רקע
רפאל ספורטה
מעשה ביונתן הקטן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: הוצאת גן גורים; 2012

שׁוֹשַׁנָּה וְיוֹנָתָן הָיָוּ אָח וְאָחוֹתֹ. שׁוֹשַׁנָּה תַּלְמִידָה בְּכִתָּה ג' וְיוֹנָתָן תַּלְמִיד כִּתָּה א'.

בֹּקֶר בֹּקֶר, בְּטֶרֶם יֵלְכוּ לְבֵית הַסֵּפֶר, הָיְתָה אִמָּא אוֹמֶרֶת לָהֶם:

– יְלָדִים, הֱיוּ זְהִירִים וְעֵרִים בְּלֶכְתְּכֶם

בַּדֶּרֶךְ וּבַחֲצוֹתְכֶם אֶת הַכְּבִישׁ! יוֹנָתָן, תֵּן יָדְךָ

לְשׁוֹשַׁנָּה וְאַל תַּרְפֶּה מִמֶּנָּה עַד שֶׁתַּגִּיעוּ אֶל אִי

הַמַּעֲבָר וּמִשָּׁם – אֶל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ. וְאַתְּ,

שׁוֹשַׁנָּה, אַל תִּשְׁכְּחִי לַעֲמֹד עַל אֶבֶן הַשָּׂפָה וּלְהַבִּיט

לַצְדָדִין, תְּחִלָּה שְׂמֹאלָה וְאַחַר יְמִינָה וְשׁוּב לְהָעִיף עַיִן

שְׂמֹאלָה. וְאִם יִהְיֶה הַכְּבִישׁ פָּנוּי מִכְּלֵי רֶכֶב – הַחֲזִיקִי

הֵיטֵב הֵיטֵב בְּיָדוֹ שֶׁל יוֹנָתָן, וְכָכָה תַּחֲצוּ אֶת הַכְּבִישׁ

הַסּוֹעֵר בְּשָׁלוֹם.

יוֹם אֶחָד אַחַר הַלִּמּוּדִים, רָצָה יוֹנָתָן לִקְנוֹת לוֹ גְלִידָה.

אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיְתָה אִמָּא בַּבַּיִת. הָלְכָה לַשּׁוּק לִקְנוֹת צָרְכֵי אֹכֶל. אָמַר יוֹנָתָן לְשׁוֹשַׁנָּה:

– אֲנִי הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לִי גְלִידָה. יֵשׁ לִי כֶּסֶף. רְאִי!

– לֹא, יוֹנָתָן, אַל תֵּלֵךְ לְבַדְּךָ! אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ!

אִמָּא אֵינֶנָּה מַרְשָׁה לְךָ לַחֲצוֹת בְּעַצְמְךָ אֶת הַכְּבִישׁ.

הָלְכוּ זֶה בְּצַד זוֹ כִּבְרַת דֶּרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ

לַכְּבִישׁ הַסּוֹעֵר, רָצְתָה שׁוֹשַׁנָּה לְהַחֲזִיק בְּיַד

יוֹנָתָן.

– אֵינֶנִי תִּינוֹק! אַל תַּחֲזִיקִי בְּיָדִי! – אָמַר

יוֹנָתָן. נִסְּתָה שׁוֹשַׁנָּה לֹתְפֹּשׂ אֶת יָדוֹ בְּחָזְקָה – אַךְ

יוֹנָתָן חָמַק מִיָדֶיהָ וְהִתְפָּרֵץ אֶל הָרְחוֹב, אֶל הַכְּבִישׁ

הַסּוֹעֵר…

אוֹתָהּ שָׁעָה נָסְעָה בַּכְּבִישׁ מוֹנִית אֲדֻמָּה,

טָסָה בִּדְהָרָה. אַחֲרֶיהָ נָסְעָה ָמְכוֹנִית מַשָּׂא יְרֻקָּה.

