רקע
עבר הדני
עקשנות

בחור נבון היה ירחמיאל, לכאורה, והקדיש ממיטב כוחו ויכלתו למשק. חסיד היה של התמחות ומטעם זה עבד ירחמיאל ברפת. יצאה שנה והוחזק מומחה. יצאה שנה שניה וקנה לו שם כאחד הרפתנים הטובים בארץ. יצאה שנה שלישית והכל הודו: מצאנו איש נאה לרפת והרפת נאה לו… – מי יתן ונמצאו כמותו לשאר ענפים במשק! –

האם יש צורך לתאר את אשר פעל ירחמיאל או לפרט את המעשים בהם קנה לו שם? – מודעת היא בכל המשק. בפרוס האביב כיתף ירחמיאל מכשיר-ריסוס של סיד והיה מזה ומטהר את כל בנין הרפת מהמסד ועד הטפחות. פינה וסדק בכתלים אשר השחירו בחדשי החורף; דפנות האבוסים שזוהמו; התקרה מלמעלה והנדבכים התחתונים של הבנין למטה; גדרות העץ אשר לדירי העגלים ואחרון-אחרון תא-הבידוד של פר הרפת; – כל אלה הולבנו וסויידו בסיד אשר היזה ירחמיאל בשפע. ואמרו חברי המשק בקורת-רוח: הלוואי והיו כל בנייני המשק מחוטאים ומלובנים יפה כרפת…


בא החורף ורצפת הרפת צוננה – סכנה שמא תלקינה הפרות ברגליהן או בחלקי גופן מהצינה – והקפיד ירחמיאל לרפד מכל אשר מצאה ידו – קנה וקש ואניץ יבש ובלבד שיחם לפרה ברפת. או נהפוך: הקיץ בא ומכת הזבובים עמו, קרציות, חרר-העור ושאר מיני טפילים רעים של הבהמה – ולחם בהם ירחמיאל בסממני שטיפה שונים, רוחץ ומנקה, מבריש ומקרצף – ובלבד שתהא הבהמה טהורה ונקייה מטפילים שנטפלו לה. – וכן נהג בבהמה בריאה וזהירות-משנה נקט לגבי החולה. שמר על החולבת והקפיד משנה על היולדת – עד שנשתבחו בו אנשי המשק והוסיף ואמרו: אין כירחמיאל שלנו בכל הרפתנים.


אך זו צרה כי עם ריבוי השבח גדלה גם קפידתו ולא ידע ירחמיאל שיעור לכללים אשר תיקן או לסייגים אשר קבע עם הימים. אנשים מן החוץ אם נכנסו, בשעה שהיה שוטף בסילוני מים, – מיד הזהיר: אל תכנסו, שעת ניקוי ברפת… או חברים אם הציצו לפנים הרפת וביקשו להשתעות מעט בפינה נוחה על סיכויי המשק, מיד הקפיד וגזר עליהם: צאו כי לא שעת שיחה היא – שעת חליבה היא לפרות וחובה שישרור כאן שקט. הקפיד והרבה סייגים עד שרפו ידי אנשי המשק ולא קמה בהם רוחם למחות. היה בנין הרפת מעט-מעט כתחום מובדל משאר הבניינים, אשר הכניסה אליו אסורה כמעט בלי נטילת רשות מראש –

- ירחמיאל, האם מותרת הכניסה? – חמדו מעתה חבריו לצון –

- ירחמיאל, האם חיסלת כבר את השטיפה והמריקה? - -

ויש אשר ירחמיאל נאות, כי לבו טוב עליו, והכניס את השואל אף התפנה להשתעות עמו. היו מספרים על דא והא ופי ירחמיאל כמעין המתגבר: הפרות מטופחות… העגלות בריאות… ראו, הכל למישרים - - אך הנה דבר-מה הפר את מנוחת ירחמיאל ושוב לא היה פנוי לשיחה בטלה – מיד היה גוזר בדרך שאינה ניתנת לערעור: הס… אל קול והגה… פלונית יולדת… אלמונית חולה וסכנה נשקפת לחייה… – בימים כאלה היתה מוגפת הדלת הכבדה ושוב לא העז איש לגשת מקרוב.


