עַל יְדֵי “סִפּוּרֵי הַכְּפָר הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּי” נִתְפַּרְסֵם שֵׁם הַסּוֹפֵר בֶּרְתּוֹלְד אוֹיֶרְבַּךְ מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. וְאֶבֶן חֵן זוֹ שֶׁל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה, יְחֵפֵהפִיָּה, יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ לַקּוֹרֵא דֻּגְמָה שֶׁל יְצִירוֹתָיו הַסִּפְרוּתִיּוֹת. מִן הָרָאוּי אֵפוֹא לְסַפֵּר כָּאן לַקּוֹרֵא תַּמְצִית מִתּוֹלְדוֹת חַיָּיו, חַיֵּי מְשׁוֹרֵר יְהוּדִי, אֲשֶׁר, יוֹתֵר מִכְּפִי הַיָּדוּעַ לְרַבִּים, אָהַב אֶת עַמּוֹ וְלֹא פַעַם נָשָׂא וְסָבַל עַל כָּךְ.

בֶּרְתּוֹלְד אוֹיֶרְבַּךְ נוֹלַד בִּשְׁנַת 1812 בַּכְּפָר הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּי נוֹרְדְשְׁטֶטֶן אֲשֶׁר בִּדְרוֹם אַשְׁכְּנַז. הַמְשׁוֹרֵר מְיַחֵס אֶת עַצְמוֹ בְּגָאוֹן עַל שַׁלְשֶׁלֶת הַיּוּחֲסִין הַנִּמְשֶׁכֶת וְעוֹלָה עַד לָרַבִּי מֵאִיר מֵרוּטֶנְבֶּרְג (מַהֲרַ"ם מֵרוּטֶנְבֶּרְג, אֶחָד מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַבֵּינָיִם; הוּא חִבֵּר כַּמָּה סְפָרִים בַּסִּפְרוּת הָרַבָּנִית, כָּתַב גַּם שִׁירֵי קֹדֶשׁ, מֵהֶם הַיָּדוּעַ בְּיוֹתֵר: “שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָאֵשׁ…” לְעֵת זִקְנָתוֹ נִתְפַּשׂ וְהוּשַׂם בַּכֶּלֶא. שׁוֹבָיו דָּרְשׁוּ מִן הַיְּהוּדִים סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל דְּמֵי פִּדְיוֹנוֹ, אַךְ מִצְוַת רַבִּי מֵאִיר חָזְקָה עֲלֵיהֶם לְבִלְתִּי מַלְּאוֹת אֶת דְּרִישַׁת הַגּוֹיִים פֶּן יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת גַּם לַאֲחֵרִים מִיִּשְׂרָאֵל. שָׁנִים רַבּוֹת הִתְעַנָּה רַבִּי מֵאִיר בַּכֶּלֶא וּמֵת שָׁם).

בְּנוֹרְדְשְׁטֶטֶן הָיְתָה קְהִלָּה יְהוּדִית קְטַנָּה, וְשָׁם, בִּסְבִיבָה הַמְּסוּרָה לְדַת יִשְׂרָאֵל וּמִנְהָגָיו, גָּדַל הַנַּעַר אוֹיֶרְבַּך. בִּימֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי סָבָתוֹ, בְּסַפְּרָהּ לוֹ מֵאַגָּדוֹת יִשְׂרָאֵל הָעַתִּיקֹות, וְהַשְׁפָּעַת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה נִכֶּרֶת גַּם בְּחִבּוּרָיו. בְּלִבּוֹ הָרַךְ נֶחְרְתוּ עַד הָעוֹלָם זֵכֶר מִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל, וְנַפְשׁוֹ הַפִּיּוּטִית מָלְאָה רֶטֶט קְדֻשָּׁה. פְּעָמִים הָיָה הַנַּעַר עוֹלֶה עַל עֲלִיַּת בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאֵימַת הוֹד קְדוּמִים תַּעַבְרֶנּוּ שָׁם, מִתּוֹךְ שְׁיָרֵי הַסְּפָרִים וְהַ“שֵּׁמוֹת” הַגְּנוּזִים יָצִיצוּּ אֵלָיו מַרְאוֹת וּדְמֻיּוֹת מִיָּמִים עָבָרוּ.

רֵאשִׁית חִנּוּכוֹ קִבֵּל הַנַּעַר בַּחֶדֶר מִפִּי רַבּוֹ ר' מֹשֶה, אֲשֶׁר לִמְּדָהוּ תְפִלָּה וְחוּמָשׁ. בִּמְאת לוֹ תֵשַׁע שָׁנִים נִתַּן עַל יַד מוֹרֶה חָדָשׁ, מֵאָז הֵחֵל לִלְמֹד גַּם לִמּוּדֵי חוֹל, אַךְ הַלִּמּוּדִים הָעִבְרִיִּים הָיוּ עִקָּר, וּבְהַגִּיעוֹ לִשְׁלֹש עֶשְׂרֵה יָדַע לִדְרשׁ דְּרָשָׁה, כָּרָאוּי לְנַעַר בַּר־מִצְוָה בַיָּמִים הָהֵם.

אָז נִכְנַס אוֹיֶרְבָּךְ לִלְמֹד תּוֹרָה בַּיְשִׁיבָה בְּהֶשִׁינְגֶן, עַל מְנָת לִהְיוֹת לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. חַיֵּי הַיְשִׁיבָה לֹא הִשְׂבִּיעוּ אֶת נַפְשׁוֹ, הוּא גַם לֹא רָאָה בְרָכָה בְלִמּוּדָיו. בְּהֶשִׁינְגֶן לֹא יָכֹל הַנַּעַר לַעֲסוֹק בְּלִמּוּדֵי חוֹל, לָכֵן עָבַר לְקַרְלְסְרוּהֶה, שָׁם נִכְנַס אֶל הַגִּמְנַסְיוֹן, אַךְ גַּם מִלִּמּוּדֵי קֹדֶשׁ לֹא חָדַל וַיּוֹסֶף לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּי רַב הָעִיר. אָמְנָם עַתָּה נַעֲשׂוּ הַלִּמּוּדִים הָאֵלֶּה טָפֵל.

בְּלָמְדוֹ אַחַר כָּךְ בָּאוּנִבֶרְסִיטוֹת שֶׁבִּדְרוֹם אַשְׁכְּנַז מִפִּי חֲכָמִים גְּדוֹלִים הִתְעַמֵּק בְּלִמּוּדֵי הַפִּילוּסוּפְיָה וְהַסִּפְרוּת.

הוּא עָזַב מְהֵרָה אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לִהְיוֹת לְרַב. רָגִיל הָיָה בְפִיו הַמַּאֲמָר הַתַּלְמוּדִי: אַל תַּעַשׂ אֶת תּוֹרָתְךָ קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ. בְּדָבָר זֶה שִׁמֵּשׁ לוֹ דֻגְמָא הַפִּילוּסוּף בָּרוּךְ שְׁפִּינוֹזָה, שֶׁאֶת חַיָּיו תֵּאַר אוֹיֶרְבַּךְ בְּאֶחָד מִן הָרוֹמָנִים שֶׁלּוֹ. הוּא גַם לֹא יָכֹל לְקַיֵּם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לִהְיוֹת לְרַב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעֱנַשׁ עֹנֶשׁ מַאֲסָר לִזְמָן קָצָר עַל הִשְׁתַּתְּפוֹ עִם הַסְּטוּדֶנְטִים בְּמִלְחַמְתָּם עַל חֹפֶשׁ אֲגֻדּוֹתֵיהֶם. מֵאָז הִקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כֻלּוֹ לְסִפְרוּת וּשְׁמוֹ בְתוֹר סוֹפֵר הָיָה הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.

יְצִירוֹתָיו הַמְפֻרְסָמוֹת בְּיוֹתֵר הֵן: “סִפּוּרִים מֵחַיֵּי הַכְּפָר הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּי”, שֶׁבָּהֶם הוּא מְתָאֵר בָּאֳמָנוּת רַבָּה אֶת חַיֵּיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם, מִנְהֲגֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִכָּרִים בִּדְרוֹם אַשְׁכְּנַז.

כְּגוֹרַל הַרְבֵּה מְשׁוֹרְרִים אַשְׁכְּנַזִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה גַם גוֹרָלוֹ שֶׁל אוֹיֶרְבַּךְ. הוּא, שֶׁאַהֲבָתוֹ לְעַמּוֹ הָיְתָה קְשׁוּרָה בְאַהֲבָתוֹ אֶת אַשְׁכְּנַז, יָצַר יְצִירוֹת חֲשׁוּבוֹת לַסִּפְרוּת הָאַשְׁכְּנַזִּית וְלֹא אָצַל כָל בְּרָכָה לְסִפְרוּת יִשְׂרָאֵל. בִּכְתָבָיו אָנוּ מוֹצְאִים רַק שִׂרְטוּטֵי תָכְנִיּוֹת לַעֲבוֹדוֹת סִפְרוּתִיּוֹת מֵחַיֵּי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מִכֻּלָּן לֹא הִשְׁלִים אַף אֶחָת. וְנַחַת לֹא רָאָה בַעֲמָלוֹ. גַּם הוּא שָׁתָה מִכּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֲשֶׁר מָזְגוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לִיהוּדֵי אַשְׁכְּנַז. וּזְמַן קָצָר לִפְנֵי מוֹתוֹ (הוּא מֵת בְּיוּלִי שְׁנַת 1882), בִּגְבֹר שִׂנְאַת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְגַלֶּיהָ שָׁטְפוּ עָבְרוּ רֹאשׁ יְהוּדֵי אַשְׁכְּנַז, קָרָא אוֹיֶרְבַּךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִכְנָע: “חִנָּם חָיִיתִי וְחִנָּם עָמַלְתִּי”.

יַעֲמָד־נָא לוֹ אֵפוֹא הַסִּפּוּר הַזֶּה, רֹאשׁ יְצִירוֹתָיו, לָתֵת מָקוֹם לְזִכְרוֹ בְּלֵב יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, לְזֵכֶר אֶחָד מִשָּׁבֵי הַגּוֹלָה.

 

קוֹל יְלָדִים דּוֹפְקִים    🔗

בְּבֹקֶר סְתָו עַרְפַּלִּי הָלְכוּ שְׁנֵי יְלָדִים בְּנֵי שֵׁשׁ וָשֶׁבַע, נַעַר וְנַעֲרָה, דֶּרֶךְ מִשְׁעוֹלֵי הַגַּנִּים אֶל הַכְּפָר. בִּידֵי הַנַּעֲרָה הַבְּכִירָה לוּחַ, סְפָרִים וּמַחְבְּרוֹת־כְּתִיבָה; וְהַנַּעַר נָשָׂא גַם הוּא כָּאֵלֶּה בְּתַרְמִיל בַּד אָפוּר, אֲשֶׁר עַל כְּתֵפָיו. רֹאשׁ הַנַּעֲרָה חָבוּשׁ שָׁבִיס שֶׁל אֵטוּן לָבָן, שֶׁהִבְלִיט בְּיוֹתֵר אֶת כִּפַּת מִצְחָהּ הַבּוֹלֵט; וְהַנַּעַר גְּלוּי־רֹאשׁ. נִשְׁמַע רַק קוֹל צַעֲדֵי הַנָּעַר, – כִּי נְעָלִים חֲזָקוֹת בְּרַגְלָיו, וְאוּלָם הַנַּעֲרָה יְחֵפָה הִיא. כִּי יִרְחַב הַדֶּרֶךְ וְהָלְכוּ זֶה בְצַד זֶה, וְאִם צַר הַמִּשְׁעוֹל תֵּלֵךְ הַנַּעֲרָה לְפָנִים.

עַל עֲלֵי הַשִּׂיחִים הַחִוְרִים רוֹבֵץ אֵד לָבָן, וְגַרְגְּרֵי־הַקֶּמַח וְהַכּוֹבְעָנִים, בְּיִחוּד צִמְחֵי הַוַּרְדִּינָה הַזְּקוּפִים עַל גִּבְעוֹלֵיהֶם הָעֲרֻמִּים נִרְאִים כִּמְצֻפִּים כָּסֶף. הָאַנְקוֹרִים הַיּוֹשְׁבִים עַל הַמְּשׂוּכוֹת מְצַפְצְפִים וּפוֹרְחִים נִבְהָלִים מִפַּחַד הַיְלָדִים וְחוֹזְרִים וְיוֹשְׁבִים לֹא הַרְחֵק מֵהֶם, וּמִתְרוֹמְמִים וְיוֹרְדִים אֶל אַחַד הַגַּנִּים, מִשְׁתַּקְּעִים שָׁם עַל אֶחָד מֵעֲצֵי הַתַּפּוּחִים בַּהֲמֻלָּה רַבָּה עַד שֶׁנּוֹשְׁרִים הֶעָלִים.

עוֹרֵב־עֲמָקִים עָף בִּיעָף מֵעַל הַמְּסִלָּה אֶל אֲגַס־הַבָּר, אֲשֶׁר שָׁם יָשְׁבוּ הָעוֹרְבִים דּוּמָם; אֵין זֹאת כִּי בִּשֵּׂר לָהֶם בְּשׂוֹרָה חֲשׁוּבָה, כִּי פָרְחוּ הָעוֹרְבִים וַיָּחוּגוּ, עוֹרֵב זָקֵן שָׁכַן עַל צַמֶּרֶת עֵץ גָּבוֹהַּ, וְיִתְרָם עַל הָעֳפָאִים הַנְּמוּכִים וּמִשָּׁם הִשְׁקִיפוּ עַל פְּנֵי כָל הַכִּכָּר, לָדַעַת, מַדּוּעַ יֵלְכוּ הַיְלָדִים הָאֵלֶּה עִם מַכְשִׁירֵי בֵית־הַסֵּפֶר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת אֶל הַכְּפָר; וְעוֹרֵב עָף כִּמְרַגֵּל לִפְנֵיהֶם וְיָשַׁב עַל עֲרָבָה קְצוּצָה עַל יַד הַבְּרֵכָה.

וְהַיְלָדִים הָלְכוּ מַחֲרִישִׁים עַד בּוֹאָם אֵצֶל הָאַלְמוֹן אֲשֶׁר עַל יַד הַבְּרֵכָה, אֲשֶׁר שָׁם דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בַּיִת נָמוּךְ אֲשֶׁר בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי. הַבַּיִת סָגוּר, הַיְלָדִים דּוֹפְקִים בַּדֶּלֶת בַּלָּאט.

הַנַּעֲרָה קוֹרֵאת בְקוֹל: “אַבָּא! אִמָּא!” וְהַנַּעַר קוֹרֵא אַחֲרֶיהָ בְמֹרֶךְ: “אַבָּא! אִמָּא!” הַנַּעֲרָה אוֹחֶזֶת בְּכַפַּת הַמַּנְעוּל הַמְכֻסָּה כְפוֹר וְלוֹחֶצֶת לְאָט; לוּחוֹת הַדֶּלֶת מַשְׁמִיעִים קוֹל, הַנַּעֲרָה מַקְשִׁיבָה, אֵין מַעֲנֶה, אָז תָּעֹז וְתַקִּישׁ בְּחָפְזָה, אוּלָם הַקּוֹלוֹת נִבְלָעִים בְּמִסְדְּרוֹן הַבַּיִת וְנֶאֱלָמִים; אֵין אִישׁ עוֹנֶה לָהּ, הַנַּעַר שָׂם פִּיו אֶל סִדְקֵי הַדֶּלֶת וְקוֹרֵא: “אַבָּא! אִמָּא!” מַבִּיט אֶל אֲחוֹתוֹ כְשׁוֹאֵל, וְהֶבֶל פִּיו יִקְפָּא כַּכְּפוֹר.

מִתּוֹךְ הַכְּפָר הַמְעֻרְפָּל עוֹלֶה קוֹל חוֹבְטֵי תְבוּאָה בְדוּשָׁם, יֵשׁ שֶׁהַקּוֹל נִשְׁמַע בְּחִפָּזוֹן, בְּרַעַשׁ וּבַהֲמֻלָּה, וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁמַע בַּלָּאט כְּעָיֵף וּמְרֻשָּׁל; יֵשׁ שֶׁהַקּוֹל בָּהִיר וְצוֹהֵל וְיֵשׁ שֶׁהוּא עָמוּם וְנָבוּב; רֶגַע נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת בּוֹדְדִים וּמְקֻטָּעִים וְרֶגַע הֵם חוֹזְרִים וְנִשְׁמָעִים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים מִכָּל עֲבָרִים.

הַתִּינוֹקוֹת עוֹמְדִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת; לְסוֹף יֶחְדְּלוּ מִדְּפֹּק וּמִקְּרֹא וְיוֹשְׁבִים עַל שָׁרְשֵׁי עֵץ הַמֻּנָּחִים צְבוּרִים לְגַל אֶחָד מִסָּבִיב לְעֻזְרָד עַל יַד הַבָּיִת. הַתִּינוֹקוֹת אֵינָם גּוֹרְעִים עֵינֵיהֶם מֵהַדֶּלֶת, וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה כְּבָרִאשׁוֹנָה.

– אֵלֶּה הֵבִיא אַבָּא מִן הַיָּעַר – קָרְאָה הַנַּעֲרָה בְּהַרְאוֹתָהּ עַל שָׁרְשֵׁי הָעֵץ אֲשֶׁר יָשְׁבוּ עֲלֵיהֶם, וּבְמֶבָּט פִּקֵּחַ כְּאִישׁ זָקֵן הוֹסִיפָה לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעֲלוּ חֹם, רַב עֶרְכָּם, זֶפֶת הַרְבֵּה בָהֶם וְכַנֵּר יִדְלָקוּ; אֲבָל שְׂכַר הַחֲטִיבָה עוֹלֶה עַל הַכֹּל.

– כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, – קָרָא הַנַּעַר, – אֶקַּח הַגַּרְזֶן הַגָּדוֹל שֶׁל אָבִינוּ וְאֶת כַּשִּׁילוֹ וְאֶת שְׁנֵי פְסִילֵי הַבַּרְזֶל וַאֲבַקְּעֵם לִרְסִיסִים כְּשִׁבְרֵי זְכוּכִית, אַחֲרֵי כֵן אֶצְבְּרֵם, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס; וְכַאֲשֶׁר יָשׁוּב אַבָּא אֶל הַבַּיִת יִשְׂמַח מְאֹד! אוּלָם חָלִילָה לָךְ מֵהַגִּיד לוֹ מִי עָשָׂה זֹאת, – כִּלָּה הַנַּעַר אֶת דְּבָרָיו וַיְאַיֵּם בְּאֶצְבָּעוֹ אֶל מוּל פְּנֵי אֲחוֹתוֹ. וְהִיא כְמוֹ הִתְחִילָה מַרְגִּישָׁה הַרְגָּשָׁה עֲמוּמָה בְלִבָּהּ כִּי צִפִּיָּתָם, אֶל אֲבִיהֶם וְאֶל אִמָּם לַשָּׁוְא הִיא, כִּי בְעֶצֶב הִבִּיטָה בְאָחִיהָ, וְכַאֲשֶׁר דָּבַק מֶבָּטָהּ אֶל נְעָלָיו קָרָאָה: – וְאָז עָלֶיךָ לִנְעֹל גַּם אֶת מַגָּפֵי אַבָּא. אֲבָל הָבָה נֵלְכָה וּנְלַקֵּט חַלּוּקֵי אֲבָנִים קְטַנּוֹת וְרָאִיתָ כִּי יוֹדַעַת אֲנִי לְהַשְׁלִיךְ הַרְחֵק מִמֶּךָּ.

וּבְלֶכְתָּם אָמָרָה: – אָחוּד לְךָ חִידָה: אֵיזֶהוּ עֵץ אֲשֶׁר יָחֵם בְּלִי שֶׁיִּבְעַר בָּאֵשׁ?

– הַסַּרְגֵּל שֶׁל מוֹרֵה בֵית־הַסֵּפֶר בְּהַכּוֹתוֹ עַל כַּף הַיָּד, – עָנָה הַנָּעַר.

– לֹא לָזֶה כִּוַּנְתִּי; הָעֵץ שֶׁמְּבַקְּעִים מְחַמֵּם בְּלִי אֲשֶׁר יְבַעֲרוּ אוֹתוֹ בָאֵשׁ. – וּבְעָמְדָם אֵצֶל הַשִּׂיחַ הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל: – יוֹשֵׁב לוֹ עַל מִטַּת תִּפְאֶרֶת, אָדָם יִלְבַּשׁ לוֹ אַדֶּרֶת; בִּטְנוֹ כֻלָּהּ מְלֵאָה אָבֶן, הַגִּידָה פִתְרוֹנוֹ אִם תָּבֶן!

הַנַּעַר הֶעֱמִיק לַחֲשֹׁב וַיִּקְרָא: – הַסִּי, אַל תַּגִּידִי לִי מַה זֶה… הֲרֵי זֶה הַוַּרְדִּינָה.

הַנַּעֲרָה הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ לְאוֹת כִּי כֵן הוּא וַתָּשֶׂם לָהּ פָּנִים כְּאִלּוּ אַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חָדָה לוֹ חִידָתָהּ זֹאת, אֲשֶׁר נִסְּתָה אוֹתוֹ בָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, לְבַעֲבוּר הַצְהִיל אֶת רוּחוֹ.

בְּלֶכְתָּם אֶל הָאֲגָם לְהַרְקִיד אַבְנֵי חָצָץ עַל פָּנָיו כְּבָר חָצְתָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הָעֲרָפֶל וְהַבִּקְעָה הַקְּטַנָּה הִבְרִיקָה בַהֲדַר תִּפְאַרְתָּהּ. בְּעָבְרָם עַל פְּנֵי הַבַּיִת לָחֲצָה הַנַּעֲרָה עוֹד פַּעַם אֶת כַּפַּת הַמַּנְעוּל, אוּלָם הַדֶּלֶת לֹא נִפְתָּחָה, וְגַם בְּעַד הַחַלּוֹן לֹא נִרְאֲתָה כָל תְּמוּנַת אָדָם. עַתָּה שִׂחֲקוּ הַיְלָדִים עַל יַד הַנָּהָר בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה, וְהַנַּעֲרָה שָׂמָה לָהּ פָנִים כְּאִלּוּ תִשְׂבַּע רָצוֹן, כִּי זָרִיז אָחִיהָ מִמֶּנָּה, וְהַנַּעַר עָלֵז וְשָׂמֵחַ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּכַוָּנָה עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה אֶת עַצְמָהּ לְבִלְתִּי זְרִיזָה וּמְהִירָה כָמֹהוּ, וְהָאֲבָנִים שֶׁהָיְתָה זוֹרֶקֶת טָבְעוּ מִיָּד בִּמְצוֹלוֹת בִּזְרִיקָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, וְאָחִיהָ לָעַג לָהּ וַיְמַלֵּא פִּיו שְׂחוֹק. בְּמִשְׂחָקָם שָׁכְחוּ אֶת מְקוֹמָם וּלְשֵׁם מָה בָּאוּ הֵנָה, וּבְכָל זֹאת שָׁכַן עֲנַן תּוּגָה מוּזָרָה עַל פְּנֵיהֶם.

בַּבַּיִת הַסָּגוּר עַתָּה עַל מַסְגֵּר יָשְׁבוּ זֶה לֹאבָר יוֹזֶנְהַנְס וְאִשְׁתּוֹ עִם שְׁנֵי בָנָיו: אַמְרֵי (חַנָּה מַרִי) וְדָמִי (דָמְיַן). הָאָב הָיָה חוֹטֵב עֵצִים בַּיַּעַר, וּמִלְּבַד מְלַאכְתּוֹ זֹאת הָיָה מָהִיר לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה, כִּי הִשְׂכִּיל לְהָבִיא סְדָרִים בַּבַּיִת הָרָעוּעַ וְהֶעָזוּב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ וַיְתַקְּנֵהוּ וַיְיַפֵּהוּ וַיָּסֶךְ אֶת גַּגּוֹ. בִּימֵי הַסְּתָו אָמַר לְסַיֵּד אוֹתוֹ גַם מִבִּפְנִים; וּכְבָר הָיָה הַסִּיד מוּכָן בַּבּוֹר הַמְכֻסֶּה זְרָדִים אֲדַמְדַּמִּים. אִשְׁתּוֹ הָיְתָה אַחַת מִן הַנָּשִׁים שְׂכִירוֹת הַיּוֹם הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בַּכְּפָר, נְכוֹנָה לַעֲבוֹד כָּל מְלֶאכֶת יָד, גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלָּיְלָה, גַּם בִּשְׁעַת חֶדְוָה וְגַם בִּשְׁעַת תּוּגָה, וַתְּלַמֵּד אֶת בָּנֶיהָ, בְּיִחוּד אֶת אַמְרֵי, לִדְאֹג לְנַפְשָׁם וְלִמְצֹא אֶת פַּרְנָסָתָם. חָרִיצוּת וּזְרִיזוּת וְהִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת לְאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְאֻשָּׁרוֹת אֲשֶׁר בַּכְּפָר. וְאוּלָם מַחֲלָה מִתְדַּבֶּקֶת הִפִּילָה אֶת הָאֵם עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וּלְעֶרֶב יוֹם הַמָּחֳרָת גַּם אֶת הָאָב, וּמִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים הוֹצִיאוּ מִתּוֹךְ הַבַּיִת הַקָּטָן שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים. אֶת הַתִּינוֹקוֹת הֵבִיאוּ אֶל בֵּית הַשָּׁכֵן מַתֵּהִיס הַפֶּחָמִי, וּדְבַר מוֹת הוֹרֵיהֶם נוֹדַע לָהֶם רַק בְּשָׁעָה שֶׁהִלְבִּישׁוּ אוֹתָם בִּגְדֵי חַג לְהַלְוָיַת הַמֵּתִים.

קְרוֹבִים לֹא הָיוּ לְיוֹזֶנְהַנְס וּלְאִשְׁתּוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְכָל זֹאת נִשְׁמַע בִּשְׁעַת הַהַלְוָיָה קוֹל בּוֹכִים וְקוֹל אֲנָשִׁים מְסַפְּרִים בִּשְׁבַח הַנִּפְטָרִים, וּזְקַן הַכְּפָר הוֹלִיךְ אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים בְּיָדָיו בְּלֶכְתָּם אַחֲרֵי הָאֲרוֹנוֹת. גַּם לִפְנֵי הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ עָמְדוּ הַיְלָדִים מַחֲרִישִׁים בְּלִי לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת, וְכִמְעַט הֶרְאוּ פָנִים שׂוֹחֲקוֹת, אִם כִּי הִרְבּוּ לִשְׁאֹל עַל אֲבִיהֶם וְאִמָּם, כִּי הָיוּ סְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן זְקַן הַכְּפָר, וְכָל רוֹאֵיהֶם הֵאִירוּ לָהֶם פָּנִים, וּבְקוּמָם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן נָתְנוּ לָהֶם רְקִיקִים מְכֹרָכִים בִּנְיָר לָקַחַת אִתָּם לְדַרְכָּם.

וְאוּלָם בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר לָקַח קְרַפֶּנְזַכֶּר, עַל פִּי פְקֻדַּת מוֹעֲצַת הָעֵדָה אֶת דָּמִי, וּמָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת אַמְרֵי אֶל בֵּיתָם, מֵאֲנוּ הַיְלָדִים לְהִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי וַיַּחְפְּצוּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה. אֶת דָּמִי פִּתּוּ וַיִּפָּת, אוּלָם אֶת אַמְרֵי הָיוּ מֻכְרָחִים לְהוֹלִיךְ בְּחָזְקָה, כִּי לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, וּמְשָׁרֵת זְקַן הַכְּפָר לָקַח אוֹתָהּ עַל זְרוֹעוֹתָיו לָשֵׂאת אוֹתָהּ אֶל בֵּית מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. אַמְרֵי אָמְנָם מָצְאָה שָׁמָּה אֶת מִטָּתָהּ הַמּוּבָאָה מִבֵּית הוֹרֶיהָ, אוּלָם סֵרְבָה לַעֲלוֹת עָלֶיהָ, עַד אֲשֶׁר עָיְפָה מֵרֹב בִּכְיָהּ וַתִּפֹּל עַל רִצְפַּת הַבַּיִת וַתֵּרָדֵם, וְאָז הִשְׁכִּיבוּהָ עַל הַמִּטָּה בְּעוֹד שִׂמְלוֹתֶיהָ עָלֶיהָ. גַּם דָּמִי, הַמּוּבָא אֶל בֵּית קְרַפֶּנְזַכֶּר, נָתַן בָּרִאשׁוֹנָה אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּצְעַק, אֲבָל מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק וַיִּישָׁן.

מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, אֲשֶׁר לָעֲזוּ עָלֶיהָ, הוֹכִיחָה עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא, עַד כַּמָּה מְסוּרָה הִיא לַיְתוֹמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתְנוּ עַל יָדָהּ לְגַדְּלָהּ. שָׁנִים רַבּוֹת לֹא נִמְצָא יֶלֶד בְּקִרְבָתָהּ, וְעַתָּה עָמְדָה לִפְנֵי מִטַּת אַמְרֵי הַיְשֵׁנָה וְקָרְאָה כִמְעַט בְּקוֹל: “הֶאָח, שְׁנַת יְלָדִים מְאֻשָּׁרָה! בְּעוֹד דִּמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ נִרְדְּמָה, בְּלִי לְהִתְהַפֵּךְ וְלָנוּעַ מִצַד אֶל צָד.”

הַזְּקֵנָה נֶאֶנְחָה קָשֶׁה.

מִמָּחֳרָת הַבֹּקֶר הָלְכָה אַמְרֵי אֶל אָחִיהָ וַתַּעֲזֹר לוֹ לִלְבּשׁ אֶת בְּגָדָיו וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ דִבְרֵי נִחוּמִים עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתוֹ; לוּא שָׁב אָבִינוּ, כִּי עַתָּה שִׁלֵּם לְקְרַפֶּנְזַכֶּר כִּגְמוּלוּ. אַחֲרֵי כֵן הָלְכוּ אֶל בֵּית אֲבִיהֶם, דָּפְקוּ בַדֶּלֶת וַיִּבְכּוּ רַב בֶּכִי, עַד אֲשֶׁר הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס הַיּוֹשֵׁב בְּקִרְבָתָם וַיּוֹלִיכֵם אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר. הוּא בִקֵּשׁ מֵאֵת הַמּוֹרֶה שֶׁיְּבָאֵר לַיְלָדִים כִּי אֲבוֹתֵיהֶם מֵתוּ, הוּא בְעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָאֵר לָהֶם זֹאת. הַמּוֹרֶה עָשָׂה כָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתּוֹ וּמְנוּחַת הַיְלָדִים שָׁבָה אֲלֵיהֶם. אוּלָם בְּצֵאתָם מִבֵּית־הַסֵּפֶר חָזְרוּ אֶל בֵּית הוֹרֵיהֶם וַיְּחַכּוּ שָׁמָּה רְעֵבִים, תּוֹעִים וּנְבוֹכִים, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לָקַחַת אוֹתָם מִשָּׁם.

בֵּית יוֹזֶנְהַנְס בָּא שֵׁנִית לְיַד הָאַפָּתֵּיקָאִי. כֶּסֶף הַתַּשְׁלוּמִים שֶׁשִּׁלֵּם הַנִּפְטָר עַל זֶה, יָרַד לְטִמְיוֹן, כִּי לְרַגְלֵי הַנְּדִידָה לְחוּץ לָאָרֶץ יָרַד מְחִיר הַבָּתִּים פְּלָאִים; בָּתִּים רַבִּים בַּכְּפָר עָמְדוּ רֵיקִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וְגַם בֵּית יוֹזֶנְהַנְס נִשְׁאַר שׁוֹמֵם וָרֵיק. כָּל הַמִטַּלְטְלִים נִמְכְּרוּ לְכָל הַמַּרְבֶּה בִּמְחִירָם וְהַכֶּסֶף הֻנַּח לְמִשְׁמֶרֶת בְּעַד הַיְלָדִים; אוּלָם כָּל זֶה לֹא הָיָה דֵי מִחְיָתָם וְסִפּוּקָם, הֵם הָיוּ יְתוֹמֵי הַקָּהָל וּלְפִיכָךְ מְסָרוּם אֶל הַמְּזִלִּים בִּמְחִיר כַּלְכָּלָתָם.

בְּאַחַד הַיָּמִים הוֹדִיעָה אַמְרֵי בְּצָהֳלָה לְאָחִיהָ, כִּי יוֹדַעַת הִיא אֵיפֹה שְׁעוֹן הַקּוּקִיאָה שֶׁלָּהֶם. הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס קָנָה אוֹתוֹ, וְעוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא עָמְדוּ הַיְלָדִים לִפְנֵי בֵית הַפֶּחָמִי בַּחוּץ וַיְחַכּוּ עַד אֲשֶׁר תִּקְרָא הַקּוּקִיָּה וַיִּצְהֲלוּ וַיִּצְחֲקוּ זֶה אֶל זוֹ.

וּמִדֵּי בֹקֶר בְּבֹקֶר הָלְכוּ הַיְלָדִים אֶל בֵּית הוֹרֵיהֶם, דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת וַיִּשְׂחֲקוּ וַיַּקְשִׁיבוּ רַב קָשֶׁב, כִּי שָׁמְעוּ קוֹל אֲשֶׁר לֹא הִסְכִּינוּ לִשְׁמֹעַ בִּתְקוּפַת הָעֵת הַהִיא, כִּי קָרְאָה הַקּוּקִיָּה אֲשֶׁר בְּבֵית הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס שְׁמוֹנֶה פְעָמִים.

– עָלֵינוּ לָלֶכֶת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, – קָרְאָה אַמְרֵי וַתֵּלֶךְ נֶחְפָּזָה עִם אָחִיהָ יַחַד דֶּרֶךְ הַגַּן אֶל הַכְּפָר. בִּהְיוֹתָם מֵאֲחוֹרֵי הַגֹּרֶן אֲשֶׁר לָאִכָּר רוֹדֶל קָרָא דָמִי: בְּבֵית הָאֶפִּטְרוֹפֵס שֶׁלִּי דָשׁוּ הַיּוֹם הַרְבֵּה מְאֹד. – וּבְדַבְּרוֹ רָמַז עַל הָעֳמָרִים הַנְּדוֹשִׁים, הַתְּלוּיִים כְּסִמָּנִים עַל שַׁעַר הַגֹּרֶן. אַמְרֵי הֵנִיעָה חֶרֶשׁ בְּרֹאשָׁהּ.

 

הַנֶּפֶשׁ הָרְחוֹקָה    🔗

הָאִכָּר רוֹדֶל, אֲשֶׁר בֵּיתוֹ עִם קוֹרוֹתָיו הַמְּשׁוּחִים בְּצֶבַע אָדֹם, וּפָסוּק מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ בְּצוּרַת לֵב גָּדוֹל רָשׁוּם עָלָיו, לֹא רָחוֹק מִבֵּית יוֹזֶנְהַנְס, קִבֵּל עָלָיו מִטַּעַם הָעֵדָה אֶת הָאֶפִּטְרוֹפְסוּת עַל הַיְתוֹמִים: הֵן יוֹזֶנְהַנְס עָבַד אֶצְלוֹ לְפָנִים. וְאוּלָם כָּל עֲבוֹדַת הָאֶפִּטְרוֹפְסוּת שֶׁלּוֹ, לֹא הָיְתָה אֶלָּא שֶׁשָּׁמַר בִּגְדֵי הַנִּפְטָר שֶׁלֹּא נִמְכָּרוּ, וּפְעָמִים כְּשֶׁהָיָה פוֹגֵשׁ בְּדַרְכּוֹ בְּאַחַד הַיְלָדִים הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתוֹ: “יָשָׁר אָתָּה”? וּבִבְלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה הָלַךְ לוֹ. וּבְכָל זֹאת הִתְגָּאוּ הַיְלָדִים גַּאֲוָה מְשֻׁנָּה, בְּהִוָּדַע לָהֶם כִּי רֹאשׁ הָאִכָּרִים הוּא אֶפִּטְרוֹפְסָם; דּוֹמִים הָיוּ בְעֵינֵי עַצְמָם כַּחֲשׁוּבִים מִכָּל יֶתֶר בְּנֵי גִילָם, וְכִמְעַט לִבְנֵי נְדִיבִים נֶחְשְׁבוּ בְעֵינֵיהֶם. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ עוֹמְדִים אֵצֶל בֵּית־הָאִכָּר רוֹדֶל וְצוֹפִים לְשָׁם כְּמִשְׁתּוֹקְקִים לְאֵיזֶה דָבָר, בְּלִי לָדַעַת מָה, וּבִשְׁעַת חֲרִישַׁת הָאֲדָמָה וְשִׂדּוּדָה עַל יַד הָאָסָם הָיוּ יוֹשְׁבִים וְקוֹרְאִים תָמִיד אֶת הַכָּתוּב אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, הֵן הַבַּיִת הוּא הָאֶחָד מִכָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהֶם הַבָּא אִתָּם בִּדְבָרִים.

בָּאֶחָד בַּשָּׁנָה לִפְנֵי חַג “כָּל־הַנְּשָׁמוֹת” וְהַיְלָדִים שִׂחֲקוּ כְדַרְכָּם לִפְנֵי בֵית הוֹרֵיהֶם – וַתָּבֹא הָאִכָּרָה לַנְדְפְרִיד, מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיָהּ סוֹכֵךְ גָּדוֹל אָדֹם וְסֵפֶר תְּפִלָּה עָשׂוּי עוֹר שָׁחוֹר בְּיָדָהּ. הִיא בָאָה לִפְקֹד אֶת מְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, הֵן כְּבָר הוֹלִיךְ הָעֶבֶד אֶת כָּל כְּלֵי הַבַּיִת בַּעֲגָלָה רְתוּמָה לְאַרְבָּעָה סוּסִים אֶל הַכְּפָר, וּמָחָר בַּבֹּקֶר תִּסַּע עִם בַּעֲלָהּ וּשְׁלֹשֶת בָּנֶיהָ אֶל אֲחֻזָּתָם הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר קָנוּ לָהֶם בְּאַלְגּוֹי הָרְחוֹקָה. עוֹד מֵרָחוֹק הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַיְלָדִים, כִּי “סִמָּן טוֹב” הִיא פְגִישַׁת תִּינוֹקוֹת, אוּלָם הֵם לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת דָּבָר, כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ הָעֲגוּמִים. וּבְגִשְׁתָּהּ אֲלֵיהֶם קָרָאָה: “בְּרוּכִים אַתֶּם לַאדוֹנָי, יְלָדִים! מַה לָכֶם פֹּה? וּלְמִי אַתֶּם?”

– בְּנֵי יוֹזֶנְהַנְס אֲנָחְנוּ, – עָנְתָה אַמְרֵי בְּהַרְאוֹתָהּ עַל הַבָּיִת.

הָהּ, יְלָדִים מִסְכֵּנִים! – קָרְאָה הָאִכָּרָה וַתִּסְפֹּק כַּף אֶל כָּף. אוֹתָךְ, רִיבָה חֲבִיבָה, הֵן רָאוּי הָיָה לִי לְהַכִּיר, כִּי כְתֹאַר פָּנַיִךְ פְּנֵי אִמֵּךְ בַּיָּמִים אֲשֶׁר לָמַדְנוּ יַחַד בְּבֵית־הַסֵּפֶר. חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת וְנֶאֱמָנוֹת הָיִינוּ, וַאֲבִיכֶם הֵן עָבַד אֵצֶל הָאִכָּר רוֹדֶל קְרוֹבִי. יוֹדַעַת אֲנִי אֶת כָּל אֲשֶׁר אִתְּכֶם. אוּלָם הַגִּידִי נָא, אַמְרֵי, מַדּוּעַ אֵין נְעָלִים לְרַגְלָיִךְ? הֵן תִּצְטַנְנִי וְתִפְּלִי לְמִשְׁכָּב אִם תֵּלְכִי יְחֵפַת־רֶגֶל בִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ. אִמְרִי אֶל מָרַן, כִּי הָאִכָּרָה לַנְדְפְרִיד מֵהוֹכְדוֹרְף פָּקְדָה לֵאמֹר לָהּ, כִּי לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה לָתֵת לָךְ לָרוּץ בַּחוּץ. אוּלָם לֹא, אַל תַּגִּידִי לָהּ דָּבָר, אֲנִי אַגִּיד לָהּ. אֲבָל עָלַיִךְ, אַמְרֵי, לִגְדֹּל וְלֶחְכַּם וְלָשִׂים עֵינַיִךְ עַל דַּרְכֵּךְ. זִכְרִי נָא, לוּ יָדְעָה אִמֵּךְ כִּי יְחֵפָה אַתְּ בִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ וְרָצָה אַתְּ הֵנָּה וָהֵנָּה.

אַמְרֵי הִבִּיטָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת אֶל הָאִכָּרָה, כְּאִלּוּ חָפְצָה לֵאמֹר: “הַאֻמְנָם אֵין אִמֵּנוּ יוֹדַעַת דָּבָר מִזֶּה?” וְהָאִכָּרָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר: הָהּ, כִּי לֹא תוּכְלוּ לָדַעַת מַה טוֹבִים הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם; וְעַל כֵּן הַזְּקֵנִים יֹאמְרוּ לָכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. זִכְרוּ, כִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת תִּגְמְלוּ לַאֲבוֹתֵיכֶם, בְּשָׁמְעָם בַּמְּרוֹמִים אֶת קוֹל בְּנֵי הָאָדָם עַל הָאֲדָמָה אוֹמְרִים: בְּנֵי יוֹזֶנְהַנְס סֵמֶל הַטּוֹב הֵם, בְּרוּכִים הוֹרֵיהֶם הַיְשָׁרִים אֲשֶׁר הוֹלִידוּ אוֹתָם.

וְדִמְעוֹת חִפָּזוֹן נָזְלוּ עַל לֶחְיֵי הָאִכָּרָה בְדַבְּרָהּ. עָגְמַת נַפְשָׁהּ אֲשֶׁר גָּבְרָה עָלֶיהָ גַּם מִטַּעַם אַחֵר פָּרְצָה הַפַּעַם וְצָרָתָהּ וְצָרַת אַחֵרִים הִתְחַבָּרוּ. הִיא שָׂמָה אֶת יָדָהּ עַל רֹאשׁ הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר לְמַרְאֵה דִמְעוֹת הָאִשָּׁה פָּרְצָה גַם הִיא בַּבֶּכִי, כְּאִלּוּ הִרְגִּישָׁה, כִּי נֶפֶשׁ עֲדִינָה הִתְקָרְבָה אֵלֶיהָ, וְשֶׁמֶץ דָּבָר יְגֻנַּב אֵלֶיהָ, כִּי אָמְנָם אָבֹד אָבְדוּ לָהּ הוֹרֶיהָ וְלֹא תָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹתָם עַד עוֹלָם.

פִּתְאֹם הֵאִירוּ פְנֵי הָאִשָּׁה וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ הַנּוֹצְצוֹת מִדִּמְעָה אֶל הַשָּׁמַיִם וַתִּקְרָא: “אֵל אֱלֹהִים רַחוּם וְחַנּוּן, אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שָׁלַחְתָּ לִי אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת”, אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָה אֶל הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: "שִׁמְעִי נָא, אָנֹכִי אֶקַּחֵךְ אֶל בֵּיתִי, תַּחַת לִזְבֶּט בִּתִּי אֲשֶׁר מֵתָה עָלַי בְּגִילֵךְ. הַגִּידִי נָא, הֲתֵלְכִי עִמִּי לְאַלְגּוֹי לָשֶׁבֶת בְּבֵיתִי.

– אֵלֵךְ! – קָרְאָה אַמְרֵי בֶּטַח.

–פִּתְאֹם חָשָׁה אַמְרֵי כִּי יָד אוֹחֶזֶת בְּעָרְפָּה וּמַכָּה אוֹתָהּ.

–אַל תֵּלְכִי אַחֲרֶיהָ, – קָרָא דָמִי, אֲשֶׁר אָחַז בָּהּ וַיְחַבְּקֶנָּה וְכָל אֵבָרָיו רָעָדוּ.

–הַחֲרִישָׁה, – הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ אַמְרֵי, – הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה תִקַּח גַּם אוֹתְךָ אִתָּהּ. הַאֵין זֹאת, גַּם דָּמִי יֵלֵךְ אִתָּנוּ?

– לֹא, יַלְדָּתִי, בָּנִים זְכָרִים יֶשׁ לִי רָב.

– אִם כֵּן אֶשָּׁאֵר גַּם אָנֹכִי פֹה, – קָרְאָה אַמְרֵי וַתֹּאחַז בְּיַד אָחִיהָ.

יֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאחַז אֶת הָאָדָם חַלְחָלָה אֲשֶׁר קֹר וָחֹם נִפְגְּשׁוּ בָהּ, כִּי יִשְׂמַח בְּדָבָר וְגַם יֶחֱרַד מִפָּנָיו. רֶגֶשׁ כָּזֶה תָּקַף גַּם אֶת הָאִשָּׁה הַזָּרָה, בְּהַבִּיטָהּ אֶל אַמְרֵי בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת קוֹרַת רוּחַ. כַּאֲשֶׁר גָּבְרוּ בְּקִרְבָּהּ רִגְשׁוֹתֶיהָ הַטְּהוֹרִים וְרַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ עַל הַיְתוֹמָה הָעֲזוּבָה הָיְתָה נְכוֹנָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֲשֶׁר אֶת עֶרְכּוֹ הָרַב וְתוֹצְאוֹתָיו הַקָּשׁוֹת טֶרֶם תֵּדַע, וְטֶרֶם תַּחֲשֹׁב מַה יַעֲנֶה בַּעֲלָהּ עַל מִפְעָלָהּ זֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּטֶרֶם תִּשְׁאַל אֶת פִּיו. וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר סֵרְבָה הַנַּעֲרָה לָלֶכֶת אִתָּהּ, נִתְפַּכְּחָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת, וַתְּמַהֵר לְהַסְכִּים אֶל אַמְרֵי וְאֶל סֵרוּבָהּ. הִיא מִלְּאָה אֶת סִפּוּק נַפְשָׁהּ בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ הַטּוֹבָה, וְכַאֲשֶׁר קָמוּ עַתָּה מִכְשׁוֹלִים הָיְתָה שְׂבֵעַת רָצוֹן כִּי בָטֵל הַדָּבָר, מִבְּלִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה הִיא הַחוֹזֶרֶת מִדְּבָרֶיהָ.

– עֲשִׂי כְחֶפְצֵךְ, – אָמְרָה הָאִכָּרָה – אֵינִי רוֹצָה לְפַתּוֹתֵךְ. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יוֹתֵר טוֹב, כִּי אֶקָּחֵךְ אֶל בֵּיתִי אַחֲרֵי גָדְלֵךְ. טוֹב לָאָדָם כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו, אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל עַל נְקַלָּה; כָּל אֵלֶּה שֶׁגָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לְאַנְשֵׁי שֵׁם שָׂבְעוּ עָמָל וּתְלָאָה בִימֵי עֲלוּמֵיהֶם. הֱיִי לְבַת־חָיִל. אוּלָם זִכְרִי וְאַל תִּשְׁכְּחִי, כִּי אִם תַּעֲשִׂי אֶת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר אָז תִּמְצְאִי מַחֲסֶה בְּבֵיתִי, לְמַעַן אֲבוֹתַיִךְ, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יַאֲרִיךְ אֲדֹנָי אֶת שְׁנוֹתַי עַל הָאָרֶץ. זִכְרִי כִי לֹא עֲזוּבָה אַתְּ, וּבִימֵי רָעָה זָכֹר תִּזְכְּרִי אֶת אִכָּרַת הָלֶנְדְפְרִיד מִצּוּרְסְמַרְסְהוֹפֶן אֲשֶׁר בְּאַלְגּוֹי. וְעוֹד גַּם זֹאת, אַל תַּגִּידִי בַּכְּפָר כִּי חָפַצְתִּי לְקַחְתֵּךְ אִתִּי, פֶּן יַקְפִּידוּ עָלַיִךְ כִּי מֵאַנְתְּ לָלֶכֶת עִמָּדִי. חַכִּי נָא, כִּי אֶחְפֹּץ לָתֵת לָךְ דָּבָר לְבַעֲבוּר תִּזְכְּרִינִי. וּבְדַבְּרָהּ בִּקְּשָׁה בְּכִיסֵי שִׂמְלָתָהּ וַתְּחַפֵּשׂ, אַךְ פִּתְאֹם שָׂמָה אֶת יָדָהּ עַל צַוָּארָהּ וַתִּקְרָא: “קְחִי נָא אֶת זֶה”. הִיא נָשְׁמָה בְּהֶבֶל פִּיהָ פְּעָמִים מִסְפָּר עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקְּפוּאוֹת לְחַמְמָן, וַתָּסַר מֵעַל צַוָּארָהּ תִּקְוַת חוּט תְּכֵלֶת בַּעֲלַת חָמֵשׁ שׁוּרוֹת, שֶׁבָּהּ תָּלוּי שֶׁקֶל שְׁוֶדִי, וַתָּשֶׂם אֶת הָעֲנָק הַזֶּה עַל צַוַּאר הַנַּעֲרָה וַתִּשָּׁקֶהָ. אַמְרֵי הִבִּיטָה כִנְסוּכַת קֶסֶם אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה אִתָּהּ. – בַּעַדְךָ אֵין לִי לְדַאֲבוֹן לִבִּי דָבָר, – קָרְאָה הָאִכָּרָה אֶל דָּמִי, שֶׁשָּׁבַר זְמוֹרַת עֵץ אֲשֶׁר הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ לִשְׁבָרִים קְטַנִּים, – אוּלָם אֲנִי אֶשְׁלַח לְךָ מִכְנְסֵי עוֹר אֲשֶׁר לְיוֹהַנֶּס בְּנִי, טוֹבִים וַחֲזָקִים הֵם עוֹד לְמַדָּי, וְיָכֹל תּוּכַל לְלָבְשָׁם כַּאֲשֶׁר תִּגְדָּל. עַתָּה קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת בִּרְכָתִי: יִשְׁמָרְכֶם אֲדֹנָי מִכָּל רָע, יַלְדֵי חֶמֶד. אִם אוּכַל עוֹד אָבֹא, אַמְרֵי, אֵלָיִךְ. בְּכָל אֹפֶן שִׁלְחִי אֵלַי אַחֲרֵי גְמַר הַתְּפִלָּה אֶת מָרַן. הֱיוּ טוֹבִים וִישָׁרִים וְהִתְפַּלְּלוּ בְעַד אֲבוֹתֵיכֶם, נִשְׁמָתָם עֵדֶן, וְאַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ עֵינַיִם בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הַפְּקוּחוֹת עֲלֵיכֶם לְטוֹבָה.

הָאִכָּרָה, אֲשֶׁר לְבַעֲבוּר תְּמַהֵר בְּלֶכְתָּהּ קִפְּלָה אֶת כַּנְפוֹת שִׂמְלָתָהּ לְמָעְלָה, חָזְרָה וְהוֹרִידָה אוֹתָן, בִּכְנִיסָתָהּ אֶל הַכְּפָר, וַתֵּלֶךְ בִּצְעָדִים נֶחְפָּזִים אֶל הַכְּפָר וְאֶת פָּנֶיהָ לֹא הֵסַבָּה עוֹד אֶל אֲחוֹרֶיהָ.

אַמְרֵי תָּפְשָׂה בְּצַוָּארָהּ, כָּפְפָה רֹאשָׁהּ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מַטְבֵּעַת הַזִּכָּרוֹן, וְלֹא יָכֹלָה. דָּמִי לָעַס אֶת שֵׁבֶר הַזְּמוֹרָה הָאַחֲרוֹן וּבְהִתְבּוֹנֵן אַמְרֵי אֵלָיו וַתֵּרֶא כִּי דְמָעוֹת נוֹצְצוֹת בְּעֵינָיו קָרָאָה:

– עוֹד תִּרְאֶה, כִּי תְקַבֵּל אֶת הַמִּכְנָסַיִם הַיּוֹתֵר יָפוֹת שֶׁבְּכָל הַכְּפָר.

– וַאֲנִי לֹא אֶקָּחֵן, – קָרָא דָמִי וַיָּרָק פִּסַּת עֵץ מִתּוֹךְ פִּיו.

– אָנֹכִי אֹמַר לָהּ כִּי גַם סַכִּין תִּקֶּן לְךָ, אֲנִי אֶשְׁהֶה כָל הַיּוֹם בַּבַּיִת, הֵן בֹּא תָבֹא עוֹד אֵלֵינוּ.

– כֵּן, אִם רַק תָּבֹא! – עָנָה דָמִי מִבְּלִי דַעַת בְּעַצְמוֹ אֶת אֲשֶׁר יְדַבֵּר; וְרַק הַכַּעַס וְהָעֶלְבּוֹן שָׂמוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְפִיו.

נִשְׁמַע קוֹל הַפַּעֲמוֹן הָרִאשׁוֹן, הַיְלָדִים מִהֲרוּ לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר. אַמְרֵי מָסְרָה אֶת עֶדְיָהּ הֶחָדָשׁ לְמָרַן וַתְּסַפֵּר לָהּ בְּמִלִּים קְצָרוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּמָרַן אָמָרָה:

– הֲלֹא יַלְדָּה מְאֻשֶּׁרֶת אָתְּ! אֲנִי אַפְקִידֵהוּ וְהָיָה לָךְ לְמִשְׁמָרֶת. עַכְשָׁו מַהֲרוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה.

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הִבִּיטוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים אֶל אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד מִבְּלִי לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה עַיִן, וּבְצֵאת הַמִּתְפַּלְּלִים חִכּוּ לָהּ עַל יַד הַדָּלֶת, אוּלָם אֲנָשִׁים רַבִּים סָבְבוּ אֶת הָאִכָּרָה הַכְּבוּדָה וַיַּקִּיפוּהָ בִשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת, עַד כִּי נֶאֶלְצָה לְהִסְתּוֹבֵב מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם בְּעִגּוּלָהּ וְלַעֲנוֹת פַּעַם לָזֶה וּפַעַם לָזֶה, וְלֹא שָׁעֲתָה אֶל מַבַּט עֵינֵי הַיְלָדִים וְאֶל קִידוֹתֵיהֶם.

אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד הֶחֱזִיקָה בְיָדָהּ אֶת יַד רוֹזֶל בַּת רוֹדֶל הַצְּעִירָה, הַגְּדוֹלָה מֵאַמְרֵי בְשָׁנָה אַחַת, וְרוֹזֶל דּוֹחֶקֶת מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם מִלְּפָנֶיהָ אֶת כָּל הַנִּלְחָצִים אֶל הָאִכָּרָה וַאֲשֶׁר אָמְרוּ לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמָהּ. אוֹ אוּלַי שָׂמָה הָאִכָּרָה הַכְּבוּדָה לִבָּהּ אֶל אַמְרֵי רַק מִחוּץ לַכְּפָר, אֲבָל בֵּין הַבְּרִיֹּות לֹא הִכִּירָה אוֹתָהּ עוֹד? הֲרַק בְּנֵי הָעֲשִׁירִים וּבְנֵי הַקְּרוֹבִים הָיוּ חֲשׁוּבִים בְּעֵינֶיהָ? אַמְרֵי נִבְהֲלָה כַאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ הֵד מַחְשָׁבוֹתֶיהָ, כִּי דָמִי מִלֵּל בִּשְׂפָתָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר נִסְחֲפָה יַחַד עִם אָחִיהָ לְמֶרְחָק רַב לְמַדַּי מִקְּהַל הָעוֹטְרִים אֶל אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, הִתְאַמְּצָה לְגָרֵשׁ מִלִּבָּהּ וּמִלֵּב אָחִיהָ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנּוּגוֹת הָאֵלֶּה. לְסוֹף נֶעֶלְמָה אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד בְּבֵית הָאִכָּר רוֹדֶל, וְהַיְלָדִים שָׁבוּ דוּמָם. פִּתְאֹם קָרָא דָמִי:

– אִם תָּבֹא אֵלַיִךְ, תֹּאמְרִי לָהּ, כִּי תֵלֵךְ גַּם אֶל קְרַפֶּנְזַכֶּר וְתַגִּיד אֵלָיו, כִּי יָשִׂים עֵינָיו עָלַי לְטוֹבָה.

אַמְרֵי הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ, הַיְלָדִים נִפְרְדוּ וַיֵּלְכוּ כָל אֶחָד אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר מָצָא שָׁם מָעוֹן וּמַחֲסֶה.

הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר הִקְדִּיר בַּבֹּקֶר אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָיָה עַתָּה לְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף נִתָּךְ אָרְצָה.

הַסּוֹכֵךְ הַגָּדוֹל הָאָדֹם נָע, פָּרוּשׂ בְיַד אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, הֵנָּה וָהֵנָּה בַּכְּפָר וְכִמְעַט לֹא נִרְאֲתָה הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר תַּחְתָּיו. מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא מָצְאָה אֶת הָאִכָּרָה לַנְדְפְרִיד וּבְשׁוּבָהּ אֶל בֵּיתָהּ אָמָרָה: "יָכֹל תּוּכַל גַּם לָבֹא אֵלַי, אָנֹכִי אֵינֶנִּי דוֹרֶשֶׁת מִיָּדָהּ מְאוּמָה.

– שְׁנֵי הַיְלָדִים יָצְאוּ אֶל בֵּית הוֹרֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ שְׁחוֹחִים וּמְכֻוָּצִים עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת וְאֵין דּוֹבֵר דָּבָר. וְשׁוּב יְגֻנַּב אֲלֵיהֶם הָרַעְיוֹן, כִּי אָמְנָם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד הוֹרֵיהֶם אֲלֵיהֶם. וְדָמִי בִּקֵּשׁ לִמְנוֹת אֶת מִסְפַּר טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹטְפוֹת מִן הַמַּעֲזִיבָה, אֲבָל לֹא הִסְפִּיק לִמְנוֹתָן וַיָּקֶל לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְקָרְאוֹ בְּבַת אֶחָת: אֶלֶף אַלְפֵי רִבֹּא רְבָבוֹת!

– בְּשׁוּבָהּ אֶל בֵּיתָהּ עָלֶיהָ לַעֲבֹר בָּזֶה, – קָרְאָה אַמְרֵי, – וְאָז נִקְרָא אוֹתָהּ בִּשְׁמָהּ; גַּם אַתָּה תִקְרָא אִתִּי יַחַד בְּקוֹל רָם, וּנְדַבֵּר אֵלֶיהָ גַם עַל אֹדוֹת כָּל יֶתֶר הַדְּבָרִים. – אָמְרָה אַמְרֵי אֶל אָחִיהָ הַיּוֹשֵׁב אִתָּהּ וּמְחַכֶּה לִקְרַאת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד.

קוֹל שְׁרִיקַת שׁוֹט נִשְׁמַע בַּכְּפָר וְאַחֲרָיו שַׁעֲטַת סוּסִים בָּאֲדָמָה הַתְּחוּחָה, וַעֲגָלָה מְרַקֵּדָה הִתְגַּלְגְּלָה וָבָאָה.

– עוֹד תִּרְאִי כִּי אַבָּא וְאִמָּא יָבֹאוּ בְמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה וְיִקָּחוּנוּ עִמָּהֶם, – קָרָא דָמִי.

אַמְרֵי הִסְתַּכְּלָה נוּגָה בִּפְנֵי אָחִיהָ וַתֹּאמַר: – אַל תַּרְבֶּה לַהֲגוֹת הָבֶל. – וְכַאֲשֶׁר הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ, הָיְתָה הָעֲגָלָה קְרוֹבָה אֲלֵיהֶם מְאֹד, אֶחָד רָמַז מִתּוֹכָהּ מִתַּחַת סוֹכֵךְ אָדֹם וְאַחֲרֵי כֵן הִתְנוֹעֲעָה הָלְאָה, וְרַק שְׁפִּיץ, כַּלְבּוֹ שֶׁל הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, רָץ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וַיִּבַּח אַחֲרֶיהָ, כְּאִלּוּ בִקֵּשׁ לַעֲצֹר אוֹתָהּ בְּשִׁנָּיו; אוּלָם בְּבֹאוֹ אֶל הָאֲגָם שָׁב אֶל עֲקֵבָיו, נָבַח שׁוּב לִפְנֵי פֶתַח הַבַּיִת וַיִּתְחַמֵּק אֶל תּוֹךְ הַבָּיִת.

– הֵידָד! נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה! – קָרָא דָמִי כִמְנַצֵּחַ; הֲלֹא זֹאת הָיְתָה אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד. הַאִם לֹא רָאִית אֶת סוּסוֹ שֶׁל הָאִכָּר רוֹדֶל הַשָּׁחוֹר? הֵם הוֹלִיכוּ אוֹתָהּ מִזֶּה וָהָלְאָה. אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת מִכְנְסֵי הָעוֹר שֶׁלִּי! – צָעַק דָמִי אַחֲרֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ, אִם כִּי כְבָר נֶעֶלְמָה הָעֲגָלָה בַבִּקְעָה וַתְּטַפֵּס אַחֲרֵי כֵן עַל גִּבְעַת הָלְדֶּרְוַזֶּן הַקְּטַנָּה.

הַיְלָדִים שָׁבוּ מַחֲרִישִׁים אֶל הַכְּפָר.

מִי יוֹדֵעַ אֶת הַשָּׁרָשִׁים אֲשֶׁר יַךְ הַמְּאֹרַע הַזֶּה בַלֵּב, וּמַה פִּרְיוֹ!

הַפַּעַם, רֶגֶשׁ אַחֵר יְכַסֶּה אֶת הַגַּרְעִין הַטָּמוּן בְּחֵיק הֶעָתִיד, רֶגֶשׁ שֶׁל מַפַּח נָפֶשׁ.

 

עַל הָעֵץ אֲשֶׁר עַל יַד בֵּית־הַהוֹרִים    🔗

בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי חַג “כָּל הַנְּשָׁמוֹת” אָמְרָה מָרַן אֶל הַיְלָדִים.

– עַתָּה לְכוּ וְלִקְטוּ לָכֶם עֻזְרָדִים הַרְבֵּה, כִּי דְרוּשִׁים הֵם לָנוּ מָחָר אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת.

– אָנֹכִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הֵם נִמְצָאִים, אָנֹכִי אֲלַקְּטֵם, – קָרָא דָמִי בְשִׂמְחָה וַיָּרָץ אֶל הַכְּפָר, עַד כִּי לֹא עָצְרָה אַמְרֵי כֹחַ לְהַשִּׂיגוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל בֵּית הוֹרֵיהֶם, טִפֵּס וְעָלָה עַל הָעֵץ וַיִּתְקַלֵּס בָּהּ בְּאַמְרֵי הַמְפַגֶּרֶת בְּלֶכְתָּהּ בְּגָאוֹן, בְּאָמְרוֹ כִי תַעֲלֶה גַם הִיא עַל הָעֵץ; כִּי יָדַע אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן, וַיִּקְטֹף אֶת הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל תּוֹךְ סִנַּר אֲחוֹתוֹ. הִיא בִקְּשָׁה אוֹתוֹ כִּי יוֹאִיל לְקָטְפָם עַד גִּבְעוֹלֵיהֶם, כִּי רוֹצָה הִיא לִקְלֹעַ מֵהֶם זֵר. וַיֹּאמַר: “כָּזֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה!” וּבְכָל זֹאת לֹא נָפַל גַּרְגַּר בְּלִי גִבְעוֹל.

– שִׁמְעִי נָא אֵיךְ הָאַנְקוֹרִים מְחָרְפִים! – קָרָה¹ דָמִי מֵעַל הָעֵץ, – כּוֹעֲסִים הֵם עַל עָשְׁקִי אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם. וּכְכַלּוֹתֹו לִקְטֹף אֶת כָּל הַגַּרְגְּרִים עַד תֻּמָּם, קָרָא אֶל אֲחוֹתוֹ: אָנֹכִי לֹא אֵרֵד עוֹד מֵעַל הָעֵץ, פֹּה אֵשֵׁב גַּם יוֹמָם גַּם לָיְלָה, עַד אֲשֶׁר אֶפֹּל אַרְצָה מֵת, וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לָבֹא אֵלַיִךְ, בִּלְתִּי אִם תַּעֲשִׂי אֶת בַּקָּשָׁתִי.

– וּמַה הִיא בַקָּשָׁתֶךָ.

– כִּי לֹא תָשִׂימִי עַל צַוָּארֵךְ אֶת הָעֲנָק אֲשֶׁר קִבַּלְתְּ מִידֵי אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד כָּל זְמָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה זֹאת; הֲתַבְטִיחִי לִי?

– לֹא!

– אִם כֵּן לֹא אֵרֵד אֵלַיִךְ עוֹד!

– עֲשֵׂה כְחֶפְצֶךָ! – קָרְאָה אַמְרֵי וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ וְהָעֻזְרָדִים בְּיָדֶיהָ, אֲבָל הִיא לֹא הִרְחִיקָה לָלֶכֶת, כִּי אִם יָשְׁבָה לָהּ לֹא הַרְחֵק מֵאָחִיהָ מֵאֲחוֹרֵי קֻפַּת עֵצִים וַתִּקְלַע לָהּ זֵר וּמִדֵּי פַעַם בְּפַעַם נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ אֶל אָחִיהָ, לִרְאוֹת אִם יִקְרַב אֵלֶיהָ. הִיא שָׂמָה אֶת הַזֵּר עַל רֹאשָׁהּ, וּפִתְאֹם תְּקָפָה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַל אֹדוֹת דָמִי וַתָּרָץ אֵלָיו. וְדָמִי רוֹכֵב עַל עָנָף וְהוּא נִשְׁעָן עַל גֶּזַע הָעֵץ וּזְרוֹעוֹתָיו שְׁלוּבוֹת.

– רֵד נָא, הִנְנִי מַבְטִיחֲךָ² לְמַלְּאוֹת אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ! – קָרְאָה אַמְרֵי,וּבִין רֶגַע עָמַד דָּמִי עַל יַד אֲחוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ.

בְּבוֹאָם הַבַּיְתָה גָעֲרָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בַנַּעֲרָה הַפְּתַיָּה עַל אֲשֶׁר קָלְעָה לָהּ זֵר מֵהָעֻזְרָדִים הַדְּרוּשִׁים לְהַנִּיחַ עַל קִבְרֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַתִּקְרַע נֶחְפָּזָה אֶת הַזֵּר בְּלַחֲשָׁהּ אֵילוּ מִלִּים בִּלְתִּי מוּבָנוֹת; אַחֲרֵי כֵן לָקְחָה אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים וַתֹּאחַז אוֹתָם בִּידֵיהֶם וַתּוֹלִיכֵם אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת. בְּהַגִּיעָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שְׁנֵי גַלֵּי עָפָר נֶעֶרְמוּ שָׁמָּה קָרָאָה:

– הִנֵּה פֹה אֲבוֹתֵיכֶם! – הַיְלָדִים הִבִּיטוּ מִשְׁתּוֹמְמִים זֶה אֶל זוֹ. מָרַן עָשְׂתָה בַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ חָרִיץ בִּתְמוּנַת שֶׁתִי וָעֵרֶב עַל הַקְּבָרִים וַתִּרְמֹז לַיְלָדִים לָשִׂים אֶת הָעֻזְרָדִים בֶּחָרִיץ הַזֶּה. דָּמִי הִזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתוֹ וַיִּתְגָּאֶה עַל אֲחוֹתוֹ כִמְנַצֵּחַ, כִּי הִקְדִּים לְכַלּוֹת אֶת עֲבוֹדַת הַשֶּׁתִי וָעֵרֶב הָאָדֹם בְּטֶרֶם תְּכַלֶּה אֲחוֹתוֹ. אַמְרֵי הִבִּיטָה אֵלָיו מִתְפַּלְּאָה וְלֹא הִגִּידָה דָבָר, וְרַק בֶּאֱמֹר דָּמִי: “זֶה יְשַׂמַּח לֵב אָבִינוּ,” הִכְּתָה אוֹתוֹ מֵאֲחוֹרָיו וַתִּקְרָא: “דֹּם!” דָּמִי הִשְׁמִיעַ קוֹל בּוֹכִים, אוּלַי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָרָה לוֹ בֶאֱמֶת; אָז קָרְאָה אַמְרֵי בְּקוֹל רָם: – סְלַח נָא לִי, אָחִי, בְּשֵׁם אֲדֹנָי, מְחַל נָא לִי עַל עֲשׂוֹתִי זֹאת. נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ כִּי אַךְ טוֹב וָחֶסֶד אֶעֱשֶׂה אִתְּךָ כָּל יְמֵי חַיָּי, כְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדִי, וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי אֶתֵּן לָךְ; הַגִּידָה נָא דָמִי, הֵן לֹא הִכְאַבְתִּי לָךְ? יָכֹל תּוּכַל לִבְטֹחַ בִּי, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד. הָהּ, אִמָּא, הָהּ אַבָּא! תָּמִיד אֶהְיֶה נַעֲרָה טוֹבָה וִישָׁרָה, נִשְׁבַּעְתִּי לָכֶם; הָהּ אִמָּא, הָהּ אַבָּא! – יוֹתֵר לֹא עָצְרָה כֹחַ לְדַבֵּר, אוּלָם קוֹל בּוֹכִים לֹא הֵרִימָה וְרַק חָזֶהָ הִתְרוֹמֵם לְעֵינֵי הָרוֹאִים מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם בְּהִתְיַפְּחָהּ, וְרַק בְּשָׁעָה שֶׁבָּכְתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בְקוֹל רָם נִשְׁמַע גַּם קוֹל בְּכִי אַמְרֵי.

הַיְלָדִים שָׁבוּ לְבֵיתָם, וְכַאֲשֶׁר בֵּרַךְ דָּמִי אֶת אַמְרֵי בְּשָׁלוֹם, לָחֲשָׁה לוֹ בְאָזְנוֹ: “עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה”; וּבִדְבָרֶיהָ הָיְתָה מֵעֵין שִׂמְחָה שֶׁל יַלְדוּת, אֵיזוֹ גֵאוּת יְלָדִים הַמִּתְפָּאֲרִים כִּי יוֹדְעִים גַּם הֵם דָּבָר, וְעִם כָּל זֶה עָלְתָה בְלֵב הַנַּעֲרָה הַזֹּאת מֵעֵין אוֹתָהּ הַהַכָּרָה, כִּי נִתַּק לְעוֹלָם הַקֶּשֶׁר הַמְחַבְּרָהּ אֶל הַחַיִּים, הַכָּרָה הָעוֹלָה בְמַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל יְתוֹמִים עֲזוּבִים.

אִם סָגַר הַמָּוֶת אֶת הַשְּׂפָתַיִם אֲשֶׁר בְּשֵׁם “בְּנִי” קְרָאוּךָ וְיָדַעְתָּ כִּי עָלְתָה לַמְּרוֹמִים נִשְׁמַת חַיִּים אֲשֶׁר לֹא תָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.

וּבַלַּיְלָה בְשָׁעָה שֶׁעָמְדָה עוֹד מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֵצֶל מִטַּת אַמְרֵי, – קָרְאָה הַנַּעֲרָה: נִדְמֶה לִי, כִּי נוֹפֶלֶת אָנֹכִי מַטָּה מָטָּה, הַחֲזִיקִי נָא בְיָדִי לְבַל אֶפֹּלָה. – וַתֹּאחַז בְּיָדָהּ בְּחָזְקָה וַתְּנַמְנֵם; אוּלָם בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר אָמְרָה מָרַן לְהַשְׁמִיט אֶת יָדָהּ חָזְרָה הַמְנַמְנֶמֶת לֶאֱחֹז בָּהּ. מָרַן הֵבִינָה פֵּשֶׁר דְּבַר הַנְּפִילָה הַזֹּאת; זֹאת הַהַכָּרָה עַל מוֹת הוֹרִים אֲשֶׁר נִדְמֶה כְאִלּוּ מְרַחֶפֶת הִיא תוֹךְ זְרִיקַת נְפִילָה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאַיִן וּלְאָן. רַק כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְעָזְבָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר שִׁנְּנָה וְחָזְרָה וְשִׁנְּנָה פְעָמִים אֵין סְפוֹרוֹת אֶת תְּפִלַּת “אָבִינוּ אַתָּה” הַשְּׁגוּרָה עַל לְשׁוֹנָהּ.

עַקְשָׁנוּת קָשָׁה שָׁכְנָה עַל פְּנֵי הַנַּעֲרָה הַנִּרְדָּמָה. אֶת יָדָהּ הָאַחַת שָׂמָה עַל לִבָּהּ, וּמָרַן הַשְּׁחוֹרָה הֵסִירָה בַלָּאט אֶת הַיָּד וַתֹּאמַר חֶרֶשׁ:

“מִי יִתֵּן וְהָיְתָה תָמִיד עַיִן פְּקוּחָה עָלַיִךְ וְיָד פְּשׁוּטָה לְעֶזְרָתֵךְ בְּכָל עֵת, כָּמוֹנִי הַיּוֹם בְּנוּמֵךְ אֶת שְׁנָתֵךְ, וְתָסִיר אֶת נֵטֶל הָעֹפֶרֶת מֵעַל לִבֵּךְ בְּטֶרֶם תֵּדָעִי! אוּלָם אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, וְרַק הוּא לְבַדּוֹ כָל יָכֹל… גְּמָל נָא לִבְנִי הַנּוֹדֵד בַּנֵּכָר כְּכָל אֲשֶׁר אֶגְמֹל עִם הַיְתוֹמָה הָעֲלוּבָה הַזֹּאת.”

מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הָיְתָה אִשָּׁה “מֻבְדֶּלֶת”, כְּלוֹמַר: הַבְּרִיּוֹת הָיוּ כִמְעַט בְּדֵלִים מִמֶּנָּה מִיִּרְאָתָם אוֹתָהּ. זֶה כִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲשֶׁר הוּמַת בַּעֲלָהּ בִּירִיָּה בְהִתְנַפְּלוֹ עִם יֶתֶר חֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים עַל עוֹבְרֵי דָרֶךְ. הִיא הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת כַּאֲשֶׁר הוּבְאָה גְוִיַּת אִישָׁהּ הֶהָרוּג בַּעַל הַפָּנִים הַמְפֻחָמִים הַכְּפָרָה; אוּלָם הִיא הִבְלִיגָה עַל יִסּוּרֶיהָ וַתִּרְחַץ אֶת פְּנֵי הֶהָרוּג עַד אֲשֶׁר טָהֵרוּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְמָרֵק מֵעָלָיו בִּרְחִיצָתָהּ אֶת חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. שָׁלֹש בָּנוֹת מֵתוּ עָלֶיהָ, וְרַק הָעֻבָּר אֲשֶׁר בְּמֵעֶיהָ נִשְׁאַר בַּחַיִּים. הוּא גָדַל וַיְהִי לְנַעַר יְפֵה מַרְאֶה, אִם כִּי פָּנָיו שְׁזוּפִים מֵעֵת הֱיוֹתוֹ גוֹדֵר בַּנֵּכָר. כִּי מֵאָז הִצְלִיחַ בְּרוֹזִיס וּבְיִחוּד בְּנוֹ סֶוֶרִין לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה בְּעֶזְרַת כַּף הַסַּיָּדִים וְהַפַּטִּישׁ, הִתְחִילוּ בַחוּרִים רַבִּים עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַבְּנִיָּה. עַל סֶוֶרִין הָיוּ הַבַּחוּרִים מְדַבְּרִים תָּמִיד כְּעַל בֶּן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בָּאַגָּדָה. וְכָכָה הָיָה גַם בְּנָהּ יְחִידָהּ שֶׁל מָרַן לְגוֹדֵר וּבוֹנֶה בָאֲבָנִים לַמְרוֹת רְצוֹן אִמּוֹ וְכָעֵת הוּא נוֹדֵד מֵעִיר לְעִיר. וְהָאֵם, אֲשֶׁר מִיָּמֶיהָ לֹא עָזְבָה אֶת הַכְּפָר וְלֹא עָלְתָה עַל דַּעְתָּהּ לָצֵאת, הָיְתָה אוֹמֶרֶת, כִּי דוֹמָה הִיא לְתַרְנְגֹלֶת שֶׁהִמְלִיטָה בַרְוָז; וַתַּסְתֵּר אֶת יְגוֹנָהּ בְּחֻבָּהּ.

מִי יַאֲמִין, כִּי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הָיְתָה לְפָנִים אַחַת הַנְּפָשׁוֹת הַיּוֹתֵר עַלִּיזוֹת אֲשֶׁר בַּכְּפָר; מֵעוֹלָם לֹא רָאוּהָ עֲצֵבָה, עֵינָהּ צָרָה בְאַנְשֵׁי הַכְּפָר וְלֹא חָפְצָה כִי יִתְעַנְּגוּ בְחֶמְלָתָם עָלֶיהָ, עַל כֵּן לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם. בַּחֹרֶף הָיְתָה הַטֹּוָה הַשַּׁקְדָּנִית שֶׁבַּכְּפָר וּבַקַּיִץ הַמְקוֹשֶׁשֶׁת הַיּוֹתֵר זְרִיזָה, עַד שֶׁהִסְפִּיקָה לִמְכֹּר עֵצִים לַאֲחֵרִים, “וְיוֹהַנֶּס שֶׁלִּי”, – זֶה שֵׁם בְּנָהּ הַחַי, – “יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי”, הָיָה שָׁגוּר תָּמִיד עַל פִּיהָ בְּדַבְּרָהּ. אֶת אַמְרֵי הַקְּטַנָּה אִמְּצָה לָהּ לְבַת, כְּפִי דְבָרֶיהָ, לֹא מִטּוּב לִבָּהּ, כִּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּמָּצֵא לָהּ נֶפֶשׁ חַיָּה. בְּחֵפֶץ לֵב הָיְתָה מַרְאָה פָנִים קָשׁוֹת בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת וַתִּתְעַנֵּג עַל גֵאוּת נַפְשָׁהּ וְיִשְׁרַת רוּחָהּ.

הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מִמֶּנָּה הָיָה קְרַפֶּנְזַכֶּר, אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ מָצָא לוֹ דָמִי מָעוֹן וּמַחֲסֶה; בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת הָיָה מַרְאֶה פָנִים שֶׁל טוֹב וּמֵיטִיב וּבַסֵּתֶר הִתְעַמֵּר בִּבְנֵי בֵיתוֹ וּבְיוֹתֵר בְּדָמִי אֲשֶׁר קִבֵּל שָׂכָר קָטָן בְּעַד אֲרֻחָתוֹ. בֶּאֱמֶת זְכַרְיָה שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא קְרַפֶּנְזַכֶּר? מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיא לְאִשְׁתּוֹ מִן הַשּׁוּק זוּג יוֹנִים נָאוֹת לִצְלוֹת לוֹ מֵהֶן צָלִי; וְלֹא יוֹנִים הָיוּ אֶלָּא עוֹרְבִים מְרוּטֵי נוֹצוֹת הַנִּקְרָאִים כָּאן קְרַפֶּן.

קְרַפֶּנְזַכֶּר, הַיּוֹצֵא בְקַב שֶׁל קִטֵּעַ, הָיָה סוֹרֵג פֻּזְמְקָאוֹת צֶמֶר וְחֻלִצוֹת, וּלְכָל בַּיִת בַּכְּפָר שֶׁנִּשְׁמָעִים שָׁם פִּטְפּוּטֵי מִלִּין הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס עִם מַעֲשֵׂה הַסֶּרֶג שֶׁלּוֹ וְשִׂיחוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר קָלַט מִתּוֹכָן כָּל מִינֵי דְבָרִים הֵבִיאוּ לוֹ בְרָכָה, כִּי הִשְׂתַּכֵּר עַל יָדָן מִן הַצַּד. הוּא הָיָה גַם הַמְזַוֵּג זִוּוּגִים בְּכָל הַסְּבִיבָה, כִּי שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים עֲדַיִן בַּעֲלֵי הָאֲחֻזּוֹת הַגְּדוֹלוֹת יִזְדַּוְּגוּ הַזִּוּוּגִים עַל פִּי רֹב עַל יַד “שַׁדְכָן”, הַיּוֹדֵעַ אֶת מַצַּב כָּל אִישׁ וּרְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנוֹ בְדִיּוּק. וּבְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל שִׁדּוּךְ כָּזֶה הָיָה מְנַגֵּן עַל הַחֲתֻנָּה וּפוֹרֵט עַל הַכִּנּוֹר, כִּי יוֹדֵעַ נַגֵּן הָיָה, וְכַאֲשֶׁר תִּלְאֶינָה יָדָיו לִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת תָּקַע בַּחֲצוֹצְרָה אוֹ הָיָה מְחַלֵּל בֶּחָלִיל, כִּי הָיָה קְרַפֶּנְזַכֶּר מֻשְׁלָם בְּכָל הַמַּעֲלוֹת.

בַּכְיָנוּתוֹ שֶׁל דָמִי וְרַגְשָׁנוּתוֹ הָיוּ לְמוֹרַת רוּחַ בְּעֵינֵי קְרַפֶּנְזַכֶּר וַיֹּאמַר לַהֲסִירָן מִקֶּרֶב לֵב חֲנִיכוֹ בְהִתְגָּרוֹ וּבְהִתְקַלְּסוֹ אִתּוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יוּכָל.

כָּכָה נִטְּעוּ שְׁנֵי הַיּוֹנְקִים, אֲשֶׁר עַל עָפָר אֶחָד צָמְחוּ, וַיַּעֲלוּ בְרִגְבֵי אֲדָמָה שׁוֹנִים. מְקוֹם מַצָּבָם, מִיץ הָאֲדָמָה וּלְשַׁדָּהּ אֲשֶׁר יָנְקוּ אֶל קִרְבָּם וְטִבְעָם אֲשֶׁר חוֹנְנוּ בָהֶם הִגְדִּילוּ וַיַּצְמִיחוּ אוֹתָם בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה.

 

הִפָּתֵחַ!    🔗

בְּיוֹם חַג כָּל הַנְּשָׁמוֹת, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, בָּאוּ גַם הַיְלָדִים בִּקְהַל הַנֶּאֱסָפִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. קְרַפֶּנְזַכֶּר הוֹלִיךְ אֶת דָמִי בְיָדוֹ, אוּלָם אַמְרֵי בָאָה לְבַדָּהּ בְּאֵין מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אִתָּהּ. רַבִּים לָעֲזוּ עַל הָאִשָּׁה אַבִּירַת לֵב הַזֹּאת, וַאֲחָדִים הִצְדִּיקוּ אוֹתָהּ וַיְכַוְּנוּ קְצָת אֶל הָאֱמֶת בְּאָמְרָם, כִּי אֵין מָרַן חֲפֵצָה לְבַקֵּר אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת, כִּי לֹא תֵדַע מָרַן אֶת מְקוֹם קֶבֶר בַּעֲלָהּ אַיֵּה.

אַמְרֵי הֶחֱרִישָׁה וְלֹא הוֹרִידָה דְמָעוֹת, אוּלָם דָּמִי עוֹרֵר קוֹל נֶהִי בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַחֶמְלָה וְהָרַחֲמִים שֶׁדִּבְּרוּ הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּגוֹרָלוֹ, וְגַם מִפְּנֵי צְבִיטוֹת קְרַפֶּנְזַכֶּר וַחֲבִיטוֹתָיו שֶׁצָּבַט אֶת דָּמִי וַיְחַבְּטֵהוּ בַלָּאט. אַמְרֵי הִבִּיטָה זְמָן רָב כְּחוֹלֶמֶת וְהוֹזָה אֶל נֵרוֹת הַשַּׁעֲוָה אֲשֶׁר עַל רָאשֵׁי הַקְּבָרִים וַתִּשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת אוֹכֶלֶת אֶת הַשַּׁעֲוָה, הַפְּתִילָה תִהְיֶה לְפֶחָם, עַד אֲשֶׁר נִשְׂרַף הַנֵּר כֻּלּוֹ.

בֵּין הַנֶּאֱסָפִים הִתְהַלֵּךְ גַּם אִישׁ נִכְבָּד אֶחָד לָבוּשׁ בִּגְדֵי עִירוֹנִים, וְסֶרֶט בְּחוֹר כַּפְתֹּר מְעִילוֹ; הוּא רֹאשׁ יוֹעֲצֵי הַבִּנְיָן, סֶוֶרִין, אֲשֶׁר בְּנָסְעוֹ לִבְחֹן וּלְבַקֵּר בָּא גַם לְבַקֵּר אֶת קִבְרוֹת אֲבוֹתָיו בְּרוֹזִי וּמוֹנִי. קְרוֹבָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ כִתְּרוּ אוֹתוֹ בְכָבוֹד, וּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלָּה חֻלְּלָה כִמְעָט, כִּי הָיְתָה תְשׂוּמֶת לֵב כָּל הַנֶּאֱסָפִים עֲרוּכָה רַק אֶל הָאִישׁ הַנִּכְבָּד הַזֶּה.

גַּם אַמְרֵי הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו וַתִּשְׁאַל אֶת קְרַפֶּנְזַכֶּר: הַמְחֻתָּן הוּא זֶה?

– לָמָּה?

– כִּי סֶרֶט לוֹ בְחוֹר הַכַּפְתֹּר.

תַּחַת לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתָהּ לֹא מָצָא לוֹ קְרַפֶּנְזַכֶּר עִנְיָן אַחֵר, כִּי אִם לָלֶכֶת אֶל קְהַל הַנֶּאֱסָפִים וּלְהַגִּיד לָהֶם, אֵיזוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל שְׁטוּת שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה. וְקוֹל צְחוֹק אַדִּיר נִשְׁמַע מִבֵּין הַקְּבָרִים עַל שְׁטוּת שֶׁכָּזוֹ. אוּלָם הָאִכָּרָה רוֹדֶל אָמָרָה: אֵין אֲנִי מוֹצְאָה כְלָל אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה לְדִבְרֵי שְׁטוּת וְסִכְלוּת. כִּי אִם גַּם יִהְיֶה הַסֶּרֶט אֲשֶׁר יִשָּׂא סֶוֶרִין בְּחוֹר כַּפְתֹּרוֹ אוֹת כָּבוֹד אֵין לְהֵרָאוֹת בָּזֶה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, בַּמָּקוֹם שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת סוֹף כָּל הָאָדָם אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר, אִם לָבַשׁ בִּגְדֵי מֶשִׁי וְצִבְעוֹנִים וְאִם לָבַשׁ בִּגְדֵי בַּד וּפִשְׁתִּים. עוֹד בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ בְבֵית הַתְּפִלָּה מִתְיַפֶּה בִלְבוּשׁוֹ זֶה חָרָה אַפִּי בוֹ; עֲדָיִים כָּאֵלֶּה עַל בְּנֵי הָאָדָם לְהָסִיר מֵעֲלֵיהֶם בְּלֶכְתָּם אֶל הַתְּפִלָּה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

דְּבַר שְׁאֵלַת אַמְרֵי הַקְּטַנָּה הִגִּיעַ, כְּנִרְאֶה, גַּם עַד אָזְנֵי סֶוֶרִין, כִּי רָאוּ אוֹתוֹ וְהוּא מְרַכֵּס בְּחָפְזָה אֶת מְעִילוֹ בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל מוּל הַנַּעֲרָה. גַּם שָׁאַל לִשְׁמָהּ, וְאַחֲרֵי קַבְּלוֹ מַעֲנֶה עַל שְׁאֵלָתוֹ זֹאת מִהֵר אֶל שְׁנֵי הַיְלָדִים הָעוֹמְדִים עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים הַחֲדָשִׁים וַיִּקְרָא אֶל אַמְרֵי: גְּשִׁי הֵנָּה יַלְדָּה, פִּתְחִי אֶת כַּף יָדֵךְ, הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ שֶׁקֶל זָהָב וּקְנִי לָךְ אֶת אֲשֶׁר תִּמְצְאִי בוֹ חֵפֶץ.

אַמְרֵי הִבִּיטָה מִשְׁתּוֹמֶֶמֶת נִכְחָהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר. וְכִמְעַט הָלַךְ סֶוֶרִין קָרְאָה אַחֲרָיו בְּקוֹל נָמוּךְ: “אֵינִי מְקַבֶּלֶת מַתָּנוֹת” וַתַּשְׁלֵךְ אֶת שֶׁקֶל הַזָּהָב אַחֲרָיו.

רַבִּים מֵהַנֶּאֱסָפִים קָרְבוּ אֶל אַמְרֵי בִּרְאוֹתָם אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה וַיִּגְעֲרוּ בָהּ, וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ לְהַכּוֹתָהּ מִהֲרָה שׁוּב הָאִכָּרָה רוֹדֶל, אֲשֶׁר כְּבָר הֵגֵנָּה עָלֶיהָ פַעַם בִּדְבָרֶיהָ, וַתַּצֵּל אוֹתָהּ מִיָּדָם. אוּלָם גַּם הִיא בִקְּשָׁה אֶת אַמְרֵי כִּי תְמַהֵר אַחֲרֵי סֶוֶרִין וְתַבִּיעַ לוֹ אֶת תּוֹדָתָהּ; אַךְ אַמְרֵי לֹא עָנְתָה דָבָר; הִיא הִקְשְׁתָה אֶת עָרְפָּהּ, וַתַּעֲזֹב אוֹתָהּ הָאִכָּרָה לְנַפְשָׁהּ. בְּרֹב עָמָל נִמְצָא שֶׁקֶל הַזָּהָב, וְאֶחָד מִיּוֹעֲצֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הָיָה שָׁם, לָקַח אֶת הַשֶּׁקֶל אִתּוֹ לִמְסֹר אוֹתוֹ אֶל אַפִּטְרוֹפְסָם שֶׁל הַיְלָדִים.

הַמְּאֹרָע הַזֶּה גָרַם לְאַמְרֵי הַקְּטַנָּה שֵׁם רַע בַּכְּפָר וַיֹּאמְרוּ: "אַךְ יָמִים מִסְפָּר הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וּכְבָר לָמְדָה אֶל דְּרָכֶיהָ וַיּוֹכִיחוּהָ עַל פָּנֶיהָ בְּאָמְרָם, כִּי לֹא נָאֶה לְבַת עֲנִיִּים לְהִתְגָּאוֹת, אוּלָם כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לְהוֹכִיחַ אוֹתָהּ כֵּן גָּדְלָה גַאֲוָתָהּ. גַּם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ לְהַגְדִּיל אֶת גֵּאוּת לֵב הַנַּעֲרָה וּלְהוֹסִיף לָהּ אֹמֶץ רוּחַ בְּאָמְרָהּ: אֵין אֹשֶר גָּדוֹל לְעָנִי מֵאֲשֶׁר לְהֵחָשֵׁב לְאִישׁ גֵּא, אָז לֹא יִרְמְסוּ אוֹתוֹ בְרֶגֶל גַּאֲוָה וְלֹא יִדְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ עוֹד הַבָּעַת תּוֹדָה וְהַכְנָעָה.

בַּחֹרֶף הִרְבְּתָה אַמְרֵי לָבֹא לְבֵית קְרַפֶּנְזַכֶּר וַתִּתְעַנֵּג לִשְׁמֹעַ אֶת מַנְגִּינוֹתָיו. וּפַעַם אַחַת הִגִּיד לָהּ קְרַפֶּנְזַכֶּר אֶת שִׁבְחָהּ בְּפָנֶיהָ: “אָמְנָם לֹא פְתַיָּה אָתְּ,” כִּי אַחֲרֵי מַנְגִּינָה אֲרֻכָּה אָמְרָה אַמְרֵי: "הֲלֹא נִפְלָא הוּא, כֵּיצַד יוּכַל כִּנּוֹר כָּזֶה לְהַאֲרִיךְ אֶת נְשִׁימָתוֹ, אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן. וּבִהְיוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ וּמַקְשֶׁבֶת אֶל סִפּוּרֵי הַכְּשָׁפִים הַמַּחֲרִידִים אֲשֶׁר סִפְּרָה לָהּ מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בְלֵילוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים וְהַחֲרִישִׁים, קָרְאָה אַמְרֵי פְּעָמִים רַבּוֹת, כְּתֹם הַסִּפּוּרִים, בְּהַאֲרִיכָהּ לִשְׁאֹף רוּחַ: הָהּ, מָרַן, כָּעֵת עָלַי לִשְׁאֹף רוּחַ, כִּי כָל הַזְּמָן אֲשֶׁר סִפַּרְתְּ עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי.

הַאִם אֵין זֹאת הִתְמַכְּרוּת לְכָל הַמְּאֹרָעוֹת וְאוֹת, כִּי הִתְבּוֹנְנוּת חָפְשִׁית תְּקוֹנֵן בְּקֶרֶב נִשְׁמַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, וְעֵד לְיִחוּסָהּ אֶל כָּל זֶה?

וְאוּלָם הַמִּדָּה הַיּוֹתֵר נְכוֹנָה הִיא, כִּי כֹּחוֹת

יְסוֹדִיִּים פָּעֲלוּ עַל הַיְלָדִים, כֹּחוֹת אֲשֶׁר לֹא יִשְׁאָלוּ: מַה תִּהְיֶינָה תוֹצְאוֹתֵיהֶם?

אִישׁ לֹא שָׂם לֵב אֶל אַמְרֵי, וְלָכֵן יָכְלָה לַחֲלוֹם כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָהּ, וְרַק מוֹרֵה הַכְּפָר הִגִּיד פַּעַם אַחַת בַּאֲסֵפַת מוֹעֲצַת הָעֵדָה: “נַעֲרָה כָמוֹהָ לֹא מָצָא עוֹד; עַקְשָׁנִית וּוַתְּרָנִית הִיא כְאַחַת, חוֹלֶמֶת וְעֵרָה גַם יָחַד.”

וְאָמְנָם הִתְחוֹלֵל בְּקֶרֶב לֵב הַנַּעֲרָה עוֹד בְּרֵאשִׁית יְמֵי עֲלוּמֶיהָ, לַמְרוֹת תֹּם־הַיַלְדוּת וְחֹסֶר הַדְּאָגָה לְנַפְשָׁהּ, אֵיזֶה רֶגֶשׁ שֶׁל אַחֲרַיּוּת, לְמָגֵן וּלְמַחֲסֶה בִּפְנֵי הַתֵּבֵל עִם כָּל טוּבָהּ וְרָעָתָהּ; לֹא כֵן דָּמִי, עַל כָּל פֶּגַע קַל הָיָה בָא אֶל אֲחוֹתוֹ וּמִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֶיהָ בִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. הוּא הָיָה מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ תָמִיד. וּכְשֶׁהָיוּ חֲבֵרָיו מַפִּילִים אוֹתוֹ אַרְצָה בִשְׁעַת שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם הָיָה קוֹבֵל וְאוֹמֵר: “מִפְּנֵי שֶׁיָּתוֹם אֲנִי לָכֵן יַכּוּנִי. הָהּ, לוּ יָדַע זֹאת אָבִי אוֹ אִמִּי!” וַיֵּבְךְּ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ.

דָּמִי הָיָה מְקַבֵּל מָזוֹן מִיַּד כָּל אִישׁ וַיְהִי לְרַעַבְתָּן אֲשֶׁר לֹא יֵדַע שָׂבְעָה, וְאוּלָם אַמְרֵי הָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט וַתִּלְמַד לִחְיוֹת בְּמִדָּה וָקָצֶב. גַּם הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים בְּיוֹתֵר פָּחֲדוּ מִפְּנֵי אַמְרֵי בְּלִי דַעַת בְּעַצְמָם בַּמֶּה כֹחָהּ גָּדוֹל, וְאוּלָם דָּמִי הָיָה בוֹרֵחַ גַּם מִפְּנֵי יְלָדִים קְטַנִּים מִמֶּנּוּ. בְּבֵית־הַסֵּפֶר הָיָה לָהוּט תָּמִיד אַחֲרֵי מִשְׂחָקִים, מֵנִיעַ בְּרַגְלָיו וּמְקַמֵּט בְּיָדָיו אֶת קְצוֹת דַפֵּי הַסֵּפֶר בְּקָרְאוֹ. אֲבָל אַמְרֵי יָשְׁבָה תָמִיד בִּמְנוּחָה וְכָל הֲלִיכוֹתֶיהָ מְלֵאוֹת חֵן, אַךְ הִיא הָיְתָה בוֹכָה בְבֵית־הַסֵּפֶר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, לֹא מִפְּנֵי הָעֳנָשִׁים שֶׁהָיוּ מַעֲנִישִׁים אוֹתָהּ, כִּי אִם בְּהֵעָנֵשׁ דָּמִי אָחִיהָ.

דָּמִי הָיָה מִתְעַנֵּג עַל הַחִידוֹת שֶׁבָּהֶן הָיְתָה אַמְרֵי מְנַסָּה אוֹתוֹ. הֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי בֵית הָאִכָּר רוֹדֶל אֶפִּטְרוֹפְסָם הֶעָשִׁיר, פַּעַם אֵצֶל הָעֲגָלָה וּפַעַם אֵצֶל תַּנּוּר־הָאוֹפִים, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מִתְחַמְּמִים בְּיִחוּד בִּימוֹת הַסְּתָו. וְאַמְרִי שׁוֹאֶלֶת: “אֵיזוֹ מִדָּה טוֹבָה וּמְיֻחֶדֶת יֵשׁ לוֹ לְתַנּוּר הַמַּאֲפֶה?”

– הֲלֹא תֵדְעִי כִי לֹא אוּכַל לִמְצֹא חִידוֹת, – עָנָה דָמִי כְמִתְאוֹנֵן.

– אִם כֵּן הִנְנִי וְאָמַרְתִּי לָךְ: “הַמִּדָּה הַיּוֹתֵר טוֹבָה שֶׁבְּתַנּוּר־הַמַּאֲפֶה – שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּעַצְמוֹ אֶת הַלָּחֶם.” וּבְהַרְאוֹתָהּ עַל הָעֲגָלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת הוֹסִיפָה אַמְרֵי לִשְׁאֹל: “כֻּלּוֹ מָלֵא נְקָבִים וַחֲלוּלִים וְהַכֹּל בּוֹ מֻחְזָקִים וּכְלוּלִים?”

וּבִבְלִי לְחַכּוֹת הַרְבֵּה לִתְשׁוּבָתוֹ, הוֹסִיפָה מִיָּד לִקְרֹא: “זוֹהִי הַשַּׁרְשֶׁרֶת.”

– עַכְשָׁו תִּתְּנִי לִי לָחוּד חִידָה, – קָרָא דָמִי, וְאַמְרֵי עָנָתָה: כֵּן, עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרְךָ לָחוּד. אֲבָל, הֲרוֹאֶה אַתָּה שָׁמָּה אֶת הַצֹּאן? עַתָּה אֶשְׁאַל אוֹתְךָ עוֹד חִידָה אַחַת וְאַחַר אֶחְדָּל.

– לֹא, – קָרָא דָמִי, אֵינִי יָכֹל לִזְכֹּר שָׁלֹש חִידוֹת בְּבַת אַחַת, דַּי לִי בִשְׁתָּיִם.

– לֹא, אֶת זוֹ עָלֶיךָ לִשְׁמֹעַ עוֹד, וְאִם לֹא, אָשׁוּב וְאֶקַּח מִמְּךָ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. – וְדָמִי שִׁנֵּן לְעַצְמוֹ כְּחָרֵד לְבַל יִשְׁכָּח: “שַׁרְשֶׁרֶת, לֶאֱכֹל בְּעַצְמוֹ”, בְּעוֹד שֶׁאַמְרֵי שׁוֹאָלֶת: – בְּאֵיזֶה צַד יֵשׁ לַכְּבָשִׂים צֶמֶר יוֹתֵר רָב? מֶה! מֶה! לַצַּד הַחִיצוֹן! – קָרְאָה חִישׁ בְּזֶמֶר שֶׁל לַעַג, וְדָמִי קָפַץ אֶל חֲבֵרָיו לָחוּד לָהֶם אֶת הַחִידוֹת. הוּא כִוֵּץ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לְאֶגְרוֹפִים, כְּאִלּוּ שָׂם אֶת הַחִידוֹת בָּהֶם וַיִּירָא לְבַל תֹּאבַדְנָה מִמֶּנּוּ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָגֶשֶׁת אֶל חֲבֵרָיו זָכַר רַק אֶת חִידַת הַשַּׁרְשֶׁרֶת, וּבְנוֹ בְכוֹרוֹ שֶׁל רוֹדֶל, שֶׁאֵלָיו לֹא פָנָה דָמִי כְלָל בְּחִידוֹתָיו, זֶה הַגָּדוֹל כְּבָר בַּשָּׁנִים וְלֹא נָאֶה לוֹ לִפְתֹּר חִידוֹת מִהֵר לְהַגִּיד אֶת פִּתְרוֹנָהּ וְדָמִי חָזַר וַיָּשָׁב אֶל אֲחוֹתוֹ וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְּמָעוֹת.

הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר חָכְמַת אַמְרֵי לָחוּד חִידוֹת נִתְפַּשְּׁטָה בְכָל הַכְּפָר וְרַבִּים מֵאִכָּרָיו, גַּם הָעֲשִׁירִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מַרְבִּים שִׂיחָה עִם בְּנֵי הָעֲנִיִּים בָּאוּ לְנַסּוֹת אֶת אַמְרֵי הַקְּטַנָּה בְחִידוֹת וְהִיא מָצְאָה אֶת פִּתְרוֹנָן. הֵם לֹא הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל אֲשֶׁר יָדְעָה לָחוּד חִידוֹת, כִּי אָמְרוּ שָׁמֹעַ שָׁמְעָה אוֹתָן מִפִּי מָרַן הַשְּׁחֹוָרה, אֲבָל כִּי תִמְצָא פִתְרוֹנִים לְכָל הַחִידוֹת אֲשֶׁר יְנַסּוּהָ אֲחֵרִים בָּהֶן – לַדָּבָר הַזֶּה תָמָהוּ. לוּלֵא מָצְאָה אַמְרֵי תַחְבּוּלָה, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לַעֲבֹר בַּחוּץ אוֹ לָלֶכֶת אֶל הַשָּׂדֶה מִבְּלִי שֶׁיְּעַכְּבוּהָ. וַתָּשֶׂם לָהּ לְחֹק, לְבַל תִּפְתֹּר לְאִישׁ חִידָה עַד אֲשֶׁר תְּנַסֵּהוּ הִיא בְחִידוֹת. וְהִיא יָדְעָה לָחוּד חִידוֹת כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁתּוֹמֵם. מֵעוֹלָם לֹא מָשַׁךְ בֶּן־עֲנִיִּים אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת כָּל כָּךְ. אוּלָם כְּכָל אֲשֶׁר גָּדְלָה אַמְרֵי כֵּן נִתְמָעֲטָה תְשׂוּמֶת לִבָּם; כִּי אָהֹב יֶאֶהֲבוּ בְנֵי הָאָדָם לָשִׂים לֵב רַק אֶל הַנִּצָּה וְאֶל הַפֶּרִי, אֲבָל אֶל תְּקוּפַת הַמַּעֲבָר הָאֲרֻכָּה, עֵת הַנִּצָּה תֵעָשֶׂה פֶּרִי, לֹא יִתְבּוֹנָנוּ.

וְעוֹד בְּטֶרֶם כִּלְּתָה אַמְרֵי אֶת לִמּוּדֶיהָ בְּבֵית־הַסֵּפֶר נִסָּה אוֹתָהּ הַגּוֹרָל בְּחִידָה קְשַׁת פִּתְרוֹנִים.

דוֹד הָיָה לַיְתוֹמִים, הַיּוֹשֵׁב בִּפְלוּאָרְן הָרְחוֹקָה מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁעוֹת מֵהָלְדֶּנְבְּרוּן, וְחוֹטֵב עֵצִים הָיָה; אַךְ פַּעַם אַחַת בְּחַיֵּיהֶם רָאוּ הַיְלָדִים אֶת דּוֹדָם זֶה, בְּיוֹם הִקָּבֵר אֲבִיהֶם. הוּא הָלַךְ אָז מֵאֲחוֹרֵי זְקַן־הַכְּפָר, אֲשֶׁר הוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים בְּיָדָיו. מֵאָז הָגוּ הַיְתוֹמִים רַבּוֹת בְּדוֹדָם אֲשֶׁר בִּפְלוּאָרְן. פְּעָמִים רַבּוֹת שָׁמְעוּ אוֹמְרִים, כִּי פְנֵי דוֹדָם כִּפְנֵי אֲבִיהֶם, וְזֶה הִגְדִּיל אֶת תְּשׁוּקָתָם לִרְאוֹתוֹ. כִּי אִם גַּם הֶאֱמִינוּ, כִּי שׁוֹב יָשׁוּבוּ אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם וְאִמָּם לְפֶתַע פִּתְאֹם… כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד לְעוֹלָם… מְעַט מְעַט הִסְכִּינוּ לַעֲזֹב אֶת תִּקְוָתָם זֹאת, וּמַה גַם אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת וְהֵם קִשְּׁטוּ אֶת קִבְרֵי אֲבוֹתֵיהֶם מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה וַיְפָאֲרוּם בְּגַרְגְּרֵי הָעֻזְרָדִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָדְעוּ כְבָר לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת אֲבִיהֶם וְאִמָּם הַחֲרוּתִים עַל אוֹתוֹ הַצְּלָב הַשָּׁחוֹר עַצְמוֹ, זָנְחוּ אֶת תִּקְוָתָם וְלֹא הֶעֱלוּ אוֹתָהּ עוֹד עַל לִבָּם. גַּם אֶת הַדּוֹד אֲשֶׁר בִּפְלוּאָרְן שָׁכְחוּ כִמְעַט כֻּלּוֹ, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ עַל אֹדוֹתָיו דָּבָר.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּבְהִילוּ אוֹתָם לָבֹא אֶל בֵּית אֶפִּטְרוֹפְסָם, וְשָׁם אִישׁ גְּבַהּ קוֹמָה וּפָנָיו שְׁחַרְחָרִים מְחַכֶּה לָהֶם.

– גְּשׁוּ אֵלַי, – קָרָא הָאִישׁ אֲלֵיהֶם. קוֹלוֹ הָיָה גַס וְעָבֶה. – הַאִם לֹא תַכִּירוּ אוֹתִי עוֹד?

הַיְלָדִים הִבִּיטוּ אֵלָיו מִתְפַּלְּאִים. הַהֵקִיץ בְּלִבָּם אֵיזֶה זִכָּרוֹן בְּשָׁמְעָם קוֹל דּוֹמֶה לְקוֹל אֲבִיהֶם? מִי יוֹדֵעַ? וְהָאִישׁ הוֹסִיף לְדַבֵּר: הֲלֹא דוֹדְכֶם אָנִי, אֲחִי אֲבִיכֶם. גְּשִׁי אֵלַי לִזְבֶּט! וְגַם אַתָּה דָמִי!

– לֹא לִזְבֶּט שְׁמִי כִּי אִם אַמְרֵי! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה וַתֵּבְךְ. וְלֹא הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ אֶל דּוֹדָהּ. רֶגֶשׁ שֶׁל הִתְנַכְּרוּת תָּקַף אוֹתָהּ וְכָל עַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ, עַל כִּי קָרָא אוֹתָהּ הַדּוֹד בְּשֵׁם זָר, וּכְאִלּוּ הִרְגִּישָׁה, כִּי אֵין בְּלִבּוֹ הַחִבָּה הַנְּכוֹנָה, כִּי אֶת שְׁמָהּ לֹא יָדָע.

– אִם דּוֹדִי אַתָּה, מַדּוּעַ אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵפוֹא אֶת שְׁמִי? – שָׁאֲלָה אַמְרֵי.

– נַעֲרָה פְתַיָּה אַתְּ, לְכִי תֵכֶף וְהוֹשִׁיטִי לוֹ אֶת יָדֵךְ! – גָּעַר בָּהּ רוֹדֶל וַיִּפֶן אֶל הָאִישׁ הַזָּר וַיֹּאמַר:

נַעֲרָה קְשַׁת עֹרֶף הִיא. מָרַן הִטְבִּיעָה בְקִרְבָּהּ כָּל מִינֵי זָרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת, וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי אֵין רוּחָהּ נְכוֹנָה בְקִרְבָּהּ.

אַמְרֵי הִבִּיטָה נְבוֹכָה מִסָּבִיב וַתּוֹשֶׁט אֶת יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת אֶל דּוֹדָהּ. דָּמִי הִקְדִּים לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת וַיִּשְׁאַל: הַהֵבֵאתָ לָנוּ, דּוֹדִי, דָּבָר?

– אֵין לִי מַה לְהָבִיא; אֶתְכֶם אָבִיא, אַתֶּם תֵּלְכוּ עִמִּי. הֲתֵדְעִי, אַמְרֵי, כִּי לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתְּ עוֹשָׂה לְבִלְתִּי אֱהוֹב אֶת דּוֹדֵךְ? הֵן אֵין לָךְ בִּלְעָדַי אִישׁ בְּכָל הָאָרֶץ. וּמִי לָךְ עוֹד? הָבָה גְשִׁי נָא אֵלַי וּשְׁבִי עַל יָדִי – עוֹד יוֹתֵר קְרוֹבָה לִי. רְאִי נָא! דָּמִי אָחִיךְ עוֹלֶה עָלָיִךְ. דּוֹמֶה הוּא יוֹתֵר אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, אוּלָם גַּם אַתְּ עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ תִתְיַלָּדִי.

אַחַת הַשְּׁפָחוֹת בָּאָה וַתַּנַּח כְּלֵי גֶבֶר רַבִּים עַל הַשֻּׁלְחָן.

– אֵלֶּה הֵם בִּגְדֵי אָחִיךָ, – קָרָא הָאִכָּר רוֹדֶל אֶל הָאִישׁ הַזָּר, אֲשֶׁר פָּנָה מִיָּד אֶל אַמְרֵי וַיֹּאמַר: – רְאִי נָא, אֵלֶּה הֵם בִּגְדֵי אָבִיךְ, אוֹתָם נִקַּח עַתָּה אִתָּנוּ, וְגַם אַתֶּם תֵּלְכוּ עִמִּי בָרִאשׁוֹנָה אֶל פְּלוּאָרְן וְאַחַר כָּךְ אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.

אַמְרֵי נָגְעָה בִרְעָדָה בִמְעִיל אָבִיהָ וּבְחָזִיַּת תְּכֶלְתּוֹ, וְהַדּוֹד לָקַח אֶת הַבְּגָדִים, הֶרְאָה אֶל בֵּית הַמַּרְפֵּק שֶׁנִּתְמָעֵךְ מֵרֹב שִׁמּוּשׁ וַיֹּאמֶר אֶל רוֹדֶל: אֵין שָׁוְיָם רָב, בְּעַד אֵלֶּה לֹא אֲשַלֵּם מְחִיר יָקָר, וְגַם אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אוּכַל לִלְבֹּש אוֹתָם שָׁם בַּאֲמֵרִיקָה, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶהְיֶה לְלַעַג וָקֶלֶס.

אַמְרֵי אָחֲזָה בִכְנַף מְעִיל אָבִיהָ בְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת. עַד מָוֶת חָרָה לָהּ כִּי זִלְזְלוּ בְעֵרֶךְ בִּגְדֵי אָבִיהָ אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ בְעֵינֶיהָ כְאוֹצָר כָּל כְּלִי חֶמְדָה, וְלֹא יָכְלָה לְהָבִין אֶת דִּבְרֵי הַדּוֹד, בְּאָמְרוֹ, כִּי יִלְבְּשׁוּ אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה בַּאֲמֵרִיקָה וְשָׁם יִלְעֲגוּ עֲלֵיהֶם, וַתְּהִי נְבוֹכָה בְלִי דַעַת מַה עִנְיַן אֲמֵרִיקָה לְכָאן?

אוּלָם תֵּכֶף נוֹדַע לָהּ הַדָּבָר, כִּי אֵשֶׁת הָאִכָּר בָּאָה הַחַדְרָה וְעִמָּהּ גַּם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, וְהָאִכָּרָה אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: – שְׁמַע נָא, אִישִׁי, אִי אֶפְשָׁר לְמַהֵר וּלְהַחֲלִיט דָּבָר, לִשְׁלֹחַ אֶת הַיְתוֹמִים לַאֲמֵרִיקָה עִם הָאִישׁ הַזֶּה.

– הֲלֹא הוּא גוֹאֲלָם וּקְרוֹבָם הָאֶחָד, אָחִיו שֶׁל יוֹזֶנְהַנְס.

