הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בָּאָה. הוֹמִים בְּאָזְנַי נִגּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת שֶׁל “יָמִים נוֹרָאִים”, הֲלֹא הֵם הַיָּמִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים, נִגּוּנִים נוּגִים שֶׁל הִשְׁתַּפְּכוּת נֶפֶשׁ וְשֶׁל תַּחֲנוּנִים, אֲשֶׁר דּוֹרוֹת רַבִּים הֵשִׂיחוּ בָּהֶם אֶת עָצְבָּם וִיגוֹנָם. רוּחוֹת־סְתָו צוֹנְנוֹת מְנַשְׁבוֹת בָּעֲרָבִים וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל שִׁלְהֵי־קַיִץ דּוֹקְרוֹת בַּיּוֹם. רֵיקִים הַשָּׂדוֹת הָעוֹמְדִים בַּשֶּׁלֶף וּמְחַכִּים לְבִרְכַּת שָׁמַיִם; עָיֵף הָאָדָם וְנַפְשׁוֹ מְיַחֶלֶת לְהִתְחַדְּשׁוּת עִם תְּקוּפַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.
וְהִנֵּה חַג הַסֻּכּוֹת. כְּשֶׁעוֹבֵד הָאֲדָמָה לֹא יָדַע אֶת הַמְּכוֹנָה הַחַקְלָאִית שֶׁל זְמַנֵּנוּ וְעָשָׂה אֶת שָׂדֵהוּ בְּבֶהֱמַת־עֲבוֹדָה וְאֶת גָּרְנוֹ בַּמּוֹרָג וּבַחֲמוֹר, סִיֵּם אֶת הָאָסִיף בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, נִתְפַּנָּה מֵעֲבוֹדוֹתָיו הַחַקְלָאִיּוֹת וְצִפָּה לָעוֹנָה הַחֲדָשָׁה. בִּימֵי־הַמַּעֲבָר מֵעוֹנָה לְעוֹנֶה הָיָה לוֹ פְּנַאי לָחֹג אֶת חַגּוֹ. הוּא שָׁקַע בְּזִכְרוֹנוֹת, הֶעֱלָה אֶת יְמֵי עֲלוּמָיו, אֶת יְמֵי נְּעוּרָיו וְאֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ שֶׁל עַמּוֹ – הַיָּמִים שֶׁהָעָם הֵחֵל לִצְעֹד אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים לִקְרַאת גָּאֻלָּה. “כִּי בַסֻכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”. נְעִימִים הֵם זִכְרוֹנוֹת הַיָּמִים הָהֵם, שֶׁהָעָם הַצָּעִיר הִשְׁתַּחְרֵר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, יָצָא מֵעַבְדוּת, הָלַךְ הָלוֹךְ וָּפָסוֹעַ לְחַיֵּי חֵרוּת.
אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה וְרַבּוֹת הַתַּחֲנוֹת בָּהּ. “וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ” – וּבְכָל חֲנִיָּה צְרִיכִים הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּשְׁתַּחְרְרִים, הַצּוֹעֲדִים לִקְרַאת גְּאֻלָּה – לְמַחֲסֶה, וַיִּבְנוּ לָהֶם סֻכּוֹת. לֹא בָּתֵּי־חוֹמָה וְלֹא אַרְמוֹנוֹת אֶלָּא סֻכּוֹת, אֹהֶל וּצְרִיף. כְּסֵמֶל עוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ הַסֻּכָּה בְּדֶרֶךְ הַגְּאֻלָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כָּזֹאת הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶחָלוּץ גַּם כַּיּוֹם. הֶחָלוּץ הַשּׁוֹאֵף לִגְאֻלַּת עַמּוֹ בָּאָרֶץ, הַשּׁוֹאֵף לְחַיֵּי חֶבְרָה צוֹדְקִים, הַמְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת שְׁאִיפוֹת חַיָּיו – יוֹצֵא אֶל הַיְּשִׁימוֹן וְתוֹקֵעַ יָתֵד וְנוֹטֶה אֹהֶל. הֵנָּה תָּקְעוּ אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה הַשָּׁנָה יָתֵד בִּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה נְקֻדּוֹת חֲדָשׁוֹת, בְּעֵמֶק בֵּית־שְׁאָן, בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן וְעַל גְּבוּל הַנֶּגֶב – הַאֵין הֵם יוֹשְׁבִים “בַּסֻּכּוֹת”? וּמֶה הָיְתָה דֶּרֶךְ הַהִתְיַשְּׁבוּת בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, בְּעֵין־חֲרוֹד וּבְתֵל־יוֹסֵף, בְּנַהֲלָל וּבְעֵמֶק־חֵפֶר, הַאִם לֹא בְּאֹהָלִים וּבְסֻכּוֹת? וְאָמְנָם מֵאָז יָדְעוּ חֲלוּצֵי הָעֲבוֹדָה לַחֲנוֹת בְּאֹהָלִים, זָזָה כָּל עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ בַּאָרֶץ קָדִימָה וְיָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת חַיִל בָּאָרֶץ בִּשְׁתֵּי עֲשָׂרוֹת הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת.
אֵין גְּאֻלָּה בְּלִי וִתּוּר עַל הַנּוֹחִיּוּת בְּחַיֵּי יוֹם יוֹם, אֵין הֶחָלוּץ מְחַכֶּה עַד שֶׁיִּבָּנֶה בִּשְׁבִילוֹ בַּיִת מְסֻדָּר וְאָז יַעֲלֶה וְיִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה. וְכֵן בְּכָל עֲבוֹדָה אַחֶרֶת.
“מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית־הַשְּׁאוּבָה1 לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו”. כָּךְ מְסַפֶּרֶת הָאַגָּדָה עַל שִׂמְחַת בֵּית־הַשְּׁאוּבָה לְפָנִים בִּירוּשָׁלַיִם בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת – שִׂמְחַת הַמַּיִם. יוֹשְׁבֵי הָרִים הַנֶּאֱלָצִים לִטְרֹחַ הַרְבֵּה עַד שