להלן מספר דוגמאות של הצעות לחידושי מלים, או להחייאת מלים עתיקות, כפי שפרסם אליעזר בן־יהודה בעיתוני הזמן, בייחוד בעיתוניו: ‘הצבי’, ‘האור’, ‘השקפה’. ההצעות מובאות (בהשמטות מסוימות) לפי סדר השנים, מתר“ם עד תר”ס (1880–1900).

ואלה המלים:

מִלּוֹן; דִּגְדּוּג; פַּרְוָה; נַזֶּלֶת;

שְׁנִיָּה, דַּק, רֶגַע; רִשְׁמִי, מִשְׂרָד; מַעְדֵּר; מִנְשָׁר;

תַּעֲרוּכָה; גַּרְבַּיִם, מַגֶּבֶת, מַפָּה, וִילוֹן, גְּרוּטָה,

מִמְחָטָה; תִּזְמֹרֶת, דִּרְבֵּן, עָקַב; אָדִישׁ, אֲדִישׁוּת; נוֹאֵם;

שִׁעֲמוּם; טֶקֶס; אֶקְדָּח; גְּמִישׁוּת; מִיהוּת, זֶהוּת.

רשימות אלה ודומות להן, המספרות על תולדותיהם של חידושי לשון בתקופת התחייה, מתפרסמות בסדרת הרשימות מֵחיי המלים מאת ראובן סיוון, לשוֹננוּ לעם, מתשכ"ו.

מילון

ב’מגיד משנה, מכתב עתי לחכמה ומדע וידיעות שונות מאת דוד גארדאן', שנה שניה, י“ז טבת תר”ם (1880), הובא מאמר ושמו ‘שתי מלות חדשות’, וחתום עלו בן־יהודה, וכך נאמר שם:

בין אספסוף מלות הזרות, האסופים והשתוקים¹ אשר זבדונו סופרי דור העבר, נמצאת גם המלה: ‘ספר מלים’. המלה הזאת גם היא כיתר אחיותיה, הבכורות והצעירות, יצאה ממעי שפה אשכנזית על־ידי השם ‘העתקה’², אשר השתמשו בו הסופרים ההם ואשר עשו בו נסים ונפלאות – והיה כל מושג, אשר לא נמצא מלה מוכנת בתנ"ך, הלבישוה הסופרים מלה אשכנזית ‘בהעתקה עברית’. על־ידי התחבולה הזאת נהייתה שפתנו במעט לשפת אשכנזית במלות עבריות…