– אָמְנָם כֵּן, אוּלָם הוּא לֹא הֶרְאָה עַד עַתָּה כִי קָרוֹב וְגוֹאֵל הוּא לָהֶם. לְדַעְתִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיט דָּבָר בְּטֶרֶם נִשְׁאַל אֶת פִּי מוֹעֲצַת הָעֵדָה, וְגַם הֵם אֵינָם יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת לְבַדָּם. יֵשׁ לַתִּינוֹקוֹת הָאֵלֶּה זְכוּת מוֹלֶדֶת פֹּה, וְאִישׁ לֹא יָכֹל לִגְזֹל מֵהֶם אֶת זְכוּתָם זֹאת בְּעוֹדָם יְשֵׁנִים, כִּי אֵין בָּהֶם עוֹד דַּעַת לְהַבִּיעַ רְצוֹנָם. מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נוֹשְׂאִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן וּמַעֲבִירִים אוֹתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר.

– אַמְרֵי שֶׁלִּי טוֹבַת שֶׂכֶל הִיא, אָמְנָם אַךְ שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלְאוּ לָהּ, אֲבָל חֲכָמָה הִיא כְבַת שְׁלֹשִים וְיוֹדַעַת הִיא אֶת חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ, – קָרְאָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

רְאוּיוֹת אַתֶּן שְׁתֵּיכֶן לְהִבָּחֵר לְיוֹעֲצוֹת הָעֵדָה, – קָרָא הָאִכָּר רוֹדֶל; אֲבָל חָלִילָה לָנוּ לָקַחַת אֶת הַיְלָדִים כַּעֲגָלִים כְּפוּתִים שֶׁנִּמְשָׁכִים בַּחֶבֶל. טוֹב אֵפוֹא, יְדַבֵּר דּוֹדָם עִמָּהֶם, אַחֲרֵי כֵן נִרְאֶה וְנֵדַע אֶת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת: הֵן הוּא גוֹאֲלָם וּשְׁאֵרָם הַיּוֹתֵר קָרוֹב וְיֵשׁ לוֹ זְכוּת לְמַלְּאוֹת אֶת מְקוֹם אֲבִיהֶם. שְׁמַע נָא – פָּנָה אֶל הַדּוֹד, – לֵךְ עִם בְּנֵי אָחִיךָ עַל פְּנֵי הַכְּפָר, וְאַתֶּן, הַנָּשִׁים, הִשָּׁאַרְנָה פֹה, אִישׁ לֹא יְפַתֶּה אוֹתָם וְאִישׁ לֹא יָנִיא אוֹתָם.

חוֹטֵב הָעֵצִים לָקַח אֶת שְׁנֵי הַיְתוֹמִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו וַיַּעֲזֹב עִמָּהֶם אֶת הַבָּיִת.

– לְאָן נֵלֵךְ? – שָׁאַל אֶת הַנַּעַר בַּחוּץ.

– אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת לָנוּ לְאָב, לֵךְ עִמָּנוּ אֶל בֵּיתֵנוּ; הִנֵּה הוּא שָׁם לְמָטָּה, – אָמַר דָּמִי.

– הֲפָתוּחַ הוּא? – שָׁאַל הַדּוֹד.

– לֹא, סָגוּר הוּא, אוּלָם בְּיַד הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס נִמְצָא הַמַּפְתֵחַ, אֲבָל הוּא לֹא הִכְנִיסָנוּ שָׁמָּה אַף פַּעַם. אֲנִי אֶקְפֹּץ לִפְנֵיכֶם לְהָבִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. וְדָמִי הִשְׁתַּמֵּט מִיַּד הַדּוֹד וַיָּרָץ לְפָנִים.

אַמְרֵי חָשְׁבָה אֶת עַצְמָהּ כַּאֲסוּרָה בַעֲבוֹתִים בְּיַד הַדּוֹד, הַמְדַבֵּר אִתָּהּ דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב. הוּא סִפֵּר כְּמִצְטַדֵּק כִּמְעָט, כִּי הוּא מְטֻפָּל בְּבָנִים רַבִּים, וְרַק בְּעָמָל רָב יִמְצָא לַחְמוֹ בַעֲדוֹ וּבְעַד אִשְׁתּוֹ וַחֲמֵשֶׁת בָּנָיו. וְהִנֵּה קִבֵּל מֵאֵת אִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר לוֹ יְעָרוֹת רַבִּים בַּאֲמֵרִיקָה, דְּמֵי נְסִיעָה לְשָׁם, וְכַעֲבֹר חָמֵשׁ שָׁנִים, אַחֲרֵי עָקְרוֹ עֲצֵי הַיַּעַר וְיַכְשִׁיר אֶת הַקַּרְקַע לִזְרִיעָה, יִתֵּן לוֹ אֲחֻזַּת אֲדָמָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ לְנַחֲלָה לְעוֹלָם, אֲדָמָה דְשֵׁנָה וּפוֹרִיָּה. וּלְאוֹת תּוֹדָה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה אִתּוֹ אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו, גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לִגְמֹל חֶסֶד גַּם הוּא וְלָקַחַת אִתּוֹ אֶת בְּנֵי אָחִיו הַיְתוֹמִים; אוּלָם חָלִילָה לוֹ לָקַחַת אוֹתָם עַל כָּרְחָם, בִּלְתִּי אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים הֵם רוֹצִים בּוֹ וּכְאָב שֵׁנִי יַחְשְׁבוּהוּ. אַמְרֵי הִבִּיטָה אֵלָיו, בְּדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו. אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לֶאֱהֹב אֶת הָאִישׁ הַזֶּה! אֲבָל הִיא כִמְעַט יְרֵאָה מִפָּנָיו וְלֹא יָדְעָה מַה לַעֲשׂוֹת. הִנֵּה נִגְלָה אֵלֶיהָ הָאִישׁ הַזֶּה לְפֶתַע פִּתְאֹם כְּאִלּוּ יָרַד מֵעַל הָעֲרָפֶל וּמְבַקֵּשׁ כִּי אָהֹב יֶאֶהֲבוּ אוֹתוֹ! הֵן בָּזֶה אַךְ הָסֵר יָסִיר אֶת לִבָּהּ מֵאַחֲרָיו.

– וְאַיֵּה אִשְׁתֶּךָ? ־ שָׁאֲלָה אַמְרֵי. הִיא חָשָׁה אֵפוֹא, כִּי אִשָּׁה תְדַבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת וּנְעִימוֹת יוֹתֵר מֵהָאִישׁ.

לֹא אֲכַחֵד אֶת הָאֱמֶת מִמֵּךְ, עָנָה הַדּוֹד, – אִשְׁתִּי אֵינָהּ מִתְעָרֶבֶת בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה, הִיא אָמְרָה, כִּי גַם פַּתֵּה לֹא תְפַתֵּנִי וְגַם הָנִיא לֹא תְנִיאֵנִי. הִיא קָשָׁה קְצָת, אֲבָל זֶה רַק בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאִם תִּתְנַהֲגִי עִמָּהּ כָּרָאוּי, הֲלֹא טוֹבַת שֶׂכֶל אַתְּ, תּוּכְלִי לְהַטּוֹת אוֹתָהּ לְכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּצִי. וְאִם יֵעָשֶׂה לָךְ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כִרְצוֹנֵךְ, זִכְרִי כִי בְּבֵית אֲחִי אָבִיךְ אַתְּ, גַּלִּי נָא אֶת אָזְנִי וְאֶהְיֶה לָךְ לְעֵזֶר כְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל. רָאֹה תִרְאִי כִי חַיִּים חֲדָשִׁים יִגָּלוּ לְפָנָיִךְ.

דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְעֵינֵי אַמְרֵי בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּבְכָל זֹאת לֹא יָכְלָה לְהַגִּיד דָּבָר, כִּי כְזָר נֶחְשַׁב לָהּ הָאִישׁ הַזֶּה. קוֹלוֹ הֵעִיר בְּקִרְבָּהּ רִגְשֵׁי חִבָּה וְאוּלָם בְּהַבִּיטָהּ אֶל מַרְאֵהוּ כִּמְעַט חָפְצָה לִבְרֹחַ מִפָּנָיו.

וְדָמִי בָא וְהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ. אַמְרֵי בִקְּשָׁה לְקַחְתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל מַבִּיעַ יֹשֶר וְדַיְקָנוּת שֶׁהַיְלָדִים מִצְטַיְּנִים בָּהֶם, כִּי הִבְטִיחַ לְאֵשֶׁת הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, כִּי רַק לַדּוֹד יִמְסֹר אֶת הַמַּפְתֵחַ. הַדּוֹד לָקַח אֶת הַמַּפְתֵּחַ ולְאַמְרֵי נִדְמָה, בְהִשָּׁמַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה קוֹל מַשַּׁק הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל, כְּאִלּוּ אֵיזֶה תַעֲלוּמַת־קֶסֶם נִגְלְתָה לְפָנֶיהָ; כַּף הַמַּנְעוּל שָׁחָה וְהַדֶּלֶת נִפְתָּחָה. צִנַּת קְבָרִים מְשֻׁנָּה נָשְׁבָה מִתּוֹךְ הַפְּרוֹזְדוֹר הָאָפֵל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ גַּם כִּירָה. עַל הָאָח נִמְצְאָה עוֹד עֲרֵמַת אֵפֶר כִּירָה, עַל דֶּלֶת הַבַּיִת נִרְשְׁמוּ עוֹד רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל קַסְפֶּר מֵלְחִיוֹר בַּלְטְהַס וּמִתַּחְתֵּיהֶן רָשׁוּם בְּקִרְטוֹן מִסְפַּר הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ מֵתוּ הַהוֹרִים. אַמְרֵי קָרְאָה אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בְקוֹל רָם, זֶה כְּתָב אֲבִיהֶם. – הַבִּיטִי נָא, – קָרָא דָמִי, – הַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה כָתוּב בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת וַאֲשֶׁר לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמּוֹרֶה, כָּכָה, מִיָּמִין לִשְׂמֹאל. – אַמְרֵי רָמְזָה לְאָחִיהָ לְהַחֲרִישׁ. בְּעֵינֶיהָ נֶחְשָׁב לְחֵטְא וְעָוֹן פְּלִילִי, כִּי יְדַבֵּר דָּמִי בְקוֹל פֹּה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה לָהּ כְּבֵית־תְּפִלָּה, כְּנֵצַח, כְּמוֹ מִחוּץ לַתֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ וְעִם זֶה גַם בְּקִרְבָּהּ פְּנִימָה. הִיא פָתְחָה אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת. הַחֶדֶר אָפֵל כְּקֶבֶר, כִּי מוּגָפִים הָיוּ הַתְּרִיסִים, וְרַק מִבְּעַד לְאַחַד הַסְּדָקִים חָדְרָה קֶרֶן אוֹרָה רוֹעֶדֶת וַתַּגִּיהַּ אֶת תְּמוּנַת רֹאשׁ הַמַּלְאָךְ, אֲשֶׁר עַל הַתַּנּוּר, אֲשֶׁר נִדְמֶה כְאִלּוּ צָחֹק יִצְחַק הַמַּלְאָךְ. אַמְרֵי נָפְלָה נִבְהֲלָה וְרוֹעֶדֶת אַרְצָה וּבְקוּמָהּ פָּתַח הַדּוֹד תְּרִיס שֶׁל חַלּוֹן אֶחָד וַאֲוִיר חַם פָּרַץ הַחַדְרָה מִן הַחוּץ. קֹר גָּדוֹל שָׂרַר בַּבַּיִת פְּנִימָה. מִכָּל רְהִיטֵי הַבַּיִת נִשְׁאַר רַק סַפְסָל אֶחָד רָתוּק בְּמַסְמֵרִים אֶל הַקִּיר. – שָׁם הָיְתָה אִמָּא טֹוָה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וְשָׁם אָחֲזָה בְכַפּוֹת יְדֵי אַמְרֵי וַתְּלַמֵּד אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לִסְרֹג.

– הִנֵּה יְלָדִים, עַתָּה נֵלְכָה נָא, – קָרָא הַדּוֹד, – לֹא טוֹב לָשֶׁבֶת פֹּה. לְכוּ אִתִּי אֶל הָאוֹפֶה וַאֲנִי אֶקְנֶה לָכֶם חַלַּת לֶחֶם לָבָן; אוֹ אֶפְשָׁר רוֹצִים אַתֶּם בִּרְקִיקִים?

– אַל נָא, – קָרְאָה אַמְרֵי, – נֵשְׁבָה נָא פֹה עוֹד, – וּבְדַבְּרָהּ לִטְּפָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשְׁבָה שָׁם אִמָּם תָּמִיד, וַתַּחֲלִיקֵהוּ וַתִּרְמֹז עַל כֶּתֶם לָבָן אֲשֶׁר עַל הַכֹּתֶל וַתֹּאמַר – פֹּה הָיָה תָלוּי שְׁעוֹן הַקּוּקִיָּה שֶׁלָּנוּ, וְגַם תְּמוּנַת אָבִינוּ בְהִפָּרְדוֹ מִן הַצָּבָא, פֹּה הָיוּ תְלוּיִים חוּטֵי הַצֶּמֶר שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ טֹוָה; הִיא הִשְׂכִּילָה לִטְווֹת הֵיטֵב הָדֵק מִמָּרַן הַשְּׁחוֹרָה, מָרַן עַצְמָהּ אָמְרָה לִי זֹאת: הִיא הִקְדִּימָה תָמִיד לִגְמֹר אֶת טְוִיָּתָהּ מִכָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים הַטּוֹוֹת וְהַכֹּל בְּמִדָּה שָׁוָה בְּלִי כָל קְשָׁרִים וּסְבָכִים. וְאֶת הַטַּבַּעַת שָׁם לְמַעְלָה עַל יַד הַמִּכְסֶה אַתָּה רוֹאֶה? מַה נֶהְדָּר הָיָה בִטְווֹת שָׁמָּה אִמֵּנוּ אֶת הַחוּטִים. אִלּוּ הָיִיתִי אָז בַּעֲלַת שֶׂכֶל לֹא הָיִיתִי מַרְשָׁה לִמְכֹּר אֶת פִּלְכָּהּ שֶׁל אִמֵּנוּ, כִּי יְרֻשָּׁה הָיָה לִי מֵעִמָּהּ; אֲבָל אִישׁ לֹא רָב אֶת רִיבֵנוּ. הָהּ, אִמִּי הָאֲהוּבָה! הָהּ, אָבִי הָאָהוּב! אִלּוּ יְדַעְתֶּם כֵּיצַד דָחוּ אוֹתָנוּ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, לֹא עָרְבָה לָכֶם מְנוּחַתְכֶם בְּגַן עֵדֶן.

אַמְרֵי בָכְתָה בְכִי תַמְרוּרִים וְגַם דָּמִי בָּכָה עִמָּה, וְגַם הַדּוֹד מָחָה דִמְעָה מֵעַל עֵינָיו וַיָּאֶץ בָּהֶם שֵׁנִית לָצֵאת מִתּוֹךְ הַבַּיִת, כִּי חָרָה לוֹ, כִּי הֵסֵב לוֹ וְלַיְתוֹמִים דַּאֲבוֹן לֵב וָנָפֶשׁ; אֲבָל אַמְרֵי הִקְשְׁתָה עָרְפָּהּ וַתֹּאמַר: “גַּם כִּי תֵלְכוּ, לֹא אֵלֵךְ עִמָּכֶם.”

– מַה זֹאת? הַאִם לֹא תֵלְכִי עִמָּנוּ!

אַמְרֵי נִבְהֲלָה, עַתָּה הִכִּירָה לָדַעַת אֵת אֲשֶׁר אָמְרָה וְכִמְעַט כְּדִבְרֵי נְבוּאָה שֶׁנִּזְרְקָה מִפִּיהָ הָיוּ לָהּ דְּבָרֶיהָ וַתְּמַהֵר לַעֲנוֹת:

– עַל דְּבַר לֶכְתִּי עִמָּכֶם לְאֶרֶץ אַחֶרֶת אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד לְהַחֲלִיט דָּבָר. וְאוּלָם כַּוָּנָתִי הָיְתָה, כִּי לֹא אֵצֵא מִן הַבַּיִת הַזֶּה בְטֶרֶם אָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת כָּל הַנִּמְצָא בוֹ. לְכָה נָא, דָּמִי, הֲלֹא אָחִי אַתָּה, לְכָה נָא עִמָּדִי אֶל הָאָסָם, הֲיָדַעְתָּ? בִּמְקוֹם שֶׁהָיִינוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחְבּוֹאִים, שָׁם מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירָה; אַחֲרֵי כֵן נַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִינוּ מְיַבְּשִׁים אֶת הַפִּטְרִיּוֹת. הַאֵינְךָ זוֹכֵר עוֹד אֶת הַשֶּׁקֶל הַיָּפֶה שֶׁקִּבֵּל אָבִינוּ מְחִירָן?

קוֹל רִשְׁרוּשׁ נִשְׁמַע עַל גַּבֵּי הַתִּקְרָה. רְעָדָה אָחֲזָה אֶת שְׁלָשְׁתָּם, וְהַדּוֹד קָרָא בְחָפְזָה: הִשָּׁאֵר פֹּה דָמִי, וְגַם אַתְּ, אַמְרֵי. מַה תַעֲשׂוּ פֹה? הַאֵינְכֶם שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הָעַכְבָּרִים?

– בֹּא אַתָּה, דָּמִי, עִמִּי, הָעַכְבָּרִים לֹא יֹאכְלוּנוּ – אָצָה אַמְרֵי בְאָחִיהָ, אוּלָם הוּא סֵרַב לָלֶכֶת אִתָּהּ, וְאַמְרֵי רוֹעֶדֶת מֵחֲרָדָה וָפַחַד הִתְאַזְּרָה עֹז וַתֵּלֶךְ לְבַדָּהּ אֶל הָאָסָם. אַךְ תֵּכֶף שָׁבָה וּפָנֶיהָ חִוְּרִים כַּמֵּת, וּבְיָדָהּ אֵין כֹּל זוּלָתִי חֲבִילַת קַשׁ שֶׁל כַּמּוֹן יָשָׁן.

– דָּמִי זֶה יֵלֵךְ אִתִּי לַאֲמֵרִיקָה. – קָרָא הַדּוֹד אֶל אַמְרֵי, וּבְשָׁבְרָהּ אֶת קְנֵי הַקַּשׁ אֲשֶׁר בְּיָדָהּ עָנְתָה לֵאמֹר: אֵינִי מִתְנַגֶּדֶת לָזֶה, וְאוּלָם אֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד אֵת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת, הֵן יָכֹל דָּמִי לְבַדּוֹ לָלֶכֶת עִם הַדּוֹד.

לֹא, לֹא אֵלֵךְ בִּלְעָדָיִךְ, – קָרָא דָמִי. – חָלִילָה לִי לַעֲזֹב אוֹתָךְ פֹּה, הֵן גַּם אַתְּ לֹא הָלַכְתְּ עִם אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד בְּאָמְרָהּ לָקַחַת אוֹתָךְ עִמָּהּ וְלֹא עֲזַבְתִּנִי. רַק אִם תֵּלְכִי אַתְּ עִמִּי וְהָלָכְתִּי.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, הִוָּעֲצִי בַדָּבָר, הִנֵּה חָכַמְתְּ כְּבָר לְמַדַּי, – קָרָא הַדּוֹד וַיָּגָף אֶת הַתְּרִיס וְשֵׁנִית שָׂרְרָה אֲפֵלָה בַחֶדֶר, וַיָּאֶץ בַּיְלָדִים לָצֵאת. אֶת הַדֶּלֶת נָעַל וַיֵּלֶךְ אֶל הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס לְהָשִׁיב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לְבַדּוֹ עִם דָּמִי אֶל הַכְּפָר. וּמֵרָחוֹק הוֹסִיף עוֹד לִקְרֹא אֶל אַמְרֵי: “עַד מָחָר בַּבֹּקֶר אֲחַכֶּה לִתְשׁוּבָתֵךְ; אָז אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי, אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְאִם לֹא”

אַמְרֵי נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ וַתַּבֵּט אַחֲרֵי הַהוֹלְכִים מֵאִתָּהּ וַתִּשְׁתּוֹמֵם אֲשֶׁר יוּכַל אִישׁ לָלֶכֶת מֵעִם רֵעֵהוּ וּלְעָזְבוֹ. “הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ שָׁמָּה וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשְׁךָ פֹּה, – אַתְּ לוֹ וְהוּא לָךְ.”

מוּזָר הַדָּבָר! כְּשֵׁם שֶׁבַּחֲלוֹם לַיְלָה יֵשׁ אֲשֶׁר יָקוּם לְפָנֶיךָ בָהִיר וּבָרוּר הַדָּבָר אֲשֶׁר רִפְרֵף בַּמַּחֲשָׁבָה רִפְרוּף קַל, כֵּן הָיָה הַפַּעַם אֶת אַמְרֵי בְּהָקִיץ. רַק דֶּרֶךְ אַגַּב הִזְכִּיר דָּמִי אֶת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, שֶׁזִּכְרָהּ כִּמְעַט נִשְׁכַּח כְּבָר מִלֵּב הַנַּעֲרָה, וְכָעֵת נִצְּבָה תְמוּנָתָהּ כְּמוֹ חַיָּה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, כִּתְמוּנָה נוֹשָׁנָה הָעוֹלָה מִתְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה. וְכִמְעַט בְּקוֹל רָם דִּבְּרָה אַמְרֵי אֶל לִבָּהּ: מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא תַחֲשֹׁב גַּם הִיא עַל אֹדוֹתַיִךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע עַצְמוֹ שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ. הֵן פֹּה בַמָּקוֹם הַזֶּה הִבְטִיחָה לָךְ לָרִיב אֶת רִיבֵךְ אִם תָּבֹא אֵלֶיהָ. מַדוּעַ יַעַמְדוּ רַק הָעֵצִים מִבְּלִי נוֹעַ עַל מְקוֹמָם לְבַעֲבוּר יוּכְלוּ בְנֵי הָאָדָם לִרְאוֹתָם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה? מַדוּעַ לֹא תַעֲמֹד גַּם הַמִּלָּה אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׂפָתָיו נִצֶּבֶת עַל מְקוֹמָהּ כְּעֵץ וְיָכֹל יוּכַל הָאָדָם לְהַחֲזִיק בָּהּ? אָמְנָם כֵּן, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִרְצוֹנָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, אִם יַחְפְּצוּ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַחֲזִיק בְּדִבְרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחֲזִיק הָאָדָם בָּעֵץ… וְדִבְרֵי אִכָּרָה חֲשׁוּבָה וְנִכְבָּדָה נְכוֹנִים וְקַיָּמִים אֲשֶׁר לֹא יָמוּשׁוּ לְעוֹלָם. הֵן בָּכֹה בָכְתָה גַם הִיא מָרָה עַל עָזְבָהּ אֶת כְּפַר מוֹלַדְתָּהּ, וְזֶה יָמִים רַבִּים אֲשֶׁר הָיְתָה לְאִישׁ וְגַם בָּנִים יָלְדָה וְשֵׁם הָאֶחָד יוֹהַנֶּס.

אַמְרֵי הִגִּיעָה אֶל עֵץ הָעֻזְרָדִים וַתַּעֲמֹד עַל יָדוֹ, שָׂמָה כַפָּהּ עַל גִּזְעוֹ וַתִּקְרָא: "מַדּוּעַ לֹא תֵלֵךְ מִזֶּה וָהָלְאָה? מַדוּעַ לֹא יְצַוּוּ הַבְּרִיּוֹת גַּם לְךָ לָנוּעַ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת? מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יִיטַב לְךָ בְּמָקוֹם אַחֵר. אוּלָם גָּדַלְתָּ, וְלֹא אַתָּה נָטַעְתָּ עַצְמְךָ פֹּה, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא תִבֹּל בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. הָאָדָם יוּכַל רַק לְגַדֵּעַ אוֹתְךָ אֲבָל לֹא לַהֲנִיעֲךָ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת. הֶבֶל וָרִיק! גַּם אֲנִי הָיִיתִי מֻכְרַחַת לָלֶכֶת מִזֶּה. אָמְנָם כֵּן, אִלּוּ אָבִי קָרָא לִי לָלֶכֶת עִמּוֹ וְהָלָכְתִּי. הוּא לֹא הָיָה שׁוֹאֵל לְחֶפְצִי, וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁאֹל מַרְבֶּה לִתְעוֹת. אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לָעוּץ לִי עֵצָה נְכוֹנָה, וְגַם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא תוּכָל. וְהַדּוֹד הֲלֹא חָשֹׁב יַחֲשֹׁב כִּי חֶסֶד הוּא עוֹשֶׂה עִמָּדִי וְעָלַי לְשַׁלֵּם לוֹ כְמִפְעָלוֹ. וְאִם עַמֵּר יִתְעַמֵּר הַדּוֹד בִּי אוֹ בְדָמִי, כִּי אֵינֶנּוּ זָרִיז בַּעֲבוֹדָתוֹ וְעָזַבְנוּ אֶת בֵּיתוֹ… אָנָּה נֵלֵךְ? פֹּה הַכֹּל יוֹדְעִים אוֹתָנוּ, גַּם בְּנֵי הָאָדָם גַּם שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, כָּל עֵץ כָּל עֵשֶׂב, כָּל פֶּרַח, כָּל יֶרֶק יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אוֹתָנוּ. הַיְדַעְתָּנִי? קָרְאָה אֶל הָעֵץ. הָהּ, אִלּוּ נִתַּן לְךָ פֶּה לְדַבֵּר! הֲלֹא גַם אוֹתְךָ יָצַר יוֹצֵר הַכֹּל, וּמַדּוּעַ לֹא תֵדַע לְדַבֵּר? הֵן גַּם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי הִכַּרְתָּ, וְלָמָּה לֹא תוּכַל לְהַגִּיד לִי אֵת אֲשֶׁר יְעָצוּנִי הֵמָּה? הָהּ אָבִי הַיָּקָר, הָהּ אִמִּי הַיְקָרָה, מַה יֵצַר לִי לָלֶכֶת מִזֶּה. הֵן בּוֹדְדָה אָנֹכִי פֹה, אֵין לִי דָבָר, וּבְכָל זֹאת דוֹמֶה לִי כְאִלּוּ עָלַי לָרֶדֶת מֵעַל מִטָּתִי הַחַמָּה וְלָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג הַקָּר. הַאִם מְצוּקוֹת לְבָבִי הֵן לְאוֹת לִי, כִּי לֹא אֵצֵא מִזֶּה? הֲזֹאת הָאֱמֶת הַנְּכוֹנָה אוֹ אֵין זֶה כִי אִם פַּחַד שָׁוְא? הָהּ, דָּבָר לֹא יָדָעְתִּי. אִלּוּ יָרְדָה בַת־קוֹל מִשָּׁמַיִם וְאָמְרָה לִי מָה אֶעֱשֶׂה.

כָּל יְצוּרֵי הַנַּעֲרָה רָחֲפוּ מֵחֲרָדָה פְנִימִית, וְהַסָּפֵק הֵחֵל לֶאֱכֹל אֶת לִבָּהּ הָרַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וְשֵׁנִית הִתְחִילָה מְדַבֶּרֶת בְּקוֹל וְחוֹשֶׁבֶת חֲלִיפוֹת בְּלִבָּהּ, אוּלָם כָּעֵת כְּבָר בְּאֹפֶן מֻחְלָט.

– אִלּוּ הָיִיתִי רַק אֲנִי לְבַדִּי, כִּי אָז יָדַעְתִּי כִּי לֹא אֵלֵךְ עִמּוֹ, אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה, קָשֶׁה עָלַי לְהִפָּרֵד מִזֶּה, וְאֵדַע לִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי בַחַיִּים. טוֹב אֵפוֹא, זָכֹר אֶזְכֹּר זֹאת. אַחַת אֲנִי יוֹדַעַת, עִם נַפְשִׁי אָנִי גָמַרְתִּי אֶת חֶשְׁבּוֹנִי. אוּלָם מַה נוֹאֲלוּ מַחְשְׁבוֹתַי אֵלֶּה, כִּי אֶחְיֶה אָנֹכִי לְבַדִּי בְּאֵין דָּמִי עִמָּדִי? הֵן לֹא לְבַדִּי הִנְנִי פֹה, דָּמִי לִי וַאֲנִי לוֹ. וְאוּלָם טוֹב לְדָמִי שֶׁיִּמָּצֵא תַחַת הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל אָב וּרְשׁוּתוֹ; זֶה יַחֲזִיר אוֹתוֹ לְמוּטָב. אוּלָם לָמָּה לוֹ אִישׁ אַחֵר? הַאִם לֹא אוּכַל אֲנִי בְעַצְמִי לִדְאֹג לוֹ, אִם יִהְיֶה צֹרֶךְ בַּדָּבָר? וְאִם אַחֲרֵי הַדּוֹד יֵלֵךְ – עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לוֹ לְעוֹלָם, כֵּן יְנַבֵּא לִי לִבִּי. וּמִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִתְנַהֲגוּ בְנֵי הַדּוֹד אִתָּנוּ. הֲלֹא הֵם בְּעַצְמָם דַּלִּים וְרָשִׁים, וְחָפֵץ יַחְפְּצוּ לִהְיוֹת לַאֲדוֹנִים לָנוּ. אוּלָם לֹא, טוֹבִים וִישָׁרִים הֵם בְּלִי סָפֵק. אַךְ מַה טוֹב וּמַהעִים הוּא לֹאמַר: שָׁלוֹם לְךָ, בֶּן דּוֹדִי, שָׁלוֹם לְךָ³ בַּת דּוֹדִי. אִלּוּ הֵבִיא הַדּוֹד עִמּוֹ אֶחָד מִבָּנָיו, כִּי אָז דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְיָדַעְתִּי הַכֹּל. יָהּ אֵלִי, מַה גָדוֹל הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר הוּטַל עָלַי פִּתְאֹם.

הִיא יָשְׁבָה לָהּ עַל יַד הָעֵץ וּפְרִגִּיָּה בָאָה, נִקְּרָה גַרְעִין אֶחָד, הִבִּיטָה מִסָּבִיב וַתָּעֹף. עַל פְּנֵי אַמְרֵי זָחַל דְּבַר מָה וַתִּמַח אוֹתוֹ, וְהִנֵּה חִפּוּשִׁית הִיא. הִיא נָתְנָה לָהּ לִזְחֹל עַל כַּף יָדָהּ, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת עַל הָר וּבִקְעָה שֶׁבֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד בּוֹאָהּ עַל רֹאשׁ אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ וַתָּעָף לָהּ. “מַה יֵשׁ לָהּ לְחִפּוּשִׁית זֹאת לְסַפֵּר מִכָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה בְמַסָּעָהּ,” חָשְׁבָה אַמְרֵי בְּלִבָּהּ, מַה טוֹב לָהּ לְחִפּוּשִׁית כָּזֹאת: אֶל כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תָּעוּף שָׁם בֵּיתָהּ! הַקְשִׁיבִי, מַה תְּזַמֵּרְנָה הַחוּגוֹת, מַה טוֹב לָהֶן, כִּי אֵינָן צְרִיכוֹת לַחֲשֹׁב מַה לְהַגִּיד וּמַה לַעֲשׂוֹת. וּרְאִי נָא, הִנֵּה שָׁמָּה מוֹלִיךְ הַקַּצָּב עִם כַּלְבּוֹ עֵגֶל מִן הַכְּפָר. מַה שׁוֹנֶה קוֹל כַּלְבּוֹ שֶׁל הַקַּצָּב מִקּוֹל הַחוּגָה. אוּלָם בְּזִמְרַת הַחוּגָה אִי אֶפְשָׁר לְהוֹלִיך עֵגֶל מִן הַכְּפָר.

– לְאָן עִם הַסְּיָח? – שָׁאַל מַתֵּהִיס הַפֶּחָמִי בְעַד חַלּוֹנוֹ אֶת אַחַד הַבַּחוּרִים שֶׁהוֹלִיךְ סְיָח צָעִיר יָפֶה בִפְרֻמְבִּיָּה.

– הָאִכָּר רוֹדֶל מְכָרוֹ, – הֱשִׁיבָהוּ, וְהַסְּיָח צָהַל בְּלֶכְתּוֹ.

וְאַמְרֵי בְשָׁמְעָהּ קוֹל צָהֳלַת הַסְּיָח הִרְהֲרָה שֵׁנִית: בְּהֵמָה כָזוֹ מוֹכְרִים, וְאִמָּהּ כִמְעַט אֵינָהּ מַכִּירָה בָזֶה, וְכָל הַמְשַׁלֵּם מְחִירָהּ לוֹ תִּהְיֶה לְמִקְנָה; אֲבָל אָדָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּכֵר, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין מְשִׂימִים עָלָיו פְּרֻמְבִּיָּה עַל כָּרְחוֹ. וְשָׁם הִנֵּה בָא רוֹדֶל עִם סוּסָיו וְהַסְּיָח הַגָּדוֹל מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג עַל יָדָם. בְּקָרוֹב יֶאֶסְרוּ גַם אוֹתְךָ, סְיָח צוֹהֵל, בַּעֲגָלָה, וְאוּלַי יִמְכְּרוּ גַם אוֹתָךְ. אָדָם אֵינוֹ נִמְכָּר, אֶלָּא מַשְׂכִּיר הוּא אֶת עַצְמוֹ לַאֲחֵרִים הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת בַּעֲבוֹדָתָהּ בִּלְתִּי אֶת מְזוֹנוֹתֶיהָ בִּלְבָד, וְגַם אֵין לָהּ חֵפֶץ בְּשׁוּם דָבָר, אֲבָל אָדָם מְקַבֵּל גַּם מַשְׂכֹּרֶת בְּעַד עֲבוֹדָתוֹ. וְאַף אֲנִי יְכֹלָה לְהַשְׂכִּיר אֶת עַצְמִי לְשִׁפְחָה וּבְכֶסֶף מַשְׂכֻּרְתִּי יִלְמַד דָּמִי מְלֶאכֶת יָד, הֵן חָפֵץ דָּמִי לִהְיוֹת לְגוֹדֵר. וְאוּלָם אִם בְּבֵית הַדּוֹד נֵשֵׁב, לֹא יוֹסִיף עוֹד דָּמִי לִהְיוֹת כֻּלּוֹ שֶׁלִּי כְמוֹ עָתָּה. הַאֲזִינִי, הִנֵּה יָעוּף הַזַּרְזִיר לְבֵיתוֹ, אֲשֶׁר בָּנָה לוֹ אַבָּא, וְהוּא יְזַמֵּר לוֹ שִׁיר צָהֳלָה. וְאַבָּא בָּנָה אֶת הַבַּיִת מִקְּרָשִׁים יְשָׁנִים. אֲנִי זוֹכֶרֶת עוֹד בְּאָמְרוֹ, שֶׁאֵין הַזַּרְזִיר נִכְנָס אֶל בַּיִת הַבָּנוּי קְרָשִׁים חֲדָשִׁים, וְכֵן גַּם עִמִּי… אַתָּה, הָעֵץ, הִנֵּה: אִם תַּשְׁמִיעַ קוֹל רַעַשׁ כָּל זְמָןאֲנִי עוֹמֵד⁴ פֹּה הַיּוֹם וְהָיָה לִי לְאוֹת כִּי אֶשָּׁאֵר פֹּה…

וְאַמְרֵי הִטְּתָה אָזְנֶיהָ וַתַּקְשֵׁב וּמִיָּד נִדְמָה לָהּ, כִּי הָעֵץ מַשְׁמִיעַ קוֹל רַעַשׁ, אַחֲרֵי כֵן הִבִּיטָה אֶל הָעֲנָפִים, וְהֵם לֹא נָעוּ וְהִיא לֹא יָדְעָה עוֹד אֵת אֲשֶׁר שָׁמֵעָה.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ וְתִמְרוֹת אָבָק הִתְרוֹמְמוּ הַשָּׁמָיְמָה. לַהֲקַת אַוָּזִים בָּאָה. וְאַמְרֵי חִקְּתָה אֶת קוֹל גַּעֲגוּעֵי הָאַוָּזִים.

עַפְעַפֵּי הַנַּעֲרָה נִסְגְּרוּ, וַתָּנֹם.

אָבִיב מָלֵא נִצָּנִים עָלָה בְנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, וַעֲצֵי הַבִּקְעָה שֶׁמָּלְאוּ רְסִיסֵי לַיְלָה הֵפִיצוּ אֶת רֵיחָם הַנָּעִים אֶל אַף הַיַּלְדָּה אֲשֶׁר נִרְדְּמָה עַל אַדְמַת מוֹלַדְתָּהּ, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לָהּ לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ.

וּבַהֲקִיצָהּ מִשְּׁנָתָהּ לְקוֹל הַקּוֹרֵא אֵלֶיהָ אַיֵּךְ, אַמְרֵי, אַיֵּךְ? כְּבָר פָּרַשׂ הַלַּיְלָה אֶת כְּנָפָיו עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הִיא קָמָה וַתִּתְמוֹדֵד וְלֹא עָנְתָה דָבָר. הִיא הִבִּיטָה מִתְפַּלְּאָה אֶל הַכּוֹכָבִים, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנָהּ הָיָה לָהּ כְּקוֹל קוֹרֵא מִן הַשָּׁמָיִם; רַק בְּהִשָּׁנוֹת הַקּוֹל פַּעֲמַיִם הִכִּירָה, כִּי קוֹל מָרַן הוּא וַתַּעַן וַתֹּאמַר:“הִנֵּנִי!”

וּמָרַן הַשְּׁחוֹרָה בָּאָה וַתֹּאמַר: – טוֹב כִּי מְצָאתִיךְ, כָּל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר כְּמֻכֵּי תִמָּהוֹן. זֶה אוֹמֵר כִּי בַיַּעַר רָאָה אוֹתָךְ וְזֶה – בַּשָּׂדֶה פְגָשֵׁךְ בְּבָרְחֵךְ, וּבְקָרְאָם לֹא עָנִית, וְלִי נִדְמָה כִּי אֶל הַנָּהָר קָפַצְתְּ. אַל נָא תִירְאִי, יַלְדָּה חֲבִיבָה, וְאַל תִּבְרָחִי, אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַכְרִיחֵךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵי דוֹדֵךְ.

– וּמִי הִגִּיד לָךְ כִּי אֵינִי רוֹצָה לָלֶכֶת עִמּוֹ?

פִּתְאֹם עָבְרָה רוּחַ סְעָרָה וַתָּנַע אֶת הָעֵץ בְּרַעַשׁ וַהֲמֻלָּה רַבָּה.

– וְאָמְנָם אֵינִי רוֹצָה לָלֶכֶת אִתּוֹ! – גָּמְרָה אַמְרֵי וַתָּשֶׂם אֶת יָדָהּ עַל הָעֵץ.

– בֹּאִי הַבַּיְתָה, הָרוּחַ מְבַשֶּׂרֶת רְעָמִים וּבְרָקִים, – אָצָה בָהּ מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

כְּמֻכַּת תִּמָּהוֹן הָלְכָה אַמְרֵי עִם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הַכְּפָרָה. לָמָּה זֶה יֹאמְרוּ כִּי רָאוּ אוֹתָהּ תּוֹעָה בַשָּׂדֶה וּבַיַּעַר אוֹ אוּלַי בָּדֹה בָּדְתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִלִּבָּהּ.

הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה, אוּלָם פִּתְאֹם הֵאִירוּ בִרְקֵי חִפָּזוֹן וְאוֹר נָגַהּ עַל הַבָּתִּים כְּאוֹר יוֹמָם, כִּמְעַט הִכָּה הָאֲנָשִׁים בְּסַנְוֵרִים וַיַּעַמְדוּ מַחֲרִישִׁים, וְכַעֲבֹר הַבָּרָק וְהִנֵּה חֹשֶךְ גָּדוֹל, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. מָרַן וְאַמְרֵי הָאֲחוּזוֹת בִּידֵיהֶן, תָּעוּ בִּכְפַר מוֹלַדְתָּן כַּאֲשֶׁר יִתְעֶה אִישׁ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וַתִּצְעַדְנָה לְפָנִים בִּזְהִירוּת יְתֵרָה. וְעַל כָּל אֵלֶּה עוֹד הֵקִים הַסַּעַר אָבָק רָב, עַד כִּי לֹא יָדְעוּ לָנוּעַ מִמְּקוֹמָן; בְּזֵעַת אַפַּיִם תָּעוּ רוֹעֲדוֹת מִסּוּפָה וּמִמָּגוֹר וּבְעָמָל רָב בָּאוּ רְטֻבּוֹת מִגֶּשֶׁם הַבָּיְתָה.

רוּחַ סוּפָה סֵעֲרָה אֶת דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדוֹר וַתִּפָּתַח, וְאַמְרֵי קָרְאָה: “הִפָּתֵחַ!”

הִיא חָשְׁבָה בְוַדָּאי עַל דְּבַר הָאַגָּדָה, אֲשֶׁר בָּהּ יְסֻפָּר כִּי עַל פִּי מִלַּת קֶסֶם נִפְתְּחָה דֶלֶת אַרְמוֹן קְסָמִים.

 

עַל הַהָלְדֶּרְוַזֶּן    🔗

כַּאֲשֶׁר בָּא הַדּוֹד בַּבֹּקֶר לִשְׁמֹעַ אֶת תְּשׁוּבַת אַמְרֵי, הוֹדִיעָה לוֹ, כִּי הֶחֱלִיטָה לְהִשָּׁאֵר פֹּה – רֶגֶשׁ שֶׁל מְרִירוּת וְשֶׁל קוֹרַת רוּחַ נִשְׁמַע בְּדִבְרֵי הַדּוֹד בְּאָמְרוֹ: הִנֵּה כִי כֵן, דּוֹמָה אַתְּ אֶל אִמֵּךְ, שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא חָפְצָה לָדַעַת דָּבָר עַל אֹדוֹתֵינוּ; אוּלָם אֶת דָּמִי לְבַדּוֹ לֹא אוּכַל לָקַחַת אִתִּי, לוּ גַם יֵאוֹת לָלֶכֶת אַחֲרָי. יָמִים רַבִּים יַעַבְרוּ עַד אֲשֶׁר יֵדַע הַנַּעַר דָּבָר כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יֹאכַל, אַתְּ יָכֹלְתְּ גַּם לְהִשְׂתַּכֵּר.

אַמְרֵי עָנְתָה כִּי לְעֵת עַתָּה דַעְתָּהּ לְהִשָּׁאֵר פֹּה בַכְּפָר, וְכִי יְכֹלָה הִיא לָבֹא אֶל הַדּוֹד בְּיַחַד עִם אָחִיהָ מִקֵּץ זְמָן, אִם לֵב הַדּוֹד יִהְיֶה טוֹב לָהֶם גַּם אָז.

דִּבְרֵי הַדּוֹד, הַמַּבִּיעִים הִשְׁתַּתְּפוּת בְּגוֹרַל בְּנֵי אָחִיו, רוֹפְפוּ מְעַט אֶת הַחְלָטַת אַמְרֵי, אֲבָל כְּדַרְכָּהּ הִסְתִּירָה אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ בְּלִבָּהּ וַתֹּאמַר, כִּי יְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו בִּשְׁמָהּ לְשָׁלוֹם וְכִי יַגִּיד לָהֶם כִּי מַר לָהּ, כִּי לֹא רָאֲתָה עוֹד אֶת שְׁאֵרֵי בְשָׂרָהּ, הַקְּרוֹבִים הַנּוֹסְעִים עַתָּה מֵעֵבֶר לַיָּם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם תִּרְאֶה אוֹתָם עוֹד.

הַדּוֹד נֶחְפַּז לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וּבְטֶרֶם יִפָּרֵד מֵעַל אַמְרֵי הִגִּיד לָהּ כִּי תְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ אֶת דָּמִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שַׁעְתּוֹ פְנוּיָה לֵאמֹר לוֹ בְעַצְמוֹ שָׁלוֹם, וַיֵּלַךְ.

כְּבֹא דָמִי וַיִּשְׁמַע כִּי נָסַע הַדּוֹד וַיְבַקֵּשׁ דָּמִי לָרוּץ אַחֲרָיו, גַּם אַמְרֵי כִּמְעַט רָצָה עִם אָחִיהָ אֶלָּא שֶׁהִתְגַּבְּרָה וְלֹא הָלָכָה. כָּל אֲשֶׁר דִּבְּרָה וְכָל אֲשֶׁר עָשְׂתָה הָיוּ כְאִלּוּ אִישׁ אַחֵר שָׂם אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיהָ וְאִישׁ אַחֵר צִוָּה אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֶׂיהָ, וְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ בָּהּ עַתָּה הַדּוֹד. הִיא הָלְכָה אֲחוּזַת יַד עִם אָחִיהָ דֶּרֶךְ כָּל הַכְּפָר וַתַּט רֹאשָׁהּ בְּחִבָּה אֶל כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם. הִנֵּה חָזְרָה וְשָׁבָה אֲלֵיהֶם וְלֹא עָזְבָה אוֹתָם. בָּא אִישׁ אֶחָד וְחָפֵץ לְהַפְרִיד אוֹתָהּ מֵעֲלֵיהֶם, אוּלָם הִיא לֹא שָׁעֲתָה אֵלָיו וְאֶל דְּבָרָיו. אָמֹר אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְלִבָּהּ, כִּי הַכֹּל שְׂמֵחִים בָּהּ כְּשֵׁם שֶׁהִיא שְׂמֵחָה בָהֶם, אֲבָל מִיָּד רָאֲתָה, שֶׁנּוֹתְנִים הָיוּ לָהּ לָצֵאת מִן הַכְּפָר וְאַף גַּם קָצֹף יִקְצְפוּ עָלֶיהָ כִּי לֹא הָלָכָה. קְרַפֶּנְזַכֶּר הוּא אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת עֵינֶיהָ בְּאָמְרוֹ: “כֵּן, בִּתִּי, עִקְשַׁת לֵב אַתְּ, וְכָל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר יִכְעֲסוּ עָלַיִךְ, כִּי אִבַּדְתְּ אֶת אָשְׁרֵךְ בַּיָּדָיִם. מִי יוֹדֵעַ, אִם בֶּאֱמֶת צָפוּי לָךְ אֹשֶר בְּלֶכְתֵּךְ אַחֲרֵי דוֹדֵךְ, אֲבָל כָּךְ הִיא דַעַת הַבְּרִיּוֹת, וְכָל אֲשֶׁר יִרְאֶה אוֹתָךְ יֹאמַר, כִּי לֶחֶם חֶסֶד אַתְּ אוֹכֶלֶת. לָכֵן חָלִילָה לָךְ לְהִתְפַּרְנֵס עַל חֶשְׁבּוֹן הָעֵדָה”.

– צָדַקְתָּ, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה?

– הָאִכָּרָה רוֹדֶל רוֹצָה לָקַחַת אוֹתָךְ אֶל בֵּיתָהּ לִהְיוֹת לָהּ לִמְשָׁרֶתֶת, אֲבָל הָאִכָּר אֵינוֹ רוֹצֶה.

עַתָּה חָשְׁבָה אַמְרֵי בְנַפְשָׁהּ, כִּי עָלֶיהָ לִהְיוֹת לְבַת־חַיִל יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיהָ בִטְרוּנְיָה, לֹא הִיא, וְלֹא אֲחֵרִים. וַתּוֹסֶף לִשְׁאֹל אֶת קְרַפֶּנְזַכֶּר: “אוּלַי יָדַעְתָּ דָבָר?”

– יוֹדֵעַ אָנִי, אֲבָל עָלַיִךְ לִהְיוֹת נְכוֹנָה לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִצְטָרְכִי לַבְּרִיּוֹת. הֲלֹא שָׁמַעַתְּ כִּי פְרִידוֹלִין הַשּׁוֹטֶה הֵמִית אֶת שְׁנֵי אַוָּזֶיהָ שֶׁל אִכָּרַת בֵּית־הַתְּפִלָּה? מִשְׂרַת רוֹעַת־אַוָּזִים פְּנוּיָה עַתָּה, אִיעָצֵךְ לָקַחַת עָלַיִךְ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת.

דָּבָר זֶה נַעֲשָׂה תֵכֶף, וּבַצָּהֳרַיִם הוֹלִיכָה אַמְרֵי אֶת אַוְּזֵי הַכְּפָר אֶל מִגְרַשׁ הָלְדֶּרְוַזֶּן, כֵּן נִקְרָא מְקוֹם הַמִּרְעֶה אֲשֶׁר עַל הַגִּבְעָה הַקְּטַנָּה אֵצֶל בְּאֵר־הָרָעָב. דָּמִי עָזַר כְּנֶגְדָּהּ.

מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא מָצְאָה קוֹרַת רוּחַ בְּמִשְׂרָה זוֹ וַתּוֹכִיחָהּ בְּצֶדֶק בְּאָמְרָהּ: מִי שֶׁבּוֹחֵר לוֹ מְלָאכָה כְזוֹ הִיא נִגְרֶרֶת אַחֲרָיו כָּל יָמָיו. לְעוֹלָם לֹא יִשְׁכְּחוּ בְנֵי הָאָדָם אֶת מַעֲשָׂיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יְסָרֵב לָקַחַת אוֹתָךְ לִמְשָׁרֶתֶת בְּאָמְרוֹ: הֲלֹא רוֹעַת הָאַוָּזִים הִיא; וְאִם גַּם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בַעֲלַת בַּיִת אֲשֶׁר יִכָּמְרוּ רַחֲמֶיהָ עָלַיִךְ, תַּקְצִיב לָךְ מַשְׂכֹּרֶת דַּלָּה וְגַם עַמֵּר תִּתְעַמֵּר בָּךְ, כִּי עַל כֵּן רוֹעַת־אַוָּזִים אָתְּ.

– אֵין הָרָעָה רַבָּה כָל כָּךְ כַּאֲשֶׁר תֹּאמֵרִי, – קָרְאָה אַמְרִי, – הֵן אַתְּ בְּעַצְמֵךְ סִפַּרְתְּ לִי כַמָּה מַעֲשִׂיּוֹת עַל דְּבַר רוֹעַת־אַוָּזִים שֶׁעָלְתָה לִגְדֻלָּה וַתְּהִי לְמַלְכָּה.

– כָּל זֶה הָיָה בְשֶׁכְּבָר הַיָּמִים, אַךְ מִי יוֹדֵעַ, אֶפְשָׁר שֶׁגַּם אַתְּ עַל דוֹרוֹת הַקַּדְמוֹנִים תֵּחָשֵׁבִי; יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֵינֵךְ כְּלָל תִּינֹקֶת, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יִקְרֶה גַם לָךְ נֵס.

עַתָּה יָדְעָה אַמְרֵי, כִּי לֹא עָמְדָה עוֹד עַל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר שְׁפָלָה, כִּי יֵשׁ מַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת מִזּוֹ בְסֻלַּם הַחַיִּים, וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ נָבֹכוּ. אוּלָם לֹא לְעַצְמָהּ דָּאָגָה, וְרַק לֹא יָכְלָה נְשׂוֹא, כִּי יִרְעֶה דָמִי אִתָּהּ יַחַד אֶת הָאַוָּזִים. הֵן גֶּבֶר הוּא וְיַזִּיק לוֹ, בְּהֵאָמֵר כִּי רוֹעֶה־אַוָּזִים הָיָה. אֲבָל כָּל עֲמָלָהּ לְבָאֵר לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַשָּׁוְא הָיָה, הוּא הִקְשָׁה עָרְפּוֹ וַיַּמְרֶה אֶת פִּיהָ. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׂגֵב מִבִּינָתָם יִגְרֹם לָהֶם אִי־נְעִימוּת, וּבִכְשֹׁל כֹּחָם יַכְעִיסוּ אֲחֵרִים.

אַמְרֵי כִמְעַט שָׂמְחָה עַל דָּמִי וְעַל מֶרְיוֹ, כִּי אָמְרָה: הִנֵּה יִלְמַד הַנַּעַר לְהָפִיק חֶפְצוֹ וְלַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ.

בֵּינְתַיִם קִבֵּל גַּם דָּמִי מִשְׂרָה. הוּא שִׁמֵּשׁ אֵצֶל הָאֶפִּטְרוֹפֵס שֶׁלָּהֶם, אֵצֶל הָאִכָּר רוֹדֶל, לְדַחֲלִיל אֲשֶׁר יַבְרִיחַ אֶת הַצִּפֳּרִים מִגַּנּוֹ. עָלָיו הֻטְּלָה הָעֲבוֹדָה לְהַרְעִישׁ בְּרַעֲשָׁן כָּל הַיּוֹם, לְגָרֵשׁ אֶת הָאַנְקוֹרִים מֵעַל הַדֻּבְדְּבָנִים וּמֵעַל עֲרוּגוֹת הַחַסָּא. מִשְׂרָתוֹ זוֹ הָיְתָה מְעַנֶּגֶת אוֹתוֹ בַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, אֲבָל כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הָיְתָה לוֹ לְזָרָא וַיַּעַזְבֶנָּה.

מִשְׂרָתָהּ שֶׁל אַמְרֵי הָיְתָה מְלֵאָה שָׂשׂוֹן אֲבָל גַּם עָמָל רָב. וּבְיוֹתֵר הָיְתָה מִצְטָעֶרֶת לִפְעָמִים, כִּי לֹא תֵדַע בַּמֶּה לִמְשֹׁךְ אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף אַחֲרֶיהָ. וְלִפְעָמִים קָשֶׁה הָיָה לָהּ גַּם לְהַבְדִּיל בֵּין אַוָּז לְאַוָּז. אָכֵן מַה צָדְקוּ דִבְרֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, אֲשֶׁר אָמְרָה לָהּ פַּעַם אַחַת בְּשׁוּבָהּ מִשְּׂדֵה הַמִּרְעֶה, כִּי בַעֲלֵי הַחַיִּים אֲשֶׁר יִחְיוּ עֲדָרִים עֲדָרִים חִסְרֵי דַעַת הֵמָּה כָל אֶחָד כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ.

– גַּם דַּעְתִּי כָךְ –קָרְאָה אַמְרֵי – פְּתַיּוֹת הֵן הָאַוָּזוֹת מִפְּנֵי שֶׁיּוֹדְעוֹת הֵן חָכְמוֹת רַבּוֹת. יוֹדְעוֹת הֵן לָשׁוּט בַּמַּיִם, וְלָרוּץ וְלָעוּף, אֲבָל אֵינָן בְּטוּחוֹת לֹא בַמַּיִם, לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בָאֲוִיר… וְכָל אֵלֶּה יַעֲשׂוּ אוֹתָן לִפְתַיּוֹת.

– הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי – קָרְאָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה – זָקֵן מִתְבּוֹדֵד נִתְגַּלְגֵּל בָּךּ.

– אָכֵן דִּמְיוֹנוֹת מִתְבּוֹדֵד עִם חֶשְׁבּוֹן וְדַעַת הַחַיִּים הִתְחוֹלֵל בְּקֶרֶב נֶפֶשׁ אַמְרֵי. גַּם בִּהְיוֹתָהּ שְׁקוּעָה בַחֲלוֹמוֹתֶיהָ וּבְהַזְיוֹתֶיהָ עָשְׂתָה בִמְלֶאכֶת יָדֶיהָ וַתִּסְרֹג וְאַף עֲנִיבָה אַחַת לֹא הִשְׁמִיטָה. כַּאֲשֶׁר צָמְחוּ עִנְבֵי רֹש עִם גַּרְגְּרִים מְשִׁיבִים נֶפֶשׁ תַּחַת אֲגַס הַבָּר הַזֶּה, עַד כִּי נִדְמָה כִּי מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד יִצְמָחוּ, כֵּן חֻבְּרוּ בְנַפְשָׁהּ יַחַד הִסְתַּכְּלוּת בְּהִירָה עִם הֲזָיָה וּמַדּוּחִים.

מְקוֹם הַמִּרְעֶה הָלְדֶּרְוַזֶּן לֹא הָיָה מִגְרָשׁ בּוֹדֵד אֲשֶׁר שָׁם אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ עוֹלָם הָאַגָּדָה עִם כָּל קְסָמָיו. בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ הָיְתָה דֶרֶךְ סְלוּלָה לְאֶנְדְּרִינְגֶּן וּבְקִרְבָתוֹ נִצְּבוּ עַמּוּדֵי הַגְּבוּל הַשּׁוֹנִים עִם שִׁלְטֵי הָאֲדוֹנִים אֲשֶׁר אַדְמָתָם נוֹגַעַת זוֹ בְזוֹ. אִכָּרִים עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה בַעֲגָלוֹת וּבִקְרוֹנוֹת, וַאֲנָשִׁים, נָשִׁים וּבְתוּלוֹת הָלְכוּ שָׁם וּמַגָּל וְחֶרְמֵשׁ בִּידֵיהֶם. שׁוֹטְרֵי הַצָּבָא שֶׁל שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת עָבְרוּ פֹה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וּקְנֵה־רוֹבֵיהֶם הִבְרִיקוּ עַד לְמֵרָחוֹק. יֵשׁ שֶׁהָיוּ שׁוֹטְרֵי הַצָּבָא מֵאֶנְדְּרִינְגֶּן מְבָרְכִים אֶת אַמְרֵי בְּשָׁלוֹם בְּשִׁבְתָּהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ אִם לֹא עָבַר לְפָנֶיהָ פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי. אוּלָם הִיא לֹא יָדְעָה לְהָשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹנִים, וְאוּלַי כִּחֲדָה אֶת הָאֱמֶת תַּחַת לְשׁוֹנָהּ, כִּי אֵיבָה נְטוּעָה בְלֵב הֲמוֹן הָעָם וּבְיִחוּד בְּלֵב בְּנֵי הַכְּפָר לַשּׁוֹטְרִים הַמְזֻיָּנִים אֲשֶׁר כְּשֹׂונְאֵי הָאָדָם הֵמָּה בְעֵינֵיהֶם, הָאוֹרְבִים לְכָל נֶפֶשׁ וּמְבַקְּשִׁים לְבָלְעָהּ.

הַסַּתָּת תֵּיסֶלְס־מַנְץ, אֲשֶׁר סִתֵּת אֲבָנִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, לֹא דִבֵּר אֶל אַמְרֵי כִּמְעַט דָּבָר; מִגַּל אֲבָנִים אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי הִתְהַלֵּךְ בְּפָנִים נִזְעָמִים וְסִתּוּתוֹ הָיָה בִלְתִּי פוֹסֵק עוֹד יוֹתֵר מִנִּקּוּר הָרַחָמָה אֲשֶׁר בְּיַעַר הָאֵזוֹב וַתִּתְחַבֵּר אֶל שְׁרִיקַת הָאַרְבֶּה וְצִרְצוּרוֹ בַּכָּרִים וּבִשְׂדוֹת הַדֶּשֶׁא הַקְּרוֹבִים.

וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר תִּתְרוֹמֵם נֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה מֵעַל לְפִגְעֵי הַחַיִּים וּתְלָאוֹתֵיהֶם וַתִּנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי דִּמְיוֹנָהּ אֶל מֶמְשֶׁלֶת הַחֲלוֹם. כַּחוּגוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת קוֹל זִמְרָתָן בְּרוּם עוֹלָם בְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַעְנָה אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁהִצִּיבוּ לָהֶן בְּנֵי הָאָדָם בֵּין שָׂדוֹת וְנִיר וּתְעוּפֶינָה מִמַּעַל לְעַמּוּדֵי הַגְּבוּלִים שֶׁבֵּין מְדִינוֹת וַאֲרָצוֹת שְׁלֵמוֹת, כֵּן לֹא יָדְעָה נֶפֶשׁ הַיַּלְדָּה דָבָר מֵהַתְּחוּמִים אֲשֶׁר הִצִּיבָה הַמְּצִיאוּת.

הַהֶרְגֵּל יֵעָשֶׂה לְפֶלֶא, וְהַפֶּלֶא – לְמַעֲשֵׂי יוֹם יוֹם. הִנֵּה קוֹל הַקּוּקִיָּה קוֹרֵא. זֶה הֵד קוֹל הַיַּעַר הַקּוֹרֵא וּמֵשִׁיב לְעַצְמוֹ; הִנֵּה תֵשֵׁב לָהּ הַצִּפֹּר לְמַעְלָה מִמֵּךְ עַל אֲגַס־הַבָּר, אוּלָם חָלִילָה לָךְ מֵהָרִים אֵלֶיהָ רֹאשׁ, כִּי אַךְ תָּעִיף עֵינְךָ בָהּ וְאֵינֶנָּה. מַה יָרוּם קוֹלָהּ בְּקָרְאָהּ, לֹא תִיעַף וְלֹא תִיגָע! עַד לְמֵרָחוֹק יַגִּיעַ קוֹלָהּ, עַד לַמֶּרְחַקִּים יִשָּׁמֵעַ! נַסִּי נָא אַתְּ וַעֲלִי עַל הָעֵץ, הַשְׁמִיעִי אֶת קוֹלֵךְ, הֲתוּכְלִי לִקְרֹא כָמוֹהָ? אֶת קוֹלֵךְ אַתְּ, קוֹל בַּת אָדָם, לֹא יִשְׁמְעוּ לְמֵרָחוֹק כְּקוֹל הַצִּפֹּר שֶׁגָּדְלָהּ טֶפַח.

הַחֲרִישִׁי, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בֶן מֶלֶךְ מְכֻשָּׁף הוּא, וּפִתְאֹם יִפְתַּח אֶת שְׂפָתָיו לְדַבֵּר אִתֵּךְ. נַסֵּנִי נָא בְחִידוֹת, הֲלֹא אֶפְתְּרֵן, וְאָז גָּאֹל אֶגְאַל אוֹתְךָ, נֵלֵךְ יַחַד נִסַּע אֶל אַרְמוֹן הַזָּהָב, וְגַם אֶת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וְאֶת דָּמִי נִקַּח אִתָּנוּ, וְדָמִי יִשָּׂא לוֹ אֶת בַּת הַמַּלְכָּה, אֲחוֹתְךָ, לוֹ לְאִשָּׁה. וְצִירִים קַלִּים נִשְׁלַח אֶל כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ לְבַקֵּשׁ אֶת יוֹהַנֶּס בֶּן מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הָאוֹבֵד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ וְנָתְנוּ כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, הָהּ, מַדּוּעַ אֵין כָּל זֶה אֱמֶת וְנָכוֹן? וְלָמָּה בָדוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אִם לֹא אֱמֶת וְנָכוֹן הֵם?

וְכַאֲשֶׁר הִתְרוֹמְמָה אַמְרֵי עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנָהּ וַתַּחֲשֹׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ בְלִי כָל גְּבוּל, עָבְרוּ גַם הָאַוָּזִים אֶת גְּבוּל מַרְעִיתָם וַיָּבֹאוּ אֶל שָׂדוֹת אֲחֵרִים וַיֵּיטִיבוּ לִבָּם בִּשְׂדֵי שְׂעוֹרִים וְשִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל. וְכַאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה אַמְרֵי מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ בְהָקִיץ אָסְפָה אֶת אַוָּזֶיהָ בְעָמָל רָב, וּבְשׁוּב הָאַוָּזִים הָאֵלֶּה אֶל מַחֲנֵיהֶם יָדְעוּ לְסַפֵּר עַל דְּבַר הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִתְעַנְּגוּ שָׁמָּה עַל רֹב טוּב; וְקֵץ לֹא הָיָה לְגַעְגְּעוֹתֵיהֶם וְאַחֲרִית לְסִפּוּרֵיהֶם, וּזְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם עוֹד הָגוּ הָאַוָּזוֹת הֶגֶה וּזְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם תָּחֲבוּ הָאַוָּזוֹת אֶת מַקּוֹרֵיהֶן תַּחַת כַּנְפֵיהֶן וַתַּחֲלֹמְנָה אֶת חֲלוֹמָן.

וְשׁוּב הִתְנַשְּׂאָה אַמְרֵי לַמָּרוֹם עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנָהּ. שׁוּרִי, הִנֵּה שָׁם תְּעוּפֶינָה הַצִּפֳּרִים; וְצִפֹּר אַחַת לֹא תִכָּשֵׁל בָּאֲוִיר, גַּם הַסְּנוּנִית תַּמְרִיא לַשְּׁחָקִים; בְּטוּחָה הִיא, בַּת חוֹרִין הִיא. הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי צִפֹּר כָּנָף! מַה יָפִים פְנֵי תֵבֵל בְּהַבִּיטֵנוּ אֲלֵיהֶם מִמְּרוֹמִים, מִמְּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁכֹּן הַחוּגָה שָׁמָּה. הֶאָח, לָעוּף מַעְלָה מָעְלָה, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ! אָעוּפָה בְמֶרְחֲבֵי תֵבֵל, אֶל אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, אֶרְאֶה אֶת כָּל אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה, אֶשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ אִם זָכֹר תִּזְכְּרֵנִי עוֹד.

“הֲתִזְכְּרִינִי שָׁם, בְּאַרְצוֹת מֶרְחַקִּים?”

שָׁרָה אַמְרֵי פִתְאֹם מִבֵּין מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְהַרְהוֹרֶיהָ. וְנִשְׁמַת אַפָּהּ הַמְּהִירָה בְּחָשְׁבָהּ עַל דְּבַר תְּעוּפָתָהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה בֶאֱמֶת מְרַחֶפֶת בְּרוּם עוֹלָם, שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ וּלְקִצְבָתָהּ.

וְאוּלָם לֹא לְעוֹלָם תְּלַהֵטְנָה הַלְּחָיַיִם לְחוֹלְמֵי בְהָקִיץ, לֹא לְעוֹלָם תַּזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ זַרְחָהּ בְּנִצָּנֵי פִרְחֵי שָׂדֶה וּבְיֶרֶק הַדֶּשֶׁא הַנָּע. עוֹד אָבִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְהִנֵּה בָאוּ יְמֵי קֹר וָטַחַב, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ הַנִּצָּנִים כִּקְפוּאִים וְזָרִים; הַשֶּׁמֶשׁ תֵּחָבֵא וְיָמִים יַעַבְרוּ בְטֶרֶם תִּגָּלֶה לְעֵין רוֹאִים, צִנָּה קַלָּה תַעֲבֹר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאַךְ לְעִתִּים תִּפָּסֵק עַל יְדֵי רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת הַמַּפְרִיחָה נִצָּנֵי הָעֵצִים וּמְפַזַּרְתָּם לְכָל עֵבֶר. רַק הַחוּגָה לְבַדָּהּ עוֹד תַּצְהִיל קוֹלָהּ בַּמְּרוֹמִים, שָׁם מֵעַל לֶעָבִים, וְהַפְּרִגִּיָּה תַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ הֶעָגוּם מִתּוֹךְ סִבְכֵי אֲגַס הַבָּר, אֲשֶׁר אֶל אֶחָד מִגִּזְעֵיהֶם נִשְׁעֶנֶת אַמְרֵי.

הַסַּתָּת תֵּיסֶלְס־מַנְץ עוֹמֵד שָׁם מֵרָחוֹק תַּחַת הָאֵלָה אֵצֶל הַצְּלָב הַמָּשׁוּחַ בְּצֶבַע אָדֹם, הַבָּרָד יֵרֵד בְּשָׁאוֹן רְצוּעוּת רְצוּעוֹת, וְהָאַוָּזוֹת תִּפְשֹׁטְנָה אֶת מַקּוֹרֵיהֶן לְבַל יַךְ הַבָּרָד אֶת מֹחָן הָרוֹפֵס; וְאוּלָם שָׁם מִנֶּגֶד בִּכְפַר אֶנְדְּרִינְגֶּן פָּרוּשׂ אוֹר בָּהִיר, וְעוֹד מְעַט וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּגָּלֶה בַהֲדַר יִפְעָתָהּ. וְהֶהָרִים, הַשָּׂדוֹת וְהַיְּעָרִים מַרְאֵיהֶם כִּבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דְמָעוֹת וְעַתָּה אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם וַיַּצְהֵל אֶת פְּנֵיהֶם. הַצִּפֳּרִים יְמַלְּאוּ אֶת חֲֲלַל הָאֲוִיר נְעִימוּת זִמְרָתָן וּמִבֵּין עֳפָאִים יִתְּנוּ קוֹל מַרְנִין לֵב וָנָפֶשׁ. וְהָאַוָּזוֹת אֲשֶׁר יִצְטַפְּפוּ מִפַּחַד הַסּוּפָה תְּרִימֶנָה מִתְפַּלְּאוֹת אֶת מַקּוֹרֵיהֶן וְתִתְפָּרֵדְנָה, תְּכַרְסֵמְנָה וּתְגַעְגַּעֲנָה, תְּדַבֵּרְנָה עַל אֹדוֹת הַמִּקְרֶה הַהוּא עִם אֶפְרוֹחֵיהֶן רַכֵּי הַנּוֹצָה, אֲשֶׁר זֶה לָהֶם הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִימֵי חַיֵּיהֶם אֲשֶׁר יִרְאוּ מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה.

אַחֲרֵי הַסּוּפָה הֵכִינָה לָהּ אַמְרֵי שַׂק שֶׁל דָּגָן אֲשֶׁר יָרְשָׁה מֵאָבִיהָ, וּבְלֶכְתָּהּ לִרְעוֹת אֶת הָאַוָּזִים לָקְחָה אֶת הַשַּׂק עִמָּהּ. אֶת הַשַּׂק הַזֶּה, שֶׁצּוּרַת שְׁנֵי גַרְזִנִּים מֻצְלָבִים וְשֵׁם אָבִיהָ הָיָה רָשׁוּם עָלָיו עוֹד בְּאוֹתִיּוֹת בְּרוּרוֹת, שָׂמָה עַל רֹאשָׁהּ בִּפְרֹץ רַעַם עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וַתִּתְעַטֵּף בּוֹ; הִנֵּה כִי כֵן יָשְׁבָה לָהּ כְּשֶׁבֶת תַּחַת גַּג וַתַּשְׁקֵף אֶל מִלְחֶמֶת אֵיתָנִים שָׁם בַּמְּרוֹמִים. חֶרְדַּת קֹר כִּכְאֵב תָּקְפָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת אַמְרֵי, רוֹצָה הָיְתָה לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת עַל מַר גּוֹרָלָהּ, עַל כִּי עֲזוּבָה וּבוֹדְדָה הִיא, יְתוֹמָה מֵאָבִיהָ וְאִמָּהּ; אוּלָם עוֹד מִיַּלְדוּתָהּ לָמְדָה לְהִתְגַּבֵּר עַל רִגְשׁוֹת לִבָּהּ וּלְהַחֲנִיק אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ בִּגְרוֹנָהּ. הִתְגַּבְּרוּת כָּזֹאת מְאִירָה אֶת הָעֵינַיִם וְנוֹתֶנֶת לָהֶם בְּרַק רַעֲנַנּוּת בְּכָל צָרָה וְצוּקָה.

אַמְרֵי הִתְגַּבְּרָה עַל מְצוּקוֹת לְבָבָהּ וַתִּכְבֹּש אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ בְּיִחוּד בְּזָכְרָהּ תָּמִיד אֶת פִּתְגַּם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה: “הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא תִקְפֶּאנָה יָדָיו יְכַוְּצֵן לְאֶגְרוֹפִים”. כֵּן עָשְׂתָה גַם בְּחֹמֶר גַּם בְּרוּחַ וַתַּבֵּט אֶל תּוֹךְ הַתֵּבֵל בְּעֵינֵי מֶרִי וּמִיָּד צָהֲלוּ פָנֶיהָ; הִיא שָׂמְחָה עַל הַדְרַת הַבְּרָקִים וַתְּחַקֶּה אֶת הָרַעַם בִּשְׁפַל קוֹל. הָאַוָּזוֹת שֶׁהִצְטַפְּפוּ שׁוּב, הִבִּיטוּ מִתְפַּלְּאוֹת נִכְחָן, אוּלָם טוֹב לָאַוָּזוֹת: שִׂמְלוֹתֵיהֶן לְעוֹרָן תִּצְמַחְנָה וְתִגְדַּלְנָה אִתָּן יַחַד, וְנוֹצוֹת חֲדָשׁוֹת תִּצְמַחְנָה לָהֶן תַּחַת הַיְשָׁנוֹת שֶׁמָּרְטוּ בְנֵי הָאָדָם מֵעֲלֵיהֶן בִּימֵי הָאָבִיב. כַּעֲבֹר הַסַּעַר, יִצְהַל שׁוּב הַכֹּל בַּחֲלַל הָאֲוִיר, יְרַנְנוּ כָּל עֲצֵי הַיַּעַר, וְהָאַוָּזוֹת תִּצְהַלְנָה עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים: חֳמָרִים חֳמָרִים שֶׁל צְפַרְדְּעִים וּלְטָאוֹת הַמְּעִזּוֹת לְהִגָּלוֹת עַל פְּנֵי יְרַק הַדֶּשֶׁא.

מִכָּל אַלְפֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הִתְרוֹצְצוּ בְקֶרֶב אַמְרֵי, יָדְעָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה רַק אֶפֶס קְצֵהֶן בְּשׁוּבָהּ מִן הַיַּעַר וּמָסְרָה אֶל יַד הָרוֹעֶה אֶת חֲבִילַת הָעֵצִים שֶׁפָּרְקָה מֵעַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַחִפּוּשִׁיּוֹת וְהַתּוֹלָעִים שֶׁאָסְפָה בַיַּעַר אֶל תּוֹךְ הַשָּׂק.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאַמְרֵי אָמְרָה אֵלֶיהָ: הֲתֵדְעִי, דּוֹדָתִי, מַדּוּעַ תִשַֹׁב הָרוּחַ?

– אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי, וְאַתְּ, הֲתֵדְעִי?

– כֵּן, אָנֹכִי שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת זֹאת, וּרְאִי זֶה מָצָאתִי, כָּל אֲשֶׁר יִצְמַח זָקוּק לִתְנוּעָה: הַצִּפֹּר תָּעוּף, הָרֶמֶשׂ יִזְחַל, הָאַרְנֶבֶת, הַצְּבִי, הַסּוּס וְכָל הַחַיָּה יָרוּצוּ, וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם תָּשׁוּט, כֵּן גַּם הַצְּפַרְדֵּעַ. וְהִנֵּה הָעֵץ, הַדָּגָן וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה יַעַמְדוּ וְלֹא יוּכְלוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם, וַעֲלֵיהֶם הֵן לִצְמֹחַ, אָז תָּבֹא הָרוּחַ וְתֹאמַר: עֲמֹד נָא עַל מְקֹומְךָ, וַאֲנִי אֲטַלְטֵל אוֹתְךָ טַלְטֵלָה; רְאֵה, הִנֵּה אֲנִיעֲךָ וַאֲטַלְטֶלְךָ וַאֲכוֹפְפֶךָ! שְׂמַח, כִּי בָאתִי, פֶּן תִּבֹּל, רַק הֵיטֵב אֵיטִיב עִמְּךָ אִם כִּי הֶלְאֵיתִיךָ. עוֹד תִּרְאֶה תָבִין כִּי כֵן הוּא.

מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא אָמְרָה דָבָר, בְּשָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי אַמְרֵי, בִלְתִּי אִם אֶת הַפִּתְגָּם הַשָּׁגוּר עַל לְשׁוֹנָהּ: “זֶה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, נִשְׁמַת מִתְבּוֹדֵד נִתְגַּלְגְּלָה בָךְ”.

אוּלָם פַּעַם אַחַת עָזְרָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לְהַטּוֹת אֶת מַחְשְׁבוֹת אַמְרֵי וְהַרְהוֹרֶיהָ אֶל מַהֲלָךְ אַחֵר.

הַשְּׂלָו הִשְׁמִיעַ זֶה כְבָר אֶת קוֹלוֹ בִשְׂדֵה הַדָּגָן, וּבְקִרְבַת אַמְרֵי שָׁרָה כָל הַיּוֹם חוּגַת שָׂדֶה, הַחוּגָה נָעָה אָנֶה וָאָנָה וַתָּשַׁר מִקֶּרֶב לִבָּהּ, וַתְּהִי זִמְרָתָהּ כְּאִלּוּ יָנְקָה מֵחֶמְדַּת הַחַיִּים. קוֹלָהּ הָיָה עָרֵב מִקּוֹל חוּגַת הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר תִּתְרוֹמֵם בְּרַחֲבֵי הָאֲוִיר, וְיֵשׁ שֶׁהָיְתָה הַצִּפֹּר מִתְקָרֶבֶת אֵלֶיהָ, וְאַמְרֵי אָמְרָהּ אֶל לִבָּהּ: מַדּוּעַ לֹא אוּכַל לְהַגִּיד לָךְ, כִּי לֹא אֶעֱשֶׂה לָךְ רָעָה? שְׁבִי נָא עִמָּדִי! אַךְ הַצִּפֹּר פָּחֲדָה וַתֶּחֱרַד וַתִּתְחַבֵּא כְפַעַם בְּפָעַם. וְאַמְרֵי חָשְׁבָה עִם לְבָבָהּ, חָשְׁבָה וַתֹּאמַר: “טוֹב כִּי פָחְדָנִיּוֹת הֵנָּה, הַצִּפֳּרִים, פֶּן לֹא נוּכַל לְהַבְרִיחַ אֶת הָאַנְקוֹרִים הַגַּנָּבִים וְלַהֲנִיסָם”. בְּבֹא מָרַן בַּצָּהֳרַיִם אָמְרָה אַמְרֵי אֵלֶיהָ: מֶה חָפַצְתִּי לָדַעַת מַה יֵשׁ לָהּ לְצִפֹּר לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר כָּל הַיּוֹם, כִּי לֹא תֶחְדַּל מִצַּפְצֵף וּמֵהֲגוֹת.

וּמָרַן עָנָתָה: אָכֵן צִפֹּר כָּזֹאת לֹא תוּכַל לְהַצְפִּין דָּבָר בְּחֻבָּהּ; אוּלָם הָאָדָם יְדַבֵּר תָּמִיד בְּלִי הֶרֶף גַּם כִּי לֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, לֹא יוֹצִיא הֶגֶה עַל דֶּלֶת שְׂפָתָיו, גַּם אָז לֹא יַחֲרִישׁ, כִּי אִם אֶל לִבּוֹ יְדַבֵּר, מַחְשְׁבוֹתָיו תְּזַמֵּרְנָה, בּוֹכוֹת וּמְדַבְּרוֹת דּוּמָם בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ פְּנִימָה אֲשֶׁר גַּם עַד אֹזֶן עַצְמוֹ לֹא יַגִּיעוּ, אֲבָל הַצִּפֹּר אִם פָּסְקָה זִמְרָתָהּ לֹא תוֹסִיף עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר כִּי אִם תֹּאכַל אֶת אֲרֻחָתָהּ אוֹ תָנוּם אֶת שְׁנָתָהּ.

בְּצֵאת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה מִן הַבַּיִת וַחֲבִילַת הָעֵצִים עַל שִׁכְמָהּ, הִבִּיטָה אַמְרֵי אַחֲרֶיהָ מְצַחֶקֶת: “עַתָּה הִיא צִפֹּר חֲרִישִׁית”, אָמְרָה אֶל לִבָּהּ, וְאִישׁ, חוּץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ, לֹא רָאָה בְּהַאֲרִיךְ עוֹד הַנַּעֲרָה לִצְחֹק לְנַפְשָׁהּ.

יָמִים עַל יָמִים עָבְרוּ כָכָה עַל אַמְרֵי. שָׁעוֹת רְצוּפוֹת עָמְדָה כְחוֹלֶמֶת וַתַּשְׁקֵף עַל צִלְלֵי עַנְפֵי אֲגַס הַבָּר בְּהִתְנוֹעֲעָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה בִנְשֹׁב הָרוּחַ בָּהֶם, עַד כִּי נִדְמוּ לָהּ הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת כִּנְמָלִים רוֹחֲשׁוֹת, וְיֵשׁ שֶׁהִבִּיטָה עַל אַחַד הָעֲנָנִים אֲשֶׁר כְּמַרְאֵה סַפְסָל מַרְאֵהוּ הָעוֹמֵד אֵיתָן וּמַזְהִיר עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, אוֹ אֶל עֲנָנִים קַלִּים הָרוֹדְפִים זֶה אֶת זֶה וְדוֹחֲפִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

וְכַאֲשֶׁר בְּמֶרְחֲבֵי אֵין קֵץ עָלוּ וַיִּמּוֹגוּ תְמוּנוֹת עֲנָנִים שׁוֹנוֹת, כֵּן עָלוּ בְלֵב הַנַּעֲרָה עַנְנֵי תְמוּנוֹת שׁוֹנִים שֶׁאֵין עֵין אָדָם תּוֹפֶסֶת אוֹתָם, כִּי בִּן רֶגַע קִבְּלוּ אֶת צוּרָתָם וּבִן רֶגַע אָבָדוּ. אַךְ מִי יֵדַע אֶת הָעֲנָנִים אֲשֶׁר בְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ וַאֲשֶׁר בְּלֵב הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה.

וּבְהָקִיץ הָאָבִיב עַל פְּנֵי הָאָרֶץ אָז יֵצֵר כֹּחֲךָ מֵהָכִיל אֶת כָּל אַלְפֵי תְנוּעוֹת הַצְּמִיחָה וְהַגִּדּוּל בִּדְרָכֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת וְלִבְּךָ לֹא יִמָּלֵא מִקּוֹלוֹת הַשִּׁירָה וְהַשִּׂמְחָה בַחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם. הַבֵּט וּשְׁמַע, שָׁם חוּגָה אַחַת מִתְרוֹמֶמֶת לְמַעְלָה, עוֹד רֶגַע אֶחָד תִּרְאֶה אוֹתָהּ כִּנְקֻדָּה קְטַנָּה וּשְׁחוֹרָה וְהִנֵה הִיא נֶעֱלָמָה. רַק בְּאָזְנֶיךָ תִשְׁמַע עוֹד קוֹל שִׁירָה וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן הַקּוֹל הַזֶּה, וְלוּ יָכֹלְתָּ לְהִתְבּוֹנֵן כָּל הַיּוֹם אֶל חוּגָה אַחַת בַּחֲלַל הָאֲוִיר, וְשָׁמַעְתָּ, כִּי שׁוֹנֶה הוּא קוֹל שִׁירָתָהּ בַּבֹּקֶר מֵאֲשֶׁר בַצָּהֳרַיִם וּבָעֶרֶב מֵאֲשֶׁר בַּבֹּקֶר; וְלוּ יָכֹלְתָּ לֶאֱרֹב לָהּ מֵרֵאשִׁית זִמְרָתָהּ הַנּוּגָה בְרֵאשִׁית הָאָבִיב, וְשָׁמַעְתָּ כִּי הַחֲלֵף תַּחֲלִיף אֶת נְעִימָתָהּ בָּאָבִיב, בַּקַּיִץ וּבַסְּתָו. וּבַשָּׂדוֹת הַקְּצוּרִים הָרִאשׁוֹנִים כְּבָר תַּשְׁמִיעַ חוּגָה־אֶפְרֹחַ אֶת שִׁירָתָהּ הַחֲדָשָׁה.

וּבְהָקִיץ הָאָבִיב בְּרוּחַ הָאָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִתְחַדֵּשׁ לְפָנָיו וּבְתוֹכוֹ פְנִימָה, אָז יִבָּצֵר מִמְּךָ לִתְפֹּשׂ אֶת אַלְפֵי גַוְנֵי הַפְּרָחִים אֲשֶׁר יִגְדְּלוּ וַאֲשֶׁר יִצְמָחוּ. וְרַק אַחַת אַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי הַכֹּל יָשִׁיר, הַכֹּל יִצְמָח.

וְאָז מָה רַב הַשֶּׁקֶט בַּחַיִּים, כַּצֶּמַח אֲשֶׁר יַךְ שָׁרָשָׁיו בֶּעָפָר. הִנֵּה פֹה מְשׂוּכַת הָאָחוּ עַל יַד אֲגַס הַבָּר, הַסִּרְפָּד יִפְרַח בְּטֶרֶם מוֹעֵד וְאוּלָם אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יִבְשַׁל וְיִגָּמֵל פִּרְיוֹ. וּמַה יָפִים נִצָּנֵי גַרְגְּרֵי־הַקֶּמַח, מָה עַז רֵיחָם, וְעַתָּה הִנֵּה הִבְשִׁילוּ וַיַּעֲשׂוּ עֲנָבִים קְטַנִּים וַיַּאֲדִימוּ, וְאַף עֵין־הָעֹרֵב הַמָּלֵא רַעַל הוֹלֵךְ וּמַשְׁחִיר. הִנֵּה יְמֵי הַקָּצִיר הַבְּהִירִים בָּאִים, וְאַף פִּסַּת עָב קְטַנָּה לֹא תֵרָאֶה עַל שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת הַבְּהִירִים וְחֶרְמֵשׁ הַסַּהַר יִגָּלֶה לְעֵין רוֹאִים כָּל הַיּוֹם, וְהוּא מִתְמַלֵּא וְהוֹלֵךְ, וְהוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, וְכַעֲנָנָה קְטַנָּה מְתֹאָרָה בִמְחוּגָה יֲעֲמֹד בָּרָקִיעַ. וְהָיָה בְּמֶמְשֶׁלֶת הַטֶּבַע מִבַּחוּץ וּבְלֵב הָאָדָם פְּנִימָה כַּעֲצִירַת נְשִׁימָה דַקָּה אֲשֶׁר יַעֲצֹר הָאִישׁ הַקּוֹלֵעַ אֶל הַמַּטָּרָה.

אָז הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הָלְדֶּרְוַזֶּן מְלֵאָה חַיִּים וּתְנוּעָה! הַקְּרוֹנוֹת הָרֵיקִים יִסְעוּ בְרַעַשׁ וּבְחִפָּזוֹן וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם מְשַׂחֲקִים וְצוֹהֲלִים, מִתְרוֹמְמִים מַעְלָה וְיוֹרְדִים מַטָּה כְנוֹעַ הַקָּרוֹן. וְאַחֲרֵי כֵן תִּסַּעְנָה הָעֲגָלוֹת הַמְּלֵאוֹת עֳמָרִים הַבַּיְתָה נֶאֱנָחוֹת מִכֹּבֶד מַשָּׂאָן, וְהַקּוֹצְרִים וְהַקּוֹצְרוֹת הוֹלְכִים עַל יָדָן.

וְאַמְרֵי לֹא נֶהֶנְתָה מִבִּרְכַּת אֲדֹנָי בַּשָּׂדֶה יוֹתֵר מֵאַוָּזֶיהָ, שֶׁנִּדְחֲקוּ לִפְעָמִים בְּחֻצְפָּה אֶל הָעֲגָלוֹת הַטְּעוּנוֹת בָּר וַיִּקְּחוּ שִׁבֹּלֶת שֶׁנִּגְרְרָה מִן הָעֲגָלָה.

וּבְהִגָּלוֹת קָרַחַת הַשָּׂדֶה, יַעֲלֶה בְלֵב הָאָדָם, לַמְרוֹת הַשִּׂמְחָה עַל בִּרְכַּת אֲדֹנָי בְּאָסְפוֹ אֶת תְּבוּאָתוֹ, מֵעֵין רוּחַ כֵּהָה; הַתִּקְוָה כְבָר נִתְמַלָּאָה, וְתַחַת שְׁאוֹן בָּר בַּשָּׂדֶה – קָרְחָה. חָלַף הַזְּמָן, הַקַּיִץ יִפְנֶה.

מֵי הַבְּאֵר אֲשֶׁר עַל יַד הָלְדֶּרְוַזֶּן, שֶׁבְּשִׁקְתוֹת מֵימֶיהָ טָבְלוּ הָאַוָּזוֹת לַהֲנָאָתָן, הָיוּ הַמַּיִם הַיּוֹתֵר מְתוּקִים שֶׁבְּכָל הַכִּכָּר, וְכָל הַנּוֹסְעִים הָעוֹבְרִים עַל פָּנֶיהָ לֹא אֵחֲרוּ לְרַוּוֹת אֶת צִמְאוֹנָם בָּהֶם בְּשָׁעָה שְׁסּוּסֵיהֶם רָצִים לִפְנֵיהֶם; כְּכַלּוֹתָם לִשְׁתּוֹת מָחוּ אֶת פִּיהֶם, גָּעֲרוּ בְסוּסֵיהֶם הַמְמַהֲרִים בְּלֶכְתָּם וַיָּרוּצוּ אַחֲרֵיהֶם לְהַשִּׂיגָם. וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר הִשְׁקוּ אֶת בְּעִירָם מִמֵּי הַבְּאֵר הַזֹּאת בְּשׁוּבָם אֶל בֵּיתָם.

אַמְרֵי מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ לֵב רַבִּים לְאַהֲבָה אוֹתָהּ: בְּיָדָהּ הָיְתָה כַּד חֶרֶשׂ קְטַנָּה, אֲשֶׁר שָׁאֲלָה מֵאֵת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, וּמִדֵּי עֲבֹר עוֹבֵר אֹרַח לִפְנֵי הַבְּאֵר, מִהֲרָה אַמְרֵי לָגֶשֶׁת אֵלָיו וַתֹּאמַר: “טוֹב לָכֶם לִשְׁתּוֹת מִתּוֹךְ הַכַּד”, וּבַהֲשִׁיבָם לָהּ אֶת הַכַּד הֵאִירוּ לָהּ פָּנִים, אָז תִּשְׂבַּע נַחַת; וּכְשֶׁהָיוּ עוֹבְרִים עָלֶיהָ בְּלִי לִשְׁתּוֹת מִכַּדָּהּ כִּמְעַט חָרָה לָהּ. אָז תַּעֲמֹד וְכַדָּהּ בְּיָדָהּ אֵצֶל הַבְּאֵר, תִּשְׁאַב מְלֹא הַכַּד מַיִם וְתִשְׁפְּכֵם אַרְצָה, וְכַאֲשֶׁר לֹא הוֹעִילוּ כָל רְמָזֶיהָ אֵלֶּה הָיְתָה מַפְתִּיעָה אֶת אַוָּזֶיהָ בִּרְחִיצָה בִלְתִּי צְפוּיָה וַתִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מָיִם.

פַּעַם אַחַת עָבְרָה עֲגָלָה קְטַנָּה רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים וּבָהּ יָשַׁב אִכָּר בַּעַל בָּשָׂר מֵאוֹבֶרְלַנְד שֶׁתָּפַס כִּמְעַט אֶת כָּל מְלוֹא הָעֲגָלָה. הוּא עָצַר בְּסוּסָיו וַיִּשְׁאָל:

– הַגִּידִי נָא נַעֲרָה! הֲיֵשׁ אִתֵּךְ מַה לִשְׁתּוֹת?

– יֵשׁ וָיֵשׁ, הִנְנִי לְהָבִיא אֶל אֲדֹנִי.

וְאַמְרֵי מִהֲרָה וַתָּבֵא כַד מְלֵאָה מָיִם.

– הֶאָח! – קָרָא הָאִכָּר מֵאוֹבֶרְלַנְד, אַחֲרֵי גָמְאוֹ מִתּוֹךְ הַכַּד מְלֹא גְרוֹנוֹ, וּבְעֹוד פִּיו נוֹשֵׁף מַיִם קָרָא כִמְדַבֵּר חֶצְיוֹ אֶל תּוֹךְ הַכַּד: מַיִם מְתוּקִים כָּאֵלֶּה אֵין לִמְצֹא בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הוּא הֶחֱזִיר אֶת הַכַּד אֶל פִּיו וַיִּרְמֹז אֶל אַמְרֵי כִי תַחֲרִישׁ, כִּי הִתְחִיל לִגְמֹא בְכָל כֹּחוֹ, וְלֹא נָעִים לָאָדָם כְּשֶׁמְּדַבְּרִים אֵלָיו בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה, שֶׁאִם כֵּן הוּא שׁוֹתֶה בְּחִפָּזוֹן וּמַרְגִּישׁ מֵעֵין לְחִיצָה בַגָּרוֹן.

אַמְרֵי הֵבִינָה, כְּנִרְאֶה, לְמַחְשְׁבוֹתָיו, וְרַק אַחֲרֵי הֲסִירוֹ אֶת הַכַּד מִפִּיו קָרָאָה:

– אָכֵן, הַמַּיִם מְתוּקִים וּבְרִיאִים, הַשְׁקֵה אֶת סוּסֶיךָ, כִּי טוֹבִים לָהֶם הַמַּיִם וְיַחֲלִימוּם.

– סוּסַי חַמִּים הֵם וְאָסוּר לָהֶם לִסְבֹּא, הֲמִכְּפַר הַלְדֵּנְבְּרוּן אַתְּ, נַעֲרָה?

– כִּדְבָרֶיךָ!

– וּמַה שְׁמֵךְ?

– אַמְרֵי.

– וּלְמִי אָתְּ?

– לֹא לְמִי בָּעוֹלָם עוֹד, יוֹזֶנְהַנְס הָיָה אָבִי.

– יוֹזֶנְהַנְס זֶה שֶׁעָבַד בְּבֵית הָאִכָּר רוֹדֶל?

– כֵּן!

– יָדַעְתִּי אוֹתוֹ הֵיטֵב, צַר לִי כִּי מֵת בִּנְעוּרָיו. חַכִּי נָא, יַלְדָּה, הִנְנִי לָתֵת לָךְ דָּבָר. וּבְדַבְּרוֹ הוֹצִיא אַרְנַק עוֹר גָּדוֹל מִכִּיסוֹ, הִרְבָּה לְחַפֵּשׂ בּוֹ וַיֹאמַר: הִנֵּה, – קְחִי לָךְ!

אֵינִי רוֹצָה בְשׁוּם מַתָּנָה, תּוֹדָה רַבָּה, אֵינִי לוֹקַחַת דָּבָר.

– קְחִי נָא, מִיָּדִי יְכֹלָה אַתְּ לָקַחַת. הַאִם הָאִכָּר רוֹדֶל הוּא הָאֶפִּטְרוֹפוֹס שֶׁלָּךְ?

– כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי.

– לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה לָשִׂים אֶת מִשְׂרַת רוֹעַת־אַוָּזִים עַל שִׁכְמֵךְ. יִשְׁמְרֵךְ אֱלֹהִים.

הָעֲגָלָה נָעָה בְרַעַשׁ מִמְּקוֹמָהּ, וְאַמְרֵי הֶחֱזִיקָה מַטְבֵּעַ בְּיָדָהּ.

– מִיָּדִי יְכֹלָה אַתְּ לָקַחַת… מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי יֹאמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּמַדּוּעַ לֹא הִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ? הָהּ, זוֹהִי אֲגוֹרָה, הִנֵּה תְמוּנַת צִפֹּר טְבוּעָה עָלֶיהָ. הָהּ, הוּא לֹא יֵעָנִי וַאֲנִי לֹא אֵעָשֵׁר.

כָּל הַיּוֹם לֹא הִגִּישָׁה אַמְרֵי אֶת כַּדָּהּ לְעוֹבֵר וָשָׁב. פָּחֹד פָּחֲדָה בְלִבָּהּ פֶּן יוֹסִיפוּ לָתֵת לָהּ נְדָבָה.

בְּשׁוּבָהּ לְבֵיתָהּ בָּעֶרֶב אָמְרָה לָהּ מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, כִּי הָאִכָּר רוֹדֶל שָׁלַח אַחֲרֶיהָ לִקְרֹא לָהּ לְמַהֵר לָבֹא אֵלָיו.

אַמְרֵי מִהֲרָה אֵלָיו. וְהָאִכָּר רוֹדֶל אָמַר אֵלֶיהָ בְּבוֹאָהּ:

– מָה אָמַרְתְּ אֶל אִכַּר לַנְדְפְרִיד?

– אֵינִי יוֹדַעַת כָּל אִכַּר לַנְדְפְרִיד.

– הֵן הוּא הָיָה עִמָּךְ הַיּוֹם עַל הָלְדֶּרְוַזֶּן וְנָתַן לָךְ נְדָבָה.

– אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא, הִנֵּה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַן לִי.

– זֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי. תְּנִי תוֹדָה, אַתְּ בַּת הַשֵּׁדִים; הַאֲנִי הִשֵׁאתִיךְ לִהְיוֹת לְרוֹעַת־אַוָּזִים? וְאִם לֹא תִּתְפַּטְּרִי מֵעֲבוֹדָתֵךְ זֹאת עוֹד הַיּוֹם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת לָךְ לְאֶפִּטְרוֹפוֹס. אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיְּרַנְּנוּ הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָי.

– אָנֹכִי אוֹדִיעַ גָּלוּי לַכֹּל, כִּי אֵין אֲדוֹנִי אָשֵׁם בָּזֶה; אוּלָם לְהִפָּטֵר מֵעֲבוֹדָתִי זֹאת לֹא אוּכַל, בְּטֶרֶם יַעַבְרוּ יְמֵי הַקָּיִץ. עָלַי לִגְמֹר אֵת אֲשֶׁר הַחִלּוֹתִי.

– צֶמַח בַּל יַעֲשֶׂה קֶמַח אָתְּ, – סִיֵּם הָאִכָּר אֶת דְּבָרָיו וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּיִת; אוּלָם הָאִכָּרָה, הַשּׁוֹכֶבֶת חוֹלָה בַמִּטָּה, קָרָאָה: – צָדַקְתְּ, בִּתִּי, מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבֵךְ זֶה כָל הַיָּמִים; אֲנִי מְנַבְּאָה לָךְ כִּי אַחֲרִיתֵךְ יִשְׂגֶּה מְאֹד. עוֹד יִתְבָּרְכוּ בָךְ בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה וְיַגִּידוּ לְכָל אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר אֲשֶׁר תָּאִיר לוֹ הַהַצְלָחָה פָנִים: הוּא הִתְבָּרֵךְ כְּסֵוֵרִין בֶּן בְּרוֹזִיס וּכְאַמְרֵי בַּת יוֹזֶנְהַנְס. פַּת לַחְמֵךְ עוֹד תִּפֹּל לָךְ בְּכַד הַדְּבָשׁ.

הָאִכָּרָה הַחוֹלָה נֶחְשְׁבָה כִמְטֹרֶפֶת, וְאַמְרֵי, כַּאֲחוּזַת פַּחַד מֵרוּחַ רָעָה, מִהֲרָה לָצֵאת בְּלִי לְהָשִׁיב דָּבָר.

בְּשׁוּבָהּ אֶל בֵּיתָהּ סִפְּרָה אַמְרֵי אֶל מָרַן

הַשְּׁחוֹרָה, כִּי אֵרַע לָהּ נֵס: אִכַּר לַנְדְפְרִיד, אֲשֶׁר תָּמִיד תֶּהְגֶּה בְאִשְׁתּוֹ, דִּבֵּר עִמָּהּ וַיָּרֶב אֶת רִיבָהּ מֵאֵת הָאִכָּר רֹודֶל, וְגַם נָתַן לָהּ מַטְבֵּעַ לְמַתָּנָה, וּבְדַבְּרָהּ הֶרְאֲתָה לָהּ אֶת הַמַּטְבֵּעַ. אָז קָרְאָה מָרַן בִּצְחוֹק:

– נָקֵל הָיָה לִי לָדַעַת כִּי אִכַּר לַנְדְפְרִיד הוּא זֶה, הוּא וְלֹא אַחֵר! אֲגוֹרָה מְזֻיֶּפֶת הוּא נוֹתֵן מַתָּנָה לִיתוֹמָה עֲזוּבָה.

– בַּמֶּה מְזֻיֶּפֶת הִיא? – שָׁאֲלָה אַמְרֵי וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְעֵינֶיהָ.

– אֵין זֹאת אֶלָּא אֲגוֹרַת צִפֹּר שֶׁנִּמְחֲקָה צוּרָתָהּ, וְשָׁוְיָהּ רַק פְּרוּטָה וּמֶחֱצָה.

– הוּא לֹא חָפֵץ לָתֵת לִי יוֹתֵר מִפְּרוּטָה וּמֶחֱצָה, – קָרְאָה אַמְרֵי קָשׁוֹת. זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּגְלְתָה סְתִירָה פְנִימִית בֵּין אַמְרֵי וּבֵין מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, הִיא הָיְתָה רְגִילָה לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, וְתָמִיד שָׂמְחָה בְשָׁמְעָהּ אֵיזֶה דָבָר רַע עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאוּלָם אַמְרֵי הָיְתָה דָנָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם לְכַף זְכוּת, וְתָמִיד הָיְתָה שְׂמֵחָה בְחֶלְקָהּ וּמְאֻשֶּׁרֶת, וּכְשֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לָהּ דְּבַר מָה הָיְתָה מִתְמַלְּאָה שִׂמְחָה וְהָיְתָה מַכֶּרֶת טוֹבָה לְכָל אֲשֶׁר יָאִיר פָּנִים לָהּ.

“הוּא חָפֵץ לָתֵת לִי רַק פְּרוּטָה וּמֶחֱצָה, וְדַי לִי, שְׂבֵעַת רָצוֹן אֲנִי מְאֹד.” אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שִׁנְּנָה אַמְרֵי בְמֶרִי תְכוּפוֹת בְּגָמְעָהּ אֶת הַמָּרָק שֶׁלָּהּ בִּבְדִידוּתָהּ, כְאִלּוּ הִיא מוֹסִיפָה לְדַבֵּר עוֹד אֶל מָרַן שֶׁלֹּא נִמְצְאָה כְלָל בַּבַּיִת וַתַּחֲלֵב בְּשָׁעָה זוֹ אֶת הָעֵז שֶׁלָּהּ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא תָפְרָה לָהּ אַמְרֵי שְׁתֵּי מַטְלִיּוֹת בְּיַחַד וְאֶת הָאֲגוֹרָה שָׂמָה בֵינֵיהֶן, תָּלְתָה אוֹתָהּ בְּקָמֵעַ עַל צַוָּארָהּ וַתַּצְפִּינָהּ עַל לִבָּהּ. דּוֹמֶה כְאִלּוּ עוֹרְרָה הַצִּפֹּר הַטְּבוּעָה עַל הַמַּטְבֵּעַ כָּל מִינֵי הַרְגָּשׁוֹת בַּלֵּב שֶׁהִיא תְלוּיָה עָלָיו; כִּי שָׁרָה אַמְרֵי שִׁירִים מִשִּׁירִים שׁוֹנִים כָּל הַיָּמִים מִבֹּקֶר עֶד עֶרֶב וַתּוֹסֶף לַהֲגוֹת בְּאִכַּר לַנְדְפְרִיד; הִיא הִכִּירָה עַתָּה גַּם אֶת הָאִכָּר וְגַם אֶת הָאִכָּרָה וּמִשְּׁנֵיהֶם יֵשׁ לָהּ מַזְכֶּרֶת, לִבָּהּ כְאִלּוּ נִבָּא לָהּ, כִּי רַק לְיָמִים מוּעָטִים תִּשָּׁאֵר עוֹד פֹּה, אַחֲרֵי כֵן תָּבֹא שׁוּב הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה הָרְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים לְבָנִים, וּבָהּ יֵשְׁבוּ הָאִכָּר וְהָאִכָּרָה וְהֵם יִקָּחוּהָ וְיֹאמְרוּ לָהּ: בִּתֵּנוּ אָתְּ; כִּי בְוַדַּאי סַפֵּר יְסַפֵּר עַתָּה הָאִכָּר בְּבֵיתוֹ עַל דְּבַר פְּגִישָׁתוֹ בָהּ.

יֵשׁ שֶׁהָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת תְּמֵהָה בִשְׁמֵי הַסְּתָו: מַה בְהִירִים הֵם, בְּלִי כָל עָנָן; וְעַל הָאֲדָמָה: מַה יְרוֹקִים הַכָּרִים, וְהַקַּנְבּוּס פָּרוּשׂ עֲלֵיהֶם לְהִתְיַבֵּשׁ כְּרֶשֶׁת דַּקָּה; הִנֵּה קוּרֵי עַכָּבִישׁ נִגְלִים, וְהָעֹרְבִים עָפִים מִמַּעַל לָהֶם וְנוֹצוֹתֵיהֶם הַשְּׁחוֹרוֹת תַּצְהֵרְנָה בְּהִירוֹת לְנֹגַהּ קַרְנֵי הֶחָרֶס; רוּחַ לֹא נוֹשֶׁבֶת, הַפָּרוֹת רוֹעוֹת עַל כָּרֵי הַדֶּשֶׁא, שְׁרִיקַת שׁוֹט וְקוֹל זִמְרָה נִשְׁמָעִים מֵעֲבָרִים, וַאֲגַס הַבָּר יִצְטַמְצֵם חֶרֶשׁ אֶל תּוֹכוֹ וּמַשִּׁיר אֶת עָלָיו, הִנֵּה הַסְּתָו בָּא.

וּמִדֵּי שׁוּב אַמְרֵי אֶל בֵּיתָהּ בָּעֶרֶב, תַּבִּיט אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה כְּשׁוֹאֶלֶת, בְּחָשְׁבָהּ כִּי עַל מָרַן לְהַגִּיד לָהּ, כִּי שָׁלַח אִכַּר לַנְדְפְרִיד לָקַחַת אוֹתָהּ אֵלָיו, וּבְלֵב דּוֹאֵב הוֹלִיכָה אֶת אַוָּזֶיהָ אֶל הַשָּׂדוֹת הָעֲרֻמִּים הָרְחוֹקִים מֵהַדֶּרֶךְ מֶרְחָק רַב, וּמִדֵּי פַעַם בְּפַעַם נָטְתָה אֶל הָלְדֶּרְוַזֶּן.

אוּלָם הָחֹרְשׁוֹת כְּבָר עָמְדוּ עַרְטִילָאוֹת, הַחוּגוֹת צִפְצְפוּ צִפְצוּף קָלוּשׁ וַתַּשְׁפֵּלְנָה לָעוּף, וְכָל בְּשׂוֹרָה לֹא בָאָה עוֹד, וְאַמְרֵי פָּחֲדָה מֵאֵימַת הַחֹרֶף, הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וַתִּירָא מִפָּנָיו כַּאֲשֶׁר יִירָא אִישׁ מִפְּנֵי הַכֶּלֶא וְרַק זֹאת הָיְתָה נֶחָמָתָהּ בְּעָנְיָהּ, כִּי הוֹסִיפוּ לָהּ עַל מַשְׂכֻּרְתָּהּ. אַף אַחַת מֵאַוְזוֹתֶיהָ לֹא מֵתָה, וְגַם כָּנָף אַחַת מִבְּנוֹת מַרְעִיתָהּ לֹא נִשְׁבָּרָה. מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא רַק מָכְרָה אֶת הַנּוֹצוֹת שֶׁאָסְפָה אַמְרֵי בִמְחִיר הָגוּן, כִּי אִם גַּם הֵסִיתָה אוֹתָהּ לְבַל תּוֹסִיף לָקַחַת, כְּפִי הַמִּנְהָג הַיָּשָׁן, פְּרֻסַּת עוּגָה, נוֹסָף עַל מַשְׂכֻּרְתָּהּ, מִכָּל אַוְּזָה וְאַוְּזָה שֶׁרָעֲתָה, כִּי אִם פַּת לֶחֶם דָּגָן, וְכָכָה הָיָה לָהֶן דֵּי לֶחֶם לְכָל יְמוֹת הַחֹרֶף. אָמְנָם יָבֵשׁ הָיָה הַלֶּחֶם, אוּלָם לְאַמְרֵי הָיוּ, כְּפִי דִבְרֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, שִׁנֵּי עַכְבָּר חֲזָקוֹת וּבְרִיאוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן יָכֹל תּוּכַל לְכַרְסֵם הַכֹּל.

בַּיָּמִים אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע בַּכְּפָר זוּלָתִי קוֹל דַּיִשׁ, קָרְאָה אַמְרֵי פַעַם אֶחָת: כָּל יְמֵי הַקַּיִץ שָׁמְעוּ גַרְעִינֵי הַשִּׁבֹּלֶת רַק אֶת קוֹל זִמְרַת הַחוּגָה, עַתָּה יַכּוּ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם בְּמֹרָג חָרוּץ עַל קָדְקֳדָם; זֶהוּ נִגּוּן אַחֵר כֻּלּוֹ.

“הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, כִּי זָקֵן מִתְבּוֹדֵד צָפוּן בְּקִרְבֵּךְ”, – קָרְאָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה כְפַעַם בְּפַעַם אֶת פִּזְמוֹנָהּ.

 

פַּת־לַפֶּה    🔗

בְּשֵׁם פַּת־לַפֶּה קוֹרְאִים לְאִשָּׁה בוֹדְדָה לְנַפְשָׁהּ, הָאוֹפָה אֶת פִּתָּהּ לָהּ לְבַדָּהּ. לְאִשָּׁה כָזֹאת, כְּנָהוּג, מִנְהָגִים וּמִדּוֹת מוּזָרִים. וְאָמְנָם מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה אִשָּׁה רְאוּיָה לְשֵׁם זֶה כְּמָרַן הַשְּׁחוֹרָה, אִם כִּי לֹא הָיָה לָהּ מַה לֶאֱפוֹת וְלִצְלוֹת, כִּי רַק מְרַק שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה, וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה וּמְרַק שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל הָיוּ מַאֲכָלָהּ כָּל הַיָּמִים. בּוֹדְדָה לְנַפְשָׁהּ הָיְתָה וְדָבָר אֵין לָהּ עִם אָדָם. אוּלָם בַּסְּתָו לֹא יָדְעָה מְנוּחָה, וַתַּרְבֶּה לָשִׂיחַ עִם נַפְשָׁהּ וְגַם בָּאָה בִדְבָרִים עִם אֲחֵרִים, בְּיִחוּד עִם הַזָּרִים הָעוֹבְרִים בַּכְּפָר, כִּי דָרֹש דָּרְשָׁה לָדַעַת אִם כְּבָר שָׁבוּ הַבַּנָּאִים וְהַגּוֹדְרִים מִפֹּה וּמִשָּׁם אֶל מְנוּחָתָם מְנוּחַת הַחֹרֶף, וְאִם יוֹדְעִים הֵם דָּבָר עַל אֹדוֹת יוֹהַנֶּס בְּנָהּ. וּבְשָׁטְפָהּ בְרוֹתְחִים אֶת הַבַּד אֲשֶׁר הִלְבִּינָה כָל יְמֵי הַקַּיִץ וַתִּרְחָצֵהוּ הָיְתָה עֵרָה בַעֲבוֹדָתָהּ זֹאת כָּל הַלַּיְלָה, וַתְּהִי מְמַלֶּלֶת לְנַפְשָׁהּ. אִישׁ לֹא הֵבִין דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר מִלְמְלָה, וְרַק הַקְּרִיאוֹת שֶׁבֵּינְתַיִם הָיוּ בְרוּרוֹת, כִּי קוֹרֵאת הָיְתָה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם: “זֶה לִי וְזֶה לְךָ”; שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְעָמִים “אָבִינוּ אַתָּה” הָיְתָה מִתְפַּלֶּלֶת תָּמִיד בְּעַד יוֹהַנֶּס בְּנָהּ, וּבַלֵּילוֹת שֶׁרָחֲצָה אֶת הַבַּד לֹא הָיָה מִסְפָּר לִתְפִלּוֹתֶיהָ. וּבְרֶדֶת הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הָיְתָה תָמִיד צוֹהֶלֶת וּשְׂמֵחָה. עַתָּה אֵין עֲבוֹדָה בַחוּץ, עַתָּה שׁוֹב יָשׁוּב יוֹהַנֶּס לְבֵיתוֹ. וַתַּרְבֶּה לְפַטְפֵּט עִם תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה אֲשֶׁר עַל מְשׂוּכַת הַגָּדֵר וַתֹּאמֶר לָהּ, כִּי בְשׁוּב יוֹהַנֶּס לְבֵיתוֹ תָמוּת.

כָּכָה תַעֲשֶׂה מָרַן זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. אַנְשֵׁי הַכְּפָר לֹא חָדְלוּ לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי אִוֶּלֶת הִיא לַחֲשֹׁב תָּמִיד עַל שִׁיבַת יוֹהַנֶּס בְּנָהּ; אוּלָם כָּל דִּבְרֵיהֶם הָיוּ לַשָּׁוְא, עַל כֵּן הָיְתָה לְזָרָא לִבְנֵי הָאָדָם.

בַּסְּתָו הַהוּא מָלְאוּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאָז עָזַב יוֹהַנֶּס אֶת כְּפַר מוֹלַדְתּוֹ, וּמִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה נִרְשַׁם יוֹהַן מִיכָאֵל וִינְקְלֶר בָּעִתּוֹנִים בְּתוֹר נֶעְלָם עַד מְלֹאת לוֹ חֲמִשִּׁים שָׁנָה. כָּעֵת מָלְאוּ לוֹ שְׁלשִׁים וָשֵׁש שָׁנָה.

