רקע
מנחם מבש"ן
עַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵינו

1

בעולם הגדול נתָּנים פרסי נובל לזוכים בהם, על הרוב לעת זקנתם, בעת היות החיים וכל חמודותיהם מהם והֵנה. ובעולמנו הקטן, אשר מאז מקדם “נשלמה פרים שפתינו”, אשר גם אלהינו קדוש ישראל “יושב תהלות”, – ישלמו לסופר, אשר נתן כל ימיו וכל כחו לעמו, את שכרו, את התהלות, גם כן לעת זקנה במלאת לו שבעים או שמונים שנה, אז יזכרו ואז יפקדו אותו תלמידיו וכל מכבדיו, והביאו לו את אזכרתם בקהל.

ואמנם גם זה צעד קדימה לעמת הימים הראשונים, לפני דור אחד, שאז חכו לסופר, אשר כל ימיו חי חיי צער ומאּׂפל ומחשך האיר נרו, עד יום מותו, בעתו או בלא עתו, למען ספוד לו ולספר לדור את אשר פעל ועשה; ועתה ימהרו לשלם לו על פניו, בעוד בחיים חיתו, את הפרס היהודי: דברי תהלה וכבוד. עתה יפיקו לו נפשם ונדבות פיהם בהיותו עומד על גבול שני העולמות, “היכא דנשקי רקיע וארעא”, מצטיד לדרך עולם, בעת אשר חלדו כאין ועיניו ולבו אל השארת הנפש – בשמים ממעל כאשר האמין בימי נֹער, בעודנו רד עם אל ונאמן עם קדושיו, או על הארץ מתחת, כאשר האמין בבואו בימים, בהיותו לסופר בעמו. עתה יחוננו את האבן הראשה והוציאו תשואות חן חן לה, בעת אשר לא יועילועוד דברי תהלה וחן והכר־פנים לעורר את לב הסופר, לחזק את ידיו ולהפרות את רוחו למען יוסיף תת לנו פרי זרעו אשר שם בו יוצרו מראשיתו; בעת אשר פרי עטו מתגוללים בחשך מפֻזרים בתוך קבוצת עלים בלים זה ימים ושנים ואין מאסף להמה או – אם חגר שארית כחו והוציא מהם את אשר הוציא – שמורים אתו בביתו ואין קונה ואין דורש.

אמנם כן, גם זה צעד קדימה… אפס כי לנו “עם הספר” יאתה לצעד עוד צעד שני – אם נתהלל עוד בשם הזה ובכבודו נתימר: לשום לב לפליטת סופרינו בעודם מלאים כח ורוח, עומדים על משמרתם ועובדים עבודתם קדש לעמם; לחזק את ידיהם ולהפרות רוחם בעודנו חדש עמהם, להוסיף לנו תבואתו, בשום כל העם לו לחק ולחוב קדוש למשוך ולקחת לו בכסף מלא את ספרי סופריו מדי צאתם. יֵחשב נא זה להם כקטרת עלי טבק, האוכל מכסף ועד לשד עצמות, ובכל זאת אין אחד מאלף, אם ידו משגת ואם לא, אם יש לו די ללחם ביתו או אם יאכל לחמו במסכנות, אשר יחדל לקנותו ולכלות בעשן שארית כספו; או כדברי מותרות רבים אחרים, אשר הסכין עמהם העם ולא יוכל עוד להנזר מהם, אף כי לא יתנו לבעליהם גם מעט מהרבה מן הענג אשר תתן הקריאה לבעליה – בהסכינו עמה.

ולא רק פרי רוח סופרים גאונים או בעלי כשרונות דגולים מרבבה, כי גם דברי סופרים שניים ושלישים היֹה יהיו לעם דרושים וקריאתם – ללחם חקו; כי הן אלה מכינים את הדרך לרעיהם הגדולים אשר יבאו אחריהם, כשמש אחרי עפעפי שחר, ואם לא יחזיקו בידי הבינונים, לא יזכו לעולם לגדולים. והן גם מאורות קטנים, כרֻבם, יהיו יחד לאור גדול, וגם בכל דור ובכל עם יוצאים ונקנ ים ונקראים גם ספרים טובים מאד גם נופלים מהמה, והמשפט לזמן הוא: הטובים יהיו לפליטה ולמשמרת לדור אחרון, ואשר לא טובים יעָזבו וישָּׁכחו בימים הבאים. והקונים והקוראים מכל היוצא בשוק הספרות לא הפסידו הרבה, בכל אופן לא יותר מאשר אינם קונים ואינם קוראים מאומה. אין ספר, אשר לא יהיו בו דברים טובים ואין סופר אשר לא ימצא בו הקהל חפץ בכה או בכה: יש סופר אשר ילבבנו בחֹם לבו ויש – בטֹהר ניבו; יש ספר אשר נמצא בו חפץ בתכנו ויש – בסגנונו; יש אשר יתנוסס הכותב בעׂמק מחשבות ויש – ביפי הלשון. הסופר, אשר יעמיק בכל דבר עד היסוד בו, עד קצה שרשיו, “כרביבים זרזיף ארץ”, יהיו דבריו נמרצים אך לא נמלצים, כי המליצה היפה ועֹמק מחשבות לא יִכּוֹנו יחדו כי אם באנשי סגולה מעטים; והסופר, אשר מחשבותיו מרחפות על פני הדברים, כשלג על פני האדמה, הוא יכלכל דבריו בחן ונֹעם ונֹגה להם ויפעה להם, כאשר לשלג ברדתו. והלא עתה, בעת הבּנות שפתנו, גם יפי הלשון והסגנון יבא בחשבון לנו, כאשר היה ללשון הגרמנית לפני מאה וחמשים שנה בעת אשר נחשב לסופריה הראשונים, ובן־מנחם בתוכם, לצדקה כי נתנו אמרי שפר בלשון הצעירה אשר לא עֻבד בה: וללשונות העמים הקטנים, אשר זה עתה החלו להתעורר לתחיה ולהיטיב ולכלול את לשונם.

זה משא נפשנו לעם הספר: כי ישוב להיות לעם הספרים, כי יהיו בני עמנו לא רק יודעי ספר, כי אם גם קוני ספר וקוראי ספר, חובבי הספרות, צומכיה ומחזיקיה מהונם; פן יגָּמל העם מקריאה ונבקה רוחו בקרבו והיה לבער; פן יבא יום וצמקו השדים מאין יונק ויבשו מקורות הרוח מאין תוצאות וזרועות השטף תשברנה, תסֻבינה לאחור, או תעבורנה אל כל חלקה נכריה להריק להן מברכותינו ולהוסיף להן מתבואותינו; פן יעברו אותנו העמים הצעירים, אשר אחרו לצאת בעקבותינו בחנוך ובספרות ובעבודת הרוח כלה, והיתה לכלם, לעם ועם, ספרות רעננה, פוריה וענפה, מוציאה פרי חדש לתקופות ולעיתים, ואנחנו, העם הזקן מכל העמים, נהיה כזקן ששכח תלמודו ויהי לרועה רוח וספרותנו – כעץ יבש אשר פריו נתן בעתו ולא יוסיף.



  1. נכתב בעת הוחג יובל שנת השמונים להסופר ישראל טלר  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!