רקע
דוד שמעוני
שִׁיר הַלֵּוִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: מסדה; תש"ט

… עוֹד נִשָּׂא לַהַט־אָב מֵאַבְנֵי עִיר הַבִּירָה

וַיְרַחֵף עוֹד זְהַב־שְׁקִיעָה בַּאֲוִירָהּ

וַיִּשְׁכֹּן עַל הַצְּרִיחִים הָאַפְלוּלִים,

עַל מַעֲלוֹת בָּתֵּי־מַשְׂכִּית וּמִקְדָּשִׁים,

וַיַּצֶּת בְּחַלּוֹנוֹת מְלֻטָּשִׁים

זַהֲרוּרִים אִלְּמֵי־רֶטֶט וְנַעֲלָמִים

כְּזִרְמֵי־דָם בַּאֲפֵל נְהָרוֹת צְלוּלִים,

כִּשְׂרִידֵי־רָז מִלַּהֲבוֹת־הַנְּקָמָה,

שֶׁלִּחֲכוּ בְשִׁכְרוֹן־צָמָא

אֶת זְבוּל־הַשְּׁכִינָה…

אַךְ אֵין בִּשְׂפָתַי קִינָה,

וְגֵר וְזָר וְעָנִי

בְּעֶרֶב זֶה, בְּאָב בְּתִשְׁעָה יָמִים,

שְׂרוּף־יָגוֹן וּשְׁדוּף־עָמָל

תָּעִיתִי לִי בַבִּירָה הַנָּכְרִיָּה

כְּבַצִּיָּה,

וְגֵר וּבוֹדֵד שַׁבְתִּי אֶל מִשְׁכָּנִי.

אֶל הַנָּמָל,

שָׁם אַרְכִּין רֹאשׁ יוֹם־יוֹם וְאַטֶּה שֶׁכֶם

בְּעַד פַּת לֶחֶם.


עֲטוּפֵי סְחָבוֹת רָבְצוּ מְפֻחָמִים

עַל מַצַּע־הָאֲבָנִים

עֲבָדִים כְּפוּפֵי־בוּז, רְצוּצֵי־עָמָל,

בְּנֵי קֶדֶם, דָּרוֹם, יָם וְצָפוֹן,

לִמּוּדֵי־עֹל וּלְחוּמֵי־כָפָן.

אַרְגָּמָן עָנֹג הֵפֵז אֶת הַתְּרָנִים,

וְרוּחוֹת־דְּרוֹר מִכַּנְפֵי־עוֹלָם,

רוּחוֹת־עֶרֶב נָתְנוּ קוֹלָם,

וַיָּנוּעוּ הַמִּפְרָשִׂים.

אַךְ הֲלוּמִים וְנוֹאָשִׁים

יַחְדָּו רָבְצוּ הָעֲבָדִים

אישׁ לְאָחִיו מְצֻמָּדִים,

כְּבִסְעָרָה עֵדֶר כְּבָשִׂים.

גַּם לֹא בָחֲנוּ מְעוּף־הָרוּחוֹת

בָּאוֹת מֵאֲרָצוֹת בְּרוּכוֹת,

אַרְצוֹת־מֶרחק, אַרְצוֹתֵיהֶם;

גַּם לֹא שָׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם־חוֹפֵיהֶם,

וַיָּשִׁירוּ שִׁירֵי־נֵכָר,

שִׁירֵי־הַפְקֵר, שִׁירֵי־שֵׁכָר,

שִׁיר־נוֹגְשֵׂיהֶם…

רַק אָנֹכִי לֹא שׁוֹרַרְתִּי,

דֹּם שָׁכַבְתִּי, דֹּם קָדַרְתִּי,

זָר לְנוֹגְשַׂי וּלְעַבְדֵיהֶם.


"לָמָּה בוֹדֵד וְאִלֵּם אַתָּה?

– נִפְנְפוּ רוּחוֹת, לָאֲטוּ רוּחוֹת –

"מֵחוֹפֵי נֹעַם וַאֲרָצוֹת בְּרוּכוֹת

בָּאנוּ עָתָּה…

לָמָּה קוֹדֵר וְאִלֵּם אַתָּה?

הַאֻמְנָם מַתָּ?"


