חוברת המאה ושבע עשרה

בסריות ובחוברות בודדות

תוצאת פנחס בן צבי גראייבסקי

ירשלם – תרצ"ו

—————

דפוס צוקרמן.

ונתתי לכם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיה נה)

 

לזכרון בעל “קול רנה” זצ"ל    🔗

מסגל חבורת קודש לעדת אחינו הספרדים יצ“ו, החכם שלם, ותיק וחסיד, אוהב התורה ושומר מצוה מוה”ר רפאל נפתלי הלוי זצ“ל שנפטר בשם טוב בעי”ק ירושלם ת“ו בט”ז טבת התרמ"ט

וזה נוסח מצבתו:

וי להאי שופרא דבלי בארעא, מר ונאנח בסובל חלאים, מחלה ונועה, אי לך ארץ בך נטמנו כל יושבי חלד שוכני עפר קטון וגדול עשיר ורש ירדו לעפר, כאן נטמן נטע נעמן השר הנכבד חביב ונחמד, רצ“ו, מסג’ל החכם השלם רפאל נפתלי הלוי, מ”כ ביום ו“י לח' טבת ש' התרמ”ט תנצב"ה

ולזכרון אשתו הצדקנית נדיבת־לב ויקרת רוח מרת שרה קלארה נ“ע שנפטרה ביום י”ד אדר תרנ"ג וזה נוסח מצבתה:

מ"ק האשה הכבו' והצנו' הכשרה והנכבדת, בת מלכי[…]¹ הנפ' בש“ט והיא מרת נפש מ' שרה קלארה אל' הח' הש' רפאל נפתלי הלוי נ”ע יום י“ד אדר תרנ”ג תנצב"ה.

ירושלים ח“י מרחשון תרצ”ו

לכבוד

ידידי הרה“ח המסור לגנזי ישראל בארץ ישראל כה”ר פנחס בן צבי גרייבסקי הי"ו ירושלים.

ר. מ. נ.

שמחתי לשמוע, כי מע“כ מתכונן להוציא לאור חוברת מיוחדת, המוקדשת לכבודו ולזכרו הטוב של הנדיב המרומם כה”ר רפאל נפתלי הלוי ז“ל, אשר הואיל בזמנו להקדיש את מגרשו בשכונת “נחלת שבעה” לבנין ישיבת “אחד”, שנוסדה כידוע ע”י י“ג חברים, שכללו את מספרם ב”אחד“. לא נעלם ממע”כ, שהיא הישיבה הראשונה בירושלם החדשה, כי בעת הוסדה התגורר רוב הישוב העברי, כספרדי כאשכנזי, מבפנים לחומות. לעזרת הגביר הנכבד רנ“ה ז”ל, באו סמוך לעת ההיא הרב שבתי אקשוטי מקושטא, שהשתדל להשיג את הכסף הדרוש לבנין, וכן הקדיש בעצמו את אוצר ספריו העשיר לישיבה, שאח“כ הוגדל עוד ע”י ספרים אחרים שהוכנסו אל תוכו. בימי שבת הרב שבתי אקשוטי בירושלים, הוציא לאור בשנת תרמ“ד את הספר “בני ישחק” לאחיו הרב יצחק אקשוטי, ונלוה אליו ס' “קול שחל”, פרי עטו הוא. בעת ובעונה אחת, עלה לאה”ק מקושטא הגביר שמעון צלמונה, אשר נתן את ידו לבסוס הישיבה הנ“ל, בכל כחו ויכלתו, ויהי אחד מראשיה וגבאיה. בזמן האחרון בא נכדו מר נסים צלמונה מפריז לבקר בירושלים, ועפ”י הצעת מנהלי הישיבה הנזכרת, שבכללם נמנה גם אנכי הכותב, הסכים להכניס בה תקונים ושכלולים הכרחיים, ולמזכרת על פעולותיו המועילות נקבע לו לוח שיש בפתח הישיבה. יזכר לטוב גם יורשו וקרובו של המקדיש רנ“ה, ח”ר מירקאדו שאמי, שגם הוא דאג והשתדל תמיד לקיומה של הישיבה הנ"ל.

פעולות הישיבה הזאת ידועות למדי לחו"ר ירושלם. לעתים לומדים בה בלילות, ומדי שבת בשבתו מתאסף בה קהל לרוב לשמוע דרשות מעניני דיומא, מפי הדרשן הקבוע של הישיבה.

כב' ראוי לתודה ולברכה על מחשבתו הטובה, להואיל ולקבוע ציון כיאות, לחובבים הראשונים הנעלמים הללו, שבמעשיהם הצנועים קנו להם מקום כבוד בתולדות ירושלם וישובה.

מוקירו ומכבדו כערכו

בכבוד רב יוסף מרדכי הלוי ראב"ד לעדת הספרדים בירושלים

אחד הותיקים הראשונים, ראשון בקדש, מעדת אחינו הספרדים, בבנין שכונת “נחלת שבעה” – אם השכונות שלנו, מחוץ לחומת העיר העתיקה – היה החכם המופלא, אוהב תורה ושומר מצוה, דורש שלום ירושלם וכל קדשיה, מוה“ר רפאל נפתלי הלוי ז”ל מקושטא, ומרוב חבתו אל עי“ק עלה ירושלימה עם אשתו הצדקנית מרת שרה קלארה נ”ע, התישבו בעיר העתיקה. ויהי ביתם בית תורה ותפלה ובית צדקה וחסד.

הוא היה אחד מהשלשה עשר בעלי בתים שעל ידם נוסדה ונתמכה הישיבה בנחלת שבעה ישיבת “אחד” )מספר שלשה עשר) שלמדו בה בכל יום ובליל ששי ובראשם הרב המופלא כמוה“ר שבתי אקשוטי ז”ל. (נלב“ע ג' טבת תרמ”ט) מחזיק בידי לומדי תורה ומשתתף בכל דבר טוב ומועיל, ושמו הטוב נשאר לברכה בפי היושבים בקדש.

לבו היה נמשך להרחבת הישוב והתפתחותו. והוא היה מבעלי הבתים הראשונים של עדת הספרדים יצ"ו בבנין שכונת “נחלת שבעה”, בחצרו הקדיש אחד הבתים לבית תורה ותפלה. והוא הוא שהקדיש את המגרש שלו לבנין הישיבה לעדת הספרדים. וגם אוצר ספריו הקדיש שמה. ואבן מקיר מכרזת ואומרת דבר צדקתו בזה.

הוא היה חכם ובקי בתקופות ובחכמת התכונה. ולהשאיר לו זכרון עדי עד בהיותו חשוך־בנים, חבר ספר לוח השנים, תקופות ומולדות עד סוף אלף הששי, וקרא את ספרו בשם קול ר’נ’ה' (ראשי תיבות משמו: רפאל נפתלי הלוי). הרה“ג רבי חיים אלישר זצ”ל בנו של הרב הראשי יש“א ברכה היה לומד אתו יחד חכמת התכונה, – אחרי פטירתו של הרנ”ה בקש הרב יש“א ברכה לראות את הספר “קול רנה” אשר נשאר אחריו בכתב־יד, ונשאר אצלו. בזמן האחרון לא המצא הכ”י בספרות המשפחה, בטח נמצא בידי אחד החכמים וראוי הוא שיראה אור.

יד ושם לו בבתי ההקדש, בתי תלמוד התורה לעדת המערבים בירושלם העתיקה, ואבן מקיר “אבן זכרון” מכרזת ואומרת דבר צדקתו:

זכרה לטובה למעלת השר והטפסר דורש טוב לעמו רב ועצום כמוה“ר סי' ג’יליבי רפאל הלוי הי”ו אשר הרים חמשת אלפים פרנק לבנין החצר הזה צדקתם עומדת לעד יראה זרע ובר פרי הבטן אכי"ר.

 

מלואים: לחיי החכם המרומם כמהר“ח רפאל נתן הלוי ז”ל    🔗

היה סוחר בקושטא, הוא בא להשתקע בירושלם בשנת תר“י – תרי”ד בערך עם אשתו הצדקנית שרה קלארה ויתישבו בעיר העתיקה בסביבות בתי הקראים בחצר הישיבה די חאטים. כנראה על שם הרב שלמה חאטים ז“ל שהיה מבית דינו של הרב בעל “חקרי לב” ז”ל.

מראשית בואו נתפרסם בתור חכם (תוכן), גביר ורודף צדקה וחסד.

בשטר הסילוק שניתן מחו“ר ופו”מ כוללות ירושלם כתוב:

מודים אנחנו חו“ר ופו”מ כוללות ירושלם ת“ו היות אמו”ץ שבעד סך מה שנטלנו וקבלנו מאת מע' הגביר החכם המרומם רצ“ו כמוהר”ר רפאל נפתלי הלוי יצ“ו, וגם בעד סך שלשת אלפים גרוש שהיה בכ”ו עקו“ת ת”ו והיות שהיינו חייבים לו עד עתה ומסר בידינו השטר הנז' וקרענו אותו קרע ב“ד יב”ץ וכו' וכו'… בהמשך השטר קוראים אותו ג’יליבי רנ"ה – ( גי'. הוא הקיצור של שם התואר התורקי העתיק ג’יליבי שהיה ניתן לאנשים מלומדים אצילים ובעלי מדות טובות).

התאר ג’יליבי ניתן אל אחד משולטני התורקים שהיה נקרא ג’יליבי סולטן מחמד. אחרי זמן נתחלף שם התאר התורקי העתיק הזה עם שם התואר “איפנדי”. הרנ“ה ז”ל כמו יתר היהודים הגדולים שבאו מקושטא היו נקראים ג’יליבי פלוני במקום אדון פלוני. הרנ"ה היה ידוע בין האנשים בשם ג’יליבי נפתלי ואשתו היתה קוראת אות ג’יליבי רפאל.

שטר הסילוק הנ“ל חתום ביד הראשון לציון וחכם באשי כמוהר”ר רפאל מאיר פניזיל ז“ל וביד הרה”ג ישא ברכה ראש ועד הרוחני והרה“ג נסים חיים ברוך ע”ח, ראש ועד הגשמי. גם הרה"ג ברוך פינטו והר' אליהו נבון והר' אפרים אלקלעי היו בין החותמים.

הרנ“ה בהיותו חשוך בנים הביא ארצה את בן אחותו הא' מירקאדו עובדיה שאמי, אבי הד”ר שאמי של זמננו, שהיה ידוע בין הספרדים בשם ג’יליבי מירקאדו שאמי.

אשתו המנוחה שרה היתה אחת מהנשים הצדקניות והגבירות ביותר שלא דברה ואף לא רצתה לשמוע דברי חולין,

חכמים ורבנים היו באים ברוב ימי השבוע לקרוא לפניה דברי תורה ודברי מוסר והיתה מעניקה להם מתנות ביד רחבה.

י. בן ציון.

 

משפחת שאמי בירושלם    🔗

חברון יפו–תל אביב

משפחת שאמי בקושטא היא אחת המשפחות העתיקות והכי חשובות במאות השנים האחרונות. מוצאה מ“גולי ספרד”. יד ושם לה בשירת ישראל הספרדית.

בין משורריה נמנה גם המשורר “שאמי” (עיין בספר “דביר”, חלק ראשון, ברלין תרפ“ג, המדבר על משוררי ספרד ובאות ש. נזכר גם המשורר “שאמי” הספר העתיק הזה כולל: שירים, זמירות ותשבחות ממשוררי ספרד, נדפס בקושטנטינה בשנת ש”ה. אכסמפלר אחד שלם יקר המציאות נמצא במוזיאום הבריטי. ומשמה העתיק ד"ר יהושע שאמי השיר הבא לקמן שבראשי חרוזיו “שאמי”

שאלוני בליל נדוד רעיוני, אי ימין אל ואי זרוע ה'

אי הדרו, ואי יקרו, ואי עוז יד גאונו? הקצרה יד ה'.

מגאול עם במחשך הוא מקוה אור ישועה ונודעה יד ה'

יום ליום כל ימי היותכם בעודכם קדשו אל וברכו ה'.

א. הח“ר מירקאדו עובדיה שאמי ז”ל    🔗

נולד בקושטא ביום ז' אדר התר“ד לאביו ג’ילבי ישועה שאמי ולאמו וידה אחות ה”רנה" ז“ל. בהיותו בגיל חמש עשרה בערך בא ירושלימה ונתגדל במסיבת חכמים שבבית דודו ה' רנ”ה ז“ל. אחר איזה זמן בא ירושלימה מקושטא ידיד המשפחה הרה”ג רפאל יוחנן עדו ז“ל עם אשתו הרבנית כורסי הידועה בחברון (עיר מגורה בסוף ימי חייה), טובת לב וצדקת. היא היתה מתפללת כל יום תפלת שחרית וערבית בכיוון בית־המקדש. את בתו הבכירה “בונו” השיאוה אל הא' מירקאדו שאמי ע”ה, ובנו הצעיר ח"ש בנימין וידל עדו, נתחנך על ברכי התורה בישיבות ירושלים.

הרה"ג רפאל עדו היה מפורסם בירושלם בתור חכם גדול ונשקף לו עתיד מזהיר ברבנות הירושלמית, הוא נפטר אחרי מחלה קצרה בהיותו לא גדול בשנים ביום ששי בשבוע ונקבר באותו יום. בימים ההם היתה עצירת גשמים ורבני ירושלים עשו אותו שליח לבקש רחמים על עצירת הגשמים. מספרים שכל המלוים אותו אל הר הזיתים הלכו ישר לבית הכנסת לקבלת שבת וחזרו הביתה תחת גשם שוטף. –

איש המעלה בעל תורה ויראת שמים מר מירקאדו עובדיה שאמי ז"ל

בצעירותו עלה לירושלם ונפטר בש“ט בתל אביב ביום ר”ח אדר תרפ“ז בשנות השמונים ושלש תנצב”ה.

בנו ח“ר בנימין וידאל עדו היה בעל לב טוב, ובקי בש”ס ובעברית וכל מכתביו לבתו היחידה ולבני המשפחה היה כותב בעברית צחה. הוא גר באירופה בעיר וינה זמן מה ואחרי כן בעברו דרך קושטא נתקבל בבית החכם באשי לכל ערי טורקיה הרה“ג משה הלוי ז”ל, והיה מאוכלי שלחנו במשך שנים רבות כי אהבוהו בגלל לבו הישר ומדותיו הטובות.

הג' מירקאדו שאמי ז"ל היה למדן ובעל זכרון נפלא. בגלל מדותיו הטובות וגודל לבו היה חביב ורצוי מאד בעיני מכיריו וידידיו הרבים. הוא ידע את חכמת החשבון על בוריה וגם היה כַנָר בחסד עליון והיה מנגן שירי קודש ושירים טורקית לבד.

באלול תרמ“ג מת בנו הצעיר רפאל בגיל של 8 שנים ונתאבל עליו ולא נגן עוד. הוא ידע את כל דיני הש”ע, תמיד היה חובב הספר אפילו באחרית ימיו כשכהו עיניו מראות היה קורא עד כמה שהיה יכול. הוא ידע לקרוא טורקית וערבית.

והיה מעמיק בשאלות – העמק שאלה – הוא היה מחזיק בדברי ק' חנינא סגן הכהנים (פרקי אבות ג' ד') הוה מתפלל בשלומה של מלכות ועם כל זה היה לאומי גדול. אשתו מתה ביום 5–6 ניסן התרפ"ב בהיותה בת שבעים ושש היא היתה ידועה כאשה בעלת לב טוב ויראת שמים נדיבות לבה היתה למשל בפי כל מכירותיה ומצטיינת בכשרונותיה.

מ"כ בבית החיים העתיק שבתל אביב

אחרי מות אשתו של הג' מירקאדו לא טעם בשר מחשש כשרות המבשלות. במשך חמש השנים האחרונות של חייו היה צמחוני, ולא אכל בשר וגם לא טעם יין. הוא נפטר ביום ר“ח אדר לשנת תרפ”ז בהיות בן שמונים ושלש. ומ“כ בבית העלמין העתיק של תל אביב. תנצב”ה

ב. ד“ר יהושע שאמי הי”ו.    🔗

הרופא הסניטרי הממשלתי, זקן רופאי תל אביב.

שמו: יהושע חיים בן ציון, נולד ביום ד' שבט התרל“ד בעיר העתיקה בירושלם. לימודיו הראשונים היו בת”ת הספרדים. בהיותו בן שבע נתקבל בבית הספר למל שבעיר העתיקה תחת הנהלתו של החכם אליהו ג’אחון מסלוניקו ע“ה. שמה למד תורה נביאים וכתובים, חכם פרטי נתן לו שעורים של תלמוד בבית, בהיותו בין שתים עשרה נתקבל אל הישיבה שבבנין הת”ת הספרדי ללמודי התלמוד תחת הנהלת הרבנים ח“ר שמעון חרוש והרה”ג התלמודי המפורסם ח“ר מנחם בכר יצחק ע”ה. בהיותו בן חמש עשרה נכנס אל בי“ס חכי”ח. שמה למד שפות זרות חשבון, אלג’ברה גיאוגרפיה, וכו' וגם התמיד בשיעורי התלמוד תחת הנהלת הר' ר' מרדכי שיריזלי ע“ה הוא נועד ללימודי הרבנות בסימינר של פאריס, אבל בהיותו בן יחיד ומסבת התנגדותה של אמו ללמודיו בצרפת נסע לקושטא בשנת תרנ”א מקום שמה נמצאה משפחת אביו, אחרי עברו בהצלחה בבחינות הכניסה נתקבל בבית מדרש הרפואה הקיסרי על חשבון הממשלה הטורקית, בסוף שנת תרנ“ט יצא מדופלם מבית הספר הנ”ל ונתמנה לרופא בעיר חברון.

החבצלת (שנת השלשים גליון 5) מיום ט“ז מר חשון התר”ס פרסמה אז את הדברים האלה:

"בן עמנו ועירנו, האדון הנכבד יקר רוח וטוב לבב, דר יאושע איפענדי שאמי אשר הודענו בא' הגליונות החולפים, כי במבחן האחרון במחלקת למוד חכמת הרפואה אשר בבית מדרש המדעים בהעיר בירת ממשלתנו יצא מעוטר בעטרת דאקטאר לחכמת הרפואה והנתוח, – בא ביום הרביעי לשבוע הזה לעירנו ובידו פקודה מהממשלה הראשית לכבוד פחת עירנו לתת את משרת רופא העיר חברון על שכמו.

נברך את בן עמנו הד“ר הנכבד כי יצליח ה' את דרכו אשר הוא הולך בה, למען יוכל למלא באמונה את חובתו למשמרתו, וינחל כבוד מאת ממשלתו ארץ מולדתו ועמו”.

בטבת התרס“א כאשר זכתה עדת חברון לרבנותו של הרב הגאון המפורסם כמוה”ר חיים חזקיהו מדיני זצ“ל, בעל “שדי חמד”, וכל ראשי טובי העיר באו ביום השבת, י”ד טבת, לברך אותו בברכת בס“ט נשא כבוד מעלת הרופא המובהק ד”ר יהושע אפנדי שאמי מנאם יקר, בנושא: “על התורה ועל המלאכה, על אחדות והשלום, ועל קדמת הבנים לתורה ולתעודה, לחכמה ומלאכה” שני העתונים“החבצלת” ו“האור” הרימו אז על נס את מנאמו המצוין שעשה רושם יפה.

חביב ויקר היה הד“ר שאמי בעיני הגאון זצ”ל, ויהי איש־סודו ונאמן־ביתו.

כאשר נסע הד“ר שאמי למשרתו הרשמית ביפו לותה אותו עדת חברון, ובראשה הגאון זצ”ל, במכתב ברכה שנתפרסם בעתון “החבצלת” ביום ט“ו שבט התרס”ג:

חברון י“א שבט התרס”ג

כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון (ישעיה נ“ה י”ב )

האדון המהולל מעלת ידידנו ובן עמנו כבוד הרופא המובהק דוקטור יהושע אפינדי שאמי היושב בתור רופא בילאדיאי בעירנו, יסע בשבוע זה לעיר יפו מטעם הממשלה יר"ה לשאת המשרה זאת על שכמו שמה,

הן אמנם כי הדבר הזה העציב את רוחנו ויהי למרת רוח כל תושבי עירנו, יען וביען כי מעלת ידידנו הרופא הנכבד זה תמיד השביענו רצון, ענג ונחת כל ימי שבתו בעירנו במדותיו הטובות והישרות, וכל תושבי העיר כיהודים כישמעאלים, יחד כולם אהבוהו אהבה עזה, אהבה בלי מצרים, כי באופן היותר טוב מלא את חובתו ותפקידו, וידו עשתה חיל במלאכתו באופן נפלא, ומה גם בשנה הזאת אשר מחלת החלי רע באה אלינו כאורח לא קרוא, ויעמוד ידידינו הרופא ויחזק את לב העם, חגר בעוז מתניו ויאמץ זרועותיו, ויערוך מלחמה לקראת המחלת הזאת, לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה יומם ולילה, עד כי בעזר השי"ת לא נשאר ממנה שריד ופליט, אמנם לו נאוה תהלה כי בכל אשר הוא–עושה ה' מצליח בידו.

הוא החל להצמיח חדשות בעירנו טרם לא צמחו מאז החלו רופאי הרשמים לבא בעירנו: הוא החל לפתוח קליניק בעירנו לענות לכל החולים הדורשים אותו חנם אין כסף יומים בשבוע, ועוד כהנה וכהנה.

ובפרט הנהגתו הישרה עם אחינו היהודים, היתה לאות כי אהבת עמו ודתו נטועה היטב תוך תלמי לבבו הטהור וכל ישעו וחפצו הוא להיטיב לאחינו ובני עמנו בעשר אצבעותיו,

אם כן איפוא, מובן הדבר מאיליו כי בלי תפונה מאד יצר לנו בנסוע הרופא הנכבד זה מאתנו, ואשריך עיר היפה אשר יגור בתוכך אבן יקר זה, אל אלקים ה' ישלח לו עזרתו מקדש ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח ויקוים בו מקרא שכתוב " ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ"

הצב“י חיים חזקיאו מדיני המכונה חת”מ (מקום חותמו)

הצעיר סלימאן מנחם מני הי"ו (מקום חותמו)

נאם בנימין ריבלין

ונאם יעקב חיים סלאנים

ונאם אליעזר קלאנסקי

(מקום חותם ועד הכללי מקהלות אשכנזים)

ותהי יפו העיר המבורכת במשרתו, בהתמסרותו בעבודתו, וכבני בני ברית וכאינם בני ברית גמרו עליו ההלל הגדול.

ביוני 1917 אחרי הגירוש נתמנה לרופא בית החולים הממשלתי שבירושלם שמה המשיך את עבודתו גם אחרי הכיבוש האנגלי בינואר 1919 נתמנה לרופא ההסגר בנמל יפו עד יום ד' שבט התרצ"ד בעברו לפנסיה לרגל מלאת לו ששים שנה.

במאמר “יובלו של רופא ממשלתי יהודי” בדואר היום גליון קט“ו מכ”א שבט התרצ“ד כתוב בין יתר דבריו: הד”ר שאמי שהוא יליד ירושלם היה הספרדי הראשון שהלך ללמוד רפואה בבית מדרש הרפואה שבקושטא והרופא הראשון מבין ספרדי ירושלם בארץ. ד"ר שאמי עבד באר כמעט 34 שנה וחצי ללא הפסקה והנהו כעת זקן רופאי תל אביב.

