לכ'
ד"ר אוסקר שמלצבאך,
ליד משרד־הפנים,
קאנברה,
אוסטרליה
ד"ר שמלצבאך הנכבד,
טוב שהינך משמש יועץ פסיכיאטרי למשרד־הפנים של ארצך שאילו שימשת בתפקיד כזה במשרד־החוץ, ספק אם היית נוטל חירות להשמיע את הדברים האמיצים אשר קראתי בשמך. ודאי היית חושש אז, כי הם ייחשבו כפרי נסיון מדיני־דפלומטי, בשעה שהם פרי חשיבה רפואית־מקצועית. היית חושש להביך את ממשלתך, ואולי היית צריך לחשוש גם למשֹרתך.
שהרי הצעה נועזת הצעת. קראתי כי, לדעתך, צריכה האגודה הפסיכיאטרית העולמית להקים ועדה אשר תבדוק את בריאותם הנפשית של מנהיגי העולם.
והנמקתך היתה נועזת לא פחות. אמרת כי מדינאים המשתתפים בוועידות חשובות, לאחר טיסות ארוכות ומייגעות, עלולים לסכן את שלום העולם. הם באים לטפל במצבי חירום בין־לאומיים ואינם זוכים לשהות של מנוחה שתספיק כדי להחזיר להם את שיווי משקלם הנפשי. לדעתך, זוהי אחת הסיבות, ודווקא סיבה חשובה, למצב־העניינים העגום בעולם של ימינו.
זה נשמע הגיוני מאוד ומדאיג למדי, ד"ר שמלצבאך הנכבד, אבל זה מעורר כמה קושיות.
ראשית, אדוני, מדוע מדאיגות אותך דווקא ההחלטות בוועידות הבין־לאומיות? אחרי הכל, לא ידוע לנו על הרבה החלטות משמעותיות שהתקבלו בוועידות בין־לאומיות במצבי־חירום. בכלל, דרכי הפעולה במצבי־חירום בין־לאומיים אינן מובאות להכרעה בוועידות ובכינוסים; לכל היותר, מובאות לשָם לאישור הכרעות שנתקבלו במקום אחר.
אבל חששותיך ודאי יפים לגבי ניהול מדיניות לאומית, שבה מנהיגי מדינה אחת מקבלים החלטות גורליות לארצם, ולפעמים לעולם כולו, באותו מצב של עייפות הנראה לך מסוכן – אחרי טיסות מייגעות ונסיעות ארוכות והתייעצויות הרודפות זו את זו וישיבות אינסופיות. אם כן, צריך להצמיד פסיכיאטרים לכל המנהיגים או לפחות לחשובים שביניהם, כדי שיבדקו את שיווי־משקלם הנפשי לפני כל החלטה חשובה.
אלא שכאן מתעוררת השאלה, ד"ר שמלצבאך, האם לפי הקריטריונים שלך בכלל יכול להיות שיווי־משקל למדינאים?
בדרך־כלל, עד שמגיע אדם בעולמנו המודרני לעמדה ציבורית, שבה הוא מוסמך להחליט החלטות גורליות, הוא כבר שחוק מן המאבק על העמדה הזאת; מטיפוח קשרים ורכישת תומכים ומהדיפת יריבים; מתככים השייכים לחיים הפוליטיים, כשם שהפרעות נפשיות שייכות לפסיכיאטריה; ממירוצי־בחירות שהתישו כוחו; מאלפי נאומים שנאם ואלפי טקסים שבהם השתתף; מיגיעת דיונים בלתי־פוסקים, ממתח גבוה של חובת הכרעה ומעצם עוּלה של האחריות הגורלית.
חלק מן המחיר הכבד הזה של עמדת הנהגה חל רק על מדינאים בארצות דמוקראטיות, אך עיקרו מוטל גם על מנהיגים שאינם תלויים בחסדי הבוחר. איך הם יעמדו במבחן הרגיעה והאיזון לפי תפיסתך?
אך מנין לנו, בעצם שמנהיגים חייבים להיות מאוזנים ובריאים בנפשם במובן שיספק את הפסיכיאטר? ודאי, מנהיג בלתי־מאוזן עלול להיות מסוכן, ולהיסטוריה יש דוגמאות לכך. אבל יש לה גם דוגמאות הפוכות לרוב. כי אנשים המתאימים לנורמות האידיאליות של פסיכיאטר בדרך־כלל אינם מחוללים היסטוריה. דומני, כי רוב אישי־הציבור שקידמו תמורות במציאות העולם או במציאות ארצם, בתנאי הקיום של עמם, או בדמות החברה – רובם היו אנשים שאתה, ד"ר שמלצבאך, וחבריך למקצוע, הייתם רואים בהם “מקרה”.
הם היו בעלי הזיות ובעלי תסביכים של גדלוּת ומשוגעים־לדבר־אחד; אנשים שחיו במציאות הדמיונית שלהם, ומכיוון שלא זכו לטיפול פסיכיאטרי הם זכו להפוך את המציאות הדמיונית שלהם למציאות של ממש. אילו התנו את פעילותם באישור רפואי של שיווי־משקלם הנפשי, אולי היה מצב־העניינים בעולם עגום עוד יותר משהינו.
מי יודע?
בברכה, שלך
חנה זמר
נ. ב. אגב, מי יבדוק את בריאותם הנפשית של הפסיכיאטרים?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.