כְּשֶׁרָאָהָ נֶהָג הַמּוֹנִית אֶת הַיֶּלֶד הַמִּתְפָּרֵץ אֶל הַכְּבִישׁ,

מִהֵר לִלְחֹץ בְּרַגְלוֹ עַל הַבַּלָּם. הַמְּכוֹנִית הִשְׁמִיעָה קוֹל

חֲרִיקָה מַחֲרִידָה – חֲרִיקְכְךְ… וְנֶעֶצְרָה. נֶהָג מְכוֹנִית

הַמַּשָּׂא, שֶנָּסַע מֵאַחֲרָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה בּוֹ בָּרֶגַע לַעֲצֹר

בְּשֶׁטֶף הַנְּסִיעָה. מֶה עָשָׂה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַגֵּשׁ בַּמּוֹנִית

הָאֲדֻמָּה? נָטָה בִּמְהִירוּת הַצִּדָּה וְעָלָה עַל הַמִּדְרָכָה!

בַּמִּדְרָכָה הוֹלֶכֶת בִּכְבֵדוּת, אִשָּׁה אַחַת עֲיֵפָה, חוֹזֶרֶת מִן

הַשּׁוּק וְסַל כֵּבד בְּיָדָהּ. מִן הַסַּל מִתְנוֹסְסִים וּפוֹרְחִים

שְׁנֵּי בַּלּוֹנִים.

לֹא הִסְפְיִקָה הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה לִנְטוֹת

הַצִּדָּה – וְהִנֵּה פָּגְעָה בָּהּ מְכוֹנִית הַמַּשָּׂא וְהִפִּילָה

אוֹתָהּ אָרְצָה!

מִיָּד קָמָה בָּרְחוֹב בֶּהָלָה גְדוֹלָה וַאֲנָשִׁים

רָצוּ בַּחֲרָדָה אֶל הָאִשָּׁה הַנּוֹפֶלֶת לְהָחִישׁ לָהּ

עֶזְרָה.

הַיְלָדִים עָמְדוּ נִדְהָמִים וְהִבִּיטוּ בַּמַּחֲזֶה הֶעָצוּב.

– רְאֵה נָא – אָמְרָה שׁוֹשַׁנָּה – הִנֵּה נוֹשְׂאִים

אֶת הָאִשָּׁה בָּאֲלוּנְקָה… הִנֵּה מַכְנִיסִים אוֹתָהּ לַמְּכוֹנִית

הַלְּבָנָה… מַה נוֹּרָא הַדָּבָר! אֶל נָכוֹן הִיא אֵם לְאַחַד

הַיְלָדִים…


שׁוֹשַׁנָּה! – פָּרַץ יוֹנָתָן בִּצְעָקָה נוֹרָאָה –

זֹאת אִמָּא! אִמָּא שֶׁלָּנוּ! הַבִּיטִי! הִנֵּה הַבַּלּוֹנִים

שֶׁקָּנְתָה לָנוּ… עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ! הִנֵּה הַסַּל שֶׁלָּהּ…

מוּטָל בַּצַּד וְכָל הַיְרָקוֹת וּשְׁאָר צָרְכֵי הָאֹכֶל שֶׁקָּנְתָה

בַּשּׁוּק מְפֻזָּרִים… אִמָּא! אִמָּא! שׁוֹשַנָּה, בֹּאִי וְנֵלֵךְ אֶל

אִמָּא… הֶחֱזִיקָה שׁוֹשַׁנָּה בִּידֵי יוֹנָתָן, פָּרְצָה בִּבְכִי

וּבִילָלָה:

– אִמָּא! אִמָּא! חַכִּי לָנוּ!


אֲבָל עֵינֵי אִמָּא הָיוּ עֲצוּמוֹת. הִיא לֹא שָׁמְעָה

וְלֹא רָאֲתָה דָבָר. דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית הַלְּבָנָה נִסְגְּרָה…

הַמְּכוֹנִית נָסְעָה… לְבֵית הַחוֹלִים…


יוֹנָתָן! מַדּוּעַ הִתְפָּרַצְתָּ לַכְּבִישׁ? מַדּוּעַ עָזַבְתָּ אֶת יָדִי?