בחוגים הקרובים לעבודת העליה היהודית מציינים את היחס העז והאדיר שהראה הד"ר שאמי לאלפי העולים אשר עברו על ידו במשך כל שנות עבודתו ביפו.

ביום עזבו את העבודה בקרוהו חבר הנהלת הסוכנות ומנהל מחלקת העליה מר י. גרינבום בלוית ה"ה ברלס ויפה שהביעו לו ברכה ליובלו והכרה על עבודתו המסורה לטובת העולים, (גם העתון “דבר” מיום י“ג שבט תרצ”ד הקדיש לו מאמר לרגל עזבו את עבודתו).

ראש עירית תל אביב שלחה לו בכ“ד שבט תרצ”ד את המכתב הבא.

ד"ר שאמי נכבד.

הנני מוצא לי לחובה נעימה להביא לכ' את ברכתי הלבבית בשמי ובשם כל תושבי העיר הזאת, לרגלי עזבו את עבודתו המשרדית־הרשמית אחרי כל כך הרבה עבודה לטובת הבריאות וההגינה של הארץ.

אני הייתי עד ראיה לעבודתו המסורה במשך כל הימים האלה, עוד תחת עול הטורקים וכיום תחת דגל בריטניה. ושמחתי מאד לראות אחד מאחינו הנאמן לתפקידו הממשלתי הרשמי ויחד עם זה נאמן לעמו ולאחיו.

בכבוד ובגאון נשאת עליך את התואר “רופא ראשי סניטרי” ושמרת על בריאות המדינה בחריצות, בהשכל ודעת וכל עבודתך ומעשיך היו שקט בצניעות ובענוה – סימן לגודל נפש ולמסירות נאמנה.

קבל נא עתה, בשובך לחיים פרטיים, את ברכת כל ידידיך ומעריציך היודעים להעריך מלוי חובה אשר בו הצטינת תמיד.

ברוך תהיה בתור אזרח מועיל ומסור של העיר הזאת, ויחד נזכה לראותה בפריחתה, גידולה והתפתחותה.

שלום וברכה

ברגשי כבוד וידידות

מ. דיזנגוף

ראש העיריה

הד"ר שאמי זכה לתואר הכבוד של הוד מלכותו המלך ג’ורג' שכבד אותו בתואר חבר כבוד הנעלה ביותר של הקיסרות הבריטית ביום הולדת המלך האנגלי שחל בשלישי ליוני ש' 1928.

בשנים האחרונות עזב ד“ר שאמי את עבודת הפרקטיקה של הרפואה ומתעסק בלמודי התנ”ך והתלמוד ובספרותו נמצאים ספרים עתיקים מאד.

נמצא אצלו תנ“ך כתיבת יד על גויל מוזהב וגם מצויר בציורי אמנותית גדולה ודקה, התנ”ך הזה נכתב בשנת חמשת אלפים ומאה ואחת לבריאת העולם.

רוב ספריו הם דתיים: רוב מפרשים על התנ“ך, ש”ס, אגדות על התנאים והאמוראים, ביוגרפיות על גדולי רבני ישראל, מדרשים וכו' וכו'.

ואנחנו מאחלים לו אריכת ימים ושנות חיים טובים.

 

לתולדות ביהכ"נ הגדול רבן יוחנן בן זכאי בירושלים    🔗

מתוך עיון בחבורי הקדמונים, ראשונים מלאכים, אנו מוצאים בספר “שארית הנחלה” להרב הגאון הנודע לשם כמוהר“ר ישראל משה חזן המכונה משי”ח, שהיה רב ראשי בק“ק רומי ואח”כ בנא אמון, כמה פרטים מלאים ענין הנוגעים לביה“כנ הנז'. הנחשב לבית הכנסת העתיק ביותר בעיה”ק ירושלים. הרה“ג רי”מ חזן זצוק“ל, שנולד וחנך בירושלם ת”ו, רשם בחבוריו כמה ענינים נכבדים השייכים לקורותיה, ובהמנותו בין הרבנים הרשומים, נשלח בתור שד“ר כוללות עדת הספרדים לערי אירופא ותוך כדי מסעיו, הוזמן לכהן כרב ראשי ברומי. מקץ עשרות שנות שרותו שם, ואח”כ בנא אמון, בא להנפש מעמלו בבירות ולפתע הורע מצב בריאותו, וברגעיו האחרונים צוה להובילו לקבורה לצידון הסמוכה, שהיא בחזקת א"י. רצונו זה נמלא והוא שוכן כבוד בבית העלמין היהודי שם.

ואלה דברי הגאון במלואם; בעמוד ס“ד מספרו הנ”ל.

“עיין הריב”ש סי' תק“ח, שבזמנו כבר היו יוצאים מירוש' השלוחים לקבץ על הגבאות ועיין תשב”ץ ח“ב סוף סי' צ”ט. ועיין לו עוד בח“ג סוף סי' ר”א שכתב וז“ל. ואמרו כי עדיין נשאר מהאנשים² שהיו בירושלם שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום. כי בביהכ”נ שבירושלם הם צריכים לאנשי המקום כל השנה. ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש, וכלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית ע“כ. וקבלה בידינו שחד מארבעה בתי כנסיות אשר לק”ק הספרדים, האחד נקרא ביה“כ הגדולה. הוא הבי”כ אשר עליו דבר התשב“ץ ז”ל בתשובה הנז‘. וקודם שבנו אותו מחדש בשנת קצ“ה היה צורתו ארוך ודחוק והכפה שלו נמוכה. וזוכרני אני משי”ח ס"ט מחבר הנצח הזה שבד’ שבתות השנה זכור, גדול, כלה, תשובה. שהיו מתאספים כל הקהל לשמוע הדרושים הנהוגים והיתה מתמלאת הב“כ פה אל פה ומרגלא בפומייהו דרבנן לכל הבא ועמד לאמר, כבר העיד התשב”ץ על בה“כ הזה שנתקיים בו ולא אמר אדם צר לי המקום א”כ שב בני שב. והרבה טרח הגאון מוהר“ר שלמה משה סוזין ז”ל שלא לסתרו כיון דלא היה ביה חיותא³ וכשלא שמעו אותו אמר בפה מלא, אוי מי יחיה, אחר סתירת המקום הקדוש הזה שבנו אותו אבות העולם. וכן היה כי באלול קצ“ה סתרו אותו ובכסלו קצ”ז נלב“ע זצוק”ל. ועוד אודיע כשבנו אותה וחפרו מחדש היסודות מצאו ביסוד שתחת הפתח האמצעי קערת חרס כתובה כלה שמות, והבנאים שברוה בהכאת חמרא וחסינא. ובו בפרק נחקר הדבר בשרשי השמות ונמצא שהיו שמות מועילים לתווך השלום והאהבה בין כל הנכנסים. ותכף רב נהוראי ספרא רבא ויקירא המקובל האלהי מוהר“ר ידידיא אבולעפיא נר”ו סיפרו של הרא“ם שרעבי ז”ל כתב עוד קערת חרס כדמותה ונטמנה באותו יסוד עצמו. ה' יזכנו לראות בנחמת ציון כיר“א. ומכאן מודעא רבה לכל העולים לזיהרא שלא יפה עושים לחוג חג השבועות בצפת מפני שמוציאים ספר אבוהב, כי מצוה מן המובחר לחוג חג אחד בירושלים תו”ב מקום מקדש ואפריון, ושכינת עוזנו לא זזה מכותל המערבי ובזה יקיים האדם מצות ראיה בזה“ז כי אליבא דכ”ע קדושת ירושלים תו“ב קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבא”.

– – – – – – – –

החוקר הירושלמי מר מ.ד. גאון בספרו “יהודי המזרח בא”י“, כרך א. עמ. 149, מביא על ביה”כ הנ“ל פרטים אלו: “בקיר הדרומי של ביהכ”נ ריב”ז על חלון קטן ורם הקרוב לספון, נמצא כד חרס זעיר מלא שמן, ולידו שופר גדול. רווחת מסורת, שאם יגע מישהו בכד הזה לא ישלים את שנתו. בשעת תקונים, רגילים לטבול כדי לנגוע בו. לפי האגדה, כד זה נמצא שם מזמן בנין ביהכ“נ. כן מראים מערה אחת המובילה לבית המקדש שריב”ז היה הולך דרכה. ישנם מאמינים כי ביהכ“נ ריב”ז לא נבנה, והראיה כי

אין עמודים באמצע שהבנין נשען עליהם, כמו בשאר בתי כנסיות, אלא שהוא נמצא מזמן קדום מאד, והשמן הוא מבית המקדש. סוברים כי בית הכנסת היה מכוסה שנים רבות, וממעל לו נמצא בית מרחץ. וכשרצו להרחיב את בית הכנסת של האיסטמבולים נגלו ארבעת הכתלים של ביהכ“נ ריב”ז, ויבנו עליהם תקרה. יסופר עוד, כי פעם סיידו את בית הכנסת והסייד היה נוצרי. הרב הזהיר אותו שלא יגע בשופר ובכד, פן יקרהו אסון אך הסייד לא הטה־אזן והסיר אותם ממקומם, ורב העיר צוה להשיבם למקומם הקודם, ולאחר עשותו זאת מת".

 

שטר שידוכין בירושלם משנת התקפ"ב⁴    🔗

בס"ט ובשעת ברכה והצלחה. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. נגמרו השידוכין של הבחור נחמד

וחשוב יניק וחכים בה“ר יוסף קאריאו הי”ו עם הכלה הבתולה יעלת חן וכלילת יופי קלארה מבית קלוריה לעין בת החכם השלם והכולל כמהר“ר משה יום טוב הי”ו. ואלו הם התנאים שהתנו ביניהם, תנאים גמורים שררין וקיימין כתנאי בגו“ר מע' אבי החתן הי”ו נתחייב בחיוב' גו“ש וקנו”ש לתת להחתן בנו הי“ו שלשים יום קודם החופה סך קרן קים אלף גרושי' טו”ת או מקום בישיבה אחת בעד מאתים וחמשים אריות מקרן קימת והבחירה זאת ביד אבי הכלה הי“ו. עוד נתחייב אבי החתן הי”ו להשלים עד זמן החופה בע“ה תכשיטין זהב עד סך אלף אריות לא פחות, ואם יותר מהאלף הנז‘, מהמתנות שיתנו קרובים הפסולים לעדות דוקא מהב’ צדדין דוקא. והיה הנשאר מכל מין מטבע ומתנות שיתנו להחתן הי”ו הוא לאבי החתן הי“ו בעד צורך הוצאות החופה. עוד נתחייב אם החתן הי”ו, לעשות בוגו די באנייו אי און קאט להכלה, כנהוג לפי כבודו, ולעשות מלבושים להחתן וצרכי החופה לפי כבודו. עוד נתחייב אבי החתן הי“ו, לתת בתו' שכר לימוד בנו למר מחותנו הי”ו חמשים גרושי' לשנה מדי שנה בשנה, כ“ז שירצה מע' אבי החתן הי”ו שילמוד בנו החתן הי“ו עם מר חמיו הנז' הי”ו. עד תנאי גו“ש היה ביניהם שבע”ה יתבר‘, בכניסת אחד עשר שני הכלה ת“מ אם ירצה אבי החתן לעשות החופה או בעיר שכם יע”א או בעה“ק חברון ת”ו שאזי אין לאבי הכלה הי“ו למנוע ממנו בשום אופן שבעולם. ומו”מ נתחייב אבי החתן הי"ו להוליך עמו להחופה שש נפשות עם הכלה מצד אבי הכלה והוצאות הדרך עליו ותו לא מידי, ומע’ אבי הכלה הי“ו מז”מ נתחייב בחגו“ש⁵ ובקגו”ש לתת לבתו ת“מ הנז' בעד נדונייא סך ב. אלפים אריות טו”ת לא פחות, ובעד קונטאנטי שם הסדורים בעין סך אלף אריות. ושבח לפי כבודו ולהכניסו בכתובה בלי כפל כנהוג, ומתנות הניתנות מעתה עד זמן החופה בע“ה יהיה טאסה ומגילה אחת כסף לפי כבודו. עוד נתחייב אבי הכלה הי”ו לתת לאבי החתן הי“ו ולהחתן הי”ו בוחג’אליק לכל אחד ואחד לפי כבודו, ועל השאר מצד החתן כנהוג מה שירצה אבי הכלה הי“ו לפי כבודו. ובעד נוג’י די לוניס כנהוג מה שירצה יתן מע' אבי הכלה איזה תכשיט להכלה בתו' ת”ם, כנהוג. הכל לפי כבודו. גם נתחייב מו“מ אבי הכלה הי”ו בחיוב גו“ש ושעבד גופו לדעת הראב”ד ז“ל ללמד את חתנו הנז' הי”ו עד זמן החופה איתו עמו, ולהשתדל בכל כח ותעצומות ולהדריכו בדרך הטוב והישר בעיני אלהים ואדם בעד חמשים גרושי' לשנה מדי שנה בשנה, עד זמן שירצה מע' אבי החתן הי“ו להניחו אצלו לא יותר מזמן החופה והלאה עכ”פ, אלא עד זמן החופה לכ“ז שירצה מעלת אבי החתן הי”ו והבחירה בידו. ותנאי גו“ש היה ביניהם כתנאי בגו”ר שכל החיובים הנז' שנתחייב מע' החתן הי“ו הוא דוקא על תנאי זה שמע' אבי הכלה הי”ו יקיים חיובו הנז“ל ללמד את החתן הי”ו כאמור לעיל ואם ח“ו, באיזה אופן שיהיה תמנע היתה מצד אבי הכלה הי”ו שלא ללמוד עמו כאמור, אזי מו“מ פטיר ועטיר מע' אבי החתן הי”ו מכל החיובים הנז' ואפילו מהקנס כלל. וכל כת החוזרת נתחייבה מו“מ בחגו”ש לתת לחברתה לדעת חכמי ספרד ז“ל סך חמש מאות אריות תכף ומיד לחזרתם בלי שום איחור ועכוב ודחיה וטענה ותלונה כלל. ולקיים כל הנז”ל קנינו מיד אבי החתן הי“ו ומיד אבי הכלה הי”ו קגו“ש במדל”ב כתחז“ל לאשר ולקיים את כל הכתוב בלי שום שנוי ותמורה והכל דלא וכו' ודלא וכ”ו בביטו' וכ“ו, ובפי' וכ”ו לדעת הרשב“א ז”ל ולהיות האמת נהדרת ולמכתב לחזקיהו באנו על החתום פעה“ק ירוש' תובב”א בש“א לח' סיון משנתינו זאת התקפ”ב ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

הצעיר יצחק פרחי ס“ט הצעיר יאודה אריה ס”ט

 

תעודה מעיר טבריה    🔗

נמסרה לנו מאת הרב ר' חיים ב“ר זלמן מוילשטיין הי”ו בעמ“ח ס' “חיי משנה " ו”צרור החיים” בירושלם.

בעז“ה בינ”ו עמ“י עש”ו

בריש הורמנותא דמלכא קדישא והורמנותא דצדיקייא

מודים אנחנו הבאים על החתום חכמי ורבני ממוני ומשגיחי ומנהלי ק“ק אשכנזים חסידים הי”ו קהלה קדישא וואלין הי“ו, וחכמי ורבני ממוני ומשגיחי ומנהלי ק”ק אשכנזים חסידים הי“ו קהלה קדישא רוסיא הי”ו יושבי עיר קדשנו ותפארתנו עי“ק טבריא ת”ו, היות אמו“ץ בכח המסור בידינו מקהל עדתנו הי”ו השתי בתי ישראל הי“ו הנ”ז אנחנו מקנים ארבע אמות קרקע מאחוזת כולליותנו הנז' למעלת ידי“ן הדר הוא האמור משה מן התורה הרב הכולל, בישראל להלל, זרע קדש מגזע היחס והמעלה איש ירא אלקים כמהר”ר משה יפה אשכנזי הי“ו ואגבן ובכח המסור ידינו כאמור, אנו ממנים ומרשים אותו מורשה ואנטלר גו”ש לכתת רגליו ללכת בשליחותייהו דרבנן קדישי לכל ערי הודו שהוא אינדייא ועיר הגדולה באנגלא הנקראת כלכתא ובמבאיי וערי תימן ועדן ומצרים ואגפיהם כרכים ועיירות גדולות קטנות ואיי הים אשר שם ונראה בכבודו בכל המקומות הנז“ל אשר שם ריוח והצלה מאחב”י זאת תורת המנחה והעולה, ואסף איש טהור מאת כל איש אשר ידבנו לבו מאיש ועד אשה, נדבה חדשה, מיונק ועד איש שיבה, מרובה מדה טובה, מכל הבא בידם מנחה, מצוה שהחזיקו בה בשמחה, כסף וזהב ותכשיטי קודש, רמוני כסף, ופרוכיות, הרי זה קדש לה‘, וכל מי אשר ידבנו לבו לאור באור החיים, בארץ החיים לקבע קבע ישיבה בארעא לשם מצות תלמוד תורה דרבים, או לעשות ישיבה לשם ת“ח, או לקבוע בתוכינו מקום להחזיק חולים מאחב”י ולרפאותם בכל מיני רפואות וקורין בלשון לעז אושפיטאל הכל כאשר לכל יעלה ויבא ליד הרב השד“ר משה שפיר הי”ו, ומעתה ומעכשיו שמנו יד מע’ הרב השד“ר הנז' כידינו, ופיו כפינו, וכחו ככחינו, ודיבורו כדבורינו, ועשייתו כעשייתנו, והעמדתו לדין עם כל נברא שבעולם כהעמדתנו. וטענתו כטענתנו, ופשרתו כפשרתנו, ומחילתו כמחילתנו, וחיובו ותנאו בענין הישיבה הנז' כחיובנו ותנאינו, וחתימתו כחתימתנו, והרשאתו שירשה את אחרים עד מאה בכח הרשאתינו זאת כהרשאתנו, באופן שכל מה שיעשה⁶ ויגמור מעלת הרב השד”ר הרי הוא עשוי רצוי ומקובל וטוב ויפה כאלו נעשה ונגמר על ידנו ממש מבלי שנוכל לומר למע' הרב השד“ר הנז' לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא כך אנו אומרים למע' הרב המורשה הנז' זיל דון וזכי וסב לעצמך והנפק לגרמך ולחולקך וכל מאי שמתעני לך מן דינא או פשרה עלי כוללותינו עי”ק ליהדר. והשומע לדברינו אלה יונעם ועליו תבא ברכת טוב והכל נעשה ונגמר מידנו הח“מ בכל אופן היו”מ ומספיק וחזי לפום דינא כהוגן וכתחז“ל, ובקגו”ש במדל“ב מ”כ שקנו אחרים מידינו לאשר ולקיים את כל הנז“ל, בלי שום שינוי ותמורה כלל, והכל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה, ולמען תהיה האמת נהדרת ומכתב לחזקיהו חתמנו שמותינו פעה”ק טבריא ת“ו, חו”ר ממוני ומשגיחי ומנהיגי ק“ק ואלין הי”ו, וחו“ר ממוני ומשגיחי ומנהיגי ק”ק רוסיא הי"ו בחדש רחמים, כאן שנה תורה צוה לנו, והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וישר וקיים.

––––––––

כל תעודה עתיקה – עצם הכתב הראשון – חשובה היא לנו לההיסטוריה והן מצד תוכנה, סגנונה והן מצד החתומים עליה.

ושוב אנו מבקשים מכל אלה שנמצאים אצלם תעודות עתיקות להמציאן לידינו ע"מ להחזירן כמו שהן בפרסום שמם לזכרון בספר.

 

לשאלת החנוך בצבור יהודי תימן באר"י⁷.    🔗

בתוך זרמי העליה השוטפים ומגיעים לאר"י נמצא זרם אחד המפכה לאטו ונבלע בתוך הזרם הכללי.

היהודית החבויה בארץ התימן מימי הבית הראשון אשר סוד קיומה נשאר עטוי במסתורין עד היום וכיתר חלקי היהדות שלא השתתפו בעליה בימי בנין בית שני ונשארו שקטים על שמריהם התעוררו לפתע פתאם לעלות ארצה ישראל מבלי כל מעורר ולוחץ, החל משנת תרמ"ב ועד היום הגיע מספר העליה הזאת ליותר מעשרים אלף נפש.

במשך תקופה כה גדולה עברו על היהדות הזאת המון הרפתקאות שונות מהן נשכחה מלב ומן נזכרים בע"פ ובכתב ואיש מפי איש שמעו את דברי קורות אבותיהם באר מכורתם, יסוריהם, שלותם, פריחתם, וירידתם, נשארו רשומים על לוח לבותיהם כמעט עד היום.

צביון החיים של היהדות התימנית נשאר תמיד שלם וכל תערובת זרה לא באה לתוכו הודות להתבדלותם מעמי הארץ ההיא נשמר ריח יהדותם כבצלוחית סתומה וחתומה, חומת הדת היתה להם למחסה ומגן בפני כל הרוחות הרעות שנשבו מכל עברים ויהפכו ערים ויושביהן ויונת אלם רחוקה מכל הפרעניות שבאו כחתף על יושבי הארץ. והודות גם להתנזרותם מהעניינים הפוליטיים של המדינה נצולו תמיד מלהט החרב המתהפכת, מלבד אם במקרים יוצאים מן הכלל עברה גם עליהם חמת המציק, סבלו בדומיה ויתלו את הגורם למקרה ההוא בבטול עסק התורה או בהזנחת איזו דבר טוב שלא נעשה כהוגן.

אחד מעמודי החיים שעליו נתקיימה היהדות בארץ התימן הוא החנוך, בכל עיר וכפר הדאגה הראשונה בכל סדורי החיים ניתנת לילדים שיהיו מסורים תמיד תחת יד מלמדים ומורים ומה שיחסר להם ביום מתמלא ע“י שעורים בלילה, כל ילד המגיע לגיל עשר ומעלה כפות הוא ע”י אביו בתוך הצבור לשמוע לקח מפי מורה ההוראה, וככה בזמני הלמודים הקבועים עפי"ר אחרי התפלה כי גם בשבתות וימים טובים הלמודים בהם חובה ובלעדיהן נחשבים המשתמטים כגויים גמורים.

הנה כי כן אין עת לאיש הישראלי שיהי' פנוי בו מעסק התורה והוא מקיים מ"ע של והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות זהו בנוגע לאיש עצמו ובנוגע לבנים הנה הם גם מקיימים ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ככה חיים היהודים בתימן וככה התנהגו מדור דור.

והנה מיום שבאו לא"י מה אנחנו רואים? אוי ואבוי, אוי לעינים שכך רואות. ההורים עצמם סובלים מנטל העול העמוס על שכמם מקוצר רוח ומעבודה קשה, צרכי החיים מאמירים ונטל העול מכביד עליהם באופן נורא עד שאיננו נותן להם לפנות לסדור בניהם וככה עוברים ימים ושנים והילדים גדלים ללא חנוך וללא דרך ארץ ובמקום תרבות בורות ועם ארצות, והתוצאות רעות. מרות כלענה מחשיכות את העינים, המון ילדים מסתובבים בשווקים וברחובות השחירו את פני הוריהם במעשיהם ועל כל העדה התימנית יצא הקצף כי המכיר את עדת ישראל בתימן ויראה אותה פה יקרע את בגדיו ובקול מר יקרא איכה יועם זהב ישנה הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות.