בַּכְּפָר נִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי נִסְפַּח יוֹהַנֶּס אֶל אֹרְחַת צוֹעֲנִים, וְהָאֵם אָמְנָם חָשְׁבָה פַעַם אַחַת אֶת אַחַד הַצּוֹעֲנִים הַצְּעִירִים לִבְנָהּ, כִּי פָנָיו הָיוּ דוֹמִים כִּמְעַט אֶל פְּנֵי הַנֶּעְלָם; גַּם הוּא הָיָה גוּץ כְּיוֹהַנֶּס, גַּם מַרְאֵה פָנָיו הָיוּ כֵהִים, וְנִדְמָה שֶׁאֵין זֶה נֶגֶד רְצוֹן הַצּוֹעֲנִי הַצָּעִיר כִּי לְיוֹהַנֶּס יֵחָשֵׁב; אוּלָם הָאֵם הֶעֱמִידָה אוֹתוֹ לִבְחִינָה: בְּיָדָהּ נִמְצָא עוֹד סֵדֶר זְמִירוֹת הַתְּפִלָּה וּתְעוּדַת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל יוֹהַנֶּס, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת זֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַגִּיד מִי הָיוּ הַמַּטְבִּילִים אוֹתוֹ וּמַה שֶׁאֵרַע לוֹ בְיוֹם שֶׁבָּא סֵוֵרִין בְּרוֹזִיס עִם הָאִשָּׁה הָאַנְגְּלִית, וְאַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁחָפְרוּ אֶת הַבְּאֵר הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר לְבֵית הַמּוֹעֵצָה, כָּל מִי שֶׁאֵינֹו יוֹדֵעַ אֶת כָּל אֵלֶּה וְאֶת יֶתֶר הַסִּמָּנִים, אוֹת הוּא כִי יוֹהַנֶּס מְזֻיָּף הוּא. בְּכָל זֹאת הִכְנִיסָה מָרַן אֶת הַצּוֹעֲנִי הַצָּעִיר אֶל בֵּיתָהּ לָלוּן, מִדֵּי בוֹאוֹ אֶל הַכְּפָר, וְיַלְדֵי הַחוּץ קָרְאוּ אַחֲרָיו: יוֹהַנֶּס!

יוֹהַנֶּס נִרְשַׁם גַּם בְּתוֹר בּוֹרֵחַ וּמִשְׁתַּמֵּט מֵעֲבוֹדַת הַצָּבָא, וְאִם כִּי הָיְתָה אִמּוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁהָיָה יוֹצֵא לְחֵרוּת מֵחֲמַת קוֹמָתוֹ הַקְּצָרָה, יָדְעָה בְכָל זֹאת כִּי צָפוּי הוּא לְעֹנֶשׁ בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ, וְכִי בִשְׁבִיל עֹנֶשׁ זֶה יָרֵא הוּא לָבֹא אֶל כְּפַר מוֹלַדְתּוֹ, וְנִפְלָא הָיָה הַדָּבָר, כִּי הָיְתָה מִתְפַּלֶּלֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת בִּשְׁלוֹם בְּנָהּ וּבְעַד מוֹת מוֹשֵׁל הַמְּדִינָה, כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לָהּ, כִּי בְמוֹת הַנָּסִיךְ הַמּוֹשֵׁל, יִמְחַל יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר בְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה אֵת כָּל הָעֳנָשִׁים וְהַקְּנָסוֹת.

מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה הָיְתָה מָרַן מְבַקֶּשֶׁת מֵאֵת מוֹרֵה בֵית־הַסֵּפֶר לָתֵת לָהּ אֶת הַגִּלָּיוֹן שֶׁבּוֹ נִרְשַׁם שֵׁם יוֹהַנֶּס בְּתוֹר בּוֹרֵחַ וַתָּשֵׂם אוֹתוֹ בְסֵדֶר זְמִירוֹת הַתְּפִלָּה; אֲבָל בְּשָׁנָה זוֹ שָׁלַח לָהּ הַמּוֹרֶה גִלָּיוֹן אַחֵר תַּחַת הַגִּלָּיוֹן שֶׁבִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ, וּמָרַן שֶׁלֹּא יָדְעָה לִקְרֹא, לֹא הִתְבּוֹנְנָה לָזֶה, וְלֹא יָדְעָה כִי שְׁמוּעָה מוּזָרָה נִתְפַּשְּׁטָה בַכְּפָר. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּרְאוּ שְׁנַיִם עוֹמְדִים וּמְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם יָדְעוּ, כִּי עַל דְּבַר מוֹת יוֹהַנֶּס הֵם מְדַבְּרִים, וְאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָיָה אוֹמֵר: "חָלִילָה לְךָ מֵהַגִּיד אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת פֶּן יְבֻלַּע לָהּ. כִּי בְשׂוֹרָה הִגִּיעָה מֵאֵת הַצִּיר הָאַשְׁכְּנַזִי מִפָּרִיז, כִּי עַל פִּי יְדִיעָה הַבָּאָה מֵאַלְגִּ’יר, שֶׁעָבְרָה מִידֵי כָל הַפְּקִידִים הַגְּבוֹהִים וְהַנְּמוּכִים עַד יוֹעֵץ הָעִיר, נוֹדַע כִּי יוֹהַנֶּס וִינְקְלֶר מֵהַלְדֵּנְבְּרוּן נִסְפָּה בְמִלְחֶמֶת גְּדוּד הֶחָלוּץ.

רַבּוֹת דִּבְּרוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר וְאָמְרוּ, כִּי נִפְלָא הַדָּבָר, כִּי פְקִידִים גְּבוֹהִים עֲמֵלִים כָּל כָּךְ בִּדְבַר יוֹהַנֶּס הַמֵּת, אוּלָם בְּהַגִּיעַ הַיְדִיעָה עַד מְקוֹמָהּ הָרָאוּי נֶעֶצְרָה בְלֶכְתָּהּ. בִּישִׁיבַת מוֹעֲצַת הָעֵדָה הֶחֱלִיטוּ לְבַל יַגִּידוּ דָבָר לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה, כִּי לָמָּה יְמָרְרוּ אֶת שְׁנוֹת חַיֶּיהָ הַמְּעַטִּים וְלָמָּה יִגְזְלוּ מִמֶּנָּה אֶת נֶחָמָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה.

אוּלָם תַּחַת לְהַעֲלִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה הַזֹּאת, גִּלּוּ אוֹתָהּ יוֹעֲצֵי הָעֵדָה לְאַנְשֵׁי בֵיתָם, עַד אֲשֶׁר הָיְתָה לְשִׂיחָה בַכְּפָר, רַק לְאָזְנֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֹא הִגִּיעָה. כָּל הָעוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּמֶבָּט מוּזָר; הַכֹּל פָּחֲדוּ מִפָּנֶיהָ, פֶּן יַשְׁמִיעוּ בְמַעֲמָדָהּ שֶׁמֶץ דָּבָר, אִישׁ לֹא נִכְנַס עִמָּהּ בְּשִׂיחָה, וְעַל בִּרְכַּת שְׁלוֹמָהּ עָנוּ בְשָׂפָה רָפָה, וְרַק תְּכוּנַת נֶפֶשׁ מָרַן הַמּוּזָרָה עָמְדָה לָהּ לְבַל תָּבֹא בִמְבוּכָה עַל יְדֵי הַמִּנְהָג הַזֶּה. וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר עִמָּהּ אִישׁ וְהַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגְּלָה עַל דְּבַר מוֹת יוֹהַנֶּס הָיוּ הַדְּבָרִים רַק דֶּרֶךְ הַשְׁעָרָה רְחוֹקָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה נָהוּג זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וּמָרַן לֹא נָתְנָה אֵמוּן בְּהַשְׁעָרָה זוֹ כְדַרְכָּהּ מֵאָז, כִּי עַל דְּבַר תְּעוּדַת־הַמִּיתָה לֹא הִגִּיד לָהּ אִישׁ דָּבָר.

מַה טוֹב לוּלֵא יָדְעָה גַם אַמְרֵי מִזֶּה דָבָר; אוּלָם רוּחַ הִיא בָאָדָם לְהִתְקָרֵב אֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵין לִקְרַב אֵלָיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְדַבֵּר עִם אַמְרֵי עַל אֹדוֹת הַמְאֹרַע הַמַּעֲצִיב הַזֶּה, וַיַּזְהִירוּ אוֹתָהּ לְבַל תַּגִּיד לְמָרַן דָּבָר וַיְבַקְּשׁוּ לָדַעַת, אִם לֹא יְנַבֵּא לָהּ לֵב הָאֵם דָּבָר, אִם לֹא יְבַהֲלוּהָ חֲלוֹמוֹת רָעִים בַּלָּיְלָה.

אַמְרֵי נִבְהָלָה. הֵן רַק הִיא לְבַדָּה קְרוֹבָה אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וּבְלִבָּהּ טָמוּן דָּבָר אֲשֶׁר עָלֶיהָ לְהַסְתִּיר מִמֶּנָּה. גַּם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵיתָם שָׂכְרָה לָהּ מָרַן הַשְּׁחוֹרָה חֶדֶר צַר וְקָטָן לָשֶׁבֶת בּוֹ, לֹא יָכְלוּ עוֹד לְהִתְאַפֵּק בְּקִרְבָתָהּ, וּמֵחֶמְלָתָם עָלֶיהָ לֹא הוֹסִיפוּ עוֹד לְהַשְׂכִּיר לָהּ אֶת הַחֶדֶר לַשָּׁנָה הַבָּאָה! אוּלָם מַה נִפְלָאִים דַּרְכֵי הַחַיִּים וּמְסִבּוֹתֵיהֶם! הַמִּקְרֶה הַמַּעֲצִיב הַזֶּה פָּתַח לְאַמְרֵי חַיֵּי צַעַר וָעֹנֶג, כִּי בֵּית אֲבוֹתֶיהָ נִפְתַּח שׁוּב לְפָנֶיהָ, כִּי שָׂכְרָה מָרַן הַשְׁחוֹרָה אֶת בֵּית יוֹזֶנְהַנְס הָרֵיק לָשֶׁבֶת בּוֹ, וְאַמְרֵי, אֲשֶׁר בְּבֹאָהּ אֶל בֵּית אָבִיהָ הָיְתָה מִתְהַלֶּכֶת בַּחֶדֶר חֲרֵדָה וּכְשֶׁהָיְתָה מְבַעֶרֶת אֵשׁ עַל הָאָח אוֹ הֵבִיאָה מַיִם מִן הַבְּאֵר, הָיְתָה אוֹמֶרֶת תָּמִיד בְּלִבָּהּ: “הִנֵּה עַתָּה יָבֹאוּ בֶטַח גַּם הָאֵם גַּם הָאָב”, הִתְרַגְּלָה מְעַט מְעַט אֶל בֵּיתָהּ. וַתִּטְוֶה יוֹמָם וָלַיְלָה, עַד כִּי הִרְוִיחָה מֵעֲבוֹדָתָהּ זֹאת דֵּי כֶּסֶף לַחֲזֹר וְלִקְנוֹת אֶת שְׁעוֹן הַקּוּקִיָּה, זֶה שֶׁהָיָה לְפָנִים בְּבֵית הוֹרֶיהָ, מֵאֵת הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס. עַתָּה נוֹסַף לָהּ עוֹד כְּלִי בַּיִת אֶחָד מִשֶּׁל קִנְיָנָהּ. אוּלָם הַקּוּקִיָּה שָׂבְעָה עָמָל וּמַחֲסֹר בִּהְיוֹתָהּ בַּנֵּכָר, מַחֲצִית קוֹלָהּ אָבְדָה, וְהַמַּחֲצִית הַשֵּׁנִית נִשְׁאֲרָה תְקוּעָה בִגְרוֹנָהּ, רַק הֲבָרָה אַחַת “קוּק” קָרָאָה, וּמִדֵּי קָרְאָה כָּכָה הָיְתָה אַמְרֵי מַשְׁלִימָה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶת הֲבָרַת “קוּק” הַשְּׁנִיָּה מֵעַצְמָהּ כִּמְעַט בְּלִי דָעַת. וְכַאֲשֶׁר שָׁפְכָה אַמְרֵי אֶת מְרִי שִׂיחָהּ בְאָזְנֵי אוֹמַנְתָּהּ, עַל כִּי שְׁעוֹן־הַקּוּקִיָּה מַשְׁמִיעַ רַק חֲצָאֵי קוֹלוֹת, וּבִכְלָל אֵינֶנּוּ עוֹד כָּל כָּךְ נָאֶה כְמוֹ שֶׁהָיָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ, אָמְרָה מָרַן עַל זֶה:

– מִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב אִישׁ לְהִתְעַנֵּג עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שִׂמְּחוּהוּ בִימֵי יַלְדוּתוֹ, אָכֵן, גַּם לַדְּבָרִים הָהֵם רַק חֲצָאֵי קוֹלוֹת כְּמוֹ לִשְׁעוֹן הַקּוּקִיָּה שֶׁלָּךְ. אִלּוּ הָיִיתִי יְכֹלָה, בִּתִּי, לְלַמְּדֵךְ זֹאת! אָנֹכִי הִרְבֵּיתִי לְשַׁלֵּם מְחִיר רָב עַד שֶׁלָּמַדְתִּי כָל זֹאת: “לְעוֹלָם אַל תְּבַקְּשִׁי דָבָר מִשֶּׁל אֶתְמוֹל! אָכֵן, דָּבָר כָּזֶה אֵין מְקַבְּלִים בְּמַתָּנָה; בְּעַד זֶה עַל הָאָדָם לְשַׁלֵּם חֲצִי אָסוּךְ זֵעָה וַחֲצִי אָסוּךְ דְּמָעוֹת יָחַד. לֹא בְבֵית־מֶרְקַחַת יֻקָּח. אַל תִּתְחַבְּרִי אֶל כָּל אִישׁ וְאַל תִּדְבְּקִי אֶל כָּל דָּבָר וְאָז תַּשְׂכִּילִי לָעוּף”.

דִּבְרֵי מָרַן הָיוּ פְרָאִיִּים וּמְשֻׁנִּים כְּאֶחָד, וְנִשְׁמְעוּ רַק עִם דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב בְּצֵאת חַיְתוֹ יַעַר לַטָּרֶף.

קָשֶׁה הָיָה לְאַמְרֵי לְהִתְרַגֵּל אֵלֶיהָ.

קְרִיאַת הַקּוּקִיָּה הָיְתָה לְזָרָא לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה וַתָּסַר אֶת הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַלְמוּת הַשָּׁעוֹן, וּמֵאָז לֹא נִשְׁמַע בִּלְתִּי קוֹל תְּנוּעַת הַמְטוֹטֶלֶת הַנָּעָה הֵנָּה וָהֵנָּה, אוּלָם קוֹל הַשָּׁעוֹן מִדֵּי שָׁעָה בְשָׁעָה לֹא נִשְׁמַע עוֹד. לִבְסוֹף תֵּעֲבָה אֹזֶן מָרַן הַשְּׁחוֹרָה מִשְּׁמֹעַ גַּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַשָּׁעוֹן, וְאַף קוֹל הַמְטוֹטֶלֶת בְּנוּעָהּ צָרַם אֶת אָזְנָהּ, עַל כֵּן נִמְנְעוּ מִלַּעֲרוֹךְ עוֹד אֶת הַשָּׁעוֹן, כִּי אָמְרָה מָרַן כִּי יוֹדַעַת הִיא אֶת הַשָּׁעָה תָּמִיד בְּלִבָּהּ, וּבֶאֱמֶת נִפְלָא הָיָה הַדָּבָר אֵיךְ יָדְעָה לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה בְדִיּוּק. הִיא יָדְעָה לְהַגִּיד בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִסְפַּר הַשָּׁעוֹת, אִם כִּי אַחַת הָיָה לָהּ; אָכֵן הִתְעוֹרְרוּת מְיֻחֶדֶת הָיְתָה צְפוּנָה בְקֶרֶב הָאִשָּׁה הַמְחַכָּה הַזֹּאת, וְכַאֲשֶׁר הָיְתָה תָמִיד מַאֲזִינָה וּמַקְשִׁיבָה, לְבַעֲבוּר תִּשְׁמַע אֶת צַעֲדֵי בְנָהּ בְּבֹאוֹ, כֵּן הָיְתָה רוּחָהּ בְּקִרְבָּהּ עֵרָה לְכָל דָּבָר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה נִכְנֶסֶת בְּשׁוּם בַּיִת בַּכְּפָר וְלֹא דִבְּרָה עִם אִישׁ, יָדְעָה אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַכְּפָר, וְגַם הַסּוֹדוֹת הַיּוֹתֵר כְּמוּסִים וּצְפוּנִים הָיוּ גְלוּיִים וִידוּעִים לְפָנֶיהָ. הִיא הִשְׂכִּילָה לְהָבִין כָּל זֶה עַל פִּי אֹפֶן פְּגִישַׁת בְּנֵי הָאָדָם זֶה בָזֶה, עַל פִּי מִלִּים קְטוּעוֹת. וּמִפְּנֵי שֶׁכָּל זֶה הָיָה לְפֶלֶא בְעֵינֵי כֹל, פָּחֲדוּ מִפָּנֶיהָ וַיִּמָּנְעוּ מִבֹּא אִתָּהּ בִּדְבָרִים. הִיא בְעַצְמָהּ קָרְאָה לְנַפְשָׁהּ בְּחִבָּהּ יְתֵרָה בַּשֵּׁם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ יוֹשְׁבֵי הַכְּפָרִים: “אֵשֶׁת זְקוּנִים”, וּבְכָל זֹאת הָיְתָה זְרִיזָה וְחָרוּצָה. מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הָיְתָה אוֹכֶלֶת גַּרְגְּרֵי הָעַרְעָר, וּמִזֶּה בָאָה לָהּ, כְּפִי דַעַת הַבְּרִיּוֹת, הָעֲלִיצוּת הַתְּמִידִית שֶׁהִיא מִצְטַיֶּנֶת בָּהּ, עַד כִּי אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת עַל פִּי הַכָּרַת פָּנֶיהָ, כִּי כְבָר מָלְאוּ לָהּ שִׁשִּׁים וָשֵׁש שָׁנִים. וְגַם זֶה שֶׁהַמִּסְפָּר שִׁשָּׁה בִשְׁתֵּי פְעָמִים “66” הָעוֹמְדִים זֶה אֵצֶל זֶה בְמִסְפַּר שְׁנוֹתֶיהָ, גָּרַם עַל פִּי צִלְצוּל הֶחָרוּז הָעַתִּיק, אִם כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בָזֶה בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לָתֵת אוֹתָהּ לְקוֹסֶמֶת⁵). אָמְרוּ, שֶׁחוֹלֶבֶת הִיא לְעִתִּים תְּכוּפוֹת אֶת עִזָּהּ הַשְּׁחוֹרָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת וְהֶחָלָב לֹא יֶחְדָּל, כִּי כֵן הִיא מְפִיקָה אֶת הֶחָלָב מִדַּדֵּי הַפָּרוֹת אֲשֶׁר אֶת בְּעָלֵיהֶן הִיא עוֹיֶנֶת, בְּיִחוּד שָׂמָה עֵינָהּ לְרָעָה בְּפָרוֹתָיו שֶׁל הָאִכָּר רוֹדֶל. גַּם גִּדּוּל הָעוֹפוֹת בְּמִסְפָּר רָב, שֶׁהָיְתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עֲסוּקָה בוֹ, נֶחֱשַׁב לְמַעֲשֵׂה קְסָמִים; כִּי מֵאַיִן תִּמָּצֵא לָהֶן מְזוֹנֹות וְכֵיצַד יֵשׁ בְּיָדָהּ תָּמִיד בֵּיצִים וְתַרְנְגֹלוֹת לִמְכִירָה?

וְאָמְנָם רָאוּ אוֹתָהּ לְעִתִּים קְרֹובֹות אוֹסֶפֶת בַּקַּיִץ חִפּוּשִׁיּוֹת, חֲגָבִים וְתוֹלָעִים שׁוֹנִים, וּבַלֵּילוֹת לְלֹא־סַהַר רָאוּהָ מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ בֵּין בּוֹרוֹת וְשִׂיחִין כְּאוֹר מַתְעֶה; הִיא נָשְׂאָה בְיָדָהּ קֵסָם דּוֹלֵק וְלִקְּטָה שִׁלְשׁוּלִים, אֲשֶׁר זָחֲלוּ שָׁמָּה, בְלַחֲשָׁהּ מִלִּים בִּלְתִּי מוּבָנוֹת. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ כִּי בְלֵילֵי הַחֹרֶף הַשְּׁקֵטִים תָּשִׂיחַ שִׂיחוֹת פֶּלֶא עִם עִזָּהּ הַשְּׁחוֹרָה וְעִם תַּרְנְגֹלוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בְּבֵיתָהּ. כָּל הָאַגָּדוֹת אֲשֶׁר בָּדוּ עַל מְכַשְּׁפוֹת וְקוֹסְמוֹת, סִפְּרוּ עַל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

גַּם אַמְרֵי פָּחֲדָה לִפְעָמִים בִּהְיוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת וְטֹוָה בְלֵילוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים וְהַשְּׁקֵטִים עַל יַד מָרַן, וּבַבַּיִת אֵין קוֹל, זוּלַת קִרְקוּר תַּרְנְגֹלוֹת מִתּוֹךְ שֵׁנָה וּגְעִיַּת הָעֵז הַחוֹלֶמֶת; וְאָמְנָם טְוִיַּת מָרַן הַמְּהִירָה דָמְתָה בֶאֱמֶת לְמַעֲשֵׂה כְשָׁפִים. “אָמְנָם כֵּן”, אָמְרָה מָרַן פַּעַם “דּוֹמֶה לִי שֶׁיוֹהַנֶּס עוֹזֵר לִי בִטְוִיָּתִי”. וּבְכָל זֹאת הִתְאוֹנְנָה, כִּי בַחֹרֶף הַזֶּה הִיא מְמַעֶטֶת לַחֲשֹׁב עַל דְּבַר יוֹהַנֶּס שֶׁלָּהּ. כִּלְיוֹתֶיהָ יִסְּרוּהָ עַל כִּי אֵם גְּרוּעָה הִיא, וַתִּתְאוֹנֵן כִּי תָוֵי פְנֵי יוֹהַנֶּס בְּנָהּ הוֹלְכִים וּמִטַּשְׁטְשִׁים מִנֶּגֶד עֵינֶיהָ, וּלְאַט לְאַט הִיא שׁוֹכַחַת אֶת כָּל מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בִהְיוֹתֹו אִתָּהּ, אֵיךְ הָיָה מְצַחֵק, מְזַמֵּר וּבוֹכֶה וְאֵיךְ הָיָה מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בָּאִילָן וְקוֹפֵץ אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר.

– הֲלֹא נוֹרָא הַדָּבָר, – קָרְאָה מָרַן, – אִם יֵעָלֵם מְעַט מְעַט מֵעֵינֵי אִישׁ דָּבָר עַד אֲשֶׁר לֹא יַכִּירוּ אוֹתוֹתָיו עוֹד. אָז תְּסַפֵּר לְאַמְרֵי עַל כָּרְחָהּ כָל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן עַל אֹדוֹת יוֹהַנֶּס, וּלְאַמְרֵי קָשֶׁה הָיָה לִשְׁמֹעַ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם עַל הַמֵּת כְּאִלּוּ עוֹדֶנּוּ בֵין הַחַיִּים. וְשׁוּב הִתְאוֹנְנָה מָרַן וַתֹּאמַר: הֲלֹא עָוֹן הוּא כִּי לֹא אוּכַל עוֹד לִבְכּוֹת עַל יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי אֶפְשָׁר לְבַכּוֹת אֶת הָאוֹבֵד כָּל עוֹד הוּא חַי וְעַד אֲשֶׁר תִּרְקַבְנָה עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר, וְאוּלָם בְּשׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ חָדֹל יֶחְדְּלוּ לְבַכּוֹת אוֹתוֹ. לֹא, זֶה אִי אֶפְשָׁר, הָיֹה לֹא תִהְיֶה; לֹא מֵת יוֹהַנֶּס בְּנִי. חָלִילָה לְךָ, אַתָּה הָאֱלֹהִים בַּמְּרוֹמִים, מֵעֲשׂוֹת לִי כַדָּבָר הַזֶּה, פֶּן אַשְׁלִיךְ אֵלֶיךָ פֹה, לִפְנֵי מִפְתַּן בֵּיתִי, אֶת כָּל חַיֵּי עָנְיִי וּמְרוּדָי. כֵּן, פֹּה, עַל יַד מִפְתַּן בֵּיתִי שׁוֹכֵן הַמָּוֶת: הִנֵּה פֹה הָאֲגָם וְיָכֹל אוּכַל לְהַטְבִּיעַ אֶת נַפְשִׁי בִמְצוּלוֹת מֵימָיו כְּכֶלֶב עִוֵּר, וְגַם עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה כָּזֹאת, אִם כָּכָה אַתָּה עוֹשֶׂה לִי; אוּלָם סְלַח נָא וּמְחַל לִי, אֵל טוֹב וְסַלָּח, עַל כִּי הֵטַחְתִּי דְבָרִים כְּלַפֵּי מָעְלָה, אַךְ פְּתַח פַּעַם אֶת הַדֶּלֶת, פְּתַח וְיָבֹא יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי לְבֵיתִי. הֶאָח, שִׂמְחַת גִּילִי! בֹּאָה נָא, בֹּא הֵנָּה וּשְׁבָה עִמָּדִי, יוֹהַנֶּס, אַל נָא תְסַפֵּר לִי דָבָר, אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת דָּבָר, רַב לִי כִּי אַתָּה עִמָּדִי; אָמוּתָה הַפַּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אוֹתָךְ. הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת חָלְפוּ כְמוֹ הֶגֶה. מַה לִי לָדַעַת אֵפוֹא⁶ נָדָדְתָּ? בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הָיִיתָ לֹא הָיִיתִי, וְעַתָּה הִנְּךָ עִמָּדִי. לא אוֹסִיף עוֹד לָתֵת לְךָ לַעֲזֹב אֶת יָדִי, עַד אֲשֶׁר אָמוּת. הָהּ, אַמְרֵי, יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי יַמְתִּין עַד אֲשֶׁר תִּגְדְּלִי, אַךְ לֹא אוֹסִיף דָּבָר עוֹד. מַדּוּעַ תֶּחֱשִׁי, לֹא תְדַבֵּרִי?

וְאַמְרֵי כְאִלּוּ שָׂמוּ מַחֲנָק לָהּ. נִדְמָה לָהּ תָּמִיד, כִּי הַמֵּת עוֹמֵד עַל גַּבָּם כְּצֶלֶם בַּלָּהוֹת; הַסּוֹד נָצוּר עַל דַּל שְׂפָתֶיהָ, עוֹד מְעַט וְיִמָּלֵט מִפִּיהָ וְהַתִּקְרָה תִפֹּל, וְהַכֹּל קָבֹר יִקָּבֵר.

וְיֵשׁ שֶׁהָיְתָה מָרַן מְדַבֶּרֶת אֶת דְּבָרֶיהָ בְּאֹפֵֶן אַחֵר, אִם כִּי הַכֹּל הָיָה סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל אוֹתוֹ הַצִּיר, עַל יוֹהַנֶּס בְּנָהּ הָאוֹבֵד. וְקָשָׁה הָיְתָה אָז הַשְּׁאֵלָה שֶׁעָרְכָה אַמְרֵי עַל סֵדֶר הָעוֹלָם: מַדּוּעַ יָמוּת הַבֵּן, אֲשֶׁר תְּצַפֶּה אֵלָיו הָאֵם בְּעֵינַיִם כָּלוֹת וּבְנֶפֶשׁ דּוֹאֶבֶת, וַאֲנִי וְדָמִי אָחִי יְתוֹמִים עֲזוּבִים הִנֵּנוּ, מַה תִּכְלֶה נַפְשֵׁנוּ לְחַבֵּק יַד אֵם, וְאוּלָם הַיָּד הַזֹּאת שָׁבָה לַעֲפָרָהּ!

וְכַאֲשֶׁר תָּעִיק הַשְּׁאֵלָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת עַל לֵב הַנַּעֲרָה עַד לְבִלְתִּי נְשׂוֹא, לֹא מָצְאָה לָהּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהָקֵל אֶת רוּחָהּ הַקָּשָׁה כִּי אִם לְשַׁנֵּן אֶת לוּחַ הַכֵּפֶל עַל פֶּה.

בְּיִחוּד בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת אַהֲבָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֶיהָ. עַל פִּי אֱמוּנָה תְפֵלָה לֹא טָוְתָה מֵעוֹלָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אָז הָיְתָה סוֹרֶגֶת תָּמִיד, וּבְסַפְּרָהּ סִפּוּר תָּסִיר חוּט אָרֹךְ מֵעַל פְּקַעַת חוּטֵי הַסְּרִיגָה, לְבַל תִּצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק בְּסִפּוּרָהּ, אָז תְּסַפֵּר וְתִסְרֹג כְּאֶחָד בְּלִי הֶפְסֵק.

– הָהּ, בִּתִּי, – הָיְתָה מְסַיֶּמֶת עַל הָרֹב: רְאִי נָא וְשִׂימִי אֶל לִבֵּךְ, הֵן מִתְבּוֹדֵד שׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּךְ. הָרוֹצֶה לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים וִישָׁרִים, יִפְרֹש עַצְמוֹ מִן הַבְּרִיּוֹת, לֹא יֶאֱהַַב אִישׁ וְלֹא יְבַקֵּשׁ מֵאִישׁ דָּבָר. הֲיָדַעַתְּ אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? אֲשֶׁר אֵין לוֹ צֹרֶךְ כִּי אִם בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִידֵי עַצְמוֹ. וְאֵיזֶהוּ עָנִי? הַמְצַפֶּה אֶל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים. הִנֵּה יֹושֵׁב לוֹ בֶּן אָדָם וּמְחַכֶּה לְיָדַיִם אֲשֶׁר לֹא לוֹ הֵן, מְצַפֶּה לְעֵינַיִם, וְהֵן שֶׁל אַחֵר. חֲיִי לְבַדֵּךְ, אָז תִּהְיֶינָה יָדַיִךְ בְּכָל עֵת בִּשְׁבִילֵךְ, וְאָז לֹא יִהְיֶה לָךְ כָּל צֹרֶךְ בְּעֶזְרָתָם שֶׁל אֲחֵרִים, אַתְּ גּוּפֵךְ תַּעַזְרִי לְעַצְמֵךְ. הַמְצַפֶּה לְעֶזְרָתָם שֶׁל אֲחֵרִים, הֲרֵי זֶה קַבְּצָן; כָּל הַמְחַכֶּה לְעֹשֶר שֶׁיָּבֹא לוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, וַאֲפִילוּ מִיָּדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעַצְמוֹ, סוֹפוֹ שֶׁהוּא פוֹשֵׁט יָד. עוֹמֶדֶת אַתְּ וְיָדֵךְ פְּשׁוּטָה עַד אֲשֶׁר יִפֹּל בָּהּ דָּבָר. חֲיִי לְעַצְמֵךְ, זוֹ מִדָּה טוֹבָה וּמְשֻׁבַּחַת, וּבָהּ הַכֹּל. לְבָדָד, הֶאָח, מַה טוֹב לִהְיוֹת לְבָדָד! רְאִי וְהַבִּיטִי, עָמֹק עָמֹק שָׁם בְּקֵן שֶׁל נְמָלִים יֵשׁ אֶבֶן יְקָרָה, קְטַנָּה, מַזְהִירָה, כָּל הַמּוֹצֵא אֶת הָאֶבֶן הַזֹּאת יִהְיֶה לְרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, וְאִישׁ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה; אוּלָם מִתְעַלֶּמֶת הִיא מֵעֵין רוֹאִים וְאִישׁ לֹא יִמְצָאֶנָּה. יֵשׁ תַּעֲלוּמָה בָעוֹלָם, אוּלָם מִי יוּכַל לִמְצֹא אוֹתָהּ? בִּינִי נָא, שִׂימִי בְלִבֵּךְ. אֵין אֹשֶר וְאֵין אָסוֹן. כָּל אִישׁ יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְעַצְמוֹ, אִם מַכִּיר הוּא אֶת עַצְמוֹ וְאֶת זוּלָתוֹ כָּרָאוּי, אֶפֶס כִּי בוֹדֵד יִהְיֶה לְנַפְשׁוֹ, בּוֹדֵד! בּוֹדֵד! וְאִם אַיִן, לֹא יוֹעִיל דָּבָר!

מֵעִמְקֵי נַפְשָׁהּ פְּנִימָה מָסְרָה מָרַן אֶל הַנַּעֲרָה עוֹד מִלִּים כְּמוּסוֹת וּמְעֻרְפָּלוֹת לְמֶחֱצָה, מִלִּים אֲשֶׁר שָׂגְבוּ מִבִּינַת הַנַּעֲרָה; אוּלָם מִי יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר דָּבַק בְּנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה הַפְּקוּחָה וְהַמִּתְבּוֹנֶנֶת מֵהַמִּלִּים הַמּוּבָנוֹת לְמֶחֱצָה? וְאַחֲרֵי שֶׁהִבִּיטָה מָרַן מֶבַּט פֶּרֶא הוֹסִיפָה לִקְרֹא: "מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי בוֹדֵדָה! אוּלָם אָנֹכִי קָבַרְתִּי אֶת עַצְמִי, חֶלְקִי הָאֶחָד קָבוּר מִתַּחַת לַקַּרְקָע וְחֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי יָרוּץ וְיָנוּעַ בְכָל הָעוֹלָם, וּמִי יוֹדֵעַ אָנָּה? מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי הָעֵז הַשְּׁחוֹרָה אֲשֶׁר פֹּה עִמָּדִי.

גַּם כִּי תִפְתַּח מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְּנַחַת, תִּגְמֹר בְּתוּגָה וָעֶצֶב, וְהִיא אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה לִחְיוֹת חַיֵּי בְדִידוּת, לְבִלְתִּי חֲשֹׁב עַל כָּל דָּבָר וּּלְבִלְתִּי אָהֹב כָּל אִישׁ, הָגְתָה כָל הַיָּמִים רַק בְּיוֹהַנֶּס בְּנָהּ הָאוֹבֵד.

אַמְרֵי אָחֲזָה בְתַחְבּוּלָה נְכוֹנָה, כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהַשִּׁמָּמוֹן הַזֶּה וּמֵהַבְּדִידוּת הַזֹּאת, וַתִּדְרֹש כִּי יָבֹא גַם דָּמִי לָשֶׁבֶת אִתָּהּ יָחַד; כָּל הִתְנַגְּדוּתָהּ שֶׁל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הָיְתָה לַשָּׁוְא, כִּי אָיֵם אִיְּמָה אַמְרֵי, כִּי תַעֲזֹב אֶת בֵּיתָהּ, וַתָּשֶׁת לָהּ בַּחֲלָקוֹת וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּהּ רַכּוֹת כְּיֶלֶד זֶה הַמִּתְרַפֵּק עַל אִמּוֹ, גַּם מִלְּאָה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶת כָּל חֵפֶץ לֵב הַזְּקֵנָה כְּכֹל אֲשֶׁר הִכִּירָה מִתּוֹךְ מֶבָּטֵי עֵינֶיהָ, עַד אֲשֶׁר הִסְכִּימָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

דָּמִי, שֶׁלָּמַד מֵאֵת קְרַפֶּנְזַכֶּר אֶת מְלֶאכֶת הַסְּרִיגָה בְצֶמֶר, יָשַׁב עַתָּה גַם הוּא בְבֵית אֲבוֹתָיו. בַּלַּיְלָה הָיוּ יְשֵׁנִים הָאָח וְהָאָחוֹת בָּאָסָם וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בְלַחֲשָׁהּ אוֹ רָאוּ אוֹתָהּ רָצָה הֵנָּה וָהֵנָּה הָיוּ מְעוֹרְרִים זֶה אֶת זוֹ.

עִם בֹּא דָמִי לָשֶׁבֶת אֶת אֲחוֹתוֹ בְדִירַת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בָאוּ גַם שִׁנּוּיִים אֲחָדִים. דָמִי לֹא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן מִמְּלֶאכֶת הַסְּרִיגָה הַפְּחוּתָה, אֲשֶׁר לֹא תִסְכֹּן כִּי אִם לְבַעַל מוּם; גַּם הוּא חָפֵץ לִהְיוֹת לְגוֹדֵר. אַמְרֵי אָמְנָם הִתְנַגְּדָה לָזֶה מְאֹד, כִּי לִבָּהּ נִבָּא לָהּ שֶׁלֹּא יַתְמִיד אָחִיהָ בִמְלַאכְתּוֹ זֹאת, אוּלָם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עָמְדָה עַל צִדּוֹ. בְּחֵפֶץ לֵב הָיְתָה עוֹשָׂה אֶת כָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר לְגוֹדְרִים, לְבַעֲבוּר תִּשְׁלָחֵם בַּנֵּכָר וּתְקַבֵּל עַל יָדָם בְּשׂוֹרָה מִיּוֹהַנֶּס בְּנָהּ.

אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּקְּרָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת בֵּית הַכְּנִיסָה, אוּלָם אָהֹב אָהֲבָה, כִּי יִשְׁאֲלוּ מִמֶּנָּה אֶת סֵפֶר זְמִירוֹתֶיהָ, כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַכְּנִיסָה, דַּי לָהּ שֶׁסֵּפֶר תְּפִלָּתָהּ נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנִיסָה, וְשִׂמְחָה יְתֵרָה הָיְתָה שְׂמֵחָה, אִם אֵיזֶה תַלְמִיד־פּוֹעֲלִים מֵעִיר נָכְרִיָּה, הָעוֹבֵד פֹּה בַכְּפָר, הָיָה שׁוֹאֵל אֶת סֵפֶר זְמִירוֹתָיו שֶׁל יוֹהַנֶּס בְּנָהּ לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ; נִדְמָה לָהּ אָז כְּאִלּוּ יוֹהַנֶּס שֶׁלָּה עַצְמוֹ מִתְפַּלֵּל בּוֹ, כִּי הֵן מִתּוֹךְ סִפְרוֹ הִתְפַּלְּלוּ וְשָׁרוּ. וְדָמִי הָיָה מֻכְרָח לָבֹא פַעֲמַיִם בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ אֶל בֵּית הַכְּנִיסָה וְסֵפֶר תְּפִלּוֹת יוֹהַנֶּס בְּיָדוֹ.

אַף אִם לֹא בִקְּרָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת בֵּית הַתְּפִלָּה הָיְתָה בָאָה תָּמִיד לִשְׁעַת חֲגִיגָה, בֵּין בִּכְפָרָהּ, בֵּין בַּכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים. לֹא הָיְתָה אַף הַלְוָיַת מֵת אַחַת אֲשֶׁר לֹא נִלְוְתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֵלֶיהָ וַאֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּתְּפָה בְצַעֲרָם שֶׁל קְרוֹבֵי הַמֵּת, וּבְשָׁמְעָהּ אֶת דְּרָשַׁת הַכֹּהֵן וּבִרְכָתוֹ, אֲפִילוּ עַל קֶבֶר שֶׁל תִּינוֹק קָטָן, הָיְתָה מוֹרִידָה דְמָעוֹת כַּנַּחַל, כְּאִלּוּ הָיְתָה הִיא שְׁאֵרַת בָּשָׂר הַקְּרוֹבָה לוֹ מִכֹּל, אַךְ בְּשׁוּבָהּ מֵחֲצַר הַקְּבָרוֹת אֶל בֵּיתָהּ הָיָה לִבָּהּ תָּמִיד טוֹב עָלֶיהָ; דִּמְעוֹתֶיהָ אֵלֶּה כְאִלּוּ גָלְלוּ אֶת נֵטֶל הָאֶבֶן אֲשֶׁר הֵעִיק עַל לִבָּהּ. כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה בָלְעָה דִמְעוֹתֶיהָ חֶרֶשׁ, הַרְבֵּה כָּל כָּךְ, וְלָכֵן הָיְתָה אֲסִירַת תּוֹדָה אִם מָצְאָה מָקוֹם לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת בֶּאֱמֶת.

לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא, אִם הָיְתָה מָרַן בְּעֵינֵי יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר לְמַרְאֶה מְעוֹרֵר יָגוֹן וָאֵבֶל, וּמַה גַם כִּי הָיָה כָמוּס בְּלִבָּם סוֹד, הָעוֹמֵד לְהִתְפָּרֵץ וְלַעֲלוֹת עַל פִּתְחֵי פִיהֶם. וְאַף גַּם מֵאַמְרֵי הִתְרֶחָקוּ, וּבְבֹאָהּ אֶל בַּיִת לַעֲזֹר בִּמְלֶאכֶת עֲבוֹדָה אוֹ לְהוֹדִיעַ אֵיזוֹ חֲדָשׁוֹת, הָיוּ מְרַמְּזִים לָהּ, כִּי בִקּוּרֶיהָ לֹא לְרָצוֹן הֵמָּה, וּמַה גַם כִּי נִגְלְתָה בָהּ כְבָר אֵיזוֹ זָרוּת אֲשֶׁר הִפְלִיאָה אֶת לֵב כָּל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר. הִיא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת תָּמִיד, מִלְּבַד יְמֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים, יְחֵפָה, וַיֹּאמְרוּ, כִּי נִגְלְתָה לָהּ תַּחְבּוּלַת פְּלָאִים, אֲשֶׁר לֹא תִפֹּל לְמִשְׁכָּב וְתָמוּת.

רַק בְּבֵית הָאִכָּר רוֹדֶל הִסְבִּירוּ לָהּ פָּנִים בְּבֹאָהּ, כִּי עַל כֵּן הָיָה לָהּ הָאִכָּר רוֹדֶל לְאֶפִּטְרוֹפוֹס. הָאִכָּרָה רוֹדֶל, שֶׁהָיְתָה רָבָה תָמִיד אֶת רִיבָהּ וְהִבְטִיחָה לָהּ לָקַחַת אוֹתָהּ אֶל בֵּיתָהּ כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל, לֹא יָכְלָה לְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתָהּ זֹאת, כִּי הִיא בְעַצְמָהּ לֻקָּחָה; הַמָּוֶת לָקַח אוֹתָהּ.

רֹב בְּנֵי הָאָדָם יַכִּירוּ בִּתְלָאוֹת הַחַיִּים וּפִגְעֵיהֶם רַק בִּימֵי הָעֲמִידָה, עֵת אֲשֶׁר יִקָּטֵף יוֹנֵק רַעֲנָן אוֹ יֵעָקֵר גֶּזַע אֵיתָן מֵאֶרֶץ הַחַיִּים וְיַשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם רַק זִכְרוֹן תּוּגָה עָמֹק בַּלֵּב. אוּלָם אַמְרֵי רָאֲתָה עֹנִי בְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ עוֹד בְּיַלְדוּתָהּ, וְלָכֵן בְּרֶדֶת גְּוִיַּת אֵשֶׁת רוֹדֶל אֱלֵי קָבֶר בָּכְתָה בְיַחַד עִם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל קְרוֹבֵי הַמֵּתָה וּשְׁאֵרֵי בְשָׂרָהּ.

הָאִכָּר רוֹדֶל הִתְאוֹנֵן תָּמִיד, כִּי צַר לוֹ לִמְסֹר עוֹד בְּחַיָּיו אֶת נַחֲלָתוֹ לְאַחֵר. וְאוּלָם אַף אֶחָד מִזַּרְעוֹ, שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַַחַת, לֹא נִשְּׂאוּ עוֹד. אֲבָל כִּמְעַט עָבְרָה שָׁנָה אַחַת – דָמִי עָבַד כְּבָר זֶה הָאָבִיב הַשֵּׁנִי בְסִתּוּת אֲבָנִים – וּבַכְּפָר הֻחַגָּה חֲגִיגַת חֲתֻנָּה כְפוּלָה, כִּי הִשִּׂיא רוֹדֶל אֶת בִּתּוֹ הַבְּכִירָה וְאֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, אֲשֶׁר מָסַר לוֹ אֶת נַחֲלָתוֹ. אָז, בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה, נִתַּן לְאַמְרֵי שֵׁם חָדָשׁ וַתִּכָּנֵס לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

עַל הַמִּגְרָשׁ אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית הַמָּחוֹל הַגָּדוֹל נֶאֶסְפוּ הַיְלָדִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים רָקְדוּ בַבַּיִת פְּנִימָה, עָשׂוּ הַקְּטַנִּים גַּם הֵם כְּמַעֲשֵׂה הַגְּדוֹלִים. אוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר! אַף נַעַר אֶחָד אוֹ נַעֲרָה אַחַת לֹא חָפְצָה לִרְקֹד עִם אַמְרֵי. אִישׁ לֹא יָדַע, מִי אָמַר אֶת הַדְּבָרִים רִאשׁוֹנָה, אוּלָם קוֹל דּוֹבֵר נִשְׁמַע לֵאמֹר: "אִישׁ לֹא יִרְקֹד עִמָּךְ, הֵן אַתְּ הַיְחֵפֵהפִיָּה, וְהַשֵּׁם: יְחֵפֵהפִיָּה! יְחֵפֵהפִיָּה! יְחֵפֵהפִיָּה! נִשְׁמַע מִכָּל עֲבָרִים.

דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְעֵינֵי אַמְרֵי, אוּלָם הִיא הִבְלִיגָה מַהֵר עַל מְרִי לְבָבָהּ כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה וַתִּבְלַע אֶת דִמְעוֹתֶיהָ. הִיא אָחֲזָה בִּכְנַף סִנָּרָהּ וַתִּרְקֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ בִּגְמִישׁוּת וּבְחֵן, עַד כִּי הִפְלִיאָה אֶת לֵב כָּל הַיְלָדִים. גַּם הַגְּדוֹלִים מִהֲרוּ לְהַרְכִּין רֹאשָׁם מֵאֲחֹורֵי הַדֶּלֶת אֵלֶּה מוּל אֵלֶּה, וּמִסָּבִיב לְאַמְרֵי נֶאֱסַף עִגּוּל שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים וַיִּמְחֲאוּ לָהּ כָּף, בְּיִחוּד מָחָא כַּף רוֹדֶל, אֲשֶׁר הֵיטִיב לִבּוֹ בַיּוֹם הַהוּא כִפְלַיִם וַיְחַלֵּל וַיִּשְׁרֹק בִּשְׂפָתָיו בְּצָהֳלָה אֶת מַנְגִינַת הַמָּחוֹל אֲשֶׁר נִגְּנוּ הַמְנַגְּנִים מִבִּפְנִים, וְאַמְרֵי רָקְדָה בְּלִי הֶרֶף וּבִבְלִי אֲשֶׁר תָּחוּשׁ כָּל עַיְפוּת. כַּאֲשֶׁר נֶאֶלְמוּ הַמַּנְגִינוֹת, אָחַז רוֹדֶל בִּידֵי אַמְרֵי וַיִּשְׁאָלֶהָ: מִי לִמֵּד אוֹתָךְ, נַעֲרָה פְזִיזָה, לִרְקֹד נִפְלָאֹות.

– אִישׁ לֹא לִמְּדָנִי.

– וּמַדּוּעַ אֵינֵךְ מְרַקֶּדֶת עִם אִישׁ?

– טוֹב כִּי אֶעֱשֶׂה זֹאת לְבַדִּי, כִּי אָז אֵין לִי לְחַכּוֹת לְאִישׁ, וְהַמְרַקֵּד שֶׁלִּי עוֹמֵד תָּמִיד הָכֵן עַל יָדִי.

– הַכְּבָר הִגִּישׁוּ לָךְ מִגְדְּנוֹת הַחֲתֻנָּה? – שָׁאַל רוֹדֶל וַיָּאֶר לָהּ פָּנִים.

– לֹא.

– בֹּאִי וֶאֱכֹלִי, – קָרָא הָאִכָּר הַגֵּאֶה וַיּוֹלֶךְ אֶת הַיַּלְדָּה הָעֲלוּבָה אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וַיּוֹשִׁיבֶנָּה אֶל שֻׁלְחַן הַחֲתֻנָּה, שֶׁמִּדֵּי פַעַם בְּפַעַם הֶעֱמִידוּ עָלָיו מִגְדָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים. אַמְרֵי לֹא הִרְבְּתָה לֶאֱכֹל, וְרוֹדֶל חָמַד לוֹ לָצוֹן וַיְבַקֵּשׁ לְשַׁכֵּר אֶת הַנַּעֲרָה, אוּלָם הִיא הֵשִׁיבָה בְעֹז:

– אִם אַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בְּעַצְמִי הַבַּיְתָה וְעַל אֲחֵרִים יִהְיֶה לְהוֹלִיכֵנִי שָׁמָּה, וּמָרַן אוֹמֶרֶת תָּמִיד, כִּי רַגְלֵי הָאָדָם הֵן הָעֲגָלָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה, כִּי רְתוּמוֹת הֵן תָּמִיד.

כָּל הַמְסֻבִּים הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל חָכְמַת הַיַּלְדָּה וּתְבוּנָתָהּ.

רוֹדֶל הַצָּעִיר נִגַּשׁ אֶל אַמְרֵי עִם אִשְׁתּוֹ וַיִּשְׁאָלֶהָ כְּמִתְלוֹצֵץ: “הַהֵבֵאת לָנוּ גַם אַתְּ מַתְּנַת חֲתֻנָּה? כָּל הַמַרְבֶּה לֶאֱכֹל כָּכָה, עָלָיו לְהָבִיא מַתְּנַת חֲתֻנָּה.”

אֲבִי הֶחָתָן תָּקַע בְּגֵאוּת־לֵב רַבָּה, בְּדַבֵּר הֶחָתָן אֶת דְּבָרָיו, מַטְבֵּעַ שֶׁל שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת בְּכַף יַד אַמְרֵי. אוּלָם הִיא הִסְתִּירָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ לְאֹות תּוֹדָה אֶל מוּל הַזָּקֵן וַתֵּפֶן אֶל הַזּוּג וַתֹּאמַר: לִי יֵשׁ הַבְטָחָה וּדְמֵי קְדִימָה. אֵם אֲדוֹנִי, מְנוּחָתָהּ כָּבוֹד, הִבְטִיחָה לִי, כִּי אֲנִי אֶהְיֶה לָהּ לִמְשָׁרֶתֶת, וַאֲגַדֵּל עַל בִּרְכַּי אֶת נֶכְדָּהּ הָרִאשׁוֹן.

– כָּךְ הָיָה בֶאֱמֶת תָּמִיד רְצוֹן הָאִכָּרָה, – קָרָא הַזָּקֵן, וַיְדַבֵּר עַל לֵב בְּנוֹ וְכַלָּתוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹן הַמֵּתָה. אֵת אֲשֶׁר מָנַע מִלַּעֲשׂוֹת לְאִשְׁתּוֹ בְחַיֶּיהָ מִיִּרְאָתוֹ פֶּן יִהְיֶה עָלָיו לְכַלְכֵּל אֶת הַיְתוֹמָה, אֶת זֶה עָשָׂה עַתָּה, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹד לַעֲשׂוֹת לָהּ בָּזֶה קוֹרַת רוּחַ, וַיִּתְרָאֶה בְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת כְּאִלּוּ רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר לְזֵכֶר אִשְׁתּוֹ. וְאוּלָם בֶּאֱמֶת עָשָׂה זֶה גַם עַתָּה בְדַעַת וּבְחֶשְׁבּוֹן, לְבַעֲבוּר תִּהְיֶה הַיְתוֹמָה נְכוֹנָה תָמִיד לְשָׁרֵת אוֹתוֹ, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְאֶפִּטְרוֹפוֹס, וְכָל מַחְסוֹרֶיהָ יִפְּלוּ עַל אֲחֵֵרִים וְלֹא עָלָיו.

הַזּוּג הַצָּעִיר הִבִּיטוּ רֶגַע מִתְפַּלְּאִים זֶה אֶל זוֹ, אַחֲרֵי כֵן קָרָא רוֹדֶל הַצָּעִיר אֶל אַמְרֵי: הָבִיאִי מָחָר אֶת מִטַּלְטְלַיִךְ אֶל בֵּיתֵנוּ, כִּי אִתָּנוּ תֵשֵׁבִי.

– טוֹב, – עָנְתָה אַמְרֵי, – מָחָר אָבִיא אֶת מִטַּלְטְלַי אִתִּי, וְעַתָּה תְנוּ לִי בַקְבּוּק יַיִן וְאֶת הַבָּשָׂר אֶכְרֹךְ וְאָבִיא אֶל מָרַן וְאֶל דָמִי אָחִי.

בַּקָּשַׁת אַמְרֵי נִתְמַלָּאָה, אוּלָם רוֹדֶל הַזָּקֵן קָרָא עַתָּה בְקוֹל שָׁפָל: הָשִׁיבִי לִי אֶת הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ. אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי רְצוֹנֵךְ לְהַגִּישׁוֹ לִבְנִי לְמַתְּנַת־חֲתֻנָּה.

רְצוֹנִי לְקַבֵּל אֶת שֵׁשׁ הַפְּרוּטוֹת בְּתוֹר דְּמֵי קְדִימָה מֵאֲדוֹנִי, – עָנְתָה אַמְרֵי בְּעָרְמָה, וַאֲדוֹנִי יִוָּכַח כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתִי בֶאֱמוּנָה.

רוֹדֶל הַזָּקֵן צָחַק בִּקְצַת תַּרְעֹמֶת, וְאַמְרֵי הָלְכָה וּבְיָדָהּ כֶּסֶף, יַיִן וּבָשָׂר אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

הַבַּיִת הָיָה סָגוּר. מָה רַב הָיָה הַהֶבְדֵּל בֵּין מִצְהֲלוֹת הָעַלִּיזִים, קוֹל שְׁאוֹן תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת אֲשֶׁר בְּבֵית מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה, וּבֵין דִּמְמַת הַמָּוֶת הַשַּׁלֶּטֶת בַּפִּנָּה הַנִּדָּחָה וְהָעֲזוּבָה הַזֹּאת. אַמְרֵי יָדְעָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁמָּה תַעֲבֹר מָרַן בְּלֶכְתָּהּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה; הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת כִּמְעַט תָּמִיד אֶל מַחֲצַב הָאֲבָנִים וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁמָּה שָׁעָה רַבָּה בִקְצֵה הַחֹרְשָׁה וּמַקְשִׁיבָה אֶל קוֹל הַלְמוּת כַּשִּׁיל הָעוֹבְדִים וּמַפְסְלֵיהֶם. הַקּוֹל הַזֶּה הָיָה לָהּ כִּנְגִינָה שֶׁקּוֹל צִלְצוּלָהּ נִשְׁמַע לְאָזְנֶיהָ כְּמוֹ מִיָּמִים שֶׁעָבַד שָׁם עוֹד יוֹהַנֶּס בְּנָהּ לְפָנִים. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת פֹּה זְמָן רַב וַתַּאֲזֵן לְקוֹל סִתּוּת הָאֲבָנִים וּפִצְפּוּצָן.

אַמְרֵי מָצְאָה פֹה אֶת מָרַן וְכַחֲצִי שָׁעָה בְטֶרֶם תָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ קָרְאָה גַם אֶת דָמִי מִן הַמַּחֲצָב, וּפֹה בַחוּץ, תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ, עַל יַד הַסֶּלַע עָשׂוּ אֶת מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה בְגִיל וְחֶדְוָה רַבָּה מֵאֲשֶׁר שָׁמָּה לְקוֹל שְׁאוֹן הַמּוּסִיקָה. בְּיִחוּד עָלַז דָמִי, גַּם מָרַן שָׂמֵחָה, אוּלָם מִן הַיַּיִן לֹא גָמְאָה אַף נֵטֶף אֶחָד, כִּי נָדֹר נָדְרָה לִבְלִי הַרְטֵב אֶת שְׂפָתֶיהָ בַעֲסִיס עֲנָבִים, כִּי אִם בְּיוֹם חֲתֻנַּת יוֹהַנֶּס בְּנָהּ.

כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה אַמְרֵי בְּשָׂשׂוֹן, כִּי קִבְּלָה עֲבוֹדָה בְבֵית הָאִכָּר הַצָּעִיר וְכִי בְיוֹם מָחָר תָּבֹא אֵלָיו לְשָׁרְתוֹ, קָצְפָה מָרַן קֶצֶף גָּדוֹל וַתָּרֶם אֶבֶן מֵעַל הָאָרֶץ וַתִּלְחָצֶנּה אֶל לִבָּהּ וַתִּקְרָא: אַלְפֵי פְעָמִים טוֹב לִי, אִלּוּ נָתַן לִי הָאֱלֹהִים לֵב אֶבֶן תַּחַת לֵב בָּשָׂר, מַדּוּעַ לֹא אוּכַל לִהְיוֹת לְבַדִּי? לָמָּה נָתַתִּי שׁוּב פַּעַם לְהַתְעוֹת אֶת לִבִּי לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁהוּא? אוּלָם עַתָּה הִנֵּה עָבַר, עָבַר לְעוֹלְמֵי עַד! כַּאֲשֶׁר אַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן מִתּוֹךְ כַּף יָדִי הִנְנִי מְסִירָה מִלִּבִּי כָל חִבָּה וְאַהֲבָה אֶל אָדָם. הָהּ, מְשַׁקֶּרֶת וּבוֹגֵדָה! כִּמְעַט צָמְחוּ לָךְ כְּנָפַיִם, עוֹף תָּעוּפִי לָךְ הָלְאָה. אֲבָל טוֹב הַדָּבָר, הִנְנִי לְבַדִּי, וְגַם יוֹהַנֶּס בְּנִי יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ, בְּבֹאוֹ, וְאֶפֶס וָתֹהוּ הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר חָפָצְתִּי.

וְכַהֲתִימָהּ אֶת דְּבָרֶיהָ רָצָה אֶל הַכְּפָר.

– אַךְ מְכַשֵּׁפָה הִיא, – קָרָא דָמִי מֵאַחֲרֶיהָ; לֹא אוֹסִיף עוֹד לִשְׁתּוֹת מִן הַיַּיִן, מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא קָסֹם הִקְסִימָהוּ⁷.

– שְׁתֵה נָא, אָחִי, שְׁתֵה, אַךְ אִשָּׁה “פַּת־לַפֶּה” הִיא אֲשֶׁר הֵמַר לָהּ שַׁדַּי מְאֹד; אֲנִי אֲפַיְּסֶנָּה וְאֶתְרַצֶּה לָהּ.

כָּכָה נִחֲמָה אַמְרֵי אֶת אָחִיהָ וְאֶת עַצְמָהּ.

 

הָאָחוֹת הָרַחֲמָנִיָּה    🔗

הַחַיִּים בְּבֵית הָאִכָּר רוֹדֶל הָיוּ מְלֵאִים תְּנוּעָה וָרָעַשׁ. יְחֵפֵהפִיָּה – כָּכָה קָרְאוּ מֵאָז לְאַמְרֵי – הָיְתָה זְרִיזָה וּמְבִינָה הַכֹּל וַתֵּדַע לִרְכֹּש לָהּ אַהֲבַת כָּל בְּנֵי הַבָּיִת; הִיא יָדְעָה לְהַגִּיד אֶל הָאִכָּרָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר בָּאָה זֶה מִקָּרוֹב אֶל הַכְּפָר, אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם יִתְנַהֲגוּ פֹה, הִיא לִמְּדַתָּהּ לָדַעַת אֶת תְּכוּנַת קְרוֹבֶיהָ וּלְהָבִין אֶת כָּל אֲשֶׁר עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת, וְאֶת הָאִכָּר הַזָּקֵן, שֶׁהִתְרַעֵם כָּל הַיָּמִים וְלֹא מָצָא נַחַת, עַל אֲשֶׁר הִקְדִּים לָנוּחַ מֵעֲבוֹדַת הַחַיִּים בְּטֶרֶם בָּא מוֹעֵד, יָדְעָה לְמַלְּאוֹת רָצוֹן, בְּסַפְּרָהּ לוֹ אֶת מַעֲלוֹת כַּלָּתוֹ הַטּוֹבוֹת, הַצְּפוּנוֹת בְּקִרְבָּהּ פְּנִימָה, אֲשֶׁר לֹא תְגַלֶּה אוֹתָן לְעֵינֵי כֹל; וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן, עוֹד בְּטֶרֶם חָלְפָה שָׁנָה תְמִימָה, הָיְתָה אַמְרֵי מְאֻשָּׁרָה, וַתְּמַהֵר לְמַלְּאוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ בִּזְרִיזוּת רַבָּה, עַד כִּי כָל בְּנֵי הַבַּיִת מָלְאוּ תְהִלָּתָהּ, אֲבָל כְּדַרְכָּם הָיוּ גוֹעֲרִים בָּהּ עַל כָּל מִשְׁגֶּה קָטָן וְלֹא הִגִּידוּ שִׁבְחָהּ בְּפָנֶיהָ.

אוּלָם אַמְרֵי לֹא חִכְּתָה כְלָל לְשִׁבְחֵיהֶם, וַתֵּדַע לְהַגִּישׁ אֶל הַסָּב אֶת נֶכְדּוֹ הָרִאשׁוֹן בְּעִתּוֹ וְלַחֲזֹר וּלְקַחְתּוֹ מִפָּנָיו בְּמוֹעֲדוֹ, עַד כִּי הִתְעַנְּגוּ כָל בְּנֵי הַבַּיִת לְמַעֲשֶׂיהָ אֵלֶּה. כַּאֲשֶׁר צָמְחָה לַתִּינוֹק הַשֵּׁן הָרִאשׁוֹנָה מִהֲרָה לְהַגִּישׁוֹ אֶל הָאִכָּר רוֹדֶל הַזָּקֵן וְהוּא אָמַר לָהּ: "אֲנִי נוֹתֵן לָךְ שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת עַל הַשִּׂמְחָה הָרַבָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר שִׂמַּחְתִּנִּי. אֲבָל הֲתֵדְעִי אֵיזוֹ? אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּנַבְתְּ מִמֶּנִּי בְיֹום חֲתֻנַּת בְּנִי; מֵעַתָּה הֲרֵי הֵן שֶׁלָּךְ בֶּאֱמֶת.

עִם כָּל זֶה לֹא שָׁכְחָה אַמְרֵי אֶת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. אָמְנָם רַבָּה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה וְקָשָׁה עַד אֲשֶׁר נִתְפַּיְּסָה הַזְּקֵנָה. מָרַן לֹא חָפְצָה לָדַעַת דָּבָר עַל אֹדוֹת יְחֵפֵהפִיָּה, וּבְעָלֶיהָ הַחֲדָשִׁים לֹא סָבְלוּ כִי תֵלֵךְ אַמְרֵי אֵלֶיהָ, בְּיִחוּד הֶחֱמִירוּ שֶׁלֹּא תִקַּח אֶת הַתִּינוֹק עִמָּהּ בְּלֶכְתָּהּ שָׁמָּה, כִּי יָרְאוּ פֶן תַּחְבֹּל לַתִּינוֹק בִּקְסָמֶיהָ. חָכְמָה וְסַבְלָנוּת רַבָּה דְרוּשׁוֹת הָיוּ, כְּדֵי לְנַצֵּחַ אֶת הַשִּׂנְאָה הַזֹּאת; אוּלָם הַנִּצָּחוֹן הִכְרִיעַ עַל יָדָהּ. וְעוֹד גַּם זֹאת, כִּי הִשְׂכִּילָה יְחֵפֵהפִיָּה לְהַטּוֹת אֶת לֵב רוֹדֶל לְבַקֵּר אֶת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בְּבֵיתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת. אוּלָם הַבִּקּוּרִים הָאֵלֶּה פָסְקוּ מַהֵר, כִּי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אָמְרָה פַעַם אֶחָת: “הֲרֵי אֲנִי כְבַת שִׁבְעִים וּבִלִּיתִי יָמַי בְּלִי יְדִידוּת הָאִכָּרִים הַנְּדִיבִים; אֵין הֶעָמָל כַּדַּאי לְשַׁנּוֹת אֶת אֹרַח חַיָּי”.

גַּם דָּמִי הָיָה בָא, כְּמוּבָן, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶל אֲחוֹתוֹ, אוּלָם רוֹדֶל הַצָּעִיר הִתְרַעֵם עַל זֶה בְּאָמְרוֹ בְצֶדֶק, כִּי עַל יְדֵי כָךְ עָלָיו לְכַלְכֵּל גַּם אֶת הַנַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה; אִי אֶפְשָׁר לְפַקֵּחַ עַל בַּיִת כָּזֶה וְלָדַעַת אִם לֹא תַעֲנִיק לוֹ אַחַת הַשְּׁפָחוֹת דָּבָר, עַל כֵּן אָסַר עַל דָּמִי לְבַקֵּר אֶת בֵּיתוֹ זוּלָתִי בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ אַחַר הַצָּהֳרָיִם. אֲבָל דָּמִי חָשַׁק מְאֹד לְהִסְתַּפֵּחַ אֶל בַּיִת מָלֵא כָּל טוֹב כָּזֶה, וְלוּ גַם בְּתוֹר עָבֶד. סִתּוּת הָאֲבָנִים הִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ מְפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ בְּרֶוַח. יְחֵפֵהפִיָּה הִרְבְּתָה לְהִתְנַגֵּד לִרְצוֹן אָחִיהָ; הִיא הִזְכִּירָה לוֹ, כִּי זֹאת לוֹ מְלֶאכֶת יָד הַשְּׁנִיָּה וְאוֹתָהּ חָלִילָה לוֹ מֵעֲזֹב עוֹד; אַל יָמִיר מְלָאכָה בִמְלָאכָה, בְּחָשְׁבוֹ כִי הַחֲדָשָׁה תָבִיא לוֹ בְרָכָה; הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בְּמִשְׁלֹחַ יָדוֹ, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ לוֹ תָמִיד פַּרְנָסוֹת חֲדָשׁוֹת לֹא יַצְלִיחַ. דָּמִי שָׁמַע בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְקוֹל אֲחוֹתוֹ, הַשְׁפָּעַת יְחֵפֵהפִיָּה עַל דָּמִי הָיְתָה כָל כָּךְ רַבָּה, וְכָל כָּךְ טִבְעִי הָיָה הַדָּבָר וּמוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי עָלֶיהָ לִדְאֹג לְאָחִיהָ, עַד כִּי קָרְאוּ לְאָחִיהָ בְּשֵׁם “אָחִיהָ שֶׁל יְחֵפֵהפִיָּה”, וּכְאִלּוּ לֹא אָחִיהָ הוּא כִי אִם בְּנָהּ, וְאוּלָם גָּדוֹל הָיָה מִמֶּנָּה בְּקוֹמָתוֹ וְלֹא שָׂם לוֹ פָנִים כִי נִכְנָע הוּא לָהּ. וְלֹא אַחַת הִתְאוֹנֵן, כִּי כְתוֹלַעַת תֹּאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁיַּקְטִינוּ אֶת עֶרְכּוֹ מֵעֶרְכָּהּ, כִּי לֹא חֻנַּן בְּלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלֹות כָּמוֹהָ. וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת מֶרְיוֹ וְאֶת רוּחוֹ הַקָּשָׁה עַל רֹאשׁ אֲחוֹתוֹ. אַמְרֵי נָשְׂאָה אֶת עֶלְבּוֹנָהּ בְּדוּמִיָּה, וּכְכָל אֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ לְהַרְאוֹת לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, כִּי עַל אַמְרֵי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, כֵּן גָּדַל שֵׁם כְּבוֹדָהּ בְּעֵינֵי יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר וְכֻלָּם נָתְנוּ צֶדֶק אֶל כָּל אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה עִם דָּמִי אָחִיהָ, בְּיִחוּד בִּרְאוֹתָם בְּהִתְעַמֵּר דָּמִי בָהּ וְהִיא דָאֹג תִּדְאַג לוֹ כְאֵם רַחֲמָנִיָּה. הִיא הָיְתָה כֹובֶסֶת וְתוֹפֶרֶת בִּשְׁבִילוֹ בַלֵּילוֹת וּבְכָל עֵת הָיוּ בְגָדָיו נְקִיִּים מִכָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר, גַּם שִׁלְּמָה מִכֶּסֶף מַשְׂכֻּרְתָהּ אֶל הָרַצְעָן כִּי יַעֲשֶׂה גַם לְאָחִיהָ זוּג נַעֲלֵי־שְׂרֹךְ כִּשְׁנֵי זוּגֵי נַעֲלֵי הַשְּׂרֹךְ שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה נוֹסָף עַל מַשְׂכֻּרְתָּהּ, וְאוּלָם הִיא עַצְמָהּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה, וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד רָאוּ אוֹתָהּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ בְּבֵית־הַתְּפִלָּה וּנְעָלִים בְּרַגְלֶיהָ.

הַרְבֵּה רֹגֶז וָצַעַר שָׂבְעָה אַמְרֵי אֲשֵׁר הָיָה דָמִי, בִּבְלִי דַעַת כֵּיצַד, מַטָּרָה לְחִצֵּי מַהֲתַלּוֹת יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר וְלַעֲגָם. הִיא הָיְתָה גוֹעֶרֶת בּוֹ לְבַל יִתֵּן אֶת נַפְשׁוֹ לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס; אֲבָל הוּא עָנָה, כִּי תַטִּיף מוּסָרָהּ אֶל אָזְנֵי הַמַּלְעִיגִים וְלֹא אֶל אָזְנָיו הוּא, כִּי לֹא יוּכַל לָהֶם. אוּלָם כָּזֹאת נִבְצְרָה מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת, וּבְנַפְשׁוֹ פְנִימָה לֹא הָיָה דָמִי רוֹצֶה כְלָל לִמְנֹעַ מִיּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר לְהִתְעַלֵּל בּוֹ; אָמְנָם חָרָה לוֹ לִפְעָמִים עַל אֲשֶׁר יִשְׂחֲקוּ הַכֹּל עָלָיו וְהַצְּעִירִים מִמֶּנּוּ לְיָמִים מִתְגַדְּלִים עָלָיו, אוּלָם עוֹד יוֹתֵר חָרָה אַפּוֹ, אִם עָבְרוּ עָלָיו בְּלִי שִׂים לֵב, וְאָז הָיָה מֵשִׂים עַצְמוֹ שׁוֹטֶה, וַיְהִי מַטָּרָה לְמַהֲתַלּוֹת.

לְעֻמַּת זֶה הָיָה לֵב אַמְרֵי נוֹטֶה יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדְדוּת, כַּאֲשֶׁר הֵעִידָה תָמִיד מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. הִיא דָבְקָה רַק בַּחֲבֵרָה אַחַת אֲשֶׁר אִתָּהּ הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת תָּמִיד, הִיא בַת הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, אֲשֶׁר זֶה שָׁנִים רַבּוֹת הִיא עוֹבֶדֶת בְּבֵית חֲרֹשֶת בְּאֶלְזַס, וְדָבָר לֹא נִשְׁמַע אֹדוֹתֶיהָ. יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה בוֹדֵדָה לְעַצְמָהּ, עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְנְתָה עַל בְּנֵי הַנְּעוּרִים אֲשֶׁר בַּכְּפָר; אָמְנָם שָׁלוֹם הָיָה בֵּינָהּ וּבֵין בְּנוֹת גִּילָהּ, גַּם בָּאָה אִתָּן בְּשִׂיחָה, אוּלָם בַּת שַׁעֲשׁוּעֶיהָ הָיְתָה רַק מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לְבַדָּהּ, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה מֻפְרֶשֶׁת כָּל כָּךְ, לֹא הָיְתָה לָהּ עוֹד כָּל הַשְׁפָּעָה עַל אֹפֶן חַיֵּי דָמִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלָּעֲגוּ לוֹ חֲבֵרָיו וְהִתְקַלְּסוּ בוֹ, הָיָה תָמִיד זָקוּק לְחָבֵר לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ וְלֹא יָכֹל לִחְיוֹת לְבַדּוֹ כַאֲחוֹתוֹ.

וְאוּלָם דָּמִי הִשְׁתַּחְרֵר פִּתְאֹם, וּבְיוֹם רִאשׁוֹן לְשָׁבוּעַ אֶחָד הֶרְאָה לַאֲחוֹתוֹ אֶת דְּמֵי הַקְּדִימָה אֲשֶׁר קִבֵּל, כִּי הִשְׂכִּיר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֹר אֶל שֶׁקֶּנַּר אֲשֶׁר בְּהִרְלִינְגֶן.

– אִלּוּ אָמַרְתָּ לִי קֹדֶם, הָיִיתִי מוֹצְאָה בִשְׁבִילְךָ עֲבוֹדָה יוֹתֵר טוֹבָה. הָיִיתִי נוֹתֶנֶת עַל יָדְךָ מִכְתָּב אֶל אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד אֲשֶׁר בְאַלְגּוֹי וְשָׁם הָיוּ מְאַמְּצִים אוֹתְךָ כְּאֶחָד מִבְּנֵיהֶם.

– הַחֲרִישִׁי וְאַל תַּזְכִּירִי אוֹתָהּ, – קָרָא דָמִי קָשׁוֹת, – זֶה שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה חַיֶּבֶת הִיא לִי מִכְנְסֵי עוֹר, אֲשֶׁר הִבְטִיחָה לָתֵת לִי, הֲתִזְכְּרִי עוֹד? אָז, בְּעוֹדֵנוּ יְלָדִים קְטַנִּים וְהָיִינוּ חוֹשְׁבִים, כִּי נִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת וְהָאָב וְהָאֵם יִפְתְּחוּ לָנוּ. אַל נָא תְדַבְּרִי אֵלַי עַל אִכָּרֵי לַנְדְפְרִיד, מִי יוֹדֵעַ אִם יַזְכִּירוּ אוֹתָנוּ עוֹד אַף פָּעַם? מִי יֹודֵעַ אִם עוֹדָם בַּחַיִּים?

– כֵּן, הִיא עוֹדֶנָּה חַיָּה, הֲלֹא הִיא שְׁאֵרַת בָּשָׂר לַאֲדוֹנִי וּקְרוֹבוֹ, וּשְׁמָהּ יִזָכֵר בְּבֵיתֵנוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. אֶת כָּל בְּנוֹתֶיהָ כְּבָר הִשִּׂיאָה לַאֲנָשִׁים וְרַק בֵּן יָחִיד לָהּ, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לוֹ עוֹד אִשָּׁה וְהוּא יִנְחַל אֶת אֲחֻזַּת נַחֲלָתָהּ.

– כָּל חֶפְצֵךְ עַתָּה רַק לְהַבְזוֹת בְּעֵינַי אֶת עֲבוֹדָתִי הַחֲדָשָׁה, – וְאַתְּ אוֹמֶרֶת לִי, כִּי אֶפְשָׁר הָיָה לִי לְקַבֵּל עֲבוֹדָה אַחֶרֶת טוֹבָה מִמֶּנָּה. הֲטוֹב וְנָכוֹן הַדָּבָר הַזֶּה? גָּמַר אֶת דְּבָרָיו בְּקוֹל רוֹעֵד.

– הָהּ, דָּמִי, אַל נָא תִהְיֶה רַךְ לֵבָב, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה. – הַאֲנִי אֶגְרַע מֵאָשְׁרְךָ דָּבָר? תָּמִיד תַּעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הָאַוָּזִים יִשְּׁכוּךָ. זֹאת אַגִּיד לְךָ: הִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְהַתְמֵד לַעֲבוֹד עַל מְקוֹמֶךָ. לֹא טוֹב לַעֲשׂוֹת כַּקּוּקִיָּה, אֲשֶׁר תִישַׁן בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה עַל עֵץ אַחֵר. גַּם לִי אֶפְשָׁר הָיָה לְקַבֵּל עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, אוּלָם אֵינִי רוֹצָה, כִּי הַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, זָר יֵחָשֵׁב לְעוֹלָם; כִּי אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אִם יֵשֵׁב מָחָר פֹּה וְלָכֵן גַּם הַיּוֹם לֹא יַחְשְׁבוּהוּ לְבֶן בָּיִת.

– מִנְעִי דִבְרֵי מוּסָרֵךְ וְאַל תַּטִּיפֵם בְּאָזְנָי, – קָרָא דָמִי וַיֹּאמַר לָסוּר מֵעָלֶיהָ בְקֶצֶף. – עִמִּי תִּתְנַהֲגִי בְרֹגֶז וְאֶל כָּל הָעוֹלָם אַתְּ מַרְאָה תָמִיד פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת.

– יַעַן כִּי אָחִי אָתָּה, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה בִצְחוֹק וַתְּלַטֵּף אֶת אָחִיהָ הַמִּתְאוֹנֵן.

אָמְנָם הֶבְדֵל רַב הָיָה בֵין הָאָח וּבֵין הָאָחוֹת. בִּתְכוּנָתוֹ שֶׁל דָּמִי נִמְצְאָה נְטִיָּה לְקַבְּצָנוּת וְיַחַד עִם זֶה גַם קֻרְטוֹב שֶׁל גַּאֲוָה, בְּעוֹד שֶׁיְּחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה תָמִיד מְאִירָה פָנִים וְשׁוֹמַעַת בְּקוֹל אֲחֵרִים, וְיַחַד עִם זֶה הָיְתָה אֵיזוֹ גַאֲוָה פְנִימִית בְּקִרְבָּהּ, הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַכָּרָה עַצְמִית, וַאֲשֶׁר, לַמְרוֹת הַכְנָעָתָהּ לְשָׁרֵת אֶת הַכֹּל, לֹא סָרָה מִמֶּנָּה.

בִּידֵי אַמְרֵי עָלְתָה עַתָּה לְהַשְׁקִיט אֶת רוּחַ אָחִיהָ הַסּוֹעֵר בְּאָמְרָהּ: רְאֵה, הִנֵּה עָלְתָה מַחֲשָׁבָה חֲדָשָׁה בְלִבִּי, אוּלָם עָלֶיךָ לְהָסִיר אֶת הָרֹגֶז מֵעַל פָּנֶיךָ, כִּי עַל לֵב רַע לֹא יָנוּחַ הַמְּעִיל. בְּיַד הָאִכָּר רוֹדֶל נִמְצָאִים עוֹד בִּגְדֵי אָבִינוּ הַמָּנוֹחַ; עַתָּה כְבָר גָּדַלְתָּ וְהֵם יִהְיוּ נָאִים לְךָ כָּרָאוּי, גַּם יִשְׂאוּ לְךָ פָנִים בְּבֹאֲךָ הִרְלִינְגָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי יְשָׁרִים כָּאֵלֶּה, אָז יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַבְדוּ אִתְּךָ יַחַד, כִּי בֵן אַתָּה לַאֲנָשִׁים יְשָׁרִים וְנִכְבָּדִים.

דִּבְרֵי אַמְרֵי אֵלֶּה יָשְׁרוּ בְעֵינֵי דָמִי. רוֹדֶל אָמְנָם סֵרַב לָתֵת אֶת בִּגְדֵי יוֹזֶנְהַנְס הַמֵּת לְאַמְרֵי, אַךְ הִיא הִשְׂכִּילָה לְהַטּוֹת אֶת לֵב הָאִכָּר לְחֶפְצָהּ וְהַבְּגָדִים נִמְסְרוּ לְיַד דָּמִי. אָז תּוֹלִיךְ יְחֵפֵהפִיָּה אֶת דָּמִי אֶל חַדְרָהּ וַתְּאַלְּצֵהוּ לִלְבֹּש מִיָּד אֶת מְעִיל אָבִיו וְאֶת חָזִיָּתוֹ, אֲבָל אֶת הַכֹּבַע לֹא נָתַן דָּמִי לַחֲבֹש לְרֹאשֹׁו, וּבְעָמְדוֹ כְבָר לָבוּשׁ אֶת הַמְּעִיל הִנִּיחָה אַמְרֵי אֶת יָדָהּ עַל שִׁכְמוֹ וַתֹּאמַר:

– עַתָּה הִנְּךָ גַּם אָחִי גַם אָבִי, עַתָּה יֵרָאֶה הַמְּעִיל שׁוּב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְאִישׁ חָדָשׁ בּוֹ. רְאֵה, דָמִי, הִנֵּה לָבַשְׁתָּ אֶת שִׂמְלַת הַכָּבוֹד הַיּוֹתֵר יָפָה בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; לְבַשׁ בָּהּ בְּכָבוֹד וֶהְיֵה בָהּ טֹוב וְיָשָׁר, כַּאֲשֶׁר הָיָה אָבִינוּ הַמָּנוֹחַ.

יוֹתֵר לֹא עָצְרָה כֹחַ לִדַבֵּר וַתָּשֶׂם אֶת רֹאשָׁהּ עַל שֶׁכֶם אָחִיהָ וּדְמָעוֹת נִגְּרוּ עַל שִׂמְלַת אָבִיהָ אֲשֶׁר רָאֲתָה שׁוּב אוֹר.

– אַתְּ אוֹמֶרֶת, כִּי רַךְ לֵב אֲנִי, – נִחֵם דָּמִי אוֹתָהּ, וְאוּלָם אַתְּ רַכַּת לֵב יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

וְאָמְנָם הָיְתָה אַמְרֵי נִסְעֶרֶת עַל נְקַלָּה מִכָּל דָּבָר, וְאוּלָם יַחַד עִם זֶה הָיְתָה גַם אַמִּיצַת לֵב וְקַלָּה כְיֶלֶד; וּבְצֶדֶק הֵעִירָה מָרַן אֹדוֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמָה אַמְרֵי בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי יְקִיצָהּ וְשֵׁנָה, צְחוֹק וּבְכִי מְעֹרָבִים בָּהּ יָחַד. רֶגַע נִרְעֲשָׁה מִכָּל מִקְרֶה וְרֶגַע שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ.

וְאַמְרֵי הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת.

– דִּמְעוֹתַיִךְ תָּעֵקְנָה עַל לִבִּי, – קָרָא דָמִי, – וְלִבִּי הֵן יִכְבַּד מְאֹד גַּם בִּלְעֲדֵי כֵן, כִּי אֶעֱזֹב אֶת כְּפַר מוֹלַדְתִּי לָבֹא בֵין אֲנָשִׁים זָרִים. טוֹב לָךְ כִּי תַרְנִינִי לִבִּי וְלֹא לִמְסֹךְ עָלַי רוּחַ יָגוֹן כֵּהֶה.

– מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת יַרְנִינוּ לֵב, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה – וְלֹא תָעֵקְנָה. וְאוּלָם צָדַקְתָּ, אָחִי, עָמוּס אַתָּה לְמַדַּי וְחָלִילָה לִי לְהוֹסִיף עָלֶיךָ מַשָּׂא, פֶּן יְבֻלַּע לָךְ. אָמְנָם פְּתַיָּה אָנִי. אַךְ בֹּאָה נָא עִמָּדִי, הִנֵּה יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לִרְאוֹת מַה תַּגִּיד הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר יַעֲמֹד עַתָּה אָבִינוּ שֵׁנִית לְפָנֶיהָ, אַךְ לֹא זֹאת חָפַצְתִּי לְהַגִּיד. בֹּא, עַתָּה נֵדַע לְאָן עוֹד עָלֵינוּ לָלֶכֶת, מִמִּי וּמִמַּה עָלֶיךָ עוֹד לָקַחַת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה; וְאִם אַךְ מַהֲלַך שָׁעָה אַחַת תַּרְחִיק לָלֶכֶת מִזֶּה, אֲבָל הֵן יוֹצֵא אַתָּה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלָכֵן עָלֶיךְ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְצֵאתֶךָ. גַּם לִי יֵצַר מְאֹד, כִּי לֹא תוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת עִמָּדִי, וְכִי לֹא אוֹסִיף אֲנִי לִהְיוֹת עוֹד עִמָּךְ; אֵין אֶת נַפְשִׁי לִמְשֹׁל בְּךָ כַּאֲשֶׁר יְרַנְּנוּ אַחֲרַי הַבְּרִיּוֹת. כֵּן, כֵּן, אָמְנָם צָדְקוּ דִבְרֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה: לְבָדָד, מִלָּה רַבַּת עֶרֶךְ הִיא, אֲשֶׁר לֹא תֵחָקֵר, וְאֵין לָבוֹא עַד סוֹפָהּ. בְּעוֹדְךָ יוֹשֵׁב עִמָּדִי, שָׁם מִמּוּל הָרְחוֹב, יֵשׁ גַּם אֲשֶׁר עָבְרוּ שְׁמוֹנַת יָמִים וְאֶת פָּנֶיךָ לֹא רָאִיתִי, וּמַה בְכָךְ? הֵן יָכֹל אוּכַל בְּכָל רֶגַע, אֲשֶׁר תֶּחֱשַׁק נַפְשִׁי, לִרְאוֹתְךָ, וּמַה טוֹב וּמַה נָעִים אִם יֵשְׁבוּ אָח וְאָחוֹת יָחַד; אוּלָם?… אַךְ הֵן לֹא אֶל יַרְכְּתֵי תֵבֵל תִּסַּע… רְאֵה, בִּקַּשְׁתִּיךָ, הִשָּׁמֶר לְךָ לְבַל תָּרִים מַשָּׂא כָבֵד פֶּן יְבֻלַּע לְךָ, וְאִם קָרֹעַ יִקָּרַע לְךָ אֶחָד מִבְּגָדֶיךָ, שַׁלְּחֵהוּ אֵלָי; אֲנִי אַטְלִיא וַאֲתַקֵּן אֶת כָּל בְּגַָדֶיךָ וְגַרְבֶּיךָ. עַתָּה בֹא אִתִּי, הָבָה נֵלְכָה אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת.

וְאוּלָם דָּמִי לֹא אָבָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ, בְּאָמְרוֹ, כִּי לִבּוֹ יִכְבַּד עָלָיו גַּם בִּלְעֲדֵי זֶה. יְחֵפֵהפִיָּה לֹא עָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ. דָּמִי פָשַׁט אֶת בִּגְדֵי אָבִיו וִיחֵפֵהפִיָּה שָׂמָה אוֹתָם בַּשַּׂק אֲשֶׁר הִשְׁתַּמְּשָׁה בּוֹ לְפָנִים, בִּהְיוֹתָהּ עוֹד רוֹעַת־אַוָּזִים, לְאַדֶּרֶת, וַאֲשֶׁר שֵׁם אָבִיהָ עוֹד רָשׁוּם עָלָיו. אֲבָל הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעָה אַמְרֵי אֶת דָּמִי, כִּי יִשְׁלַח לָהּ אֶת הַשַּׂק בְּהִזְדַּמְּנוּת רִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר תָּבֹא לְיָדוֹ.

הָאָח וְהָאָחוֹת הָלְכוּ יַחַד הָלְאָה. עֲגָלָה מֵהִרְלִינְגֶן עָבְרָה דֶרֶךְ הַכְּפָר וְדָמִי קָרָא לָעֶגְלוֹן כִּי יַעֲצֹר בְּסוּסוֹ וַיְמַהֵר אֶל הָעֲגָלָה וַיָּשֶׂם אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ עָלֶיהָ. אַחֲרֵי כֵן יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם אֲחוּזֵי יָד מִחוּץ לַכְּפָר. יְחֵפֵהפִיָּה בִקְּשָׁה לְהַצְהִיל אֶת רוּחוֹ וַתֹּאמַר:

– הֲתִזְכֹּר אֶת הַחִידָה אֲשֶׁר חַדְתִּי לְךָ אֵצֶל תַּנּוּר־הָאוֹפִים.

– לֹא יָדָעְתִּי!

– זְכֹר נָא: מַה הִיא הַמִּדָּה הַיּוֹתֵר טוֹבָה אֲשֶׁר לְתַנּוּר הָאוֹפִים? הַאֻמְנָם לֹא יָדַעְתָּ עוֹד?

– לֹא יָדָעְתִּי!

– הַמִּדָּה הַיּוֹתֵר טוֹבָה אֲשֶׁר לְתַנּוּר־הָאוֹפִים הִיא, כִּי לֹא יֹאכַל בְּעַצְמוֹ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹפֶה.

– אָכֵן, אַתְּ יְכֹלָה לְהִתְבַּדֵּחַ: אַתְּ תִּשָּׁאֲרִי בִכְפַר מוֹלַדְתֵּנוּ.

– הֲלֹא זֶה הָיָה חֶפְצֶךָ, וְגַם אַתָּה תוּכַל לִשְׂמֹחַ אִם רַק חָפֹץ תַּחְפֹּץ.

דוּמָם לִוְּתָה אַמְרֵי אֶת אָחִיהָ עַד הַגִּיעָם אֶל הָלְדֶּרְוַזֶּן; שָׁם אֵצֶל אֲגַס הַבָּר אָמְרָה לוֹ:

– פֹּה נִפָּרֵד אִישׁ מֵעַל אֲחֹותֹו. יִשְׁמָרְךָ אֲדוֹנָי מִכָּל רַע וְאַל תִּירָא מִפְּנֵי כָל שֵׁד בַּלָּהוֹת.

הָאָח וְהָאָחוֹת חִבְּקוּ אֶת יְדֵיהֶם וַיְנַעְנְעוּן בְּחָזְקָה. דָּמִי שָׂם אֶת פָּנָיו אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הִרְלִינְגָה וִיחֵפֵהפִיָּה שָׁבָה אֶל הַכְּפָר. וְרַק בְּבֹאָם אֶל מוֹרַד הָהָר, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל עוֹד עֵין דָּמִי לִרְאוֹתָהּ מָצְאָה אֶת לִבָּהּ לְהָרִים אֶת סִנָּרָהּ אֶל מוּל עֵינֶיהָ וַתִּמַּח אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ אֲשֶׁר נִגְּרוּ עַל לְחָיֶיהָ וַתֹּאמַר: סְלַח נָא אֵלִי, עַל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי טוֹב הֱיוֹתִי לְבַדִּי. מוֹדָה אֲנִי לְךָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ עַל הָאָח אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי. הַאֲרֵךּ נָא יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו כָּל עוֹד אֲשֶׁר אֶחְיֶה אָנִי.

אַמְרֵי שָׁבָה הַכְּפָרָה וְהִנֵּה כְמוֹ רֵיק הוּא בְעֵינֶיהָ וּבָעֶרֶב בַּהֲנִיעָה אֶת יַלְדֵי בְעָלֶיהָ לֹא יָכְלָה לְהַעֲבִיר אַף שִׁיר אֶחָד עַל שְׂפָתֶיהָ כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה יוֹם יוֹם לְזַמֵּר כְּחוּגָה. הִיא הָגְתָה כָל הָעֵת בְּדָמִי אָחִיהָ: אֵיפֹה הוּא עַתָּה, וּמַה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ אֵלָיו, כֵּיצַד קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו. וְלֹא יָכְלָה לְתָאֵר לָהּ, כִּי אָמְנָם אֵין עוֹד דָּמִי אָחִיהָ אִתָּהּ. מַה כָּלְתָה נַפְשָׁהּ לָרוּץ שָׁמָּה וּלְסַפֵּר לְכָל בְּנֵי הָאָדָם, מַה טוֹב הוּא אָחִיהָ, וְכִי יִהְיוּ גַם הֵם טוֹבִים אֵלָיו; אוּלָם הִיא נִחֲמָה אֶת נַפְשָׁהּ לֵאמֹר, כִּי יִבָּצֵר מֵאָדָם לִדְאֹג תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם בְּעַד זוּלָתוֹ, וְתִקְוָתָהּ הִיא, כִּי טוֹב לוֹ לְדָמִי כִי יִדְאַג הוּא לְנַפְשׁוֹ.

בַּלַּיְלָה הָלְכָה אֶל חֶדְרָהּ, רָחֲצָה שֵׁנִית אֶת פָּנֶיהָ, קָלְעָה אֶת שַׂעֲרֹותֶיהָ לְמַחְלָפוֹת וַתִּלְבַּשׁ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֵׁנִית, כְּאִלּוּ שְׁעַת הַבֹּקֶר עַתָּה: הִנֵּה נִתְחַדֵּשׁ הַיּוֹם, וְהִיא הֵקִיצָה שׁוּב.

כַּאֲשֶׁר עָלוּ כָל בְּנֵי הַבַּיִת עַל מִטָּתָם וַיָּנוּמוּ, הָלְכָה שֵׁנִית אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וַתֵּשֶׁב שָׁעוֹת מִסְפָּר, בְּלִי לְהַעֲלוֹת נֵר, עַל יַד מִטָּתָהּ בַּחֶדֶר הָאָפֵל; הֵן שׂוֹחֲחוּ בֵינֵיהֶן עַל כָּל אֲשֶׁר יָחוּשׁ לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר נֶפֶשׁ חַיָּה לוֹ בַנֵּכָר, בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, וְהִיא עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. וְרַק כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִרְדְּמָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הִתְחַמְּקָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתֵּצֵא. וּבְטֶרֶם תַּעֲזֹב אֶת הַבַּיִת לָקְחָה אֶת הַגִּיגִית וַתְּמַלְּאֶנָּה מַיִם בְּעַד מָרַן וְאֶת הָעֵצִים שָׂמָה עַל הָאָח וַתַּעַרְכֵם בְּסֵדֶר, אֲשֶׁר בְּקוּם הַזְּקֵנָה מָחָר בַּבֹּקֶר עָלֶיהָ רַק לָשִׂים אֵשׁ מִתַּחַת הָעֵצִים וּלְהַדְלִיקָם. וְרַק אָז חָזְרָה אֶל בֵּיתָהּ.

מַה תִּתֵּן וּמַה תּוֹסִיף נִדְבַת כֶּסֶף: כַּאֲשֶׁר יֻתַּן כֵֵּן יֻקָּח. הֲלֹא זֶה יֵרָצֶה אֲשֶׁר אֶת נַפְשׁוֹ יִתֵּן נְדָבָה.

שְׁעוֹת הַחֹפֶשׁ וּמְנוּחַת הַשַּׁבָּתוֹן הִקְדִּישָׁה אַמְרֵי לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה, אֲשֶׁר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה גוֹעֶרֶת בָּהּ, בַּעֲשׂוֹתָהּ דָבָר אֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהּ לְרָצוֹן; וְאַף פַּעַם לֹא שָׁאֲלָה אַמְרֵי אֶת עַצְמָהּ: אֵיךְ תְּחָרְפֵנִי וַאֲנִי מַקְדִּישׁ⁸ לָהּ חֵלֶק מֵעִתּוֹתָי? וְאַף לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתָּהּ, כִּי תַקְדִּישׁ לָהּ דָּבָר. וְרַק בְּשִׁבְתָּהּ חֶרֶשׁ בְּעַרְבֵי יֹום הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ עַל יַד הַבּוֹדֵדָה לִפְנֵי מִפְתַּן בֵּיתָהּ וַתִּשְׁמַע אוֹתָהּ מְסַפֶּרֶת בַּפַּעַם הָאֶלֶף וְאֶחָת, מַה נֶהְדָּר הָיָה הַנַּעַר יוֹהַנֶּס שֶׁלָּהּ בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ וּמַה יָפֶה הָיָה מַרְאֵהוּ, וּבַחוּרֵי הַכְּפָר וּבְתוּלוֹתָיו הָיוּ עוֹבְרִים לִפְנֵיהֶם מְשׁוֹרְרִים, מְזַמְּרִים וּמְחַלְּלִים שִׁירִים וּמִזְמוֹרִים שׁוֹנִים, רַק אָז נוֹדַע לִיחֵפֵהפִיָּה כִּי אֶת מִבְחַר יְמֵי עֲלוּמֶיהָ וְאֶת מֵיטַב רִגְעֵי חַיֶּיהָ הִיא מַקְרִיבָה קָרְבָּן לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה. אָז תַּשְׁפִּיל קוֹלָהּ וְתַנְעִים לְזַמֵּר אוֹתָם הַשִּׁירִים עַצְמָם שֶׁשָּׁרוּ זֶה עַתָּה הַבַּחוּרִים וְהַבְּתוּלוֹת הָעַלִּיזִים הַנּוֹדְדִים דֶּרֶךְ הַכְּפָר, וְאוּלָם בְּהִסְתַּכְּלָהּ בִּפְנֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה פָסְקָה מִזַּמֵּר וְעַל לִבָּהּ תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה, כִּי טוֹב כִּי אֵין דָּמִי עַתָּה בַכְּפָר, וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת מַטָּרָה לְחִצֵּי לַעֲגָם הַשְּׁנוּנִים, וּבְשׁוּבוֹ יִהְיֶה לְגָדוֹל וְהַכֹּל יַחַלְקוּ לוֹ כָבוֹד.

בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ טֹוִים וּמְזַמְּרִים בְּבֵית רוֹדֶל, נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִיחֵפֵהפִיָּה לְזַמֵּר גַּם הִיא, וְאִם כִּי חֻנְּנָה בְקוֹל אַדִּיר וְצָלוּל, לֹא הָיְתָה מְזַמֶּרֶת כִּי אִם אֶת הַקּוֹל הַשֵּׁנִי, הוּא קוֹל הַלְּוָי. רוֹזֶל, אֲחוֹת רוֹדֶל הַבְּתוּלָה, הַגְּדוֹלָה מִיחֵפֵהפִיָּה אַךְ בְּשָׁנָה אַחַת, הָיְתָה מְזַמֶּרֶת תָּמִיד אֶת הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן, הוּא הַקּוֹל הַיְסוֹדִי, וּמֵאֵלָיו מוּבָן, כִּי גַם קוֹל אַמְרֵי הָיָה מֻכְרָח לְשָׁרֵת אוֹתָהּ וְלַעֲזֹר לָהּ בְּזִמְרָתָהּ, כִּי אָמְנָם עָמֵר הִתְעַמְּרָה רוֹזֶל בִּיחֵפֵהפִיָּה וּבְמִסְתָּרִים הִתְנַהֲגָה אִתָּהּ כַּאֲשֶׁר יִתְנַהֵג אִישׁ בִּבְהֵמָה הָעוֹמֶדֶת לְמַשָּׂא. וּבַאֲשֶׁר יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת בְּכָל הַכְּפָר כִּי תַשְׂכִּיל לְכַלְכֵּל אֶת מֶשֶׁק בֵּית רוֹדֶל, הָיְתָה רוֹזֶל אוֹהֶבֶת לְהִתְפָּאֵר בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, כִּי רַבּוֹת תַּעֲמֹל לְהוֹרוֹתָהּ דָּעַת, כִּי בְּכָל אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה עוֹד עִקְּבוֹת רוֹעַת־הָאַוָּזִים נוֹדָעוּ, וְכִי תַחְשֹׁב לָהּ לִצְדָקָה עַל בִּלְתִּי תִתָּהּ לִיחֵפֵהפִיָּה לְהֵרָאוֹת בְּנַוְלוּתָהּ לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.

נַעֲלֵי יְחֵפֵהפִיָּה הָיוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עִנְיָן לְהָתֵל בָּהּ, אִם כִּי לֹא תָמִיד עָלָה הַהִתּוּל יָפֶה. כִּמְעַט כָּל הַיָּמִים הָיְתָה אַמְרֵי מִתְהַלֶּכֶת יְחֵפַת רֶגֶל, חוּץ מִימוֹת הַחֹרֶף, שֶׁהָיְתָה נוֹעֶלֶת אֶת מַגָּפֵי הָאִכָּר הַכְּרוּתוֹת מַחֲצִיתָן הָעֶלְיוֹנָה, וּבְכָל זֹאת קִבְּלָה בְּכָל חֲצִי שָׁנָה זוּג נַעֲלֵי־שְׂרֹךְ חֲדָשׁוֹת נוֹסַף עַל מַשְׂכֻּרְתָּהּ, כַּנָּהוּג; הַנְּעָלִים הָאֵלֶּה עָמְדוּ בְחֶדְרָהּ מִבְּלִי אֲשֶׁר תִּגַּע בָּהֶן, וִיחֵפֵהפִיָּה מִתְהַלֶּכֶת בְּגָאוֹן וָעֹז, כְּאִלּוּ הָיְתָה נְעוּלָה אֶת כָּל נְעָלֶיהָ יָחַד; כִּי בְהַכָּרָתָהּ הַפְּנִימִית הָיְתָה נוֹעֶלֶת אוֹתָן.

שִׁשָּׁה זוּגוֹת נְעָלִים עָמְדוּ סְדוּרִים זֶה בְצַד זֶה מֵאָז עָבַד דָּמִי בְּבֵית שֶׁקֶּנַּר. וְהַנְּעָלִים מְמֻלָּאוֹת חָצִיר, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה מוֹשַׁחַת אוֹתָן בְּעִטְרָן לְבַעֲבוּר תִּהְיֶינָה רַכּוֹת וְנוֹחוֹת. יְחֵפֵהפִיָּה כְבָר גָּדְלָה כָל קוֹמָתָהּ, לֹא גְבוֹהָה בְיוֹתֵר, אֲבָל חֲסוֹנָה וַחֲזָקָה. תָּמִיד הָיְתָה לְבוּשָׁה בִגְדֵי עֹנִי, אֲבָל נְקִיִּים וּמְפִיקֵי עֲנָוָה, כִּי הָעֲנָוָה הִיא עֲדִי הֶעָנִי, אֲשֶׁר כָּל מְחִיר אֵין לָהּ וַאֲשֶׁר אֵין לִקְנוֹתָהּ בְּעַד כָּל הוֹן. וְאוּלָם בְּיוֹם מוֹעֵד וְחָג הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַחֲמוּדוֹת, לְהֵרָאוֹת בָּהֶן לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, כִּי כָךְ דָּרַשׁ כְּבוֹד בֵּית הָאִכָּר רוֹדֶל; וְאוּלָם מִיָּד הָיְתָה פוֹשֶׁטֶת אוֹתָן וְחוֹזֶרֶת וְלוֹבֶשֶׁת אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַפְּשׁוּטוֹת וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב בְּבֵית מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. אוֹ יֵשׁ אֲשֶׁר עָמְדָה עַל יַד פְּרָחֶיהָ אֲשֶׁר גִּדְּלָה בְתוֹךְ עֲצִיצִים יְשָׁנִים עַל חַלּוֹן הַגָּג. צִפֹּרֶן נְכֹאת וְחִלְפֵי־הַיָּם גָּדְלוּ וְצָמָחוּ, וְאִם תִּקְטֹף זַלְזַל וְתִטָּעֵהוּ עַל קֶבֶר אֲבוֹתֶיהָ וְצָמְחוּ תַחְתָּיו כִּפְלָיִם. פִּרְחֵי הַנְּכֹאת הָיוּ תְלוּיִים אַשְׁכְּלוֹת מְסֻלְסָלִים וַיַּגִּיעוּ כִמְעַט עַד מִשְׁעֹל הַסֻּכָּה אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ כָּל הַבָּיִת. אָכֵן גַּג הַתֶּבֶן אֲשֶׁר לַבַּיִת, הַנָּטוּי וּמִשְׁתָּרְבֵּב כְּלַפֵּי מַטָּה, הָיָה לְמַחֲסֵה עֹז לַפְּרָחִים, וְאִם גֶּשֶׁם חַם לֹא יָרַד עַל הָָאָרֶץ נָשְׂאָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת עֲצִיצֵי הַפְּרָחִים וַתַּעֲמִידֵם בְּקִרְבַת הֶעָפָר הַמְּרֻוֶּה גָּשֶׁם. בְּיִחוּד צָמַח וַיִּגְדַּל גִּבְעֹל חִלְפֵי הַיָּם, אֲשֶׁר נָטְעָה בְעָצִיץ אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לִיחֵפֵהפִיָּה, בִהְיוֹתָהּ עוֹד רוֹעַת אַוָּזִים בְּהָלְדֶּרְוַזֶּן, לְתַשְׁמִישִׁים שׁוֹנִים וַיַּעַל כְּעֵץ קָטָן נָאֶה, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה קוֹפֶצֶת אֶת אֶגְרוֹפָהּ הַקָּטָן וַתִּטְפַּח בְּיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה עָלָיו וַתֹּאמַר:

– בְּיוֹם חֲתֻנַּת אֶחָד מִקְּרוֹבַי, אֶפְשָׁר זוֹ שֶׁל דָּמִי אָחִי, אָז אֶעֶנְדֶּנּוּ עָלָי – וְאוּלָם פִּתְאֹם עָלְתָה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּלִבָּהּ אֲשֶׁר הֶאֱדִימָה אֶת לְחָיֶיהָ עַד רַקּוֹתֶיהָ, וַתָּשַׁח אֶת רֹאשָׁהּ וַתָּרַח בְּרֵיחַ חִלְפֵי הַיָּם: כְּעֵין רֵיחַ הֶעָתִיד שָׁאֲפָה אֶל קִרְבָּהּ, אֲשֶׁר לֹא הִשְׂבִּיעַ אוֹתָהּ רָצוֹן וַתְּמַהֵר וַתַּסְתִּירֵהוּ בֵין נִטְעֵי הַגַּן הַגְּדוֹלִים, לְבַל תּוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹתוֹ, וְכִמְעַט סָגְרָה אֶת הַחַלּוֹן נִשְׁמַע קוֹל פַּעֲמוֹן, קוֹל מְבַשֵּׂר כִּי דְלֵקָה נָפְלָה בַכְּפָר הַקָּרוֹב.

– אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּבֵית שֶׁקֶּנַּר אֲשֶׁר בְּהִרְלִינְגֶן! – נִשְׁמַע קוֹל. הַמַּשְׁאֵבוֹת וּמְכוֹנוֹת הַמְכַבִּים הוּצְאוּ חִישׁ וִיחֵפֵהפִיָּה נָסְעָה גַם הִיא עִם הַמְּכוֹנָה.

– דָּמִי שֶׁלִּי! – דָּמִי שֶׁלִּי! – הִתְיַפְּחָה בְקֶרֶב נַפְשָׁהּ, אֲבָל הֵן עַתָּה יוֹם וְאִי אֶפְשָׁר שְׁיְּאֻנֶּה כָל אָסוֹן בְּאָדָם, – וְאָמְנָם כֵּן! כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַמְכַבִּים לָבֹא אֶל הִרְלִינְגֶן, כְּבָר נִשְׂרַף הַבַּיִת עַד הַיְסוֹד, וְעַל יַד הַדֶּרֶךְ עָמַד דָּמִי בְגַן הָעֵצִים וַיֶּאֱסֹר אֶל אַחַד הָעֵצִים אֶת שְׁנֵי הָאֲמֻצִּים, אֵלֶּה שְׁנֵי סוּסֵי שֶׁקֶּנַּר אַבִּירִים וַחֲזָקִים. וּמִסָּבִיב רָצוּ תוֹעִים, נִדְהָמִים וְגוֹעִים פָּרִים וּפָרוֹת.

הָעֲגָלָה עָמָדָה, יְחֵפֵהפִיָּה יָרְדָה וַתְּמַהֵר אֶל אָחִיהָ וַתִּקְרָא: “תּוֹדָה לָאֵל, כִּי לֹא קָרָה כָל אָסוֹן לָךְ”, אוּלָם הוּא לֹא עָנָה אוֹתָהּ דָּבָר, כִּי אִם הֶחֱזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּצַוַּאר אַחַד הַסּוּסִים.

– מַה זֶה הָיָה לְךָ? מַדּוּעַ לֹא תְדַבֵּר אֵלַי דָבָר? הֲנִזֹּק נִזַּקְתָּ?

– אֲנִי לֹא נִזַּקְתִּי, אֲבָל הָאֵשׁ…

– מֶה הָיָה לָךְ?

– הָאֵשׁ שָׂרְפָה אֶת כָּל חֲפָצַי, אֶת בְּגָדַי וְאֶת כַּסְפִּי הַמְּעָט. דָּבָר לֹא נִשְׁאַר לִי מִלְּבַד הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עַל בְּשָׂרִי.

– וּבִגְדֵי אָבִינוּ, הֲנִשְׂרְפוּ גַם הֵם?

– הַאִם יְכֹלִים הֵם לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָאֵשׁ? – קָרָא דָמִי בְקָצֶף. – אַל תּוֹסִיפִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת הֶבֶל כָּאֵלֶּה.

דְּמָעוֹת עָלוּ בִגְרוֹן יְחֵפֵהפִיָּה בְשָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ הַקָּשִׁים, אוּלָם הִיא חָשָׁה מִיָּד, כִּי הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָהוּ בִּלְבֵּל אֶת דַעְתּוֹ וַיָּשֶׂם דִּבְרֵי נְאָצָה בְּפִיו; וְלָכֵן עָנְתָה וַתּאֹמַר:

– תֵּן תּוֹדָה לֵאלֹהִים, כִּי הִצַּלְתָּ אֶת נַפְשֶׁךָ; אָמְנָם אֲבֵדָה שֶׁאֵינָה חוֹזֶרֶת הִיא בִגְדֵי אָבִינוּ הַנִּשְׂרָפִים, אֲבָל הֵן סוֹף כָּל סוֹף לִבְלוֹת הֵם עוֹמְדִים וְלֹא לְעוֹלָם יַאֲרִיכוּ יָמִים.

– הַשְׁמִיעִי אֶת פִּטְפּוּטַיִךְ הֶבֶל אֵלֶּה בְאָזְנֵי הַחֲתוּלִים, – קָרָא דָמִי וַיּוֹסֶף לְהַחֲלִיק אֶת צַוַּאר הַסּוּס וּלְלַטְּפוֹ. – הִנֵּה עוֹמֵד אֲנִי פֹה עָזוּב וְגַלְמוּד. הָהּ, אִלּוּ נִתַּן פָּה לַסּוּסִים אַחֶרֶת דִּבֵּרוּ, אֲבָל אֲנִי אַךְ לֶעָמָל וָרֹגֶז נוֹלַדְתִּי. כָּל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה לְאֶפֶס וָתֹהוּ יֵחָשֵׁב, וּבְכָל זֹאת. –

יוֹתֵר לֹא עָצַר כֹּחַ לְדַבֵּר, קוֹלוֹ נֶחֱנַק בִּגְרוֹנוֹ.

– מַה זֶה קָרָה?

– הִנֵּה פֹה הַסּוּסִים, הַפָּרוֹת וְהַשְּׁוָרִים, כֻּלָּם נִצְּלוּ, כֻּלָּם נִמְלְטוּ, אַף אֶחָד לֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ, מִלְּבַד הַחֲזִירִים, אוֹתָם אִי אֵפְשָׁר הָיָה לָנוּ לְהַצִּיל. רְאִי נָא, הִנֵּה הַסּוּס הַזֶּה, הוּא קָרַע לִי אֶת כֻּתָּנְתִּי, בְּמָשְׁכִי אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הָאֻרָוָה; הַסּוּס הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר הִסְכִּין אֵלַי וְעוֹמֵד תָּמִיד עַל יָדִי, לֹא עָשָׂה לִי מְאוּמָה, הוּא מַכִּיר אוֹתִי. הֲלֹא מַכִּיר אַתָּה אוֹתִי, הֻמְפְּלֶה? הֲרֵי מַכִּירִים אָנוּ זֶה אֶת זֶה, הַאֵין זֹאת?

הַסּוּס שִׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל לְצַוַּאר הַסּוּס הַשֵּׁנִי וַיַּבֵּט תָּמֵהַּ אֶל דָּמִי, הַמּוֹסִיף לְדַבֵּר:

– וְכַאֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי לָאִכָּר בְּחֶדְוָה, כִּי הִצַּלְתִּי אֶת הַמִּקְנֶה, אָמַר כִּי לְחִנָּם עָמַלְתִּי, כִּי לֹא הָיָה כָל צֹרֶךְ בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בָּטוּחַ בְּאַחֲרָיוּת, וְהָיָה מְקַבֵּל מְחִירָם יוֹתֵר מִכְּפִי שָׁוְיָם! אָז אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: "עַל הַבְּהֵמוֹת הַתְּמִימוֹת שֶׁהָיוּ נִשְׂרָפוֹת חַיִּים לֹא תָּחֹסְנָה עֵינֵי הָאֲדוֹנִים וְרַק עַל מָמוֹנָם חָסִים הֵם? הַאֻמְנָם רַק תַּשְׁלוּמֵי כֶסֶף מְחִירָם הֵם הָעִקָר וְלָהֶם עַצְמָם וּלְחַיֵּיהֶם אֵין כָּל עֶרֶךְ? הָאִכָּר הִכִּיר עַל פָּנַי, כַּנִּרְאֶה, אֶת מַחְשְׁבוֹתַי וַיִּשְׁאַל: הֲלֹא הִצַּלְתָּ אֶת בְּגָדֶיךָ וְאֶת כָּל יֶתֶר חֲפָצֶיךָ? וָאֹמַר: לֹא, לֹא הִצַּלְתִּי מְאוּמָה, אַף חוּט אֶחָד, כִּי מִהַרְתִּי לִקְפֹּץ אֶל הָאֻרָוָה, וַיֹּאמַר: שׁוֹטֶה אָתָּה! כֵּיצָד? אָמַרְתִּי אָנִי, הֲלֹא הַכֹּל בָּטוּחַ בָּאַחֲרָיוּת. אִם יְשַׁלְּמוּ בְעַד הַמִּקְנֶה הֲלֹא יְשַׁלְּמוּ גַם לִי בְעַד חֲפָצַי, גַּם בִּגְדֵי אָבִי הַנִּפְטָר הָיוּ שָׁם וְאַרְבָּעָה עָשָׂר זְהוּבִים, שְׁעוֹן הַכִּיס שֶׁלִּי וּמִקְטַרְתִּי. וַיֹּאמַר: “יְנַק אֵפוֹא מִתּוֹכָהּ! רַק חֲפָצַי וְקִנְיָנַי הָיוּ בְטוּחִים וְלֹא שֶׁל הָעֲבָדִים!” אָז אָמַרְתִּי כִי אַגִּישׁ מִשְׁפָּטִי לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְעַל זֶה עָנָה לִי: "אִם כֵּן, יָכֹל אַתָּה לָלֶכֶת מִזֶּה תֵכֶף. כָּל הָרוֹצֶה לְהַגִּישׁ מִשְׁפָּט עַל אֲדוֹנוֹ מִתְפַּטֵּר בָּזֶה מֵעֲבוֹדָתוֹ. מִתְּחִלָּה אָמַרְתִּי בְנַפְשִׁי לָתֵת לְךָ זְהוּבִים אֲחָדִים בְּמַתָּנָה, אוּלָם כָּעֵת לֹא תְקַבֵּל מִיָּדִי אַף אֲגוֹרָה אֶחָת. עַתָּה צֵא מִזֶּה כְרָגַע!… עַתָּה הִנְנִי פֹה בְרָעָתִי. יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לָקַחַת אִתִּי אֶת הַסּוּס הַזֶּה אֲשֶׁר הִסְכִּין אֵלַי, אָנֹכִי הִצַּלְתִּיו מִמָּוֶת, וְנָכוֹן הוּא לָלֶכֶת אִתִּי אֶל כָּל אֲשֶׁר אֵלֵךְ, הִנֵּה כִי כֵן הוּא, אֲבָל אָנֹכִי לֹא לִמַּדְתִּי אֶת יָדִי לִגְנֹב, וּלְהוֹשִׁיעַ לְעַצְמִי לֹא אֵדַע, אֵין טוֹב לִי כִּי אִם לִקְפֹּץ בַּנָּהָר וּלְהִטָּבֵעַ. לֹא אֶרְאֶה עוֹד בְּטוֹב כָּל יְמֵי חַיַּי, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח אָנִי.

– אוּלָם הֵן יֵשׁ עוֹד אִתִּי דָבָר וּרְצוֹנִי לַעֲזֹר לָךְ.

– לֹא, לֹא אוֹסִיף עוֹד לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, לֹא אוֹסִיף לָמֹץ אֶת לְשַׁדֵּךְ, לָקַחַת מִיָּדֵךְ אֶת כַּסְפֵּךְ אֲשֶׁר תִּשְׂתַּכְּרִי בַעֲמַל כַּפַּיִךְ וְזֵעַת אַפָּיִךְ.

יְחֵפֵהפִיָּה הִרְבְּתָה לְנַחֵם אֶת דָּמִי אָחִיהָ וּלְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, כִּי יֵלֵךְ אִתָּהּ אֶל בֵּיתָהּ וְסוֹף סוֹף עָלְתָה בְיָדָהּ לְהַטּוֹתוֹ אֶל חֶפְצָהּ; כִּמְעַט הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת כְּמֵאָה צְעָדִים וְהִנֵּה קוֹל שַׁעֲטַת סוּס נִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵיהֶם, כִּי נָתֹק נִתַּק הַסּוּס מִמּוֹסְרוֹתָיו וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי דָמִי, וְדָמִי הֵנִיס בַּאֲבָנִים אֶת הַסּוּס אֲשֶׁר אָהֵב.

דָּמִי בוֹשׁ מִשִּׁבְרוֹ וַיִּתְחַבֵּא, כִּי כֵן אָרְחוֹת כָּל רְפֵי כֹחַ, כִּי לֹא בְנַפְשָׁם יֵדְעוּ אֶת כֹּחָם, כִּי רַק עַל קִנְיְנֵיהֶם הַחִיצוֹנִיִּים גֵּאוּתָם; אֶת הָאָסוֹן הֵם רוֹאִים כְּאוֹת עַל רִפְיוֹן רוּחָם וְכַאֲשֶׁר יִבָּצֵר מֵהֶם לְהַסְתִּיר אֶת אֲסוֹנָם יִתְחַבְּאוּ הֵם.

רַק בַּבָּתִּים אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַכְּפָר הָיָה דָמִי שׁוֹהֶה. מָרַן הַשְּׁחוֹרָה נָתְנָה לוֹ בְמַתָּנָה אֶת מְעִיל בַּעֲלָהּ שֶׁהוּמַת בִירִיָּה, וְדָמִי יָרֵא מְאֹד לִלְבֹּשׁ אוֹתוֹ, אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה, אֲשֶׁר מְעִיל אָבִיהָ הַמֵּת נֶחְשָׁב מִקֹּדֶם בְּעֵינֶיהָ לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, מָצְאָה כָעֵת כַּמָּה רְאָיוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין מְעִיל אֶלָּא בֶּגֶד פָּשׁוּט, שֶׁאֵין כָּל הֶבְדֵּל מִי לָבַשׁ אוֹתוֹ בָרִאשׁוֹנָה.

הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, שֶׁבֵּיתוֹ לֹא רָחוֹק מִבֵּית מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, לָקַח לוֹ אֶת דָּמִי לַעֲזֹר לַחְטֹב לוֹ עֵצִים וּלְשָׂרְפָם לְפֶחָמִים. חַיֵּי הַבְּדִידוּת הִשְׂבִּיעוּ אֶת דָּמִי רָצוֹן. הוּא חָפֵץ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לָבֹא בְּחֵיל הַצָּבָא, וְאָז יִסָּפַח אֶל הַמַּחֲנֶה בְתוֹר חַיָּל מִתְנַדֵּב, וְכָל יְמֵי חַיָּיו יַעֲבֹד בַּצָּבָא; שָׁם בַּצָּבָא סֵדֶר וּמִשְׁפַּט צֶדֶק, שָׁם אֵין קָרוֹב, וְאֵין בָּיִת, וְכָל מַחְסוֹרֵי גוּפוֹ: מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, בְּגָדִים וּנְעָלִים נִתָּנִים בְּיָד רְחָבָה, וְאִם תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, אָז יָמוּת מוֹת גִּבּוֹרִים עַל שְׂדֵה קְרָב.

כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֵּר דָּמִי בְאָזְנֵי יְחֵפֵהפִיָּה אֲחוֹתוֹ בְיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ, בְּבֹאָהּ אֵלָיו אֶל הַיַּעַר אֶל הַמִּפְחָם, הִיא הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר שָׁם יְבַעֲרוּ אֶת הָעֵצִים לִהְיוֹת לְפֶחָמִים, וַתָּבֵא אֵלָיו: שׁוּמָן, קֶמַח וְטַבַּק לְעַשֵּׁן. וַתְּבַקֵּשׁ לְלַמֵּד אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת, מִלְּבַד הַמְּזוֹנוֹת הַמְּצוּיִים אֵצֶל חוֹטְבֵי הָעֵצִים בַּיַּעַר, הָעֲשׂוּיִם מִלֶּחֶם מְרֻסָּק בְּשׁוּמָן, גַּם אֶת הַלְּבִיבוֹת שֶׁהָיָה הוּא בְעַצְמוֹ מְלַבֵּב לוֹ, טְעִימוֹת יוֹתֵר. אֲבָל דָּמִי לֹא רָצָה. כִּי רַק כְּמוֹ שֶׁהָיוּ יוֹצְאוֹת מִתַּחַת יָדוֹ עָרְבוּ לְחִכּוֹ, וּכְמַאֲכַל תַּאֲוָה הָיָה בוֹלֵעַ מַאֲכָלִים גְּרוּעִים וּתְפֵלִים, אִם כִּי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְקַבֵּל מְזוֹנוֹת עֲרֵבִים וּמְתוּקִים; וּמְאֹד מְאֹד מָצָא חֵן בְּעֵינָיו מַצַּב הַבְּדִידוּת שֶׁהוּא נִמְצָא בוֹ, עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ עִתּוֹ לַעֲבֹד בַּצָּבָא.

מִלְחָמָה תְּכוּפָה הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה נִלְחֶמֶת בְּתִקְוַת דָּמִי אָחִיהָ לַיָּמִים הַבָּאִים, שֶׁהָיְתָה מְשַׁעֲשַׁעַת אוֹתוֹ תָמִיד, וְעַל אָבְדָן יָמָיו הַנּוֹכְחִים. הִיא חָפְצָה לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ וּלְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת רִפְיוֹנוֹ הָרָב, אוּלָם הוּא מָצָא, כַּנִּרְאֶה, קוֹרַת רוּחַ בְּכִשְׁלוֹנוֹ הַפְּנִימִי, כִּי יָכֹל לְעוֹרֵר עַל נַפְשׁוֹ אֶת רַחֲמֵי עַצְמוֹ בְּלִי כָל הִתְאַמְּצוּת יְתֵרָה. וְרַק בְּרֹב עָמָל עָלָה בִידֵי יְחֵפֵהפִיָּה לְהַטּוֹת אֶת לִבּוֹ כִּי יִקְנֶה לוֹ גַרְזֶן לַחֲטֹב בּוֹ עֵצִים בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר הִשְׂתַּכֵּר, הוּא הַגַּרְזֶן הַנִּשְׁאָר לְנַחֲלָה מֵאֵת אֲבִיהֶם הַמֵּת, וַאֲשֶׁר קָנָה אוֹתוֹ הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס בְּיוֹם שֶׁנִּמְכְּרוּ קִנְיְנֵי אֲבִיהֶם וּנְכָסָיו בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית.

בְּלֵב מָלֵא יֵאוּשׁ עָמֹק הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה שָׁבָה כְפַעַם בְּפַעַם מִן הַיַּעַר, אוּלָם יֵאוּשָׁהּ לֹא אָרָךְ; מִדַּת בִּטְחוֹנָהּ הַפְּנִימִי וְרוּחָהּ הַצּוֹהֵל הִתְפָּרְצוּ בְלִי מֵשִׂים מִתּוֹךְ גְּרוֹנָהּ בְּשִׁיר, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע אוֹתָהּ לֹא הָיָה מַאֲמִין, כִּי חָשָׁה יְחֵפֵהפִיָּה הָעַלִּיזָה יָגוֹן וָעֶצֶב מִיָּמֶיהָ, אוֹ כִי תָחוּשׁ גַּם עָתָּה.

הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר מָצְאָה יְחֵפֵהפִיָּה בְגָמְלָהּ חֶסֶד עִם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וְעִם דָּמִי, שִׂמְחָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה לֹא נוֹדַעַת, הִטְבִּיעָה עַל פָּנֶיהָ עֲלִיצוּת רַבָּה, אֲשֶׁר כָּל עֶצֶב וְכָל תּוּגָה לֹא יַכְחִידוּהָ. בְּכָל בֵּית רוֹדֶל לֹא יָדַע אִישׁ לְמַלְּאוֹת שְׂחוֹק פִּיו כִּיחֵפֵהפִיָּה. רוֹדֶל הַזָּקֵן הָיָה אוֹמֵר: קוֹל צְחוֹקָהּ כְּשִׁירַת הַשְּׂלָו. וְיַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה נְכוֹנָה בְכָל עֵת לְשָרְתוֹ הִבְטִיחַ לָהּ, כִּי יַזְכִּיר אוֹתָהּ לְטוֹבָה בְצַוָּאָתוֹ אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו אַחֲרָיו. יְחֵפֵהפִיָּה לֹא בָטְחָה בִדְבָרָיו וְלֹא שָׂמָה אֲלֵיהֶם לֵב, וְרַק אֶל מַשְׂכֻּרְתָּהּ הַמַּגִּיעַ לָהּ בְּיֹשֶר וָצֶדֶק הָיְתָה מְצַפָּה, וְכָל אֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה לֹא עָשְׂתָה כִּי אִם מִתּוֹךְ רְצוֹנָהּ הַפְּנִימִי, בְּלִי לְצַפּוֹת לְתַשְׁלוּם גְּמוּל.

 

שַׂק וְגַרְזֶן    🔗

בֵּית שֶׁקֶּנַּר נִבְנָה מֵחָדָשׁ, יָפֶה מִשֶּׁהָיָה; יְמֵי הַחֹרֶף בָּאוּ וְעִמָּם שְׁעַת הֲטָלַת גּוֹרָל בֵּין הַלְּקוּחִים לַצָּבָא. מֵעוֹלָם לֹא שָׁרְתָה רוּחַ כֵּהָה וָעֶצֶב עַל אִישׁ אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ דְרוֹר מֵעֲבוֹדַת הַצָּבָא כַאֲשֶׁר שָׁרְתָה עַל דָּמִי. הוּא הָיָה מָלֵא יֵאוּשׁ, וִיחֵפֵהפִיָּה גַם הִיא לָבְשָׁה רוּחַ כֵּהָה כָמֹהוּ, כִּי גַם הִיא חָשְׁבָה אֶת עֲבוֹדַת הַצָּבָא לָאֶמְצָעִי הַיּוֹתֵר מֻכְשָׁר לְעוֹדֵד אֶת רוּחַ דָּמִי הָרָפָה; וּבְכָל זֹאת אָמְרָה לוֹ:

– אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, כִּי עָלֶיךָ לִהְיוֹת לְאִישׁ וְלֹא לְצַפּוֹת לְעֶזְרַת אֲחֵרִים. אוּלָם מִנְהָגְךָ כְּמִנְהַג יֶלֶד קָטָן, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לָשִׂים בְּעַצְמוֹ אֹכֶל אֶל פִּיו וּמְצַפֶּה לַאֲחֵרִים שֶׁיַּאֲכִילוּהוּ.

– הַהוֹכֵחַ תּוֹכִיחִינִי כִי אֹכַל אֶת שְׁאֵרֵךְ?

– לֹא לָזֶה כִוַּנְתִּי. אַל תְּהִי תָמִיד מְעוֹרֵר חֶמְלָה עָלֶיךָ, אַל תֹּאמַר תָּמִיד: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ לַעֲשׂוֹת לִי דָבָר, טוֹב אוֹ רָע? דְאַג לְעַצְמֶךָ!

– וְזֶה אָמְנָם חָפָצְתִּי! – כִּלָּה דָמִי לְדַבֵּר. יָמִים רַבִּים לֹא הוֹדִיעַ אֶת אֲשֶׁר עִם חֶפְצוֹ לַעֲשׂוֹת, אוּלָם הוּא הָיָה מִתְהַלֵּךְ קוֹמְמִיּוּת דֶּרֶךְ הַכְּפָר וַיְדַבֵּר עִם כָּל אִישׁ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, הָיָה עוֹבֵד בְּחָרִיצוּת יְתֵרָה בַיַּעַר אֵצֶל חוֹטְבֵי הָעֵצִים וְגַרְזֶן אָבִיו בְּיָדָיו וְעִמּוֹ גַם אֶת זְרוֹעוֹ הַחֲזָקָה רַבַּת הַכֹּחַ.

כַּאֲשֶׁר פָּגְשָׁה אוֹתוֹ יְחֵפֵהפִיָּה פַעַם אַחַת בִּימֵי הָאָבִיב, בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ מִן הַיַּעַר, קָרָא אֵלֶיהָ בְּהוֹרִידוּ אֶת גַּרְזִנּוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ: “מַה תֹּאמְרִי, לְאָן הַגַּרְזֶן הוֹלֵךְ?”

– אֶל הָעֵצִים! – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אוּלָם אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּעַצְמוֹ, צָרִיךְ לָשֵׂאת אוֹתוֹ.

– צָדְקוּ דְבָרַיִךְ, אוּלָם הוֹלֵךְ הוּא אֶל אָחִיו, הָאֶחָד חוֹצֵב פֹּה וְהַשֵּׁנִי חוֹצֵב שָׁמָּה, אָז יִרְעֲמוּ הָעֵצִים כִּכְלֵי תוֹתָח עֲרוּכִים, וְאַתְּ לֹא תִשְׁמְעִי מִכָּל זֶה דָבָר, אוֹ בִרְצוֹתֵךְ תִּשְׁמְעִי, אוּלָם אַף לֹא אֶחָד בַּכְּפָר.

– דָּבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ לֹא אָבִין, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה – זָקַנְתִּי מִלָּחוּד חִידוֹת. דַּבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים.

– הָבָה וַאֲדַבֵּרָה, הוֹלֵךְ אֲנִי אֶל הַדּוֹד בַּאֲמֵרִיקָה.

– הַאֻמְנָם? עוֹד הַיּוֹם! – הִתְלוֹצְצָה יְחֵפֵהפִיָּה – הֲיָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָמַר מַרְטִין בֶּן הַגּוֹדֵר אֶל אִמּוֹ בְעָמְדָהּ בַּחַלּוֹן: "אִמָּא, הַשְׁלִיכִי נָא אֵלַי מִטְפַּחַת חֲדָשָׁה, רוֹצֶה אֲנִי לְטַיֵּל לַאֲמֵרִיקָה! הָרוֹצִים לָעוּף עַל נְקַלָּה עֲדַיִן עוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם.

– עוֹד מְעַט וְתִוָּכְחִי כַּמָּה יָמִים יֶאֶרְכוּ עוֹד יְמֵי שִׁבְתִּי פֹה – אָמַר דָּמִי וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס. יְחֵפֵהפִיָּה בִקְּשָׁה לְהָתֵל מְעָט בְּדָמִי וּבְתַחְבּוּלוֹתָיו הָאֱוִילִיּוֹת, אוּלָם הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדָהּ; הִיא הִרְגִּישָׁה, כִּי בֶאֱמֶת וְתָם לֵב דִּבֵּר אָחִיהָ הַפַּעַם אֵלֶיהָ אֶת דְּבָרָיו. וְעוֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא בַעֲלוֹת כָּל בְּנֵי בֵית רוֹדֶל עַל מִשְׁכָּבָם וַיֵּרָדְמוּ, נֶחְפְּזָה שֵׁנִית אֶל אָחִיהָ וַתֹּאמֶר לוֹ כִי לֹא תֵלֵךְ עִמּוֹ. הִיא חָשְׁבָה כִי בָזֶה יַעֲלֶה בְיָדָהּ לְנַצְּחֵהוּ פִתְאֹם, אוּלָם דָּמִי אָמַר בְּקִצּוּר נִמְרָץ. “בְשָׂרִי לֹא דָבֵק בִּבְשָׂרֵךְ,” וְהַחְלָטָתוֹ הָלְכָה הָלֹךְ וְחָזֹק.

כָּל סַעֲרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִרְעִישׁוּ אֶת יְחֵפֵהפִיָּה בִימֵי יַלְדוּתָהּ וַיַּרְגִּיזוּהָ תְקָפוּהָ שֵׁנִית; אוּלָם בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא פָנְתָה עוֹד בִּדְבָרֶיהָ אֶל עֵץ הָעֻזְרָד, כְּאִלּוּ יוֹדֵעַ הוּא לְהָשִׁיב לָהּ דָּבָר, וְאַחֲרֵי שָׁקְלָה בְדַעְתָּהּ אֶת הַחְלָטַת דָּמִי אָמָרָה: אָמְנָם הַצֶּדֶק אִתּוֹ וְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה אֲשֶׁר יֵלֵךְ לַאֲמֵרִיקָה, אֲבָל צָדַקְתִּי גַם אֲנִי כִּי פֹה אֶשָּׁאֵרָה! וַתִּשְׂמַח כִּי הָיְתָה הַחְלָטָתוֹ זֹאת לְאוֹת כִּי כְבָר גָּדַל דָּמִי וַיְהִי לְאִישׁ, אֲשֶׁר אִם יִגְמֹר דָּבָר בְּנַפְשׁוֹ וְיַעֲשֵׂהוּ, וְאוּלָם בְּשִׂמְחָתָהּ הִתְגַּנְּבָה תוּגָה מְעִיקָה, כִּי יַעֲזֹב אָחִיהָ אוֹתָהּ וְהִיא תִשָּׁאֵר בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה בַתֵּבֵל הַגְּדוֹלָה וְהַנָּכְרִיָּה הַזֹּאת, וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר הִתְגַּנֵּב הַשֶּׂפֶק בְּלִבָּהּ וְלֹא הֶאֱמִינָה, כִּי הָקֵם יָקִים דָּמִי אֶת דְּבָרָיו.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא בָּעֶרֶב חִכְּתָה לוֹ וַתֹּאמַר:

– אַל נָא תַגִּיד לְאִישׁ כִּי נוֹסֵעַ אָתָּה, פֶּן לֹא תוּכַל לְקַיֵּם אֶת דְּבָרֶיךָ וְהָיִיתָ לִשְׂחוֹק בְּעֵינֵי חֲבֵרֶיךָ.

– צָדַקְתְּ וְכִדְבָרַיִךְ אֶעֱשֶׂה, אֲבָל לֹא מִטַּעֲמֵךְ; לַעַג חֲבֵרַי לֹא יְבַעֲתֵנִי וּמִצְּחוֹקָם לֹא אִירָא. כִּי כְמוֹ שֶׁאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת לִי בְכַף יָדִי כֵּן אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי בְטֶרֶם יַבְשִׁילוּ הַדֻּבְדְּבָנִים אַרְחִיק נְדוֹד, וְלוּ גַם יְהִי עָלַי לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים אוֹ לַעֲבֹר בִּגְנֵבָה עַד בּוֹאִי שָׁמָּה. וְרַק אַחַת יַעֲכִיר אֶת רוּחִי, כִּי לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם לְשֶׁקֶּנַּר כְּמִפְעָלוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִשְׁכָּחֵנִי לְעוֹלָם.

– מַחְשְׁבוֹת נָקָם אַךְ פְּרִי מְשׁוּבַת לֵב הֵן. שָׁם, שָׁם מִנֶּגֶד, מְקוֹם מְנוּחַת אֲבוֹתֵינוּ, בֹּא נָא אִתִּי אֶל קִבְרֵיהֶם וְשָׁם, שָׁם תְּדַבֵּר שֵׁנִית אֶת דְּבָרֶיךָ אִם תּוּכָל. הֲיָדַעְתָּ מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל? הָאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לְחַבֵּל אֶת נַפְשׁוֹ וּלְהַשְׁחִיתָהּ. תְּנָה לִי אֶת הַגַּרְזֶן, כִּי אֵינְךָ כַּדַּאִי לְהַחֲזִיק בְּיָדְךָ אֶת אֲשֶׁר הֶחֱזִיק אָבִינוּ בְּיָדוֹ, אִם לֹא תָסִיר מִלִּבְּךָ אֶת דִּבְרֵי הַבּוּז וְהַנְּאָצָה אֲשֶׁר הֶעֱבַרְתָּ עַל שִׂפְתֵי פִיךָ! אֶת הַגַּרְזֶן תְּנָה לִי! חָלִילָה לְאִישׁ הַהוֹגֶה מַחְשְׁבוֹת נָקָם וָרֶצַח לָגַעַת בַּבַּרְזֶל הַזֶּה. תְּנָה נָא אֶת הַגַּרְזֶן אֶל יָדָי!! וְאִם לֹא…

חֶרֶשׁ עָנָה דָמִי: רַק מַחֲשָׁבָה בִלְבָד הִיא שֶׁעָלְתָה בְלִבִּי וְלֹא יוֹתֵר. הַאֲמִינִי לִי, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ וְגַם לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ כָל רָעָה; וְרַק מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרְאִים לִי תָמִיד בְּשֵׁם יָרֵא וְרַךְ לֵבָב, עַל כֵּן אָמַרְתִּי אֲנַסֶּה נָא גַם אֲנִי פַעַם לְחָרֵף וּלְהַכּוֹת. אוּלָם צָדַקְתְּ בִּדְבָרָיִךְ. רְצוֹנֵךְ, וְהָלַכְתִּי עוֹד הַיּוֹם אֶל שֶׁקֶּנַּר וְאָמַרְתִּי לוֹ, כִּי אֵין בְּלִבִּי כָל מַחֲשֶׁבֶת נָקָם עָלָיו.

– זֶה רַב יוֹתֵר מִדָּי, בָּזֶה אֵין כָּל צֹרֶךְ; אֲבָל יַעַן הִנְּךָ מַרְבֶּה לְהִצְטָעֵר, לָכֵן הִנְנִי לַעֲזֹר לְךָ כְּכָל אֲשֶׁר אוּכָל.

– טוֹב תַּעֲשִׂי כִּי תֵלְכִי גַם אַתְּ עִמָּדִי לַאֲמֵרִיקָה.

– לֹא אוּכַל, אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ, אֲבָל לֹא אוּכָל. אוּלָם בִּשְׁבוּעָה לֹא אָסַרְתִּי עָלָי… וְהָיָה אִם תִּכְתֹּב לִי כִּי מָצָאתָ מְנוּחָה בְבֵית הַדּוֹד, אָז אָבֹאָה גַם אֲנִי אֵלֶיךָ. וְאוּלָם, אֶל מֶרְחַקֵּי הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר הַכֹּל סָמוּי מִן הָעַיִן, וְלֹא תֵדַע דָּבָר… וַאֲנִי אֵינִי מְשַׁנָּה אֶת מְקוֹמִי בְרָצוֹן, גַם טוֹב לִי פֹה. אֲבָל עַתָּה עָלֵינוּ לְהִוָּעֵץ, כֵּיצַד נִמְצָא מוֹצָא לַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לְךָ לִנְסִיעָתֶךָ.

זֹאת אַחַת מִסְּגֻלּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעוֹזְבִים אֶת עִיר מוֹלַדְתָּם וְנוֹדְדִים אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה וְזֹאת תְּכוּנָתָם הָרָעָה, כִּי יִתְנַקְּמוּ בְשׂוֹנְאֵיהֶם בְּטֶרֶם יֵלְכוּ, בְּלִי אֲשֶׁר יִהְיוּ צְפוּיִים אֱלֵי עֹנֶשׁ. רַבִּים מֵהֶם רוֹאִים לְחוֹבָתָם הָרִאשׁוֹנָה בְּבֹאָם אֶל אַרְצָם הַחֲדָשָׁה לִכְתֹּב אֶל בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם וּלְגַלּוֹת הַרְבֵּה פְשָׁעִים אֲשֶׁר עַד עַתָּה הָיוּ נִסְתָּרִים מֵעֵינֵי כָל חָי.

מִקְרִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה קָרוּ בְכָל הַסְּבִיבָה, וַחֲמַת יְחֵפֵהפִיָּה עָלְתָה עַד לְהַשְׁחִית בְּשָׁמְעָהּ, כִּי גַם אָחִיהָ אוֹמֵר לְהִתְחַבֵּר אֶל הַיוֹרִים מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וּלְהִתְרָעוֹת אִתָּם. וְלָכֵן שָׂמְחָה מִשְׁנֵה שִׂמְחָה כַאֲשֶׁר עָלָה בְיָדָהּ לְנַצֵּחַ אֶת מַחֲשֶׁבֶת דָּמִי הָרָעָה; כִּי שִׂמְחָה הִיא לְהָשִׁיב אָדָם מֵעָוֹן וּלְהַדְרִיכוֹ בְדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

יְחֵפֵהפִיָּה שָׁקְלָה בְדַעְתָּהּ אֶת כָּל הַתְּנָאִים שֶׁהִיא וְאָחִיהָ נְתוּנִים בָּהֶם. אֵשֶׁת הַדּוֹד כָּתְבָה אֶל אֲחוֹתָהּ, כִּי טוֹב מַצָּבָם, וְכָכָה נוֹדַע מְקוֹם מְגוּרוֹ שֶׁל הַדּוֹד.

הַכֶּסֶף אֲשֶׁר קִבֵּץ דָּמִי מִמַּשְׂכֻּרְתּוֹ מְעַט הָיָה, וְגַם כֶּסֶף יְחֵפֵהפִיָּה לֹא רַב הָיָה. דָּמִי הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ כִּי תִּתְמֹךְ הָעֵדָה בְיָדוֹ; אוּלָם אֲחוֹתוֹ מֵאֲנָה לִשְׁמֹעַ זֹאת בְּאָמְרָהּ: “כִּי זֶה יִהְיֶה הַמִּפְלָט הָאַחֲרוֹן, אִם לֹא יִמָּצֵא מָקוֹר אַחֵר וּמוֹצָא לְכָסֶף.” הִיא לֹא הוֹדִיעָה עוֹד לְאָחִיהָ אֵת אֲשֶׁר תֹּאמַר לַעֲשׂוֹת. הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר מָצָא מְסִלּוֹת בְּנַפְשָׁהּ הָיָה, כַּמּוּבָן, לִפְנוֹת אֶל אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד אֲשֶׁר בְּצוּסְמַרְסְהוֹפֶן; אֲבָל מִיָּד נִמְלְכָה בְדַעְתָּהּ, כִּי לֹא טוֹב לִפְנוֹת אֵלֶיהָ, פֶּן תַּבִּיט בְּעַיִן רָעָה עַל מִכְתַּב בַּקָּשָׁה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף בִּמְזֻמָּנִים; אַחֲרֵי כֵן חָשְׁבָה לְבַקֵּשׁ מֵאֶת רוֹדֶל, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָהּ לִפְקֹד אוֹתָהּ בְצַוָּאָתוֹ, כִּי יִתֵּן לָהּ עַתָּה, בְּחַיָּיו, אֶת הַסְּכוּם אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ לְהַנְחִיל לָהּ אַחֲרֵי מֹותֹו, וְלוּ גַם יִהְיֶה פָחוֹת מְעָט. אַחֲרֵי כֵן עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְלִבָּהּ לְהָנִיעַ אֶת לֵב שֶׁקֶּנַּר, אֲשֶׁר מַצָּבוֹ הוּטַב עַתָּה הַרְבֵּה, כִּי יִתְמֹךְ בִּידֵי אָחִיהָ.

הִיא לֹא הִגִּידָה דָבָר מִכָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ אֵלֶּה לְדָמִי, אוּלָם בִּרְאוֹתָהּ אֶת בְּגָדָיו הַבְּלוּיִים, קָנְתָה בְהַקָּפָה מֵאֵת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה חֲתִיכַת בַּד, חָתְכָה אוֹתָהּ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת וּבַלַּיְלָה תָפְרָה אֶת הַחֲתִיכוֹת וַתַּעַשׂ אוֹתָן לִבְגָדִים, וְכָל הַהֲכָנוֹת הָאֵלֶּה הֵטִילוּ חֲרָדָה בְלֵב דָּמִי. הוּא אָמְנָם הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל אֹמֶץ לֵב, לְהַרְאוֹת, כִּי הַחֲלָטָתוֹ לִנְדֹד לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה לֹא תָמוּט, אַךְ הָיֹה הָיָה בְעֵינָיו כְּאָסוּר בַחֲבָלִים וּכְאִלּוּ רַק עַל כָּרְחוֹ וּבִרְצוֹן אֲחוֹתוֹ הָעַז יַעֲזֹב אֶת כְּפָר מוֹלַדְתּוֹ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לוֹ, כִּי אַבִּירַת לֵב הִיא אֲחוֹתוֹ, כִּי תַשְׁחִית רַחֲמֶיהָ מֵאָחִיהָ וַתְּאַלְּצֵהוּ לִנְדֹד אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם. אוּלָם מָצֹא לֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהַבִּיעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רַק הִשְׂכִּיל לִמְצֹא כָּל מִינֵי פִקְפּוּקִים וַאֲמַתְלָאוֹת שׁוֹנוֹת לִדְחוֹת אֶת נְסִיעָתוֹ. אֲבָל יְחֵפֵהפִיָּה בֵאֲרָה לָהּ אֶת הַדָּבָר וְאָמְרָה כִּי כָל זֶה בָא לוֹ מִכְּאֵבוֹ הַנִּסְתָּר לְרַגְלֵי פְרִידָתוֹ, וּכְאֵבוֹ יַעֲשֶׂה בְעֵינָיו אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים הַקְּטַנִּים לְמַעֲצוֹרִים, וַתֵּלֶךְ אֶל רוֹדֶל וַתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַָתֵת לָהּ חֶלְקָהּ בִירֻשָּׁה, שֶׁהִבְטִיחַ לָהּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ, עַתָּה בְחַיָּיו.

וְהָאִכָּר הַזָּקֵן הֵשִׁיב לָהּ וְאָמָר: לָמָּה אַתְּ נוֹשָׁה בִי? הֲלֹא תוּכְלִי לְחַכּוֹת, וּמַה כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת?

– בְּיָדִי אֵין כֹּל וּלְחַכּוֹת לֹא אוּכָל.

אָז תְּסַפֵּר לוֹ כִּי אָחִיהָ נוֹסֵעַ לַאֲמֵרִיקָה וְכִי רְצוֹנָהּ לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְגָדִים חֲדָשִׁים בְּטֶרֶם יִסַּע, אוּלָם רוֹדֶל הִשְׂכִּיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַאֲמַתְלָה כְשֵׁרָה, כִּי רַק לְטוֹבָתָהּ הוּא מְסָרֵב לָתֵת לָהּ אֶת חֵלֶק יְרֻשָּׁתָהּ, כִּי חָמֹל יַחֲמֹל עָלֶיהָ, וַיּוֹדִיעַ לָהּ, כִּי אַף אֲגוֹרַת נְחֹשֶת אַחַת לֹא יִתֵּן עַל יָדָהּ, עַל כִּי אֵין אֶת נַפְשׁוֹ כִּי יְנַצֵּל אוֹתָהּ אָחִיהָ וְיַעֲמִידָהּ כִּכְלִי רֵיק.

אָז תְּבַקֵּשׁ יְחֵפֵהפִיָּה, כִּי יַמְלִיץ בַּעֲדָהּ לִפְנֵי שֶׁקֶּנַּר; בַּקָּשָׁתָהּ זֹאת נִתְמַלְּאָה אַחֲרֵי הַפְצָרוֹת רַבּוֹת. הוּא חָשַׁב לוֹ לִצְדָקָה, כִּי יְבַקִֵּשׁ תְּמִיכָה מֵאֵת אִישׁ זָר בְּעַד אִישׁ נָכְרִי, אֲבָל הוּא דָחָה אֶת הַדָּבָר מִיּוֹם אֶל יוֹם, וְרַק כַּאֲשֶׁר אָצָה יְחֵפֵהפִיָּה בוֹ וְלֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ שָׂם פְּעָמָיו לַדָּרֶךְ. אוּלָם הוּא שָׁב, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר מֵרֹאשׁ, בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, כִּי שָׁאֹל שָׁאַל שֶׁקֶּנַּר בָּרִאשׁוֹנָה מַה הוּא הַסְּכוּם אֲשֶׁר יִתֵּן הוּא, רוֹדֶל בְּעַצְמוֹ? וּבְאָמְרוֹ כִי לְעֵת עַתָּה לֹא יִתֵּן מְאוּמָה, עָנָה שֶׁקֶּנַּר: אִם כֵּן אֶעֱשֶׂה גַם אֲנִי כָמוֹךָ וְלֹא אֶתֵּן דָּבָר.

כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹנְנָה יְחֵפֵהפִיָּה בְאָזְנֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עַל רֹעַ לֵב הָאָדַָם, עָנְתָה הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “אָמְנָם כָּךְ הִיא דַרְכָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, אִם יִקְפֹּץ אִישׁ הַמַּיְמָה וְיִמְשׁוּהוּ מֵת, אָז הַגֵּד יַגִּיד כָּל אֶחָד: אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לִי דָבָר, כִּי אָז תָּמַכְתִּי בְיָדוֹ. כָּל אֲשֶׁר לִי הָיִיתִי נוֹתֵן אִם רַק יְשִׁיבוּהוּ לִתְחִיָּה! אוּלָם לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ בְטֶרֶם יִפֹּל, – אֵין תּוֹמֵךְ וְאֵין סוֹעֵד.”

וּמַה נִפְלָא הַדָּבָר, דַּוְקָא בִּרְאוֹת יְחֵפֵהפִיָּה מַה קָשִׁים הַחַיִּים, לָמְדָה לִסְבֹּל. “עַל הָאָדָם לִבְטֹחַ רַק בְּעַצְמוֹ,” הָיָה שָׁגוּר בְּלִבָּהּ תָּמִיד, וְתַחַת לָכֹף רֹאשָׁהּ תַּחַת כָּל גַּל וָגַל, הֵרִימָה רֹאשׁ וַתּוֹסֶף אוֹן וְעָצְמָה. הִיא אָסְפָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עֶרֶךְ כֶּסֶף לָהֶם וַתִּמְכְּרֵם, גַּם אֶת הַקָּמֵעַ אֲשֶׁר קִבְּלָה מֵאֵת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד הֵבִיאָה לַעֲבֹט אֶל בֵּית אַלְמָנַת הַגַּבַּאי שֶׁנָּתְנָה אֶת כַּסְפָּהּ בְּנָשֶׁךְ. גַּם מַטְבֵּעַ הַזָּהָב, אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָה לְפָנִים אַחֲרֵי יוֹעֵץ הַבִּנְיָן בַּחֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת, חָזַר וְנִתְבַּע עַל יָדָהּ. רוֹדֶל הַזָּקֵן נֵעְתַּר, לְגֹדֶל תִּמְהוֹנָהּ, לִדְרֹש בְמוֹעֲצוֹת הָעֵדָה, אֲשֶׁר גַּם הוּא הָיָה נִמְנֶה בֵין יוֹשְׁבֶיהָ, לִתְמֹךְ בְּדָמִי הַנּוֹדֵד בִּסְכוּם הָגוּן. הוּא חָס עַל מְמוֹנוֹ, אוּלָם בְּמָמוֹן שֶׁל הָעֵדָה הָיָה וַתְּרָן גָּדוֹל.

וּבְכָל זֹאת חָרְדָה יְחֵפֵהפִיָּה, כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעַ לָהּ רוֹדֶל מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים, כִּי מוֹעֵצַת הָעֵדָה תַעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, בִּתְנָאי שֶׁיְּוַתֵּר דָּמִי עַל זְכוּת יְשִׁיבָתוֹ בַכְּפָר. תְּנָאי זֶה הָיָה מוּבָן מֵאֵלָיו, וְאִישׁ לֹא חָשַׁב אַחֶרֶת; אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִתְנוּ עַתָּה אֶת זֶה בִתְנָאי מְפֹרָשׁ, נִדְמָה בְעֵינֶיהָ כִּזְוָעָה לִהְיוֹת לְבֵן בְּלִי אֶרֶץ מוֹלֶדֶת! אֲבָל לְדָמִי לֹא גִלְּתָה דָבָר מִזֶּה, וְדָמִי הָיָה עַלִּיז וְשָׂמֵחַ. בְּיִחוּד הִרְבְּתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לַהֲסִיתוֹ לִנְסֹעַ, כִּי בְכָל לִבָּהּ הָיְתָה שׁוֹלַחַת אֶת כָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר בַּנֵּכָר, לְבַעֲבוּר תּוּכַל לְקַבֵּל עַל יָדָם יְדִיעָה עַל דְּבַר יוֹהַנֶּס בְּנָהּ. כָּעֵת הֶאֱמִינָה בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי יוֹהַנֶּס שֶׁלָּהּ מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס הוּא. וּקְרַפֶּנְזַכֶּר אָמַר לָהּ: "הַיָּם, מְצוּלַת מֶלַח זוֹ, עָצֹר יַעֲצֹר בְּעַד הַדְּמָעוֹת, הַיּוֹרְדוֹת מֵעֵינֵי הַבּוֹכֶה עַל אִישׁ, הַנִּמְצָא מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

יְחֵפֵהפִיָּה קִבְּלָה רְשׁוּת מִבְּעָלֶיהָ לְלַוּוֹת אֶת אָחִיהָ, כַּאֲשֶׁר הִתְעַתֵּד לָלֶכֶת לַעֲשׂוֹת אֶת הַחוֹזֶה עִם סוֹכְנֵי כַרְטִיסֵי הַנְּסִיעָה הַיּוֹשְׁבִים בָּעִיר. אוּלָם מַה הִשְׁתּוֹמְמָה בְּהִוָּדַע לָהּ כִּי כְבָר נַעֲשָׂה הַדַָּבָר. מוֹעֵצַת הָעֵדָה דָאֲגָה לָזֶה, וּלְדָמִי נִתְּנָה הַזְּכוּת הַנִּתֶּנֶת לַעֲנִיִּים מְחֻסְּרֵי אֶמְצָעֵי נְסִיעָה. הוּא קִבֵּל עָלָיו גַּם אֶת הַהִתְחַיְּבוּת הַכְּרוּכָה בָזֶה, כִּי הוּטְלָה עָלָיו הַחוֹבָה לַחְתֹּם, בְּשִׁבְתּוֹ עַל הָאֳנִיָּה בְטֶרֶם תַּפְלִיג, עַל תְּעוּדָה שֶׁהוּא מְוַתֵּר עַל זְכוּת הַיְשִיבָה בַכְּפָר, רַק אָז יְשַׁלְּמוּ אֶת הַכֶּסֶף בַּעֲדוֹ.

עֲצֵבִים וּמַחֲרִישִׁים שָׁבוּ הָאָח וְהָאָחוֹת אֶל הַכְּפָר. דָּמִי הָיָה סַר וְזָעֵף עַל כִּי עָלָיו לַעֲשׂוֹת דָּבָר רַק מִשּׁוּם שֶׁנֶחְפַּז לִפְצוֹת אֶת פִּיו וְלֹא יוּכַל לְחַלֵּל מוֹצָא שְׂפָתָיו, וִיחֵפֵהפִיָּה חָשָׁה כְאֵב עָמֹק, עַל כִּי יִדֹּד אָחִיהָ מִכְּפָר מוֹלַדְתּוֹ כִּנְדֹד צִפֹּר מִקִּנָּהּ. בְּבֹאָם אֶל הַגְּבוּל אָמַר דָּמִי בְקוֹל רָם אֶל הַמּוֹט אֲשֶׁר שֵׁם הַמָּקוֹם וְהַגָּלִיל חָרוּת עָלָיו:

– הִנֵּה זָר וְנָכְרִי אַתָּה לִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, וְזָרִים וְנָכְרִים הֵם לִי כָל בְּנֵי הָאָדָם הַיּוֹשְׁבִים בָּזֶה.

יְחֵפֵהפִיָּה בָכְתָה, וְאוּלָם נָדֹר נָדְרָה לְבִלְתִּי שְׁפֹךְ עוֹד דְּמָעוֹת עַד יוֹם נְסִיעַת דָּמִי, וְגַם אָז לֹא תַזִּיל דִּמְעָה. וְאֶת נִדְרָהּ קִיֵּמָה.

אַנְשֵׁי הַכְּפָר אָמְרוּ, כִּי לֵב אֶבֶן לִיחֵפֵהפִיָּה, כִּי גַם רָטֹב לֹא רֻטְּבוּ עֵינֶיהָ בְהִפָּרֵד אָחִיהָ מֵעָלֶיהָ. כִּי אוֹהֲבִים הֵם בְּנֵי הָאָדָם לִרְאוֹת דְּמָעוֹת. מַה לָהֶם בְּכִי מִסְתָּרִים? אֲבָל יְחֵפֵהפִיָּה הִבְלִיגָה עַל סַעֲרַת נַפְשָׁהּ.

רַק בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לִפְנֵי נְסִיעַת דָּמִי לֹא מִלְּאָה יְחֵפֵהפִיָּה, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הָיְתָה לְשִׁפְחָה, אֶת חוֹבָתָהּ בֶּאֱמוּנָה לִבְעָלֶיהָ, וַתִּתְרַפֶּה בִמְלַאכְתָּהּ וַתִּשְׁהֶה כָל הַיּוֹם עַל יַד דָּמִי; הִיא שָׁמְעָה גִדּוּפֵי רוֹזֶל וַתֹּאמַר: “צָדָקְתְּ”. הִיא רָצָה כָּל הַיּוֹם אַחֲרֵי אָחִיהָ וַתְּלַוֵּהוּ, לְבַל תְּאַבֵּד רֶגַע מִכָּל הַשָּׁעוֹת אֲשֶׁר יִמָּצֵא עוֹד עִמָּהּ, כִּי חָשְׁבָה שֶׁתּוּכַל עוֹד לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, לְהוֹרוֹת לוֹ דְבָרִים אֲשֶׁר יִזְכְּרֵם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּמְאֹד הִצְטָעֲרָה עַל כִּי אָמְרָה לוֹ דְבָרִים פְּשׁוּטִים וּשְׁכִיחִים, וְאַף גַּם בָּאָה אִתּוֹ בְרִיב וּוִכּוּחִים.

– הָהּ, שְׁעוֹת הַפְּרִידָה! מַה תָּעֵקְנָה עַל הַלֵּב, אֵיךְ נִצְטַמְצֵם וְנִתְכַּוֵּץ כָּל הֶעָבָר וְהֶעָתִיד בְּרֶגַע אֶחָד וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לִתְפֹּשׂ בְּיָדְךָ וּבְרוּחֶךָ, וְאַף מֶבָּט אֶחָד, מַגָּע אֶחָד יַבִּיעַ אֶת הַכֹּל!

בְּכָל זֹאת מָצְאָה עוֹד אַמְרֵי דְבָרִים לְהַגִּיד לְאָחִיהָ. כַּאֲשֶׁר מָנְתָה אֶת בִּגְדֵי הַשֵּׁשׁ וְאֶת כָּתְנוֹת הַבַּד קָרָאָה: אֵלֶּה הֵן כִּתֳנוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת, הֱיֵה נָא זַךְ וְנָקִי בָהֶן. וְכַאֲשֶׁר שָׂמָה הַכֹּל בַּשַּׂק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שֵׁם אָבִיהָ עָלָיו אָמָרָה: הָשִׁיבָה אוֹתוֹ מָלֵא שִׁקְלֵי זָהָב, אָז תִּרְאֶה, מַה יֵקַל לְךָ לָשׁוּב לִהְיוֹת אֶזְרָח בְּאֶזְרָחֵי הַכְּפָר, וְרוֹזֶל בַּת רוֹדֶל, אִם תִּהְיֶה עוֹד פְּנוּיָה, קָפֹץ תִּקְפֹּץ אַחֲרֶיךָ מֵעַל לְשִׁבְעַת חוֹמוֹת. וּבְשׂוּמָהּ אֶת גַּרְזֶן אֲבִיהֶם בָּאַרְגָּז הַגָּדוֹל אָמָרָה: מֶה חָלָק הַקַּת! כַּמָּה פְעָמִים עָבְרָה חֶלְקַת יַד אָבִינוּ עָלָיו, נִדְמֶה לִי, כִּי עוֹדֶנִּי חָשָׁה אֶת יַד אָבִי עָלָיו. “שַׂק וְגַרְזֶן!” לַעֲבֹד וּלֶאֱסֹף, אֵלּוּ הֵן הַמִּדּוֹת הַיּוֹתֵר טוֹבוֹת וּבָהֶן יִהְיֶה הָאָדָם תָּמִיד עַלִּיז וְשָׂמֵחַ, בָּרִיא וְחָזָק. יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים מִכָּל רָע! תָּמִיד תִּהְיֶינָה שְׁתֵּי הַמִּלִּים הָאֵלֶּה שְׁגוּרוֹת עַל פִּיךָ: “שַׂק וְגַרְזֶן.” כֵּן אֶעֱשֶׂה גַם אָנִי, וְזֹאת תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתֵּנוּ וְקוֹל קְרִיאָתֵנוּ כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר נִהְיֶה רְחוֹקִים אִישׁ מֵעַל אֲחוֹתוֹ, עַד אֲשֶׁר תִּכְתֹּב אֵלַי אוֹ תִקָּחֵנִי אַחֲרֶיךָ, כַּאֲשֶׁר תּוּכַל וְכַאֲשֶׁר יַעֲלֶה לְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדֹנָי. “שַׂק וְגַרְזֶן!” בָּהֶם צָפוּן הַכֹּל, בָּהֶם אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס הַכֹּל, כָּל הָרַעְיוֹנוֹת וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְכָל רְכוּשְׁךָ וְקִנְיָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְכֹּש.

וְּבְשֶׁבֶת דָּמִי עַל הָעֲגָלָה וַתּוֹשֶׁט לוֹ אֶת יָדָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְלֹא חָפְצָה לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ עַד נָסְעוֹ מִפָּנֶיהָ; אָז קָרְאָה אַחֲרָיו בְּקוֹל רָם: “שַׂק וְגַרְזֶן”! אַל תִּשְׁכַּח. הוּא הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו, רָמַז אֵלֶיהָ וַיֵּעָלֵם.

 

אוֹרֵחַ לֹא קָרוּא    🔗

“בְּרוּכָה אֲמֵרִיקָה!” קָרָא שׁוֹמֵר הַלַּיְלָה לֵילוֹת רַבִּים, בְּקָרְאוֹ אֶת מִסְפַּר הַשָּׁעָה, תַּחַת בִּרְכַּת הַתּוֹדָה לַאדֹנָי הָרְגִילָה.

קְרַפֶּנְזַכֶּר, אֲשֶׁר מִבְּלִי הֱיוֹתוֹ הוּא עַצְמוֹ נִכְבָּד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת הָיָה מְחָרֵף בְּאָזְנֵי הָאֲנָשִׁים הַ“חֲשׁוּבִים” אֶת הָעֲנִיִּים, אָמַר בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הַתְּפִלָּה בְיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בְּשִׁבְתּוֹ עַל הַסַּפְסָל אֲשֶׁר לִפְנֵי “תַרְנְגֹל הַבָּר” קוֹלָמְבּוּס גּוֹאֵל אֲמִתִּי הוּא, אֲשֶׁר יִגְאַל אֶת בְּנֵי הָאָדָם מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם. אָכֵן אֲמֵרִיקָה בֵית קִבּוּל הוּא אֲשֶׁר יִבְלַע אֶת כָּל אֲשֶׁר יַפְלִיט הָעוֹלָם הַיָּשָׁן. בּוֹ יוּשַׂם כָּל אֲשֶׁר אֵין בּוֹ עוֹד חֵפֶץ בַּמִּטְבָּח: כְּרוּב, סֶלֶק, קִשּׁוּאִים, וְהַכֹּל בְּיָחַד.

לְיוֹשְׁבֵי הַכְּפָר, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמֶר רַב לְשִׂיחָה, הָיְתָה נְסִיעַת דָּמִי לַאֲמֵרִיקָה עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ יָמִים רַבִּים, וְכָל חָבֵר מוֹעֵצַת הָעִיר הִתְהַלֵּל בְּחָכְמָתוֹ, כִּי נִקְּתָה הָעֵדָה מֵאִישׁ, אֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק הָיָה נוֹפֵל לְמַשָּׂא עַל הָעֵדָה, כִּי כָל הַמְקַפֵּץ מִמְּלָאכָה לִמְלָאכָה סוֹפוֹ רִישׁ וָעֹנִי.

כַּמּוּבָן, נִמְצְאוּ אֲנָשִׁים טוֹבִים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ לִיחֵפֵהפִיָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בְדָמִי אָחִיהָ וְיִלְעֲגוּ לוֹ. אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה שָׂחֲקָה לָהֶם וּלְדִבְרֵיהֶם, וְכַאֲשֶׁר נִתְקַבֵּל מֵאֵת דָּמִי מִכְתָּב יָפֶה מֵעִיר בְּרֶמֶן – מִי הֶאֱמִין, כִּי יַשְׂכִּיל דָּמִי לִשְׁפֹּךְ רוּחוֹ עַל הַגִּלָּיוֹן – הִתְפָּאֲרָה בוֹ וַתִּקְרָא בְאָזְנֵי יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב הַזֶּה פְעָמִים רַבּוֹת מְאֹד.

אוּלָם בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ פְּנִימָה הִתְעַצְּבָה לֵאמֹר: “אָח כָּזֶה אָבַד לָךְ לְעוֹלָמִים”, וְלִבָּהּ הִכָּה אוֹתָהּ, כִּי לֹא נָתְנָה לוֹ לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה כָרָאוּי, כִּי לֹא חָלְקָה לוֹ כָבוֹד כְּהוֹגֵן וְלֹא הֶעֱמִידָה אוֹתוֹ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה כַיָּאוּת לוֹ; כִּי עַתָּה, עַתָּה נִגְלָה, כַּמָּה זָרִיז וּמְמֻלָּח הָיָה דָמִי, וּמַה טוֹב לִבּוֹ. הוּא אֲשֶׁר נִפְרַד מֵעַל כָּל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר כְּמוֹ שֶׁנִּפְרַד מֵעַל הַמּוֹט אֲשֶׁר עַל הַגְּבוּל, מִלֵּא עַתָּה כִמְעַט עַמּוּד שָׁלֵם מִמִּכְתָּבוֹ בְבִרְכַּת שָׁלוֹם לִפְלוֹנִי וּלְאַלְמוֹנִי, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוֹסִיף כִּנּוּי שֶׁל חִבָּה: כְּמוֹ: “הָאָהוּב”, “הֶחָבִיב”, “הַטּוֹב”, אוֹ הַ“יָּשָׁר”, וִיחֵפֵהפִיָּה שָׁמְעָה אֶת תְּהִלַּת אָחִיהָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר מָסְרָה אֶת בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר פָּקַד אָחִיהָ וַתּוֹר תָּמִיד עַל הַמִּכְתָּב בְּאָמְרָהּ: “הִנֵּה פֹה כָתוּב!”

יָמִים רַבִּים הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה מַחֲרִישָׁה וּמְקֻפֶּלֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, וַתִּתְחָרֵט כִּי נָתְנָה אֶת אָחִיהָ לָלֶכֶת, אוֹ כִי לֹא הָלְכָה גַם הִיא אִתּוֹ. הִנֵּה לְפָנִים הָיוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָהּ תָּמִיד מְזַמֶּרֶת: גַּם בִּהְיוֹתָהּ חוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרוֹת בָּרֶפֶת, גַּם בִּהְיוֹתָהּ בָּאָסָם וּבוֹלֶלֶת מִסְפֹּא לַמִּקְנֶה, גַּם בִּהְיוֹתָהּ בַּמִּטְבָּח וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הָאֲרֻחָה וְגַם בַּעֲשׂוֹתָהּ אֶת מְלַאכְתָּהּ בַּחֶדֶר, גַּם בְּלֶכְתָּהּ אֶל הַשָּׂדֶה וּמַגָּל עַַל כְּתֵפָהּ אוֹ מִטְפַּחַת בְּיָדָהּ לֶאֱסֹף חָצִיר לַבְּהֵמָה. עַתָּה שָׁתָקָה. נִרְאֶה כִּי עָמְלָה לַעֲצֹר אֶת מַנְגִּינוֹתֶיהָ. אוּלָם תַּחְבּוּלָה טוֹבָה נִמְצְאָה לָהּ לִזְמִירוֹתֶיהָ: בָּעֶרֶב, הָיְתָה מְיַשֶּׁנֶת אֶת יַלְדֵּי רוֹדֶל, וַתְּזַמֵּר וְלֹא תֶחְדַּל, אִם כִּי כְבָר נָמוּ הַיְלָדִים אֶת שְׁנָתָם. אַחֲרֵי כֵן מִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וַתָּכֶן לָהּ עֵצִים וּמַיִם וְכָל יֶתֶר מַחְסוֹרֶיהָ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה שָׂמֵחַ, הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה עוֹמֶדֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מַחֲרִישָׁה וּבְלִי נוֹעַ עַל יַד דֶּלֶת בֵּיתָהּ וַתִּסְתַּכֵּל אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, וְאֶל הַשָּׁמַיִם תִּשָּׂא עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת הַצִּפֳּרִים בְּעוּפָן, וַתַּחֲלֹם אֶת חֲלוֹמוֹתֶיהָ וַתִּנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנָהּ הַרְחֵק הַרְחֵק, אֶל מְקוֹם אֲשֶׁר דָּמִי שָׁם. נַפְשָׁהּ עָרְגָה לָדַעַת שְׁלוֹמוֹ, וְאָז תַּבִּיט נִכְחָהּ בְּלִי גְרוֹעַ עַיִן אֶל מַחֲרֵשָׁה הֲפוּכָה אוֹ אֶל תַּרְנְגֹלֶת מְנַקֶּרֶת בָּאַשְׁפָּה. בַּעֲבֹר עֶגְלַת נוֹסְעִים דֶּרֶךְ הַכְּפָר, הִשְׁקִיפָה עָלֶיהָ וְכִמְעַט שֶׁקָּרְאָה בְקוֹל: "אֵלֶּה נוֹסְעִים אֶל מִי שֶׁהוּא! מִכָּל נְתִיבֹות עוֹלָם וּמְסִלּוֹתָיו אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִסַּע וַאֲשֶׁר יָבֹא אֵלַי, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתָי; הַאֻמְנָם אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם? וְאָז הָיָה לָהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ מְצַפָּה הִיא לִדְבַר מָה, לִבָּהּ פָּעַם בְּקִרְבָּהּ כְּאִלּוּ נֶחְפָּז אֶל אוֹרֵחַ אֲשֶׁר יָבֹא. וּמִבְּלִי מֵשִׂים צִלְצְלוּ עַל שְׂפָתֶיהָ הַחֲרוּזִים:

כָּל הַנְּחָלִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

אֶל מְקוֹמָם יִשְׁטְפוּ יֶהֱמָיוּ;

וְלִי אֵין עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

אִישׁ אֵלָיו לִבִּי גַם נַפְשִׁי יִכְלָיוּ.

– מִי יִתֵּן וְזָקַנְתִּי כָמוֹךְ, – קָרְאָה פַעַם אַחַת אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, בְּבֹאָהּ אֶל חַדְרָהּ שְׁקוּעָה בַחֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה.

– שִׂמְחִי וְעִלְזִי כִי אֵין חֶפְצֵךְ מִתְקַיֵּם, – עָנְתָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, – כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה כָמוֹךְ, הָיִיתִי צוֹהֲלָה וּשְׂמֵחָה וּמִשְׁקָלִי עָלָה שָׁם בְּטַחֲנַת הַגֶּפֶס מֵאָה וּשְׁלֹשִים לִטְרָא.

– אַתְּ תָּמִיד כַּאֲשֶׁר אַתְּ, תָּמִיד שָׁוָה, וַאֲנִי שׁוֹנָה מִדֵּי פַעַם בְּפָעַם.

– אִם רוֹצֶה אָדָם לִהְיוֹת שָׁוֶה, עָלָיו לִכְרֹת אֶת חָטְמוֹ, אָז פָּנָיו שָׁוִים. הָהּ פְּתַיָּה, אַל תַּדְאִיבִי אֶת שְׁנוֹת נְעוּרַיִךְ, כִּי מִי יָשִׁיב לָךְ אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַל תִּתְגַּעְגְּעִי עַל שְׁנוֹת הַזִּקְנָה כִּי מֵאֲלֵיהֶן תָּבֹאנָה.

בִּהְיוֹת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עִם יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה מְנַחֶמֶת אוֹתָהּ תָּמִיד, אוּלָם בִּהְיוֹת אַמְרֵי לְבַדָּהּ הִתְגַּבְּרוּ עָלֶיהָ רִגְשֵׁי גַעְגּוּעֶיהָ, וְתוּגָתָהּ הֵצִיקָה לָהּ מְאֹד.

שְׁמוּעָה נִפְלָאָה עָבְרָה בכָל הַכְּפָר, כִּי חֲתֻנָּה תִהְיֶה בְקָרוֹב בִּכְפָר אֶנְדְּרִינְגֶן, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה עוֹד כָּמוֹהָ בְכָל הַסְּבִיבָה הַזֹּאת. הַבַּת הַבְּכִירָה שֶׁל דוֹמִינִיק וַאֲמַיְלָה נִשֵּׂאת לְסוֹחֵר עֵצִים עָשִׁיר מִמּוּרְגְטַל. אוֹמְרִים, כִּי שִׂמְחָה וְצָהֳלָה תִהְיֶינָה שָׁמָּה, אֲשֶׁר כָמוֹהָ לֹא רָאוּ עוֹד.

יוֹם הַחֲתֻנָּה מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא. בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּפָּגַשְׁנָה שְׁתֵּי עֲלָמוֹת יַחַד, תִּתְחַמֵּקְנָה מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׂיחִים אוֹ בִּפְרוֹזְדוֹר שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים וּמַרְבּוֹת שִׂיחָה בְלִי סוֹף, וְאָמֹר תֹּאמַרְנָה תָּמִיד, כִּי נֶחְפָּזוֹת הֵן אֶל דַּרְכָּן. אוֹמְרִים, כִּי אֶת הַכֹּל יָבִיאוּ מֵאוֹבֶּרְלַנְד וּמִכָּל חֶבֶל הַמּוּרְגְטַל וּמִמֶּרְחַק שְׁלֹשִים שָׁעָה, כִּי מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה הִיא מִשְׁפַּחַת דוֹמִינִיק. עַל יַד הַבְּאֵר אֲשֶׁר לְמוֹעֵצַת הָעֵדָה רָעֲשׁוּ הַחַיִּים בְּכָל שְׁאוֹנָם. אֵין נַעֲרָה לְבוּשָׁה שִׂמְלָה חֲדָשָׁה, כִּי חָפֹץ תַּחְפֹּצְנָה כֻלָּן לְהַגְדִּיל שִׂמְחָתָן בְּיוֹם מָחָר וּלְהַפְתִּיעַ אֶת עֵינֵי כָּל הָרוֹאִים בְּהוֹפִיעָן כְּלוּלוֹת בַּהֲדָרָן בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן הַחֲדָשׁוֹת. מֵרֹב שְׁאֵלוֹת וְשִׂיחוֹת שָׁכְחוּ לִשְׁאֹב מַיִם, וִיחֵפֵהפִיָּה הַמְאַחֶרֶת לָבֹא אֶל הַבְּאֵר, הִקְדִּימָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ וּדְלָיֶיהָ מְלֵאִים מָיִם. מַה לָהּ וְלַמָּחוֹל? וּבְכָל זֹאת הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ תִשְׁמַע קוֹל מְנַגְּנִים בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה עֲמוּסָה עֲבוֹדָה רַבָּה, כִּי עָלֶיהָ הָיָה לְקַשֵּׁט אֶת רוֹזֶל וּלְפָאֲרָהּ. לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם תָּלְשָׁה אוֹתָהּ רוֹזֶל בְּמַחְלְפוֹת רֹאשָׁהּ, אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה הֶחֱרִישָׁה.

שַׂעֲרוֹת רוֹזֶל עָצְמוּ מְאֹד וַתֹּאמֶר לְהַפְלִיא בָהֶן הַפַּעַם עֵינֵי הָאוֹרְחִים. הִיא חָפְצָה לְנַסּוֹת בָּהֶן נִסָּיוֹן חָדָשׁ: לִקְלֹעַ אוֹתָן מִקְלַעַת שֶׁל מַרִיָּה תֵּרֵזִיָּה – כָּכָה קָרְאוּ בַכְּפָר הַהוּא לְמִקְלַעַת אֳמָנוּתִית שֶׁל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מַחְלָפוֹת – מִקְלַעַת זוֹ תִמְשֹׁךְ אַחֲרֶיהָ אֶת לֵב כָּל הָרוֹאִים.

יְחֵפֵהפִיָּה הִשְׂכִּילָה לְכַלּוֹת אֶת מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת זֹאת כָּרָאוּי, אוּלָם כִּמְעַט נִגְמְרָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת וַתַּפְרֵד רוֹזֶל אוֹתָן בְּזָעַף. וּמַחְלְפוֹתֶיהָ הַפְּרוּדוֹת, הַתְּלוּיוֹת וְיוֹרְדוֹת עַל רֹאשָׁהּ וְעַל פָּנֶיהָ, שָׁתוּ לָהּ מַרְאֶה פָרוּעַ וְשׁוֹבָב, בְּכָל זֹאת הָיְתָה רוֹזֶל יָפָה וְנֶהְדָּרָה. כָּל תְּנוּעוֹתֶיהָ וּמִבְנֵה אֲבָרֶיהָ הֵעִידוּ עָלֶיהָ, כִּי תִּתְאַמֵּר בְּקֶרֶב לְבָבָהּ לֵאמֹר: “בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי אֶנָּשֵׂא לוֹ, לֹא יִתָּכֵן כִּי יִהְיוּ שָׁם פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה סוּסִים!”

וְאָמְנָם רַבִּים מִבְּנֵי הָאֲחֻזּוֹת בִּקְּשׁוּ אֶת יָדָהּ, אֲבָל, כַּנִּרְאֶה, עֲדַיִן לֹא חָפְצָה לְהִוָּעֵד אֶל מִי שֶׁהוּא.

הִיא קָלְעָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ לִשְׁתֵּי מַחְלָפוֹת, כַּאֲשֶׁר תִּקְלַעְנָה כָל בְּנוֹת הַכְּפָר, וּסְרָטִים אֲדֻמִּים קְלוּעִים בְּמַחְלְפוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר כִּמְעַט עַד לָאָרֶץ הִגִּיעוּ. הִיא עָמְדָה עֲדוּיָה בְכָל הֲדָרָהּ וַתְּבַקֵּשׁ לָהּ זֵר פְּרָחִים, כִּי פְרָחֶיהָ גָדְלוּ פֶרַע. יְחֵפֵהפִיָּה אָמְנָם מֵאֲנָה לִקְטֹף אֶת פְּרָחֶיהָ הַיָּפִים אֲשֶׁר כְּבָבַת עֵינָהּ נְצָרָתַם, אַךְ חָזְקוּ עָלֶיהָ דִּבְרֵי רוֹזֶל, וְנִצָּנֵי הַהוֹד נִקְטָפוּ. גַּם אֶת גִּבְעֹל חִלְפֵי הַיָּם רָצְתָה רוֹזֶל לִקְלֹעַ בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה הִקְשְׁתָה הַפַּעַם אֶת עָרְפָּהּ וְלֹא נָתְנָה לִשְׁלֹחַ יַד בּוֹ, בְּאָמְרָהּ, כִּי נְכוֹנָה הִיא לָתֵת נַפְשָׁהּ כֹּפֶר פֶּרַח נָאֶה זֶה. רוֹזֶל לָעֲגָה לָהּ, גַּם גִּדְּפָה וְחֵרְפָה אֶת רוֹעַת הָאַוָּזִים עִקְּשַׁת הַלֵּב, אֲשֶׁר רַק מֵחֶמְלָתָם עָלֶיהָ לְקָחוּהָ לְבֵיתָם. יְחֵפֵהפִיָּה לֹא עָנְתָה דָבָר, וְרַק הִבִּיטָה אֶל רוֹזֶל בְּמֶבָּט אֲשֶׁר הִכְרִיחַ אוֹתָהּ לְהוֹרִיד אֶת עֵינֶיהָ אָרְצָה.

אָז תִּצְנַח שׁוֹשַׁנַּת צֶמֶר אֲדֻמָּה עַל נַעֲלָהּ הַשְּׂמָאלִית, וִיחֵפֵהפִיָּה כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ לְתָפְרָהּ בִּזְהִירוּת וְרוֹזֶל אָמְרָה, חֶצְיָהּ מִתְחָרֶטֶת עַל אֲשֶׁר הִתְעַמְּרָה בִּיחֵפֵהפִיָּה וְחֶצְיָהּ בְּלָעַג:

– יְחֵפֵהפִיָּה, הַיּוֹם תִּלָּוִי אֵלַי אֶל הַמְּחוֹלוֹת, וִיהִי מָה.

– אַל נָא תִלְעֲגִי כָּכָה, מַה תַּחְפְּצִי בִי?

– חָלִילָה לִי מִלִּלְעֹג לָךְ – הִבְטִיחָה רוֹזֶל, רָקֹד תִּרְקְדִי פַעַם גַּם אַתְּ, הֵן גַּם אַתְּ נַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים הִנֵּךְ, וְגַם בָּנוֹת כְּגִילֵךְ תָּבֹאנָה אֶל הַמְּחוֹלוֹת, גַּם הַנַּעַר שׁוֹמֵר הַסּוּסִים שֶׁלָּנוּ יִהְיֶה שָׁמָּה וְגַם בֶּן אַחַד הָאִכָּרִים רָקֹד יִרְקֹד עִמָּךְ, אָנֹכִי אֶשְׁלַח לָךְ אֶחָד מִן הַיְתֵרִים עַל הַמִּנְיָן.

– הַרְפִּי מִמֶּנִּי פֶּן אֶדְקְרֵךְ בַּמַּחַט, – אִיְּמָה יְחֵפֵהפִיָּה הַכּוֹרַעַת, בְּרַעֲדָהּ מֵחֶדְוָה וְתוּגָה גַם יָחַד.

– צָדְקוּ דִבְרֵי יְבִמְתִּי – קָרְאָה הָאִכָּרָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר הֶחֱרִישָׁה עַד עָתָּה, – אַף מִלָּה טוֹבָה אַחַת לֹא תִשְׁמְעִי מִפִּי, אִם לֹא תֵלְכִי הַיּוֹם אֶל הַמְּחוֹלוֹת. גְּשִׁי נָא אֵלַי וּשְׁבִי, רוֹצָה אֲנִי הַפַּעַם לְשָׁרְתֵךְ.

אֹדֶם שַׁלְהֶבֶת הִשְׁתַּפֵּךְ פַּעַם אַחַר פַּעַם עַל פְּנֵי יְחֵפֵהפִיָּה, בְּשִׁבְתָּהּ עַל הַכִּסֵּא וּגְבִרְתָּהּ שֵׁרְתָה אוֹתָהּ. וְכַאֲשֶׁר הֵסִירָה גְבִרְתָּהּ אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ וַתְּשִׂימֵן מֵאֲחוֹרֶיהָ וַתֹּאמַר: “קוֹלַעַת אֲנִי אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ כַּאֲשֶׁר תִּקְלַעְנָה בְּנוֹת אַלְגּוֹי”, כִּמְעַט שֶׁצָּנְחָה יְחֵפֵהפִיָּה מֵעַל הַכִּסֵּא. – זֶה יָשִׁית לִוְיַת חֵן עַל פָּנַיִךְ, – הוֹסִיפָה הָאִכָּרָה לְדַבֵּר, וְאָמְנָם דּוֹמִים פָּנַיִךְ לִפְנֵי בְנוֹת אַלְגּוֹי: גַּם הֵן פְּנֵיהֶן חוּמוֹת וַעֲגֻלּוֹת כְּפָנָיִךְ; פָּנַיִךְ פְּנֵי בַת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד אֲשֶׁר בְּצוּסְמַרְסְהוֹף.

– כִּפְנֵי בִתָּהּ? מַדּוּעַ דַּוְקָא כָמוֹהָ? – שָׁאֲלָה יְחֵפֵהפִיָּה וְכָל עַצְמוֹתֶיהָ רָעָדוּ. מַה זֶה הָיָה לָה כִּי הִזְכִּירָה דַוְקָא עַתָּה אֶת הָאִכָּרָה הַשְּׁמוּרָה בְּזִכְרוֹנָהּ מִימֵי יַלְדוּתָהּ וַאֲשֶׁר הוֹפִיעָה לָהּ אָז כְּמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר בְּסִפּוּרֵי הָאַגָּדָה? אוּלָם עַל אֶצְבָּעָהּ לֹא הָיְתָה טַבַּעַת הַפְּלָאוֹת, אֲשֶׁר אִם הָסֵב תָּסֵב אוֹתָהּ וְתוֹפִיעַ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ; רַק בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ פְּנִימָה אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהוֹפִיעַ, וְכָזֶה קָרָה לָהּ לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת כִּמְעַט מִבְּלִי מֵשִׂים.

– שְׁבִי בִמְנוּחָה פֶּן אֶמְרֹט אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ – צִוְּתָּה אוֹתָהּ הָאִכָּרָה, וִיחֵפֵהפִיָּה יָשְׁבָה דוֹמֵמָה וַתַּעֲצֹר אֶת נְשִׁימָתָהּ כִּמְעָט. וְכַאֲשֶׁר נִפְלְגוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְיָדֶיהָ קְפוּצוֹת וְכֻלָּהּ מְסוּרָה הִיא לַעֲשׂוֹת בָּהּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵי גְבִרְתָּהּ, וְהָאִכָּרָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְיִקְרְבוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, נָשְׁבָה עָלֶיהָ אֶת נְשִׁימַת אַפָּהּ הַחַמָּה וַתְּסַלְסֵל את שַׂעֲרוֹתֶיהָ וַתְּלַטְּפֵן, הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ שֻׁפַּךְ עָלֶיהָ פִתְאֹם רוּחַ קֶסֶם, וְלֹא הוֹצִיאָה יְחֵפֵהפִיָּה אַף הֶגֶה מִפִּיהָ, לְבַל תָּסִיר אֶת הַקֶּסֶם מֵעָלֶיהָ, וַתַּשְׁפֵּל אֶת מֶבָּטָהּ לָאָרֶץ בַּעֲנָוָה רַבָּה.

– מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְהַלְבִּישֵׁךְ לְחַג כְּלוּלוֹתַיִךְ! – קָרְאָה הָאִכָּרָה אֲשֶׁר לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ הַיּוֹם. בְּכָל לִבִּי אֶחְפֹּץ, כִּי תִפֹּל לָךְ אֲחֻזָּה לְנַחֲלָה, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אוֹתָךְ לְאִשָּׁה לֹא יִתְחָרֵט; אוּלָם בְּיָמֵינוּ אֵין נִסִּים מִתְרַחֲשִׁים. הַזָּהָב הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַזָּהָב. אָז הֱיִי שְׂמֵחָה בְחֶלְקֵךְ. כָּל יְמֵי חַיַּי לֹא יֶחְסַר לָךְ דָּבָר אִתִּי, וְאַחֲרֵי מוֹתִי – אֵינִי יוֹדַעַת מִשּׁוּם מָה, אֲבָל צַר לִי עַל הַשָּׁעָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת – הֵן לֹא תַעַזְבִי אֶת בָּנַי וּכְאֵם רַחֲמָנִיָּה תִהְיִי לָהֶם.

– אֲהָהּ, אֲדֹנָי אֱלֹהִים, לָמָּה תְדַבְּרִי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה, וּדְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינֶיהָ. אַל נָא תֶחֶטְאִי בִשְׂפָתַיִךְ, וְגַם לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְחֵטְא יֵחָשֵׁב.

– כֵּן, כֵּן, צָדָקְתְּ, – קָרְאָה הָאִכָּרָה – אוּלָם חַכִּי נָא, שְׁבִי עוֹד דוּמָם, הִנְנִי וְאָבִיא לָךְ אֶת רְבִידִי וַאֲשִׂימֵהוּ עַל צַוָּארֵךְ.

– לֹא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל תַּעֲשִׂי כָזֹאת; לֹא אָשִׂים עָלַי דָּבָר אֲשֶׁר לֹא לִי הוּא, כִּי אֶתֵּן רֹאשִׁי בְעָפָר מִבּוּשָׁה.

– אֲבָל הֵן לֹא תוּכְלִי לָלֶכֶת וְצַוָּארֵךְ עָרֹם מִבְּלִי כָל חֳלִי וָכָתֶם. אוֹ אוּלַי נִמְצָא אִתָּךְ דָּבָר מִשֶּׁלָּךְ?

אָז תְּסַפֵּר יְחֵפֵהפִיָּה, כִּי אָמְנָם יֵשׁ לָהּ עֲנָק, הוּא הָעֲנָק אֲשֶׁר קִבְּלָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ מֵאֵת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, אֲבָל נָתוּן הוּא בְעֵרָבוֹן בְּיַד אַלְמָנַת הַגַּבְּאַי עוֹד מִיּוֹם אֲשֶׁר נָסַע דָּמִי לַאֲמֵרִיקָה.

וִיחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה מֻכְרַחַת לָשֶׁבֶת דּוּמָם וּלְהַבְטִיחַ, שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל בַּמַּרְאֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, עַד שׁוּב הָאִכָּרָה אֲשֶׁר נֶחְפָּזָה לִגְאֹל אֶת הָאוֹצָר וְלַעֲרֹב בְּעַצְמָהּ בְּעַד הַמִּלְוֶה.

חֲרָדָה נְעִימָה חִלְחֲלָה בְכָל יְצוּרֵי יְחֵפֵהפִיָּה בְשִׁבְתָּהּ. הִיא, הַמְשָׁרֶתֶת תָּמִיד אֶת הָאֲחֵרִים, עַתָּה שֵׁרְתוּ אֲחֵרִים אוֹתָהּ, הַאֵין זֹאת אַגָּדַת קָסֶם? הִיא חָרְדָה כִמְעַט מִפְּנֵי הַמְּחוֹלוֹת, עַתָּה הֵאִירוּ לָהּ פָּנִים כָּל כָּךְ טוֹבִים, כָּל כָּך נְעִימִים – מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא יִדְחָפוּהָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאִישׁ לֹא יָשִׂים אֵלֶיהָ לֵב, וְכָל קִשּׁוּטֶיהָ הַחִיצוֹנִיִּים וְכָל מַאֲוַיֶּיהָ הַפְּנִימִיִּים כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵמָּה! “אוּלָם לֹא!” קָרְאָה לְנַפְשָׁהּ, “וְלוּ גַם לֹא אוֹסִיף עוֹד לֵהָנוֹת, רַק זֶה בִלְבָד כִּי שָׂמַחְתִּי כִמְעַט רֶגַע, גַּם זֶה רַב לִי; וְלוּ גַם עָלַי לְהִתְנַצֵּל אֶת עֶדְיִי וּלְהִשָּׁאֵר שׁוֹמֵמָה בַבַּיִת, גַּם אָז מְאֻשֶּׁרֶת אָנִי”.

הָאִכָּרָה שָׁבָה וְהָעֲנָק בְּיָדָהּ, וּבְשַׁבְּחָהּ אֶת הָעֲנָק חֵרְפָה אֶת אֵשֶׁת הַגַּבְּאַי, כִּי תַשִּׁיךְ נֶשֶׁךְ רַב אֶת הַנַּעֲרָה הָעֲנִיָּה. הִיא הִבְטִיחָה לְשַׁלֵּם עוֹד הַיּוֹם אֶת חוֹבַת יְחֵפֵהפִיָּה וּלְנַכּוֹת לָהּ מְעַט מְעַט מִמַּשְׂכֻּרְתָּהּ.

סוֹף כָּל סוֹף נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִיחֵפֵהפִיָּה לִרְאוֹת אֶת עַצְמָהּ. הַגְּבִירָה הֶחֱזִיקָה אֶת הַמַּרְאָה לְמוּלָהּ, וּפְנֵי שְׁתֵּיהֶן הִבְרִיקוּ מִשִּׂמְחָה.

– אֵינֶנִּי מַכִּירָה עוֹד אֶת עַצְמִי! אֵינֶנִּי מַכִּירָה עוֹד אֶת עַצְמִי! קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתְּמַשֵּׁשׁ אֶת פָּנֶיהָ מִלְמַעְלָה לְמָטָּה. הָהּ, אֲדֹנָי אֱלֹהִים, אִלּוּ זָכְתָה אִמִּי לִרְאוֹת אוֹתִי כָךְ! בְּוַדַּאי תִּשְׁלַח אֶת בִּרְכָתָהּ מִמַּעַל אֵלַיִךְ, כִּי לִבֵּךְ טוֹב לִי. הִיא תַעֲמֹד לָךְ בַּשָּׁעָה הַקָּשָׁה.

– עַתָּה הִפְכִי מַרְאֵה פָנַיִךְ הַזּוֹעֲפִים – קָרְאָה הָאִכָּרָה, הָסִירִי מֵעָלַיִךְ אֶת “הַפַּרְצוּף שֶׁל הָאֱלֹהִים יְרַחֵם”; וְאוּלָם כָּל זֶה יִשְׁתַּנֶּה מֵאֵלָיו בְּשָׁמְעֵךְ אֶת הַמַּנְגִּינוֹת.

– וְלִי נִדְמֶה כִי כְבָר שׁוֹמַעַת אֲנִי אֶת הַמַּנְגִּינוֹת – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה. הַקְשִׁיבִי. וְאָמְנָם בָּרֶגַע הַזֶּה עָבְרָה עֲגָלָה גְדוֹלָה מְחֻפָּה עֲשָׂבִים יְרוֹקִים, וְעָלֶיהָ יָשְׁבוּ כָל הַמְנַגְּנִים, וְקְרַפֶּנְזַכֶּר עָמַד בֵּין הַמְנַגְּנִים בַּתָּוֶךְ וַיְחַצְצֵר בַּחֲצוֹצְרָה, עַד כִּי נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק.

אָז יְמַהֲרוּ כָל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לָלֶכֶת אֶל הַחֲתֻנָּה. הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר בַּכְּפָר וַאֲשֶׁר בַּכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים, הָרְתֻמּוֹת לְסוּס אֶחָד וּלְסוּסִים שְׁנַיִם, מִהֲרוּ לָרוּץ וְלִרְדֹּף אִשָּׁה אַחֲרֵי רְעוּתָהּ, כְּאִלּוּ הִתְעָרְבוּ בֵינֵיהֶן, מִי מֵהֶן תָּבֹא רִאשׁוֹנָה שָׁמָּה. רוֹזֶל עָלְתָה אֶל אָחִיהָ אֶל הַמּוֹשָׁב הַקָּדוּם, וִיחֵפֵהפִיָּה יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרֶיהָ בְּאַרְגַּז הָעֲגָלָה. כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה דֶרֶךְ הַכְּפָר יָשְׁבָה יְחֵפֵהפִיָּה וְעֵינֶיהָ לָאָרֶץ, כִּי בוֹשָׁה. אַךְ כַּעֲבֹר הָעֲגָלָה עַל פְּנֵי בֵית הוֹרֶיהָ מָצְאָה לֵב לָשֵׂאת אֶת עֵינֶיהָ וּלְהַבִּיט אֵלָיו. מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בֵרְכָה אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם, הַתַּרְנְגֹל הָאָדֹם קָרָא עַל גַל הָעֵצִים וְהָעֻזְרָד הֵנִיעַ רֹאשׁ בִּבְרָכָה: “דֶּרֶךְ צָלֵחָה!”

הָעֲגָלָה עָבְרָה דֶרֶךְ הַגַּיא, אֲשֶׁר שָׁם סִתֵּת מַנְץ אֲבָנִים, וַתַּעֲבֹר עַל פְּנֵי הַהָלְדֶּרְוַזֶּן, שֶׁשָּׁם רָעֲתָה אִשָּׁה זְקֵנָה אֶת הָאַוָּזִים. יְחֵפֵהפִיָּה הִרְכִּינָה אֵלֶיהָ רֹאשָׁהּ בְּחִבָּה. “הָהּ, אֵלִי, אֵיךְ בָּאתִי עַד הֲלוֹם, לָשֶׁבֶת מְקֻשֶּׁטֶת בְּגָאוֹן וְלַעֲבֹר בָּזֶה, וְהַאִם לֹא מַהֲלַךְ שָׁעָה עַד אֶנְדְרִינְגֶן? הֲלֹא נִדְמֶה, כִּי אַךְ זֶה עַתָּה עָלוּ בַעֲגָלָה, וְהִנֵּה יִקְרְאוּ: רֵדוּ!” וּכְבָר אֶת רוֹזֶל קִדְּמוּ בְבִרְכַּת שָׁלוֹם וּקְהַל רֵעוֹת וִידִידוֹת מִסָּבִיב לָהּ: – “הַאֲחוֹת יְבִמְתֵּךְ הִיא זוֹ, אֲשֶׁר לָקַחַתְּ עִמָּךְ?” שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ מִכָּל עֲבָרִים.

– לֹא כִּי הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁלָּנוּ – עָנְתָה רוֹזֶל. קַבְּצָנִים מִסְפָּר, אֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה מֵהַלְדֶּנְבְּרוּן, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל יְחֵפֵהפִיָּה בְתִמָּהוֹן, כַּנִּרְאֶה הִכִּירוּהָ, וְרַק אַחֲרֵי הִסְתַּכְּלָם בָּהּ זְמָן רַב קָרָאוּ: הֶאָח, הֲרֵי יְחֵפֵהפִיָּה הִיא.

“לֹא, כִּי הַמְשָׁרֶתֶת.” הַמִּלָּה הַקַּלִּילָה “כִּי” הַזֹּאת חָדְרָה אֶל לֵב יְחֵפֵהפִיָּה; אוּלָם חִישׁ מַהֵר הִתְעוֹדְדָה וַתֹּאמֶר אֶל לִבָּהּ: אַל תִּתְּנִי לְמִלָּה קַלִּילָה זוֹ לְהַעֲכִיר אֶת רוּחֵךְ הַצּוֹהֵל. אִם כָּכָה תַעֲשִׂי, אָז דָּרֹךְ תִּדְרְכִי בְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה עַל קוֹצִים.

רוֹזֶל אָחֲזָה בְיַד יְחֵפֵהפִיָּה, הִטְּתָה אוֹתָהּ הַצִּדָּה וַתֹּאמַר:

– לְכִי אֶל בֵּית הַמָּחוֹל, אוֹ אֶל מָקוֹם אַחֵר, אִם יֵשׁ לָךְ מַכִּירִים בַּכְּפָר. וְכַאֲשֶׁר יְנַגְּנוּ הַמְנַגְּנִים אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ.

אָז תַּעֲמֹד יְחֵפֵהפִיָּה כַעֲזוּבָה, וַיְהִי לָהּ כְּאִלּוּ הַשְׂמָלוֹת אֲשֶׁר עָלֶיהָ גְנוּבוֹת הֵן אִתָּהּ, וְלָהּ אֵין עוֹד מָקוֹם בָּזֶה. הִיא הָיְתָה בְעֵינֶיהָ כְּמִתְפָּרֶצֶת אֶל תּוֹךְ חוּג צַר לָהּ. “מַה לָךְ אֵפוֹא פֹה, כִּי בָאת בֵּין הַקְּרוּאִים אֶל הַחֲתֻנָּה?” שָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ. וְכִמְעַט חָפְצָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ. הִיא הִתְהַלְּכָה בַכְּפָר אָנֶה וָאָנָה, עָבְרָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַכָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, אֲשֶׁר נִפְנָה לִבְרוֹזִי, וַאֲשֶׁר הָיָה גַם עַתָּה מָלֵא חַיִּים וּתְנוּעָה, כִּי פֹה אִוְּתָה לָהּ אִשְׁתּוֹ לָשֶׁבֶת בִּימֵי הַקַּיִץ, הִיא וְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ. יְחֵפֵהפִיָּה שָׁבָה אֶל הַכְּפָר וְלֹא הִבִּיטָה אַחֲרֶיהָ, וּבְכָל זֹאת תָּקְפָה אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה, כִּי יִפְנֶה אֵלֶיהָ מִי שֶׁהוּא, לְבַעֲבוּר תִּתְרָעֶה אֵלָיו.

בִּקְצֵה הַכְּפָר פָּגַשׁ בָּהּ רוֹכֵב נֶהְדָּר, אֲשֶׁר רָכַב עַל סוּס לָבָן הַכְּפָרָה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים מוּזָרִים וְהִבִּיט מִתְגָּאֶה סְבִיבוֹ; עַתָּה עָצַר בְּסוּסוֹ, הִשְׁעִין אֶת יְמִינוֹ עִם זְמוֹרַת הָרוֹכְבִים הַצִּדָּה וּבַשְּׂמָאלִית טָפַח בְּחִבָּה עַל צַוַּאר סוּסוֹ וַיִּקְרָא: “שָׁלוֹם, עַלְמָה נָאָה! הַכְּבָר עָיַפְתְּ מֵרֹב רִקּוּד?”

– מִתּוֹךְ שְׁאֵלוֹת לְלֹא צֹרֶךְ עֲיֵפָה אָנִי – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה.

הָרוֹכֵב שָׂם פְּעָמָיו הָלְאָה וִיחֵפֵהפִיָּה יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרֵי חֹרְשַׁת הָאֱגוֹזִים וַתִּצְלֹל בְּמַחֲשָׁבוֹת וּלְחָיֶיהָ הִלְהִיבוּ מִתּוֹךְ קֶצֶף עַל נַפְשָׁהּ וְעַל תְּשׁוּבָתָהּ הָעוֹקֶצֶת אֲשֶׁר הֵשִׁיבָה עַל שְׁאֵלָה תְמִימָה, תְּשׁוּבָה הַמְּעִידָה עַל סַעֲרַת נַפְשָׁהּ הַפְּנִימִית, וּמִבְּלִי מֵשִׂים הִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ גְּרוֹנָהּ וַתַּעֲבֹר עַל דַּלְתֵי פִיהָ הַשִּׁירָה:

"הָיֹה הָיוּ בְאַלְגּוֹי שְׁנֵי אֲהוּבִים

הֵם אָהֲבוּ אִישׁ אֶת רְעוּתָהּ מְאֹד…"

עוֹד בַּבֹּקֶר עָבַר עָלֶיהָ רוּחַ שָׂשׂוֹן וְחֶדְוָה, וְעַתָּה שָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת. “לְהֵרָדֵם פֹּה בַחֹרְשָׁה וּלְבִלְתִּי קוּם עוֹד לְחַיִּים. הֶאָח, מַה נֶחְמָד הוּא זֶה! אַל תִּשְׂמְחִי אֶל גִּיל, וְלָמָּה תַרְבִּי לָרוּץ? מַה יְצַרְצֵר הַצְּרָצַר בַּדֶּשֶׁא, וְאֵד חַם יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְיִתּוֹשׁ־חָצִיר יְצַפְצֵף בְּלִי הֶרֶף, כְּאִלּוּ הִתְעַמֵּק בְּקִרְבּוֹ וַיַּעַל קוֹלוֹת חֲדָשִׁים וְלֹא יוּכַל לְהַשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ וּלְהַגִּיד אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם רוּחוֹ, וּלְמַעְלָה תְזַמֵּרְנָה הַחוּגוֹת, וְכָל צִפֹּר וְצִפֹּר תְּזַמֵּר לְנַפְשָׁהּ, וְאַחַת לֹא תִשְׁמַע לְקוֹל זִמְרַת חֲבֶרְתָּהּ, וְאַחַת לֹא תְלַוֶּה בְזִמְרָתָהּ אֶת רְעוּתָהּ, וּבְכָל זֹאת…”

אַף פַּעַם אַחַת לֹא נִרְדְּמָה אַמְרֵי לְאוֹר הַיּוֹם וּמַה גַם בְּעוֹד בֹּקֶר; וְעַתָּה מָשְׁכָה אֶת מִטְפַּחַת רֹאשָׁהּ וַתּוֹרִידֶנָּה עַל עֵינֶיהָ, וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נָשְׁקוּ כָעֵת אֶת שְׂפָתֶיהָ הַסְּגוּרוֹת, אֲשֶׁר גַּם בִּשְׁנָתָהּ עוֹדָן קְפוּצוֹת, כִּמְלֵאוֹת מֶרִי, וְהָאֹדֶם עַל לְחָיֶיהָ הָלַךְ וְגָבָר. שְׁנָתָהּ אָרְכָה כְשָׁעָה וּפִתְאֹם הֵקִיצָה נִבְהָלָה. הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס הַלָּבָן הִקְרִיב לִרְכַּב אֵלֶיהָ, וְכְרֶגַע נָשָׂא הַסּוּס אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת לְהַעֲמִידָן עַל לִבָּהּ.

אַךְ חֲלוֹם הָיָה זֶה. וְאַמְרֵי הִבִּיטָה סְבִיבָהּ, כְּאִלּוּ נָפְלָה פִתְאֹם מִגָּבְהֵי שְׁחָקִים; הִיא הִבִּיטָה מִשְׁתָּאָה לִרְאוֹת אֵיפֹה הִיא, הִתְבּוֹנְנָה מִתְפַּלְּאָה עַל עַצְמָהּ; אוּלָם קוֹל מַנְגִּינָה הַבָּא מִתּוֹךְ הַכְּפָר הֵעִיר אוֹתָהּ חִישׁ מִתְּנוּמָתָהּ, וַתַּחֲלֵף כֹּחַ וַתַּחֲזֹר אֶל הַכְּפָר, אֲשֶׁר שָׁם גָּבְרָה תְנוּעַת הַחַיִּים. הִיא חָשָׁה זֹאת, הִיא נָחָה מֵעֲמַל הַיּוֹם וּמִתְּלָאוֹתָיו. יָבֹאוּ נָא עַתָּה הַמְרַקְּדִים! הִיא בִקְּשָׁה לְרַקֵּד עַד לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר בְּלִי לָנוּחַ, לֹא תִיעַף וְלֹא תִיגָע.

אֹדֶם רַעֲנָן שֶׁל שְׁנַת יְלָדִים שָׁכַן עַל פָּנֶיהָ, וְהַכֹּל הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ מִשְׁתּוֹמְמִים. הִיא הָלְכָה אֶל בֵּית הַמְּחוֹלוֹת; קוֹל חֲצוֹצְרָה וָתֹף נִשְׁמַע בַּחֶדֶר הָרֵיק, וְאֵין מְרַקְּדִים. וְרַק הַנְּעָרוֹת הַמְשָׁרְתוֹת רָקְדוּ אִשָּׁה עִם רְעוּתָהּ. קְרַפֶּנְזַכֶּר הֶאֱרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל יְחֵפֵהפִיָּה וַיָּנַע רֹאשׁ. נִרְאֶה, שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתָהּ. אַמְרֵי הִתְחַמְּקָה, נִלְחֲצָה אֶל הַקִּירוֹת עַד אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַחֶדֶר. הִיא פָּגְשָׁה בְדוֹמִינִיק שֶׁפָּנָיו נָהֲרוּ מִגִּיל.

– הוֹאִילִי נָא, – קָרָא אֵלֶיהָ. הַאִם עַל קְהַל הָאוֹרְחִים תִּמָּנֶה הָעַלְמָה?

– לֹא, אֲנִי אֵינִי אֶלָּא שִׁפְחָה וּבָאתִי הֵנָּה עִם בַּת הָאִכָּר רוֹדֶל גְּבִרְתִּי.

– טוֹב, לְכִי אֵפוֹא וְהַגִּידִי לָאִכָּרָה כִי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךְ לִהְיוֹת לָהּ לְעֵזֶר; רַבָּה הִיא הָעֲבוֹדָה וְאֵין הַיָּדַיִם מַסְפִּיקוֹת לְכַלּוֹתָהּ.

לְמַעַנְךָ, אֲדֹנִי, אֶעֱשֶׂה זֹאת בְּחֵפֶץ לֵב, – עָנְתָה אַמְרֵי וַתֵּלֶךְ לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי דְבָרָיו. בְּלֶכְתָּהּ הִרְבְּתָה לַחֲשֹׁב כִּי גַם דוֹמִינִיק הָיָה לְפָנִים עֶבֶד… וְאוּלָם דָּבָר כָּזֶה יִקְרֶה פַעַם בְּיוֹבֵל. וּבְכַמָּה דָמִים עָלָה לוֹ לִרְכֹּש אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה, קָשֶׁה הַדָּבָר מְאֹד.

הָאִכָּרָה אֲמַיְלָה בֵרְכָה בְשָׁלוֹם אֶת יְחֵפֵהפִיָּה, שֶׁהִפְשִׁיטָה אֶת חֻלְצָתָהּ וַתַּחֲגֹר סִנָּר רָחָב לְבַעֲבוּר תּוּכַל לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתָהּ כָּרָאוּי, וַתָּאֶר לָהּ פָּנִים; אוּלָם לֹא נָתְנָה לָהּ לְשָׁרֵת אֶת הָאֲחֵרִים וּלְשַׁמְּשָׁם, בְּטֶרֶם תֹּאכַל לָשֹבַע וְתַשְׁקִיט אֶת צִמְאוֹנָהּ. אַמְרֵי לֹא אֵחֲרָה לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי דִבְרֵי הָאִכָּרָה, אֲשֶׁר עוֹד בִּדְבָרֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים קָנְתָה אַמְרֵי אֶת לִבָּהּ לְאַהֲבָה אוֹתָהּ, כִּי אָמְרָה יְחֵפֵהפִיָּה: הָבָה אֶעֱשֶׂה כִדְבָרַיִךְ, לֹא אוּכַל לְכַחֵד כִּי אָמְנָם רְעֵבָה אָנִי, וְאֵינִי רוֹצָה לְהַרְבּוֹת לַגְּבִירָה עָמָל וִיגִיעָה לְפַתּוֹתֵנִי.

אַמְרֵי נִשְׁאֲרָה אֵפוֹא בַמִּטְבָּח וַתַּגֵּשׁ עַל יַד הַמַּקְרִיבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל הַמַּטְעַמִּים בִּזְרִיזוּת רַבָּה וּבְחָרִיצוּת יְתֵרָה, עַד אֲשֶׁר הִפְלִיאָה אֶת לֵב כָּל רוֹאֶיהָ. וְאֵשֶׁת הָאִכָּר אֲשֶׁר הִשְׂבִּיעָה אוֹתָהּ אַמְרֵי רָצוֹן וָנַחַת קָרָאָה: "אַתֶּן שְׁתֵּיכֶן אַמְרֵיוֹת, אַתְּ וּבַת אָחִי, אַתֶּן יוֹדְעוֹת כָּעֵת לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל כַּיָּאוּת, וְיָכֹל אוּכַל לִבְטֹחַ בָּכֶן וְלִשְׁהוֹת אֵצֶל הָאוֹרְחִים.

אַמְרֵי שְׁנִיָּה זוֹ הָיְתָה מִכְּפָר זִבֶּנְהוֹפֶן וְנִקְרְאָה בְשֵׁם הַכִּנּוּי נְסִיכַת־שׁוּמָן, וּשְׁמָהּ נוֹדַע בְּכָל הַסְּבִיבָה לִגְאֵיוֹנָה וְרַבַּת מֶרִי, וְאוּלָם עִם יְחֵפֵהפִיָּה הִתְנַהֲגָה בִידִידוּת רַבָּה, וְהָאִכָּרָה אֲמַיְלָה אָמְרָה פַעַם אַחַת אֶל יְחֵפֵהפִיָּה: "חֲבָל, שֶׁאֵינֵךְ נָעַר; מוּבְטָחַתְנִי כִי אַמְרֵי הָיְתָה נוֹשֵׂאת אוֹתָךְ תֵּכֶף לְאִישׁ וְלֹא הָיְתָה שׁוֹלַחַת אוֹתָךְ מֵעַל פָּנֶיהָ כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לְיֶתֶר הַבַּחוּרִים הַמְבַקְּשִׁים אֶת יָדָהּ.

– יֵשׁ לִי אָח, שֶׁעֲדַיִן פָּנוּי הוּא, אוּלָם הוּא בַּאֲמֵרִיקָה, – צָחֲקָה יְחֵפֵהפִיָּה.

– יִכָּבֵד וְיֵשֵׁב שָׁמָּה – קָרְאָה נְסִיכַת־הַשּׁוּמָן – מַה טוֹב הָיָה אִלּוּ יָכֹלְנוּ לִשְׁלֹחַ שָׁמָּה אֶת כָּל הַגְּבָרִים, וַאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כֻּלָּנוּ פֹה לְבַדֵּנוּ.

יְחֵפֵהפִיָּה לֹא יָצְאָה מִן הָאַרְמוֹן בְּטֶרֶם יַעֲמִידוּ אֶת הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ, וּבַהֲסִירָהּ אֶת סִנָּרָהּ מֵעָלֶיהָ, הָיָה עוֹד לָבָן וְחָלָק בְּלִי כָל קֶמֶט כְּבָרִאשׁוֹנָה.

– תִּיעֲפִי וְלֹא תוּכְלִי לְרַקֵּד – קָרְאָה הָאִכָּרָה בְהִפָּרְדָהּ אַמְרֵי מֵעָלֶיהָ וּתְשׁוּרָה בְיָדָהּ. וְאַמְרֵי עָנָתָה:

– הַאֲנִי אִיעַף! הֵן רַק שָׂחֹק שָׂחַקְתִּי. הַאֲמִינִי לִי, כִּי טוֹב לִי עַתָּה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי עָשִׂיתִי דָבָר. נִבְצְרָה מִמֶּנִּי לְבַלּוֹת כָּל הַיּוֹם רַק בִּשְׂחוֹק וּבְתַעֲנוּגִים, וְלָלֶכֶת בָּטֵל לֹא אוּכַל, עַל כֵּן עֲצוּבָה וְזוֹעֶפֶת הָיִיתִי בַבֹּקֶר; חָסַרְתִּי דְבַר מָה וְלֹא יָדָעְתִּי; אַךְ כָּעֵת הִנְנִי מוּכֶנֶת לָשִׂישׂ וְלִשְׂמֹחַ; עַתָּה הָיִיתִי מוּכָנָה לְרַקֵּד – אִם רַק יִזְדַּמְּנוּ לִי מְרַקְּדִים.

אֲמַיְלָה לֹא מָצְאָה דָבָר טוֹב לְכַבֵּד בּוֹ אֶת יְחֵפֵהפִיָּה מֵאֲשֶׁר לֶאֱחֹז אוֹתָהּ בְּיָדָהּ וּלְהָבִיא אוֹתָהּ כְּאִכָּרָה כְּבוּדָה אֶל הַבַּיִת, וּבַחֲדַר הַכַּלָּה הֶרְאֲתָה לָהּ אֶת הָאַרְגַּז הַגָּדוֹל עִם מַתְּנוֹת הַחֲתֻנָּה אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ, וַתִּפְתַּח אֶת הָאֲרוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים הַמְּשׁוּחִים צֶבַע כָּחֹל, שֶׁשֵׁם וּמִסְפַּר הַשָּׁנָה כְתוּבִים עֲלֵיהֶם, וְכֻלָּם מְלֵאִים נֵדֶה, כְּלֵי לָבָן שֵׁשׁ וּבַד, כֻּלָּם חֲבוּשִׁים בְּקִשּׁוּרִים מְגֻוָּנִים וּמְקֻשָּׁטִים בִּנְכֹאת מַלְאֲכוּתִיִּים. בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים כִּשְׁלֹשִים שְׂמָלוֹת. עַל יַד הָאֲרוֹנוֹת עָמְדוּ הַמִּטּוֹת הַגְּבוֹהוֹת, הָעֲרִיסָה, הַכִּישׁוֹר עִם הַפְּלָכִים הַיָּפִים. בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם תְּלוּיִים שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדִים אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לָהֶם חַבְרֵיהֶם לְמַתָּנָה.

– הָהּ, אֵל אֱלֹהִים, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה – מַה מְאֻשָּׁר הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יִגְדַּל בְּבַיִת כָּזֶה.

הַמְקַנְּאָה אַתְּ? – שָׁאֲלָה הָאִכָּרָה, וּבְזָכְרָהּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה הֶרְאֲתָה לְנַעֲרָה עֲנִיָּה הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: הַאֲמִינִי לִי, כִּי לֹא זֶה הָעִקָּר; יֵשׁ מְאֻשָּׁרִים מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר גַּם גֶּרֶב אֶחָד לֹא יָרְשׁוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם.

– אָמְנָם יָדַעְתִּי, וְגַם חָלִילָה לִי מִקַּנֵּא בָךְ בְּכֹל רְכוּשֵׁךְ הָרַב הַזֶּה, וְרַק קַנֵּא קִנֵּאתִי, כִּי הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ יָכֹל לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ לַגְּבִירָה וּלְכָל הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים בְּעַד הַטּוֹב וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר יִגְמְלוּ לוֹ. בְּגָדִים שֶׁיַּד אֵם נְתָנָתַם חַמֵּם יְחַמְמוּ שִׁבְעָתָיִם.

הָאִכָּרָה הֶרְאֲתָה כִּי מָצְאָה יְחֵפֵהפִיָּה חֵן בְּעֵינֶיהָ, כִּי לִוְּתָה אוֹתָהּ הַחוּצָה וַתְּכַבְּדָהּ כַאֲשֶׁר יְכַבְּדוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁשְּׁמוֹנָה סוּסִים לוֹ בְאֻרְוָתוֹ.

בְּבוֹא אַמְרֵי אֶל בֵּית הַמְּחוֹלוֹת כְּבָר הָיָה מָלֵא שָׁאוֹן. בָּרִאשׁוֹנָה עָמְדָה נָבוֹכָה בַפְּרוֹזְדוֹר. אֵיפֹה הֵם הַיְלָדִים, אֲשֶׁר הִרְבּוּ פֹה תָמִיד שָׁאוֹן וָרַעַשׁ וַיִּתְעַנְּגוּ עַל חֶמְדַּת הַחַיִּים בַּמִּסְדְּרוֹן? אָכֵן, דָּבָר זֶה אָסוּר בִּפְקֻדַּת הַמֶּמְשָׁלָה הַגְּבוֹהָה; פְּקִידֵי בֵית־הַתְּפִלָּה וּפְקִידֵי בֵית־הַסֵּפֶר אָסְרוּ עַל הַתִּינֹקוֹת לִרְאוֹת בַּמְּחוֹלוֹת, כָּל שֶׁכֵּן לְרַקֵּד, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ שֶׁל אַמְרֵי.

עַל הַמִּישׁוֹר הָרֵיק, אֲשֶׁר רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת דָּרְכָה עָלָיו רֶגֶל אֱנוֹשׁ, הִתְהַלֵּךְ שׁוֹטֵר הַצָּבָא הֵנָּה וָהֵנָּה.

כִּרְאוֹתוֹ אֶת אַמְרֵי הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה וּפָנֶיהָ מְאִירִים, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיִּקְרָא:

– שָׁלוֹם, אַמְרֵי! הִנֵּה בָאת גַּם אָתְּ?

אַמְרֵי הִתְחַלְחֲלָה וּפָנֶיהָ חָוָרוּ: הֶעָשְׂתָה דָבָר אֲשֶׁר תֵּעָנֵשׁ עָלָיו? הֶהָלְכָה אֶל הָאֻרָוָה וְנֵר דּוֹלֵק בְּיָדָהּ? – הִיא הֶעֱבִירָה אֶת כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחָהּ וְלֹא מָצְאָה בְנַפְשָׁהּ כָל עָוֹן, וְהוּא, שׁוֹטֵר הַצָּבָא יְדַבֵּר אֵלֶיהָ כְאִלּוּ כְבָר תִּמָּצֵא בִרְשׁוּתוֹ. כָּל עַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ מִמָּגוֹר, בְּעָמְדָהּ שְׁקוּעָה בְהַרְהוֹרֶיהָ, כְּאִלּוּ כִבְדַת פֶּשַׁע הִיא. לְסוֹף הִתְעוֹדְדָה וַתַּעַן: תּוֹדָה רַבָּה, לֹא יָדַעְתִּי, כִּי עָלֵינוּ לְדַבֵּר בֵינֵינוּ בִלְשׁוֹן אָתָּה. מַה יְבַקֵּשׁ הָאָדוֹן?

– הָהּ, מָה רַבָּה גַאֲוָתֵךְ, אֲנִי לֹא אֶטְרְפֵךְ, עָלַיִךְ לְהָשִׁיב לִי כָרָאוּי, לָמָּה יֶחֱרֶה אַפֵּךְ? מַדּוּעַ?

– אַפִּי לֹא יֶחֱרֶה, לֹא אֶחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת רָעָה לְאִישׁ, אַךְ נַעֲרָה פְתַיָּה אָנִי.

– אַל נָא תָשִׂימִי עַצְמֵךְ לִפְתַיָּה.

– וּמֵאַיִן יוֹדֵעַ אֲדוֹנִי מִי וּמַה אָנִי?

– יַעַן כִּי נוֹדֶדֶת אַתְּ עִם הַנֵּר.

– מָה? אֵיפֹה? מָתַי נָדַדְתִּי עִם הַנֵּר? לוֹקַחַת אֲנִי תָמִיד פַּנָּס, בְּלֶכְתִּי אֶל הָאֻרָוָה.

הַשּׁוֹטֵר צָחַק וְאָמָר: פֹּה, פֹּה עִם הַמַּשְׁקִיפוֹת הַחוּמוֹת שֶׁלָּךְ, פֹּה אַתְּ נוֹדֶדֶת עִם הַנֵּר; עֵינַיִךְ הֲלֹא כִשְׁנֵי כַדּוּרֵי אֵשׁ הֵנָּה.

– שְׂטֵה מִמֶּנִּי, פֶּן תִּכָּוֶה, יָכֹל תּוּכַל עוֹד לְהִתְפּוֹצֵץ בַּאֲבַק הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר בְּאַשְׁפָּתֶךָ.

– אַשְׁפָּתִי רֵיקָה וְאֵין בָּהּ דָּבָר, – קָרָא שׁוֹטֵר הַצָּבָא נָבוֹךְ, אַךְ לְבַעֲבוּר הַגֵּד דָּבָר. – אוּלָם אָנֹכִי כְבָר נִכְוֵיתִי בְגַחַלְתֵּךְ.

– אֵינִי רוֹאָה דָבָר, הִנֵּה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, רַב לְךָ, תְּנָה לִי לָלֶכֶת.

– אֵינִי מַחֲזִיק בְּיָדֵךְ, נַשְׁכָנִית, יְכֹלָה אַתְּ לְמָרֵר אֶת חַיֵּי הָאִישׁ אֲשֶׁר יֶאֱהָבֵךְ.

– אַל נָא יֶאֱהָבֵנִי אִישׁ, – קָרְאָה אַמְרֵי וַתִּתְחַמֵּק בְּחָזְקָה מִיָּדוֹ, כְּאִלּוּ נִשְׁתַּחְרְרָה מֵאֲזִקִּים כְּבֵדִים. הִיא עָמְדָה מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ שָׁמָּה עוֹד רוֹאִים רַבִּים. בְּרֶגַע זֶה הִתְחִילוּ שׁוּב בְּמָחוֹל חָדָשׁ, וְאַמְרֵי הִתְנוֹעֲעָה הֵנָּה וָהֵנָּה עַל מְקוֹמָהּ עַל פִּי קֶצֶב הַמַּנְגִּינָה; הָרֶגֶשׁ, כִּי נָחֲלָה נִצָּחוֹן עַל מִי שֶׁהוּא, הִרְנִין אֶת לִבָּהּ. הִיא הָיְתָה נְכוֹנָה לְהִלָּחֵם בְּרֶגַע זֶה עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלֹא רַק עִם שׁוֹטֵר הַצָּבָא. אוּלָם הוּא קָרֵב מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שׁוּב אֵלֶיהָ וַיִּתְיַצֵּב מֵאֲחוֹרֶיהָ וַיִּלְחַשׁ בְּאָזְנֶיהָ דְבָרִים שׁוֹנִים. הִיא עָשְׂתָה עַצְמָהּ כְּלֹא שׁוֹמַעַת וְלֹא עָנְתָה דָבָר, וְרַק הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל מוּל הַמְרַקְּדִים, כְּאִלּוּ בֵרְכוּהָ. אוּלָם בֶּאֱמֹר לָהּ שׁוֹטֵר הַצָּבָא: “אִלּוּ הָיִיתִי רַשַּׁאי לָשֵׂאת אִשָּׁה הָיִיתִי לוֹקֵחַ אוֹתָךְ לִי”, אָמְרָה אַמְרֵי:

– אֶת מִי תִקַּח? אָנֹכִי לֹא אֶתֵּן לָקַחַת אוֹתִי.

– אִלּוּ הָיִיתִי רַשַּׁאי לִרְקֹד, הָיִיתִי רוֹקֵד מִיָּד עִמָּךְ מָחוֹל אֶחָד.

– אָנֹכִי אֵינִי יוֹדַעַת לִרְקֹד – עָנְתָה אַמְרֵי.

בָּרֶגַע הַהוּא נָדַמּוּ הַמְנַגְּנִים, וְאַמְרֵי דָּחֲפָה בְעֹז אֶת הָעוֹמְדִים לְפָנֶיהָ וַתִּלָּחֵץ בֵּינֵיהֶם לְבַעֲבוּר תְּבַקֵּשׁ לָהּ מָקוֹם נִסְתָּר מֵעֵין רוֹאִים, וְאֶל אָזְנֶיהָ הִגִּיעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים: רִיבָה זוֹ יוֹדַעַת לְרַקֵּד יוֹתֵר מִכָּל הַמְרַקְּדוֹת אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה.

 

רַק מָחוֹל אֶחָד    🔗

קְרַפֶּנְזַכֶּר הִגִּישׁ אֶל יְחֵפֵהפִיָּה מֵעַל בָּמַת הַמְנַגְּנִים כּוֹס יָיִן. הִיא גָמְאָה מְעַט וַתַּחֲזֵר לוֹ אֶת הַכּוֹס, וּבְקַחְתּוֹ אֶת הַכּוֹס מִיָּדָהּ קָרָא: כַּאֲשֶׁר תִּרְקְדִי אַתְּ, אַמְרֵי, אֲנַגֵּן עַל כָּל כְּלֵי הַזֶּמֶר שֶׁלִּי, עַד אֲשֶׁר יֵרְדוּ הַמַּלְאָכִים מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם וִינַגְּנוּ גַם הֵם אִתִּי.