וּפִתְאֹם חַשְׁתִּי עַל הַלֶּחִי

דִּמְעַת־לַהַב, אֵשׁ־צָרֶבֶת,

וַיִּרְתַּח קִרְבִּי בְּכִי־שַׁלְהֶבֶת:

לֹא, לֹא מַתִּי, כִּי אִם אֶחִי…


בַּמַּעֲרָב כָּבָה זְהַב־עֲנָנָה,

תְּרָנִים קָדְרוּ, הַיּוֹם פָּנָה

וְרוּחוֹת שָׁמְעוּ בְהֶמְיָה עֲמוּמָה

לְשִׁירַת־חַיַּי הָעֲגוּמָה:

– – – – – – – –

… מַה־יְּגוֹנִי? מַה־כְּאֵבִי?

כִּי נֻקַּמְתִּי עַל נִקְמָתִי…

אִישׁ אֲנִי מִבֵּית־הַלֵּוִי.


לֹא עָזַבְתִּי אֶת מִשְׁמַרְתִּי

בְּהִתְלַקַּח דְּבִיר־מוֹרִיָּה,

כִּי נִצַּבְתִּי וְשׁוֹרַרְתִּי.


שִׁיר־אֲבוֹתַי, שִׁירַת־נִינַי,

שִׁיר־הַלְוִיִּים, שִׁיר־הַנְּצָחִים,

נֹגַּהּ לוֹ מִלַהֲבוֹת־סִינַי…


לֹא שִׁיר־נָקָם, לֹא שִׁיר חָרוֹן:

יָגוֹן לוֹהֵט עָבַר לִבִּי,

יָגוֹן לוֹהֵט וְשִׁכָּרוֹן…


דָּם וְדֶמַע סְבִיבִי נִקְוָה…

יָגוֹן לוֹהֵט עָבַר לִבִּי,

יָגוֹן לוֹהֵט אַף גַּם תִּקְוָה..


וּבֵין שֶׁטֶף נַחֲלֵי־דָמִים

צִלְצֵל שִׁירִי, שִׁיר־הָרַחֲמִים,

בְּשׂוֹרַת־אוֹר לְקֵץ־הַיָּמִים…


אֻכַּל דְּבִירִי, אֻכַּל נָוִי…

הֱקִיצוֹתִי: גַּלְמוּד, גַּלְמוּד

רוֹעֵף חֶרֶשׁ שִׁיר־לְבָבִי…


סְבִיבִי דְּמָמָה… תֶּאֱבַל שְׁמָמָה…

בְּרַק־נְקָמָה, אֵשׁ אוֹכֵלָה,

פִּלַּח, הִצִּית בִּי הַנְּשָׁמָה –


וָאֲנַפֵּץ אֶת כִּנּוֹרִי…

מַבּוּל־צְלִילִים הֱצִיפַנִי,

צְלִילֵי־חַיַּי, צְלִילֵי־אוֹרִי…


צְלִילֵי־עָתִיד, צְלִילֵי־קְדוּמִים,

בָּם גַּעְגּוּעֵי קֵץ־הַפְּלָאוֹת,

רַחֲמֵי־עוֹלָם עִם נִחוּמִים…


וַיִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹמוֹת,

וַיָּפוּצוּ, וַיִתְאַבְּכוּ

עַל הֶהָרִים, עַל הַתְּהוֹמוֹת…


וּמֵאָז הַצְּלִילִים תּוֹעִים

עַל הַיַּמִּים, עַל הָאִיִּים,

בֵּין כָּל מַמְלְכוֹת־הַגּוֹיִים.


תּוֹעִים הֵם כִּנְגֹהוֹת־עֶרֶב…

שִׁיר־הָעוֹלָם לֹא יַחֲרִישׁוּ,

שִׁיר הַדָּמִים וְהַחֶרֶב…


גֵּרִים, בּוֹדְדִים יַאֲבִירוּ,

פְּזוּרִים הֵם וַיָּסַר כֹּחָם,

רַק יַרְעִידוּ, רַק יַזְכִּירוּ…


רַק יַזְכִּירוּ, רַק יַרְעִידוּ…

מַשְּׂאוֹת־נֶפֶשׁ שׂוֹרְפוֹת נֶפֶשׁ

עִם גַּעֲגוּעֵי־סוֹד יוֹלִידוּ…


תּוֹעִים צִלְצְלֵי־עֲבָרִי,

בּוֹלְלִים אֶת שִׁיר־הָעוֹלָם:

אֵין עוֹד מוּצָק, אֵין עוֹד בָּרִי…


יִגַּהּ יוֹם וְלַיְלָה אוֹרֵב…

אִבְחַת־חֶרֶב, צִלְצַל־כְּרוּבִים…

לַהֲבוֹת־דָּם וְזָהֳרֵי חוֹרֵב…


חָוְרוּ וִרְדֵי־מְנַצֵּחַ,

רָפוּ כַבְלֵי־מְשֻׁעְבָּדִים,

אֵין עוֹד חָסוֹן וּבוֹטֵחַ…


תּוֹעִים צִלְצְלֵי־הַקְּדוּמִים,

פּוֹגְמִים, רוֹסְקִים שִׁיר־הָעוֹלָם,

נוֹסְכִים סֶפֶק־הַדִּמְדּוּמִים…


כֹּה פָעַלְתִּי, כֹּה נָקַמְתִּי,

אַךְ בִּמְאֵרַת גָּלוּת־נֶצַח

אֶת נִקְמָתִי זֹאת שִׁלַּמְתִּי…


נָדִים צְלִילַי בְּלִי מָנוֹחַ…

עִם כָּל נִיעָם, עִם כָּל נִידָם

אָנוּד גַּם אֲנִי בְלִי כֹחַ…


עִם כָּל נִיעָם, עִם כָּל נִידָם..

גּוֹרָל אֶחָד גַּם לַצְּלִילִים

גַּם לַלֵּוִי הַמּוֹלִידָם…


כִּי קֻלַּלְתִּי בְעֵת־חָרוֹן:

"אִם יֵאָסְפוּ צְלִילִים יַחַד

מִגָּלוּתָם, מִפִּזָּרוֹן;


אִם בְּגִילַת אֵשׁ נִצַּחַת

לְמַנְגִּינַת־אֵשׁ יְחֻבְּרוּ,

לְמַנְגִּינָה חַיָּה אַחַת –


אָז כּוֹכָבְךָ שֵׁנִית יָהֵל,

יָגֹז חִוְרוֹן־הַדִּמְדּוּמִים,

יִפְרַח, יִשְׂגֶּה שִׁיר־יִשְׂרָאֵל.


יַרְדְּ לִצְלִילָיו תֵּבֵל כֻּלָּהּ,

וּבִגְאֻלַּת כָּל הַחַיִּים

תִּהְיֶה גַם לְךָ גְּאֻלָּה…


אוֹ אִם שִׁירְךָ כֻּלּוֹ יָמת,

לֹא יִשָּׁאֵר מֶנּוּ שָׂרִיד

אַף צְלִיל אֶחָד עַל אֲדָמוֹת –


אוֹת, כִּי בָאָה, בָּאָה עִתּוֹ…

וְנִגְאַלְתָּ אָז בַּמָּוֶת:

תָּמוּת, תֶּחְדַּל יַחַד אִתּוֹ…"


אַךְ לֹא בָאָה, הָהּ לֹא בָאָה,

פְּדוּת לַצְּלִילִים הַנִּדָּחִים,

פְּדוּת לַנֶפֶשׁ הַנַּהֲלָאָה…


לֹא עוֹד אַאֲמִין בַּתַּנְחוּמִים…

מֵת הַשַּׁחַר… מֵת הַלַּיְלָה…

רַק דִּמְדּוּמִים… רַק דִּמְדּוּמִים…

– – – – – – – – – –

כּוֹכָבִים קָרִים שָׁטוּ בִמְסִלּוֹתָם,

מְסִלּוֹת־הָעוֹלָמִים.

עֲבָדִים נָמִים

נָחוּ מִסִּבְלוֹתָם.

אֲנִי לְבַדִּי, קַיִן נִצְחִי

בְּלִי אוֹת עַל מִצְחִי,

הִקְשַׁבְתִּי דֹּם בְּכִי צְלִילִים נָדִים,

רְחוֹקִים וְנִפְרָדִים…


מִקְּצוֹת־הַיָּם עֲרָפֶל שָׂב הִתְרוֹמֵם,

הַנָּמָל נָם שְׁטוּף נֹגַהּ תְּכֵלֶת דּוֹמֵם.

כּוֹכָבִים שָׁטוּ קָרִים, זָרִים, רָמִים

בִּמְסִלּוֹת הָעוֹלָמִים…


ברלין, תרע"ג

המלצות קוראים
תגיות