לַאסִי? הֲלֹא הָיְתָה כַּלְבָּתָם, שֶׁל יַלְדֵי גַּן ד'!

זְהֻבָּה כַּשִׁבֳּלִים, גְּבוֹהָה וַעֲדִינָה, אָזְנֶיהָ אֲרֻכּוֹת, תְּלוּיוֹת

לָה עַל צְדָעֶיהָ בְּחֵן, חַמּוֹת וְרַכּוֹת כִּקְטִיפָה. וְעֵינִַים

הָיוּ לָהּ חוּמוֹת, טוֹבוֹת וַעֲצוּבוֹת. לַאסִי אָהֲבָה

אֲנָשִׁים, בִּמְיֻחָד אֲנָשִׁים קְטַנִּים, יְלָדִים.

לַאסִי הָיְתָה הָאָחוֹת שֶׁל זָרִיז מִגַּן א', הֵם הוּבְאוּ

אֵלֵינוּ בְּיַחַד, כִּי הָיוּ תְּאוֹמִים. תִּינוֹקוֹת קְטַנְטַנִּים.

אֶצְלֵנוּ הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם, וְלָקְחוּ אֶת זָרִיז לְגַן א',

וְאֶת לַאסִי – לְגַן ד'. הֵם בָּכוּ וְהִתְגַּעְגְּעוּ אֶחָד לַשְּׁנִיָּה.

לַאסִי רָצְתָה כָּל הַזְּמַן אֶל זָרִיז, וְזָרִיז רָצָה אֶל

לַאסִי… כָּל הָאִמָּהוֹת שֶׁל יַלְדֵי הַגַּן נַעֲשׂוּ עַצְבָּנִיּוֹת

וְאָמְרוּ לְעָדָה וּלְרִבְקָה:

– מִי צָרִיךְ כְּלַבְלָבִים מְיַלְּלִים בַּגַּן? הַיְלָדִים

הֲרֵי לֹא יְשֵׁנִים כָּל הַלַּיְלָה?!

שׁוֹמְרוֹת הַלַּיְלָה כִּמְעַט שֶׁהִשְׁתַּגְּעוּ. הַגּוּרִים יִלְּלוּ –

וְהֵן חָשְׁבוּ שֶׁיְלָדִים בּוֹכִים! כָּךְ הָיוּ כֻּלָּם מַשְׁמִיעִים

בֹּקֶר וָעֶרֶב טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת וּשְׁמַעֲנוֹת בְּאָזְנֵי הַגַּנָּנוֹת.

וּמֶה עָשׂוּ עָדָה וְרִבְקָה? זָרְקוּ אֶת הַגּוּרִים

לָאַשְׁפָּה? לֹא וָלֹא!

לְמִגְדַּל הַמַּיִם הַיָּשָׁן, שֶׁעַל יַד הַשַּׁעַר, בַּדֶּרֶךְ

לַיַּעַר, דְּבוּקָה עֶמְדָּה יְשָׁנָה מְאֹד, עוֹד מִימֵי מִלְחֶמֶת

הַשִּׁחְרוּר. הִיא בְּנוּיָה פַּחִים חֲלוּדִים, קְרָשִׁים רְקוּבִים

וַהֲמוֹן חָצָץ. חשֶׁךְ שׂוֹרֵר בָּהּ, גַּם בַּיּוֹם, אֲבָל אֲפִלּוּ

הַרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם שֶׁרוֹצִים מְאֹד לְהִכָּנֵס לְתוֹכָה אֵינָם

מַצְלִיחִים!

לַמָּקוֹם הַזֶּה הָיוּ עָדָה וְרִבְקׂה סוֹחֲבוֹת אֶת אַרְגַּז

הַגּוּרִים בְּכָל עֶרֶב, עַד שֶׁגָּדְלוּ וּכְבָר לֹא יִלְּלוּ.

שְׁנֵיהֶם, גַּם זָרִיז וְגַם לַאסִי, גָּדְלוּ וְיָפוּ אֲבָל אֲנַחְנוּ נְסַפֵּר

קֹדֶם רַק עָלֶיהָ, עַל לַאסִי.

כָּל הַיְלָדִים אָהֲבוּ אוֹתָהּ וְהִיא אָהֲבָה אוֹתָם.

כְּשֶׁכְּבָר לֹא יָנְקָה חָלָב מִבַּקְבּוּק עִם פִּטְמָה, הָיְתָה

קוֹפֶצֶת יַחַד אִתָּם, תּוֹפֶסֶת מֵהֶם אֶת הַכַּדּוּר,

מִתְנַדְנֶדֶת בַּנַּדְנֵדָה, כְּאִלּוּ הָיְתָה יַלְדָּה וְלֹא כַּלְבָּה.