– אָמְנָם כֵּן, אִם לֹא יֵרֵד מַלְאָךְ מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם וְיַזְמִינֵנִי, לֹא יִמָּצֵא לִי כָל מְרַקֵּד, – קָרְאָה אַמְרֵי חֶצְיָהּ בְּלַעַג, חֶצְיָהּ בִּדְאָבָה, וַתַּעֲמֵק לַחֲשֹׁב, לָמָּה יַעֲמֹד שׁוֹטֵר צָבָא אֶל הַמָּחוֹל. אוּלָם הִיא לֹא הִתְעַכְּבָה זְמָן רַב עַל הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת, וַתּוֹסֶף לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת: "הֵן גַּם הוּא בֶן אָדָם כְּכָל יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, אִם גַּם חָגוּר חֶרֶב הוּא עַל יְרֵכוֹ, וּבְטֶרֶם יִהְיֶה לְשׁוֹטֵר צָבָא הָיָה גַם הוּא עֶלֶם כְּכָל יֶתֶר הַבַּחוּרִים, וּמָה רַבּוּ יִסּוּרָיו כִּי אָסוּר לוֹ לְרַקֵּד עִם כָּל הַמְרַקְּדִים. אֲבָל מַה זֶה נוֹגֵעַ לִי? גַּם אָנֹכִי רַק מִסְתַּכֶּלֶת אֲנִי וְכָל שָׂכָר לֹא אֲקַבֵּל בְּעַד זֶה.

שָׁעָה קְצָרָה כִמְעַט שָׂרְרָה דְמָמָה בְבֵית הַמָּחוֹל, כִּי הָ“אִשָּׁה הָאַנְגְּלִית” – כָּכָה קָרְאוּ כָל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר וְכָל בְּנֵי הַסְּבִיבָה אֶת אָגִי, אֵשֶׁת רֹאשׁ מוֹעֵצַת הַבִּנְיָן סֶוֶּרִין – בָּאָה עִם בָּנֶיהָ אֶל הַמָּחוֹל. סוֹחֲרֵי הָעֵצִים הַנִּכְבָּדִים חָלְצוּ אֶת הַפְּקָקִים מִתּוֹךְ בַּקְבּוּקֵי יֵין הַשַּׁמְפַּנִּי בְקוֹל וַיַּגִישׁוּ כוֹס יַיִן לָאַנְגְּלִית. הִיא שָׁתְתָה לְחַיֵּי הַצֶּמֶד הַצָּעִיר וְהִשְׂכִּילָה לְזַכּוֹת אֶת כָּל אִישׁ וְכָל אִשָּׁה בְמִלָּה שֶׁל חִבָּה. צְחוֹק שֶׁל קוֹרַת רוּחַ הֵאִיר אֶת כָּל הַמְסֻבִּים. אָגִי הֵשִׁיבָה לְכָל הַבַּחוּרִים אֲשֶׁר שָׁתוּ לִכְבוֹדָהּ, מִכּוֹס הַקְּלוּעָה זֵרֵי פְרָחִים, בְּגָמְאָהּ טִפּוֹת אֲחָדוֹת לִכְבוֹדָם, וְהַזְּקֵנוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת בְּקִרְבַת יְחֵפֵהפִיָּה הִרְבּוּ לְסַפֵּר בִּשְׁבַח הָאִשָּׁה הָאַנְגְּלִית הַזֹּאת וַתָּקֹמְנָה לִכְבוֹדָהּ בְּטֶרֶם תִּגַּשׁ אֲלֵיהֶן לְדַבֵּר עִמָּהֶן. וּבְצֵאת אָגִי מִבֵּית הַמָּחוֹל גָּבְרוּ הָרִקּוּדִים וַתֵּרֶב הַשִּׂמְחָה מִבָּרִאשׁוֹנָה.

רֹאשׁ הָעֲבָדִים אֲשֶׁר לָאִכָּר רוֹדֶל נִגַּשׁ אֶל אַמְרֵי, וְכָל עַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ מִתִּקְוָה כִּי יַזְמִינָהּ אֶל הַמְּחוֹלוֹת, אוּלָם הוּא קָרָא:

– בְּיָדֵךְ, יְחֵפֵהפִיָּה, אַפְקִיד אֶת מִקְטַרְתִּי עַד אֲשֶׁר כִּלִּיתִי לִרְקֹד. וּנְעָרוֹת צְעִירוֹת רַבּוֹת מִבְּנוֹת הַכְּפָר קָרְבוּ אֵלֶיהָ. זוֹ מָסְרָה לְיָדָהּ מְעִיל, זוֹ מָסְרָה לְיָדָהּ רְבִיד, זוֹ מִטְפַּחַת צַוָּאר וְזוֹ מַפְתֵּחַ־הַבַּיִת. אֶת הַכֹּל נָתְנָה לַעֲטֹף עַל צַוָּארָהּ וְלִתְלוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ, וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ הָרִקּוּדִים, כֵּן הוֹסִיפוּ לְהַעֲמִיס וְלִטְעֹן עָלֶיהָ חֲפָצִים. הִיא הִצְטַחֲקָה לְנַפְשָׁהּ, אוּלָם אִישׁ לֹא הִזְמִינָהּ אַף אֶל מָחוֹל אֶחָד. עַתָּה נִגְּנוּ אֶת מְחוֹל הַוַּלְסָה, וְהַנִּגּוּן רַךְ כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לִשְׂחוֹת עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִשְׂחֶה אִישׁ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְאַחַר רָקְדוּ אֶת הַמָּחוֹל הַשֵּׁנִי בְסוּפָה וּבִסְעָרָה. הֶאָח, מַה יִקְפְּצוּ, מַה יְפַזְּזוּ וּמַה יִרְקְעוּ בְרַגְלֵיהֶם, וּמַה תִּבְרֹקְנָה עֵינֵיהֶם. וְהַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת בַּפִּנָּה, אֲשֶׁר שָׁם תַּעֲמֹד אַמְרֵי, מִתְאוֹנְנוֹת עַל הֶאָבָק וְעַל הַחֹם, אוּלָם אֶל בֵּיתָן לֹא תָשֹׁבְנָה גַם הֵן. הִנֵּה… עַצְמוֹת אַמְרֵי תְרַחֵפְנָה, מַבַּט עֵינֶיהָ יִדְבַּק אֶל בָּחוּר נָאֶה הַמִּתְהַלֵּךְ בְּגָאוֹן אָנֶּה וָאָנָּה בְּקֶרֶב הַשָּׁאוֹן וְהָרָעַשׁ. הִנֵּה הוּא זֶה הָרוֹכֵב, אֲשֶׁר פָּגַשׁ בָּהּ הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, וַאֲשֶׁר הִבְרִיחָה אוֹתוֹ מִפָּנֶיהָ בַעֲקִיצַת דְּבָרֶיהָ הֶחָרִיפִים. כָּל עֵינֵי הַקְּרוּאִים נְשׂוּאוֹת אֵלָיו. אֶת שְׂמֹאלוֹ יָשִׂים עַל גַבּוֹ, וּבִימִינוֹ יַחֲזִיק אֶת מִקְטַרְתּוֹ הַמְצֻפָּה כֶסֶף, שַׁרְשֶׁרֶת שְׁעוֹנוֹ, שַׁרְשֶׁרֶת כֶּסֶף, תִּרַקֵּד וְתָנוּעַ הֵנָּה וָהֵנָּה, וּמַה נָאָה חָזִיָּתוֹ הָעֲשׂוּיָה קְטִיפָה שְׁחוֹרָה וּמִכְנָסָיו הָעֲשׂוּיִם גַּם הֵם קְטִיפָה שְׁחוֹרָה וּמִקְטָרְנוֹ הָאָדֹם. וְאוּלָם יָפֶה מִכָּל אֵלֶּה הוּא רֹאשׁוֹ הֶעָגֹל, עִם שַׂעֲרוֹתָיו הַחוּמוֹת הַמְתֻלְתָּלוֹת, מִצְחוֹ הַזַּךְ כַּשֶּׁלֶג, אוּלָם פָּנָיו שְׁחַרְחוֹרִים, וַחֲתִימַת זָקָן תְּכַסֶּה אֶת לְחָיָיו וְאֶת סַנְטָרוֹ.

– זֶהוּ בֶן כְּרָךְ – אָמְרָה אַחַת הַזְּקֵנוֹת.

– וְעֵינָיו כִּתְכֵלֶת הַשָּׁמָיִם! – הִשְׁלִימָה אַחֶרֶת, – מַבִּיעוֹת הֵן עָרְמָה וּנְדִיבוּת כְּאֶחָת.

– מֵאַיִן בָּא הֵנָּה? אֵינֶנוּ יְלִיד מְחוֹזֵנוּ, – הִתְעָרְבָה הַשְּׁלִישִׁית, וּרְבִיעִית הוֹסִיפָה לֵאמֹר:

– גַּם זֶה בְוַדַּאי מְחַזֵּר אַחֲרֵי יַד אַמְרֵי.

חַלְחֲלָה תָקְפָה אֶת יְחֵפֵהפִיָּה. מַה־פֶּשֶׁר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? מַה כַּוָּנָתָם? אוּלָם מִיָּד בֵּאֲרוּ לָהּ אֶת כַּוָּנָתָם, כִּי הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה הוֹסִיפָה לֵאמֹר:

– צַר לִי עָלָיו, הַנְּסִיכָה שֶׁל שׁוּמָן מוֹלִיכָה אֶת כָּל הַגְּבָרִים אֶל עַמּוּד הַשּׁוֹטִים.

– אָכֵן גַּם שֵׁם הַנְּסִיכָה שֶׁל שׁוּמָן אַמְרֵי הוּא.

הָעֶלֶם עָבַר פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל פְּנֵי הָאוּלָם וְהֵעִיף אֶת פָּנָיו אֶל כָּל עֵבֶר, וְהִנֵּה פִתְאֹם עָצַר מִלֶּכֶת וַיַּעֲמֹד אֵצֵל יְחֵפֵהפִיָּה וַיִּרְמֹז לָהּ. חֹם עָבַר בְּכָל גּוּפָהּ, אוּלָם הִיא עָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ כִנְטוּעָה בְמַסְמֵרִים. “בְּוַדַּאי רָמַז לְמִי שֶׁהִיא הָעוֹמֶדֶת אַחֲרַי, חָשְׁבָה אַמְרֵי בְלִבָּהּ, לֹא לִי כִוֵּן”. הוּא נִדְחָק אֵלֶיהָ וְהִיא מְפַנָּה לוֹ דֶרֶךְ: “בְּוַדַּאי יְבַקֵּשׁ אַחֶרֶת.”

– לֹא, כִּי בָךְ חָפַצְתִּי, – קָרָא הָעֶלֶם וַיֹּאחַז בְּיָדָהּ. רְצוֹנֵךְ?

נֶעֶתְּקוּ מִלִּים מִפִּי אַמְרֵי וְלֹא תוּכַל לְדַבֵּר, וְלָמָּה לָהּ לְדַבֵּר? מַשְׁלִיכָה הִיא נֶחְפָּזָה אֶת כָּל הַטָּעוּן עָלֶיהָ: חֻלְצוֹת, מִטְפְּחוֹת צַוָּאר, רְדִידִים, מִקְטָרוֹת וּמַפְתֵּחוֹת. עוֹמֶדֶת הִיא נְכוֹנָה, וְהָעֶלֶם זוֹרֵק שֶׁקֶל לַמְנַגְּנִים, וְכִמְעַט רָאָה קְרַפֶּנְזַכֶּר אֶת אַמְרֵי עַל יַד הָעֶלֶם הַזָּר הַמְרַקֵּד, הִתְחִיל תּוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרָה עַד כִּי נָעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים. הַקּוֹל הַצּוֹהֵל הַזֶּה מִלֵּא אֶת לֵב אַמְרֵי גִיל לְאֵין קֵץ. הִיא הִסְתּוֹבְבָה וְלֹא יָדְעָה נַפְשָׁהּ, מִתְנַשֵּׂאת הִיא בָאֲוִיר מִמַּגַּע יַד הַזָּר וּכְמוֹ מֵאֵלֶיהָ תִדְאֶה. הָאוּלָם כְּאִלּוּ נִתְרוֹקֵן כֻּלּוֹ, כְּאִלּוּ אֵין אִישׁ בַּבַּיִת זוּלָתָם. אָכֵן, שְׁנֵיהֶם רָקְדוּ מְחוֹל פֶּלֶא, עַד כִּי שָׁבְתוּ הַמְרַקְּדִים וַיַּעַמְדוּ וַיַּבִּיטוּ אֲלֵיהֶם.

– רַק אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ לְבַדֵּנוּ, – קָרְאָה אַמְרֵי בִּשְׁעַת הַמָּחוֹל, וּמִיָּד חָשָׁה אֶת נְשִׁימַת פִּי הַמְרַקֵּד הַחַמָּה, הָעוֹנֶה לָהּ:

– הֶאָח, מִי יִתֵּן וְהָיִינוּ שְׁנֵינוּ לְבַדֵּנוּ כָל הַיָּמִים! וּמַדּוּעַ זֶה אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן.

– דּוֹמֶה עָלַי עַתָּה – קָרְאָה אַמְרֵי, כְּאִלּוּ שְׁתֵּי יוֹנִים אֲנַחְנוּ, הַפּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר. הֶאָח! עוֹד, הַלְאָה, אֶל מְרוֹמֵי שְׁחָקִים! הֶאָח! פָּרַץ גַּם מִפִּי הָעֶלֶם בְּקוֹל רָם כִּפְרֹץ נֵפֶץ־אֵשׁ לְמָעְלָה. – הֶאָח, צָהֲלָה גַם אַמְרֵי אִתּוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הִתְנַשְּׂאוּ רְוֵי עֹנֶג, וַיִּדְאוּ וַיִּתְעוֹפְפוּ שִׁכּוֹרֵי אֹשֶר. וְאַמְרֵי קָרְאָה: אֱמָר נָא לִי, הֲיֵשׁ גַּם מְנַגְּנִים בָּאוּלָם? הֲגַם נַגֵּן יְנַגְּנוּ בַּבָּיִת? וַאֲנִי אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת כָּל קוֹל.

– הֲלֹא נַגֵּן יְנַגְּנוּ, הַאִם לֹא תִשְׁמְעִי דָבָר?

– כֵּן, עַתָּה שׁוֹמַעַת אָנִי, – קָרְאָה אַמְרֵי, – וּפִתְאֹם עָמְדוּ מֵרַקֵּד. אֵין זֹאת כִּי הַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ בֶּן זוּגָהּ, כִּי מֵרֹב אֹשֶר כִּמְעַט אָבְדוּ חוּשֶׁיהָ וְלֹא תֵדַע נַפְשָׁהּ.

הָעֶלֶם הוֹלִיךְ אֶת אַמְרֵי אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיַּגֵּשׁ לָהּ יַיִן לִשְׁתּוֹת, וְאוּלָם אֶת יָדָהּ לֹא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ. הוּא אָחַז אֶת מַטְבֵּעַ הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל צַוָּארָהּ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה זֶה בָּחַר לוֹ מָקוֹם טוֹב”.

– וּמִיָּד טוֹבָה בָא אֵלָי, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אֶת הָעֲנָק הַזֶּה קִבַּלְתִּי בְמַתָּנָה בְעוֹדֶנִּי יַלְדָּה קְטַנָּה.

– מֵאֵת שְׁאֵר בְּשָׂרֵךְ הַקָּרוֹב?

– לֹא, הָאִכָּרָה אֲשֶׁר מִיָּדָהּ קִבַּלְתִּי אֶת הָעֲנָק הַזֶּה לֹא קְרוֹבָה הִיא לִי.

– הַמְּחוֹלוֹת, כַּנִּרְאֶה, יֵיטִיבוּ לִבֵּךְ?

– כֵּן, הֵיטֵב יֵיטִיבוּ אֶת לִבִּי מְאֹד! זְכֹר נָא, כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה עָלַי לִקְפֹּץ, וְאִישׁ אַיִן אֲשֶׁר יְנַגֵּן לִי, עַתָּה יִיטַב לִי כִפְלָיִם.

– עֲגֻלָּה אַתְּ כְּעֶגְלַת מַרְבֵּק, – קָרָא הָעֶלֶם הַזָּר בְּלָצוֹן, – אֵין זֹאת כִּי כַלְכָּלָה טוֹבָה נִתֶּנֶת לָךְ.

וְאַמְרֵי נֶחְפְּזָה וַתַּעַן: לֹא בְכַלְכָּלָה טוֹבָה תָלוּי הַדָּבָר, כִּי אִם בַּטַּעַם: אֵיךְ תֶּעֱרַב לַחֵךְ.

הָעֶלֶם הַזָּר הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, וּמִקֵּץ רֶגַע אָמַר שׁוּב חֶצְיוֹ כְשׁוֹאֵל: אַתְּ הִיא בַת הָאִכָּר אֲשֶׁר ב…?

– לֹא, מְשָׁרֶתֶת אֲנֹכִי, – קָרְאָה אַמְרֵי וַתַּבֵּט נִכְחוֹ⁹ אֶל תּוֹךְ עֵינָיו, אוּלָם הוּא חָפֵץ לְהוֹרִיד אוֹתָן אַרְצָה, עַפְעַפָּיו רָעֲדוּ, וְהוּא עָצַר אֶת עֵינָיו בְּחָזְקָה, וּמִלְחַמְתּוֹ וְנִצְחוֹנוֹ אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר נִצַּח אֶת עֵין עַצְמוֹ, הָיְתָה כְעֵין בְּבוּאָה אֶל הַנַּעֲשֶׂה בְקֶרֶב נַפְשׁוֹ פְנִימָה; כִּמְעַט שֶׁהֶחֱלִיט לַעֲזֹב אֶת הַנַּעֲרָה לְנַפְשָׁהּ, אוּלָם כְּמוֹ לְהַרְעִים אֶת עַצְמוֹ הִתְאַפֵּק וַיִּקְרָא:

– בֹּאִי וְנִרְקֹד עוֹד מָחוֹל אֶחָד.

הוּא אָחַז בְּיָדָהּ בְּחָזְקָה, וְשׁוּב תָּקְפָה אוֹתָם צָהֳלַת חֶדְוָה, אוּלָם הַפַּעַם שַׁאֲנַנָּה וּשְׁקֵטָה הָיָתָה. שְׁנֵיהֶם חָשׁוּ, כִּי הַהִתְרוֹמְמוּת אֶל גָּבְהֵי שְׁחָקִים כָּלְתָה כְבָר וְאֵינֶנָּה עוֹד, וּכְמוֹ מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה.

– הֵן מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ שְׁנֵינוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, אִם כִּי לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנֵינוּ עַד עוֹלָם וְאֵין יוֹדֵעַ שֵׁם חֲבֵרוֹ.

וְהָעֶלֶם הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּקְרָא: “אָמְנָם כֵּן.”

אַמְרֵי שָׂמָה אֶת קְוֻצָּתָהּ הַשְּׂמָאלִית בְּפִיהָ מִתּוֹךְ מְבוּכַָה וַתִּקְרָא כַעֲבֹר רֶגַע:

– אֵת אֲשֶׁר נָפַל לְאִישׁ בְּחֶלְקוֹ, אִי אֶפְשָׁר עוֹד לַחֲזֹר וְלָקַחַת מִמֶּנּוּ, הֱיֵה מִי שֶׁתִּהְיֶה, אַל נָא תִנָּחֵם כִּי נָתַתָּ לְעַלְמָה עֲנִיָּה מַתְּנַת עוֹלָם.

– אֵינִי מִתְחָרֵט, – קָרָא הָעֶלֶם – אֲבָל אַתְּ נִחַמְתְּ כִּי הֶעֱלַבְתִּנִי הַיּוֹם בַּבֹּקֶר.

– צָדְקוּ דְבָרֶיךָ! – קָרְאָה אַמְרֵי, וְהָעֶלֶם שָׁאָל:

– הֲתֹאבִי לָלֶכֶת לַעֲבֹר בַּחוּץ?

– נֵלֵךְ.

שְׁנֵיהֶם עָזְבוּ אֶת הָאוּלָם אֲחוּזֵי יָד. יְחֵפֵהפִיָּה שָׁמְעָה מֵאַחֲרֶיהָ קוֹל מְלַחֲשִׁים וַתַּשְׁפֵּל עֵינֶיהָ לָאָרֶץ.

בַּחוּץ בֵּין שְׂדוֹת הַדָּגָן, אֲשֶׁר שָׁם אַךְ עָלוּ עַתָּה הַשִּׁבֳּלִים הָרִאשׁוֹנוֹת בִּהְיוֹתָן עוֹד עֲטוּפוֹת בְּתוֹךְ הֶעָלִים הַמְכַסִּים אוֹתָן, הִבִּיטוּ שְׁנֵיהֶם מַחֲרִישִׁים זֶה אֶל זוֹ. שָׁעָה רַבָּה לֹא הוֹצִיאוּ אַף הֶגֶה מִפִּיהֶם, עַד שֶׁהִפְסִיק הָעֶלֶם אֶת הַדּוּמִיָּה וַיֹּאמֶר כְּשׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ:

– חָשְׁקָה נַפְשִׁי לָדַעַת, אֵיךְ יִהְיֶה כַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר נִרְאֶה אִישׁ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וַאֲנַחְנוּ טֶרֶם נַכִּיר אוֹתוֹ, וּמִיָּד, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיכָכָה, מִיָּד… מִיָּד… נִתֵּן אֵמוּן בּוֹ. מֵאַיִן נוּכַל לָדַעַת אֶת הָרָשׁוּם בַּפָּנִים הָאֵלֶּה?

– הִנֵּה גָאַלְנוּ נֶפֶשׁ אֻמְלָלָה – קָרְאָה אַמְרֵי – הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי אִם יַחְשְׁבוּ שְׁנַיִם בְּרֶגַע אֶחָד אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה עַצְמָהּ, אָז יִגְאֲלוּ נֶפֶשׁ אֻמְלָלָה, גַּם אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי בָרֶגַע הַזֶּה מַמָּשׁ אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה עַצְמָהּ שֶׁחָשַׁבְתָּ אַתָּה מִלָּה בְמִלָּה.

– הַאֻמְנָם? וְהֲיָדַעַתְּ מַדּוּעַ?

– יָדָעְתִּי.

– הֲיֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ לְהַגִּיד גַּם לִי?

– מַדּוּעַ זֶה לֹא. רְאֵה, אָנֹכִי הָיִיתִי רוֹעַת־אַוָּזִים…

בְּדַבֵּר אַמְרֵי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְכַּוֵּץ הָעֶלֶם שֵׁנִית, אוּלָם הוּא שָׂם לוֹ פָנִים כְּאִלּוּ נָפַל אֵיזֶה דָבָר לְתוֹךְ עֵינָיו וַיְשַׁפְשְׁפֵן, וִיחֵפֵהפִיָּה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר בִּבְלִי הֵעָלֵב:

– הִנֵּה, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים בָּדָד בַּשָּׂדֶה תַעֲלֶינָה מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת בְּלֵב אִישׁ, וְאָז רָאִיתִי בָרוּר: בְּדֹק וְתִמְצָא – כָּל עֵץ מַרְאֵהוּ, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בְּעַיִן פְּקוּחָה, כְּמַרְאֵה הַפְּרִי אֲשֶׁר יוֹצִיא. הִנֵּה עֵץ הַתַּפּוּחַ, הַאֵין מַרְאֵהוּ שָׁטוּחַ לְרָחְבּוֹ כְמַרְאֵה הַתַּפּוּחַ עַצְמוֹ? וְכָמוֹהוּ גַם הָאֲגָס וְגַם הַדֻּבְדְּבָן עַצְמוֹ. וְכֵן גַּם…

– מַה גַם?

– אַל נָא תִלְעַג לִי. כְּשֵׁם שֶׁמַּרְאֵה עֲצֵי הַפְּרִי דוֹמֶה לְפִרְיָם, כָּךְ הֵם בְּנֵי הָאָדָם, וְהַכָּרַת פְּנֵיהֶם תַּעֲנֶה בָּהֶם תֵּכֶף. אֶלָּא שֶׁפְּנֵי הָעֵצִים תָּמִיד יְדוּעִים וּגְלוּיִים לְעֵין כֹּל, וּבְנֵי הָאָדָם יָשִׂימוּ לָהֶם סֵתֶר פָּנִים לְבַל יַכִּירוּם. אוּלָם הִנֵּה אֲנִי מְפַטְפֶּטֶת דִּבְרֵי לַהַג וָהֶבֶל, הֲאֵין זֹאת?

– לֹא, לֹא לְחִנָּם רָעִית אֶת הָאַוָּזִים, – קָרָא הָעֶלֶם וְנַפְשׁוֹ מְלֵאָה רְגָשׁוֹת שׁוֹנִים. – מַה טוֹב לְדַבֵּר אִתָּךְ, מַה תֶּחֱשַׁק נַפְשִׁי לְנַשְּׁקֵךְ לוּלֵא יָרֵא אֲנִי פֶּן אֶחֱטָא.

רְעָדָה עָבְרָה בְכָל יְצוּרֵי יְחֵפֵהפִיָּה; הִיא שָׁחָה לָאָרֶץ לִקְטֹף פֶּרַח, אֲבָל חָזְרָה מִדַּעְתָּהּ. קָמָה דוּמִיָּה אֲרֻכָּה, וְהָעֶלֶם הוֹסִיף לְדַבֵּר.

– הֵן לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אִישׁ פְּנֵי רֵעֵהוּ, וְלָכֵן טוֹב יוֹתֵר כָּכָה.

אֲחוּזֵי יָד שָׁבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל אוּלָם הַמְּחוֹלוֹת. אָז רָקְדוּ עוֹד פַּעַם בְּלִי דַבֵּר דָּבָר, וּכִכְלוֹת הַמָּחוֹל, הוֹלִיךְ אוֹתָהּ הָעֶלֶם שֵׁנִית אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיִּקְרָא: עַתָּה אֹמַר שָׁלוֹם לָךְ! וְאוּלָם עָלַיִךְ לִשְׁתּוֹת עוֹד כּוֹס אֶחָת.

הוּא הִגִּישׁ לָהּ כּוֹס יַיִן, וְכַאֲשֶׁר הֵסִירָה אוֹתָהּ מִלְּפָנֶיהָ קָרָא:

– שְׁתִי לְמַעֲנִי, שְׁתִי עַד תֻּמָּהּ.

אַמְרֵי שָׁתְתָה אֶת הַכּוֹס עַד תֻּמָּהּ וְכַאֲשֶׁר הֶחֱזִיקָה אֶת הַכּוֹס הָרֵיקָה בְיָדָהּ וַתֵּפֶן כֹּה וָכֹה, וַתֵּרֶא כִי נֶעְלַם הָעָלֶם. הִיא יָרְדָה אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וַתֵּרֶא כִּי לֹא הִרְחִיק עוֹד לִרְכַּב עַל סוּסוֹ הַלָּבָן; אוּלָם אֶת פָּנָיו לֹא הֵסֵב עוֹד.

הֶעָבִים תָּעוּ כִצְעִיפֵי עֲנָנִים עַל פְּנֵי עֵמֶק הָאָחוּ, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה וִיחֵפֵהפִיָּה דִּבְּרָה אֶל נַפְשָׁהּ כִמְעַט בְּקוֹל:

– חָפַצְתִּי כִּי לְעוֹלָם לֹא יָבֹא יוֹם הַמָּחָר, כִּי תָמִיד יִהְיֶה רַק הַיּוֹם! וַתַּעֲמֹד שְׁקוּעָה בַחֲלוֹמוֹת.

וְאוּלָם הַלַּיְלָה מִהֵר לָבֹא. וְהַיָּרֵחַ עָמַד כְּבָר כְּחֶרְמֵשׁ דַּק עַל הֶהָרִים הַכֵּהִים, וְלֹא רָחוֹק מִמֶּנּוּ עָמַד כּוֹכַב־הָעֶרֶב לְעֵבֶר הַלְדֶּנְבְּרוּן. עֲגָלוֹת נָסְעוּ אִשָּׁה אַחֲרֵי רְעוּתָהּ. יְחֵפֵהפִיָּה נִלְוְתָה אֶל חֶבְרַת גְּבִירוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר אַךְ זֶה עַתָּה רָתְמוּ אֶת הַסּוּסִים בְּעֶגְלָתָם. וְהִנֵּה בָאָה רוֹזֶל וַתֹּאמֶר אֶל אָחִיהָ, כִּי הִבְטִיחָה לְבַחוּרֵי הַכְּפָר וְלִבְתוּלוֹתָיו לָשׁוּב עִמָּם יַחַד הַבַּיְתָה, וְהָאִכָּר לֹא נָסַע, כְּמוּבָן, לְבַדּוֹ עִם הַשִּׁפְחָה אֶל בֵּיתוֹ. הָעֲגָלָה שָׁבָה לְבֵיתָהּ.

אֵין סָפֵק, כִּי רָאֲתָה רוֹזֶל אֶת יְחֵפֵהפִיָּה, אוּלָם הִיא עָשְׂתָה אֶת עַצְמָהּ כְּלֹא רוֹאָה, וִיחֵפֵהפִיָּה הָלְכָה שׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר רָכַב בָּהּ הָרוֹכֵב הַזָּר. אָנָּה רָכַב? כַּמָּה כְפָרִים וּפַרְסָאוֹת לְמֵאוֹת נִמְצָאִים עוֹד פֹּה עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, מִי יוֹדֵעַ, מִי יֹאמַר לִי לְאָן פָּנָיו מוּעָדוֹת? הִיא מָצְאָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ נִפְגְּשׁוּ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וַיְבָרְכֶהָ; הִיא חָזְרָה בְקוֹל עַל דִּבְרֵי בִּרְכָתוֹ וַתַּעַן לְנַפְשָׁהּ. וְשֵׁנִית יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרֵי חֹרְשַׁת הָאֱגוֹזִים, אֲשֶׁר יָשְׁנָה שָׁמָּה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר וַתַּחֲלֹם אֶת חֲלוֹמוֹתֶיהָ. גִּבְּתוֹן יָשְׁבָה לָהּ עַל רֹאשׁ אָמִיר דַּק וְשֵׁשֶׁת הַקּוֹלוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָה כְאִלּוּ אָמְרוּ בָרוּר: מָה אַתְּ עוֹשָׂה שׁוּב פֹּה? מָה אַתְּ עוֹשָׂה שׁוּב פֹּה?

פָּרָשַׁת־חַיִּים שְׁלֵמָה הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לִיחֵפֵהפִיָּה. הַאֻמְנָם רַק יוֹם אֶחָד הָיָה כָל זֶה? הִיא שָׁבָה עוֹד פַּעַם אֶל אוּלָם הַמְחוֹלוֹת, אַךְ לֹא עָלְתָה עוֹד שָׁמָּה וַתֵּלֶךְ לְבַדָּהּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְהַלְדֶּנְבְּרוּן. כִּמְעַט עָבְרָה חֲצִי הַדֶּרֶךְ, שָׁבָה פִתְאֹם. נִכָּר, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לָהּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם שָׂבְעָה עֹנֶג וָנַחַת, וַתֹּאמֶר אֶל לִבָּהּ, כִּי עִם נַעֲרֵי הַכְּפָר וְנַעֲרוֹתָיו תֵּלֵךְ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה שׁוּב אֶל הָאַכְסַנְיָה אֲשֶׁר בְּאֶנְדְּרִינְגֶן, כְּבָר נֶאֶסְפוּ שָׁמָּה רַבִּים מֵאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ וְאֶל אָזְנֶיהָ הִגִּיעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים: הֲגַם אַתְּ, יְחֵפֵהפִיָּה, בָּאת הֵנָּה? זֹאת הָיְתָה בִרְכַּת הַשָּׁלוֹם הָאַחַת שֶׁבָּהּ קִדְּמוּ אֶת פָּנֶיהָ.

וְהִנֵּה הִתְחִילָה מְרוּצָה הֵנָּה וָהֵנָּה, כִּי אֲחָדִים מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר אָצוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה עוֹד הוֹסִיפוּ לִרְקֹד, וְכָעֵת בָּאוּ גַם בַּחוּרִים זָרִים וַיְבַקְּשׁוּ גַם הִתְחַנְּנוּ אֲלֵיהֶם, כִּי יִשָּׁאֲרוּ עוֹד פֹּּה לַמָּחוֹל הָאֶחָד הַזֶּה. וְאָמְנָם נֵאוֹתוּ רַבִּים לָזֶה, וִיחֵפֵהפִיָּה עָלְתָה עִמָּהֶם לְמַעְלָה, וְרַק הִסְתַּכֵּל הִסְתַּכְּלָה בַמְרַקְּדִים.

לְסוֹף נִשְׁמַע קוֹל: כָּל מִי שֶׁיְרַקֵּד גַּם עַתָּה אוֹתוֹ נַעֲזֹב פֹּה. וְאַחֲרֵי רֹב עָמָל, אַחֲרֵי מְרוּצַת הֵנָּה וָהֵנָּה נֶאֶסְפוּ כָל עֲדַת הַלְדֶּנְבְּרוּן יַחַד לִפְנֵי הַבָּיִת. אֲחָדִים מֵהַמְנַגְּנִים לִוּוּ אוֹתָם עַד הַכְּפָר, וַאֲחָדִים מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים אֲחוּזִים חֶבְלֵי שֵׁנָה הִסְתַּכְּלוּ בָעוֹבְרִים וּפֹה וָפֹה בָאוּ חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים פֹּה וַיּוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא נִסְפְּחוּ עוֹד אֶל הַמָּחוֹל, וַיִּגְּשׁוּ עַד הַחַלּוֹן וַיִּקְרְאוּ: “דֶּרֶךְ צָלֵחָה!”

הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל כֵּהֶה. הַהוֹלְכִים לָקְחוּ אִתָּם קִסְמֵי עֵץ אֹרֶן אֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לָהֶם לַאֲבוּקוֹת, וְהַבַּחוּרִים נוֹשְׂאֵי הַקִּסָמִים רָקְדוּ עִמָּהֶם מַעְלָה וָמַטָּה וַיִּצְהָלוּ. אוּלָם כִּמְעַט שָׁבוּ הַמְנַגְּנִים, כִּמְעַט הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת כִּבְרַת אֶרֶץ מֵאֶנְדְּרִינְגֶן וְקוֹלוֹת נִשְׁמְעוּ: הָאֲבוּקוֹת אַךְ מְסַנְוְרוֹת אֶת הָעֵינַיִם. וּבְיִחוּד לָעֲגוּ לָאֲבוּקוֹת הָאֵלֶּה שְׁנֵי חַיָּלִים אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם חֹפֶשׁ זְמַנִּי, וְנִמְצְאוּ גַם הֵם, לְבוּשִׁים בִּגְדֵי הַשְּׂרָד שֶׁלָּהֶם, בֵּין מַחֲנֵה הַהוֹלְכִים, וּבִהְיוֹתָם נִשְׁעָנִים עַל גְּבוּרַת חַרְבָּם הַמְצֻמֶּדֶת לָהֶם עַל יְרֵכָם, מְלָאָם לִבָּם לְהָתֵל בְּיֶתֶר הַהוֹלְכִים וְלַחֲמֹד לָהֶם לָצוֹן. אֶת הָאֲבוּקוֹת כִּבּוּ בְאַחַד הַבּוֹרוֹת. עַתָּה נוֹדַע, כִּי חֲסֵרִים עוֹד פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי וּפְלוֹנִית וְאַלְמוֹנִית. קָרְאוּ אוֹתָם בִּשְׁמוֹתָם וַיַּעֲנוּ מִמֶּרְחָק.

לְרוֹזֶל נִלְוָה בְנוֹ שֶׁל אִכָּר מִלּוֹטֶרְבָּךְ, אוּלָם כִּמְעַט עָזַב אוֹתָהּ וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ, נִלְוְתָה אֶל אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ וַתִּקְרָא בְקוֹל רָם: “אֵינִי רוֹצָה כְּלָל וּכְלָל!” בַּחוּרִים אֲחָדִים הִתְחִילוּ לָשִׁיר, עוֹד אֲחָדִים נִלְווּ אֲלֵיהֶם, אוּלָם לֹא הָיָה כָל חִבּוּר וְקֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם. הַקּוֹלוֹת תָּעוּ בְמֶרְחֲבֵי הָאֲוִיר אֶחָד אֶחָד לְבַדּוֹ, כִּי הַחַיָּלִים הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם חָפְצוּ לְהַשְׁמִיעַ שִׁירִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אִתָּם מִמַּחֲנֵה הַצָּבָא. וְרַק לִפְעָמִים נִשְׁמַע קוֹל צְחוֹק, כִּי אַחַד הַחַיָּלִים הָיָה נֶכְדּוֹ שֶׁל בְּרוֹזִי הַבַּדְחָן, בְּנָהּ שֶׁל מוֹנִיקָה טוֹחֶנֶת הַגֶּפֶס, שֶׁהִשְׁמִיעַ כָּל מִינֵי בְדִיחוֹת הַקּוֹלְעוֹת בְּיִחוּד אֶל מִשְׂרַת הַחַיָּט, כִּי בוֹ בָחַר לְמַטָּרָה לְחִצֵּי לַעֲגוֹ הַשְּׁנוּנִים. וְשׁוּב נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת זִמְרָה, וְהַפַּעַם הִתְאַחֲדוּ, כַּנִּרְאֶה, בֵּינֵיהֶם, וְקוֹלוֹת בְּרוּרִים וּצְלוּלִים נִשְׁמָעוּ.

יְחֵפֵהפִיָּה הָלְכָה תָמִיד מֵאֲחוֹרֵיהֶם, רְחוֹקָה כִבְרַת אֶרֶץ מֵאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ. הַהוֹלְכִים נָתְנוּ לָהּ לָלֶכֶת כְּחֶפְצָהּ, וְזֶה הָיָה הַחֶסֶד הָאֶחָד אֲשֶׁר יָכְלוּ לִגְמֹל לָהּ. הִיא נִמְצְאָה בְקִרְבַת אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ וּבְכָל זֹאת לְבַדָּהּ הִיא, לְבַדָּהּ עִם מַחְשְׁבוֹתֶיהָ. הִיא הִבִּיטָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מֵאֲחוֹרֶיהָ אֶל הַשָּׂדוֹת וְהַיְּעָרִים: מַה נִפְלָאִים הֵם עַתָּה בַלַּיְלָה וּמַה מוּזָרִים הֵם וְיַחַד עִם זֶה נֶאֱמָנִים כָּל כָּךְ. כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה בְעֵינֶיהָ נִפְלָא וּמָלֵא תַעֲלוּמַת סוֹד, כְּמוֹ שֶׁהִיא בְעַצְמָהּ הָיְתָה נִפְלָאָה בְעֵינֶיהָ, וּבְצַעֲדָהּ צַעַד אַחַר צַעַד, כְּנִמְשֶׁכֶת וְנִדְחֶפֶת, וְלֹא יָדְעָה כִי מִתְנוֹעַעַת הִיא, כָּכָה נָעוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ: טָסוֹת וְעוֹבְרוֹת הֵן מֵאֲלֵיהֶן, אֵין לִתְפֹּשׂ אוֹתָן, לִשְׁלֹט בָּהֵן וּלְהַטּוֹתָן אֶל חֶפְצָהּ, וְלֹא יָדְעָה מֶה הָיָה לָהּ. לְחָיֶיהָ לָהֲטוּ כָאֵשׁ וּכְאִלּוּ הָיָה כָל כּוֹכָב בַּמָּרוֹם לְשֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת בְּקַרְנֵי אֵשׁ קוֹדְחוֹת, וְלִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ הָיָה לְשַׁלְהָבֶת. וְעַתָּה, כְּאִלּוּ הָיְתָה הִיא הַמְנַצַּחַת עַל הַמְזַמְּרִים, שָׁרוּ אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ הַהוֹלְכִים לְפָנֶיהָ אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר מִלֶּיהָ עָבְרוּ בַבֹּקֶר עַל שְׂפָתֶיהָ:

הָיוּ בְאַלְגּוֹי שְׁנֵי אֲהוּבִים,

הֵם אָהֲבוּ אִישׁ אֶת רְעוּתוֹ מְאֹד.

יָצֹא יָצָא הַנַּעַר הַצָּעִיר בַּקְּרָב:

“וּמַָתַי, הָהּ, מָתַי אֶל בֵּיתְךָ תָשׁוּב?”

"נִסְתְּרָה דַרְכִּי וּלְךָ הַגִּיד לֹא אוּכָלָה,

בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה…"

עַתָּה נִשְׁמְעָה שִׁירַת הַלַּיְלָה, וְאַמְרֵי שָׁרָה גַם הִיא עִמָּהֶם מֵרָחוֹק.

סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ הַהוֹלְכִים אֶל הַכְּפָר, וּמַחֲנֶה אַחֲרֵי מַחֲנֶה נֶעֱלָמוּ. יְחֵפֵהפִיָּה שָׁהֲתָה עוֹד אֵצֶל בֵּית הוֹרֶיהָ עַל יַד עֵץ הָעֻזְרָדִים שְׁקוּעָה בְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ. הִיא חָפְצָה לְהִכָּנֵס וּלְהַגִּיד אֶת כָּל לִבָּהּ לְמָרַן, אוּלָם נִמְלְכָה וְלֹא נִכְנָסָה. לָמָּה תַפְרִיעַ אוֹתָהּ מִמְּנוּחָתָהּ, וּמַה בֶּצַע? הִיא הָלְכָה חֶרֶשׁ הָלְאָה, כָּל הָעוֹלָם הָיָה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה.

וְכַאֲשֶׁר בָּאָה הַבַּיְתָה נִדְמָה לָהּ כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ יוֹתֵר זָר וְנִפְלָא מֵאֲשֶׁר בַּחוּץ. הַכֹּל כָּל כָּךְ נִפְלָא, הַכֹּל כָּל כָּךְ מוּזָר. “לָמָּה זֶה תַחְזְרִי שׁוּב אֶל הַבַּיִת הַזֶּה?” מַה לָךְ פֹּה? הַשְּׁאֵלָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת נִשְׁמְעָה בְכָל צִלְצוּל קוֹל הַמַּגִּיעַ לְאָזְנָהּ: בְּנִבְחַת הַכֶּלֶב, בִּשְׁרִיקוֹת הַמַּעֲלוֹת בַּעֲלוֹתָהּ עֲלֵיהֶן, בִּגְעִיַּת הַפָּרוֹת אֲשֶׁר בָּרֶפֶת. כָּל הַקּוֹלוֹת הָעוֹלִים אֵלֶיהָ אֵינָן אֶלָּא שְׁאֵלוֹת אֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ וְיַחְזְרוּ וְיִשְׁאֲלוּ: “מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר בָּא אֶל הַבָּיִת? מִי הוּא אֵפוֹא?”

וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסָה לְחַדְרָהּ, יָשְׁבָה לָהּ חֶרֶשׁ וַתַּבֵּט אֶל הָאוֹר. וּפִתְאֹם קָמָה, לָקְחָה אֶת הָעֲשָׁשִׁית וַתָּאֵר בָּהּ אֶת הַמַּרְאָה וַתֵּרֶא בָהּ אֶת פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁאַל אֶת עַצְמָהּ כִּמְעַט בְּלִי הֶרֶף: “מִי הִיא זֹאת?…” “וְכָכָה רָאָה הוּא אוֹתִי, כָּכָה הוּא מַרְאֵה פָנָיִךְ?” הוֹסִיף לִבָּהּ לִשְׁאֹל. “אֵין זֹאת כִּי מָצָא אֵיזֶה דָבָר מִשֶּׁלָּךְ חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מַדּוּעַ הִבִּיט אֵלַיִךְ כָּל כָּךְ?”

רֶגֶשׁ שֶׁל קוֹרַת רוּחַ עָלָה אַט בְּלִבָּהּ, עָלֹה וְגָבֹר עַל יְדֵי הָרַעְיוֹן: “הֵן עַתָּה רָאוּ גַם אֶת פָּנַיִךְ כִּרְאוֹת פְּנֵי בֶן־אָדָם, עַד הַיּוֹם לֹא הָיִיתִי אֶלָּא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת, שֶׁלֹּא נִבְרְאָה אֶלָּא לְשַׁמֵּשׁ לַאֲחֵרִים. שָׁלוֹם, אַמְרֵי, אַךְ זֶה הָיָה יוֹם טוֹב!” אֲבָל גַּם לַיּוֹם הַזֶּה הִגִּיעַ הַקֵּץ.

חֲצוֹת לַיְלָה עָבַר וִיחֵפֵהפִיָּה קִפְּלָה בִמְתִינוּת אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ זוֹ אַחֲרֵי זוֹ. הֶאָח, הִנֵּה זֶה קוֹל הַמְנַגְּנִים עוֹד. שְׁמַע, אֵיךְ יֵיטִיבוּ לְנַגֵּן אֶת מְחוֹל הַוַּלְסָה הַמִּתְנוֹעֵעַ! הִיא פָתְחָה אֶת הַחַלֹּון, אֵין כָּל קוֹל נְגִינָה וְרַק בְּאָזְנֶיהָ יְצַלְצֵל עוֹד.

שָׁם לְמַטָּה בְבֵית מָרַן הַשְּׁחוֹרָה כְּבָר קָרָא הַתַּרְנְגֹל, הַצְפַרְדְּעִים מְקַרְקְרוֹת, נִשְׁמְעוּ קוֹל מִצְעֲדֵי גְבָרִים, עוֹבְרֵי דֶרֶךְ הֵמָּה; מְאַחֲרִים מִנֶּשֶׁף הַחֲתֻנָּה, וּמַה יְצַלְצְלוּ קוֹל מִצְעֲדֵיהֶם בְּדוּמִיַּת הַלָּיְלָה. הָאַוַָּזִים הַצְּעִירִים מְגַעְגְּעִים בַּבַּיִת בְּתוֹךְ לוּלֵיהֶם. אָכֵן, הָאַוָּזִים יְשֵׁנִים שָׁעוֹת שָׁעוֹת בְּסֵרוּגִין גַּם בַּיּוֹם גַּם בַּלָּיְלָה. הָעֵצִים עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים בְּאֶפֶס תּנוּעָה. מַה שׁוֹנֶה הָעֵץ בַּלַּיְלָה מֵאֲשֶׁר בַּיּוֹם! דּוֹמֶה הוּא לַעֲנָק עָטוּף בְּאַדַּרְתּוֹ. מַה יִתְרַחֵשׁ פְּנִימָה בְקֶרֶב הָעֵץ הָעוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, מַה הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּכָה לוֹ! רוּחַ לֹא תָנוּעַ וּבְכָל זֹאת נִרְאֶה כְאִלּוּ טִפָּה נָפְלָה מֵהָעֵץ, אֵלֶּה הֵם תּוֹלָעִים וְיִתּוּשִׁים הַנּוֹפְלִים מִן הָעֵצִים. הַשְּׂלָו יַשְׁמִיעַ קוֹל, אֵין זֶה כִּי אִם הַשְּׂלָו הַכָּלוּא אֵצֶל בַּעַל בֵּית “תַּרְנְגֹל הַבָּר”. לֹא יֵדַע כִּי לַיְלָה עַתָּה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וַדַּאי כּוֹכַב הָעֶרֶב, אֲשֶׁר עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה עָמַד רָחוֹק וְעָמֹק מִתַּחַת לַיָּרֵחַ, עַתָּה הוּא עוֹמֵד קָרוֹב וּמִמַּעַל לוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לִרְאוֹתוֹ כֵן יוֹסִיף לְהָפִיץ אוֹר וָזֹהַר. הֲיָחוּשׁ אֶת מֶבַּט הָאָדָם?

שְׁמַע, הִנֵּה יְזַמֵּר הַזָּמִיר, מַה יָפָה שִׁירָתוֹ, מָה עֲמֻקָּה, רְחוֹקָה, הַאֻמְנָם רַק צִפֹּר בּוֹדֶדֶת הִיא? וְעַתָּה? – חַלְחָלָה עָבְרָה בְכָל יְצוּרֵי אַמְרֵי – לְקוֹל צִלְצוּל שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי חֲצוֹת צָנְחָה לְבֵנָה אַחַת מֵעַל הַגַּג וְנָפְלָה לָאָרֶץ. רוֹעֶדֶת הִיא אַמְרֵי בְכָל עַצְמוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ יִרְאַת שֵׁדֵי בַלָּהוֹת תַּפִּיל חִתִּיתָהּ עָלֶיהָ, מַכְרִיחָה הִיא אֶת עַצְמָהּ לְהַקְשִׁיב עוֹד פַּעַם אֶל זִמְרַת הַזָּמִיר וְאַחֲרֵי כֵן הִיא מְמַהֶרֶת לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן. פַּרְפַּר־לַיְלָה, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה חִפּוּשִׁית גְּדוֹלָה בַעֲלַת כְּנָפַיִם רַבּוֹת, פָּרַץ אֶל פִּנַּת חֲדַר הַגָּג, מְעוֹפֵף מִסָּבִיב לַנֵּר, נִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה וְחוֹזֵר וְנִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה, וְכָל כָּךְ נוֹרָא וּמַפִּיל אֵימָה הוּא. אַמְרֵי לוֹכֶדֶת אוֹתוֹ וְזוֹרַקְתּוֹ אֶל תּוֹךְ אֲפֵלַת הַלָּיְלָה.

כַּאֲשֶׁר שָׂמָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת שְׁבִיסָהּ, חֻלְצָתָהּ וַחֲגוֹרָתָהּ בַאֲרוֹנָהּ אָחֲזָה בְלִי מֵשִׂים אֶת סֵפֶר הַכְּתִיבָה הַיָּשָׁן, אֲשֶׁר הָיָה צָפוּן אִתָּה מִימֵי הֱיוֹתָהּ תַּלְמִידַת בֵּית הַסֵּפֶר, וַתִּקְרָא בוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ פִּתְגָּמִים שׁוֹנִים. מַה בְּהִירוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַָאֵלֶּה! נִדְמָה לָהּ כְּאִלּוּ דָבְבוּ אֵלֶיהָ עֲלֵי הַסֵּפֶר, כִּי גַם לָהּ הָיָה אֵיזֶה עָבָר, כִּי הֵן כָּל זֹאת גָּז וַיֵּעָלֵם.

– עַתָּה חוּשִׁי אֶל הַמִּטָּה! – קָרְאָה אַמְרֵי אֶל נַפְשָׁהּ; וְאִם כִּי רוּחָהּ בְּקִרְבָּהּ סוֹעֶרֶת מִמְּאֹרְעוֹת הַיּוֹם הִתִּירָה אֶת כָּל קִשּׁוּרֵי שִׂמְלוֹתֶיהָ, גַּרְבֶּיהָ וּפֻזְמְקָאוֹתֶיהָ, בִּמְתִינוּת שְׁלֵוָה, וְאִם נִסְתַּבְּכָה עֲנִיבָה, לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנָּה עַד אֲשֶׁר הִתִּירָה אוֹתָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, בְּשִׁנֶּיהָ וּבְעֶזְרַת מְחָטִים וְסִכּוֹת. מִיָּמֶיהָ לֹא חָתְכָה לִשְׁנַיִם קֶשֶׁר סָבוּךְ, וְגַם עַתָּה בִהְיוֹתָהּ נִפְעֶמֶת עָלָה בְיָדָהּ לְהַתִּיר כָּל קֶשֶׁר אֲשֶׁר נִדְמָה כִי אֵין לְהַתִּירוֹ.

לְסוֹף כִּבְּתָה אֶת הָעֲשָׁשִׁית בִּמְתִינוּת וּבִמְנוּחָה וַתַּעַל עַל מִטָּתָהּ; אֲבָל מְנוּחָה לֹא מָצְאָה לְנַפְשָׁהּ וַתְּמַהֵר וַתִּקְפֹּץ מֵעַל מִטָּתָהּ וַתִּשְׁכַּב תַּחַת הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וַתַּבֵּט אֶל חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה וְאֶל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹצְצִים, וַתִּשְׁקַע בְמַחֲשָׁבוֹת.

בְּקֶרֶב נֶפֶשׁ הַשִּׁפְחָה הָעֲלוּבָה, הַשּׁוֹכֶנֶת בְּפִנַּת גַּג, קָמוּ וַיַּעֲלוּ כָל הַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ קֵץ וְאַחֲרִית, כָּל הַנַּעֲלֶה וְכָל הָאֹשֶר, אֲשֶׁר תָּכִיל נֶפֶשׁ הָאָדָם בְּתוֹכָהּ. וְהַנַּעֲלֶה וְהַנִּשְׂגָּב לֹא יִשְׁאֲלוּ בְנֶפֶשׁ מִי יִשְׁכֹּנוּ, וְכוֹכְבֵי הַנֵּצַח יַזְהִירוּ גַם עַל פְּנֵי אֹהֶל דָּל…

רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת, שֶׁסָּגְרָה אֶת הַחַלּוֹן בְּקוֹל, הֵעִירָה אֶת אַמְרֵי מִשְּׁנָתָהּ; הִיא לֹא יָדְעָה אֵיכָכָה עָלְתָה עַל מִטָּתָהּ, הִנֵּה כְבָר הֵאִיר הַיּוֹם.

 

כַּכָּתוּב בַּשִּׁירָה    🔗

אֵין אֵשׁ אֵין גַּחֶלֶת

כָּכָה אוֹכֶלֶת,

כְּאַהֲבָה נִסְתֶּרֶת,

בַּלֵּב בּוֹעֶרֶת.

כָּכָה שָׁרָה אַמְרֵי בַבֹּקֶר, בְּעָמְדָּהּ עַל הָאָח, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת עוֹד נָמוּ אֶת שְׁנָתָם.

הַנַּעַר שׁוֹמֵר־הַסּוּסִים, אֲשֶׁר הִגִּישׁ מִסְפֹּא לַסּוּסִים, נִכְנַס אֶל הַמִּטְבָּח וַיִּקַּח לוֹ גַחֶלֶת לְהַצִּית בָּהּ אֵשׁ בְּמִקְטַרְתּוֹ.

– מַה תַּעֲשִׂי פֹה בְשָׁעָה כָל כָּךְ מֻקְדֶּמֶת? – שָׁאַל אֶת יְֵפֵהפִיָּה.

– בּוֹלֶלֶת אֲנִי מַשְׁקֶה בִשְׁבִיל הַפָּרָה – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, כְּשֶׁהִיא בוֹלֶלֶת קֶמַח וְסֻבִּין, בְּלִי לְהַבִּיט לַאֲחוֹרֶיהָ.

– אֲנִי וְרֹאשׁ הָעֲבָדִים בִּקַּשְׁנוּךְ שְׁנֵינוּ אֶמֶשׁ בִּשְׁעַת הַמְּחוֹלוֹת וְלֹא מְצָאנוּךְ, – קָרָא שׁוֹמֵר הַסּוּסִים. אָמְנָם אַתְּ לֹא חָפַצְתְּ לָצֵאת בְּמָחוֹל; שָׂבַעַתְּ רָצוֹן כִּי בֶן הַמֶּלֶךְ הַזָּר הִתְקַלֵּס בָּךְ.

– לֹא בֶן־מֶלֶךְ הוּא וְגַם לֹא הִתְקַלֵּס בִּי. יְהִי כִדְבָרֶיךָ, טוֹב שֶׁיִּתְקַלֵּס בִּי אִישׁ כָּמוֹהוּ מִשֶּׁיְּכַבְּדוּנִי אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ וּכְרֹאשׁ הָעֲבָדִים.

– אֲבָל מַדּוּעַ לֹא אָמַר לָךְ מִי הוּא?

– יַעַן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה.

שׁוֹמֵר הַסּוּסִים הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי יְחֵפֵהפִיָּה מַהֲתַלָּה גַסָּה וַיְּמַלֵּא פִיו צְחוֹק. פְּנֵי יְחֵפֵהפִיָּה הִתְלַהֲטוּ בְאֹדֶם מִשְׁנֶה. אֹדֶם מֵחֲמַת הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח וּמֵאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ פְּנִימָה. הִיא חָרְקָה שֵׁן וַתֹּאמַר:

– שְׁמַע וְאַגִּיד לְךָ דָּבָר: עָלֶיךָ לְהַכִּיר אֶת עֶרְכֶּךָ, וַאֲנִי אֵינִי יְכֹלָה לִמְחוֹת בְּךָ שֶׁאֵינְךָ נוֹהֵג בְּךָ מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֲבָל יְכֹלָה אֲנִי לִמְחוֹת בְּךָ שֶׁאֵינְךָ נוֹהֵג בִּי מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ. זֹאת אַגִּיד לָךְ. וְעַתָּה צֵא כְרֶגַע מִן הַמִּטְבָּח, פֹּה אֵין לְךָ מָקוֹם, וְאִם אֵינְךָ יוֹצֵא תֵכֶף הִנְנִי וְאַרְאֲךָ אֶת הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה.

– הֲתֹאמְרִי לְהָעִיר אֶת הָאֲדוֹנִים?

– אֵין לִי כָל צֹרֶךְ בָּזֶה – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתִּקַּח אוּד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. – צֵא כְּרֶגַע, פֶּן אָשִׂים לְךָ אוֹת לְזִכָּרוֹן עַל פָּנֶיךְ.

שׁוֹמֵר הַסּוּסִים הִתְחַמֵּק מִתּוֹךְ הַמִּטְבָּח בִּצְחוֹק מְעֻשֶּׂה. וִיחֵפֵהפִיָּה קִפְּלָה אֶת שַׁרְוָלֶיה לְמַעְלָה וַתֵּלֶךְ כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת אֶל הָרֶפֶת, וְהַבְּלִיל, הַמַּעֲלֶה הֶבֶל חַם, בְּיָדָהּ.

הַפָּרָה הִרְגִּישָׁה, כַּנִּרְאֶה, כִּי יְחֵפֵהפִיָּה דוֹאֶגֶת לָהּ לְהַאֲכִילָהּ עוֹד בְּטֶרֶם בֹּקֶר וַתִּגְעֶה לִקְרָאתָהּ גְּעִיַּת תּוֹדָה, וּבְסָבְאָהּ מִתּוֹךְ הַבְּלִיל הֵרִימָה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּבֵּט אֶל יְחֵפֵהפִיָּה בְּעֵינַיִם מַבִּיעֹות תּוֹדָה.

– אָמְנָם כֵּן, עַתָּה יַקִּיפוּנִי בִשְׁאֵלוֹת וְיִמְצְאוּ עִנְיָן לִלְעֹג לִי, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה לְנַפְשָׁהּ – אֲבָל מַה בְּכָךְ?

וּבְגִשְׁתָּהּ עִם סֵפֶל הַמַּחְלֵבָה אֶל פָּרָה שֵׁנִית שָׁרָה:

"סֹבִּי, סֹבִּי, הָסֵבִּי אֶת פָּנַיִךְ,

פָּרָה אֲדֻמָּה, פָּרָה מְנֻמֶּרֶת,

מִי יַחְלִיבֵךְ, מִי יָרִיק דַדַּיִךְ,

אִם אֶנָּשֵׂא וְאֵצֵא לְעִיר אַחֶרֶת?"

– הֶבֶל וָרִיק! – קָרְאָה כְגוֹעֶרֶת בְּעַצְמָהּ. הִיא הוֹסִיפָה לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּהּ דּוּמָם, וּמְעַט מְעַט הֵקִיצוּ הַכֹּל בַּבַּיִת לְחַיִּים, וְכִמְעַט הִתְעוֹרְרָה רוֹזֶל, מִהֲרָה לָרוּץ אַחֲרֵי יְחֵפֵהפִיָּה וַתִּגְעַר בָּהּ, כִּי אָבְדָה לָהּ לְרוֹזֶל מִטְפַּחַת צַוָּאר יָפָה, וַתֹּאמֶר כִּי מָסְרָה אֶת הַמִּטְפַּחַת לִיחֵפֵהפִיָּה לְמִשְׁמֶרֶת, אוּלָם הִיא בִּשְׁגוֹתָהּ בַּגְּבָרִים הִשְׁלִיכָה הַכֹּל מֵעָלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר הִזְמִין אוֹתָהּ הַזָּר לְרַקֵּד, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא גָנַב הוּא, אֲשֶׁר גַּם הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו, גַּם הַבְּגָדִים אֲשֶׁר לָבַשׁ עַל בְּשָׂרוֹ גְנוּבִים הֵם אִתּוֹ וַאֲשֶׁר מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם יוּבָא הֵנָּה אָסוּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם, וְכִי חֶרְפָּה וּכְלִמָּה כִסְּתָה פָנֶיהָ בְשָׁמְעָהּ אֶת יְחֵפֵהפִיָּה צוֹהֶלֶת בְּצֵאתָהּ בִּמְחוֹלוֹת, וְכִי עָלֶיהָ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד לְנַפְשָׁהּ, הֲלֹא כֹה דִבְרֵי אֶנְצְיַן וָלֶנְטִין: “אִם תִּקְרָא תַרְנְגֹלֶת גַּבְרִית סִמָּן רַע הוּא לַבָּיִת”. זֹאת לָהּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְגַם הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר תִּקַּח אוֹתָהּ עִמָּהּ אֶל הַמְּחוֹלוֹת; לְחָיֶיהָ אָדְמוּ מִבּוּשָׁה בְשָׁמְעָהּ אוֹמְרִים לָהּ: הֲכָזֹאת מְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתְכֶן. אִלּוּ לֹא הָיָה לֵב יְבִמְתָּהּ טוֹב לָהּ, כִּי אָז הָיְתָה רוֹעַת־הָאַוָּזִים מְגֹרֶשֶׁת כְּרֶגַע מִן הַבָּיִת.

יְחֵפֵהפִיָּה שָׁמְעָה חֶרְפָּתָהּ וַתִּדֹּם. וַתַּעַשׂ אֵת אֲשֶׁר הָיְתָה רְגִילָה לַעֲשׂוֹת בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה: אֶת הַחֲרָפוֹת וְהַגִּדּוּפִים הָיְתָה מְבַטֶּלֶת בִּשְׁתִיקָה וְעַל הַלַּעַג הָיְתָה מַבְלִיגָה. וְאִם כִּי לֹא תָמִיד נִמְצָא לְיָדָהּ אוּד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, הָיְתָה מְזֻיֶּנֵת בְּמֶבָּטִים וּמִלִּים אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת מְקוֹם הָאוּד.

לְשׁוֹן יְחֵפֵהפִיָּה לֹא נִלְאֲתָה מִסַּפֵּר לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר רוֹזֶל עוֹשָׂה לָהּ, וּבְהִבָּצֵר מִמֶּנָּה לְהָטִיחַ כְּנֶגְדָּהּ דְּבָרִים קָשִׁים בְּבֵית רוֹדֶל, שִׁלְּחָה יְחֵפֵהפִיָּה רֶסֶן מִפִּיהָ בִהְיוֹתָהּ בְּבֵית אוֹמַנְתָּהּ וַתְּחָרֵף אֶת רוֹזֶל חֲרָפוֹת נִמְרָצוֹת. אוּלָם חִישׁ נִחֲמָה עַל דְּבָרֶיהָ וַתֹּאמַר:

– אֲהָהּ אֵלִי, לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשָׂה, הִיא הָפְכָה אֶת רוּחִי בְקִרְבִּי לְרָעָה וַתָּשֶׂם דִּבְרֵי גִדּוּפִים כָּאֵלֶּה בְּפִי.

אוּלָם מָרַן נָתְנָה צֶדֶק לַחֲרָפוֹת הָאֵלֶּה וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּהּ נִחֻמִּים לֵאמֹר: הִנֵּה אִם יִרְאֶה אִישׁ אֵיזֶה דָבָר מָאוּס הֲלֹא יָרֹק יִירַק, וְאִם לֹא – יִפֹּל לְמִשְׁכָּב, וּבִרְאוֹתֵנוּ דָבָר רַע אוֹ בְשָׁמְעֵנוּ נְאָצוֹת וְגִדּוּפִים הַמְעַנִּים אֶת נַפְשֵׁנוּ אָז יָרֹק תִּירַק גַּם הַנֶּפֶשׁ, פֶּן יְבֻלַּע לָהּ.

שְׂחוֹק פָּרַץ מִפִּי יְחֵפֵהפִיָּה בְשָׁמְעָהּ דִּבְרֵי נִחֻמֵּי מָרַן הַנִּפְלָאִים.

יוֹם אַחַר יוֹם עָבְרוּ כְּמִנְהָגָם, הַחֲתֻנָּה נִשְׁכָּחָה, גַּם הַמְּחוֹלוֹת נִשְׁכְּחוּ וְכָל אֲשֶׁר קָרָה אָז יָרַד לִתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה, אוּלָם בְּלֵב יְחֵפֵהפִיָּה נִשְׁאֲרָה מַזְכֶּרֶת נֵצַח, מַזְכֶּרֶת לֹא תִמָּחֶה.

אֶת כָּל לִבָּהּ שָׁפְכָה בְאָזְנֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. וּמָרַן מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ דִּבְרֵי נִחֻמִּים. וּבְהִתְאוֹנֵן יְחֵפֵהפִיָּה בְאָזְנֶיהָ וַתֹּאמַר, כִּי יְרֵאָה הִיא פֶן חָטְאָה בְשִׂמְחָתָהּ אֲשֶׁר שָׂמְחָה, עָנְתָה אוֹתָהּ מָרַן:

– נֶגֶד מִי חָטָאת?

יְחֵפֵהפִיָּה אָמְרַָה: יָרֵאתִי כִי יַסֵּר יִסְּרַנִי יָהּ עַל זֶה.

– הָהּ, יַלְדָּה תַמָּה, מַה תִּתְאוֹנְנִי הָבֶל? הֲלֹא כַאֲשֶׁר יֶאֱהַב הָאָב אֶת בָּנָיו, כֵּן יֶאֱהַב אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם. הֲיֵשׁ שִׂמְחָה גְדוֹלָה לְהוֹרִים מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת בְּנֵיהֶם שְׂמֵחִים? הֲלֹא יִשְׂמְחוּ גַם הָאָב גַּם הָאֵם הָרוֹאִים אֶת בְּנֵיהֶם יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת, וְגַם הָאֱלֹהִים שָׂמֵחַ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָךְ מְרַקֶּדֶת וְצוֹהֶלֶת, וְגַם הוֹרַיִךְ רָאוּךְ מְרַקֶּדֶת וַיִּשְׂמְחוּ גַם הֵמָּה. מַה לָךְ וּלְדִבְרֵי בְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר תֵּצַר עֵינָם בְּשִׂמְחַת יְתוֹמָה עֲלוּבָה וַעֲלִיצוּתָהּ, דַּבֵּר יְדַבְּרוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם עַד אֲשֶׁר יֶחְדָּלוּ. כַּאֲשֶׁר יָבֹא יוֹהַנֶּס בְּנִי, הֶאָח, הוּא יוֹדֵעַ לְרַקֵּד! אוּלָם לֹא אוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר דָּבָר. אַתְּ מָצָאת בִּי נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּתֵּן צֶדֶק לְמַעֲשַׂיִךְ, וּמַה לָךְ עוֹד?

אָמְנָם דִּבְרֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה הָיוּ לָהּ לְנִחֻמִּים וּלְמְשִׁיבֵי נֶפֶשׁ, אוּלָם הֵן גַם לָהּ לֹא גִלְּתָה אֶת כָּל לִבָּהּ. הֵן לֹא עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבַד חָרְדָה נַפְשָׁהּ וְלֹא עַל הַלְעִיזָם בָּהּ נִבְהֲלָה רוּחָהּ, כִּי אִם עַל כִּי לֹא נְכוֹנִים הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרָה אֶל אוֹמַנְתָּהּ, שֶׁהִיא שְׂמֵחָה בְחֶלְקָהּ, וְרַב לָהּ כִּי שָׁתְתָה מִכּוֹס הַתַּעֲנוּגִים פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיֶּיהָ. כִּי אָמְנָם עָרֹג תַּעֲרֹג נַפְשָׁהּ לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר כְּמַלְאָךְ הַגּוֹאֵל נִשְׁלַח לָהּ מִמָּרוֹם, וַאֲשֶׁר שִׁנָּה אֶת חַיֶּיהָ עַד אֲשֶׁר נֶהְפְּכָה לְאַחֶרֶת, וְעַתָּה לֹא תֵדַע עַל אֹדוֹתָיו דָּבָר.

אָכֵן, נֶהְפְּכָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתְּהִי לְאַחֶרֶת. הִיא לֹא הִתְרַשְּׁלָה בִמְלַאכְתָּהּ וַתְּמַלֵּא אֶת חוֹבָתָהּ בֶּאֱמוּנָה, וְאִישׁ לֹא יָכֹל לְהִתְאוֹנֵן עָלֶיהָ, אַךְ רוּחַ עֶצֶב עָמֹק קִנֵּן בְּקֶרֶב נַפְשָׁהּ. עַתָּה נוֹסַף לָהּ עוֹד טַעַם אַחֵר אֲשֶׁר הִדְאִיב אֶת נַפְשָׁהּ, טַעַם אֲשֶׁר יָכֹל תּוּכַל לְגַלּוֹתוֹ לִפְנֵי כָל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר וְלֹא תֵבוֹשׁ, וְהוּא, כִּי מֵאָז בּוֹא דָמִי לַאֲמֵרִיקָה לֹא נִתְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אַף מִכְתָּב אֶחָד. וּפַעַם לֹא יָכְלָה עוֹד לְהַבְלִיג עַל תּוּגָתָהּ וַתִּתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לֵאמֹר:

– לֹא לְחִנָּם יֹאמַר הַמָּשָׁל: אִם יָשִׂימוּ אֵשׁ מִתַּחַת לְסִיר רֵיק שָׂרֹף תִּשָּׂרֵף נֶפֶשׁ עֲלוּבָה. אֵשׁ תִּבְעַר בְּסֵתֶר לְבָבִי וְנַפְשִׁי הָעֲלוּבָה שָׂרֹף תִּשָּׂרֵף.

– מַה לָךְ, אַמְרֵי?

– דָּמִי אֵינֶנּוּ כוֹתֵב לִי מְאוּמָה! הַצִּפִּיָּה הַזֹּאת מַה קָשָׁה הִיא, אֵין לָךְ מִדָּה יוֹתֵר קָשָׁה לְאַבֵּד בָּהּ אֶת הַזְּמָן מִן הַצִּפִּיָּה. אַף שָׁעָה אַחַת, אַף רֶגַע אֶחָד לֹא תִמְצָא קוֹרַת רוּחַ, לֹא תָחוּשׁ קַרְקַע מִתַּחַת רַגְלֶיךָ, כִּי תָמִיד מְרַחֶפֶת רַגְלְךָ הָאַחַת בָּאֲוִיר.

– הָהּ, יַלְדָּה! אַל נָא תְדַבְּרִי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – הִתְיַפְּחָה מָרַן. מַה תְּדַבְּרִי סָרָה עַל הַצִּפִּיָּה? הִנֵּה מְחַכָּה אֲנִי בְאֹרֶךְ רוּחַ וְאוֹסִיף לְחַכּוֹת עַד רִגְעִי הָאַחֲרוֹן וְלֹא אֹמַר נוֹאָשׁ.

בְּהִשְׁתַּתֵּף יְחֵפֵהפִיָּה בְצַעֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים גָּבְרוּ יִסּוּרֶיהָ וְעִנּוּיֶיהָ בְקִרְבָּהּ וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי שִׂיחָהּ בִּדְמָעוֹת לֵאמֹר: מַר לִי מְאֹד. תָּמִיד תַּעֲלֶה מַחֲשֶׁבֶת הַמָּוֶת עַל לִבִּי. כַּמָּה דְלָיֵי מַיִם עָלַי לִשְׁאֹב עוֹד, כַּמָּה יְמֵי שַׁבָּתוֹת אָחֹג עוֹד? אָמְנָם אֵין לְהִצְטָעֵר הַרְבֵּה עַל זֶה, הֵן יְמֵי חַיֵּי אֱנוֹשׁ קַלּוּ מִנִּי רָץ, וְאִם גַּם תִּתְקוֹטֵט רוֹזֶל בִּי, אֹמַר אֶל לִבִּי: רִיבִי כְאַוַּת נַפְשֵׁךְ, עוֹד מְעַט וּשְׁתֵּינוּ נָמוּת, וְאָז יָקִיץ הַקֵּץ; אַחֲרֵי כֵן תִּפֹּל עָלַי אֵימָה וָפַחַד וְחֶרְדַּת הַמָּוֶת תְּבַעֲתֵנִי. וּבַעֲלוֹתִי עַל מִשְׁכָּבִי, אֶחְשְׁבָה עִם לִבִּי: מַה יִהְיֶה בְמוֹתִי? אָזְנַי לֹא תִשְׁמַעְנָה עוֹד דָּבָר, עֵינַי לֹא תֶחֱזֶינָה מְאוּמָה, גַּם הַלֵּב חָדֹל יֶחְדַּל מִדְּפֹק, כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי יֵהָפֵךְ לְאַיִן וָאָפֶס. הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח וְאָנֹכִי לֹא אֵדָע; בַּשָּׂדוֹת יִקְצְרוּ, יְאַלְּמוּ אֲלֻמִּים וְהַכֹּל יֵעָשֶׂה בִלְעָדָי. הָהּ, לָמָּה נִבְרָא הַמָּוֶת!… מַה תְּבַקְּשִׁי לַעֲשׂוֹת? הֵן גַּם עַל אֲחֵרִים לָמוּת, וְהֵם גְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֵּךְ. שְׂאִי אֵפוֹא הַכֹּל בְדוּמִיָּה כִי נָטַל עָלָיִךְ. שִׁמְעִי נָא, הִנֵּה הַשּׁוֹטֵר מְצַלְצֵל, הִפְסִיקָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת דִּבְרֵי עַצְמָהּ וַתִּתְיַפֵּחַ. וְהִיא אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת וּבְעוֹד רֶגַע חָרְדָה וַתִּבָּהֵל מִפָּנָיו, בִּקְּשָׁה עַתָּה לָדַעַת, מַה יַכְרִיז הַשּׁוֹטֵר.

יְצַלְצֵל כְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ, הוּא לֹא יָבִיא לָךְ דָּבָר – קָרְאָה הַזְּקֵנָה. הָהּ, מַה מוֹתַר אָדָם! כַּמָּה יִיגַע כָּל אָדָם לָשׁוּב וּלְפַצֵּחַ אֶת הָאֱגוֹז הַקָּשֶׁה וְלָשׁוּב וּלְהַנִּיחוֹ סוֹף בְּלִי אֲשֶׁר יְפַצְּחֶנּוּ! הִנְנִי וְאַגִּיד לָךְ, אַמְרֵי, אֵת אֲשֶׁר אִתָּךְ: אוֹהֶבֶת אַתְּ כָּעֵת אַהֲבָה עַזָּה כַמָּוֶת. שִׂישִׂי, אַךְ מְעַט הוּא מִסְפַּר בְּנֵי הָאָדָם הַזּוֹכִים לְאֹשֶר כָּזֶה, אֲשֶׁר יִטַּע אֱלֹהִים בְּלִבָּם אֶת הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה; אוּלָם בְּזֹאת אֶהְיֶה לָךְ לְמוֹפֵת, אַל תִּתְּנִי לַתִּקְוָה כִי תִּתְגַּבֵּר עָלָיִךְ. הֲתֵדְעִי מִי קָרוּא בְחַיָּיו מֵת? הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יֹאמַר כָּל יוֹם וָיוֹם, בְּיִחוּד עִם בּוֹא הָאָבִיב: הִנֵּה עַתָּה, רַק עַתָּה יַתְחִילוּ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, הִנֵּה רַק עַתָּה יָבֹא דָבָר אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד לְעוֹלָמִים. יָדַעְתִּי, אַמְרֵי, כִּי עוֹד הֵיטִיב יֵיטִיב לָךְ אֱלֹהִים בְּאַחֲרִיתֵךְ, כִּי רַק אֶת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשִׂי. מַה רַב טוּבֵךְ אֲשֶׁר גָּמַלְתְּ עִם אָחִיךְ וַאֲשֶׁר תִּגְמְלִי עִמִּי, עִם רוֹדֶל הַזָּקֵן, עִם כָּל הָאֲנָשִׁים! אוּלָם טוֹב כִּי לֹא תֵדְעִי אֵת אֲשֶׁר אַתְּ עוֹשָׂה. כָּל הָעוֹשֶׂה חֶסֶד וּמִתְפַּלֵל וְחוֹשֵׁב תָּמִיד עַל זֶה וּמִתְגָּאֶה בְמַעֲשָׂיו אֵלֶּה, מֵעֵבֶר לַשָּׁמַיִם יַגִּיעַ הוּא וּתְפִלָּתוֹ וְשָׁם עָלָיו לִרְעוֹת אֶת הָאַוָּזִים.

– אֶת זֶה עָשִׂיתִי כְבָר פֹּה בָעוֹלָם הַזֶּה, נְקִיָּה אֲנִי אֵפוֹא מִלִּרְעוֹת – אָמְרָה יְחֵפֵהפִיָּה בִצְחוֹק, וְהַזְּקֵנָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר.

– קוֹל מִמָּרוֹם יַגִּיד לִי, כִּי הָעֶלֶם אֲשֶׁר רָקַד עִמָּךְ, הוּא יוֹהַנֶּס בְּנִי, הוּא וְלֹא אַחֵר. וְזֹאת אַגִּיד לָךְ, אִם לֹא לָקַח לוֹ עוֹד אִשָּׁה, אוֹתָךְ יִשָּׂא לוֹ לְאִשָּׁה. בְּכָל עֵת אָהַב יוֹהַנֶּס לִלְבֹּש בִּגְדֵי קְטִיפָה, וַאֲנִי סְבוּרָה, כִּי סוֹבֵב הוֹלֵךְ הוּא עַל יַד הַגְּבוּל עַד אֲשֶׁר יָמוּת מַלְכֵּנוּ, וְאָז יִכָּנֵס לְאַרְצֵנוּ; אוּלָם עָוֶל הוּא בְיָדוֹ כִּי לֹא יִשְׁלַח לְהַגִּיד לִי מִזֶּה דָבָר, וְנַפְשִׁי מַה תַּעֲרֹג אֵלָיו.

יְחֵפֵהפִיָּה רָעֲדָה לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ, לִרְאוֹת מָה עַזָּה תִקְוַת מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וְכַמָּה תִנְצְרֶנָּה בְלִבָּהּ.

מֵאָז הִזְכִּירָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת הָעֶלֶם אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, וְרַק בְּדַבֵּר מָרַן הַשְּׁחוֹרָה עַל דְּבַר שִׁיבַת יוֹהַנֶּס בְּנָהּ זָכְרָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת שֵׁם דָּמִי, וְאָז לֹא יָכְלָה עוֹד לַעֲצֹר בְּרוּחָהּ וַתִּזְכֹּר גַּם אֶת הָעֶלֶם הַזָּר. “הֵן לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הוּא, הֵן אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב וְלִכְתֹּב; אֲבָל הֲלֹא גַם שָׁאֹל לֹא שָׁאַל אוֹתָךְ מֵאַיִן אַתְּ וּמַה מוֹצָאֵךְ. כַּמָּה אַלְפֵי עָרִים, כְּפָרִים וַחֲצֵרוֹת בָּעוֹלָם… אֶפְשָׁר שֶׁבַּקֵּשׁ יְבַקֵּשׁ אוֹתָךְ וְלֹא יוּכַל לְמָצְאֵךְ. אַךְ לֹא, הֲלֹא יָכֹל הוּא לִשְׁאֹל בְּאֶנְדְּרִינְגֶן, יָכֹל הוּא לִשְׁאֹל אֶת דּוֹמִינִיק וְאֶת אֲמַיְלָה וְהֵם יַגִּידוּ לוֹ דְבָרִים נְכוֹנִים. אוּלָם אֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא, וְלֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר”.

וְשׁוּב בָּא הָאָבִיב, וְאַמְרֵי עָמְדַָה אֵצֶל פְּרָחֶיהָ עַל יַד הַחַלּוֹן, וּדְבוֹרָה בָאָה וַתָּמָץ אֶת לְשַׁד הַגָּבִיעַ הַפָּתוּחַ. – כֵּן גַּם הָעַלְמָה – חָשְׁבָה יְחֵפֵהפִיָּה, כִּנְטִיעָה אֲשֶׁר שֹׁרַשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָהּ לֹא תוּכַל לָנוּעַ וּלְבַקֵּשׁ, וְלָכֵן עָלֶיהָ לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר תָּבֹא הַדְּבוֹרָה וְתָעוּף אֵלֶיהָ.

"מִי יִתֵּן וְצִפֹּר הָיִיתִי

צִפֹּר וְלָהּ שְׁתֵּי כְנָפָיִם,

וְאֵלֶיךָ לָעוּף אֲמַהֵרָה;

וְאוּלָם כִּי יִבָּצֵר הַדָּבָר,

אַךְ פֹּה אֶשָּׁאֵרָה.

אִם כִּי מִמְּךָ אֶרְחָקָה,

בַּחֲלוֹם לַיִל חֲזִיתִיךָ

אִתְּךָ אֲדַבֵּרָה;

אוּלָם אָקִיצָה,

וּלְבַדִּי, לְבַדִּי אֶשָּׁאֵרָה…"

כָּכָה תָשִׁיר יְחֵפֵהפִיָּה.

נִפְלָא הַדָּבָר, כַּמָּה הָיוּ כָל הַשִּׁירִים עוֹנִים לְנֶפֶשׁ יְחֵפֵהפִיָּה, כַּמָּה אַלְפֵי אֲנָשִׁים כְּבָר שָׁרוּ אוֹתָם וְכַמָּה אֲלָפִים עוֹד יָשׁוּבוּ וְיָשִׁירוּ אוֹתָם!

אַתֶּם, אַתֶּם הָעוֹרְגִים וְהַמְאַמְּצִים אֶת מַחְמַד נַפְשְׁכֶם אֶל לִבְּכֶם, הִנֵּה אֶת אַהֲבַת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ בְשֶׁכְּבָר הַיָּמִים וַאֲשֶׁר יִהְיוּ עוֹד תַּחַת הַשָּׁמַיִם אַתֶּם מְאַמְּצִים.

 

הוּא בָא    🔗

בְּאֶחָד מִימֵי הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ עָמְדָה יְחֵפֵהפִיָּה כְמִנְהָגָהּ נִשְׁעֶנֶת עַל יַד מְזוּזַת הַדֶּלֶת וַתַּבֵּט נִכְחָהּ כְּחוֹלֶמֶת. פִּתְאֹם רָאֲתָה אֶת נֶכֶד הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס מְקַפֵּץ אֶל הַכְּפָר וּמְדַלֵּג אֵלֶיהָ וּמֵרָחוֹק עוֹד רָמַז וַיִּקְרָא:

– הוּא בָא! יְחֵפֵהפִיָּה, הוּא בָא!

בִּרְכֵּי יְחֵפֵהפִיָּה רָעֲדוּ וַתִּקְרָא בְקוֹל חָרֵד: אַיֵּהוּ? אַיֵּהוּ?

– אֵצֶל אָבִי זְקֵנִי בַּיָּעַר.

– אַיֵּה? מִי? מִי שָׁלַח אוֹתָךְ?

– דָּמִי שֶׁלָּךְ. הוּא שָׁם בְּמוֹרַד הַיָּעַר.

יְחֵפֵהפִיָּה צָנְחָה עַל סַפְסַל אֶבֶן אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת, אוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד יָשְׁבָה, אַחֲרֵי כֵן הִתְגַּבְּרָה עַל נַפְשָׁהּ, הִתְעוֹדְדָה וַתִּזְדַּקֵּף וַתִּקְרָא: דָּמִי שֶׁלִּי? אָחִי שֶׁלִּי?

– כֵּן, דָּמִי אֲחִי יְחֵפֵהפִיָּה – קָרָא הַנַּעַר בְּאֵמוּן רוּחַ, וְגַם הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ לִי, כִּי אַתְּ תִּתְּנִי לִי אֲגוֹרָה אִם אֵלֵךְ וַאֲבַשֵּׂר לָךְ אֶת בּוֹאוֹ; תְּנִי לִי אֵפוֹא עַתָּה אֲגוֹרָה.

– דָּמִי שֶׁלִּי יִתֵּן לְךָ בְעַד זֶה שָׁלֹש אֲגוֹרוֹת.

– לֹא, – קָרָא הַנָּעַר, – הוּא הִתְאוֹנֵן מָרָה בְאָזְנֵי אָבִי זְקֵנִי כִּי אֵין לוֹ אַף אֲגוֹרָה אַחַת בְּכִיסוֹ.

– גַּם בְּכִיסִי אֵין עַתָּה כָל דָּבָר – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אוּלָם שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם לְךָ בְקָרוֹב.

הִיא מִהֲרָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ, בִּקְּשָׁה אֶת הַשִּׁפְחָה הָעוֹזֶרֶת עַל יָדָהּ, כִּי תַחֲלִיב תַּחְתָּהּ בָּעֶרֶב הַזֶּה אֶת הַפָּרוֹת, אִם לֹא תָשׁוּב עַד הָעָרֶב, כִּי עָלֶיהָ לְמַהֵר וְלָלֶכֶת אֶל אֵיזֶה מָקוֹם. בְּלֵב נִפְעָם וְנִרְגָּז עָבְרָה יְחֵפֵהפִיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וַתֵּרֶד בַּבִּקְעָה. רֶגַע גָּבְרָה חֲמָתָהּ עַל דָּמִי הַשָּׁב וְרֶגַע נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ וְחֶמְלָתָהּ עָלָיו, וְרֶגַע הוֹכִיחָה אֶת נַפְשָׁהּ עַל כִּי תְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אָחִיהָ יְחִידָהּ בְּפָנִים זוֹעֲפִים, עַד אֲשֶׁר בָּאָה אֶל הַיָּעַר.

כָּל הַהוֹלֵךְ בְּרֶגֶל בַּמִּשְׁעוֹל הַיָּשָׁר וּמִשָּׁם יֵט הַצִּדָּה עָבֹר יַעֲבֹר עַל פְּנֵי מַתֵּהִיס הַפֶּחָמִי. רֵיחַ הַמִּפְחָם הוֹבִיל יָשָׁר אֵלָיו. “מַה תִּיטַבְנָה הַצִּפֳּרִים לְזַמֵּר עַל הָעֵצִים, וּבֶן־אָדָם עָלוּב וְנִדְכֶּה נוֹעַ יָנוּעַ תַּחְתֵּיהֶם. מַה יִתְחַמֵּץ לֵב דָּמִי בִרְאוֹתוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה שׁוּב. אֵין זֹאת כִּי עָמָל וּתְלָאָה רַבָּה רָאָה בְאֶרֶץ נְדוּדָיו, וְלֹא מָצָא לוֹ דֶרֶךְ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ וּלְהַשְׁלִיךְ אֶת כָּל יְהָבוֹ עָלַיִךְ וְלָמֹץ אֶת לְשַׁד חַיָּתֵךְ. דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הוּא כִּי יִתְמְכוּ הָאַחִים הַגְּבָרִים בַּאֲחוֹתַָם, וַאֲנִי… אוּלָם אָנֹכִי אַרְאֶה לְךָ עַתָּה, דָּמִי, אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲמֹד שָׁמָּה, וְעַתָּה שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי וְלֹא תְסָרֵב”.

שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה, הָלְכָה יְחֵפֵהפִיָּה עַד אֲשֶׁר בָּאָה אֶל הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס. אֲבָל הִיא מָצְאָה שָׁמָּה רַק אֶת הַפֶּחָמִי לְבַדּוֹ הַיּוֹשֵׁב אֵצֶל סֻכָּתוֹ עַל יַד הַמִּפְחָם וּמַחֲזִיק אֶת מִקְטַרְתּוֹ בִשְׁתֵּי יָדָיו וּמְעַשֵּׁן, כִּי כֵן יַעֲשֶׂה הַפֶּחָמִי כְמַעֲשֵׂה הַמִּפְחָם, כִּי יְעַשֵּׁן תָּמִיד.

הַאִם הִתְקַלֵּס בִּי מִי שֶׁהוּא? – שָׁאֲלָה יְחֵפֵהפִיָּה לְנַפְשָׁהּ. נְבָלָה הִיא! וְכִי עָשִׂיתִי אֵיזוֹ רָעָה שֶׁהִיא לִבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר יִתְקַלְּסוּ בִי! אוּלָם מָצֹא אֶמְצָא אֶת הַלּוֹעֵג לִי; וְהוּא יִנָּחֵם עַל הִתְקַלְּסוֹ בִי.

יְחֵפֵהפִיָּה עָמְדָה בְאֶגְרוֹף נָטוּי וּבְפָנִים אֲדֻמִּים מִקֶּצֶף לִפְנֵי הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס שֶׁהֵרִים אֶת פָּנָיו אֵלֶיהָ כִמְעַט וְאַף הֶגֶה לֹא הוֹצִיא מִפִּיו; כָּל עוֹד שֶׁהֵאִירָה הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה עוֹצֵר בְּמִלִּים תָּמִיד, וְרַק בַּלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ לֹא יָכֹל לְהַבִּיט אֶל עֵינָיו, הָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר.

יְחֵפֵהפִיָּה הִבִּיטָה רֶגַע בִּפְנֵי הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס הַשְּׁחוֹרִים וַתִּשְׁאַל בְּקֶצֶף: “אַיֵּה דָמִי אָחִי?”

הַזָּקֵן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת שְׁלִילָה. אָז תִּשְׁאַל יְחֵפֵהפִיָּה שֵׁנִית וַתִּרְקַע בְּרַגְלָהּ עַל הַקַּרְקָע: הַבְּבֵיתְךָ דָמִי אָחִי?

הַזָּקֵן פֵּרַשׂ אֶת כַּפָּיו וַיַּטֵּן יְמִינָה וּשְׂמֹאלָה לֵאמֹר: אֵינֶנּוּ פֹה אִתָּנוּ.

וּמִי זֶה שָׁלַח לִקְרֹא אֵלָי? – שָׁאֲלָה יְחֵפֵהפִיָּה וַחֲמָתָהּ בָּעֲרָה בָהּ עַד מְאֹד. הֲלֹא תַגִּיד לִי!

הַפֶּחָמִי הֶרְאָה בְבֹהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית אֶל הָעֵבֶר אֲשֶׁר שָׁם יִשְׂתָּרֵעַ מִשְׁעוֹל צָר לְהוֹלְכֵי רֶגֶל, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהָר.

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הֲלֹא תַגִּיד דָּבָר, – אָצָה יְחֵפֵהפִיָּה בַפֶּחָמִי וְדִמְעוֹת קֶצֶף נָזְלוּ מֵעֵינֶיהָ, הַגִּידָה נָא רַק מִלָּה אֶחָת. הֲיֵשׁ פֹּה דָּמִי אָחִי אִם אָיִן?!

לְסוֹף אָמַר הַזָּקֵן: הוּא פֹה, הוּא הָלַךְ לִקְרָאתֵךְ בַּמִּשְׁעוֹל אֲשֶׁר לְהוֹלְכֵי רֶגֶל, וּכְאִלּוּ הִרְבָּה לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדָּי מִהֵר לִסְגֹּר אֶת שְׂפָתָיו וָיָשָׁב אֶל עֲבוֹדָתוֹ.

יְחֵפֵהפִיָּה עָמְדַָה וַתִּצְחַק צְחוֹק יָגוֹן עַל אָחִיהָ הַשּׁוֹטֶה. “שׁוֹלֵחַ הוּא לִקְרֹא לִי וְלֹא יְחַכֶּה עַל מְקוֹמוֹ עַד בּוֹאִי; וְאִם בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵלֵךְ – אֵיךְ עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִי אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר לְהוֹלְכֵי רָגֶל? בְּוַדַּאי עָלְתָה גַם בְּקִרְבּוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת, וְאֶל דֶּרֶךְ אַחֶרֶת יִטֶּה וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִי לִמְצֹא אוֹתוֹ, וְכָכָה נֵלֵךְ תּוֹעִים וּנְבַקֵּשׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בַאֲפֵלַת הַלָּיְלָה”.

יְחֵפֵהפִיָּה יָשְׁבָה לָהּ דּוּמָם עַל גֶּזַע עֵץ כָּרוּת, וּבְקִרְבָּהּ בָּעֲרָה חֲמָתָהּ כַּאֲשֶׁר יִבְעֲרוּ הָעֵצִים בַּמִּפְחָם: הַלֶּהָבָה לֹא תוּכַל לְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה כִי בְמַחֲנַק סֵתֶר תִּכָּבֵשׁ לְפֶחָם. הַצִּפֳּרִים שָׁרוּ אֶת שִׁירֵיהֶן, הַיַּעַר הָמָה וַיִּרְעַשׁ, וְאוּלָם בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ כָּל אֵלֶּה, אִם קוֹל מִצְהֲלוֹת חֶדְוָה אֵין בַּלֵּב… כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם זָכְרָה יְחֵפֵהפִיָּה, כִּי הָגֹה הָגְתָה לְפָנִים רַחֲשֵׁי אַהֲבָה. “אֵיךְ מָצָאת עֹז בְּנַפְשֵׁךְ לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה עַל לְבָבֵךְ? הַמְּעַט לָךְ צָרוֹת נַפְשֵׁךְ וְצָרוֹת דָּמִי אָחִיךְ?” וְהַמַּחֲשָׁבוֹת עַל דְּבַר הָאַהֲבָה הַזֹּאת הָיוּ לָהּ כְּזִכְרוֹן יְמֵי הַקַּיִץ הַבְּהִירִים בְּיוֹם חֹרֶף. אֶפְשָׁר רַק לְהַאֲמִין, כִּי אָמְנָם הָיוּ יָמִים וְהַשֶּׁמֶשׁ הֵאִירָה וַתָּפֵץ אוֹר וָחֹם, אֲבָל אֵין יוֹדֵעַ עוֹד דָבָר מִזֶּה. עַתָּה עָלֶיהָ לִלְמֹד וְלָדַעַת מַה זֹאת צִפִּיָּה.

הִיא נִכְנְסָה לְאֹהֶל הַפֶּחָמִי הַקָּטָן, וַתֵּרֶא שַׂק עַל הָאָרֶץ מָלֵא עַד הַחֵצִי, וְשֵׁם אָבִיהָ רָשׁוּם עָלָיו.

– הָהּ מַה טֻלְטַלְתָּ! – קָרְאָה כִמְעַט בְּקוֹל. אֲבָל מִיָּד הִתְגַּבְּרָה עַל סַעֲרַת נַפְשָׁהּ וַתֶּחְשַׁק לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר הֵשִׁיב דָּמִי אִתּוֹ. “בְּלִי סָפֵק תִּמָּצֶאנָה בַשַּׂק עוֹד הַכֻּתָנוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִן הַבַּד אֲשֶׁר קָנִיתִי מִמָּרַן הַשְּׁחוֹרָה? וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תִּמָּצֵא בוֹ גַם מַתָּנָה מֵאֵת הַדּוֹד אֲשֶׁר בַּאֲמֵרִיקָה. וְאוּלָם לוּ נִמְצְאוּ תַחַת יָדוֹ דְבָרִים טוֹבִים לֹא הָיָה סָר רִאשׁוֹנָה אֶל אֹהֶל הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס אֲשֶׁר בַּיַּעַר, כִּי אִם הִתְרָאָה רִאשׁוֹנָה בַכְּפָר לְעֵין כֹּל”.

זְמָן רַב הֶאֱרִיכָה יְחֵפֵהפִיָּה לַחֲשֹׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ אֵלֶּה, כְּשֶׁהִיא טְרוּדָה לְהַתִּיר אֶת הַשַּׂק הַקָּשׁוּר בְּקֶשֶׁר חָזָק, וְרַק כְּיַד זְרִיזוּתָהּ הָרְגִילָה וְקַשְׁיוּת עָרְפָּהּ לְבִלְתִּי הֶרֶף מִן הַדָּבָר שֶׁהִתְחִילָה בוֹ עַד אֲשֶׁר תִּכְלֵהוּ, עָלָה בְיָדָהּ לְהַתִּירוֹ. הִיא הוֹצִיאָה אֶת כָּל הַנִּמְצָא בַשַּׂק, וּבְמֶבָּטִים מְפִיצֵי עֶבְרָה וָזַעַם קָרְאָה לְנַפְשָׁהּ: הוֹי רֵיקָא! אַף כְּתֹנֶת שְׁלֵמָה אַחַת אֵין בָזֶה. עַתָּה בְּחַר לְךָ, אִם לְהִקָּרֵא בְשֵׁם נָבָל וּפוֹחֵז אוֹ פוֹחֵז וְנָבָל.

לֹא נָעִים הָיָה הַמַּצָּב אֲשֶׁר בּוֹ פָגְשָׁה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת אָחִיהָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי שׁוּבוֹ וַתְּבָרְכֵהוּ בְשָׁלוֹם, וְאַף דָּמִי הִרְגִּישׁ בְּכָךּ, כַּנִּרְאֶה, כִּי עָמַד כְּאוֹרֵב וַיְחַכֶּה בְּפֶתַח הַסֻּכָּה אֲשֶׁר לַפֶּחָמִי עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב יְחֵפֵהפִיָּה לָשִׂים אֶת כָּל חֲפָצָיו בַּשַּׂק. אָז נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "בְּרוּכָה אַתְּ לַאדֹנַָי, אַמְרֵי! לֹא הֵבֵאתִי לָךְ כָּל דָּבָר זוּלָתִי לְבָנִים מְזֻהָמִים, וְאוּלָם אַתְּ טְהוֹרָה וְגַם אוֹתִי…

– הָהּ, דָּמִי הַיָּקָר, מַה רָעִים פָּנֶיךָ! – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתִּפֹּל עַל צַוָּארֹו, אוּלָם מִיַּד סָרָה מֵעָלָיו, וַתֹּאמַר:

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הֲלֹא רֵיחַ יַיִן שָׂרָף נוֹדֵף מִפִּיךָ. הֲכָכָה יָרַדְתָּ פְלָאִים?

– לֹא, לֹא שָׁתִיתִי לְשָׁכְרָה, אַךְ הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס נָתַן לִי מְעַט מִיֵּין הַוַּכְהוֹלְדֶר לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא הָיָה בִי כֹחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָי; תְּלָאוֹת רַבּוֹת מְצָאוּנִי, אוּלָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לֹא סַרְתִּי, הַאֲמִינִי לִי, הֵן לֹא אוּכַל לְהוֹכִיחַ לָךְ כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי.

– מַאֲמִינָה אֲנִי לִדְבָרֶיךָ, – עָנְתָה אַמְרֵי, – הֵן לֹא תְכַזֵּב בְּאָזְנֵי אֲחוֹתְךָ הַיְחִידָה, אֲשֶׁר זוּלָתָהּ אֵין לְךָ כֹּל? הָהּ, מַה נוֹרָאִים פָּנֶיךָ וּמַה נִשְׁחָתוּ! הֵן גָּדַל זְקָנְךָ כִזְקַן לוֹטֵשׁ מִסְפָּרָיִם. זֶה לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינָי. גַלֵּחַ תְּגַלְּחֵהוּ. הֲלֹא שָׁלוֹם לְךָ? לֹא תֶחְסַר כָּל דָּבָר?

– שָׁלוֹם לִי וּרְצוֹנִי לַעֲבֹד בַּצָּבָא.

– מַה שֶׁהִנְּךָ וּמַה שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת, עַל זֹאת עוֹד נִתְיָעֵץ. עַתָּה סַפְּרָה נָא לִי מֶה הָיוּ מַעֲשֶׂיךָ בַאֲמֵרִיקָה.

דָּמִי דָחַף בְּרַגְלָיו אוּד עֵץ שָׂרוּף לְמֶחֱצָה, מֵהָאוּדִים אֲשֶׁר לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לְכָל דָּבָר, וַיִּקְרָא: הֲתִרְאִי אֶת הָאוּד הַזֶּה? כָּמוֹהוּ כָמֹנִי; לְפֶחָם לֹא נִשְׂרַפְתִּי עוֹד וְאוּלָם גַּם עֵץ רַעֲנָן אֵינֶנִּי עוֹד.

יְחֵפֵהפִיָּה דִבְּרָה עַל לִבּוֹ כִּי יְסַפֵּר בְּלִי כָל תְּלוּנָה, וְדָמִי סִפֵּר לָהּ סִפּוּר אָרֹךְ מְאֹד, אֵיךְ הִתְעַמֵּר בּוֹ דוֹדָם עַד לְבִלְתִּי שְׂאֵת, וּמַה רַבָּה אַכְזְרִיּוּת לִבּוֹ, וְכִי רַק אֶת טוֹבַת עַצְמוֹ הוּא דוֹרֵשׁ, אוּלָם בְּיוֹתֵר הִתְאַכְזְרָה אֵלָיו אֵשֶׁת הַדּוֹד וַתֵּצַר עֵינָהּ גַּם בַּלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף לַעֲבֹד כֵּן הוֹסִיף לִרְאוֹת מָה אַכְזָרִים הֵם בְּנֵי הָאָדָם; בַּאֲמֵרִיקָה גַם כִּי יִגְוַע אָדָם מֵרָעָב וּמֵחֹסֶר כֹּל לֹא יָשִׂים כָּל אִישׁ אֵלָיו לֵב. כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָכְלָה יְחֵפֵהפִיָּה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק בְּהַחֲזִירוֹ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם עַל פִּזְמוֹנוֹ הַקָּבוּעַ: “וְאָז הִשְׁלִיכוּנִי בְחוּצוֹת קִרְיָה”. הִיא לֹא יָכְלָה לְבִלְתִּי אֱמֹר לוֹ: אָמְנָם כֵּן הִנֶּךָ, תָּמִיד אַתָּה נוֹתֵן לְהַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ הַחוּצָה. בְּעוֹדְךָ נַעַר קָטָן נָתַתָּ כְּבָר אוֹתוֹתֶיךָ אֵלֶּה: כַּאֲשֶׁר אַךְ נִכְשַׁלְתָּ פַעַם, נָפַלְתָּ וְלֹא הוֹסַפְתָּ קוּם וַתִּשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ כְּבוּל עֵץ. צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת לַהֲפֹךְ אֶת הַנֶּגַע לְעֹנֶג. הֲיָדַעְתָּ מַה יַעֲשֶׂה אָדָם הָרוֹאֶה כִּי רוֹצִים הַבְּרִיּוֹת לְהַכְאִיב לְנַפְשׁוֹ?

– יָסוּר מֵעַל דַּרְכָּם.

– ל­ֹא, חָלִילָה לְךָ לָסוּר מֵעַל דַּרְכָּם, כִּי אִם הַכְאֵב תַּכְאִיב לָהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר תּוּכָל. וּבְיוֹתֵר תַּגְדִּיל כְּאֵבָם אִם תַּחֲזִיק מַעֲמָד. וְאוּלָם אַתָּה עוֹמֵד כָּל חַיֶּיךָ וְאוֹמֵר אֶל בְּנֵי הָאָדָם: עֲשׂוּ עִמָּדִי טוֹבָה, עֲשׂוּ עִמָּדִי רָעָה, נִשְּׁקוּנִי, הַכּוּנִי כְכָל אַוַּת נַפְשְׁכֶם – דָּבָר זֶה קַל הוּא מְאֹד לַעֲשׂוֹתוֹ. אַתָּה נוֹתֵן לַעֲשׂוֹת בְּךָ הַכֹּל, וְאַחֲרֵי כֵן אַתָּה מְרַחֵם עַל עַצְמֶךָ. גַּם לִי טוֹב הָיָה לוּ הֶחֱזִיקוּ בְיָדִי וַיְנַהֲלוּנִי, לוּ לֹא הָיָה מוּטָל עָלַי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּעַצְמִי; אוּלָם עַתָּה עָלֶיךָ בְעַצְמְךָ לָרִיב אֶת רִיבֶךָ. רַב לְךָ לִהְיוֹת כְּקַשׁ נִדָּף, עַתָּה עָלֶיךָ לְהַרְאוֹת כִּי כֹחֲךָ אִתָּךְ.

לְדַבֵּר תּוֹכָחָה וּלְהַטִּיף מוּסָר בְּאָזְנֵי אִישׁ נִדְכֶּה וּקְשֵׁה יוֹם לְעָוֶל יֵחָשֵׁב, וְכֵן הָיוּ דִבְרֵי אַמְרֵי בְאָזְנֵי דָמִי. תַּחַת לְרַחֵם עָלָיו, לְדַבֵּר נִחֻמִּים עַל לֵב אָחִיהָ, הָאִישׁ הָאֻמְלָל בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עוֹד תִּזְרֶה מֶלַח עַל פְּצָעָיו בְּדִבְרֵי מוּסָרָהּ וְתוֹכַחְתָּהּ. יָכֹל יָכְלָה לְהוֹכִיחוֹ עַל כִּי אֵינֶנּוּ מַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, אוּלָם הַדָּבָר הַיּוֹתֵר קָשֶׁה הוּא לְהָבִיא בְקֶרֶב לִבּוֹ הָאֱמוּנָה בְכֹחַ עַצְמוֹ; עַל פִּי רֹב יִקְנוּ בְנֵי הָאָדָם אֶת הַדַּעַת הַזֹּאת רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּאִיר לָהֶם הַהַצְלָחָה פָנִים וְחֶפְצָם יַעֲלֶה בְיָדָם.

דָּמִי מֵאֵן לְסַפֵּר עוֹד דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲחוֹתוֹ בַעֲלַת לֵב הָאֶבֶן, וְרַק אַחֲרֵי כֵן נֶעְתַּר לְבַקָּשָׁתָהּ לְסַפֵּר לָהּ אֶת כָּל דִּבְרֵי נְדוּדָיו וּמְצוּקוֹתָיו, וְאֵיךְ שָׁב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הַיְשָׁנָה בְתוֹר מַסִּיק תַּנּוּר בָּאֳנִיַּת הַקִּיטוֹר אֲשֶׁר נָסַע בָּהּ. וּבְעוֹד אַמְרֵי מוֹכִיחָה אוֹתוֹ עַל לִבּוֹ הָרַךְ הַמְעַנֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, נוֹכְחָה לָדַעַת כִּי גַם הִיא אֵינָהּ נְקִיָּה מִזֶּה.

מֵאֵין לִיחֵפֵהפִיָּה דָבָר בִּלְתִּי עִם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, הִסְכִּינָה לְדַבֵּר תָּמִיד עַל אֹדוֹת עַצְמָהּ וְלַחֲשֹׁב רַק עַל נַפְשָׁהּ, וַתְּהִי לְבוֹדֵדָה וּקְשַׁת רוּחַ. אוּלָם עַתָּה בְעוֹדְדָהּ אֶת רוּחַ אָחִיהָ, עוֹדְדָה בְלִי מֵשִׂים גַּם אֶת נַפְשָׁהּ; כִּי זֶה סוֹד הַכֹּחַ אֲשֶׁר בְּחֶבְרַת הָאָדָם: כִּי נוֹשִׁיעַ אֲחֵרִים וְנִוָּשַׁע גַּם אָנוּ.

– אַרְבַּע יָדַיִם חֲזָקוֹת וּבְרִיאוֹת לָנוּ, – חָתְמָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת דְּבָרֶיהָ, – הָבָה נִרְאֶה אִם לֹא נָסֹל לָנוּ דֶרֶךְ בָּעוֹלָם, וְלָסֹל טוֹב אַלְפֵי פְעָמִים יוֹתֵר מִלְּבַקֵּשׁ. עַתָּה, דָּמִי, לְכָה אִתִּי אֶל בֵּיתֵנוּ.

דָּמִי לֹא אָבָה בָרִאשׁוֹנָה לְהֵרָאוֹת לְעֵינֵי יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר, כִּי יָרֵא אֶת חִצֵּי הַלַּעַג הַשְּׁנוּנִים אֲשֶׁר יַמְטִירוּ עָלָיו מִכָּל עֵבֶר. הוּא רָצָה לִהְיוֹת חָבוּי לְעֵת עָתָּה; אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה קָרְאָה: “עַתָּה, רַק עַתָּה תֵלֵךְ, גָּלוּי לְעֵינֵי כֹל, בְּעֶצֶם יוֹם הָרִאשׁוֹן וְתִתֵּן לִלְעֹג וּלְהִתְקַלֵּס בָּךּ”. תֵּן לָהֶם לְרַנֵּן, לִרְמֹז וּלְהָתֵל בְּךָ פַעַם אַחַת וַחֲסָל, שְׁתֵה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה פַּעַם אַחַת וְלֹא טִפּוֹת טִפּוֹת.

וְאוּלַָם רַק אַחֲרֵי הִתְנַגְּדוּת יְתֵרָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גַּם מַתֵּהִיס הַפֶּחָמִי הַשַּׁתְקָן פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר וַיִּתֵּן צֶדֶק לְדִבְרֵי יְחֵפֵהפִיָּה, נֶעְתַּר דָּמִי לָלֶכֶת עִם אֲחוֹתוֹ. וְאָמְנָם יָרְדוּ מִכָּל עֲבָרִים מַהֲתַלּוֹת כַּבָּרָד וְלַעַג נִתַּךְ כְּגֶשֶׁם שׁוֹטֵף עַל רֹאשׁ דָּמִי אֲחִי יְחֵפֵהפִיָּה, הָעוֹרֵךְ לוֹ נְסִיעָה שֶׁל תַּעֲנוּג עַל חֶשְׁבּוֹן הָעֵדָה. רַק מָרַן הַשְּׁחוֹרָה קִבְּלָה אוֹתוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמִלָּתָהּ הַשְּׁנִיָּה אֲשֶׁר אָמְרָה אֵלָיו הָיָתָה: “הַאִם לֹא שָׁמַעְתָּ דָבָר עַל אֹדוֹת יוֹהַנֶּס בְּנִי?”

דָּמִי לֹא יָדַע לְבַשֵּׂר אוֹתָהּ דָּבָר. יְחֵפֵהפִיָּה הִבְהִילָה עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא אֶת הַגַּלָּב אֶל אָחִיהָ, וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ הַפְּרוּעוֹת וְלַעֲשׂוֹת לוֹ פָנִים חֲלָקִים כְּמִנְהַג יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר.

מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר הִזְמִינוּ אֶת דָּמִי לָבֹא אֶל בֵּית מוֹעֵצַת הָעֵדָה, וְאוּלָם יָרֵא הָיָה דָּמִי, בְּלִי דַעַת עַל שׁוּם מָה, לָלֶכֶת שָׁמָּה, וִיחֵפֵהפִיָּה הִבְטִיחָה לוֹ, כִּי תֵלֵךְ גַּם הִיא עִמּוֹ. וְהַהַבְטָחָה הַזֹּאת הֵיטִיבָה אֶת לֵב דָּמִי, אוּלָם כָּל תּוֹעֶלֶת לֹא יָצְאָה מִזֶּה.

בֵּית מוֹעֵצַת הָעֵדָה הוֹדִיעַ לוֹ, כִּי אֵין לוֹ עוֹד זְכוּת הַיְשִׁיבָה בַכְּפָר וְכִי עָלָיו לָצֵאת מִזֶּה, לְבַל יִפֹּל לְמַשָּׂא עַל הָעֵדָה.

וִיחֵפֵהפִיָּה עָנְתָה כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר כָּל זִקְנֵי הָעֵדָה הִשְׁתּוֹמְמוּ לְמִשְׁמַע אָזְנָם:

– אָכֵן יֵשׁ בְּיֶדְכֶם הָרְשׁוּת לְהוֹצִיאֹו מִן הַכְּפָר, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אֲבָל הַיְדַעְתֶּם מָתַי? בְּלֶכְתְּכֶם אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֲשֶׁר שָׁם תְּנוּחֶנָה עַצְמוֹת אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ, וּבְאָמְרְכֶם אֶל שׁוֹכְנֵי הַקְּבָרִים הָהֵם: קוּמוּ! צְאוּ לָכֶם מִזֶּה וּלְכוּ יַחַד עִם בִּנְכֶם! אָז הָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לְשַׁלְּחוֹ אֶל מִחוּץ לְמַחְנְכֶם. אֵין לָכֶם הָרְשׁוּת לִשְׁלֹחַ שׁוּם אִישׁ מִתּוֹךְ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם קְבוּרִים אֲבוֹתָיו; וְאִם גַּם אֶלֶף אַלְפֵי פְעָמִים כָּתוּב בְּסִפְרֵיכֶם – הִיא הוֹרְתָה בְּאֶצְבָּעָהּ עַל פִּנְקְסֵי הַמֶּמְשָׁלָה הַמְכֹרָכִים – אוֹ בִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, וְאֵין אַתֶּם יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת.

אֶחָד מִזִּקְנֵי הָעֵדָה לָחַשׁ בְּאָזְנֵי מוֹרֵה בֵית־הַסֵּפֶר לֵאמֹר: “אֶת הַדְּבַָרִים הָאֵלֶּה לָמְדָה יְחֵפֵהפִיָּה לְדַבֵּר מִפִּי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה!” וְהַגַּבַּאי הִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל זְקַן הַכְּפָר וַיֹּאמַר: “לָמָּה תִתֵּן לַמְנֻוֶּלֶת הַזֹּאת לְהָרִים קוֹל צְעָקָה?” צַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן וְיָבֹא הַשּׁוֹטֵר וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּכֶּלֶא.

