רקע
שמואל גילר
הטרגדיה של הלן קלארק
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: המחבר; 2021

המושבה האמריקאית ביפו היא היום אתר תיירות מוכר, וגם סיפורה העגום. 156 חבריה הלכו שבי אחרי הבטחותיו של כומר כריזמטי שהבטיח להם חיי עושר בארץ הקודש, אך אכזבתם הייתה מהירה ומרה כשנוכחו לדעת שהולכו שולל, ורבים בקשו לחזור לארצות הברית. אלא שגם לאחר שרוב חבריה חזרו לארצות הברית, היו חיי הנותרים אפופים בטרגדיות, ובמיוחד זה של הלן קלארק. היא עלתה ב-11 באוגוסט 1866 על ספינת המפרשים “נלי צ’ייפין” בנמל ג’ונספורט שבניו-המפשיר, עם בעלה ג’ורג' וששת ילדיהם, עם חברי ‘כנסיית המשיח’ ומנהיגה ג’ורג' אדאמס. ב-22 בספטמבר עגנה הספינה מול חוף יפו, והקבוצה נאלצה להקים מחנה זמני על חוף הים מצפון לעיר סמוך לבית הקברות המוסלמי. הימים היו ימי מגפה, ובמהלך החודש הראשון לשהותם מתו תשעה מחברי הקבוצה וביניהם שישה ילדים. הלן אבדה את בעלה ג’ורג' וילדיה יוג’ין וביירון. היא נותרה במושבה ביפו עם בניה הרברט ופרנק, ובתה הצעירה מרי. לצד שורת קברי משפחת קלארק בבית הקברות האנגליקני העתיק ביפו, ניצב קברו של הילד צ’רלס רוזדייל שנולד ב-3 בספטמבר 1869 ומת בהיותו בן חמש. בחיפוש מקורות מסועף התברר כי גם הוא היה בנה של הלן, אך מיהודי מומר ונכלולי לו נישאה.

ג’ורג' וושינגטון קלארק נולד בשנת 1825 בעיירה קיטרי (Kittery) שבמיין, לבנימין ואביגייל קלארק. מוצא המשפחה בבריטניה, ואילו סבו אביג’ה נהרג במלחמה נגד האנגלים בשנת 1812. אביו של ג’ורג' היה חקלאי, ועסק בנגרות בניית בתים, ונחשב לאחד המיומנים בעיר רוצ’סטר בה התגוררו. ג’ורג' נשא לאישה את הלן וונטוורס ונולדו להם ארבעה בנים ובת: הרברט אדגר, מרי ג’ין, בירון ג’ורג‘, פרנק קליפורד, ויוג’ין. יוג’ין בן השנה מת ביפו ב-26 באוקטובר 1866, חודש לאחר נחיתתם ביפו, ויומיים לאחר מכן מת האב. חמישה ימים לאחר מכן מת גם ביירון בן השבע. ג’ורג’ היה בן שלושים ושבע במותו, ואלמנתו הלן נותרה עם שלושה יתומים בתנאים הקשים ששררו באותם ימים טרם הקמת מבני הקבע של המושבה. חברי המושבה האמריקאית שהחלו לבנות את בתיהם במושבה למדו עד מהרה על דמותו האמיתית של מנהיגם ג’ורג' אדאמס, שהבטיח להם ארץ זבת חלב ודבש, אך לא היה אלא שיכור שנוהל בידי אשתו התוקפנית. תלונות החלו להישלח לויקטור בובושה, הקונסול האמריקאי בירושלים, שהוזעק ליפו ב-4 בדצמבר 1867 כדי לשמוע את תלונות חברי המושבה המאוכזבים שבקשו לחזור לארצות הברית. וודברי קלארק, אחיו של ג’ורג‘, סיפר על נסיבות מות אחיו, ועדותו שמורה בהתכתבויות הקונסוליה האמריקאית בירושלים. אדאמס הורה לרופא להשקות את אחיו בשמן קיק, חרף הוראות הרופא. לאחר מותו סרב להקצות לאלמנה את המגרש עבורו שילמו, ומעט הרכוש שנותר לה נמכר בנזיד עדשים. במאי 1868 כתבה הלן קלארק לקונסול בירושלים והתלוננה על איומים מצידה של הגברת אדאמס, וכי היא חוששת לחייה. קשיי הקיום כאלמנה ביפו אלצו אותה להינשא בשנית, והפעם ליהודי מומר ששימש כמדריך טיולים (דראגומן). וכפי שעולה מתחקיר על קורותיו ומעלליו בעיתונות ההיסטורית האמריקאית, ומסמכי הקונסוליה האמריקאית בירושלים, מדובר בשרלטן ונוכל שזנח אותה ביפו, נשא אישה אחרת, והיגר לארצות הברית כשהוא מעטיר על ראשו אגדות וסיפורי בדים. הלן האלמנה שנחלצה מידיו של ג’ורג’ אדאמס, נפלה לזרועותיו של נוכל הזוי גדול ממנו.

