מקדש לכבוד ולזכרון אבי־זקנו הראב“ד הראשון בירושלם הגאון רבי הלל בהרב ר' בנימין ריבלין זצ”ל מגדולי תלמידי הגר“א זצ”ל שעלה לאה“ק יחד עם העולים הראשונים בשנת תקע”א, ואחריו בנו הרב הצדיק ר' משה ריבלין זצ"ל, הידוע בכל רחבי רוסיה בשם “המגיד משקלוב”.

כבר אמרנו בחלק הראשון כי הרב ר' יוסף ריבלין בתור עסקן צבורי, חובב־בונה, היה ממיסדי הועד הכללי “כנסת ישראל” ומזכירו עד יומו האחרון.

צופה היה על פני ירושלים והרבה מכתבים ומאמרים פרסם בעתונים שונים כדבר בעתו שיש להם ערך גדול וחשוב לההיסתוריה הירושלמית.

כמו בעתונים המקומיים: “יהודה וירושלים”, “החבצלת”, ו“הצבי” כן גם בעתוני חו“ל: “המגיד”, “הלבנון”, “המליץ”, ו”הצפירה". מוצאים אנו מכתביו ומאמריו המכילים חומר חשוב לקורות הישוב הישן־החדש, והמה לנו כעת אספקלריא מאירה להביט בה על כל המעשים אשר נעשו באותה התקופה. ומפני יקרת מציאותם וערכם, וחותם האמת הטבוע עליהם אספנו רבים¹ מהם בספרנו זה, והיו לזכרון, ולחומר חשוב לההיסטוריון שיבוא לכתבו על ירושלים וקורותיה.

על מאמריו הראשונים היה חותם בשם אדי"ר: אלה דברי יוסף ריבלין.

¹

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה אשר ליום הכסא נכונים להפתח שערי הבית הכנסת הגדולה המעטירה אשר בחצר רבנו יהודא החסיד ז“ל ובית תפלה יקרא. הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה היא מביאה אל לב רואה, רגש נפלא איום וקדוש בעוז ומדוה כי כמוה לא עמדה על אדמת הקדש מיום גלות הארץ ובין² ארמונות מפוארים היכלי שרים הכי נכבדה על כל בתי העיר גבהה ונשאה מכל מגדולות. העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת הביהכ”נ בבין כיפות כל בית גדול כירח בין הכוכבים, קירותיה פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אומנים נפלאים, חלונותיה כ“ח בקירותיה ט”ז כל אחת מהנה כשער גדולה ושנים עשר מספר שבטי ישרון בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו אשר הוא סובב את כל הבית הכנסת. קרקע הבית רצפת אבני שיש כאודוותא דימא, בימה מפוארה בתוך בנויה לתלפיות מחרושת אבנים מפותחות משובצות חלקי אבני שיש סביב סביב, ושתי מעלות אליה מצפון וימין, ואך עוד ארון הקודש אשר לה נאוה עוד נגרע ממנה לע“ע. במערב הבית הכנסת אשר שם פתח השער, אולם גדול מלוא רוחב הביהכ”נ ועל האולם עזרת נשים מפוארה מפיקה חן ותפארת נשקפה אל תוך הבית הכנסת דרך שלשה שערים גדולים. ובדברי זכור אזכור את המקום הזה לפני תשע שנה היה מעון שאיה מרבץ שממה הרי אשפה ואבני עולם תחתיהם מערות איומות מפיקי בלהות צלמות ומעבר מזה תלואים שתי חצאי קירות מפילות אבני גיר מנופצות והמקום השמם האיום ההוא עתה מתנשא עליו בהדרת קדש היכל ד' ומקדש מלך אשר הוא לגאון ולתפארת לכבוד והדר לפליטת יעקב הדור הזה. מי בכם אחינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ תערכו את החדוה הנשגבה בעת אשר נברך בליל יתקדש ראש השנה ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אחרי בואנו מתפלת ערבית הראשונה בבית הזאת אם לא נכוון בשמחה נפלאה את הברכה הזאת גם על הבית הכנסת הזאת. ד' גדלת מאוד! ובקול תודה נבשר כי מנשה הבכור ה“ה הרב הגביר המפואר מו”ה מנשה הי“ו בן הגביר האדיר הצדיק המנוח מו”ה יחזקאל ראובן ז“ל מיחוסי בבל רבתא הוא יצא ראשונה גם בטרם שום אבן על אבן בהיכל ד' והקריב את קדשי אביו המנוח וקדשיו. וגם אחרי החלו לבנות לא השיב ידו הגדולה וביחד שלח אז עד ערך שלשת אלפים אדומים זהב תשעה אלפים רו”כ ואת האחרונים הנה הוא כי בשבוע העברה השיגה נדבתו בטרם הגמר בנין הרצפה והבימה ערך ארבע מאוד אדו“ז ועמו אחיו הגביר היקר סי' ששון הי”ו ברוכים המה לד‘. השר וגדול ליהודים צדיק ונושע סי’ משה מונטיפיורי הי“ו הוא הביא את הרשיון מהסולטאן יר”ה ברוך כבודו לד‘. בית ראטהשילד אשר אחד מבניהם השר מאיר אלפאנס הי"ו ירה אבן פינתה בחגותו את חג המצות ש’ תרט“ז פעה”ק ת“ו והיו בתומכי הוצאת הבנין, זכרה להם ד' לטובה. הרב הגדול צדיק ונשגב מו”ה עקיבא לעהרן נ“י ראש נשיא אה”ק ת“ו באמשטרדם ואחוזת הרבנים הפקידים ואמרכלים עמו המה בשנת העברה בקנאם את קנאת חרפת הביהכ”נ השמיעו בנדבות במדינות האללאנד ודייטשלאנד וקבצו המון נדבות ושלחו לפעוה“ק והיו לעינים בעת גמר הבנין. מה' ישאו ברכה. כל נדיבי העם בכל מדינה ומדינה ובפרט במדינות פרייסען, ענגלאנד, אסטרייך, ויחידי אנשי רוסלאנד והעוסקים וגדולי המעשים, לכלם חלק וצדקה וזכרון בהיכל ד' בירושלים. הברכה אחת היא גן אל אלה אשר עוד היום יתנדבו או לארון הקודש לכסאות לספסלים למעקה סביב הזר פנימה וחוצה פנימה אשר תעמודנה שמה הנשים לראות בשמחת בית השואבה וחוצה סביב לכל כיפת הביהכנ”ס אשר עליו נתהלך לפני ה' בליל תתקדש הלבנה ולתפלת מוספין במועדי ה' מקראי קודש נוכח הר הבית. או מי אשר יתנדב ספרי תורות פרוכות יקרות וכלי כסף תכשיטים לס“ת ומנורות יפפיות לעטר לפאר ולהדר את הבית הכנסת אשר בו ישמחו ויתהללו כל זרע ישראל. ועיני ולבב כל הרואות, כי שרביט תקוה הוא לנו והבית הזה הראנו לדעת כי חפץ ד' בנו ובארצו וישוב ירחמנו יבנה בית בחירתנו בב”י.

גם בין החדשות המתרוצצות בבטן העת המלאה מיעודי חוזינו חזיונות נביאנו לא נמנעו העם מלחשוב גם את אשר זה מקרוב בא דבר מלך שלטון יר“ה להרחיב שוקי ירושלים, וזה החילם לעשות להסיר את האצטבאות אשר לפני החנויות על פני הרחוב ובזה ירחבו השוקים כשלש אמות. ולע”ע דיה כי תתן דרך לעבור ברוחה אף אם גמל טעונה או סוס ופרד וחמור באים לנגד. גם מוכרי אגודות ירק אשר קנו מקומם בצדי רה“ר, עתה שולחו כולם אל מחוץ לעיר ושמה ימכרו ממכרם לא יבוא אל תוך העיר. והנה חדשות כאלה מחזקים בידנו את תקות חוט התקוה האחוזה בידנו כי קרוב צדקנו יצא ישענו כיר”א.

זה כשבועות שתים נסע מפה הרב הגדול בתוי“ר מו”ה בנימין בייניש נ“י רב דק”ק ווייערשאב אשר בא לפה בחדש תמוז העבר לראות וליראות אל אביו הגאון הגדול חמדת ישראל וצבי תפארת עוזמו עטרת ראשנו מו“ה משה ליב ני' שהיה אבד”ק קוטנא יע“א. היסולה כתב אופיר מחיר השמחה אשר שגבה בעת ההיא בלבב כל יראי אלקים בעת שמחת לבו של אור עינינו רוח אפינו סבא דארעא קדישא שליט”א. בראותו פני בנו יקירו לעת זקנותו ה' יאריך ימיו וצדקת הצדיק עד כמה עצמה אשר בעת גודל שמחתו וכשמעו כי נלקח ארון אלקים הגאון הגדול מו“ה יוסף מסלוצק זצוק”ל קשר מספד ואבל כבד בביהמ“ד הגדול מנחם ציון וצעק “אבי אבי רכב ישראל ופרשיו” והעם עמו שפכו כמים דמע עין ולב על העטרה אשר נפלה בדור הזה ואמרו זה ינחמנו הוא לנו לעטרה טהורה אבן יקרה יחי לעד כיר”א. ובנו ש“י הוא היה נחוץ למלא הבטחתו לעמו בעירו לשוב לביתו ליום הכסא להורותם תורה ומצות דבר בעתו ה' יביאנו אל מחוז חפצו לחיים ולשלום. – עמו נסע מפה איש ציר נאמן לשולחיו אשר שולח במלאכות רוזני המדינה לפדות את חצר רבינו יהודא החסיד ז”ל אשר עוד נשו בו משנים קדמוניות ערך שלשה אלפים אדו“ז וכן עשה ופדה את החצר הנ”ל מהאחים הגבירים בני עמזעלאג ש“י ולא השאיר להם ולב”כ שום זכות בכל החצר הנ“ל. ועתה בחסדי ה' הנה כל החצר הנ”ל וכל אשר בו נקי וטהור קדש ביד האשכנזים הנקראים בשם כולל פרושים הי“ו פעה”ק ת“ו לאחוזה ונחלה לדורות עולם ולצמיתות אשר בו מלבד הבית הכנסת החדשה שתי בתי מדרשות גדולות מנחם ציון, שערי ציון, ובית ועד לחכמים וקרוב לעשרה בתים גדולים וטובים לתלמוד תורה ובתוכם שתי בתי מדרשות וארבעה חמשה בתים אשר תלמידי חכמים ישכנו בם ובית גדולה להכנסת אורחים וכארבע חדרים לבית מקוה מים וכר נרחב חצר גדולה מרוצפת חלקי אבנים בעוז והדר. וכל אלה מיד ה' היתה לנו לא יסולה אלפי זהב וכסף מחירם מלבד מחירם הרב והעצום כי לא בימים האלה יוכלו להשיג רשיון מהממשלה יר”ה לבנות כל אלה ובשגם הבי"הכנס האדירה והרוממה. מה טובו אוהליך יעקב ומה גדלו מעשיך ד'!

ירושלים, כ“א אלול רני ושמחי לפ”ק.

אדי"ר

א. גמר מלאכת הבניה

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה אשר ליום הכסא נכונים להפתח שערי הבית הכנסת הגדולה המעטירה אשר בחצר רבנו יהודא החסיד ז"ל ובית תפלה יקרא. הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה הוא מביא אל לב רואה רגש נפלא איום וקדוש בעוז וחדוה – כי כמוה לא עמדה על אדמת הקדש מיום גלות הארץ, ובבין ארמונות מפוארים היכלי שרים הכי נכבדה על כל בתי העיר גבהה ונשאה מכל מגדולות. העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת הביהכנ“ס בבין כיפות כל בית גדול כירח בין הכוכבים, קירותיה פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אומנים נפלאים, חלונותיה כ”ח בקירותיה ט“ז כל אחת מהנה כשער גדולה ושנים עשר מספר שבטי ישורון בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו אשר הוא סובב את כל הבית הכנסת. קרקע הבית רצפת אבני שיש כאודוותא דימא, בימה המפוארה בתוך, בנויה לתלפיות מחרושת אבנים מפותחות משובצות חלקי אבני שיש סביב סביב, ושתי מעלות אליה מצפון וימין ואך עוד ארון הקודש אשר לה נאוה עוד נגרע ממנה לע”ע. במערב בית הכנסת אשר שם פתח השער, אולם גדול מלוא רוחב הביהכ“נ ועל האולם עזרת נשים מפוארה מפוקה חן ותפארת נשקפה אל תוך הבית הכנסת דרך שלושה שערים גדולים. ובדברי זכור אזכור את המקום הזה לפני תשע שנים היה מעון שאיה מרבץ שממה, הרי אשפה ואבני עולם תחתיהם מערות איומות מפיקי בלהות צלמות ומעבר מזה תלואים שתי חצאי קירות מפילות אבני גיר מנופצות והמקום השמם האיום ההוא, עתה מתנשא עליו בהדרת קדש היכל ד' ומקדש מלך אשר הוא לגאון ולתפארת לכבוד והדר לפליטת יעקב בדור הזה. מי בכם אחינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ תערכו את החדוה הנשגבה בעת אשר נברך בליל יתקדש ראש השנה ברוך שהחיינו וקיימנו ונגיענו לזמן הזה. אחרי בואנו מתפילת ערבית הראשונה בבית הזאת אם לא נכוון בשמחה נפלאה את הברכה הזאת גם על הבית הכנסת הזה. ד' גדלת מאד! ובקול תודה נבשר כי מנשה הבכור ה”ה הרב הגביר המפואר מו“מ מנשה הי”ו בן הגביר האדיר הצדיק המנוח מו“ה יחזקאל ראובן ז”ל מיחוסי בבל רבתא, הוא יצא ראשונה גם בטרם שום אבן על אבן בהיכל ד' והקריב את קדשי אביו המנוח ז“ל וקדשיו. וגם אחרי החלו לבנות לא השיב ידו הגדולה וביחד שלח אז עד ערך שלשת אלפים אדומים זהב, תשעה אלפים רו”כ ואת אחרונים הנה הוא, כי בשבוע שעבר השיגה נדבתו בטרם הגמר בנין הרצפה והבימה ערך ארבע מאות אדו“ז ועמו אחיו הגביר היקר סי' ששון הי”ו ברוכים המה לד‘. השר וגדול ליהודים צדיק ונושע סי’ משה מונטיפיורי הי“ו הוא הביא את הרשיון מהסולטן יר”ה, ברוך כבודו לד‘. בית ראטהשילד אשר אחד מבניהם השר מאיר אלפאנס י"ה ירה אבן פינתה בחגותו את חג המצות ש’ תרט“ז פעה”ק ת“ו והיו בתומכי הוצאת הבנין, זכרה להם ד' לטובה. הרב הגדול צדיק ונשגב מו”ה עקיבא לעהרן נ“י ראש נשיא אה”ק ת“ו באמשטרדם ואחוזת הרבנים הפקידים ואמרכלים עמו המה, בשנה העברה בקנאם את קנאת חרפת הביהכ”נ השמיעו בנדבות במדינות האללנד ודייטשלאנד וקבצו המון נדבות ושלחו לפעיה“ק והיו לעינים בעת גמר הבנין. מה' ישאו ברכה. כל נדיי העם בכל מדינה ומדינה ובפרט במדינות פרייסען, ענגלאנד, עסטרייך, ויחידי אנשירוסלאנד והעוסקים וגדולי המעשים לכלם חלק וצדקה וזכרון בהיכל ד' בירושלים. הברכה אחת היא גם אל אלה אשר עוד היום יתנדבו או לארון הקודש לכסאות לספסלים למעקה סביב הזר פנימה וחוצה, פנימה אשר תעמודנה שמה הנשים לראות בשמחת בית השואבה וחוצה סביב לכל כיפת הביהכנ”ס אשר עליו נתהלך לפני ד' בליל תתקדש הלבנה ולתפילת המוספין במועדי ה' מקראי קודש נוכח הר הבית. או מי אשר יתנדב ספרי תורות פרוכות יקרות וכלי כסף תכשיטים לס“ת ומנורות יפיפיות לעטר לפאר להדר את הבית הכנסת אשר בו ישמחו ויתהללו כל זרע ישראל. ועיני ולבב כל האורים, כי שרביט תקוה הוא לנו והבית הזה הראנו לדעת כי חפץ ד' בנו ובארצו וישוב וירחמנו יבנה בית בחירתנו בב”י.

