רקע
חיים נחמן ביאליק
אגרות תרצ"ג

א’שנט1

צום גדליה, תרצ"ג, בית הכרם,

כבוד הרב החכם הר' חיים יהושע קסובסקי ני"ו בקרית משה על יד ירושלים.

אדוני וידידי הנעלה.

מפעליך העצומים, הרודפים ועוברים זה את זה, מעוררים השתוממות והערצה. לא יאָמן כי יסֻפר בדור אחרון, כי אכן יד איש אחד עשתה את כלם.

עוד לא פג התמהון לפלא ידך הראשון, הקונקורדנציא השלמה למשנה2, והנה גם כרך א' של הקונקורדנציא לתוספתא הופיע, כרך מלא וגדוש, המכיל כמעט חמישית החומר של כל הספר. ועד זה יצא – והנה מפעל שגיא עוד אחד ממשמש ובא, הוא המפתח לכל תלמוד בבלי, שרובו כבר מוכן בידך, וגם אני בחנתי קצתו ואמצאהו מדויק מאד בציוניו, אין מחסור דבר. ובינתים, בין מפעל כביר לחברו הכביר ממנו – והנה גם קונקורדנציא לתרגום אונקלוס הולכת ונסדרת בידך. אכן איש אחד, לוא גם כימי מתושלח ימיו וגבורת שמשון לו, לא יגבר בכחו לבד לבצע את כל המפעלים האלה גם יחד, לולא חסד א־להים וברכתו עליו. עליך נאמר: “וקׂוי ה' יחליפו כח…. ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו”3.

ובטוח אנכי, כי הופעת הכרך הזה תביא עליך שוב את ברכת כל חכמי לב ומשכילי עם ואת הערצתם הגדולה, כאשר ברכוך והעריצוך אלה על מפעלך הקודם. תמיהני אם יש בהם איש אשר לו תלוה ברכתו את עבודתך כל ימי העשותה ואשר לא יתפלל בלבו להשלמתה ולא יחרד לבבו לגורלה. בעיני כל אלה יחשב כל יום סיום של אחד הכרכים הבאים כיום חג. הרבים הדורות שזכו לסיומים מעין אלה? צא וחשוב, כמה שנות עמל עתידים כל חבוריך הנ"ל לחשוך מאלה שישתמשו בהם לצרכי מחקריהם ועיוניהם בדור הזה וככל הדורות הבאים. וצא וחשוב עוד, כמה מחקרים ועבודות מדעיות יבואו לעולם בעזרת אותם החבורים. אלה ואלה אין שעור למנינם. וכמה ימָצאו מן המחברים, שטורי ספריך הצפופים ישמשו להם כשלבי סולם לטפס ולעלות עליו במעלות הפרסום. התרע עינך בהם? חלילה לך מזאת! יהי א־להים עמם ויעלו. סוף סוף חלק גדול מזכות הרבים ההם יהא תלוי בך ואתה תטול מנה יפה בשכר כלם. האין לך בזה כדי נחמה וגמול, ידידי הנעלה?

אמנם לא נכחד ממני, כי לא אלמן ישראל גם מבעלי מדע ציקנים וצרי לב, הבוחרים בקטנות ומפחדים מפני הגדולות. אלה יבואו עליך בשם המדע הגמור והחמור בדקדוקי עניות, יחטטו במפעליך, יבקשו בהם מומים וגם ימצאום. אל נא תרע עיניך גם באלה. יחטטו להם – ואתה עשה את שלך. מפעליך כמו שהם, על כל מומיהם ופגימותיהם, אין ערוך לגדלם ואין שעור לערכם. הטרם תדע, כי גם זאת מתחבולות השטן היא, אשר יתכסה באדרת דוב נוהם של “המדעיות החמורה”, להטיל אימה על כל הולך בגדולות ולרפות את הידים. אל תבהל אפוא מפניהם. שכלולם של חבורים מעין אלה שאתה עוסק בהם הוא ענין לדורות. ובׂא וראה: בחבור הקונקורדנציא הראשונה לכתבי הקדש עסקו, לפי המסופר, חמש מאות איש, וכמה דורות טפלו אחרי־כן בשכלולה! מי זה יעיז אפוא לדרוש ממך, האחד, יותר מאשר נתת?

ובלחישה אגלה לך, כי אלה המומחים והנקרנים, הם היו הראשונים לאסוף את ספריך אל ביתם ולהזקק להם בסתר אהלם זקת תמיד. בלעדיהם לא ירימו את ידם ואת רגלם. הלא ספרים כאלה לחמם וכלי זינם הם.

ומה אוסיף לך עוד? לדעתי היטבת עשות בבחרך לך את נוסח הקובץ של צוקרמנדל4 כיסוד לספרך. סוף סוף, קובץ זה הוא המצוי ביותר לשמוש בידי החכמים, וכל המבקש את יתר הנוסחאות ימצאן לכל דקדוקיהן בשולי העמודים של אותו הקובץ.

להערות אין שעתי פנויה עכשיו ואין דעתי צלולה עלי, על כן אחשכן לעת אחרת.

אין לי כי אם להתפלל, כי הנותן ליעף כח הוא יאזרך חיל והוא יאמץ לבך ויחזק את ידיך בעבודתך הקדושה, עד השלימך אותה כלה. ומי יתן וזכינו לראות גם קונקורדנציא לשאר ספרי התנאים, למכילתא, לספרא ולספרי, יוצאת מסודרת מתחת ידיך והיה אוצר לשון כל ספרות התנאים שלם בידינו.

וגם זה לא אכחד ממך, ידידי. בדעתי את כל התנאים המיוחדים שעבודתך היתה תלויה בהם עד עתה ואת כל התלאה והמצוקה החמרית אשר מצאתך עתה, בשעה זו, יש אשר ימלא לבי חרדה ודאגה מרובה לגורל עבודת חייך, שהיא גם עבודה לכל הדורות, ואני שואל את נפשי בפחד: האמנם בכל תפוצות ישראל לא ימָצא לה גואל נאמן גם אחד? האמנם אין בכל ישראל איש, או חבר אנשים, אשר יחשבו להם לזכות ולכבוד להבטיח לך מכאן ולהבא את מעט מנוחת הנפש הדרושה לך להמשכת העבודה ואת מעט האמצעים הדרושים לפרסומה בדפוס? האמנם אין לב להם להבין, כי לא בכל דור יתרחש נס, ובשבות עבודתך אתה, והיתה האבדה – אבדה לדורות.

אך אל נא נוׂגֶה את נפשנו עם ראשית השנה החדשה הבאה לקראתנו ברעיוני עצב אלה. תעודדך התקוה, כי הימים הבאים ייטבו מן הראשונים והביאו לך ולעבודתך את הרוחה, שאתה והיא ראויים לה. מי יתן והיה.

והנני ידידך המעריץ פעלך

ח. נ. ביאליק


א’שס

ת“א, י”ז טבת תרצ"ג.

רובינה היקרה,

קבלי נא את תודתי על דבריך הטובים ועל ברכתך. וביותר, על תמונתך הנחמדה, אשר אשַׁוֶנה לנגדי תמיד. היי ברוכה.

ובזה הנני לבקש מעמך בקשה קטנה: אם לא יכביד עלַיך, אנא אַל נא תשיבי את פני וַעד בית אחד העם והואילי להשתתף בנשף אשר יֵערך בכ“ח טבת (I/26) לזכר א”ה, הוא נשף השנה. בנשף זה ישתתפו ידידנו ד"ר שמריה לוין, אני עבדך, פרופ' שור, קבַרטין. עלַיך לדקלם שיר אחד לא גדול, כתוב בידי, בשם “לאחד העם”. האם לא תהי בקשתי זאת עליך לטֹרח? מאד מאד אחזיק לך טובה אם תצאי הפעם מגדרך ולא תשיבי את פנינו. הלא מצער הוא.

והנני שלך באהבה

ח. נ. ביאליק


א’שסא

מר לחובר היקר.

קבלתי בחזרה את השלוח לי על ידך – ותודה. התמונה החסרה5 איני יודע מי הוא מרכז הגננות אשר לְקָחָהּ, ואיני זוכר אם צויתי למסור לו תמונה. על כל פנים, תואיל בטובך לדרוש משם את התמונה ולהמציאה לי.

ממכתבי בוקי בן יגלי6 נשארו, כמדומה, בידך עוד שנים מן הקודמים. ואולי אני טועה. בזכרוני נתקעו שבעה מכתבים שמסרתי לך.

את שני הספרים שמסרת לי קשה לי עתה, כשאני עומד על רגל אחת לצאת מן הבית, לעלות ולבקשם. אעשה זאת באחד הימים הקרובים.

שלך ח. נ. ביאליק

כ“א טבת תרצ”ג, ת"א.


א’שסב

תל אביב, 21 פברואר 1933 [כ“ה שבט תרצ”ג].

לכבוד הד"ר א. קמינקא, ווינא.

ידידי הנעלה,

את מחברותיך האחרונות קבלתי בתודה. הרבה דברים טובים ונכוחים מצאתי בהם, ויישר כחך לאורייתא.

הצעתך בדבר פרסום תרגומך לעזרא הרביעי7 הבאתי לפני חברי הועד המטפלים בדבר והם נוטים לקבל את הצעתך, אלא שיש לחכות זמן־מה לתוצאות עבודתם בכלל. לפי שעה עדיין לא הגיע הדבר לידי מעשה. אינני מסופק, כי אם תצא מחשבת הועד אל הפועל, יהי ספרך בין הראשונים, אם לא הראשון.

והנני ידידך הנאמן והמוקיר חכמתך


א’שסג

תל אביב, 21 פברואר 1933 [כ“ה שבט תרצ”ג].

לכבוד הסופר מר ישראל אוסמן, ניו־יורק.

סופר נכבד,

הנני משיב לך בחבילה ובאחריות את תרגומך ל“אגדת שלשה וארבעה”8. בדרך כלל עלה התרגום בידך, ואני מרשה לך לפרסמו בדפוס במקום אשר ייטב בעיניך. אלא תנאי אחד אני מתנה עמך, שתחלוק משכר־הסופרים, שאתה עתיד לקבל, אחוז מסוים, לא פחות מ־25%, למחבר האגדה, כלומר: לי, אני החתום מטה. את הסכום הזה הקדשתי לטובת אגודת הסופרים העברים בארץ־ישראל, על־פי הסכם שהיה בינינו.

לצערי לא קראתי את תרגומך בעפרון ביד ולא סימנתי קצת מקומות הטעונים, לדעתי, תיקון. כך, למשל, זוכרני, שתרגמת מלת “שבכה” שבמקור במלת “נעץ”, ובאמת יש לתרגמה “גראטע” (או “גראטעס” בלשון־רבים), שהרי שבכת־החלון איננה “רשת”. עליך להשוות עוד הפעם את התרגום למקור ולתקן את הפגימות.

ואתה תסלח לי בטובך את איחור תשובתי. סבות רבות, שאין לפרטן כאן, מנעוני מלהיות דייקן, כדרכי.

בכבוד רב


א’שסד

תל אביב, 21 פברואר 1933 [כ“ה שבט תרצ”ג].

לכבוד מר ולַדיסלב חרפוסטה, קרקוי.

אדוני הסופר הנכבד,

הלא תסלח ברוב חסדך לשתיקתי הממושכת. סבות שונות, שאינן תלויות בי, עכבוני מהשיב לך תשובה במועדה, כדרכי תמיד.

דברי־ברכתך9 נגעו עד לבי ואני יודע להוקירם. זאת לי הפעם הראשונה לראות איש אשר לא מבני ישראל הוא דבק בשפת עבר וספרותה כמוך.

בחפץ־לב אני נותן לך את הרשיון לפרסם את תרגומך ל“אגדת שלשה וארבעה”10 בדפוס. אם תמצא לאפשר לחלוק מה שהוא משכר־הסופרים שלך לאגודת הסופרים העברים בארץ־ישראל, אחזיק לך טובה מרובה. כך אני נוהג כל הימים. מכל שכר תרגום שלי אני מפריש סכום מסויים לטובת האגודה הנ"ל.

והנני המוקירך מאד


א’שסה

[תל אביב], 933 III/5 [ז' אדר תרצ"ג].

כ' הפרופ' ד"ר חיים ווייצמן בלונדון.

לידידי היקר והנעלה, שלום וברכה.

בקשה לי ולידידיך בא"י אליך ומפני קוצר הזמן אציענה בקצור. וזה הדבר:

מנהיגי האוניברסיטה באו, אם מחמת יסורים ומצוקה חמרית ואם מפני סבות עמוקות יותר, מפני נמוקים נפשיים, לידי הרהורי תשובה, והחליטו לרדת ממרומים אל העם היושב בארץ. אומרים הם ליצור קשר של השפעת גומלים בין האוניברסיטה ובין הישוב ולשתף ע“י כך את בני הישוב בדאגות קיומה של האוניברסיטה. מתוך כך פנו אל ראשי הצבור העברי בא”י, תחלה לאלה שבתל אביב ואחר כך לאלה שבירושלים, שיסייעו להם, למנהלי האוניברסיטה, בדבר הזה, וראשי הצבור נענו להם בחפץ לב. נתקימו מסבות חברים שדנו בדבר בכובד ראש ומצדי צדדים, ואחרי שיחות אחדות מוקדמות של משא ומתן מפורט, עיוני ומעשי, ואחרי עבוד ראשי פרקים של תנאי ההתקשרות ושל תכנית העבודה בראשיתה, שהוצעו בכתב ובא עליהם הסכם שני הצדדים, הוחלט לגשת תיכף למעשה. בת“א נצטרפו לחבורה האיניציאטיבית באי כח של האינטיליגנציה, שרובם ככלם הם מידידיך ואנשי שלומך. בתוכם: ר' שמריה לוין, י”ל גולדברג, וילקנסקי, יוסף אהרונוביץ, בריל כצנלסון, אני, ד“ר זלוציסטי, ד”ר דונקלבלום (עו"ד), ד“ר קריגר (רופא). אלה החליטו לערוך בקרוב אספה של משכילי עם ובעלי יכלת, מטובי הצבור העברי בת”א, ולהרצות לפניהם על האוניברסיטה, על מצבה ועל עניניה. מטרת האספה: לעורר בתוך הישוב תנועה לטובת האוניברסיטה, שסופה שתוף הצבור העברי בא"י בהחזקתה ובכל דאגות קיומה של האוניברסיטה. העדר חבור חיוני של המוסד העליון להשכלה אל הישוב וצרכיו החיוניים – זה היה עד עכשו הפגם הגדול ביותר בקיום האוניברסיטה. המפנה החדש צריך לתקן הפגם הזה.

האספה בת“א תתקיים בראשית ימי חודש מאי, כשלשה ימים אחרי בואך לארץ. ובכן מה אנחנו מבקשים מעמך? שתואיל להסכים להשתתף שתוף כל שהוא באספה ההיא, ולוּ רק להֵראות רגעי מספר לפני הקהל ולומר לו בענין זה מלים אחדות. להופעתך באספה ההיא יש ערך רב, ואל נא תסתלק. היא יכולה להכריע את הכף. ומה טוב ויפה לך ולכל ידידיך שפגישתך הראשונה עם הקהל בא”י, ואם גם קצרה, תהיה דוקא בענין יפה ונעלה כזה, שהוא קרוב כל כך לך ולנפשך. סוף סוף, דבר האוניברסיטה דבָרך הוא, אתה הוא מראשוני מחולליה. אתה הָרית את רעיונה, אתה חַלְתָּ את חבלי יצירתה ולידתה, ואתה ירית אבן פנתה ואתה פקדת פותחי שעריה. ומי כבעל הקורה נכנס בעבי הקורה? עליך לשים לב אל החשיבות המיוחדת של המומנט הזה של עכשו בדברי ימי האוניברסיטה. אני רואהו כנקודת מִפְנֶה חדש. ומי יודע אם לא ממנו תהיינה בעתיד תוצאות לשנויים גדולים ורדיקליים בכל מגמתה הפנימית. אַל נא יפָקד מקומך אתה ברגע זה. כבר שלוחות ידים, לא דקות ביותר, לחטוף את המומנט הזה ולצרפו לזכות עצמם.

