בעשור אחד התרגלנו למציאוּת המהפכנית של כיבוש החלל החיצון. כאילו תמיד כך היה, כאילו זה טבעי לגמרי, כבר הגענו למצב שבו שיגור לוויין בלתי־מאוייש אינו זוכה לכותרת של טור. בקושי לידיעה של שתי שורות, בעמוד 11, למטה. הלוויינים המלאכותיים מסתובבים להם באלפיהם, כאילו זה סדר־העולם מימי בראשית, וכך אנו מתייחסים אליהם.

לפני זמן ־מה היתה לי חווייה מרנינה באחד המשקים. חברת משק הראתה לי את האינקובטורים וסיפרה שכל אחד מארונות אלה יעשה מלאכתן של 20,000 דוגרות: מכניסים בו את הביצים, הופכים אותן כעבור זמן־מה בלחיצת כפתור, ובבוא היום פותחים את הדלתות – והנה 20,000 אפרוחים. זה עשה עלי רושם רב והבעתי התפעלות. אבל ילדה קטנה שנלוותה אלינו, בת הקיבוץ אמרה בביטול: “זה כלום. אצלנו במשק הילדים, יש תרנגולת – והיא גם יודעת לעשות את זה”… הנה לכם בת הזמנים המודרניים של מיכון חקלאי. בשבילה זה טבעי לגמרי שאינקובטור יודע להדגיר אפרוחים; אבל שתרנגולת יודעת לעשות זאת – זה פלא.

אולי נגיע בעתיד למצב דומה גם ביחס לאנשים. ביחס לכוכבים נגיע לכך בקרוב: הלוויינים הטבעיים יהיו הפלא ואילו הלוויינים מעשה ידי אדם יהיו רגילים ומקובלים. כאמור, כבר עכשיו איננו מתפעלים משיגור לווינים. אבל עדיין אנו מתפעלים ונפעמים – ובצדק – משיגור חלליות מאויישות שיש מן הראשוניות במיבצעיהן. לפעמים אנחנו מרגישים עצמנו קרובים יותר לאסטרונאוטים מאשר לשכן ממול.

עוד מעט נצא לסיורים בין־כוכביים, נרכיב תחנות־חלל קבועות מחלקים שישוגרו מכדור הארץ המיושן הזה ובטרם נספיק להרהר במהפכה הגדולה ובמשמעותה – כבר ינחת אדם על המאדים.

על הירח כבר נחת, בשעה טובה. אפשר לשאול, אז מה? אולי לא כלום. האסטרונאוטים־החלוצים תקעו דגל אמריקני בשכבת העפר המכסה את הלבנה, והוכיחו כי הרומנטיקה הטכנולוגית יכולה להיות מרגשת יותר מן הרומנטיקה הלירית. הם ריתקו שש מאות מיליונים אנשים עוצרי־נשימה אל מקלטי הטלוויזיה, בכל רחבי תבל, כשותפים למבצע בראשית שפתח תקופה חדשה בציוויליזציה האנושית.

זו היתה הצלחה אדירה של מעצמה אדירה, והיא עלתה לה כשלושים מיליארד דולר. 30,000 מיליונים דולר, זה הרבה־הרבה כסף. אפשר היה לנגב בו הרבה דמעות אנוש. אבל הסכום הזה שהושקע במבצע אפולו במשך שמונה שנים היה רק שבעה אחוזים מן התקציב הצבאי של ארצות הברית באותה תקופה. והוא היה רק שלושים אחוזים ממה שהוציאו אזרחי ארה“ב באותן השנים על משקאות חריפים, ורק חצי מן הסכום שהוציאו האמריקנים על הרעלות ניקוטין, ורק חצי ממה שהוציאו נשות ארה”ב על קוסמטיקה.