גם בין החדשות המתרוצצות בבטן העת המלאה מיעודי חוזינו חזיונות נביאנו לא נמנעו העם מלחשוב גם את אשר זה מקרוב בא דבר מלך שלטון יר“ה להרחיב שוקי ירושלים. וזה החילם לעשות להסיר את האצטבאות אשר לפני החנויות על פני הרחוב ובזה ירחבו השוקים כשלש אמות. ולע”ע דיה כי תתן דרך לעבור ברוחה אף אם גמל טעון או סוס ופרד וחמור באים לנגד. גם מוכרי אגודות ירק אשר קנו מקומם בצדי רה“ר, עתה שולחו כולם אל מחוץ לעיר ושמה ימכרו ממכרם לא יבואו אל תו העיר. והנה חדשות כאלה מחזקים בידנו את תקות חוט התקוה האחוזה בידנו כי קרוב צדקנו יצא ישענו כיר”א.

המגיד, כ“ו בתשרי תרכ”ה.

ב. חנוכת בית הכנסת

בית הכנסת הגדולה והמעטירה בחצר רבנו יהודא החסיד ז“ל הן זה שמונה שנים וחצי מאז הונח היסוד בה. מיום הראשון ההוא עד היום האחרון לא האמינו העם כי היא בימינו, בית תפלה יקרא. מרוב המלאכה האדירה אשר העריך האדריכל הגדול אשר לממשלת תוגרמה יר”ה, אשר היה אז פה עיה“ק ומעוני העם הדל יושב ציון. גם ביום האחרון בשבוע אשר לפני ראש השנה העבר עוד היו עשתנות הרבנים גבאי הביהכ”נ נבוכים אם לחנכה ולפתוח שעריה ליום הזכרון הזה מחסרון אגורת כסף לא גדולה להשלים עבודותיה ההכרחיות. וביום האחרון הביאה הפאסט הצרפתית מהרבנים הצדיקים פקוא“מ אה”ק ת“ו באמשטרדם יע”א נדבת נדיב א' במדי' פרייסין סך אלף ושתי מאות פראנקס. אז מהרו הגבאים ויאיצו בבונים וחרשי העץ ועושים בכל מלאכה להתחזק בעבודה והיה להם גם הלילה למלאכה. ובקום כל העם באשמורת יום ה' כ“ח אלול תרכ”ד איש לפתח הביהמ“ד אשר הוא מתפלל בה והנה על פתח הביהמ”ד מכתב גלוי לאמר “זה היום עשה ד'! כי ביום הזה כחצות תהיה חנוכת בית הכנסת הגדולה בחצר רבנו יהודא החסיד ז”ל, בהודות והלל לד' אף גילת ורנן מטעם הרבנים הג' גבאי הביהכ“נ לבא אל כל העם אל יום שמחת לבב כל בני עמנו נגילה ונשמחה יחד”. והחותם תכנית ותבנית הבית הכנסת מתחת למכתב הנז‘. מה שגבה החדוה השמחה והגיל בלבב כל בני עמנו. ולא הגיע חצות היום ונתמלא הבית כלו פה לפה. כל קהלות הקדש מתפללי נוסח אשכנז ונזר הקדש בראשם הגאון הגדול דקוטנא ש"י והגאון הגדול דקאליש שי’ וכל גאוני וגדולי עדתנו שי' ובפרט הרבנים הגבאים דבית הכנסת ובראשים הרב הגאון הצדיק זקן שקנה חכמה מו“ה יוסף זונדל מסלנט נ”י, אשר עמו הרבו לשמוח ביום ההוא יום מלאת לו שמונים שנה, ד' יאריך ימיו. גם מקהלות אחינו הספרדים היו רבים מגדוליהם וחכמיהם, גם הרב הגאון מו“ה חיים דוד חזן הי”ו ראשון לציון דהספרדים הי“ו הותה נפשו לבא. אכן לא היה באיתן בריאותו ביום ההוא ונצטער על שלא היה יכול לבא. גם מכל אחינו החסידים באו כאיש אחד כי לבב כולם שמח על הישועה הגדולה הזאת אשר חלק אותה ד' לעמו בארצו בימים האלה אשר לא דבר ריק הוא. ויהי בהתאסף כל העם יחד פרצו וירננו יחדיו בקול חוצב להבות אש מזמורי תהלות מלך ישראל ואמרו: מה טובו אהליך מה ידידות משכנותיך. אחר התפללו כל העם והקהל יחד תפלת מנחה הראשונה. אחר נסעו העם להביא ספרי תורה בקול ששון וקול שמחה וכלי שיר לפניהם, תוף וכנור מינים ועוגב על פני הרחוב וזקנים אדירי תורה לא נמנעו מלפזז ולכרכר עם הס”ת הרבה מאד והבית מלא אורה ושמחה וששון ויקר. אחרי שקטו כל העם והש“ץ עלה עם משורריו על הבימה המפוארה ויברך ברכת הנותן תשועה. ראשונה את כבוד הסולטאן האדיר מלך הארץ תוגרמה יר”ה וענו כל העם אמן. ואחריו הוד כבוד הקסרים והמלכים מלכי אייראפא האדירים: קיסר עסטרייך יר“ה ואשתו ומשפחתו, קיסר צרפת יר”ה ואשתו ומשפחתו, מלכת בריטאניא ובניה יר"ה. לכולם בשם קרא איש איש בכבודו והוד יקר תפארת גדולתו וענו כל העם ואמרו אמן. גם ברך את גדולי המתנדבים אשר שם כולם זכור לטוב בהמגיד. וילכו העם שמחים וטובי לב. ראה ראינו כי ביום השמחה ההוא שכחו כרגע איש איש מחסורו ועניו ומרודו, וחדות ד' מעזנו סלה.

המגיד, ג' במרחשון תרכ"ה.

ג. ארון הקודש

ירושלים עיה“ק, יום ה' א”ך סיון תרכ"ה.

אם פעמים רבות התרעשה נפשי וגם התגעשה מחדשות ונצורות אשר באו אל שערי ירושלים מני אז לא יצאתי א שערי המגיד; אם התעוררו רגשותי בעים רוחם אל החיל הגדול הארבה אשר יצא חוצץ לחרדת כל לב וטוהר השמים בעצם היום קדר, עטו מעטה ערפל או אל קול השופר אשר תקעו בציון לבלי שחת הארבה את יבול האדמה ולא יאכל את פרי העץ. או אל אשר תקעו תרועה שנית וקראו עצרה להכרית מעיר ד' כל רעה השוקדת על דלתותיה. או אל הרעב הכבד אשר גבר בארצנו ה' ירחם. מכל אלה אם אמנם המון שרעפי בקרבי כהמות ים המיו וגלי רגשותי נשאו דכים, אך לא לתת חופשה להם לצאת החוצה כי מדוע אכאיב ולא ארנין את כל באי שערי המגיד אלה אשר אהבת ציון עזה בקרבם וחמלת אחיהם העם היושב בה רבה בלבבם ואך את הטוב נבשר.

בשבוע זה אחרי עבור כתשעת ירחים מיום נפתחו שערי הבית הכנסת הגדולה והמעטירה¹ אשר נהרי נחלי הוד והדר שוטפים על כל גדותיה פנימה וחוצה, ורק איזה דברים נשגבים עוד חסרו בה ובראשם ארון הקדש אשר לו יופי ופאר לעמוד בהיכל כזה כאשר הודענו. וד' העיר את רוח איש יקר להפריש מהונו עד סך שני אלפים רו“כ להכין ארון הקודש נהדר. ובעוד ראשי העם מתיעצים על דבר הארון הקדש ואם יש די בכסף הנדבה הנזכרת להעמיד ארון הקודש מפואר לכבוד ולתפארת, והנה ביום הראשון בשבוע זה הופיע מקרית חערסאן ואתא מבית הכנסת ניקאלאיעב אשר בעיר ההיא ארון הקודש מוכתר בכל פאר מעוטר בכל הוד והדר מעשי ידי אמן חרש חכם וחושב בחרושת עץ ופתוחי ציצים ופרחים ענפי חמד וכנפי הוד נחפו בירקרק חרוץ מגביה קומה עד שבע עשרה אמה ופורש כנפים במרחב ולו עמודים שנים עשר ואדנים לעמודים וכותרת עליהם וגולות על הכותרות ודלתותיו מצופים זהב. וכן כל לוחותיו עמודיו ואדניו וציציו וכל פרחיו וכפורת מרוקמת בשלל צבעים ועוד האומן הגדול אשר אתנו פה יפארו ויעטרו יכליל תפארתו. ומהולל נקרא שם הרב החכם מו”ל מ“ע המליץ באדעסע² כי דבריו עשו פרי אצל הדירעקטאר מאנית הקיטור להביאו חנם אין כסף עד יפו. וגם הרעדאקטאר זכור לטוב (וגבאי הביהכ"נ וראשי העם העריכו אליו מכתב-תודה יקר כתוב אשכנזית וצרפתית). ומיפו עד שערי חצר ביהכ”נ הובא על דבשת ט“ז גמלים במחיר לא יקר ע”י פעולת וטרחת איש סוחר יקר ונכבד ר' נתן גרינגארט³ מבריסק ואחוזת מרעיו, ישלם ד' פעלם. והנה מלבד אשר ביאת הארון הקדש נתן שמחה בלבב כולנו, נפלא הענין הזה מרעיד כל עשתונות כי ארון הקדש אשר עמד הכן נטוע בקיר בית הכנסת בחערסאן שתים עשרה שנה יצרור רוח אותו בכנפיו להעמידו בראש היכל ה' אשר בירושלם? עליו יצדק מאמר נעים זמירות ישראל: “אבן מאסו היתה לראש-פינה” כי מאסו בו עוגבים המה הפורטים על פי נבל ועוגב אשר המירו את כבודו בזמרת קאהר ומנגינותיו ועל מקום הארון הקדש תעמדנה הפורטות על שירי הארגעל והארון הקדש אשר רוח קדושה צרורה בקרבו הושלך לחוץ ותחת בשתו משנה כבוד לקח ויכהן פאר בביהכ“נ בירושלים. מחיר הארון הקדש לקחו גבאי הבית הכנסת אשר בחערסאן תשע מאות רו”כ. נפלא הדבר הזה כי יבא ארון הקדש כזה אשר הוא בנין שלם לתוככי ירושלם. אין זאת כי דבר חז“ל הוא אשר חכמים הגידו כי עתידים כל בתי כנסיות שבחו”ל לקבוע בא"י והיה ההיכל הזה הראשון תחת בשתו, לו משפט הבכורה. ואך את הבית הכנסת אשר עמד בה עזב על מקומה. מאת ה' הית זאת היא נפלאת בעינינו! –

זה כשבועות שנים האריכו מיתרי הטעלעגראף עד שערי ירושלים. וכנס על הגבעה, כן עומד אחד מיתדות הטעלעגראף על גבנון החומה ממעל לשעה העיר הפונה קדימה. ומשם ישפיל לרדת עד היתד השני הנטוע בקצה ההר הטוב הר הבית, ושארי היתידות נטועים על פני הר הבית ומשם יצא ויסוב איזה שוקים עד בית הפחה או בית פקודות העיר (דוון). והנה בימים האלה אין הטעלעגראףחדש באר. הנשמה. אכן החזיון גדול ונכבד הוא כי הטעלעגראף אשר בכל קצות הארץ יצא קוו הוא עומד מאחז באדמת הקדש, ההר הנכון ונשא בראש ההרים, ובאחוז איש מכל יושבי תבל את מיתרי הטעלעגראף הנהו אוחז בידו ראש השרביט אשר קצתו השני אחוז בהר הבית אל החזון הנפלא הזה ימלא כל לב רגש איום וקדוש ועל רוחם יעלה כי קרובים ולא רחוקים הם מהר ה', ומהר אליו יבאו מאפסי ראץ וכנשא נס הרים יראו וכתקוע שופר ישמעו בב"י.

– יום אתמול לנטות צללי ערב, נקהלו כל העם הספרדים אל בתי כנסיותיהם. והרב הגאון חכם באשי⁴ עלה הבמתה וקשר מספד ואבל יחיד עשה על פטירת הרב הגדול דק“ק פאריז וכל מדינת פראנקרייך מו”ה שלמה אולמן ז“ל, והטיף לעם מדברותיו החודרות כליות ולב לדעת ספוד על אבדן שר וגדול בישראל תנצב”ה.

המגיד, ג' במנחם-אב תרכ"ה.

¹

בימינו אלה נוראות נראתה בהר הקדש למוג לב ולדאיב רוח עם הקדש, בראותם כי לנגד עינינו יוציאו עצמות גדולי ישראל מקבריהם אשר שכבו לארץ יותר מאלפים שנה, אוי לעינינו שכך רואות. כי בשבוע שעברה באו משרי צרפת אוהבי קדמוניות ודורשי עתיקות, ובידם רשיון לחפור בארץ ולחתור במשואות גלי חרבותיה שפוני טמוני קדם. ויחלו במערה העתיקה המיוחסת לקבר האדם הגדול המכונה מפי חז“ל בשם כלבא שבוע ע”ה. ובתחלה הוציאו את רבבות האבנים גדולות וקטנות אשר נאספו שמה בכל השנים הרבות אשר מילאו את החצר החיצונה אשר פתח המערה ויכסו את כל המדרגות אשר נראו היום ויחטאו את החצר, המדרגות נראו ביקר תפארתם וגדלם קרוב לשלשים מדרגות כולם חצובים מאבן אחת במעבר ההר. ואחר הוציאו האבנים אשר סתמו את פי המערה הגדולה אשר בבוא אדם אל תוכה לפנים הי' צריך לכוף כאגמון ראשו ורובו, וכהוציאם האבנים וערמות העפר עד רגלי הפתח ותהי כפתחו של אולם ואת רצפת המערה ניקו עדי נראתה הרצפה והנה היא וקירות המערה מקשה אחת מתך ההר (ככל המערות מקום קברי גדול ישראל מאז, כמו מערות הנביאים חגי זכריה ומלאכי ומערת שמעון הצדיק ושבעים סנהדרין שכולם מקשה אחת באבן הר גדולה) אז ראו בקירות המערה כוכים ויחתרו בקיר וימצאו ארונות אבן גדולות ואיזה מהם כהוציאם אותם במקבות וגרזן נשברו. ואך ארון אחד הוציאו שלם ונפלאו על המראה וכשלשים איש נסבו על הארון לגול את הכיסוי אבן מעליו ולהחזירו כבתחלה לא יכלו עוד. ותהי שוא כל עמלם. בתוך הארון ראו עצמות שוכבות. אכן כבר בלו מרוב ימים וכגעת בהם היד היו לאפר. והנה לדאבון לבב עמנו נלקחו הארונות ואף השבורים והעצמות והאפר, עדי כי לא נשאר שמה אף אבן אחת. וביום הששי העבר ר“ח טבת שלחו הרבנים ראשי הקהלות שני אנשים ת”ח ויראי אלקים אולי ימצאו שמה אותיות לדעת מי המה העצמות האלה ועמם המפתח הגדול חרש־אבן הרב מו“ה מרדכי שניצר מאסמינא, ולקחו רשות להכנס לפנים בעוד שלא הוציאו כל הארונות והאבנים וימצאו אבן אחת שבורה לחצאין, וראו כדמות אותיות כבדו מזוקן. והרמ”ש הנ“ל במי סממנים העלה האותיות על גליון גדול ועל כי אך חצי האבן מצאו על כן לא עלה רק אלה הטורים ומחציתם ואיזה אותיות אשר לא הבין נתן עליהם סימן כזה: "אני הצעיר מאלפי יה" ממחצבי אבני הקרני" (בכאן חלק ואינו חלק) לכבכ"וד הנ"בד לבי"ת" מחזו"ק יושבי עה"ק י" "כונה כלבי שבוע עם נ". ונראה בעליל כי אך מחצית השורות מצאו. מתיבת “כונה” שלפני “כלבי” נראה שחסר “המ” בתחילתו והדבר הנורא הזה הרעיש והרגיש את כל לבב ב”י וכל לב סואן ברעש על הדבר הרע הזה והדאגה שברה לבנו בהשמע אל נכון כי עוד ילכו לחפור בקברי הנביאים והצדיקים זיע“א כי אך ימי הגשם האלה עצרום לע”ע מלחפור עוד. אוי ואבוי! הצדיקים והקדושים האלה אבות ישראל ורבניהם נביאיהם ושריהם נוע ינועו עצמותיהם אחר אלפים שנה ויטולטלו טלטלה בוז וחרפות! וביום ראשון שמיני לחנוכה התאספו הרבנים הגבאים החברה קדישא גומלי חסד של אמת מקהלות הפרושים ועמהם רבנים אחרים מראשי הועדה ויעצו לערוך מכתב גלוי אל הפחה הגדול המושל על ירושלים ובנותיה, והרב הגאון הגדול צדיק יסו“ע סבא קדישא האבד”ק קוטנא אף כי זקן וחלוש הוא, התנדב לחגור שארית כחו וללכת אל בית הפחה להושיט המכתב הנ“ל וזעוק ולהתחנן על הדבר הרע הזה. וכי יותן העצמות ליד ישראל להביאם אל קבר, וגם כי יתן רשות לעמנו להעמיד אנשים לשמור החופרים שלא יגעו אל קבר ולא יטלטלו עצמות עוד ח”ו. והנה כבר ציוו עלי אני הסופר הח“מ להעריך מכתבים על הדבר הזה אל ראשי החברות הקדושות חברת כל ישראל חברים בפאריז ולהשרים האדירים בית ראטהשילד יר”ה ולהכהן² הגדול הרב מ' אברהם המכונה אלבערט קאהן ולהשר האדיר מאנטעפיארע הי“ו ולראשי שליחי קהלות ישראל בלונדון ולכל נשיאי ישראל אשר כולם יחרדו בחרדת קדש על הדבר האיום הזה וכולם ימצאו חוב קדוש מוטל עליהם לעשות כאשר בכחם לבלי יוציאו עצמות מקבריהם עוד. אכן היום ציוו לחכות על תשובת הפחה השליט על הארץ. אולי יתן את שאלתנו אם אין בידם רשיון מהממשלה הרוממה, ורק אם כאמרם כן הוא שבידם רשיון מהסולטאן מקאנסטאנטינאפעל ולא יוכל הפחה לתת את שאלתנו ויהיו מוכרחים להודיע הדבר אל כל השרים והפרתמים שרי קדש הנ”ל. ומה בהדבר הגדול והנורא הזה להם לעטות קנאת ה' צבאות וחרפת עמו המתים והחיים. ואתה ד' משמים! השקיפה וראה את חרפת עמך וחרפת עיר קדשך וכאשר הקמות בימינו לעינינו נבואת ירמיהו עבדך (קאפיטל ח' א') כן הקם דברך הטוב ומהר לגאלנו ולשתלנו על הר צבי קדש בב"א.־ דברי הסופר הכותב בפקודת הרבנים ראשי הקהלות

יוסף ריבלין

הפחה השליט על הארץ קבל את המכתב אשר העריכו אליו ראשי הקהלות אשכנזים הי“ו ויצו להעתיקו מכתב ולשון עברית אל כתב ולשון תוגרמה וגם נתן הרשיון¹ להביא העצמות המוצאות אל הקבר. אכן להדאיב רוח העם נשאו הצרפתים עמהם את העצמות, רק עצמות קטנות אשר לא אבו לקחתם ונפזרו בתוך החצר והמערה אותם הביאו אל קבר בקהל רב ובמגינת לב. ואחר נאספו ראשי המקהלות לתת עצות להפריע את החופרים ממלאכתם זו, וימהרו וישלחו איש א' לעיר ביירוט. וימהר הסוחר היקר סי' שמעי' הי”ו היושב בביירוט בבית מסחרו ויציע את הענין לפני השר הגדול המושל על כל חבל ערבאיסטאן. וימהר המושל וישלח רוכב סוס לירושלים להפריע את החופרים עד אשר יביאו רשיון מהסולטאן מקושטא ובלעדו לא ירימו עוד את ידם לחפור קברים. גם מיהר השליח והר“ר שמעי' הי”ו ויתנו דעפעשע לקושטא אל השר הגדול סי' קאמאנדע הי“ו להתחנן לפני המלך החסיד להעביר את הרעה הזאת. ואכן בבוא הרוכב סוס מביירוט כבר נשאה האניה הצרפתית עליה מיפו את הארונות והעצמות אשר הוציאו, ולע”ע המלאכה נשבתה. ממרום ישלח מלאכו להוציא עצמות עמו ישראל מקבריהם ולפחת בהם רוח חיים ולהעלותם אל הארץ בהבנותה בבי"א.

יוסף ריבלין.

מחזה שדי רם ונשא נשגב וקדוש חזה הנביא בן אמוץ ברוח קדשו בנשאו משלו האדיר: “כי כאשר ירד הגשם וגו' כן יהיה דברי וגו' לא ישוב וגו' כי אם עשה והצליח”. כי אמנם כל חזיונות נביאנו כגשם אל בטן האדמה כן באו אל בטן הזמן אז ביום דבר ה' אותם ע“י הנביא עבדו. וכאשר תשוב האדמה ותצמיח בעת חזקה את זרועיה, כן העת הזאת לחדות לב עם הקדש תצמיח אחת אחת את יעודי נביאנו וחוזנו, ואת אשר הרה הזמן העבר תוליד העת האחרונה הזאת יום יום לעין כל. וכבואם כן יביאו רגש נפלא אדיר ונשגב אל לב רואם לאמר אך דבר ה' הוא הנה בא. ראשונה הלא ראיתם אחינו בקריות חוצות איך האיר הזמן פניו אל כל בני ישראל, אך בדור האחרון ובימים האחרונים האלו להראות כי דור אחרון הוא. שובו ראו והתבוננו מאד על עירכם ירושלם אשר עמדה שוממה אלף ושבע מאות וארבעים שנה ואף המעט מאהב”י אשר שממו עליה נודע איך היו לשמה לביזה ולחרפות. ואך בפתע פתאום בששים שנה האחרונות היתה ירושלים עיר מושב לעמנו. ובמה? בסבל תלאות אין קץ. אז בשנת תקצ“ז בעת הרג רב בנפול מגדלים ונהפכה ארץ כמו רגע וכאלפים נפש בגליל העליון ירדו חיים כרגע ואינם. ובשנה הבאה נתרבו מספר יושביה פעמיים?! אז בעת שבות זרים חיל עמנו בכל ארץ יהודה וארץ הגליל בשנות תקצ”ד ותקצ“ט, אז בהשחת ה' את נחלתו ע”י הדבר הכבד בשנות תקצ“ה צ”ט וגם חרב וגם רעב לא תקפץ ואכלו כעפר נפש לשנה הבאה, והנה גדל מספר עם יושב ציון. ואכן אחרי אשר כהתוך כסף נתכנו ונצרפנו פתאם אחרי שנת הת“ר נשכחו מלב הצרות הראשונות. ולולא המחסור הרודה בעם אשר יסבלוהו בלב נכון רוח שוקטה, לבב כולנו שמח לראות איך פתאום לעינינו היתה ירושלים מחורב שממה לארמונות מלכים, ממעונות פראים למושב שרים חכמי לב. שאלו עתה, אחינו! האין בכל קריות תבל עיר גדולה אשר היתה לפנים קריה עליזה ועתה שאיה יוכת שעריה וגם אבד זכרה ומדוע לא נטו כל מלכי ארץ קום עליה לשוב לבנותה כאשר עושים בעת הזאת לירושלים? שאלו מה בחרו מלכי העמים בשתים עשרה השנים האחרונות האלה אשר בהם הקימו בחוניהם הרחיבו ארמנותיהם הטו משכנות כבודיהם? מה זה הי' ליושב הארץ בשנים האחרונות האלה אשר התעוררו כאחד לבנות בנינים נשגבים בכל שוקי ירושלים והחצרות והבתים הנשמות והנהרסות בצורות ישבו בעוז והדר? בשלשת חלקי העיר לבד מהחלק מזרחית צפונית ששם הר הבית ומקום מקדש וקדשיו ובתי מלכי יהודה וחצריהם וטירותם הנראים גם היום במעי מפלתם הוא עודנו חרב לעינינו כבראשונה. מי מלל לירושלים בהשמה ולעם הק' השוממים עליה בעוני וכל מחסור וחיים חיי צער מאשר יקדישו בני ישראל בקריות חוצות אשר יתנחלו בתוך העיר חצרות גדולות וטובות ויקימו משכנות לאביר יעקב ומתוכם בהוד הדרת קדש עומדת לנס כבוד בית יהודה הבית הכנסת הגדולה והמעטירה הכלולה בהודה והדרה בחצר רבינו יהודא החסיד ז”ל אשר ראוה מלכים ויפארוה שרים ומצוקי תבל ויהללוה. ראו עתה כי אך אחת אחת מיעודי חוזינו באו ויבאו כגשם לנו. או מי הוא אשר טח מהשכיל לבבו על כל החדשות ההווים לבקרים שהמה מחזיונות נביאינו יעודי חוזינו. והנה בבין החדשות הנפלאות המביאות רגש זכר־ישועה לכל לבב, הכי נכבדה החדשה אשר צמחה בשבוע זאת כי הכינו יתדות הטעלעגראף ומיתריו. ועד היום האריכו מיתרי הטעלעגראף מעיר יפו הנמל עזתה ועד מקום שכם ועוד נכונו ביפו על שפת הים כארבעים אלף קורות וחוטי הברזל מיתרי הטעלעגראף ועוד האניות מרבות להביא יום יום. וכרוזא קרי בחיל מטעם השלטן יר"ה לאמר: כל הקרב מסביב ליתדותיו ומיתריו או אשר יגע בקצהו או יורה באבן וכל עץ ענוש יענש בעונש קשה. אמנם אין מעצור להפראים. ובשבוע העברה אחרי אשר נגמר הטעלעגראף מחיפה לעכו, התערבו כשלשה עשר ערביים והשחיתו את קוי הטעלאגראף ולא אחר פחה עכו ושילם עונם בראשם ושלשה הגדולים בהם בעלי העצה נשלחו למס עובד (לימאן) והנשארים אשר אך לעזור באו נתנו איש כופר נפשו חמשה לירעס זהב טורקי. ולפי תכונת הפראים קשה להם עונש כסף מכל עונשין והנשארים ישמעו וייראו. ומי לא יבין את זאת כי לא דבר ריק הוא בהתלכד ירושלם עם כל קריות תבל ותאחד עמהם על ידי הטעלעגראף. כי לבד אשר ירום המסחר וינשא מאד בארץ הלזו ושערי ירושלים יפתחו לרוחה לכל מקנה וקנין, ומעתה לא ימנעו גם עשירי העם רגליהם מבוא לשכון כבוד בארץ הקדוש ולסחרה¹ ויכון המושב מאד – כי גם הלא קרוב יום ה' אשר אמר: “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו” ביום שיתקע ביום ההוא יבאו.־

הפחה הגדול פחת ירושלים והמחוז עוד ידו נטויה לבער אחרי המורדים מקרב הארץ. וזה איזה שבועות אשר נתפשו במסבי חברון והובאו עוד שלשה מראשי המורדים והפחה דיבר אתם קשות וברוב עמל התרצו אל אדוניהם והושבו לביתם. ובשבוע העבר בא דבר מלך שלטון לקחת את כל נכסי ורכוש ראשי המורדים נשיאם הראש עבד רחמאן וסאלאמא אחיו ונמכרו כל שדותיהם ועבדיהם ומקנה קניניהם והחרוז יצא ( פן עוד פחד המורדים עליהם ) לאמר: מי האיש אשר יקנה מכל אשר להאחים ומשפחתם יותן לו שטר מכירה בחותם הסולטאן יר"ה והודיע כי כבר הראש והזקן עבד רחמאן נספה בעונו ואחיו אסור בזיקים² ברהאדוס ולא ישוב לראות עוד ארץ מולדתו ולתת חתיתו, ובניהם ניתנו למס עובד ולצבא ולמאסר והנשארים פחד הממשלה עליהם ודומם ישבו. זה שלשה שבועות מת השיך אבו־גאהש נשיא עשרים ושתים עיירות וכפרים מראמלע עד קאלאניע למטה מירושלים. גם הוא לפני איזה שנים נתן חתיתו על המחוז וכל עוברי גבולו ונטל מס קשה על כל עובר אורח. וכאשר הרבה להרשיע והתודע עונו רוח המושל עלה עליו והתפרץ להתאבק עם הממשלה ונשא עונו. חמש שנים עבד עבודת פרך במבצר עכו וברוחו הכביר ולבבו הרחבה והאדירה התרצה אל אדוניו ושב אל ארצו ואל מקומו אך תחת יד הפחה היה עד יום מותו. ותחת אשר בראשונה היה שטן לעוברי אורח בימיו האחרונים היה למגן ומחסה עליהם. ויתרה עשה נתן ערבותו על כל הדרך אשר בתוך עריו וכפריו הסמוכים לו (כי היא יושב בקרית יערים) אשר לא ישמע שוד ושבר בגבולו. וגם המבצרים אשר בנה הפחה על אם כל הדרך מיפו לירושלים לשמור עוברי אורח לא נתן לבנות בגבולו כי אמר, עיניו מחוריהן הנה משוטטות על מלוא אורך הדרך ואנכי אערבנו. ואחרי מותו גבר אחד מבניו והתנשא לראש ואחז בקרנות כסא אביו ואך את פי הפחה לא שאל וחרה אף הפחה בו ולא אחר להסירו מגדולתו ויאספהו אל משמר בעיר ראמלע עיר קצה גבול אבוגאהש אביו. עתה נתרצה גם הוא אל אדוניו הפחה ובימים האלה שב אל כנו בתוקף הממשלה (ואין לו עוד מגור פן יקנאו בו אחיו ויתגרו בו) באופן שלא יעשה קטנה או גדולה בלי ידיעת הפחה ורשותו. ספינת הירדן עוד לא נודע מה תהא עליה אכן בפי השמועה כי שוכני אהלי קדר בככר הירדן בתת האניה ותורניה ומפרשיה מגור בלבבם פן יקרבו לאומים אליהם מהרו ונתקו מוסרות הספינה שברו תורניה וכל לוחותיה גזרו כל מפרשיה ובעלי האניה ברחו לנפשם ויבאו העירה לדרוש משפט.

אדי"ר.

