בשנת תרמ“ז נוסדה ביאסי – רומניה, חברת “דורש לציון” במטרה לחדש את תנועת חבת ציון, אשר התעוררה בארץ הזאת בשנת תרמ”א. בעצב נולדה התנועה בראשונה: מחוץ גברו הלחץ והרדיפות, ומפנימה נלחמו בה או התנכרו לה הנאורים מזה והחסידים מזה. אלה הניאו את לב העם בדברי שטנה אשר יצאו מבוקרשט מכון שבתם, במגלות עפות ובכתבי־עתים, ויזהירום משאת עיניהם ולבם אל הר ציון ששמם, אל הארץ אשר חשך ישופנה אותה ואת יושביה ואת מושליה, ומבגוֹד בהשכלת אירופה, אשר בה כל ישועתנו – ככל הדברים אשר נִשאו אז על שפת כל לשון; ואלה יָראו פן יחישו את הקץ בלא עתו נגד פני עליון, או פן יהיה הדבר הזה למוקש לאחינו הזקנים והנחשלים היושבים לפני ה' ב“ארצות החיים” ונהנים מזיו החלוקה – וינועו ויעמדו מרחוק. והעומדים בראש התנועה לישא“י גם הם לא שמו לבם מבראשונה אל שתי המפלגות הקיצוניות האלה, וישכחו כי אלה ואלה רַבּת העם המה – ויבטחו בנדיבים, אשר נתנו להם ידם – אך לא לבם – ויהיו לראשים ולסוכנים לאגודות אשר נוסדו בעיר ועיר; ומן התחברות אליהם נפתחה הרעה לרעיון ישא”י ויבא עד מהרה רק במוסדותיו, כי התרפו ביום צרה, בבוא החלוצים הראשונים בארץ ישראל בין המצרים, וישכחו כל נדריהם ונדבותם אשר הרימו לפנים על הגליון¹; וגם יתר המתנדבים בעם ראו מהם וכן עשו.

ורק אחרי אשר הכה הרעיון גלים מלא רחב הארץ יותר משנה תמימה ואחרי היות (בח' טבת שנת תרמ"ב) האספה הכללית בפוקשני, אשר באו אליה צירים משלשים ושתים אגודות לישא“י, רק אז זכר הועד הראשי אשר בגלץ גם את החסידים וישחר את פני הצדיק מבאהוש לבא אל האספה הגדולה אשר היתה ביאסי בח' אייר תרמ”ב ולהופיע על עצתם. אך הוא השיב את פניהם במכתבו מיום י“ב אייר תרמ”ב וגם הגיד להם בשפה ברורה כי אין נפשו אל רעיון ישא“י בכלל, כי “הרעיון מפריע דבר עזרת אחב”י, כי כאשר הפיח ה' ברוח התעוררות את יחידי אחב”י וחוננם ברוח זכה להבעיר לבבם לקול צעקת העשוקים הרצוצים הנדחים לצאת לישע, היה מהצורך ההכרחי לעורר בהתעוררות רוחם גם את השועים והגבירים וגם האנשים אשר נחלו משפט החירות אשר כלם כאיש אחד יתחברו למו לבקש מאת השרים והמושלים על אחב“י ויתעוררו לקול יללת בת עמי הנאנחים; ובהרעיון הזה (של ישא"י) העולה על רוחכם עוד יצדיקו נפשם באמרם אל הרעיון הזה התפללנו. לזאת, לדעתי גודל ההכרחיות ומשפט הבכורה לדבר ביום הועד עם השועים והגבירים לעורר לבב כל אנשי הועד לטכס עצה ולעשות בכל האפשריות לטובת אחב”י בפנימה בתוך המדינה, וכו'."