כתב העיתון ‘אוקספורד דמוקרט’ ממיין סיפר ב-6 באוגוסט 1869 על ביקורו ביפו ובמושבה האמריקאית. לדבריו פגש אותו ברדתו מהספינה הדראגומן ג’ימס רוזדייל שליווה אותו לירושלים. הוא סיפר לו כי הוא בנו של הקונסול הבריטי הקודם בירושלים המתגורר בלונדון. הכתב תיאר את רוזדייל כבן שלושים, אינטליגנטי ומדבר בשש שפות, לבוש בבגדי ערבי, ומקובל מאוד על התיירים. רוזדייל סיפר גם כי הוא מתכוון לשאת לאישה אלמנה במושבה האמריקאית שאיבדה את בעלה. הוא אכן נשא לאישה את הלן קלארק, ובנם צ’רלס נולד ב-3 בספטמבר 1869.

חמש שנים לאחר מכן, ב-31 בדצמבר 1874 מת הילד. ברשימת אזרחי ארצות הברית ביפו משנת 1870, הנמצאת במסמכי הקונסוליה האמריקאית בירושלים, מופיעים שמות הלן וילדיה, ובהערות צוין כי היא נשאה לבעל נתינות תורכית בשם רוזדייל (Rosedale).

בשנת 1876 פורסם הספר “המזרח” של הסופר האמריקאי צ’רלס דאדלי וורנר, ידידו של מארק טוויין, על סיורו בארץ הקודש. הוא מתאר ביקור בבית אמו של נער אמריקאי צעיר שעסק בהדרכת תיירים בסמטאות יפו העתיקה. וורנר כתב כי מדובר באלמנה שנשאה בשנית למדריך טיולים ששמו בעל צליל יהודי. זמן קצר לאחר מכן זנח רוזדייל את אשתו הלן ונסע לארצות הברית. במסמכי הרישום של ממשלת ארצות הברית נרשם כי הגיע לראשונה בשנת 1877, ומקצועו נרשם “מרצה”. ב-10 באפריל 1878 פרסם העיתון ‘קנבק ג’ורנל’ ידיעה על כך שפרופסור ג’ימס רוזדייל מירושלים מספר על הווי המזרח וירושלים וחברון, וההרצאה מלווה במופע בידור מזרחי של “מקומיים מפלשתינה בלבוש אוריינטלי”. ההרצאה תוארה כחוויה בידורית ממדרגה ראשונה המומלצת למבוגרים וצעירים.

לא ברור באילו נסיבות הגיע רוזדייל לקהיר, אך הוא פגש שם את הגרמנייה פאני גראסר. בראשית שנת 1880 נולד בנם הראשון ג’ורג' ובסוף השנה הם הגיעו על פי רישומי ההגירה לארצות הברית. בהמשך נולד הבן וולדון במיין (1881), הבת מלחה בקולורדו (1886), הבת ראשידה בקנדה (1881), הבת ליילה בקנדה (1891), והצעיר רוג’ר בארצות הברית. רוזדייל החל לשווק את עצמו כמרצה על ארץ הקודש בקרב הכנסיות הבפטיסטיות, ועיטר את דמותו בסיפורי אלף לילה ולילה. ב-18 במרס 1881 פרסם העיתון ‘פורטלנד דייילי’ ידיעה על כך שפרופסור ג’ימס רוזדייל מירושלים הגיע עם שישה ערבים מפלשתינה הלבושים בלבוש ערבי ורקדן דרווישי מסתובב מבגדד. נכתב כי הוא יקיים מופע שיציג ברכות ערביות, כיצד סוחרים הבדואים, מנהגי חתונה וארוחה, “וכיצד רקד המלך דוד”. בין השאר יתקיים ריקוד חרבות עם מוסיקה, שוק בדואי, וגם הדגמה של קריאת מואזין. עלות הכניסה 25 סנטים. ב-14 באוגוסט 1885 פורסם בעיתון ‘ויציטה דיילי איגל’ על הרצאתו של ד"ר רוזדייל, בנו של רב יהודי ידוע מירושלים, בכנסייה הבפטיסטית. הוא מתואר כבעל השכלה רפואית ובוגר אוניברסיטאות ידועות ומכובדות.