– אֲנִי אָשֵׁםֵ בַּדָּבָר – אָמַר יוֹנָתָן לַדּוֹדָה רָחֶל בְּצַעַר – אִמָּא לֹא תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה לְעוֹלָם!

– בִּקַּרְתִּי אֶת אִמָּא בְּבֵית הַחוֹלִים – אָמְרָה

הַדּוֹדָה רָחֶל – בְּעוֹד שָׁבוּעַ יָמִים הִיא תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה. הִיא

פְּצוּעָה קָשֶׁה אֲבָל אֵין סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לְחַיֶּיהָ, תּוֹדָה

לָאֵל. נֵס קָרָה לָהּ בִּזְכוּת הַנֶּהָג, שֶׁהִצְלִיחַ לַעֲצֹר

בַּמְּכוֹנִית בְּעוֹד מוֹעֵד. אָמְנָם, פָּגְעָה בָּהּ הַמְּכוֹנִית, אַךְ

לֹא דָרְסָה אוֹתָהּ. כְּפֶסַע הָיָה בֵּינָהּ וּבֵין הַמָּוֶת…

מָה רָב הָיָה הַצַעָר וּמָּה גָּדּוֹל הָיָה הַסֶּבֶל

כָּל אוֹתוֹ שַׁבוּעַ; לִבּוֹ הַקָּטָן שֶׁל יוֹנָתָן הִכָּה אוֹתוֹ עַל

הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָּׂה.

– הַחוֹשֶׁבֶת אַתְּ שֶׁאִמָּא תֹּוסִיף לֶאֱהֹב אוֹתִי,

לְאַחָר שֶׁתֵּדַע כִּי בִּגְלִלי קָרָה לָהּ הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא? –

שָׁאַל יוֹנָתָן אֶת שׁוֹשַׁנָּה אֲחוֹתוֹ בְּלַחַשׁ: כְּשֶׁדְּמָעוֹת

חָנְקוּ אֶת גְּרוֹנוֹ.

– אֵינֶנִּי יוֹדַעַתַ – אָמְרָה שׁוֹשַׁנָּה ָבְּעֶצֶב – עָלֶיךָ לִשְׁאֹל אוֹתָהּ לִכְשֶׁתָּשׁוּב…


כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ יָמִים חָזְרָה אִמָּא מִבֵּית

הַחוֹלִים חַלָּשָׁה וְחִוֶּרֶת. כְּשֶנָּשְׁקָה וְחִבְּקָה אֶת

הַיְלָדִים, שָׁאַל יוֹנָתָן:

– אָּמא גַּם עַכְשָׁו אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי? הֲלֹא אֲנִי אָשֵׁם בַּכֹּל!

– כֵּן יַלְדִּי, – אָמְרָה אִמָּא בְּעֶצֶב – וַדַּאי

שֶׁאוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתְךָ וְאוֹסִיף לֶאֱהֹב אוֹתְךָ כָּל הַיָּמִים,

מִשּׁוּם שֶׁאִמְּךָ אֲנִי וְאַתָּה יַלְדִּי.


דְּמָעוֹת נָצְצוּ בְּעֵינֵי יוֹנָתָן וְאַבָּא אָמַר:

– עָלֵינוּ לִכְתֹּב אֶת הַמִּקְרֶה הַזֶּה בַּסֵּפֶר,

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ יְלָדִים אֲחֵרִים וְיִלְמְדוּ לְהִזָּהֵר

בַּדְּרָכִים.

וְכֵן עָשׂוּ. וְהֲרֵי הַסִּפּוּר לִפְנֵיכֶם.

המלצות קוראים
תגיות