וויען, ניסן. – לבעל המגיד שלום שלום! – כי ה' געטטער אך כשכיר בא בשכרו הוא ויעשה רק את אשר ידרשו ממנו, זאת ידעתי; גם כי שונא הוא לבני א“י יען כי מאסו בו ובדרכיו לא נעלם ממני. – נגד חברת כי”ח הנני לצאת כעת כלוחם מתיאש מתקוה; כי עד הנה דברתי מלחמה ובקשתי השלום בכל לבי ונפשי, כי צר היה לי מאד לקום נגד החברה האחת אשר לישראל; אך אחרי כי לא לישראל היא לכן אעשה ככל אשר תמצא ידי, ומלחמת מצוה זאת נלחם יחד נגדה עד כי לא תוסיף להרים ראש, כי לא לטובה כי אם לרעה שמה פניה, ובכסף מלא תשלם להמורדים והפושעים.

השר אליפאנט הנהו פה. הוא בא הנה זה כשמונה ימים בעת אשר ה' עללינגער וה' מוקאטטא היו פה. את ה' עללינגער, ציר אמעריקא, דברתי הרבה ואוכח כי אף הוא יצא מארצו לעשות עסק בצרות אחינו. ואחרי וכוחים רבים ענני: אני אין לי שום עסק עם א“י כי שליח אמעריקא הנני, ועל דעתו יהיה המספר היותר גדול אשר אמעריקא תוכל לקבל מהגולים כעשרים אלף נפש ולא יותר, ובתנאי, אם מאיירופא ינתן הכסף הדרוש לזה, היינו לערך עשרה ליטרא שטערלינג בעד כל נפש עד נויארק ומשם עד הנגב לערך שלשים דאלארס לנפש, אבל את הכסף מנויארק והלאה יתנו היהודים באמעריקא. וכאשר שאלתיו: הן הכסף הזה יהיה די והותר להושיב משפחה בארץ ישראל ולשלם מחיר האדמה וכל הדרוש לכלים וחמורים ופרות? על זה ענני: לנו דבר אין לנו עם א”י. אבל אני שבתי ושאלתיו: לפי דבריך יתנו היהודים באמיריקא את יותר הכסף הדרוש להנסיעה וכל צרכי הקולוניא מנויארק עד המקום שייסדו להם? “כן הוא”, ענני. – ומדוע שלחו אותך הנה? מה חפץ לכם כי יבאו פליטים שמה אשר יהיו עליכם למשא? – לנו אין כל חפץ בזה, והוא להפך, אנחנו לא נחפוץ כי יבאו אלינו; רק זאת נחפוץ כי אם יבאו אלינו אז לא יהיו כצאן אובדות כי אם יביאו בידם כסף די למצוא שם ארחות חיים, ואם אין אז נושיב שומרים על החוף ונשיב את הבאים כלעמת שבאו, כי לא נוכל להוסיף עניים למאות על עניינו. – אולם כמדומה לי, אמרתי, שיש פרכא בדבריך; הן בתחלה אמרת כי אתם תבקשו רק כי יתנו דמי הנסיעה עד נוי־ארק ומשם והלאה תדאגו אתם, ואם כן הדבר הזה הן אך למותר לשלוח שלוחים לאיירופא, כי האיש הבא אליכם הוא הן כבר שלם את דמי הנסיעה עד ניויארק, ואם שלחו שליח לבקש כסף הלא בלי ספק יבקשו את הכסף לדמי הנסיעה הלאה, ואם כן תבקשו כי בני ישראל באיירופא ישלחו לכם עשרים אלפים פליטים וכספם בידם ולמען מה? הן לכונן שם מדינה יהודית, כאשר ידמו בני הנעורים, תֵּחשב לאולת מאין כמוה, אשר מן הנמנע הוא להוציאה אל הפעל מכמה טעמים, ומה ייטיב להם שם? – הן בכסף הרב הזה יוכלו לחיות בכל איירופא כלה בשלום ושלוה, ואף עוד זאת מה היא העזרה אשר תאמרו אתם לתת? – כאשר לא מצא מענה התקצף ויאמר: ישיבת א“י היו לא תהיה, ואם לא אמצא כסף באיירופא, אז נבול יבלו כל אלה היושבים בבראדי, ויחכו לעזרה, ועליכם יהיה העון כי תקומו לשטן, ענני. – אבל אני לא נֵחַתִּי מפני הרעה אשר נבא ואומר לו: אבטח נאמנה כי תקבלו תמיד באהבה את הגרים אשר בידם דבק מאום, וחלילה לא יצר לי אם ילכו עשרים אלף נפש לאמעריקא (אשר באמת מן הנמנע הוא לאסוף הכסף הדרוש לזה), כי עוד רב עמנו אשר לא”י ילכו, אבל בדבר הזה הנכם חומסים את נפש אחיכם כי תסירו לבם מאחרי הדרך הנאמן ותנהלום בדרכי חשך, והמה יאמינו כי לכלם יתנו שדות וכרמים ויצפו לעזרה עד יתמו בצרה וברעה