ואמנם הכבידו הסדרים, אף עוררו תרעומת לשעה – אך הגיעו בעצמכם! – משק חקלאי שמרובים בו ענפים חיים – מזה עופות ומזה בהמה דקה; מזה אורווה ומזה בהמה גסה – בהמה ועוף ומחלותיהם – חובה איפוא להבדיל בין התחומים ומי יבוא על ירחמיאל בתואנה, כי החמיר או שמא הקפיד? - - הניחו לו חברי המשק, אף עברו ימים והכל התנהל למישרים. חולה החלימה… עגלה שנולדה גדלה… פרה שהובאה לרפת הסתגלה אליה… למדו הכל את סדריה הקבועים.


מה מאוד הופתע איפוא ירחמיאל, כאשר יום אחד נתבקש ע"י חברי המשק לשנות מן הסדר שקבע! – אמנם יום סגריר היה – יום צפוי לפורענות מקדמת דנא. יום חורף כבד-עבים אשר אי-אתה יודע בו אם יתפרקו לפתע מטרות-עוז או שמא יישארו תלויים יממה נוספת מעל לחצר המשק ולא תחדור אף קרן שמש בעדם - - ואדמת החצר כמדמנה אשר המעבר קשה בה והבנינים דלופים מגשם – בין בניני אדם ובין בניני מחסן. רק בבנין הרפת המוגף שורר החום ומרובה היובש, כי עד לסיפו הגיעו רוחות יום העבים ועוז סערתו אך לתוכה פנימה לא פסחו - -

נתבקש איפוא ירחמיאל ביום כזה ע"י חבריו לאמור:

- חייך ירחמיאל, שתמלא את בקשתנו זו הפעם ולא תקפיד. – באה משלחת ואמרה לו.

- ומה הדבר? – נשא ירחמיאל את עיניו אל הבאים ושאל בלי לחשוש למאום.

- חייך שתקשיב לאותו הענין אשר אותו אנו באים להרצות כאן לפניך. – הוסיפו והקדימו לו בעקיפין.

- ומהו? – שאל בתום-לב.

- זה הדבר, ירחמיאל, אחא. – פתח הראשון למשלחת והפסיק.

- הענין פשוט. – המשיך מיד שני אחרי קודמו – למען משק עיינות אנו מבקשים ולא למעננו. כי פרות מגולן מובאות אלינו, וקנה אותן איש משק עיינות. אף שלח המשק מאנשיו להביא את הפרה מההרים, כי סבלנית היא ומסתפקת במועט ויפה להתחיל בשכמותה במשק החדש.

- פרה מהגולן? – הסתייג ירחמיאל בחיוך קל כנזכר בנשכחות מכבר – אמנם יפה היא להתחלה, אך מאתנו והלאה כבר הפרה הזאת.

- זה הדבר, ירחמיאל… – נאותו לו הטוענים מהמשלחת ושבו לענין אשר בשלו טרחו. – עתה מובלות הפרות אלינו, כי רחוקה הדרך לעיינות. פה ילינו, כי לא יוכלו להמשיך את דרכן בהתלות ענני גשמים כבדים כאלה מסביב. נלין אותן איפו ולמחרת יקומו וילכו.

