התנפלה בירושלים המשטרה ביום הכפורים תרפ"ו בגבורה נפלאה על השרפרפים שהזקנים הביאו עמם לשבת ביום־צום על יד הכותל המערבי וגם נצחה: השרפרפים הלכו בשבי…
הזקנים עשו שלא כחוק. על פי החוק מותר להעביר בחמורים גללים על יד הכותל המערבי, על פני היהודים המתפללים שם, ואסור להעמיד שם שרפרפים… חוק קדוש!
בימי־הבינים אסור היה ליהודי להרָאות ברחוב בלי טלאי צהוב על בגדו העליון מגבו. זה היה חוק מטעם קדושת האפיפיור אינקונטי השלישי. ובודאי שצריך היה לשמור על החוק. מי שנראה ברחוב בלי טלאי נענש קשה כעובר חוק.
לימים נתבטל החוק הזה. נשתחרר היהודי מהעלבון הזה. אבל נשאר טלאי צהוב אחר שנושאו הוא לא יהודי יחיד, אלא האומה כולה, זהו השקוץ שעל יד הכותל המערבי, והנה גם הוא קיים בתוקף החוק של הטלאי הצהוב.
יודעים אנו שקוזאקי הנצרות רוצים, שהכותל המערבי, בתור סמל היהדות, יעמוד תמיד בתוך סביבה מלאה חלאה, כדי שישמש אנטי־תיזה לקבר הקדוש המפואר בעדי עדיים. חושבים הם להתכבד בעולם בקלוננו, להרים בזה את קרן הנצרות, ואולי יצודו בזה גם איזו נפשות מתוך היהודים. כן. בודאי שישנם כאלה. אבל אין אנו יכולים לחשוד שהפוליטיקה האנגלית תתבסס על השקפה אנטי־אנושית ואנטי־הגיונית שכזו. “ובוזי יקלו” – אומר הנביא.
וצריך להגיד האמת: הרבה אשמים אנחנו בעצמנו בעלבוננו זה. היה זמן ר' זלמן צורף (לפני שמונים שנה בערך) הצטער על שחורבת ר' יהודה החסיד נמצאה ברשות ישמעאלים וברצונו הכביר השיב את הגזלה לבעליה. אבל לכותל המערבי לא נמצא מי שידאג להרחיק את השקוץ מקרבתו. לא הרגשנו בעלבון.
אבל סוף סוף צריכים אנחנו לתקן את המעוות. והחובה היא על כל בני עמנו בכל מקום שהם להחיש בדבר הזה ולהשפיע על הממשלה המרכזית האנגלית להסיר את הטלאי הצהוב מעל גב האומה המתעוררת לתחיה, ובפרט בדבר זה שלא יביא נזק למי שהיא. לשכני הכותל המערבי אפשר לתת מקום יותר רחב. האמנם הפוליטיקה העולמית הגדולה דורשת, כי השכנים יטילו גלליהם על יד הכותל המערבי דוקא, ולא במקום אחר, הלילה?
והחרפה הזאת היא חרפה לא רק לעם ישראל, אלא לכל האנושיות הנאורה, היודעת להוקיר זכרון עתיק ומקום של קדושה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.