רקע
דניאל בן־נחום
הָאָטָד

לֹא דֶּשֶׁן זַיִת שָׂב, כְּסוּף רֹאשׁ

כִּי יִכָּתֵת בְּבֵית הַבַּד,

לֹא זַג עֵנָב וְדַם תִּירוֹשׁ

כִּי תִדָּרֵךְ פּוּרָה בַּגַּת,

לֹא כְּחֹל הַצֶּמֶל, כָּל פַּרְעוֹשׁ

לְמֶתֶק נִיחוֹחָה יִפַּת.


לֹא. טוּב הָאָרֶץ, פְּרִי הַיְקָר

בְּשַׂרְעַפַּי הֲלֹא נֶעְדָר,

כִּי כָּל תִּפְאֶרֶת הָאָטָד

בְּלַהַט פִּגְיוֹנוֹ הֶחָד,

כִּבְאֵשׁ סִרְפָּד בּוֹ תִכָּוֶה

בִּרְכַּת שָׂדֶה וְגַן רָוֶה.


כָּל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, יְרִיבַי וּשְׁלָלִי!

כֻּלְכֶם עוֹד תָּבוֹאוּ לַחְסוֹת בְּצִלִי,

עֵת אֵשׁ קִנְאָתִי עֲטוּרַת הֶעָווֹן

תֹּאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.



המלצות קוראים
תגיות