כָּךְ עָבְרוּ לָהֶם הַיָּמִים בַּנְּעִימִים, וְלַאסִי כְּבָר

הָיְתָה גְּדוֹלָה וְיָפָה כְּכַלָּה, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ בַּהַתְחָלָה.

וּמַה קָּרָה אָז?

יוֹם אֶחָד, הִתְחִילוּ כָּל הַכְּלָבִים בַּמֶּשֶׁק לָרוּץ

אַחֲרֵי לַאסִי. הֵם הִרְגִּישׁוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִיא רוֹצָה כְּבָר

לִהְיוֹת אִמָּא… כָּל יֶלֶד הָיָה בּוֹחֵר לוֹ בְּלִבּוֹ חָתָן

לְלַאסִי. אֶחָד רָצָה בְּ“גִּבּוֹר”, אַחַת בָּחֲרָה דַוְקָא

בְּ“דוֹגִי”, אֲבָל זֶה לֹא עָזַר. לַאסִי וְהֶחָתָן שֶׁלָּהּ,

“נַבְחִי”, בַּחֲרוּ בְּעַצְמָם זוֹ אֶת זֶה. לְאַחַר הַהַרְבָּעָה,

הִתְחִילוּ הַיְלָדִים מְמַשְׁמְשִׁים בְּבִטְנָהּ שֶׁל לַאסִי בְּלִי

סַבְלָנוּת וְאוֹמְרִים:

– הוֹי, הַבֶּטֶן שֶׁל לַאסִי עוֹד רָזָה! – אוֹ:

– יְלָדִים! הַבֶּטֶן שֶׁל לַאסִי כְּבָר טִיפּ־טִפָּה שְׁמֵנָה!

לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אָמְרוּ, שֶׁהִיא כְּבָר "שְׁמֵינֶה־

בּוֹבֶּה", וְהִתְחִילוּ לְנַחֵשׁ כַּמָּה גוּרִים תַּמְלִיט לַאסִי.

רוּתִי הַקְּטַנָּה הָיְתָה מִשְׁתַּטַּחַת לָהּ עַל יַד לַַאסִי,

מוֹצֶצֶת אַרְבַּע אֶצְבְּעוֹת יָדָהּ הָאַחַת וּבְיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה

הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת בִּטְנָהּ הַשְּׁמֵנָה שֶׁלהַכַּלְבָּה. לַאסִי

כִּשְׁכְּשָׁה לָהּ בַּזָּנָב וְעֵינֶיהָ הָיוּ טוֹבוֹת וְרַכּוֹת, רַכּוֹת.

פִּתְאֹם קָרְאָה רוּתִי:

– יְלָדִים, הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁל הַגוּר!

כָּל הַיְלָדִים רָצוּ מַהֵר אֶל לַאסִי, לְהַרְגִּישׁ זֹאת

גַּם כֵּן. לַאסִי לֹא כָּעֲסָה, כִּשְׁכְּשָׁה גַּם לָהֶם בִּזְנָבָהּ

וְלִקְּקָה בְּכָל פַּעַם יָדָיו, אוֹ פָּנָיו, שֶׁל

קָטָן אַחֵר. הַלָּשׁוֹן שֶׁל לַאסִי הָיְתָה רַכָּה וַחֲמִימָה

יוֹתֵר מִתָּמִיד.

יוֹם אֶחָד, הוֹרִידָה סוֹנְיָה הַמְטַפֶּלֶת מִן הָעֲלִיָּה

שְׂמִיכָה יְשָׁנָה, פָּרְשָׂה אוֹתָהּ בַּכּוּךְ הַקָּטָן עִם הַחַלּוֹן,

שֶׁפַּעַם־פַּעַם הָיְתָה שָׁם פִּנַּת־בֻּבּוֹת. סוֹנְיָה אָמְרָה

לַיְלָדִים לְצַחְצֵחַ יָפֶה־יָפֶה אֶת קַעֲרִיּוֹת הָאֹכֶל וְהַמַּיִם

שֶׁל לַאסִי.

הַכֹּל הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לַגּוּרִים. אֲפִלוּ לַאסִי כְּבָר

הִתְרַגְּלָה לִרְבֹּץ בַּכּוּךְ, עַד שֶׁפִּתְאֹם

– בֹּקֶר טוֹב יְלָדִים! מַזָּל טוֹב! לַאסִי הִמְלִיטָה

חֲמִשָּׁה גוּרִים!! – הָיְתָה זֹאת סוֹנְיָה הַמְטַפֶּלֶת שֶׁבָּאָה,

כְּמוֹ תָּמִיד, הָרִאשׁוֹנָה לַגַּן, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר.

