הָיָה הַדָּבָר לְעֵת עֶרֶב. אוֹתוֹ יוֹם פִּנִָּה הַצָּבָא אֶת יָגוּר¹, פִּנּוּי שָׁלֵם. הַמְפַקֵּד וְיוֹעֲצָיו הַצְּבָאִיִּים וּקְצִינֵי-הַמָּחוֹז הָאֶזְרָחִיִּים סִיְּּמוּ אֶת הַמַּשָׂא-וּמַתָּן עִם בָּאֵי-כֹּח הַמֶּשֶׁק, וְהַטַּנְקִים וְהַמְּכוֹנִיּוֹת עִם הַחַיָּלִים חִכּוּ לְאוֹת לָזוּז. וְהִנֵּה זָזוּ. חַיָּלִים אֲחָדִים שֶׁיָשְׁבוּ עַל הַטַּנְק לְיַד הַשַּׁעַר – נִסּוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה שֶׁל פְּרִידָה בְּיָדָם מֵאֵת הַחֲבֵרִים וְהָיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ לְיַד הַשַּׁעַר. אַחֲרֵי כָּל שֶׁעָשׂוּ כָּאן לֹא קִוּוּ לִפְרִידָה מִתּוֹךְ יְדִידוּת מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמֶּשֶׁק, וְעַל כֵּן נִשְׁאֲרָה הַתְּנוּעָה הַקַּלָּה וְהַבִּלְתִּי-בְּטוּּחָה לְאוֹת פְּרִידָה חֲבוּיָה בְּתוֹךְ דָפְנֵי הַטַּנְק. אֵינִי יוֹדֵע, אֶפְשָׁר שֶׁדַּוְקָא אֵלֶּה שֶׁיָּשְׁבוּ בַּטַּנְק הַזֶּה הִרְגִּישׁוּ בְּלִבָּם, כִּי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשׂוּ הֵם וְחַבְרֵיהֶם בְּתוֹךְ הַמֶּשֶׁק בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵים-עָשָׂר יוֹם, אֵינָם מְעוֹרְרִים לֹא רִגְשֵׁי כָּבוֹד וְלֹא רִגְשֵׁי יְדִידוּת בְּלִבּוֹת אַנְשֵׁי יָגוּר וְיַלְדֵיהֶם. וְאוּלַי נִתְעוֹרֵר בָּהֶם גַּם רֶגֶשׁ שֶׁל בּוּשָׁה. עַל כָּל פָּנִים הָיְתָה אַדִישׁוּתָם הַגְּמוּרָה שֶׁל אַנְשֵׁי יָגוּר וְיַלְדֵיהֶם הָעוֹמְדִים בַּשַּׁעַר – מֻצְדֶּקֶת בְּהֶחְלֵט. כְּאִלּוּ לֹא רָאוּם. כְּאִלּוּ אֵינָם. גַם הַיְלָדִים לֹא הֶרְאוּ אַף סִמָּן קַל שֶׁל סַקְרָנוּת לְגַבֵּי הַנּוֹסְעִים. גַּם אַחֲרֵי שֶהַטַּנְק הִשְׁמִיעַ אֶת שְׁאוֹנוֹ הָרָגִיל, הַמַּתְחִיל עִם תְּזוּזָה מִן הַמָּקוֹם – לֹא הִפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם אֵלָיו. אַחֲרֵי כֵן עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַכְּבִיש טַנְקִים וּמְכוֹנִיּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מְבֵּית-הַסֵּפֶר עַל שֵׁם טִיץ שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל יָגוּר. כְּלֵי-מַשְׁחִית שׁוֹנִים וְחַיָּלִים מְזֻיָּנִים בִּמְכוֹנִיּוֹת כְּשֶׁאֶצְבָּעָם מֻנַּחַת עַל הַהֶדֶק נָעוּ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה לְמַדַּי לְצַד צָפוֹן. וַדַּאי הוּקַל לְלֵב אַנְשֵׁי יָגוּר לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ מִן הַשְּׁכֵנִים “הַנְּעִימִים”. אֲבָל בִּפְנֵיהֶם וּבְמַבַּט עֵינֵיהֶם לֹא נִכַּר דָבָר.

בְּשֶׁקֶט וּבְקֹר-רוּחַ עָמְדוּ הָאֲנָשִים, הַקְּשִׁישִׁים, הַיְלָדִים, הַיְלדוֹת וְהִבִּיטוּ אֶל הָאֲוִיר שֶׁל שְׁעַת-הָעֶרֶב הַקְּרֵבָה.

