© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
פורסם ב-“הפועל הצעיר” 1960
בילקוט בשם “בתפוצות הגולה” קוראים אנו בסקירה על החינוך היהודי בבריטניה, כי מספר ילדי היהודים בגיל החינוך נאמד ב-45 אלף. ואולם חינוך יהודי כלשהו מקבלים כמחציתם בלבד, היינו כ-24 אלף. אין להוסיף מילה לחומרת המספרים האלה.
מתוך 24 אלף הילדים הנכללים בסוגי החינוך היהודי השונים, רק כ-6000 מבקרים בבתי-ספר יהודים לגוניהם השונים, החל בגיל גן-הילדים ועד לבית-ספר תיכוני. שלושה רבעים ממספר זה – כ-18 אלף – מקבלים חינוך חלקי – פעם, פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. מבחינה זו אין הבדל גדול בין לונדון שבה מרוכזים קצת יותר מ-60% מכל יהודי בריטניה, לבין ערי-השדה. את מספר הילדים היהודים בגיל החינוך בלונדון אומדים בין 27 ו-33 אלף, ומהם מתחנכים כ-4000 במוסדות חינוך יהודיים ועוד כ-12 אלף מקבלים חינוך יהודי חלקי.
בערי השדה יש, לפי האומדן, בין 18 ל-22 אלף ילדים בגיל החינוך ומהם מתחנכים כ-2000 במוסדות חינוך יהודיים וכ-6000 מקבלים חינוך יהודי חלקי. מתברר, אפוא, שרק 12 עד 14 אחוזים מכלל ילדי היהודים בבריטניה מבקרים בבתי-ספר יהודיים ומקבלים חינוך יהודי מלא: רובם המכריע של הילדים האלה – כ-5300 – מבקרים בבתי-ספר של המזרחי או של אגודת-ישראל ורק כ-700 בבתי-ספר של הפדרציה הציונית.
מתוך 6000 הילדים הלומדים במוסדות-החינוך היהודיים בבריטניה כאלף הם בכיתות של גן-ילדים (כלומר בגיל 4 עד 5), כ-3500 בגיל בית-ספר יסודי (6 עד 11) וכ-1500 בבתי-ספר תיכוניים (מגיל 12 ומעלה). בסה"כ קיימים בבריטניה 31 מוסדות חינוך יהודיים לגילים אלה, מהם 19 בלונדון ו-12 בערי-השדה. מתוך 12 מוסדות חינוך שמחוץ ללונדון 6 הם במנצ’סטר, 2 בליברפול ו-1 בכל אחת מן הערים לידס, בירמינגהם ווסטקליף.
נוסף על כך ראוי להדגיש, כי עמקו ותכנו של החינוך היהודי מצומצמים אפילו בבתי-הספר היהודיים, ומוגבל מספר השעות המוקדש לנושאים ומקצועות יהודיים, על הרוב דתיים. ואולם, אפשר שעיקר נקודת-התורפה בחינוך היהודי במדינה זו היא בבעיית המורים-המחנכים, אמנם, חלק מן המורים בבתי-הספר היהודיים הם בעלי רמה והכשרה מלאה, ושכרם – כשכר המורים בבתי הספר של המדינה. ואולם, לא מעטים מהם הכשרתם דלה – וגידול של מורים חדשים אין, אף-על-פי שנעשים מאמצים להכשרת מורים לכתות לעברית ולדת.
להלן נאמר בסקירה:
“חלק ניכר אפילו מן המורים בעלי הכשרה מלאה כבר עבר את הגיל של רעננות – אך אין מי שיתפוס את מקומם. האחראים לחינוך מטעם הפדרציה הציונית סבורים, שאם לא יישלחו לבריטניה 60 עד 70 מורים ומורות מישראל, עלול אפילו להיכשל המאמץ להכפיל את מספר בתי-הספר של הפדרציה. יש לציין, כי יש משום יתרון בהעסקת מורות על העסקת מורים, מאחר שמורות עוברות ביתר קלות את הביקורת של ממונים על החינוך מבחינת הכשרות הדתית”.
לגבי החינוך בבתי-ספר יהודיים יש עוד להצביע במיוחד על מיעוט בתי-הספר התיכוניים. אמנם גם בעניין זה יש לציין התקדמות מסוימת, אבל אף זו אינה עומדת בהתאם לצרכים. בתי-הספר התיכוניים חשובים במיוחד, אם רוצים למנוע, שהתלמידים ישכחו עד מהרה גם את המעט שלמדו קודם בבתי-הספר היסודיים, שבהם מסתיימים הלימודים כבר בגיל 12.
לא ייפלא, על-כן, ש“ג’ואיש כרוניקל”, כותב, כי אין כמעט סימן שיעיד על כך, כי יהדות בריטניה נתעלתה להכרה באחריותה לדמות הדור הצעיר שלה. "מכל הבחינות – מדגיש העיתון – ברמת-הכתות וספרי-הלימוד, במעמד המורים ושרים – אנו מפגרים לפחות כימי דור ". המסקנות ברורות מאליהן.
משבר ה“פארמרים” היהודים באמריקה 🔗
היֹה היתה התיישבות יהודית – הקרויה “אוטופית”, בעלת מניעים סוציאליים ולאומיים – באמריקה. בשנות השמונים 1, ימי תנועת “עם עולם”2, וגם אחר-כך, אף עלו הצעות לייסוד “מדינות יהודיות” על אדמת אמריקה. מושלים הזמינו מתיישבים יהודים ואף הִקצו להם אדמות… ואך מעט מאוד שרד מתקופת הסער והפרץ להתיישבות היהודית מעבר לים – באמריקה ובקנדה.
עתה מזעיקים עיתוני היהודים באמריקה על המשבר החמור שפקד את ה“הפארמרים” היהודיים בניו ג’רסי – ששת אלפים בעלי משקים – שהתרכזו בעיקר בענף אחד, ענף הלול. (זכורות רשימותיו של י. וולקני ב“מעברות” על “קריית הכנף” היהודית באמריקה). עיקר הסיבה למשבר: עליית הוצאות-הייצור וירידת המחירים. לדוגמה: הוצאות-הייצור של תריסר ביצים עולות 35 סנט, ואילו מחירן הסיטונאי אינו אלא 25 סנט. “סכנה מאיימת על 8000 הפארמרים היהודים – כותב “פארווערסט” אם לא תבוא עזרה מיידית ומספקת מצד הממשלה”.
מחציתם של הפארמרים היהודים באמריקה הם פליטים ממרכז אירופה, אך ארצות הולדתם – באירופה המזרחית בימי המלחמה נתאכרו באמריקה גם יהודים מגרמניה. יש להם ארגון נאה, מוסדות עזרה ואשראי, קואופרציה חקלאית, עיתון, הדרכה מקצועית, ולבם ער וחם לישראל.
ואך אין גידול… החוואים מזדקנים, חלק מן הנוער עוקר לערים הגדולות. אין מתווספים חקלאים יהודים – לא מאמריקה עצמה, ועל אחת כמה וכמה לא עוד מן ההגירה.
נוסף על כל אלה, נפגע ענף הלול במשק האמריקאי גם מטעמים אובייקטיביים. אמריקה פסקה להיות יצואן למצרך זה, בעקב התפתחותה של החקלאות בארצות תבל שונות. ובמדינה גופה הופיעו בשוק מצרכים חדשים רבים, בייחוד להזנת ילדים. קודם לכן קנתה הממשלה את העודפים, ואולם עתה נצטברו מחסנים גדולים, והממשלה אינה משלמת אלא מחירים זעומים. כן לוחץ על השוק הסחר הסיטונאי הגדול. “הסופרמרקטים” מכלים את היצרנים הקטנים והבינוניים, והם אף מייבאים ביצים בזול מארצות אחרות.