את המכתב הזה אני מריץ אליך בשמי ובשם חברים. ידידיך ואוהביך כלם, וכלנו בטוחים כי תבין להגיגנו. אל נא תשֶב את פנינו.

אם מסכים אתה – ולפי שורת ההגיון אתה צריך ומחויב להסכים – עליך תומ"י לטלגרף מלה אחת על שמי (ח. נ. ביאליק, בהזכרת שם הרחוב: רחוב ביאליק): מסכים, ונגש מיד לסדור האספה ולקבוע את יומה. ודוקא בטלגרמה, כי אין לדחות יותר את האספה.

אנו המצפים לתשובתך התכופה, הטלגרפית, בחיוב.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. עקבתי את כל פסיעותיך, דבריך ונאומיך בחדשים האחרונים. שפתים ישק!


א’שסו

תל אביב, 8 במרץ 1933 [י' אדר תרצ"ג].

לכבוד הפרופ' ד"ר ר' ישראל דוידסון, ניו־יורק.

ידידי הנעלה,

בשמחת אמת קבלתי את ברכתך הכפולה והמכופלת: את הכרך האחרון של “אוצר השירה והפיוט”11 בצרוף פסוקי הברכה ליום הולדתי. אכן, גוף הספר בלבד ברכה משולשת הוא: לספרות ישראל, לחוקרי הפיוט העברי ולי־אני עבדך. מעתה יהי ספרך למגדל אור לכל מפרשי ים השירה והפיוט שלנו ובלעדיו לא יצא ולא יבוא איש בשעריהם. עונה אני אמן על ברכתך, ברכת “שהחינו” עם סיום הספר, ולוא חכמו חכמינו היו עושים יומא טבא לרבנן על סיום זה. אני אעשה עליו יום טוב לעצמי בפורים הבא עלינו לטובה במסיבת סופרים וארים כוס לחייך ולכבוד עבודתך הכבירה.

הקבלת את ספר המלואים השלישי – הוא האחרון לשירי הרשב“ג? אומרים אנחנו להכין מהדורה חדשה של כל שירי הרשב”ג, מתוקנת ושלמה מן הקודמת, אבל זה רעה, שעדיין חסרים אנו שירי חול רבים הנמצאים בכתב־יד אצל מר זלמן שוקן שבברלין. האיש הזה בנה לו במה מיוחדת בביתו לחקר הפיוט העברי ושומר על כתבי־ידו כעל קנינו הפרטי. ה' יודע אם בימי זעף אלה, ימי היטלר והנאצים, תועיל לו השמירה המעולה בברלין. אין בימינו מקום שמירה לקנינים לאומיים, ואולי גם לקנין היהודי הפרטי, חוץ מארץ ישראל.

היום צויתי לשלוח לך את הכרך הראשון, בן שני הספרים, מן המהדורה החדשה של “ספר האגדה” המנוקד והממולא. תמצא בו הרבה פרקים וענינים נוספים לעומת המהדורה הקודמת. עם זה אני שולח לך גם את כרך כתבי מהדורה אחרונה, המכונה “מהדורת היובל”, וסדר זרעים של משנתי. מי יתן ויערבו לך הספרים האלה כאשר ערבו לי ספריך אתה. והיה ברכה.

בהוקרת אמת


א’שסז12

תל אביב, 30 מרץ 1933 [ג' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר והחביב,

ידעתי כי אוהב נאמן אתה לי, ועל כל פשעים תכסה אהבה. תכסה נא איפוא הפעם אהבתך על הגדול בפשעי נגדך – על שתיקתי הארוכה. מתנתך האחרונה, ספרך החשוב על הפיוטים מגנזי שכטר13, עדות נאמנה היא לי כי דנתני לכף זכות, ואת חסדך זה לא אשכח כל הימים. היה ברוך ומבורך. לא עתה השעה לבאר לך את סבות שתיקתי, ואולי עוד אמצא לי שעה לכך בפעם אחרת, ובטוח אני, כי אחרי דעתך אותן תוכח לדעת כי אכן יפה דנת לזכות.

וקבל נא בזה את ברכותי המאוחרות לנשואיך עם בת גילך. מתוך הקדמתך לספרך רואה אני כי מצאת אשה מצאת טוב ונחלתך שפרה עליך. הלא תבין עד כמה שמח אני בשמחתך. מי יתן והייתם שניכם מאושרים בארץ ומצאת את המנוחה אשר תיטב לך ואשר תגביר את כחך לתורה ולעבודה.

לאות אהבתי אותך אני שולח לך היום את הספרים האלה: א) קובץ כתבי, מהדורה אחרונה, בכרך אחד; ב) “ספר האגדה” המנוקד, מהדורה חדשה, כרך ראשון; ג) סדר זרעים מנוקד ומפורש על ידי. והיו הספרים לך לרצון ולנחת־רוח.

הקבלת את כרך המלואים האחרון (ג') לשירי הרשב"ג? כמדומה שנשלח אליך בזמנו, אבל אתה לא אשרת את קבלתו. מה הוא בעיניך ובעיני חברינו?

החילונו להכין מהדורה חדשה ומתוקנת של שירי הרשב"ג, ואולם עד היום אנו חסרים מספר מסוים של שירים השמורים בבית שוקן, וא־להים יודע מתי נזכה לקבלם. מסבות בלתי מובנות הוא משתמט להמציאם לנו.

הנני מחכה לתשובתך ולחדוש ימינו כקדם.

האוהבך באמת ובתמים

ח. נ. ביאליק

נ. ב. ברכת שלום ומזל טוב לחברתך ולאשת־בריתך בשמי ובשם אשתי.


א’שסח

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר,

קבל בזה את תודתי הנאמנה על ברכות פיך14. ידעתי כי יצאו מן הלב.

הלא תסלח לשתיקתי הממושכה. מאז שבתי מדרכי נערמו עלי חבילי חבילות של מכתבים ואני הייתי כקבור תחתם חיים. רק עתה התנערתי מקפאוני ואני מתחיל לשלם מעט מעט את חובותי.

כל המכתבים אשר שלחת אלי בזמנים שונים הגיעוני במועדיהם. וקבל בזה את תודתי על טרחתך להמציא אלי את אגרות מר דוד צמח מבגדד, את שיריו הנחמדים15 ואת הערותיו המועטות לשירי הרשב"ג.

על הגליונות של הדיואן לר' טודרוס16 כבר עברתי ורשמתי לי הרבה תשובות על שאלותיך. אקוה להמציאן לך באלה הימים בהפנותי מכתיבת מכתבים.

והנני המסור לך באהבה


א’שסט

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הרב החכם והמשורר ר' דוד צמח בבגדד, שלום וברכה!

ידידי היקר,

ברכותיך ושיריך ערבו לי מאד, ואני מביע לך בזה את תודתי הנאמנה. ואתה, אדוני, תסלח ברוב חסדך לשתיקתי הממושכה. הרבה טרדות תקפו עלי ולא יכלתי למלאות את חק יומי גם בעבודת עצמי. ודע לך, אדוני, כי כבודך יקר עלי מאד ובו אתכבד.

את הערותיך המושכלות לשירי הרשב“ג, ספר שביעי, קראתי וכמעט רובן ככולן נכוחות וישרות, ואם אזכה למהדורה שניה של שירי הרשב”ג אשתמש בהן בשמך.

ושלום וברכה לך, אדוני, ולכל אנשי שלומנו במקומך

ח. נ. ביאליק


א’שע

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הפרופיסור ק. לויאס, נוארק.

אדוני הנעלה,

ברכת אדוני ערבה עלי מאד, וישא נא תודה וברכה גם מפי. שותה אני בצמא את דבריו בכל עת ובאשר אמצאם. ומאד אשמח, כי פקדני אדוני ביום פקודה17.

רבות עמלתי להביא את כתב ידו “לשון הרפואה” לידי פרסום18, ועד עתה לא ברך א־להים את עמלי. בינתים שמעתי, כי כבודו שכלל את כתב היד ונתן עליו תוספות רבות. עוד לא נואשתי, כי יבואו ימים טובים מאלה לספרות העברית וגם ספרי אדוני הנפלאים ימצאו את גואלם.

והנני המוקירו מאד מאד

נ. ב. ירצה נא מידי את קובץ כתבי, מהדורה אחרונה, אשר צויתי היום לשלוח לכבודו.


א’שעא

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הרב החכם הד"ר ה. ג. ענֶלאו, ניו־יורק.

אדוני הנכבד,

כבודו הטיל עלי חוב גדול מנשוא בחבתו ובטובת־עינו, בהואילו לשלוח אלי במתנה את הספר הכביר “מנורת המאור”19 בשלמותו, ספר יקר ונפלא, שאין ערוך לחשיבותו. זכות גדולה נתגלגלה על ידי כבודו לפרסמו ברבים, והתוספות שהוסיף עליו בדמות מבואות והערות, מעשה ידיו להתפאר, אף הן חשובות כעיקר הספר. אין קץ לתועלת שיוציא מן הספר הזה הסופר והחוקר, הן בנוגע לנוסחאות של מדרשים ומאמרי חז"ל המובאים בו לאלפים והן בנוגע לסגנון. יוסיף לו א־להים כח להמשיך את עבודתו בפנה זו של פרסום ספרים יקרי־ערך ותחזקנה ידיו.

ואני במה אכף לו ובמה אגמל עליו? אין לי בלתי אם קומץ ספרים שנכתבו או שיצאו על ידי: קובץ כתבי וסדר זרעים, ואת אלה צויתי היום לשלחם לאדוני, ומי יתן וירצו הספרים האלה גם לו כאשר נרצתה מנחתו לי.

המוקיר אותו ואת פעלו מאד


א’שעב

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הד"ר יעקב נאכט, שטראסבורג.

אדוני וידידי היקר,

בכתבי את “אגדת שלשה וארבעה” נסמכתי בעיקר על קצור האגדה המובאת במבוא של בובר לתנחומא הקדום20 ועל השערתי שאגדה זו צמחה בהשפעת הכתובים במשלי: “שלשה אלה נפלאו ממני” וכו'. השערה זו נתאמתה לי אחרי כן בהזדמן לי לשמוע קצת פרטים נוספים לאגדה זו מפי אשתי. לפי הנוסח שלה, ששמעה בילדותה מפי אשה זקנה, תפס מקום באותה האגדה גם הנחש. על יסוד זה רקמתי לי את האגדה ושכללתיה שכלול אמנותי עד שהיתה לנובילה שלמה רבת־עלילה. מקורות אחרים לאגדה זו אינני יודע.

בהזדמנות זו אני מביע לו את תודתי על ברכתו הנאמנה. ברכת חכם כמוך לעולם אינה קלה בעיני. ומברכותיך תבורך.

המוקירך מאד


א’שעג

תל אביב, יום 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הד"ר סולומון סיימון, ברוקלין. נ. י.

א. נ.

את צרופי הביאוגרפיה שלי מעשה ידך בעתון הילדים21 קראתי בזמנה ונהניתי. מלאכה יפה עשית, וברוב הדברים כוונת כמעט אל האמת. ואף על פי שבמקומות הביאוגרפיים שבכתבי יש הרבה מן ה“דיכטונג”, אבל גם אלה אינם רחוקים מן ה“וואהרהייט”, ואתה יפה כוונת ויישר כחך.

בכבוד רב


א’שעד

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד ארגון עובדי הפלחה, למר בנימין זוסמן, בית־אלפא.

א. נ.

בתשובה על מכתבך אין לי אלא להציע לפניך מלה כוללת לשם “Combine”, שהוא שם משותף לכל מיני דברים, כגון כלים ובגדים וכיוצא בזה, שיש בהם זווג וצרוף של שני דברים מיוחדים בעלי תפקידים שונים. לדעתי, השם הנאה להם הוא: “צְרָף” או “צֶרֶף”. לקבוע שם מורכב שיש בו מהוראת שני התפקידים יחד – קשה מאד בעברית, ושמות כאלה לעולם אינם יפים ואין בהם “טעם יהודי”.

בכבוד רב


א’שעה

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הד"ר ליהמן, מנהל כפר־הנוער, בן־שמן.

אדוני הנכבד,

רצוף בזה סך עשר לא"י על חשבון תשלום שכר חנוך של שני היתומים, בני – –, וכבודו יואיל לאשר לי את קבלת הכסף.

ויסלח לי כבודו על הטריחי אותו יותר מדי. מכתבו האחרון שנמסר לי על ידי נושא המכתבים ברחוב אבד ממני ואיני יודע את הכתוב בו, אבל מפי הגברת קיטאין, שנפגשתי אתה במקרה, נודע לי, כי שם היה החוזה לחתימה. אדוני יסלח לי איפוא אם אטריחהו לשלוח אלי העתקה חדשה של כל הכתבים שנמצאו במכתב הקודם.

בתודה ובברכת שלום


א’שעו

תל אביב, 2 אפריל 1933 [ו' ניסן תרצ"ג].

למר ישראל ביאליק22, זיטומיר.

אח יקר וחביב,

דבריך נגעו עד לבי. כל קרבי המו בי לשמך ולזכרך. עד היום צפנתי את דמותך בלבי ודיה נגיעה קלה במיתר גנוז אחד להעלות בזכרוני את כל ימי ילדותי ובחרותי, ואני רואה אותך מיד עומד כנגדי או על ידי ומביט בי בעיניך הכשרות והתמימות. נעמת לי, אחי, עד היום ולזכרך תאות נפשי. גם מרחקי יַמים לא יבדילו בינינו, ומרחק יָמים לא ימחוך מזכרוני.

ידעתי גם ידעתי את כל אשר עבר עליך ועל יתר אחינו בני מולדתנו ולבי לבי לכם. ומי יודע אם בקרוב נזכה לימים טובים מאלה. אנדרלמוסיה באה לעולם והיא מכלה רעים וטובים. רחם, א־להים, את שארית עמך.

צויתי לשלוח אליך – – ומאד אשמח אם יבואו בעתם ויביאו לך מעט רוחה.

הודיעני נא את הכתובת של אחיך נחום בקיוב ואמציא גם לו משהו. שמעתי על מחלתו הכבדה ויצא לבי.

המחבקך ומנשקך באהבה והדמעות


א’שעז

תל אביב, 5 אפריל 1933 [ט' ניסן תרצ"ג].

לכבוד הה' י. א. טריווש וש. י. פינלס, וילנה.

אדונים נכבדים,

מפני טרדותי ורפיון בריאותי איני יכול למלא עתה את בקשתכם23. את המנוח, הד“ר טשרנא ז”ל, הכרתי היטב בחייו וגם הוקרתי מאד את פעולתו הספרותית והפדגוגית, ותבוא ברכה על עמלכם להציב לו יד ושם בספרותנו. מעטים בימינו מורים תלמידי חכמים כמוהו, אשר הקדישו את חייהם ואת מיטב כחם לחנוך הדור הצעיר. יהי זכרו ברוך. מן הראוי לאסוף את כתביו ולפרסמם ברבים. התועלת שיביאו כתביו לספרותנו הפדגוגית, הדלה מאד בספרים בעלי ערך, תהיה גדולה מאד. ואין ספק, כי הקהל העברי יקבל את הכתבים ברצון ובתודה.