- נלין? - - - זקף ירחמיאל את עיניו, שהחל אך עתה לתפוש לאן הדברים ירמוזו – וכי יש מניעה כי ילינו אותן באשר ירצו? ודאי חובה היא להלין…

- יפה אמרת, ירחמיאל. – הניעו לו בראש מיד החברים הדוברים אליו – הדעת הישרה נותנה כי יש לעזור לחברים שעלו על הקרקע, אך זו השאלה שבאנו לשאול מפיך: איפה נלין בהמה גסה לעת ליל-גשם כגון זה?…


אפשר שאילו האריך ירחמיאל ברוחו ולא היה בהול להשיב דבר – הענין היה נשאר בגדר שיקול-דעת. היו דנים ושוקלים ביחד מה לעשות וכיצד לנהוג ובאים לכלל דעה מוסכמת. אלא זו צרה שירחמיאל קצרה רוחו כאשר נראה לו, כי לא בכדי באה אליו משלחת ודנה עמו בעקיפין – דברים בגו! – ואין זאת כי כוונה כמוסה עם המשלחת… לפיכך קם והפסיק לפתע, הראה בתנועת-יד על חלל הרפת והשמיע בנעימה פוסקת:

- ברפת לאו! –

- מה הטעם כי ברפת לא נוכל להלין את הבהמה ללילה? – שאל מיד אחד.

- כי זרה היא הבהמה ובאה ממרחק.

- שמא בכל אלה תימצא לה פינה יבשה וחמה ברפת? – הקשה השני.

- מלאה הרפת מפה לפה…

- ובכל זאת לשם קיום מצווה ולמען העזרה ההדדית למשק המתחיל, לאנשיו היגעים והטורחים בדרך – הרי נעשה להם לפנים משורת-הדין?

- חזקה היא, שבהמה מן החוץ מחלות עמה ונגעים. – הוסיף ירחמיאל נימוק סופי – ומחשש זה בלבד לא יוכנס אף ראש אחד אל תוך הרפת וכל הדיבורים לשוא! –


בין כה וכה החשיך יום החורף הקצר ולא נודע כי אמנם החשיך. העננים שכבדו מאוד קרבו לאדמה ובראשי הבתים נגעו, כביכול. רוח ההרים החלה מתגלגלת בזעף מההר ובעד דלת הרפת מקום שם עמדו והתמקחו, אפשר היה לראות סערה זו כשהיא צוררת במלוא כנפיה גשם לקראת הלילה האפל ואדרתה פרושה כבר על גבעה וגיא סביב - - כבשה בדיר נדמה, בהמת-העבודה עמדה צנופה מכבר – לא נראו פנים חיות בחוץ - - אותה שעה הגיעו קול רעש וצליפה ושעטת רגלים, ריצה וזירוז מצד השביל העולה בהר. וראשים מנומרים לבן ושחור של האורחות הזרות נראו, כשהנוהגים בהן מצליפים בשוט וקוראים בקול ניחר: הו-הו – הו-הו! – עד מהרה נתמלאה החצר מהם והמונם.


אצה הבהמה בראש ולא שמעה בקול הנוהגים בה. פרצה מבוהלת לתוך תחום החצר הקטנה, פראית אך רגליה הלמודות אל הסלעים בשבילי הרים נושאות אותה בסערה. השיגו אותה הנוהגים ושוטיהם בידיהם, חסמו בקריאות ובשריקות את היציאה, ובטשה הבהמה במדמנה, נעצה עינים נפחדות סביב, נשארה עומדת משמימה – מה ייעשה בה? –

- מה המקום שיעדתם לה ללינת הלילה? – קפץ מיד מאחורי הבהמה אל העומדים עם ירחמיאל ברפת שמואליק השחור איש עיינות, אשר פניו השחירו כשולי קדרה ועיניו האמיצות בורקות – תראו אותנו כי עייפנו עם הבהמה הזאת עד מוות.

-? - - שאלו אותה השאלה גם עיני התכלת של חיים הגבוה אשר נהג עמו את הפרות.

- המקום… המ…ואנו אמרנו… – גמגמו החברים אשר עם ירחמיאל וכוננו את עיניהם אליו.

- ברפת לא יותן לה מדרס-רגל. – פסק ירחמיאל גם עתה במשנה תוקף ולבו לא נע כלשהו למבטי השואלים.

