רקע
יצחק יציב
שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: "דבר לילדים", תל אביב; תש"ט
3.jpg

(1935־1867)

מְפֻזָּר הוּא עַם יִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵי תֵּבֵל רַבָּה.

מֵאָז הֻגְלָה מֵאַרְצוֹ הוּא נוֹדֵד מֵאוֹת בַּשָּׁנִים בֵּין הָאֻמּוֹת וְאֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא. לִפְנֵי כִּשְׁנֵי דּוֹרוֹת קָמוּ הַמְבַשְּׂרִים וְהֶרְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ צִיּוֹנָה.

אֲבָל אַךְ יְחִידִים, בּוֹדְדִים, הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ. הָעָם כֻּלּוֹ עֲדַיִן לֹא הֵבִין אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. קָמוּ מְעוֹרְרִים לְעוֹרֵר אֶת בֵּית־יִשְׂרָאֵל. אַחַד הַטּוֹבִים בֵּינֵיהֶם הָיָה שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין.

יְשָׁרָה הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין, בֶּן הָעֲיָרָה סְבִיסְלוֹבִיץ אֲשֶׁר בְּרוּסְיָה. לָמַד תּוֹרָה וְקָנָה דַּעַת, לָמַד בַּ“חֶדֶר” וְלָמַד בַּגִּמְנַסְיָה וּבָאוּנִיבֶרְסִיטָה, בְּעָרֵי רוּסְיָה וּבְבֶּרְלִין, שָׁאַב מֵאוֹצְרוֹת הַיַּהֲדוּת וְהַתַּרְבּוּת הַכְּלָלִית. אַךְ כְּבָר בִּימֵי עֲלוּמָיו הִרְגִּישׁ בְּקִרְבּוֹ אֶת הַכֹּחַ לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לְחַיִּים שְׁלֵמִים, לְחַיֵּי גְּאֻלָּה, כְּכָל עַם בְּאַרְצוֹ ­– לָשׁוּב לְצִיּוֹן.

מֵאָז הִכִּיר דַּרְכּוֹ זוֹ לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט וְעָבַר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבְשׂוֹרַת הַצִּיּוֹנוּת בְּפִיו.

תְּחִלָּה כְּ“רַב מִטַּעַם” בִּגְרוֹדְנָה, בְּיֶקַטֶרִינוֹסְלַב. “רַב מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה” ­– זֶה הָיָה סוּג מְיֻחָד שֶׁל רַבָּנִים. לֹא הַיְּהוּדִים רָאוּ אוֹתָם רְאוּיִים לְתַפְקִיד שֶׁל רַבָּנוּת, אֶלָּא הַמֶּמְשָׁלָה. הִיא דָּרְשָׁה מֵאֵת הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת שֶׁיְּמַנּוּ רַבָּנִים פְּקִידִים, יוֹדְעֵי שְׂפַת־הַמְּדִינָה, וְהֵם יְנַהֲלוּ אֶת פִּנְקְסֵי הַלֵּדוֹת וְיִּנְאֲמוּ נְאוּמִים לִכְבוֹד חַגֵּי הַמֶּלֶךְ וְכַדּוֹמֶה. הַמֶּמְשָׁלָה לֹא הִקְפִּידָה עַל כָּךְ שֶׁ“הָרַבָּנִים”, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא מַרְכִּיבָה לְרֹאשׁ הַיְּהוּדִים, יִהְיוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים וְשׁוֹקְדִים עַל תַּקָּנַת עַמָּם. “הָרַבָּנִים מִטַּעַם” הָיוּ לָרֹב עַמֵּי־הָאֲרָצוֹת, דּוֹאֲגִים רַק לְעוֹרָם וּלְמִשְׂרָתָם. וּמֵהֶם גַּם שֶׁבָּזוּ וְהִבִּיטוּ מִגָּבוֹהַּ עַל הַיַּהֲדוּת וְהַיְּהוּדִים וְהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים אֶת הַמֶּמְשָׁלָה לְרָעַת בְּנֵי קְהִלָּתָם. אוּלָם הָיוּ יְחִידִים שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם תַּפְקִיד זֶה בְּכַוָּנָה מֵרֹאש: לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְטוֹבַת הָעָם. שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין הָיָה מֵאֵלֶּה. בְּרוּסְיָה שֶׁבִּימֵי הַצַּאר לֹא קַל הָיָה לְאָדָם כִּשְׁמַרְיָהוּ לֶוִין לְהַבִּיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו, לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה, לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת לְצִיּוֹנוּת. כָּל זֶה הָיָה אָסוּר וְאַךְ כְּרַב מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה נִתְנָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לְהוֹפִיעַ לִפְנֵי הֲמוֹנֵי־הָעָם בְּבָתֵּי־הַכְּנֵסִיּוֹת, לְהַגִּיד לָהֶם אֶת אֲשֶׁר עִם לִבּוֹ. שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין כִּבֵּד אֶת הַ“מַּגִּידוּת” וְרָאָה כָּבוֹד לְעַצְמוֹ לִהְיוֹת מַמְשִׁיךְ אֶת הַמָּסֹרֶת שֶׁל “מַגִּיד” לִבְנֵי עַמּוֹ. וַהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים הָיוּ נוֹהֲרִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו שֶׁהוֹכָחָה וּמַרְפֵּא בָּהֶם.