בכבוד רב


א’שעח

תל אביב, 9 אפריל 1933 [י“ג ניסן תרצ”ג].

לכבוד מערכת “ניב הקבוצה”, גבע.

מערכת נכבדה,

את מחברותיכם שאתם שולחים אלי מזמן לזמן אני קורא בשים לב, ומוצא בהן קורת־רוח. על פיהן אני לומד להכיר קצת את הרוחות המנשבות בקבוצה. ואם איני יכול לקיים בעצמי “נצא השדה נלינה בכפרים” – הרי המחברות ההן מביאות אלי מקצת מריח אותם השדות והכפרים.

ולא אכחד מכם, חברי, כי המאמר על שבת ושבתון לי. ברץ במחברת האחרונה גרם לי צער מרובה. האמנם עד כדי כך הגיעו הדברים אצלכם? הטרם יבינו אלה המחללים את השבת בזדון וביד רמה, בצורה גסה ופרועה כזאת, כמו שמספר עליה מר ברץ, עד כמה יש במעשיהם מן הפראות והנבלה? הטרם ידעו אלה, כי השבת היא המתנה הגדולה ביותר שהביאה היהדות לעולם, והיא בלבד דיה לתת לנו זכות של קיום תרבותי בין העמים? הטרם יבינו, כי השבת היא הסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון הסוציאלי ושויון ערך האדם? האם לא הפועל עצמו צריך להתעורר ראשון להלחם מלחמת המוסד הנפלא והקדוש הזה, שבעיקרו לא נוצר אלא בשבילו? אין לי אלא להתפלא על סכלות האנשים ההם ועל בערותם. האמנם אין תקנה להם?

בכבוד רב


א’שעט

תל אביב, כ“ט ניסן תרצ”ג.

לכבוד הא' יל"ג כהנוביץ, כאן.

א. נ.

תרשה נא לפנות אליך בענין הנוגע לכבוד הצבור העברי בארץ וליחסו הער לדברים שבתרבות ובאמנות. ידוע לך בודאי, כי לפני עשר שנים נפטר בברלין הסופר דוד פרישמן, מהמחנכים הגדולים בספרות העברית לטעם טוב ולתרבות יפה, והשאיר אחריו את ירושתו הרוחנית, פרי עבודה כבירה במשך זמן הקרוב ליובל שנים, כשהיא בלתי־מסודרת. עבודת־סדור זו לקחה על עצמה אלמנתו הגב' לילי פרישמן, שהוציאה בעמל רב שמונה כרכים מכל כתבי פרישמן, שהם החצי בערך מכל כתביו המקוריים; אולם לא תוכל להוציא את כל כתבי פרישמן בלתי אם יקנה הקהל העברי ממנה את הכרכים שיצאו עד עכשיו. תמיכה מוסרית זו היא גם תמיכה חמרית למשפחת הסופר המנוח, לאלמנתו ובניו, שלא השאיר לה ירושה אחרת מלבד זו.

הגב' לילי פרישמן באה לשם הפצת כתבי בעלה לארץ־ישראל, והיא תבקר מספר אנשים נכבדים בתל־אביב ותציע לפניהם לקנות מידה את כתבי בעלה. אנו מתכבדים להודיע לך, א. נ., על בקורה בביתך ומבקשים לעשות את החסד של אמת ושל חובה עם המת ועם החיים ולקחת מידה את הספרים שהוציאה.

בכבוד רב

ח. נ. ביאליק


א’שפ

תל אביב 27 אפריל 1933 [א' אייר תרצ"ג].

לכבוד מר זכריה שפירא, כאן.

א. נ.

בנוסחאות המתוקנות שבתנ“ך נמצאת מלת “ממתקים” לעולם בתיו רפויה לפי המסורה – על משקל “מרבדים”, ועיין גם ב”מסבות השם"24 וכן מובא בכל ספרי הדקדוק המתוקנים. ומלת “ממתקים” בגֶזניוס25 אין שם אלא שגיאה קלה: מקומות השוא והפתח תחת שני הממים נתחלפו זה בזה, אבל התיו באה שם רפויה לפי המסורה.

בברכת שלום


א’שפא

תל אביב, 28 אפריל 1933 [ב' אייר תרצ"ג].

לכבוד מר יצחק למדן, כאן.

יקירי יצחק למדן,

צר לי מאד כי צערתיך ואני לא נתכוונתי לכך. אבל גם אחרי אורך דבריך לא שניתי את דעתי. השיחה שהיתה בין שלשה מחברינו, פיכמן ברש ושטיינמן, על אדות הוצאות ירחון לא היה בה משום קבלת החלטה, אלא דברים סתם, ואלו הגיעו הדברים לכלל מעשה, היו מובאים לפני ועד אגודת הסופרים – מה שאין כן אתה, שלא מצאת לנכון אפילו להמלך בחבריך או להודיעם קודם על החלטתך26, וכן לא יֵעשה. אין אתה משועבד, כמובן, לאגודת הסופרים שעבוד שיש בו משום שלילת חפש המעשה, אבל לאחר שידעת שבנקודה זו אגודת הסופרים היא נוגעת בדבר, שורת הנמוס נותנת שלא תעשה מעשה שלא מדעת חברים, ובפרט כשמעשה זה הפסדו קרוב משכרו. – – – ברי לי, כי בלי מאמץ משותף אין לעשות עכשיו שום דבר קיים, – – –.

בחבה ובברכת הצלחה

ח. נ. ביאליק


א’שפב

תל אביב, 28 אפריל 1933 [ב' אייר תרצ"ג].

לכבוד הד"ר מ. בן־עמי כאן.

בן־עמי היקר,

דעתי על אביך המנוח27, ידיד נפשי מנוער, היתה קבועה ועומדת מן היום הראשון לדעתי אותו ולא חל בה כל שנוי עד יום מותו. את דעתי זאת השמעתי ברבים כמה פעמים. אין אני מאלה שמודדים יחסי־חבה ורעות לחברים לפי יחסם אלי, ואפילו לפי מעשיהם הטובים והרעים ביחס אלי. ואם בכל זאת מצאת בדברי הספדי על אביך המנוח28 מעין צל של נקימה ונטירה, סמן רע הוא לך ולא לי. מעולם לא ראיתי את אביך כסופר־אמן גדול, אלא כיהודי בעל לב גדול ובוער באהבת ישראל, ואין זה גורע מדמותו כלום. יש דברים שהם חשובים בעיני מן האמנות, ומה שציין את אביך והפלה אותו לטובה – הוא החשוב בעיני מן האמנות.

בברכת שלום


א’שפג

תל אביב, 28 אפריל 1933 [ב' אייר תרצ"ג].

לכבוד מר ג. בנארי, עין־חרוד.

א. נ.

את החוברת “מבפנים”29 קבלתי ותודה לך. במאמרך “עם היובלות”30 לא מצאתי שום פגיעה. כתבת מה שכתבת מתוך הרגשתך ותפיסתך הפנימית, ומה מקום לפגיעה כאן? אין מקום גם לוכוחים ולהשגות כל אדם משיג לפי כחו, מקומו וזמנו. ויש דברים שגם הגיל מכריע בהם, ואין זה מן הנמנע, כי ברוב הימים תשנה את דעתך ביחס לנקודות־מספר שנגעת בהן. על כל פנים אין לך לכבוש בשום פנים את הרגשתך מתוך משוא־פנים והדור־זקנים. את אשר ישים א־להים בפיך ובלבבך אותו תשמור לדבר.

בברכת שלום רב


א’שפד

תל אביב, 4 מאי 1933 [ח' אייר תרצ"ג].

לכבוד הפרופ' פ. י, בֵּיר, ירושלים.

אדוני הפרופיסור הנכבד,

לבי לבי לשני המלומדים שהזכרת במכתבך, אבל איני יודע במה אוכל להושיעם. התחת א־להים אנכי להמציא עבודה לכל המלומדים הבטלים מעבודתם בגרמניה? דבר זה צריך להעשות ענין לדאגת כלל ישראל – ליצור מקום־עבודה בארץ־ישראל, ואולי על יד האוניברסיטה, על כל פנים לחשובים שבין המלומדים. הנה עתה שוהים בארץ שנים מהם: אחד חכם מובהק כד“ר חיים בראדי והשני מלומד צעיר, הד”ר שירמן. שניהם עבדו במכון של מר ז. שוקן בברלין בהכנת השירה העברית של ימי הבינים לפרסום בדפוס, וכבר עשו גדולות במקצוע זה. ומי נותן את דעתו עליהם כאן? כזרים וכנכרים הם מתהלכים בארץ ואין משים לב. האוניברסיטה ועובדיה לא מצאו אפילו לנכון לקבל את פניהם כראוי ולהסביר להם פנים. אולי יהי אדוני השליח לדבר־מצוה ויציע לפני ראשי האוניברסיטה שיתנו דעתם על הדבר ויטכסו עצה מה לעשות לפליטת החכמים המגורשים ממקומות עבודתם בגרמניה. “ותשועה ברוב יועץ”.

בכבוד רב


א’שפה

תל אביב, 4 מאי 1933 [ח' אייר תרצ"ג].

לכבוד מר מאיר צימלש, ווינה.

א. נ.

דבריך הנעלים, הנובעים מתוך הרגשה עמוקה וקדושה של כבוד הורים, נגעו עד לבי וזעזעו את נפשי עד היסוד. הם מעידים לא רק על מעלת אביך המנוח ז"ל, אלא גם על יקר נפש כותבם. אבל מי שנטע בך רגשי קדש של כבוד אב והערצת זכרו הוא שגוזר עלי להשיב בקשתך31 ריקם. בשום פנים אין אצבעותי נשמעות לי לכתוב אפילו אות אחת על דבר שאין לי זקה נפשית אליו ושאיני מכיר בו הכרה בלתי אמצעית. אין ספק כי האב שהוריש לבנו רגשות נעלים כשלך – בודאי ראוי למצבת זכרון ולהספד לפי רום מעלתו ולפי יקר נפשו, אבל, לצערי, לא אני האיש הראוי לזכות במצוה גדולה זו, ואתה תדינני לכף זכות בטובך הגדול. אתה צריך להבין הגיגי.

בהתרגשות נאמנה ובכבוד רב

המוקיר אותך ואת רגשותיך הנעלים


א’שפו

תל אביב, 5 מאי 1933 [ט' אייר תרצ"ג].

לכבוד הד"ר י. ל. מגנס, ירושלים.

ידידי היקר,

לרגלי השתתפותי בהכנת רשימת מונחים לדגי הארץ, על פי הזמנת ועד הלשון, נזדמן לי לראות עבודה גדולה וחשובה אחת במקצוע זה, שנעשתה על ידי העובד באוניברסיטה, מר י. אהרוני32, והיא אוסף גדול של חומר ספרותי־מדעי ובלשני על דבר כל הדגים שבארץ ישראל בכלל ואלה הנזכרים בספרותנו בפרט. לשם שכלול החומר ועבודו האחרון יש, לפי דברי מר אהרוני, צורך מוחלט, שהוא ישהה כחודש ימים בשט־אל־ערב, מקום שפך הפרת והחדקל אל המפרץ הפרסי, כדי לאסוף שם את כל הדגים של דרום בבל ובכדי לקבוע בדיוק מדעי את שמותיהם, כפי שישמעם באזניו מפי הדייגים המנדעים שם, שבשפתם נשתמרו עוד המון שמות תלמודיים. נסיעה זו מצרכת השתתפות בהוצאותיה מצד האוניברסיטה בסכום של חמשים לא“י. בלעדיה לא תוכל הנסיעה לצאת אל הפועל. הנני מתכבד, איפוא, לשאול את פי כבודו: אולי אפשר לקצוב את הסכום ההוא לשם המטרה הנ”ל? דעתי היא, כי התועלת המדעית מצד אחד והשמושית מצד שני שתביא עבודתו של מר אהרוני במקצוע זה היא מרובה מאד, וכדאי הדבר שהאוניברסיטה, אפילו בשעת דחקה, לא תקפוץ את ידה ותתאמץ למלא את בקשתו.

בכבוד רב ובברכת ידידות

נ. ב. את החלטתו בענין זה יואיל אדוני להודיעני בהקדם לפי שהדבר אינו סובל דחיה: עתה היא העונה הכשרה ביותר לבדיקת הדגים במקום חיותם.

הנ"ל


א’שפז

תל אביב, 5 מאי 1933 [ט' אייר תרצ"ג].

לילדי גבע.

ילדים וילדות יקרים,

את מנתתכם היפה לפסח־הששים שלי קבלתי מיד מורתכם בשמחה ובתודה. מתוך השירים, הספורים והציורים שבאו במחברת, אשר שלחתם לי, ראיתי, כי אמנם היטבתם ללמוד עד עתה, ובטוח אני, כי כולכם תהיו בנים טובים ונאמנים לעמכם. ומי יודע אולי יקומו מכם גם סופרים וציירים אמנים, והייתם לשם ולתהלה. על כל פנים כל עוד קטנים וצעירים אתם השתדלו ללמוד הרבה ולאסוף חכמה ודעת למען תבנו בידיכם את הארץ ותוסיפו על אשר בנו אבותיכם.

האוהבכם מאד


א’שפח

תל אביב, 10 מאי 1933 [י“ד אייר תרצ”ג].

לכבוד מר מכס דלפינר, ווינה.

ידידי היקר,

שמח אני להודיעך, כי ספר שירַי לילדים33 נגמר בדפוס. הוא יצא כלול בהדרו, כאשר תחזינה עיניך על פי שתי הדוגמאות, שאני שולח אליך היום בחבילה מיוחדת. לדברי מביני דבר לא יצא עד היום בארץ־ישראל מעשה־דפוס יפה כזה. הדבר אמנם עלה לי בטורח ובעמל רב, אבל התוצאות מניחות את דעתי. יש רק להצטער על שאחר הספר לצאת כשני חדשים אחרי יובל־הששים שלי. אילו יצא בזמנו היתה רוב המהדורה נמכרה עד עכשיו, כמו שנמכרה גם רוב מהדורת כתבי לגדולים.

איך שהוא הרבה יש לי להודות לך ולעדינות־רוחך על שאפשרת לי להוציא את המהדורה הזאת של שירי הילדים34. בשבוע זה אני מתחיל להדפיס גם את הספר השני לבני־הנעורים, את קובץ האגדות שלי35. מלאכת סדורן בדפוס וכן מלאכת ציוריהן כבר נגמרו. אין הספר חסר אלא הדפסה. וגם זכות הוצאת הספר הזה תהא תלויה בך. עד עולם לא אשכח את חסדך זה. והיה בטוח כי כל הסכום שהלוית לי יושב אליך מפדיון הספרים במלואו.

בהיות אחיך ואשתו פה בארץ־ישראל נזדמנו כמה פעמים יחד ושוחחנו הרבה עליך. אחרי צאתו באו המאורעות הנוראים בגרמניה36. יש לי ידידים רבים שם, ואני הזהרתים כמה פעמים לתקוע יתד קטנה בארץ־ישראל והיתה להם לפליטה בעת צרה. לצערי הגדול, לא כולם נשמעו לי, ועתה הם נתונים בצרה גדולה. ומי יודע מה צפון בחיק העתיד של יתר אחינו בחוץ־לארץ, וביחוד של אלה הגרים בארצות השכנות של גרמניה. לבי מלא דאגה לכל ידידי, ולך בתוכם. חשוב והתבונן בדבר, ידידי היקר, והכן לך מפלט כל שהוא בעוד מועד בארץ־אבות. וחושה ואל תאחר. לבי מגיד לי חזות קשה. הלואי שאתבדה.

את שני האכסמפלרים משירי־הילדים השלוחים אליך היום הקדשתי לבנך ולבתך הנחמדים. יקראו ויתענגו. שקה אותם בשמי.

ושלום וברכה לך, לגברת ולילדיך היקרים בשמי ובשם אשתי.

וגם לאחיך ולאשתו ולידידנו היקר, הד"ר רוטבלום, תאמר שלום וברכה בשמנו.

שלך בידידות נאמנה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. ב– – גר סופר עברי אחד מפורסם ורב־כשרון, מר – –. מצבו דחוק תמיד, בכל עת, וחייו חיי צער, מחסור ועוני. עכשיו גדלה מצוקתו ביותר עד לאין מוצא. בדעתי את נדיבות רוחך וטוב לבך אני פונה אליך בבקשה אולי תוכל לעשות משהו בשבילו להקל מעליו את עניו, – – –. הוא כבר העניק לספרות העברית רכוש רב וחשוב מאד. – – –. לצדקה גדולה תחשב לך, אם תשים לבך אל הסופר היקר ההוא ותתמכהו ברוח נדיבה.

הנ"ל


א’שפט

תל אביב, 10 מאי 1933 [י“ד אייר תרצ”ג].

לכבוד הד"ר דוד רוטבלום, ווינה.

ידידי היקר,

מאז שבתי לארץ־ישראל תכפו עלי כמה מאורעות קשים, אסונות משפחה ועוד, והם שמנעו ממני את האפשרות לבוא בדברים עם ידידי כאשר חפצתי. ערמת המכתבים שנצברה עלי במשך הזמן כהר גבוה ותלול כמעט קברתני חיים. ורק בשבועות האחרונים החילותי להתנער מקפאוני ושבתי לסדר־עבודתי התמידי. אתה תסלח, איפוא, לשתיקתי הממושכה ותדון אותי לכף זכות. לא מהסח הדעת ומזלזול בידידים עשיתי זאת.

היום צויתי לשלוח אליך את כתבי בכרך אחד, מהדורה אחרונה37, ואת הקובץ “שירים ופזמונות לילדים”. את הוצאת הספר האחרון אִפשר לי ידידנו היקר, מר דלפינר, וזכות הוצאת הספר תהא תלויה בו. במשך שני החדשים הקרובים אקוה להוציא גם את הקובץ של אגדותי לבני־הנעורים, וגם אותו לא אאחר משלוח אליך.

בינתים באו המאורעות בגרמניה והממונו. גדולה הצרה והיד קצרה. יש ידים לפחד, כי יפשה הנגע ההיטלראי גם ביתר המדינות, וכל־שכן באלה הקרובות לגרמניה. ו“מי יקום יעקב כי קטן הוא”38.

הזוכר אתה את הדברים שהיו בינינו בשבתי אתכם בווינה על־דבר העתיד הקרוב של עמנו בחוץ־לארץ? עתה הנה באו האותות והמוראים. הרעה קדמה לבוא מאשר פללתי. מי יתן והשכילו ידידינו לראות את הנולד ולבקש מפלט־מעט להם ולרכושם בארץ־אבות בעוד מועד, פן יאחרו.

היום כתבתי גם לידידנו מר דלפינר ועוררתיו לשים לבו לסופר – – הנמק במצוקתו. חסד־א־להים תעשה עם הסופר הנ“ל, אם תשפיע גם אתה על ידידנו הנ”ל ותעוררהו להושיט ל– – יד־עזרה ולעמוד לו בשעת דחקו. אל מי יפנה בצר לו, אם לא אל אנשים כמוכם?

שמעתי כי עמדת לבוא ארצה, אבל, כנראה, מן השמים עכבוך. אל נא תדחה, ידידי, את בקורך בארץ. הגיעו ימים, שכל יהודי חייב לתקוע לו יתד בארץ. ימי חבלי משיח ממשמשים ובאים, ועל כל אחד להציל את נפשו, איש כאשר יוכל.

בידידות נאמנה

ח. נ. ביאליק


א’שצ

תל אביב, 10 מאי 1933 [י“ד אייר תרצ”ג].

לכבוד מר נ. ש. ליבוביטש, ניו־יורק.

ידידי היקר,

הרבה חטאתי לפניך בשתיקה, אבל בשמים עדי, כי לא מהסח־דעת ולא מרוע־לב או מיהירות. לוא ידעת את כל התלאה, אשר מצאתני בשנתים האחרונות, דנתני לכף־זכות. רק עתה התנערתי מדומיתי ושבתי אל שולחן־הכתיבה לענות על מכתבי ידידים ואגרות שלומים.

כל חבילות ספריך, כתביך ומכתביך הנעימים הגיעוני בשעתם, ולבי מלא תודה לך על פקדך אותי מזמן לזמן לטובה ולשלום. ההעתקה הפוטוגרפית של “בליל חמיץ”39 הנאתני מאד. גם המחברת שהוצאת לחג־יובלך, וכן חוברת מכתביך לידידנו הפרופ' דוידסון40 גרמו לי קורת־רוח. לולא היה רשום בראש מכתביך השם “דוידסון”, הייתי אומר, כי קובץ מכתבי־אהבה לפני. כל המכתבים מעידים על עדינות נפשך ועל טוהר־לבך. אהבתך אהבה טהורה היא, אהבת התורה ונושאיה, לקוטיך מתוך הזוהר41 הגיעוני אף הם בזמנם. ולפי שהשיגוני בין המצרים, בתקוף עלי אבל־משפחה כבד42, ועוד צרות רבות ורעות, לא יכלתי ליהנות מהם הנאה שלמה ולעבור עליהם בדעה צלולה. ואולם גם דרך רפרוף קל ראיתי, כי מלאכה יפה עשית, כיד ה' הטובה עליך. מומחה אתה למלאכה זו, וחזקה על חבר כמוך וכו'. עצם הרעיון לסדר ילקוט של מבחר דברי הזוהר, לפי התכנית של “ספר האגדה”, עלה גם בדעתי זה לפני כמה שנים, אלא שנטרדתי בשאר עבודות ולא הוצאתי אל הפועל עד היום. מובן מאליו, כי אשמח מאד, אם תעָשה עבודה זו על ידי אחרים, וכל שכן על ידי בעל טעם מובהק כמוך. מובטחני, כי ילקוט זה יצליח גם בשוק, ואולם מסופקני אם ה“דביר” יוכל בזמן הקרוב להעשות שליח להוצאת ספר כזה. עסוק ה“דביר” עכשיו בהשלמת הספרים הגדולים מרובי הכרכים שהתחיל בהם מכבר, כגון: דובנוב, באכר וזולתם. על כל פנים אין לך להניח את ידיך בגלל זה מן העבודה ההיא, וסוף הכבוד לבוא, אם על ידי ה“דביר” ואם על ידי אחרים.

עלי להעירך, כי מן הראוי שיבואו דברי־הזוהר בילקוטך מתורגמים כצורתם גם בעברית, ואולי אין צורך כלל לתת את הארמית, אלא את התרגום העברי בלבד. כי בני־האדם בזמננו דומים בפרט אחד למלאכי השרת, שאינם נזקקים ללשון הארמית43.

ידידך המוקיר אותך ואת פעליך


א’שצא

תל אביב, 10 מאי 1933 [י“ד אייר תרצ”ג]

לכבוד מר זכריה שפירא, כאן.

א. נ.

כל דבריך ופלפוליך ברפיון התיו של “ממתקים”44 הם למותר. אף דרדק דבי רב יודע, כי לפי הדין הפורמלי בדקדוק התיו ראויה לבוא דגושה. אבל אנן בנוסחאות קא עסקינן, והנוסחאות המדויקות ביותר הן בתיו רפויה בשני המקומות שנזכרה מלה זו בתנ“ך – גם בשיר השירים וגם בנחמיה45. וכן מביאן גם מנדלקרן בקונקורדנציה שלו46, והוא דייק מאד בנוסחאות. ואשר לדקדוק הפורמלי – אין הנוסחאות משגיחות בו. גם מלים כמו: “מרבדים”, “מלכות”, “ילדות”, “עבדות” וכיוצא בהן, וכן “רצפה” (במובן רצפת הבית) באות רפויות, ורבות כמותן. ומה כל החרדה שחרדת ל”ממתקים"?

בזה אני רואה את הענין כנגמר.

בכבוד רב


א’שצ"ב

תל אביב, 11 מאי 1933 [ט“ו אייר תרצ”ג].

לכבוד החכם הנעלה הפרופ' ר' ישראל דוידסון,

ניו־יורק.

אדוני הנעלה.

על מכתבך היה ברוך ומבורך. שמח אני לשמוע מפיך, כי נתפיסת אלי ולבך שב אלי כקדם. ואולם את האמת אומר לך, כי בדקתי את עצמי שבע בדיקות ולא מצאתי בי כל עון. ותמה אני מאד מה פגיעה ואבק־פגיעה, או מה יהירות ואבק־יהירות, מצאת בדברי המבוא שהקדמתי לכרך האחרון של שירי הרשב“ג. הרי אמת נכון הדבר, כי בתוך הזמן שבין יציאת הכרך הראשון של שירי הרשב”ג ליציאת הכרך האחרון שלו התפרסמו רוב העבודות הגדולות והחשובות ביותר במקצוע השירה העברית של ימי הבינים. עובדה היא שאין להכחישה, ואני הכרזתי עליה. ומה העון בדבר? אך א־להים הוא היודע. ואולם תיתי לך, שלא חשדתני, לפחות, כי עלה במחשבתי לקפח שכר החכמים שעסקו במקצוע השיר והפיוט לפני. גם זו לטובה. ואשר יגיד לך לבבך בנוגע אלי – לבי כלבך בדבר הזה וכמים הפנים לפנים. גם אני, מאז קראתי את דבריך בדפוס, נמשך לבי אחריך וחביב אתה עלי כידיד ישן. ומאד אני מצטער על שלא זמננו הקב"ה לפונדק אחד. ואולם גם מרחקי ימים לא יפרידו בין לבבות, ואני מתפלל ליום שתשוב לאיתנך ונפגש יחד בארץ־אבות.

כבוא בתך לארץ־ישראל, כאשר כתבת, אשמח לקבל את פניה, אם אמָצא באותה שעה בארץ, כי, לרגלי רפיון בריאותי, עומד גם אני לצאת בקיץ זה לחוץ־לארץ למקום מרפא.

על־דבר אוצר המשלים שבידיך ידעתי זה מכבר וכמדומה, שגם באתי עמך פעם אחת בדברים על הענין הזה. מן הראוי שלא תדחה את סדור האוצר הזה ופרסומו. ואולם גם את התוספות ל“אוצר השירה והפיוט” אין לדחות, והיתה עבודתך הכבירה שלמה ומושלמת.

והנני ידידך הנאמן


א’שצג

תל אביב, 11 מאי 1933 [ט“ו אייר תרצ”ג].

לכבוד מר מ. קושניר, גבע.

שלום וברכה!

דבריך הגיעוני, ואין בהם אפילו כדי מקצת נחמה. לחנם חסת “על כבודי ועל כבוד אותו דבר” ולא הראית את דברי47 אלא ליחידים. אדרבה ואדרבה, דברי לא נכתבו לשם גניזה. מן הצורך לצווח ככרוכיה יום יום על סלוק השכינה וסלוק הדעת מצעירי ישראל. ועד שאתה חס על כבודי, מוטב לכולכם לחוס על כבוד קונכם ועל כבוד ארץ־ישראל המחוללת בידכם. ואם כדבריך כן הוא, שהמעשים נעשים “לא רק ע”י יחידים, אלא ע“י רוב מנין ובנין של הצעירים בקבוצות”, הרי אוי ואבוי לכולנו שבעתים. ארץ־ישראל בלי שבת לא תבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם א־להים וצלם אנוש בעולם. אילו היתה העבודה תכלית לעצמה – הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת ולא התרבות של תפוחי־זהב או תפוחי־אדמה היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ־אבות, הנשליכנה אחרי גוֵנו ככלי אין חפץ בו? לחנם קפצת במכתבך קפיצת־פתאום לענין אכילת חמץ בפסח. אני בפעם הזאת לא על שמירת המצוות בכלל דברתי, אלא יחדתי את הדבור על שמירת השבת, שהיא שקולה בעיני לא רק כשמירת כל התרי"ג מצוות הישראליות, כדברי חכמינו48, אלא כשמירת תורת האדם כולה. “מי ששומר את השבת, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו את כל עוונותיו”49. בלי שבת אין ישראל, אין ארץ־ישראל ואין תרבות־ישראל. השבת היא היא התרבות. ואם אתה לא עמדת על ההבדל שבין שמירת השבת לשמירת שאר המצוות, סימן רע הוא לך ולכל שכמותך. ואוי ואבוי לכולנו שראינוכם בכך.

ואולם מחוץ לכל זה איכה לא יבינו צעירינו, כי עם ישראל ברוב מנינו ובנינו, זה שעל אדמתו אתם יושבים ובכספו אתם יושבים ובכספו אתם נתמכים, נתן את ידו לבנין הארץ על דעת כך שתשמר השבת בשלמותה, ועל דעת כך שולחתם הנה. הטוב, הנכון הדבר, כי תמעלו מעל בשליחותכם? לבי אומר לי, כי לא יארכו הימים וסערה גדולה, סערת התמרמרות, תתפרץ מלב כל העם, ואת תוצאותיה מי ישורן?

בכבוד רב


א’שצד

תל אביב, 11 מאי 1933 [ט“ו אייר תרצ”ג].

לכבוד ד"ר ליהמאן, מנהל כפר הנוער, בן־שמן.

א. נ.

בתשובה על מכתבו האחרון הנני להודיעו, כי, לפי מצב־הדברים עכשיו, אי־אפשר לי, לצערי, להוסיף על המחיר המותנה בינינו. ואולם אין זה מן הנמנע, כי אם ימָצא לי עוד מקור נוסף לטובת החזקת הילדים50 אמלא את בקשתו בדבר ההוספה. לפי שעה גם המחיר הקצוב של עכשו (שתי לירות לחדש לילד) השגתו אף היא עולה לי בטורח ובעמל רב. כבודו יואיל, איפוא, לשלוח לי את החוזה לפי התנאים הראשוניים והתוספת תהא תלויה ועומדת וסמוכה על הנס, שאולי יארע.

בכבוד רב


 

א’שצה

תל אביב, 26 במאי 1933 [א' סיון תרצ"ג]

לכבוד הרב החכם ר' חיים הירזנזון נ"י שלום וברכה!

ספרו היפה “מוצאי מים”51 בצרוף מכתבו הגיעני. ויהי ברוך על ספרו זה וכן על יתר הספרים החשובים שהואיל לכבדני בהם מזמן לזמן. לצערי, לא נמצאתי בעיר מושבי בעת קבלת הספרים הקודמים ובשובי מנדודי תקפו עלי – –52 ערמת המכתבים ולא נפניתי להודותו על חבתו עד היום.

חות־דעתי על שירי כב' למר רוזנשטיין יסודה בטעמי הפרטי. קשה להסביר ולנמק דברים שבטעם. השירה החדשה נבדלת מן הישנה גם בצורה וגם בתוכן וגם בצרופי שניהם כאחד. צרופים אלא הם בונים את הסגנון הכללי. יש סגנון מיוחד לכל דור ולכל תקופה, ואף זה לא נתן להסבר על רגל אחת. הרגשת־הטעם היא המכריעה. כיצד מסבירין לאחרים טעמו של תפוח או של אגס וההבדל שבין טעמי שניהם? האוכלם ירגיש בכך מיד.