הַיְלָדִים קָפְצוּ מֵהַמִּטּוֹת וְהִשְׁתּוֹלְלוּ,הָיוּ יְלָדִים

שֶׁמָּחֲאוּ כַּפַּיִם וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁפָּשׁוּט הִתְגַּלְגְּלוּ עַל

הַרֹאשׁ.

הָיוּ שֶׁתָּפְסוּ אֶחָד בַּשֵּׁנִי וְרָקְדוּ בְּיַחַד, וְכֻלָּם

צַוְחוּ:

– לַאסִי, לַאסִי’לֶה חֲמוּדָה’לֶה – –

כֻּלָּם הִתְגּוֹדְדוּ עַל יַד הַכּוּךְ, וְלַאסִי רָבְצָה לָהּ

בְּתוֹכוֹ בְּנַחַת, נְקִיָּה וּמַבְרִיקָה וְלִקְּקָה חֲמִשָּׁה גּוּרִים

קְטַנְטַנִּים, כְּכַדַּרְדּוּרִים עֲגֻלִּים שֶׁנִּדְבְּקוּ לָהּ בַּעֲטִינֶיהָ

הַתְּפוּחִים וְיָנְקוּ חָלָב.

אָז אָמְרָה סְמָדַר: – יְלָדִים, תִּרְאוּ, לַאסִי

צוֹחֶקֶת!

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא זָזוּ הַיְלָדִים מִלַּאסִי וְעוֹד

הֵבִיאוּ אִתָּם אֶת כָּל יַלְדֵי הַגַּנִּים הָאֲחֵרִים. כָּל

הַחֲבוּרָה צָהֲלָה וְשָׂמְחָה. בַּאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם – מִי הָיָה

זֶה, אִם לֹא גֶּרְשִׁי הַקָּטָן, אֲשֶׁר הִכְרִיז רִאשׁוֹן שֶׁהוּא

נוֹתֵן הַיּוֹם אֶת קְצִיצַת הַבָּשָׂר שֶׁלּוֹ לְלַאסִי. וְגֶרְשִׁי אָהַב

קְצִיצַת בָּשָׂר אֲפְלּוּ יוֹתר מִצִּ’יפְּס!

לַאסִי קִבְּלָה אוֹתוֹ יוֹם הֲמוֹן קְצִיצוֹת־בָּשָׂר,

חָלָב, שַׁמֶּנֶת וְחַלְבָה, וְכִמְעַט שֶׁלֹא זָזָה מִפִּנָּתָהּ.

אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, הִתְחִילוּ הַקְּטַנְטַנִּים לִפְקֹחַ

עֵינֵיהֶם וּלְהִתְרַחֵק קְצָת מֵאִמָּם. הֵם יִלְּלוּ, רִחְרְחוּ,

לִקְלְקוּ וְהִצְמִיחוּ שֵׂעָר צְהַבְהַב, חֶלְמוֹנִי. כַּעֲבוֹר עוֹד

שָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם הִגִּיעַ הַזְּמַן לְחַלְּקָם לַחֲבֵרִים…

הַיְלָדִים דַּוְקא חָשְׁבוּ, שֶׁאֶפְשָׁר לְגַדֵּל אֶת כֻּלָּם

בַּגַּן, אֲבָל סוֹנְיָה וְרִבְקָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא: – אִי אֶפְשָׁר.

הֵן אָמְרוּ, שֶׁלַּאסִי הָיְתָה נִרְזֵית וְאוּלַי אֲפִילוּ מֵתָה,

אִלּוּ הֵינִיקָה אֶת כֻּלָּם. וְכַךְ הֶעְלִימוּ מִפָּנֶיהָ, אֶחָד

אֶחָד, כִּמְעַט אֶת כָּל הַגּוּרִים. לַאסִי הִתְעַצְבְּנָה,

חִפְּשָׂה אוֹתָם פֹּה וְשָׁם, אַבָל לְבַסּוֹף שָׁכְחָה. הִיא

הָיְתָה עוֹד צְעִירָה וּמַבְכִּירָה, וְלֹא הֵבִינָה מַה קָּרָה.

כְּשֶׁהִמְלִיטָה לַאסִי בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הָיָה הַכֹּל שׁוֹנֶה.

מֶה הָיָה אָז?