מיד הוצאו הצעות שונות: אמר פלוני כי אפשר לגדור בתוך הרפת גדרה מיוחדת לפרות, מין מחיצה שלא תגענה אלו באלו, ובלבד שלא תהיינה צפויות ללין בחוץ. טעם השני כי כל החששות מופרכים מעיקרם – אין מחלות ונגעים ואין חשש סכנה – הפרות תלינה בבנין הרפת כי אין מקום אחר… משק עיינות ומשק זה הם היינו הך – הכל משקינו הם, משקי בנין הארץ… עד שצווח לבסוף אחד ככרוכיה ולא עצר עוד ברוחו: האמנם כך מקיימים אנו מידת הכנסת-אורחים באנשי עיינות המתענים בדרך יומיים או שלושה?! שמא נשאיר את הפרות בחוץ – ועתה תקום סערה בלילה וברק יבריק – הפרות תפוצנה לכל עבר ומי ימצא אותן בחשיכה?!

- - -

דברים כדרבונות שדיברו ללב, עוררו את הכרת האחריות – להכנסת האורחים לגבי המשק הצעיר הטיפו. והבהמה עמדה אותה שעה מקובצת יחד כמו ציפתה לשעת-הכושר לשים לאל את מאמצי האנשים שהביאוה מההר… בעד החשכה, חשכת בין-ערביים והעננים גם יחד, לא נראו כמעט פניה ופרצי הרוח שגברו בישרו את קרבת הלילה הגשום. –

- ירחמיאל?… – תלו בו שאלה אחרונה.

הוא לא שעה אל העומדים. עמוס הכד המלא חלב יצא את הרפת. הגיף את דלתה ופנסו בידו והחל ללכת כאחד שמנוי וגמור עמו, כי אין בפיו מענה על השאלות והקושיות – אי-אפשר והדבר מן הנמנע!….

- והרי זו עקשנות! – שמע קול תלונה בחשיכה.

- לו עקשנות. – הקשיח את לבו.

- נכניס איפוא את הבהמה בכוח פנימה ונגד רצונך! – השמיעוהו בקול איום.


ולא השיב. השים עצמו כאשר מסר את החלב לידי העושים בו, התנער מטיפות הגשם הקרות ונכנס לחדר האוכל הגדול. שם אכל את פתו, שקע בכוונה במנה שלפניו, אף שלעיתים הגיעו קטעי תלונה וטענה, תמיהה ומחאה לאזניו גם כאן: השמעתם?… נעל את הרפת… והפרות בחוץ… הכן יעשה בבהמה זרה, להלינה רעבה וללא מחסה מגשם, ללא מסתור מהרוח הקרה וצער בעלי-חיים מהו?…. עקשנות היא ושרירות… עד היכן עלול להגיע האדם בחומרה וקפדנות שאינן במקומן… – וירחמיאל כילה לאכול ופנה לעלות על משכבו כשמצפונו שקט, לבו אינו נוקפו אף כלשהו ורק דבר אחד נגד עיניו: הרפת יבשה… היא מוגפה ואין בה פרץ… שם הפרה שבעה. מנתה לבוקר מוכנה… עתה עת לישון. – והתכסה על משכבו, כשהרוח נשערה מאוד בחוץ.


אף זאת לדעת, כי אם תקרה רוח מההר בחורף, לא תוכל לנחש מראש אם היא נושאת בכנפיה גשם או שמא שלג ברד וכפור; - -

רוח כגון זו יש ותלביש את ראש ההר כיפת עננים כבדה ושחורה משחור עד בלתי הראות הראש לעין; - - אף יש ותזעזע עמודי בנין באפלה, תמוטט גג, ותחולל מעשי פורענות כיוצא בהם במשק; – רוח כגון זו – פורענות גדולה עמה ואדם פולח אשר אמונתו גדולה באיתני שמים יתכסה בשמיכתו מעל ראשו, כי יבקש להתגונן מפני הפורענות - -