אני זה לי כשבועות שתים פה עיר יפו לרגל העסק אשר לפני. העיר הקדושה הזאת אם כי עודנה בתוך ערים מחרבות חריבה ושוממה, שעריה שוממין רחובותיה נוגות פני כלנה כסו אשפתות קדם וחול עולם, אכן גם עליה החל הזמן להאר פניו גם בקרבה בתוך השנים האחרונים האלה נבנו כמה בנינים נשגבים וארמונות מפוארים, לעיני דורכי על במתי הים היא נראית כעיר כלילת יופי. המון מגדלים מפוארים מתנוססים על עבר פני הים בהוד והדר. גם אחינו ועמנו בשנים האלה רבו ויעצמו בה. רובם עניים נשכרים בלחם לכל בנין ולכל עבודה והמעט עושי ממכר וכל מסחר ומוצאים חית ידם ברחבה וחמשה בתי תפלות להם. רוב היהודים מארצות אפריקא המה ומאחינו האשכנזים ימצאון בה כעת כשלשה, הראשון אשר בא לגור פה זה כשבע עשרה שנים יליד גאליציאן הוא, והוא אומן במלאכת מורה שעות ולו בית אכסניא מפוארה. בביתו ימצאו מנוחה נהדרת כל עשירי עמים ושרים וחורי ארץ הבאים בכל עת לראות את הארצות האל. בביתו ימצאו עונג ורוחה. גם לשנים בני האשכנזים האחרים בתי אכסניא לדלת העם והבאים בכל עת לגור בירושלים והיה כבואם עיפים ויגעים ימתק להם המרגוע באחת מהבתים האלה. –

הטעלעגראף משער יפו יפרד לארבעה ראשים. שנים על עבר מזה הלוך ילכו עזתה ויסבו דרך מדברי הרים וכפרים ועירות עד לבוא מצרים ומשם יפרדו. הראש האחד יפנה לאכסנדרי' והשני עודנו לא נגמר ושנים משער יפו ילכו בארץ חמישה עד אשר יפרדו, הראש האחד ילך שכמה והשני עד עכו עד ביירוט ומביירוט כבר הולך הוא לעיר המלוכה קאנסטאנטינאפעל. והראש אשר בשכם, הוא יפנה ללכת ירושלימה ולע“ע לא יצא מבטן המחשבה. ביום ב' כ”ז אב החלו לתת מהלכים אל הטעלעגראף ויהי ראשית מהלכו השר מושל העיר מוסעלים נתן תודה אל הוד הסולטאן על המפעל היקר הזה והשיג מענה כי לא זאת תחשב תודה כי רק במכתב כתוב הדר לפי הכבוד ונרצה לו.

גם על המעלה אשר על שפת הים אשר בו עולים ויורדים מים ליבשה ומיבשה לים אשר הוא מלוחות עץ קטן וצר, נתנה הממשלה עיניה ועתה הנם בונים מעלה רחבה וגדולה אבני גזית כולהם אוחזים אחת אל אחת בעשות ברזל. ועתה עוד לא ידחקו העוברים איש את רעהו כאשר עד כה, ולא יאמר עוד העובר: צר לי המקום ויוכלו לעבור ברגלים מן המעלה אל תוך הדוגה המובילה אל האניה אשר בו יהלכון ולא כאשר עד כה אשר את כל עובר בכתף נשאו מהמעלה אל תוך הדוגה ומהדוגה אל היבשה.

אתי פה בבית Hotel Blatner עמד איש שר ששמו Ingenieur Humann כמשלש שבועות אשר שולח לפה למוד את הדרך ולתור את המסילה העולה לירושלים ולראות ההרים ולחקור על הגבעות ומצודות הסלעים. והנה בעוד היותו פה ועושה מעשהו היה הקול הולך בין ההמון בכוונה אשר הוא שלוח מהממשלה ומטעם הסולטאן יר“ה. אכן ביום א' בשבוע זאת כעזבו את העיר נודע לכל כי אך מחברה אחת ( קאמפאניע) בני אירופא הוא שלוח אשר נכון בידם לעשות מסלת הברזל מיפו לירושלים. אבל הסולטאן האדיר היודע אל כל מעשיהם ישחק יושב כסא תוגרמה ילעג למו. הוא אחת דבר: כי לא יבנו זרים את ארצו ולא בני ארצות נכר יישרו הדוריה או יסולו מסלותיה ואך אנכי אנכי את אשר אחפוץ אעשה! ובני החברה האדירה אשר ראשיה גדולי עמים לבבם אל ירך וידם לא תרפינה. ויהי דברם עם השר היושב ראשונה במלכות תוגרמה פוהאד פחה וראשית שילם חובתו ויענם את מאמר הסולטאן יר”ה וגם מתך דבריו אשר המתיק עמהם מצאו פתח תקוה. ומי תכן את רוח הפאליטיק? ועיני עמנו הרואות כי גם הנבואה הזאת מלאו ימיה ללדת וקרובה ישועתנו לבא בעזר קדוש ישראל וגואלו.

אדי"ר

ירושלים, יום ו' ז' שבט תרכ"ה.

יום צרה ותוכחה ונאצה היה לנו יום השני בשבוע זאת פ' ויאמר ה' אל משה בא! היום ההוא ד' קראהו לבכי ולמספד לאבל ולמעכ“ת קינה. ביום ההוא לפנות ערב בא שמשנו חשך כוכבנו כבה נר המערבי פנה זיו העולם אורו הודו והדרו אופל ועלטה עטפה הר בת ציון ועל כל גבעות ירושלים השבת מאפליה, אהה! רבינו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני נזר דורנו תפארת לאומנו אור עינינו רוח אפינו רכב ישראל ופרשיו הגאון האמתי צדיק יסוד העולם מרנא ורבנא משה יהודא ליב זצוק”ל זיע“א שהיה אבד”ק קוטנא בעל סי' זית ערנן וס' תפארת ירושלים על משניות. הה! בהגיגי אש בוער בעצמותי, דמי רותחה בהטיפי וכל קרבי התחלחלו לזכר רבינו עטרת ראשנו אשר זכינו לראותו עומד חי עמנו שמנה שנים ושני ירחים והעמיד תלמידים אדירי התורה גם פה עיר קדשנו ת“ו. הוא מסר נפשו בתורתו ובתפלתו כאחד מן הראשונים. הוא הקדיש כל תאות לבו גם כל כחו ויתר אונו לתורתו ועבודתו. בעת למדו תורה ראה ראינו את גבורתו אשר בעת נכנס אל היכל התורה וחדריה פנימה לחשוף את שפוני טמוני מסתריה. גם בריחי ברזל גדע ברב כחו עדי נפתחו לפניו כל שערי החכמה העמוקה ודלתי התורה הנעלמה ונבעו מצפוניה כי שמה שבר רשפי מאוויי גוו. לחם לא אכל ומים לא שתה ושינה נדדה מעיניו. בכל עת התהלכו בחדרי הפלפול האמתי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ועינינו ראו כי אז קרן אור פני משה ובאש מתלקחת על פניו מחדוותא דאורייתא עד אשר העלה ואשר הביא גם לתלמידיו רב פנינים מפיקי נוגה והסביר להם אל כל בעים רוחו הכביר המפרק הרים ומשבר סלעים. הוי עמנו! על ראשנו התנוססה עטרת זהב גדולה בהדרת קדש משובצת כל אבן יקרה ואור גדול נגה עלינו. אהה! הורמה העטרה חשך אורנו עליו כל זרע ישראל יקוננו עליו יילילו עליו בבכי ימררו. הוא היה לישראל לאב בדור הזה אב בתורה אב בצדקות אב בחכמה ואב לרחם. הוא כשמעו מכל צרה הבאה לבית יעקב ויחל משה את פני ד' בבכי ובזעקה ובתחנונים לא חסה על כחו ללכת אצל כותל מערבי וקבר רחל אמנו זי”ע לחלות את פני ד' אולי יעתר ובאין תפונה עצרה תפלתו רבות רעות. אהה! אבדנו כלי חמדה נזר הקדש. הנה בחג הסוכות העבר בחלותו חולי כבד זעקנו כלנו בתפלה ובתחנונים ושב ורפא לו אמרנו נצחנו ושמחנו. אויה לא ארכו ימי שמחתנו מהר שבת משוש לבנו גם תפלתנו לא עלו למרום. וכי הרבינו לזעוק ולשוע בכל היום ההוא בנעורינו ובזקנינו שתם תפלתנו ואראלים נצחו וכל העם רואים כבלע את הקדש. בשעה עשירית עת מנחת ערב בתוך המון רב ובראשם רבנים גדולים חכמי ירושלים עוטרים את מטתו ואבוקות של אור בידיהם והוא עד צאת נפשו בקדושה ובטהרה היו שפתיו נעות וידיו שלח פעמים רבות למקום תפלין בראש ובזרוע וינשקם עד חדלו שפתיו לנוע וישתוקו. אז לא ידענו איך עמודי הבית לא התפלצו אל קול בכי העם ושאגתם בקול איום ונורא מאד מברכים ברכת דיין אמת ובתוכם הגאון הגדול אור העולם אור המאיר ני' האבד“ק קאליש שליט”א. אוי ואבוי זעק בקול מר קולו עוז קול חוצב להבות אש על הראש ועל העטרה אשר יחד נפלו. איכה יכולנו וראינו הגוף הקדוש והטהור עמוד אש דת ניחת לארץ וזקני בת ציון וחכמיה גדולי הספרדים והאשכנזים הורידו לארץ ראשם וישבו לארץ מסביב למשכן גוויית רבינו וזעקו מרה הא ואבוי, הוי אדון והוי הודו עטרת ראשנו הודינו זיונו והדרנו ויחד מקוננים ומיללים כעל חורבן בית אלקינו. איכה נשאר מתום בלבבנו ובגדנו בשמענו את קול הגאון דקאליש ש“י עומד בתוך עדת ה' קהל רב בתוך הבית המדרש הגדול “אהלי יעקב” מקום תפלתו של רבינו זיע”א ששם הביאוהו אחרי טהרתו כד“ת ושואג בקול מר ונמהר: “רבינו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני ועיניו נובעות דמע כמבועי המים”. גם לפני צאת העם בנסוע הארון מאת פני העיר. גם במורד הר ציון עם קבר זכריה הנביא על מעברות נחל קדרון הספידו אותו רבנים גדולים: ה”ה הרב הגדול בתוי“ר כו' מו”ה משה נחמיה ני' רב מחאסלאוויץ והרב הגדול בתוי“ר כו' מו”ה יעקב ליב ני' ועוד מן המגידים יודעי ספוד. וכל העם הולכים הלוך ובכה זעוק והילל עד בואם ועד עלותם ההרה מרום הר הזתים הנשקף על פני הר בית ד' מקום מקדשנו ותפארתנו שמה נגנז הארון הקדש תנצב“ה. בת ציון הורידי כנחל דמעה אל תדום בת עיניך נצלת עדייך הסרת עטרת תפארתך. גזית נזרך והשלכת ויצא ממך כל הדרך. בגוע רבינו הגאון מקוטנא פנה זיוך פנה הודך פנה הדרך. ארץ פולין ספדי זעקי והלילי על בנך בן בטנך, בניך בתוכך ראו את ידו החזקה וגבורתו ללחום במלחמתה של תורה. על שדמתך נטע ארזים גבוהים רבנים גדולים אדירי תורה מוריך והוריך בעת הלו נרו עלי ראשך! תלמידיו קרחו וגוזו קרעו לבבכם גם בגדיכם העלו עפר על ראשיכם שימו אפר תחת פארכם. עוד לא תחזו אור פני רבינו קרן ואת האש הגדולה אשר להטה על פניו בהגיגו בתורת ד' הה! לא תראו עוד. נבואה נספדה ונילילה יחד נזעקה מר נצרחה. אהה! מי ילמדנו דעת כרבינו ומי יודיענו דרך תבונות ונתיב החכמה אשר הורינו רבינו משה עבד ד'. הגאון מקוטנא תפארת ירושלים ונזר דורנו. הן שבעים ושלש שנה רבינו במותו אשר אמרנו עוד שנים רבות יחיה ויאריך ימים על כסא תורתו וגדולת צדקתו הה! אבדנו גזרנו אבדנו. – ואתם בני תבל אשר הודענו אתכם מכל זאת בלא חמדה רק למען כבודו של רבינו למען בכל עיר ועיר כשמעכם את הקול המר והנמהר הזה. תקשרו מספד מר ואבל יחיד תעשו והוא גם הוא שם במעון קדשו בשמים ממעל ימליץ טוב ויפגיע בעד כל המתאבלים עליו ואינם מתעצלים בהפסדו ח”ו. וגם ה' לא יוסיף לדאבה עוד ויחוס וירחם על יתר הפליטה לקיים בנו חכמי ישראל להגדיל תורה ולשתלה על תלמי לבב בני עמנו כקדם ויחיש לגאלנו בבי"ע.

הכותב בדמע

אדי"ר.

א. גמר מלאכת הבניה

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה אשר ליום הכסא נכונים להפתח שערי הבית הכנסת הגדולה המעטירה אשר בחצר רבנו יהודא החסיד ז"ל ובית תפלה יקרא. הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה הוא מביא אל לב רואה רגש נפלא איום וקדוש בעוז וחדוה – כי כמוה לא עמדה על אדמת הקדש מיום גלות הארץ, ובבין ארמונות מפוארים היכלי שרים הכי נכבדה על כל בתי העיר גבהה ונשאה מכל מגדולות. העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת הביהכנ“ס בבין כיפות כל בית גדול כירח בין הכוכבים, קירותיה פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אומנים נפלאים, חלונותיה כ”ח בקירותיה ט“ז כל אחת מהנה כשער גדולה ושנים עשר מספר שבטי ישורון בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו אשר הוא סובב את כל הבית הכנסת. קרקע הבית רצפת אבני שיש כאודוותא דימא, בימה המפוארה בתוך, בנויה לתלפיות מחרושת אבנים מפותחות משובצות חלקי אבני שיש סביב סביב, ושתי מעלות אליה מצפון וימין ואך עוד ארון הקודש אשר לה נאוה עוד נגרע ממנה לע”ע. במערב בית הכנסת אשר שם פתח השער, אולם גדול מלוא רוחב הביהכ“נ ועל האולם עזרת נשים מפוארה מפוקה חן ותפארת נשקפה אל תוך הבית הכנסת דרך שלושה שערים גדולים. ובדברי זכור אזכור את המקום הזה לפני תשע שנים היה מעון שאיה מרבץ שממה, הרי אשפה ואבני עולם תחתיהם מערות איומות מפיקי בלהות צלמות ומעבר מזה תלואים שתי חצאי קירות מפילות אבני גיר מנופצות והמקום השמם האיום ההוא, עתה מתנשא עליו בהדרת קדש היכל ד' ומקדש מלך אשר הוא לגאון ולתפארת לכבוד והדר לפליטת יעקב בדור הזה. מי בכם אחינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ תערכו את החדוה הנשגבה בעת אשר נברך בליל יתקדש ראש השנה ברוך שהחיינו וקיימנו ונגיענו לזמן הזה. אחרי בואנו מתפילת ערבית הראשונה בבית הזאת אם לא נכוון בשמחה נפלאה את הברכה הזאת גם על הבית הכנסת הזה. ד' גדלת מאד! ובקול תודה נבשר כי מנשה הבכור ה”ה הרב הגביר המפואר מו“מ מנשה הי”ו בן הגביר האדיר הצדיק המנוח מו“ה יחזקאל ראובן ז”ל מיחוסי בבל רבתא, הוא יצא ראשונה גם בטרם שום אבן על אבן בהיכל ד' והקריב את קדשי אביו המנוח ז“ל וקדשיו. וגם אחרי החלו לבנות לא השיב ידו הגדולה וביחד שלח אז עד ערך שלשת אלפים אדומים זהב, תשעה אלפים רו”כ ואת אחרונים הנה הוא, כי בשבוע שעבר השיגה נדבתו בטרם הגמר בנין הרצפה והבימה ערך ארבע מאות אדו“ז ועמו אחיו הגביר היקר סי' ששון הי”ו ברוכים המה לד‘. השר וגדול ליהודים צדיק ונושע סי’ משה מונטיפיורי הי“ו הוא הביא את הרשיון מהסולטן יר”ה, ברוך כבודו לד‘. בית ראטהשילד אשר אחד מבניהם השר מאיר אלפאנס י"ה ירה אבן פינתה בחגותו את חג המצות ש’ תרט“ז פעה”ק ת“ו והיו בתומכי הוצאת הבנין, זכרה להם ד' לטובה. הרב הגדול צדיק ונשגב מו”ה עקיבא לעהרן נ“י ראש נשיא אה”ק ת“ו באמשטרדם ואחוזת הרבנים הפקידים ואמרכלים עמו המה, בשנה העברה בקנאם את קנאת חרפת הביהכ”נ השמיעו בנדבות במדינות האללנד ודייטשלאנד וקבצו המון נדבות ושלחו לפעיה“ק והיו לעינים בעת גמר הבנין. מה' ישאו ברכה. כל נדיי העם בכל מדינה ומדינה ובפרט במדינות פרייסען, ענגלאנד, עסטרייך, ויחידי אנשירוסלאנד והעוסקים וגדולי המעשים לכלם חלק וצדקה וזכרון בהיכל ד' בירושלים. הברכה אחת היא גם אל אלה אשר עוד היום יתנדבו או לארון הקודש לכסאות לספסלים למעקה סביב הזר פנימה וחוצה, פנימה אשר תעמודנה שמה הנשים לראות בשמחת בית השואבה וחוצה סביב לכל כיפת הביהכנ”ס אשר עליו נתהלך לפני ד' בליל תתקדש הלבנה ולתפילת המוספין במועדי ה' מקראי קודש נוכח הר הבית. או מי אשר יתנדב ספרי תורות פרוכות יקרות וכלי כסף תכשיטים לס“ת ומנורות יפיפיות לעטר לפאר להדר את הבית הכנסת אשר בו ישמחו ויתהללו כל זרע ישראל. ועיני ולבב כל האורים, כי שרביט תקוה הוא לנו והבית הזה הראנו לדעת כי חפץ ד' בנו ובארצו וישוב וירחמנו יבנה בית בחירתנו בב”י.

גם בין החדשות המתרוצצות בבטן העת המלאה מיעודי חוזינו חזיונות נביאנו לא נמנעו העם מלחשוב גם את אשר זה מקרוב בא דבר מלך שלטון יר“ה להרחיב שוקי ירושלים. וזה החילם לעשות להסיר את האצטבאות אשר לפני החנויות על פני הרחוב ובזה ירחבו השוקים כשלש אמות. ולע”ע דיה כי תתן דרך לעבור ברוחה אף אם גמל טעון או סוס ופרד וחמור באים לנגד. גם מוכרי אגודות ירק אשר קנו מקומם בצדי רה“ר, עתה שולחו כולם אל מחוץ לעיר ושמה ימכרו ממכרם לא יבואו אל תו העיר. והנה חדשות כאלה מחזקים בידנו את תקות חוט התקוה האחוזה בידנו כי קרוב צדקנו יצא ישענו כיר”א.

המגיד, כ“ו בתשרי תרכ”ה.

ב. חנוכת בית הכנסת

בית הכנסת הגדולה והמעטירה בחצר רבנו יהודא החסיד ז“ל הן זה שמונה שנים וחצי מאז הונח היסוד בה. מיום הראשון ההוא עד היום האחרון לא האמינו העם כי היא בימינו, בית תפלה יקרא. מרוב המלאכה האדירה אשר העריך האדריכל הגדול אשר לממשלת תוגרמה יר”ה, אשר היה אז פה עיה“ק ומעוני העם הדל יושב ציון. גם ביום האחרון בשבוע אשר לפני ראש השנה העבר עוד היו עשתנות הרבנים גבאי הביהכ”נ נבוכים אם לחנכה ולפתוח שעריה ליום הזכרון הזה מחסרון אגורת כסף לא גדולה להשלים עבודותיה ההכרחיות. וביום האחרון הביאה הפאסט הצרפתית מהרבנים הצדיקים פקוא“מ אה”ק ת“ו באמשטרדם יע”א נדבת נדיב א' במדי' פרייסין סך אלף ושתי מאות פראנקס. אז מהרו הגבאים ויאיצו בבונים וחרשי העץ ועושים בכל מלאכה להתחזק בעבודה והיה להם גם הלילה למלאכה. ובקום כל העם באשמורת יום ה' כ“ח אלול תרכ”ד איש לפתח הביהמ“ד אשר הוא מתפלל בה והנה על פתח הביהמ”ד מכתב גלוי לאמר “זה היום עשה ד'! כי ביום הזה כחצות תהיה חנוכת בית הכנסת הגדולה בחצר רבנו יהודא החסיד ז”ל, בהודות והלל לד' אף גילת ורנן מטעם הרבנים הג' גבאי הביהכ“נ לבא אל כל העם אל יום שמחת לבב כל בני עמנו נגילה ונשמחה יחד”. והחותם תכנית ותבנית הבית הכנסת מתחת למכתב הנז‘. מה שגבה החדוה השמחה והגיל בלבב כל בני עמנו. ולא הגיע חצות היום ונתמלא הבית כלו פה לפה. כל קהלות הקדש מתפללי נוסח אשכנז ונזר הקדש בראשם הגאון הגדול דקוטנא ש"י והגאון הגדול דקאליש שי’ וכל גאוני וגדולי עדתנו שי' ובפרט הרבנים הגבאים דבית הכנסת ובראשים הרב הגאון הצדיק זקן שקנה חכמה מו“ה יוסף זונדל מסלנט נ”י, אשר עמו הרבו לשמוח ביום ההוא יום מלאת לו שמונים שנה, ד' יאריך ימיו. גם מקהלות אחינו הספרדים היו רבים מגדוליהם וחכמיהם, גם הרב הגאון מו“ה חיים דוד חזן הי”ו ראשון לציון דהספרדים הי“ו הותה נפשו לבא. אכן לא היה באיתן בריאותו ביום ההוא ונצטער על שלא היה יכול לבא. גם מכל אחינו החסידים באו כאיש אחד כי לבב כולם שמח על הישועה הגדולה הזאת אשר חלק אותה ד' לעמו בארצו בימים האלה אשר לא דבר ריק הוא. ויהי בהתאסף כל העם יחד פרצו וירננו יחדיו בקול חוצב להבות אש מזמורי תהלות מלך ישראל ואמרו: מה טובו אהליך מה ידידות משכנותיך. אחר התפללו כל העם והקהל יחד תפלת מנחה הראשונה. אחר נסעו העם להביא ספרי תורה בקול ששון וקול שמחה וכלי שיר לפניהם, תוף וכנור מינים ועוגב על פני הרחוב וזקנים אדירי תורה לא נמנעו מלפזז ולכרכר עם הס”ת הרבה מאד והבית מלא אורה ושמחה וששון ויקר. אחרי שקטו כל העם והש“ץ עלה עם משורריו על הבימה המפוארה ויברך ברכת הנותן תשועה. ראשונה את כבוד הסולטאן האדיר מלך הארץ תוגרמה יר”ה וענו כל העם אמן. ואחריו הוד כבוד הקסרים והמלכים מלכי אייראפא האדירים: קיסר עסטרייך יר“ה ואשתו ומשפחתו, קיסר צרפת יר”ה ואשתו ומשפחתו, מלכת בריטאניא ובניה יר"ה. לכולם בשם קרא איש איש בכבודו והוד יקר תפארת גדולתו וענו כל העם ואמרו אמן. גם ברך את גדולי המתנדבים אשר שם כולם זכור לטוב בהמגיד. וילכו העם שמחים וטובי לב. ראה ראינו כי ביום השמחה ההוא שכחו כרגע איש איש מחסורו ועניו ומרודו, וחדות ד' מעזנו סלה.

המגיד, ג' במרחשון תרכ"ה.

ג. ארון הקודש

ירושלים עיה“ק, יום ה' א”ך סיון תרכ"ה.

אם פעמים רבות התרעשה נפשי וגם התגעשה מחדשות ונצורות אשר באו אל שערי ירושלים מני אז לא יצאתי א שערי המגיד; אם התעוררו רגשותי בעים רוחם אל החיל הגדול הארבה אשר יצא חוצץ לחרדת כל לב וטוהר השמים בעצם היום קדר, עטו מעטה ערפל או אל קול השופר אשר תקעו בציון לבלי שחת הארבה את יבול האדמה ולא יאכל את פרי העץ. או אל אשר תקעו תרועה שנית וקראו עצרה להכרית מעיר ד' כל רעה השוקדת על דלתותיה. או אל הרעב הכבד אשר גבר בארצנו ה' ירחם. מכל אלה אם אמנם המון שרעפי בקרבי כהמות ים המיו וגלי רגשותי נשאו דכים, אך לא לתת חופשה להם לצאת החוצה כי מדוע אכאיב ולא ארנין את כל באי שערי המגיד אלה אשר אהבת ציון עזה בקרבם וחמלת אחיהם העם היושב בה רבה בלבבם ואך את הטוב נבשר.

בשבוע זה אחרי עבור כתשעת ירחים מיום נפתחו שערי הבית הכנסת הגדולה והמעטירה¹ אשר נהרי נחלי הוד והדר שוטפים על כל גדותיה פנימה וחוצה, ורק איזה דברים נשגבים עוד חסרו בה ובראשם ארון הקדש אשר לו יופי ופאר לעמוד בהיכל כזה כאשר הודענו. וד' העיר את רוח איש יקר להפריש מהונו עד סך שני אלפים רו“כ להכין ארון הקודש נהדר. ובעוד ראשי העם מתיעצים על דבר הארון הקדש ואם יש די בכסף הנדבה הנזכרת להעמיד ארון הקודש מפואר לכבוד ולתפארת, והנה ביום הראשון בשבוע זה הופיע מקרית חערסאן ואתא מבית הכנסת ניקאלאיעב אשר בעיר ההיא ארון הקודש מוכתר בכל פאר מעוטר בכל הוד והדר מעשי ידי אמן חרש חכם וחושב בחרושת עץ ופתוחי ציצים ופרחים ענפי חמד וכנפי הוד נחפו בירקרק חרוץ מגביה קומה עד שבע עשרה אמה ופורש כנפים במרחב ולו עמודים שנים עשר ואדנים לעמודים וכותרת עליהם וגולות על הכותרות ודלתותיו מצופים זהב. וכן כל לוחותיו עמודיו ואדניו וציציו וכל פרחיו וכפורת מרוקמת בשלל צבעים ועוד האומן הגדול אשר אתנו פה יפארו ויעטרו יכליל תפארתו. ומהולל נקרא שם הרב החכם מו”ל מ“ע המליץ באדעסע² כי דבריו עשו פרי אצל הדירעקטאר מאנית הקיטור להביאו חנם אין כסף עד יפו. וגם הרעדאקטאר זכור לטוב (וגבאי הביהכ"נ וראשי העם העריכו אליו מכתב-תודה יקר כתוב אשכנזית וצרפתית). ומיפו עד שערי חצר ביהכ”נ הובא על דבשת ט“ז גמלים במחיר לא יקר ע”י פעולת וטרחת איש סוחר יקר ונכבד ר' נתן גרינגארט³ מבריסק ואחוזת מרעיו, ישלם ד' פעלם. והנה מלבד אשר ביאת הארון הקדש נתן שמחה בלבב כולנו, נפלא הענין הזה מרעיד כל עשתונות כי ארון הקדש אשר עמד הכן נטוע בקיר בית הכנסת בחערסאן שתים עשרה שנה יצרור רוח אותו בכנפיו להעמידו בראש היכל ה' אשר בירושלם? עליו יצדק מאמר נעים זמירות ישראל: “אבן מאסו היתה לראש-פינה” כי מאסו בו עוגבים המה הפורטים על פי נבל ועוגב אשר המירו את כבודו בזמרת קאהר ומנגינותיו ועל מקום הארון הקדש תעמדנה הפורטות על שירי הארגעל והארון הקדש אשר רוח קדושה צרורה בקרבו הושלך לחוץ ותחת בשתו משנה כבוד לקח ויכהן פאר בביהכ“נ בירושלים. מחיר הארון הקדש לקחו גבאי הבית הכנסת אשר בחערסאן תשע מאות רו”כ. נפלא הדבר הזה כי יבא ארון הקדש כזה אשר הוא בנין שלם לתוככי ירושלם. אין זאת כי דבר חז“ל הוא אשר חכמים הגידו כי עתידים כל בתי כנסיות שבחו”ל לקבוע בא"י והיה ההיכל הזה הראשון תחת בשתו, לו משפט הבכורה. ואך את הבית הכנסת אשר עמד בה עזב על מקומה. מאת ה' הית זאת היא נפלאת בעינינו! –

זה כשבועות שנים האריכו מיתרי הטעלעגראף עד שערי ירושלים. וכנס על הגבעה, כן עומד אחד מיתדות הטעלעגראף על גבנון החומה ממעל לשעה העיר הפונה קדימה. ומשם ישפיל לרדת עד היתד השני הנטוע בקצה ההר הטוב הר הבית, ושארי היתידות נטועים על פני הר הבית ומשם יצא ויסוב איזה שוקים עד בית הפחה או בית פקודות העיר (דוון). והנה בימים האלה אין הטעלעגראףחדש באר. הנשמה. אכן החזיון גדול ונכבד הוא כי הטעלעגראף אשר בכל קצות הארץ יצא קוו הוא עומד מאחז באדמת הקדש, ההר הנכון ונשא בראש ההרים, ובאחוז איש מכל יושבי תבל את מיתרי הטעלעגראף הנהו אוחז בידו ראש השרביט אשר קצתו השני אחוז בהר הבית אל החזון הנפלא הזה ימלא כל לב רגש איום וקדוש ועל רוחם יעלה כי קרובים ולא רחוקים הם מהר ה', ומהר אליו יבאו מאפסי ראץ וכנשא נס הרים יראו וכתקוע שופר ישמעו בב"י.

– יום אתמול לנטות צללי ערב, נקהלו כל העם הספרדים אל בתי כנסיותיהם. והרב הגאון חכם באשי⁴ עלה הבמתה וקשר מספד ואבל יחיד עשה על פטירת הרב הגדול דק“ק פאריז וכל מדינת פראנקרייך מו”ה שלמה אולמן ז“ל, והטיף לעם מדברותיו החודרות כליות ולב לדעת ספוד על אבדן שר וגדול בישראל תנצב”ה.

המגיד, ג' במנחם-אב תרכ"ה.

[כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה (לעשות דבר העשוי) להתקיים]. הועד הגדול אשר בצדק יקרא בשם “כנסת ישראל” רבות וגדולות עשתה ידו הגדולה להרמת קרן התורה והתעודה אשר קצר המקום במכ“ע לפורטם (ובקונ' “שלום ירושלם” אשר יצא לאור אי"ה בקרוב שם יראה הקורא כל כבוד הועד הזה פנימה), ־ הועד הזה השכיל עתה על דבר טוב לעשותו למען חזק וקיים את ישוב בני עמנו בעה”ק ירושלם.

וזה הוא הדבר: נודע למשגב, כי כל חצרות ירושלם עה“ק ת”ו, הנה לישמעאלים או לנוצרים. ואך חצרות אחדות אשר קנתה ימין בני עמנו, ואין קצה לאוצרות הכסף והזהב אשר יריקו בני עמנו, כספרדים כאשכנזים, למלאות אמתחות בעלי החצרות והבתים, ולפי רבות העולים לגור בארצנו, יעלה מחיר הדירות, עד כי גאה גאה, וחדר היותר קטן אשר אך יעמדו בו מטה ושלחן וכסא, ויש בו מקום לדור איש ואשה, ישקלו בעדו חמש או שש מאות גרוש לשנה (100 – 120 פרנק ), ודירה הראויה למושב איש וביתו ומשפחתו ילידי ביתו, גם אלף גרוש גם אלף ומאתים ויותר יקחו בעדה, וכל עצה אבדה, ותושיה נדחה, כי העוני ידו פרש על כל חשקת לבבינו לא יתננו הרים ראש.

