליך וילך עמו למקום סתר. ויאמר הבעש“ט הנה רומ”ע יש לו איזה חסרון ויאמר לא. ויען הבעש“ט הנה בכל פעם שאתה רוצה לכוון בשמע ישראל עומד נגדך ש”ו ויכחש לו. ויען הבעש“ט האיך אפשר להיות שקר והלא אתה התענית ע”ז פ' תעניות. והוכרח להודות לו ובכה לפניו שיעזור לו. ויאמר לו כי רפואתו הוא שלא יהרהר אחר צדיקים הגדולים. וקיבל ע“ע בלב שלם שלא ישוב לכסלה. ואמר הבעש”ט כהיום תנסה לכוון כוונה זו ותראה כי כאשר שב ורפא לו וכן הוה. ומיד נטל את הבעש"ט בידו והושיבו בראש הקרואים וגם כל תלמידיו הסיבו בראש וכיבדו אותם בכבוד גדול.

 

204    🔗

בק“ק מעזיבוז היה איש א' חשוכי בנים והיה מזכיר תמיד לפני הבעש”ט והבטיח לו שבוודאי יהיו לו בנים. וכאשר בא בימים הטריח כמה פעמים את הבעש“ט ובעז”ה אשתו ילדה לו בן זכר לעת זקנותה. ולא ארכו הימים ומת בתוך ימי הלידה. ומיד בא להבעש“ט ברעש ורוגז למה תשנה אותו ליתן לי דבר כוזב שיופסק ממני מיד. והלא יותר טוב היה לי שלא היה לי בנים כל עיקר. והשיב הבעש”ט הלא אמרתי שיהיה לך בנים בוודאי יחיה הילד. והמתין עד בוש ולא קם ולא זע הילד גם רוח חיים אין בו ולא היה לו פנים לדבר עוד עם הבעש“ט אחרי שהוא מבטיח לו בהבטחה נאמנה. ובא להרב ודיבר עמו מצד אחד ושאל ממנו אם יכין א”ע על הברית ואת מי יכבד. וצוה לו שיכין א“ע כנהוג וסנדק צוה לו לכבד אדם ידוע וכן חיתוך ולעצמו מציצה וכן עשו. הביאו את הילד לבה”כ ומהל אותו ולא יצר דם כחותך בשר המת. והתחיל הרב לומר ברכות שאחר המילה וכשאמר תיבות קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שהה הרבה עד שחזר נפש הילד אל קרבו וניתז דם מהמילה עד שמי קורה ובעז"ה חי הילד לגמרי.

 

205    🔗

פ“א בא איזה דאקטער גדול ומפורסם לדוכסה שבעיר. ותתפאר הדוכסה בשבח הבעש”ט כי אדם גדול הוא וגם בקי ברפואות. אמר הדאקטער שלחה אחריו שיבא לכאן. ותאמר אין זה כבודו כ“א לשלוח אחריו עגלה כבודה כדרך השרים כי אדם גדול הוא. ותשלח אחריו ויבא לפניהם. וישאל הדאקטער מהרב אם אמת שהוא בקי ברפואות. והשיב לו אמת הדבר ויאמר באיזה מקום ומאיזה מומחה למד. ויאמר הש”י למדני ויהי לצחוק בעיני הדאקטער. וישאל אותו עוד אם הוא מבין על הדפק. ויאמר הרב הנה אני יש לי איזה חסרון תבין על הדפק שלי ואני אראה ואבחין הדפק שלך. ולקח הדאקטער את הדפק של הרב הבין שיש איזה חסרון אבל אינו יודע מה הוא כי באמת היה חולי חולת אהבה להש“י מה שזהו למעלה מהבנתו. אח”ז תפס הרב את הדאקטער בדפק שלו והחזיר הרב פניו להדוכסה ושאל ממנה הנגנבו לך חפיצים יקרים אלו ואלו. ותאמר הן זה כמה שנים שנגנבו ואיני יודע איה הם. ויאמר הרב שלחו לאכסניא שלו ותפתחו תיבתו ותמצא את כל החפצים בשלימות. ושלחה תיכף ומצאה כדבריו הק'. ונסע הדאקטער משם בחרפה ובוז. (והענין כי אחורים דאבא הוא קפ“ד אותיות כפ”ק ולכן היו הצדיקים מכירים בדפק על כל החטאים כמ“ש בזה”ק ובת"ז).