אוּלָם רֹאשׁ הַכְּפָר שָׂחַק וַיְבָאֵר לִיחֵפֵהפִיָּה, כִּי פָדֹה פָדְתָה הָעֵדָה אֶת נַפְשָׁהּ מִכָּל הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר יוּכַל לִנְפֹּּל עָלֶיהָ בְאַשְׁמַת דָּמִי, בְּתִתָּהּ לוֹ כִמְעַט אֶת כָּל הוֹצְאוֹת הַנְּסִיעָה.

– אֲבָל אַיֵּה הִיא מוֹלַדְתּוֹ אֲשֶׁר יֵשֵׁב שָׁמָּה? – שָׁאֲלָה יְחֵפֵהפִיָּה.

– בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ, רַק לֹא פֹה.

– אָמְנָם כֵּן, אֵין לִי מָקוֹם וְאֵין לִי בַיִת אֲשֶׁר אֵשֵׁב שָׁמָּה, – קָרָא דָמִי, אֲשֶׁר כִּמְעַט נָעַם לוֹ לָדַעַת כִּי אֻמְלָל הוּא. עַתָּה הֲלֹא יוֹדֶה כָל אִישׁ, כִּי אֵין כָּמֹהוּ מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב בְּכָל רַחֲבֵי תֵבֵל.

יְחֵפֵהפִיָּה נִסְּתָה עוֹד לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַחְלָטַת זִקְנֵי הָעֵדָה הַזֹּאת, אוּלָם חִישׁ נוֹכְחָה לָדַעַת כִּי לַשָּׁוְא כָּל עֲמָלָהּ; הַחֹק הוּא כְנֶגְדָּהּ; עַתָּה נִשְׁבְּעָה, כִּי טוֹב לָהּ לָתֵת לְהַזִּיל אֶת דָּמָהּ מִתַּחַת צִפָּרְנֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מִקַּחַת אַף אֲגוֹרָה אַחַת מִקֻּפַּת הָעֵדָה בַעֲדָהּ וּבְעַד אָחִיהָ, וְכִי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם אֶת כָּל הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל אָחִיהָ לְהוֹצְאוֹת הַדֶּרֶךְ, עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה.

– הַאֶרְשֹׁם גַּם אֶת זֶה בַּפְּרוֹטוֹקוֹל? – שָׁאַל לַבְלַר הָעֵדָה אֶת כָּל הַמְסֻבִּים, וִיחֵפֵהפִיָּה עָנְתָה: כֵּן, יִרְשֹׁם נָא, אֶצְלְכֶם הֲלֹא נוֹהֲגִים הַכֹּל עַל פִּי מַה שֶׁכָּתוּב.

יְחֵפֵהפִיָּה חָתְמָה עַל הַפְּרוֹטוֹקוֹל, אוּלָם אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ זֹאת, הוֹדִיעוּ לְדָמִי, כִּי הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לָשֶׁבֶת בַּכְּפָר עוֹד שְׁלֹשֶת יָמִים, אַךְ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי עָלָיו לָצֵאת אֶת הַכְּפָר, וְאִם לֹא גָרֵשׁ יְגָרְשׁוּ אוֹתוֹ בְיָד חֲזָקָה.

יְחֵפֵהפִיָּה וְדָמִי עָזְבוּ אֶת בֵּית מוֹעֵצַת הָעֵדָה בְלִי דַבֵּר דָּבָר, וְדָמִי בָכָה כִּי הִכְרִיחָה אוֹתוֹ לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר בְּלִי כָל תּוֹעֶלֶת; הֲלֹא טוֹב הָיָה לוֹ לָשֶׁבֶת עוֹד בַּיַּעַר וְלִמְנֹעַ אֶת נַפְשׁוֹ מִשְּׁמֹעַ אֶת כָּל הַלַּעַג וְהַחֶרְפָּה, מֵהַקְשִׁיב אֶת הַיְדִיעָה הַמַּעֲצִיבָה כִי בְיָד חֲזָקָה יְגָרְשׁוּ אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הַכְּפָר וְאֶל מֵעֵבֶר לַגְּבוּל יְשַׁלְּחוּהוּ. יְחֵפֵהפִיָּה בִקְּשָׁה לְהָשִׁיב, כִּי לְאָחִיהָ טוֹב לָדַעַת אֶת כָּל הָאֱמֶת הַבְּרוּרָה, אִם גַּם מָרָה הִיא מְאֹד; אוּלָם הִיא שָׂמָה מַחֲנָק לִדְבָרֶיהָ, כִּי הִרְגִּישָׁה בְנַפְשָׁהּ, כִּי עָלֶיהָ לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחָהּ לְבַעֲבוּר תּוּכַל לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ; הִיא חָשְׁבָה גַם אֶת עַצְמָהּ לִמְגֹרֶשֶׁת מִתּוֹךְ הַכְּפָר יַחַד עִם אָחִיהָ, הִיא יָדְעָה כִּי לְנֶגֶד אֶרֶץ הַמְיֻסֶּדֶת עַל חֹק וְכֹחַ הִיא עוֹמֶדֶת, וְלָהּ אֵין כֹּל כִּי אִם כַּף יָדָהּ הָרֵיקָה, אוּלָם הִתְעוֹדְדָה וַתִּתְחַזֵּק בְּרוּחָהּ.

אֲסוֹן דָּמִי וְצָרוֹתָיו לֹא דִכְּאוּ אֶת רוּחַ יְחֵפֵהפִיָּה, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאָדָם: כַּאֲשֶׁר יְמַלֵּא כְאֵב אֶת כָּל חַדְרֵי נַפְשׁוֹ, יֵקַל לוֹ לָשֵׂאת כְּאֵב אַחֵר, וְלוּ גַם כְּאֵב גָּדוֹל וְנוֹרָא, מֵאֲשֶׁר אִלּוּ הָיָה לוֹ רַק כְּאֵב אֶחָד בִּלְבָד. יְחֵפֵהפִיָּה נָשְׂאָה בְלִבָּהּ כְּאֵב אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת כָּל חַדְרֵי נַפְשָׁהּ, כְּאֵב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לַהֲשִׂיחוֹ לַאֲחֵרִים וַאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לְהִלָּחֵם נֶגְדּוֹ, וְלָכֵן הַנָּקֵל הָיָה לָהּ לָשֵׂאת אֶת הַכְּאֵב הָאַחֵר, שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לַהֲשִׂיחוֹ לַאֲחֵרִים, וַאֲשֶׁר יָכֹל תּוּכַל לְהִלָּחֵם נֶגְדּוֹ. הִיא לֹא הִשְׁתַּקְּעָה רֶגַע בַּחֲלוֹמוֹת, כִּי אִם הָלְכָה בִזְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת וּבְאֶגְרוֹפִים מְכֻוָּצִים, כְּאִלּוּ רְצוֹנָהּ לֵאמֹר: אַיֵּה הִיא הָעֲבוֹדָה, וְלוּ גַם הַיּוֹתֵר קָשָׁה, תְּנוּהָ לִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, אִם רַק יַעֲלֶה בְיָדִי לְהוֹצִיא בָהּ אֶת נַפְשִׁי וְאֶת נֶפֶשׁ אָחִי מֵרְשׁוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים. הִיא עַצְמָהּ חָשְׁבָה עַתָּה לָנוּעַ יַחַד עִם אָחִיהָ לְאֶלְזַס וְלַעֲבֹד שָׁמָּה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶת. אָמְנָם נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינֶיהָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת; אַךְ הִיא חָפְצָה לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמָהּ לָזֶה. יַעַבְרוּ יְמֵי הַקַּיִץ וְאָז שׂוֹם נָשִׂים לַדֶּרֶךְ פְּעָמֵינוּ, וְשָׁלוֹם לְךָ כְּפָר מוֹלֶדֶת! הֲלֹא נָכְרִים נֵחָשֵׁב גַּם בִּכְפָר מוֹלַדְתֵּנוּ.

הָאֶחָד אֲשֶׁר רָב תָּמִיד אֶת רִיב הַיְתוֹמִים וַאֲשֶׁר נִלְחַם לָהֶם בְּשִׁלְטוֹן הָעֵדָה, הָיָה עַתָּה חֲסַר אוֹנִים. רוֹדֶל הַזָּקֵן הִתְהַפֵּךְ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וַיֵּאָבֵק עִם מַר הַמָּוֶת, וּבַלַּיְלָה אַחֲרֵי יְשִׁיבַת חַבְרֵי מוֹעֵצַת הָעֵדָה הַסּוֹעֶרֶת גָּוַע וַיֵאָסֵף אֶל עַמָּיו.

יְחֵפֵהפִיָּה וּמָרַן הַשְּׁחוֹרָה הִרְבּוּ לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוֹרִידוּ אֶת הַנִּפְטָר אֶל קִבְרוֹ. וּבְשׁוּבָן אֶל בֵּיתָן אָמְרָה מָרַן הַשְּׁחוֹרָה בְתוֹר טַעַם וְסִבָּה לִבְכִיָּתָהּ הָרַבָּה לֵאמֹר: הָאִכָּר רוֹדֶל הָיָה הָאַחֲרוֹן בֵּין הַחַיִּים, אֲשֶׁר עִמָּם יָצָאתִי בְמָחוֹל עוֹד בִּימֵי עֲלוּמָי. הַמְרַקֵּד הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי מֵת.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר נִגְלָה הַדָּבָר, כִּי רוֹדֶל, אֲשֶׁר נִחֵם תָּמִיד אֶת יְחֵפֵהפִיָּה בְעָנְיָהּ, בְּאָמְרוֹ כִי הַנְחֵל יַנְחִיל לָהּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ סְכוּם הָגוּן, לֹא זָכַר גַּם אֶת שְׁמָהּ לְטוֹבָה בְצַוָּאָתוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ לָהּ דָּבָר, קִלְּלָה אוֹתוֹ מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

וְכַאֲשֶׁר לֹא חָדְלָה אוֹמֶנֶת יְחֵפֵהפִיָּה הַזְּקֵנָה מֵחָרֵף וּמִגַּדֵּף אֵת הַנִּפְטָר קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה לֵאמֹר: “הַכֹּל הִתְקוֹמְמוּ נֶגְדִּי, הַמָּטָר וְהַבָּרָד נִתָּכִים עָלַי בְּעֶבְרַת זַעַם מִכָּל עֲבָרִים, אוּלָם עוֹד זָרֹחַ תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ גַּם לִי”.

יוֹרְשֵׁי רוֹדֶל נָתְנוּ לִיחֵפֵהפִיָּה בְּגָדִים אֲחָדִים אֲשֶׁר הִשְׁאִיר אַחֲרָיו הַנִּפְטָר; הִיא מֵאֲנָה אָמְנָם לָקַחַת אוֹתָם, אוּלָם הֲיָכְלָה עַתָּה לְהָעֵז פָּנֶיהָ וּלְהַקְשׁוֹת אֶת עָרְפָּהּ? גַּם דָּמִי סֵרֵב לָקַחַת אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, אוּלָם נֶאֱלַץ לְקַחְתָּם. נִרְאֶה, כִּי כָךְ מִנָּה לוֹ גוֹרָלוֹ, לִלְבֹּש בִּגְדֵי נִפְטָרִים.

הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס לָקַח אֶת דָּמִי לַעֲזֹר לוֹ בִשְׂרֵפַת הָעֵצִים לְפֶחָם, וְעוֹרְרֵי מְדָנִים וּמְחַרְחְרֵי רִיב הֵסִיתוּ אֶת דָּמִי כִי יַגִּישׁ מִשְׁפָּטוֹ עַל הָעֵדָה, כִּי אֵין לְזִקְנֵי הָעֵדָה הָרְשׁוּת לֶאֱסֹר עָלָיו אֶת הַיְשִׁיבָה בִכְפָר מוֹלַדְתּוֹ, כִּי לֹא נִתְקַבֵּל עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר; וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ בָּעֵת הַזֹּאת וְהָיְתָה לָהֶם שְׁתִיקָתוֹ זֹאת כְּהוֹדָאָה, כִּי מוֹחֵל הוּא עַל זְכוּת הָאֶזְרָח שֶׁלּוֹ.

הָאֲנָשִׁים הַמְּסִיתִים חָמְדוּ לָהֶם לָצוֹן, כַּנִּרְאֶה, כִּי לֹא נִכְחַד מֵהֶם כִּי אֵין לַיְתוֹמִים הָעֲלוּבִים לֹא עֵת וְלֹא כֶסֶף לָבֹא בְמִשְׁפָּט עִם רָאשֵׁי הָעֵדָה וּזְקֵנֶיהָ.

דָּמִי מָצָא קוֹרַת רוּחַ לְנַפְשׁוֹ בַּיַּעַר, כִּי לֹא אָהַב לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו וְלַחֲזֹר וּלְלָבְשָׁם, וּבְכָל יוֹם רִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם נִלְחֲמָה יְחֵפֵהפִיָּה בְאָחִיהָ מִלְחָמָה קָשָׁה עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר לָהּ לְטַהֵר אֶת גּוּפוֹ; אָז תֵּשֵׁב עַל יָדוֹ וְעַל יַד מַתֵּהִיס, וְאַךְ מְעַט מְאֹד יְדַבְּרוּ וִישׂוֹחֲחוּ בֵינֵיהֶם. יְחֵפֵהפִיָּה לֹא יָכְלָה לַעֲצֹר בְּעַד מַהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הַתּוֹעוֹת בְּרַחֲבֵי אֶרֶץ וּמְבַקְּשׁוֹת אֶת זֶה אֲשֶׁר הֶאֱצִיל לָהּ לְפָנִים אֹשֶר אֵין קֵץ וַיְּרוֹמֵם אֶת נַפְשָׁהּ עַד לְגָבְהֵי שְׁחָקִים. הַאֻמְנָם לֹא יֵדַע דָּבָר עַל אֹדוֹתֶיהָ וְלֹא יֶהְגֶּה עוֹד בָּהּ? הֲיָכֹל יוּכַל אִישׁ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לְפָנִים הָיָה כָל כָּךְ מְאֻשָּׁר בָּהּ?

הָיָה בֹקֶר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן בְּסוֹף יְמֵי יֶרַח זִיו. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הָלְכוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה. בְּיוֹם אֶתְמוֹל יָרַד גֶּשֶׁם, רוּחַ צֶחָה מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ נָשְׁבָה מֵהָר וּבִקְעָה, כִּי זָרֹחַ זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ.

גַּם יְחֵפֵהפִיָּה חָפְצָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה, אוּלָם כַּאֲסוּרָה בַאֲזִקִּים שָׁכְבָה מִתַּחַת לַחַלּוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁצִּלְצֵל פַּעֲמוֹן בֵּית הַתְּפִלָּה, וְלֹא יָכְלָה לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָהּ. הִיא אֵחֲרָה אֶת הַמּוֹעֵד. זֶה לָהּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְכָל יְמֵי חַיֶּיהָ, שֶׁתְּאַחֵר אֶת זְמַן הַתְּפִלָּה. וּמִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה כְבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת, גָּמְרָה בְנַפְשָׁהּ לְהִשָּׁאֵר לְבַדָּהּ בַּבַּיִת וְלִקְרֹא אֶת הַתְּפִלּוֹת מִתּוֹךְ סִדּוּרָהּ. הִיא חִפְּשָׂה בְאַרְגָּזָהּ וַתִּשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת כָּל הַחֲפָצִים אֲשֶׁר לָהּ. הִיא יָשְׁבָה עַל הָרִצְפָּה וַתִּקְרָא אֶת זְמִירוֹת תְּפִלּוֹתֶיהָ וַתְּזַמְזֵם לְנַפְשָׁהּ בַּחֲצִי קוֹל, וְהִנֵּה רָחַשׁ דְּבַר מָה עַל יַד הַחַלּוֹן. אַמְרֵי הִבִּיטָה לַאֲחוֹרֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה יוֹנָה לְבָנָה עוֹמֶדֶת עַל כַּרְכֹּב הַחַלּוֹן וּמַבֶּטֶת אֵלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר פָּגְשׁוּ מֶבָּטֵי עֵינֵי הַנַּעֲרָה בְעֵינֵי הַיּוֹנָה, פָּרְחָה הַיּוֹנָה לְדַרְכָּהּ, וִיחֵפֵהפִיָּה הִבִּיטָה אַחֲרֶיהָ, בְּעוּפָהּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּבְרִדְתָּהּ שָׁמָּה אָרְצָה.

הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת עִם הַיּוֹנָה שֶׁהָיְתָה טִבְעִית כָּל כָּךְ, הִרְנִין פִּתְאֹם אֶת לִבָּהּ וַתַּט אֶת רֹאשָׁהּ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם וַתַּבֵּט בַּמֶּרְחַקִּים אֶל הֶהָרִים, הַשָּׂדוֹת וְהַיְעָרִים. נַפְשָׁהּ מָלְאָה גִיל כָּל הַיּוֹם וְלֹא יָכְלָה לְבָאֵר לְעַצְמָהּ מֵאַיִן הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת. נִדְמָה לָהּ כְּאִלּוּ בְקִרְבָּהּ פְּנִימָה תִצְהַל חֶדְוָה לֹא תֵדַע שַׁחֲרָהּ; גַּם כִּי הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ בְּסָפֵק עַל הַשִּׂמְחַָה הַזֹּאת לֹא פָגָה שִׂמְחָתָהּ. הֲלֹא דָבָר הוּא; “אֵין זֹאת, כִּי הִמָּצֵא יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יַחֲשֹׁב עָלַיִךְ טוֹבוֹת; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הַיּוֹנָה הִיא צִיר חֶרֶשׁ אֲשֶׁר יַגִּיד לִי כָזֹאת? הֲלֹא גַם בַעֲלֵי הַחַיִּים יִחְיוּ עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁם תְּעוּפֶינָה מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא יִשְׂאוּן אִתָּם בְּדוּמִיָּה”.

וְהָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים עַל פְּנֵי יְחֵפֵהפִיָּה לֹא יָכְלוּ לָדַעַת אַף שֶׁמֶץ מִכָּל הַחַיִּים הַנִּפְלָאִים הָרוֹחֲשִׁים בְּקִרְבָּהּ.

 

מִקֶּרֶב לֵב אֵם    🔗

בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה הוֹזָה בְדִמְיוֹנוֹתֶיהָ בַכְּפָר וּבַשָּׂדֶה, בַּגַּן וּבַיַּעַר וַתִּדְאַג וַתֵּעָצֵב כָּל הַיּוֹם; יֵשׁ אֲשֶׁר תָּחוּשׁ עֲלִיצוּת וְחֶדְוָה רוֹחֲשׁוֹת בְּכָל יְצוּרֶיהָ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל הַדְּאָגָה וְהַתּוּגָה אֶת לִבָּהּ, – בְּשָׁעָה זוֹ שָׁלְחוּ הוֹרִים עֲשִׁירִים אֶת בְּנָם מִבֵּיתָם לְבַעֲבוּר יָשׁוּב אֲלֵיהֶם עָשִׁיר מִשֶּׁהָיָה.

שָׁם בְּאַלְגּוֹי, בַּחֲצַר הָאִכָּרִים הַגְּדוֹלָה הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם “הַקַּרְדֹּם הַפֶּרֶא”, יָשַׁב אִכַּר לַנְדְפְרִיד עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם בְּנָם הַצָּעִיר, וְהָאִכָּר אָמַר אֶל בְּנוֹ: שְׁמַע נָא, יוֹהַנֶּס בְּנִי, כְּבָר עָבְרָה זֶה יוֹתֵר מִשָּׁנָה מֵאָז שַׁבְתָּ אֵלֵינוּ, וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר אִתָּךְ; שַׁבְתָּ אָז כְּכֶלֶב מֻכֶּה וַתֹּאמֶר כִּי יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לְבַקֵּשׁ לְךָ אִשָּׁה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אוּלָם עֵינַי לֹא תֶחֱזֶינָה דָבָר מִזֶּה. הֲתֹאמַר לִשְׁמֹעַ עוֹד פַּעַם אַחַת אֶל דְּבָרַי, אָנֹכִי לֹא אֹמַר לְךָ אַף מִלָּה אַחַת לְפַתּוֹתֶךָ.

– כֵּן, יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי, – קָרָא הָעֶלֶם הַצָּעִיר, בְּלִי אֲשֶׁר יָקוּם מִמְּקוֹמוֹ.

– טוֹב אֵפוֹא, נַסֵּה נָא עוֹד פָּעַם: פַּעַם אַחַת אֵינָהּ וְלֹא כְלוּם; וַאֲנִי הִנְנִי לְהַגִּיד לְךָ, כִּי לְאֹשֶר גָּדוֹל יֵחָשֵׁב לָנוּ, לִי וּלְאִמְּךָ, אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, וְאֹשֶר מִשְׁנֶה – מִמְּקוֹם מוֹלֶדֶת אִמֶּךָ. יָכֹל אוּכַל לְהַגִּיד לָךְ בְּפָנַיִךְ, אִכָּרָה, כִּי בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יֵשׁ רַק מָקוֹם אֶחָד הַמְגַדֵּל נָשִׁים טוֹבוֹת, וְהוּא חֶבֶל מוֹלַדְתֵּנוּ. וְאַתָּה יוֹהַנֶּס, אִישׁ חָכָם הִנְּךָ, אַתָּה תִמְצָא לְךָ אִשָּׁה כְשֵׁרָה וִישָׁרָה, וְגַם בְּיוֹם שׁוּבֵנוּ אֶל עָפָר תַּבִּיעַ עוֹד אֶת תּוֹדָתְךָ לָנוּ, כִּי שְׁלַחְנוּךָ אֶל כְּפָר מוֹלַדְתֵּנוּ, לָקַחַת לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָצֵאת מִזֶּה וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי עִמְּךָ, וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶת הַיְשָׁרָה. אוּלָם הִנֵּה דִבַּרְתִּי עִם יֶרְג שֶׁלָּנוּ, הוּא רוֹצֶה לְהִלָּווֹת אֵלֶיךָ, אִם תְּבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ. לֵךְ וּרְכַב אֵלָיו וְאָמַרְתָּ לוֹ.

– אִם יֵשׁ לִי הָרְשׁוּת אֲחַוֶּה גַּם אֲנִי אֶת דַּעְתִּי, – עָנָה הַבֵּן – אִם אֵלֵךְ עוֹד פַּעַם, לְבַדִּי אֵלֵךְ, כִּי כֵן אָהָבְתִּי. לֹא אֶחְפֹּץ כִּי עֵין זָר תִּשְׁלֹט בָּזֶה וְלֹא אוּכַל לְדַבֵּר עִם אִישׁ מִזֶּה. אִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר הָיִיתִי רוֹצֶה, כִּי לֹא תְשׁוּרֵנִי עַיִן, אָתוּר חֶרֶשׁ; וְאִם בִּשְׁנַיִם נָבֹא שָׁמָּה, הֲלֹא זֶה כְאִלּוּ תוֹקְעִים וּמְרִיעִים בְּכָל הַחוּצוֹת, וְהַכֹּל יִתְקַשְּׁטוּ וְיִתְהַדָּרוּ.

– עֲשֵׂה כְּחֶפְצֶךָ – קָרָא הָאָב – כִּי כֵן דַּרְכְּךָ תָּמִיד, וְאִם גָּמַרְתָּ אֹמֶר לָלֶכֶת, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ, כִּי אִם שִׂים מַהֵר לַדֶּרֶךְ פְּעָמֶיךָ; חָסֵר לָנוּ חָבֵר אֶל סוּסֵנוּ, לֵךְ אֵפוֹא וּבַקֵּשׁ לוֹ בֶן זוּגוֹ, אֲבָל לֹא בַשּׁוּק: וּבְשָׁעָה שֶׁאַתָּה יוֹצֵא וְנִכְנָס לְבָתֵּי הַכְּפָר, יָכֹל אַתָּה לִרְאוֹת וְלָדַעַת הַרְבֵּה, וּבְשׁוּבְךָ יָכֹל אַתָּה לִקְנוֹת גַּם עֲגָלָה – לְדוֹמִינִיק אֲשֶׁר בְּאֶנְדְּרִינְגֶן שָׁלֹש בָּנוֹת, כֻּלָּן מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל, בַּקֵּשׁ לְךָ אַחַת מֵהֶן, בַּת שֶׁגֻּדְּלָה בַּבַּיִת הַזֶּה תָפִיק רָצוֹן מֵאִתָּנוּ.

– כֵּן, – הִשְׁלִימָה הָאֵם – לַאֲמַיְלָה בְּוַדַּאי בָּנוֹת כְּשֵׁרוֹת.

– וְטוֹב מִזֶּה – הוֹסִיף הָאָב לְדַבֵּר, – כִּי תַבִּיט אֶל אַמְרֵי בַּת הַנְּסִיכָה שֶׁל שׁוּמָן, לָהּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָגַן, שֶׁאֶפְשָׁר לִמְכֹּר בִּמְחִיר הָגוּן, אִכָּרֵי כְפָר זִבֶּנְהוֹפְן פּוֹשְׁטִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לִקְנוֹת עוֹד מַעֲנִיּוֹת אַדְמַת חֲרִישָׁה, וְהֵם מְשַׁלְּמִים בִּמְזֻמָּנִים וּבְהַקָּפָה אֵינָם לוֹקְחִים; אוּלָם אֵין אֲנִי בָא לְפַתּוֹתֶךָ, הֲלֹא חֲנָנְךָ אֱלֹהִים עַיִן לִרְאוֹת הַכֹּל בְּעַצְמֶךָ. הָבָה, מַהֵר וְשִׂים פְּעָמֶיךָ לַדָּרֶךְ. הִנֵּה אֲנִי מְמַלֵּא חֲגוֹרָתְךָ כָּסֶף. מָאתַיִם כְּתָרִים יַסְפִּיקוּ לְךָ, וְאִם תִּצְטָרֵךְ עוֹד וְיַלְוֶה לְךָ הָאִכָּר דּוֹמִינִיק אִם רַק תִּתְוַדַּע אֵלָיו. לֹא אוּכַל לְהָבִין, מַדּוּעַ לֹא הִתְוַדַּעְתָּ אָז בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה וְלֹא הִגַּדְתָּ לְאִישׁ מִי אָתָּה; אֵין זֹאת כִּי קָרְךָ אֵיזֶה דָבָר, אֲבָל אֵין רְצוֹנִי לָדַעַת אוֹתוֹ.

– אָמְנָם כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיד לְךָ – הִשְׁלִימָה הָאֵם בִּצְחוֹק חֵן.

הָאִכָּר מִהֵר וַיֵּלֶךְ לְמַלְּאוֹת אֶת הַחֲגוֹרָה כָסֶף. הוּא הֵבִיא שְׁנֵי גְלִילִים מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים, וְהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ כִּי יִרְוֶה נַחַת בַּהֲרִיצוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ הֶעָבֶה מִיָּדוֹ הָאַחַת אֶל הַשֵּׁנִית, וַיִּצְבֹּר חֳמָרִים חֳמָרִים, עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים כָּל חֹמֶר, וַיִּמְנֶה אוֹתָם שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים, לְבַל יִטְעֶה.

– יְהִי כְדִבְרֵיכֶם – קָרָא הָעֶלֶם הַצָּעִיר וַיָּקָם עַל רַגְלָיו. –

הוּא הוּא הַמְרַקֵּד הַזָּר, אֲשֶׁר יְדַעְנוּהוּ מִיּוֹם הַחֲתֻנָּה אֲשֶׁר הָיְתָה בְאֶנְדְּרִינְגֶן. הוּא מִהֵר וַיּוֹצֵא אֶת סוּסוֹ הַלָּבָן הֶחָבוּשׁ מִתּוֹךְ הָאֻרָוָה, שָׂם אֶת אַמְתַּחְתּוֹ עָלָיו וַיְהַדְּקֶנָּה, וְכֶלֶב אֲשֶׁר מַרְאֵה זְאֵב לוֹ קָפַץ אֵלָיו וַיְלַקֵּק אֶת כַּפּוֹת יָדָיו.

– כֵּן, כֵּן, גַּם אַתָּה תֵלֵךְ אִתִּי – קָרָא הָעֶלֶם אֶל הַכֶּלֶב, וַיָּאֶר לוֹ פָנִים. אַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶל אָבִיו אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וַיִּשְׁאַל: אַבָּא, הָרְשׁוּת בְּיָדִי לָקַחַת אֶת כַּלְבֵּנוּ לוּקְס אִתִּי?

– כְּחֶפְצֶךָ – נִשְׁמַע מִתּוֹךְ הַבַּיִת תְּשׁוּבַת הָאָב מִתּוֹךְ צִלְצוּלֵי שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף עַל הַשֻּׁלְחָן. הַכֶּלֶב הֵבִין, כַּנִרְאֶה, אֶת חֲלִיפַת הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין הָאָב וְהַבֵּן, כִּי קָפַץ נוֹבֵחַ וּמִסְתּוֹבֵב בֶּחָצֵר הֵנָּה וָהֵנָּה. הָעֶלֶם נִכְנַס אֶל הַבַּיִת, וּבְחָגְרוֹ אֶת חֲגוֹרַת הַכֶּסֶף קָרָא: צָדַקְתָּ, אָבִי בִּדְבָרֶיךָ, עַתָּה יִיטַב לִי כִּי עוֹזֵב אֲנִי אֶת חַיֵּי הַבְּדִידוּת; אָמְנָם חָלִילָה לִי מֵהַאֲמִין בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת, אוּלָם צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, כִּי מָצָאתִי קוֹרַת רוּחַ, עַל אֲשֶׁר פָּנָה סוּסֵנוּ הַלָּבָן אֵלַי בְּבֹאִי אֶל הָאֻרָוָה וַיִּצְהַל לִקְרָאתִי, וְכִי יַחְפֹּץ גַּם הַכֶּלֶב לְהִלָּווֹת עַל דַּרְכִּי; הֲרֵי זֶה סִמָּן טוֹב, וְאִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁאֹל בַּעֲצַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים, מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא הָיוּ הֵם מְיָעֲצִים לָנוּ אֶת הָעֵצָה הַיּוֹתֵר נְכוֹנָה.

הָאֵם הִצְטַחֲקָה, אַךְ הָאָב אָמָר: אַל נָא תִשְׁכַּח, כִּי עָלֶיךָ לְהִתְוַדַּע אֶל קְרַפֶּנְזַכֶּר וּלְהַחֲזִיק בְּמָעֻזּוֹ וְאַל תָּבֹא בִּבְרִית עִם מִי שֶׁהוּא בְטֶרֶם תִּשְׁאַל אֶת פִּיו; הוּא יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְקֶרֶב לֵב בְּנֵי הָאָדָם בְּכָל הַסְּבִיבָה מַהֲלַך עֶשֶׂר שָׁעוֹת, וְסֵפֶר אַפּוֹתִּיקִי חַי הוּא. עַתָּה יִשְׁמֹר אֲדֹנָי אֶת צֵאתְךָ וּבֹאֶךָ. זְמָן עֲשֶׂרֶת יָמִים הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְהִתְמַהְמֵהַּ בְּדַרְכֶּךָ.

הָאָב וְהַבֵּן חִבְּקוּ אִישׁ אֶת יְדֵי רֵעֵהוּ בְחִבָּה, וְהָאֵם קָרָאָה: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אוֹתְךָ עַל דַּרְכְּךָ כִּבְרַת אָרֶץ.

הָעֶלֶם נָהַג אֶת הַסּוּס בְּרִסְנוֹ וַיִּקְרַב אֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ עִמָּהּ חֶרֶשׁ עַד לִפְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר, וּבְהַגִּיעָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם תִּפְנֶה הַדֶּרֶךְ אֶל עֵבֶר אֶחָד קָרְאָה הָאֵם בְּעָצֶב: רְצוֹנִי לְהוֹרוֹת וּלְלַמֵּד אוֹתְךָ דְּבָרִים אֲחָדִים אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם תֵּדַע בְּמִי לִבְחֹר.

– אָמְנָם כֵּן, דַּבְּרִי, אִמִּי, דַּבֵּרִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי.

אָז תֹּאחַז הָאֵם אֶת יַד בְּנָהּ וַתִּקְרָא: עֲמֹד נָא מִלֶּכֶת, כִּי לֹא אוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ בְּלֶכְתֶּךְ. רֵאשִׁית שִׂים לִבְּךָ כִּי תִמְצָא הַנַּעֲרָה חֵן בְּעֵינֶיךָ, זֶה הָעִקָּר: בְּאֵין אַהֲבָה אֵין חֶדְוָה, וַאֲנִי הֵן אִשָּׁה זְקֵנָה אָנֹכִי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי לְהַגִּיד הַכֹּל?

– כֵּן, כֵּן!

– אִם לֹא תַחֲשֹׁב לְךָ לְאֹשֶר גָּדוֹל כִּי תוּכַל לְנַשֵּׁק לָהּ נְשִׁיקָה אַחַת, אִם לֹא יֵחָשֵׁב זֹאת בְּעֵינֶיךָ לְחֶסֶד מִן הַשַָּׁמַיִם וְיָדַעְתָּ, כִּי אֵין זֹאת הָאַהֲבָה הַנְּכוֹנָה, אוּלָם… עֲמֹד נָא עַל מְקוֹמְךָ… גַּם אַהֲבָה זוֹ אֵינֶנָּה עוֹד הָאַהֲבָה הַצְּרוּפָה, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִסָּתְרוּ פָנִים אֲחֵרִים מִתַּחַת לְמַסְוֵה הָאַהֲבָה. הַאֲמִינָה לִי, בְּנִי… אָז תַּעֲצֹר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה בִּדְבָרֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְגַמְגֶּמֶת וּפָנֶיהָ אָדְמוּ כָאֵשׁ… רְאֵה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַנִּמּוּס הַנָּכוֹן, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נַחַת בַּבַּיִת, אִם תִּקַּח הָאִשָּׁה אֵיזֶה כְלִי בְיָדָהּ בְּאֹפֶן כָּזֶה וְתַעֲמִידֵהוּ עַל מְקוֹמוֹ דַוְקָא בְאֹפֶן כָּזֶה וְלֹא בְאֹפֶן אַחֵר, שָׁם הַדְּבָרִים יְגֵעִים; אוּלָם קֹדֶם כֹּל, שִׂים לִבְּךַָ לָדַעַת אֶת מִנְהָגָהּ עִם שִׁפְחוֹתֶיהָ.

– רְצוֹנִי לָקַחַת לֶקַח מִפִּיךְ וּלְבָאֵר אֶת דְּבָרַיִךְ וְלָדַעַת אֶת כַּוָּנָתָם הַנְּכוֹנָה. קָשֶׁה לָךְ, אִמָּא, הַדִּבּוּר. עַתָּה יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתֵּךְ. לֹא טוֹב שֶׁתִּהְיֶה הָעַלְמָה בַעֲלַת גַּאֲוָה יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא עַנְוְתָנִית יוֹתֵר מִדָּי.

– כַּמּוּבָן, אֲבָל מַכִּירָה אֲנִי עַל פִּי פִתְחֵי שְׂפָתֶיהָ, אִם כְּבָר עָבְרָה קְלָלָה עֲלֵיהֶן וְאִם בְּרָצוֹן תְּחָרֵף וּתְגַדֵּף. אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְךָ לִרְאוֹת אוֹתָהּ בּוֹכָה כְשֶׁהִיא שְׁרוּיָה בְצָעַר, לָשִׂים עֵינְךָ עָלֶיהָ בְשָׁעָה שֶׁהִיא כוֹעֶסֶת, – אָז הָאָדָם נִכָּר; אָז גָּלֹה יִגָּלֶה לְעֵין רוֹאִים הָאָדָם הֶחָבוּי בְּסֵתֶר הַלֵּב פְּנִימָה, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם הֶחָבוּי פְּנִימָה לְפֶרֶס בַּעַל צִפָּרְנַיִם חַדּוֹת כְּשֵׁד בַּלָּהוֹת. הָהּ, בְּנִי! הַרְבֵּה לָמַדְתִּי וְהַרְבֵּה רָאִיתִי. מַכִּירָה אֲנִי אֶת תְּכוּנַת לֵב הָאָדָם עַל פִּי אֹפֶן כַּבּוֹתוֹ אֶת הַנֵּר, יוֹדַעַת אֲנִי אֶת כָּל הַצָּפוּן בְּנַפְשׁוֹ. מִי שֶׁמְכַבָּה אֶת הַנֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ בְּמַשַּׁב פִּיהָ: “פוּ”! הִיא אַחַת מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תִּתְגָּאֶה עַל עֲבוֹדָתָהּ הַמְּהִירָה וְתִתְפָּאֵר בָּהּ, עַלְמָה כָזֹאת אַךְ לְמֶחֱצָה תַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ, אֵין שָׁלוֹם בְּנַפְשָׁהּ.

– אָמְנָם, אִמִּי, זוֹהִי עֲבוֹדָה קָשָׁה בִשְׁבִילִי; זִוּוּגָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הָיָה וְיִהְיֶה תָמִיד זְכִיָּה בְגוֹרָל.

– צָדַקְתָּ בְּנִי, אוּלָם אֵין הַחוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת כָּל דְּבָרַי אֵלֶּה, כִּי אִם רַפְרֵף יְרַפְרְפוּ תָמִיד לְנֶגְדֶּךָ, וְאִם יִזְדַּמֵּן אַחֲרֵי כֵן לְיָדְךָ, אָז תָּבִין אֶת כַּוָּנָתִי בִדְבָרַי אֵלֶּה. וְאַף גַּם אֶל זֶה תָשִׂים לִבֶּךָ: אִם מְדַבֶּרֶת הִיא טוֹבוֹת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתָהּ, אִם לוֹקַחַת הִיא בְיָדָהּ אֵיזֶה כְלִי אוֹ חֵפֶץ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ, וְאִם לֹא תַפְסִיק וְתַחֲרִישׁ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם בְּדַבְּרָהּ, וְאִם אֵינָהּ עוֹשָׂה מְלָאכָה רַק לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבָד. רְאֵה אָמַרְתִּי לְךָ, אַהֲבַת הָעֲבוֹדָה הִיא עִקָּר גָּדוֹל וְחַָשׁוּב לָאִשָּׁה. וְעַל לְשׁוֹן אִמִּי הַנִּפְטֶרֶת הָיוּ שְׁגוּרִים תָּמִיד הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; לְעוֹלָם אֵין לְנַעֲרָה לָלֶכֶת בְיָדַיִם רֵיקוֹת, עַל שָׁלֹש גְּדֵרוֹת עָלֶיהָ לְקַפֵּץ וּלְטַפֵּס בִּשְׁבִיל לִמְצֹא נוֹצָה רַכָּה אֶחָת. וְעִם כָּל זֶה עָלֶיהָ לִהְיוֹת שְׁלֵוָה וְשַׁאֲנַנָּה בִשְׁעַת עֲבוֹדָתָהּ, וְלֹא לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שָׁאוֹן וְרֹגֶז כְּאִלּוּ יֵשׁ אֶת נַפְשָׁהּ לִקְרֹעַ חֵלֶק מֵעַל פְּנֵי הָעוֹלָם. וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ אוֹ מְשִׁיבָה עַל דְּבָרֶיךָ וְהִתְבּוֹנַנְתָּ אִם לֹא תָבֹא בִמְבוּכָה אוֹ תְדַבֵּר עַזּוּת. קָשֶׁה לְךָ לְהַאֲמִין עַד כַּמָּה תִשְׁתַּנֶּינָה הַנְּעָרוֹת בְּרוּחָן, בִּרְאוֹתָן כֹּבַע שֶׁל גְּבָרִים, מֵאֲשֶׁר הֵן בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר תְּשִׂימֶנָה לָהֶן פָּנִים כְּאִלּוּ בְחֶפְצָן לֵאמֹר לְכָל אֶחָד: אַל נָא תִטְרְפֵנִי! אֵלֶּה הֵן הַגְּרוּעוֹת בְּיוֹתֵר, וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר לָהֶן לָשׁוֹן מְלֻטֶּשֶׁת וְהַחוֹשְׁבוֹת, כִּי אִם נִמְצָא אִישׁ בַּבַּיִת, אָסוּר לָהֶן לִכְלוֹא אֶת פִּיהֶן, וּשְׂפָתָן לֹא תֶחְדַּל אַף רֶגַע, אֵלֶּה גְרוּעוֹת הֵן עוֹד יוֹתֵר.

הָעֶלֶם צָחַק וַיּאֹמַר: אִמָּא, מַה טוֹב כִּי תַטִּיפִי אִמְרוֹתַיִךְ בְּאָזְנֵי כָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְתָעִירִי לַמּוּסָר אֹזֶן הַנְּעָרוֹת.

– אָמְנָם כֵּן, כָּזֹאת יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת, – קָרְאָה הָאֵם וַתִּצְחַק גַּם הִיא, אוּלָם אֲנִי מַקְדֶּמֶת לְךָ אֶת הַמְאֻחָר. כַּמּוּבָן, עָלֶיךָ לְהִתְבּוֹנֵן קֹדֶם כֹּל, כֵּיצַד הִיא מִתְנַהֶגֶת עִם אֲבוֹתֶיהָ, אֲחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ, הֲלֹא אַתָּה בְעַצְמְךָ בֵן מַקְשִׁיב וְטוֹב הִנֶּךָּ, וְאֵין אֲנִי צְרִיכָה לְדַבֵּר לְךָ מִזֶּה דָבָר. הֲלֹא יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַדִּבּוּר הָרְבִיעִי מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

– יָדַעְתִּי, אִמִּי, יָדַעְתִּי, הִשָּׁקְטִי וְהֵרָגְעִי, וְסִמָּן מֻבְהָק יֵשׁ לִי בָעִנְיָן הַזֶּה: כָּל הַמַּרְבֶּה לְדַבֵּר עַל אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה לְהוֹרָיו, אוֹת הוּא שֶׁאַף מְעַט אֵין בּוֹ; כָּל זֶה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר וְלָדַעַת רַק עַל פִּי מַעֲשֶׂה וְלֹא עַל פִּי דִּבּוּר. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְדַבֵּר יִיעָף וְיִיגַע כְּשֶׁיָּבֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה.

– הֲלֹא נָבוֹן אָתָּה, – קָרְאָה הָאֵם מִתּוֹךְ לִגְלוּג שֶׁל קוֹרַת רוּחַ וַתָּשֶׂם אֶת יָדָהּ עַל לִבָּהּ וְאֶת עֵינֶיהָ נָשְׂאָה אֶל בְּנָהּ כְּשׁוֹאֶלֶת: הַאוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלֶיךָ עוֹד?

– דַּבְּרִי, אִמִּי, דַּבֵּרִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְחֵפֶץ לֵב.

– נִדְמָה לִי כְאִלּוּ אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְהִתְגַּלּוּת לֵב, וּבְמוֹתִי, לֹא אַנִּיחַ דָּבָר אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי מֵהַגִּיד אוֹתוֹ לָךְ. הַדִּבּוּר הָרְבִיעִי! הִנֵּה זָכַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לִי פַעַם אַחַת אָבִי הַנִּפְטָר. הֶאָח, הוּא יָדַע הַכֹּל וַיָּבֶן כָּל דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ. הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד קָרָא בִסְפָרִים וַיֶּהְגֶּה בָהֶם, וּפַעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי בְאָמְרוֹ אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁהַָיָה מְבַקֵּר אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לֵאמֹר: יוֹדֵעַ אֲנִי מַדּוּעַ נֶאֱמַר רַק בַּדִּבּוּר הָרְבִיעִי בִלְבָד מַתַּן שְׂכָרוֹ בְצִדּוֹ? רַבִּים הֵם הָאוֹמְרִים כִּי אֵין כָּל צֹרֶךְ בָּזֶה, כִּי הֲלֹא דָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הוּא, אוּלָם הָאֱמֶת הִיא כִי הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ” אֵין כַּוָּנָתָם, כִּי הַבֵּן הַמְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ יַאֲרִיךְ יָמִים עַד שִׁבְעִים אוֹ עַד שְׁמוֹנִים שָׁנָה; לֹא כָךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ, כִּי אִם כָּךְ: כָּל הַמְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ יַאֲרִיךְ יָמִים לְמַפְרֵעַ. לוֹמַר: מְאַחֵד הוּא בְקִרְבּוֹ גַם אֶת חַיֵּי אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר חָיוּ לְפָנָיו, בְּזִכָּרוֹן, בְּמַחֲשָׁבָה. אֶת הַיָּמִים שֶׁכְּבָר חָיוּ אֲבוֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבוֹתָיו אִי אֶפְשָׁר עוֹד לִגְזֹל מִמֶּנּוּ, וְהוּא מַאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאָרֶץ, אַחַת הִיא אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יִחְיֶה, כִּי חַיֵּי אֲבוֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבוֹתָיו מִצְטָרְפִים אֶל חַיָּיו הוּא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, הֲרֵי הוּא כְקָטָן שֶׁנּוֹלַד, שֶׁאַךְ זֶה עַתָּה בָא לָעוֹלָם וּמָחָר אֵינֶנּוּ.

– מַאֲמָר יָפֶה הוּא זֶה, אִמִּי, מֵבִין אָנֹכִי אוֹתוֹ וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֵהוּ, וְגַם לְבָנַי אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לִי אֲלַמְּדֵהוּ; אוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר תּוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלַי כֵּן אִוָּכַח כִּי קָשֶׁה לִמְצֹא כָמוֹהָ, אֵין זֹאת כִּי אִם תִּהְיֶה דוֹמָה אֵלַיִךְ, אִמִּי.

– הֶאָח, בְּנִי, אַל נָא תִתַּמָּם כָּכָה. בִּהְיוֹתִי בַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה אוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיִיתִי גַם אֲנִי אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר אֲנִי עַתָּה. שׁוֹבֵבָה הָיִיתִי וְאֶת כָּל חֵפֶץ לִבִּי עָשִׂיתִי, וְגַם כָּעֵת אֵינֶנִּי עוֹד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת! אוּלָם יֵשׁ עוֹד בִּרְצוֹנִי לְהַגִּיד לְךָ דָבָר עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה. נִפְלָא הַדָּבָר מַדּוּעַ רַק לְךָ יִקְשֶׁה הַדָּבָר כָּל כָּךְ. עוֹד מֵרֵאשִׁית יְמֵי יַלְדוּתְךָ עָלָה לְךָ הַכֹּל בְּקֹשִי, וְרַק בִּמְלֹאת לְךָ שְׁתֵּי שָׁנִים הַחִלּוֹתָ לָלֶכֶת וְלָרוּץ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, וְעַתָּה הִנְּךָ יוֹדֵעַ לְקַפֵּץ כְּסַיָּח. רַק עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים קַלֵּי עֶרֶךְ אַגִּיד לְךָ, אֲבָל מִתּוֹכָם תַּכִּיר כַּמָּה דְבָרִים חֲשׁוּבִים וְיִקְרֵי עֶרֶךְ. הִתְבּוֹנֵן נָא אֶל צְחוֹקָהּ; אִם אֵינוֹ שָׁטוּחַ כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּפֵּךְ וּמִתְפַּזֵּר, וְאִם אֵינוֹ מְחֻדָּד כְּתַבְנִית הַמַּקּוֹר, אֶלָּא צְחוֹק שֶׁיּוֹצֵא מִן הַלֵּב. חָפַצְתִּי שֶׁתֵּדַע, אֵיךְ אַתָּה בְעַצְמְךָ מְצַחֵק, אָז תֵּדַע וְתָבִין זֹאת.

הַבֵּן נָתַן בִּצְחוֹק קוֹלוֹ, וְהָאֵם הוֹסִיפָה לֵאמֹר: כֵּן, כֵּן, אֶל צְחוֹק כָּזֶה כִוַּנְתִּי, כֵּן צָחַק גַּם אָבִי, וְכֵן הִתְנוֹדֵד גַּבּוֹ, וּכְתֵפָיו הִתְרוֹמָמוּ. וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיפָה הָאֵם לְדַבֵּר אֶת דְּבָרֶיהָ, כֵּן הוֹסִיף הַבֵּן לִצְחֹק מִטּוֹב לֵב, עַד אֲשֶׁר דָּבַק הַצְּחוֹק גַּם בָּהּ וַתִּצְחַק עִם בְּנָהּ יָחַד, וְכַאֲשֶׁר כְּבָר חָדַל הָאֶחָד לִצְחֹק חָזַר הַשֵּׁנִי וַיִּצְחַק גַּם הוּא. הֵם יָשְׁבוּ לָהֶם בִקְצֵה הַדֶּרֶךְ וַיִּתְּנוּ לַסּוּס לְכַרְסֵם אֶת הַדֶּשֶׁא הַצּוֹמֵחַ בְּיַרְכְּתֵי הַדֶּרֶךְ וְהָאֵם קָטְפָה לָהּ פְּרָחִים וַתִּשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּהֶם וַתּוֹסֶף לֵאמֹר: כֵּן, גַּם זֶה דָבָר הוּא, וְעֶרְכּוֹ רַב הוּא: הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּרָחֶיהָ אִם הֵם צוֹמְחִים וְעוֹלִים יָפֶה, כִּי הַרְבֵּה תָלוּי בָזֶה, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים.

קוֹל עֲלָמוֹת מְזַמְּרוֹת נִשְׁמָע מֵרָחוֹק וְהָאֵם הוֹסִיפָה לֵאמֹר: הִתְבּוֹנֵן נָא, אִם הִיא מְזַמֶּרֶת בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה אֶת הַקּוֹל הַשֵּׁנִי; אֵלֶּה שֶׁרְצוֹנָן שֶׁקּוֹלָן יִשָּׁמֵעַ רְאוּיוֹת שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בָּהֶן בְּעַיִן פְּקוּחָה; וּרְאֵה נָא! הִנֵּה תַלְמִידֵי בֵית הַסֵּפֶר בָּאִים, גַּם הֵם יָשִׂימוּ דְבָרִים בְּפִי לְהַגִּיד לָךְ. חֲקֹר נָא וּדְרֹש אִם עוֹד שָׁמוּר בְּיָדָהּ סֵפֶר הַכְּתִיבָה שֶׁמִּתּוֹכוֹ כָתְבָה בִהְיוֹתָהּ עוֹד תַּלְמִידַת בֵּית הַסֵּפֶר, כִּי גַם זֶה עִנְיָן רַב עֶרֶךְ.

– אָמְנָם כֵּן, אִמָּא, אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תִקְּחִי לָךְ לְאוֹת וּלְסִמָּן. אֵיזֶה עִנְיָן וְחֵפֶץ לִי לָדַעַת אִם שָׁמוּר עוֹד בְּיָדָהּ סֵפֶר הַכְּתִיבָה שֶׁלָּהּ?

– לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ, בְּנִי, אוֹת הוּא לִי כִּי טֶרֶם נְבוּנֵיתָ כָּרָאוּי. הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמֹר אֶת הַדְּבָרִים וְאֶת הַחֲפָצִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים, אוֹת הוּא כִי לִבָּהּ לֹא נָכוֹן בְּקִרְבָּהּ.

מִדֵּי דַבְּרָם נִסָּה הַבֵּן לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר נִסְתַּבֵּךְ בְּחוּטֵי הַשּׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אַךְ לַשָּׁוְא יַעֲמֹל, הוֹצִיא אֶת סַכִּינוֹ מִכִּיסוֹ וַיַּחְתֹּךְ אֶת הַקֶּשֶׁר לִשְׁנָיִם. וְהָאֵם רָמְזָה עַל זֶה בְאֶצְבָּעָהּ וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר:

– לְךָ הָרְשׁוּת נְתוּנָה לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, אוּלָם לְנַעֲרָה חָלִילָה לָהּ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה אִם נֶחְפָּזָה הִיא לַחְתֹּךְ קֶשֶׁר סָבוּךְ לִשְׁנָיִם; סוֹד כָּמוּס צָפוּן בָּזֶה.

– פֵּשֶׁר דְּבָרַיִךְ אֵלֶּה נָקֵל לִי לִמְצֹא, – קָרָא הַבֵּן. – אוּלָם הִנֵּה שְׂרוֹךְ נַעֲלֵךְ הֻתַּר, וְעָלֵינוּ לְהִפָּרֵד זֶה מִזֶּה.

וְגַם בָּזֶה זָכֹר תַּזְכִּיר לִי דָבָר, – קָרְאָה הָאֵם. רְאֵה, גַּם זֶה אַחַד הַסִּמָּנִים הַיּוֹתֵר טוֹבִים: הִתְבּוֹנֵן נָא אֶל פַּעֲמֵי נְעָלֶיהָ, אִם לְצַד פְּנִים הִיא צוֹעֶדֶת אוֹ לְצַד חוּץ וְאִם הִיא מְכַשְׁכֶּשֶׁת בְּלֶכְתָּהּ וּמַרְבָּה לִקְרֹעַ אֶת נְעָלֶיהָ.

– כִּי אָז עָלַי לָרוּץ אֶל הַסַּנְדְּלָר, – קָרָא הַבֵּן בִּצְחוֹק; כָּל אֲשֶׁר פֵּרַטְתְּ, אִמִּי, אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא הַכֹּל בְּיַחַד אֵצֶל אִשָּׁה אַחַת.

– אָמְנָם כֵּן, מַרְבָּה אֲנִי לַהַג, וְאוּלָם אֵין עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת כָּל דְּבָרַי, וְרַק אִם יִזְדַּמֵּן הַמִּקְרֶה לְיָדְךָ הַזְכֵּר יַזְכִּירְךָ מֵאֵלָיו. כַּוָּנָתִי הִיא: שֶׁלֹּא כָל מַה שֶׁיֵּשׁ לְאַחַת אוֹ מַה שֶׁנָּפַל לָהּ בִּירֻשָּׁה הוּא הָעִקָּר, כִּי אִם כֵּיצַד הִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהֶם. אוּלָם עַתָּה, רְאֵה נָתַתִּי לְךָ לָלֶכֶת בִּמְנוּחָה בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, לֹא הוֹגַעְתִּיךָ בְּדִבְרֵי מוּסָר וְלֹא הֶלְאֵיתִיךָ בְאִמְרֵי תוֹכָחָה, וְאוּלָם כָּעֵת אֲבַקְּשָׁה, כִּי תְגַלֶּה אֶת כָּל לִבְּךָ לְפָנָי: מַה זֶה הָיָה לְךָ, כִּי שַׁבְתַָּ בַּשָּׁנָה הֶעָבְרָה מֵהַחֲתֻנָּה שֶׁהָיְתָה בְּאֶנְדְּרִינְגֶן כְּאִלּוּ שֻׁפַּךְ קֶסֶם עָלֶיךָ, וּמֵאָז אֵינְךָ עוֹד אוֹתוֹ הָעֶלֶם שֶׁהָיִיתָ מִקֹּדֶם? אֱמָר נָא לִי, אוּלַי אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לָךְ?

– הָהּ, אִמִּי, קָצְרָה יָדֵךְ מֵהוֹשִׁיעַ לִי, אוּלָם הִנְנִי וְאַגִּידָה לָךְ. עֵינַי רָאוּ אַחַת אֲשֶׁר יָכְלָה לִהְיוֹת הַנְּכוֹנָה, אֲבָל הִיא לֹא הָיְתָה הַנְּכוֹנָה.

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים! הֵן לֹא נָשָׂאתָ אֶת עֵינֶיךָ אֶל אֵשֶׁת אִישׁ?

– חָלִילָה, אוּלָם הִיא לֹא הָיְתָה הַנְּכוֹנָה. מָה אַרְבֶּה בְּאָזְנַיִךְ מִלִּים? זֹאת הָיְתָה שִׁפְחָה.

הַבֵּן שָׁאַף רוּחַ בִּכְבֵדוּת. שְׁנֵיהֶם הֶחֱרִישׁוּ זְמָן מָה; לְסוֹף שָׂמָה הָאֵם אֶת יָדָהּ עָל כֶּתֶף בְּנָהּ וַתֹּאמַר: הֶאָח, יָשָׁר אַתָּה, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה אוֹתְךָ יָשָׁר. הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר הֲסִירוֹתָ אוֹתָהּ מִקֶּרֶב לִבְּךָ, לְעוֹלָם לֹא הָיָה אָבִיךָ נֵאוֹת לָזֶה, וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ מַה נִכְבָּדָה הִיא בִרְכַּת הָאָב.

– לֹא, אִמִּי, אֵינִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי יוֹתֵר יָשָׁר מֵאֲשֶׁר אֲנִי בֶאֱמֶת. גַּם בְּעֵינֵי עַצְמִי לֹא יָשָׁר הַדָּבָר אֲשֶׁר הִיא שִׁפְחָה מְשָׁרֶתֶת בְּבֵית אֲחֵרִים. כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן, וְלָכֵן עֲזַבְתִּיהָ לְנַפְשָׁהּ. אוּלָם קָשֶׁה הָיָה לִי לְהָסִיר אֶת זִכְרָהּ מִלִּבִּי, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשָׁבְתִּי; אָמְנָם כָּעֵת הִתְגַּבַּרְתִּי עַל תְּשׁוּקָתִי וְכָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי, וְנָדֹר נָדַרְתִּי בְּלִבִּי שֶׁלֹּא אֶשְׁאַל עַל אֹדוֹתֶיהָ דָּבָר, לֹא אֲבַקֵּשׁ לָדַעַת מִפִּי אִישׁ מִי הִיא וְאֵיפֹה הִיא; אָנֹכִי אָבִיא לָכֶם, בִּרְצוֹת אֲדֹנָי דַּרְכִּי, בַּת אִכָּרִים טוֹבָה וִישָׁרָה.

– הֲלֹא כַטּוֹב וְכַיָּשָׁר עָשִׂיתָ אֶת הַנַּעֲרָה הַהִיא, לֹא סוֹבַבְתָּ אוֹתָהּ בְּכַחַשׁ וּבְמִרְמָה, לֹא הוֹלַכְתָּ אוֹתָהּ שׁוֹלָל?

– הֵא לָךְ יָדִי, אִמָּא, לֹא עָשִׂיתִי לָהּ כָּל עָוֶל אֲשֶׁר יְיַסְּרוּנִי כִלְיוֹתַי עַל זֶה.

– מַאֲמִינָה אֲנִי לִדְבָרֶיךָ, – קָרְאָה הָאֵם וַתְּחַבֵּק אֶת יָדוֹ פְעָמִים רַבּוֹת – צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם.

הַבֵּן עָלָה עַל סוּסוֹ, וְהָאֵם הִבִּיטָה אַחֲרָיו, אַחֲרֵי כֵן קָרָאָה: עֲמֹד נָא, עוֹד לִי דָבָר לְהַגִּיד לְךָ, אֶת הָעִקָּר שָׁכָחְתִּי.

הוּא הִפְנָה אֶת סוּסוֹ אֶל עֵבֶר אִמּוֹ וַיִּקְרָא מִצְטַחֵק: הַאֵין זֹאת, אִמִּי, זֶהוּ הָאַחֲרוֹן.

– כִּדְבָרֶיךָ, הַבְּחִינָה הַיּוֹתֵר בְּדוּקָה. שְׁאַל אֶת הַנַּעֲרָה עַל אֹדוֹת עֲנִיֵּי הַמָּקוֹם וְאַחֲרֵי כֵן תִּסֹּב בְּכָל הַכְּפָר וְשָׁאַלְתָּ אֶת הָעֲנִיִּים עַל אֹדוֹתֶיהָ. בַּת אִכָּרִים רָעָה הִיא זוֹ, אֲשֶׁר אֵין עָנִי שֶׁתַּעֲנִיק לוֹ מִבִּרְכַּת אֲדֹנָי. זְכֹר זֹאת וְאַל תִּשְׁכַּח, וְעַתָּה יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים מִכָּל רָע וְיַצְלִיחַ דַּרְכְּךָ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ עָלֶיהָ.

כַּאֲשֶׁר רָכַב הַבֵּן לְדַרְכּוֹ הִתְפַּלְּלָה הָאֵם אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ לִשְׁלוֹם בְּנָהּ, אַחֲרֵי כֵן שָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ.

– לֹא טוֹב עָשִׂיתִי כִּי לֹא אָמַרְתִּי לוֹ אֲשֶׁר יִשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל דְּבַר בְּנֵי יוֹזֶנְהַנְס וּמֶה הָיָה לָהֶם – קָרְאָה הָאֵם בְּסַעֲרַת נֶפֶשׁ רַבָּה אֶל לִבָּהּ. וּמִי יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכֵי הַנֶּפֶשׁ. יֵשׁ אֲשֶׁר תִּתְעוֹרֵר בְּזִכְרוֹנְךָ אֵיזוֹ שִׁירָה נִשְׁכָּחָה אוֹ מָחוֹל שֶׁכְּבָר נִמְחָה מִן הַלֵּב, לֹא תוּכַל לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה הַהִיא בִגְרוֹנְךָ בְקוֹל, נִבְצָר מִמְּךָ לְצָרֵף אֶת הַקּוֹלוֹת לִהְיוֹת לִנְגִינָה שְׁלֵמָה, אוּלָם בְּקֶרֶב נַפְשְׁךָ פְּנִימָה נוֹעַ תָּנוּעַ וְהָמֹה תֶהֱמֶה בָרוּר, חָשׁ אַתָּה בְנַפְשְׁךָ כְּאִלּוּ אָזְנֶיךָ תִשְׁמַעְנָה אוֹתָהּ. אוּלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מָה הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר יִתְעוֹרְרוּ פִתְאֹם צִלְצוּלֵי הַקּוֹלוֹת מִתּוֹךְ תְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה?

– מַדּוּעַ הָגְתָה הָאֵם עַתָּה בְּיַלְדֵי יוֹזֶנְהַנְס, אֲשֶׁר נִמְחוּ זֶה כְבָר מִזִּכְרוֹנָהּ? הַאִם הָיָה הֲלָךְ נַפְשָׁהּ זֶה, הַמָּלֵא חֶרְדַּת קֹדֶשׁ, דּוֹמֶה אֶל הֲלָךְ נֶפֶשׁ אַחֵר אֲשֶׁר צָלַל כְּבָר בְּעִמְקֵי הַשִּׁכְחָה וְהוּא אֲשֶׁר הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְאוֹר עוֹלָם? מִי יָכֹל לִתְפֹּשׂ אֶת הַדְּבָרִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים וַאֲשֶׁר אֵין לִשְׁקֹל אוֹתָם בַּפֶּלֶס, הַמְרַחֲפִים הֵנָּה וָהֵנָּה מֵאִישׁ אֶל אִישׁ וּמִזִּכָּרוֹן אֶל זִכָּרוֹן וְדוֹאִים בַּחֲלַל הָאֲוִיר?

כַּאֲשֶׁר שָׁבָה הָאֵם אֶל בֵּיתָהּ פָּנָה הָאִכָּר אֵלֶיהָ בְלַעַג וַיֹּאמַר:

– אֵין זֹאת כִּי מָסַרְתְּ לוֹ עוֹד סִמָּנִים רַבִּים, כֵּיצַד יַעֲלֶה בַּחַכָּה אֶת הַנַּעֲרָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה; גַּם אָנֹכִי שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי לָזֶה, וְהִקְדַּמְתִּי לִכְתֹּב אֶל קְרַפֶּנְזַכֶּר. הוּא יָבִיא אוֹתוֹ בֶטַח אֶל כָּל בָּתֵּי הַנְּדִיבִים. עַל יוֹהַנֶּס לְהָבִיא לָנוּ עַלְמָה אֲשֶׁר שְׁקָלִים רַבִּים בְּכִיסָהּ.

– הַשְּׁקָלִים הָרַבִּים לֹא יַעֲשׂוּ עוֹד אֶת הָאָדָם לִנְדִיב לֵב וִישַׁר דָּרֶךְ.

– גַּם אֲנִי חָכַמְתִּי לָדַעַת זֹאת, – לִגְלֵג הָאִכָּר, אֲבָל מַדּוּעַ לֹא יִתָּכֵן כִּי תִהְיֶה הָעַלְמָה הֲגוּנָה וְגַם שְׁקָלִים הֲגוּנִים בְּכִיסָהּ.

הָאֵם הֶחֱרִישָׁה. אוּלָם מִקֵּץ רֶגַע קָרָאָה:

– אֶל קְרַפֶּנְזַכֶּר אָמַרְתָּ לוֹ לָבֹא? בְּבֵיתוֹ נִמְצָא בֶן יוֹזֶנְהַנְס. וְשׁוּב נִקְשְׁרָה עַל יְדֵי שֵׁם קְרַפֶּנְזַכֶּר אֶל הֲלָךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִתְּקָה מִמֶּנּוּ רֶגַע. רַק עַתָּה יָדְעָה בָרוּר אֶת מִי זָכְרָה, וּבַמְּאֹרָעוֹת, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְיִגָּלוּ לְעֵינֵינוּ, שָׁבָה וְהֶעֶלְתָה אֶת זִכְרוֹנָהּ זֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

– נֶעֶלְמָה מִמֶּנִּי כַוָּנַת דְּבָרָיִךְ, – קָרָא הָאִכָּר – מַה לָךְ וּלְנַעֲרוֹ שֶׁל יוֹזֶנְהַנְס? מַדּוּעַ לֹא תַגִּידִי לִי כִּי הִשְׂכַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת?

– אָמְנָם כֵּן, הִשְׂכַּלְתָּ וַתֶּחְכַּם לַעֲשׂוֹת, – קָרְאָה הָאֵם. אֲבָל הַזָּקֵן לֹא הִסְתַּפֵּק בִּתְהִלָּתָהּ אֲשֶׁר בָּאָה לְאַחַר זְמָן וַיֵּצֵא מִתְרַעֵם קְצָת מִתּוֹךְ הַבָּיִת.

כְּעֵין אִי־נְעִימוּת וּדְאָגָה נִסְתָּרָה, פֶּן לֹא יִמְצָא יוֹהַנֶּס בְּנוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הֵטִילָה סַעַר בְּקֶרֶב לֵב הָאִכָּר הַזָּקֵן וַיֵּלֶךְ קוֹדֵר וְשָׁחוֹחַ.

 

הָרוֹכֵב עַל סוּס לָבָן    🔗

בְּעֶרֶב הַיּוֹם אֲשֶׁר רָכַב יוֹהַנֶּס מִצּוּסְמַרְסְהוֹפֶן לָבֹא אֶל הַלְדֶּנְבְּרוּן, בָּא קְרַפֶּנְזַכֶּר אֶל בֵּית רוֹדֶל הַצָּעִיר וַיֶּרֶב לָשֶׁבֶת עִמּוֹ חֶדֶר בְּחֶדֶר, וַיִּקְרָא בְאָזְנָיו מִכְתָּב.

– מֵאָה שֶׁקֶל כֶּסֶף תִּתֵּן לִי, כַּאֲשֶׁר יִגָּמֵר הַדָּבָר בְּכִי טוֹב, אֶת זֶה רוֹצֶה אֲנִי כִּי תַבְטִיחַ לִי בִכְתָב, – קָרָא קְרַפֶּנְזַכֶּר.

– לְדַעְתִּי דַי לְךָ בַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, מָנָה יָפָה הִיא.

– לֹא, אַף אֲגוֹרַת נְחֹשֶת אַחַת פָּחוֹת מִמֵּאָה שֶׁקֶל בְּמִסְפָּר; אִלּוּ הִצַּעְתִּי אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַזֶּה לְאַחַד הָאִכָּרִים אֲשֶׁר בְּאֶנְדְּרִינְגֶן אוֹ בְּזִבֶּנְהוֹפֶן הָיִיתִי מְקַבֵּל שְׂכָרִי כִפְלָיִם. חָפַצְתִּי לִגְמֹל חֶסֶד עִם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי מְקוֹמִי. רוֹזֶל שֶׁלְּךָ אָמְנָם בַּת אִכַָּרִים הֲגוּנָה, אוּלָם סְחוֹרָה מִן הַמֻּבְחָר אֵינֶנָּה, וְעַל כְּגוֹן זוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל: בְּכַמָּה עוֹלֶה הַתְּרֵיסָר?

– הַחֲרִישָׁה, דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא אֶשָּׂא.

– כֵּן, כֵּן, אַחֲרִישׁ דֹּם וְלֹא אַפְרִיעַ אוֹתְךָ בְכָתְבֶךָ! וְעַתָּה כְתֹב!

רוֹדֶל כָּתַב כִּרְצוֹן קְרַפֶּנְזַכֶּר, וּכְכַלּוֹתוֹ לִכְתֹּב אָמָר:

– מַה דַּעְתְּךָ, הַאַגִּיד מִזֶּה דָבָר לְרוֹזֶל?

– אָכֵן עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהּ, אוּלָם עָלֶיהָ לָשִׂים עַצְמָהּ כְּלֹא יֹודַעַת, וְאִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אַל יֵדַע מִזֶּה דָבָר; דְּבָרִים כָּאֵלֶּה אֵין מְגַלִּים, כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר אֵין לוֹ אוֹיְבִים, וְגַם לְךָ וְלַאֲחוֹתְךָ יִמָּצֵאוּ. יָכֹל תּוּכַל לְהַאֲמִין לִדְבָרָי. אֱמֹר לְרוֹזֶל, כִּי תִלְבַּשׁ שִׂמְלַת הַחוֹל בְּבֹאוֹ וְתַחֲלִיב אֶֶת הַפָּרוֹת. אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ וְלָבֹא אֶל בֵּיתֶךָ. הֲלֹא קָרָאָת אֶת דִּבְרֵי אִכַּר לַנְדְפְרִיד: אִישׁ תְּבוּנוֹת הוּא וְיָבִין מִיָּד כִּי דְּבָרִים בְּגוֹ וְיַעֲזֹב אֶת בֵּיתְכֶם. אֲבָל עָלֶיךָ לְמַהֵר וְלִשְׁלֹחַ עוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה אֶל לוֹטֶרְבַּךְ לָקַחַת מִשָּׁם אֶת הַסּוּס הַלָּבָן אֲשֶׁר לְגִיסֶךָ; אָנֹכִי אֶשְׁלַח לְךָ אֶת הֶחָתָן עַל יְדֵי סַרְסוּר לִקְנוֹת מִמְּךָ אֶת הַסּוּס. וְגַם אַתָּה אַל תִּתֵּן לְהַכִּיר בְּךָ כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה דָבָר.

קְרַפֶּנְזַכֶּר יָצָא וְרוֹדֶל קָרָא אֵלָיו אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶן, אַחֲרֵי הַשְׁבִּיעוֹ אוֹתָן כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר סוֹד כָּמוּס, כִּי מָחָר יַָבֹא חָתָן אֶל רוֹזֶל, וְתָאֳרוֹ כְתֹאַר בֶּן־מְלָכִים, וְלוֹ אֲחֻזַּת נַחֲלָה, אֲשֶׁר אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כָּמוֹהָ, קִצְרוֹ שֶׁל דָּבָר – יוֹהַנֶּס בְּנוֹ שֶׁל אִכַּר לַנְדְפְרִיד מִצּוּסְמַרְסְהוֹפֶן. הָאִכָּר צִוָּה לָהֶן אֶת כָּל אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹת, כְּפִי הַמְדֻבָּר עִם קְרַפֶּנְזַכֶּר וַיַּשְׁבַּע אוֹתָן עוֹד פַּעַם לְבַל יִוָּדַע דָּבָר לְאִישׁ.

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב לֹא יָכְלָה רוֹזֶל לְהִתְאַפֵּק מִלִּשְׁאֹל אֶת יְחֵפֵהפִיָּה, אִם תֵּאוֹת לָלֶכֶת אִתָּהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּנָּשֵׂא לְאִישׁ, לִהְיוֹת לָהּ לְשִׁפְחָה. הִיא תִתֵּן לָהּ מַשְׂכֹּרֶת כִּפְלַיִם מֵאֲשֶׁר יִתְּנוּ לָהּ כָּעֵת, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ כָּל צֹרֶךְ לִנְדֹּד אֶל מֵעֵבֶר לָרְהֵין לַעֲבֹד בְּבֵית חֲרֹשֶת. יְחֵפֵהפִיָּה הֵשִׁיבָה לָהּ שֶׁלֹּא מִמִּין הַשְּׁאֵלָה, כִּי לֹא הָיָה בְחֶפְצָהּ לָלֶכֶת עִם רוֹזֶל. גַּם יָדְעָה אַמְרֵי, כִּי עוֹד כַּוָּנוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ לָהּ לְרוֹזֶל בְּהַצָּעָתָהּ זֹאת: חֲפֵצָה הִיא לְהִתְגָּאוֹת בְּנִצְחוֹנָהּ, כִּי תִנָּשֵׂא לְאִישׁ גָּדוֹל וְנִכְבָּד, וִיחֵפֵהפִיָּה תְנַהֵל אֶת מֶשֶׁק בֵּיתָהּ, כִּי עַד עַתָּה כִמְעַט לֹא שָׂמָה רוֹזֶל לָזֶה לֵב. בְּחֵפֶץ לֵב הָיְתָה יְחֵפֵהפִיָּה מְקַבֶּלֶת עַל עַצְמָהּ לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה כָזֹאת לִגְבִירָה אֲשֶׁר כִּלְבָבָהּ, אֲבָל לֹא בְעַד רוֹזֶל, וְאִם תַּעֲזֹב בְּאֵיזֶה זְמָן אֶת גְּבִרְתָּהּ, אֵשֶׁת רוֹדֶל, הַנּוֹטָה לָהּ חֶסֶד, אָז תַּעֲבֹד לְעַצְמָהּ, וְלוּ גַם בְּאַחַד מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶת בְּיַחַד עִם דָּמִי אָחִיהָ.

עוֹד בְּטֶרֶם תַּעֲלֶה יְחֵפֵהפִיָּה עַל מִשְׁכָּבָהּ, קָרְאָה אוֹתָהּ גְּבִרְתָּהּ אֵלֶיהָ וַתְּגַל אֶת אָזְנָהּ בִּדְבַר הַסּוֹד הַכָּמוּס וְלָאַחֲרוֹנָה אָמָרָה: אָמְנָם הֶאֱרַכְתְּ אֶת אַפֵּךְ אֶל רוֹזֶל וְאוּלָם כָּעֵת עָלַיִךְ לְהַאֲרִיךְ רוּחֵךְ שִׁבְעָתַיִם, כָּל עוֹד אֲשֶׁר יֵשֵׁב הֶחָתָן אִתָּנוּ, לְבַעֲבוּר לֹא יִרֶב הַשָּׁאוֹן וְהָרַעַשׁ בְּבֵיתֵנוּ.

– אָמְנָם כֵּן, אֲבָל לְדַעְתִּי לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר הִיא אוֹמֶרֶת לְהַחֲלִיב אֶת הַפָּרוֹת עָתָּה; הֲרֵי רַמֵּה יְרַמּוּ בָזֶה אֶת הָאִישׁ הַטּוֹב, וְהִיא הֵן לֹא נִסְּתָה מֵעוֹלָם אֶת יָדֶיהָ בַּעֲבוֹדָה כָזֹאת.

אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ לֹא נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם, – קָרְאָה הַגְּבִירָה, – יָדַעְתִּי כִּי לֹא נָפַל לָךְ חֶבֶל בַּנְּעִימִים; עֲבוֹדָה קָשָׁה אַתְּ עוֹבֶדֶת, קָשָׁה מְאֹד; אוּלָם תְּנִי לָהֶם לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת כְּחֵפֶץ לִבָּם.

יְחֵפֵהפִיָּה עָלְתָה עַל מִטָּתָהּ וַתְּהַרְהֵר אַחֲרֵי מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם וַעֲלִילוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר כִּלְיוֹתֵיהֶם לֹא יְיַסְּרוּ אוֹתָם בְּהוֹלִיכָם שׁוֹלָל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. הִיא אָמְנָם לֹא יָדְעָה מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר יְרַמּוּ אוֹתוֹ; אֲבָל רַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ אֶל הָאִישׁ הַצָּעִיר הָאֻמְלָל, וְעֵינֶיהָ חָשְׁכוּ בְהַעֲלוֹתָהּ עַל לִבָּהּ: מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יוֹלִיכוּ שׁוֹלָל אֶת רוֹזֶל, כַּאֲשֶׁר תּוֹלִיךְ הִיא אוֹתוֹ.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כַּאֲשֶׁר הִשְׁקִיפָה יְחֵפֵהפִיָּה בְעַד הַחַלּוֹן, נִבְהֲלָה פִתְאֹם וַתֵּרָתַע לַאֲחוֹרֶיהַָ, כְּאִלּוּ יָרוּ לָהּ חֵץ בְּמִצְחָהּ. – אֵל אֱלֹהִים! מַה זֶה?" הִיא נֶחְפְּזָה וַתִּמַּח אֶת עֵינֶיהָ וַתִּתְעוֹדֵד, וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ אִם לֹא חֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה הוּא. – “הֲלֹא זֶה הוּא הָרוֹכֵב עַל סוּס לָבָן אֲשֶׁר הָיָה עַל הַחֲתֻנָּה בְּאֶנְדְּרִינְגֶן, הוּא בָא הֵנָּה אֶל הַכְּפָר, הוּא יִקָּחֵךְ אִתּוֹ, לֹא, הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ דָּבָר; אֲבָל הוּא יֵדַע… לֹא, לֹא מַה תֹּאמְרִי לַעֲשׂוֹת? הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב, הוּא לֹא יַבִּיט אֵלָי”… פֶּרַח הַצִּפֹּרֶן בְּעוֹדוֹ בְּנִצָּתוֹ נוֹפֵל מִיַּד יְחֵפֵהפִיָּה בְּעַד הַחַלּוֹן אֵלָיו, נוֹפֵל הוּא עַל אַמְתַּחְתּוֹ הַחֲבוּשָׁה לְסוּסוֹ, אוּלָם אֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ, וְהַפֶּרַח נוֹפֵל אַרְצָה עַל רִצְפַּת הָרְחוֹב, יְחֵפֵהפִיָּה נֶחְפְּזָה הַחוּצָה וְלוֹקַחַת לָה אֶת הָאוֹת הַמְגַלֶּה סוֹד, עַתָּה הִנֵּה בָא אֵלֶיהָ הַיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: הֲלֹא זֶהוּ הֶחָתָן שֶׁל רוֹזֶל, הוּא וְלֹא אַחֵר, הוּא אֲשֶׁר חָשְׁבָה עַל אֹדוֹתָיו אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב. הִיא לֹא קָרְאָה אוֹתוֹ בְשֵׁם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר שֶׁזֶּהוּ אִישׁ אַחֵר, רַק הוּא זֶה, וְאוֹתוֹ יְרַמּוּ וִיסֹובְבוּ בְכָחַשׁ.

בַּדִּיר, עַל הֶחָצִיר הַיָּרוֹק אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהוֹשִׁיט לַפָּרוֹת, כָּרְעָה יְחֵפֵהפִיָּה עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּתְפַּלֵּל אֶל הָאֱלֹהִים, כִּי יִשְׁמֹר אֶת הַזָּר לְבַל יִפֹּל בִּידֵי רוֹזֶל. כִּי יִהְיֶה לָהּ לְחָתָן – רַעְיוֹן כָּזֶה לֹא הֵעֵזָּה גַם לְהַעֲלוֹת עַל לִבָּהּ, אֲבָל גַּם לְהַסִּיחַ דַּעְתָּהּ מִזֶּה לֹא יָכֹלָה.

כִּמְעַט כָּלְתָה לְהַחֲלִיב אֶת הַפָּרוֹת מִהֲרָה לָרוּץ אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה לִשְׁאֹל עֵצָה מִפִּיהָ לָדַעַת אֵת אֲשֶׁר עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת; אוּלָם מָרַן הַשְּׁחוֹרָה שָׁכְבָה עַל עַרְשָׂהּ חוֹלָה מַחֲלָה אֲנוּשָׁה, אָזְנֶיהָ כָבְדוּ מִשְּׁמֹעַ וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ, וִיחֵפֵהפִיָּה לֹא הֵעֵזָּה לְהַשְׁמִיעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶת הַסּוֹד הַכָּמוּס אֲשֶׁר גִּלּוּ בְּאָזְנֶיהָ, לְבַעֲבוּר תִּשְׁמַע אוֹתָן מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וְתֵדָעֵהוּ, כִּי יָרְאָה פֶן יַגִּיעוּ דְבָרֶיהָ אֶל אָזְנֵי הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב, וְלָכֵן שָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל עֲבוֹדָתָהּ וְעֵצָה נִסְתְּרָה מִמֶּנָּה.

יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה מֻכְרָחָה לִשְׁהוֹת כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה לָטַעַת אֶת הַסֶּלֶק. עִם כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה בִקְּשָׁה לַחֲזֹר וּלְהַגִּיד לַזָּר אֶת הַכֹּל, אוּלָם הַכָּרַת שִׁעְבּוּדָה וּמַחֲשֶׁבֶת־שֵׂכֶל מְיֻחָדָה יָעֲצוּ אוֹתָהּ לָשׁוּב אֶל עֲבוֹדָתָהּ וְאֶל חוֹבוֹתֶיהָ. אִם הוּא תָמִים כָּל כָּךְ, וְקַל דַּעַת וְנֶחְפָּז בְּמַעֲשֵׂהוּ, כִּי אָז אֵין יְשׁוּעָה לוֹ, וְאֵינוֹ רָאוּי לְטוֹבָה מִמֶּנָּה. וְאוּלָם הַבְטָחָה אֵינָהּ עוֹד חֲתֻנָּה, נִחֲמָה לָאַחֲרוֹנָה אֶת נַפְשָׁהּ. אוּלָם כָּל הַיּוֹם לֹא מָצְאָה מַרְגּוֹעַ לְנַפְשָׁהּ, וּבְהַחֲלִיבָהּ בָּעֶרֶב אֶת הַפָּרוֹת אַחֲרֵי שׁוּבָהּ מִן הַשָּׂדֶה וְרוֹזֶל יָשְׁבָה בְסֵפֶל מָלֵא עַל יַד אַחַת הַפָּרוֹת שֶׁכְּבָר הֶחֱלִיבָה וַתְּזַמֵּר שִׁירַת צָהֳלָה, שָׁמְעָה אֶת הַזָּר מְדַבֵּר עִם הָאִכָּר בָּאֻרָוָה הַסְּמוּכָה. הַשִּׂיחָה נָסַבָּה עַל דְּבַר סוּס לָבָן, אֲבָל כֵּיצַד בָּא סוּס לָבָן אֶל הָאֻרָוָה, הֵן עַד עַתָּה לֹא הָיָה לָהֶם סוּס כָּזֶה?

וְהִנֵּה שָׁאַל הַזָּר: מִי הִיא הַמְזַמֶּרֶת פֹּה בְקִרְבָתֵנוּ?

– אֲחוֹתִי הִיא, – עָנָה הָאָח וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְעָרְבָה יְחֵפֵהפִיָּה בְשִׁירַת רוֹזֶל וַתָּשַׁר אֶת הַקּוֹל הַשֵּׁנִי בְּקוֹל אַדִּיר וּמָלֵא מֶרִי, לְהַכְרִיחַ בָּזֶה אֶת הַזָּר שֶׁיִּשְׁאַל גַּם לָהּ: מִי הִיא הַמְזַמֶּרֶת הַשֵּׁנִית; אוּלָם שִׁירָתָהּ גָּרְמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אִם בֶּאֱמֶת שָׁאַל לָהּ. וּבְלֶכֶת רוֹזֶל וְסֵפֶל מָלֵא חָלָב בְּיָדָהּ לְרֹחַב הֶחָצֵר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זֶה עַתָּה אֶת הַסּוּס הַלָּבָן וַיִּסְתַּכְּלוּ בוֹ, קָרָא הָאִכָּר:

– הִנֵּה זֹאת אֲחוֹתִי. רוֹזֶל! עִמְדִי נָא וְהָכִינִי דְבַר מָה לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב, אוֹרֵחַ בָּא, שְׁאֵר בְּשָׂרֵנוּ; אָנֹכִי אוֹלִיכֶנּוּ אֶל בֵּיתֵנוּ.

– וְהַקְּטַנָּה שָׁרָה בְּוַדַּאי אֶת הַקּוֹל הַשֵּׁנִי? – שָׁאַל הַזָּר. הֲגַם הִיא אֲחוֹתְךָ הִיא?

– לֹא, כִּי אֲסוּפִית הִיא לְמֶחֱצָה; אָבִי הַנִּפְטָר הָיָה אֶפִּטְרוֹפְסָהּ.

יָדֹעַ יָדַע הָאִכָּר הֵיטֵב, כִּי נְדִיבוּת כָּזֹאת לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת יֵחָשֵׁב לְבֵיתוֹ וְלָכֵן מָנַע אֶת עַצְמוֹ לִקְרֹא אֶת יְחֵפֵהפִיָּה בְשֵׁם שִׁפְחָה.

אוּלָם יְחֵפֵהפִיָּה שָׂמְחָה בְלִבָּהּ, עַל כִּי יֵדַע הַזָּר דָּבָר עַל אֹדוֹתֶיהָ. אִם לֵב חָכָם לוֹ אָז שָׁאֹל יִשְׁאַל מִפִּי דָבָר עַל אֹדוֹת רוֹזֶל, חָשְׁבָה בְנַפְשָׁהּ מַחֲשֶׁבֶת אֱמֶת; אָז תָּבֹא עִמּוֹ בִדְבָרִים וְהַצֵּל תַּצִּיל מֵאָסוֹן נַפְשׁוֹ.

רוֹזֶל הִגִּישָׁה אֶת הַמַּאֲכָלִים וְהַזָּר הִתְפַּלֵּא עַל כִּי הִסְפִּיקוּ לְהָכִין אֲרֻחָה יָפָה כָזֹאת בִּמְהִירוּת כָּל כָּךְ נִמְרָצָה; כִּי לֹא יָדַע הַזָּר כִּי הָיָה הַכֹּל מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וְרוֹזֶל הִתְנַצְּלָה עַל הָאֲרֻחָה הַדַּלָּה שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, וְכִי בְוַדַּאי הִסְכִּין בְּבֵיתוֹ לְמַאֲכָלִים יוֹתֵר עֲרֵבִים לַחֵךְ. הִיא חָשְׁבָה בְעָרְמָתָהּ, כִּי דִבְרֵי חֲלָקוֹת יִנְעֲמוּ לְאֹזֶן כָּל אִישׁ.

יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה מֻכְרַחַת לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטְבָּח וּלְהַגִּישׁ הַכֹּל לִידֵי רוֹזֶל, וּמִדֵּי פַעַם בְּפַעַם שָׁאֲלָה אוֹתָהּ: הֲלֹא תַגִּידִי לִי מִי הוּא? בְּשֵׁם אֲדֹנָי, הַגִּידִי לִי מַה שְׁמוֹ?

רוֹזֶל לֹא עָנְתָה דָבָר, וּבַעֲלַת הַבַּיִת אָמְרָה: עַתָּה יְכֹלָה אַתְּ לְגַלּוֹת כִּי הוּא הָאִכָּר יוֹהַנֶּס בְּנוֹ שֶׁל לַנְדְפְרִיד מִן צוּסְמַרְסְהוֹפֶן. הַאֵין זֹאת, אַמְרֵי, הֲלֹא יֵשׁ לָךְ מַזְכֶּרֶת מֵאֵת אִמּוֹ?

– כֵּן, כֵּן, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתִּצְנַח עַל הַכִּירָה, כִּי כָשְׁלוּ בִרְכֶּיהָ. מַה נִפְלָא כָל זֶה! בֶּן מֵיטִיבָתָהּ הָרִאשֹׁונָה יִוָּשַׁע נָא עַל יָדִי, וְלוּ גַם יִסְקְלוּנִי כָל אַנְשֵׁי הַכְּפָר בָּאֲבָנִים. לֹא אוּכַל שְׂאֵת עוֹד! – קָרְאָה אֶל לִבָּהּ.

הַזָּר יָצָא לָלֶכֶת אֶל דַּרְכּוֹ, הָאִכָּר לִוָּה אוֹתוֹ הַחוּצָה, אוּלָם בְּעוֹדוֹ עַל הַמַּעֲלוֹת שָׁב וַיִּקְרָא: מִקְטַרְתִּי כָבְתָה, וַאֲנִי רָגִיל לְהַצִּית אוֹתָהּ בְּגַחֶלֶת. כַּנִּרְאֶה רָצָה לִרְאוֹת אֶת תְּכוּנַת הַמִּטְבָּח. וְרוֹזֶל קִדְּמָה לִקְרָאתוֹ וַתּוֹשֶׁט לוֹ בְמֶלְקָחַיִם גַּחֶלֶת אֵשׁ מֵעַל הַכִּירָה, וַתַּעֲמֹד כְּחַיִץ בִּפְנֵי יְחֵפֵהפִיָּה אֲשֶׁר יָשְׁבָה עַל הַכִּירָה.

וּבְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר כְּבָר יָשְׁנוּ כָל בְּנֵי הַבַּיִת אֶת שְׁנָתָם רָצָה יְחֵפֵהפִיָּה בְכָל מְלֹא הַכְּפָר הֵנָּה וָהֵנָּה. הִיא בִקְּשָׁה אִישׁ נֶאֱמָן אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַגִּיד לוֹ כִּי יָעִיד בְּיוֹהַנֶּס, אוּלָם לֹא מָצְאָה אִישׁ כָּזֶה.

הִנֵּה פֹה יוֹשֵׁב הַגַּבַּאי וְהוּא אוֹיֵב לְרוֹדֶל, וְהוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מַטְעַמִּים בִּלְשׁוֹנוֹ, אֲבָל… “אֶל אוֹיֵב אֲדוֹנָהּ לֹא תֵלֵךְ, וְאֶל כָּל אִישׁ לֹא תֵלֵךְ, הֵן קָנִית לָךְ שׂוֹנְאִים לְמַדַּי בְּקֶרֶב יוֹעֲצֵי הָעֵדָה מֵאָז נֶאֶסְפוּ בִדְבַר דָּמִי… אָכֵן, דָּמִי יָכֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. מַדּוּעַ לֹא? לְגֶבֶר יֵאוֹת יוֹתֵר לְדַבֵּר מִזֶּה, הֲלֹא אִישׁ לֹא יוּכַל לְחָשְׁדֵהוּ, כִּי יֵשׁ לוֹ בָזֶה כַוָּנוֹת נִסְתָּרוֹת? יוֹהַנֶּס זֶה, כֵּן, כָּךְ שְׁמוֹ, הוּא לֹא יִשְׁכַּח לוֹ חַסְדוֹ זֶה, כֵּן, וְאָז יִהְיֶה לוֹ לְדָמִי אִישׁ אֲשֶׁר יָרִיב אֶת רִיבוֹ; אִישׁ כָּמוֹהוּ! מִשְׁפָּחָה כָמוֹהָ! אָז לֹא יֵדַע עוֹד כָּל מַחְסוֹר. לֹא, לֹא טוֹב לְדָמִי לְהֵרָאוֹת בַּכְּפָר. הָהּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים, הֲלֹא גָרֵשׁ גֵּרְשׁוּהוּ מִקִּרְבּוֹ! וְאוּלַי הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, לוֹ אֶפְשָׁר, וְאוּלַי בֶּאֱמֶת יַעֲשֶׂה זֹאת דָּמִי”…

כְּאוֹר מַתְעֶה רִחֲפוּ מַחְשְׁבוֹת יְחֵפֵהפִיָּה, וְהִיא בְעַצְמָהּ תָּעֲתָה בֵין מִשְׁעוֹלֵי הַשָּׂדוֹת, בְּלִי דַעַת אָנָה, וְנוֹרָא הָיָה לָהּ הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה תָמִיד לְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יֵדַע אֵת אֲשֶׁר אִתּוֹ וִירַחֵף בְּעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבוֹת; קוֹל עָלֶה נִדָּף הֵבִיא מֹרֶךְ בִּלְבָבָהּ, הַצְּפַרְדְּעִים בָּאֲגָם נֶאֶנְחוּ בְקוֹל מַרְגִּיז לֵב וָנָפֶשׁ, וְהָעֵצִים עוֹמְדִים שְׁחוֹרִים וּמַחֲרִישִׁים בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה. רְעָמִים נִשְׁמְעוּ מֵעֵבֶר לְאֶנְדְּרִינְגֶן. הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ בְּעָבִים הַיּוֹם. וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יִתְנוֹצֵץ כּוֹכָב בּוֹדֵד. יְחֵפֵהפִיָּה נֶחְפְּזָה דֶרֶךְ הַשָּׂדֶה אֶל הַיָּעַר, רוֹצָה הִיא לָבֹא אֶל דָּמִי, לְהָשִׂיחַ אֶת דַּאֲגָתָהּ לְאִישׁ, הָהּ, מָה רַב הַחֹשֶךְ בַּיָּעַר! מִי הִיא הַצִּפֹּר הַמְצַפְצֶפֶת בְּאִישׁוֹן לָיְלָה, דּוֹמָה הִיא לְקִכְלִי בְעוּפָהּ לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה, וְקוֹלָהּ כְּאִלּוּ קוֹרֵאת הִיא: הִנְנִי בָאָה, הִנְנִי בָאָה; בֹּאִי נָא, בֹּאִי נָא! וְהִנֵּה יְסַלְסֵל הַזָּמִיר, יְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ בְלִי הֶרֶף, בְּלִי שְׁאֹף רוּחַ, שִׁירָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ נַפְשׁוֹ פְנִימָה, נוֹבַעַת וּמְפַכָּה כְמַעְיַן יַעַר, הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי תַחְתִּיוֹת אָרֶץ.

שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים אֲשֶׁר בְּמִשְׁעוֹלֵי הַיַּעַר לֹא הִתְפַּתְּלוּ וְלֹא הִסְתַּבְּכוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הִתְפַּתְּלוּ וְהִסְתָּעֲפוּ מַחְשְׁבוֹת יְחֵפֵהפִיָּה בְלֶכְתָּהּ תּוֹעָה.

– כָּל תַּחְבּוּלוֹתַיִךְ אַיִן וָאֶפֶס הֵנָּה! שׁוּבִי אֶל בֵּיתֵךְ, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶל נַפְשָׁהּ וַתָּשָׁב. אוּלָם עוֹד רַבּוֹת תָּעֲתָה בַשָּׂדֶה; הִיא לֹא הֶאֱמִינָה עוֹד כִּי יֵשׁ אוֹרוֹת מַתְעִים, אֲבָל הַיּוֹם נִדְמָה לָהּ כְּאִלּוּ אֵיזֶה אוֹר הוֹלִיךְ אוֹתָהּ תּוֹעָה בַשָּׂדוֹת וּבַיָּעַר, וְהַיּוֹם חָשָׁה בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי הִרְבְּתָה לָלֶכֶת בָּטֵל הַלַּיְלָה, וּלְחָיֶיהָ בּוֹעֲרוֹת כָּאֵשׁ. לְסוֹף שָׁבָה אֶל חַדְרָהּ וְכָל גּוּפָה מְכֻסֶּה זֵעָה.

 

גֵּרוּשׁ וּגְאֻלָּה    🔗

מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר הֵקִיצָה יְחֵפֵהפִיָּה מִשְּׁנָתָהּ, רָאֲתָה כִּי הָעֲנָק, אֲשֶׁר קִבְּלָה בְיַלְדוּתָהּ מֵאֵת אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד, מוּטָל עַל מִטָּתָהּ; זְמָן רַב עָמְלָה לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנָהּ כֵּיצַד בָּא הָעֲנָק עַל מִטָּתָהּ עַד אֲשֶׁר זָכְרָה לִבְסוֹף, כִּי אֶמֶשׁ הוֹצִיאַתְהוּ מֵאַרְגָּזָהּ וַתֶּרֶב לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו.

כַּאֲשֶׁר חָפְצָה לָקוּם חָשָׁה כְאֵב גָּדוֹל בְּכָל אֲבָרֶיהָ, אָז שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ בְעָמָל רַב וַתִּתְיַפֵּחַ לֵאמֹר:

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל נָא תָבֹא כָעֵת מַחֲלָה עָלָי! שַׁעְתִּי אֵינָהּ פְנוּיָה לָזֶה, כָּעֵת לֹא אוּכָל. הִיא קָצְפָה עַל גְּוִיָּתָהּ הַמִתְרַשֶּׁלֶת לָקוּם, וַתַּכְרַח אֶת עַצְמָהּ בְּכֹחַ רְצוֹן נַפְשָׁהּ הָאַמִּיץ לָרֶדֶת מֵעַל מִטָּתָהּ; אוּלָם מַה גָדְלָה חֶרְדָּתָהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת פָּנֶיהָ בַמַּרְאָה הַקְּטַנָּה, וְהִנֵּה כָל פָּנֶיהָ צָבוּ. "זֶהוּ עָנְשֵׁךְ עַל כִּי שׁוֹטַטְתְּ כָּל לֵיל אֶתְמוֹל וַתָּרוּצִי הֵנָּה וָהֵנָּה וַתֹּאמְרִי לִקְרֹא לָךְ לְעֶזְרָה אֲנָשִׁים רָעִים וְחַטָּאִים. – הִיא הִכְּתָה בְאֶגְרוֹפֶיהָ עַל פָּנֶיהָ הַכּוֹאֲבִים כִּמְיַסֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ, אַחֲרֵי כֵן חָבְשָׁה אֶת כָּל פָּנֶיהָ בַּמִּטְפַּחַת וַתֵּלֶךְ אֶל עֲבוֹדָתָהּ.

כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה אוֹתָהּ בַּעֲלַת הַבַּיִת, צִוְּתָה אוֹתָהּ כִּי תִשְׁכַּב עַל מִטָּתָהּ; אוּלָם רוֹזֶל חֵרְפָה אוֹתָהּ בְּאָמְרָהּ, כִּי בִצְדִיָּה וּמֵרֹעַ לֵב עָשְׂתָה זֹאת, עַל כִּי יוֹדַעַת הִיא כַּמָּה דְרוּשָׁה עַתָּה עֲבוֹדָתָהּ. יְחֵפֵהפִיָּה הֶחֱרִישָׁה וּבְבוֹאָהּ אֶל הַדִּיר וַתָּבָל לַפָּרָה בָאֵבוּס, קָרָא אֵלֶיהָ קוֹל בָּהִיר וְצוֹהֵל: “שָׁלוֹם לַבֹּקֶר! כָּל כָּךְ חָרוּצָה!”

זֶה הָיָה קוֹלוֹ.

– רַק מְעָט, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, וַתִּשֹּׁךְ אֶת בְּשָׂרָהּ בְּשִׁנֶּיהָ מֵרֹב כַּעֲסָהּ עַל הַשֵּׁד הַמְקַנֵּא, אֲשֶׁר שִׁנָּה אֶת פָּנֶיהָ בְּרֹב כְּשָׁפָיו עַד לְבִלְתִּי הַכִּיר אוֹתָהּ.

– הֲתִתְוַדַּע כָּעֵת אֵלָיו?

– צָרִיךְ לְחַכּוֹת עוֹד.

וּבְעוֹד הִיא חוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרוֹת, שָׁאַל אוֹתָהּ יוֹהַנֶּס שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת: אִם הַפָּרוֹת נוֹתְנוֹת הַרְבֵּה חָלָב, וְאִם מוֹכְרִים אֶת הֶחָלָב גַּם לַאֲחֵרִים וּבְכַמָּה הַקָּב, מִי עוֹשֶׂה חֶמְאָה, וְאִם יְנַהֵל מִי שֶׁהוּא סִפְרֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַהוֹצָאוֹת וְהַהַכְנָסוֹת, וְעוֹד.

יְחֵפֵהפִיָּה רָעָדָה; עַתָּה נִזְדַּמְּנָה לָהּ שְׁעַת כֹּשֶר לְהָסִיר צָרָתָהּ מֵעַל דַּרְכָּהּ, עַתָּה יְכֹלָה הִיא לְגַלּוֹת לְפָנָיו אֶת כָּל מִגְרְעוֹת רוֹזֶל, אוּלָם מֵעֵין כֹּחַ פְּנִימִי עָצַר בַּעֲדָהּ לְבִלְתִּי תֵת דֹּפִי בְרוֹזֶל, כִּי רַק בְּרוֹזֶל לְבַד חָרָה אַפָּהּ, וְאוּלָם שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ בֶאֱמֶת טוֹבִים וִישָׁרִים. רוּחַ בִּינָתָהּ הִגִּיד לָהּ, כִּי אֶת נַפְשָׁהּ הִיא מְחָרֶפֶת בְּגַלּוֹתָהּ אֶת קְלוֹן בֵּית אֲדוֹנֶיהָ, וַתֶּחְכַּם לְדַבֵּר אֵלָיו, כִּי לֹא נָאֶה לְשִׁפְחָה לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט עַל מַעֲשֵׂה אֲדוֹנֶיהָ, וְטוֹבִים הֵם כֻּלָּם, הוֹסִיפָה בְאַהֲבָתָהּ אֶת הָאֱמֶת. כִּי אָמְנָם גַּם רוֹזֶל טוֹבָה, אַף כִּי הָיְתָה נוֹחָה לִכְעֹס וּבִקְשָׁה לְהִשְׂתָּרֵר. עַתָּה עָלָה בְלִבָּהּ, כִּי אִם הָיְתָה מְגַלָּה לְפָנָיו אֶת כָּל מִגְרְעוֹת רוֹזֶל, הָיָה בְוַדַּאי נוֹסֵעַ לוֹ תֵכֶף לְדַרְכּוֹ. עַל יְדֵי זֶה הָיָה נִפְטָר מֵרוֹזֶל, אֲבָל גַּם מֵעֵינֶיהָ הִיא הָיָה נֶעְלָם, עַל כֵּן הִשְׂכִּילָה וַתֹּאמַר:

– כַּנִּרְאֶה, אֲדוֹנִי מָתוּן כַּאֲבוֹתָיו. הֵן אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר בֶּהֱמַת מִקְנֶה בְיוֹם אֶחָד; כָּךְ הִיא דַעְתִּי. יֵשֵׁב נָא אֲדֹנִי פֹה יָמִים מִסְפָּר, אָז נִתְוַדַּע גַּם אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ יוֹתֵר זֶה אֶל זוֹ, אָז תִּגְרֹר מִלָּה אַחַת אֶת הַשֵּׁנִית, וְאִם אוּכַל לְשָׁרֶתְךָ בִּדְבַר מָה לֹא אֶמְנַע אֶת נַפְשִׁי מִזֶּה. אִם כִּי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לָמָּה אֲדֹנִי מַרְבֶּה כָל כָּךְ לִשְׁאֹל.

– הָהּ, עֲרֻמָּה אַתְּ כַּשּׁוּעָל, – אוּלָם מָצָאת חֵן בְּעֵינָי, – קָרָא יוֹהַנֶּס.

יְחֵפֵהפִיָּה רָעֲדָה, עַד כִּי נִרְתְּעָה הַפָּרָה מִפָּנֶיהָ וְכִמְעַט הָפְכָה אֶת סֵפֶל הֶחָלָב.

– וְשָׂכָר טוֹב תְּקַבְּלִי בַעֲמָלֵךְ, – הוֹסִיף יוֹהַנֶּס, וַיָּשֶׁב אֶל כִּיסוֹ אֶת שֶׁקֶל הַכֶּסֶף שְׁכְּבָר הָיָה מוּכָן בְּיָדוֹ.

– עוֹד דָּבָר לִי לְהַגִּיד אֶל אֲדוֹנִי, – הִתְחִילָה יְחֵפֵהפִיָּה שֵׁנִית, וַתָּשֶׂם פָּנֶיהָ אֶל פָּרָה אַחֶרֶת. הַגַּבַּאי שׂוֹנֵא הוּא לַאֲדוֹנִי מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלָכֵן יֵדַע אֲדוֹנִי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אִתּוֹ אִם יִכָּנֵס עִמּוֹ בִדְבָרִים.

– אָכֵן, רוֹאֶה אֲנִי כִּי טוֹב לְדַבֵּר אִתָּךְ; אוּלָם רְאִי נָא, פָּנַיִךְ צָבוּ; רֹאשֵׁךְ חָבוּשׁ, אַךְ מְעַט יוֹעִיל לָךְ זֶה, כָּל עוֹד שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת יְחֵפָה.

– הִסְכַּנְתִּי בָזֶה, – אָמְרָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אוּלָם שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע בְּקוֹל אֲדוֹנִי. תּוֹדָה.

קוֹל צְעָדִים נִשְׁמַע מִלְמָעְלָה. – עוֹד נוֹסִיף לְדַבֵּר זֶה אֶל זוֹ, – קָרָא הָעֶלֶם וַיֵּלַךְ.

– רַב תּוֹדוֹת לָכֶן לְחָיַיִם עָבוֹת! – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה אַחֲרָיו בְּצֵאתוֹ וַתְּטַפֵּחַ בְּחִבָּה עַל לְחָיֶיהָ הַצָּבוֹת. – עַל יֶדְכֶן אֶפְשָׁר לִי לְדַבֵּר אִתּוֹ, כְּאִלּוּ אֲנִי בְעַצְמִי לֹא הָיִיתִי בְאוֹתוֹ מַעֲמָד, כְּאִלּוּ מִתַּחַת לְמַסְוֶה אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ. הֶאָח! מַה טוֹב!

הַשִּׂמְחָה הַפְּנִימִית הֵסִירָה אֶת חֹם הַקַּדַחַת כִּמְעַט, אוּלָם עֲיֵפָה הָיְתָה עַד מְאֹד. רְגָשׁוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וָצַעַר אֲחָזוּהָ בִרְאוֹתָהּ אֶת רֹאשׁ הָעֲבָדִים מוֹשֵׁחַ בְזֶפֶת אֶת סַדָּנֵי הָעֲגָלָה וּבְשָׁמְעָהּ כִּי בְדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לִנְסֹעַ תֵּכֶף עִם הַזָּר הַשָּׂדֶה. הִיא מִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל הַמִּטְבָּח, וְשָׁם הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִגִּיד הָאִכָּר אֶל יוֹהַנֶּס: אִם רוֹצֶה אַתָּה, יוֹהַנֶּס, תּוּכַל לִרְכַּב, זֶה יִנְעַם מְאֹד; אַתְּ, רוֹזֶל, תּוּכְלִי לָשֶׁבֶת עִמִּי בְתוֹךְ הָעֲגָלָה, וְאַתָּה, יוֹהַנֶּס, תִּרְכַּב עַל יָדֵינוּ.

– גַּם הָאִכָּרָה תִסַּע אִתָּנוּ יָחַד, – קָרָא יוֹהַנֶּס אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה.

– אָנֹכִי לֹא אוּכַל לִנְסֹעַ אִתְּכֶם, כִּי עָלַי לְטַפֵּל בַּתִּינוֹק שֶׁעַל בִּרְכַּי, – קָרְאָה הָאִכָּרָה.

– וְגַם אֲנִי אֵינִי רוֹצָה לִנְסֹעַ בִּימוֹת הַחוֹל הַשָּׂדֶה, – הִשְׁלִימָה רוֹזֶל.

– סְעִי נָא, אֲחוֹתִי, עִמָּנוּ, לִכְבוֹד אֹרֵחַ כָּזֶה הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לָקַחַת לָךְ חֻפְשָׁה לְיוֹם אֶחָד גַּם בִּימוֹת הַחוֹל, – פָּצַר הָאִכָּר בַּאֲחוֹתוֹ, כִּי חָפֵץ כִּי תָבֹא רוֹזֶל יַחַד עִם יוֹהַנֶּס אֶל אִכַּר פּוּרְחָן, לְמַעַן לֹא יַשְׁלֶה אֶת נַפְשׁוֹ בְתִקְוָה לָקַחַת אֶת יוֹהַנֶּס לְחָתָן בְּעַד אַחַת מִבְּנוֹתָיו; וְגַם זֹאת יָדַע, כִּי נְסִיעַת טִיּוּל כָּזֹאת תְּקָרֵב יוֹתֵר אֶת לִבּוֹתֵיהֶם מִבִּקּוּר שְׁמוֹנַת יָמִים בַּבָּיִת.

יוֹהַנֶּס הֶחֱרִישׁ, וְהָאִכָּר דְּחָפוֹ בְצִדּוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל חֲרִישִׁי: פַּתֵּה אַתָּה אוֹתָהּ, אֶפְשָׁר שֶׁבְּקוֹלְךָ תִשְׁמַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּקוֹלִי וְתִסַּע עִמָּנוּ.

– לְדַעְתִּי צָדְקָה אֲחוֹתְךָ בִדְבָרֶיהָ, – קָרָא יוֹהַנֶּס בְּקוֹל רָם, – וְטוֹב תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא תִסַּע בִּימוֹת הַחוֹל הַשָּׂדֶה. אֲנִי אֶרְתֹּם אֶת סוּסִי הַלָּבָן עַל יַד סוּסְךָ, אָז נוּכַל לִרְאוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּלֶכְתָּם זֶה בְצַד זֶה וְלַאֲרֻחַת הָעֶרֶב נָשׁוּב אֶל בֵּיתְךָ, וְאוּלַי גַּם קֹדֶם.

לְשֵׁמַע דִּבְרֵי יוֹהַנֶּס נָשְׁכָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת שְׂפָתֶיהָ, לִמְנֹעַ בְּעַד הַצְּחוֹק מֵהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה. – אָמְנָם כֵּן, – אָמְרָה אֶל לִבָּהּ, עוֹד לֹא תְפַשְׂתֶּם אוֹתוֹ בְּרֶסֶן. הוּא לֹא יִתֵּן לְנַהֵג אֶת עַצְמוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲכֶם, כְּאִלּוּ כְבָר נָתַן לָכֶם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְלֹא יוּכַל עוֹד לַחֲזֹר בּוֹ וְלַהֲשִׁיבָהּ.

הַחֹם בְּקֶרֶב יְחֵפֵהפִיָּה, מֵרֹב חֶדְוָתָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ, גָּדַל מְאֹד עַד כִּי נֶאֶלְצָה לְהָסִיר אֶת מִטְפַּחְתָּהּ מֵעַל פָּנֶיהָ.

יוֹם פְּלָאוֹת הָיָה הַיּוֹם הַהוּא בְּבֵית רוֹדֶל, וְרוֹזֶל סִפְּרָה בִקְצַת תַּרְעֹמֶת עַל דְּבַר הַשְּׁאֵלוֹת הַזָּרוֹת וְהַמְשֻׁנּוֹת אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתָהּ יוֹהַנֶּס, וִיחֵפֵהפִיָּה צָהֲלָה בְקֶרֶב נַפְשָׁהּ פְּנִימָה, כִּי הִשְׂכִּילָה לְהָבִין אֶל מַה תִּרְמֹזְנָה הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה וְלָמָּה הוּא רוֹצֶה לָדַעַת אֶת כָּל אֵלֶּה, וְכִי כָל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל נַפְשׁוֹ נִמְצָא בָהּ. “אוּלָם מַה בֶּצַע בְּכָל אֵלֶּה? הוּא אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָךְ, וְלוּ גַם יַכִּיר אוֹתָךְ, הֲלֹא יְתוֹמָה עֲנִיָּה אַתְּ, מְשָׁרֶתֶת בְּבֵית אֲחֵרִים, לְעוֹלָם לֹא יֵצֵא מִזֶּה דָבָר. הוּא לֹא יַכִּירֵךְ וְלֹא יִשְׁאָלֵךְ”.

בָּעֶרֶב, בְּשׁוּב שְׁנֵי הַגְּבָרִים מִמַּסָּעָם, כְּבָר אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לִיחֵפֵהפִיָּה לְהָסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת מֵעַל מִצְחָהּ, כִּי רָפָה הַכְּאֵב מִמֶּנּוּ, אוּלָם מֵעַל לֶחְיָהּ וְרַקָּתָהּ הַכּוֹאֲבוֹת עוֹד לֹא יָכְלָה לְהָסִיר.

נִדְמָה לָהּ שֶׁיּוֹהַנֶּס אֵינוֹ שָׂם לֵב אֵלֶיהָ כְלָל, לֹא יְדַבֵּר אִתָּהּ וְגַם הַבֵּט לֹא יַבִּיט אֵלֶיהָ. וְאוּלָם כַּלְבּוֹ שָׁהָה אֶצְלָהּ כָּל הָעֶרֶב בַּמִּטְבָּח, הִיא הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ לָשֹׂבַע וַתְּלַטְּפֵהוּ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו: אִלּוּ יָכֹלְתָּ לְהַגִּיד לוֹ אֶת הַכֹּל, הָיִיתָ מוֹדִיעַ לוֹ אֶת הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה.