ויהי במושב יחידים מבני ועדנו, והדבר הנורא ההוא היה מדברנו, וחלף ומחץ ראשנו וכל כליותינו, נזרקה מפי החבורה, כי חברת מאה אנשים יוכלו לתת עצה, לגול מעט מעט את חרפת הגרות מעל ראשנו, ולשום מקום לעם ישראל ושכן תחתיו איש בביתו, ברצות ה' דרכינו. בפינו דברנו, ובידי מלאתי, הערכתי גליון נושא עליו בקצרה את הרעיון הנשגב המעורר אל הענין אשר לפנינו, ובשנים שלשה ימים, והנה החברה נוסדה, ותתן יד בשערי בת ציון!

וזה דבר החברה בקצרה:

א. מאה אנשים (לכה"פ) יביאו שנים שנים לירה טורקי (א' 23 פרנק) כל אחד והיו מאתים ליר"ט ובהם תקנה החברה חלקת שדה גדולה מחוץ לעיר, אשר תספיק למאה בתים וחצרות.

ב. מבין המאה, יבוחרו שבעה אנשים בדעות נעלמות, לנהל את החברה, לקנות השדה, ולתקן תקנות טובות להנות בהם בני החברה, וסדרים ישרים ונכוחים, אשר על פיהם יהיה כל בנין הבתים, ויהיו נבחרים עוד חמשה למלא מקום החסרים במושב ועד השבעה, ולדבר גדול יתאספו כולם להמתיק סוד.

ג. אחרי קניית השדה, יוקח מכל בעלי החברה, חמשה חמשה ליר“ט מכל א' והיו חמש מאוד ליר”ט, אשר שיערו היטיב יודעי בנין, כי בכסף הזה יבנו עשרה בתים עם בית תבשיל לכל אחד, ככה יתנו בני החברה עשר שנים, עד היום כל מאה הבתים בנויים וידורו בהם כל בני החברה.

ד. בהגמר בנין הטור הראשון, עשרת הבתים בשנה הראשונה, בגורל יכנסו לדור בהם עשרה מבני החברה, ואופן הגורל לכל פרטיו, וכמה שיהיה צריך לשלם הזוכה שכר דירתו זאת, בעוד שחבריו משלמים בעיר שכר דירה. – כי לא לאטאריי הוא זה, כי אם שותפות ישרה וזכות אחד לכולם – הכל יסודר ע“י בעלי הועד בעזה”י.

ה. איש החפץ לתת מיד החמשים ליר“ט בעד הבית ושני ליר”ט בעד השדה, יבנה ביתו מיד. וישנם כמה החפצים בזה, יען כי איש יחידי לא ישיג חלק בשדה לבנין בית בפחות מעשרה ליר“ט, ואיש יחידי לא יבנה בית בפחות מששים או שבעים ליר”ט, ורק ע"י קניה גדולה ובנין גדול הכסף ההוא דיו –

ו. אלה הם הנבחרים לראש החברה “בוני ירושלם”: גיסי הרב בג' ר' אלעזר דן רלב“ג נ”י. הרב הג' ר' זלמן בהר“נ נ”י. הרב ר' זלמן לעווי. הרב ר' אברהם מבריסק. הנגידים הנכבדים ה“ר בנציון ליאון, ה”ר משה גראף מברנסק. ר' יעקב רייפמאן נ“י. ואלה החמשה נבחרו למלאות מקום השבעה הנז': ה”ר ישעיה בה“ר אורי. הר”ר יואל משה בהר“מ. ה”ר ארי' ליב הורביץ. ר' יעקב יוסף גאלדשמיט מאמשטרדם. ואני הח“מ – אלה כלם נבחרו ברוב דעות נעלמות. והם עוסקים בקניית השדה, ובהוצאות שטרי מקנה – חיגע – בערכאותיהם. על שם חמשה, שנים בני מחסה ממשלת אסטרייך אונגארן, ושנים בני מחסה ממשלת דייטשלאנד. ואחד בן מחסה ממשלת בריטאני' – וכל אלה עשו, למען הסר כל דאגה וכל תלונה מבני החברה לימים הבאים, ועתה התקוה מרחפת ונשקפה לנו כמו שחר, כי החברה בזאת תגדל תעש בדים ותשלח פארות, ותעש חיל באפרתה – והחברה נתיסדה ביום ה' ר”ח כסלו הלזה לסדר ברכת ה' את יצחק וימצא בשנה ההיא מאה שערים, כי על שם חברתנו “מאה שערים” ושם המקום “רחובות” כי עתה ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ ישועתה לה' –

ועד היום כבר עד מאה וחמישים איש נמצאים בהחברה, והיא הולכת הלוך וגדל, כי כמה וכמה מאחינו המשלמים שכר דירה, שבע או שמונה מאות גרוש לשנה שמחים בזה אלי גיל, כי אולי מעט מעט יזכו לשבת בביתם וחומתם.

דברי הדו’ש כל אהבי ציון וירושלם בלב תמים, ודורש בכל לב את שלום ארזי הלבנון, שואלי שלום ירושלם.

יוסף ריבלין

הועד כנסת ישראל שב אל עבודתו ביום י“ח אדר. ותהי ראשית עבודתו להשביל בעד עניים להיות להם מצה לפסח, וקראו לכל אופי ומוכרי מצות, ומי שהוזיל במקח עשו עמו חוזה על המצות שיצטרכו, והוזל המחיר הרבה, וגם מזה מפסיד הועד לעניים ערך ארבעה גרוש מכל ראטל מצה (7 פונט רוסי) ועד היום קרוב לאלף וחמש מאות ראטל מצה נמכרו לעניים במחיר שבעה גרוש כל ראטל מצה שהיה במקח י”א גרוש ורביעי ואת השבעה גרוש בעד כל ראטל מצה שצריכים העניים לשלם, רוב הכוללות תמכו בידי ענייהם מהקופות של הכוללים הפרטים גם לזה, מובן כי הטובה הזאת יקר ערכה, והועד הפקיד על זה שני אנשים נאמני רוח, הסוחר הנגיד מ' נתן גירנגארט ור' יעקב יוסף גאלדשמיט נ“י, הם המקבלים את השבעה גרוש מכל עני מכל אלמנה ויתום, והם הנותנים פתקות אל מוכרי המצות, וקבעו לזה ימים מיוחדים ושעות מיוחדות ומקום מיוחד, והודיעו כל זה בראש כל חוצות ע”י מודעות דבוקות בקיר, ויש אנשים רבים מיקירי ירושלם והם עניים מדוכאים, האוכלים מימיהם מצה שמורה, להם הסכים הועד לתומכם בכסף והועד צוה על העוסקים הנ"ל לבלתי יבכרו איש על רעהו.

אם עינינו¹ לא ראו “מצור פאריז” בבנות עליה מצודים גדולים והיא סוגרת ומסוגרת, עד שמתבקש דג לחולה, חלב ליונקים, וכל מאכל וכל משקה, ולא נמצא; אם עינינו לא ראו כדורי אש ביום הרג רב בנפול מגדלים, עינינו תראינה בזה “מצור ירושלם”. ה' אלקים בנה עליה מצודים ויסגור דרכיה, כי זה כארבעה חדשים אשר לא חדל הגשם והשלג עד אשר לא היה במשך הזה ג' ימים רצופים בלי שלג נורא או גשם שוטף או אבני ברד וקולות וברקים, או רוח סופה כסופות בנגב.

בכל בתי ירושלים – אולי עשרה או עשרים בכל העיר יצאו מן הכלל – דולפים מים על ראש יושביהם עד אפס מקום להניח הכר או הכסת ממש, ובתים רבם נהרסו ונפלו למשואות [ובזה נודה לה' חסדו ונפלאותיו ונרוממנהו בקהל עם, כי בכל המפלות לא נפגע נפש אדם, ורגיל על לשון כל העם שב וילד זקן ונער איש ואשה המאמר" ויש אומרים אף המפולת" אשר לא הזיק בירושלם מעולם, ובית שנפל בלילה כמו קול ה' קורא אל יושביו בעוד יומם שימלטו על נפשותם ולא נודע מאיזה סיבה נפוצו בני הבית ללון זה בכה וזה בכה, מה נפלא החזיון הנגלה הזה לעיני העמים השכנים האומרים “עין בעין ראינו כי ימין ה' הוציאה אתכם מזה”, ושמחת הצלתם משכחת יגונם בהשארם שוטטים באין מדור והפסידו כלי ביתם].

ומפני הגשם והשלג והקור הנורא, דרכי ציון אבלות לפני מוכרי כל ממכר ובני הכפרים המספיקים פירות וירקות בצים ובשר וחלב סגר עליהם הדרך, והעיקר פחמי עץ אשר עליהם כל בישול כל אוכל וכל משקה ואינם – כמה בע"ב נשואי פנים ונשים שאננות שוטטו יום יום לירכתי העיר לבקש לקנות פחמים אחדים להחם מעט מים. כמה לא יכלו לבשל אכלם גם ליום השבת – זה יום החמישי בזה השבוע אשר לא חדל הגשם והשלג, ואין להשיג ספל חלב, ובשכנותי תינוקת בת שלשה ירחים ואין לאמה שפע חלב מדדיה, כתתה האם רגליה מהלך רב להשיג מעט חלב ולא שמה לבה על השלג אשר באה בו עד הברכים, ועל השלג היורד ממעל לה, למען השיג מעט חלב לשבר רעבון היונקת ושבה עם כליה ריקם, ותשם דמעתה בנאד החלב, וכל אוכל ביוקר גדול, ה' ירחם.

ועתה הקורא הנדיב, אל מצור ירושלם תכין פניך, וזרועך חשופה בימין ישועה ורחמים, וה' ירחם את ציון ובחר עוד בירושלם בב"א.

יוסף ריבלין

¹

הנה הבאתי מראשית בכורי פרי אדמת חברתנו “משכנות ישראל”, ועל מזבח “יהודה וירושלים” אקריבהו לריח ניחוח לאחינו התמימים, הדורשים שלום אדמת יהודה וירושלים באמת ותמים והחפצים בלב טהור לראות בטוב ירושלים גם אם נעשה על־ידי יושביה, ולא בקולי קולות חשך ענן וערפל.

זה שובי הביתה מן השדה מאחר הקוצרים חטים בשדה “משכנות ישראל”, אשר אמרנו מדוע תשם האדמה העומדת להבנות אחר שנים. הלא טוב כי נזרעה חטים ותתן הארץ אל יבולה לנו. ואם אמנם בשנה הזאת לא נתנה הארץ את יבולה לברכה – קוינו להרבה והנה מעט, ונפשנו דאבה לראות כל שדות תבואות נלקו בשדפון ובירקון, וגם שדי חברתנו לא נוקה מהם בעוה"ר, – ואולם אם הסיבותי עיני מברכת השנה אוכל לאתר כי שמחת לבבי לא אוכל לתאר עלי־גליון עת באתי השדה. ובגילה אדירה אשר הזילה דמעה מעיני אמרתי לקוצרים “ה' עמכם!” וגם הם השיבו לי בקול “יברכך ה'”! – ופה עניים מלקטים לקט ושכחה ופאה מאחר הקוצרים. מה אומר לך ידידי הקורא: החדוה והגיל אשר לבשו כל קרבי, השכיחוני יגון הזמן, והאמנתי כי ישראל שוכנים על אדמתם, והננו הולכים בחליל להביא בכורים בקלתות של זהב אל בית אלקי יעקב.

וברוך ה' אשר החלו עוד לקדשנו במצוות התלויות בארץ, ופתח תקותנו הולך ונפתח לפנינו בעזר ה' במרחביה. כי עוד נזרע שדות ונטע כרמים בהררי ישראל בעמלנו ויגיענו. לא נקוה לאיש ולא ניחל לבני־אדם האומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. האומרים ליסד בציון חדשות לנחול כבוד לעצמם, והלואי שישארו בכבודם הראשון, אחר רואנו התחלת תהלוכותיהם – אך לא לאלה לבנות הנהרסות ולטעת הנשמה, ה' משמים נתן אות לבני מרי, האיש אשר בחר בו מטהו יפרח!

יוסף ריבלין

הבשורה אשר הובאה לנו שלשום ע"י הטעלגראף מעלות מוראד עפענדי על כסא אסמאן, הביאה שמחה גם בלב היושבים בירושלם באין הבדל דתי. כי גם הישמעלים ירגישו כי בימי אבדול עזיז ירדה הטירקיא פלאים. עוד בעצם היום הזה התקבצו הישמעאלים בבית מדרש סלימאן (בהר הבית), והנוצרים בבתי תפלותיהם והיהודים בבתי כנסיותיהם לשאת תפלה בעד שלום השולטאן החדש כי יאריך ימים על ממלכתו לאושר עמיו החוסים וחיים בצלו. ואתמול באו הקונזולים ושאר פקידי הממשלה בעיר אל בית המופטי (ראש השופטים) לברכהו לכבוד היום הזה: והקני רובה מעל מגדל דוד השמיעו במרום קולם ובלילה האירו את ירושלם באורים ונרות, ולכלנו היתה אורה ושמחה. היום בבקר עברה השמועה בעיר כי בני החיל הנחתים פה השיגו בלילה העבר אבק שרפה וכדורי עופרת, ועתה הנם מתאספים על הישמעאלים בבית התפלה הגדולה “אמער מאשעע” (במקום בית המקדש), ומשם יצאו בעיר להרוג ולאבד את כל הנוצרים טף ונשים הנמצאים בעיר. מכל השוקים כלה רגל, החנויות נסגרו. והנוצרים מהרו להמלט לבתי תפלותיהם הקונזולים סגרו בתיהם בעדיהם. המופתי, אשר בעת ההכרח יכול לכתוב ולקרא בספר ודעתו קצרה אבד אשתונותיו¹ היום וישלח טעלגראף אחר טעלגראף אל הפחה מושל העיר והמחוז אשר נמצא בעיר גאזא ( עזה) כי ימהר לשוב ירושלימה. אך הפחה לא ענה דבר ולא זז ממקומו – ואולי חשב כי עד שיבא ירושלימה כבר יהיו כל הנוצרים נכחדים והודות לה' כי בחצות היום שקטה המהומה, כרוזא קרא בחיל מטעם פקידי הממשלה כי יושבי העיר לא יפחדו כי לא יש פחד, ומעט מעט נפתחו הבתים הסגורים, ונפש חיה גם זולת מבני הישמעאלים החלה להראות על פני חוצות, והקונזולים יצאו ממחבואיהם וילכו אל בית המופטי להתיעץ עמו כי לא יקום פעמים פחד מות כזה.

בעת אשר הנני כותב את דברי אלה הודות לה' כבר שקטה העיר, אבל כי נשים על לבבנו מוצא הפחד והמורא אשר כסו פני העיר מאז הבוקר עד אחר חצות היום. נגיל ונפחד גם יחד. מוצא הפחד היה, כי איזה קנאים מהישמעאלים עוררו את ההמון כי השולטאן מוראד יתן להנוצרים בממלכתו את היתרון על הישמעאלים והראשונים ימשלו בהאחרונים, ולמען הציל את כבוד האיסלאם, נחוץ מאד לקום על הנוצרים ולהכחידם מירושלם, וכאשר ישמעו הישמעאלים בשאר ערי הממלכה מה שעשו אחיהם בירושלם, אז מהם יראו וכן יקומו גם הם על הנוצרים לאבדם, זה היה מוצא הפחד, וממנו נדע כי הישמעאלים יודעים את רוח המושל עליהם כי הוא ילך קדימה ולא יבכר את הישמעאלים על שאר בני הדתות, ועל כן נגיל גם אנחנו לקראת התקוה הזאת. אבל כמו כן נפחד מאד, אולי כאשר יראו הישמעאלים כי כאשר יגורו באה להם, ושאר בני הדתות השתוו בכל הזכיות כמוהם, אם לא תבער בהם אש קנאתם, וינסו כחם לקום על הנוצרים, ובהדי הוצא לוקי כרבא, וגם אנחנו עם עני ודל נשתה מכוס קבעת כוס חמתם חלילה. יתן ה' כי תחזקנה עד מהרה ידי השולטאן החדש, ותמצא ידו לעצור בעמו בהשכל ודעת ושלום יהיה בארץ.

