אנחנו הח“מ זה חמש שנים כוננו ידינו מכון לשבתנו בעזר צורנו, מחוץ לעה”ק ת“ו, וחסדי ה' גבר עלינו ויסך בעדנו וגם הרחיב גבולנו, ועד כה ברכנו ה' והננו לעדה בת חמשים בע”ב אשכנזים וספרדים הי“ו, והישוב ב”ה טוב מאד, אוירו צח ובהיר עומד על דרך יפו דרך המלך שוקט ובוטח, אחר אשר הצליח בידי הממשלה יר"ה להכניע את יושבי הכפרים אשר לפנים הם אך הם הפריעו המנוחה בארץ הזאת, וזה איזה שנים אשר לקחה מהם הממשלה כל כחם ואילותם ואין כל איל בהם להחריד איש, הוזים שוכבים על אדמתם, ומפחדים מקול עלה נדף.

אפס הרצח הנורא אשר קרה בשבוע זה במקומנו ואשר קרה עוד בשנתים עברו, ואשר בזה על של עתה באנו להודיע גלוי את אשר נהיתה כעת לעינינו. הרצח הזה יתן אותותיו אותות, כי בקחת הממשלה יר"ה את החרב ואת האיל מיד האכרים ותתן אותה ביד סריסיה השומרים הסובבים בלילות, על מנת להגן בה על יושבי עריה, משתמשים בה הסריסים בחרב ההיא לטובתם גם לטבוח ישרי דרך מאשר תשיג ידם.

ועל כן אחרי אשר פנינו לממשלה ע"י שרי הקונסילים של ממשלת אשכנז, עסטרייך, אונגרן, רוסיה, בריטאניה, אמריקה. וצעקנו על הרצח העבר וצעקנו על העתיד ועד כה רק קול הבטחה אנחנו שומעים והרוצחים אשר ידועים הם כי ידם שפכו את הדם, מתהלכים בגאה ובגאון ברחובותנו ואין מאסף אותם גם אל משמר. – חובה עלינו להתיצב בכתבי עתים ליד שערים למען יתיצבו דורשי שלום ירושלים אולי יש תקוה כי יקיצו ישנים מתרדמתם להגן על יושבי הארץ הלזו, ושרי ישראל ואציליהם יעירו ויקיצו למשפטינו, ועיניהם תפקחנה לראות מצב שה נאלמה ישראל בארץ הזאת, עם כל חפשיותם ורב טובם מצד הממשלה אשר צדק מלאה ימינה באין פדות בין ישראל לעמים.

מעשה שהיה כך היה: איש אחד מלמד תינוקות ושמש לעדתנו, משה ליב טעפער יליד רוסיה גר אתנו במקומנו זה כשנתים, והוא בעל אשה ושני ילדים קטנים. אור ליום ב' ח' לחדשנו בשעה שלישית בתחלת הלילה בעוד בני אדם סובבים בשוק וכל הבתים פתוחים, עלה על מטתו לישן ואת דלת ביתו סגר. ובעוד לא נתן תנומה לעפעפיו שמע קול הדלת של הפרוזדור סובבת על צירה ואנשים נכנסים בה ויען כי יודע כי תחלת הלילה היא, לא בא כל מגור בלבבו. וירא שלשה סריסי הממשלה שומרי הלילות עומדים עליו. וכי נסה לשאלם מה לכם פה שלף האחד חניתו ויתקעו בצד לבבו ממטה למעלה עד חצי גרונו וילכו. הנרצח צעק צעקה מרה ונאספו השכנים והנה דם שוטף מן הצואר ומן הלב כמים רבים וברגע אחד נקהלו יושבי המקום הזה וימהרו להביא רופא, ואלה להביא את שר העשרה העומד במקום הסמוך עם עשרת סריסיו כי הם הסובבים במקומנו והנה בא שר העשרה וראה את הדם, ויאמר: “אין דבר, שכבו עד הבקר”. ואנחנו בראותנו כי דמי האיש שוטפים באין מעצור גם אחר התחבשת שנתן הרופא סאנדרעצקי כמה שעות לא שקטנו עד הביאנו¹ רופא מן העיר הלכנו לדר' פופיליס, ואמר כי אין לו כלים הצריכים לזה ואין רופא בלא כלים והוכרחנו לקרוא את הרופא הבריטאני ויבא אחר חצי הלילה ויעמול לעצר הדם אשר כבר נתקררה כל גוו מאפס דמים ויצו להביאו אל בית החולים, ולא אחרנו כי ראינו נפשו יוצאה ונשאנו אותו על מטתו בלי כח אל תוך העיר אל בית החולים ולפי דברי הרופא אך בחוט השערה החטיאו המטרה, ולא קלעו אל מקום שהנשמה תלויה בו. על הרצח האיום הזה לא יכולנו לשקוט במכוננו, ובשגם בידענו מי עשהו על פי האותות הברורות האלה אשר הגדנו להשופטים אשר כל השומע תצילנה² אזניו.

