קערת צימוקים, שניתנה לפני שלוש שנים ברשות הרבים ולרשותם, מצטרפת לה עתה חברתה, קערת אגוזים, ואם כי הפירות הם כביכול שונים, הרי הקערות עצמן כאחיות תאומות, הן מבחינת הכוונה והן מבחינת התכונה. הכוונה – ליקוט נפוצות השחוק שבפי עמנו לדמויותיו, בין בדיחה וחידוד, בין הלצה ואניקטודה, וגאולתם בדרך הכינוס מפיזור ושיכחה. התכונה – איגור הנפוצות האלה החיים בחינת הומור־שבעל־פה וטביעתם בחינת הומור־שבכתב. לאמור, אסופה זו כקודמתה ניתנו בה דברים שאוספם יכול להעיד עליהם: באזני שמעתי, שכן הביא בה מה ששמע ומפי מי ששמע (ויוצאים מעטים, שדבריהם בכתב כדברים שבעל פה), באופן שהוא רשאי לומר, כי עשה כהישג ידו, לכינוסה של הבדיחה כנפש חיה וממללה.

בנינו של הספר הוא כשל קודמו – חמשה עשר מדורים, המבקשים לשקף הן את המכלול של זרמי החיים והתרבות בתולדות־עמנו בתקופה האחרונה; הן את השוני של טיפוסים, אם קיבוציים אם יחידים; והן את המגוונת של סוגי־השחוק לדרכיהם. ענינו של הספר אינו כשל קודמו – דברי הבדיחה והחידוד, המובאים בו, לא נתפרסמו עד עתה בלשוננו, במטבע של ניסוח ספרותי, בין לפי תכנם בין לפי צורתם, לא באסופות־ההומור של אחרים ולא באסופה הקודמת שלנו. כמאליהם מצטרפים ענינו ובנינו של הספר כדי בבואה־זוטא של תולדות הדורות האחרונים, בתחזית של הבדיחה, והיא הנותנת, כי בין אסופתנו הקודמת ובין אסופתנו עתה מורגש היסט, אם לא בעצם־המדורים ושמותם, הרי בדגשים שבהם וביחוד בפרופורציה שביניהם. אף ראינו חובה לעצמנו להצביע על היסט בולט כזה ולהטעימו בסדר־המדורים – בעוד מדור ארצנו (הישוב, המדינה) היה מדור־הסיום של אסופתנו הקודמת, הרי ניטע באמצעיתה של האסופה עתה.

המעניינים יוכלו להעזר בציונים ובהערות שבשולי־הסעיפים לשם לימוד התפתחותה של בדיחה וגירסותיה או לשם הבנת מנגנונה וגלגוליו, ויחזיקו טובה למר חנא שמרוק, שהואיל להתקין מפתח־שמות מלא לתועלתם.

דב סדן

תל־אביב, תמוז תשי"ב