נב"ר

בימים האלה שומעת נפשנו תרועת מלחמה מעל מגדל הלבנון הצופה פני ירושלם, קול אנשים חכמים מדיינים זה עם זה, על דבר ישובה של ארץ ישראל, ואל מטרה אחת דברי כולם ירוצון ויכוננו, יחד אוהבים את הארץ הקדושה בלי מצרים, ומאהבתם שאהבוה ומחמלתם שחמלו על אחיהם היושבים בה, עמלים לגהות מהם מזור, ויחד באים כרופאים מומחים ומובהקים היודעים את הארץ ואת תחלואיה. ואך באלה אין דעותיהם שוות, האחד ידמה למהר המרפא על ידי שפך דם אחיו אלה במדה גדושה, פעם כעלוקה ימוץ דמם ופעם יגוף חרמש מורט על עורקיהם, והשני יאמר להחיש בתחבושת רוככה בשמן, או זה ימחץ וזה ירפא, זה רכו דבריו משמן וזה פתיחות, זה ידון דינם למזור וזה יחליט כי רפאות תעלה אין למו. ודעת כולם למנוע מהם כל מאכל עד הכינם ועד חקרם במה ארוכתם תצמח. ואתה בעל הלבנון, בהעלותך את החכמים ברופאים הנכבדים ההם על ראש מגדלותיך, אשר מנגד יראו את הארץ באספקלריה שאינה מאירה, אמרנו כי גם אתה תעלה גם עלה עמהם, ואז מראש צורים יראוה ומגבעות האמת ישורוה, ונכוחות יחזו ומישרים ישפטו בני ארץ הקדושה, ולא ידענו מדוע חצבת אותם שמה לבדנה ותט אשוריהם גם מעדו קרסוליהם על חלקת צורי החרבות, ועל כן יצא משפט מעוקל, למרות רצונם וכבודם. וגם אחרי כן, מדוע תאטר פיך ותכנס גבריך בעת שהדור צריך לפיזור דברי איש אשר נהירין לי שבילי הארץ הקדושה כמוך – ובפיך הבטחת להפיץ אור בהיר לכל דורשי שלום ירושלם ושוחרי טובת יושביה, וכל אוהביה אשר בידך כל אלה, ולך זרוע עם גבורה וכאשר דברת בפיך.

ועל כן אמרה נפשי, אענה גם אנכי חלקי אעלה גם אני על מגדל הלבנון ואגידה לאחי דורשי שלום ירושלם ואוהביה – לא אהבת רופא לחולה – הנאמנים, את הידוע לי ולכל באי שערי ירושלם, ואת אשר תשים האמת הצרופה והבחונה בפי אותו אשמור לדבר, ואבטח כי יתנוסס קושט סלה. ובטרם אשא דברי על מיני המרפא וסממני התעלה אשר הרופאים הנכבדים ידמו להעלות בהם ארוכה ליושבת ציון אשר לא תקו לאיש ולא תיחל לבני אדם חובה עלינו לבקר את החולה, לבחון הרגשותיו החזקות הן הרפות, וסיבת חליו מאין תמצא ואחר תעמולו להסיר הסיבות ואז ישועתו מתקרבת מאליה. יושבי עה“ק ירושלם ת”ו – לא להללם ולספר שבחם וכבודם וגדלם בתורה ויראת ה' באתי, מפני שתים אשר יניאוני מעשות זאת, אחת כי שאול ישאלו מה תחדש לנו דבר שהוא ידוע ומוכרח, וכל באי שערי עיר ועיר מדינה ומדינה יודעים את ערך רוב בני עירם אשר עזבו או כסא מדין או שאון מסחר והר ציון אוו למושב למו לעת זקנה, אשר רוב יושבי ירושלם הם משני אלה, ־ יודעים שמה, כי יראת ה' התקועה בלבבם תביאמו ותטעמו כאהלים וכארזים על יבלי התורה והעבודה ובאמת הנה הנם כמסמרות נטועים אל שלחן ה' בהיכל ה' בהר קדשו. שנית, כי נמצאים גם עזי פנים רעים וחטאים שהם בעצמם מודיעים לכל ע“י המ”ע החבצלת שהקימו להם כי נמצאים בירושלם ומוציאים גם בחוץ לארץ מי שמחזיק באזניהם ולעומתם הוא נובח ואין קולו נשמע ב“ה לאוהבי ירושלם ולדורשיה הנאמנים אשר הם לא יכשלו להמיט החרפה על כל יושבי עה”ק, כי יודעים להבחין בין אמת לשקר ולא ימירו רע בטוב יודעים שחלבנה ריחה רע ואין בכחה להבאיש את עשר סממני הקטרת, ובשגם, כי ממין החלבנה לא ימצא בירושלם אחד אחוז מחמשים או ממאה. רק זאת באתי להודיע גלוי' כי יושבי עיר קדשנו, יראי ה' והראויים לאיזה עבודה או מסחר, אם אמנם כי מלחם החלוקה הדלה המלאה כלימות יאכלו, הלחם הזה הוא להם לזרא, וכמלקט שיבלים מבין טלפי סוסי ערביים במצור ובמצוק כן החלוקה להם. דרך שלשת ימים ילכו במדבר אם ידעו כי שם בזיעת אפים יאכלו לחם, כמה וכמה אנשים פה אשר ניסו לשלח בכל עסק כפיהם, ומאין כסף רק בהלואה בתשלומי נשך לא עלתה חפצם בידם ויגעו בדי ריק, כמה בעלי אומנות היודעים לאמן את ידיהם בכל חרושת המעשה נמצאים בירושלם, ומאין עבודה. מלחם החלוקה משיבת נפשם בעינם יאכלו. רק זאת להם ליושבים ירושלם לדעת מי מיסב עמהם? מי הוא העורך לפניהם השולחן ע"י עבודה במדבר? ביודעם כי אנשים – יהיו מי שיהיו – אשר שטו מני אורה יראי ה' ותמימי תורתו עליהם לטורח, והאותות על ככה בירושלם לפנינו הם גלוים וידועים, ועל אלה, נמצאים בין הנראים כאוהבים אשר יכסו עליהם שנאה במשאון, ומשמחתם ששמחו בשמעם כי יש שבר ליושבי ירושלם ולא קבלו, הנקל להם לקרוא שמם, נרפים, עצלים, מטילים עצמם על הצבור ומתנגדים לכל דבר טוב, ומחללי שם שמים ומרבים מחלוקת וכו‘, אבל לא יפול לב יושבי ירושלם עליהם מחרפת אדם גם אם כגובה ארזים גבהם, ומגדופיהם לא יחתו, ואת הטוב יקבלו רק מאלה אשר מאהבי ה’ יאהבון אשר עבודתם תמה וטובתם שלימה, (ומאלה אשר סוף סוף יאמר להם שקילו טיבותכון ושדי אחיזרי, יקבלוה מיד אלה יושבי ירושלם שאינם מטילים עצמם על הצבור (?) – ואינם מתנגדים לכל דבר טוב ומועיל וישמחו בהם והם בהם־)..

והיה לאות כי בהשמיע השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי הי“ו את הוד קולו מלהבות אש אהבתו האמיתי וחמלתו היתירה לאה”ק ויושביה כי חפצו להרים קרן אחיו יושבי אה"ק ולמלא ידיהם עבודה וכל מלאכה ודרוש דרש משה תשובת ראשי קהלות ירושלם, שאלוהו נא אם לא ענו אותו כל גדולי ירושלם פה אחד לאמר “נשמע ונעשה” ורוב יושבי ירושלם יטו שכמם לכל סבל ולכל עבודה אשר ידעו כי ממנה תוצאות חייהם ולא ישאו חרפת רעב וחרפת החלוקה אשר געלה נפשם.

שאלו נא את הגביר סי' שמואל מאנטאגו הי"ו שליח הועד דלונדון אם לא סבוהו אנשים למאות לבקש עבודת שדה וכרם, אם לא הלכו אנשים אחרים עד הירדן להראותו את הארץ ואת יריחו, אשר עומדת על הממכר, ועצמה חשקת רבים מאתנו לקנותה כי טובה הארץ מאד מאד, ארץ זבת חלב ודבש, ואיה איפה פי דוברי עתק על יושבי ירושלם בלא הודע ואשמו?!

זה מצב יושבי ירושלם, אשר ישפטוהו רופאיו אם חולה הוא ויעמלו לרפאותו – ובל יאמר שכן חליתי, כי ב“ה יש דברים הרבה אשר יושבין ירושלם בעצמם הגבירו חיילים ליסדו, הצליחו ויעשו חיל בעזה”י. חברת “מאה שערים” תוכיח במקום אשר שאה שממה אלפיים שנה, ולא עבר אדם שם הנה עשרים בתים כבר הנם בנויים ומיושבים, ובור גדול מלא מים, וחוזה עשו לבנין עשרת בתים עוד בקיץ הזה וב“ה בני חו”ל לא הטו אזנם לקול הקריאה של ועד החברה לעזור בהלואות לא בנדבות והחברה צועדת בסולם ההצלחה צעדי ענק לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוח ה' ורצונו. כי עת לחננה. וכל הרגשות יושבי ירושלם חזקות ונעלות, לא כאשר שפטום שופטיהם או רופאיהם כי אינם מסתכלים חוץ לד' אמותיהם לאמר כי לא ידעו ולא יבינו. דעתם לא קצרה ועיניהם לא עצומות, אם אך ידיהם לא אסורות תהיינה יוכלו להושיע את עצמם ולא יצרכו ללחם חו"ל, וכאשר חלקם בנעימות אלה יפול להנות מיגיע כפיהם אז יביטו יראו כל יושבי תבל את מי חרפו מחרפיהם על מי הרימו קול, את מי השקו מי רוש ומרורות פתנים בכל עת! (ואם לנקות הגוף מחלאתו ישקוהו לענה כי ראו כי זוהי סבת חליו, אם זה יצליח בידם להתם חלאתו, רופא אומן יקראו ושכר הרבה יטלו, אבל לא לזרות הפרש על פני כל יושבי ירושלם על הראש ועל הזקן כי על כולם ישליכו שקוצים! – אמנם יודע החולה (?) בעצמו כי אם אמנם חלאתו בקרביו אבל זה כל האדם, ולא ראה לפניו בעולם גוף יותר נקי מעיר קדשנו ירושלם ת"ו – ואם יאמר האומר, כי ירושלם מקבלת נדבות וחובתה להיות כולה טהור קדש, זה לא יאמרו המתנדבים בעצמם, כי אם אלה שאר לא לכבוד יחשב להם להמנות בין עושי הצדקה, ומלגלגים¹ על עושיה המה שמפטירים בהודע את ירושלם – ). זהו מצב החולה! עתה ננסה להעביר לפנינו את סממני המרפא של אלה הרופאים ממרחק:

א) אתרוגים. פרי עץ הדר הזה אמת כי גדל בארצנו במדה גדושה בידי יושבי הכפרים, אשר לא ידעו לשמרו מן הקוצים והחוחים הסובבים אותו, וסוחריו מאושר חלקם אם במאה ימצאו עשרה כשרים לברך עליהם. וכמה מאנשי ירושלם אשר אך בהריחם ריח עבודה וכל מסחר וקנין שידמו לשבור בו רעבון ביתם בלחם יום או יומים ימהרו ויקדימו זה את זה ילינו בכפרים ישכימו לכרמים ירחיקו נדוד בדרכים אבלות בין שני סלעים יעלו הרים ירדו בקעות בלי כל משעול, בשרב ובשמש, בחרף נפש, עד שובם עם כל קנינם לבתיהם לשלום, ובחשבם להשתכר בשלחם אתרוגיהם על פני המים לגבירים ונכבדים בחו“ל, יפרישו הטובים והמובחרים, וישלמו הוצאות הבאתם עד יפו וישלמו תשלומי האניה עד טריאסטי, ולא רק למען זכות את יושבי חו”ל באתרוגים שאינם מרכבים וחבת הקודש מכשרתם עוד בחבוב מצוה ביתר עז, כי גם למען כסף ישיבו להם ויובילו להם שי. והנשארים, בירושלים מכרו. ועתה שאלו נא ידידים וחכמים את פי הסוחרים ההם, ושם אתכם הרב כו' מ' יעקב ספיר הלוי נ“י אשר הוא במסחר הזה ענה נפשו ימים רבים ועמו איש מגדולי הת”ח המצויינים בשערי ציון אשר תורתו אומנתו וראש לישיבה של בחורי חמד מופלגי תורה ויראה, שאלו נא אותם, אם לא, מהאתרוגים הנשארים בציון, שמחו כי יכלו לשמח את נשיהם וטפם בחג, לא בבגדי צבעונין אף לא בבשר כי אם בלחם לפי הטף, ומהאתרוגים ששלחו לחו“ל לא הושב להם גם כסף ההוצאה, עד כי אזלה ידם כי לא ראו כל שכר ממסחרם ויעזבוהו ויאחזוהו אחרים, וכמקרה הראשונים כך מקרה האחרונים־ ומה יתן ומה יוסיף לאנשי אה”ק אם גם יקנו שדות ויעמלו כמה שנים עד אשר תצמיח להם אתרוגים שסופם אשר קוץ ודרדר יצמיחו לבעליהם ואכלו את עשב השדה. –

וחלילה לנו לכחד ולאמר כי לא הטיבו את אשר דברו, כי באמת בענין עבודת שדה וכל מלאכה, וגם נטיעת האתרוגים וזיתים ופרי גפן וכדומה, ומכירתם בחו“ל יחזו לנו נכוחות. אבל למתי? לעת נראה כי מלאה הארץ אהבה לארץ הקדושה וכל עוד עומדת אהבתם וחיבתם לארץ אבותיהם במצב הנוכחי, יחזו לנו אך מהתלות במועצותיהם, כי אם כל תשמישי קדושה ותשמישי מצוה רק מארץ הקדושה יצאו, יבטלו ח”ו מכמה מישראל מצות ציצית ותפלין ואתרוגים ויין לקדוש ולהבדלה!

ב) מלאכת זיכוך השמן. איש א' מפה הלך לפני שנים אחדות למדינת אשכנז, למען ילמד איזה מלאכה המחיה את בעליה, וילמד המלאכה הזאת והביא כל הכלים הדרושים לזה במרבית הוצאה, ושכר בית ופועלים וקנה שמן מן הכפרים ויזככהו, והנה זה שתי שנים וצפחת השמן לא חסרה ניסה לשלוח לאיירופא ובגדולים החל, ובהם הצועקים ומתפארים כי הם ייסדו יישוב ארץ הקדושה אם לא תהיה מניעה מיושבי ירושלם, וגם בעד השמן לא שלמו. –

ג) יין גפן ממין הטוב והמובחר שלח איש מפה לחו“ל ליד איש אחד והודיע האיש ההוא בכתבי עתים לישראל כי נמצא בידו יי”ג טוב מירושלם, וכמעט אין עונה ואין קונה, ואבד השולח גם היי“ג וגם ההוצאות. והנה בהיות פה הגביר הנכבד כה' שמואל מאנטאגו הי”ו מלונדון, וגם דר' אשער נלוה עמו, בשלוח אותם הועד של שלוחי הקהלות בלונדון אשר השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי הי“ו עומד בראשו, להתחקות על שרשי עניני אה”ק ועם ה' היושב בה ולדעת במה יושעו. אם אמנם, כי האיש ממדינה אחרת הבא לראות את ירושלם ורואה אותה כרואה את הירדן, מה יראו נגד עיניהם ומה יקרב אל הרואים? רק הקצף אשר על פני המים, או גם רפש וטיט, בלתי אם יעמד פה ימים רבים אז יתפאר כי ראה את ירושלם, וידע את ערך יושביה ואך אז יודע ומכיר להבדיל בין קודש לחול ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו, אבל הגביר מאנטגו, לפי הנראה בם בימים המעטים ראה גם מעט את השמש ואת האור הוא בעצת הרה“ג הצדיק מוה' עקיבא לעהרן נ”י מאמשטרדם הקריב את עצמו בראשונה אל גדולי חכמי התורה וכפי שראיתיו ראשונה לבבתהו ירושלם גם באחת מעיניה באחד ענק מצאורוניה². ובשגם אחרי כן כי הכיר רבים מגדוליה וחכמיה וראשי קהליה, ואם אמנם כי אחרי כן בגשת אליו גם ממין החלבנה העבירו גם הבאישו את ריח יושבי עה"ק לפניו אבל לפי הנראה לא נפתה אל חלקת לשון אלה, לשום לפניו אור בהיר לחשך, ומתוק כנופת צופים למר. וזאת אשר שמע מכל יראי ה' בדרשו מפיהם עצה במה תוושע יהודה יושבת ציון, כי באלה יושעו:

א) עבודת שדה וכרם, רבים הם המסוגלים והחפצים לצאת מקריה לשכון בשדה לקוות כי משם יגאלם ה' מכף לחצם.

ב) לייסד בית־משאות־כסף, להטיל טלאי בכיס תלמידי חכמים ובעלי אומניות לתת כסף בגמילות חסד באופנים בטוחים לעשות סחורה הראוי לה ולאמן בכל חרושת המעשה ידי הראויים לה, ולבנות בתים שנה שנה, והאנשים שיבואו לדור בבתים ישלמו שנה שנה גם יותר ממה שרגילים לשלם שכר דירה עד כה בעיר, עד כי ברוב הימים ימצאו הבית שלהם. והטובה הזאת כפולה ומכופלת: א. כי לא יוסיפו שמוע קול נוגש, קול בעלי החצר מזהירים מתחלת השנה להוסיף להם השנה הבאה ויגזלו מנוחתם כל ימי השנה, ב. כי לא יהיו נודדים שנה שנה מבית לבית מקצה העיר עד קצהו, ג. כי באותו הכסף ודי זהב אשר ימלאו בהם אוצרות בני נכר בתשלומי שכר הדירות שנה שנה, יקנו שדות ויבנו בתים לישראל, ויוכל איש איש מישראל להתנחל בארץ הקדושה, ואדמת הק' לא תשם, תרחיבי מקום אהלה וימין ושמאל תפרוצי.

ג) בעד זקני תלמידי חכמים, וכן בעד בחורי חמד אשר יצלחו להורות הוראה בישראל אם אך ישקדו על התורה באמת, וכן בעד אלמנות זקנים או חלושים, קופות ארץ הקדושה אשר נטעו נוטעים גאוני קמאי לזכות בהם את ישראל, פרים יהיו ליושבים לפני ה' קדוש יהיה וכל זר לא יקרב אליו.

כל אלה הוצע לפני הגביר הנז', והיה אם החפץ יצליח בידי הועד אשר הצדיק סיר משה מנטיפיורי הי"ו עומד בראשו לכונן אלה במועצות ודעת וחקר דבר, או אז, אולי התקוה נשקפה כמו שחר לגולל חשכת בני ציון מפני אור אשר יגה עליהם.

בשבוע העבר נתייסדה חברה חדשה לבנין בתים ונקראה בשם, אבן ישראל, כי שדה מקנתה מספיק לנ“ג בתים, אבל בני החברה בחרו להרחיב מעט מקום אהלם ועמדה החברה על מ”ה ואם אוהבי ירושלם אשר עוז בידם להתחבר לחברות כאלה, מדוע לא יבקשו להיות למו ניר בירושלים? – כל העומד בירושלים מספר ימים לא יתאוה להוציא דבה, מחזה שדי יחזה בתוככי עיר קדשנו אם אך יוציא את הסובין הוא יקלוט את הסלת ואת הקמח, ויראה את עץ החיים גם הדעת בגן אלקים ירושלם המלאה עצי חמד מעולפות ספירים.

ואתה ידידי הרב החכם פינס נ“י! אך עצמי ובשרי אתה ועזה האהבה בינינו מיום שראינו איש את אחיו, אבל אהבת אה”ק ואהבת האמת נפלאתה לי מאהבת אח וכל רע, וכשם שמברך כך עונים אחריו, דברת אלי במכתב והשיבותיך במכתב, עלית על מגדל הלבנון שם אני, כי לא למעני אני עושה רק כי עיני כהו בעשן היוצא מאפיך לבזות יושבי עיר ומלואה, וברית אהבתנו לא תופר – אם לכבודך הוא – אך הפרה בריתך את המתלוצצים, ולא תמהר לשפוט עד חקור דבר, ולענוים תן חן כי איש חכם אתה.

יוסף ריבלין

אנחנו הח“מ זה חמש שנים כוננו ידינו מכון לשבתנו בעזר צורנו, מחוץ לעה”ק ת“ו, וחסדי ה' גבר עלינו ויסך בעדנו וגם הרחיב גבולנו, ועד כה ברכנו ה' והננו לעדה בת חמשים בע”ב אשכנזים וספרדים הי“ו, והישוב ב”ה טוב מאד, אוירו צח ובהיר עומד על דרך יפו דרך המלך שוקט ובוטח, אחר אשר הצליח בידי הממשלה יר"ה להכניע את יושבי הכפרים אשר לפנים הם אך הם הפריעו המנוחה בארץ הזאת, וזה איזה שנים אשר לקחה מהם הממשלה כל כחם ואילותם ואין כל איל בהם להחריד איש, הוזים שוכבים על אדמתם, ומפחדים מקול עלה נדף.

אפס הרצח הנורא אשר קרה בשבוע זה במקומנו ואשר קרה עוד בשנתים עברו, ואשר בזה על של עתה באנו להודיע גלוי את אשר נהיתה כעת לעינינו. הרצח הזה יתן אותותיו אותות, כי בקחת הממשלה יר"ה את החרב ואת האיל מיד האכרים ותתן אותה ביד סריסיה השומרים הסובבים בלילות, על מנת להגן בה על יושבי עריה, משתמשים בה הסריסים בחרב ההיא לטובתם גם לטבוח ישרי דרך מאשר תשיג ידם.

ועל כן אחרי אשר פנינו לממשלה ע"י שרי הקונסילים של ממשלת אשכנז, עסטרייך, אונגרן, רוסיה, בריטאניה, אמריקה. וצעקנו על הרצח העבר וצעקנו על העתיד ועד כה רק קול הבטחה אנחנו שומעים והרוצחים אשר ידועים הם כי ידם שפכו את הדם, מתהלכים בגאה ובגאון ברחובותנו ואין מאסף אותם גם אל משמר. – חובה עלינו להתיצב בכתבי עתים ליד שערים למען יתיצבו דורשי שלום ירושלים אולי יש תקוה כי יקיצו ישנים מתרדמתם להגן על יושבי הארץ הלזו, ושרי ישראל ואציליהם יעירו ויקיצו למשפטינו, ועיניהם תפקחנה לראות מצב שה נאלמה ישראל בארץ הזאת, עם כל חפשיותם ורב טובם מצד הממשלה אשר צדק מלאה ימינה באין פדות בין ישראל לעמים.

מעשה שהיה כך היה: איש אחד מלמד תינוקות ושמש לעדתנו, משה ליב טעפער יליד רוסיה גר אתנו במקומנו זה כשנתים, והוא בעל אשה ושני ילדים קטנים. אור ליום ב' ח' לחדשנו בשעה שלישית בתחלת הלילה בעוד בני אדם סובבים בשוק וכל הבתים פתוחים, עלה על מטתו לישן ואת דלת ביתו סגר. ובעוד לא נתן תנומה לעפעפיו שמע קול הדלת של הפרוזדור סובבת על צירה ואנשים נכנסים בה ויען כי יודע כי תחלת הלילה היא, לא בא כל מגור בלבבו. וירא שלשה סריסי הממשלה שומרי הלילות עומדים עליו. וכי נסה לשאלם מה לכם פה שלף האחד חניתו ויתקעו בצד לבבו ממטה למעלה עד חצי גרונו וילכו. הנרצח צעק צעקה מרה ונאספו השכנים והנה דם שוטף מן הצואר ומן הלב כמים רבים וברגע אחד נקהלו יושבי המקום הזה וימהרו להביא רופא, ואלה להביא את שר העשרה העומד במקום הסמוך עם עשרת סריסיו כי הם הסובבים במקומנו והנה בא שר העשרה וראה את הדם, ויאמר: “אין דבר, שכבו עד הבקר”. ואנחנו בראותנו כי דמי האיש שוטפים באין מעצור גם אחר התחבשת שנתן הרופא סאנדרעצקי כמה שעות לא שקטנו עד הביאנו¹ רופא מן העיר הלכנו לדר' פופיליס, ואמר כי אין לו כלים הצריכים לזה ואין רופא בלא כלים והוכרחנו לקרוא את הרופא הבריטאני ויבא אחר חצי הלילה ויעמול לעצר הדם אשר כבר נתקררה כל גוו מאפס דמים ויצו להביאו אל בית החולים, ולא אחרנו כי ראינו נפשו יוצאה ונשאנו אותו על מטתו בלי כח אל תוך העיר אל בית החולים ולפי דברי הרופא אך בחוט השערה החטיאו המטרה, ולא קלעו אל מקום שהנשמה תלויה בו. על הרצח האיום הזה לא יכולנו לשקוט במכוננו, ובשגם בידענו מי עשהו על פי האותות הברורות האלה אשר הגדנו להשופטים אשר כל השומע תצילנה² אזניו.

א) בלילה אשר לפני הרצח בליל מוצאי השבת, באו ארבעה סריסי הממשלה ועמהם שר העשרה במקומנו בכל בית ובית, פה בקשו מים פה טיטון וכדומה, גם בבית האיש המוכה באו לא היה האיש בביתו כי ישב לו בבית שכנו והיתה זאת בשעה שניה בערב והביטו היש פה איש – ומיד הלכו כי בעל האשה ושכנו יצאו החוצה וראו את הסריסים ושאלום מה באתם ואמרו אין דבר. וכל יושבי המקום זה אל זה שאלו על ככה אכן לא שמנו עוד הדבר אל לב.

ב) כעשר דקים לפני קול המולת הרצח ראו אנשים מאתנו את סריסי הממשלה עוברים ברחוב ההוא ואחר רגעים אחדים נעשתה התועבה הזאת.

ג) תשובת שר העשרה ואחד מן הסריסים עמו, בראותם את דם החלל:" אין דבר, אין דבר". –

ד) אחר שלש או ארבע שעות משעת הרצח, והסריסים עברו שנית ברחוב ההוא ועמדו לפוש אצל כותל הבית הראשון של אותו הרחוב, ושלשה אנשים מאתנו יושבים על יד החלון בתוך הבית ההוא והנה אמד מן הסריסים אומר: “שקט במקום ההוא” ונשקף על פני אותו הבית שלה המוכה ורעהו ענהו בחרף מערכות ישראל בדברים מכוערים, ואחרית דברי פיהו בזה"ל: " מי ילך ויעיד עלינו ". –

ה) רגעים אחדים אחר הדברים המחרידים האלה בא שר החמשים מן העיר כי הלכו אנשים מאתנו לקרוא לו ובא אל בית המוכה המתגולל בדם ושאלהו מי הכהו, ואמר “שלשה סריסים” ונספר לו את דברי ארבעה הסריסים שעברו לפני חמשה דקים ויצו להשיגם ויוחל עד בוש והסריסים לא נמצאו וזה דבר שאי אפשר להשמע בשום אופן כי הראנו לו את המקום שבו הלכו ואין שם פרשת דרכים או שווקים שונים רק דרך אחת – ולמחר הזהירנו שר העשרה שלא נבטא בשפתינו כי הסריסים הם עשו זאת פן יבולע לנו! –

ועתה, אחר כל האותות והמופתים הברורים והגלוים כשמש בצהרים והאיש מפרפר בבית החולים ישלח ה' דברו וירפאהו, והרוצחים הידועים סובבים בעיר! ואחר אשר הבאנו את כל האותות אל אזני הפחה יר“ה ע”י האדון פאסקאל משנה קונסול עסטרייך אונגארן, אשר ביתו סמוך למקומנו וחלינו פניו כי יזדקק לזה, ואנשים מארץ עסט. אונג. גם הם יושבים במקום הזה, וצעקנו על העתיד לפניו במכתב, השיב לנו, כי הפחה חפץ לעמוד על האמת, ובקש מאתנו להגיד לו שמות הסריסים אשר ראינום במוצאי השבת בביתנו, ונצחק בקרבנו צחוק מכאיב לב, ורק זה לנו לאות כי גם שר האלף אשר קראנוהו למחרת ליל הרצח, ושרי המאות, עמלים לגול האשמה מעל ראש האשמים כי הם הסריסים אשר בחרום, ולא נכחד כי יש לנו מקום לחשדם, כי גם הפארטיקאל אשר קבלו מהאיש והאשה ומכולנו אשר כתבו בלשון ערבי וטורכי לא כאשר נקרא לפניהם נכתב.

וחפצנו להעריך להפחה מכתב באריכות לברר לו את כל ונוכחת בלשון אשר נוכל להשמיע לאזנו לא ע“י מלין, אבל לע”ע חפצנו מרום מנגדנו, כי שפת ערבי איננו מכיר וכל המשפטים הבאים לפניו רק ע“י מתורגמנו נקרא ומתרגם – ושפת צרפת איננו יודע ובשגם שפות אחרות ואיננו יודע רק שפת אמו טורקית, ופה קשה למצוא איש אשר ידע להעריך מכתב נושא עליו כל מערכי לבנו כדרוש לעניננו בשפה ההיא. ועכ”פ עינינו רואות כי להסיר מגור מלבבנו לימים הבאים, ע“י עשות משפט גלוי בהרוצחים הידועים אין עצה ואין דרך רק אם מחוץ לא יניחו את הממשלה לישון, וידעו כי בשתי שנים נרצחו שלש נפשות נקיים מישראל האחד בר”ח טבת תרל“ג אהרן ב”ר יוסף שמואל מאונגרן סמוך לכרם השר מונטיפיורי הי“ו אשר פגעוהו בכדורי קנה הרובה ונפל שדוד והשני שמעון בן יוסף חב”ד נפל מת ע“י כדור אש אשר ירה בו סריס הממשלה הוא נענש לעובד חמש עשרה שנים עבודת פרך. וזה השלישי, מלבד גנבות בלילה והכל יודעים כי לא ידי הפלאחין חלו בזה כי אם הסריסים שומרי הדרך. וע”כ נפשות כמה מאות מישראל הדרים מחוץ לעיר בבקשתנו נא גבורי כח חגרו בעוז מתניכם! ולהודיע גם רוב הממשלות האחרות באירופה יר"ה, כי יצוו על מלאכיהם להגן ביתר עז וביתר שאת על בני אירופא היושבים בארץ הלזו ובשגם על בני ישראל.

וזה ידוע, כי העיר רבתי עם ואפס מקום לדור בה והיתה הרווחה ע“י הישוב מחוץ לעיר אשר מתרבה ומתגדל מיום ליום ואם ח”ו הרצח הזה בחשך יכוסה ולא יהיה דורש אותו, יבטל הישוב מחוץ לעיר ואיש את רעהו ידחקו בתוך העיר ויעלה שכר הדירות למעלה ראש וח“ו רעה גדולה נשקפת על כלל הישוב ארץ הקדושה כי אין קץ לכל הרעה אשר תוכל לצמוח ח”ח ע"י דוחק הדירות.

אנא גבורי כח העומדים לימין ישראל אחיהם לחלצם מכל מצוקותיהם, וכל כתבי העתים דורשי טוב לעמם יקנאו לארצם ולעמם קנאה גדולה, וה' עמם, הוא יוליך לפניהם זרוע עם גבורה.

דברי הבאים עה"ח בשם כל יושבי המקום נחלת שבעה אשר לפני שערי ירושלם:

נאם יואל משה בהר"ם, נאם שמואל דוב מווילנא, נאם יוסף ריבלין.