הַכֶּלֶב שָׂם אֶת רֹאשׁוֹ בְחֵיק יְחֵפֵהפִיָּה וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ בְעֵינַיִם מְפִיקוֹת תְּבוּנָה, אַחֲרֵי כֵן הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה בִרְצוֹנוֹ לֵאמֹר: רַע וָמַר הַדָּבָר, לֹא אוּכַל דַּבֵּר.

וִיחֵפֵהפִיָּה בָאָה אֶל חֲדַר הַיְלָדִים וַתָּשַׁר לָהֶם שִׁירִים שׁוֹנִים, וְגַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נָמוּ שְׁנָתָם לֹא פָסְקָה מִלָּשִׁיר אֶת שִׁירוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת, אוּלָם בְּיוֹתֵר שָׁרָה אֶת שִׁירַת הַוַּלְסָה, אֲשֶׁר רָקְדָה עִם יוֹהַנֶּס. יוֹהַנֶּס הִזְקִיף אֶת אָזְנָיו מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם וַיַּקְשֵׁב נָבוֹךְ וּבְדַבְּרוֹ לֹא הָיְתָה רוּחוֹ אִתּוֹ. רוֹזֶל נִכְנְסָה אֶל חֲדַר הַיְלָדִים וַתְּצַו אֶת יְחֵפֵהפִיָּה לְהַחֲרִישׁ.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲבָה יְחֵפֵהפִיָּה מַיִם בְּעַד מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וַתֵּלֶךְ אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ וּדְלִי מָלֵא מַיִם בְּיָדֶיהָ, פָּגַשׁ אוֹתָהּ יוֹהַנֶּס, בְּדַרְכּוֹ אֶל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה. הִיא קָרְאָה בְקוֹל כָּבוּשׁ: – שָׁלוֹם!

– הֶאָח, הַאַתְּ הִנָּךְ פֹּה? – שָׁאַל יוֹהַנֶּס, – וּלְאָן בִּדְלִי הַמָּיִם?

– אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה.

– מִי הִיא?

– אִשָּׁה עֲנִיָּה שׁוֹכֶבֶת עַל עֶרֶשׂ דְּוָי.

– הֵן רוֹזֶל אָמְרָה כִּי אֵין כָּל עֲנִיִּים בַּכְּפָר הַזֶּה!

– הָהּ, אֵל אֱלֹהִים, רַב יוֹתֵר מִדָּי; אוּלָם רוֹזֶל אָמְרָה זֹאת בְּוַדַּאי, כִּי חוֹשֶׁבֶת הִיא כִּי חֶרְפָּה הִיא לַכְּפָר. אוּלָם נְדִיבַת לֵב הִיא, יַאֲמִין לִי אֲדוֹנִי, חוֹנֶנֶת וְנוֹתֶנֶת.

– סַנֵּיגוֹר טוֹב אָתְּ. אוּלָם אַל תַּעַמְדִּי בָדֶּרֶךְ וּדְלִי כָבֵד בְּיָדֵךְ. הַאוּכַל לָלֶכֶת אִתָּךְ?

– מַדּוּעַ לֹא?

– צָדַקְתְּ, כָּל רָעָה לֹא תְאֻנֶּה אֵלַיִךְ, כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים. וּמִפָּנַי אֵין לָךְ לִירֹא כְלָל.

– אֵינִי יְרֵאָה מִפְּנֵי אִישׁ, כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי אֲדוֹנִי. הַיּוֹם נוֹכַחְתִּי, כִּי אִישׁ טוֹב אָתָּה.

– בַּמֶּה?

– כִּי יְעַצְתַּנִי בַמֶּה לְהָסִיר אֶת הַכְּאֵב מִפָּנָי; וַעֲצַת אֲדוֹנִי הוֹעִילָה. הִנֵּה נָעַלְתִּי נַעֲלָיִם.

– טוֹב אַתְּ עוֹשָׂה בְשָׁמְעֵךְ לַעֲצַת מְיַעֲצַיִךְ, – קָרָא יוֹהַנֶּס בְּקוֹרַת רוּחַ, וְהַכֶּלֶב הִתְבּוֹנֵן, כַּנִּרְאֶה, אֶל קוֹרַת הָרוּחַ הַשּׁוֹכֶנֶת עַל פְּנֵי יְחֵפֵהפִיָּה, כִּי קָפַץ אֵלֶיהָ וַיָּלָק אֶת כַּף יָדָהּ הַפְּנוּיָה.

– בֹּא הֵנָּה, לוּקְס, – פָּקַד יוֹהַנֶּס.

– הַנִּיחָה לוֹ אֲדוֹנִי, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה, – אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים אֲנַחְנוּ, הוּא הָיָה הַיּוֹם אֶצְלִי בַמִּטְבָּח, הַכְּלָבִים אוֹהֲבִים אוֹתִי וְאֶת אָחִי.

– הֲגַם אָח יֵשׁ לָךְ?

– כֵּן, וּבָזֶה חָפַצְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנִי, כִּי יִקַּח לוֹ אֶת אָחִי לְעֶבֶד וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵחָשֵׁב לוֹ; עֶבֶד נֶאֱמָן יִהְיֶה לַאֲדוֹנִי כָּל יְמֵי חַיָּיו.

– אַיֵּה אָחִיךְ?

– שָׁם בַּיַּעַר, עוֹשֶׂה פֶחָמִים הוּא לְעֵת עָתָּה.

– אֲבָל קָטֹן הוּא הַיַּעַר אֲשֶׁר לָנוּ, וְכָל מִפְחָם אֵין אֶצְלֵנוּ, בּוֹקֵר דָּרוּשׁ לָנוּ יוֹתֵר.

– גַּם אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת יִלְמַד, עַתָּה הִגַּעְנוּ אֶל הַבָּיִת.

– אָנֹכִי אֲחַכֶּה לָךְ עַד אֲשֶׁר תֵּצֵאִי, – קָרָא יוֹהַנֶּס – וִיחֵפֵהפִיָּה נִכְנְסָה הַבַּיְתָה לְהַעֲמִיד אֶת דְּלִי הַמַּיִם, לַעֲרֹךְ אֶת הָאֵשׁ וְלַהֲפֹךְ אֶת מִטַּת מָרַן הַחוֹלָה.

בְּצֵאתָהּ מָצְאָה עוֹד אֶת יוֹהַנֶּס הָעוֹמֵד וּמְחַכֶּה לָהּ. הַכֶּלֶב קָפַץ לִקְרָאתָהּ וּזְמָן רַב עָמְדָה עַל יַד יוֹהַנֶּס אֵצֶל הָעֻזְרָד הַלּוֹחֵשׁ בְּקוֹל כָּל כָּךְ חֲרִישִׁי וּמֵנִיעַ בַּעֲנָפָיו, וּשְׁנֵיהֶם שׂוֹחֲחוּ בֵינֵיהֶם עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים, וְיוֹהַנֶּס הִגִּיד אֶת שִׁבְחָהּ וַיְהַלֵּל אֶת חָכְמַת לִבָּהּ וַיֹּאמַר: “אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ לַעֲזֹב אֶת מְקוֹמֵךְ וּלְשָׁרֵת בְּבַיִת אַחֵר הִנְנִי לָקַחַת אוֹתָךְ אֶל בֵּיתֵנוּ, כִּי אַךְ בָּךְ תִּמְצָא נֶפֶשׁ אִמִּי נַעֲרָה כִלְבָבָהּ וּכְחֶפְצָהּ.”

– זֶהוּ הַשֶּׁבַח הַיּוֹתֵר נִכְבָּד, אֲשֶׁר יוּכַל הָאָדָם לְהַגִּיד בְּאָזְנָי, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, – בְּיָדִי נִמְצְאָה עוֹד מַזְכֶּרֶת אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי בְיַלְדוּתִי מֵאֵת אֵם אֲדוֹנִי. וַתְּסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה אָז אִמּוֹ אֵלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר הֵעִירָה יְחֵפֵהפִיָּה, שֶׁדָּמִי אָחִיהָ לֹא יֹאבֶה סְלֹחַ לְאִכָּרַת לַנְדְפְרִיד עַל אֲשֶׁר לֹא קִיְּמָה אֶת הַבְטָחָתָהּ לִשְׁלֹחַ לוֹ זוּג מִכְנְסֵי עוֹר, שָׂחֲקוּ שְׁנֵיהֶם מִטּוֹב לֵב, וְיוֹהַנֶּס קָרָא:

– מִיָּדִי יְקַבְּלֵם.

וַיֵּלְכוּ וַיְשׁוֹטְטוּ עוֹד בַּכְּפָר, וְיוֹהַנֶּס הוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ וַיְבָרְכָהּ לְשָׁלוֹם.

יְחֵפֵהפִיָּה חָפְצָה לְהַגִּיד לוֹ, כִּי כְבָר הוֹשִׁיט לָהּ פַּעַם אֶת יָדוֹ, אוּלָם נִבְהֲלָה מֵחֶפְצָהּ זֶה וְלֹא אָמָרָה. וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל בֵּית אֲדוֹנֶיהָ בְּלִי לַעֲנוֹת לוֹ עַל בִּרְכָּתוֹ. וְיוֹהַנֶּס שָׂם פְּעָמָיו נָבוֹךְ וְשָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים אֶל בֵּית הַמָּלוֹן “תַּרְנְגֹל־הַבָּר”.

מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר וְהִנֵּה לְחָיֶיהָ הַצָּבוֹת הִבְרִיאוּ וַתָּשֹׁבְנָה לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה, וּמֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמְעוּ בַבַּיִת הַזֶּה קוֹל מִצְהֲלוֹת עַלִּיזִים, גַּם בַּבַּיִת גַּם בֶּחָצֵר, גַּם בַּדִּיר, בָּרֶפֶת וּבַגֹּרֶן כַּאֲשֶׁר בַּיּוֹם הַהוּא. וְהַיּוֹם הֻטַּל עַל יוֹהַנֶּס לְהַגִּיד גָּלוּי אֶת דַּעְתּוֹ. הָאִכָּר רוֹדֶל לֹא חָפֵץ עוֹד יוֹתֵר לְהַאֲרִיךְ אֶת תּוֹחֶלֶת אֲחוֹתוֹ, לְבִלְתִּי תֵּת לַבְּרִיּוֹת לְרַנֵּן אַחֲרֶיהָ אִם לֹא יֵצֵא כָל דָּבָר לַפֹּעַל.

כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם יָשַׁב יוֹהַנֶּס בַּחֲדַר רוֹזֶל. הִיא תָפְרָה כְתֹנֶת גָּבֶר. לִפְנוֹת עֶרֶב בָּאוּ חוֹתֵן הָאִכָּר וְאִשְׁתּוֹ וְעוֹד רֵעִים וִידִידִים. הַיּוֹם יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה.

בַּמִּטְבָּח נִשְׁמַע קוֹל הַצָּלִי בְהִצָּלוֹתוֹ, גִּזְרֵי עֲצֵי הָאֹרֶן הֵרִיעוּ וּלְחָיֵי יְחֵפֵהפִיָּה בָעֲרוּ מֵאֵשׁ הָאָח וּמֵאֵשׁ לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. קְרַפֶּנְזַכֶּר יָצָא וּבָא מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם, עָלָה מַעְלָה וְיָרַד מַטָּה כְּטָרוּד בְּעֵסֶק נִכְבָּד. הוּא הִתְנַהֵג כְּבֶן בַּיִת וַיְעַשֵּׁן מִתּוֹךְ מִקְטֶרֶת הָאִכָּר רוֹדֶל.

– אִם כֵּן אֵפוֹא הָחְלַט הַדָּבָר! – הִתְיַפְּחָה יְחֵפֵהפִיָּה בְקֶרֶב נַפְשָׁהּ.

אָתָא לַיְלָה, נֵרוֹת רַבִּים דָּלְקוּ בַבָּיִת. רוֹזֶל הִתְהַלְּכָה, מְקֻשָּׁטָה וַעֲדוּיָה בְּכָל פְּאֵר, מֵהַבַּיִת אֶל הַמִּטְבָּח וְלֹא יָדְעָה מַה לַעֲשׂוֹת. אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁשֵּׁרְתָה לְפָנִים בָּעִיר בְּתוֹר מְבַשֶּׁלֶת, הוּבְאָה אֶל הַמִּטְבָּח לַעֲזֹר בַּהֲכָנַת הַתַּבְשִׁילִים. הַכֹּל הָיָה מוּכָן לִסְעֻדָּה.

וְהִנֵּה פָנְתָה הָאִכָּרָה הַצְּעִירָה אֶל יְחֵפֵהפִיָּה וַתֹּאמַר: עֲלִי וְלִבְשִׁי אֶת בִּגְדֵי הֶחָג.

– לָמָּה?

– עָלַיִךְ לְקַבֵּל פְּנֵי הָאוֹרְחִים, תְּקַבְּלִי מָנָה יָפָה בִשְׁעַת הַפְּרֵדָה.

– רוֹצָה אֲנִי לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטְבָּח.

– אַל נָא תַמְרִי אֶת פִּי, מַהֲרִי וַעֲשִׂי כַאֲשֶׁר צִוִּיתִיךְ.

אַמְרֵי הָלְכָה אֶל חַדְרָהּ וַתֵּשֶׁב לָהּ עֲיֵפָה וִיגֵעָה עַל אַרְגָּזָהּ וַתְּנַמְנֵם רָגַע; צַר הָיָה לָהּ עַד מְאֹד, – אִלּוּ הָיְתָה יְכֹלָה לְהֵרָדֵם תַּרְדֵּמַת מָוֶת וּלְבִלְתִּי קוּם עוֹד לְעוֹלָם. אוּלָם הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיהָ קוֹרְאָה לָהּ וְכִמְעַט בָּא לְיָדָהּ שִׂמְלַת הַחַג הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהּ לָבְשָׁה אוֹתָהּ רוּחַ גִּיל, וְאַדְמִימוּת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם אֲשֶׁר שָׁלְחָה קֶרֶן אוֹר הַחַדְרָה רָעֲדָה עַל לְחָיֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת. “לִבְשִׁי בִגְדֵי חַגֵּךְ!” – רַק שִׂמְלָה אַחַת לָהּ, זֹאת הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר לָבְשָׁה בְצֵאתָהּ בִּמְחוֹלוֹת שָׁם בְּאֶנְדְּרִינְגֶן, וְכָל רִשְׁרוּשׁ וְרִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַשִּׂמְלָה הִשְׁמִיעַ שִׂיחָה וְזֵכֶר מְחוֹל הַוַּלְסָה אֲשֶׁר רָקְדָה אָז; אוּלָם כִּמְעַט פָּרַשׂ הַלַּיְלָה אֶת כְּנָפָיו הַשְּׁחוֹרוֹת עַל הָאָרֶץ וְאַמְרֵי קָשְׁרָה אֶת קִשּׁוּרֶיהָ בַאֲפֵלָה, גָּז חִישׁ כָּל שְׂשׂוֹנָהּ וְחֶדְוָתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל נַפְשָׁהּ, כִּי רַק לִכְבוֹד יוֹהַנֶּס שָׂמָה אֶת בְּגָדֶיהָ הַחֲמוּדוֹת עָלֶיהָ; וּלְבַעֲבוּר הַרְאוֹת לוֹ עַד כַּמָּה הִיא מוֹקִירָה אֵת כָּל אֲשֶׁר בָּא לָהּ מִידֵי הוֹרָיו, קָשְׁרָה לָאַחֲרוֹנָה גַם אֶת הָעֲנָק אֲשֶׁר קִבְּלָה מֵאִמּוֹ.

מְקֻשָּׁטָה בְתַכְשִׁיטֶיהָ אֵלֶּה כְּמוֹ אָז בְּעֵת הַמְּחוֹלוֹת בְּאֶנְדְּרִינְגֶן יָרְדָה יְחֵפֵהפִיָּה מֵעַל מַעֲלוֹת חַדְרָהּ.

– מַה זֹאת? לָמָּה לָבַשְׁתְּ אֶת בְּגָדַיִךְ הַחֲמוּדוֹת? – צָעֲקָה רוֹזֶל בְּחֵמָה וּבְסַעֲרַת נֶפֶשׁ, עַל כִּי הֶחָתָן מִתְמַהְמֵהַּ כָּל כָּךְ לָבֹא. – לָמָּה שַׂמְתְּ כָּל עָדְיֵךְ עָלַיִךְ? הֲכָזֹאת תְּקַשֵּׁט שִׁפְחָה וְתַעֲדֶה אֶת חֶלְיָתָהּ וּרְבִיד הַצַּוָּאר וּמַטְבֵּעַ לְמַזְכֶּרֶת? הִתְנַצְּלִי עֶדְיֵךְ כְּרָגַע!

– לֹא, לֹא אָסִיר אֶת עֶדְיִי מֵעָלָי, כִּי מַתָּנָה הִיא לִי מֵאִמּוֹ, בִּהְיוֹתִי עוֹד יַלְדָּה קְטַנָּה, וְאֶת הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת לָבַשְׁתִּי כַאֲשֶׁר רָקַדְנוּ יַחַד בִּהְיוֹתֵנוּ בְּאֶנְדְּרִינְגֶן.

קוֹל נְפִילָה נִשְׁמַע מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, אוּלָם אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לָזֶה, כִּי רוֹזֶל צָעֲקָה בְכָל מַאֲמַצֵּי כֹחָהּ.

– כָּכָה אַתְּ עוֹשָׂה לִי, מְכַשֵּׁפָה אֲרוּרָה וְנִתְעָבָה, לוּלֵא אֲנַחְנוּ שֶׁהֲרִימוֹנוּךְ מֵאַשְׁפַּתּוֹת אָכֹל אָכַל הָרִקָּבוֹן אֶת בְּשָׂרֵךְ, הֲלִגְזֹל אֶת חֲתָנִי מִמֶּנִּי אַתְּ אוֹמָרֶת?"

– אַל נָא תִקְרְאִי אוֹתוֹ בְשֵׁם “חָתָן” בְּטֶרֶם תֵּדְעִי הַדָּבָר, – עָנְתָה אַמְרֵי בְקוֹל מְעֹרָב מֵרְגָשׁוֹת שׁוֹנִים, וְהַמְבַשֶּׁלֶת הַזְּקֵנָה קָרְאָה מִתּוֹךְ הַמִּטְבָּח: “צָדְקוּ דִבְרֵי יְחֵפֵהפִיָּה, אֵין קוֹרְאִין לַתִּינוֹק בִּשְׁמוֹ בְטֶרֶם יַטְבִּילוּהוּ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.”

אַמְרֵי צָחֲקָה וְרוֹזֶל צָעָקָה:

– לָמָּה תִצְחָקִי?

– הַאֶתְיַפֵּחַ? – אָמְרָה יְחֵפֵהפִיָּה, אָמְנָם יֵשׁ לִי יְסוֹד לָזֶה, אוּלָם אֵינִי רוֹצָה.

– חַכִּי, אָנֹכִי אַרְאֶה לָךְ אֶת הַמֻּטָּל עָלָיִךְ! – צָעֲקָה רוֹזֶל בְּקוֹל נִחָר: “הִנֵּה!” וּבְדַבְּרָהּ הִפִּילָה אֶת יְחֵפֵהפִיָּה לָאָרֶץ וַתַּךְ אוֹתָהּ בְּפָנֶיהָ.

– הִנְנִי וְאַפְשִׁיט אֶת שִׂמְלוֹתַי הַחֲמוּדוֹת, הַרְפִּי מִמֶּנִּי! – צָעֲקָה יְחֵפֵהפִיָּה, אוּלָם עוֹד בְּטֶרֶם תְּכַלֶּה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת דְּבָרֶיהָ רָפְתָה רוֹזֶל מִמֶּנָּה, כִּי פִתְאֹם צָמַח יוֹהַנֶּס וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵיהֶן.

פָּנָיו הָיוּ חִוְּרִים כִּפְנֵי מֵת, שְׂפָתָיו רָעֲדוּ, וְאַף הֶגֶה לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִפִּיו וְרַק הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ כְמֵגֵן עַל יְחֵפֵהפִיָּה הַכּוֹרַעַת עוֹד עַל הָרִצְפָּה.

יְחֵפֵהפִיָּה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר שָׁבָה רוּחָהּ אֵלֶיהָ וַתֹּאמַר: יַאֲמִין לִי, יוֹהַנֶּס, מֵעוֹלָם לֹא עָשְׂתָה כָזֹאת, אַף פַּעַם בְּכָל יְמֵי חַיֶּיהָ, וְרַק אֲנִי, אֲנִי גָרַמְתִּי לָזֶה…

– כֵּן, אַתְּ גָּרַמְתְּ, וְאִתִּי תָבֹאִי! אִתִּי תֵלְכִי, וְשֶׁלִּי תִהְיִי! הֲתֹאבִי לָלֶכֶת אַחֲרָי? מְצָאתִיךְ וְלֹא בִקַּשְׁתִּיךְ! עַתָּה תִשָּׁאֲרִי עִמָּדִי, אִשְׁתִּי אָתְּ. כָּךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.

מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יַבִּיט עַתָּה אֶל עֵינֵי יְחֵפֵהפִיָּה!

אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא זָכָה עוֹד אִישׁ לִרְאוֹת אֶת בְּרַק הַשָּׁמַיִם לְכָל הֲדָרוֹ, וְאִם גַּם חַכֵּה יְחַכֶּה לוֹ, כִּי עֵינָיו תִּכְהֶינָה; יֵשׁ בָּרָק אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן בְּעֵין הָאָדָם, אוּלָם לְעוֹלָם לֹא תְשׁוּרֵהוּ עֵין יְלוּד אִשָּׁה. יֵשׁ רְחָשִׁים בְּרוּחַ הָאָדָם, אֲשֶׁר לֹא יִתָּפְשׂוּ לְעוֹלָם; דוֹאִים הֵם עַל פְּנֵי תֵבֵל וְאֵינָם נִתָּנִים לְהִתָּפֵשׂ.

בְּרַק גִּיל, אֲשֶׁר יַבְרִיק בְּתוֹךְ עֵין הָאָדָם בְּהִפָּתֵחַ הַשָּׁמַיִם, הִבְרִיק עַל פְּנֵי אַמְרֵי, וְאַמְרֵי כִּסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בִשְׁתֵּי יָדֶיהָ, וְהַדְּמָעוֹת נִגְּרוּ מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ. יוֹהַנֶּס שָׂם יָדוֹ עָלֶיהָ.

כָּל הַקְּרוּאִים קָרְבוּ וַיַּבִּיטוּ וַיִּשְׁתּוֹמָמוּ.

– מַה זֶה הָיָה לִיחֵפֵהפִיָּה? מַה זֶה קָרָה אוֹתָהּ? – רָעַם הָאִכָּר רוֹדֶל.

– יְחֵפֵהפִיָּה שְׁמֵךְ? – צָהַל יוֹהַנֶּס וַיִּצְחַק בְּקוֹל גָּדוֹל וָעֹז וַיּוֹסֶף לִקְרֹא: עַתָּה בֹאִי עִמָּדִי. הֲתַחְפְּצִי בִי? אִמְרִי בְפֶה מָלֵא, בִּפְנֵי עֵדִים, וְהֵם יָקִימוּ אֶת בְּרִיתֵנוּ. אִמְרִי “הֵן” וְרַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ.

– הֵן, וְרַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ! קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה וַתִּפֹּל עַל צַוָּארוֹ.

– טוֹב אֵפוֹא, הוֹצִיאֶנָּה תֵכֶף מִבֵּיתִי! – צָעַק הָאִכָּר רוֹדֶל וְקֶצֶף נִזָּה מִפִּיו.

– פְּקֻדָּתְךְ זֹאת אַךְ לְמוֹתָר הִיא, וַאֲנִי מַבִּיעַ לְךָ, רֵעִי וְדוֹדִי, אֶת תּוֹדָתִי מִקֶּרֶב לֵב עָמֹק בְּעַד הַחֶסֶד אֲשֶׁר גְּמַלְתָּנִי; אִם יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לָבֹא אֶל בֵּיתִי, אֶגְמֹל לְךָ כִּגְמוּלֶךָ. אַחֲרֵי כֵן אָחַז אֶת רֹאשׁוֹ בִשְׁתֵּי יָדָיו וַיִּקְרָא: אֲדֹנָי אֱלֹהִים! מָה רַבּוּ חֲסָדֶיךָ! מַה תִּרְבֶּה שִׂמְחַת אִמִּי וּמַה תִּגְדַּל עֲלִיצוּת לִבָּהּ!

– עֲלִי אֶל חַדְרֵךְ, יְחֵפֵהפִיָּה, וּקְחִי אֶת אַרְגָּזֵךְ אִתָּךְ, – הִרְעִים הָאִכָּר רוֹדֶל, – אַל יִשָּׁאֵר דָּבָר מִשֶּׁלָּךְ בְּבֵיתִי.

– כֵּן יֵעָשֶׂה, אִם גַּם לֹא תַרְעִים בְּקוֹלְךָ נוֹרָאוֹת, – עָנָה יוֹהַנֶּס, – הָבָה נֵלְכָה יָחַד, יְחֵפֵהפִיָּה; הַגִּידִי לִי אֶת שְׁמֵךְ!

– אַמְרֵי שְׁמִי!

– כְּבָר הִצִּיעוּ לְפָנַי שִׁדּוּךְ עִם עַלְמָה אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ אַמְרֵי, הֲלֹא הִיא הַנְּסִיכָה שֶׁל שׁוּמָן, וְאַתְּ תְּהִי לִי הַנְּסִיכָה שֶׁל מֶלַח. הֶאָח! רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת אֶת חַדְרֵךְ, אֲשֶׁר חָיִית שָׁם עַד עָתָּה; וְאוּלָם אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל בַּיִת גָּדוֹל.

הַכֶּלֶב הִסְתּוֹבֵב בְּכָל הָעֵת הַהִיא מִסָּבִיב לָאִכָּר רוֹדֶל וְשַׂעֲרוֹת גַּבּוֹ זְקוּפוֹת כְּמַסְמֵרוֹת, כִּי הִכִּיר אֵפוֹא, כִּי נָכוֹן רוֹדֶל לְהִתְנַפֵּל עַל יוֹהַנֶּס וְלָשִׂים מַחֲנָק לְצַוָּארוֹ, וְרַק בַּעֲלוֹת יוֹהַנֶּס וִיחֵפֵהפִיָּה עַל הַמַּעֲלוֹת הָלַךְ גַּם הוּא אַחֲרֵיהֶם.

יוֹהַנֶּס עָזַב אֶת הָאַרְגָּז בַּחֲדַר יְחֵפֵהפִיָּה, עַל כִּי לֹא הָיָה בִיכָלְתּוֹ לְחָבְשֵׁהוּ עַל סוּסוֹ, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁהּ שָׂם בַּשַּׂק אֲשֶׁר נָחֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ, וְאַמְרֵי סִפְּרָה לוֹ אֶת הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מָצְאָה אֶת הַשַּׂק מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִדְחַק אֶל תּוֹךְ רֶגַע אֶחָד וַיְהִי לְפֶלֶא שֶׁל אֶלֶף שָׁנִים. יְחֵפֵהפִיָּה הִבִּיטָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת בְּשָׁמְעָהּ אֶת צַהֲלַת יוֹהַנֶּס הָאוֹחֵז אֶת סֵפֶר הַכְּתִיבָה שֶׁלָּהּ מִימֵי יַלְדוּתָהּ וְקוֹרֵא בְחֶדְוָה גְלוּיָה: הֶאָח, אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה אָבִיא אֶל אִמִּי, לִבָּהּ נִבָּא לָהּ, עוֹד לֹא פַסּוּ נִפְלָאוֹת מִן הָאָרֶץ.

יְחֵפֵהפִיָּה לֹא שָׁאֲלָה עוֹד דָּבָר. הַאִם לֹא נִפְלָאוֹת רָאוּ עֵינֶיהָ הַיּוֹם. וּכְמוֹ יָדְעָה כִּי רוֹזֶל תַּעֲקֹר תֵּכֶף אֶת הַפְּרָחִים וְתַשְׁלִיךְ אוֹתָם הַחוּצָה הֶעֱבִירָה אֶת חֶלְקַת יָדָהּ עֲלֵיהֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. אַחֲרֵי כֵן יָרְדָה עִם יוֹהַנֶּס מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, וּבְרֶגַע שֶׁאָמְרָה לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת לָחֲצָה יַד חַמָּה אֶת יָדָהּ בְּחֶשְׁכַּת הַלָּיְלָה. זֹאת הָיְתָה יַד אִכָּרַת רוֹדֶל הַצְּעִירָה אֲשֶׁר בָּאָה לְבָרֵךְ אֶת אַמְרֵי בְּצֵאתָהּ.

כַּאֲשֶׁר דָּרְכוּ רַגְלֵי יְחֵפֵהפִיָּה עַל הַמִּפְתָּן וַתָּשֶׂם אֶת יָדָהּ עַל מְזוּזַת הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר נִשְׁעֲנָה עָלֶיהָ לְעִתִּים כָּל כָּךְ קְרוֹבוֹת וַתִּשְׁגֶּה בַחֲלוֹמוֹתֶיהָ וְדִמְיוֹנוֹתֶיהָ, קָרְאָה לֵאמֹר: יִגְמֹל נָא הָאֱלֹהִים לְיוֹשְׁבֵי הַבַּיִת הַזֶּה בְעַד כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר גְמָלוּנִי וְיִסְלַח לָהֶם אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי! אוּלָם כִּמְעַט הִרְחִיקָה לָלֶכֶת צְעָדִים אֲחָדִים קָרְאָה בְקוֹל חֲרָדָה: "אֲהָהּ אֱלֹהִים, הֲלֹא שָׁכַחְתִּי אֶת כָּל נְעָלָי; הִנֵּה הֵן עוֹמְדוֹת עַל הַמַּדָּף. – וְכִמְעַט קָרְאָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ נָפְלוּ נְעָלֶיהָ לָאָרֶץ.

– רוּצִי בָהֵן לָעֲזָאזֵל! – קָרָא קוֹל עָמֹק מִבַּעַד לַחַלּוֹן, קוֹל רוֹזֶל.

יְחֵפֵהפִיָּה אָסְפָה אֶת נְעָלֶיהָ וַתִּשָּׂאֵן יַחַד עִם יוֹהַנֶּס, הֶעָמוּס שַׂק עַל גַּבּוֹ, אֶל בֵּית הַמָּלוֹן.

הַיָּרֵחַ הֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר, דּוּמִיָּה שַׁאֲנַנָּה שָׂרְרָה בַכְּפָר.

יְחֵפֵהפִיָּה לֹא חָפְצָה לְהִשָּׁאֵר בְּבֵית־הַמָּלוֹן.

– וְאָנֹכִי רוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת הַכְּפָר עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה, – קָרָה¹⁰ יוֹהַנֶּס.

– רוֹצָה אֲנִי לָלוּן עִם מָרַן, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, שָׁם בֵּית הוֹרַי, וְאַתָּה תַשְׁאִיר פֹּה עִמָּדִי אֵת כַּלְבֶּךָ. הָבָה, לוּקְס, אַתָּה תִהְיֶה עִמָּדִי? יְרֵאָה אֲנִי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לִי רָעָה אִם אֶשָׁאֵר פֹּה עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

– אָנֹכִי אֶעֱמֹד עַל הַמִּשְׁמָר לִפְנֵי הַבָּיִת, – קָרָא יוֹהַנֶּס, אוּלָם טוֹב יוֹתֵר כִּי נֵצֵא מִזֶּה; מַה לָךְ עוֹד פֹּה?

– עָלַי לָלֶכֶת קֹדֶם כֹּל אֶל מָרַן. כְּאֵם הָיְתָה לִי תָמִיד וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ עוֹד הַיּוֹם וְלֹא יָכֹלְתִּי לַהֲפֹךְ מִשְׁכָּבָהּ בְּחָלְיָהּ. אֲהָהּ, אֲדֹנָי, מַה יֵצַר לִי לַעֲזֹב אוֹתָהּ לְבַדָּהּ. אוּלָם מַה לַעֲשׂוֹת? בֹּאָה וּלְכָה אִתִּי אֵלֶיהָ.

שְׁלוּבֵי יָד הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַכְּפָר הַנִּרְדָּם אֲשֶׁר הִפִּיל עָלָיו הַיָּרֵחַ אֶת נָגְהוֹ. בְּהַגִּיעָם לֹא הַרְחֵק מִבֵּית הוֹרֶיהָ עָמְדָה יְחֵפֵהפִיָּה מִלֶּכֶת וַתִּקְרָא: הֲרוֹאֶה אָתָּה? פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, נָתְנָה לִי אִמְּךָ אֶת הָעֲנָק וְגַם נְשִׁיקָה.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, הֵא לָךְ עוֹד אַחַת וְעוֹד אֶחָת.

וְהַנֶּאֱהָבִים חִבְּקוּ זֶה אֶת זוֹ. הָעֻזְרָדִים הִשְׁמִיעוּ קוֹל שָׁאוֹן וּמִתּוֹךְ הַיַּעַר נִשְׁמַע קוֹל הַזָּמִיר.

– כָּכָה, עַתָּה רַב לָנוּ, רַק עוֹד נְשִׁיקָה אַחַת, אַחֲרֵי כֵן תִּכָּנֵס אִתִּי אֶל מָרַן, הֶאָח, אֵל אֱלֹהִים גְּדוֹלִים! מַה תָּגֵל נַפְשָׁהּ וּמַה תִּשְׂמָח!

שְׁנֵיהֶם נִכְנְסוּ אֶל הַבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר פָּתְחָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת, נָפְלָה קֶרֶן אוֹר סַהַר עַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר כַּאֲשֶׁר נָפְלָה אָז קֶרֶן אוֹר שָׁמֶשׁ. הַפַּעַם נִדְמָה לָהּ לִיחֵפֵהפִיָּה, כִּי צָהֹל יִצְהַל הַכְּרוּב בִּשְׂחוֹק רַב מֵאֲשֶׁר שָׂחַק אָז, וּמֵרֹב סַעֲרַת נַפְשָׁהּ קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה בְּקוֹל אַדִּיר וְחָזָק: מָרַן! מָרַן! הָקִיצִי! מָרַן, בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בַבַּיִת, הָקִיצִי נָא!

הַזְּקֵנָה הִתְעוֹדְדָה, קֶרֶן הַסַּהַר שָׁכְנָה עַל פָּנֶיהָ וְעַל צַוָּארָהּ, הִיא הִרְחִיבָה אֶת מֶבָּטֵי עֵינֶיהָ וַתִּשְׁאָל: מַה זֶה? מַה זֶה? מִי קוֹרֵא?

– שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי, הִנֵּה הֵבֵאתִי לָךְ אֶת יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי!

– יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי! – זָעֲקָה הַזְּקֵנָה בְקוֹל נִחָר. – אֵל טוֹב וְסַלָּח, יוֹהַנֶּס שֶׁלִּי! כַּמָּה שָׁנִים… כַּמָּה יָמִים… הִנֵּה בָאתָ, בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, בָּרוּךְ אַתָּה אֶלֶף אַלְפֵי פְעָמִים! הֶאָח, בְּנִי, בְּנִי! בְּאַלְפֵי עֵינַיִם אֲנִי מַבִּיטָה אֵלֶיךָ וְאַלְפֵי פְעָמִים! תְּנָה לִי, תְּנָה לִי יָדֶךָ!… גְּשָׁה אֵלַי! שָׁם בָּאַרְגָּז הוּא הַנֵּדֶה… קְחוּ אֶת הַמִּטְפַּחַת… בְּנִי! בְּנִי! – צָחֲקָה הַזְּקֵנָה צְחוֹק עֲוִית, כִּי אֲחָזָהּ הַשָּׁבָץ וַתִּפֹּל שׁוּב עַל מִטָּתָהּ. אַמְרֵי וְיוֹהַנֶּס כָּרְעוּ לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכֵּיהֶם, וּבְקוּמָם מִכְּרֹעַ נָפְחָה הַזְּקֵנָה אֶת נִשְׁמָתָהּ וְרוּחָהּ שָׁבָה אֶל אֱלֹהִים.

– אֲהָהּ, אֲדֹנָי אֱלֹהִים, הִיא מֵתָה, הַשִּׂמְחָה הַפִּתְאוֹמִית קֵרְבָה אֶת מִיתָתָהּ! – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה. – הִיא חָשְׁבָה אוֹתְךָ לִבְנָהּ. הִיא מֵתָה מִיתַת נְשִׁיקָה. הָהּ, מַה גְדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ, מַה נִפְלָאִים דְּרָכָיו וּמַה נִשְׂגָּבוּ! וְשׁוּב צָנְחָה עַל מִטַּת הַגֹּוַעַת וַתֵּילִיל.

לְסוֹף עוֹדֵד יוֹהַנֶּס אוֹתָהּ, וִיחֵפֵהפִיָּה שָׂמָה יָדָהּ עַל עֵינֵי הַגֹּוַעַת וַתִּסְגְּרֵן. זְמָן רַב עָמְדָה עִם יוֹהַנֶּס עַל יַד מִטָּתָהּ, אַחֲרֵי כֵן אָמָרָה:

– בֹּא וְאֵלְכָה לְהָעִיר אֲנָשִׁים לְבַעֲבוּר יִשְׁמְרוּ עַל גְּוִיַּת הַמֵּתָה. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדֹנָי. אִישׁ לֹא הָיָה לָהּ בִּלְעָדַי אֲשֶׁר יִדְאַג לָהּ, וְאִישׁ לֹא הָיָה שָׂם לִבּוֹ אֵלֶיהָ אַחֲרֵי צֵאתִי מִזֶּה, וַאדֹנָי הֵבִיא לָהּ אֶת הָאֹשֶר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל בְּרִגְעֵי חַיֶּיהָ הָאַחֲרוֹנִים. הָהּ, כַּמָּה כַלְתָה נַפְשָׁהּ אֶל הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת, כַּמָּה יִחֲלָה לָהּ!

– כֵּן, אֲבָל כָּעֵת לֹא תוּכְלִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה עוֹד, – קָרָא יוֹהַנֶּס, עַתָּה שִׁמְעִי בְקוֹלִי וּלְכִי עוֹד הַיּוֹם אִתִּי.

יְחֵפֵהפִיָּה הֵעִירָה אֶת אֵשֶׁת הַקַּבְּרָן וַתִּשְׁלַח אוֹתָהּ אֶל מָרַן הַשְּׁחוֹרָה. אֹמֶץ לִבָּהּ לֹא עֲזָבָהּ אַף רֶגַע, הִיא גַם לֹא שָׁכְחָה לְהַגִּיד אֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, כִּי יִטְּעוּ אֶת הַפְּרָחִים הָעוֹמְדִים עַל דַּף חַלּוֹנָהּ עַל קֶבֶר מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, וְכִי לֹא תִשְׁכַּח לָשִׂים אֶת סֵפֶר תְּפִלָּתָהּ וְאֶת סֵפֶר תְּפִלַּת בְּנָהּ מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלָה נַפְשָׁהּ תָּמִיד.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵבִיאָה אַמְרֵי אֶת הַכֹּל בְּסֵדֶר נָכוֹן, הִתְעוֹדְדָה וַתִּתְנַשֵּׂא, הִתְמוֹדְדָה בְכָל מְלֹא קוֹמָתָהּ וַתִּקְרָא: כָּכָה, כָּעֵת הַכֹּל מְסֻדָּר כָּרָאוּי; אוּלָם סְלַח נָא לִי, אִישׁ טוֹב, עַל אֲשֶׁר הֻטַּל עָלֶיךָ בִּגְלָלִי לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲסֹר וְהָעֹנִי, וּמְחַל נָא לִי, עַל כִּי אֵינֶנִּי כָעֵת כַּאֲשֶׁר עָלַי לִהְיוֹת. הִנֵּה עֵינַי רוֹאוֹת, כִּי הַכֹּל טוֹב וְיָשָׁר, אוּלָם הַחֲרָדָה עוֹדֶנָּה אֲחוּזָה בְעַצְמוֹתַי, וְהַמָּוֶת הוּא עִנְיָן רָע. קָשֶׁה לְךָ לְתָאֵר, כַּמָּה הֶעֱמַקְתִּי לַחֲשֹׁב בַּדָּבָר הַזֶּה. אוּלָם כָּעֵת הַכֹּל טוֹב, וְשׁוּב אֲנִי נְכוֹנָה לְהַצְהִיל פָּנַי, הֵן אֲנִי הַכַּלָּה הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁרָה בְכָל הָאָרֶץ.

– כֵּן, צָדַקְתְּ בִּדְבָרָיִךְ. קוּמִי וְנֵצְאָה מִזֶּה. רְצוֹנֵךְ לָשֶׁבֶת עַל סוּסִי? – שָׁאַל יוֹהַנֶּס.

– כֵּן, הֲזֶהוּ אוֹתוֹ הַסּוּס הַלָּבָן, אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלָיו עַל הַחֲתֻנָּה בְאֶנְדְּרִינְגֶן?

– הוּא וְלֹא אַחֵר!

– הָהּ! וְהָאִכָּר רוֹדֶל! הוּא שָׁלַח עוֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּטֶרֶם תָּבֹא, אֶל לוֹטֶרְבַּךְ לָקַחַת מִשָּׁם סוּס לָבָן, לְבַעֲבוּר יִהְיֶה לְךָ פִּתְחוֹן פֶּה לָבֹא אֶל הַבָּיִת. הֶאָח! סוּסִי, לְבָנִי, שׁוּבָה נָא אֶל בֵּיתֶךָ, – כִּלְּתָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְקוֹל צוֹהֵל.

 

דַּהֲרַת־כֶּסֶף    🔗

– הַאֵין זֹאת, אֵין זֶה חֲלוֹם? עֵרִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, וּמָחָר יָאִיר הַיּוֹם וְאַחֲרָיו עוֹד יוֹם וְכָכָה אַלְפֵי פְעָמִים?" כָּכָה דִבְּרָה יְחֵפֵהפִיָּה אֶל לוּקְס הַנִּשְׁאָר אִתָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּלַל יוֹהַנֶּס מִסְפּוֹא לְסוּסוֹ שָׁם בָּאֻרָוָה, וּכְכַלּוֹתָהּ אֶת דְּבָרֶיהָ, יָצָא יוֹהַנֶּס מִתּוֹךְ הָאֻרָוָה וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּרֶסֶן הַסּוּס, שָׂם אֶת הַשַּׂק עָלָיו וַיִּקְרָא: הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב עָלָיו, וְאַתְּ תֵּשְׁבִי לְפָנַי עַל הַכָּר.

– טוֹב לִי לָשֶׁבֶת עַל שַׂקִּי.

– עֲשִׂי כְחֶפְצֵךְ.

יוֹהַנֶּס קָפַץ וְעָלָה עַל סוּסוֹ, אַחֲרֵי כֵן אָמָר: – עַתָּה דִרְכִי עַל רַגְלִי, דִּרְכִי בְעֹז וְהוֹשִׁיטִי לִי אֶת שְׁתֵּי יָדָיִךְ. גַּם אַמְרֵי קָפְצָה קַלָּה, וְהוּא הֵרִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה וַיִּשָּׁקֶהָ וַיֹּאמַר: עַתָּה יָכֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ כְּחֶפְצִי, עַתָּה הִנָּךְ בִּרְשׁוּתִי.

– אֵינִי יְרֵאָה מִפָּנֶיךָ, עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, – וְגַם אַתָּה בִרְשׁוּתִי הִנֶּךָּ.

דּוּמָם רָכְבוּ שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַכְּפָר. בַּבַּיִת הָאַחֲרוֹן דָּלַק עוֹד נֵר, אֵשֶׁת הַקַּבְּרָן שָׁמְרָה שָׁם אֶת גּוּפַת מָרַן וְיוֹהַנֶּס נָתַן לִיחֵפֵהפִיָּה לִבְכּוֹת.

בְּבֹאָם אֶל מִגְּרָשׁ הָלְדֶּרְוַזֶּן אָמְרָה יְחֵפֵהפִיָּה: "פֹּה הָיִיתִי רוֹעָה לְפָנִים אֶת הָאַוָּזִים, וּפֹה הִגַּשְׁתִּי אֶל אָבִיךָ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַבְּאֵר. יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים, אֲגַס הַבָּר, וְגַם אֶתְכֶם שָׂדוֹת וִיעָרוֹת! הַכֹּל נִדְמָה לִי כַחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה. סְלַח נָא לִי, יוֹהַנֶּס אֲהוּבִי, הֵן עָלַי לַעֲלֹז וְלִשְׂמֹחַ, וְאוּלָם אֵינִי רַשָּׁאִית וְאֵינִי יְכֹלָה לִשְׂמֹחַ בְּזָכְרִי, כִּי שָׁם מוּטֶלֶת מֵתָה; לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לִי אִם אֶעֱלֹז. הֲיָדַעְתָּ, יוֹהַנֶּס, הָבָה אֹמְרָה אֶל נַפְשִׁי, כִּי כְבָר עָבְרָה שְׁנַת הָאֵבֶל וְאֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָּךְ; אוּלָם לֹא, בְּעוֹד שָׁנָה הַכֹּל יִהְיֶה טוֹב וְיָפֶה, וְגַם כָּעֵת הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, וְגַם הַיּוֹם אֲנִי שְׂמֵחָה וְצוֹהָלֶת. עַתָּה אָנוּ רוֹכְבִים וְעוֹלִים לִמְרוֹמֵי שָׁמָיִם? הָהּ, מַה רַבּוּ הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַמְתִּי בְהָקִיץ עַל כְּפָר הָלְדֶּרְוַזֶּן הַזֶּה, חָלַמְתִּי כִּי הַקּוּקִיָּה בֶן־מֶלֶךְ מְכֻשָּׁף הוּא, וְעַתָּה אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַסּוּס וְהָיִיתִי לִנְסִיכַת מֶלַח. הֲיָדַעְתָּ אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה: “אֲהַבְתִּיךָ כַּמֶּלַח?”

– לֹא יָדַעְתִּי, סַפְּרִי נָא לִי!

– הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת בִּתּוֹ: “עַד כַּמָּה, בִּתִּי, אֲהַבְתִּנִי?” וַתֹּאמַר: “אֲהַבְתִּיךָ… אֲהַבְתִּיךָ כַּמֶּלַח.” תְּשׁוּבַת הַבַּת לֹא יָשְׁרָה בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּקְצֹף עָלֶיהָ… וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וְהַבַּת עָשְׂתָה בְחָכְמָתָהּ אֲשֶׁר יַגִּישׁוּ אֶת כָּל הַמַּטְעַמִּים עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הַקְּרוּאִים וּמֶלַח לֹא שָׂמָה בָהֶם. הַמַּטְעַמִּים לֹא עָרְבוּ לְחֵךְ הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת בִּתּוֹ: “מַדּוּעַ כָּל הַמַּטְעַמִּים חַסְרֵי טַעַם הַיּוֹם וּתְפֵלִים?” וַתַּעַן בִּתּוֹ וַתֹּאמַר: "הִנֵּה תִרְאֶה אָבִי, מֶלַח אֵין בָּהֶם. וְעַתָּה הַאִם לֹא צָדַקְתִּי בְאָמְרִי, כִּי אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתְךָ כַּמֶּלַח? וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ צֶדֶק לִדְבָרֶיהָ. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים גַּם הַיּוֹם: “אַהֲבַָה רַבָּה כַּמֶּלַח.” אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה הַזֹּאת סִפְּרָה לִי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. אֲהָהּ, אֲדֹנָי, נֶאֶלְמוּ שְׂפָתֶיהָ וְלֹא תוּכַל עוֹד לְסַפֵּר דָּבָר. פֹּה מוּטֶלֶת גְּוִיַּת מֵתָה, וְשָׁם, הַקְשִׁיבָה, שָׁם יְזַמֵּר הַזָּמִיר, כָּל כָּךְ מְאֻשָּׁר. אוּלָם עַתָּה רַב לִי! הִנְנִי וְאֶהְיֶה נְסִיכַת מֶלַח שֶׁלָּךְ, יוֹהַנֶּס עוֹד תַּכִּיר וְתִרְאֶה אֶת כָּל זֹאת. כֵּן, מְאֻשָּׁרָה אָנֹכִי. הָהּ, גַּם מָרַן הָיְתָה אוֹמֶרֶת: הָאֱלֹהִים יִשְׂמַח לִרְאוֹת כִּי יִצְהֲלוּ בְנֵי הָאָדָם, כַּאֲשֶׁר יִשְׂמְחוּ הַהוֹרִים בִּרְאוֹתָם אֶת בְּנֵיהֶם מְרַקְּדִים וְצוֹהֲלִים. בִּמְחוֹלוֹת כְּבָר יָצָאנוּ, עַתָּה הָבָה נָשִׁירָה. הַטֵּה אֶת סוּסְךָ שְׂמֹאלָה, אֶל הַיָּעַר, הָבָה נִרְכְּבָה אֶל אָחִי, הֵם עָרְכוּ עַתָּה אֶת הַמִּפְחָם פֹּה בַמּוֹרָד עַל יַד הַדָּרֶךְ. – שִׁירָה זָמִיר! וַאֲנַחְנוּ נָשִׁיר אִתָּךְ.

וּשְׁנֵיהֶם שָׁרוּ שִׁירִים שׁוֹנִים, שִׁירַת תּוּגָה וְשִׁירַת עַלִּיזִים, בְּלִי הֶרֶף, וִיחֵפֵהפִיָּה הֵטִיבָה לָשִׁיר אֶת הַקּוֹל הַשֵּׁנִי כַקּוֹל הָרִאשׁוֹן. אוּלָם בְּיוֹתֵר הִרְבּוּ לָשִׁיר אֶת שִׁירַת “הַכְּפָרִי”, הִיא הַשִּׁירָה שֶׁלְּקוֹלָהּ רָקְדוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁהָיְתָה בְאֶנְדְּרִינְגֶן שָׁלֹש פְּעָמִים רְצוּפוֹת, וּמִדֵּי הַפְסִיקָם מִשִּׁירָתָם, הוֹדִיעַ פַּעַם הוּא וּפַעַם הִיא אֵת אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עַל אֹדוֹת זֶה, וְיוֹהַנֶּס אָמָר:

– קָשֶׁה הָיָה לִי לְהָסִיר אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה מִזִּכְרוֹנִי, כִּי עִמּוֹ יַחַד רָקַדְתְּ גַּם אַתְּ לְנֶגְדִּי. לֹא חָפַצְתִּי לָקַחַת לִי שִׁפְחָה לְאִשָּׁה, כִּי לָמָּה אֲכַחֵד אֶת הָאֱמֶת, בַּעַל גַּאֲוָה אָנֹכִי.

– זֶה טוֹב וְיָפֶה, גַּם אָנֹכִי גֵאָה הִנֵּנִי.

אָז יְסַפֵּר יוֹהַנֶּס אֵת אֲשֶׁר נִלְחַם בְּנַפְשׁוֹ, וְכִי כָעֵת הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, עַתָּה הַכֹּל עָבָר. הוּא סִפֵּר לָהּ אֵת אֲשֶׁר שְׁלָחוּהוּ הוֹרָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה אֶל כְּפָר מוֹלַדְתָּהּ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה מִשָּׁם. וְכִי מָצְאָה יְחֵפֵהפִיָּה חֵן בְּעֵינָיו מִיָּד בְּבֹאוֹ אֶל תּוֹךְ הַכְּפָר וַיִּפָּגֵשׁ אִתָּהּ, וְכִי נַפְשׁוֹ הָיְתָה קְשׁוּרָה מִיָּד בְּנַפְשָׁהּ, הוּא הִרְגִּישׁ אֶת זֶה וְלָכֵן לֹא הִתְוַדַּע אֵלֶיהָ בִּשְׁמוֹ בְהִוָּדַע לוֹ כִּי שִׁפְחָה הִיא.

וִיחֵפֵהפִיָּה סִפְּרָה גַם הִיא עַל דְּבַר רוֹזֶל וְעַל מִנְהָגֶיהָ אִתָּהּ בְּאֶנְדְּרִינְגֶן. וְכִי מְאֹד מְאֹד חָרָה לָהּ בְּשָׁמְעָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִפִּי רוֹזֶל: “אֵין זֹאת כִּי הַשִּׁפְחָה שֶׁלָּנוּ.” וְאַחֲרֵי חֲלִיפוֹת דְּבָרִים שׁוֹנִים בֵּינֵיהֶם קָרָא יוֹהַנֶּס: דַּעְתִּי נִטְרֶפֶת עָלַי בְּשָׁעָה שֶׁאַעֲלֶה עַל לִבִּי כִּי אֶפְשָׁר הָיָה גַם לִהְיוֹת אַחֶרֶת. כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁאָשׁוּב אֶל בֵּיתִי וְאִשָּׁה אַחֶרֶת אִתִּי? הֲלֹא כַדָּבָר הַזֶּה לֹא יִתָּכֵן.

וִיחֵפֵהפִיָּה אָמְרָה בְדַעַת וּתְבוּנָה כְדַרְכָּהּ:

– אַל נָא תַרְבֶּה לְהַרְהֵר, אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת. כִּי רַק כְּמוֹ שֶׁהַדָּבָר הוּא עַתָּה טוֹב וְיָפֶה, כִּי כָּכָה עָלָה לְרָצוֹן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְעַתָּה רַק בָּנוּ הַדָּבָר, כִּי טוֹב וְיָפֶה יִהְיוּ כָל הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ.

– הִנֵּה, – קָרָא יוֹהַנֶּס, – בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי וְשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַיִךְ, אָז יִדְמֶה לִי, כִּי אֶת קוֹל אִמִּי אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ אַתְּ הָיְתָה גַם אִמִּי מְדַבֶּרֶת, וְגַם קוֹלֵךְ כִּמְעַט דּוֹמֶה לְקוֹלָהּ.

– אֵין זֹאת כִּי חוֹלֶמֶת הִיא עַתָּה עַל אֹדוֹתֵינוּ, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה. – מַאֲמִינָה אֲנִי בָזֶה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה. פִּתְאֹם שָׁאֲלָה:

– מַה שֵׁם סוּסֶךָ?

– כְּמַרְאֵהוּ.

– מֵעַתָּה נִקְרָא אוֹתוֹ בְשֵׁם אַחֵר, בְּשֵׁם “דַּהֲרַת כָּסֶף”, הַמָצָא הַשֵּׁם הַזֶּה חֵן בְּעֵינֶיךָ?

וּבַנִּגּוּן אֲשֶׁר שָׁרוּ אֶת “הַכְּפָרִי”, שָׁר עַתָּה יוֹהַנֶּס בְּלִי הֶרֶף אֶת שְׁתֵּי הַמִּלִּים: דַּהֲרַת כָּסֶף! דַּהֲרַת כָּסֶף! וִיחֵפֵהפִיָּה שָׁרָה גַם הִיא עִמּוֹ, וְדַוְקָא זֹאת הַפַּעַם בְּשׁוֹרְרָם בְּלִי כָל מִלִּים אֲשֶׁר רַעְיוֹן בָּהֶן, הָיְתָה שִׂמְחָתָם זַכָּה וּמְלֵאָה; יְכֹלִים הָיוּ לְהַכְנִיס בְּשִׁירַת הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם כָּל מִינֵי חֶדְוָה וּרְנָנָה. כִּי יֵשׁ הֲמִית קוֹלוֹת בַּנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם כָּל חִבּוּר וְקִשּׁוּר, אֵין לָהֶם כָּל גֶּוֶן קָבוּעַ, וּבְכָל זֹאת אֶת הַכֹּל יָכִילוּ בְּקִרְבָּם, אֶת כָּל הַחֶדְוָה וְהַצָּהֳלָה אֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה מָקוֹם בְּלִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם.

וְשָׁם בַּמּוֹרָד עַל יַד הַמִּפְחָם יָשַׁב לוֹ בְדוּמִיַּת הַלַּיְלָה דָמִי אָחִי אַמְרֵי בְאֹהֶל הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס, הָאוֹהֵב לְהַרְבּוֹת שִׂיחָה בַלָּיְלָה. הַפֶּחָמִי סִפֵּר בְּאָזְנֵי דָמִי סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת וְאַגָּדוֹת שׁוֹנוֹת מִיָּמִים קַדְמוֹנִים, בְּעוֹד הַיַּעַר סָגוּר וּמְסֻגָּר לִפְנֵי בְנֵי הָאָדָם וְרֶגֶל אֱנוֹשׁ לֹא דָרְכָה עוֹד בּוֹ. וְגָדוֹל הָיָה אָז הַיָּעַר, גָּדוֹל מְאֹד, וְהָעֵצִים רַבִּים וּצְפוּפִים, עַד כִּי קָפַץ הַסְּנָאִי מֵעֵץ אֶל עֵץ בְּלִי אֲשֶׁר יֵרֵד עַל הָאָרֶץ, וּבְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה סִפֵּר אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה עַל דְּבַר הָרוֹכֵב עַל סוּס לָבָן, שֶׁהוּא גִלְגּוּלוֹ שֶׁל אַחַד הָאֱלִילִים הָעַתִּיקִים וּבְכָל מָקוֹם הָבֵא יָבִיא אִתּוֹ אֹשֶר וְהַצְלָחָה.

יֵשׁ אַגָּדוֹת וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר יִשְׁמַע הָאָדָם וְהָיָה לְנַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לָעַיִן הַמִּסְתַּכֶּלֶת אֶל תּוֹךְ אֵשׁ מִתְלַקַּחַת: רוֹאָה הִיא אֵיךְ הָאֵשׁ מִתְפַּתֶּלֶת, מִתְאַבֶּכֶת, נִבְלַעַת וּמְאִירָה בִשְׁלַל צְבָעִים, רֶגַע תִּכְבֶּה וְרֶגַע תִּתְפָּרֵץ פִּתְאֹם וְתִתְנַשֵּׂא בְשַׁלְהֶבֶת רַבָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מֵסֵב פָּנֶיךָ מֵעַל הַשַּׁלְהֶבֶת, וְהִנֵּה גָדְלָה אֲפֵלַת הַלַּיְלָה שִׁבְעָתָיִם.

דָּמִי שָׁמַע בְּאָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת וַיַּבֵּט מִסָּבִיב מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם, וְהַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס הוֹסִיף לְסַפֵּר בְּקוֹל אֶחָד.

פִּתְאֹם עָצַר הַפֶּחָמִי בְסִפּוּרוֹ; סוּס לָבָן נִרְאָה יוֹרֵד מֵעַל הָהָר, וּמֵעַל הַסּוּס הִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם קוֹל זִמְרָה נְעִימָה. הַאִם מֵעוֹלַם הַפְּלָאוֹת יָרַד? וְהַסּוּס הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וְרוֹכֵב פֶּלֶא יוֹשֵׁב עָלָיו, רוֹכֵב כָּל כָּךְ רָחָב, וּשְׁנֵי רָאשִׁים לוֹ, וְסוּס הַפְּלָאוֹת הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וְעַתָּה הִנֵּה עוֹלֶה בְאָזְנָיו קוֹל קוֹרֵא: “דָּמִי! דָּמִי!” וְהַקּוֹל פַּעַם קוֹל נַעֲרָה וּפַעַם קוֹל גָּבֶר. שְׁנֵי הַשּׁוֹמְעִים: מַתֵּהִיס וְדָמִי, כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתָם מֵחֲרָדָה. כִּנְטוּעִים עָמְדוּ וְלֹא יָכְלוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם. הִנֵּה בָאוּ, הִנֵּה יָרְדוּ מֵעַל הַסּוּס, וְקוֹל קוֹרֵא: “דָּמִי, אֲנִי הִיא!” וְהַקּוֹל קוֹל יְחֵפֵהפִיָּה אֲשֶׁר מִהֲרָה אֵלָיו וַתְּסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

נֶעְתְּקוּ מִלִּים מִפִּי דָמִי וְלֹא יָדַע לְדַבֵּר וְרַק לִטֵּף רֶגַע אֶת הַסּוּס וְרֶגַע אֶת הַכֶּלֶב, וַיִּקֹּד לִפְנֵי יוֹהַנֶּס, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לוֹ לָקַחַת אוֹתוֹ אֵלָיו לִרְעוֹת אֶת מִקְנֵהוּ, שְׁלֹשִים פָּרוֹת יִמְסֹר בִּרְשׁוּתוֹ וְגַם יְלַמֵּד אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת חֶמְאָה וּגְבִינָה.

– עוֹבֵר אַתָּה מִן הַשָּׁחוֹר אֶל הַלָּבָן, – קָרְאָה יְחֵפֵהפִיָּה, – יָכֹל תּוּכַל לָחוּד מִזֶּה חִידָה.

לְסוֹף שָׁבָה רוּחַ דָּמִי אֵלָיו וַיֹּאמַר: “וְגַם זוּג מִכְנְסֵי עוֹר.” הַכֹּל צָחֲקוּ, וְדָמִי סִפֵּר לְיוֹהַנֶּס, כִּי נוֹשֶׁה הוּא בְאִכָּרַת לַנְדְפְרִיד זוּג מִכְנְסֵי עוֹר שֶׁהִבְטִיחָה לָתֵת לוֹ בְעוֹדוֹ יֶלֶד קָטָן.

– לְעֵת עַתָּה הֵא לְךָ מִקְטַרְתִּי, זֹאת תִּהְיֶה לְךָ מִקְטֶרֶת גִּיסְךָ, – קָרָא יוֹהַנֶּס וַיַּגֵּשׁ אֶת מִקְטַרְתּוֹ אֶל דָּמִי.

– וּלְךָ אֵין אַחֶרֶת, – אָמְרָה אַמְרֵי כְּמִתְנַגֶּדֶת לַדָּבָר.

– עַתָּה אֵין לִי צֹרֶךְ בָהּ.

דָּמִי קָפַץ כִּמְאֻשָּׁר כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאֶל סֻכַּת־הַפֶּחָמִים, וּמִקְטַרְתּוֹ הַמְצֻפָּה כֶסֶף בְּיָדוֹ. מִי מִלֵּל כִּי דָמִי יוֹדֵעַ לַחְמֹד לָצוֹן לוֹ. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שָׁב וּלְרֹאשׁוֹ חָבוּשׁ כֹּבַע מַתֵּהִיס הַפֶּחָמִי וְעַל בְּשָׂרוֹ מְעִילוֹ הָאָרֹךְ וּבִשְׁתֵּי יָדָיו שְׁתֵּי אֲבוּקוֹת, אֲבוּקָה לַיָּד. בְּצַעֲדֵי גַאֲוָה קָרַב אֶל הַזּוּג הַמִּתְחַתֵּן וּבְקוֹל מָלֵא עֹז קָרָא: מַה זֶה? הִנֵּה פֹה אִתִּי שְׁתֵּי אֲבוּקוֹת, בָּהֶן רוֹצֶה אֲנִי לְהָאִיר אֶת דַּרְכְּךָ עַד שׁוּבְךָ אֶל בֵּיתֶךָ. כֵּיצַד עָלָה עַל לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, לִגְזֹל אֶת אֲחוֹתִי מִמֶּנִּי? אָנֹכִי הוּא הָאָח הַגָּדוֹל, וּמִיָּדִי עָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ וּלְקַחְתָּהּ לְאִשָּׁה, וּבְלִי רְשׁוּתִי אֵין לְמַעֲשֵׂיכֶם כָּל עֶרֶךְ.

אַמְרֵי צָחֲקָה בְקוֹל עַלִּיז, וְיוֹהַנֶּס בִּקֵּשׁ מֵאֵת דָּמִי אֶת יַד אֲחוֹתוֹ עַל פִּי דַרְכֵי הַנִּמּוּס.

דָּמִי רָצָה לְהַאֲרִיךְ עוֹד אֶת הַשְּׂחוֹק, כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בִצְחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר עָלוּ בְיָדוֹ זֶה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְכָל יְמֵי חַיָּיו! אוּלָם אַמְרֵי פָחֲדָה פֶן יֵהָפֵךְ הַשְּׂחוֹק לְתוּגָה וְסוֹפוֹ לִהְיוֹת שְׂחוֹק מַכְאִיב לֵב. הִיא רָאֲתָה וַתִּתְבּוֹנֵן כִּי הוֹשִׁיט יוֹשִׁיט דָּמִי אֶת יָדוֹ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶל שַׁרְשֶׁרֶת שְׁעוֹנוֹ שֶׁל יוֹהַנֶּס, יִפְתַּח אֶת יָדוֹ וְיִסְגְּרֶנָּה שׁוּב, וְלָכֵן קָרְאָה בְקוֹל מַפְגִּיעַ כְּגוֹעֶרֶת בְּתִינוֹק שׁוֹבָב: “עַתָּה רַב לָךְ!” הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת וְדַי לָךְ.

דָּמִי הֵסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר אֶל יוֹהַנֶּס רַק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אַךְ זֶה יָפֶה וְנֶחְמָד! לְךָ אִשָּׁה מְצֻפָּה בַּרְזֶל וְלִי מִקְטֶרֶת מְצֻפָּה כָסֶף.” – וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי לֹא יִצְחַק אִישׁ לִדְבָרָיו, הוֹסִיף לֵאמֹר: "הֶאָח גִּיסִי, מִי מִלֵּל לְךָ כִּי גִיס חֲכַם לֵב מָצָאתָ לְךָ? כֵּן, לֹא אַמְרֵי לְבַדָּהּ רַבַּת תְּבוּנָה וָדַעַת הִיא, גַּם לִי לֵב חָכָם וּמֵבִין, כִּי שְׁנֵינוּ בִקְדֵרָה אַחַת בֻּשַּׁלְנוּ, גִּיסִי.

נִכָּר הָיָה, כִּי רָצָה דָמִי לֵהָנוֹת הֲנָאָה גְמוּרָה בְקָרְאוֹ אֶת יוֹהַנֶּס בְּשֵׁם גִּיסִי.

הָרוֹכְבִים עָלוּ שׁוּב עַל הַסּוּס, כִּי אָמְרוּ לָבֹא עוֹד הַלַּיְלָה אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, וְכַאֲשֶׁר הִרְחִיקוּ כְבָר לִרְכַּב מֶרְחָק רַב הִגִּיעַ עוֹד לְאָזְנָם קוֹל דָּמִי הַקּוֹרֵא מִתּוֹךְ הַיַּעַר: “גִּיסִי, אַל נָא תִשְׁכַּח אֶת מִכְנְסֵי הָעוֹר שֶׁלִּי!” וְלִתְשׁוּבָה עַל דְּבָרָיו שָׁמַע קוֹל צְחוֹק בָּהִיר וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹל שִׁירָה וְזִמְרָה, וְהַזּוּג רָכַב לְדַרְכּוֹ הָלְאָה בְתוֹךְ לֵיל הַיָּרֵחַ.

 

עַל הַר וָעֵמֶק    🔗

חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת לְדֶרֶךְ הַחַיִּים. מִקֵּץ יוֹם יָבֹא לַיְלָה, אַחֲרֵי הַסַּעַר תָּקוּם דְּמָמָה. כֵּן הוּא בְחַיֵּי הַטֶּבַע וְכֵן הוּא בְלֵב הָאָדָם, וְאַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר בְּכָל חֲלִיפוֹת הַמַּעֲשִׂים וְהַמִּקְרִים מִדַּרְכּוֹ לֹא יֵתָע.

בְּהַגִּיעַ שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים עַד לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר כְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם, וּבִהְיוֹתָם עוֹד רְחוֹקִים כִּבְרַת אֶרֶץ מִן הָעִיר פָּגְשׁוּ בְאַחַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָצָא מִן הָעִיר רִאשׁוֹנָה, וַיֵּרְדוּ מֵעַל הַסּוּס, כִּי יָדְעוּ כִּי יְעוֹרְרוּ חֶשֶׁד בְּרָכְבָם שְׁנֵיהֶם עַל סוּס אֶחָד. וְהָאִישׁ הָרִאשׁוֹן הַהוּא הָיָה לָהֶם לְמַזְכִּיר אֲשֶׁר יַזְכִּירֵם כִּי עֲלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל מִנְהֲגֵי בְנֵי הָאָדָם וְאֶל דַּרְכֵיהֶם. יוֹהַנֶּס הוֹלִיךְ אֶת סוּסוֹ בְיָדוֹ הָאַחַת וּבַשֵּׁנִית הֶחֱזִיק בְּיַד אַמְרֵי; הֵם עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם מַחֲרִישִׁים, וּמִדֵּי הִסְתַּכְּלָם אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ, הִבְהִיקוּ פְנֵיהֶם כִּפְנֵי יְלָדִים מְקִיצִים מִשְּׁנָתָם. אוּלָם מִדֵּי הַשְׁפִּילָם עֵינֵיהֶם לְמַטָּה, הָיוּ תְפוּשִׂים מַחֲשָׁבוֹת וּמְלֵאֵי דְאָגָה עַל עֲתִידָם.

וּכְאִלּוּ כְבָר דִּבְּרָה אַמְרֵי פַעַם אֶל יוֹהַנֶּס עַל אֹדוֹת זֶה, וּכְאִלּוּ יָדְעָה כִּי גַם הוּא חוֹשֵׁב כְּכָל אֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב הִיא, קָרְאָה לֵאמֹר:

– בְּוַדַּאי הֵטַבְנוּ אִלּוּ עָשִׂינוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּנָחַת: אַתָּה הָיִיתָ נִכְנָס רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּית אָבִיךָ וְאָנֹכִי הָיִיתִי שׁוֹהָה לְעֵת עַתָּה בְּבַיִת אַחֵר, בְּאֵין בְּרֵירָה גַם בְּבֵית הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס אֲשֶׁר בַּיָּעַר. אַחֲרֵי כֵן הָיִיתָ בָא אֵלַי עִם אִמְּךָ יַחַד לָקַחַת אוֹתִי אֶל בֵּיתְכֶם, אוֹ הָיִיתָ כּוֹתֵב לִי מִכְתָּב, וְאָנֹכִי הָיִיתִי בָאָה אַחֲרֵי כֵן אֵלֶיךָ עִם דָּמִי אָחִי. אוּלָם הֲיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָלָה בְלִבִּי?

– אֶת הַכֹּל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עוֹד.

– כִּי הַנֹּחַם הוּא עִנְיָן רָע מְאֹד, הֵן אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ שְׁנֵינוּ בִהְיוֹתֵנוּ שְׁכוּרִים מִשִּׂמְחָה – יָפֶה עָשִׂינוּ, וְחָלִילָה לָנוּ לְהָטִיל בְּמַעֲשֵׂינוּ דֹּפִי עַתָּה, כַּאֲשֶׁר הִתְפַּכַּחְנוּ. עַתָּה עָלֵינוּ לִמְצֹא עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת, כִּי יַעֲלֶה הַכֹּל יָפֶה. הֲלֹא אִישׁ יָשָׁר אָתָּה, גַּלֵּה אֵפוֹא לְפָנַי אֶת כָּל לִבְּךָ, אַל תַּסְתִּיר מִפָּנַי דָּבָר, דַּבֵּר נָא בְאָזְנַי כְּכָל אֲשֶׁר תָּשִׂים הָאֱמֶת בְּפִיךָ, וְלֹא תַאֲדִיב אֶת נַפְשִׁי בָזֶה, אוּלָם אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָבָר, תַּגְדִּיל צַעֲרִי. הֲלֹא גַם אַתָּה לֹא נִחַמְתָּ עַל מַעֲשֶׂיךָ?

– הֲתֵדְעִי לִמְצֹא חִידוֹת? שָׁאַל יוֹהַנֶּס.

– כֵּן, בְּיַלְדוּתִי יָדַעְתִּי זֹאת.

– אִם כֵּן הַגִּידִי לִי אֵפֹא: אֵיזוֹ הִיא מִלָּה פְּשׁוּטָה, אֲשֶׁר אִם הִיא כִּכְתָבָהּ תְּמַלֵּא אֶת לֵב הָאָדָם יָגוֹן וּדְאָבָה וְאִם יוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת בְּאַחֲרִיתָהּ אָז תְּמַלֵּא חֶדְוָה לִבּוֹ.

– קַל מְאֹד לִמְצֹא, – עָנְתָה יְחֵפֵהפִיָּה, וְגַם תַּלְמִיד בֵּית סֵפֶר יִמְצָאֶנָּה: זוֹהִי הַמִּלָּה “נֹחַם” וְ“נֶחָמָה”. וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְחִילוּ הַחוּגוֹת לָשִׁיר מִמַּעַל לְרֹאשָׁם, שָׁרוּ גַם הֵם אֶת שִׁירַת הַחִידָה. וְיוֹהַנֶּס פָּתָח:

"הָהּ, עַלְמָה, הָבָה אֲנַסֵּךְ,

אִם תִּמְצְאִי אֶת חִידָתִי לְאִשָּׁה אֶקָּחֵךְ:

מַה יַלְבִּין יוֹתֵר מִשֶּׁלֶג זָךְ?

וּמַה יִירַק יוֹתֵר מִתִּלְתָּן רָךְ?

מַה יַשְׁחִיר מִפֶּחָם נָא אֱמֹרִי,

אִם לִהְיוֹת אִשְׁתִּי תַחְפֹּצִי,

אֶת חִידָתִי תִמְצְאִי תִפְתֹּרִי."

אַמְרֵי:

"נִצַּת הַדֻּבְדְּבָן תַּלְבִּין מִשֶּׁלֶג זָךְ,

יִשַּׁל נִצָּתוֹ יִירַק מִתִּלְתָּן רָךְ,

יִבְשַׁל, יִגָּמֵל מִפֶּחָם יַשְׁחִירָה,

מָצָאתִי חִידָתְךָ וּלְךָ אֶהְיֶה גְבִירָה."

יוֹהַנֶּס:

"מִי הוּא מֶלֶךְ וְאֵין לוֹ עֲטֶרֶת?

מִי הוּא עֶבֶד וְאֵין לוֹ מַשְׂכֹּרֶת?"

אַמְרֵי:

"מֶלֶךְ הַקְּלָפִים אֵין לוֹ עֲטֶרֶת,

עֶבֶד הַנַּעֲלַיִם¹¹ אֵין לוֹ מַשְׂכֹּרֶת."

יוֹהַנֶּס:

"בְּלִי חֹם אֵיזוֹ הִיא גַחֶלֶת?

בְּלִי חֹד אֵיזוֹ הִיא מַאֲכֶלֶת?"

אַמְרֵי:

"בְּלִי חֹם גַּחֶלֶת הַמְצֻיָּרָה,

בְּלִי חֹד מַאֲכֶלֶת הַנִּשְׁבָּרָה."

בְּבֹאָם אֶל בֵּית הַמָּלוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִיר סָרוּ שָׁמָּה. יוֹהַנֶּס הִזְמִין כּוֹסוֹת קָפֶה לִשְׁנֵיהֶם וְאַמְרֵי אָמָרָה:

– מַה נָאֶה סֵדֶר הָעוֹלָם! הִנֵּה בָנוּ פֹה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בַיִת וּבוֹ שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְאוֹת וְסַפְסָלִים, מִטְבָּח וְכִירַיִם אֲשֶׁר אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עֲלֵיהֶם וְלָהֶם קָפֶה, חָלָב וְסֻכָּר, וְכֵלִים נָאִים, וְכָל אֵלֶּה הֵם מְסֻדָּרִים כְּאִלּוּ הָיִינוּ מֻזְמָנִים אֶצְלָם, וְכַאֲשֶׁר נוֹסִיף לָלֶכֶת נִמְצָא עוֹד אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר בָּתִּים כָּאֵלֶּה לָהֶם, מַמָּשׁ כַּמַּעֲשִׂיָּה “שֻׁלְחָן, עֲרֹךְ”!

– וְאוּלָם לָזֶה יֵשׁ צֹרֶךְ גַּם בְּמָעוֹת, – קָרָא יוֹהַנֶּס וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ בְכִיסוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ כֶסֶף וַיֹּאמַר: “בְּלִי זֶה לֹא תְקַבֵּל דָּבָר”.

– אָמְנָם כֵּן, – קָרְאָה אַמְרֵי, – לְאִישׁ אֲשֶׁר גַּלְגִּלִּים כָּאֵלֶּה לוֹ, אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הֲלֹא תֹאמַר לִי יוֹהַנֶּס, הֶעָרַב לְחִכְּךָ אַף פַּעַם בְּחַיֶּיךָ מִשְׁתֵּה הַקָּפֶה כַּאֲשֶׁר יֶעֱרַב לְךָ עָתָּה? וְחַלּוֹת הַלֶּחֶם הַחַמּוֹת? וְאוּלָם הִרְבֵּיתָ לְהַזְמִין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת כֻּלָּן; לְחַלּוֹת הַלֶּחֶם יֵשׁ עוֹד תַּקָּנָה, אָשִׂים אוֹתָן בַּשַּׂק וְהָיָה לָנוּ צֵידָה לַדָּרֶךְ; אֲבָל לַקָּפֶה אֵין כָּל תַּקָּנָה; הָהּ, לְכַמָּה עֲנִיִּים הָיָה הַמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר יִוָּתֵר לָנוּ לְמֵשִׁיב נָפֶשׁ. צַר לִי לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְעָלֶיךָ לְשַׁלֵּם בַּעֲדוֹ.

– אֵין דָּבָר, כָּל אֵלֶּה דִקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת הֵמָּה.

– אָכֵן, צָדַקְתָּ, רְגִילָה אֲנִי לְדַקְדֵּק בְּכָל דָּבָר וְאַל נָא יִחַר אַפְּךָ בִּי, כִּי רַק מֵחֹסֶר תְּבוּנָה אָמַרְתִּי כָךְ.

– הֲנָקֵל לָךְ לֵאמֹר, כִּי חַסְרַת תְּבוּנָה אַתְּ, בְּדַעְתֵּךְ כִּי חָכָמְתְּ.

אַמְרֵי מִהֲרָה לָקוּם. פָּנֶיהָ לָהֲטוּ מֵחֹם, וּבְקָרְבָהּ אֶל הַמַּרְאָה וַתִּסְתַּכֵּל בָּהּ וַתֵּרֶא אֶת פָּנֶיהָ קָרָאָה: “אֵלִי! הֶאָנֹכִי זֹאת, הֲלֹא אֵינִי מַכִּירָה עוֹד אֶת פָּנָי”!

– אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ, – קָרָא יוֹהַנֶּס, – שְׁמֵךְ אַמְרֵי, וְגַם בְּשֵׁם יְחֵפֵהפִיָּה נִקְרֵאת, וְגַם בְּשֵׁם נְסִיכָה שֶׁל מֶלַח, אוּלָם בְּכָל אֵלֶּה לֹא אֹמַר דַּי וְהִנְנִי לְהוֹסִיף לָךְ עוֹד שֵׁם אֶחָד: אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד יִהְיֶה שְׁמֵךְ, גַּם זֶה שֵׁם נָאֶה הוּא!

– הָהּ, אֵלִי! הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? דּוֹמֶה עָלַי עַתָּה כִּי אִי אֶפְשָׁר.

– אוּלָם עָלֵינוּ עוֹד לַעֲבֹד עֲבוֹדָה קָשָׁה, אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. עַתָּה שִׁכְבִי לָנוּחַ מְעַט, תִּישְׁנִי וְתַחֲלִיפִי כֹחַ, וְאָנֹכִי אֵלְכָה וַאֲבַקְּשָׁה לִי עֲגָלָה; אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִרְכַּב יַחַד עַל סוּסֵנוּ לְאוֹר יוֹמָם, וְגַם מִבַּלְעֲדֵי זֶה דְרוּשָׁה לִי עֲגָלָה.

– לֹא אוּכַל לָתֵת עַתָּה שֵׁנָה לְעֵינָי, – קָרְאָה אַמְרֵי, – עָלַי לִכְתֹּב עוֹד מִכְתָּב לְהַלְדֶּנְבְּרוּן, יוֹשְׁבָיו גְמָלוּנִי טוֹב וְאָנֹכִי יָצָאתִי מִשָּׁם פִּתְאֹם, עוֹד לִי הַרְבֵּה דְבָרִים לְהוֹדִיעַ לָהֶם.

– עֲשִׂי כִדְבָרַיִךְ עַד שׁוּבִי.

יוֹהַנֶּס יָצָא וְאַמְרֵי הִבִּיטָה אַחֲרָיו שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת: הִנֵּה הוֹלֵךְ הוּא מִמֶּנִּי, אוּלָם שֶׁלִּי הוּא. בְּצַעֲדֵי גָאוֹן יִצְעַד! הֲיִתָּכֵן, כִּי אֱמֶת כָּל זֹאת? הוּא אֵינֶנּוּ מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, אוּלָם הַכֶּלֶב, זֶה הָרָץ אַחֲרָיו; אַמְרֵי רָמְזָה לוֹ וְהוּא שָׁב וַיְמַהֵר לָרוּץ אֵלֶיהָ. הִיא יָצְאָה לִקְרָאתוֹ, וּבְקָפְצוֹ אֵלֶיהָ קָרָאָה: כֵּן, כֵּן טוֹב הַדָּבָר, טוֹב וְיָשָׁר הוּא, כִּי נִשְׁאַרְתָּ אֶצְלִי וְאֵינֶנִּי גַלְמוּדָה; אוּלָם עַתָּה בֹא הַבַּיִת, עָלַי לִכְתֹּב מִכְתָּב.

וְאַמְרֵי כָּתְבָה מִכְתָּב גָּדוֹל אֶל זְקַן הַכְּפָר אֲשֶׁר בְּהַלְדֶּנְבְּרוּן וּבַמִּכְתָּב הִבִּיעָה אֶת תּוֹדָתָהּ בְּעַד הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשׂוּ אִתָּהּ, וְהִבְטִיחָה לָקַחַת אֵלֶיהָ אֶחָד מִיַּלְדֵי הַכְּפָר הָעֲנִיִּים, אִם רַק יָכֹל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת, וַתַּשְׁבַּע שֵׁנִית אֶת זְקַן הַכְּפָר לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹן מָרַן הַשְּׁחוֹרָה וְלָשִׂים אֶת סֵפֶר תְּפִלָּתָהּ בְּקִבְרָהּ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ. כַּאֲשֶׁר חָתְמָה אֶת הַמִּכְתָּב, לָחֲצָה אוֹתוֹ אֶל שְׂפָתֶיהָ וַתֹּאמַר: הִנֵּה כֵן, עַתָּה גָמַרְתִּי כָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת עִם הַלְדֶּנְבְּרוּן וְעִם יוֹשְׁבָיו.

אֲבָל מִיָּד פָּתְחָה אֶת הַמִּכְתָּב, כִּי חָשְׁבָה לָהּ לְחוֹבָה לְהַרְאוֹת לְיוֹהַנֶּס אֶת אֲשֶׁר כָּתָבָה. אוּלָם הוּא הִתְמַהְמֵהַּ זְמָן רָב, וּפְנֵי אַמְרֵי הֶאֱדִימוּ בֶאֱמֹר אֵלֶיהָ בַעֲלַת הַמָּלוֹן הַדַּבְּרָנִית: “אֵין זֹאת כִּי טִרְדָּה רַבָּה לְבַעֲלֵךְ בְּבֵית הַפְּקֻדּוֹת.” הַשֵּׁם “בַּעֲלֵךְ”, אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִפִּי אִשָּׁה בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, חָדַר עָמֹק עָמֹק אֶל בָּתֵּי נַפְשָׁהּ.

הִיא לֹא עָצְרָה כֹחַ לַעֲנוֹת דָּבָר, וּבַעֲלַת הַמָּלוֹן הִבִּיטָה אֵלֶיהָ מִשְׁתּוֹמָמֶת, וְאַמְרֵי לֹא מָצְאָה לָהּ עֵצָה אַחֶרֶת לְהִמָּלֵט מִמֶּבָּטֶיהָ הַמּוּזָרִים, כִּי אִם בְּצֵאתָהּ לִפְנֵי הַבַּיִת, וְשָׁמָּה יָשְׁבָה לָהּ עַל הַקְּרָשִׁים הָעֲרוּכִים וְהַכֶּלֶב אִתָּהּ וַתְּצַפֶּה אֶל יוֹהַנֶּס. הִיא הֶחֱלִיקָה אֶת עוֹר הַכֶּלֶב וַתַּעֲמֵק לְהַבִּיט מְאֻשָּׁרָה אֶל תּוֹךְ עֵינָיו הַמַּבִּיעוֹת אֵמוּן רוּחַ. – אֵין בַּעַל חַי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת אֶת מֶבַּט עֵינֵי הָאָדָם, רַק הַכֶּלֶב יָכֹל, וְאַף עֵינוֹ תִתַּר וְהוּא יְמַצְמֵץ מֵרָחוֹק.

מַה מְלֵאָה הַתֵּבֵל סוֹדוֹת וּמַה גְלוּיָה הִיא!

אַמְרֵי הָלְכָה אֶל הָאוּרָוָה בְלִוְיַת הַכֶּלֶב, הִבִּיטָה אֶל הַסּוּס בְּאָכְלוֹ, וַתֹּאמַר: “כֵּן, דַּהֲרַת־כֶּסֶף, יֶעֱרַב לְךָ, וִיהִי רָצוֹן שֶׁתְּבִיאֵנוּ בְשָׁלוֹם הַבַּיְתָה וְהֵיטִיב יֵיטִיב אֱלֹהִים לְכֻלָּנוּ.”

זְמָן רַב עָבַר עַד שׁוּב יוֹהַנֶּס, וּבִרְאוֹת אַמְרֵי אוֹתוֹ מִהֲרָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמַר: בְּלֶכְתְּךָ שֵׁנִית לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂיךָ וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתָּךְ.

– הַאֻמְנָם כָּלְתָה נַפְשֵׁךְ אֵלָי? וְאַתְּ אָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ כִּי בָרַחְתִּי מִפָּנָיִךְ? מֶה הָיָה, לוּ רָכַבְתִּי לְבַדִּי לְבֵיתִי וְאוֹתָךְ הִשְׁאַרְתִּי פֹּה?

אַמְרֵי חָרְדָה, וְאַחֲרֵי רֶגַע קָרְאָה קָשׁוֹת: לֹא נָאווּ לְךָ דַרְכֵי הַהִתּוּל וְלַחֲמֹד לָצוֹן לֹא תֵדָע. סִכְלוּת וְאִוֶּלֶת רַבָּה הִיא לְהָתֵל בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה! צַר לִי עָלֶיךָ, עַל עֲשׂוֹתְךָ זֹאת, וְרָעָה רַבָּה עָשִׂיתָ בָזֶה לְנַפְשֶׁךָ, אִם יָדַעְתָּ זֹאת וְאִם לֹא יָדָעְתָּ. יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִרְכַּב מִזֶּה וָהָלְאָה לְבַעֲבוּר אֵילִיל וְאֶתְיַפֵּחַ לְהִתּוּלֶיךָ? הַאֻמְנָם תֹּאמַר, כִּי מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ סוּס לִרְכַּב וְכֶסֶף בְּכִיסְךָ, אַתָּה הוּא הָאָדוֹן? שָׁגִיתָ, הַסּוּס שֶׁלְּךָ נָשָׂא אֶת שְׁנֵינוּ עַל גַּבּוֹ, וְאָנֹכִי הָלַכְתִּי אִתְּךָ יָחַד. וּמָה אִם חָמַדְתִּי לִי אֲנִי לָצוֹן וְאָמָרְתִּי: “וּמֶה הָיָה לוּ הָלַכְתִּי לְבַדִּי וְאוֹתְךָ הִשְׁאַרְתִּי פֹּה?” הֲיִיטְבוּ דְבָרַי אֵלֶּה בְעֵינֶיךָ? צַר לִי עָלֶיךָ, יוֹהַנֶּס, עַל חָמְדְּךָ לָצוֹן כָּזֶה.

– אָמְנָם כֵּן, צָדַקְתְּ בִּדְבָרַיִךְ, אוּלָם רַב לָךְ לְדַבֵּר, הַרְפִּי מִזֶּה.

– לֹא, לֹא אֶרֶף עַד אִם כִּלִּיתִי לְדַבֵּר אֶת כָּל דְּבָרַי, לֹא אֶחְדַּל מִדַּבֵּר כָּל עוֹד אֲשֶׁר אָחוּשׁ אֶת נַפְשִׁי נֶעֱלָבָה, וְאַךְ לִרְצוֹנִי אֶחְדַּל מִדַּבֵּר בָּזֶה. וְלֹא רַק אֶת נַפְשִׁי אֲנִי הֶעֱלַבְתָּ, כִּי גַם אֶת נַפְשְׁךָ אָתָּה. אִלּוּ הָיָה אִישׁ אַחֵר מְדַבֵּר אֵלַי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה הָיִיתִי עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם בְּלִי שִׂים לֵב; אוּלָם מִפִּיךָ לֹא אוּכַל שְׂאֵתָם, כִּי חָלִילָה לְךָ לְדַבֵּק בְּנַפְשְׁךָ זוּהֲמָה וְחֶלְאָה. לַחֲמֹד לָצוֹן בְּעִנְיָן כָּזֶה דוֹמֶה בְעֵינַי כְּאִלּוּ יְשַׂחֲקוּ בִּכְלֵי קֹדֶשׁ כַּאֲשֶׁר יְשַׂחֲקוּ הַתִּינוֹקוֹת בְּבֻבָּה.

– אֵין הַדָּבָר נוֹרָא כָל כָּךְ; נִרְאֶה, כִּי לֹא תָבִינִי לָצוֹן.

– מְבִינָה אֲנִי הֵיטֵב, זֶה יִוָּדַע לְךָ עוֹד, אוּלָם לֹא בְדָבָר כָּזֶה יַחֲמֹד לוֹ אִישׁ לָצוֹן. עַתָּה הִנֵּה כִלִּיתִי אֶת כָּל חֲמָתִי וְלֹא אוֹסִיף עוֹד גַּם לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי.

הַמִּקְרֶה הַזֶּה הֶרְאָה לִשְׁנֵיהֶם, כִּי עִם כָּל אַהֲבָתָם הָרַבָּה וּמְסִירוּת רוּחָם זֶה אֶל זוֹ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת זְהִירִים זֶה בִפְנֵי זוֹ. אַמְרֵי יָדְעָה כִּי הִגְדִּישָׁה אֶת הַסְּאָה בְרָגְזָהּ, וְיוֹהַנֶּס חָשׁ, כִּי לֹא נָאֶה הָיָה לוֹ לַחֲמֹד לָצוֹן בְּאַמְרֵי שֶׁהִתְעַנְּתָה בִּבְדִידוּת. אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם אָמְנָם לֹא גִלּוּ זֶה לְזוֹ, אֲבָל חָשׁוּ זֹאת בְּעִמְקֵי נַפְשָׁם.

הָעֲרָפֶל הַקָּטָן אֲשֶׁר עָלָה עַל שְׁמֵיהֶם נָמוֹג חִישׁ וַיֵּעָלֵם לְאוֹר שֶׁמֶשׁ הָאַהֲבָה, וְאַמְרֵי צָהֲלָה כְתִינוֹק וַתַּעֲלֹז בִּקְרֹב עֲגָלָה יְרוֹקָה וְעָלֶיהָ מוֹשָׁב עָגֹל וָרָךְ. וְעוֹד בְּטֶרֶם יִרְתֹּם יוֹהַנֶּס אֶת הַסּוּס, יָשְׁבָה כְבָר אַמְרֵי בְּתוֹכָהּ וַתִּמְחָא כַּף מֵרֹב חֶדְוַת לִבָּהּ.

– עַתָּה תִתֵּן לִי גַם לָעוּף, – קָרְאָה אֶל יוֹהַנֶּס, בְּאָסְרוֹ אֶת סוּסוֹ הַלָּבָן אֶל הָעֲגָלָה. – אֲנִי רָכַבְתִּי אִתְּךָ, עַתָּה אֶסַּע עִמְּךָ, וְאֵין לָנוּ כִּי אִם גַּם לָעוּף יָחַד.

וּלְאוֹר בֹּקֶר צַח נָסְעוּ עַל דֶּרֶךְ מְרֻצֶּפֶת אַבְנֵי חָצָץ. קַלָּה הָיְתָה הַנְּסִיעָה לַסּוּס הַלָּבָן, וְלוּקְס הַנּוֹבֵחַ מֵרֹב חֶדְוָה רָץ לִפְנֵי הַסּוּס.

– תָּאֵר נָא בְנַפְשֶׁךָ, יוֹהַנֶּס, קָרְאָה אַמְרֵי אַחֲרֵי נָסְעָם מְעָט, – תָּאֵר נָא בְנַפְשֶׁךָ, בַּעֲלַת הַמָּלוֹן חָשְׁבָה אוֹתִי לְאִשְׁתֶּךָ.

– וְאָמְנָם אִשְׁתִּי אָתְּ, – וְלָכֵן לֹא אָשִׂים לִבִּי אֶל כָּל מַה שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת. שׁוּרוּ שָׁמַיִם, הַבֵּטְנָה הַחוּגוֹת, וְעֵצִים וְשָׂדוֹת וְהָרִים! הַבִּיטוּ וּרְאוּ, הִנֵּה זֹאת הִיא אִשְׁתִּי! וּכְשֵׁם שֶׁנְּעִימָה הִיא לִי בְדַבְּרָהּ אֵלַי רַכּוֹת כָּךְ נְעִימָה הִיא לִי בְהִתְקוֹטְטָהּ בִי וּבְדַבְּרָהּ אֵלַי קָשׁוֹת! הֶאָח, אִמִּי חֲכָמָה הִיא, הִיא יָדְעָה אֶת כָּל אֵלֶּה: הִיא לִמְּדַתְנִי דַעַת לְהִתְבּוֹנֵן אֵיךְ הִיא בוֹכָה בְכַעֲסָהּ, כִּי אָז יִתְגַלֶּה הָאָדָם הַפְּנִימִי, זֶה הֶחָבוּי בַּמִּסְתָּרִים וְהַמְכֻסֶּה מֵעֵין רוֹאִים. עַתָּה יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת כָּל הַצָּפוּן בְּקִרְבֵּךְ פְּנִימָה וְתַעֲלֻמּוֹת לִבֵּךְ גְּלוּיוֹת לְפָנַי, וְהֵן מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינָי. הֶאָח, אַתָּה הָעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהַמָּלֵא, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ עַל יֵשׁוּתֶךָ! אַתָּה הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ, הֲרָאִיתָ מֵאָז הָיִיתָ אִשָּׁה נֶחְמָדָה כָזֹאת?

וּלְכָל אִישׁ וָאִישׁ הָעוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם קָרָא יוֹהַנֶּס בְּאָחֲזוֹ אֶת אַמְרֵי: רְאֵה נָא גַם רְאֵה, זֹאת אִשְׁתִּי! וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּצְרָה בוֹ אַמְרֵי חָדַל לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת; וַיֹּאמַר: מֵרֹב שִׂמְחָתִי לֹא אֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת. נָכוֹן אֲנִי לִקְרֹא אֶת כָּל הָעוֹלָם לָשִׂישׂ אִתִּי מָשׂוֹשׂ, הָבִין לֹא אוּכַל אֵיךְ אֶפְשָׁר לָהֶם לִבְנֵי הָאָדָם לַחֲרֹש אֶת הָאֲדָמָה וְלַחֲטֹב עֵצִים, וְלֹא יֵדְעוּ מָה רַב אָשְׁרִי.

בִּרְאוֹת אַמְרֵי אִשָּׁה עֲנִיָּה הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֵם עוֹבְרִים בָּהּ, הִתִּירָה זוּג אֶחָד מִנְּעָלֶיהָ, הַחֲבִיבוֹת כָּל כָּךְ עָלֶיהָ, וַתַּשְׁלִיכֵן אֵלֶיהָ. הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה הִבִּיטָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת אֶל הַזּוּג הַמְמַהֵר לִנְסֹעַ הָלְאָה וְהִבִּיעָה לוֹ אֶת רִגְשֵׁי תוֹדָתָהּ.

נְעִימוּת רַבָּה חָשָׁה אַמְרֵי בְנַפְשָׁהּ כִּי יֵשׁ בְּיָדָהּ לָתֵת לֶעָנִי, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְחַיֶּיהָ, מַתָּנָה חֲשׁוּבָה שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לָהּ לְעַצְמָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים אַחֲרֵי תִתָּהּ בְּחָפְזָה אֶת נִדְבָתָהּ, חָשְׁבָה רַק עַל אֹדוֹת מְחִיר הַנַּעֲלַיִם, וּמַחֲשַׁבְתָּהּ זוֹ חָזְרָה וְנִשְׁנְתָה בְקֶרֶב לִבָּהּ פְּעָמִים תְּכוּפוֹת. הַכָּרַת זְכוּת הַקִּנְיָן שֶׁהָיְתָה לָהּ עַל הַנַּעֲלַיִם לֹא סָרָה מִמֶּנָּה, עָמֹק עָמֹק הָיְתָה הַכָּרַת הַזְּכוּת הַזֹּאת טְבוּעָה בְלִבָּהּ. כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁגָּמְלָה לְמָרַן הַשְּׁחוֹרָה, כָּל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה אֲשֶׁר עָבְדָה וְעָמְלָה בַעֲדָהּ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת כְּאֶפֶס וּכְאַיִן נֶחְשְׁבוּ בְעֵינֶיהָ, וְרַק הַמַּתָּנָה שֶׁעֵרֶךְ כֶּסֶף לָהּ נִדְמָה לָהּ לְמַעֲשֵׂה חֶסֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשְׂתָה בְכָל יְמֵי חַיֶּיהָ; וְהָרֶגֶשׁ הַזֶּה עָשָׂה אוֹתָהּ לִמְאֻשֶּׁרֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת הָעֲנִיָּה אֲשֶׁר קִבְּלָה אֶת נִדְבָתָהּ; הִיא שָׂחֲקָה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶל עַצְמָהּ. מַתָּנָה מֻצְנַעַת הָיְתָה טְמוּנָה בְקֶרֶב נִשְׁמָתָהּ, אֲשֶׁר הִרְהִיבָה אֶת נַפְשָׁהּ וַיַּצְהֵל אֶת רוּחָהּ, וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל יוֹהַנֶּס: מַה לָךְ? מַדּוּעַ תִּצְחֲקִי כְיֶלֶד בִּשְׁנָתוֹ? עָנָתָה:

– הֶאָח, אֵלִי, הִנֵּה נִדְמֶה לִי הַכֹּל כְּמוֹ בַחֲלוֹם. עַתָּה אוּכַל לְחַלֵּק מַתָּנוֹת לָעֲנִיִּים. עַתָּה אֲנִי מְלַוָּה בְמַחֲשַׁבְתִּי אֶת הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה וְיוֹדַעַת אָנֹכִי, מַה גָדְלָה שִׂמְחָתָהּ.

– אַךְ טוֹב וְנָעִים הוּא כִּי תִגְמְלִי חֶסֶד בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

– בַּמֶּה נֶחְשַׁב לִמְאֻשָּׁר לְפַזֵּר מַתָּנוֹת? מָשָׁל לְכוֹס מְלֵאָה יַיִן הָעוֹבֶרֶת עַל גְּדוֹתֶיהָ. נַפְשִׁי כֹה מְלֵאָה, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי הִנְנִי נְכוֹנָה לָתֵת בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, גַּם אֲנִי רוֹצָה כָמוֹךָ לִקְרֹא לְכָל הָאֲנָשִׁים וּלְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶת כֻּלָּם אֲנִי רוֹצָה לְהַאֲכִיל וּלְהַשְׁקוֹת. דּוֹמֶה לִי, כִּי יוֹשֶׁבֶת אֲנִי אֶל שֻׁלְחַן חֲתֻנָּה מָלֵא מַעֲדַנִּים וְרַק אַתָּה לְבַדְּךָ עִמָּדִי, וַאֲנִי כָל כָּךְ מְלֵאָה, וְאֵינִי יְכֹלָה לֶאֱכֹל דָּבָר, כִּי שְׂבֵעָה אָנִי.

– אָמְנָם כֵּן, כָּל זֶה טוֹב וְנֶחְמָד, – קָרָא יוֹהַנֶּס, – אַךְ אַל תּוֹסִיפִי עוֹד לָתֵת אַף אַחַת מִנְּעָלַיִךְ לְאִישׁ, כִּי בְהַבִּיטִי בָהֶן, אֶזְכֹּר אֶת הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הָרַבּוֹת, הַכְּלוּלוֹת בְּתוֹכָן, וְעוֹד שָׁנִים רַבּוֹת תּוּכְלִי לָרוּץ בָּהֶן עַד אֲשֶׁר תִּבֹּלְנָה.

– כֵּיצַד עָלוּ עַתָּה הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה בִלְבָבֶךָ? – כַּמָּה מֵאוֹת פְּעָמִים חָשַׁבְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה בִהְיוֹתִי מִסְתַּכֶּלֶת בִּנְעָלָי. אוּלָם כָּעֵת סַפְּרָה נָא לִי עַל אֹדוֹת בְּנֵי בֵיתְךָ, כִּי אִם לֹא כֵן אֲפַטְפֵט רַק עַל אֹדוֹת עַצְמִי. סַפֵּר.

וְיוֹהַנֶּס מִלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָהּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וּבְסַפְּרוֹ וְאַמְרֵי שׁוֹמַעַת בְּאָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת, רִחֲפָה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ תְּמוּנָה מַרְנִינָה רוּחָהּ וְנַפְשָׁהּ בְּקִרְבָּהּ, תְּמוּנַת הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה אֲשֶׁר פָּגְשָׁה בַדֶּרֶךְ וַתִּתֵּן לָהּ אֶת נְעָלֶיהָ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר תֵּאֵר יוֹהַנֶּס לִפְנֵי אַמְרֵי אֶת כָּל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, הִלֵּל אֶת הַמִּקְנֶה אֲשֶׁר לָהֶם, כִּי כֻלָּם בְּרִיאִים, חֲזָקִים וַעֲגֻלִּים, עַד אֲשֶׁר לֹא תוּכַל גַּם טִפַּת מַיִם אַחַת לִשְׁהוֹת עֲלֵיהֶם.

– צַר לִי מֵהָכִיל אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָעַלִּיזוֹת, וְלִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי לְהַאֲמִין כִּי אָמְנָם הָיִיתִי פִתְאֹם כָּל כָּךְ עֲשִׁירָה. בְהַעֲלוֹתִי עַל דַּעְתִּי כִּי יִהְיֶה לִי כָל כָּךְ שָׂדוֹת וּפָרוֹת וְקֶמַח וְשׁוּמָן וּפֵרוֹת וְאַרְגָּזִים וַאֲרוֹנוֹת, כִּי אָז אֶחְשְׁבָה עִם לְבָבִי, שֶׁיְּשֵׁנָה הָיִיתִי כָל יְמֵי חַיַּי וְרַק עַתָּה הֲקִיצוֹתִי פִתְאֹם. לֹא, לֹא כֵן הוּא הַדָּבָר. נוֹרָא הַדָּבָר בְּעֵינַי, כִּי אָנֹכִי אֶהְיֶה אַחֲרָאִית בְּעַד דְּבָרִים רַבִּים כָּאֵלֶּה. אוּלָם הֲלֹא גַם אִמְּךָ תַעֲזֹר לִי בַעֲבוֹדָתִי? הֵן כֹּחָהּ עוֹד אִתָּהּ. לֹא יָדַעְתִּי אֵיכָכָה אוּכַל לַעֲצֹר בְּרוּחִי לְבִלְתִּי חַלֵּק אֶת כָּל אֵלֶּה לַעֲנִיִּים; אוּלָם אֵין לִי הָרְשׁוּת לָזֶה, כִּי לֹא שֶׁלִּי הֵם, כִּי גַם אֲנִי בְמַתָּנָה קִבַּלְתִּים.

– הַצְּדָקָה לֹא תְרוֹשֵׁשׁ! – שָׁגוּר תָּמִיד בְּפִי אִמִּי, – עָנָה יוֹהַנֶּס עַל דְּבָרֶיהָ.

אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת צָהֳלַת שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים בְּנָסְעָם. כָּל מִלָּה עָשְׂתָה אוֹתָם לִמְאֻשָּׁרִים. כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלָה אַמְרֵי: הֲיֵשׁ גַּם סְנוּנִיּוֹת מִתַּחַת לְגַג בֵּיתְכֶם? וְיוֹהַנֶּס עָנָה כִי כֵן הוּא, וַיּוֹסֶף עוֹד כִּי נִמְצָא לָהֶם מִכְּבָר גַּם קֵן לַחֲסִידָה, הָיְתָה אַמְרֵי מְאֻשָּׁרָה אֹשֶר אֵין קֵץ וַתְּחַקֶּה בִשְׂפָתֶיהָ אֶת קוֹל גְּעִיַּת הַחֲסִידָה וַתְּתָאֵר בְּצָהֳלָה רַבָּה אֶת הַחֲסִידָה עוֹמֶדֶת עַל רֶגֶל אַחַת וּמַשְׁקֶפֶת בִּתְשׂוּמֶת לֵב רַבָּה עַל בֵּיתָהּ.

עַד בֹּא שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים, כִּנְטוֹת הַיּוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יִמָּצֵא הַכְּפָר צוּסְמַרְסְהוֹפֶן לֹא דִבְּרוּ דָבָר עַל אֹדוֹת בֹּאָם אֶל בֵּית הוֹרָיו. הַאִם הִתְנוּ מֵרֹאשׁ לְבִלְתִּי דַבֵּר מִזֶּה, אוֹ הָיָה זֶה מִפְּנֵי אֵיזֶה כֹחַ נֶעֱלָם שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, מִי יוֹדֵעַ? וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּגַשׁ יוֹהַנֶּס בַּאֲנָשִׁים אֲחָדִים הַיּוֹדְעִים וּמַכִּירִים אוֹתוֹ, בֵּרְכוּ אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם וַיַּבִּיטוּ אֵלָיו מִתְפַּלְּאִים, פָּנָה אֶל אַמְרֵי וַיֹּאמֶר, כִּי מוֹצֵא הוּא שְׁנֵי דְרָכִים לְבַעֲבוּר יָבֹא הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְשָׁלוֹם: אוֹ כִּי יָבִיא אֶת אַמְרֵי אֶל בֵּית אֲחוֹתוֹ, הַיּוֹשֶׁבֶת בָּזֶה עַל יַד הַדָּרֶךְ – מִגְדַּל בֵּית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בַּכְּפָר שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בּוֹ נִשְׁקָף מֵאֲחוֹרֵי הָר – הוּא יֵלֵךְ לְבַדּוֹ אֶל בֵּית הוֹרָיו וִיסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; אוֹ יִקַּח אֶת אַמְרֵי אִתּוֹ מִיָּד, כְּלוֹמַר, הִיא תַּקְדִּים לָרֶדֶת מֵעַל הָעֲגָלָה כְרֶבַע שָׁעָה וְתָבֹא אֶל בֵּית הוֹרָיו בְּתוֹר שִׁפְחָה.

אַמְרֵי הֶרְאֲתָה אֶת כָּל חָכְמַת לִבָּהּ, בְּגַלּוֹתָהּ אֶת דַּעְתָּהּ עַל הַתּוֹצָאוֹת הַבִּלְתִּי נְעִימוֹת הַצְּפוּיוֹת לִשְׁנֵיהֶם אִם יַעֲשׂוּ כִדְבָרָיו. אִם תִּשְׁהֶה אֵצֶל אֲחוֹתוֹ הֲלֹא תַעֲמֹל לִקְנוֹת לָהּ נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר דַּעְתָּהּ לֹא תִהְיֶה הַמַּכְרַעַת בַּדָּבָר הַזֶּה. אֶפְשָׁר עוֹד שֶׁתִּפְרֹצְנָה עַל יְדֵי זֶה קְטָטוֹת, אֲשֶׁר אֵין לְשָׁעֵר אוֹתָן מֵרֹאשׁ, מִלְּבַד אֲשֶׁר יְהִי זֶה בְיָמִים יָבֹאוּ זִכָּרוֹן בִּלְתִּי נָעִים וּבְכָל הַסְּבִיבָה יִמָּצְאוּ מְרַנְּנִים אַחֲרֶיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה אֶת לִבָּהּ לָבֹא בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל בֵּית הוֹרָיו. הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִית נִרְאָה¹² יוֹתֵר טוֹבָה. אוּלָם לְמוֹרַת רוּחַ הוּא לָהּ לָבֹא אֶל בֵּיתָם בְּשֶׁקֶר וּבְתַרְמִית. אָמְנָם הַבְטֵחַ הִבְטִיחָה לָהּ אִמּוֹ, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כִּי יָכֹל תּוּכַל לָבֹא אֶל בֵּיתָם לַעֲבֹד שָׁמָּה, אֲבָל הֵן לֹא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת מְשָׁרֶתֶת הִיא אוֹמֶרֶת לָבֹא אֶל בֵּיתָם, וְאִם יֵשׁ אֵת נַפְשָׁהּ לִקְנוֹת אֶת לֵב אֲבוֹתָיו לְאַהֲבָה אוֹתָהּ עַל יְדֵי כַחַשׁ וְכָזָב, הֲלֹא גְנֵבַת דַּעַת הִיא זֹאת, וְגַם יוֹדַעַת הִיא, כִּי לֹא תַשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת בְּחָרִיצוּת וּזְרִיזוּת אֶת מַעֲשֶׂיהָ תַחַת מַסְוֵה הָרְמִיָּה אֲשֶׁר שָׂמָה עַל פָּנֶיהָ, כִּי לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשָׁהּ. וּבְהַגִּישָׁהּ אֶל אָבִיו כִּסֵּא לָשֶׁבֶת תַּפִּילֵהוּ אַרְצָה, כִּי מִקֶּרֶב לִבָּהּ לֹא תְמוּשֶׁנָה תָמִיד הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי רַק לְבַעֲבוּר הוֹלִיךְ אוֹתוֹ תוֹעֶה הִיא עוֹשָׂה אֶת כָּל מַעֲשֶׂיהָ. וְלוּ גַם יַעֲלֶה בְיָדָהּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כָּרָאוּי, אֵיךְ תּוּכַל לָשֵׂאת פָּנֶיהָ אֶל הַשְּׁפָחוֹת בְּשָׁמְעָן אַחֲרֵי כֵן, כִּי הַגְּבִירָה שֶׁלָּהֶן הִתְגַּנְּבָה אֶל הַבַּיִת הַזֶּה בְתוֹר שִׁפְחָה. וְכָל יָמֶיהָ לֹא תוּכַל דַּבֵּר אֶל יוֹהַנֶּס בְּהִתְגַּלּוּת לֵב.

אֶת כָּל נִמּוּקֶיהָ אֵלֶּה חָתְמָה אַמְרֵי בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: אֶת כָּל זֶה אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי הֵן רוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת גַּם אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, וְאִם אַתָּה שׁוֹאֵל בַּעֲצָתִי הֲלֹא עָלַי לְדַבֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי; אוּלָם הִנְנִי מַגִּידָה לְךָ בָזֶה, כִּי נְכוֹנָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּל חֶפְצֶךָ, אִם זֶה חֶפְצְךָ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֹא תָסוּר, וְאִם אַחֶרֶת תְּיָעֵץ וְעָשִׂיתִי גַם כֵּן כְּכָל אֲשֶׁר תֹּאמַר. שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע בְּקוֹלְךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי, בְּלִי לַמְרוֹת כָּל דָּבָר הַיּוֹצֵא מִפִּיךָ, וְאֶתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל טוֹב וְיָשָׁר כְּכָל אֲשֶׁר אוּכָל.

– צָדַקְתְּ, אַמְרֵי, צָדָקְתְּ, – קָרָא יוֹהַנֶּס בְּהַעֲמִיקוֹ לַחֲשֹׁב, – גַּם שְׁתֵּי הַדְּרָכִים לֹא יְשָׁרוֹת הֵן, אוּלָם הָרִאשׁוֹנָה קָשָׁה פָחוֹת; וְאוּלָם הִנְנוּ קְרוֹבִים עַתָּה כְבָר אֶל בֵּיתֵנוּ וְעָלֵינוּ לְמַהֵר וּלְהַחְלִיט דָּבָר. הֲתִרְאִי שָׁמָּה אֶת מַעֲרֻמֵּי הַיַּעַר, פֹּה מִמּוּלֵנוּ עַל הָהָר עִם הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה? הֲתִרְאִי גַם אֶת הַפָּרוֹת, קְטַנּוֹת הֵן כָּל כָּךְ כִּרְמָשִׂים? פֹּה הוּא כַר הַמִּרְעֶה שֶׁלָּנוּ, וּפֹה יֵשׁ אֵת נַפְשִׁי לְהוֹשִׁיב אֶת דָּמִי אָחִיךְ.

וְאַמְרֵי קָרְאָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת: הָהּ, אֵלִי! אַתָּה נָטַעְתָּ בְקֶרֶב לֵב בְּנֵי הָאָדָם עֹז וְאֹמֶץ עַד אֲשֶׁר יַרְהִיבוּ בְנַפְשָׁם לִכְבֹּש אֶת כָּל הַיְקוּם! אֲבָל, כַּר דֶּשֶׁא שָׁמֵן הוּא הַכִּכָּר הַזֶּה.

– אָמְנָם כֵּן הוּא, אוּלָם כַּאֲשֶׁר יַעֲזֹב אָבִי אֶת נַחֲלָתוֹ עַל יָדִי, אַנְהִיג מַאֲבוּסֵי רֶפֶת, הַמְּבִיאִים תּוֹעֶלֶת יוֹתֵר רַבָּה; הַזְּקֵנִים שׁוֹמְרִים תָּמִיד אֶת הַיָּשָׁן. אֲבָל לָמָּה אָנוּ מְפַטְפְּטִים כָּל כָּךְ? הֲלֹא קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ מְאֹד אֶל בֵּיתֵנוּ, וְעוֹד לֹא מָצָאנוּ לָנוּ עֵצָה נְכוֹנָה. רֹאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַּל וְלִבִּי בְקִרְבִּי נָבוֹךְ.

– שׁוּבָה לִמְנוּחָתֶךָ, עָלֵינוּ לְהִתְיָעֵץ בְּרוּחַ שׁוֹקֶטֶת; כְּבָר יְגֻנַּב אֵלַי דָּבָר, אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ, אוּלָם אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד אֶל נָכוֹן.

– מַה? מַה דַּעְתֵּךְ?

– לֹא אַגִּיד לְךָ בְּטֶרֶם תִּתְיָעֵץ בְּעַצְמְךָ, אוּלַי תִּמְצָא אַתָּה עֵצָה יוֹתֵר נְכוֹנָה. עָלֶיךָ מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לְהָבִיא הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ בָאנוּ בִמְצָרִים, וְעָלֵינוּ לְהַחֲזִיק אֵפוֹא אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ.

– כֵּן, גַּם בְּלִבִּי עוֹלָה אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה. פֹּה בַמָּקוֹם הַקָּרוֹב הַשֵּׁנִי יוֹשֵׁב כֹּמֶר, מַכִּירִי וּמְיֻדָּעִי, הוּא יִיעַץ לָנוּ עֵצָה הֲגוּנָה. אוּלָם אָנֹכִי מָצָאתִי לִִי בְרֶגַע זֶה דֶרֶךְ יוֹתֵר נְכוֹנָה, יוֹתֵר טוֹבָה! אָנֹכִי אֶשָּׁאֵר פֹּה לְמַטָּה בַבִּקְעָה בְבֵית הַטּוֹחֵן, וְאַתְּ תֵּלְכִי לְבַדֵּךְ אֶל הֶחָצֵר אֲשֶׁר הוֹרַי יוֹשְׁבִים בָּהּ וְתַגִּידִי לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֶת לֵב אִמִּי תִקְנִי מִיָּד, וּבְחָכְמָתֵךְ אֲנִי בוֹטֵחַ, כִּי גַם אֶת לֵב אָבִי תֵדְעִי לְהַטּוֹת אַחֲרַיִךְ לְאַהֲבָה אוֹתָךְ וְאֶת כָּל חֶפְצֵךְ יְמַלֵּא. כָּכָה טוֹב יוֹתֵר. אֵין לָנוּ לְחַכּוֹת לְעֶזְרַת אֲחֵרִים. הֲיִיטְבוּ דְבָרַי בְעֵינָיִךְ? הַאִם לֹא יִכְבַּד מִמֵּךְ הַדָּבָר?

– כְּמַחֲשַׁבְתְּךָ מַחֲשַׁבְתִּי, – עָנְתָה אַמְרֵי. – עַתָּה אֵין לָנוּ לְבַקֵּשׁ עוֹד עֵצָה אַחֶרֶת; זֹאת עֵצָה נְכוֹנָה, כְּאִלּוּ כְבָר הָיְתָה כְתוּבָה וַחֲתוּמָה, וְאוֹתָהּ נַעֲשֶׂה מִיָּד, בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ רֶגַע, בְּלֵב בָּטוּחַ וְרוּחַ אַמִּיצָה, כִּי אָז נַצְלִיחַ וְאָז נַשְׂכִּיל. הֶאָח, אֵין אַתָּה בְעַצְמְךָ יוֹדֵעַ מָה רַב טוּבְךָ, מַה נָעִים וְנֶחְמָד אָתָּה.

– לֹא אֲנִי, כִּי גַם אַתְּ חוֹנַנְתְּ בְּכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה! אוּלָם אַחַת הִיא, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ הָיִינוּ כָעֵת לְנֶפֶשׁ אַחַת טוֹבָה וִישָׁרָה וְכֵן נִהְיֶה לְעוֹלְמֵי עָד. הַבִּיטִי נָא, תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ, כָּכָה, עַתָּה הִנֵּךְ עַל אַדְמַת מוֹלַדְתֵּךְ. הֶאָח! הִנֵּה הַחֲסִידָה שֶׁלָּנוּ וְהִיא תַגְבִּיהַּ לָעוּף. אִמְרִי נָא, חֲסִידָה: יְבָרֶכְכֶם אֲדֹנָי, הִנֵּה הַגְּבִירָה הַחֲדָשָׁה. אַחֲרֵי כֵן אַגִּידָה לָךְ עוֹד דְּבָרִים רַבִּים. וְעַתָּה אַמְרֵי, אַל נָא תִּתְמַהְמְהִי שָׁם וְשִׁלְחִי אֵלַי אֶל הַטַּחֲנָה לְהַגִּיד לִי אֶת תּוֹצָאַת הַדָּבָר; אִם שׁוֹמֵר הָאוּרָוָה בַבַּיִת שִׁלְחִי אוֹתוֹ, וְהוּא יְבַשֵּׂר טוֹב לִי, כִּי קַל הוּא לְקַפֵּץ כָּאַרְנָבֶת. הֲתִרְאִי שָׁמָּה אֶת הַבַּיִת עִם קַן־הַחֲסִידָה ואֶת שְׁתֵּי הַגְּרָנוֹת שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר, לְעֵבֶר הַיַּעַר הַשְּׂמָאלִי? אֵלָה צוֹמַחַת שָׁם עַל יַד הַבַּיִת, הֲתִרְאִי?

– כֵּן!

זֶה בֵיתֵנוּ. עַתָּה רְדִי מֵעַל הָעֲגָלָה, עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לָךְ לִתְעוֹת בַּדָּרֶךְ.

יוֹהַנֶּס יָרַד מֵעַל הָעֲגָלָה וַיַּעֲזֹר גַּם לְאַמְרֵי בְּרִדְתָּהּ. וְאַמְרֵי הֶחֱזִיקָה אֶת הָעֲנָק הַנִּמְצָא אִתָּהּ בְּכִיסָהּ כִּכְלִי־קֹדֶשׁ בֵין יָדֶיהָ הַמְקֻפָּלוֹת וַתִּתְפַּלֵּל בְּלָחַשׁ. גַּם יוֹהַנֶּס הֵסִיר אֶת כֹּבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וּשְׂפָתָיו נָעוּ.

שְׁנֵיהֶם לֹא הוֹסִיפוּ עוֹד לְדַבֵּר דָּבָר, וְאַמְרֵי שָׂמָה פְעָמֶיהָ לַדָּרֶךְ. יוֹהַנֶּס עָמַד זְמָן רַב נִשְׁעָן עַל סוּסוֹ הַלָּבָן וַיַּבֵּט אַחֲרֶיהָ וְהִנֵּה הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ וַתַּבְרַח אֶת הַכֶּלֶב הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ לְלַוֹּתָהּ עַל דַּרְכָּהּ, אוּלָם הוּא מֵאֵן לָסוּר מֵאַחֲרֶיהָ וַיָּרָץ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶל הַשָּׂדֶה וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֵלֶיהָ, יוֹהַנֶּס רָאָה וַיִּשְׁרֹק אֶל הַכֶּלֶב וְרַק אָז שָׁב מֵאַחֲרֵי אַמְרֵי וַיָּשָׁב אֶל אֲדוֹנוֹ.

יוֹהַנֶּס נָסַע אֶל הַטַּחֲנָה וַיֵּשֶׁב שָׁמָּה. נוֹדַע לוֹ, כִּי אָבִיו הָיָה שָׁם לִפְנֵי שָׁעָה לְקַדֵּם אֶת פָּנָיו וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. יוֹהַנֶּס שָׂמַח, כִּי שָׁמַע כִּי שָׁלוֹם לְאָבִיו וְכִי תִמְצָא אַמְרֵי גַם אֶת אִמּוֹ גַם אֶת אָבִיו בְּבֵיתוֹ. אַנְשֵׁי הַטַּחֲנָה לֹא יָדְעוּ, מַה זֶה הָיָה לְיוֹהַנֶּס, כִּי סָר עֲלֵיהֶם, וְעַל מָה נַפְשׁוֹ פְזוּרָה כָל כָּךְ עַד אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ אֵלָיו. הוּא לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל מָקוֹם אֶחָד זְמָן רָב. רֶגַע נִכְנַס אֶל הַבַּיִת וְרֶגַע יָצָא אֶת הַבָּיִת. רֶגַע שָׂם פָּנָיו אֶל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל בֵּיתָם וְרֶגַע שָׁב, כִּי הָיָה לֵב יוֹהַנֶּס נִרְגָּשׁ בְּקִרְבּוֹ; הוּא מָנָה אֶת מִסְפַּר צַעֲדֵי אַמְרֵי בְלֶכְתָּהּ. עַתָּה הִנֵּה קָרְבָה אֶל שָׂדֶה זֶה, וְעַתָּה הִנֵּה קָרְבָה אֶל שָׂדֶה אַחֵר, עַתָּה כְבָר הִגִּיעָה אֶל בּוֹכֶנְהַג, עַתָּה הִיא מְדַבֶּרֶת אֶל אֲבוֹתָיו… הֵן אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מֵרֹאשׁ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

 

הָאֵשׁ הָרִאשׁוֹנָה עַל הָאָח    🔗

וְאַמְרֵי הוֹלֶכֶת כְּתוֹעָה בַחֲלוֹם אֶל בֵּית הוֹרֵי יוֹהַנֶּס וַתַּבֵּט אֶל הָעֵצִים כְּשׁוֹאָלֶת: “שַׁאֲנַנִּים יַעַמְדוּ עַל מְקוֹמָם וְכֵן יַעַמְדוּ וְיַבִּיטוּ אֵלַיִךְ עוֹד יָמִים וְשָׁנִים, כָּל יְמֵי חַיַּיִךְ, כְּרֵעִים וַחֲבֵרִים לָךְ בִּימֵי חֶלְדֵּךְ, וּמִי יוֹדֵעַ מַה רַבּוֹת הֵנָּה הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר עוֹד תַּעֲבֹרְנָה עָלָיִךְ?”

אוּלָם אַמְרֵי כְּבָר הִגִּיעָה לְיָמִים אֲשֶׁר לֹא הִצְטָרְכָה עוֹד לְבַקֵּשׁ לָהּ עֵצָה מֵרָחוֹק. יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז דַּבְּרָהּ אֶל עֵץ הָעֻזְרָדִים. – הִיא חָפְצָה לְגָרֵשׁ מִקִּרְבָּהּ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, הָעוֹלִים בְּלִבָּהּ עַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סְבִיבָהּ, וּבְכָל זֹאת הוֹסִיפָה לְהַבִּיט אֶל הַשָּׂדוֹת הָעֲתִידִים לִהְיוֹת רְכוּשָׁהּ וְקִנְיָנָהּ, וַתִּתְאַמֵּץ לָדַעַת מֵרֹאשׁ אֵת אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה עִמָּהּ; כֵּיצַד תִּכָּנֵס אֶל בֵּיתָם וְאֵיךְ יְקַבְּלוּ אֶת פָּנֶיהָ. מַה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם וּמַה יָשִׁיבוּ לָהּ. אַלְפֵי אֳפָנִים וּדְרָכִים שׁוֹנִים רִחֲפוּ לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחָהּ, וְכִמְעַט שֶׁדִּבְּרָה אֶל לִבָּהּ בְקוֹל רָם, וְהַוַּלְסָה שֶׁל דַּהֲרַת־כֶּסֶף מְנַגֶּנֶת בְּאָזְנֶיהָ: מַה זֶה וְעַל מַה זֶה אֶחֱשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת? כַּאֲשֶׁר יְנַגְּנוּ אֶרְקֹד וַלְסָה אוֹ מָחוֹל אַחֵר. אֵינִי יוֹדַעַת, כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה אֶל רַגְלַי אֲנִי רוֹאָה, כִּי מֵאֲלֵיהֶן הֵן מְרַקְּדוֹת; אֵינֶנִּי יְכֹלָה לְתָאֵר לְעַצְמִי וְאֵינֶנִּי רוֹצָה לְתָאֵר לְעַצְמִי, כִּי אוּלַי יִהְיֶה עָלַי לָשׁוּב בְּעוֹד שָׁעָה עַל דַּרְכִּי זוֹ, וְנַפְשִׁי חֻבָּלָה וְרוּחִי בְקִרְבִּי תוֹעָה, וְאוּלָם עָלַי לָלֶכֶת הָלְאָה, פְּסִיעָה אַחֲרֵי פְסִיעָה. רַב לִי! יַעֲבֹר עָלַי מָה; הֵן אֶל כָּל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֲנִי עִמִּי!

וְאוּלָם כֹּחוֹת נֶפֶשׁ עוֹד יוֹתֵר רַבִּים נִמְצְאוּ בְאַמְרֵי; לֹא לְחִנָּם פָּתְרָה חִידוֹת עוֹד בְּיַלְדוּתָהּ וַתִּלָּחֶם יוֹם יוֹם עִם פִּגְעֵי הַחַיִּים וּתְלָאוֹתֵיהֶם. כָּל כֹּחָהּ עָזַר לָהּ הַפַּעַם וַיּוֹסֶף לָהּ עֹז וְעָצְמָה לָבֹא אֶל מַטָּרָתָהּ, וַתִּצְעַד בְּצַעֲדֵי אוֹן לְפָנִים כְּאִישׁ הַהוֹלֵךְ לִקְרַאת הַהֶכְרַח אֲשֶׁר אֵין מָנוֹס וּמִפְלָט מִמֶּנּוּ.

הִיא לֹא הִרְחִיקָה לָלֶכֶת, וְהִנֵּה לְפָנֶיהָ אִכָּר אֶחָד אֲשֶׁר מַטֶּה אָדֹם בֵּין רַגְלָיו, וּשְׁתֵּי יָדָיו וְסַנְטְרוֹ נִשְׁעָנִים עָלָיו, יוֹשֵׁב עַל הַדָּרֶךְ.

– יְבָרֶכְךָ אֲדוֹנָי! – קָרְאָה אַמְרֵי. – הֲתִיטַב לְךָ הַמְּנוּחָה?

– כִּדְבָרָיִךְ. לְאָן פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?

– שָׁם אֶל הֶחָצֵר. רְצוֹנְךָ אֲדוֹנִי לָלֶכֶת עִמָּדִי? הִנְנִי וְאוֹלִיכְךָ שָׁמָּה.

– אָמְנָם כֵּן, – הִתְאוֹנֵן הַזָּקֵן. – אִלּוּ הָיְתָה נַעֲרָה יָפָה כָמוֹךְ אוֹמֶרֶת לִי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי שְׁלֹשִים שָׁנָה הָיִיתִי רוֹקֵד כְּסַיָּח.

– אֲבָל אֶל הַמְרַקְּדִים כְּסַיָּח לֹא יֹאמְרוּ כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! – קָרְאָה אַמְרֵי וַתִּצְחָק.

– עֲשִׁירָה אָתְּ, – קָרָא הַזָּקֵן, – אֲשֶׁר כַּנִּרְאֶה אָהַב לְהַרְבּוֹת שִׂיחָה בְטֵלָה כְחֹם הַיּוֹם, וַיִּשְׁאַף מְלֹא חָטְמוֹ אַבְקַת טַבַּק מִתּוֹךְ קֻפְסַת קֶרֶן.

– מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֲשִׁירָה אָנֹכִי?

– שִׁנַּיִךְ שָׁווֹת סַךְ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זְהוּבִים. רַבִּים יִתְּנוּ בְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זְהוּבִים לוּ הָיוּ כַשִּׁנַּיִם הָהֵן בְּפִיהֶן.

– אֵין שַׁעְתִּי פְנוּיָה עַתָּה לְהִתְלוֹצֵץ. יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים.

– חַכִּי נָא. הִנְנִי הוֹלֵךְ עִמָּךְ, אַל תְּמַהֲרִי לָרוּץ.

אַמְרֵי עָזְרָה בִזְהִירוּת לַזָּקֵן לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ. וְהַזָּקֵן קָרָא: אָמְנָם רַבַּת כֹּחַ אָתְּ, – וּבְחֶפְצוֹ לְהָתֵל בְּאַמְרֵי עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ עוֹד יוֹתֵר רָפֶה וַיְהִי לְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לַעֲזֹר לְנַפְשׁוֹ, יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה בֶאֱמֶת. וּבְלֶכְתָּם שָׁאַל אוֹתָהּ: אֶל מִי מִיּוֹשְׁבֵי הֶחָצֵר תֹּאמְרִי לַָבֹא?

– אֶל הָאִכָּר וְאֶל אִשְׁתּוֹ.

– מַה חֶפְצֵךְ שָׁמָּה?

– אֶת זֶה אַגִּיד לָהֶם בְּעַצְמָם.

– אִם רוֹצָה אַתְּ, כִּי יִתְּנוּ לָךְ דָּבָר, טוֹב תַּעֲשִׂי כִּי תָשׁוּבִי אֶל מְקוֹמֵךְ; אָכֵן הָאִכָּרָה הָיְתָה פוֹתַחַת אֶת יָדָהּ לָתֵת לָךְ דְּבַר מַה, אֲבָל הָאִכָּר לֹא יִתֵּן לָהּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל אוֹ קָטָן בְּלִי רְשׁוּתוֹ, קַמְצָן הוּא וּקְשֵׁה עֹרֶף וְיָדוֹ אֵינֶנָּה פְתוּחָה.

– חָלִילָה לִי לָקַחַת מִיָּדָם דָּבָר, אַדְרַבָּא, אֲנִי אָבִיא לָהֶם מַתָּנָה, – קָרְאָה אַמְרֵי.

אִישׁ זָקֵן אֶחָד הַהוֹלֵךְ אֶל הַשָּׂדֶה וּמַגָּלוֹ בְיָדוֹ פָּגַשׁ בִּשְׁנֵי הַהוֹלְכִים, וְהַזָּקֵן הַהוֹלֵךְ עַל יַד אַמְרֵי קָרָא לוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ, כְּשֶׁהוּא מְמַצְמֵץ בְּעֵינוֹ בְאֹפֶן מוּזָר לֵאמֹר: הֲיָדַעְתָּ אִם נִמְצָא אִכַּר לַנְדְפְרִיד הַקַּמְצָן בְּבֵיתוֹ? – כִּמְדֻּמֶּנִי כִּי כֵן הוּא, אוּלָם אֶל נָכוֹן אֵינִי יוֹדֵעַ, – עָנָה הָאִישׁ אֲשֶׁר מַגָּל בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה. דְּבַר מָה הִזְדַּעְזֵעַ בְּפָנָיו, וְאַף גַּם עַתָּה בְלֶכְתּוֹ הָלְאָה לְדַרְכּוֹ הִתְנוֹעֵעַ גַּבּוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כַּנִּרְאֶה צָחַק הָאִישׁ. וְאַמְרֵי הִבִּיטָה אֶל עֵינֵי הָאִישׁ וַתֵּדַע כִּי עָרֹם יַעֲרִים לָהּ, וּפִתְאֹם הִכִּירָה בְתָוֵי פָנָיו, כִּי זֶהוּ הָאִישׁ אֲשֶׁר הִשְׁקְתָה אוֹתוֹ מַיִם מֵהַבְּאֵר אֲשֶׁר עַל מִגְרַשׁ הָלְדֶּרְוַזֶּן, וּבְטָפְחָהּ אֶצְבַּע עַל אֶצְבַּע בַּלָּאט חָשְׁבָה בְלִבָּהּ: חַכֵּה נָא, זָקֵן, אָנֹכִי אֶלְכָּדְךָ בְרִשְׁתִּי, וּבְקוֹל רָם קָרָאָה:

– לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֲדֹנִי סָרָה עַל הָאִכָּר בְּאָזְנֵי זָרָה כָמוֹנִי, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע מִי וּמַה אָנֹכִי, אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי קְרוֹבָה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ; אָכֵן אַךְ שֶׁקֶר עָנָה אֲדֹנִי בוֹ. אֶפְשָׁר שֶׁקְּצָת קַמְצָן הוּא, אֲבָל בְּוַדַּאי לִבּוֹ טוֹב, וְשׂוֹשׂ יָשִׂישׂ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר, אַךְ לֹא יְסַפֵּר צִדְקָתוֹ לְבַעֲבוּר יֵדַע כָּל הַקָּהָל, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ בָנִים טוֹבִים וִישָׁרִים, אֲשֶׁר יְהַלְּלוּ אוֹתָם רַבִּים, אֵין סָפֵק כִּי גַם הוּא אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר הוּא, וְאַךְ לְמַרְאִית עַיִן הוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ לְרָע, כִּי לֹא יָשִׂים לֵב לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת וְעַל זֶה לֹא אוּכַל לְהִתְרַעֵם עָלָיו.

– לְשׁוֹנֵךְ תְּמַהֵר לְדַבֵּר צַחוֹת. אוּלָם מֵאַיִן אָתְּ?

– לֹא מִנּוֹף זֶה אָנֹכִי, מִשְּׁוַרְצְוַלְד אֲנִי בָאָה.

– וּמַה שֵׁם מְקוֹם מוֹלַדְתֵּךְ?

– הַלְדֶּנְבְּרוּן.

– וּבְרַגְלַיִךְ בָּאת עַד הֲלוֹם?

– לֹא, בְּדַרְכִּי מָצָא אוֹתִי אִישׁ נוֹסֵעַ בַּעֲגָלָה וַיַּעֲלֵנִי וַיְּבִאֵנִי הֵנָּה, בְּנוֹ שֶׁל אִכַּר לַנְדְפְרִיד הוּא, אִישׁ יָשָׁר וְנִכְבָּד מְאֹד.

– הַאֻמְנָם? גַּם אֲנִי הָיִיתִי לוֹקֵחַ אוֹתָךְ אִתִּי אִלּוּ הָיִיתִי צָעִיר כָּמוֹהוּ.

בְּדַבְּרָם בָּאוּ אֶל הֶחָצֵר, וְהַזָּקֵן הָלַךְ עִם אַמְרֵי אֶל הַבַּיִת וַיִּקְרָא: אִמָּא, אַיֵּךְ?

הָאִשָּׁה יָצְאָה מֵחֶדְרָהּ, וְיַד אַמְרֵי רָעָדָה. בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הָיְתָה נוֹפֶלֶת עַל צַוָּארָהּ, אוּלָם לא יָכְלָה לְמַלְּאוֹת חֶפְצָהּ זֶה. וְהַזָּקֵן אָמַר וּפִיו מָלֵא צְחוֹק: תָּאֲרִי נָא בְנַפְשֵׁךְ, אִכָּרָה, זֹאת נַעֲרָה מֵהַלְדֶּנְבְּרוּן, וְדָבָר בְּפִיהָ לְהַגִּיד אֶל אִכַּר לַנְדְפְרִיד וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אֲבָל לִי אֵינָהּ רוֹצָה לְהַגִּיד אַף מִלָּה אֶחָת. כָּעֵת הַגִּידִי אָתְּ, מַה שְׁמִי.

– הֲלֹא זֶה אִכַּר לַנְדְפְרִיד, – קָרְאָה הָאִכָּרָה וַתָּסַר אֶת הַכֹּבַע מֵעַל רֹאשׁ הַזָּקֵן, לְאוֹת קַבָּלַת פָּנִים רְצוּיָה, וַתִּתְלֵהוּ עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר.

– הִנֵּה כִי כֵן, עַתָּה הִתְבּוֹנְנִי וְתֵדָעִי. – קָרָא הַזָּקֵן אֶל אַמְרֵי כִּמְנַצֵּחַ, – עַתָּה הַגִּידִי אֶת חֶפְצֵךְ וּרְצוֹנֵךְ.

– שְׁבִי נָא, – קָרְאָה הָאֵם וַתִּרְמֹז לְאַמְרֵי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא. אַמְרֵי שָׁאֲפָה רוּחַ בִּכְבֵדוּת, אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה מְדַבֶּרֶת לֵאמֹר:

– הַאֲמִינוּ לִי, כִּי אֵין יֶלֶד אֲשֶׁר יַרְבֶּה לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתֵיכֶם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי אָנִי, מֵרֵאשִׁית יְמֵי יַלְדוּתִי וְעַד עָתָּה. הֲתִזְכְּרוּ עוֹד אֶת יוֹזֶנְהַנְס אֲשֶׁר בֵּיתוֹ עוֹמֵד עַל יַד הָאֲגָם, עַל הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת לְאֶנְדְּרִינְגֶן?

– בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, – קָרְאוּ שְׁנֵי הַזְּקֵנִים קוֹל אֶחָד.

– וַאֲנִי בִתּוֹ שֶׁל יוֹזֶנְהַנְס הִנֵּנִי.

– וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי מִיָּד בְּבֹאֵךְ אֶל בֵּיתֵנוּ, כִּי מַכִּירָה אֲנִי אוֹתָךְ, – קָרְאָה הַזְּקֵנָה. – בְּרוּכָה אַתְּ לַאֲדֹנָי, בִּתִּי, וּבְדַבְּרָהּ הוֹשִׁיטָה לָהּ אֶת יָדָהּ לְשָׁלוֹם וַתּוֹסֶף לֵאמֹר: גָּדַלְתְּ וַתִּיף וַתִּהְיִי לְנַעֲרָה בְרִיאָה וַחֲזָקָה. עַתָּה הַגִּידִי נָא מָה הֱבִיאֵךְ הֲלוֹם מִמֶּרְחָק רַב כָּזֶה?

– הִיא נָסְעָה כִבְרַת אֶרֶץ עִם יוֹהַנֶּס שֶׁלָּנוּ, – הִתְעָרֵב הָאִכָּר בְּשִׂיחָתָן. – עוֹד מְעַט וְיָבֹא.

הָאֵם נִבְהֲלָה פִתְאֹם, דָּבָר עָלָה עַל לִבָּהּ וַתַּזְכֵּר לְבַעֲלָהּ, כִּי בְשָׁעָה שֶׁרָכַב יוֹהַנֶּס לָבֹא אֶל הַלְדֶּנְבְּרוּן זָכְרָה וַתְּדַבֵּר עַל בְּנֵי יוֹזֶנְהַנְס.

– וְלִי יֵשׁ עוֹד מַזְכֶּרֶת מִשְּׁנֵיכֶם, – קָרְאָה אַמְרֵי וַתּוֹצִיא אֶת הָעֲנָק וּמַטְבֵּעַ צָרוּר בַּמִּטְפַּחַת מִתּוֹךְ כִּיסָהּ. אֶת הָעֲנָק הַזֶּה נָתְנָה לִי גְבִרְתִּי לְמַתָּנָה בִהְיוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בִכְפָר מוֹלַדְתִּי.

– וְאַתְּ כִּזַּבְתְּ לִי וַתֹּאמְרִי כִּי אָבַד לָךְ, – גָּעַר הָאִכָּר בְּאִשְׁתּוֹ.

– וּפֹה, – הוֹסִיפָה אַמְרֵי לְדַבֵּר וַתּוֹשֶׁט אֶל הָאִכָּר אֶת הָאֲגוֹרָה הַצְּרוּרָה אִתָּהּ, – הִנֵּה הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר נָתַן לִי אֲדוֹנִי, בִּהְיוֹתִי רוֹעָה אֶת הָאַוָּזִים בְּמִגְרַשׁ הָלְדֶּרְוַזֶּן וָאֶשְׁאַב לַאדוֹנִי מַיִם מִן הַבְּאֵר.

– כֵּן, כֵּן, כָּל זֶה אֱמֶת וְנָכוֹן הוּא, אֲבָל מָה עִנְיָן זֶה לָנוּ עָתָּה? יְהִי לָךְ אֲשֶׁר לָךְ, – קָרָא הָאִכָּר הַזָּקֵן.

אַמְרֵי קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וַתֹּאמַר: אוּלָם עוֹד בַּקָּשָׁה אַחַת לִי אֲלֵיכֶם: תְּנוּ נָא לִי לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחָדִים כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי. הֲיֵשׁ לִי הָרְשׁוּת?

– כֵּן, דַּבֵּרִי!

– רְאוּ, הִנֵּה חָפֵץ יוֹהַנֶּס בִּנְכֶם לָקַחַת אוֹתִי אֲלֵיכֶם לִהְיוֹת לִמְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתְכֶם, וְאָמְנָם נְכוֹנָה הָיִיתִי לַעֲבֹד אֶצְלְכֶם בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, בִּתְנָאִים אֲחֵרִים, כִּי טוֹב עֲבֹד אֶצְלְכֶם מֵעֲבֹד אֵצֶל אִישׁ אַחֵר; אוּלָם עַתָּה יֵחָשֵׁב לִי לִדְבַר שֶׁקֶר, וְאֵינִי רוֹצָה לְסַבֵּב בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת נֶאֱמָנָה לָהֶם כָּל יְמֵי חַיָּי. עַתָּה רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל גָּלוּי וּבָרוּר. בְּקִצּוּר, יוֹהַנֶּס בִּנְכֶם וַאֲנִי אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מִמַּעֲמַקֵּי לֵב וָנֶפֶשׁ, וְהוּא רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתִי לוֹ לְאִשָּׁה.

הָהּ! – צָעַק הָאִכָּר וַיְמַהֵר לָקוּם מִמּוֹשָׁבוֹ; אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר מִיָּד כִּי בְעָרְמָה שָׂם לוֹ אָז יוֹהַנֶּס פָּנִים כְּאִישׁ אוֹבֵד עֵצוֹת. הָהּ! – הוֹסִיף לִצְעֹק כְּאִלּוּ אָבַד לוֹ סוּס. אוּלָם הָאֵם אָחֲזָה בְיָדוֹ וַתֹּאמַר: תְּנָה לָהּ לְדַבֵּר אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ.

וְאַמְרֵי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

– הַאֲמִינוּ, לֹא נִבְעָרָה אֲנִי, יָדַעְתִּי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱסֹף אֶת מִי שֶׁהִיא אֶל הַבַּיִת מֵחֶמְלָה וְרַחֲמִים וְלָקַחַת אוֹתָהּ לְבַת; יְכֹלִים אַתֶּם לָתֵת לִי דְבַר מָה לְמַתָּנָה, וַאֲפִילוּ מַתָּנָה גְדוֹלָה, אוּלָם לָקַחַת אוֹתִי אִשָּׁה לְבִנְכֶם אִי אֶפְשָׁר מִתּוֹךְ חֶמְלָה בִלְבָד וְגַם אֵינִי רוֹצָה בָזֶה. אֵין בְּיָדִי אַף פְּרוּטָה אֶחָת. אַךְ לֹא, הָאֲגוֹרָה אֲשֶׁר נָתַן לִי אֲדוֹנִי בְהָלְדֶּרְוַזֶּן עוֹדֶנָּה שְׁמוּרָה בְיָדִי, אִישׁ לֹא חָפֵץ לָקַחַת אוֹתָהּ מִיָּדִי וְלָכֵן שְׁמוּרָה הִיא אִתִּי, – קָרְאָה בִפְנוֹתָהּ אֶל הָאִכָּר וְהוּא צָחַק בְּלִי מֵשִׂים. – אֵין לִי כְלוּם, וְגַם נוֹסָף לָזֶה יֵשׁ לִי אָח, אֲשֶׁר אָמְנָם בָּרִיא הוּא וְכֹחוֹ אִתּוֹ, אֲבָל עָלַי עוֹד לִדְאֹג לוֹ, וְאָנֹכִי הָיִיתִי רוֹעַת־אַוָּזִים וָאֶהְיֶה הַדַּלָּה בְכָל יוֹשְׁבֵי הַכְּפָר, זֶה הַכֹּל, אוּלָם אִישׁ לֹא יוּכַל לְהוֹכִיחֵנִי עַל פָּנַי, כִּי דָבְקָה עַוְלָה בְכַפִּי, וְגַם זֶה הַכֹּל – וְכָל מַה שֶׁנִּתַּן לָאָדָם מִיָּדוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, בָּזֶה אוּכַל לֵאמֹר גַּם לְבַת־מְלָכִים: אֵינִי נוֹפֶלֶת מִמֵּךְ אַף כִּמְלֹא הַשַּׂעֲרָה, וְאִם גַּם שִׁבְעָה כְתָרִים יַעַנְדוּ לְרֹאשָׁהּ. טוֹב הָיָה לִי אִלּוּ נִמְצָא לִי אִישׁ אַחֵר אֲשֶׁר יִהְיֶה לִי לְפֶה, בְּלִי חֶמְדָּה אֲנִי מְדַבֶּרֶת בִּשְׁבִיל עַצְמִי; אוּלָם כָּל יְמֵי חַיַּי הָיִיתִי מֻכְרַחַת לָרִיב בְּעַצְמִי אֶת רִיבִי, וְהַיּוֹם אֲנִי עוֹשָׂה זֹאת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, בְּעֵת אֲשֶׁר יוּטַל גּוֹרָלִי אִם לַחַיִּים וְאִם לַמָּוֶת. אִם כֵּן אֵפוֹא, אַל נָא תִטְעוּ בִדְבָרָי; אִם אֵין אַתֶּם רוֹצִים בִּי, הִנְנִי יוֹצֵאת תֵּכֶף מִבֵּיתְכֶם, אָנֹכִי לֹא אֶטְרֹף אֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי, לֹא אַטְבִּיעַ אֶת עַצְמִי בַנָּהָר, וְאַף לֹא אֶתְלֶה אֶת עַצְמִי עַל עֵץ; אֵלְכָה וַאֲבַקְּשָׁה לִי שׁוּב מָקוֹם אֲשֶׁר אֶמְצָא שָׁם אֶת פַּרְנָסָתִי בַעֲמַל כַּפַּי וְאֶתֵּן תּוֹדָה וּבְרָכָה לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נָתַן אוֹתִי לְחֵן בְּעֵינֵי אִישׁ יָשָׁר לְאָהֳבֵנִי וְלַחְפֹּץ בִּי לָקַחַת אוֹתִי לוֹ לְאִשָּׁה, וְאַצְדִיק עָלַי אֶת הַדִּין בְּאָמְרִי, כִּי כָךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם…

קוֹל אַמְרֵי רָעַד וּפָנֶיהָ גָדְלוּ וְקוֹלָהּ נִשָּׂא וַיְהִי עַז יוֹתֵר בְּאָסְפָהּ אֶת שְׁאֵרִית כֹּחָהּ וַתִּקְרָא: אוּלָם נַסּוּ נָא אֶת נַפְשְׁכֶם, שַׁאֲלוּ אֶת לִבְּכֶם, אִם אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים אַתֶּם עוֹשִׂים בְּהַפְרִידְכֶם בֵּין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בְזוֹ. עַד כֹּה דִבַּרְתִּי וְלֹא אוֹסִיף עוֹד.

אַמְרֵי יָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא. שְׁלָשְׁתָּם הֶחֱרִישׁוּ רֶגַע, אַחֲרֵי כֵן קָרָא הַזָּקֵן: הֲלֹא יוֹדַעַת אַתְּ לְהַטִּיף מוּסָר כְּאַחַד הַכֹּהֲנִים.

אֲבָל הָאֵם מָחֲתָה אֶת עֵינֶיהָ הָרְטֻבּוֹת בְּסִנָּרָהּ וַתֹּאמַר: אָמְנָם כֵּן! גַּם לַכֹּהֲנִים רַק מֹחַ אֶחָד בְּקָדְקֳדָם וְלֵב אֶחָד בְּקִרְבָּם.

– גַּם אָתְּ! – לָעַג לָהּ הַזָּקֵן, – הֲלֹא גַם בְּלִבֵּךְ יְקַנֵּן רוּחַ הַכֹּהֲנִים: וְאִם יָבֹאוּ אֵלַיִךְ בִּשְׁנַיִם שְׁלֹשָה נְאֻמִּים כָּאֵלֶּה וְהוֹלִיכוּ אֶת נַפְשֵׁךְ שֶׁבִי.

– וְאַתָּה מְכַלְכֵּל מַעֲשֶׂיךָ כְאִלּוּ אֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב וּמוֹעִיל בַּעֲרֹב יוֹמֶךָ, – קָרְאָה הָאִכָּרָה בְקוֹל מָלֵא מֶרִי.

– הַאֻמְנָם כָּכָה? – לָעַג הַזָּקֵן. רְאִי וְהַבִּיטִי אֶל הַקְּדוֹשָׁה מֵאוּנְטֶרְוַלְד! שָׁלוֹם רַב אַתְּ מְבִיאָה אֶל בֵּיתֵנוּ. הִנֵּה זֹאת אֲשֶׁר עוֹלַלְתְּ לָנוּ, כִּי תַרְחִיב הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֶת פִּיהָ; אֶת לִבָּהּ כְּבָר הוֹלַכְתְּ אַחֲרַיִךְ שֶׁבִי. אוּלָם עֲלֵיכֶם לְחַכּוֹת, עַד אֲשֶׁר יַחְבִּיאֵנִי הַמָּוֶת בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, אָז תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם.

– לֹא! – קָרְאָה אַמְרֵי, – זֹאת לֹא אֶחְפֹּץ; כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי רוֹצָה שֶׁיִּקַּח אוֹתִי יוֹהַנֶּס לוֹ לְאִשָּׁה מִבַּלְעֲדֵי בִרְכַתְכֶם, כָּךְ אֵינִי רוֹצָה שֶׁיַּעֲלֶה בְלִבֵּנוּ מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל לְחַכּוֹת לְיוֹם מוֹת אֲדוֹנִי. אָנֹכִי כִמְעַט לֹא יָדַעְתִּי אֶת אֲבוֹתַי, אֵינִי יְכֹלָה לְהַעֲלוֹת אוֹתָם עַל זִכְרוֹנִי; אוּלָם אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אִישׁ אֶת הָאֱלֹהִים, אִם כִּי לֹא רָאָה אוֹתוֹ מִיָּמָיו פָּנִים אֶל פָּנִים. יוֹדַעַת אֲנִי מַה זֶה מָוֶת. אֶמֶשׁ סָגַרְתִּי אֶת עֵינֵי מָרַן הַשְּׁחוֹרָה אֲשֶׁר יָשְׁנָה שְׁנַת הַמָּוֶת; כָּל יְמֵי חַיַּי מִלֵּאתִי אֶת רְצוֹנָהּ כְּכָל אֲשֶׁר שָׁאֲלָה נַפְשָׁהּ מִמֶּנִּי, וְעַתָּה כִי מֵתָה הִיא, חָשֹׁב אֶחֱשֹׁב, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי דָבָר אֲשֶׁר לֹא כִרְצוֹנָהּ, וְכַמָּה טוֹב וָחֶסֶד הָיִיתִי יְכֹלָה עוֹד לַעֲשׂוֹת עִמָּהּ. וְעַתָּה מֵתָה הִיא וְאֵין לְהָשִׁיב; עַתָּה לֹא אוּכַל עוֹד לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ דָּבָר, וְגַם לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּנָּה לא אוּכַל עוֹד. יוֹדַעַת אֲנִי מָה הוּא מָוֶת וְאֵינִי רוֹצָה…

– אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה! – צָעַק הַזָּקֵן וַיִּקְפֹּץ אֶגְרוֹפוֹ וַיַּחֲרֹק שִׁנָּיו. – אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה, צָעַק עוֹד פָּעַם. עִמָּנוּ תֵשְׁבִי וְלָנוּ תִהְיִי! וְעַתָּה יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה, יְדַבֵּר מִי שֶׁיַּחְפֹּץ. אַתְּ תְּקַבְּלִי מִמֶּנּוּ אֶת יוֹהַנֶּס שֶׁלָּנוּ, אַתְּ וְלֹא אַחֶרֶת.

הָאֵם מִהֲרָה לָרוּץ אֶל הַזָּקֵן וַתְּחַבְּקֵהוּ, וְהַזָּקֵן אֲשֶׁר לֹא הִסְכִּין לָזֶה קָרָא בְלִי מֵשִׂים: מַה תַּעֲשִׂי?

– לְנַשֵּׁק אוֹתְךָ, יֵשׁ לְךָ זְכוּת עַל כָּךְ, טוֹב וְיָשָׁר אַתָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אַתָּה מִתְרָאֶה לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.

הַזָּקֵן, שֶׁהֶחֱזִיק אַבְקַת טַבַּק בֵּין רָאשֵׁי הָאֲגֻדָּל וְהָאֶצְבַּע לֹא חָפֵץ לְפַזֵּר אוֹתָהּ לָרִיק, לָכֵן מִהֵר לִשְׁאֹף אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ חָטְמוֹ וַיֹּאמַר: לוּ יְהִי כִדְבָרָיִךְ. אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף וַיֹּאמַר: אֲבָל זֹאת תִּהְיֶה לָךְ נְשִׁיקַת הַפְּרִידָה, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶתֵּן לָךְ לְנַשֵּׁק אֶת פִּי, כִּי הִנֵּה לִי צְעִירָה לְיָמִים מִמֵּךְ וּנְשִׁיקָתָהּ תֶּעֱרַב לְפִי מִנְּשִׁיקָתֵךְ. גְּשִׁי הֵנָּה, אַתְּ, כֹּהֵן הַמִּסְתַּתֵּר תַּחַת מַסְוֵה פְנֵי נַעֲרָה.

– תֵּכֶף אֶגַּשׁ, אוּלָם יִקְרָא נָא לִי בִשְׁמִי.

– וּמַה שְׁמֵךְ כִּי אֵדָע?

– אֵין לַאדוֹנִי צֹרֶךְ לָדַעַת אֶת שְׁמִי, כִּי יָכֹל יוּכַל לִקְרֹא לִי בְעַצְמוֹ שֵׁם; אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ בְאֵיזֶה שֵׁם לִקְרֹא לִי.

– חֲכָמָה אָתְּ! לוּ יְהִי כִדְבָרַיִךְ, בֹּאִי הֵנָּה, כַּלָּתִי! הֲמָצָא הַשֵּׁם הַזֶּה חֵן בְּעֵינָיִךְ?

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה מִהֲרָה אַמְרֵי לָרוּץ אֵלָיו.

– וְאֶת פִּי לֹא יִשְׁאָלוּ? – גָּעֲרָה הָאֵם בְּקוֹל מְאֻשָּׁר וְצוֹהֵל. וְהַזָּקֵן הִשְׁתּוֹבֵב בַּעֲלִיצוּתוֹ וַיֹּאחַז אֶת אַמְרֵי בְּיָדָהּ וַיִּקְרָא בְלַעַג כִּמְחַקֶּה אֶת הַכֹּהֵן הַמַּטִּיף.

“הִנֵּה אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ קוֹרְדוּלָה קַטֵּרִינָה, הַמְכֻנָּה אִכָּרַת לַנְדְפְרִיד: הֲרוֹצָה אַתְּ בָּזֹאת” וּבְהַטּוֹתוֹ אֶת הָעַלְמָה הַצִּדָּה שָׁאַל אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ?

– אַמְרֵי!

וְהַזָּקֵן הוֹסִיף לְדַבֵּר בַּקּוֹל הַהוּא: “הֲרָצְתָה נַפְשֵׁךְ לָקַחַת אֶת הָעַלְמָה אַמְרֵי לְבֵית יוֹזֶנְהַנְס מֵהַלְדֶנְבְּרוּן אִשָּׁה לִבְנֵךְ, לְבִלְתִּי תֵת לָהּ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ וּלְדַבֵּר כְּמוֹ שֶׁאַתְּ מִתְנַהֶגֶת עִם בַּעֲלֵךְ, לְכַלְכֵּל אוֹתָהּ בְמַאֲכָלִים תְּפֵלִים, לְחָרֵף וּלְגַדֵּף אוֹתָהּ, לְהִתְעַמֵּר בָּה וְלַעֲבֹד בָּהּ בְּפָרֶךְ?”

נִדְמָה הַזָּקֵן לְמִשְׁתַּטֶּה. אֵיזוֹ זָרוּת נִפְלָאָה הִתְחוֹלְלָה בְקִרְבּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁנָּפְלָה אַמְרֵי עַל צַוְּארֵי הָאֵם וַתְּחַבְּקֶנָּה וְלֹא חָפְצָה לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה, הִכָּה הַזָּקֵן בְּמַקְלוֹ הָאָדֹם עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּקְרָא בְזָעַם: אֵיפֹה נֶעְלַם יוֹהַנֶּס, הַנַּעַר הַשּׁוֹבָב הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל? הִנֵּה הֵטִיל אֶת בְּחִירַת נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת לְמַעֲמָסָה עַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא בְעַצְמוֹ נוֹסֵעַ לוֹ עַל פְּנֵי תֵבֵל! הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה?!

אַמְרֵי נִשְׁמְטָה מִבֵּין זְרוֹעֵי הָאֵם הַמְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ וַתֹּאמֶר, כִּי יְמַהֲרוּ לִשְׁלֹחַ אֶת שׁוֹמֵר־הָאֻרָוָה אוֹ אִישׁ אַחֵר אֶל הַטַּחֲנָה אֲשֶׁר שָׁם מְחַכֶּה יוֹהַנֶּס לִתְשׁוּבָה.

הַזָּקֵן חִוָּה אֶת דַּעְתּוֹ כִּי יִתְעַנֶּה יוֹהַנֶּס לְפָחוֹת עוֹד שָׁלֹש שָׁעוֹת בַּטַּחֲנָה; עֹנֶשׁ הוּא לוֹ, עַל הִסָּתְרוֹ כְמוּג לֵב תַּחַת סִנָּר אַמְרֵי, וּבְבֹאוֹ יָשִׂימוּ שְׁבִיס שֶׁל נָשִׁים עַל רֹאשׁוֹ; בְּעִקָּר לֹא רָצָה הַזָּקֵן, כִּי יְמַהֵר יוֹהַנֶּס לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ, כִּי בְּבֹאוֹ תִפָּקַע זְכוּתוֹ עַל הַכַּלָּה וְדָבָר אֵין לוֹ עוֹד אֵלֶיהָ. וְאַף גַּם עַתָּה חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ בְהַעֲלוֹתוֹ כָזֹאת עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ.

בֵּין כָּךְ עָלָה בְיַד הָאֵם לְהִתְחַמֵּק מִתּוֹךְ הַבַּיִת וְלִשְׁלֹחַ אֶת שׁוֹמֵר־הָאֻרָוָה קַל־הָרַגְלַיִם אֶל הַטַּחֲנָה.

עַתָּה עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְלֵב הָאֵם כִּי בְוַדַּאי רְעֵבָה הִיא אַמְרֵי וְכִי עָלֶיהָ לְהַגִּישׁ לָהּ אֹכֶל. הִיא חָפְצָה לְמַהֵר וּלְהָכִין לָהּ עוּגַת בֵּיצִים, אוּלָם אַמְרֵי בִּקְּשָׁה, כִּי תַרְשֶׁה לָהּ כִּי תַבְעִיר הִיא בְעַצְמָהּ אֶת הָאֵשׁ בַּבַּיִת, תָּכִין לָהּ אֹכֶל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וּתְבַשֵּׁל גַּם לַהוֹרִים.

בַּקָּשַׁת אַמְרֵי נִתְמַלְּאָה, וּשְׁנֵי הַזְּקֵנִים הָלְכוּ אִתָּהּ אֶל הַמִּטְבָּח. אַמְרֵי הִשְׂכִּילָה לִתְפֹּשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּטְבָּח בִּזְרִיזוּת וּבְחָרִיצוּת רַבָּה. בְּמֶבָּט עַיִן אֶחָד סָקְרָה אֶת כָּל הַחֲפָצִים הַדְּרוּשִׁים לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ, וְכִמְעַט לֹא הָיָה לָהּ כָּל צֹרֶךְ לִשְׁאֹל דָּבָר וְכָל מַה שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה בְבִטְחָה וּבְחֵן עָשָׂתָה, עַד כִּי הִשְׁתּוֹמֵם הַזָּקֵן לְמַרְאֵה עֵינָיו וַיִּרְמֹז מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶל אִשְׁתּוֹ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל חָרִיצוּתָהּ וַיֹּאמַר: “הִיא יוֹדַעַת אֶת מֶשֶׁק הַבַּיִת לְכָל פְּרָטָיו וְדִקְדּוּקָיו, הִיא יוֹדַעַת הַכֹּל כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַכְּתָב, כְּמוֹרֵה בֵית־הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ.”

עַל יַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת בְּאֵשׁ בְּהִירָה עָמְדוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּבֹא יוֹהַנֶּס הַבָּיְתָה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת אֲשֶׁר עַל הָאָח לֹא הִבְהִיקָה בְאוֹר יוֹתֵר בָּהִיר מֵאֲשֶׁר הִבְהִיק הָאֹשֶר מִתּוֹךְ עֵינֵי אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. הָאָח וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הָיוּ לְמִזְבַּח קֹדֶשׁ, וַאֲנָשִׁים מְלֵאֵי רֶגֶשׁ עָמְדוּ עַל יָדוֹ וַיִּשְׂמָחוּ.

 

אוֹצָרוֹת נַעֲלָמִים    🔗

אַמְרֵי הִשְׂכִּילָה לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמָהּ לְבַת בַּיִת עוֹד בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְבֹאָהּ, כְּאִלּוּ גָדְלָה פֹה מֵרֵאשִׁית יְמֵי יַלְדוּתָהּ, וְהַזָּקֵן נִלְוָה אֵלֶיהָ עַל כָּל צַעַד וָצַעַד וַיִּסְתַּכֵּל בָּהּ כֵּיצַד הִיא עוֹשָׂה אֶת כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְחָרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת יְתֵרָה, וְהַכֹּל בְּמִדָּה וּבְקֶצֶב הָרָאוּי, בְּלִי אֲשֶׁר תֵּחָפֵז וּבְלִי אֲשֶׁר תָּנוּחַ מֵעֲמָלָהּ.

יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר בְּלֶכְתָּם בַּבַּיִת וַאֲפִילוּ בְקַחְתָּם בְּיָדָם דָּבָר קָטֹן כְּמוֹ כַד, סֵפֶל, צַלַּחַת, יַחֲרִידוּ בָזֶה אֶת מַחְשְׁבוֹת אַנְשֵׁי הַבָּיִת. דּוֹמֶה כְאִלּוּ מוֹשְׁכִים הֵם אַחֲרֵיהֶם אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם. וְאוּלָם אַמְרֵי הִשְׂכִּילָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מַעֲשֶׂיהָ בִּמְנוּחָה נְעִימָה, עַד כִּי לְמַרְאֵה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה רָבְתָה הַמְּנוּחָה מִסָּבִיב.

רָגִיל הָיָה הָאִכָּר לִגְעֹר בִּבְנֵי בֵיתוֹ, לֵאמֹר, כִּי מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם צָרִיךְ אַחַד הַמְסֻבִּים עַל הַשֻּׁלְחָן לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ וּלְהָבִיא מֶלַח. אוּלָם מִיּוֹם בּוֹא אַמְרֵי אֶל בֵּיתָם לֹא מָצָא לוֹ הָאִכָּר פִּתְחוֹן פֶּה לִגְעֹר בְּאִישׁ, כִּי הִשְׂכִּילָה לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּלִי אֲשֶׁר יֶחְסַר עָלָיו דָּבָר, וְתָמִיד אַחֲרֵי פָרְשָׂהּ מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן הֶעֱמִידָה רִאשׁוֹנָה מִמְלָחָה מְלֵאָה מֶלַח. כַּאֲשֶׁר הִלֵּל הָאִכָּר אֶת אַמְרֵי עַל זֶה, אָמְרָה הָאִכָּרָה הַזְּקֵנָה בִצְחוֹק: דּוֹמֶה אַתָּה כְאִלּוּ קֹדֶם לֹא חָיִיתָ כְּלָל, כְּאִלּוּ קֹדֶם הָיִיתָ אוֹכֵל תָּמִיד מַאֲכָלִים תְּפֵלִים בְּלִי מֶלַח וּבְלִי שׁוּמָן; וְיוֹהַנֶּס סִפֵּר, כִּי קוֹרְאִים לְאַמְרֵי גַם בְּשֵׁם נְסִיכַת מֶלַח וַיְסַפֵּר גַּם אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה בַמֶּלֶךְ וּבִתּוֹ.

אֵלֶּה הָיוּ חַיֵּי מִשְׁפָּחָה מְאֻשָּׁרִים גַּם בַּבַּיִת גַּם בֶּחָצֵר וּבַשָּׂדֶה, וְהַזָּקֵן הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת לֹא נָעֲמוּ לוֹ הַמַּאֲכָלִים כְּמוֹ עָתָּה; וַיְבַקֵּשׁ אֶת אַמְרֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ שָׁלֹש אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם מַאֲכָלִים, גַּם בְּשָׁעוֹת שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל, וְהִיא יָשְׁבָה עִמּוֹ עַד כַּלּוֹתוֹ לֶאֱכֹל.

הַזְּקֵנָה הוֹלִיכָה אֶת אַמְרֵי מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ אֶל מַרְתֵּף הֶחָלָב וְאֶל אוֹצְרוֹת הַדָּגָן, גַּם פָּתְחָה לְפָנֶיהָ אָרוֹן גָּדוֹל מָשׁוּחַ בִּצְבָעִים וּבוֹ שֵׁשׁ וְרִקְמָה וַתֹּאמַר: "זֶהוּ הַנֵּדֶה שֶׁלָּךְ; לֹא יֶחְסַר בּוֹ כֹל רַק הַנַּעֲלָיִם. שָׂמַחְתִּי בְיִחוּד כִּי חָשַׂכְתְּ לָךְ אֶת נְעָלַיִךְ שֶׁהָיוּ לָךְ בִּימֵי עַבְדוּתֵךְ. מַאֲמִינָה אֲנִי בֶאֱמוּנַָה תְפֵלָה מְיֻחֶדֶת בָעִנְיָן הַזֶּה.

כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלָה אַמְרֵי אֶת הַזְּקֵנָה עַל עִנְיְנֵי מֶשֶׁק הַבַּיִת, כֵּיצַד הָיָה הַכֹּל מִתְנַהֵג עַד בֹּאָהּ, הִרְכִּינָה הָאִכָּרָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּנַחַת, אוּלָם לֹא הִבִּיעָה אֶת חֶדְוַת לִבָּהּ גָּלוּי, אַךְ שִׂמְחָתָהּ הָיְתָה מִתְגַּלָּה מֵאֵלֶיהָ מִתּוֹךְ צְלִיל קוֹלָהּ בְּדַבְּרָהּ עַל חַיֵּי יוֹם יוֹם. וּבַהַחִלָּהּ לִמְסֹר לִידֵי יְחֵפֵהפִיָּה אֶת עִנְיְנֵי מֶשֶׁק הַבַּיִת אֶחָד אַחַר אֶחָד, קָרְאָה אֵלֶיהָ לֵאמֹר: שִׁמְעִי, בִּתִּי, הִנְנִי לְהַגִּיד לָךְ דָּבָר: אִם לֹא יִמְצָא אֵיזֶה דָבָר בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת חֵן בְּעֵינַיִךְ, אִם הַסְּדָרִים אֲשֶׁר שָׂרְרוּ פֹה עַד בּוֹאֵךְ לֹא יִיטְבוּ בְעֵינַיִךְ, עֲשִׂי הַכֹּל כְּחֶפְצֵךְ בְּלִי כָּל חֲשָׁשׁ, סַדְּרִי נָא אֶת כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת כַּאֲשֶׁר תִּמְצְאִי לְטוֹב וְכָשֵׁר, אֵינֶנִּי מֵאֵלֶּה הָאוֹמְרוֹת, כִּי רַק כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ הֵן יָפֶה וְכָכָה יִשָּׁאֵר לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְאֵין לְשַׁנּוֹת דָּבָר. חֵרוּת גְּמוּרָה נְתוּנָה לָךְ, וּמְאֹד אֶשְׂמַח בִּרְאוֹתִי בְבֵיתֵנוּ תִקּוּנִים טוֹבִים. אוּלָם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמְעִי, רַק אֶת טוֹבָתֵךְ אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, עֲשִׂי כָל אֵלֶּה אַךְ לְאַט לְאָט.

רֶגֶשׁ נָעִים הִרְגִּישׁוּ הַזְּקֵנָה וְהַצְּעִירָה בְהִתְאַחֲדָן לַעֲבֹד יַחַד בְּכֹחוֹתֵיהֶן הַגּוּפְנִיִּים וְגַם בְּכֹחוֹתֵיהֶן הָרוּחָנִיִּים. זִקְנָה רַבַּת נִסָּיוֹן וּבַחֲרוּת מְלֵאָה אוֹן וְעָצְמָה הִתְלַכְּדוּ וַיִּהְיוּ לְכֹחַ אֶחָד הָעוֹבֵד לְאֹשֶר כָּל הַבַּיִת וּלְהַצְלָחָתוֹ. וְשִׂמְחַת הַזְּקֵנָה גָדְלָה עַד אֵין קֵץ בֶּאֱמֹר לָהּ אַמְרֵי כִּי מָצְאָה אֶת הַכֹּל עָרוּךְ בְּסֵדֶר טוֹב וְנָכוֹן וְכִי כָל חֶפְצָהּ וּמַאֲוַיֶּיהָ שֶׁתּוּכַל גַּם הִיא לִמְסֹר לְעֵת זִקְנָתָהּ אֶת מֶשֶׁק הַבַּיִת לַבָּאָה אַחֲרֶיהָ כַּמִּשְׁפָּט וְכַסֵּדֶר, שֶׁמָּצְאָה הִיא בְבֹאָהּ הֵנָּה.

– צוֹפָה אַתְּ לְמֵרָחוֹק, – קָרְאָה הַזְּקֵנָה, – וְאָמְנָם טוֹב הַדָּבָר, כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר עֵינוֹ תַשְׁקִיף לְיָמִים יָבֹאוּ, גַם לְיָמִים עָבְרוּ יַבִּיט, וְאַתְּ לֹא תִשְׁכָּחִינִי בְשׁוּבִי אֶל עֲפָרִי.

רָצִים שֻׁלְּחוּ לְבַשֵּׂר לִבְנֵי הָאִכָּר וְלַחֲתָנָיו אֶת מְאֹרָע־הַמִּשְׁפָּחָה הַמְשַׂמַּחַת וּלְהַזְמִינָם לָבֹא אֶל יוֹם רִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶל צוּסְמַרְסְהוֹפֶן, וּמֵאָז הוֹסִיף הַזָּקֵן לְהִטָּפֵל אֶל אַמְרֵי עוֹד יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, נִדְמָה כְאִלּוּ אֵיזֶה דָבָר מֵעִיק עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִמֶּנּוּ לְהַבִּיעוֹ.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת כִּי בְמַעֲבֵה הָאֲדָמָה טְמוּנִים אוֹצָרוֹת, וְשֵׁד בַּלָּהוֹת שָׁחוֹר רוֹבֵץ עֲלֵיהֶם, וּבְלֵילוֹת הַחַג תּוֹפִיעַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר שָׁם הָאוֹצָר, שַׁלְהֶבֶת כְּחֻלָּה, שֶׁרַק יְחִידֵי סְגֻלָּה זוֹכִים לִרְאוֹתָהּ, וְאִם יֵדַע הַמְאֻשָּׁר הַזֶּה לְהִתְנַהֵג בִּמְנוּחָה וְשֶׁקֶט יוּכַל לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר וּלְקַחְתּוֹ. מִי מִלֵּל כִּי בְקֶרֶב אִכַּר לַנְדְּפְרִיד הַזָּקֵן חָבוּי מִין אוֹצָר כָּזֶה, וְהַשֵּׁד הַשָּׁחוֹר אִוָּה לוֹ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת לְמוֹשָׁב וַיְהִי לְבוֹזֶה וּמְתָעֵב אֶת בְּנֵי הָאָדָם וּלְשׂוֹנֵא הַבְּרִיּוֹת, וְאַמְרֵי רָאֲתָה אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת הַכְּחֻלָּה אֲשֶׁר עַל הָאוֹצָר וַתֵּדַע לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן כָּזֶה, אֲשֶׁר הוֹצִיאָה אֶת הָאוֹצָר.

קָשֶׁה לְהַגִּיד בַּמֶּה עָלְתָה בְיָדָהּ לִרְכֹּש אֶת לִבּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתָהּ, עַד כִּי שָׁאַף לְהֵרָאוֹת בְּעֵינֶיהָ לְאִישׁ טוֹב; הֲלֹא לְפֶלֶא יֵרָאֶה, אֲשֶׁר טָרַח כָּל כָּךְ בִּשְׁבִיל נַעֲרָה עֲנִיָּה. וְאוּלָם בָּרוּר לְאַמְרֵי, כִּי רַע בְּעֵינֵי הַזָּקֵן עַל אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ נֶחְשְׁבָה תָמִיד לִנְדִיבַת לֵב הַשְּׂמֵחָה לַעֲשׂוֹת צֶדֶק וְהוּא נֶחְשַׁב לְצַר עַיִן וָפֶרֶא, אֲשֶׁר כָל אִישׁ יִירָא מִפָּנָיו; דִּבְרֵי אַמְרֵי אֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ עוֹד בְּטֶרֶם תַּכִּיר אוֹתוֹ, כִּי לְדַעְתָּהּ לֹא שֹׁוֶה בְעֵינָיו לְהֵרָאוֹת בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת כְּנָדִיב וְעוֹשֶׂה חֶסֶד, פָּתְחוּ אֶת סְגֹר לִבּוֹ. וּמִדֵּי הִפָּגְשׁוֹ אִתָּהּ לְבַדּוֹ הָיָה מַרְבֶּה עִמָּהּ שִׂיחָה. דּוֹמֶה כְאִלּוּ שָׂם אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו בְּסִיר לְמִשְׁמֶרֶת, וְעַתָּה הֵסִיר אֶת הַצָּמִיד אֲשֶׁר עַל הַסִּיר וַיִּפְתָּחֵהוּ, וּבַסִּיר נִמְצְאוּ מַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים נִפְלָאִים אֲשֶׁר נִפְחַת עֶרְכָּם אוֹ בָטֵל כָּלָה, מַטְבְּעוֹת זִכָּרוֹן גְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר, מַטְבְּעוֹת שֶׁנִּטְבְּעוּ רַק לְזֵכֶר מְאֹרָעוֹת גְּדוֹלִים, וְכֻלָּם מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף טָהוֹר, בְּלִי כָל סִיגֵי נְחֹשֶת. הוּא לֹא הִשְׂכִּיל לְסַדֵּר אֶת דְּבָרָיו כַּאֲשֶׁר הִשְׂכִּילָה הָאֵם בְּדַבְּרָהּ עִם יוֹהַנֶּס בְּלֶכְתּוֹ לְהַלְדֶּנְבְּרוּן. לְשׁוֹנוֹ הָיְתָה כְבֵדָה, אוּלָם הוּא יָדַע לִמְצֹא מִלִּים כִּרְצוֹנוֹ, וְהָיָה מִתְנַהֵג כִּמְעַט כְּאִלּוּ הוּא הָרָב אֶת רִיב אַמְרֵי מִידֵי הָאֵם.

– רְאִי, הָאִכָּרָה הִיא הַשָּׁעָה הַטּוֹבָה בְעַצְמָהּ, אוּלָם הַשָּׁעָה הַטֹובָה אֵינָהּ עוֹד הַיּוֹם הַטּוֹב, הַשָּׁבוּעַ הַטּוֹב וְהַשָּׁנָה הַטּוֹבָה. אֵין הִיא אֶלָּא אִשָּׁה, שֶׁמִּזְגָהּ מֶזֶג אֲוִירוֹ שֶׁל יֶרַח אַפְּרִיל, הַמָּלֵא חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת, וְאִשָּׁה אֵינָהּ אֶלָּא פֶלֶג אָדָם, זֹאת הוֹכָחָתִי הַגְּמוּרָה וְאִישׁ לֹא יְסִירֶנָּה מִקִּרְבִּי.

– שְׁבָחִים נָאִים אֲדוֹנִי מְסַפֵּר אַחֲרֵינוּ, – קָרְאָה אַמְרֵי.

– אָמְנָם כֵּן, אֱמֶת הַדָּבָר, – קָרָא הַזָּקֵן, – הֵן רַק בְּאָזְנַיִךְ אֲנִי מְדַבֵּר אֵת דְּבָרָי. אֲבָל כָּאָמוּר: הָאִכָּרָה טוֹבַת לֵב הִיא, אוּלָם יוֹתֵר מִדָּי, וְלָכֵן יֶחֱרֶה לָהּ אִם לֹא יַעֲשׂוּ כִרְצוֹנָהּ, שֶׁהֲרֵי כָל כַּוָּנָתָהּ לְטוֹבָה הִיא, וְהִיא חוֹשֶׁבֶת כִּי אֵין יוֹדֵעַ אֶת הַטּוֹב הַצָּפוּי אִם יִשְׁמְעוּ בְקוֹלָהּ. הִיא לֹא תוּכַל לְתָאֵר בְּנַפְשָׁהּ, שֶׁפְּעָמִים אֵין עוֹשִׂים כִּרְצוֹנָהּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָפֶה הַדָּבָר שֶׁהִיא רוֹצָה, וְאֶל זֶה תִּתְבּוֹנְנִי בְיִחוּד: אַל נָא תְחַקִּי אֶת מַעֲשֶׂיהָ, אַל נָא תִּתְאַמְּצִי לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה, כִּי אִם עֲשִׂי כָל אֲשֶׁר עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת עַל פִּי רְצוֹנֵךְ וּכְכֹל אֲשֶׁר תִּמְצְאִי לְטוֹב וְנָכוֹן, אֶת זֹאת הִיא אוֹהֶבֶת בְּיוֹתֵר. הִיא לֹא תִמְצָא קוֹרַת רוּחַ כְּלָל אִם לְמַרְאִית עַיִן מִתְאַמְּצִים לְהַרְאוֹת לָהּ כִּי נִכְנָעִים מִפָּנֶיהָ, אוּלָם לְכָל זֶה תִּתְבּוֹנְנִי בְעַצְמֵךְ, וְאִם יִפֹּל בֵּינֵיכֶן דָּבָר, אַל נָא תַעֲשִׂי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, דָּבָר אֲשֶׁר יָבִיא אֶת אִישֵׁךְ בִּמְבוּכָה; אֵין לָךְ מִדָּה גְרוּעָה מֵאֲשֶׁר יַעֲמֹד הַבַּעַל בֵּין הָאֵם וּבֵין אִשְׁתּוֹ, הָאֵם תֹּאמַר: אֲנִי אֵינִי נֵחְשֶׁבֶת עוֹד מְאוּמָה לְעֻמַּת אִשְׁתֶּךָ, גַּם הַבָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָכֶם בִּרְאוֹתָם כָזֹאת יִבְגְּדוּ בָּכֶם – וְהָאִשָּׁה תֹאמַר: עַתָּה הֶרְאֵיתַנִי לָדַעַת מִי אָתָּה, נוֹתֵן אַתָּה לְהִתְעַמֵּר בְּאִשְׁתֶּךָ. עֲצָתִי אֱמוּנָה לָךְ, אִם יִקְרֶה לָךְ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא תוּכְלִי לוֹ, גַּלִּי נָא לִי בַלָּאט, וַאֲנִי אֶעֱמֹד עַל יַד יְמִינֵךְ לְעָזְרֵךְ; אוּלָם הִזָּהֲרִי לְבִלְתִּי הָבִיא אֶת אִישֵׁךְ בִּמְבוּכָה, רַךְ וּמְפֻנָּק הוּא גַם מִבַּלְעֲדֵי זֹאת לִפְנֵי אִמּוֹ, אוּלָם עַתָּה יִתְקַשֶּׁה מְעָט; עֲשִׂי אֶת דַּרְכֵּךְ בְּנַחַת, וְתָמִיד יִדְמֶה לָךְ כִּי אֲנִי מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּךְ הִנֵּנִי, שְׁאֵרֵךְ הַקָּרוֹב אֵלַיִךְ אֲשֶׁר יָרִיב אֶת רִיבֵךְ, וְאָמְנָם הִנְנִי קָרוֹב לָךְ מִצַּד אִמֵּךְ.

הוּא בִקֵּשׁ לִמְצֹא אֵיזוֹ קִרְבַת מִשְׁפָּחָה בֵינוֹ וּבֵין אַמְרֵי, וְלֹא מָצָא אֶת הַחוּט אֲשֶׁר בּוֹ יִקְשֹׁר אֶת קִרְבַת מִשְׁפַּחְתּוֹ וַיְסַבֵּךְ אֶת הָעִנְיָן מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר כִּפְקַעַת חוּטִים מְסֻבָּכִים, וְאָז הָיָה גוֹמֵר תָּמִיד בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “יְכֹלָה אַתְּ לְהַאֲמִין לִי עַל דִּבְרָתִי, כִּי שְׁאֵרֵי בָשָׂר אֲנָחְנוּ, כֵּן, אֶלָּא שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת מַדְרֵגַת קִרְבָתֵנוּ.”

הִנֵּה הִגִּיעָה הָעֵת בְּטֶרֶם מוֹעֵד, אֲשֶׁר יְפַזֵּר לֹא רַק אֶת פְּרוּטוֹתָיו הַמְזֻיָּפוֹת וְיִתְּנָן לָאֶבְיוֹנִים כִּי אִם גַּם מָצָא קוֹרַת רוּחַ לָתֵת גַּם אֶת הַטּוֹבוֹת וְהָעוֹבְרוֹת לַסּוֹחֵר.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים קָרָא אֶת אַמְרֵי אֵלָיו אֶל אֲחוֹרֵי הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הַבִּיטִי נָא, עַלְמָה יְשָׁרָה וַחֲכָמָה אָתְּ; אוּלָם אֵינֵךְ יְכֹלָה לָדַעַת אֶת תְּכוּנַת הַבָּעַל. יוֹהַנֶּס בְּנִי הוּא אִישׁ טוֹב לֵב, אוּלָם אֶפְשָׁר שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים יֵרַע לוֹ עַל כִּי חֲסֵרַת כֹּל אָתְּ. גְּשִׁי אֵפוֹא הֵנָּה, קְחִי אֶת זֶה מִיָּדִי, אוּלָם חָלִילָה לָךְ לְגַלּוֹת לְאִישׁ כִּי מִיָּדִי קִבַּלְתְּ אוֹתוֹ. הַגִּידִי כִּי שָׁמוּר הָיָה בְיָדֵךְ וּבְכַוָּנָה הִסְתַּרְתְּ אֶת כָּל זֹאת. הִנֵּה, קְחִי נָא!”

וּבְדַבְּרוֹ נָתַן לָהּ פֻּזְמָק מָלֵא שִׁקְלֵי זָהָב וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר: רוֹצֶה הָיִיתִי תְחִלָּה שֶׁיִּמְצָאוּם אַחֲרֵי מוֹתִי, עַתָּה נִמְלַכְתִּי בְדַעְתִּי וְרוֹצֶה אֲנִי שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדוֹ עַתָּה, וְיַאֲמִין כִּי שֶׁלָּךְ הֵן. הֵן מַעֲשֵׂי שְׁנֵיכֶם יוֹצְאִים מִגֶּדֶר הָרָגִיל, וְלֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא גַם זֶה כִּי נִמְצְאוּ לָךְ אוֹצָרוֹת נַעֲלָמִים. אוּלָם אַל נָא תִשְׁכְּחִי כִּי נִמְצְאוּ בֵּינֵיהֶם גַּם שְׁלֹשִים וּשְׁנַיִם שְׁקָלִים, שֶׁעֶרְכָּם עוֹלֶה עַל עֵרֶךְ יֶתֶר הַשְּׁקָלִים בִּפְרוּטָה אֶחָת. הַצְפִּינִי אוֹתָם בְּמָקוֹם בָּטוּחַ, שִׂימִי אוֹתָם בָּאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם נִמְצָא הַבַּד, וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ תִּשְּׂאִי תָמִיד אִתָּךְ. וּבַיֹום הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא בְשֶׁבֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה יַחַד תְּפַזְּרִי אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן.

– אֵין אֶת נַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, – קָרְאָה אַמְרֵי, – לְדַעְתִּי טוֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת יוֹהַנֶּס, אִם יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר, וְלֹא אָנִי.

– יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר, אוּלָם מַסְכִּים אֲנִי שֶׁגַּם יוֹהַנֶּס יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה; אַךְ הַחֲרִישִׁי, מַהֲרִי וְהַצְפִּינִי אוֹתָם, שִׂימֵם בְּסִנָּרֵךְ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת קוֹל צַעֲדֵי יוֹהַנֶּס.

וּשְׁנֵיהֶם נִפְרְדוּ מַהֵר.

עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא לָקְחָה הָאֵם אֶת אַמְרֵי בִּתָּהּ אֶל הָאָסָם וַתּוֹצִיא מִתּוֹךְ אַרְגָּז אֶחָד שַׂק כְּבַד מִשְׁקָל לְמִדָּי¹³, קָשׁוּר בְּקֶשֶׁר מְסֻבָּךְ מְאֹד, וַתֹּאמַר אֶל אַמְרֵי: הַתִּירִי נָא אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה. אַמְרֵי נִסְּתָה לְהַתִּירוֹ וְלֹא יָכֹלָה.

– חַכִּי, הִנְנִי מֵבִיאה מִסְפָּרַיִם, וְנִגְזֹר אֶת הַקֶּשֶׁר לִשְׁנָיִם.

– לֹא, – עָנְתָה אַמְרֵי, – אֶת זֶה אֵינִי עוֹשָׂה בְרָצוֹן; תַּאֲרִיךְ נָא חֲמוֹתִי אֶת רוּחָהּ, עוֹד מְעַט וְאַתִּירֶנּוּ.

הָאֵם חִיְּכָה בְהַתִּיר אַמְרֵי בְעָמָל רַב וּבְיַד חָרוּצִים אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְסֻבָּךְ וַתֹּאמַר: כָּךְ נָאֶה, עַתָּה הַבִּיטִי נָא אֶל תּוֹךְ הַשַּׂק וּרְאִי אֶת הַנִּמְצָא בוֹ.

לְעֵינֵי אַמְרֵי נִרְאוּ לְשׁוֹנוֹת כֶּסֶף וְזָהָב, וְהָאֵם הוֹסִיפָה לְדַבֵּר: רְאִי נָא בִתִּי, נִפְלָאוֹת הֶרְאֵית אֶת בַּעֲלִי, וְגַם עַתָּה לֹא אוּכַל עוֹד לְהָבִין, אֵיךְ נֵאוֹת לָזֶה; אוּלָם אֶת כֻּלּוֹ עוֹד לֹא הָפַכְתְּ לְאִישׁ אַחֵר. בַּעֲלִי לֹא יֶחְדַּל מִדַּבֵּר, כִּי לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא הֵבֵאת אִתָּךְ כָּל דָּבָר; הוּא אֵינוֹ יָכֹל לְהַשְׁלִים עִם זֶה, הוּא חוֹשֵׁב, כִּי בְוַדַּאי יִמָּצֵא אִתָּךְ בְּמָקוֹם נִסְתָּר מֵעֵין רוֹאִים רְכוּשׁ הָגוּן, וְרַק לְנַסּוֹתֵנוּ אַתְּ רוֹצָה, לָדַעַת אִם נְקַבֵּל אוֹתָךְ בְּעַצְמֵךְ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ חֲפֵצָה גַם מִבַּלְעֲדֵי הוֹנֵךְ וּרְכוּשֵׁךְ הָרָב; רַעְיוֹן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִלִּבּוֹ, וְהִנֵּה עָלְתָה מַחֲשָׁבָה לְפָנַי, וֵאלֹהִים לֹא יַחֲשֹׁב לָנוּ זֹאת לְעָוֹן. רְאִי נָא, אֶת זֶה קָבַצְתִּי עַל יַד בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ הַשָּׁנִים אֲשֶׁר חָיִינוּ יַחַד, בְּלִי כָל קְטָטָה, יֵשׁ בָּזֶה גַם יְרֻשָּׁה שֶׁנָּחַלְתִּי מֵאִמִּי. עַתָּה קְחִי אוֹתָם וְהַגִּידִי כִּי שֶׁלָּךְ הֵם. זֶה יְשַׂמַּח אֶת בַּעֲלִי מְאֹד. בְּיִחוּד תִּגְדַּל שִׂמְחָתוֹ, כִּי שָׁעַר כָּל זֶה מֵרֹאשׁ. לָמָּה תַבִּיטִי נְבוֹכָה אֶל הַשָּׂק? הַאֲמִינִי לִי, כִּי אִם אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ דָּבָר לַעֲשׂוֹת יָכֹל תּוּכְלִי לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי דְבָרָי, כִּי אֵין בָּזֶה כָל עָוֹן וְכָל חֵטְא. אָנֹכִי הִתְיָעַצְתִּי עִם לִבִּי וְרַבּוֹת חָשַׁבְתִּי בְנַפְשִׁי וָאֶמְצָא כִּי נָכוֹן הַדָּבָר: עַתָּה הַסְתִּירִי אוֹתָם וְאַל תְּדַבְּרִי דָבָר נֶגֶד חֶפְצִי זֶה, אַף מִלָּה אַחַת שֶׁל תּוֹדָה אַל נָא תַגִּידִי לִי, הֲלֹא אַחַת הִיא, אִם יְקַבֵּל בְּנִי אֶת כָּל אֵלֶּה כָעֵת אוֹ לְאַחַר זְמָן, וְגַם יְשַׂמַּח בָּזֶה אֶת לֵב בַּעֲלִי בְחַיָּיו. עַתָּה נָשִׂים קֵץ לִדְבָרֵינוּ; שׁוּבִי וְקִשְׁרִי אֶת הַשָּׂק.

מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר סִפְּרָה אַמְרֵי אֶל יוֹהַנֶּס אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמְרוּ הוֹרֶיהָ אֵלֶיהָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ, וְיוֹהַנֶּס צָהַל וַיֹּאמַר: הָהּ, אֵל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, סְלַח לִי! יָדַעְתִּי, כִּי אִמִּי יְכֹלָה לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת. אַךְ מִי מִלֵּל לִי, כִּי כֵן יַעֲשֶׂה אָבִי! אַךְ קוֹסֶמֶת אַתְּ, וְאוּלָם יְהִי נָא הַדָּבָר סוֹד כָּמוּס, הָבָה נַעֲמִיד פָּנִים, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה, וְיָפֶה מִכֹּל הוּא, כִּי כָל אֶחָד חָפֵץ לְרַמּוֹת אֶת הַשֵּׁנִי, וְכָל אֶחָד הוּא מְרֻמֶּה בֶאֱמֶת, גַּם שְׁנֵיהֶם יַחְשְׁבוּ, כִּי אָמְנָם הָיָה הַכֶּסֶף צָפוּן אִתָּךְ בַּסֵּתֶר. הֶאָח! מַה טוֹב וּמַה נֶחְמָד הַדָּבָר הַזֶּה.

וְאוּלָם בְּתוֹךְ כָּל הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת קִנְּנוּ גַם כָּל מִינֵי דְאָגָה.

 

בְּחוּג הַמִּשְׁפָּחָה    🔗

לֹא הַמּוּסָר שׁוֹלֵט בְּעוֹלָמֵנוּ, כִּי אִם צוּרָה מְסֻבָּכָה שֶׁל נִמּוּס. וּבְנֵי הָאָדָם שֶׁסָּרוּ מִדַּרְכֵי הַמּוּסָר הָאֲמִתִּים יֹאבוּ לִסְלֹחַ לְפוֹרְעֵי מוּסָר אֲבָל לֹא לְעוֹבְרֵי עַל נִמּוּס. וְאַשְׁרֵי הַדּוֹר הַהוּא וְאַשְׁרֵי הָעַמִּים שֶׁבִּימֵיהֶם הָיוּ הַמּוּסָר וְהַנִּמּוּס אֶחָד. כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְהַמְּרִיבוֹת הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת בֵּין בִּכְלָל וּבֵין בִּפְרָט אֵינָן אֶלָּא תוֹצְאוֹת הֶעָמָל שֶׁיַּעַמְלוּ בְנֵי הָאָדָם לְהָסִיר אֶת הַסְּתִירוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ בֵין שְׁנֵי אֵלֶּה: בֵּין הַמּוּסָר הָאֲמִתִּי וּבֵין הַמִּנְהָג הַתָּפֵל. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְיַד הָאָדָם לַהֲפֹךְ אֶת צוּרַת הַמּוּסָר שֶׁנִּתְקַשָּׁה לְנוֹזֵל, לִקְבֹּעַ אֶת הָאֲמִתִּי, הַפְּנִימִי שֶׁל הַמּוּסָר וּלְגַלּוֹת אֶת הַתָּפֵל שֶׁבְּמִנְהֲגֵי הֶבֶל, לֹא תֶחְדַּלְנָה הַמִּלְחָמוֹת כָּל יְמֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.

גַּם בְּסִפּוּרֵנוּ הַקָּטָן הַזֶּה עַל אֹדוֹת אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִסִּכְסוּכֵי הָעוֹלָם נִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

הָאֵם אֲשֶׁר בְּנַפְשָׁהּ פְּנִימָה שָׂמְחָה מְאֹד עַל כִּי עָלָה בְיַד בְּנָהּ לִמְצֹא לוֹ אִשָּׁה כִלְבָבָהּ, דָּאֲגָה כָל הַיּוֹם מִיִּרְאָתָהּ אֶת דַּעַת הַקָּהָל. “בְּחָפְזָה וְקַלּוּת דַּעַת עֲשִׂיתֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”, הִתְאוֹנְנָה בְאָזְנֵי אַמְרֵי, “לֹא טוֹב עָשִׂית כִּי בָאת בְּעַצְמֵךְ אֶל בֵּיתֵנוּ וְאִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אַחֲרַיִךְ וְלַהֲבִיאֵךְ אֶל חַג כְּלוּלוֹתָיִךְ. זֶה אֵינוֹ נָאֶה וְאֵינוֹ עַל פִּי מִנְהַג־הַמְּדִינָה. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִשְׁלֹחַ אוֹתָךְ וְאֶת יוֹהַנֶּס בְּנִי מִבֵּיתֵנוּ לִזְמַן מָה, לְבַעֲבוּר שִׂים לַדָּבָר הַזֶּה פָנִים יוֹתֵר נָאִים”. וּבְאָזְנֵי יוֹהַנֶּס הִתְאוֹנְנָה לֵאמֹר: "אָזְנַי כְּבָר תִּשְׁמַעְנָה מַה שֶׁעֲתִידִים הַבְּרִיּוֹת לְרַנֵּן אַחֲרֶיךָ אִם תְּמַהֵר לָקַחַת אוֹתָהּ לְךָ לְאִשָּׁה: “שְׁתֵּי פְעָמִים עָמַד עַל הַמֶּקַח וּבַשְּׁלִישִׁית נִגְמַר הַקִּנְיָן, הַכֹּל בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ, רַק פּוֹחֲזִים וְנִמְהֲרֵי לֵב יַעֲשׂוּ כָזֹאת”.

אוּלָם יוֹהַנֶּס יָדַע לְנַחֵם אֶת אִמּוֹ וּלְהָסִיר דְּאָגָה מִקֶּרֶב לִבָּהּ בְּאָמְרוֹ: הֲלֹא אַתְּ חָקַרְתְּ וְדָרַשְׁתְּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר יַחֲקֹר חוֹקֵר־הַדִּין אֶת הַנֶּאֱשָׁם, וְיָדַעַתְּ אֶת כָּל יִתְרוֹנוֹתֶיהָ וְטוֹב וְיָשָׁר הַדָּבָר בְּעֵינַיִךְ, וְאִם כֵּן אֵפוֹא, מַדּוּעַ זֶה יַעַזְבוּ, אִמִּי הַיְקָרָה, אֲנָשִׁים תְּמִימִים וִישָׁרִים אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי בְלִיַּעַל יִסָּתְרוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם? הֲיוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר בִּי סָרָה?

– לֹא, כִּי אִישׁ יָשָׁר הָיִיתָ כָּל יָמֶיךָ.

– טוֹב אֵפוֹא. לָכֵן יַאֲמִינוּ עַתָּה גַם בִּי מְעַט, כִּי גַם זֶה מַעֲשֶׂה טוֹב וְיָשָׁר הוּא, אֲשֶׁר אָמְנָם בָּרִאשׁוֹנָה לֹא יֵחָשֵׁב לְמַרְאִית עַיִן לְטוֹב וְיָשָׁר. רַשַּׁאי אֲנִי לְבַקֵּשׁ כָּזֹאת, הֲלֹא אֹפֶן פְּגִישָׁתִי עִם אַמְרֵי הָיָה מִחוּץ לְגֶדֶר הָרָגִיל, לִפְגִישָׁתִי זֹאת דַּרְכָּהּ הָעַצְמִי לָהּ, הַנּוֹטָה מֵעַל דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָם. וְדֶרֶךְ רָעָה אֵין זֹאת. וּכְכָל אֲשֶׁר נַעֲמִיק לַחֲשֹׁב בַּדָּבָר הַזֶּה נִרְאֶה וְנִוָּכַח, כִּי נִפְלָאוֹת נַעֲשׂוּ לָנוּ, וְלָמָּה נָשִׂים לֵב אֲשֶׁר לֹא יַחְפְּצוּ הַבְּרִיּוֹת בְּנִפְלָאוֹת וִיבַקְשׁוּ לִמְצֹא בָזֶה דֹפִי? צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם עֹז וְאֹמֶץ רוּחַ לְהִתְנַהֵג עַל פִּי דַעַת עַצְמוֹ וְלֹא לִשְׁאֹל בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן אֶת דַּעַת הַקָּהָל. הַכֹּהֵן מֵהִרְלִינְגֶן אָמַר פַּעַם אֶחָת: “אִם יָקוּם נָבִיא בְדוֹרֵנוּ, עָלָיו יִהְיֶה בָרִאשׁוֹנָה לַעֲמֹד לִבְחִינָה מְדִינִית, לָדַעַת אִם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עַל פִּי הַסֵּדֶר הַיָּשָׁן הַשׂוֹרֵר בְּקִרְבֵּנוּ הֵמָּה” אִם רַק יוֹדֵעַ הָאָדָם, כִּי זַךְ וְיָשָׁר פָּעֳלוֹ, יֵלֵךְ בְּמֵישָׁרִים וְיָסִיר אֶת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים וְאַבְנֵי הַנֶּגֶף אֲשֶׁר יִפְגֹּש עַל דַּרְכּוֹ. יִשְׁתּוֹמְמוּ נָא הַבְּרִיּוֹת רֶגַע, מַה בְּכָךְ, בִּרְבוֹת הַיָּמִים יְשַׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם.

אָמְנָם אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְאֵם יוֹהַנֶּס לְהַרְגִּישׁ גַּם הִיא, כִּי הַפֶּלֶא יָכֹל לְהֵחָשֵׁב בְּתוֹר חִזָּיוֹן מְאֻשָּׁר הַמּוֹפִיעַ לְפֶתַע פִּתְאֹם, אוּלָם גַּם הַדָּבָר אֲשֶׁר מִחוּץ לְגֶדֶר הָרָגִיל צָרִיךְ סוֹף סוֹף לְהִכָּנֵס מְעַט מְעַט אֶל גְּבוּלוֹת הַטֶּבַע וּלְהַתְאִים אֶל הַחֻקִּים הַשּׂוֹרְרִים בְּקֶרֶב הַחֶבְרָה. הַחֲתֻנָּה יְכֹלָה אָמְנָם לְהֵרָאוֹת כְּחִזָּיוֹן יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לֹא כֵן הַנִּשּׂוּאִין, הַמְיֻסָּדִים עַל סְדָרִים מְתֻקָּנִים. וְלָכֵן אָמְרָה אֶל יוֹהַנֶּס: “כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עַתָּה הִנְּךָ מַבִּיט אֲלֵיהֶם בְּבוּז וּבְגָאוֹן וְאַתָּה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם וְדַעְתָּם, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי אַךְ זָךְ וְיָשָׁר פָּעֳלֶךָ, עָלֶיךָ סוֹף סוֹף לִחְיוֹת אִתָּם יַחַד, וְאִם רוֹצֶה אַתָּה כִּי לֹא יַבִּיטוּ אֵלֶיךָ בְּעַיִן רָעָה וְלֹא יְזַלְזְלוּ בִכְבוֹדְךָ, אַל תָּקֵל גַּם אַתָּה בִכְבוֹדָם הֵם, בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹן אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיְּבַטְּלוּ אֲחֵרִים אֶת רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ; אֵין לְאֵל יָדְךָ לְהַכְרִיחָם, כִּי יִתְנַהֲגוּ אִתָּךָ בְדֶרֶךְ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל וְאֵינְךָ יָכֹל לָרוּץ אַחֲרֵי כָל אִישׁ וְלִלְחֹש לוֹ בְאָזְנוֹ: אִלּוּ יָדַעְתָּ כֵּיצַד נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר הָיִיתָ נוֹתֵן צֶדֶק לְפָעֳלִי”.

וְאוּלָם יוֹהַנֶּס עָנָה:

– בְּקָרוֹב יִוָּדַע לָךְ, כִּי אִישׁ לֹא יִתֵּן דֹּפִי בְאַמְרֵי שֶׁלִּי, אִם רַק יִרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ שָׁעָה אֶחָת.

וְתַחְבּוּלָה טוֹבָה מָצָא יוֹהַנֶּס לֹא רַק לְהַשְׁקִיט בָּהּ אֶת רוּחַ אִמּוֹ כִּי אִם גַּם לְהַצְהִיל פָּנֶיהָ, בְּהוֹדִיעוֹ לָהּ, כִּי כָל הַסִּמָּנִים אֲשֶׁר מָסְרָה לוֹ לָדַעַת עַל פִּיהֶם אִם טוֹבָה הִיא הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יִבְחַר בָּהּ, כֻּלָּם נִמְצְאוּ בְאַמְרֵי. וּצְחוֹק שֶׁל קוֹרַת רוּחַ רִחֵף עַל פְּנֵי הָאֵם בֶּאֱמֹר יוֹהַנֶּס בְּאַחֲרִית דְּבָרָיו: הָאִמּוּם אֲשֶׁר עָלָיו תֵּעָשֶׂינָה הַנַּעֲלַיִם כְּבָר הָיָה מוּכָן בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ, וְזוֹ הָעֲתִידָה לָרוּץ בָּהֶן, מַתְאִימָה לַנַּעֲלַיִם כְּאִלּוּ בִשְׁבִילָהּ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתָן.

נֶפֶשׁ הָאֵם שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם נֶאֶסְפוּ לְמוֹעֵצַת הַמִּשְׁפָּחָה, בָּא דָמִי אֲחִי אַמְרֵי, אֲבָל אָנוּס הָיָה לָשׁוּב מִיָּד אֶל הַלְדֶּנְבְּרוּן, לָקַחַת מִשָּׁם מִיַּד זְקַן הַכְּפָר אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים וְהַתְּעוּדוֹת הַנְּחוּצוֹת לָהֶם לַחֲתֻנָּתָם.

יוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן הָיָה יוֹם קָשֶׁה בִשְׁבִיל חֲצַר אִכַּר לַנְדְּפְרִיד. הַזְּקֵנִים הִכְנִיסוּ אֶת אַמְרֵי לְבֵיתָם, אֲבָל מַה יֹאמְרוּ לָזֶה שְׁאָר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה? לֹא נָקֵל הַדָּבָר לְהִתְקַבֵּל אֶל מִשְׁפָּחָה כָזֹאת אִם לֹא יָבֹאוּ שָׁמָּה בְסוּס וָרֶכֶב, בְּכֶסֶף וְזָהָב וְכָל כְּלֵי בָיִת.

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא נָסְעוּ אֶל חֲצַר אִכַּר לַנְדְּפְרִיד וַיָּבֹאוּ מְאוֹבֶּרְלַנְד וּמֵאוּנְטֶרְלַנְד, בָּאוּ הַגִּיסִים וְהַגִּיסֹות, הַיְבָמִים וְהַיְבָמוֹת עִם כָּל צֶאֱצָאֵיהֶם. “יוֹהַנֶּס זֶה נָשָׂא לוֹ אִשָּׁה וַיְבִיאָהּ תֵּכֶף אֶל בֵּיתוֹ, בְּלִי אֲשֶׁר יַגִּיד מִזֶּה דָבָר בָּרִאשׁוֹנָה אֶל הוֹרָיו, אוֹ אֶל הַכֹּהֵן אוֹ אֶל הָרָשׁוּת, אֵין זֹאת כִּי אִם נַעֲרָה יְחֵפֵהפִיָּה אֲשֶׁר מָצָא מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר”. כָּכָה רִנְּנוּ אַחֲרָיו כָּל הַשְּׁכֵנִים.

הַסּוּסִים הָרְתוּמִים אֶל הָעֲגָלוֹת הַנּוֹסְעוֹת אֶל הַחֲתֻנָּה חָשׁוּ אֶת הַנַּעֲשֵׂה בְבֵית אִכַּר לַנְדְּפְרִיד, כִּי כִבְּדוּ אוֹתָם מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם בְּמַהֲלֻמּוֹת וַחֲבָטוֹת, וּבִבְעֹט הַסּוּסִים בְּרַגְלֵיהֶם הוֹסִיפוּ עוֹד לְהַכּוֹתָם עַל אַחַת שֶׁבַע. כָּל הָעֶגְלוֹנִים יִסְּרוּ אֶת הַסּוּסִים עַד אֲשֶׁר נִלְאֲתָה זְרוֹעָם, גַּם הִתְחוֹלְלוּ מְרִיבוֹת בֵּין הָעֶגְלוֹנִים וּבֵין הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת עַל יָדָם, אֲשֶׁר חֵרְפוּ וְגִדְּפוּ אוֹתָם עַל נְסִיעָה מְשׁוּבָה כָזֹאת וַתִּבְכֶּינָה.

עֲגָלוֹת רַבּוֹת עָמְדוּ בַחֲצַר אִכַּר לַנְדְּפְרִיד וּבַעֲלֵיהֶן יָשְׁבוּ בְקֶרֶב הַבַּיִת פְּנִימָה. אֵלֶּה נְעוּלִים בְּרַגְלֵיהֶם מַגָּפַיִם גְּדוֹלִים וְאֵלֶּה נַעֲלֵי־שְׂרֹךְ מְסֻמָּרוֹת בְּמַסְמֵרוֹת בַּרְזֶל. עַל רָאשֵׁיהֶם כּוֹבָעִים בַּעֲלֵי שָׁלֹש קְצָוֹת, שֶׁאֵצֶל הָאֶחָד פּוֹנֶה חֻדּוֹ קָדִימָה וְאֵצֶל הַשֵּׁנִי – רָחְבּוֹ. וְכֻלָּם יָשְׁבוּ צְפוּפִים, הַנָּשִׁים הִתְלַחֲשׁוּ בֵינֵיהֶן וַתִּרְמֹזְנָה לְבַעֲלֵיהֶן אוֹ אָמְרוּ לָהֶם בְּלַחַשׁ, כִּי יִמְסְרוּ אֶת הָעִנְיָן לְיָדָן וְהֵן תְּגָרֵשְׁנָה אֶת הַצִּפֹּר הַזָּרָה, וּצְחוֹק מָהוּל בְּקֶצֶף וּמְרִי הִתְחוֹלֵל, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ פַעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, כִּי שׁוֹמֶרֶת אַוָּזִים הָיְתָה אַמְרֵי.

לַסּוֹף בָּאָה אַמְרֵי, אַךְ לֹא יָכְלָה לְהוֹשִׁיט אֶת יָדָהּ אַף לְאֶחָד, כִּי נָשְׂאָה בַקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא יַיִן אָדֹם מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ, וְכוֹסוֹת רַבּוֹת וּשְׁתֵּי צַלָּחוֹת מְלֵאוֹת תּוּפִינִים, עַד שֶׁנִּדְמָה כִּי שֶׁבַע יָדַיִם לָהּ; וְכָל פֶּרֶק וּפֶרֶק מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ לְיָד יֵחָשֵׁב, וְאֶת כָּל זֶה הֶעֱמִידָה בִמְתִינוּת וּבְלִי כָל שָׁאוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר פָּרְשָׂה עָלָיו הַמְחֻתֶּנֶת מַפָּה לְבָנָה, וְכָל הַמְסֻבִּים הִשְׁתּוֹמְמוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. הִיא מָזְגָה אֶת כָּל הַכּוֹסוֹת בִּמְנוּחָה וַתְּמַלֵּא אוֹתָן יַיִן, וְיָדֶיהָ לֹא רָעֲדוּ בַעֲשׂוֹתָהּ זֹאת, אַחֲרֵי כֵן קָרָאָה: “אֲבוֹתֵינוּ הַטּוֹבִים מִלְּאוּ אֶת יָדִי לְבָרֵךְ אֶת בֹּאֲכֶם לְשָׁלוֹם”. עַתָּה שְׁתוּ בְיַיִן מָסָכְתִּי.

– לֹא הִסְכַּנּוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּבֹּקֶר! – קָרָא אִישׁ אֶחָד כְּבַד־בָּשָׂר וּבַעַל חֹטֶם גָּדוֹל בְּיוֹתֵר וַיִּשְׁתַּטֵּחַ עַל כִּסְאוֹ לְכָל רָחְבּוֹ. זֶה הָיָה יֶרְג אֲחִי יוֹהַנֶּס הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

– אֲנַחְנוּ שׁוֹתוֹת רַק יֵין־אַוָּזִים! – קָרְאָה אַחַת הַנָּשִׁים, וּצְחוֹק אַדִּיר נִשְׁמָע.

אַמְרֵי חָשָׁה בַעֲקִיצָה זוֹ, אַךְ הִבְלִיגָה בְרוּחָהּ, וַאֲחוֹת יוֹהַנֶּס הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר קִדְּמָה אֶת אַמְרֵי בִּבְרָכָה, וַתִּקַּח אֶת הַכּוֹס בְּיָדָהּ, הִקִּישָׁה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה אֶל כּוֹס יוֹהַנֶּס וַתִּקְרָא: “יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי!” רַק הַקָּשָׁה קַלָּה הִקִּישָׁה אֶל כּוֹס אַמְרֵי הַמּוּשָׁטָה אֵלֶיהָ. יֶתֶר הַנָּשִׁים עָנוּ גַם הֵן עַל בִּרְכָתָן, כִּי חָשְׁבוּ לָהֶן לְבִלְתִּי מְנֻמָּס, וְגַם לְחֵטְא וָפֶשַׁע, לִבְלִי לַעֲנוֹת לְיוֹהַנֶּס עַל בִּרְכָתוֹ בְכוֹסוֹ הָרִאשׁוֹנָה – גַּם הַגְּבָרִים נִפְתּוּ וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם כְּמַעֲשֵׂה הַנָּשִׁים וּזְמָן רַב נִשְׁמַע קוֹל מַשַׁק הַכּוֹסוֹת שֶׁהוּרְקוּ וְחָזְרוּ וְנִתְמַלָּאוּ.

– צָדְקוּ דִבְרֵי אָבִיךְ, – קָרְאָה לַסּוֹף אִכָּרַת לַנְדְּפְרִיד אֶל בִּתָּהּ, – מַרְאֵה פְנֵי אַמְרֵי יָעִיד עָלֶיהָ כִּי אֲחוֹתֵךְ הִיא, וְאוּלָם בְּיוֹתֵר דּוֹמִים פָּנֶיהָ אֶל פְּנֵי לִזְבֶּט הַמֵּתָה.

– כֵּן, לֹא נִגְרַע דָּבָר: – קָרָא הַזָּקֵן. – לוּ חָיְתָה לִזְבֶּט אִתָּנוּ כַיּוֹם, הָיָה הָרְכוּשׁ נִפְחָת בְּחֵלֶק אֶחָד. – וְהָאֵם הוֹסִיפָה עַל זֶה:

– אוּלָם עַתָּה יֵשׁ לָנוּ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.

הַזָּקֵן נָגַע בַּנְּקֻדָּה הַמַּכְאִיבָה אֶת לֵב כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, אִם כִּי כֻלָּם אָמְרוּ בְלִבָּם, כִּי מְאִירִים הֵם פָּנִים לְאַמְרֵי כִּי יְתוֹמָה עֲזוּבָה הִיא. וּבְשָׁעָה שֶׁשָּׂחָה אַמְרֵי עִם אֲחוֹת יוֹהַנֶּס, אָמַר הַזָּקֵן בְּלַחַשׁ אֶל בְּנוֹ הַבְּכוֹר:

– אֵין לְהַכִּיר בְּפָנֶיהָ אֶת הַטָּמוּן בְּחֻבָּהּ. מִי מִלֵּל כִּי לִיתוֹמָה זוֹ נִמְצָא בַסֵּתֶר שַׂק מָלֵא וְגָדוּשׁ שִׁקְלֵי זָהָב; אֲבָל חָלִילָה לְךָ לְגַלּוֹת מִזֶּה דָבָר לְאִישׁ.

אוּלָם הַסּוֹד הַזֶּה נִתְגַלָּה תֵכֶף וּבְמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים יָדְעוּ אוֹתוֹ כָל הַנִּמְצָאִים בַּבַּיִת, וְאַף הִגִּיעַ אֶל אָזְנֵי אֲחוֹת יוֹהַנֶּס, אֲשֶׁר הִתְפָּאֲרָה אַחֲרֵי כֵן, כִּי הִתְנַהֲגָה עִם אַמְרֵי בְרֵעוּת וִידִידוּת, גַּם בְּעֵת שֶׁחָשְׁבָה כִי אֵין לְאַמְרֵי אַף פְּרוּטָה אֶחָת.

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! – קָרְאוּ כָל הַמְסֻבִּים כְּצֵאת יוֹהַנֶּס אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים וַיָּשָׁב וּבְיָדוֹ שַׂק שֶׁעָלָיו רָשׁוּם הַשֵּׁם “יוֹזֶנְהַנְס מֵהַלְדֶּנְבְּרוּן” וַיָּרֶק אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשַּׂק עַל הַשֻּׁלְחָן בְּקוֹל צִלְצוּל וְשִׁקְשׁוּק שֶׁל מַטְבְּעוֹת זָהָב. כָּל הַמְסֻבִּים הִשְׁתּוֹמְמוּ, אוּלָם בְּיוֹתֵר גָּדְלָה הִשְׁתּוֹמְמוּת הָאָב וְהָאֵם.

הִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהָיוּ לְאַמְרֵי אוֹצְרוֹת חֹשֶךְ! כִּי מִסְפַּר שִׁקְלֵי הַזָּהָב הַמְפֻזָּרִים עַל הַשֻּׁלְחָן עוֹלֶה הַרְבֵּה עַל מִסְפַּר הַשְּׁקָלִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ כָּל אֶחָד מֵהֶם.

אַמְרֵי לֹא מָצְאָה עֹז בְּנַפְשָׁהּ לָשֵׂאת אֶת עֵינֶיהָ אֶל הַמְסֻבִּים, וְכֻלָּם מִלְּאוּ פִיהֶם תְּהִלָּתָהּ עַל מִדַּת עַנְוְתָנוּתָהּ הַגְּדוֹלָה. עַתָּה עָלְתָה בִידֵי אַמְרֵי לְהַטּוֹת אֵלֶיהָ מְעַט מְעַט אֶת לֵב כָּל הַקְּרוּאִים, וְכַאֲשֶׁר בֵּרְכָה הַמִּשְׁפָּחָה הַכְּבוּדָה בָּעֶרֶב אֶת אַמְרֵי בְּבִרְכַּת הַפְּרֵדָה, קָרָא לָהּ כָּל אֵחָד בְּלָחַשׁ: רְאִי נָא, אָנֹכִי לֹא הָיִיתִי נֶגְדֵּךְ כִּי אֵין בְּיָדֵךְ מְאוּמָה, רַק פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִית הֵן הֵן אֲשֶׁר נָתְנוּ בָךְ דֹּפִי. הִנְנִי אוֹמֵר עַתָּה אֵת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי בָרִאשׁוֹנָה: אִלּוּ לֹא נִמְצָא בְכִיסֵךְ דָּבָר, כִּי אִם שִׂמְלָתֵךְ לְעוֹרֵךְ, הִנֵּךְ רְאוּיָה לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, אִשָּׁה יוֹתֵר טוֹבָה לְיוֹהַנֶּס וְכַלָּה יוֹתֵר טוֹבָה לַאֲבוֹתָיו לֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְעוֹלָם.

כָּל זֶה הָיָה נָקֵל לְדַבֵּר עַתָּה, כִּי הֶאֱמִינוּ, כִּי אַמְרֵי הֵבִיאָה אִתָּהּ רְכוּשׁ גָּדוֹל.

יָמִים רַבִּים הָיוּ הַבְּרִיּוֹת בְּאַלְגּוֹי מְסַפְּרִים עַל דְּבַר הָאֹפֶן הַנִּפְלָא, שֶׁבּוֹ לָקַח לוֹ אִכַּר לַנְדְּפְרִיד יוֹהַנֶּס אִשָּׁה, וְכֵיצַד רָקְדוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה עַל חֲתֻנָּתָם, וּבְיִחוּד הִרְבּוּ לְרַקֵּד אֶת הַוַּלְסָה אֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ בְשֵׁם “דַּהֲרַת־כֶּסֶף”, וְאֵיךְ הִבְהִילוּ לְהָבִיא אֶל חֲתֻנָּתָם אֶת הַמְנַגְּנִים מֵאוּנְטֶרְלַנְד.

– וְדָמִי? הוּא הָיָה לְאַחַד הָרוֹעִים הַמְשֻׁבָּחִים בְּאַלְגּוֹי וּשְׁמוֹ נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים, כִּי שֵׁם חָדָשׁ נִקְרָא לוֹ בְחֶבֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת: “דָּמִי־הַפֶּרֶס”, כִּי כְבָר הִסְפִּיק לַהֲרֹס שְׁנֵי קִנֵּי פֶרֶס מְסֻכָּנִים, לִנְקֹם אֶת נִקְמַת שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר טָרְפוּ הַפְּרָסִים בְּיוֹם הִוָּלְדָם.

אִלּוּ הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת עוֹד מִפְלֶגֶת הָאַבִּירִים הָיָה נִקְרָא בְּוַדַּאי בְּשֵׁם “דַּמְיַן אִישׁ קַן הַפְּרָסִים”; אוּלָם גֶּזַע יוֹזֶנְהַנְס גָּוַע וַיִּתַּם עִמּוֹ, כִּי לֹא נָשָׂא לוֹ דָמִי אִשָּׁה כָל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל דּוֹד אָהוּב הָיָה, אָהוּב מִן הַדּוֹד אֲשֶׁר בַּאֲמֵרִיקָה. וּבְלֵילוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים יָדַע לְסַפֵּר לְיַלְדֵי אֲחוֹתוֹ עַל דְּבַר הַחַיִּים בַּאֲמֵרִיקָה, עַל דְּבַר הַפֶּחָמִי מַתֵּהִיס אֲשֶׁר בַּיַּעַר וּמִמַּסָּעֵי הָרוֹעִים עַל הָרֵי אַלְגּוֹי; גַּם יוֹדֵעַ הוּא לְסַפֵּר הַרְבֵּה דִבְרֵי חָכְמָה וּתְבוּנָה עַל אֹדוֹת “פָּרַת הָעֵדֶר” שֶׁלּוֹ, שֶׁעַל צַוָּארָהּ תָּלוּי זוּג הַמְצַלְצֵל בְּקוֹל עָמֹק.

וְדָמִי אָמַר פַּעַם אֶל אֲחוֹתוֹ: “אִכָּרָה”, כִּי כֵן קָרָא לָהּ תָמִיד, "אִכָּרָה, בְּנֵךְ בְּכוֹרֵךְ דּוֹמֶה אֵלַיִךְ, דַּבֵּר יְדַבֵּר כָּמוֹךְ. תַּאֲרִי נָא בְנַפְשֵׁךְ, הַיּוֹם אָמַר הַנַּעַר אֵלַי: הֲיָדַעְתָּ, דּוֹדִי, פָּרַת הָעֵדֶר שֶׁלְּךָ פָּרַת לְבָבְךָ הִיא! אָמְנָם כֵּן מַמָּשׁ דְּמוּת דְּיוֹקְנֵךְ הוּא.

אִכַּר לַנְדְּפְרִיד הַצָּעִיר, יוֹהַנֶּס, רָצָה לִקְרֹא אֶת בִּתּוֹ הַבְּכִירָה בְשֵׁם “יְחֵפֵהפִיָּה”, אוּלָם בְּדוֹרוֹתֵנוּ אָסוּר לִקְרֹא לַנּוֹלָדִים בְּשֵׁמוֹת חֲדָשִׁים עַל פִּי הַמְּאֹורָעוֹת, הַשֵּׁם “יְחֵפֵהפִיָּה” לֹא נִתְקַבֵּל בִּרְשִׁימַת שְׁמוֹת הַנּוֹלָדִים, וְאָנוּס הָיָה יוֹהַנֶּס לִקְרֹא אוֹתָהּ בְּשֵׁם “בַּרְבָּרָה”, אֲבָל שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לְשֵׁם יְחֵפֵהפִיָּה.

 

לוּחַ הַמִּלִּים    🔗

שֶׁאֵינָן שְׁגוּרוֹת בַּלָּשׁוֹן, אוֹ שֶׁאֵין פֵּרוּשָׁן מְדֻיָּק בְּפִי הַבְּרִיּוֹת אוֹ שֶׁמְּחֻדָּשׁוֹת לְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וּבָאוּ כְּהַצָּעָה.

אַנְקוֹר воробей, wrobel, der Sperling, le moinew, the sparrau.

אַפּוֹתִּיקִי (שִׁעְבּוּד, מַשְׁכּוֹן) ипотека, die Hypothek, hypothèque, the wortgage.

אֹרֶן сосна, sosna, die Fichte, le pin, the pine.

בָּבוּאָה (דְּמוּת הַגּוּף הַנִּרְאָה בַמַּרְאֶה אוֹ בַמַּיִם) отраженіе, obraz m., das Abbild, image f., portrait m., image, lilseness.

גַבְרִית (כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל).

גִּבְּתּוֹן (מִין עוֹף מִבַּעֲלֵי הַשִּׁיר) овсянка, trznadel m., der Goldammer, le bruant, the jellow־hammer.

גִּיגִית (חָבִית) бочка, bieczka, das Fass, le tonneau.

גַּרְגְּרֵי־עַרְעָר плод можевельника, die Wacholderbeere, fruit du genevrier, the jumper־berry.

וַרְדִּינָה шиповник, glog, die Hagebutte, fruits d’eglantier, hip־berry

חוּגָה (מִין עוֹף מְזַמֵּר) жаворонок, skowronek, die Lerche, l’alouette, the lark.

חִלְפֵי־יָם розмарин, rozmaryn, der Rosmarin, le rosmarin, the rosemary.

כּוֹבְעָנִי (מִין פִּטְרִיָּה) das Pfaffenhütchen.

כִּישׁוֹר (לוּחַ עֵץ שֶׁמְּהַדְּקִים עָלָיו הַצֶּמֶר לִטְווֹת) прялка, bądziel, der Spinnrocken, quenoielle f., distaff.

מִפְחָם (מְקוֹם מִשְׂרְפוֹת פֶּחָמֵי עֵץ)

מַפְסָל (מַקֶּבֶת לִפְסֹל אֲבָנִים)

מִקְטֹרֶן (כְּתֵפִיָּה, מְעִיל בְּלִי בָתֵּי יָדַיִם) накидка, der Umhang.

עוֹרֵב־עֲמָקִים сорока, sroka, die Elster, la pie, the magpie.

עֻזְרָד (מִין עֵץ) черемуха, wielczyna, der Faulbaum, le mérisier, the black־alder.

פְּרִיגִיָּה, פָּרִיג (מִין צִפֹּור) зяблик, zięba, der Bachfink, la pinson, the chaffinch.

צִפֹּרֶן гвоздика, gwoździk, die Nelke, l’oeillet, the pink־carnation.

קַב (מִשְׁעֶנֶת לְפִסֵּחַ) костыль, kula, die Krücke, la béquille, the crutch.

קִכְלִי (מִין צִפֹּר) дрозд, drozd, die Drossel, le merle, the thrusch.

שִׁלְשׁוּל (תּוֹלַעַת־גְּשָׁמִים) дождевой червяк, der Regenwurm

שְׂלָו перепелка, przepiolka, die Wachtel, la caille, the quail.

רוֹפֵס (מֹחַ רוֹפֵס) רַךְ

תִּלְתָּן (מִין צֶמַח) der Bockshornklee.