לחוסר סדור החנוך הזה באר"י ישנם גורמים שונים:

א. חוסר בתי הקדש לקהלה משלה היות שחסרים לה נדיבים ושועים שיקימו בנינים כאלה.

ב. והיא העיקר דרכי החנוך של היהדות התימנית שונים הם משיטת החנוך של הרשת הכללית של כנסת ישראל הציונית כי הילד מתחיל ללמוד האותיות עם נקודותיהן, ואח"כ צירופיהן לתיבות ומזה עובר תיכף לקריאת הפסוק תפלה של כל יום חגים וכו' ומתחיל ללמוד הפרשה גומר תורה עובר לנביאים וכתובים ופירושיהן משנה וכו'.

ג. גולת הכותרת של היהדות בתימן וגם פה באר“י הוא המבטא הצרוף והמיוחד במינו שנשאר בידי היהדות התימנית מיום גלותם מאר”י ועד היום הזה הוא המבטא העברי הישן נושן שדברו בו אבותינו מלפנים עם כל הדקדוקים שלו ב“בג”ד כפ“ת”, בטעמי הקמוצים והפתוחים עפ“י המסורה הקדושה, ולכן קשה לצבור יהודי תימן לעזוב אותו בשום צד ואופן כי הוא יסוד כל החיים שלו בתפלתו, בשיריו, בתחנוניו, בקריאת התורה וההפטרה בצבור, ויחד עם זה יש סגנון מיחוד לצבור הזה בנגונים השייכים לכל קריאה ותפלה לשמחה ולתוגה להלל ולזמרה, היפך הנגינות המקובלים אצל אחינו האשכנזים והספרדים. בקצור אוצר בלום מיוסד עפ”י מסורת עתיקת יומין סגולה יקרה מאד מאד אשר לא תסולה בכתר אופיר ושומה על צבור התימנים לשמור עליה מכל משמר שלא תטשטש ולא תזדייף וכ“ש שלא תאבד ח”ו חיות שהיא קנינו וקנין כל ישראל בכלל. והיא הסבה שהיהדות הזאת נלחמת פה בארץ על שמירת המסורת והמבטא המיוחד שלה, ולרגלי זאת בונה היא לעצמה בתי כנסיות מיוחדים בכל מקומות מושבותיה אשר באר"י בערים והמושבות.

לרגלי כל התיאור דלעיל מהמצב הנורא שבו נמצאים ילדי הצבור היהודי התימני בירושליים קמו נכבדי העדה עתה כאיש אחד ויתנו את ידם לועד העדה לקומם את הריסות המוסד הזה בכל מחיר למרות המצב הכלכלי העגום שבו נמצאים חברי הקהלה והורי הילדים מחוסר יכולת לכלכל מוסד שלם עם מורים וכדומה וכעת ישוב המוסד הזה להפתח על חשבון הועד הכללי של העדה.

צבור יהודי תימן מאשים את הנהלת ועד החנוך הציוני והנהלת מוסדות כנסת ישראל אשר האטימו את אזניהם תמיד מזה כעשר שנים מיום שנסגר הת“ת הזה ע”י הפקוא“מ דאט”ד, שהיו לומדים בו כ 500 תלמידים בתקציב שהפקוא“מ היה נותן לו בסך 120 לא”י לחדש. כל תחנוני ועד הקהלה התימנית לא השפיעו על המוסדות האלה בכלום. למרות טענת הצבור הזה שהוא נשאר בתוך הכנסת ושיש לו מבטא מיוחד ושיטת חנוך מיוחדה וכו' וכו' ובמשך הזמן הזה אין הצבור התימני נהנה מהתקציבים המוצאים מדי שנה בשנה רק לרשת החנוך הציונית.

צעקת יהודי תימן בירושלים יוצאת לקרוא חמס על קפוח זכות ועושק נורא כזה וצעקה זו מכוונת כלפי כל היהדות העולמית. וההד שלה צריך בהכרח לזעזע את לבותיהם ואם השאננים בציון לא חפצו לשים לב לקול המשוע אליהם מקרוב עוד לא אבדה תקותנו מאחינו אשר בכל קצוי תבל ועוד לא פסו אמונים מבני עמנו אשר בגולה המעניקים לקרנות ההם המשמשים רק לצרכי השליטים התקיפים הצוחקים על משבתי אחים אומללים כאלה נעדרי כל יכלת לכלכל בעצמם את ענייניהם ובו בזמן שחלק חשוב מן היהדות משולל כל זכות

מאמינים הננו כי קולנו זה ימריץ את אחינו בעלי ההשפעה אשר בחו"ל לגעור במנהלי הקרנות על האכזריות שלהם ועל שרירות לבם להזיק לצבור שלם שכל חטאו הוא בזה שיש לו מסורת עתיקה ושומר הוא על סגלותיו,

ואם בכל זאת יחשבו אחינו אלה שאין הצר שוה בנזק הפרינציף הנשמר ע"י מנהלי החנוך הכללי דרישתנו ובקשתנו היא, כי יואילו בטובם לשלוח חוקרים אמתיים לראות אם כהצעקתה הבאה אליהם נעשתה בירושלם ויחתכו את גורלנו וגורל בנינו בידם ואנחנו נכונים לקבל עלינו את הדין אחרי שנדע כי יד כל היהדות עשתה זאת ורוח והצלה יעמדו לצבורנו ממקום אחר.

אברהם צארום יו"ר ועד התימנים בירושלם.

 

משפחת שרלין בירושלים    🔗

אחת המשפחות העתיקות בירושלם

ראש וראשון בקדש למשפחה החשובה הזאת היה הרב ר' נחום ב“ר ניסן משקלוב, עוד בראשית המאה הנוכחית בש' תר”ז, כבר מוצאים אנו חתום בקונטרס “המשמורים” יחד עם גאוני גדולי ירושלים (עיין “מגנזי ירושלים” חוברת י"ג)

בנו היה הרב ר' ניסן שרלין ז“ל נולד בשנת תקצ”ד בשקלוב ובא לירושלים עם אביו בהיותו ילד, חופתו היתה ביום בר המצוה שלו. והיה חכם גדול וצדיק מפורסם ותורתו היתה אומנתו, ואשתו חוה גיטל נכדת השר הגאון ר“י צייטלין משקלוב ילדה לו שבעה עשר בנים ובנות, ונשארו לו רק בן ובת.⁸ היה תלמיד מובהק להגאון בעל “זית רענן”. ובאר הגולה שיתקיימו אצלו בנים יעץ לו רבו ללכת בגלות ונסע בשביל זה לבירות ושם למד יחידי שנים אחדות בישיבת “חכם שלמה”. אחרי מות אביו נסע בתור שד”ר בעד כולל רייסין (יעיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ו') ונפטר בחו“ל במגפה בעיר ביחוב ישן כ' חשון בש' תרל”ג בהיותו צעיר כבן ל"ט שנה.

בנו היה אחד מגדולי התורה והיראה בירושלם, צדיק וחסיד, רבי חיים ברוך שרלין ז“ל, תלמידו של הגאון רבי צבי מיכל זצ”ל, (יצחק אורנשטין בספר המלואים לחלק השלישי “תולדות חכמי ירושלם” הוצאת הר"א ריבלין),

הוא היה ראש בעלי המוסר והלכה בישיבת “אור חדש” נערץ היה בפי כל, לדאבון נפטר במיטב שנותיו בגיל של חמשים ושתיים ביום כ' חשון תרע“ה ביום פטירת אביו זצ”ל.

הוא היה חתנו של העסקן הצבורי, הכי פעילי לישוב בק' הר“ר חיים הלוי ז”ל הנודע בשם “רבי חיים קובנר”. השד“ר המצוין בעד ביהכ”נ הגדול בית יעקב בחורבת ר“י החסיד. הוא הוא שהביא את ארון הקדש מחרקוב, ואת המנורה וכו' מפט”ב. הוא הוא אחד משבעה החברים הראשונים לבנין השכונה הראשונה מחוץ לחומת העיר שכונת נחלת שבעה. – עוד נשוב לדבר בו.

בנו, יבדל לחיים טובים, אחד מבני ציון המצוינים, הר“ר אפרים שרלין נ”י מזכיר חנוך מזרחי בירושלם.

 

משפחת ויספיש⁹ בירושלם    🔗

מקדש להרב ר' אברהם ויספיש ז"ל

שהיה נקרא ר' אברהם אשר’ס

ראש וראשון בקדש וגולת הכותרת למשפחה החשובה הזאת היה הרב הגאון, צדיק וחסיד, תפארת ירושלם וגאון עדיה מוהר“ר אשר למיל בהרב ר' אברהם זצ”ל מנהל לעדת ה' ודיין מצוין לעדת האשכנזים בעי“ק ירושלם הראשון ל”שלשת האחים הצדיקים" גאוני הרוח וקדושי עליון. בזמנם עלה כבוד התורה ולומדיה מעלה מעלה. וענפיה: גדולי התורה והיראה מרביצי תורה ברבים, בעלי גמ"ח בגופם, בנפשם ומאדם, אנשי אמנה, עומדים בפרץ עסקני הצבור ובוני הישוב. –

חמשה אחים היו, בני הרב הגאון מ' אברהם ז“ל, בן אחות הגאון מ' צבי ז”ל הרב דפיורדא שהיה חתנא דבי נשיאה הגאון מ' רפאל הכהן ז"ל הרב דהמבורג,

שלשה מהם עלו לאה“ק בראשית המאה הנוכחית: הרב ר' אשר למיל אבד”ק גאלין, הרב ר' נחום אבד“ק שאדוק והרב ר' יעקב ליב אבד”ק סלושין. כלם שאפו לקדושת הארץ, להתבשם מריח בשמים קדושת חקל תפוחין־קדישין של תורת אמת לשמה בנגלה ובנסתר.

הרבה צרות ותלאות שונות סבלו בנסיעתם אל הקודש. קרוב לשנה נעו ונדו באניות תורן עד שבאו לחוף יפו. (עיין מה שדובר בהם בספר “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י“ז – י”ח)

הראשון שבהם היה, כאמור הגאון הצדיק ר' אשר למיל הנז' שהאיר פני המזרח בנר מצוה ותורה אור. הרביץ תורה ברבים והקים תלמידים מובהקים לתורה ותעודה למדות תרומיות ובנין הארץ.

בתור אב בית דין היה רגיל לשמוע טענות מבעלי הדינים ביום שני ולא היה דן דינם עד יום חמשי. בשני הימים האלה לא נח ולא שקט, חזר ודרש במקרים ובעובדות, ירד לעומקה של הלכה עד שהוציא דין אמת לאמתו, רוח קדושה ואצילות ישראל היו מרגישים בו ובסביבתו.

גם הישמעאלים היו חפצים להתדיין אצלו וייחלו למוצא שפתיו כאל מלקוש. הוא נטע בקרבם אהבת אדם, אמת ושלום, ולא העיזו עוד, להרים יד ולדבר שקר.

הוא היה ממיסדי כולל ווארשא ודאג לכל אלה היושבים בקדש,

נסתלק ביום ח' כסלו תרי"א. ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים בחלקת הרבנים.

בנו היה הרב ר' אברהם ויספיש ז“ל מיקירי ירושלם ונכבדיה. לומד תורה מתוך הדחק, מסובל ביסורי ארץ ישראל, וגומל חסד בגופו. עובד נאמן בחברת גחש”א, בחברה לינה בחברת בקו“ח וחבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל נלבע¹⁰ ב’ד’מ’י' ימיו ביום י”ג תמוז תרמ"ד.

השאיר אחריו בן־יחיד, בן יקר וחביב, בעל מזג טוב, בעל מדות נעלות תלמיד־חכם וירא שמים בתכלית, ה“ר ראובן אליצור ז”ל (דמתקרי ר' זיידל) תורתו אומנותו, ובישיבה הדרתו. וכמו כל בני ירושלם כן גם הוא היה חי תמיד חיי לחץ ועוני. סבל בשנות המלחמה ובאחת מתוצאותיה הנוראות “מחלת הטיפוס” מת בה בגיל 48 ביום כ“ג אדר תרע”ח. וספדו עליו הסופדים: הוי שופרא דירושלם!

ויגדל לחיים טובים בנו, בן־יחיד, הרב המופלא בתורה וביראה, ר' אברהם דוב ויספיש הי“ו אחד מטובי המלמדים, ומורה כתב ולשון, בסניף ת”ת עץ חיים בשכונת רוחמה.

והיה בית ויספיש לברכה בארץ.

——————

אחד מן העולים החובבים היה הרב ר' אליקום גציל ב“ר הלל ז”ל. גם הוא דאג להישוב הצפוף והדחוק בעיר העתיקה גם הוא שאף להתפתחותו והתישבותו בירושלם החדשה. גם הוא יצא את העיר ויבנה לו בית, במגרש שמם ליד מאה שערים, ולפני מותו הקדיש את מעונו למקום קדוש, והוא בית המדרש “ירושלם” שנוסד בשנת תרל"ז לזכרו.

הודות להמנוח ר' יצחק דוב ב“ר שמואל אלפרט ז”ל שהתמסר לקדושת בית המדרש הזה עד כ“ב סיון תרפ”ז. ואחריו יבדל לחיים טובים בנו הרב ר' משה אלפרט נ"י, מסור להנהגת בית המדרש הזה, המקדש לתורה ולתפלה.

עוד נשוב לדבר בו.

 

עשרים שנה לפטירתו של אחד מבני ציון המצוינים, משופרא דירושלם מופלא בתורה וביראה, סמל הירושלמים: עדין הלב ויקר רוח מוה“ר אברהם ליב בהר”ר אביגדור ענדא זצ"ל    🔗

חביב ונחמד היה בעיני כל מכיריו ומוקיריו מפאת מעלותיו התרומיות ומדותיו המצוינות, ועל גביהן צניעות, ענוה, ושמירת הלשון.

מעודו התרחק מכל התמנות ושליחות־צבורית שהיתה הולמתו, ועל המפעלים הדרתו, והרויח את לחמו ביגיע כפו וזיעת אפו. וכמו כל מלאכת הקודש כן גם מלאכתו, בתור ראש המנקרים לעדת הפרושים והחסידים ושעבד בה שנים רבות, לא הביאה לו כי אם לחם צר, וכמו כל בני ארעא קדישא כן גם הוא חי חיי צער ולחץ, ולא התאונן כלל, ויהי שמח בחלקו.

מחונן היה בכשרונות נעלים, וביחוד הצטיין בקול ערב ונעים ויהי ש“ץ קבוע בביהמ”ד “סוכת שלם”, ובעברו לפני התיבה הרגשנו השתפכות הנפש ורוממות הרוח.

בן חמשים ושתים שנה היה במותו. נלב“ע בשנות המלחמה כ' תמוז תרע”ו.

הניח אחריו דור ישרים יבורך, אחד מהם בנו מר שמואל עדנא נ“י המזכיר ורוח החיה בהנהלת המוסד החשוב “בית יתומים דיסקין” – והמנצח הראשי על עבודת הבנין הענקי והמפואר מהמוסד הזה מהנחת אבן הפנה עד צביונו הנוכחי, הנחמד והנעים. בנו השני הוא אחד הסוחרים הגדולים, איש אמונים וחכם לב מר אביגדור ענדא נ”י,

הוא נקרא על שם ה“סבא”, מצד אמו הרב הגדול בתורה וביראה מוהר"ר אברהם ליב שו"ב לבית שלייפר. שעלה לירושלם מלפני תשעים וארבע שנים. – באותה התקופה נמצאה בירושלם שבעים משפחות מעדת האשכנזים, וכמעט כולם יצאו את העיר לקבל את פניו.

הוא היה ראש השוחטים בלמברג, בזמנו של הגאון בעל מפרשי הים (באחד מספריו הנשאר בכתב ידו הנהו מזכירו), בגיל של 34 התעורר לעלות אל הקדש. יחד עם אשתו מרת עלקא וששת ילדיו. עוד נמצא בידי המשפחה בירושלם ה“מטה” שנתן לו האדמו"ר הצדיק רבי מאיר מפרימישלני בפרידתו. ויברכהו בדרך צלחה ויאמר לו: עם המטה הזה תעבור ארחות ימים ותגיע למחוז חפצך בחיים ושלום.

בירושלם נתקבל לשו“ב במשכרת חדשית: חצי חי”כ.

בתו הראשונה שרה¹¹ נשאת לר' אביגדור ענדא. שבא לירושלם בצעירותו היה מהמלמדים הכי טובים ומבעלי התפילות המשובחים. עודני זוכר תפילותיו הלבביות בימים הנוראים בבה"מ “אור החיים”.

בתו השניה מנוחה נשאת לר' זוסמן ב“ר חיים הכהן שהיה גר כל ימיו בחצרו שנקראת על שמו, על יד שער ציון, ובה נפטר בגיל של 70 שנה. כשנוסדה שכות נחלת שבעה השקיע אלף נאפ”ז בבניניה, הרבה הפסיד והרבה הקריב על מזבח הישוב הישן – החדש.

בתו השלישית רבקה תחי' נשאת למר יצחק מאטולון אחד הסוחרים הכי גדולים ביפו. הרב יעקב שמעון מאטאלון והרב אפרים בורלא חתומים בתור רבני ישיבת מגן דוד בירושלם בש' תר"י.

בנו ר' דב שלייפר ז“ל היה תורני ויר”ש פקח מצוין הוא היה הכורך הראשון בירושלם, “אבן רשף” במסרו לו ספריו לכריכה היה תמיד מתוכח אתו ואם אמנם שקל למטרפסיה ויצא מנוצח אעפ"כ הוקירו והעריצו.

 

רבי יוסף יואל ריבלין סופר הכולל ז"ל / אליעזר ריבלין    🔗

(לשנת השבעים למותו)

(י“ב כסלו תרכ”ו – י“ב כסלו תרצ”ו)

הסבא רבי יוסף יואל היה הדור השלישי מבית אבא – משפחת ריבלין – שנתקדשו בקדושת ארץ ישראל. הראשון היה הגאון רבי הלל בהגאון רבי בנימין ריבלין משקלאב מן האשכנזים הראשונים שעלו לארץ במחצית השניה של המאה החולפת ויסדו את הישוב האחרון בירושלים.¹² בנו אליהו עלה עם אביו או זמן מה אחריו והתישב כפי הנראה בצפת ושם נולד לו רבי יוסף יואל בשנת תקפ“א. ברעש הגדול שהיה בצפת בשנת תקצ”ז נהרגה תחת המפולת אחותו של רבי יוסף יואל, הבתולה דרויזע בת ר' אליה ריבלין ונזכרה ברשימת הרוגי הרעש שפרסם ריבקינד בספר השנה של א"י שנה ב–ג.

לפי מסורת משפחה סבל רבי אלי' צער רב מגידול בנים ורק ר' יוסף יואל נשאר על פניו בחיים, ומשום “סגולה” הפקירהו אביו ויזכה בו רבי ראובן כהן מפינסק איש רב פעלים שהיה פרנס העדה ובא כחה כלפי הממשלה בצפת ובירושלים ונזכר לברכה בהגנתו הנמרצה נגד הפורעים ב“בזה” הגדולה שהיתה בצפת בשנת תקצ“ד. רבי ראובן כהן היה גם ה”שליח" של העדה שהיה נוסע פעם ב“זמן” מקושטא להביא את כסף החלוקה ב“מזומנים”, ובבית אבא היתה התיבה של עץ עם כפתורי הנחושת שבה היה מפקיד רבי ראובן הכסף בנסעו לקושטא.

עודנו צעיר לימים נשא רבי יוסף יואל את רבקה בת רבי ראובן לאשה, היא הזקנה ריבה, אשה פקחית מאד, ותמיד היתה מתפארת בנס הגדול שקרה לה בילדותה שנמצאה יומים תחת מפולת בית ברעש צפת ונשארה בחיים. הזקנה ריבה האריכה ימים באלמנותא ונפטרה בשנת תרס"ד.¹³

אחרי הרעש או אחרי הביזה השניה בשנת תקצ“ח עזבו רבי יוסף יואל ואביו, וחותנו רבי ראובן כהן את צפת ויעברו לירושלים. ובא רבי יוסף יואל על החתום במכתב ששלחו פליטי הרעש מצפת לקונסולי החוץ בירושלים ביום כ”ו ניסן תקצ“ט (מגנזי ירושלים חוב' ק"ז). אז עברו גם מרבית הפרושים מצפת לירושלים וגם מארצות ליטא ורייסין גדלה העליה בתקופה ההיא. העדה האשכנזית בירושלים נתבססה במוסדות צבוריים. בית דין, ת”ת, הכנסת אורחים ועזרת חולים. במקום הקהלה היה אז “הכולל” בלשון יחיד, כי טרם היו אז כוללים רבים בירושלם. ורק כולל הפרושים מעולי ליטא ורייסין היה קיים בירושלים. בראשו עמדו הגאונים רבי זונדל סלאנט, רבי שמואל סלאנט, ורבי ישעיה ברדקי. ולמנהיג העדה נשלח בשנת הת“ר הרב הישיש רבי משה ריבלין המגיד משקלאב בנו של רבי הלל הנ”ל ודודו של רבי יוסף יואל.

אז הופקד רבי יוסף יואל הצעיר ל“סופר הכולל” משרה שהחזיק בה עד יום מותו.

ביתו היה בחדר אפל בחורבת ריה“ח, על יד חדרו ודירתו של הגאון רבי שמואל סלאנט שהיה בן גילו והיה כבר הראב”ד של העדה. אהבת דוד ויהונתן היתה בין האברכים האלה הרב הגרש“ס וסופר הכולל רבי יוסף יואל. ורשומים בזכרוני רגשות החבה שהראה הגרש”ס לבניו ונכדיו של רבי יוסף יואל, וכשהיינו באים לקבל ברכתו, היה מזכיר בחרדת קודש את ריעו ואהובו יוסף הצדיק. ומאד מאד היה מרבה לדבר בשבחו.

ישוב היהודים בירושלים בימים האלה, היה כולו בעיר העתיקה ועיקר קיומו היה על החלוקה. סופר הכולל רבי יוסף יואל היה גם הגזבר ובמדה ידועה גם המחלק את החלוקה. וכה היה מנהגו של רבי יוסף יואל: היה לבוש מעיל ארוך ורחב, קפטן, בחיקו האחד – בוזים – נשא את כיס הכסף של הכולל. פנקס הכולל, עט ודיו. ובחיקו השני פת לחם ותאנים יבשים – מאכלו העיקרי ברוב הימים. – מקום קביעותו היה בבית המדרש הישן מנחם ציון בחורבת ריה"ח, שם נמצא רוב הימים והלילות ולמד בשקידה. משעה לשעה היה יורד ומסתובב ברחובות היהודים מקצה רחוב חברון ועד לקצה רחוב הארמנים, חוקר וחודר אל מצבם של “היחידים”. מי חולה בביתו. ומי ילדה אשתו ומי זקוק לעזרה אחרת, ועל אתר היה מוציא את הכיס והפנקס ומונה ורושם. בפנים שמחות ורצוי דברים. כה היה מנהגו כל הימים ובעד עבודתו זו קבל משכורת של רובל אחד לשבוע וחי חיי עוני ודוחק. והתנהג בפרישות וצניעות יתרה, ואנשי ירושלם הכירו בו את איש האמת, עניו ושפל־רוח לפני כל ויקראו לו בשם “יוסף הצדיק” כי היה מופלא בצדקתו וטוב מרבים לשמים ולבריות.

וזוהי עדותו של הרב החריף רבי בנימין זאב ספיר בן החכם התייר רבי יעקב ספיר בעל אבן ספיר, בהערכתו על רבי יוסף (בלבנון שנה ג' מס' 1): “הרב המובהק איש צדיק תמים עניו ושפל רוח לפני כל מו”ה יוסף יואל ריבלין זצ“ל, סופר הכולל הרצוי לכל אחיו. כחמשה ועשרים שנה עבד רבי יוסף יואל ריבלין עבודת הקודש באמונה ולא פגע אדם בכבודו ובממונו. אין מלה בפי לתאר תכונת נפשו היקרה יראת ה' אשר התנוססה בו על פי מדותיו היקרות. הוא היה יכול לאסוף לפני מותו כל יושבי ירושלים לאמר להם: ענו בי את מי עשקתי, את מי גנבתי גנבת דעת גנבת ממון. את מי הונתי אונאת דברים אונאת ממון, על מי את מי חרפתי, כתבתי שטנה, אם לא בכיתי לקשה יום, אם לא עגמה נפשי לאביון, אם כזאת שאל אותם כי אז כלם בפה אחד ובלב אחד ענו ואמרו עד ה' לא עשקתנו, וכו'. ולא רבים כמוהו יוכלו להתפאר בכזאת, כ”ה שנים רצופות היה סופר ונאמן, ולא אגורת כסף אחת נתחלקה על ידו, ולא אמר אדם מעולם אין דעתו נוחה מיוסף הצדיק. הוא היה מנקיי הדעת ונקיי כפים שבירושלם, רוב שניו לא אכל בשר גם בשבת ויום טוב ועל לחם שחור וקאפפע שחורה החיה את נפשו רוב ימי חייו¹⁴. ואחר יגיעת בשר ורוח כל היום בעבודת הציבור גם בלילה לא שכב לנוח בביתו, ותהי לו הלילה למשמר בביהכ“נ ותלמודו בידו ש”ס ופוסקים… כל ימיו לא ראה בטובה, ותמיד צרות צרורות אשכלות מרורות כתרוהו, וכל שנותיו המעטים ורעים היה מוסב על מצות ומרורים, ויראת ה' היא סמכתהו תמיד לקבלם באהבה, ויט שכמו לסבול בלב טוב וברוח נמוכה, ולא מלאו לבו להניד רגליו החוצה כדרך כל הארץ"…

ספר לי מורי הרב חיים מן נ“י מעשה אופיי ברבי יוסף יואל, ששמע מעד ראיה זקן ירושלמי מהימן: פעם נטרד רבי יוסף יואל מיהודי עני אחד אשר דרש את עזרת הכולל ולא היתה ביד הרי”י היכולת למלא הבקשה. ויכעס העני ויתקצף, אבל עם כל כעסו לא מצא בפיו דברי נאצה להתנפל בהם על יוסף הצדיק והישר. כי לא היה שמץ גנות לתלות בו, אבל מרוב כעס פרץ העני בקול על רבי יוסף יואל שהולך בקומה זקופה. ואמנם היה כן ממנהגו של רי“י ללכת בגב זקוף וראש מורם, וכן היה מנהגם של אביו רבי אלי' וזקנו רבי הלל. ומנהג אחדים מבניו. אבל כמוהו כמותם לא עשו זאת מתוך יוהרא וגאוה ח”ו – שע“ז היתה כונת חז”ל בגנותם את ההולך בקומה זקופה – כי אם מתוך גידול ונטיה טבעיים. ואולם רי“י, אחרי שמעו את גנותו מפי העני והלך לו, מהר הוא ונכנס לביהמ”ד הישן שאז היה ריק מאדם. ויסגור הדלת אחריו, ופתח את ארון הקודש ויפרוץ בקול בוכים ויאמר: אהה ה'! הלא צדק היהודי הזה, ואמנם הולך אנכי בקומה זקופה. אוי ואבוי לי כי הלא אמת ונכון הדבר… וירב בודוי דברים והוריד כנחל דמעה.

מפי רבי יואל משה סלומון ז“ל שמענו שהסבא רבי יוסף יואל הוא הוא שהנהיג בירושלם להתאסף ולחוג את ההלולא של ל”ג בעומר על המגרש אשר לפני מערת שמעון הצדיק בצפון העיר. דבר שלא היה נהוג בירושלם לפניו ואין מקור מסורתי למנהג זה. היות שהלולא של ל“ג בעומר היא לרשב”י ולא לשמעון הצדיק. ורק מפני שבימים ההם – אחרי העברת רבים מתושבי צפת לירושלם – רבו הנוסעים מירושלם למירון ליום ההלולא של רשב“י, והנסיעות היו כרוכות בהוצאות מרובות ובסכנות הדרך ראה רבי יוסף לבדות להמוני ירושלים את ההשתטחות על יד קברו של שמעון הצדיק ביום ההלולא של רשב”י, ואחרי שנים מועטות קנו ועדי הכוללות של האשכנזים והספרדים את המערה והמגרש הגדול לפניו לרכוש הכוללות, והמנהג לבקר שם בהמונים בכל ל“ג־בעומר נתקבל ע”י בני ירושלים ויהי למסורה.

בגלל ה“צרות הצרורות” שסבל רבי יוסף יואל היה לו צער רב מגידול בנים. ואלמנתו הסתבא ריבה ספרה לנו, שילדה חמשה עשר ילדים, ואחד עשר מהם מתו בילדותם על פני אביהם. גם דחקו וצערו מפרנסת הבית היו קשים ומרים מאד ורעבו ללחם עד כי לא יאומן כי יסופר.

בשלהי שנת תרכ“ה ותחלת שנת תרכ”ו היתה תקופה איומה בירושלים מגפת החלירע עשתה שמות בעיר הקדושה והכריתה את טובי בניה. מאב תרכ“ה עד כסלו תרכ”ו מתו בירושלים יותר מאלף נפשות יהודים בחורים וזקנים. אז הלכו לעולמם הגאן רבי נחום משאדיק. הצדיק רבי יוסף זונדל סלאנט, והאחרון מהנגועים והמתים במגפה היה רבי יוסף יואל סופר הכולל. ביום י"א כסלו הדביקתהו המחלה ולמחרת נאסף לעולמו בהיותו בן ארבעים וחמש שנה, ויאמן העם כי הוא עצר בעד המגפה ונחשבה לו זאת לצדקה, ונרשם הדבר לזכרון בפנקס החברה קדישא (עיין חלקת מחוקק ח“ט מ”ב שורה ב' יב – יג).

הרב“ז ספיר (שם בלבנון) מספר: “כל העדה קראו עצרה ויבאו לבכות ליוסף ולבכותו. והרה”ג מוהרמ”נ אבד“ק חסלאוויץ עשה לו מספד כבד מאד וכל העדה הגדולה והקדושה בקשה ממנו מחילה. על האבדה הגדולה הזאת ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, יוסף איננו! איה שוקל איה סופר, הוי אח הוי אדון הוי הודו! האיש החסיד הזה אחריתו מעידה על צדקתו ונקיון כפיו כי יצא נקי מעולם הזה, לא עזב לאחרים חילו ולא לבניו אחריו אך זאת עזב להם נשיות נושיו שהלוהו ללחם צר. ולא היה לאלמנתו¹⁵ ויתומיו מזון סעודה אחת ואין כסות לילדי האביון וברוכים יהיו לה' טובים השנים המופלגים היקרים ר' ישעי' בהר”א (אורינשטין) ור' אריה ליב הורוויץ שקבלו עליהם להחזיק את בית יוסף עד עבור האבל".

במותו ירש את מקומו ב“כולל” בן דודו הסופר רבי יוסף ריבלין איש ירושלם, שהיה נודע בשם “רבי יאשע השני”, מי שיסד את ועד כל הכוללים. את “נחלת שבעה” פתח תקוה ומרבית השכונות והמוסדות של ירושלם.

וצעיר בניו של רבי יוסף יואל, הרה“ח המצוין בצדקתו טהר הלב ויקר הרוח רבי ראובן ריבלין ז”ל (אביו של ד"ר יוסף יואל ריבלין) שרת כ“מזכיר” לועד כל הכוללים במשך ארבעים שנה ותהי דרכו אמונה ויהי למופת.

כמאה נינים ונכדים יזכרו בגאון את הסבא רבי יוסף יואל סופר הכולל שלא הוריש להם ולאבותיהם לא כסף ולא זהב, לא בתים ולא מגרשים כי אם שם טוב. והנחיל להם מעט ממדותיו התרומיות, והיא תהלתם.

בשדה הקברות הישן של הפרושים בהר הזיתים משמאל לביתן החברה קדישא קבור רבי יוסף יואל על יד קבר אבי רבי אליהו. ועליו ציון צנוע: “מקום קבר איש יקר מגזע ישרים עוסק בצרכי צבור באמונה מו”ה יוסף יואל במו“ה אלי' ריבלין זצלה”ה נלב“ע י”ב כסלו תרכ“ו לפ”ק תנצב"ה.

––––––––––

על התמונה¹⁶

דברי קדשו של הרב הראשי מרן הגאון זצ"ל

רז זה של “רבאי” גלה לי רבנו בחייו. והמבין יבין. – עיין מגנזי ירושלם " חוברת י"א.

לחשי ההויה

תלחש לי סוד ההויה כלה: חיים לי יש, קח נא קח – אם יש לך לב ובלב דם, שרעל יאוש לא זהמהו!

ואם לבתך ערלה ויפיי לא יקסימך – תלחש לי ההויה: סורה מני, סורה, הריני לך אסורה!

אם כל צפצוף עדין, כל יופי חי, לא הדר שירת קדש, אך זרם אש זרה בך יעוררו – סורה מני סורה, הריני לך אסורה!

ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די, יינק מטל שמים ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אוזן עם חי, ומעדן שירה ויפי חיים – אור קדש ימלא; וההויה כלה לו תדובב: בחירי, הריני לך מתרת!

 

הרב ר' יעקב שו“ב שפירא נ”י    🔗

מזקני ירושלם ונכבדיה, שדרי“ה ועסקניה. נולד בעיר סלאבודקה, פ. קובנה, בשנת תרי”ח, להוריו הנכבדים הרב ר' שבתי שפירא (גיסו של הגאון בעל נמוקי הגרי"ב ) ואמו מרת אסתר.

למד תורה אצל אחיו הרה“ג ר' שמואל שפירא, ראש ישיבת וואלקומיר ואחרי כן אצל הגאון ר' צבי מסלאבודקה. כבן ט”ז נסמך לשו“ב מהגאון ר' יצחק אלחנן וכו‘. ועלה ירושלימה, ויהי תלמיד ותיק של הרב הגאון ר’ אליעזר דן ומטובי הלומדים בישיבת עץ חיים. התחתן עם בת טובים מ' עלקא בה”ר ארי' ליב וראה אתה דור ישרים מבורך. מטעם ראשי הרבנים בירושלם, הגאונים המפורסמים רבי מאיר אויערבאך ורבי שמואל סלנט נתמנה לשו“ב רשמי, בשלום ובמישור הלך את כל איש, ויהי נח למקום ולבריות. בשנת תרנ”ז נתמנה לשד“ר בערי אפריקא לטובת המפעלים הצבורים בירושלם. שליחותו הנאמנה הצליחה ועשתה פרי קדש הלולים. על ידו נוסד, ומתנהג עד היום, “ועד האפריקני הכללי” המאוחד ממוסדי הצבור: ועד הכללי וכולל ווילנא וזאמוט קו”ל לצדקת רמבעה“נ, ת”ת וישיבת עץ חיים – חיי עולם ובקור חולים הוספיטל בע“ק ירושלם ת”ו.

נאמן היה בביתו של מרן הגאון הגדול זצ"ל ותמיד יצק מים על יד קדשו.

והרי הוא ממשיך פעולותיו הצבוריות, מרציא שעורים בכנסת ישראל, מסיים ב“הדרן” וחוזר עלה הראשונות, והננו מאחלים לו אריכת ימים ושנות חיים ויראה בטוב ירושלם.

בתור אוהב תורה ומוקיר רבנן השיא את בנותיו לתלמידי־חכמים מצוינים. חתנו הראשון היה הרה“ג המנוח רבי מנחם ישראל שולמאן זצ”ל לדאבון לב נסתלק במבחר שנותיו. (אביו של הרב ש.ב. שולמאן שליט"א) וחתנו השני, יבדל לחיים טובים הוא הרב הגאון ר' יהושע קניאל שליט"א, הרב בחיפה.

בניו היקרים, בני־תורה, בעלי מדע, בעלי מסחר, הלא המה: מר יהושע שפירא, מר יוסף שבתי שפירא ומר אליעזר שפירא הי"ו.

והיה בית שפירא לברכה בארץ.

 

המכתב של רבי יעקב עמדין ז"ל    🔗

נאמנים עלינו דברי הרב ד"ר יוסף בורג, רב מבוסטון כעת בירושלם, בדבר המכתב של רבי יעקב עמדין שבו הוא כותב לנכדו ר' שמואל אשכנזי “שישתקע בא”י" וכן הוא אומר לנו עם הספר: “אני אוכל להעיד שאני ראיתי את המכתב בכתב יד קדשו של רבי יעקב עמדין ז”ל ועוד תקוה להשיגו ולהמציאו לידו.

ושוב אנו מבקשים על הפנינה היקרה הזאת הראויה לראות אור. –

 

צִיוּן לאחד המצוינים מבני ציון וירושלם, חטר מגזע היחס, מראשי בתי־אבות בוני הישוב בירושלם דור חמישי בירושלם מר הלל ריבלין ז"ל    🔗

נולד אדר תר“מ – נפטר י”ז אלול תרצ"ה.

רבי הלל ריבלין, אחד מבני ציון היקרים ביותר, בן טפוסי לירושלם – נפטר ואיננו! –

קשה להשלים עם רעיון זה שאותו אדם עליז וטוב לב, אותו איש בעל המדות התרומיות והכשרונות הנעלים, ר' הלל ריבלין, לא יתהלך יותר בינינו ולא ישמח עוד את לבותינו בחדודיו השנונים והמחוכמים ולא ימשיך לפעול את פעולותיו היקרות.

הכרתי את המנוח עוד מילדותו, הכרתי את אביו בונה הישוב ומנהיגו, רבי יוסף ריבלין ז"ל, והכרתי את בית אביו שבו היו נכנסים ויוצאים כל גדולי הישוב ורבי הממשלה.

רבי הלל ריבלין ז"ל גדל בסביבה של פעילות צבורית והנהלת עניני הכלל ובצעירותו ראה את עבודותיו רבות הערך של אביו שעבד בצרכי צבור באמונה, – וספג גם הוא לתוכו את אהבת הארץ והעם ואת הנטיה לפעול למען הכלל ולעזור לפרט בצר להם.

את חבתו לירושלים הוכיח ר' הלל ריבלין ז"ל בפועל עוד בצעירותו הוא מן המיסדים את שכונת “אחוה” שבהווסדה – לפני 28 שנה – לא היתה במרכזה של ירושלים כהיום. במדבר סלעים הקימו את הבנינים הראשונים. לפני כעשר שנים היה מן הבונים הראשונים הכפר העברי “נוה יעקב”, הרחוק מירושלים יותר משבעה קילומטרים, כששאלוהו בתמיה מה ראה על כך להתישב במקום מרוחק כזה, היה רגיל לענות שכאשר אבין בנה את נחלת־שבעה, היה בזה משום סכנה הרבה יותר גדולה.

בעל נשמה גדולה היה ר' הלל, עבד את עבודותיו בנאמנות וחריצות, מסתפק היה במועט וביתו היה פתוח לכל, היה זה אדם שהתמזגו בו באופן נפלא כל התכונות והמדות הטובות של הישוב “הישן” והישוב “החדש” בא"י, והיה אהוב ומכובד על כל הסוגים והחוגים השונים.

במותו אבד לירושלים אחד מבחירי בניה. תנצב"ה.

 

העתונות על פטירתו של רבי הלל ריבלין ז"ל    🔗

ניקרולוגים בעתונים, נותנים במדת־מה מושג מחייו ומערכו של אדם שנפטר, – וביחוד הנם הוכחה לערכו הרב של אדם שנפטר ולא הניח אחריו רכוש, שלא הניח אחריו קרנות ומשרות, – כגון המנוח מר הלל ריבלין ז"ל, שפעל וחי בלחץ ודוחק כלכלי ואל השאיר אחריו אלא שם טוב.

למחרת פרסום הידיעה הראשונה על פטירתו הבלתי צפויה של ר' הלל ריבלין, כותב “דאר היום” (בגליונו מיום י“ד אלול תרצ”ד):

“הידיעה שפרסמנו אתמול בעתוננו ע”ד פטירתו של רבי הלל ריבלין, מיקירי ירושלים, החרידה את כל מכריו ומוקיריו המרובים, שהמנוח היה חביב ומכובד עליהם.

“רבי הלל ריבלין ז”ל עזר בהרבה להתפתחותה של ירושלים והרחבתה, ולשם כך היה מתישב בעצמו בשכונות החדשות והנדחות ביותר בירושלים כדי לעודד אחרים. בימי המלחמה העולמית היה גר בברלין וביתו היה פתוח לרוחה לפני כל הארץ־ישראליים שבאו אז לגרמניה אם בתור פליטים או בתור חיילים (בימי המלחמה גויסו בא"י הרבה צעירים יהודים נתיני גרמניה לצבא הגרמנים), ולרבים מהם עזר בסדורם.

“מיד בגמר המלחמה חזרו המנוח ומשפחתו לא”י, פה עמל וסבל והיה ידוע בעסקנותו ובפעילותו, הוא היה חביב על כל יודעיו הודות לבדיחות דעתו ולאופטימיות ששפעה מכל ישותו תמיד.

“הוא נסע לפני אי־אלה שבועות לוינה לשם ניתוח ורפוי, – והנה הגיעה הידיעה המחרידה על מותו, הרחק מארצו האהובה ומבניו ונכדיו, תנצב”ה.

––––––––––

כל העתונים העברים בא"י כתבו על פטירתו של המנוח, על חייו ועל פעולותיו – מי יותר ומי פחות, –והננו לתת בזה קטעים אחדים מהם.

 

“דאר היום” – מיום י“ח אלול תרצ”ה: ר' הלל ריבלין ז"ל    🔗

כרעם ביום בהיר הגיעה לי השמועה המעציבה, המדאיבה כי – ר' הלל ריבלין איננו!

בעל הכשרון, בעל העט, ועובד חרוץ מאין דוגמתו! האיש העדין, הטוב והמטיב, איש האשכולות, ידיד וחביב הקהל. –

הוא היה ענף עץ אבות, מראשי בעלי הישוב, דור חמישי בירושלים, בנו של הרב ר' יוסף ריבלין ז"ל, העסקן הידוע אבי השכונות החדשות בירושלים החדשה.¹⁷

נין ונכד להרב הגאון רבי הלל בהרב ר' בנימין ריבלין זצ“ל מגדולי תלמידי הגר”א שעלה לארה“ק יחד עם העולים הראשונים בשנת תקע”א, ואחריו בנו הרב ר' משה ריבלין, שהיה ידוע בכל רחבי רוסיה בשם ה“מגיד משקלוב”, אחד ממיסדי הישוב האשכנזי בירושלים. הלא הם כתובים על ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”, חוברת א.

"ירושת אבות היתה לו. בחבת הארץ, בסגולות יקרות, ובכל אותן המעלות והמדות הטובות שהצטיינו בהן ראשי בתי אבות ריבלין בירושלים. וכמו אבותיו כן גם הוא היה חי תמיד חיי דוחק ולחץ כמו כל בני ירושלים.

רבים, רבים בוכים וסופדים על העדרו במיטב שנותיו. ידיד, רע ואח־נאמן לאנשי ירושלים, ויחד עם המשורר אקרא גם אני מנהמת לבי:

נפשי תתיפח, עיני תבכינה

רגשות לבי תהימנה, על ידידותך, אחוותך, ר' הלל, כי איננה!

בצער גדול פנחס בן יאיר

 

“הארץ” – מיום כ“א תרצ”ה אחרי מטתו של ר' הלל ריבלין ז"ל    🔗

קשה לכתוב על מותו של רבי הלל ריבלין – כי קשה לו לאדם, שהכירו מימים ימימה, לתאר לעצמו שאיננו כבר בין החיים.

ר' הלל ז“ל נולד בירושלים לאביו ר' יוסף ריבלין ז”ל, העסקן הידוע שבפעולותיו ובמרצו, ובאהבתו את ירושלים, בנה וסייע לבנות את רוב השכונות הראשונות שמחוץ לחומת העיר העתיקה. ר' הלל ריבלין ז"ל עמל גם הוא למען הרחבתה של ירושלם ובנינה. הוא היה ממייסדי השכונה “אחוה” לפני עשרים ושמונה שנה, והיה ממייסדי נוה יעקב (כפר עברי) לפני כעשר שנים. התפרנס מעבודתו כפקיד בועד הכללי “כנסת ישראל” החל משנת ה־14 לחייו.

לפני מלחמת העולם יצא לאירופה לשם חיזוק בריאותו והשתקע יחד עם משפחתו בברלין, ביתו בברלין היה משמש בית ועד לכל בני ארץ ישראל, שבאו לגרמניה, כפליטים או כחיילים. וסייע להם להסתדר בעיר הנכריה והגדולה. אחרי המלחמה חזרו מיד הוא ומשפחתו לירושלים.

הוא לא רצה לחזור לפקידות ופתח מלון גדול, כי גם בברלין היה בעל בית מלון, אבל השנים הראשונות לאחר המלחמה היו שנות דכאון כלכלי בארץ, ועסק המלון לא פרנס את בעליו, ונוסף לכך כשירד השלג הגדול גרם למפולת בבית מלונו ברחוב החבשים. אז חזר לעבוד ב“כנסת ישראל”.

הוא היה אדם חביב על הבריות, ומכובד עליהם בגלל מדותיו התרומיות.

לפני שבועות אחדים יצא לוינה לשם נתוח – ושם נפטר לעולמו רחוק מבני משפחתו (רק אשתו היתה עמו שם). בן 55 שנה היה במותו. תנצב"ה.

י. נ.

 

השושילתא הריבלינית בירושלים    🔗

א. הרב הגאון רבי הלל בהרב ר' בנימין ריבלין זצ"ל    🔗

הראשון בקדש, ראש וראשון למשפחת ריבלין בירושלם, היה הרב הצדיק המפורסם וחכם הכולל רבי הלל בן הגאון החסיד רבי בנימין ריבלין משקלוב, תלמיד רבנו הגר“א זצ”ל. הוא עלה לאה“ק יחד עם העולים הראשונים בשנת תקע”א, והיה הראב“ד הראשון בירושלים, ונסתלק בה ביום ש”ק ט' סיון תקצ"ח. יחוסו עולה עד הגאונים רבי משה קרמר ורבי משה רבקש בעל “באר הגולה”.

רבי הלל ריבלין זכה לתורה וגדולה, היה עשיר נכסין, ועזב ברוסיה חצרות ובתים שמפרים שלחו לו לפרנסתו ופרנסת בית מדרשו ומנין ת"ח שהחזיק בחצרו בירושלים. (עיין ס' “תולדות חכמי ירושלם” להרב פרומקין, הוצאת אחד מנכדיו הר“א ריבלין, נ”י חלק שליש דך 175 והערותיו שם).

ב. הרב הגדול רבי משה בן הרב ר' הלל ריבלין ז"ל    🔗

הוא הרב הדרשן שהיה מפורסם בשם ה“מגיד” והמוכיח מק"ק שקלוב.

דרשן גאוני ועסקן מפואר היה, ואחד ממיסדי הישוב בקדש. –

בשנת ת“ר הופיע בעי”ק ירושלים יחד עם מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, ושניהם הצליחו בפעולותיהם הנשגבות והחשובות לבנין ארצנו בחמריותה ורוחניותה. –

עליתו של “המגיד” לא היתה עליה פשוטה של איש אחד החפץ לבלות שארית ימיו באה"ק, כי אם עליה שעל ידה באה תועלת גדולה לתקונו וחזוקו של הישוב העברי הצעיר, בעליה זו הונח היסוד לישובנו.

הרא“מ לונץ בזכרונותיו לקורות עדת האשכנזים בירושלם בראשית המאה הנוכחית, מביא בלוח הספרותי שלו את כתב מנויו של הרה”ג רבי משה ריבלין, שקבל מפקידי ואמרכלי אה“ק, מגאוני ווילנא, שקלוב ומינסק, ובראשם הגאון רבי יצחק מוואלוזין שבחרו בו להיות מ”מ ודרשן לעדת ה' בירושלם, ויחד עם זה לפשר בנוגע לחוב שראשי העדה האשכנזית היו חייבים אז לעדת הספרדים, ולהשכנת שלום בין שתי הסיעות: בעלי ה“חורבה” ובעלי ה“חצר” (ברדקי) ולבסס את הישוב האשכנזי בירושלם, בכל זה ועוד כיוצא בזה הצטיין רבי משה ריבלין באופן הנעלה ביותר, והודות לו השתרר שלום בין היהודים המעטים שהיו אז בירושלם. בדרשותיו המצוינות, בנועם לקחו משך אליו את לב כל הקהל, בזמן קצר השיב את השלום על מכונו: ראשי שתי הסיעות נתפייסו זה לזה והתחילו לעבוד יחד לטובת העדה ושכלולה. גם את ענין ה“חוב” סדר את הענין כראוי חכם נפלא היה ועסקן מצוין. ענוותנותו, יראתו וצדקתו חפפו על כל הגיוני נפשו ופועל כפיו.

נלב“ע ביום ש”ק כ“ח אלול תר”ו, ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים בחלקת הרבנים.

ג. הרב אברהם בנימין ריבלין זצ"ל    🔗

גדול בתורה וביראה, ענו והצנע־לכת. נפטר בצעירותו, במבחר ימיו ביום י“ט טבת תרי”א. נזכר בספר “תולדות חכמי ירושלם” להרב פרומקין ז"ל.

ד. הרב ר' יוסף ריבלין ז"ל    🔗

איש־ירושלם, איש האשכולות שהכל בו!

למדן, מרציא שעורים, נואם־נעים, חכם וסופר ועסקן־צבורי ממדרגה ראשונה. איש־סודו ונאמן ביתו של הרב הגאון רבי שמואל סלנט זצ“ל, ורוח החיה בהנהגת העדה האשכנזית בירושלם. כלפי פנים וכלפי חוץ. וגולת הכותרת לכל פעולותיו: יסוד הישוב החדש מחוץ לחומת העיר והישוב החקלאי גם יחד. והרי”מ פינס אמר עליו בהספדו: וכשיבואו סופרי אמת לכתוב תולדות הישוב באה"ק ורשמו את שם האיש הזה באותיות זהב.

כארבעים שנה רצופות עסק ר' יוסף ריבלין בצרכי צבור באמונה, במעשה צדקה וחסד, בהנהגת העיר ובנין הארץ. –

בנו יבדל לחיים, הוא החזן המפואר, החזן הירושלמי, רבי שלמה זלמן ריבלין הי"ו, המיסד והמנהל מקהלת ומכון “שירת ישראל” בירושלם זה שלשים שנה.

מחבר “שירי שלמה” (שירי תפלה בתוי נגינה). חוברות “חוקי ודקדוק הלשון” (בהוצאת ת"ת עץ חיים ) ומלון עברי־אנגלי ואידיש.

בנו, הדור הששי בירושלם, מר יוסף ריבלין, מנהל הבנק הלאומי בתל־אביב.

מגנזי ירושלם.

בעזהי“ת. ג' כ”ה אדר. שנת “הטיבות, כי היה עם לבבך” לפ"ק. ביאלא.

ישא ברכה, שמורה וערוכה, מעריך המערכה, הוא ניהו, ידיד נפשי עוז, הרב הנכבד, מופלג בתוי“ר, סופר מהיר, וידיו רב לו בכל תושי'. כש”ת מ' יוסף ריבלין הי"ו.

ברוב עונג, ובעליצות נפש, קראתי את מחברתו “שמש צדקה” ומאד נשא חן בעיני ומה יקרו אמרותיו ומיצוי חשבונותיו, לפי העת אשר אנחנו בה, אשר הכל חפצים לדעת כל מסתרי סדר המערכה, ושופטים את שופטיהם ומנהליהם לדונם לכף חובה שלא כהלכה עתה יראו ויוכחו, כי הכל בצדק, והכל במשפט, אין פרץ ואין יוצאת, ונס כל תלונה וכל צוחה, כי זרחה השמש ונפרשה השמלה, וראה כל העם כי לישרים תהלה, ברוכות הידים שעסקו בזו הפעולה, לפני אמוני עם סגולה, ויזכו לראות העיר בנוי' על תלה, וארמון על משפטו כבתחלה –. יוסיף לו ה' על ימיו, וישכילהו בכל עניניו, כמשאלות לבבו לטובה, וכנפש מברכו באהבה, מוקירו בכל לשון של חבה, ידידו"ש ושוחר אשרו וטובו עד העולם.

חיים ברלין

 

גט ישן מיפו על קלף – י"ד שורות¹⁸    🔗

מאת ספרא דדיינא פה הרה“ח מוהר”ש ראהלד נ“י נודעתי כי אצל הרה”ג הדין המצוין הרר“י ארוואץ שליט”א יש גט ישן שנכתב ביפו לפני כמה מאות שנים, ואבקר את כת"ר ויואל בטובו למסור לי העתקת הגט, שאני נותנו בזה ויספר לי אודותיו לאמר:

במצרים העתיקה ישנו ככר שעפ“י המסורת התפלל שם משה רבינו בצאתו מאת פרעה, ובו ביהכ”נ עתיק לימים, סגור במשך רוב השנה, רק בראשית הקיץ וביחוד ביום ל“ג בעומר יבאו המונים מב”י אל המקום הזה לשם “זייארא” ולהתפלל בו, גם חולים רבים מב“י יסעו ויבאו אל המקום הזה בהאמינם כי קדושת המקום יחלץ חליים מהם, וכמובן ישנם כבר ספורים ומסורות הרבה ע”ד נפלאותיו של המקום הקדוש הזה.

ובמשך הזמן נראו בקיעים בבנין ביהכ“נ הזה, ולפני כעשרים שנה נתעורר הגביר המרומם והנעלה סי' משה רימאנו הי”ו הגבאי של ביהכ“נ ויחזק בדקיו וישכללהו ויפארהו ויבן גם בית גדול בעד החולים הבאים, ויהי בחפור הבונים בקיר ביהכ”נ וימצאו מערה ובה “גניזה” מס“ת בלואים ועוד כת”ק, ובהם נמצא גם אחד כתוב על הקלף שעברו עליו הרבה יותר משמנה מאות שנה והרקבון לא שלט בו, ויקחהו כ' הגבאי ויסגירהו במסגרת יפה ויתנהו בארמונו לראות, וכבר רצו לתת לו מחירו חמש מאות פונט ולא אבה.

וכת“ר הדין הנ”ז בבקרו את הגביר הנז' ויראהו את נכאתו והעתיק לו את נוסח הגט, יען כי מצא בו ארבעה חדושים, א) כי כתוב הוא על קלף, ב) כי יכיל 14 שורות (וזה כשר בדיעבד) ג) כי הסופר חתום בו עד (וזה פסול אף בדיעבד) ד) כי כתוב בו “דאית על ימא רבא”

ואני מוסיף עוד הערה, כי אחרי שנכתב בשנת השמטה, צא וחשוב השנים ותמצא כי החשבון הוא כפי דעת הגאונים בחשבון השמטה וכמנהג א“י תוב”ב, ואף גם זאת דנאמר בו דיפו היא מנחלת בני דן.

הכתב כפי שראה הרב הנז' בגוף הגט הוא כתב פשוט מאד, קרוב לכתיבתם הפשוטה של התמנים, ואינו מעשה אומן כלל, וכנראה נשלח הוא מיפו למצרים, ונתגלגל בהגניזה הזאת עד יום המצאו.

וזה נוסח הגט:

ביום תניא בשבת דהוא תמני עשר לירח סיון בשתא דשמטתא מא דהיא שנת ארבעת אלפין ותמני מאון ותלתין ושבע שנין לבריתה דעלמא במדינת יפו דאית על ימא רבא נחלת בני דן אנא יפת בן אברהם וכל שום וחניכה דאית לי ולאתרי ולאבהתי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרכית יתיכי ליכי אנתין סת אלחסן בת אברהם דיתהויין שריא ושביקא ורשאה ושלטאתה בנפשיך למהך.

להתנסבא לכל גבר דיתצביין ואנש לא ימחה בידיך מן שמי אנא יפת בן אברהם מן יומא הדין ועד לעלם ולית לי עליך לא ערר ולא מצו ולא מימר ולא משמע משום אנתו והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליך מני ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה ויהודאיי.

אנא יפת ביר אברהם החזן כתבת שהדת.

אנא אהרן בן מבורך חתמת שהדת.

 

הרב הגאון החוקר הירושלמי רבי שלמה אהרן וורטהימר זצ"ל    🔗

לכסף יש מוצא, ולכל יש חליפין

אבל חכם שמת מי מביא לנו חליפתו,

מי מביא לנו תמורתו? (מדרש איכה)

אבדה גדולה אבדה בו ירושלים אבדה – שאין לה תמורתה: אחד הרבנים הגאונים, חכם וסופר, חוקר הספרות התלמודית, המדרשית והמדעית, חושף טמונות, מאסף גנזי נסתרות, מחבר ומוציא ספרים יקרי ערך, הוא היה המוציא לאור הראשון של הגניזה העתיקה גניזת הרמב“ם שבמצרים, כן הוא כותב בהקדמה לספרו “מדרשים כתבי יד” תרפ”ג.

בערך שלשים ספר הוציא לאור בירושלים כמבואר הלאה, לבד מאמריו הרבים וחידושיו במאספים וירחונים שונים, תורנים וספרותים ובספרים: כפתור ופרח, הוצאת לונץ, קדיש לעלם וכו'. ועוד יותר מאשר פרסם נשאר אחריו בכתובים באין לאל ידו להוציאם לאור, כי כמו כל חכמי ירושלים הנחבאים אל הכלים כן גם הוא היה חי תמיד בעוני, בצער ובלחץ גדול מאד. היתה לו אמנם הזדמנות לקבל משרות גדולות בעולם. כן הציעו לפניו הרב ד"ר גסטר, וברון ששון שבקרוהו בביתו והתענגו על ידיעותיו ומדברותיו הנשגבות אבל הוא לא שמע להם לעזוב את ירושלים היקרה לו מכל יקר, וכן נאבק עם המצוקה החשאית. זמן רב סבל עד שנחלה, התנוון ומת. מסופקני אם יצאנו בו ידי חובתנו.

רוחי הומיה ולשוני דומיה, ובמסתרים תבכה נפשי על האי שופרא דשופרא שופרא דירושלים, ועל מי אבכה תחילה? אם על הרב ווערטהיימער או עלינו על עצמנו, שאין אנו דואגים ואין אנו מתחשבים עם החכמים המסכנים שלנו, החכמים המצוינים בעודם בחייהם, ואולי יש כבר לגרוס:

אחד מן החבורה שחי ידאגו בני החבורה. –

הרב שלמה ווערטהיימער נולד בשנת תרכ“ו להורים גדולי תורה ובעלי יחס בעיר פזינג בהונגריה, בשנת תרל”ב העלהו מר אביו לירושלים כבן תשע נתיתם ויגדל בבית הרה“ג ר' טוביה גדלי' פריינד. עוד בצעירותו הפתיע את גדולי התורה בחריפותו, בבקיאותו ובהגיונותיו¹⁹, חונן בכשרונות עלויים ובסגולות נפשיות מיוחדות, למד בישיבות והתרועע גם עם חכמי עדת הספרדים המקובלים בגיל של י”ח לקח בתו של הרה“צ ר' נתנאל הלוי ריזמן שהקימה לו דור ישרים מבורך. נתמנה לראש ישיבה ומגיד שעור בישיבת “אור המאיר” ויהי לדיין ומו”צ בירושלים, העמיד תלמידים רבים לתורה ולתעודה, דרשן נפלא היה דרשותיו התלמודיות והמדעיות לקחו לבבות, ביתו היה פתוח לתופשי תורה חכמה ומדע, מכל קצווי תבל הריצו לו מכתבים בשאלות וחקירות מדעיות.

בעל קומה היה. יפה תואר ויפה מראה עדין ואציל, בספרנו “ציון ספרותי” שנוציא לזכרונו בצרוף תמונתו הנהדרה ידובר בפרטיות על כל ספריו ומאמריו על עבודתו הגדולה בשדה התורה, החכמה והמחקר בכתב ובקבלה. יהי זכרון ברוך!

פנחס בן יאיר

רשימת ספרי הרב וורטהיימר ז"ל    🔗

ואחרון אחרון חביב!

ספרו האחרון “שאלת שלמה” שהופיע בעיה“ק ירושלם בשנת תרצ”ב, בהוצאת בניו ותלמידיו הי"ו נתחבב על הקהל התורני, הגאוני, בחבה גדולה, וקלסוהו רבנן. בספר היקר הזה רואים אנו את הרב וורטהימר בתור “משיב” במיטב הגיון ובתור “פוסק” כאחד מן הראשונים.

החלק הראשון מכיל “תשובות כהלכה” לרבני וגאוני ארץ ישראל וחוצה לארץ במשך ארבעים שנה, ו“דרושים בהלכה” שדרש במקהלות עם. וחקירות שונות בהלכה.

החלק השני מכיל גם כן תשובות בהלכה ובו גם באור בתשו' ר' שרירא גאון בעניני רפואות שבתלמוד ודברי חפץ בענין חברה קדישא, ובענין חרם שעשו בני ישראל בספרד. בשנת רנ“ב, והערות בס' אסור והיתר מרש”י כת“י, ובס' תשובות רש”י כת“י, ובס' פירוש רבינו יהונתן מלוניל כת”י פי להרי“ף. ובס' המאירי לסנהדרין ובס' חזון נחום כת”י מסכת זרעים.

הספר הזה למופת הוא גם בסגנונו וגם בסדורו.

ההקדמות – לוקחות הלב והנפש, והרבה יש לנו ללמוד מהן.

 

זמרת הארץ    🔗

למנצח לבני ציון מזמור שיר

אחינו הירושלמים, ילידי הארץ בני ציון המצוינים, במדותיהם, בתכונותיהם ובכשרונותיהם, מחוננים המה גם בזמרת הרגש, אחד מהם הוא החזן והמזמר הנפלא בעל נפש הפיוטית, מר ח. ש. אורשטין דור חמישי בירושלים, ונעים לנו לפרסם את הדברים הבאים לקמן:

על הזמר אורשטיין יליד ירושלם.    🔗

בזמר אורשטיין ראינו ושמענו סגולה מיוחדת שלא ראינוה בזמרים אחרים עד כה והיא “הקלות” שבזמרתו, הוא שר דברים הכי עשירים בתוכן, בקלסיות, בעמקות חודרת באמנות מיקרסקופית, ברגש נפשית, קולו מרוכז ומלוטש, צלול וברור, בעל רגיסטר גדול כל טון מבוסס ב“צליל כסף” מלא ומקושר אל הנשימה הלבבית כל הטונים מהכי נמוך עד העליון הם כמוצק אחד “אינסטרומנט” ממש וזאת היא הסגולה המיוחדת המפליאה הוא שר בנוחיות ובעדינות בלי שום שמץ של יהירות או “גערה רוסית”. הוא יוכל לשמש גם לסמל מובחר לכל המתחנכים במקצוע הזמרה, ולא לחנם גמרו עליו את ההלל עתוני המקצוע שבוינה.

מר אורשטיין הוא יליד ירושלם ועוד בילדותו היה אחד הסוליסטים המצוינים של מקהלת שירת ישראל (שבהנהלת כותב הטורים האלה) ואז כבר הפליא את כל שומעיו בארץ ישראל, ומכ"ש אחרי שהשתלם בבגרותו כשבע שנים בוינה, אין פלא שהיה לזמר מחונן בעולם הזמרה.

ש. זלמן ריבלין

 

מדברי רבנו הגדול המנוח על הרבנות הירושלמית / הרב ש. ב. שולמן    🔗

“…מה שייך להיות רב בירושלים, עיר שמלאה חכמים וסופרים ת”ח ובני ישיבות, בקיאים בכל חדרי התורה ומכמניה, עילוים נפלאים, ומה גם שבכל שנה ושנה מתוספים בתוכה רבנים וגאונים שישבו על כסא הרבנות בקהלות ישראל בכל תפוצות הגולה, רק מי שהוא במדרגה של משיח בעצמו ראוי להיות רבה של ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו.

ואם קושיא על עצמנו, אמנם הרבנות בנוגע אלי היא בבחינת “מסאנא דרב מכרעאי” (מנעל הגדול ממדת רגלי ) אולם בחליצה מוצאים אנו: חלצה בנעל גדול אם הוא יכול להלוך בו כשר, ואם הנעל גדול יותר, יכול למעט במלוא תבן ושאר דברים ואז נקרא יכול להלוך בו. – ונחזי אנן אם ממלאים לאדם מנעל הגדול ממדתו בתבן, אכן באופן כזה יכול להלוך בו, ברם כמה עקיצות ודקירות מקבל ההולך בו על כל צעד ושעל, ומ"מ בזה נעשה הנעל כמדתו וכשר.

– וגמר את דבריו בחום לבו: “כן הרבנות הירושלמית אשר היא בבחינת “מסאנא דרב מכרעאי” משתדלים להכשירה עלי ע”י דקירות ועקיצות וכדומה, ועי"ז נעשה עלי הרבנות כמדתה, וברוך השם גם תבן גם מספוא רב יש עמנו. –

הרב הצעיר הזה, חסיד נלהב לדברי קדשו של מרן הגאון זצ“ל, נולד בירושלם בשנת העת”ר לאביו הרב המנוח ר' מנחם ישראל שולמן ממעזריטש, חונך וגודל בת“ת וישיבת עץ חיים. זכה להיות במחיצתו של רבנו מרן הגאון זצ”ל, ושש עשרה שנה יצק מים על ידו. הרבה דברים פרסם בשמו ועוד יותר נשאר אצלו בכתובים. – למד בישיבת חברון־סלבודקה נסמך מרבני א“י ובראשם מרן הגאון זצ”ל. עומד בחליפת מכתבים בעניני שו“ת ודברי תורה עם גדולי הדור. גם פרסם חד”ת ופלפולים בירחונים שונים.

בשנת תרצ“ה, לחיי שנת השבעים של מרן הגאון זצ”ל, פרסם החוברות: 1) ספור מפליא הנוגע לכבוד התורה. 2) עולת רא“י. 3)טוב רא”י 4) ראיה מהימנא. 5)אגרות ראי“ה. 6) הראי”ן.

עתה, אחרי הסתלקותו של רבנו פרסם חוברת נפלאה בשם “הקיץ האחרון” בחיי רבנו הגדול זיע"א. יהי' ה' עמו ויעל!

המו"ל

––––––––

השמטות. במכתבו של הגרש"ס ובית דינו נשמט: נעתק מגוף המכתב הנמצא בידי הרב משה בלויא

נ"י

בפרק משפחת שרלין נשמט: הרב הצדיק תורתו אומנותו מוה“ר אברהם שרלין שליט”א בנו של הרה“צ רבי חיים ברוך שרלין זצ”ל.

 

הרה“ג שלמה טאג’יר ז”ל    🔗

מילידי ירושלם, חכמיה ורבניה

הרה“ג טאג’יר נולד בירושלם בכ”ג שבט שנת תרכ“ו. הוא היה בנו של הרה”ג משה טאג’יר, ראש אבות בתי הדינים הספרדיים בירושלים לפני המלחמה העולמית. המנוח היה מפורסם בין הספרדים כתלמודי מובהק וגם כבלשן גדול (שלט בשתים־עשרה שפות). הוא שרת בתור רב ראשי בטורקיסטאן הרוסית במשך שמונה עשרה שנה ועשר שנים בבירות ובדמשק.

לדאבון לב נפטר ביום ח' חשון התרצ"ו

ליום השלשים לפטירתו פרסמו חו"ר עדת הבוכרים הדברים הבאים לקמן:

אין אנו באים במאמר קצר זה לפרט את כל אשר עשה ופעל בטורקיסטאן הרוסית, מורנו ורבנו מרן שלמה טאג’יר בתור רב ראשי שלנו.

רוצים אנו בזה רק לציין מתוך רגשי הוקרה והערצה להמנוח, שתים מאלף פעולות ונצורות ולפרסמן ברבים וביחוד בא"י. אשר על ידן הקדיש את שם ה' וישראל. הראשונה מהן:

בשנת 1910 הוציא הגנרל סמסונוב פקודת גרוש כללי נגד יהודי טורקיסטאן. סמסונוב העריץ, שהיה נציב הצאר במחוזותינו, זמם במעשהו זה להביא כליה לנפשותינו וגם לכלכלתנו שהיתה איתנה. הרה“ג טאג’יר שידע כמה סכנה היתה כרוכה בעמדתו נגד הנציב האנטישמי, לא חת מפניו סכן את חייו והתוכח אתו, ולבסוף, לאחרי איזה פגישות מוצלחות עם שרי המדינה בפטרבורג, הצליח לבטל את רוע־הגזרה ולסכל את עצת שונאינו וביחוד את מזימת סמסונוב. כי לולא המנוח שעמד בפרץ בגבורה ובאומץ לב יוצאים מן הכלל, כי אז ארבע רבבות מבני עדתנו, היו נתונים בסכנת שוד ובזה ע”י הפורעים הרוסים המוסתים בגלוי ובסתר ע"י השלטונות, הכומרים, ובראשם סמסונוב העריץ.