ושלום לאדוני ולתורתו ולחכמתו ולשירתו


 

א’שצו

תל אביב, 26 מאי 1933 [א' סיון תרצ"ג].

לכבוד הסופר א. חרמוני, פריז.

ידידי היקר,

את חטאתי אני אדע ומאד יחרה לי על אשר עברתי בשתיקה על כמה ממכתביך, ואולם לוא ידעת את כל המוצאות אותי מיום נפרדתי מעמך ועד היום הזה היית דן אותי לכף זכות. כשנה שלמה שבעתי נדודים ותלאה רבה. בשובי לביתי מתה עלי אם אשתי, אשר היתה גם לי כאם. אחרי כן תכפו עלי צרות אחרות, רבות ורעות, אשר לא נתנוני להשב רוחי, ואלהים הוא היודע כי לא הסחתי דעתי ממך ולבי הכני מאד על אשר לא עמדתי בדבורי לברר את הסכסוכים שבינך ובין אנשי ריבך פה בארץ. רוצה אני להאמין, כי בינתים נתישבו הסכוכים מאליהם או שנטשטשו מלבך באורך הזמן ונפשך שבה למנוחתה.

המחברת “Le grande Revue”, שבה אשם מאמרך עלי, ואתה שלחתה לי, הגיעתנו בזמנה – וישר כוחך.

בידידות רבה


 

א’שצז

תל אביב, יום 26 מאי 1933 [א' סיון תרצ"ג].

לכבוד ה' חיים גולדשטיין, חיפה.

א. נ.

בתשובה על מכתבך מיום 13 מרץ בנוגע לחלוף שמך “גולדשטיין” בשם עברי הנני להציע את השם פזי. שם כזה נמצא בתלמוד53, וכמדומה, שהוא תרגום נאה לשמך הלועזי.

בכבוד רב


 

א’שצח 54

תל אביב, 28 מאי 1933 [א' סיון תרצ"ג].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר,

מונחים לפני שני מכתביך האחרונים – האחד לרבניצקי והאחד לי. גם הפעם עמדת באמונתך לשירת קדמונינו והמצאת לנו העתקות של קטעים משירי הרשב“ג והראב”ע. יישר כחך! אם נזכה למהדורה חדשה, שלמה ומתוקנת של שירי הרשב"ג – ואני מאמין, כי מן השמים יסייעו לנו בדבר זה – נשתמש בקטעים אלה ונוסיפם על השירים הקודמים בשמך, כדרכנו.

לפי שעה אנו עסוקים בסדור הכרך השני המחודש של “ספר האגדה”. הרבה חומר נשתקע בו. פרקיו נתרחבו ונתרבו. הכרך השני הזה יהי, כמדומה, השלם ביותר. מה יקר אוצר האגדה! ומה רב העושר הצפון בו!

על דבר זהותם של הפיוטים: “שומע לחש ומעון השלום” ו“שומע לחש ועוז השליט” כבר עמדנו מאלינו, וכמדומה, שגם העירונו על כך שהערותינו הנוספות של המחברת האחרונה.

ושלום בשמי ובשם רבניצקי.

בחבה ובברכת שלום

ח. נ. ביאליק

נ. ב. אשתי מצטרפת לברכתי, ומסור בשם שנינו ברכה לרעיתך.


 

א’שצט

תל אביב, 28 מאי 1933 [ג' סיון תרצ"ג].

לכבוד מר סטוטשינסקי, ציריך.

א. נ.

הספרות הקלאסית העוסקת בקליר בודאי ידועה לך (צונץ, לנדסהוט וכו'). לעזר רב יהיה לך הספר הגדול והחדש: “אור השירה והפיוט” לפרופ' ישראל דוידסון. בסוף הכרך הרביעי של הספר הזה תמצא רשימה מפורטת של כל פיוטי הקליר. אולי גם זה לא נעלם ממך, כי בשנים האחרונות נתפרסמו מתוך הגניזות על־ידי חכמים שונים (אלבוגן, דוידסון הנ"ל ואחרים) במאספים שונים הרבה פיוטים קליריים חדשים, שלמים ומקוטעים. זה לא כבר נתפרסם בניו־יורק, על־ידי מלומד צעיר, יוסף מרקוס, קובץ חדש של פיוטים עתיקים בשם “גנזי שירה ופיוט”55. ובתוכם הרבה פיוטים קליריים שלא ראו אור עד עכשיו. אתה יכול לרכוש את הספר הזה על־פי הכתובת הזאת56.

ואשר לגוף הנושא שנתן לך לדיסרטציה עלי להודיעך, כי בזמן האחרון עסוק מלומד צעיר אחד בניו־יורק, ד“ר שפיגל שמו57, בעבודה יסודית על הקליר ופיוטיו. מלבד מבוא מפורט, שיכיל מחקר שלם על תולדותיו וזמנו של הקליר ועל תכונת פיוטיו מצד הצורה והתוכן, הסגנון והלשון, אומר המלומד הנ”ל גם להוציא את גוף הפיוטים כולם, וזה שנים שהוא בוחן ובודק לתכלית זו כל גנזי הנסתרות באוצרות ספרים שונים העומדים לרשותו. מובן מאליו כי הנושא שלך איננו בלתי אם חלק קטן מן העבודה, ועד שיתפרסם הספר הנ“ל הונח לך מקום להתגדר בו. יכול אתה לפנות אל הד”ר שפיגל הנ"ל, ובודאי תהנה מפיו עצה ותושיה והדרכה. מובטחני, שלא ימנע את הטוב מתלמיד צעיר. תכול להשיגו, כמדומה, על־פי הכתובת הזאת58

בכבוד רב ובברכת הצלחה


 

א’ת

[תל אביב], ה' סיון תרצ"ג.

כ' הנשיאות של ועידת הסופרים העברים בת"א.

הנני מסתלק מהבחר59. בבקשה למחוק את שמי מרשימות המציעים ולהודיע על כך לבוחרים. אבל מבטיח אני, כי גם מכאן ולהבא אסייע לועד אגודת הסופרים לפי כחי60.

בכבוד רב

ח. נ. ביאליק


 

א’תא

תל אביב, 8 יוני 1933 [י“ד סיון תרצ”ג].

לכבוד ח' ב. ליבושיץ, כפר סבאץ

א. נ.

סבות שונות, שאין מצטער עליהן כמוני, עכבוני מלהשיב לך עד עתה על מכתבך בנוגע למרת – –. דבקי מכתבה עדו עלי רושם עמוק, אשר לא ימחה. נפש רצוצה ועיפה עד מות צווחת ממעמקי המכתב ולבי לה. נפש כזאת ראויה לגאולה ולפדות. אבל עד ה' כי קצרה ידי מהושיעה. שוחחתי ארוכות עם מר נ. פינס, מנהל הסמינריון למורות, וגם הראיתי לו את מכתב הנערה. וגם הוא הביע ספק, אם יש תשועה לה בין כתלי הסמינריון. בכל זאת אין זה מן הנמנע, שאילו באה מרת – – להתיצב לפני מר פינס ולהגיד לו את לבה, אולי היו דבריה נכנסים ללבו ומכריעים את הכף לזכות. אני איני יכול לשמש מתווך בין הצדדים בענין זה, ואך עתה ומרת – – תדינוני לכף זכות.

בכבוד רב ובברכת שלום


 

א’תב

תל אביב, 12 יוני 1933 [י“ח סיון תרצ”ג].

לכבוד א. הראובני, ירושלים.

ידידי היקר,

אולי בכל זאת תפָּנה יום אחד ותואיל בטובך להמציא לי את ציורי הצמחים הדרושים למלאכתי בפירוש המשנה61. לדבריך, כבר המציא לך הפרופ' וורבורג הרבה מאותם הציורים, ומדוע תמנע את הטוב ממני בהיות לאל ידך? לא כך נאמר: “זריזין מקדימין”62, ו“מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה”63?

בידידות רבה


 

א’תג

תל אביב, 12 יוני 1933 [י“ח סיון תרצ”ג].

לכבוד מר ל. י. רקליס, ירושלים.

ידידי היקר,

שאלתני, כמדומה, פעם אחת מה תרגומו העברי של המונח הפרוידי Fehlleitung. סבורני, שהמלה העברית “משוגה” נאה לו. מלה זו כוללת, כמדומה, גם גוון כל שהוא מן הכשלון הפסיכי. ואולי “שגיון”. מה דעתך?

בחבה

נ. ב. הנני מוכן לבוא ירושלימה להמשכת השיחה על האגדה64 ביום חמשי הבא. בבקשה להזכירני.


 

א’תד

תל אביב, 12 יוני 1933 [י“ח סיון תרצ”ג]

[תרגום מאידית]

להנהלת הועד להוצאת כתבי שטיינבַּארג. טשרנוביץ.

הנהלה נכבדה.

“יישר כח” של אמת לכם על המתנה היקרה ששלחתם לי בזמנה – המשלים הגאוניים של ידידי המנוח אליעזר שטיינבארג ז"ל65. קראתי אותם מתוך צמאון ולא יכולתי למוש מהם. ערכם לא יסֻלה. כל משל וחִנו המיוחד, כל משל וקִסמו המיוחד. זהו מעשה ידי אמן גדול, העתיד לפאר את ספרותנו לדורי דורות. בלבי התעורר מחדש האבל על מות המחבר הגאוני, שהלך לעולמו באביב ימיו. אין האבדה הזאת נתּנת לשכחה. מי יודע מה היה עוד בכחו של אדם זה להעניק לנו? איך לנו מזל!

גם לכם מגיע “יישר כוח” כפול שמונה על עמלכם הישר, מתוך התמכרות ועל עבודתכם, מלאת הטעם, בסדור הספר ובהוצאתו. תהיינה ידיכם ברוכות. ואל נא תשקטו עד שיתפרסם כל מה שיצא מעטו של שטיינבארג, עד הנקודה האחרונה. אל תאבד אפילו אות אחת. הכל, עד המעשיה האחרונה, עד שירי הילדים שלו, ואפילו מעשה־תרגומיו – הכל צריך להיות מוגש לקהל. אין לאבד כלום.

בבחינה אחת יש, לפי דעתי, חסרון בעבודתכם – בנוגע לכתיב בספרו של שטיינבארג. את יצירותיו של שטיינבארג לפי כל מהותן, וגם לפי מהותו של יוצרן, אין להדפיס בכתיב שבדו מן הלב לפני זמן קצר. כתיב זה מפריע מאד שעת קריאה ולוקח חלק גדול מן ההנאה. האין חסרון זה נִתּן לתקון בשאר הדברים העתידים להתפרסם?

ושוב תודה לכם מקרב לב

נ. ב. מסבות שונות נתאחרה תשובתי ובבקשה מכן לדון אותי לכף זכות.


 

א’תה

תל אביב, כ' בסיון צ"ג. 33 14/6.

לכבוד ההסתדרות הרפואית העברית, כאן.

א. נ.

בימים אלה נעשים מאמצים מיוחדים ע“י חובבי הספרות ודורשיה למען התגבר על המצב הקשה של “מאזנים”, שבועון אגודת הסופרים העברים בא”י, ולהבטיח את קיומו לשנה ה'.

הגיעה אפוא, השעה שטובי הצבור יראו בפֹעל את אהדתם ואת יחסם הראוי לשבועון הספרותי המרכזי.

והנני פונה אליכם בבקשה לארגן בהסתדרותכם מפעל החתמה מכסימלית בין כל חבריכם לשנה החדשה של “מאזנים” במחיר 1 לא"י לשנה, ורצוי, כמובן, שדמי החתימה ישולמו בזמן החתימה.

אני מקוה, שתענו לקריאתי להציל את מפעלה של אגודת המסופרים, שקימו אותו במשך ארבע שנים, על אף האדישות מצד הקהל, ותהיו למופת לארגונים אחרים.

בכבוד רב

ח. נ. ביאליק


 

א’תו

תל־אביב, 20 יוני 1933 [כ“ו ביון תרצ”ג].

לכבוד מר נ. ש. ליבוביטש, ברקולין, נ. י.

ידידי היקר

מתוך העמודים ששלחת אלי רואה אני, כי אומר אתה להקדיש את ספרך החדש: “תשלום פניני הזוהר”66 לשמי. איני יודע במה זכיתי לכך בעיניך ומה גמלתיך עד היום, כי תאמר לעשות לי את הכבוד הזה. אבל אם רצונך בכך – “רצונו של אדם זהו כבודו”67. ואף עלי לכבד אותך כרצונך, כי חמודות אתה לי מיום דעתי אותם ועד היום.

בין כך ובין כך שמח אני מאד לדעת, כי עודך מלא כח וגבורה וידך רב לך לחרוז פנינים גם בימי זקנה ושיבה. יאריך אלהים את שנותיך ולא ינוס לחך לאורך ימים.

בראש אחד העמודים רשמת: “בקרוב תשובה”. לתשובה זו אני מחכה בקוצר רוח.

הנני ידידך הנאמן האוהב אותך ואת טהרת שיבתך בכל לב.


 

א’תז

תל אביב, 20 יוני 1933 [כ“ו סיון תרצ”ג]

לכבוד סיר מונטגו ברטון, הררוגייט.

אדוני הנכבד,

הנני מאשר בזה את קבלת מכתבו מיום 29 במאי ואני מודה לו מאד על שמלא את בקשתי. ושמח אני מאד על הזכות הכפולה שנתגלגלה על ידי לזכות אדוני במצוה גדולה של תמיכת תלמיד־חכם מובהק כהרב קסובסקי והושטת עזרה למפעלו הכביר68.

מאמין אני כי הרב קסובסקי יביא את מפעלו לידי גמר ולב אדוני ישמח לדעת כי יש גם לו חלק בהגשמת המפעל.

עם זה אעיר את לב אדוני, כי יש לתקן בכתבת מר קסובסקי את שם המקום כך: Kirjath־Moshe בקו החבור באמצע ולא באו מפסיק בין שתי מלים.

והנני המסור לו


 

א’תח

תל אביב, 20 יוני 1933 [כ“ו סיון תרצ”ג].

לכבוד מר מ. אונגרפלד, ווינה.

אונגרפלד יקירי,

על מכתבך ומכתבי ילדי דלפינר היו ברוכים שלשתכם. שמחתי לשמוע מפיך, כי בקשתי על א. א. לא שבה ריקם. א. א. עצמו שהרבה עלי מכתבים תחלה, לא הודיעני לבסוף לא דבר ולא חצי דבר. יהי אלהיו עמו. העיקר שנמצאה לו תשועה, וכפי שאקוה לימים רבים. מדוע אינני כותב ומפרסם דבר? – –

*  * *

את רשימתך על ידידנו הד“ר רוטבלום אמסור לאחד העתונים ואעורר את העורכים לתת לה מקום. ה”מאזנים" עצמם בכף המאזנים, ואין יודע לפי שעה מתי תתחדש עליהם השנה החמישית ומתי יצא הגליון הבא. אין לחכות, איפוא, בפרסום הרשימה ל“מאזנים”, אלא יש לתת לה מקום באחד משאר העתונים.

ידידנו דלפינר ורוטבלום ורעיותיהם הגיעו בשלום למחוז חפצם, וכנראה יסודרו עניניהם כאן לקורת רוחם של האורחים ושל כל יושבי הארץ גם יחד. תכניות גדולות בפיהם ובלבם, ואת אשר יבצעו בידם אותו נראה בקרוב.

צויתי לשלוח אליך את כתבַי ואת המשנה סדר זרעים. אם יש לך חפץ גם בשירי הילדים הודיעני ואוסיף גם אותם.

שְׁקָה נא בשמי את שני הילדים וברך אותם על מכתביהם. האמנם מלבם כתבו את הדברים האלה ולא מפי מורה?

שלך בחבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. בראותך את שופמן ברכהו לשלום בשמי. – – –


 

א’תט

תל אביב, 20 יוני 1933 [כ“ו סיון תרצ”ג],

לכובד מר אפרים א. ליסיצקי, ניו־אורליאנס.

ידיד יקר,

אשתדל לעשות את רצונך ובבוא לפנינו הד"ר לואיס בינשטוק נכבדנו.

את ספרך הגדול69 עדיין לא ראיתי. בצאתו אקראנו ואודיעך את דעתי.

היום יום אבל גדול לכולנו בנפול על במותינו חלל ארלוזורוב70. אקצר, איפוא, הפעם.

שלך


 

א’תי

תל אביב, 21 יוני 1933 [כ“ז סיון תרצ”ג].

לכבוד ר' ישראל מץ, ניו־יורק.

ידיד יקר ונכבד,

הנני פונה אליך הפעם בבקשה גדולה בשמי ובשם כל חברַי בועד אגודת הסופרים העברים בא"י, וזה הדבר:

מיום שנוסדה אגודת הסופרים פה בארץ שמה כל מעיניה ליצור כלי־שרת מרכזי ליצירות המקוריות של הסופרים העברים בזמננו. אם לא ידאגו הם עצמם לכך, לא יבוצע הדבר על ידי זולתם. כל יתר כתבי־העת העברים, הכבושים בידי מפלגות, אינם מפנים מקום הגון ומספיק לספרות עברית מקורית. מוציאי הספרים אף הם כולם נועלים דלת בפני היצירה מקורית. טובי הסופרים העברים שנתרכזו כמעט כולם בארץ, נמקים בענים וביתמותם, ואין דואג ואין משים לב. השבועון של האגודה אף הוא אין בכחו לספק את הצורך הנ“ל, בהיותו מצומצם במקום ובשמשו את צרכי־הספרות בני היום והשבוע. יש, איפוא, צורך מוחלט להקים במה ספרותית חשובה בצורת ירחון הגון, שמצד אחד יתבצר בו מקום מרווח לדברי שירה ומחשבה בני בעלי משקל, מרובי כמות ואיכות, ומהצד השני יוכל הסופר ההגון הצופה לעמו להשמיע משם לפרקים את קולו גם על השאלות הבוערות של חיינו המלאים עכשיו תהפוכות. באופן שלא יהא הקול מובלע ואובד בתוך יתר הקולות. ואולם כדי להבטיח את קיומו של ירחון מכובד כזה, יש הכרח להצטייד קודם בסכום כסף מסוים כדי החזקת הירחון, לפחות, במשך שנתים. לפי החשבון המדוקדק שבידינו יספיק לכך סכום של אלף ומאתים לירות, והועד החדש של אגודת הסופרים החליט בישיבתו האחרונה להפסיק לפי שעה את השבועון “מאזנים” הבולע ממון רב בלי תועלת גדולה למטרה הנ”ל, ולגשת לצבירת הסכום הנצרך ליצירתו ולהחזקתו של הירחון במשך שנתים.

הועד מאמין, כי על ידי מאמצים גדולים יש תקוה לפעולתו והסכום הדרוש יאסף.

הננו פונים, איפוא, אליך, ידיד גדול של הסופרים והספרות העברית, שתואיל גם אתה לתת את ידך ולבך לפעולתנו ותעזור לנו בנדיבותך להוציא את מחשבתנו מימים רבים אלה פועל בהקדם האפשרי. אי־אפשר להמשיך את ההפסקה שבין השבועון לירחון ימים רבים. האגודה קבעה לכך זמן של שלשה חדשים ולא יותר. בתוך הזמן הזה צריך להִמצא כל הסכום הדרוש.

אנו רוצים לקוות, כי אדוני יהיה לא רק מן העושים, אלא גם מן המעשים בארצו, ובעזרתו ובעזרת כל ידידי הסופרים והספרות נמהר להגיע אל מטרתנו.

והנני האומר לו בשמי ובשם חברי תודה וברכה על העבר ועל העתיד גם יחד.

המכבדו ומוקירו

ח. נ. ביאליק


 

א’תיא

תל אביב, 21 יוני 1933 [כ“ז סיון תרצ”ג].

אל כבוד הרב החכם ד"ר דון לַטס, רומא.

אדוני הנכבד,

יקבל נא בזה תודתי הנאמנה על חבתו היתרה שהואיל להראותני, בשלחו אלי את תרגומו ל“מגלת האש”. יהי אדוני ברוך.

אני אמנם אינני שומע איטלקית, אבל חזקה על חבר כמוהו, שלא יוצאי מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

עדיין אנחנו, כולנו פה בארץ, שרויים באבלות אחרי האסון, שבא עלינו בהרצח אחד מבחירי החברים של ההנהלה הציונית, ד“ר חיים ארלוזורוב, ז”ל. גדולה הצרה והמקום ינחם אותנו בתוך כל שאר אבלי ציון.

בכבוד רב


 

א’תיב

תל אביב, 3 יולי 1933 [ט' תמוז תרצ"ג].

לכבוד הפרופ' ד"ר י. נ. אפשטיין בירושלים.

ידידי היקר,

מאד אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך לעיין במאמר בשמות רבה י"ח: “אמר ר' יוסי למה מיכאל וסמאל דומין וכו' התחיל משבח את הדיין שיוציא אפופסין”. מה טיבה של מלת “משבח” כאן? האין לתקן “משדל”? ואולי גנוז כאן ענין שאינני יודע אותו? הואילה נא להאיר את עיני.

בידידות

נ. ב. שלום לגבתך הכבודה.


 

א’תיג

תל אביב, 3 יולי 1933 [ט תמוז תרצ"ג].

לכובד מר א. ש. אורלאנס בתל־אביב.

אורלאנס יקירי,

רק עכשיו נפניתי להשיב על מכתבים, ואני רואה חובה לעצמי להודות לך על חבתך ועל מתנתך, שהואלת לשלוח לי. באמת אומר לך, כי בשבחי את הענק בצוארך לא עברתי על “לא תחמוד” ולא נתכוונתי כלל לנצל עדיך מעליך. מעתה אהיה זהיר בך ולא אשבח עוד את חפציך בפניך בקול רם, פן אפשיטך ערום.

והואילה נא לקבל בזה מתנה תחת מתנה – את הקובץ “שירים ופזמונות לילדים”. אולי יתענג עליו בנך הקטן.

שלך בידידות


 

א’תיד

תל אביב, 3 יולי 1933 [ט' תמוז תרצ"ג].

לכובד מר א. א. ליסיצקי, ניו־אורליאנס.

ידיד היקר,

מאמרך עלי הגיעני ותודה לך. כשאפנה אתן לאיש היודע אנגלית ויקראנו לפני.

את ספרך71 בצאתו בודאי אקרא מראשו ועד סופו. בשעת הגהת רבניצקי ראיתי במקרה עמודים אחדים ונשגבו בעיני. כמובן, אין לדון מעמודים בודדים. מתפלא אני על כחך בימי מבוכה וזעזועים כימינו לכתוב חזיון שירי גדול כזה. יישר כחך.

שלך בידידות

 

א’תטו

תל אביב, 3 יולי 1933 [ט' תמוז תרצ"ג]

לכבוד מר א. הֶשל בוורשה.

הֶשל היקר,

את שירך בצרוף מכתבך קבלתי פעמים: בראשונה בלי חתימת שם ובפעם השנית בחתימת שמך המפורש. והיה ברוך כפלים. גם בפעם הראשונה בקראי את השיר נראו לי טוריו מצד סגנונם ותכנם כאילו הם כתובים ביד איש ידוע לי וקרוב לנפשי. אבל בשום פנים לא יכלתי לזכור מי הוא. ועתה בבוא מכתבך השני בחתימת שמך המפורש היה לי הדבר כפתרון נאמן לחלום שנשכח ולא נתן בכל זאת מנוחה. ועל זה היה ברוך.

שירך בטא בעמקות ובאמונה רבה וגם בכח גדול את כל זעם הימים, ועל זה תבורך ברכה משולשת.

צדקת, כי השפה אשר בה אתה שר72, הולכת ומתחללת ונעזבת. אם נגזרה עליה שתצא נשמתה, הלואי שתצא, לפחות, בטהרה ולא בטומאה, ואל נא יעצרך דבר זה מלפרסם את שיריך. סוף דבור טוב להשמע בכל לשון ובכל זמן. אם ימָצא מו"ל לך תמסור לו את שיריך לסדור בדפוס, ועם כלות הסדור אפשר שאקדים להם דברים אחדים. יודע אתה עד כמה יקרו לי דבריך.

ושמחתי לשמוע כי גמרת סוף סוף את למודיך באוניברסיטה. באמת כדאי היה שתפרסם את רעיונותיך על הנביאים גם בעברית73. רואה אני ממכתביך, כי שפתך העברית אתך. הודיעני נא מזמן לזמן על מצבך ועל מעשיך.

אנחנו כאן עודנו שרויים באבל על מותו הטרגי של ארלוזורוב. כל רוח מדוכאה.

והנני האוהבך


 

א’תטז

תל אביב, 3 יולי 1933 [ט' תמוז תרצ"ג].

למר ישראל ביאליק בזיטומיר.

ישראל יקירי,

מכתבך האחרון הגיעני גם הוא, ואני משער את מצבך אתה ומצב יתר אחינו. ממקומות שונים מגיעים אלי מכתבים וכל אחד אימתו מרובה משל חברו, והגדולה שבאימות – קוצר־היד להושיע. אין לנו על מי ועל מה להשען. סגר אלהים בעדו.

דבריו המועטים של חברנו, יוסף ביטלמן, נגעו עד נפשי. הה, מי ישיב לנו מעט מן הימים הראשונים! ואולם גם הימים ההם לא ישובו עוד. אפסה תקוה.

על אחיך נחום המה לבי ונכמרו נחומי. מה עשה אלהים לאיש הנחמד הזה. מזמן לזמן אשתדל לשלוח לו מה שהוא להשיב את נפשו ונפש ילדיו. אבל האמינה לי, כי גם אני קצרה ידי מהביא לו רוחה של ממש ממצוקתו. יכלתי מועטת, אל פטור בלא גלו אי אפשר. והלואי שתהיה מדת יכלתי מגעת למדת רצוני.

* * *

והנני המחבק והמנשק אותך ואת יוסף שלכם באהבת־אמת


זה עתה הגיעתני השמועה על מות נחום. המקום ינחם אותך. אלמנתו ויתומיו מה יהי עליהם?

והנני משתתף באבל כולכם

הנ"ל


 

א’תיז

תל אביב, 6 יולי 1933 [י“ב תמוז תרצ”ג].

לכובד הד"ר וולפסברג, ציריך.

ידידי היקר ד"ר וולפסברג.

מכתבך הגיעני. מאז התחוללה שואת היטלר על ראשי היהודים בגרמניה לא הסחתי דעתי ממך ומביתך. מאד חרדתי לשלומכם. וברוך השם, כי נמלטת בשלום מבין שני זאבים. גם אני חושב, כי אין מפלט ומבטח טוב לך מארץ־ישראל. כמובן, יש גם כאן רופאי־ילדים, אבל לא שמעתי, כי נמצא בתוכם אחד מומחה מוחלט, וכמעט בטוח אני, כי בבואך הנה, מזוין בהכשרה טובה, תמצא מקום להתגדר בו. הימים הראשונים אולי יהיו קשים לך מעט, אבל הרי אינך בודד פה במועדיך. רבים פה ידידיך ודורשי שלומך, אשר יתמכו בימינך בימים הראשונים. ולאט לאט תבָּנה ותכונן בארץ. אל נא יפול עליך לבך ומהרה בואה הנה. וטוב פת חרבה ושלוה בה ארץ־ישראל משור אבוס ומהומה בו בגוב האריות.

ושלום לך ולביתך בשמי ובשם רעיתי.

ידידך הנאמן ח. נ. ביאליק


 

א’תיח

תל אביב, 7 יולי 1933 [י“ג תמוז תרצ”ג].

לכבוד הציר הנאמן הרמן שטרוק בחיפה

ידידי היקר,

בעסקי עכשיו בסדור הקורספונדנציה של החדשים האחרונים בא לידי שוב הציור הנחמד, שהואיל בחבתו לשלוח אלי במתנה ליום מלאת לי ששים שנה, ואני השבעתי שוב עיני מיפיו ומזיוו של הראש היהודי, קן המחשבות. תהי ידך ברוכה על אלפי ראשי ישראל אשר שמרת לדורות עולם למשמרת. מי ישא את ראשם לולא ציירים כמוך, שעמדו להם לקבעם לדורות לזכרון עולם.

והנני מודה לך בכל לב

ידידך הנאמן


 

א’תיט 74

תל אביב, 7 יולי 1933 [י“ג תמוז תרצ”ג].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי וחברי,

אתה יכול לשער מאליך עד כמה שמחני הקטע הגדול של הפיוט “מי כמוך” לרשב“ג, זה שאנחנו, אני ורבניצקי, מבקשים אותו עדן ועדנים – ולשוא. ברגע בוא המכתב נזדמן לביתי גם רבניצקי, ואף הוא נצטרף לשמחתי. לפי שעה עדיין לא בדקתי את הקטע הזה, הכולל רוב מנינו ובנינו של הפיוט, ולא השויתי עם הבתים הבודדים שנתפרסמו בקובץ שלנו75 – עד כמה יש כאלה להשלים ולמלא את החסר. את הדבר הזה אעשה מחר. כמובן, מברך אני על המציאה הזאת ברכת־הנהנין. אבל הנאה שלמה לא אמצא ולא אנוח ולא אשקוט עד בוא לידי הפיוט כולו. פיוט זה הריה היה בשלמותו לעיני צונץ ולעיני שניאור זק”ש. זה האחרון מביא ממנו בתים בודדים בפירושיו לשיר הרשב"ג, וכנראה נמצא כולו בין כתבי היד של הברון גינצבורג, אבל אין איש יודע עכשיו היכן הם כתבי־היד אלו ובידי מי נפלו. מאמין אני במזלך, כי באחד הימים עוד תמצא גם אתה חסר, והיה הפיוט בידינו שלם לשמחתך ולשמחת שנינו, אני ורבניצקי.

השמועה על מות מקסימון76 הגיעה אלינו ראשונה על ידי מכתבך. עד היום לא הגיעה הנה שום ידיעה על כך, לא על ידי הסוכנות הטלגרפית היהודית ולא על ידי אחרים. מה הדבר הזה? האם כל כך נקלה סופר עברי חשוב כהמנוח בעיני אמריקה עד שהם עוברים עליו בשתיקה מוחלטת? אכן נורא הדבר! לפני ימים מספר קבל אמנם רבניצקי מאת המנוח מכתב, שבו הוא מתאונן על מחלתו. אבל איש לא פלל, כי כל כך מהרה יבוא מותו. ימי־אבל לנו הימים, והמקום ינחם את כולנו.

וקבל בזה, ידיד יקר, את רגשי השתתפותנו, שלי ושל רבניצקי, באבלך על מות אביך ז"ל. המקום ינחם אותך ותמצא מנוחה לנפשך בתורתך ובעבודתך הקדושה והמקודשת להאדרת חכמת ישראל ושירתו.

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם רעיתי ובשם רבניצקי.