 

206    🔗

פ“א בנסיעת הבעש”ט נתאכסן אצל הרב דקהילה ע“ז שיהיה שם שבת. אמר הרב לאשתו תדע האיך לכבדו כי איש גדול ומפורסם הוא. ואמרה אשתו הלא קנינו בעז”ה בשר נבחור מהם כל נתח טוב לכבוד האורח. ויהי כשהלכה לראות הבשר ולא מצאה כלום וממש נשבר לבה בקרבה. והלכה לשכנתה אולי תוכל ללוות ממנה וגם שכנתה לא מצאה כלום מאשר הכינה. והלכה גם לשניה ולא מצאו כלום. ותתייעץ עם בעלה מה לעשות. והנה בתוך כך ראתה והנה השוחט דמתא עובר לפני החלון ותספר לו צרת לבה מכל אשר עבר עליה. ויאמר הלא זה ב' או ג' שעות ששחטתי בן בקר רך וטוב. ויען הבעש“ט ויאמר אני אוהב מאוד לאכול הראש אם אפשר שיבא לכאן בשלימות וינקר אותה בכאן. ויאמר השוחט טוב הדבר ויקם וילך בזריזות ויביא את הראש לבית הרב התחיל הבעש”ט לדבר עם השוחט העולם אומרים שיש איזה הבחנה וחילוק בשיניים. תבחין נא לספר כמה שיניים יש לה ופתח פי הבהמה ונתן ידו לתוכה לספר את השיניים. ומיד דחקה את ידו שלא יוכל להוציא את ידו משם והיא דוחקת את ידו מאוד עד אשר לא יכול לסבול ויזעק מאוד. ויאמר הבעש“ט מה לך כי נזעקת והלא אין בה רוח חיים. וזעק הבעש”ט עליו רשע תן תודה והתוודה על חטאו שמעולם לא בדק שום ריאה את אשר ירצה יכשיר ואת אשר ירצה יטריף. ונתן לו תשובה ע“ז ואח”ז הלכו לבה“כ העביר הבעש”ט את ידיו ע“פ הרב וראה כמה מחבלים ורוחות יושבים על בה”כ ונתפלא מאד ע“ז. והשיב הבעש”ט שהש"ץ קודם תפילתו רואה קרי בכל פעם והעבירו אותו.

 