ויהי בהוָסד חברת “דורש לציון” ויהיו דברי המיסדים ראשונה עם הנאורים העומדים בראש העתונות היהודית הכתובה בלשון הארץ, ועמלם לא נשאר מעל; כי רֻבם שנו את טעמם בפעם הזאת ויחלו לדבר טובות על ישא“י ועל אגודות “דורש לציון”. בשובה ונחת החלו הלבבות והדעות להתקרב מעט מעט ואחינו ההם הצטדקו במכתביהם על הטיפם תמיד להתבוללות בכתבי עתיהם ועל אשר לא ישאו ציון על שפתם, כי בהיותם מדברים אל העם בלשון המדינה לא יוכלו להגיד את כל לבם כאשר יעשו האנשים המדברים אל אחיהם בלשונם ואין לזרים עמם; וגם אחד מראשי המטיפים להתבוללות שאל מאת ועד “דורש לציון” לפתוח לפניו מקורות נאמנים במושבות אחינו בא”י ולהמציא לו משם ידיעות על חיי האכרים יושביהן והוא ישים להם מקום במכתב־עתו אשר הוא מוציא בלשון המדינה למען שים מסלות לישא"י בלבב קוראיו.

ומהעבר השני, בדעת הועד כי רבים בעם ואף כי יושבי הערים הקטנות ידגלו בשם הרב הצדיק מבאהוש, אשר גדול כבודו ברומניה וגם מעבר לגבולותיה על חכמתו ודעתו בהליכות עולם – כי על כן ישחרו פניו גם רבים מן הסוחרים ואנשי מעשה אשר לא על החסידים יֵחשבו – ובדעתו כי החסידים לא יתחברו עם אחיהם בכל מעשה אשר יעשו בטרם ישמעו “מה רבי אומר בדבר זה”, – באו חבריו בדברים גם עם הצדיק מבאהוש, אשר בראשונה לא הלך לבו אחרי ישא"י, להמריצו כי יסמוך ידו על פעלם בפעם הזאת.

והנה בזה חליפת המכתבים עם הה"צ הנז':

יאסי, א' דר“ח איר, תרמ”ז.

לכבוד הרב הצדיק וכו' כש“ת מו”ה יצחק פרידמן נ“י שליט”א, בבאהוש.

הדבר אשר הביאנו עתה אל היכל כבודו במגלת ספר זאת הוא ענין גדול ורב־ערך, אשר גורל רבים מבני עמנו ועתידותיהם תלוים בו.

זה לא כבר שלחנו לאדוננו מודעות נדפסות על אדות אגודתנו “דורש לציון”, אשר נוסדה בח' אדר ש“ז. ועתה הנה באנו בזה לפני אדוננו להודיעו, כי רעיון ישא”י החל לפעם שנית בקרב מחננו אחרי אשר שָבת זה כארבע שנים, וכבר נוסדו אגודות אחדות בשם “דורש לציון”, ואחרות עומדות להוסד בקרוב. הדבר אשר עורר אותנו עתה לשוב לחדש את התנועה הזאת הוא העת הרעה והצרות הרעות המתרגשות ובאות על אחב“י בארצות אירופה בכלל ובארצנו רומניה בפרט בעטים של צוררי היהודים הנקראים בשם “אנטיסמיטים”, אשר קמו עלינו לכלותנו. גם מזונותיו של אדם קשים עליו עתה בכל מקום כקריעת ים סוף, ומי כמוך אדוננו יודע את נגעי לבב רוב אחב”י ואת מכאוביהם וצרותיהם הרבים. ואולם לא רק על המצב החמרי של בני עמנו ידאב לב כל אוהב עמו כי אם עוד יותר על מצבו המוסרי אשר הוא בעת הזאת פרוע לשמצה באופן שלא היה עוד כמהו. התורה והאמונה, אשר היו לנו תמיד מחסה עֹז בגלותנו, החלו לרדת בישראל מטה מטה. היציאה לאמריקה נפרצה בשנים האחרונות כזרם מים כבירים, והיוצאים מתבוללים שם מעט מעט בגוים אשר יבאו בתוכם ושוכחים תורת ה' ומצוותיו. שמירת שבת ויו“ט וחנוך הילדים בדרכי התורה והדת לא יזָכרו ולא יפקדו שם, כי גם הרבנים הרפורמר אשר שם רובם מחללי שבתות ואוכלי טרפות ופורקי על לעיני כל הקהל. גם המסיתים פרשו רשתם ברב ערי אמריקה על כמה וכמה משפחות, כאשר נודע לכל על פי כתבי העתים ומפי מכתבים פרטיים אשר שלחו בימים באלה משם לכאן איש איש אל כל שאר בשרו ואשר רבים מהם היו לנגד עינינו; מלבד אשר גם שם החלו להרָאות שנאת הגוים וחסרון פרנסה ושאר מראות נגעים כמו באירופה. בארבע השנים האחרונות מאז נסתם חזון ישא”י בארצנו, פרצה יציאה גדולה לאמריקה אשר לא היתה כמוה לפנים. משפחות למאות ולאלפים נדדו והלכו מארץ מולדתן כצפור נודדת מן קנה וכמה מליונים כסף ירדו לטמיון, ובכל זאת רק מעטים מאד מן הגולים הרבים הנמצאים באמריקה שמחים בחלקם, רק מעטים מאד דבקים בתורת ה' ובמצוותיו כאשר היו באָמנה אִתן מלפנים ויתרם – אין להם לא מטל השמים ולא משמני הארץ…

כל הדברים האלה הביאו דאגה בלב רבים משלומי אמוני ישראל על גורל היהודים והיהדות ועל אשר יקרה אותם באחרית הימים אם לא נתאמץ בכל יכלתנו לקרוע את גזר הדין הקשה המתוח עלינו ועל זרענו – על ידי שנוי מקום.

והמקום הזה האחד, אשר יש לנו תקוה כי נמצא שם מנוח מכל צרותינו וכי נוכל לחיות שם על פי דרכי תורתנו ולחנך ילדינו בדרך היהדות האמתית – הוא ארץ ישראל, אשר תוכל לאסוף אליה עוד תושבים רבים ולא יֵצר להם המקום, כי ארץ הצבי תוכל להכיל לפי מדת גדלה עד כדי ששה מליוני נפש אדם ועתה יושבים בה רק איזה מאות אלף נפש. גם הנה עשה ה' עמנו אות לטובה ויהפוך את לבות נדיבינו אשר בחו“ל לטוב על ישא”י. כי לפני שבע שנים כאשר החלה התנועה הזאת ברומניה בראשונה ואחינו פנו אליהם ויבקשו עזרתם, לא אבו שמוע וגם הניאו את לב העם, באמרם: פלשתינה היא עתה ארץ ציה ושממה אשר לא תוכל לתת לעובדיה לחם, ארץ אוכלת יושביה מלאה פראי אדם ישמעאלים וערבים אשר לא יוכל איש לשכון בטח בתוכם, או: היהודים לא יצלחו לעבודת אדמה, ועוד דברים כאלה. עתה נשתנו כל הדברים שנוי גמור לטובה. בארץ הזאת, אשר אמרו עליה אוכלת אדם היא, נוסדו בשנים מעטות עשר מושבות מאחב“י יושבי רוסיה ורומניה; הנדיב מפריז ובני משפחתו אשר בלונדון ובפרנקפורט ע”נ מאין נותנים את כל לבם לרעיון ישא“י ע”י עבודת האדמה והם אוהבים עתה את שערי ציון מכל משכנות יעקב, והנה הם מעבידים כעת את עושי דברם עבודה גדולה אל המושבות לבנות ולנטוע לתקן ולחדש, אף כי כבר יש מושבות אשר אין להן צרך עוד בתמיכה. בשבוע הזה היה ביאסי הבנקיר הנודע מברלין, זיגיסמונד זימל, בשובו מא“י, אשר נשלח שמה מאת הברון רוטשילד מפפד”מ בעניני המושבות, ויגד לנו כי רבים מאילי הכסף בחו“ל עוסקים עתה בשאלת ישא”י בכל לבבם, ויעורר אותנו לעשות ולפעול למען ציון בקרב ארצנו, כי עת רצון העת הזאת.

ועל דבר פעולתנו ומחשבתנו אשר אנחנו חושבים לעשות הנה יודעים אנחנו כי המלאכה אשר לפנינו לא לשנה אחת ולא לשתים היא, מעט מעט נתקרב אל מטרתנו ועתה אנחנו חפצים רק להעיר ולעורר את האהבה לארצנו הקדושה ולאסוף אל תחת דגלנו חברים רבים בכל ערי רומניה והכסף הנאסף נפקיד בידי אחד מעושי דברו של הברון רוטשילד מפריז עד אשר נראה מה נעשה בו. ועד כה וכה נשים לבנו להגדיל ולהאדיר את הישוב בא“י בכל אשר תשיג ידינו, כמו להביא משם את יבול הארץ וחרשת המעשה: אתרוגים, תפוחי זהב, שמן זית, מעשי צעצועים פתוחי עצי זית וכו' ולתת להם מהלכים בארצנו האוספת אל תוכה תבואות כאלה למכביר מארצות אחרות. אף על זה נפקח עינינו להכין הדרך לפני בעלי מלאכה או מסחר האומרים לנסוע שמה ולהאחז שם ולאכול מפרי ידיהם; וזה יהיה ע”י משען כסף או השתדלות במקום הגבוה – אשר כבר רצו שם את מעשינו – לפתוח לפניו שערים בכסף מעט לפי הערך ולהכין לו את הכל מראשית צרכיו בבית ובשדה ועד אחריתם. התועלת אשר תצא לנו מכל זה – גם בטרם תשיג ידנו ליסד מושבה חדשה – היא, כי נשיב את לב הבנים הנדחים אל אמם הנשכחה, אל ציון, ואל היהדות, אשר כבר החלו רבים מצעירינו לפנות לה עורף ועתה, לרגלי התנועה החדשה הזאת, הם שבים אל צור מחצבתם ומתרפקים על עמם. – עוד זאת העמדנו עלינו ועל כל הנלוים עלינו לחק אשר לא יעבור: לבלתי נגוע לא בדבור ולא במעשה בענין החלוקה ומקבליה וכל אביזריהו, כי דרכינו דרכי נעם וכל מחשבותינו שלום.

ועתה אחרי הודיענו את כבוד אדוננו את כל זאת למען ידע ויבחן את דרכנו, באנו בזה לחלות פני כבודו, כי יואיל לתת ידו עמנו ועם המטרה הקדושה אשר שמנו לנגד עינינו, כי גדול שמו וכבודו בעיני כל ישראל יושבי הארצות האל ובעינינו וכל דבריו כמשפט האורים, והיה כי יסמוך את ידו על הדבר הטוב הזה, כאשר נקוה, והביא על ראשו ברכת רבבות אלפי ישראל ושמו הטוב יכָּתב בספר דברי הימים לבני ישראל ברומניה לברכה ולתהלה לדור אחרון ולזכר עולם יהיה צדיק.

והננו וכו'.

וחתומים: ראשי האגודה “דורש לציון” אשר ביאסי.

וזאת תשובת הה"צ ביד סופרו:²

ב“ה יום א' ז' אייר זמר”ת לפ"ק פה באהש.

לכבוד יקרת חבורת דורש לציון הנתחדשה ביאס, יחד יתברכון.

אחרי שחירת שלומם כראוי, הנה מכתבכם לקודש מרן שליט“א מיום דר”ח אייר הגיע ביום ו' וקרא מרן שליט“א את כל עריכת מליצתם וצווני להשיב לכם בשם קדשו אשר בוודאי גם הוא בהוָדע לו מאנשים כשירים מאה”ק אשר האתרוגים יצאו משני ערלה מהם יקח וממנו יראו וכן יעשו ולא ידרשו ממקומות אחרים, וגם יבול הארץ גם כן יהיה חשוב אצלו. וזאת אמר בקדשו אשר הצורך להודיעכם אשר יהיו נזהרים שמה במעטפות האתרוגים בשליחותם על אשר אין נמצא שמה קנבוס (פלאקס) לכרוך אותם והמה כורכים אותם בצמר גפן (באנוואל) לזאת המה תופסים רקבון. לזאת הזהירו אשר יראו לכורכם רק בקנבוס כדי שלא ישלוט הרקבון בהם בתהלוכת הדרך, ומעתה תקבלו החייוה“ש מנאי כו”ח בפקודת קודש מרן הה“צ אדמו”ר שליט"א.

אברהם מרדכי סגל מבית קודש אדמו“ר שליט”א.

התשובה הזאת לא היתה די לכל משאלותינו, ועל כן שלחנו אל הרב הצדיק את המכתב הזה השני:

יאסי, יום ו' י“ב איר, תרמ”ז.

לכבוד הרב הצדיק וכו' כש“ת מוה”ר יצחק פרידמן נ“י שליט”א, בבאהוש.

את התשובה אשר שלח לנו אדוננו קבלנו לנכון והננו מביעים לו בזה את תודתנו וברכתנו אשר הואיל לתת ידו לדבר הטוב הזה אשר אנחנו אומרים לעשות ולנחותנו בעצתו בדבר הבאת האתרוגים. טובה העצה מאוד ומנה לא נזוע, והננו כותבים עתה לאנשים נכבדים וידועים מארץ הקודש על דבר מקנה אתרוגים על פי הדבר אשר הורנו אדוננו לעשות, וגם נתכבד להודיעו בעתו על הליכות הענין ועל תוצאותיו.

אפס כי עוד לנו דברים אל אדוננו ולדבר הזה יסלח לנו אם נִכבד עליו עוד פעם, כי לא לכבודנו ולא למעננו באנו עד הלום כי אם למען ציון ולמען אחב"י הנתונים ברעה ובצרה גדולה בעת הזאת ואשר כל תקותם היא רק ה' הבוחר בציון. – ודבר ישוב ארץ ישראל.

תפלתנו לפני אדוננו עשתה מחצה, ואנחנו לא נוכל להתאפק לבלתי בקש עוד גם על המחצה השניה. אדוננו! לא מטוב לב שפכנו לפניו שיחנו במכתבנו הראשון בכל הדברים ההם ולא מליצה ערכנו אליו, כי לא עת שחוק העת הזאת לנו ולכל בית ישראל יושבי רומניה אשר היינו להם לפה. עת רעה כזאת עוד לא היתה לישראל מדור דור, כי בכל הרעות והצרות אשר נגעו אל עצמו ואל בשרו היתה לו התורה מורשת אבות לפליטה. את היהודים ענו וימיתו וישרפו על מוקדי אש, אך את היהדות לא עשו כלה, הסנה בוער באש ממצרים ועד הנה והסנה איננו אֻכּל. עתה נשתנו העתים עלינו לרע גם בדבר הזה, כי התלאות הסבו את לב רבים מאחרי עמם. היהדות הולכת הלוך וחסור – דבר אשר גם המשכילים הישרים בלבותם לא אבו ולא עלתה על לבם כי תהיה כזאת בישראל. העת החדשה צועה ברב כחה; גם החוקים הרעים היוצאים עלינו בכל פנות שאנו פונים, עזרו לרעה. הנה עתה חק חדש תלוי ועומד על ראשנו, אשר בו צרורה סכנה רבה למצבנו המוסרי והדתי. על פי החק הזה, העומד לצאת בקרוב, יהיו כל הילדים הנמצאים בארץ, אם זכר או נקבה, מבני הרבנים ועד בני אחד העם, מחויבים לבקר בבתי הספר לעם הארץ מבן שבע שנים ומעלה, ולכתוב ביום השבת ולעשות כל מלאכה בבית הספר. עוד סבות אחרות אשר עוללו לנו כי רוח הפריצות בארצנו עבר עתה כל גבול ורבים מהמון העם הנם בוזי תורה ומלעיבים בכל קדש בישראל; ואם יאמרו חובבי עמם באמת לעצור בעד הרעה הזאת במקומה לא יוכלו, כי אין קולם נשמע מפני גלגל העת המנסר ברקיע ומחריש את האזנים ומטמטם את הלבבות ומושך אבירים בכחו. נגד כל הענין הרע הזה אין חכמה ואין עצה אחרת כי אם להסיע את קצה העם לארצנו הקדושה ולטעת אותם שורק תחת שמים חדשים ועל ארץ חדשה. אז בהִשָׁמע דבר ישא“י בראשונה במחנה חרדו אחדים משלומי אמוני ישראל על הדבר הזה מצד הדת ויאמרו: מי יודע איך ינהגו שם האנשים אשר יבָּדלו מיתר אחיהם לשבת במושבות הרחק מאד מכל המון ישראל – מי יודע אם לא ישובו שם גם מאחרי ה' ודת אבות להיות תרבות אנשים חטאים העושים מה שלבם חפץ. עתה אין עוד איש ישר מבקש אמת אשר ידבר או יחשוב כזאת; עתה נודע לכל כי אחינו הקולוניסטים הם שומרי תורה ומצוה, וגם אשר בביתם פרקו עֹל נִתּקו מוסרות שבו שם לדת משה ויהודית בצאתם מתחת שמי אירופה, וכי הנדיב הידוע נוטל על כל החוסים בצלו בכל המושבות לבלתי סור מדרך התורה והמצוה, והאיש אשר יחלל שבת או יעשה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תֵעָשינה יגֹרש מהסתפח בנחלתו. על כן אמרנו אין לנו טוב למען הושיע רבים מאחינו במצבם החמרי והמוסרי כי אם לשום פנינו לאה”ק; ואם אמנם לא נוכל להושיע בדרך הזה לכל העם לתת לכלם שדות וכרמים, ואם לא יֵהפך לכלם לב חדש ורוח חדשה לשוב לאשר העמיקו סרה, הנה טוב מעט מאפס. עלינו להתחיל במצוה ולעשות כל אשר תשיג ידנו וה' יגמור בעדנו.