בידידות נאמנה

נ. ב. לפי שעה איני יודע אם כדאי לפרסם במחברת מיוחדת את הקטעים הרשב“גיים שנצברו בידי אחרי צאת הספר האחרון לשירי הרשב”ג. וגם איני יודע אם אמצא מקום לכך באחד העתונים, כאן או בחו"ל. סוף סוף אין בכל החומר דבר שלם. אל מקוה אני עוד למצוא דברים חדשים שיצטרפו לחשבון גדול, ואז נראה מה לעשות בהם.


 

א’תכ

תל אביב, 7 יולי 1933 [י“ג תמוז תרצ”ג].

לכבוד מר חיים יצחק בונין, וורשה.

אדוני הנכבד,

את שתי מחברותיך “משנה חב”ד"77 קבלתי בזמנן, והיה ברכה על עבודתך המועילה. לוא מצאו הספרים היסודיים בספרותנו הישנה סדרנים ופרשנים כמוך – כי עתה היתה השפעתם מרובה ועמוקה על מחשבת הדור ועל סגנונו, ולא היתה ספרותנו החדשה מנותקת כל כך מכל שרשי הויתו הרוחנית. יש שסדור חדש בדברים ישנים פותח כמה אשנבים חדשים ומאיר אור חדש על הדברים, ופעמים שהוא מעתיק גם נקודות מרכזיות ממקום למקום, והדברים העתיקים מאירים ושמחים כנתינתם בימינו ובדורנו. יישר כחך, והלואי שתמצא ספרות־החסידות כולה את גואלה הנאמן כמוך.

בתודה ובברכה


 

א’תכא

תל אביב, 7 יולי 1933 [י“ד תמוז תרצ”ג]

לכבוד מר לייב גלאנץ, ניו־יורק."

אדוני היקר

קבל בה את תודתי על המתנה הטובה, אשר הואלת בחבתך לזכותנו בה. לא פללתי כי שירי “אחרי מותי” יקָבע לדורות חרות על לוח הגרמופון. רק היום נמסר לי הלוח הזה, ובאין לי כלי־נגינה עדיין לא בחנתי את הלוח ולא עמדתי על טיבה של המנגינה אשר זווגת לשירי. בדעתי למסרו למסמרת בידי ידידי הד“ר יהודה קויפמן עד שאזכה גם אני ל”כלי" משלי. מקוה אני, כי עוד הערב אשמע את קולך מדבר מתוך הכלי, ויהי רצון כאילו שמעתיו מפיך ממש.

אשתי פוקדת לשלום ולברכה.

בתודה רבה ובברכת שלום


 

א’תכב

לאספת העם לתקנת השבת78.

לצערי הרב איני יכול להשתתף באספה החשובה שנערכה הערב בבית העם לשם מחאה גדולה על חלול השבת בעירנו. אבל מצטרף אני בכל לבי לזעקתם המרה והגדולה על התופעות המגונות של חלול שבת בפרהסיא, ההולכות ומתרבות בעירנו. השבת היא המתנה הטובה והנעלה ביותר, שהנחילה אומתנו לבני האדם כולם. בלעדי השבת אינני מצייר לי תרבות אנושית אמתית וקומה שלמה של צלם אלהים בעולם. כל מי שבא לארץ־ישראל מצפה למצוא כאן את השבת בתפארתה ובשלמותה, וחלול־שבת כל שהוא ברבים פוצע כל לב יהודי נאמן פצע אנוש לאין מרפא. השבת היא ששמרה על קיומנו בכל ימי הגלות, וכפית־טובה מאין כמוה היא לחללה בזדון ולפגוע בה כאן, בארץ־אבות, במקום יצירתה וגידולה האשונים. חטא לאומי הוא שאין לו כפרה! אין אני מצייר לי בשום פנים חיים לאומיים שלמים בלי שבת שלמה. אל דמי לכם ואל שקט עד אשר לא תשיבו את השבת לכבודה ולהדרה, כימי עולם.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

[תל אביב], ט“ו תמוז תרצ”ג.


 

א’תכג

תל אביב 12 יולי 1933, ח“י תמוז תרצ”ג.

כבוד הד“ר ב. מ. לוין בקרית משה, ע”י ירושלים.

מכתבך בצרוף הגליון של “גנזי קדם”79, זה שבאו שם החרוזים המיוחסים לרס"ג, הגיעוני זה עתה, ואני כותב אליך לאלתר, כבקשתך, את הערותי לאותם החרוזים, ואלו הן:


אחרי עיון קל מתברר, כי החרוזים אינם של מליצה סתם, אלא בתים של שיר שקול. מספר הבתים שלשה, כל בית של דלת וסוגר, כמשפט, משקל השיר – יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות, יתד ותנועה בדלת וכן בסוגר (משקל זה יהיה לנו לעינים גם בהשלמת האותיות החסרות בשיר). ענינו – כענין כל השירים הקצרים מבני סוגו. הנתונים, לפי המנהג בימי קדם, ראשו או בסופו של חבור מן החבורים, לשם פתיחה או לשם חתימה. כך, למשל, נהג גם ר' אברהם אבן עזרא ברוב חבוריו, לתת אשם או בסופם, ופעמים בשניהם כאחד, שיר קצר. וכך נתן גם הרשב“ג בראש שירו הגדול “הענק” (המתחיל “אתן לאלי עֹז”), עיין קובץ שיריו בהוצאת “דביר” כרך ראשון, ע' 173) שיר קצר של שני בתים, השקולים באותו המשקל של אותם החרוזים המיוחסים לרס”ג, ודלת הבית השני ממנו הוא העתק גמור, כמעט מלה במלה, ואולי גם מלה במלה ממש, מחרוז דומה לו באותו השיר שלנו המיוחס לרס“ג (מסוגרו שלה בית הראשון שם). לפי זה יש לסדר, לתקן ולנקד את חרוזי הרס”ג בצורה כזו:

–־ ־־! – ־ ־ ־ !–־־||

כְּתָב יִזַּל כְּטַל חֶרְמוֹן וְיָרָד,

[לְשָׂרִי]ד מִבְּנֵי גָלוּת סְפָרָד,

כְּתָבָהוּ כְּבֶן שָׁלֹש וְעֶשְׂרִים

עֲלֵי עָנָן אֲשֶׁר קָשַׁר וּמָרָד,

בְּהִתְהַלֵּךְ שְׁמוֹ [עַ]ל הָאֲרָצוֹת

אֲזַי יִתַּר לְבַב כָּל מִין וְיֶחְרָד.


ועלי להעיר, כי ההשלמה במלת [לשרי]ד עשיתי על דעתך, אלא שהוספתי ל' שואית בתחילתה לפי המשקל והענין, כלו‘: כתב זה הוא לשריד מבני וכו’, ע“ד הל' של “מזמור לדוד”, שהוא למד השיכות והקנין. אפשר להשלים גם “”[לְאֶחָ]ד”. ואולם יש לבדוק את כתב היד, אם אין שם אות ריש במקום דל“ת, ואז יש להשלים “[לנע]ר” או “[לצעי]ר”, ויהי איפוא אם כן סוגר זה דומה דמיון גמור, מלה במלה ממש, כאמור כבר, לחרוז כיוצא בו בשיר־הפתיחה הקצר של הרשב”ג הנ"ל, שאני נותנו פה לשם השואה:

– ־ ־ ־!– ־ ־ ־ ! – ־ ־ ||

עֲנָק חָרוּז בְּכָל אֶבֶן צְמוּדָה,

בְּסוֹד דִּקְדּוּק שְׂפַת קֹדֶשׁ חֲמוּדָה,

לְנַעַר מִבְּנֵי גָלוּת סְפָרַד

אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁלֹמֹה בֶן יִהוּדָה.


מלת “וירד” אין לה איפוא שום קשר עם מלת “שריד”, ואינה ענין כלל למליצת הכתוב בשופטים ה' י“ג: “אז ירד שריד”, ששם מלת “ירד” היא מלשון רדיה, וכאן “וירד” מלשון ירידה, אלא נסמכת היא אל “כטל חרמון”, ומקורה במליצת הכתוב בתהילים קל”ג, ג‘: “כטל חרמון שירֵד”. כמו כן בבית ג’ בדלת משלים אני לפי המשקל: “[ע]ל”, ולא כהשלמתך: “[בכ]ל”, שהיא נגד המשקל, וכבר מצינו במקרא פעל “התהלך” עם מלת הקשור “על”, כגון “ועל שבכה יתהלך” (איוב י"ח, ח''); ואף על פי שבקשור עם “ארץ” הוא בא בשמוש בי"ת, כתב המשורר כאן “על” לשם דוחק המשקל.

לפי נוסח זה של החרוזים בכ“י שלפנינו ברור אפוא, כי הנכון הוא “כְבֶן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים” בוא”ו, שהרי כן מחייב המשקל: ואולם לפני הראב"ע ההי כל הבית השני מנוסח כך:

– ־ ־ ־ ! – ־ ־ ־ ! – ־ ־

כְּתָבוֹ בֶן שְׁלָשׁ – עֶשְׂרִים לְהָפֵר

עֲצַת עָנָן אֲשֶׁר קָשַׁר וּמָרַד.


לפי נוסח זה מחייב המשקל לנקד “שְׁלש” – השין בשוא, ולהשמיט הוא“ו של “ועשרים”, שלא כמנהג הלשון, – וע”ז צוח הרעב"ע. ואל יהא שנוי נוסח כזה מוזר בעיניך. מי שמצוי אצל שירי הקדמונים יודע, כי שנויי נוסחאות כאלה מצויים בהם לרוב.

איזה נוסח מן השנים הוא הקדום? קשה להכריע! אפשר מאד שדוקא זה של הראב“ע, שאינו מתוקן מבחינת הדקדוק, הוא המקורי, הראשון, וזה שבכ”י שלפנינו הוא המאוחר, מעשה הגהתו של מעתיק בעל דקדוק, שאל יכול לראות את השיר בקלקלתו ועמד ותקנו לפי דקדוק הלשון ושמושו. והבקיאים בשירי הקדמונים יודעים, כי גם “תקונים” הסוג זה מצויים לרוב.

ואולם בגוף הדבר לא אכחד, כי יחוסו של השיר הקצר הזה לרס“ג חשוד בעיני. כמעט לא יֵאָמֵן. לפי המסור והמקובל עד עכשיו, היה דונש80 הראשון שעשה את המשקלים הערבים קבע בשירת ישראל. מתנגדיו, שערערו על כך, נסתייעו ברב סעדיה גאון, שלא נהג מעולם מנהג זה בפיוטיו. בזמן האחרון אמנם נמצאו קצת חרוזים שקולים שקדמו לאלה של דונש, אבל לרב סעדיה לא מצאנו ולא שמענו דבר כזה. והנה פתאם הרי לכם שיר שקול מרב סעדיה! האין הדבר חשוד מאד מאד? האין הדבר טעון בדיקה חדשה? אחת מן השתים: או שהקבלה, המאושרת ע”י כל הקדמונים, אינה קבלה, וההסתיעות ברב סעדיה אינה הסתיעות, דבר שקשה להעלות על הדעת, או שהשיר הזה אינו לרב סעדיה עצמו, אלא איש אחר הוסיפו על חבורו של ר' סעדיה לפתיחה או לחתימה. על כל פנים, הדבר צריך עיון.

אלה הם הדברים שמצאתי להעיר על אותם החרוזים כשאני עומד על רגל אחת ובתוך טרדות ההכנות לנסיעתי לחו"ל. ואם לא יניחו דברי את כל דעתך – אתך הסליחה.

שלך בברכת שלום וברכת הדרך,

ח. נ. ביאליק

נ. ב. באותו הגליון של המאסף “גנזי קדם” מצאתי גם קטע אחד, שאתה קורא לו קטע מתוך “מדרש שני כתובים המכחישים זה את זה”. לדעתי, אינו אלא קטע מתוך מדרש “ל”ב מדות דר' אלעזר ברק יוסי הגלילי“, שנקבצו בו דברים לבאור הל”ב מדות, מעין התוספות המאוחרות למגלת תענית. וכזה הוא לדעתי גם הקטע שפרסם לוי גינצבורג.


 

א’תכד

תל אביב, 13 יולי 1933 [י“ט תמוז תרצ”ב].

כבוד הד"ר חיים שירמן בברלין.

ידידי הנכבד,

קבל בזה את ברכתי על ההעתק של מאמרך81 ששלחת לי. בדפדפי דרך רפרוף בפיוטי המחברת עלו לעיני מקומות מספר שלא דייקת בפירושם. כך, למשל, שני החרוזים הראשונים של ה“יוצר” הראשון: “אבליל אלף שׁמָני, מכמס סֹלת רנני”, יש להעיר עליהם, כי הפייטן רמז כאן למאמר התלמודי במס' מנחות, פרק ח‘, משנה א’ ומשנה ו': “מכמס… אלפא לסולת”. “קריתים… אלפא ליין” ו“אלף שמני” כאן בא בהוראת “אלפא” הנ“ל, כלומר: ראש שמנים, ו”מכמס" כאן הוראתה שם עיר “מכמש”. כמו כן באותו העמוד ראש בית רביעי: “דוייל ידיו” – הכונה לפתגם התלמודי “מדויל ידיה משתלם” (פסחים, כ"ח, א'), ואינו ענין כלל ל“דלה” או ל“דול”. ובכלל מרבה הפייטן הזה להשתמש ברמזים ואסמכתות תלמודיות ומדרשיות. כשאפנה אעבור על המחברת ביתר עיון, ואולי אמצא עוד מה שהוא להעיר.

על כל פנים רואה אני מתוך המשלוח ששלחת לי מברלין, כי כבר שבת אל ביתך ואל עבודתך, ואמד אכסוף לדעת, מה יהיו פני הדברים במכון שלכם82 בעתיד הקרוב. היש לו מבטח אם אין.

ב־26 לחדש זה אני ואשתי יוצאים לקרלסבד, ואולי נזדמן לפונדק אחד. הקונגרס יתקיים, כנראה, בפראג בימי אוגוסט הבא, ואולי אתראה שם עם הד"ר בראדי.

ודלום לך ולכל אנשי שלומנו במכונכם.

בכבוד רב


 

א’תכה

תל אביב, 13 יולי 1933 [י“ט תמוז תרצ”ג].

כבוד המשורר מר מרדכי גולדנברג בסורוקה.

אדוני היקר,

מכתבך בצרוף שיריך הגיעוני לנכון. עוקב אני אחרי מעשי־ידיך בשירה ובפרוזה בכל מקום אשר אני מוצאם. ויש שבין שיריך מזדמנים לי דברים יקרים, שמעידים על כשרון אמתי וחסד עליון. אבל יחד עם זה אני מרגיש בין השיטין כעין רוח של מצוקה נפשית, המטפטפת טפתה המרה לתוך דבריך. מכתבך האחרון יכול לשמש כעין פירוש לאותה מצוקה. אכן אין אנחנו יודעים בצערם של סופרים ותלמידי חכמים, וביחוד אלה הרחוקים והנדחים בפנות אפלות והבודדים איש לנפשו ואיש ליגונו. ואם גם יודעים אנחנו – מה כחנו להושיע? רבים הסופרים פה בארץ הנמקים בענים וביתמותם ואין משים לב. בכל לבי נכון אני לעזור לגאולתך ולפדות נפשך ולהחיש את עליתך לארץ־ישראל. אבל האמונה, כי נבצר ממני הדבר, ואיני ידוע במה כחי יפה לשדד את המערכה. יש חוקים מוצקים כאן בארץ בנוגע למתן רשיון־עליה, שבודאי ידועים גם לך, ואין לשנותם באפס־יד. וגם אני אין קסמים בידי לבטל את החוקים ההם. אם אין בידך הסכום הדרוש לפי החוק אינני רואה דרך לעליתך, אלא אם ימצא לך כאן בארץ קרוב וגואל אשר יזמינך לעבודה כל שהיא או שיפקיד על שמך באחד הבנקים את הסכום הדרוש. זהו כל מה שאני יכול לומר לך לפי שעה.