207    🔗

אכתוב קצת מפטירתו שהיה הסתלקותו ביום א' דשבועות. בפסח שקודם זה היה הרב מ' פנחס מקארץ אצל הבעש“ט ונחלש מעט. ומפני זה בעי”ט האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקוה או לא והסכימה דעתו שלא לילך. וביום ז' של פסח בתפילה ראה איך שנגזר על הבעש“ט שיסתלק בקרוב מפני התעצמותו מאד נגד כת הש”ץ כמבואר לעיל במעשה יוה“כ כשרצו לשרוף ש”ס בבלי והתחיל הרב מוה“פ להתעצם בתפילה ולא הועיל ונתעצב מאד על שלא הלך למקוה. כי אילו ראה דבר זה במקוה לדעתו היה מועיל לזה. ואחר התפילה שאל הבעש”ט אותו אם הלך אתמול למקוה ויאמר לא. ויאמר הבעש“ט כבר נעשה מעשה ואין אחר מעשה כלום. ואחר הפסח היה חולה השלשול ועכ”ז היה מתחזק מעט להתפלל לפני התבה ואותן התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום ושלח אותם למקומות אחרים. והרב מהר“פ הנ' לא נסע לביתו. בליל שבועות נאספו אנשי סגולתו לנעור כל הלילה כתקון האר”י ז“ל. ואמר לפניהם ד”ת על ענין הסדר וענין מ“ת. בבקר שלח לאנשי סגולתו שיתאספו כולם וצוה לר' ליב קעסלר ועוד א' שכחתי שמו שיתעסקו בקבורתו ולמד אותם על גופו. על כל אבר הראה להם סימנים איך נפשו נשאלת ונפטרה מאבר זה ואח”כ מאבר אחר כדי שיבינו על החולים כי הם היו מאנשי חברא קדישא. וצווה שיכנסו מנין להתפלל עמו. וצווה שיתנו לו הסידור ואמר אשתעי עוד מעט עם הש“י. ולאחר התפילה הלך ר' נחמן מהראדינקי לבהמ”ד להתפלל עבורו. אמר הבעש“ט לחנם הוא מרעיש אם היה יכול ליכנס בפתח זה שהייתי רגיל לכנוס היה פועל בתפילתו. ובעת הזאת נכנס אצלו נשמת מת א' לתקן אותו וגער בו ואמר שמנים שנים אתה נע ונד ולא שמעת עד היום שאני בעולם צא רשע. ותיכף אמר להמשרת רוץ מהר בצווחה גדולה שיפנו מן הדרך כי הרגזתי אותו פן יזיק לאיזה אדם. וכן היה שהזיק בתולה א' בתו של השמש. וחזר המשרת ושמע שהבעש”ט אמר אני מוחל לך אותן שני שעות אל תענה אותי. אמר לו המשרת עם מי רומע“ל מדבר אמר אין אתה רואה את מלאך המות שהיה תמיד בורח ממני כדאמרי אינשי מגרשו למקום שגדלים פלפלין שחורים ועכשיו שנתנו לו רשות עלי נתרחבו כתיפיו ושמחה גדולה עליו. ואח”כ באו כל אנשי העיר לקבל פניו בי“ט ואמר לפניהם ד”ת ואח“כ בעת הסעודה צוה להמשרת שיתן דבש בצלוחית גדולה ונתן בקטנה. אמר אין שלטון ביום המות אפי' הגבאי אינו ציית אותי. ואח”כ אמר ע“כ גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו עמי חסד. ואח”כ הלך לבהכ“בוד ורצה המשרת לילך אחריו. שאל אותו מה יום מיומים שאתה רוצה לילך אחרי מה ראית בי ולא הלך אחריו. גם אמר להם הסימן שכאשר יפטור יעמדו השני זייגערש. ובבואו רחץ ידיו והזייגר גדול עמד וסבבו אנשיו אותו שלא יראה עמידת הזייגר. אמר להם ידעתי שעמד הזייגר ואין אני דואג על עצמי כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר. וישב על מטתו וצוה שיעמדו סביב מטתו ואמר להם ד”ת על עמוד שעולין מג“ע תחתון לג”ע עליון וכן בכל עולם ועולם האיך הוא בעש“ן ובביאור על סדר עבודה. וצוה להם לאמר ויהי נועם ושכב וישב כמה פעמים וכיוון בכוונות עד שלא שמעו חיתוך אותיות וציוה לכסות אותו בסדין והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בש”ע ואח“כ נח מעט מעט וראו שעמד הזייגר הקטן. והמתינו עד בוש והניחו נוצה על חוטמו וראו נפטר. כ”ז שמעתי מר' יעקב מק“ק מעזיבוז שנפטר באה”ק והרב אמר שר' ליב קעסלר ראה יציאת נשמתו כמו שלהבת מראה תכלת. פ“א בא ר' ליב הנ' להבעש”ט כמה שבועות קודם פטירתו ואמר לו שבוודאי ימות ואמר ר' ליב הנ' ראש ועינים תחת עינים וכ' ולא רצה הבעש"ט. ואמר יחזירו לי מה שנטלו ממני זה ערך שנה ולא רצה לחיות כי למה לו חיים זה.