בשנת 1908 התאחדו כומרים ושיכים מושלמים וזממו לאסור את השחיטה של היהודים. המנוח שהיה חריף ופקח, בלשן גדול ודרשן נפלא, הזמין את משנאינו לויכוח פומבי בנוכחות הנציב העליון הגנרל סבוטיץ. לאחרי שלשת ימי שקלא וטריא עם יריביו נצח אותם והוציא מהם את ההודאה בטיב ויושר השחיטה לפי דת משה ע"ה (הרב טאג’יר היה יחידי נגד חמישים).

שמונה עשרה שנה שרת אותנו כרועה נאמן והסיר מעלינו גזרות רעות ושונות.

כגודל תורתו ובינתו, כן היו גדולות נדיבות לבו וענותנותו. ביתו היה פתוח לרוחה ולבו היה ער לתמיכת יתומים ואלמנות מהונו ומאונו.

חבתו לציון עיר מולדתו, היתה תמיד מאור נפשו. עשרות ת“ח מארץ ישראל הוזמנו על ידו למען הפיץ בין הנוער את התורה והשפה העברית. כל מוסדות א”י חייבים לו בעד השתדלויותיו הבלתי פוסקות למענם, נאה לאמר עליו חבל על דאבדין. תנצב"ה.²⁰

אבא חיא ראובנוב דויד אליאסוב פנחס מרדכי

 

על מאסרו של אליעזר בן יהודה בימי התורכים    🔗

רצוני לספר עובדה אחת על מאסר המנוח בן יהודה בימי התורכים. המנוח פרסם אז לפני כארבעים שנה, מאמר לזכר חג החנוכה, ובו השתמש “נעשה חיל”

בלש יהודי שעבד אז במשטרת ירושלם נפל על מציאה זו ותרגם לתורכית את המשפט פשוטו כמשמעו “לגייס אנשי צבא”. המותצאריף בא לכלל מסקנא שבן יהודה מטיף למרד ומיעץ ליהודים לגייס צבא, ופרסם מיד פקודת מאסר נגדו.

ימים אחדים אחרי כן חזר לירושלים מיפו המנוח הרה"ג שלמה טאגיר ששימש כצנזור ראשי במשרדי מושל ירושלים ובשומעו על דבר מאסר של אליעזר בן יהודה החל מיד לחקור על סבת המאסר ויוודע לו על “נוסח התרגום” המסולף שהוגש למושל.

הרב טאגיר פנה אל המותצאריף והסביר לו שהבלש הזריז טעה בתרגום הדברים [אף במזיד] המותצאריף הסכים להנחה הזאת ושיחרר את אליעזר בן יהודה בערבות עד ברור דינו בבית המשפט שבבירות בינתים תרגם הרב טאג’ר את המאמר והודות לתרגומו המדויק זוכה המנוח בן יהודה מכל חטא.

היודע ועד.

––––––––––

יש לנו להעיר ולהוסיף על הנושא הזה. וזה יבוא בחוברת הבאה. המו"ל

 

זכרונות מפעולות המנוח אברהם ברזילי ז"ל    🔗

מפי ידידו הותיק הסופר מר צבי כשדאי.

בהיותי זמן רב במחיצתו לרגלי עבודה ציונית כבירה שעקבותיה נכרין עד היום, כאשר אבאר להלן:

בפעם הראשונה נפגשתי אתו בשנת תרע“ג בבית הרב קוק ז”ל שהיה אב“ד ביפו ותיכף נכנסנו בברית “אגודת המתנחלים” שהתחילה להתכונן אז בבית מדרשו של הרב ביפו. והוא, המנוח ברזילי, היה הרוח החיה בכל אופניה וכו' בלי שום הפרזה, והייתי אך מתפעל ואגב כך גם מושפע מאד מאותו המרץ והעזמה שהשקיע אז אותו בן אדם ביסוד אגודה זו, בהמשך הזמן נוכחתי לדעת שהשפעתו כבירה וגדולה מאד לא רק על הקרובים ביותר אליו כמוני אלא על כל הבאים אתו במשא ומתן כגון דנא ושכל אותם החברים תכו לרגליו והוא להם כנר לנתיבתם! דבר לא כ”כ קל ונח אז לשכנע צבור יהודי מאוסף ומקובץ מעמים רבים שעדיין חלאת הגלויות מלפפת אותו והוא מושל בו אך ורק בהשפעתו המוסרית.

וכך עלה בידיו לחזק מוסדות צבור זה בערך יותר ממאה חברים ולרכוש על ידם אותה קניה גדולה של יותר מעשרים אלף דונם קרקע בשערי עמק יזרעאל, קניה שלא היתה עוד אצלנו בכל ארץ־ישראל ואלמלא המנוח שהיתה לו עכשיו מוכנה עוד מלפני המלחמה העולמית לא היתה לנו לא נהלל והגוש שלה לא… ולא… וכל זה ידו של אברהם ברזילי פעלה ועשתה לזכרון עדי עד.

זאת ועוד אחרת מלא להשיב לנו את נחלתנו זו שנכבשה שוב בידי האפנדי מוכרה הראשון, הודות למאמצים ולמרץ של המנוח. וכבר אתמחי גברא בזה כאמור, ועיקר הקושי היה מצדנו להחזיק בה כדין וכהלכה וכו'. ופה ראינו עין בעין את כחו והשפעתו של המנוח. ובעזרת חברת “הכשרת הישוב” שברוב עמל ותלאה הצטרפה לפדיון השבויים דנן וס"ס ביצע וגמר את הדבר מה שכבר היינו ממש כמיואשים ממנו, ולעינינו תופיע חלקת אדמה זו בכל הודה והדרה.

ומשאירי הכספים שנשארו עוד יתכונן עכשיו בית מרגוע ליהודים חרדים “בצופיה” שעל יד צפת לזכרון עולם עדי עד על פי צואת המנוח.

לדאבון אבדנו בו עסקן ישובי מובהק ורב הפעלים – נפטר בתל אביב כ' אלול התרצ"ה ושם מנוחתו כבוד.

ביחוד הרבה לפעול למען התפתחות הישוב בגליל העליון, שמש שנים רבות כיו"ר ועד המושבה “ראש פנה” וראש סינדיקט מגדלי הטבק בגליל העליון. ליום השנה יוציאו מעריציו ספר מיוחד לזכרון אישיותו ופעולותיו הנשגבות. יהי זכרו ברוך.

– המו"ל.

 

ברכה ליובל שנת הארבעים לידידנו בן ידידנו אחד מבני ציון המצוינים, אחד מילידי ירושלם, ד“ר יעקב א. מיכלין נ”י (רוקח חימאי)    🔗

נולד בירושלם בשנת תרנ“ו (1896) לאביו החכם מוהר”ר חיים מיכל מיכלין נ“י. גמר חק למודיו בשנת 1920, ויהי הרוקח של בית החולים הממשלתי בירושלם עד 1925 ואח”כ נסע לאונבירסיתה של לוזנה (שויציה) והשתלם שם בחימיאה, בוטאניקה, ובקטריאולוגיה, ויקבל שם תאר “דוקטור למדעים”, חבר ספר מדעי (בוטאניאנאטומי) אשר הספרות והעתונות המקצועית מלאו תהלתו פרסם כמה מאמרים מדעיים במקומות שונים, בהיותו בשויציה היה סופרו התמידי של “דאר היום”.

עכשיו הוא בתל אביב, (נחלת בנימין 47) בעל בית מרקחת גדול ובא כח בתי חרשת לרפואות. עסקן צבורי וחבר בועדי אגודות שונות.

אנו מאחלים לו עבודה בריאה ופוריה בשנים רבות נעימות וטובות, ועיני הוריו רואות ושמחות.

המו"ל

 

מכתבים ע“א בית המדרש של רבי יחיאל מיכל פינס ז”ל בשכונת אבן ישראל מלפני יובל שנים (מגנזי ירושלם).    🔗

א

בעזה“י. פעה”ק ירושלים ת“ו. יום ה' ד' אדר תרמ”ב.

שלום וברכה למע“כ ידיד ה' ה”ה הרב הגאון המפורסם לפאר ולתהלה כו' כו' כש“ת מו”ה יהושע ליב דיסקין נ“י שהי' אב”ד בק' בריסק וכו'

ידיד ה‘. באנו במכתבנו זה להדר"ג, ובקשתינו לשום לבבו הטהור. ולהשיבנו תשובה ברורה בכתב ובחתימת ידו, הן האיסור שנעשה ביום ז’ טבת מלהתפלל בביהמ“ד שיסד המוהרי”מ פינס נ“י, אחרי אשר פה לא פשט איסורו. וגם לא נתבטל גם יום אחד מלהתפלל שמה בצבור, והרבה אנשים יראי ה' מתוך העיר הולכים לתומם ונכנסים שמה להתפלל, ולפי דעת האוסרים הוא מכשול לרבים, מצורף לזה כי כמה וכמה מהאנשים המצויינים פה צועקים מרה על האיסור הזה וגם מאלו אשר היו באותה האספה. וגם כי באו הרבה מכתבים מגדולי ישראל ומראשי קהלות מחו”ל וצועקים ע“ז ככרוכיא ומרעישים העולם, כי הדבר הזה יהי' לחיה”ש וחלול כבוד ירושלם וכבוד התורה באופן נורא מאד, לכן הסכמנו להתיר האיסור, כי אחרי שלא פשט איסורו אפילו ב“ד קטן יכול לבטל, ועוד מכמה טעמים, נכון וראוי האיסור להתבטל, ושיהי' מותר מהיום והלאה בהיתר מפורסם, והסכמנו על ההיתר הזה בצירוף עשרה תלמידי חכמים מצוינים. זולתי לאלה אשר קבלו עליהם האיסור, להם לא הותר וכתורה יעשו. ולמען כבוד תורתו של הדר גאונו שי', אמרנו להודיעו מזה ולבקשהו שגם הדר”ג שי' יסכים להיתר שנעשה בעשרה תלמידי חכמים, ובקשתינו מאד מאד מכבודו הגדול אשר למען האמת והשלום, יחוס על כבוד ירושלים וכבוד חכמיה, ושלא יתרבה חיה“ש ח”ו אשר גם כבודו יסכים לההיתר ואשרי הדור וכו' והי' זה שלום וברכה ואנחנו ממתינים לתשובת הדר“ג עד יום ז' אדר דנא. דברי המדברים באמת וצדק, וסהדנו בשחק כי כוונתינו לש”ש, ושלום.

נאום שמואל סלאנט אברהם אייזנשטיין ונאום משה נחמי' כהנא מרדכי במו“ה ארי' ליב זצ”ל ונאום ב' וואלף מקידאן,

 

תעודה ע"א ישיבת “אחד”    🔗

הישיבה הראשונה לעדת הספרדים מחוץ לחומת העיר.

מארכיביונו של החוקר הירושלמי מר מ.ד. גאון בעל “יהודי המזרח בא”י"

בהיות שמזה זמן ארבעה עשר שנים מו“מ הוקבע ישיבת אח”ד בגבול נחלת שבעה יכב“ץ כדי ללמוד בה ת”ח ובע“ב העו”ה בימים ובלילות מכל הנדרים והנדבות אשר הקדישו בני ישראל ונשים צדקניות לבנין ולקיום ההקדש הנ“ז ע”י מע' גזברי ומשגיחי ההקדש הנ“ז טוה”ש מע' הרב כמוהר“ר שבתי אקושטי זלה”ה ומע' המנוח גליבי רפאל נפתלי הלוי זלה“ה מלבד שהגי' הצדיק ג”י נע“ה הקדיש הקרקע של ההקדש הנ”ז וגם הקדיש גופא ביגיעה רבה לגמור בנין הישיבה הנ“ז ואחר זמן מה בנו בקרקע הנ”ז הגבירים הנ“ז מהנדרים ונדבות אשר באו לידם כאמור, בתים לתלמוד תורה של תשב”ר וגם בתים עיליות ע“ג הק”ק הנ“ז למען יגיע שכרן של הבתים העיליות הנ”ז לצורך הוצאות הישיבה והת“ת הנ”ז כידוע לכל. והן עתה ששני הצדיקים גזברי הישיבה והת“ת הנז' נלב”ע הצדק זה אחר זה בתוך ימים מועטים ותלי“ש והקרקע של ההקדשות הנ”ז נשאר כתוב ע“ש המנוח גי' רנ”ה ז“ל בפנקס הוואקיף ובכן בהסכמת יחידי הישיבה והיחידות הנז”ל ועל ראשם מעלת הרב הגדול מעוז ומגדול ראב“ד מקודש תפארת חכמים כמוהר”ר יש“א ברכה יצ”ו כנאה בעיניהם לעשות מקומות ההקדש הנ“ז וואקוף ויתנהג בהקדש הנ”ז עפ“י ארבעה משגיחים הנקראים בלשון ישמעאל מתוואלים ה”ר מע' הגבי' הח' הרהג כמוה“ר עובדיא המדינה נ”י מירקאדיג’ו שאמי יצ“ו הוא יהיה מתוואלי ראשון כי הוא יורש נחלתו של גי' רנ”ה ז“ל כידוע, ומ' ה”ר ח“ר שמעון צלמונה יצ”ו ומע' הגביר המרומם כמוהר“ר גי' חיים ביסודו יצ”ו והכותב הצעיר בכור אהרן אלנקוה יצ“ו ועל פינו יתנהג ההקדש הנ”ז ההכנסה וההוצאה והוא יהיה סוכן הישיבה הנ“ז וגי' חיים יהיה מסדר החשבון וכותב כל מין הכנסה והוצאה הנ”ז ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק בעזרתו יתב' כיר“א. ובכן מ”א החו“מ להשתדל במצוה זאת בשלום ובמישור לקיום והעמדת ההקדשות הנ”ז ולחוזק הדבר נתחייבנו להתנהג עם גי' מירקאדו הנ“ז לכבדו ולקבל דעתו בהנהגת ההקדש לתועלת ההקדש הנ”ז כי באמת היטיב חסדו והסכימה דעתו למלאת שאלת היחידים הנ“ז להכתב ההקדש הנ”ז בשם וואקוף וכן עשה לש“ש בלתי שום תועלת לעצמו כ”א לעשות נח“א לשני הצדיקים מר דודו גי' רנ”ה ז“ל ומהרש”ץ ז“ל הנז”ל. ועד“א וצדק ח”ש פעה“ק ירושלים תובב”א בש“א לח' טבת התרנ”א ליצירה וחשו"ב וקיים

שמואל ב' יוסף אלעזר אליהו מזרחי ס"ט

 

רבי חיים אלעזר הויזדורף, רב, מחבר ורוקח מדופלם    🔗

ארח חיים למעלה למשכיל

נולד בירושלם בשנת תרכ“ד לאביו הר”ר עזריאל זליג בה"ר משה הויזדורף אחד מאנשי המעלה, עסקן צבורי ורב הפעלים. – היה מטובי בני הישיבה, חריף ושנון ובעל הגיון גם יחד, עוד בנעוריו הצטיין בלמודיו ובמדותיו התרומיות. הגאון המפורסם בעל “משכן בצלאל” ראש ישיבת “עץ חיים” לקחהו לחתן לבתו העדינה מרת אלטה תי, שהקימה לו דור ישרים מבורך.

בגיל של עשרים ואחת נסמך להוראה, אבל לא היה חפץ להשתמש בכתרה של הרבנות, וגם הוא אמר בדרך חדוד: ברוך אתה וכו' שלא עשני אב"ד – ויצא אל עולם המעשה ויעש לו שם בהמצאותיו השונות.

לבד מאמריו בעברית ובגרמנית הוציא גם הספרים האלה: א) “דורש ציון” (ירושלם תרמ"ז ) ב) חנוך בצלאל, דרוש, ובסופו מאמר־הסטורי על נחלת שכונת “בתי מחסה” שמר אביו היה אמד ממיסדיה, ירושלם תרמ"א.

ד)²¹ קונטרס קדושת ארץ ישראל בזמן הזה, נגד מאמר הרמ“ה על ענין שביעית בזמן הזה, ירושלם תרמ”ט. ה) “יקרא דחיים” מספרי מר על הרב בגאן שמשון רפאל הירש אבד“ק פפד”מ, ירושלם תרמ“ט. ג) הלכות ומנהגי ערב פסח שחל בשבת (בצרוף שתי תשובות ירושלם תרמ”ג (ובתל אביב תרפ"ג).

ה) “זליג הויזדרורף” חייו ופעולותיו להטבת והרמת מצב אחיו בעה“ק ירושלם, בצרוף קבוצת מכתבי אנשי שם אשר חיו בדורו”. ירושלם – תרס"ה.

ו) ספר על דקדוק נויארק.

רבי חיים אלעזר הויזדורף היה סמל הירושלמים: למדן ומשכיל על דבר אמת, חן שפתיו ונעם מדברותיו לקחו לב כל יודעיו.

יהי זכרו ברוך!

 

קוים אחדים לדמותו של ר' חיים הויזדורף ז"ל    🔗

ר' חיים הויזדורף מיקירי ירושלם בנו של העסקן הירושלמי המפורסם בדור הקודם ר' זליג הויזדורף ז“ל, היה אדם יקר וחביב בעל מזג טוב ואיש נלבב שבת צחוק נעימה לא פסקה מעל שפתיו. הכרתיו לפני ששים שנה בהיותו רוקח בביה”ח “שערי צדק” בירושלם, כי אביו ברצותו שבנו חיים יתפרנס מיגיע כפיו שלח אותו בבחרותו לחו"ל ללמוד מלאכה ואומנות נקיה אומנות הרוקחות ושב לירושלם בתור רוקח מומחה דבר בלתי מצוי בירושלם לפני חמשים שנה.

בצאתו מירושלם התישב ישיבת קבע בנויורק שבה עבד ג"כ במקצועו²² בתור רוקח, הוא המציא משחה לתגלחת הזקן שמותר להשתמש בה ליהודים חרדים הרוצים להמנע מאיסור דאורייתא “תגלחת פאת הזקן” והמשחה נתפרסמה בעתונים האמריקאים בתור המצאה ופטנט שלו.

אחרי הכבוש הבריטי שב ר' חיים הויזדורף לירושלם בתור חבר למשלחת הרפואית הדסה" והוא לבוש מדי קצין צבאי אמריקאי כמו שלבשו אז כל חברי המשלחת ושנים אחדות מלא תפקיד חשוב במשלחת הרפואית בתור רוקח בביה“ח רוטשילד “הדסה” בירושלם ואח”כ שב שנית לנויורק.

בהיותו בר אורין ויודע תורה נחשב באמריקה בחוגי החרדים בין הראוים למלא תפקיד צבורי דתי, וכשהתחילה הספינה היהודית האמריקאית הראשונה “פרזיארטור” להפליג מנויורק לחוף יפו, וחזרה, נתמנה ר' חיים הויזדורף מטעם הרבנות הראשית בנויורק למשגיח על הכשרות בספינה היהודית האמריקאית והיתה לו הזדמנות לבוא לבקר שוב בא"י וירושלם שאהב וחבב כל כך.

ובהתכוננו לשוב לעת זקנה מנויורק לירושלם כדי לבלות בה את שארית ימיו, בחוג בניו הנכבדים ובני משפחתו בא"י, קדמהו המות, והוא נפטר בנויורק בשם טוב, ויהי זכרו ברוך.

ז. בן טובים

 

מכתב מר' יהושע שטמפפר אל רבי זאב יעבץ²³ (מגנזי ירושלם)    🔗

למעכ“ת ידי”ן ולבי הרה“ח וכו' מוהר”ז יעב“ץ הי”ו.

נדרשתי לאשר שאלת ממני, ידיד נעלה, לערוך לפניך פרשת תנועת ישוב אה“ק כפי אשר ראיתיו מתפתח לאטו בתוככי ירושת”ו, מיום עלותי לשבת בקדש זה שנים ועשרים שנה, ואחרי שבאתי לצייר ענין נכבד הזה מנקודת מבטי אני, לכן לא למותר אחשוב לפניך להקדים תולדות עליתי ושבתי מאז ועד הנה.

הנה זה כ“ה שנים הייתי מסתופף בחצרות אדמו”ר מוהר“ע הילדעסהיימער ח”ו, ומקום כבודו “עיר עז” לנו אייזענשטאדט במדינת אונגארין ארץ מולדתי, והנה שמחה וששון ליהודים כי נתן להם שווי זכיות בכל ממלכת עסטרייך, אונגארן, וגם אדמו“ר קרא עצרה בקהל עדתו וידרוש דברים נלהבים לכבוד היום וגדל הענין וימלא לבו שמחה וגיל, ותודה רבה מלאה נאות נפשי על שזכינו אני ורבי ואבי וכל קהל ישראל להחשב כאחד האדם “פעטער אי פויל” ולאות הכרת טובה לארץ מולדתי השלכתי כל למודי אחרי גווי ואך בלשון וספרות האונגארית הגיתי יומם ולילה למען אוכל לשרת את עמי וארצי אונגארן, ולהם הקדשתי כל כחותי בגופי ורוחי עד שבא יום מצוין בתולדות חיי ( יום המיוחד) יום הבחירה לבית המחוקקים אשר אז נוכחתי לדעת שאמנם חסד העם שבתוכו ישבתי כציץ השדה, כי אך יצאו ישראל פעם ראשונה את חות דעתם כמצוה עליהם עפ”י חק המדינה והנה קול המולה כי קדמו פניהם בחרפות ובוז, ועפרום בעפר וסקלום באבנים וגם כבדום במהלומות משני הצדדים גם יחד, ואני עומד משמים עיני קמו מראות וימת לבי בקרבי והייתי כאבן דומם כל היום, ובלילה אחרי שנדרתי נדר לעזוב את ארץ הגר אשר באמת לא עשתה עמנו חסד חנם כא' החזירה לנו את הגזלה שנגזלה מאתנו והוא שווי זכיות כל בני אדם בשבתם כאחים יחד, ובכ“ז אמרו עם פרעה מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, – אמנם לא עלה על לבי אז שיבואו עוד ימים רעים לבית ישראל ויבוא יום טיסא עסלאר וגם צוררים יקומו לנו כשטעקר וסיעתו וגם ימי הגרוש ישובו לבשתנו ולחרפת מן האנושי. – ונתתי אל לבי לפנות קדמה אל ארץ אבותינו ולהקריב חיי על מזבחה וארים את רגלי יום פורים קטן ובכיסי הסך חמשים צ”ו וצרור בגדי על כתפי, ואעבור דרך ארצות סערביא בולגאריא וכו' עד שבאתי אור ליום כ' סיון תר“ל בשערי אה”ק ת“ו ואסורה אל בית אבי־אמי איש זקן שישב בירוש' זה כמה שנים, והנה מיום באי החילותי תת דעתי במהות ישוב אחב”י באה“ק ואראה את אחי ואך מאוירא קא רבי ככמהין ופטריות ואין שרש בארץ גזעם ותהי ראשית דרכי לשלוח במסחר ידי להתלמד לשון ותהלוכות הארץ, ועוד שנה ראשונה לעסקי שנת תרל”ב עלה בידי להטות לב גביר נדיב אחד לשקול על ידי עשרת אלפים פראנק אם אמצא נחלת שדה או כרם לקנות ועשרה משפחות מתושבי ירושלם שירצו להתעסק בעבודת האדמה, ובעזר אחד ממכירי רב"צ קורניל אמנם עלה בידי למצוא נחלה מוכשרת בעיני למבוקשי אז בגבע הרמה איזה מאות דונעם במחיר 6000 פראנק, ופניתי לבקש חברים שיתנו כל אחד 500 פראנק לבנין בתים והארבעה אלפים פ' הנותרים יהי' לזרע ולעבודה, ויהיו ראשית דברי עם איש ההגון בעיני אשר בפיו דבר מנחיצת ישוב הארץ ואת עבודת האדמה רומם תחת לשונו תמיד למען יהי' הוא ובניו חברים להענין וגם בקשתיו שהוא יבחר יתר החברים כי אני לא הכרתי אז מאנשי העיר אך מעט מזעיר, אבל איש שלומי הגדיל עלי עקב כי אך נודע לו מפי מי הוא הנדיב וילך הוא עם עוד מאחוזת מרעיו אל הגביר ויאמרו לו אך חזות שוא הוא ענין הישוב מחוץ לעיר תן לנו הכסף ונבנה או נקנה בתים לשבת בתוכם ונהגה בתורה כי לא לנו עבודת אדמה, ויחר אף הגביר על להגם ושיחם וישב ידו מהענין, והוצאותו על הענין אבדו. –

והנה בשנת תרל’ג נוסדה חברת “מחזירי עטרה ליושנה” ומטרתה לקנות נחלאות באה“ק על יד אבל העטרה לא חלמתה את החברים כי עניים היו ובכן ישנה החברה שנת עולם כאחותה הבכירה שנוסדה עוד טרם באו כסניף לחברת ישוב הארץ בפ"פ דאדר שנוסדה שמה ע"י ד"ר לוריא ועל בקשת ראשי החברה אז שגם אנשי כולל הו”ד בירושלם יקחו חלק בעבודתם ומטרתם ענו זקני הדור ובראשם הר“י שווארץ והר”מ זאקס ע“ה כלשון הזה “שלשה דברים נחוצים לישוב הארץ” עשרו של קרח” "גבורתו של שמשון " וחילו של כרש מלך פרס, ואם שלש אלה יעשה לה עוד הדבר מוטל בספק גדול אם נשיג ישוב בריא ובר קימא, וכעת נראה בעליל איך צדקו דברי הראשונים בזמנם.

ויהי בשנת תרל“ד וקאמיל פאשא אז המושל בארץ והתחיל למכור נחלאות אשר אין אדונים למו, ותהי ראשית ממכרתו “יריחו” ועשינו אגודה לקנותה והרה”ג מוהר“מ אויערבאך זצ”ל והגביר ר“מ יפה ע”ה נטלו חלק בראש, והרבה טרחנו פעם ושתים לקנותה ולולא חמרא דבטל בשרגא כי אז קמה לנו למקנה, אם כי באמת נוכל לומר על ביטול קני' זו כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, כי מי יודע מה קרה למתי מעט מאחינו החונים על אם הדרך המוביל שירות הישמעאלים אל קבר משה וד"ל. –

ואחרי בטול קנין יריחו הקול נשמע שסוחר נוצרי מיפו יש בידו אחוזה רחבת ידים אצל רמלה למכור, והגביר רב“צ ליאון ע”ה אשר הוא היא אז האשכנזי האחד שהי' לו יד ושם עם גדולי הישמעאלים באה“ק הוא המתעסק בדבר קני' הלזו, ויחישו מתושבי ירושלם ויביאו כסף וזהב ותכשיטין אל הסוכן עד שהעבירו קול בעיר לאמר איש אל יביא כסף עוד כי היתה דים והותר, ויצאו כמה אנשים על הוצאותיהם לבקר את הנחלה “דיראן היא רחובות כיום”. ותמצא חן בעיניהם וימדדוהו ויזרזו את המתעסקים בדבר הקניה אך המוכר בשמעו את גדל התלהבות הקונים העלה מחירה פי שנים ונתבטל המו”מ, והכסף הושב לבעליו אחרי כמה חדשים שלא רצו לקבל מעותיהם בחזרה, ובכ“ז תנועת הישוב לעת הזאת לא שבה ריקם, כי על ברכה נולדו חברת בוני בתים במאה שערים, אבן ישראל ועוד והחברות האלו הביאו ברכה רבה לישוב אה”ק ת"ו.

בשנת תרל“ה נתנו חובבי הישוב עיניהם בר”ד גוטמאן ויסדו חברת עבודת אדמה, ובשנת תרל“ו כבר הדפיסו תקנותיהם בהסכמת הר”מ אויערבאך והבד"צ דאשכנזים זכרונם לברה ותעמוד החברה על תלה איזה שנים אך למעלה לא הגיעה ונאספה גם היא אל עמה כאחיותיה הבכירות. ורצוף פה ספר תקנות של החברה הזאת.

עוד בשנת תרל“ו באנו בברית יחד עם בן הרב ר' אלי' מאני ה”ה הח' סלימן מני מעה“ק חברון והרב ר' עקיבא יוסף והר”ד גוטמאן ואני הצעיר, לקנות נחלה גדולה עד מאד בין חברון ובין בית גוברין ה“ה על דרך עזה והמכירה היתה מטעם הממשלה גלויה לכל המוסיף, וכאשר התחלנו להתערב בהקני' עמדה ע”ס 40 לירא אסמנוי וכראות עם הארץ שקרבנו אנחנו נתעלה מחירה עד אלף לירא טורקית זהב, ומלבד זה עוד הוצאות סלוק תגרים ומוסיפים מבעלי המשפט הסך 470 לי“ט שיה' מושלשים במזומן, אבל אז כבר התחילה ממשלת המקום להחמיר בישוב היהודים ועברו משך שמנה עשר חדשים טרם שלח דבר המכירה לקימה לעיר הבירה וגם אז הינו עוד בספק אם יקיימוה בידינו ע”כ משכנו ידינו ממנה, ובשנת תרל“ח ובלוית ר' זרח ברנעט שבנו עוד הפעם לקנות את דיראן מה' טאיאן וטרחנו והוצאנו הוצאות ולא עלתה בידינו, אך נתגלגל הדבר ונודע מטרתנו ביפו וכבוד הרי”מ סלמן נתן לנו יד ובחברתו ועוד חברים נאמנים קנינו מהסוחר קסאר ביפו 3284 דונעם על מי הירקון במחיר 1075 נאפ' ונקראה שם הנחלה “פתח תקוה” עד היום הזה.

והנה דברי ימי פתח תקוה ויתר המושבות שנוסדו מאז ועד הנה הלא הם גלוים וידועים לפני כבודך, ידידי. הא לך מגלת ספר מנחת קלת הערך היא, אבל הלא ידוע לך משל הגרמני “איין שעלם ווער בעססער גיבט אלס ער האט” ואקוה להתבשר משלומך שישגא ויפרח כשירים ופרחים שחברת יחד כתואמים, והיה בטוב כעתירת מוקירך כערכך הרם.

יהושע Stampfer

הוא הוא רבי יהושע שטאמפפר, הגבור, הלוחם־הנלהב, החובב ובחיר הבונים, בוני הישוב החקלאי על ערי יהודה. ואחד מראשי החלוצים ביסודה ובשכלולה של “פתח תקוה” אשר אחד מרחובותיה נקרא על שמו.

פרק גדול וחשוב יש לו בספר הזהב “ספר היובל של פתח תקוה” שהופיע בש' תרפ"ח למלאת חמשים שנה ליסודה.

בן חמשים ושש, בערב שבועות תרס"ח, השיב רבי יהושע שטמפפר את נשמתו אל על והובא לקברות במקום משאת נפשו – פתח תקוה. וזה נוסח מצבתו:

עדה המצבה

כי המושבה פתח תקוה זעקה מרה ביום חצבה פה הקבר

לנפש יקרה ותשא קינה על בחיר בניה אחד מראשי חלוצי

מיסדיה. עמל לשכלולה משנת תרל"ח בו ירה פנתה עד

התרס"ח ביום ה' סיון שב לאדמתה ירא וחרד חכם ונבון,

אשכל הכפר ה“ר יהושע בה”ר בנימין שטאמפפר

תנצב"ה.

ואת האהבה ואת ההתמסרות לישוב העברי בכלל ולפתח־תקוה ביחוד שהצטין בהן רבי יהושע ז“ל, הנחיל לבנו יחידו ה”ר שלמה שטמפר הי"ו. ואת מורשת אבות זו שומר הבן באמונה עד היום בתור יושב ראש עירית פתח תקוה, ודואג לחמריותה ורוחניותה.

 

השושלת היֶלינית בארץ ישראל²⁴ / בר־דרורא    🔗

דוד ילין הראשון עלה לארץ ישראל לפני מאה שנה, יהושע ילין יסד את מוצא לפני שבעים וחמש שנה. לדוד ילין השני נמלאו שבעים שנה.

א.    🔗

שלשה דורות שלש דמויות שונות. לכל אחת מהן אופיה המיוחד. גם אורח החיים אינו כבוש וסלול ברגלי שלשתם באופן אחד. איש־איש ומעגלו. ואם יש משהו המאחד את שלשתם הרי זה הקו הישר בהלוכם.

ר' דוד ילין הראשון יליד לומזה היה, ונחשב שם בין הנגידים ובני העליה. אולם נפשו חשקה בבן־זכר, ואחרי שדרשו ברופאים והשתמשו בסגולות ללא־תוצאה, נשארה רק התקוה היחידה לנסות את זכות הישיבה בארץ־ישראל, אולי יחוס…

והנסיעה בזמן ההוא לא"י ידועה. לא בספינת וינה של לויד־טריסטינה ולא בספינה הפולנית “פולוניה” בקפיצת־דרך של ארבעה ימים, ר' דוד ילין שכר מין קרון, ומלומזה עד אודיסה נסע עם משפחתו במשך ששה שבועות. באודיסה צריך היה לחכות שבועים לאנית־מפרש, ומשם לעכו ארכה הנסיעה בתוך טלטולים נוראים, ארבעים יום.

העיקר – בשנת תקצ"ד הגיע בשלום לירושלים עם משפחתו ועם סכום של ארבעת אלפים רובל, שנחשב בימים ההם לסכום עצום. אולם במה משקיעים סכום כזה בירושלים בימים ההם? מוסרים את הכסף בתורת פקדון לידי ממוני הכולל בכדי לקבל מזה קצת רוחים ולשבת על התורה ועל העבודה.

ושתי הסחורות האלה נמצאו אז בירושלם בשפע. ר' דוד ילין רכש לו “שני ארונות מלאים ספרי ש”ס ופוסקים ושו“ת, ויתחברו אליו שני תלמידי חכמים מצוינים, וישכרו להם שלשתם בית מיוחד לשבת בו כל הימים וללמוד יחד תורה לשמה”.

זוהי תורה. ועבודה: – יסוד כולל וארשה, יסוד תלמוד־תורה הראשון (ר' יעקב ספיר היה אחד מתלמידיו), יסוד בית־מסחר שתופי של מניות, יסוד “בנק ירושלמי”, ועוד, ועוד. בעל מרץ היה ר' דוד זה ובעל מעוף, אולם הצלחה גדולה לא היתה לו, בשביל “כולל וארשה” עבד עשר שנים שלא על מנת לקבל פרס, הוא היה “שומר התקנות” של התלמוד־תורה, וג"כ שומר חנם… אולם בהבנק השקיע מכספו – והפסיד. אחד מהשותפים ברח וסכום כסף גדול בידו.

והוא לא אמר נואש. שבע נפל צדיק זה וקם. היו לו עסקים וקשרים גם עם הקונסול האנגלי, מיסטר פין, שיותר משהיה קונסול היה בעל הזיה. הוא היה הקונסול האנגלי הראשון בארץ הקדושה (הגיע לירושלים בשנת תקצ"ט) והיה נציג נאמן של הרוחות שהיו מנשבות אז באנגליה בכוון לפענוח “סודה של אסיה”. ביחוד סודה של הארץ הקדושה, מין מזיגה של געגועי תחיה ומשיחיות חסרת־צבע ביחד. בהיותו מורשה של חברה פילנטרופית עשירה באנגליה, היה פין זה קונה בשביל עניי ירושלים שדות ופרדסים. והיה מחלק להם גם כספים מרובים, ולצורך זה היה גם לוה כספים בלי חשבון, ובתוך המלוים היה גם ר' דוד ילין, וסופו של הדבר – פשיטת רגל.

וכך עברו השנים, חלומות ואכזבות, תורה ומעשים טובים, עד שנפל בלכתו להקיף את חומת ירושלים, חלה ומת (ז' אייר תרכ"ג). גז החלום האחרון.

אולם בדבר אחד הצליח, – ודוקא בדבר העקרי, שלשמו עלה לארץ־ישראל. הוא זכה לבן זכר.

הבן, יהושע ילין, פרק בפני עצמו הוא.

ב.    🔗

את ר' יהושוע ילין הננו זוכרים עדיין. מי שראה את קומתו התמורה והגמישה, את פסיעותיו המדודות והמיושבות, את מלבושיו הנקיים והמכופתרים – קשה היה לו להאמין, שיהודי זה אשכנזי הוא, בן ליהודי חריף ומתוחבל מלומזה, שכל ימי חייו המעטים והקשים היו תסיסה ארוכה אחת.

עלתה לו לרבי יהושע עובדה זו, שבימי חרפו עקרו אותו ממקום גדולו ושתלו אותו באדמה חדשה, כמעט באקלים חדש. בילדותו קבל חנוך אשכנזי־ירושלמי רגיל. אביו שכר לו את המלמדים הטובים ביותר, אח“כ למד בישיבתו של הרב ר' נחום לוי, ומדי שבת בשבתו היה נשלח להבחן לר' שמואל סלאנט ז”ל, ובן שתים־עשרה כבר עמד בשידוכין. הכל כראוי לבן־טובים בירושלם התורנית של הימים ההם.

אולם מה' יצא הדבר, שבחור־הישיבה ישאר רוק עוד שנה ומחצה ומן השמים גזרו ג"כ שיתנו דוקא אשה ספרדית וסביבה ספרדית.

בימים ההם בא מבגדד להתישב בירושלים “הרב החסיד הגביר מר שלמה יחזקאל ז”ל מעיר בגדד“. היהודי היה גביר לא רק במרכאות. היה לו רכוש של חמשה ועשרים אלף לי”ש – הון ענקי מאד לפי ערך הכסף ולפי מושגי בני אדם לפני שמונים שנה. ומכיון שר' שלמה זה היה בר־אורין ואהב את למוד התורה, ומכיון שתיאטראות וקרקסאות ושאר מקומות־השעשועים עוד לא היו אז במציאות בירושלים, הולך מר שלמה יחזקאל ומקציע בביתו חדר מיוחד בשביל עשרה תלמידי חכמים, פוסק להם מזונות ועוסק עמהם בתורה.

ומר שלמה יחזקאל שם עיניו בבחור הלומזאי ונתן לו את בתו לאשה. אולם שני תנאים התנה קודם החתונה: א) “שבתו תתנהג כמנהג הספרדים שלא לגלח שערותיה”; ב) להשאיר את החתן בביתו במשך שנתים בכדי שילמד שם ערבית. בשעתה החתונה היה יהושע ילין בן שלש־עשרה וחצי.

ושתי השנים האלה הטביעו את חותמם בנטע רך זה. גם החוץ וגם הפנים נשתנו. ב“זכרונות לבן־ירושלם” מתאר הוא באופן פלאסטי מאד את השנוי שבא בעולמו:

“בבואי לבית חותני ז”ל ראיתי לפני עולם חדש, עולם של שפה חדשה, עולם של מלבושים ומאכלים, מנהגים ונמוסים מוזרים וחדשים. תחת ה“שטריימל” וה“ירמלקא” הלבנה – “טרבוש” אדום ומצנפת שחורה; תחת השפה הזרגונית השפה הערבית; במקום כסאות ושולחן – מרבדים שטוחים על הארץ וישיבה ברגלים מקופלות; תחת מאכלי “בורשט” ומרק – אורז ובשר ותופינים מטוגנים; ובמקום שירי “טראלא ללא לאלאלא” שירי ר' ישראל נג’ארא: ימי חורפי אהבתני. דודי כימות עניתני וכו‘… בימי השבתות והחגים, אחרי ברכת הקדוש, היה עלי לסבב על כל המסובים, לנשק את ידם ולברכם בברכת “שבת שלום”; ברדתי מהבימה, אחרי עלותי לתורה עלי לסבב ולנשק את ידי חותני וקרוביו, ולהתברך בברכת “חזק וברוך” ולענות " חזק ואמץ“. ובעלות אחד מהם לתורה, עלי לעמוד בכל עת הקריאה, ובשובם – עלי ג”כ לנשק את ידם ולברכם כנז’. וכאשר יעלה לתתורה רב או דיין וכדומה, החובה על כל הקהל – – – "

הוא מעיר אחר כך: “בכל הנמוסים האלה געלה נפשי, וחדלתי להתפלל אצל הספרדים ואמרתי די לי שעבודי הנשיקות בביתם”. אולם כיון דדש דש. והלאה קצת, באותו הספר, מעיד הוא על עצמו: “במשך השנה הראשונה להיותי בבית חותני ז”ל כבר הספקתי ללמוד את השפה הערבית, וכן התרגלתי לכל מנהגיהם ונמוסיהם".

והוא נמשך לתוך עולם חדש זה יותר ויותר. הוא נעשה גם שדר"ם של כוללות הספרדים. הוא היה בכלל הגשר הטבעי בין העולם הספרדי והעולם האשכנזי – טורח ויגע, וחס גם על פכים קטנים, מבלי שהוא מבין להסמיך את סוכתו לעבודתו הצבורית…

לכתוב על כל עבודתו – לא כאן המקום, מי שמעונין לדעת פרטים על עבודה תמה ותמימה, עבודה צבורית ופרטית של אדם שאין עקמומיות בלבו, יקרא נא את ספרו “זכרונות לבן־ירושלם”, שיצא לאור לאחר שנמלאו למחבר שמונים שנה. זה לא ליטראטורה. פרשות־חיים טריות ותוססות נגולות שם לפנינו – בל כחל ושרק. מבלי שום נסיון לחפות על שגיאה.

ויהושע ילין זה הוא החוליא האמצעית גם ברכישת אדמת מוצא – בדיוק לפני שבעים וחמש שנה. (עוד יבוא ).

 

מגדולי הלומדים בירושלם, מח' הרב הגאון, צדיק חסיד וענו, תפארת ציון וירושלם, מוה“ר אברהם אהרן הלוי פראג זצ”ל    🔗

תמונת הרה“ג הצדיק וכו' כש”ר מו“ה אברהם אהרן הלוי זצ”ל

נולד כ“ו חשון תר”ל בירושלם עה“ק ת”ו ונפטר כ“ד טבת תרפ”א לפ"ק

כרעם הלמה אז מיתתו, מלפני חמש עשרה שנה, ועוד היום תרדנה עינינו דמעה על גאון־הרוח הזה, שופרא דירושלם. אי אפשר לשכוח את הרב אברהם אהרן הלוי פראג ז"ל, גדול התורה ואיש האשכולות, עדין ואציל, ובעל מדות תרומיות ויחד עם זה ענותן ונחבא אל הכלים; מתרחק מן הפרסום ושוקד על התורה מתוך צער וחיי לחץ־צנועים, גופו דל ורזה, שבור ורצוץ, נפשו ונשמתו עשירות ובהירות, עינים גדולות ומאירות. חן־אלקי היה שפוך על פניו, ומתק שפתיו עשו רושם אי־נמחה.

דרשותיו לקחו לבבות והקסימו את שומעיו, רגיל היה לדרוש בביהכנ“ס הגדול “בית יעקב” – שהיה בו גבאי חזן וקורא קבוע – שתי שבתות השנה: שבת תשובה ושבת הגדול. הוא היה בעל הגיון ובקי במסורה, בהיותו אוהב וחובב את עיה”ק לא היה חפץ מעודו לקבל עליו “שליחות”, ואמרתו היתה: טוב פת חרבה בירושלם מבית מלא זבחי־חוץ. זמן רב עמד בראש ישיבת כולל אונגרן והרבה מחדושיו הנפלאים נתפרסמו בקובצים לתורה שהופיעו בירושלם; השתתף ג“כ בעריכת הפירוש לתלמוד הירושלמי שהוציא לאור החכם לונץ ז”ל. נשארו אחריו בכתובים ספרים חשובים ורק ספרו על הגדה של פסח יצא לאור.

בדרך אמונה הטהורה הלך. והדת היתה אור לנתיבתו, ותורתו נשמתו. שנים אחדות לפני פטירתו נתמנה בתור מורה לתלמוד בבית מדרש למורים של המזרחים.

במבחר שנותיו עזב את ארץ־החיים חבר על האי שופרא דשופרא.

זכר צדיק לברכה!

חתנו כבנו חיים ב. שלנג

 

מגדולי הסוחרים בירושלם, מר אברהם יחזקאל בלום ז"ל.    🔗

לפני הכיבוש כשא“י עדיין לא התפתחה במסחרה ותעשיתה, תל אביב היתה בתחילת יצירתה וכל המסחר הצטמצם ביפו, וירושלים היתה מפגרת בהתפתחותה הכלכלית, נחשב מר אברהם יחזקאל בלום ז”ל לאחד הסוחרים הגדולים בירושלים, והפירמה הירושלמית “בלום את לוי” היתה ידועה לשם ונטישותיה הגיעו גם עד יפו והמושבות. מר בלום היה מחוג ידידיו וחבריו הנאמנים של בונה הישוב היפואי ר' שמעון רוקח ז“ל שהיו נהנים ממנו. עצה ותושיה בענין הישוב המסחר והכלכלה, והיו לו גם קשרים מסחריים אתו. עוד לפני עשרות בשנים היה מר בלום שותף בפרדס הכי גדול בזמן ההוא על אדמת בחריה סמוך לירקון. אף על פי שהמנוח בן ירושלים ושייך לישוב הישן היה סוחר משכיל ומתקדם ומסר את נפשו כדי לתת לבניו חנוך עברי ומודרני בבתי הספר בירושלים וחו”ל.

הוא היה מבוני שכונת “בית ישראל” בירושלים ועסקניה. היה מהחברים והאחים הראשונים הנאמנים של לשכת “בני ברית” הירושלמית, ולקח חלק בכל מפעל חברותי ותרבותי בירושלים.

עם התפתחותה הכלכלית של א"י בצעדי ענק, לא יכלה הפירמה “בלום את לוי” להחזיק מעמד והיא נתבטלה, ומר בלום בלה את שארית ימיו בפתח תקוה ותל אביב בחוג בני משפחתו ונפטר ביום ו' א' דחול המועד פסח בשנת השלש ושבעים לימי חייו, בתל אביב שממנה הובל לקבורה בירושלים. צנוע היה האיש בחייו, וצנועים היו גם במותו הלויתו וקבורתו כי נפטר בחולו של מועד בחג הפסח שאין מספידין בו, וזכרו יהי ברוך בין חלוצי המסחר בישוב הירושלמי הישן והחדש.

