מצבה רוחנית לאם-הקהילות בפולין / א"ש שטיין

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

פורסם ב" הפועל הצעיר " 1946

הסמל “והגדת לבנך” – עוטף את הספר “חורבן ומרד של יהודי וארשה” ¹. והגדת לבנך – זו המגמה של ההיסטוריוגרפיה שלנו, הדלה כל כך, נוכח עולמות הייסורים והסבל שלנו, המשובצים בגילויי ההקרבה וקידוש השם והתגוננות ועמידה על נפש, מאז חורבן הבית ועד היום הזה. רק בדורות האחרונים, עם חתירת היהודים לחזור למקור עצמם ועצמיותם כאומה בת-חורין ולזקוף קומתם כאנשים – החריפה בנו ההכרה והתחושה בחיוניותן של רשומות הביבליוגרפיה, המקפלות בתוכן את הזיכרון הלאומי וחותמות אותו לדורות, לאוצר האומה.

אולם, האמת היא, שהאסון שפקד את בית-ישראל במלחמה הזאת כה הממנוּ, עד שטרם נעשה ניסיון רציני – וספק אם יש יכולת נפשית ומעשית לכך בזמן זה – להתרכזות במשימה הגדולה של כינוס כל החומר השייך לפרק הגדול האחרון של האימה, ולפיכך יש לברך על הספר הנ"ל – שיש בו משום גאולת חלק נכבד של תעודות, יומנים ומסמכים, מנופה ומעובד בשקידה עצומה, בדייקנות ובנאמנות, בלוויית תיאורים ביוגרפיים (ומאות תצלומים) של הנופלים, הלוחמים ופעילי המחתרת היהודית שניספו עם עמם.

ערכן של התעודות המתפרסמות כאן – מעיר מ. ניישטט במבוא המקיף – הוא קודם כל בזה, שהן נכתבו בוארשה, בעצם ימי הכיבוש הגרמני, ועל ידי אנשי המחתרת היהודית עצמם, אשר בשעת כתיבתן היתה להם תקוה קלושה מאוד כי ישארו בחיים. הכותבים על המעשה בעצם התרחשותו הם גם המארגנים, היוזמים והמנהיגים של המעשה עצמו. בזה חשיבותן ההיסטורית".

זו ועוד, גם בתולדותינו עקובות הדמים אין אח ודוגמה לאשר עוללו לנו בפולין. ובקראךָ בספר עולות בך אסוציאציות היסטוריות שונות. דוגמה אחת תובא כאן:

תיאור מעשה ההתאבדות העצמית של לוחמי חופש ישראל במערה, תיאור מפורט בבונקר המפקדה המרכזית, של האירגון היהודי הלוחם, רח' מילא 18, בלבה של וארשה היהודית, בו נתן את נפשו בעיצומו של מרד וארשה “פאר הנוער החלוצי” – מזכירה את תיאורו של פלביוּס. כי אחת היא מלחמת היהודים לדורותיהם. אולם מה שונים ההיקף ודרכי ההשמדה! מה נורא-הוד המעמד של הלוחמים הצעירים, מורעבים ונרדפים על-ידי פריצי-חיות, ללא אספקה ונשק, מבודדים מיואשים, נתונים לאש אוירונים ממעל, תותחים מבחוץ, כלי-קטל משוכללים אחרים מבפנים וזפת המדרכה הבוערת מתחת – על חורבותיה של וארשה היהודית; על הקבר הגדול לזה רחש-החיים, אוצר נכסי-החומר והרוח, מעיינות המרץ והשאיפות והיכולת היהודית – שעלו באש הייסורים השמימה. (כיצד היו משמשים לנו אלה, על המוניהם, הנוער, מפעל ההכשרה, מערכת מוסדות החינוך וכו' וכו' – תגבורת במאבקנו חורץ-הגורל!). הוא מַצֵבה רוחנית ליהדות פולין, צרור של רשימות-האזכרה שבו לוּקט וחובר בארץ-ישראל, ביד אמונים ובלב חם ורגיש.

אתה מדפדף בעמודים אלה – ולעיניך חולפות הדמויות היקרות והקרובות, שלל טיפוסים, חברים, מורים, סופרים, רבנים, עסקנים, ידידים; יקירים, רחימאים [אהובים], בני עמי, בני ביתי המסוּעף, הפורה ועתיר-היחש הרוחני – מה עוללו לכם זדים? זכורני: כאשר הופיע יום אחד, במרכז החלוץ הצעיר, בחוות-הקיבוץ בגרוֹכוֹב, עלם צעיר מוילנה, דק-גו ועדין-פנים דרוך מאוויים חלוציים עמוקים – יצחק צוקרמן (אנטק). מי תיאר לעצמו אז, שהגורל הטיל עליו להיות ראש לגואלי דם וכבוד ישראל בהיאבקות הנואשת והאחרונה של עמו? הן פניו היו מועדות למיצוּי כל הטוב והחיובי אשר בהמונים אלה, אשר ברחבי הנוער, לגאולת עצמם על-ידי שיתופם בגאולת עמם. והרי צביה לובטקין, בת החלוץ, הנאמנה והמסורה והדרוכה להקרבה, שליחת עמה בשואה – והיא סוחבת את גזרי-העצים בקיבוץ-ההכשרה, בקאֶלץ העיר.

בעקיפין מזים הספר בדוּתות רבות, מהן שמקורן במחנה אויבינו המפורשים (כגון השמועה חסרת-השחר בדבר שיתוף יהודי-פולני בקרבות, שהגיעה עד משפט-נירנברג), מהן במחנה אלה, שעמדו על דמנו ולא הושיטו כל עזרה ראויה לשמה ובזמנה (השכנים לחוגיהם); הספר מכחיש את זכותם של גורמים מסויימים לזקוף לחשבונם את זה המעמד הגדול והטראגי; הספר מפענח פרשיות סתומות רבות ומאיר צדדים שונים בפרשה המיוחדת של שנות השואה וההשמדה; הוא מבליט את משקלה ותפקידה של ארץ-ישראל בחייהם של יהודים שפרפרו בציפורני התליין ועלו לגרדום; הוא מעמיד עניינים, תופעות, מצבים על דיוקם. החומר העובדתי הרב וההערות מאירות העיניים שנאגרו בעמל-נמלים רב, ראויות לשבח. הספר מציב יד ושם ל-375 הנופלים על משמרתם, לוחמינו וקדושינו, שרבים מהם נגאלו מאלמוניותם ושעליהם נאמר בפתח המדור “ותהא הנצחת שמותיהם זו המעט מן המעט שאנו חייבים להם”.