 

208    🔗

שמעתי כשמתה אשתו של הבעש“ט אמרו לו אנשיו וב”ג שישא אשה אחרת והשיבם הבעש“ט בלשון תימה. לאשה אני צריך אני הייתי פרוש י”ד שנה במטה וזה הערשלי בני נולד ע“פ הדבור. וביום מותו היה בנו מ' צבי ישן ואמרו להבעש”ט למה אינו מצוה לבנו. ואמר מה אעשה שהוא ישן. וזה שישן היה מפני שלא האמין שימות אביו. ועוררו אותו ואמרו לו אביך אמר שבוודאי ימות היום. ובא אל אביו והתחיל לבכות. ואמר לו אביו ידעתי שנתתי לך נשמה כי בשעה שנתחברתי עם אשתי זעו כל הרקיעים וכשהייתי רוצה היה בכחי להביא נשמת אדה“ר בסוד העבור והייתי יודע כל מה שצריכין לידע. אבל יש לך נשמה קדושה ואינך צריך לכל זה. וביקש ממנו אעפ”כ אמור לי איזה דבר והצליל לאמר לו. אמר איני מבין מה שאתה אומר. ואמר תקיף לי עלמא ואיני יכול לדבר עמך. ולמד עמו שם א' ואמר תכוון שם זה ותראה אותי ואלמוד עמך. אמר לו שמא אשכח את השם הנ' ואמר לו סגולה שיזכור את השם. אבל שכחתי מה אמר לו.

 

209    🔗

אחד מתלמידי הרב הק' מ' יחיאל מיכל מזלאטשוב נסע פ“א לרבו הנ”ל ובביאתו אליו אמר הרב תיכף ומיד תסע לביתך ועשה כדבריו. והיה ממש כמבולבל ואינו ודע על מה ולמה צוה לו הרב לחזור לביתו מה שהיה לו געגועים רבים להיות שבת אצל הרב. והנה בדרך נסיעתו נתלווה אליו כלב קטן א' יפה ומהודר ונשא חן בעיניו ויקחהו על העגלה שלו. והיה משתעשע מאד עמו כל הדרך. ויהיה בבואם למעבורת המים דלג הכלב אל הנהר והתחיל לשוט בנהר ולא יכול לשוט בטוב והתחיל להטבע בנהר ועשה תנועות רבות וטרח הרבה עד שנטבע. והיה להאיש ההוא צער גדול מאוד מטביעת הכלב אשר נשא חן בעיניו. ובין כך כאשר נתעכב העלו הציידים דג גדול במכמרתם. והוא היה קרוב לביתו והיה עש“ק. לכן קנה הדג מן הציידים וכשבא לביתו תיקן את הדג בכל מיני תקונים לכבוד שבת. וכשבא מבית הטבילה טעם הדגים כמארז”ל טומעיה חיים זכו ותיכף נהפך לאיש אחר והיו פניו מאירות וכל השבת היו תפילותיו כמו אדם גדול וקדוש ובכל סעודה וסעודה אמר רזין וסתרין דאורייתא שלא שמעתן אזן מעולם. ויפלא בעיני כל העם וגם בעיניו יפלא וכאשר גמר תפלת ערבית וסדר הבדלה אז שב כבראשונה ויתמה מאוד. ולמחרתו נסע עוד הפעם להרב וקראו בר בי רב דחד יומא. וישאלהו לדעת מה זה ועל מה זה. וישיבהו לאמור כי אביו ז"ל היה לו איזה עון אשר חטא ונתגלגל בכלב. ולכן מפני שלב יודע מרת נפשו ויאהבהו מאוד ובזה שנצטער הרבה בטביעתו נתעלה וזכה להתגלגל בדג שהעלו הציידים ובזה שתיקנה לכבוד שבת נתנו לו רשות שיתעבר בו. לכן היה לו כל השבת דברים נפלאים ואחר סדר הבדלה עלה למקומו הראוי לו כאשר הוא על עמדו כבראשונה.