הידיעות על הדמות המשוטטת בין כנסיות בליווי מופעי בידור, צדה את עינו של הכומר רומינגר. הוא כתב לסלה מריל, ששימש בעבר כקונסול האמריקאי בירושלים, ותשובתו פורסמה ב-21 בינואר 1888 בעיתון ‘אנדובר’ במסצ’וסטס. לדברי הקונסול השם ‘וואד אל ווארד’ שרוזדייל הוסיף לשם משפחתו הוא אחיזת עיניים ממדרגה ראשונה. שמו הוא יעקב רוזנטל, והוא אכן נולד בירושלים, אך לא לשגריר הבריטי או לרב, אלא לאביון יהודי מרוד שמת כשהוא שימש כקונסול, וכדי לקבור אותו נדרש היה לאסוף צדקה. הוא שינה את שמו לג’ימס רוזדייל, ולאחר מכן לוואד אל-ווארד שמשמעותו עמק הפרחים. אשתו החוקית מתגוררת ביפו והוא טוען שהתגרש ממנה, אך היא לא יודעת על כך. הוא הגיע לארצות הברית עם מספר ערבים וערך מופעי בידור. הוא הכניס אותם לצרות בבוסטון וצריך היה לגייס כסף כדי להחזירם לארצם. “בפרסומיו הוא מתגאה שהוא בוגר אוקספורד, לייפציג, וגם תואר רופא מהרווארד, אך שם לא שמעו עליו”. מריל כתב: “אני סבור שאין אדם עלי אדמות שיכול לשקר כמוהו, ואין להאמין למילה שלו. ובאשר לאשתו הנוכחית, הוא אסף אותה בדרך כשאשתו האמיתית ביפו. אני שמח שהעיתון מפרסם על מעשי המרמה שלו”.

אלא שרוזדייל המשיך במעלליו. בעיתון ‘סנט ג’ונסבורי קלדוניאן’ סופר ב-7 בדצמבר 1898 כי ד“ר ג’ימס רוזדייל, ששימש בעבר כרופאו של הסולטן התורכי, הואשם בשוטטות. ב-22 בספטמבר 1900 פורסם בעיתון ‘ג’רזי סיטי ניוז’ כי ד”ר ג’ימס רוזדייל, אשתו, ושלוש בנותיו, יופיעו בשירה וריקודים בערבית, עברית, ואנגלית, בכנסייה הבפטיסטית בניו-יורק. בשנת 1903 כבר הכריז על עצמו ככומר והחל לשאת דרשות והרצאות על כתבי הקודש. כאשר פרופסור פריץ מאוניברסיטת סיראקוס טען כי הוא אינו בקיא כלל בתנ“ך, קרא לו רוזדייל לעימות מעל דפי העיתון ‘באטלר וויקלי טיימס’. הוא קרא לו לפגוש אותו לעימות בכל אחת מהשפות: יוונית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פולנית, רוסית, תורכית, ערבית, עברית, או אנגלית. לדבריו הוא שימש במשך שלוש שנים מרצה במוזיאון הבריטי. בשנת 1904 החל להופיע בכנסיות בלווי בתו ששרה משירי ציון בעברית. הוא תואר כבן לשבט לוי מהר ציון, וניסה לארגן טיולים ל”פסטיבל השומרוני בארץ הקודש".