ועתה עיני כל ישראל יושבי רומניה תלויות למוצא שפתי אדוננו ולמשפטו אשר יוציא על ישוב ארץ ישראל לטובה; הכל מחכים כי יאמר להם “נֹכח ה' דרככם, עשו והצליחו!” אל נא יבושו הפעם משִׂברם, אל נא יֵמָנע אדוננו מהביא תשועה גדולה לעמו בדבר אחד אשר יבטא בשפתיו. הן אמנם גם הבאת אתרוגים מארצנו דבר גדול ונכבד הוא, כי טוב לנו להסב את אלפי הזהב והכסף אשר יוציאו אחב“י על אתרוגים שנה שנה להעשיר את סוחרי יון ואטליה – אל הארץ הקדושה להיות סחרם למחיה לאחינו היושבים על אדמתם. אבל באתרוגים לבדם לא יוָשע ישראל, ועל כן לא יוכל הדבר הזה לבדו להיות משלח ידנו ומגמת פנינו. ישוב הארץ היא היתד אשר עליה נתלה כל תקוותינו. “כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא”, ואף כי אם נשלח לא”י מספר משפחות מאחינו שנה שנה כאשר אנחנו חושבים לעשות בעוד שתים־שלש שנים אם יצליח ה' דרכנו, כי בשנים הראשונות עלינו רק לאסוף כסף רב למען הכין את היסוד לבנין הגדול אשר אנחנו עומדים להקים אחרי כן.

ועתה תקותנו חזקה, כי כאשר החל אדוננו להראותנו כי חפץ הוא באמת בטובת אחיו ועמו – כאשר ידענו והאמַנוּ מראש – כן יוסיף להראות אותנו ואת רבבות אלפי ישראל המחכים למוצא שפתיו, גם הפעם אות לטובה ויחַזק את ידי העוסקים בדבר ישא"י באמרי פיו לנחותם בעצתו ולהורות אותם בדרך הטובה והישרה.

והננו וכו'

וחתומים: ראשי האגודה “דורש לציון”, יאסי.

נ.ב. – בנוגע לשמועה, כי ממשלת טורקיה איננה נותנת ליהודים להתישב בא"י, נודיע לאדוננו דבר, אשר לא נִתַּן להִגָלות ברבים, וכו'….

וזאת תשובת הה"צ:

ב“ה יום ג' אמור זמר”ת לפ"ק באהש.

לכבוד חבורת דורש לציון הנתחדשה כעת ביאסי נ"י!