כן עשה ירחמיאל… אטם את אזנו משמוע את יללת הרוח עד שנעצמו עיניו מאליהן – וירדם - - שמא טלטלת הבית עם גבור הסערה גרמה או אולי שר החלומות והחזונות עשה זאת - - אך נדמה לירחמיאל כי הוא מיטלטל בנועם בחלל אויר יבש וחם… – שלוה ומנוחה בכל - - אכן, ברוח חלומו חזה ברפת! – והרוח מידפקת על השער מבחוץ אך אינה נכנסת פנימה כי כתלי האבן חזקים… מטרות-עוז יורדים באפלה כי נפתחו ופרצו מארובותיהם – אך פנימה טיפה אינה דולפת… ירדה עם מי הגשם צינה עזה ומקפיאה, אך אין לה שליטה ברפת…

- - והיכן שליטתה מגעת? – קודרות עיני ירחמיאל ולבו נוקפו בחלומו: הנה השליטה של הצינה! - - כמו נתערטל אותה שעה גופו עצמו והוטל החוצה, כשקיבוץ קטן של כתמים מנומרים מנצנץ אליו בעד לחשכה ומכווץ-מרעיד – רגלים תקועות-שוקעות במדמנה מתחת, עור רחוץ ומסתמר ממעל – הפרות הללו מגולן הן – פרות ההר הן למודות-תלאה ואעפ"י כן נמצאה גם שם לכל אחת פינה חמה ויבשה בין המשפתיים – כאן עומדות הן מופקרות – חזיז! – הבריק ברק והרעים רעם – ולאור הברק ראה ירחמיאל את המראה - - -

- - ועומדים עליהן סביב אותו שמואליק השחור כשולי קדרה, איש עיינות, חלוץ נאמן שעיניו חמות; ועמו גם חיים הגבוה אשר רגליו תקועות במגפים ועיני תכלת לו – שומרים על הפרה לבל תברח, זקופים על משמרתם בלי-נוע במעילי העור אשר להם – שלושים ושבע הפרות אשר קנו למען המשק החדש בהרי גולן, חובה להביאן בריאות לתעודתן ולו ירד שבעתיים גשם!

“אסור היה להכניסן לרפת”. לוחש ירחמיאל לעצמו בהכרה של צדק והתהפך תוך השינה מצד שמאל לימין.

ברק… ברק… הבריק והרעים רעם בשניה.

“הללו בפראותן ובזוהמתן היו מביאות תקלה לרפת שהיא “בריאה” ומום אין בה”. – חזר ושינן לעצמו כשהוא מתהפך מימין לשמאל.

ברק - - ברק - - חזיז ורעם! – התפלצו עמודי הבית על הישן.

לא הוסיף ירחמיאל לדון בענין בחלומו, כי נוכח לדעת שהברק בא לבלבל את דעתו והרעם לערער עליו את עולמו. קרא איפוא את שר החלומות וגזר עליו שלא יוסיף לבוא עליו בכלי-משחית – ברעם וברק. התהפך שוב אל צידו ואנשי המשק נטפלו אליו: ירחמיאל, תן מחסה ברפת לפרות הללו מגולן - - עשה למען הכנסת אורחים - - שוב אינו יכול להתעלם כעת כי עיני שמואליק מתגלגלות בתרעומת קשה כלפיו וגם חיים הגבוה, עם שאינו נוזף ואינו קובל, הריהו שואל לתומו בשקט: האמנם אין ברירה אלא כי תלינה הפרות בחוץ… וקשה השאלה הזאת לירחמיאל כי אכן כזה הוא חיים הגבוה: תומו – כוחו…


ברק – פלח ברק אחרון את החשיכה בחץ-בזק ושקט מכביד יותר מעצמת הסערה אפף את אברי ירחמיאל בצבת - -

“אין זאת כי הגיעה השעה לקום…” פקח מעוצם השקט את עיניו והציץ אל האשנבים האפלים מעל ראשו.


