רקע
גרשום שופמן
מנהל הדואר
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: דביר ועם עובד; תש"ך 1960

נקודת ישוב קטנה, ובכל זאת יש לו בה עבודה לא מעט. דרך ידו עוברים כאן כספי קופת־החסכון, אליה וממנה. בכל ראשון לחודש התשלומים למקבלי־הפנסיות הזקנים, הצובאים אל אשנבו: מי שהיו פקידי צבא, פועלים במסילת־הברזל וכו'. צפיפות ודוחק אז בחלל הקטן. ובינתים קורא המכשיר הטלגרפי…

והכל הוא מבצע במתינות, בלי בהילוּת ופונה אל הבאים בארשת־פנים אחת, בין שזהו הבירגרמייסטר (ראש־הכפר) העשיר בכבודו ובעצמו, ובין שזהו איכר או פועל עני. הנה נכנס זמר־האופירה המפורסם (בעונת־קיץ זו הוא שוהה כאן, בכפר מולדתו, אחרי שובו מהעולם הגדול), עם משקפי־הקרן הענקיים שלו, ושואל למכתב, בתבעו במבטו איזו קבלת פנים מיוחדה, איזו התרפּסוּת, אבל מנהל הדואר אינו מתרשם כל עיקר ועונה קרות:

– לא, אין כלום.

המשרד עליון על כל!

פעם נקריתי לדואר בשעה שנושא־המכתבים הגידם הודיעהו על מכתב באחריות, שהביאהו חזרה, הואיל והאיש – המורה הערירי קיזלינגר – שאליו נשלח מכתב זה, מת בלילה שעבר. הסתכלתי בפני המנהל – הדבר לא עשה עליו אף צל של רושם. כטבע עצמו הציץ על הלה ואמר בטון המשרדי הרגיל:

– ובכן, נחזיר את המכתב אל שולחו.

אדם יקר, – הרגשתי – כמה ממעט הוא את פחד־המות!


המלצות קוראים
תגיות