על הערותיך לפירושי על המשנה תודתי נתונה לך. אבל מה שכתבתי “בית הלל לקולא”83 יפה כתתי, ואין דעתי בדבר זה כדעת הברטנורא. עיין במפרשים אחרים והתעסק בדבר ותראה כי הדין עמי.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק


 

א’תכו

תל אביב, 13 יולי 1933 [י“ט תמוז תרצ”ג].

למר נ. שטוקהמר, סטניסלב.

משורר יקר,

קובץ שיריך84 הגיעני, ותודה לך. רבים מבתיו הרעידו את לבי, ועל זה היה ברוך כפלים. מה טוב, כי במהומת דורנו עוד נמצאים יחידים בודדים השומרים על לבבם ועל מעמקיו.

ושלום וברכה לך


א’תכז

תל אביב, 13 יולי 1933 [י“ט תמוז תצ”ג].

לכבוד המזכירות הראשית של האוניברסיטה העברית בירושלים

א. נ.

את רשימת הענינים העומדים לדיון בועידות חבר־הנאמנים והמועצה האקדמית קבלתי. ואני מעיר בזה את כבוד המזכירות, כי בסעיף הראשון אות א' של סדר היום לועידת המועצה האקדמית לא מצאתי בין השאר את הקתדרה לשפה העברית, זו שבא עליה הסכם בין חברת שוחרי האוניברסיטה ובין נגידות האוניברסיטה. מאד אחזיק טובה למזכירות, אם תואיל להסביר לי סבת ההשמטה ההיא.

בכבוד רב


 

א’תכח

תל אביב, 14 יולי 1933 [כ' תמוז תרצ"ג].

לכבוד הד"ר משה זיידל בירושלים.

אדוני הנכבד,

רק עכשיו נפניתי לעבור על ספרך “חקרי לשון”85,הואלת בטובך לשלוח אלי. אמנם רוב הדברים שבספר זה כר ידועים לי מתוך מאמריך הבודדים שנתפרסמו כל אחד בזמנו במאספים שונים. ואולם כשהם מכונסים במקום אחד, הם מצטרפים לחשבון גדול, ויש בהם כדי ללמד הרבה. ופעמים יש בהם גם כדי פתיחת אשנב לצד דרך חדשה. עיוניך ברובם עמוקים ונאמנים ומתקבלים על הלב. על כל פנים, לגבי דידי מצאתי שם הרבה חדושים, ועל זה היה ברוך.

בכבוד רב


 

א’תכט

תל אביב, 14 יולי [כ' תמוז תרצ"ג].

לכבוד מר שבתי ווייס, כאן.

א. נ.

אף אני דנתי זה מימים רבים בשורש “קמז”. לדעתי, הוא אח לשרשים: “קמץ”, “קמט”, “קפץ” (“לא תקפץ ידך”86), ובמשנה: “כוץ” “קמע” (חלוף ע' בצ' מצוי. וזכור: “הסנדל משיקמע”87, “היתה קומעת לו תפלין”88. ויש עוד ענפים וענפי־ענפים לשורש זה. וענין כולם הוא – התכווצות89. וכבר בחת הרשימות של ועד־הלשון (כמדומה, ברשימת מלאכת־עץ) השתמשו בשורש זה להוראת גוון מסים של התכווצות.

בכבוד רב


 

א’תל

תל אביב, 14 יולי 1933 [כ' תמוז תרצ"ג].

לכבוד הד"ר ברנשטיין בניו יורק.

ידידי היקר,

מפני טרדותי הרבות לא היה ספק בידי להודות עד עכשיו על הדיואן של די־מודינא90, שהואלת לשלחו אלי בזמנו. מלאכה מועילה עשית בהוציאך את הדיואן הזה. די־מודינא, אמנם, לא היה משורר, אלא חרזן. אין בו אפילו נצוץ כל שהוא מן הפיוט, ומצד זה אין ערך בחרוזיו. אבל הוא עצמו היה אישיות רבת־פנים וגם בחרוזיו יש למצוא שרטוטים חדשים המשלימים את קלסתר פניו. ועל זה יישר כחך.

שמעתי, כי עומד אתה לבוא לארץ בקרוב. לצערי הרב, לא תמצאני פה, כי בעוד ימים מספר עומד אני לצאת לחו"ל ואשהה שם כשני חדשים.

ושלום בורכה לך, המוקירך מאד


 

א’תלא

תל אביב, 14 יולי 1933 [כ' תמוז תרצ"ג].

למר אברהם רגלסון בקליבלנד.

היקר,

זה לה כבר קראתי עוד הפעם ובעיון מיוחד את שירך “קין והבל”91, ויש צורך לומר לך עוד הפעם: “יישר כחך”. חזק וגדל!

באהבה



  1. אגרת זו נדפסה בראש הכרך הא' של “אוצר לשון התוספתּא” להרב ח. י. קסובסקי, שיצא בתרצ"ג (וגם בשבועון “מאזנים”, שנה ד', גל. י"ח).  ↩

  2. “אוצר לשון המשנה”.  ↩

  3. ישעיה מ', ל"א.  ↩

  4. תוספתא עפ“י כתבי־יד אֶרפורט וּוינא, הוציא לאור משה שמואל צוקרמַנדל־פזוולק תרמ”א.  ↩

  5. מתמונות שלקח מקבל האגרת מביאליק לשם העתקה והדפסה בשבועון “מאזנים” ליובל הששים של המשורר.  ↩

  6. אל דוד פרישמן, שחלק מארכיונו נמצא בידי ביאליק (עכשיו ב“בית ביאליק”). המכתבים נדפסו ב“מאזנים”, שנה ג‘, גל. א’, ב‘, ח’.  ↩

  7. יצא בשנת תרצ“ו ע”י הוצאת “דביר” (“ספר חזונות אַסִּר בן שְׁאַלְתִּיאֵל”).  ↩

  8. לאידית.  ↩

  9. ליום־ההולדת הששים.  ↩

  10. לפולנית.  ↩

  11. כרך ד' (יצא בתרצ"ג).  ↩

  12. עפ“י העתקה שבארכיון ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  13. “גנזי שירה ופיוט מראשי הפייטנים והמשוררים הקדמונים, מקובצים מכתבי־יד הגניזה הקהירית בספריה של בית־המדרש לרבנים בניו־יורק, סדורים ומוגהים על־ידי יוסף מרקוס”. ספר א': שירי קודש. ניו־יורק תרצ"ג. הספר מוקדש לביאליק ליום־ההולדת הששים שלו.  ↩

  14. ליום־ההולדת הששים.  ↩

  15. לחג הששים של ביאליק – בנוסח השירה העברית הספרדית בימי־הבינים (אחד השירים נדפס בשבועון “מאזנים”, שנה ד', גל. ל"ט).  ↩

  16. “גן המשלים והחידות” לר' טודרוס בן יהודה אבו־אל־עאפיא, שהוציא ד. ילין (ירושלים תרצ“ב־תרצ”ז).  ↩

  17. פרופ' לויאס שלח לביאליק ברכה ליום־ההולדת הששים.  ↩

  18. ראה ע“ד זה בכרך ד‘, אגרת א’ק”א, ובכרך זה, אגרת א'ר"ע.  ↩

  19. ספר “מנורת המאור” לר‘ ישראל בן יוסף בן אלנקאו, שהוציא ד“ר אנלאו מכ”י, עם מבוא והערות, ד’ כרכים. ניו־יורק תרפ“ט־תרצ”ב.  ↩

  20. ע' 136 (וילנה תרמ"ה).  ↩

  21. באידית.  ↩

  22. בן־דוד של ח. נ. ביאליק.  ↩

  23. לתת מדבריו למאסף לזכרו של ד"ר ש. י. טשַרנא.  ↩

  24. הספר הידוע של ז. א. כהן וד. א. ברנוביץ. וילנה תרנ"ב.  ↩

  25. במלון של גזניוס.  ↩

  26. בדבר הוצאת הירחון “גליונות”.  ↩

  27. הסופר בן־עמי.  ↩

  28. למלאת שנה למותו (דברי ההספד נדפסו ב“דברים שבעל־פה” של ביאליק, ספר ב‘, ע’ רל“ט־רמ”א).  ↩

  29. של “הקבוץ המאוחד”. עין חרוד, אפריל 1933.  ↩

  30. נדפס באותה חוברת.  ↩

  31. לחבר נוסח של כתובת על מצבת אביו.  ↩

  32. הזואולוג י. אהרוני מרחובות.  ↩

  33. ח. נ. ביאליק: “שירים ופזמונות לילדים”. הוצאת “דביר”, תל־אביב, תרצ"ג.  ↩

  34. בגשתו להדפיס קובץ שיריו לילדים, בתרצ"ג, היה מצבו של ביאליק דחוק, ומכס דלפינר הלוה לו כסף לשם הדפסת קובץ השירים, וכן להדפסת קובץ האגדות (ראה ע"ז להלן).  ↩

  35. ספר “ויהי היום”, שהמהדורה הראשונה שלו יצאה אף היא בתרצ"ג.  ↩

  36. עם עלית היטלר למדרגת קַנצלֶר בגרמניה (בינואר 1933).  ↩

  37. כתבי ח. נ. ביאליק בכרך אחד. הוצאת ועד היובל. תל־אביב תרצ"ג.  ↩

  38. עמוס ז‘, ב’, ה'.  ↩

  39. “בליל חמץ, אוסף תשבחות ושירות מנבוני עם – – ביום – – כתרו בכתר הפילוסופיה והרפואה בפדווה האלוף הרופא כהח”ר יוסף חמיץ בן – – כה“ר יהודה חמיץ”. ויניציה שפ"ד.  ↩

  40. ניו־יורק 1933.  ↩

  41. ראה ע“ז למעלה, אגרת א'שכ”א.  ↩

  42. ראה ע“ז למעלה, בהערה לאגרת א'שמ”ט (ע' ק"צ).  ↩

  43. “כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי” (שבת י“ב, ע”ב; סוטה ל“ג, ע”א).  ↩

  44. ראה למעלה, אגרת א'ש"פ.  ↩

  45. שיר השירים ה, ט"ז; נחמיה ח‘, י’.  ↩

  46. ב“היכל הקֹדש”.  ↩

  47. את האגרת למערכת “ניב הקבוצה” (למעלה, ע' רט“ו – רט”ז).  ↩

  48. שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה“ – ירושלמי ברכות פ”א, ה“ח; ”שהשבת שקולה כנגד כל המִצות שבתורה“ – ירושלמי נדרים פ”ג – בסופו.  ↩

  49. “כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע”ז כדור אנוש מוחלין לו" (שבת קי“ח, ע”ב).  ↩

  50. ראה ע“ז למעלה, אגרת א'שע”ה.  ↩

  51. ספר מוצאי מים, פירוש מדעי בדרך הפשט והרמז לאגדות רבה בר בר חנא“ בודפשט תרפ”ד.  ↩

  52. העתקת האגרת שלפני נמצאה כאן חסרה תיבה אות או יותר.  ↩

  53. ר‘ שמעון בן פזי (ברכות י', ע"א). ר’ יהודה בן פזי (תענית ט“ז, ע”א) ועוד.  ↩

  54. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ופ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רבש”ג וכו' “ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  55. ניו־יורק תרצ"ג.  ↩

  56. בגוף האגרת הובאה כאן הכתובת של ד"ר יוסף מרקוס.  ↩

  57. ד“ר שלום שפיגל, מרצה ב”מכון היהודי ללמודי דת" של סטיפן ווייז בניו־יורק.  ↩

  58. בגוף האגרת הובאה כאן הכתובת של המכון הנ"ל.  ↩

  59. לועד המרכזי של אגודת הסופרים.  ↩

  60. ביאליק נבחר, כמו קודם, לנשיא הכבוד של אגודת הסופרים, והשתתף בכל מפעולותיה.  ↩

  61. ראה אגרת תתקנ"א (כרך דק, ע' קע"ב).  ↩

  62. “זריזין מקדימין למצות” (פסחים ד', ע"א).  ↩

  63. מכילתא תא.  ↩

  64. בחוג של מורים בירושלים.  ↩

  65. אליעזר שטיינבארג: “מעשאלים” [משלים]. טשרנוביץ 1932.  ↩

  66. פילדלפיה תרצ"ג.  ↩

  67. “ספר חסידים” סימן קנ"ב.  ↩

  68. “אוצר לשון התוספתא”.  ↩

  69. הכונה לספר “נפתולי אלהים” של א. א. ליסיצקי, שיצא, בשנת תרצ“ד, בתל־אביב ע”י “דביר” (“ענן – דביר”) ונמסר באותו זמן לדפוס (ראה להלן, אגרת א'תי"ד).  ↩

  70. חיים ארלוזורוב.  ↩

  71. “נפתולי אלהים”.  ↩

  72. באידית.  ↩

  73. אברהם הֶשל הוציא בשנת 1936 ספר על הנביאים בגרמנית (הוצאת האקדמיה למדעים הפולנית בקרקוי).  ↩

  74. עפ“י העתקה שארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו' “ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  75. “מי כמוך, שדי”– בשירו רשב"ג המסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך המלואים, II(ו'), ע’ 46־45.  ↩

  76. ש. ב. מקסימון (מת בכ“ו סיון תרצ”ג).  ↩

  77. “משנה חב”ד: תורת התניא“. ספר א‘: משנת הבינוני: ספר ב’: משנת האלהות. ורשה תרצ”ב – תרצ“ג. הוצאת ”שאר ישוב".  ↩

  78. אספת־העם בענין השבת נתקיימה בתל־אביב ביום ט“ז בתמוז תרצ”ג.  ↩

  79. ממאסף לתקופת הגאונים, בעריכת ד"ר ב. מ. לוין. ספר ה' (יוצא בתרצ"ד).  ↩

  80. דונש בן למברט, ד“א תר”פ – תש"ג (920 – 990) בערך.  ↩

  81. מאמר של ד“ר שירמן ”לתולדות השירה העברית באפוליה וסיציליה“ שנדפס ב”ידיעות המכון לשירה עברית (Mitteilungen des Forschungsinstituts für hebr. Dichtung) ספר א'. ברלין 1933.  ↩

  82. המכון לשירה מיסודו של ז. שוקן, באותו זמן היה בברלין (עכשיו בירושלים).  ↩

  83. ב“כלאים”, פרק ו‘, משנה א’.  ↩

  84. נ. “חזון ימים”. הוצאת מערכת “הסולל”, לבוב. בילוגוריי תרצ“ג”.  ↩

  85. ירושלים תרצ"ב.  ↩

  86. “ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון” (דברים ט"ו, ז').  ↩

  87. תוספתא כלים ב“מ, פ”ו, א'.  ↩

  88. תוספתא דמאי פ“ב, י”ב; בבלי בכורות ל', ע"ב.  ↩

  89. ראה “חקר מלים” – מעזבונו של ח. נ. ביאליק – שנדפס ב“כנסת” תרצ"ח, ע' 27.  ↩

  90. “דיואן לר' יהודה אריה ממודינה” – י“ל, בצרוף מבוא והערות, ע”י ד“ר ש. ברנשטיין, עם הקדמה מאת פרופ' דוידסון. פילדלפיה תרצ”ב.  ↩

  91. הוצאת “ים” קליולנד, אוהיו, ירושלים תרצ"ב.  ↩

המלצות קוראים
תגיות