אחר שחירת שלומם הטוב כמשפט, הנה מכתבכם למרן הה“צ אדומו”ר שליט“א הגיע ופקד עלי לכתוב לכם בשם שליט”א ולהודיעכם אשר זה שעמד מרן אז מנגד בעת צאת הרעיון של ישוב ארץ ישראל ע“י עבודת אדמה, לא היה עבור כי הרעיון לא הוטב בעיניו, רק לאשר בעת יציאת החוק על יושבי הכפרים ואסר החוק עליהם מלעסוק במוסחר החזקת בתי משתאות, ואז היה ביכולתם לבקש מוצא לפרנסתם במקומותם בהכפרים לעשות חנויות ומוסחרים את אשר לא אסר החוק עליהם, והיו מתפרנסים בעזה”ש. אולם כאשר צהלת שאון תנועת הרעיון השמיע בעם רוחו, בכל המדינה והכפרים, אשר יעתיקו את אחב“י לארץ הקדושה, לזאת לא בקשו להם מקום מוצא לפרנסתם ורק אל מבטח פעולת הרעיון שמו מבטם, ולאשר מרן בחכמתו ידע אשר לא תשיג ידי הקאמיטעט להעתיק רבת בני עמנו, וגם לא קבלו רשיון מהסולטן, וגם אצל שרי המדינה והריגירונג השריש סאון רעש הרעיון פורה ראש בלבם, לזאת נתן מרן בקולו עליהם להשבית ולהפיר בכדי שלא יהיה הדבר למוקש ולא יהיו נשברים מפרנסתם מרבית עם כאשר כן הוא אשר רבים נוקשו ונלכדו ונשברו לפרץ שברים, ומעט מזעיר אשר באו כעת אל מטרה, וגם היו אז אנשים מפריעים אשר על נסיעתם לאמריקה לא היה מרן מפריע, רק אל אדמת ישראל לא יבואו, לזאת היה מרן מנגד לדבר. אולם כעת אשר אתם רוצים להתנהל לאט לאט ולא ברעש, וידוע לכם אשר אין ביכולת להעתיק בפעם אחת וגם לא מרבית העם, בוודאי את אשר תוכלו להוביל איזה סכום בע”ב בכל שנה, בודאי כעת לא יעמוד מרן מנגד, והאם כל מי שבא לפניו להתיעץ אודות נסיעת אה“ק האם מרן מונע אותו? רק זאת העולה על רוחכם אשר בפעולת הרעיון הזה יהיה תרופה ומזור על הדבר אשר מסבת תהפוכת הזמן וכובד נטל חול הגזירות אשר חדשים לבקרים נותן דת היהודית למגרעות, והנה מתלאה, אומר מרן שליט”א, הלא לפניו גלוי יותר הדבר, וגם מכל מקומות, האם יוכלו לתקן בדק במעט אנשים אשר תוכלו להעתיק ובמשך שנים, ואיך יכולים ברעיון הזה להעלות תעלה לכלליות רק ה' מקוה ישראל ואליו עיני קודש צופיות, אשר ישועה יפריח, ויעבור רוח טהרה על הארץ, ואת הצולעה ירפא, וישיב אליו לבבות ישראל. ואת אשר אתם כותבים מהעצה שיכולים לנסוע לשם לא נתקררה דעתו של מרן בזה עדיין, כפי שנודע למרן מרכז חושב מבטת הריגירונק משם, אשר אין לכותבו על פני השדה רק מפה לאוזן. ואם היו עושים לקלוע אל מטרת הרשיון באופן נאות כאשר עם לבב מרן שליט"א, אשר אין יכולים לכותבו במכתב, אזי היה הרעיון הזה בא לפעולת אדם יותר במוקדם.

מנאי הדו“ש בפקודת מרן הה”צ אדומו“ר שליט”א

אברהם מרדכי סגל, מבית שליט"א.

המכתב הזה השני, וביחוד הדברים האחרונים יגידו לנו בשפה ברורה כי הה“צ קרב עתה אל רעיון ישא”י וכי החל להבין אל פעולת המחזיקים בו ואל כל הטובה אשר תביא לבנינו באחרית הימים; האיש אשר אין נפשו אל דבר לא יבקש לתת עצה במה להיטיב אחריתו. – ויותר ממה שכתוב לפנינו כאן דבר הה“צ למשחרי פניו בכל עת וירומם תחת לשונו רעיון ישא”י, ולרבים המבקשים עצה מפיו במה לכונן עתידות להם, יורה לבקש להם מנוח בארץ הקדושה ולעבוד שם את האדמה, משלח ידם לפנים (כי רבים מהם היו יושבי כפרים ועובדי אדמה בטרם השליכו אותם ממשכנותיהם). נקל להבין, כי בהִוָדע בארצנו כי לב הה"צ לישוב ארץ ישראל, שִנו גם החסידים את דרכם ומעתה גם המה “ציון ישאלו, דרך הֵנה פניהם” ורבים מהם נתנו ידם אל דורשי ציון ויֵאספו אל תחת דגלם.