ולולא הֵסַתם את העם כי אז כבר עזרו לנפשם, ועתה ישמעו שמועות כי יאספו כסף וישלחו ויעזרו בעת אשר כל אלה אך דבר שפתים ולא יותר, והכסף הנאסף לא יספיק אף להושיע לאלף משפחות. – אך אנחנו בני אמיריקא אך אמיריקא נוכח פנינו! אני חפצתי לענות: ובלי ספק גם הבערזע באמיריקא אשר לשמועה הזאת תוקיר במחיר שטרות האניות ובמחיר ארצות הנגב; אבל ראיתי כי אך למותר הוא. – את ה' מוקאטטא דברתי אך מעט בבית ה' אליפאנט; אך עם זה האדון דברתי הרבה, עמו ועם רעיתו הגבירה, אשר גם לבה מלא מאהבת א“י. בלי ספק נודע לך כי להאדון הזה שם גדול בבריטאניא והוא היה אוהב ביקאנספילד והוא גר עשר שנים באמיריקא וקאליפארניען במקום אשר לו נחלות רבות, וארבע שנים גר בא”י. – הוא יבקש ישוב א“י בכל לבו, אך הוא יתעצב מאד בראותו כי אדירי ישראל ועשיריו לא רק ימאסו בא”י כי אם יקומו כאויבים נגד הדעה הזאת; ומאשר כי אך להיטיב חפצו לכן נעתר לבקשת החברה בלאנדאן לקחת את הכסף ולפדות את המחכים לגאולה בבראדי. ואלה המה דבריו: – “אני אדע נאמנה כי אף אחד מכל אלה אשר יבאו לאמיריקא לא ישבו אף שלש שנים על אדמתם כי אם אל הערים הגדולות ילכו; אך על כל איש החובה להציל כאשר לאל ידו; ואחרי כי לא”י ימאנו לתת כסף לכן לכל הפחות אעשה כעת חסד עם אלה העטופים ברעב“. – אני דברתי עמו הרבה וכפי הנראה מצאו דברי חן בעיניו, כי הרבה לבקשני כי אוסיף לפקוח עיניו בדברים רבים אשר היו נסתרים מנגד עיניו עד כה. גם מכתב זכרון אשר כתבתי בשפת אשכנז נתתי לו. מכתב הזכרון הזה כתבתי זה כחמשה ירחים, ומסבות שונות לא יכלתי לתתו לידי החברה כי”ח פה ופאריז עד לפני ירח ימים. במכתב הזכרון, אשר יכיל שמונים עלים פאליא, דברתי על מצב בני ישראל ברוסיה במשך ארבעים השנים האחרונות והרדיפות אשר היו עד הנה והגדתי להחברה דרכה על פניה בלי משוא פנים. המכתב הזה כלה כחי כי רגעי ספורים ורק בלילה (כאשר גם כעת הנני כותב בשעה העשתי עשרה) כתבתי אותו ובכסף מלא שלמתי בעד כל קאפיע, עד כי הוצאתי לערך מאה רו“כ על הכתיבה מכיסי, אך כפי הנראה דברתי אל חרשים; והנני אף אני להדפיס את המכתב ואשית עליו נוספות ואקוה כי הוא יפיץ אור על דרכי החברה. – שני מאמרים נסדרו כבר לדפוס בהשחר, האחד בהחוברת הי”א בשם: “אבות נזיקין”, ובו אדבר גם אותך משפטים על כי נשאת שם סאנטא בכבוד. האיש הזה היה צורר ישראל בכל לבו ונפשו, רק דבריו שנה איסטאצי, ובהשחר שנה שלישית כבר הגדתי לו דרכו על פניו, כי הוא כתב כי בני ישראל ההולכים אחרי התלמוד והשלחן ערוך עלולים לגנוב, לרצוח, ולהשבע לשקר ולבגוד בהממלכה, דברים אשר בעת ההיא עוד לא אמר אף צורר ישראל, ולאיש כזה יהיה זכרון טוב בישראל? היו לא תהיה!

במאמר ההוא דברתי נגד החברה ביתר שאת, אך במאמר הבא אחריו בחוברת הי"ב, ובמאמר “הרימו מכשול” בחוברת הא' לשנה העשתי עשרה, אדבר דבר ברור להראות כי אך רעות במגורה ובקרבה ועלינו לעשות הכל להפילה למשואות.

אני חולה הנני זה כחמשה ימים במחלת הגרון ולא אצא פתח, אך יום יום ילך המליץ בינינו אל ה' אליפאנט ויבא אלי להשמיעני את דברו. אתמול שלח אלי את הדזיוס כראניקל ובו המאמר נגד נעטטער, גם אמר לי כי יכתוב גם לך מכתב בדבר מלאכותו לבראדי.

אקוה לדבר עוד עמו ולתוך עצה ביום הה' בטרם ילך מזה לבראדי, ומשם לרומעניא ואחרי כן לקאנסטאנטינאפעל.

היה שלום, דו"ש ואוהבך

פ. סמאלענסקי.