וחמור שבעתיים מצבם של הפארמרים היהודים, משום שנתרכזו בענף משקי אחד בלבד. המצב הגיע עד כדי כך, שבחוגי הקונגרס היהודי האמריקאי והועד היהודי האמריקאי דנים באפשרות של הושטת עזרה בדרך של עריכת מגבית מיוחדת, וכן על ידי הקמת קרן מיוחדת לשם סיוע בקניית מספוא ואספקה. רבים מן ה“פארמרים” הם, כאמור, ניצולי אירופה. חלומם היה קיום יציב ובטוח, והנה קפץ עליהם רוגזו של משבר חמור העלול למוטט את מעמדם.
אנטישמיות נוסח צרפת 🔗
משלחת מוסכמת של יהודי צרפת, בראשם ד"ר וו. מודיאנו, נשיא “קריף” (המועצה המייעצת של יהודי צרפת), אויז’אן וויל (המזכיר הכללי של חברת “אליאנס”) וגאסטון קאן (נציג קונסיסטואר" – איגוד הקהילות), נתייצבה זה מקרוב לפני יועצו הפוליטי של דה-גול, והגישה לו תזכיר מיוחד במינו.
התזכיר המפורט, כולל שורה של הצעות ותביעות, לשנות ולתקן את כל מערכת-החוקים הקיימת בשדה התעמולה הגזענית והאנטישמית. מודגשת בו, בין היתר, החרדה לגידול התעמולה האנטישמית בכתב ובעל-פה ברחבי צרפת. צוטטו בו מאמרים מכתבי-עת אנטישמיים. הופעות עוינות בעל-פה, מכתבי איום לאישים יהודים שמספרם מתרבה והולך. בין היתר, קיבלו כמעט כל רבני צרפת מכתבי-איום חריפים, והרב הראשי נדרש “לסלק את כל היהודים מצרפת, כל עוד לא איחר המועד”…
להלן מסביר התזכיר, שהשלטונות האדמיניסטרטיביים והמשפטיים נתקלים בקשיים גדולים במערכה נגד האנטישמיות התוססת וגוברת, לפי שהתקנות והחוקים אינם מושלמים. על כן דרוש חוק מיוחד ומפורש, שיכריז על כל תעמולה אנטישמית וגזענית כפשע הכרוך בעונש חמור.
קולונל גישאר, יועצו המשפטי של דה-גול, הבטיח למשלחת היהודית, כי הנשיא יעיין בתזכיר ויקיים התיעצות עם מיניסטר המשפטים על האפשרות של פרסום צו מתאים, בהתאם לסמכויות הממשלה שניתנו לה על-ידי האסיפה הלאומית.
הישוב היהודי בצרפת, וצרפת הדמוקרטית כולה, מצפים לפרסום הצו. בינתיים אירע בעיירה סאן-מאר, הסמוכה לפריס, המקרה הבא:
כאשר קבוצת תלמידים מן הליצאום המקומי (הכתות הגבוהות של בית-ספר תיכון) יצאה מבית-הספר, עמד אחד מהם והתחיל מצייר צלב-קרס על קיר של בית. תלמיד יהודי ניסה להפריע בעדו ובין הצעירים פרצה תגרה. העניין נתגלגל למועצת-המשמעת של חבר המורים שערכה חקירה. כאשר נחקר ה“צייר” של צלב-הקרס, הוא נשא נאום אנטישמי מובהק, וטען, בין היתר, שהדמוקרטיה בצרפת כוללת גם את הזכות להיות אנטישמי… ואולם, המורים סברו אחרת. לדעתם, כוללת החירות הדמוקרטית את הזכות והחובה להלחם באנטישמיות, ודרשו מתלמידם לחזור בו מן ההשמצות המעליבות נגד חבריו היהודים והתחייבות שלא להמשיך תעמולתו בבית-הספר ומחוצה לו. התלמיד סירב, והוחלט להוציאו מבית-הספר. הדים רבים היו למקרה זה בעיתוני צרפת, ודברי תגובה שונים.
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.