א) בלילה אשר לפני הרצח בליל מוצאי השבת, באו ארבעה סריסי הממשלה ועמהם שר העשרה במקומנו בכל בית ובית, פה בקשו מים פה טיטון וכדומה, גם בבית האיש המוכה באו לא היה האיש בביתו כי ישב לו בבית שכנו והיתה זאת בשעה שניה בערב והביטו היש פה איש – ומיד הלכו כי בעל האשה ושכנו יצאו החוצה וראו את הסריסים ושאלום מה באתם ואמרו אין דבר. וכל יושבי המקום זה אל זה שאלו על ככה אכן לא שמנו עוד הדבר אל לב.

ב) כעשר דקים לפני קול המולת הרצח ראו אנשים מאתנו את סריסי הממשלה עוברים ברחוב ההוא ואחר רגעים אחדים נעשתה התועבה הזאת.

ג) תשובת שר העשרה ואחד מן הסריסים עמו, בראותם את דם החלל:" אין דבר, אין דבר". –

ד) אחר שלש או ארבע שעות משעת הרצח, והסריסים עברו שנית ברחוב ההוא ועמדו לפוש אצל כותל הבית הראשון של אותו הרחוב, ושלשה אנשים מאתנו יושבים על יד החלון בתוך הבית ההוא והנה אמד מן הסריסים אומר: “שקט במקום ההוא” ונשקף על פני אותו הבית שלה המוכה ורעהו ענהו בחרף מערכות ישראל בדברים מכוערים, ואחרית דברי פיהו בזה"ל: " מי ילך ויעיד עלינו ". –

ה) רגעים אחדים אחר הדברים המחרידים האלה בא שר החמשים מן העיר כי הלכו אנשים מאתנו לקרוא לו ובא אל בית המוכה המתגולל בדם ושאלהו מי הכהו, ואמר “שלשה סריסים” ונספר לו את דברי ארבעה הסריסים שעברו לפני חמשה דקים ויצו להשיגם ויוחל עד בוש והסריסים לא נמצאו וזה דבר שאי אפשר להשמע בשום אופן כי הראנו לו את המקום שבו הלכו ואין שם פרשת דרכים או שווקים שונים רק דרך אחת – ולמחר הזהירנו שר העשרה שלא נבטא בשפתינו כי הסריסים הם עשו זאת פן יבולע לנו! –

ועתה, אחר כל האותות והמופתים הברורים והגלוים כשמש בצהרים והאיש מפרפר בבית החולים ישלח ה' דברו וירפאהו, והרוצחים הידועים סובבים בעיר! ואחר אשר הבאנו את כל האותות אל אזני הפחה יר“ה ע”י האדון פאסקאל משנה קונסול עסטרייך אונגארן, אשר ביתו סמוך למקומנו וחלינו פניו כי יזדקק לזה, ואנשים מארץ עסט. אונג. גם הם יושבים במקום הזה, וצעקנו על העתיד לפניו במכתב, השיב לנו, כי הפחה חפץ לעמוד על האמת, ובקש מאתנו להגיד לו שמות הסריסים אשר ראינום במוצאי השבת בביתנו, ונצחק בקרבנו צחוק מכאיב לב, ורק זה לנו לאות כי גם שר האלף אשר קראנוהו למחרת ליל הרצח, ושרי המאות, עמלים לגול האשמה מעל ראש האשמים כי הם הסריסים אשר בחרום, ולא נכחד כי יש לנו מקום לחשדם, כי גם הפארטיקאל אשר קבלו מהאיש והאשה ומכולנו אשר כתבו בלשון ערבי וטורכי לא כאשר נקרא לפניהם נכתב.

וחפצנו להעריך להפחה מכתב באריכות לברר לו את כל ונוכחת בלשון אשר נוכל להשמיע לאזנו לא ע“י מלין, אבל לע”ע חפצנו מרום מנגדנו, כי שפת ערבי איננו מכיר וכל המשפטים הבאים לפניו רק ע“י מתורגמנו נקרא ומתרגם – ושפת צרפת איננו יודע ובשגם שפות אחרות ואיננו יודע רק שפת אמו טורקית, ופה קשה למצוא איש אשר ידע להעריך מכתב נושא עליו כל מערכי לבנו כדרוש לעניננו בשפה ההיא. ועכ”פ עינינו רואות כי להסיר מגור מלבבנו לימים הבאים, ע“י עשות משפט גלוי בהרוצחים הידועים אין עצה ואין דרך רק אם מחוץ לא יניחו את הממשלה לישון, וידעו כי בשתי שנים נרצחו שלש נפשות נקיים מישראל האחד בר”ח טבת תרל“ג אהרן ב”ר יוסף שמואל מאונגרן סמוך לכרם השר מונטיפיורי הי“ו אשר פגעוהו בכדורי קנה הרובה ונפל שדוד והשני שמעון בן יוסף חב”ד נפל מת ע“י כדור אש אשר ירה בו סריס הממשלה הוא נענש לעובד חמש עשרה שנים עבודת פרך. וזה השלישי, מלבד גנבות בלילה והכל יודעים כי לא ידי הפלאחין חלו בזה כי אם הסריסים שומרי הדרך. וע”כ נפשות כמה מאות מישראל הדרים מחוץ לעיר בבקשתנו נא גבורי כח חגרו בעוז מתניכם! ולהודיע גם רוב הממשלות האחרות באירופה יר"ה, כי יצוו על מלאכיהם להגן ביתר עז וביתר שאת על בני אירופא היושבים בארץ הלזו ובשגם על בני ישראל.

וזה ידוע, כי העיר רבתי עם ואפס מקום לדור בה והיתה הרווחה ע“י הישוב מחוץ לעיר אשר מתרבה ומתגדל מיום ליום ואם ח”ו הרצח הזה בחשך יכוסה ולא יהיה דורש אותו, יבטל הישוב מחוץ לעיר ואיש את רעהו ידחקו בתוך העיר ויעלה שכר הדירות למעלה ראש וח“ו רעה גדולה נשקפת על כלל הישוב ארץ הקדושה כי אין קץ לכל הרעה אשר תוכל לצמוח ח”ח ע"י דוחק הדירות.

אנא גבורי כח העומדים לימין ישראל אחיהם לחלצם מכל מצוקותיהם, וכל כתבי העתים דורשי טוב לעמם יקנאו לארצם ולעמם קנאה גדולה, וה' עמם, הוא יוליך לפניהם זרוע עם גבורה.

דברי הבאים עה"ח בשם כל יושבי המקום נחלת שבעה אשר לפני שערי ירושלם:

נאם יואל משה בהר"ם, נאם שמואל דוב מווילנא, נאם יוסף ריבלין.