ניתנת האמת להיאמר, כי שיגור חלליות לחקר החלל אינו השימוש הרע ביותר בכספים הרבים. אחרי הכל הוא מספק אחד היצרים האציליים שבלב אדם; היצר לחקור המופלא ממנו. כיבוש הבלתי־נודע מלהיב דמיון, ובצמאון־הדעת מוֹתר האדם מן הבהמה. האדם החוקר לא שאל “לשם מה”, אבל סקרנותו הצעידה את האנושות קדימה. כל חשיפה של נעלם שנראתה בתחילת חסרת תכלית, כל חדירה לסודות הטבע והיקום הולידו ידע נוסף, פרצו נתיבים חדשים. גם הנחיתה על הירח עתידה לפתוח אפקים חדשים לידיעתנו.

מספרים כי המדען הבריטי מיכאל פאראדיי שגילה את החשמל ופיתח את הדינאמו הראשון בא אל מלך ארצו לבשר על תגליתו. ביקש המלך לדעת מה “תכלית” בדבר? פאראדיי, נבוך כלשהו, מלמל: אולי ביום מן הימים אפשר יהיה להטיל על זה מסים… מי יודע כיום מה תכלית בכיבוש הירח? בלי ספק ביום מן הימים יפיקו מזה מסים.

יש שימושים גרועים יותר לכסף. מומחים חישבו ומצאו שהוצאות החימוש ברחבי תבל מסתכמות ב־18 מיליוני דולרים בכל שעה ושעה של היממה בכל ימות השנה. חוברת של אונסק"ו, המוסרת על כך, נותנת גם כמה דוגמאות מוחשיות למשמעות המעשית של מחיר החימוש, אחרי שהשיכלול המתמיד של כלי הנשק העלה את מחירם לספֶרות עליונות:

פיתוחו של מפציץ חדיש ישלם את המשכורות של רבע מיליון מורים לשנה שלמה.

צוללת אטומית גדולה עולה בסכום שתמורתו אפשר לבנות בתי־חולים שיספקו את צרכי הבריאות של 40 ערים.

בהשקעה הדרושה לפיתוח מטוס־קרב על־קולי יכולים לממן בניית 600,000 דירות, לשיכונם של שלושה מיליוני נפשות.

אילו העדיפה האנושות להוציא את 18 מיליוני הדולרים לשעה על דברים קונסטרוקטיביים, מה יפים יכלו להיות פני העולם! תחת לפתח מפציצים חדישים היו מבטיחים את משכורות המורים, בלי שביתות ואיומי שביתות. תחת לבנות צוללות אטומיות, היו מקיימים בתי־חולים, או מכוני יופי. ותחת להרבות מטוסי־קרב על קוליים היו בונים שיכונים, מאכילים רעבים, מפתחים אוצרות־טבע בקצב מזורז, מחסלים את המחסור המנוון ומבזבז משאבים אנושיים. אילו.

לגבי ישראל שמענו הדגמות של מחירים מפי מפקד חיל האוויר: במחיר שלושה מיראז’ים אפשר לקיים את כל השלוחות והשירותים של בית־חולים גדול כתל־השומר במשך שנה שלמה. במחיר של “פאנטום” אחד אפשר להניח מסילת ברזל חדשה בקו חיפה – תל־אביב. במחיר סוללה אחת של טילי “הוֹק” אפשר לתת חינוך תיכון חינם ל־6,000 תלמידים.

אילו הסכימו הערבים לשלום, או אילו צמצמו הסובייטים את אספקת הנשק להם, יכולנו להאט את קצב החימוש שלנו; יכולנו לחסוך מחצית מ־350 אלף הלירות המוצאות עתה, כל שעה, לצרכי בטחון; יכולנו לעזור למשפחות מרובות ילדים, להתייחס גם לישראלים כאילו היו עולים. אילו.

הכל אילו, תמיד אילו. אילו שמחנו בחלקנו, היינו מאושרים. אילו זכינו בפיס, היינו מתקינים וילונות חדשים. אילו היינו נבונים, לא היו עוד מלחמות. אילו, זו מלת התנאי שלעולם לא יתמלא. אילו, זה המסד לארמונות־האוויר שאנו בונים, והחוט לחלומות־הערגה שאנו רוקמים. אילו רק עמדו לנו החכמה והכוח להעביר את האילו מן העולם. אילו…