אז נדברו שלשה הנערים שומרי הראש – –:

יאמר איש מאתנו מה גובר על כל – –

"והשלישי אשר אמר על הנשים ועל האמת

הוא זרובבל החל לדבר – –"

עזרא החיצוני, ג'

ה־ו, יג'

אכן, קשים ונפתלים היו השבילים של “יסוד המעלה” בתקופתנו אנו – ומה פלא כי אחד שהתנהל בהם לעייפה, שש לבסם את רוחו בפרק שיבת־ציון קדום יותר? – – אף זה לא ייפלא כי אותו פרק, אשר במרכזו עמדה דמותו של זרובבל, קסם מכבר לדמיונם של סופרים, על שום הראשונות ואי־הבהירות שבו, הסתום המרובה מן הידוע – וכן אירע גם לי.

ובנסיון סיפורי מעין זה אין חובה איפוא לראות מחקר מכוון לפרטיו – כי בסוף־דבר גם הוא אינו אלא פרי המאמץ לתמוך את הריאליה של מציאותנו על אדני החזון של העבר הלאומי. אם גם נסתייע הסופר במקורות משלנו ומשל זרים, כדי לקרב את הגורמים הפועלים באותה תקופה לתפישתנו – הרי בראש לכל נסבו הדברים על הציר של ראשית “שיבת־ציון”.

כאן לגירסתם של רבים צפוייה היתה הצהרת כורש להיגנז כי לא נמצא לה גואל בששבצר נשיא מבית־המלכות הגולה של יהודה; בדמותו של זרובבל זכתה לגילוי (מידי דריוש) וכשלב מעשי ראשון שימשה יסוד לכל שהתחולל אחריה תוך מאה שנה עם העליות מבבל־פרס של עזרא ונחמיה.

כן סבר הסופר כי שמות ומימרות, מהמפוזר במקורותינו בנביאים ובכתובים ובמאוחרים יותר – עשויים לסבר אוזן ולסייע לראיית התקופה בשיחזורה.

א.ע.–ה.