ב-19 במאי 1920 הגיש ד"ר ג’ימס רוזדייל ווארד את טפסי הבקשה לאזרחות ארצות הברית. כשקיבל אותה בספטמבר 1922, התפרסמה ידיעה בעיתון ‘גטיסבורג טיימס’. נכתב כי הרופא בן התשעים ושש, שהוא בעל תארים מאוניברסיטאות רבות ועסק ברפואה ברחבי העולם, סיפר כי במשך שלושים שנה לא היה לו זמן לטפל באזרחותו משום שהיה טרוד בעבודתו. הוא סיפר לכתב כי הוא מעשן שישים סיגריות ביום, ואת אריכות ימיו הוא מייחס לעובדה שהוא עוסק בענייניו בלבד ולא בענייני אחרים. הוא גם סיפר שאביו היה הקונסול בירושלים, וכי בצעירותו סעד עם הגנרל רוברט לי ופגש את אברהם לינקולן. בשנת 1927 הוא החל לפרסם בעיתונות את ספרו “כיצד הגעתי לגיל 101”, בו הציג תעודות הסמכה רבות והציע שיקויי פלא להארכת ימים. בפרסומים נכתב כי הוא בעל וותק של עשרים שנה במיטב האוניברסיטאות ובתי חולים באירופה, ובעל ניסיון של שישים שנה ברפואה. הספר נשלח חינם, עבור שיקויי הפלא צריך היה לשלם.

האגדות וסיפורי אלף לילה ולילה שקשר רוזדייל סביב ראשו הופיעו בידיעה על מותו בעיתון ‘ניו-יורק טיימס’, ב-26 בספטמבר 1929. בכותרת נכתב כי “הקריירה הארוכה של הרופא המלומד שנולד על הר הזיתים, בנו של הקונסול הבריטי, הסתיימה בבית בנותיו”. ועוד נכתב כי המלומד והרופא הידוע ששימש כמזכיר הפרטי של הקיסרית הצרפתייה יוג’ין, שימש במשך שלושים שנה גם כרופא בקרב הערבים במזרח התיכון. לדברי הכתב סיפור חייו נשמע “כסיפור שנכתב בידי סופר בעל דמיון רב”. הוא נולד בשנת 1826 על הר הזיתים, ולאחר שסיים את אוקספורד, ולמד רפואה בקינגס קולג' בלונדון, למד גם בסורבון, בהיידלברג, בווינה ונאפולי. הוא טייל בג’ונגלים של אפריקה עם הנרי סטנלי, והמיר את דתו לאסלם כשביקר במכה בשנת 1882. הוא דיבר שלוש עשרה שפות, כולל ערבית ועברית. אביו וולדון צ’רלס וואדל ווארד היה לדבריו קונסול בירושלים, מת בגיל 106, והוא נבחר לשמש כיורשו בתפקיד. משפחתו ידועה באריכות ימים, וסבו שהתגורר באנגליה מת בגיל 112 כשנפל מסוס. כשהגיע לארצות הברית לפני חמישים שנה, זנח את מקצוע הרפואה ועסק בהרצאות בנושאי המזרח כשהוא לבוש בבגדים מזרחיים. ועוד נכתב כי ביקורו הראשון בארצות הברית היה בשנת 1842, ובהמשך פגש שלוש פעמים את אברהם לינקולן, את הנשיאים ג’ימס גרפילד וגרובר קליבלנד, ובילה עם הגנרל רוברט לי. בשנים האחרונות התיידד ובילה לדבריו עם ג’ון רוקפלר. הוא נקבר בבית הקברות אוורגרין בניו-ג’רזי לצד רעייתו. העובדה שהעיתון המכובד פרסם ידיעה על מותו מעידה כי היו שדאגו למסור את המידע אודותיו. הוא מת בדירת בנותיו ראשידה וליילה בניו-יורק, שלקחו חלק במופעי הבידור שלו. סיפורי המעשיות שסיפר אביהן נחקקו ככל הנראה בראשן כאמת צרופה, וכך מצאו את מקומם בעיתון. צאצא שלו המתגורר בפנסילבניה, וחוקר את תולדותיו, הגדיר את סבו כ“טיפוס משונה”, והוא מחזיק בעותק של ספרו בו הוא מתאר את תולדות חייו המפוארים, ובו גם עשרות תעודות מאוניברסיטאות בעולם בהם למד כביכול. בספר גם המלצות לתרופות הפלא מאריכות החיים שלו, שהוא רוקח במעבדות שהוא עומד בראשן. לדברי הנין נראה לו שאת הספר המלמד כיצד לחיות עד 101, הוא כתב כשהיה בן 81.

תמונה1.jpg
תמונה2.jpg
תמונה3.png
המלצות קוראים
תגיות