כַּעֲשָׂרָה יָמִים לִפְנֵי מוֹתוֹ עָמַד שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין עַל בָּמַת הַתַּעֲרוּכָה בְּתֵל־אָבִיב וְנָשָׂא אֶת דְּבָרוֹ עַל בְּיַאלִיק. בִּדְבָרָיו הַמְפֻקָּחִים, הַמְתֻבָּלִים מָשָׁל וְחִדּוּד, דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי פִילוֹסוֹפְיָה, הִסְבִּיר לִפְנֵי שׁוֹמְעָיו אֶת הַנְּבוּאָה בְּיִשְׂרָאֵל, אֶת הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל הַנְּבוּאָה בְּאַגָּדָה וּבְמִדְרָשׁ, קָבַע אֶת בְּיַאלִיק כְּמַמְשִׁיךְ הַנְּבוּאָה, כְּבַעַל אַגָּדָה, וְאֶת הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל הָאַגָּדָה ­– בַּמַּגִּידוּת.

מִבְּלִי שֶׁפֵּרֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין, כִּי שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין רָאָה אֶת עַצְמוֹ קָרוֹב לִבְּיַאלִיק.

וְאָמְנָם, יְדִיד נֶפֶשׁ הָיָה שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין לִבְּיַאלִיק מֵאָז שָׁנִים רַבּוֹת, שְׁנוֹת רָעָה לִיהוּדֵי רוּסְיָה בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים. אַחֲרֵי הַפְּרָעוֹת בַּיְּהוּדִים בִּשְׁנַת 1905 כָּתַב ח. נ. בּיַאלִיק אֶת שִׁירֵי הַזַּעַם שֶׁלוֹ, אֶת “בְּעִיר הַהֲרֵגָה” ­– שִׁירִים שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת לִבּוֹת יִשְׂרָאֵל.

גַּם שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין שֶׁנִּבְחַר מִטַּעַם יְהוּדֵי וִילְנָה כְּצִיר לַ“דּוּמָה” ­– הוּא בֵּית־הַנִּבְחָרִים שֶׁל עַמֵּי רוּסְיָה ­– הִבִּיעַ אֶת זַעַם הָעָם הַיְּהוּדִי נֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית, שֶׁעָרְכָה בִּידֵי שׁוטְרֶיהָ פּוֹגְרוֹמִים בַּיְּהוּדִים, וְהוֹקִיעַ אֶת קְלוֹנָהּ בִּפְנֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הָ“רַב מִטַּעַם” הֵעֵז לְדַבֵּר נֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה הֶעָרִיצָה, הָרוֹצָה לְהַטְבִּיעַ אֶת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר שֶׁל עַמֵּי רוּסְיָה בְּדַם יְהוּדִים. “לֹא רַחֲמִים בָּאתִי לְעוֹרֵר ­– אָמַר שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין בַּ”דּוּמָה" ­– אֶלָּא צֶדֶק וְישֶׁר אֲנִי דּוֹרֵשׁ".

אוּלָם פְּעֻלָּתוֹ כִּמְעוֹרֵר לֶחָזוֹן הַצִּיּוֹנִי, כִּמְקָרֵב רְחוֹקִים אֶל הַיַּהֲדוּת, הִתְפַּשְּׁטָה הַרְחֵק מִחוּץ לִתְחוּמֵי רוּסְיָה. אֶת יְהוּדֵי גֶּרְמַנְיָה, אֲמֵרִיקָה, דְּרוֹם־אַפְרִיקָה, ­– כָּל הַקִּבּוּצִים הַיְּהוּדִיִּים הָאֵלֶּה שֶׁנִתְרַחֲקוּ מִן הַיַּהֲדוּת ­– עוֹרֵר שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין וְלִבָּה בָּהֶם אֶת הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי שֶׁהוּעַם. מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמֵעִיר לָעִיר נָדַד שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין בִּתְפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, לַפִּיד הַתִּקְוָה בְּיָדוֹ וַחֲזוֹן הַגְּאֻלָּה בְּפִיו.