זלמן בן טובים

מר בלום נולד בשנת תרכ“ב בעיר טלז לאביו שרגא פייבל ז”ל. בצעירותו עלה לאה“ק עם אמו מרת לאה טויבא, חרוצה ובעלת עסק, ואחיו הקטן ממנו מר אהרן יצחק נ”י. אחרי למדו בת"ת עץ חיים כנהוג, למד מעשה מרקחת מהרוקח ר' יוסף רכטמן. קנה את בית המקחת מר' פייבל כהנוב ויהי לרוקח ואחרי כן לסוחר. ולפעמים גם לסופר, לפעמים שונים היה מפרסם מאמרים בעתוני רוסיה ואמיריקא.

אשתו רחל לאה לבית “ברמן” הקימה לו דור ישרים.

ההצלחה האירה לו פנים, ויהי לאחד הסוחרים הגדולים ורבי הפעלים. – היה נשיא בתרס“ה ובתרע”ח ללשכת “בני ברית” ויחד עם מר שמעון רוקח היה ממיסדי הלשכה בקושטא, גבאי היה בבית החולים הצבורי “בקור חולים” וחבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל.

המו"ל

 

משפחות העולים הראשונים מיסדי הישוב האחרון בירושלם²⁵    🔗

כבר לפני שנים רבות השתבחו בני הענפים השונים של משפחות בני קרמר ורבקש ביחוס משפחתם, הריבלינים האלישים, בני הגר"א ואחיו, צאצאי הראש יוסף ונכדי רבי דוד לידא וכו' כלם היו מתפארים ומשתבחים במשפחותיהם המיוחסות בישראל.

כל ענף וענף השתבח בשבחיו המיוחדים לו. הריבלינים זחה דעתם בשורה של גדולי הדורות מופלגים בתורה ובחכמה ורבי פעלים שעמדו מהם בראשי קהלות חשובות ונכבדות בישראל כשקלאב, ירושלים ירושלים ואחרות. האלישים התפארו באציליהם ואלופיהם מ“משפחת ר' ליב ברבי בער” ו“משפחת פרנס” שהאצילו מהודם על עיר ווילנא, ירושלים־דליטא, במשך מאה שנה ויותר, בני הגר“א ואחיו הראו באצבע על גאוניהם וחסידיהם ראשי גליות ישראל ותפארת כל בית ישראל, וצאצאי הראש יוסף ובני לידא גם הם התגאו בחריפיהם ו”מיוחסיהם" ובשלשלת גדוליהם רבנים ומחברים אנשי השם וגדולי המעשים.

ואולם יותר מזה התיחסו כל הענפים הראשים הנזכרים וכמותם בני חפץ, דיקער, וגינצבורג ועשרות־המשפחות הרבות שהסתעפו מאלה, אל מוצאם הקדום, עד כמה שהוא ידוע להם, והוא אל שני גאוני ווילנא המפורסמים רבי משה קרמר אב“ד ור”מ ווילנא ורבי משה רבקש בעל באר הגולה, ולמעלה מהם אל החבר הקדוש רבי יוסף אבי זקנו של הר"מ רבקש.

לפי מסורות משפחתיות קדומות התיחסו אבות־המשפחה אלה לשושילתא דבית דוד, וזקני המשפחה היו מספרים שראו את הכתבים העתיקים שבהם נפרטה בשמות שלשלת היחס עד לבית דוד. אגדות שונות נתפשטו בין הענפים השונים של המשפחה גם ע"ד מוצא אבותיהם מגלות ספרד אשר באמשטרדם, ועוד ועוד. ואולם אם נסמוך על תעודות מדעיות וודאיות אין אנו יכולים לפרוט בשמות למעלה מן הקדוש רבי יוסף חבר אבי־זקנו של רבקש מצד רבקש, ולמעלה מרבי דוד אשכנזי אבי קרמר מצד קרמר.

יצוין כאן שגם האיש האלקי הגר“א מווילנא השתבח באבי זקנו רבי משה קרמר והיה מספר במעשי נפלאותיו (כמובא בספר סערת אליהו מר' אברהם בן הגר"א) והגאון ר”מ רבקש אף הוא, בהקדמתו לבאר הגולה, מדגיש את יחוס אבותיו עד לאבי זקנו החבר ר' יוסף “אוד מוצל מגזרת וינא”.

המשפחה הגדולה הזאת המאחדת את כל צאצאי החבר רבי יוסף והגאונים קרמר ורבקש כוללת שמונה גזעים או ענפים ראשיים והם ראשי בתי אבות למשפחות ריבלין, הגר"א ואחיו, אליש, ראש יוסף, לידא, חפץ, גינצבורג ודיקר. מאלה נסתעפו עשרות רבות של משפחות וחלקי משפחות.

בכללותה של המשפחה הגדולה הזאת אנו מוצאים רכוש יחוסי גדול מאד שאין דוגמתו בתולדות היוחסין האחרונים בישראל, וכאן אנו מוצאים מספר גדול של גאוני עולם וחסידי עולם, רבני הקהלות ופרנסים במרכזים הכי נכבדים וחשובים בישראל.

זכות אבותם עמדה להם לבני המשפחה הזאת שלמרות הרפתקאותיהם ונדודיהם הרבים פרו ורבו ונתפשטו בכל ארצות התבל, ואין כמעט שום ארץ בעולם שאין בה מבני קרמר ורבקש וצאצאי ר' יוסף חבר.

וזכות מיוחדת היא למשפחה גדולה זו שמבניה יצאו חלוצי המיסדים של הישוב־הישן בא“י, והם היו מטובי בניה בוניה של עיר עז לנו ירושלם ת”ו. וכהיום הזה נמצאים בארצנו הקדושה חלקים גדולים מכל ענפי המשפחה ומספר נפשותיהם מגיע לאלפים (כן ירבו).

בעשרות שנים האחרונות נעשו נסיונות שונים לחבר מגלות־יחס וספרי יחס למשפחות ריבלין, הגר"א, לידא ועוד.

רבי הלל ב“ר יוסף ריבלין ז”ל ערך ופרסם, בשנת תר“ס בירושלים, אילן ליטיגראפי נאה למשפחת ריבלין ושאר בית קרמר־ורבקש, שנתפשט בעולם. פרופסור אהרן פריימן מפרנקפורט פרסם בשנת תרפ”ה לוחות היחס, בגרמנית, של משפחת בית לידא וגזע רבי יוסף חבר בספרים: תולדות אנשי שם לר"ד אפרתי, קריה נאמנה ועיר ווילנא הובא חמר רב לתולדות המשפחות האלה.

ועתה זכור לטוב איש ירושלם רבי אליעזר ריבלין נ“י שערך ומו”ל את ספר היחס בשני חלקים כולל: א) מגילת היחס על פי סדר הדורות משנת ה' אלפים ושלש מאות ליצירה. ב) ספר היחס מקורות ותעודות אנשי שם.

פנחס בן יאיר.

 

העסקנית גולדה שלנג ז"ל    🔗

ביום ו' כ“ז סיון תרצ”ה, הלכה לעולמה הגב' גולדה לבית שלנג בשנת ה־65 לחייה.

במותה של הגב' גולדה שלנג אבדה תל אביב אחת העסקניות החרוצות ביותר שהרבתה להתענין בכל עניני צדקה ועניני עזרה סוציאלית. מן הבקר עד הערב היו יכולים לפגוש אותה בדרך הילוכה לבתי נדיבים כדי לקבץ סכומי־כסף לעניי העם. וכל קשה יום, וכל עני ואביון, וכל זר ונכרי, שבא לתל אביב מארץ אחרת, מצא בגב' שלנג המנוחה, אשה שהתענינה בגורלו ובמצבו.

ביחוד הרבתה לעשות צדקה וחסד בעשרת השנים האחרונות, מזמן שנפטר בעלה. את החנות שעזב בעלה הקדישה לצרכי צדקה. מעולם לא דאגה לא לעצמה ולא לבנותיה, אלא לאחרים. היא היתה מאותו טפוס של אנשים, שכאילו נוצרו לדאג על האחרים עד כדי שכחה עצמית. היא היתה מחוננה באתה סגולת המסירות, שכל כבודה פנימה, ואינה מתגלה לעין בשר ודם.

חביבה היתה על המנוחה ביחוד מצות הכנסת־כלה, וכל היתומות העניות שנישאו לבחורים עליהן להודות על כך למנוחה, שלא היתה חסה כלל על טרחותה וקבצה כספים עבורן ומשיאן.

עוד לפני 27 שנה זכיתי להכירה מקרוב וכבר אז, בלמדי בתלמוד תורה בנוה שלום, שמעתי רבות על פעולותיה החשובות למען הנצרכים והאומללים. בעיקר גדלו מעשיה, שכל מה שעשתה היה בצנעה ובשקט, מבלי לגרום ח"ו כל עגמת נפש שהיא לנעזר על ידה. מלבד שהיתה מתמסרת בכל לבה ונפשה למצות הכנסת כלה, היתה מביאה תזמורת על חשבונה ומרבה לרקוד לפני הכלה היתומה, ששכחה בה בשעה את עניה, בדידותה ויתמותה.

המנוחה היתה ממשפחה רמת־היחס המתיחסת בהשתלשלות אל הש“ך. אביה היה אב”ד בברדיצב. בהיותה בת 6 שנים הביאה אביה האלמן לא“י. וכאן כידוע נחשב בית שלנג לאחד מבתי האבות בוני הישוב הראשונים. בעלה המנוח ר' שלמה שלנג ז”ל שנפטר לפני 11 שנה בת"א שגם הוא היה ידוע לאדם העוסק במתן צדקה בסתר, תמך מרכושו הפרטי בתלמוד תורה בנוה שלום ועזב בצואה חנות שהכנסתה תשמש לצרכי צדקה.

המנוחה היתה עוזרת לבעלה לעמוד לימין העניים וגם אחרי מותו המשיכה בעצמה ועסקה בגמילות חסדים וברפוי חולים עניים וכו'.

כל אלה שהכירו אותה מקרוב מתאבלים עליה מאד, כי היתה אשה עבריה אמתית ונאמנה לקדשי ישראל וחדורה באהבת העם והארץ. כל בקשתה לפני מותה היתה, לא לפרסם מודעות על מותה ושיובילוה לקבורות בהר הזיתים בירושלים על יד קבר אביה ז"ל.

המנוחה השאירה בן אחד מר ח. ב. שלנג המוכתר היהודי ביפו, ושתי בנות

חיים אלעזרי

 

מרים לובמן – לוין קיפניס ז"ל / דוד יודילוביץ    🔗

שלהי תרצ“ה, עם חשכה, ברגע שגועה השנה החולפת, והשנה החדשה תרצ”ו עומדת להולד, בין התחומין האלה נתבקש לישיבה של מעלה עוד קרבן להשלמת שנת תרצ"ה. והפעם היה הקרבן מקרב הנוער הראשון־לציוני, ודוקא משופרא דשופרא. קטף המות האכזרי את נשמתה של בת חבר ואשת חבר, אם צעירה בדמי ימיה:

מרים בת דוד חביב לובמן מזקני הישוב, מרים אשת לוין־קיפניס המורה, המחנך האמן.

עוד מילדותה היתה מרים רוח החיה בחוג הנוער של ראשון־לציון. – כחברה פעילה באגודת “פרחי ציון” נלחמה בכל עזוזה להשלטת העברית ותרבות התחיה – עבדה ליסוד מטבח זול, ליסוד “חברת לינת הצדק” לעזור לכל דכפין, לכל נצרך. לכל מפעל חדש היתה מרים הראשונה לגיוס, “הנחשונית”. בתקופת “השומר” נכנסה לחברה וסיעה לכבוש השמירה במושבה.

בשעה אחרונה לשלטון הטורקים, בהיות בית אביה מקום מרכזי לכל המושבות ביהודה, היתה מרים המעודדת לשאת בדומיה את סבל הענויים והנגישות למיניהם, וביחוד בעת מאסר אביה, דודה, וגיסה, כבני ערובה לישוב. – מרים הלהיבה את חבריה לרעיון הגדוד העברי. – בשעה הראשונה של ההתנדבות ל“גאולה”, מיד אחרי הכרזת בלפור, היתה מרים מן החלוצות הראשונות, המתנדבות הצעירות.

אחות וידידה היתה מרים לחיילים הארצישראליים והאמריקנים בשעת מלוי תפקידם הקשה.

בימות “הארבה”, כשהיאוש תקף את הנלחמים, אמצה מרים את לב העובדים, ועוררה בהם מרץ וחשק להמשיך במלחמה.

ולא בלבד ליהודים, אלא גם לחיילים טורקים שנפצעו במערכות המלחמה, עם בוא האנגלים, הגישה מרים לובמן את עזרתה, ועוררה גם את יתר חברותיה לפעולות ובמעשים בשדה זה.

בזמן “הגרושים” מדרום לצפון הארץ, בימי ג’מל פחה, היו הרבה פועלים ומהגרים, שסבלו בכל מיני מחלות, ובעיקר קדחת רעה, והיתה מרים מטפלת בהם ודואגת להפסיק להם רפואות, מזונות ובגדים, היא הצילה רבים מהם ממות ע"י פקוחה המצוין. כמה מהם הכניסה לבית הוריה, כשהם חולים מסוכנים.

אחר הכבוש עברה מרים לאמריקה, ושם היתה לסמל הבת הנאמנה לארץ ישראל ולחבת ציון. – היתה שמה למורה לעברית. השתתפה באספות הראשונות לקרן היסוד. מלאה תפקיד בת ציון באמונה, ושבה ארצה.

בזמן הפרעות סדרה מרים קבוצה של “חברות רחמניות” שעמדו על המשמר לשם עזרה תכופה.

ואת מרים זאת, השופרא דשופרא, בחר לו מלאך המות להשלים בה את ה“קרבן” האחרון שלו לשנת תרצ“ה, ולהתחיל בו את רשימת קרבנותיו לשנת תרצ”ו.

להוריה, לאחיה, לאחיותיה, הלובמנים, לבעלה ולילדיה היקרים לוין קיפניסים, אנו מגישים בזה ליום כלות ה“שבעה”, את תנחומותינו מקרב הלב. בהמשכת פעולותיכם בבנין הארץ, בבנין העם, בנין תקותנו שהיו משאת נפשה של מרים חמדתנו נתנחם כולנו.

ראשון לציון, ז' תשרי תרצ"ו.

 

דעתו של רופא צבאי רוסי גדול על התלמוד (זכרונות)²⁶ / יצחק אייזיק בן טובים (ז"ל)    🔗

בהיותי ברוסיה בשנת תרע“ב אחרי צאתי לזמן מה מא”י, הלכתי למסעי בערי ליטה ונפגשתי בעיר וילקובישק פלך סובלק עם ראש רופאי הצבא רוסי איש עדין ואיננו אנטישמי. וכאשר הציגוני לפניו כבן ירושלם נכנסנו בשיחה וחפצתי לקום מפניו ולא נתנני עמוד, אז בארתי לו את הכתוב מפני שיבה תקום ואת כל ענין קימה והידור וכו', דברי מצאו חן בעיניו מאד ויאמר לי את הדברים המובאים להלן הראוים להכתב:

שמע נא את אשר אומר לך, כי התלמוד לא מוזר לי, קראתיו מעט בתרגומים הקצרים ברוסית, ואני יודע כי התרגומים גרועים מאד. כי המתרגמים בעצמם לא חדרו אל תוך כונת הדברים ולא קלעו אל האמת, אך גם מהמעט שקראתי אני רואה ומבין כי התלמוד הוא אוצר בלום של חכמה דעת והשקפת חיים בריאה ונכונה. ואני בטוח כי כעבור איזו עשרות בשנים ויתרגמו את כל התלמוד, והוא – התלמוד ישפיע על העולם כלו, וכל בני אדם יכירו וידעו את המאור הגדול הצפון בו ולאורו יסעו וילכו".

משיחה לשיחה בשפת רוסית צחה באנו לשאלת אכילה ושתיה מנקודת ראות חכמי התלמוד שאמרו “עד ארבעים מיכלי מעליא, מארבעין משתי מעליא” ובארתי לו השקפת התלמוד מתחילה התנגד רופא הצבא איש שיחתי לזה מצד השקפתו על עניני הבריאות בתור רופא גדול, אך באחרונה הודה לדברי. שוב נתחבטנו בשאלה פיזיולוגית אחרת וכתום דברינו נפרד ממני בלחיצת יד חמה ובאהבה ואמר לי: “ולא פללתי לראות איש תלמודי ירושלמי עם השכלה שפה צחה ונעימה ודעות מתאימות הרבה לחיים. הנני שמח בך מאד ובמה אברכך? יהי רצון כי שכלך ודעתך יעמדו לך עד זקנה ושיבה ותהי בריא כל ימיך ולא תצטרך לאסיא”.

והאנשים שהיו באותו מעמד ששמעו את דבריו התפלאו לשמוע מפי רופה הצבא דברי נגידים על יהודי ירושלמי.

 

ר' מנחם בן ציון ניסנבוים הי"ו    🔗

אחד מבני ציון היקרים, יליד בן יליד ירושלם, חטר מגזע ישרים, רבנים ועסקני הצבור מחוללי הישוב של עדת האשכנזים בירושלם. ראשון בקדש היה אבי זקנו הרב ר' אורי שבתי ב“ר חיים ז”ל שהיה דיין בירושלים בראשית המאה הששית ונקרא בשם “רבי אורי שבתי דיין”. וחתנא דבי נשיאה חתן הרב הגאון הצדיק רבי יוסף זונדל סלאנט זצ“ל, ונמנה בין גבאי ומיסדי בית תלמוד תורה ישיבת עץ חיים בחורבת רבי יהודה החסיד זצ”ל. ואחד ממיסדי ומנהלי חברת גחש"א לעדת האשכנזים בירושלם. ונזכר בין הרבנים הגדולים וזקני העדה ב“אבן ספיר” ח“א – עיין “תולדות חכמי ירושלם” להרב פרומקין הוצאת מר אליעזר רבלין וס' זכרון לחובבים הראשונים” וניר לבית הלוי".

יחד עם גיסו הרב הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים גדולי התורה בירושלם ויהו מן המשתדלים בבנין החורבה והרחבת הישוב בקדש.

בנו היה הרב ר' אברהם הסופר מיקירי ירושלם ונכבדיה אחד מגבאי בית החולים הצבורי בקור חולים, וסופר ומזכרי בכולל ווילנא וזאמוט. במשרתו זו כהן יותר מיובל שנים סופר מצוין היה, נאמן ומסור לעבודתו, עבודת קדש, בנו יחידו, לאריכת ימים, הוא ר' מנחם בן ציון נ"י

ככל בני ארעא קדישא כן גם הוא סבל יסורי ארץ ישראל, התאבק עם המצוקה ונשאר בירושלם. אמרתו היתה תמיד: “טוב פת־חרבה בירושלם מעשרות בחוצה לה”

נהנה תמיד מיגיע כפו וזיעת אפו, וחביב בעיני כל מצד תמימותו. –

 

הר“ר יצחק יהושע יוליוס ז”ל    🔗

עשרים שנה לפטירתו של אחד מבני עליה, אחד מבני ציון המצוינים ענף עץ אבות המשפחות המיוחסות בישראל ובארץ ישראל הר“ר יצחק יהושע יוליוס ז”ל.

נולד בירושלם בשנת תרל“ד לאביו הר”ר זלמן בהרב ר' דוד יוליוס ז"ל מגדולי התורה והיראה, רבי הפעלים והחסד ובוני הישוב בקדש.

עוד בצעירותו הצטיין במדותיו, תכונותיו וכשרונותיו הנעלים, ויהי מבחיר התלמידים, מטובי הלומדים, גדולי התורה חזו בו גדולות, וכענבי הגפן בענבי הגפן, התחתן עם המשפחה החשובה משפחת מנדילזון ותהי לו לאשה מרת שיינדיל תי' בתו של הרב ר' מנחם מנדיל בהרה“ג רבי יונה ליב זצ”ל שהקימה לו דור ישרים מבורך.

חבר היה באגודת “אחוה” חבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל. שנים רבות היה מנהל הפנימי של בית החולים הצבורי בקור חולים בירושלם. רבות פעל ורבות עשה, ובמיטב שנותיו נפטר לדאבון ביום י“ט אלול תרע”ו. וספדו עליו הוי איש טוב, הוי שפרא דירושלם. יהי זכרו ברוך!

 

למופת: בית חולים למתנונים בעיר העתיקה ירושלם    🔗

אישי המו"ל!

תנה לי מקום בספרך “חזון יהודה וירושלם” להביע בו את רגשי לבבי, רגשי הכרתי, תודתי וברכתי לההנהלה הנכבדה של בית החולים הצבורי “בקור חולים הוספיטל” בהקדישה את הבנין הישן של בקור חולים בעיר העתיקה לכל אלה החולים המסכנים הגלמודים, המתנונים, המשותקים, חשוכי המרפא להיות להם בית מקלט, בית מרפא, בית רחמים וחמלה בשרות, בטפול רחמני, בכלכלה ורפואה שאין להם מקום בשום בית חולים אחר בלעדו.

אם לסתם חולים אמרו חז"ל: אשרי משכיל אל דל אין דל אלא חולה – על אחת כמה וכמה בחולים מתנונים, חולים אומללים כאלה הרואים הכל, שומעים הכל, מרגישים הכל ובכל זאת אינם יכולים, להניע יד ורגל, להתהפך על משכבם, לדרוש לבקש דבר, כאלמים חיים שוכבים הם למעצבה ביסוריהם הנוראים ומבטיהם קורעים הלב והנפש.

אם אוי ואבוי לסתם חולה הנה עוד יותר אוי ואבוי שבעים שבעתים לחולים אומללים כאלה הנופלים למעמסה על בני ביתם, גם היותר רחמנים. רק בבית חולים, תחת השגחת אחיות רחמניות ורופאים מומחים לזה, ואיזה בית חולים יקבלם? אין אף אחד בתי החולים מקבלים רק אותם החולים הנכנסים והיוצאים אבל לא חולים כאלה הקולטים את מקומם תמיד.

תחזקנה ידיכם אנשי קדש, בהקדישכם את הבנין הזה לדבר הזה, שאין לתאר גדלה של המצוה הזאת. ברוכים אתם לה'!

וברוכים יהיה כל אלה הרחמנים המטפלים בהחולים המסכנים האלה בטפול רחמני מיוחד במינו ובראשם הרופא הנעלה ד"ר מג’רו המבקרם פעמים ביום ודואג לכל מחסורם. –

אבל מה מאד הצטערתי בשמעי כי בית החולים הזה נמצא במצב עגום ומתאבק עם המצוקה היום־יומית. אמנם תפקיד גדול וחשוב רב יותר מן הכח קבל עליו בית מקלט הזה, אבל בבטחון גמור כי אחינו מרחמנו בארץ ובחו“ל, המתחשבים עם צערה של ירושלים ובניה יתחשבו במפעל הרחמני הזה המיוחד במינו בא”י ויתמכוהו בימין צדקתם מי בכסף ומי בשוה כסף: חמר לבגדים, סדינים־לבנים וכו', הנחוצים לחולים כאלה רב יותר משאר החולים.

וצור ישראל יסיר מאתנו כל מחלה וכל נגע ויראנו מהרה בישועתו.

אברהם שמואל בה"ר פנחס הלוי המבורגר

מילידי ירושלים ומתושביה