מְכוֹנִיתֵנוּ עָמְדָה בְּשַׁעַר יָגוּר וְחִכְּתָה עַד שֶׁהַשַּׁיָּרָה הַצְּבָאִית תַּעֲבֹר. וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלֵינוּ נַעַר כְּבֶן שְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה וּבִקֵּשׁ שֶׁנִּקָחֶנּוּ אֶל מְכוֹנִיתֵנוּ הַהוֹלֶכֶת לְחֵיפָה. יַלְקוּט תָּלוּי לוֹ מֵעַל לִכְתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְעֵינָיו הַכֵּהוֹת הָאֲפֹרוֹת מַבְרִיקוֹת, מְחַיְּכוֹת בְּרַעֲנַנּוּת, אַף כִּי סִמָּנֵי עֲיֵפוּת נִכָּרִים בִּתְנוּעוֹתָיו.

מִשֶּׁיָּשַׁב לִשְׂמֹאלִי וּמְכוֹנִיתֵנוּ אָצָה לְדַרְכָּהּ, נִכְנַסְנוּ בְּשִׂיחָה. שְׁמוּאֵל – שְׁמוֹ שֶׁל שְׁכֵנִי, וְהוּא תַּלְמִיד הַכִּתָּה הַשְּׁבִיעִית בְּבֵית-הַסֵּפֶר הָעֲמָמִי בְּחֵיפָה, בֶּן שְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה.

– וּמֶה עָשִׂיתָ בְּיָגוּר, שְׁמוּאֵל?

– עָבַדְתִּי.

– בַּמֶּה עָבַדְתָּ?

– בְּהוֹבָלַת זֶבֶל.

– הֲמָסְרוּ לְיָדְךָ זוּג בְּהֵמוֹת לְהוֹבָלַת זֶבֶל?

–עָבַדְנוּ יַחַד שְׁנֵי חֲבֵרִים. גַּם חֲבֵרִי לֹא גָדוֹל.

– מֵאֵיזוֹ שָׁעָה עָבַדְתָּ?

– יָצָאתִי מִן הַבַּיִת בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר וּבְשֶׁבַע הִתְחַלְנוּ בָּעֲבוֹדָה.

– וּמִי הֵטִיל עָלֶיךָ חוֹבַת-עֲבוֹדָה?

– לֹא חוֹבָה הִיא זֹאת, כִּי אִם זְכוּת! – עוֹנֶה שְׁמוּאֵל בִּמְתִינוּת, וּבְלִי הַדְגָּשָׁה, כִּמְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ.

– הַאִם לֹא נִכְמְרוּ רַחֲמֵי אִמָּא עַל בְּנָהּ לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִלֶּכֶת לַעֲבוֹדָה קָשָׁה?

– אִמִי לֹא חוֹמֶלֶת, – עָנָה שְׁמוּאֵל, וְשֶׁמֶץ שֶׁל גַּאֲוָה בִּדְבָרָיו.

– אִמְּךָ “חֶבְרָה’מַנִית”…

– כָּךְ דַּעְתִּי – עוֹנֶה שְׁמוּאֵל כְּשֶׁבְּפָנָיו בַּת-צְחוֹק שֶׁל שְׂבִיעַת רָצוֹן.

הַמְּכוֹנִית רָצָה. הָאֲנָשִים בַּדֶּרֶךְ מְמַהֲרִים אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ – עֹצֶר בַּדְּרָכִים. מִשֶּׁבָּאנוּ לְחֵיפָה יָרַד שְׁמוּאֵל מִמְּכוֹנִיתֵנוּ בִּרְחוֹב הֶחָלוּץ. הוּא הוֹדָה לָנוּ בְּנֹעַם פָּנָיו וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ צְדָדִית אֶל בֵּיתוֹ, בְּצַעַד כָּבֵד בְּמִקְצָת שֶׁל אִישׁ שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדַת יוֹמוֹ וְנוֹשֵׂא בְּקִרְבּוֹ אֶת הַהַכָּרָה, כִּי זְכוּת הִיא זוֹ לוֹ.

וְאָמְנָם זְכוּת הִיא לָנוּ שֶׁשְּׁמוּאֵלִים כָּאֵלֶּה רַבִּים לָנוּ בֵּין תַּלְמִידֵי בֵּית-הַסֵּפֶר הָעֲמָמִי.

לְהִתְרָאוֹת, שְׁמוּאֵל, בְּיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר בּוֹא יָבוֹאוּ בִּגְלַל הַזְּכוּת הַזֹאת, הַמְקַנֶּנֶת בְּלִבְּךָ וּבְנַפְשְׁךָ!