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְתַרְבּוּת עִבְרִית הָיּו יְסוֹדוֹת נַפְשׁוֹ. הוּא הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בִּיצִירַת בֵּית־סֵפֶר עִבְרִי גָּבוֹהַ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהוּא בֵּין מְיַסְּדֵי הַתֶּכְנִיּוֹן בְּחֵיפָה. אוּלָם הַתֶּכְנִיּוֹן נִבְנָה בְּכַסְפֵּי חֶבְרַת “עֶזְרָה” שֶׁל יְהוּדֵי גֶּרְמַנִּיָה, שֶׁמְּנַהֲלֶיהָ הֶחְלִיטוּ כִּי שְׂפַת הַלִּמּוּד בַּתֶּכְנִיּוֹן תִּהְיֶה הַשָּׂפָה הַגֶּרְמַנִית. הַדָּבָר עוֹרֵר הִתְמַרְמְרוּת בְּקֶרֶב הַיִּשּׁוּב וְתַלְמִידֵי בָּתֵּי־הַסֵּפֶר שֶׁל חֶבְרַת “עֶזְרָה” בִּירוּשָׁלַיִם וּבְתֵל־אָבִיב הִכְרִיזוּ שְׁבִיתָה וְדָרְשׁוּ שֶׁהַנְהָלַת הַתֶּכְנִיּוֹן תְּשַׁנֶּה אֶת הַחְלָטָתָהּ וְתַבְטִיחַ שֶׁהַלִּמּוּדִים הַתֶּכְנִיִּים יִהְיוּ בְּעִבְרִית. שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין עוֹדֵד אֶת הַלּוֹחֲמִים לַשָּׂפָה וְהוּא עָמַד בְּמִלְחָמָה גְּלוּיָה נֶגֶד הַנְהָלַת הַתֶּכְנִיּוֹן ­– עַד שֶׁנִּצְּחָה הָעִבְרִית.

פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין הָיוּ גַּם בִּשְׂדֵה הַסִּפְרוּת וְהַסֵּפֶר. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַיַּרְחוֹן “הַשִּׁלֹּחַ”, שֶׁיָּצָא בְּאוֹדֶסָה בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל אַחַד־הָעָם, כָּתַב שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין בְּכָל חֹדֶשׁ אֶת הַהַשְׁקָפָה עַל חַיֵּי הַיְּהוּדִים. הוּא גַּם כָּתַב מַאֲמָרִים שׁוֹנִים. יַחַד עִם ח. נ. בְּיַאלִיק יִסֵּד אֶת הוֹצָאַת הַסְּפָרִים “דְּבִיר”, וְהַרְבֵּה עָמָל הִשְׁקִיעַ בַּהוֹצָאָה שֶׁבְּיַאלִיק עָבַד וְטָרַח לְהַחֲזִיקָהּ.

בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הִרְבָּה שְׁמַרְיָהוּ לֶוִין לִכְתֹּב. הוּא כָּתַב אֶת זִכְרוֹנוֹת־חַיָּיו. מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מַה גְּדוֹלָה אַהֲבָתוֹ לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. הַסֵּפֶר תֻּרְגַּם לְכַמָּה שָׂפוֹת וְעָשָׂה רשֶׁם גָּדוֹל. עַל אַף מַחֲלָתוֹ הַקָּשָׁה, מַחֲלַת הַלֵּב, בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת לְשִׁבְתּוֹ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל ­– שָׁקַד עַל כְּתִיבַת זִכְרוֹנוֹתָיו וְהִגִּיעַ עַד לְסֵפֶר רְבִיעִי. יוֹם יוֹם כָּתַב, אַךְ הַמָּוֶת בָּא פִּתְאֹם וּבִרְגָעִים מְעַטִּים קִפֵּד אֶת חַיָּיו ­– וַעֲבוֹדָתוֹ לֹא נִגְמְרָה…

רַבִּים גַּם רַבִּים יְדִידָיו וּמוֹקִירָיו בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל, הָרוֹאִים בּוֹ אֶת מוֹרָם וְרַבָּם, כִּי הוּא הֶחֱזִירָם לְעַמָּם וְהוּא הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ צִיּוֹנָה. וְרַבִּים אֲהֵבוּהוּ עַל חָכְמָתוֹ הָרַבָּה, עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ וְעַל הַחֵן אֲשֶׁר בִּשְׂפָתָיו וּבַהֲלִיכוֹתָיו. חֲכַם־לֵב הָיָה.

וְהִנֵּה נֶאֱסַף גַּם הוּא אֶל עַמָּיו וְהוּבָא לִקְבוּרוֹת בְּתֵל־אָבִיב לְיַד יְדִידָיו אַחַד־הָעָם וְח. נ. בְּיַאלִיק.

(תרצ"ה)

המלצות קוראים
תגיות