עפ"י החשכה הרווייה גשם מבחוץ אי-אפשר היה לשפוט, אם הגיעה השעה לקום – לעת החליבה. אך ירחמיאל היה לובש את בגדיו תוך היותו אחוז חבלי שינה, שלח רגלו לנעל, התכרבל במעיל, הנה זנח את המשכב החם ושהה שעה קלה תוך הכרה מדומדמה: מה זאת? - - שאל לפתע את עצמו – לא ברק אף לא רעם - - כל אלה אך חזון-שוא היו? - -


ירד את מעונו במדרגות לחוץ והנה גם שם דממה. הסערה שככה אך החשיכה והעננים גם יחד עדיין רובצים במעטה כבד. לא קול גשם אף לא קול שעטת בהמה, לא כתם מנומר מלבין בחוץ ולא קריאת שומר על הבהמות האלה - - היישיר לכת אל הרפת, פתח את הדלת המוגפה והעלה אור – שוב נמסך חום לאבריו ועיני הפרות שלוות הציצו לנגדו – אות הוא כי עולם כמנהגו נוהג – והתחיל בעבודה.

מנת האוכל ודלי החליבה – הנה ישב-עבר בצידי פרות והזרים את חלבן לדלי. אף זימר בנעימות כלפי עצמו לקצב העבודה כאשר אהב. פיזומו ניסר בחלל וטיפס ועלה למעלה כלפי העלייה, שם ישנו מאנשי המשק אשר החלו מתבשרים כי שעת העבודה קרבה. משמע, כחומה בצורה עמדה הרפת בפני סערת לילה ולב ירחמיאל מלא גאווה על היובש והחום השוררים בפנים, על הסדר והקבע אשר בארחות עבודתו.

- נו-נו! – מעשה נאה עוללת לנו, בן-פורת! – נשמע לפתע מעבר לדלת שנפתחה ברעש קול טרוניה.

- מה המעשה? – הוציא ירחמיאל את ראשו ורצה למחות נגד הפרעת הסדר.

-מה המעשה?! – הציץ מאחורי הראשון דובר שני מאנשי המשק מכורבל באדרתו – הרי נתפזרו הגולניות הללו, נשאו את רגליהן ונפוצו לכל עבר כאשר הרעים הרעם והברק הבריק. עתה הכל מחפשים אחריהם בעמק ובהר. כל אנשי המשק קמו מאז חצות הלילה. אכן, עבודה נאה חוללת לנו, ירחמיאל.


עדיין לא ירד ירחמיאל לעומקו של הענין. הוא הבין כי נפל מקרה ביש בלילה אך מהו לא השיג. האמנם שלושים ושבע הפרות נעלמו באשון-לילה ונמלטו בשבעה דרכים?… האמנם עלתה קנייתו של משק עיינות בתוהו?… ושומרי הבהמה העייפים ונוהגיה – שמואליק השחור וחיים הגבוה נאלצו לכתת את רגליהם בשבילי ההר ובמשעולי הגיא כדי לחפש אחר הראשים האבודים, ועמהם כל מתנדב מאנשי המשק לעזור להם בצרתם? – וכל אלה בגללו?…

- אכן, זו היתה סתם עקשנות! – טען הראשון שבא, אשר למורת כל סדרי הרפת התיצב בתווך והתריס דברים קשים ומרים כלענה כלפי ירחמיאל.

- מידת העקשנות העבירה אותך הפעם על דעתך. – החזיק עמו החבר השני מאנשי המשק וירחמיאל שומע.

ודאי לא איש כירחמיאל אשר לבו ירך לשמע נזיפה ויכריז: חטאתי - - או יקום ויאמר לחבריו: הגדשתי את הסאה - - הוא המשיך את עבודתו – זרימת החלב לתוך הדלי ומהדלי אל תוך הכד, כאומר: ראו, הרי אלמלא אני ומידת העקשנות שבי, מנין בא לכם החלב הזה?… פרות זרות היו עומדות כאן ומבלבלות את מנוחת הרפת, היו גועשות ומתנגחות, מקפצות ומתנזקות ויצאה תקלה גדולה - - חס-ושלום מחלה או מגיפה היתה פורצת! –

- אוי-אוי-אוי הקדחת את תבשילך, ירחמיאל. – הגיע אותה שעה גם שמואליק השחור איש-עיינות והראה את פניו שנסתחפו מעייפות כפני רוצח.