 

210    🔗

פ“א אצל הרב הק' מ' מיכל מזלאטשוב היה בנו הקטן חולה גדול עד מאוד ומיד הגיע ידיעה להרבה נ”ל איך שבאיזה מדינה רוצים לשרוף ספרים הקדושים של הרב מ' יעקב יוסף מפולנאה. ונסע הרב מביתו וציוה לב“ב שבאם ח”ו ימות בנו אזי ימתינו עם קבורתו על ביאתו לביתו. ואחר נסיעתו נתעלף שקורין בל“א הינער פלעט וסבורים היו שמת הילד. אחר ג' ימים נפל זיעה עליו וחזרה נשמתו לגופו. וכשהבריא מעט סיפר להם כל המאורע. תיכף כשיצאה נשמתו לקחה מלאך א' והוליכו להיכל א' ולא היה רשות להמלאך ליכנוס בהיכל רק הוא בעצמו נכנס לההיכל. ועמד אצל הפתח וראה שב”ד הגדול יושבים ומיד ראה שני שלוחים נושאים ספר שבו רשום כל העוונות וכמשא כבד יכבד עליהם. ותיכף בא מלאך א' עם ספר הזכיות ולא היו שווים אלו נגד אלו. עד שהביאו ספר ג' והוא ס' היסורין שקיבל כמארז“ל עד היכן תכלית יסורים וכו' ונפלו הרבה מהעונות. ועכ”ז עבור הנשארים היו רוצים לדונו למיתה והיו רוצים לכתוב פתקא. ומיד בא אביו הרב מוהר“מ הנ”ל ברעש גדול ובזעקה גדולה על זה שרוצים לשרוף הספרים הנ“ל הלא גלוי וידוע לפני משאו”ה שלא לכבודו עשה ח“ו כ”א לכבוד ה' ולתורתו ית‘. וכשראה את בנו עומד אצל הפתח אמר לו בני מה אתה עושה בכאן והשיב לו אני עומד פה זה זמן רב ואיני יודע על מה ולמה בקשתי שתמליץ טוב עבורי. ואמר באם שלא אשכח אדבר טוב עבורך וצעק עוד ע“ד הספרים כבראשונה. והשיב הב”ד שאין זה הדבר שייך לב"ד שלנו כי אם גבוה מעל גבוה וכו’ והלך לו הרב הנ“ל ולא נזכר מבנו ובתוך כך עלה להיכל הנ”ל הרב הק' מ' יעקב יוסף בעהמ“ח וצעק וזעק ג”פ בבכיה ובקובלנא רבה על זה שרוצים לשרוף ספרים הק'. וראה הרב הנ“ל אותו כשעומד אצל הפתח ושאל אותו יוסף מה אתה עושה בכאן והשיב לו כנ”ל וביקש שימליץ עבורו והשיבו כנ“ל אם לא אשכח אדבר עליך טוב. והשיבו להרב הנ”ל כנ“ל. ובין כך הלך לו ג”כ והוא עומד בפחי נפש כי אין עוזר ואין תומך לו. ומיד נשמע קול רעש גדול אשר ממש רעשו כל העולמות והכריזו פנו מקום כי הבעש“ט בעצמו בא אל ההיכל. וראה אותו שהוא עומד אצל הפתח שאל אותו יוסף מה עסקך בכאן. והשיב לו כנ”ל וגם בקשתי את אדוני אבי והרב דק“ק פלונאה שימליצו טוב בעדי ושכחו עלי. בכן מבקש אני מעלת כבוד קדושתו שימליץ טוב עבורי וביקש הרב מהב”ד שיפטרו את נער לשלום. וציוה לו שילך לביתו. ורצה להתעכב שם ולראות מה שיעשה הבעש"ט שם. ומיד באו שני אנשים ולקחו אותו והלכו עמו עד שמצאו נבלה מוסרחה מוטל על האשפה. אמרו לו הכנס בנבלה הזאת ולא רצה בשום אופן. זעק וחינן לפניהם והכו אותו שיכנס בעל כורחו וכשנכנס בנבלה התחיל להזיע. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.