- בשעה טובה. – התאוששו כל העומדים – האמנם גם את הפרות החזרתם?

- ודאי החזרנו! – גיחך הלה גיחוך מריר.

- וחיים הגבוה האם גם הוא חזר מחיפושיו? – הוסיפו וחקרו.

- הנה הוא בא עם הפרות, אף אחת לא נעדרה. – החזיק שמואליק ועיניו מתגלגלות בנזיפה כבושה, בוטה כמדקרת-חרב.


ואמנם ראה ירחמיאל שנצטרף אל העומדים, כי חזרו ובאו כדברי שמואליק הפרות-הפליטות – מדובללות וסחופות אצו-רצו, כשהן דחוקות זו אל צידי זו… אין זאת כי ליל-זוועה הפך עליהן הלילה, עת ברחו ונמלטו – והברק רדף אחריהן, הרעם טרף את עולמן – ורגליהן החליקו במרוצה שוטפת על גבי סלעים ובין טרשים, עד התפזרן על גבעה וגיא סביב - -

הביט ירחמיאל אל המראה שלפניו עד שראו עיניו גם את חיים הגבוה, כשהוא מהלך ובא אחריהן, רגליו תוך מגפיו. שקט היה מהלך ועיניו אל הפרות אשר באחריות להן נשא – לא אות של עייפות ולא קמט של תלונה – לא קול מפיו ולא צווחה. הכניס את הפרות עד לחצר, קיבצן לתוך פינה ובא עד לעומדים בלי הגד דבר –


- נו - - - התעקש! – התריס משנה אחד העומדים וכוונתו לירחמיאל

- העמיד על דעתו כאותו חמור קשה-עורף! – חיזק את הטענה שני ברוגזה גלוייה.

- מילא… עקשן… – הפטיר שמואליק בשקט מדומה ועיניו חמות כעיני רוצח.

אך לא אותם שמע ירחמיאל ולא לדבריהם שעה. אל שלושים ושבע הפרות המדובללות אשר קובצו שעה ושאל את עצמו בנקיפת לב: האם היטיב לעשות, כי העמיד על דעתו? - - שמא למען משק עיינות, אשר שלח להביא מרחוק פרות, היה חייב לוותר ממידתו? - - שמא קרוב היה שיביא משק צעיר לידי הפסד והפסד של זה שקול כמכת-מוות? - - חלפו הספקות בזה אחר זה בראש ירחמיאל והיה מביט בצפייה שבהולם-לב, בהתקרב חיים הגבוה גם הוא אל העומדים –

- - הנה תישמע נזיפה נוספת וירדה גם היא על ראש ירחמיאל – אז רק אז יבין מה עולל וחולל בלילה זה - - - וחיים קרב, עמד כשרגליו תקועות במגפיו ורק חיוך חלף על פיו, הציץ בעיני התכלת השקופות, פתח ואמר בבדיחות-דעת:

- הגולניות הללו… כמוהן כשדים… לפראות, לכוח וזריזות…

ורפתה המתיחות מיד, רק גמגומי ריטון עוד נשמעו, אף צחוקים קלים חלפו על חשבון הגולניות – פרות ההר – שעמדו שוב מקובצות לאור הבוקר הבוקע בעד לערפילים. וירחמיאל שהביט ולא גרע עיניו משלולית המים והבוץ ראה בעיני רוחו את הסערה שהתחוללה ושככה בלילה ולא הצטרף לצוחקים. לגבי דידו היה עדיף אילו נזף גם חיים הגבוה ולא אמר די בהערה שקטה על הפליטות. - -



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות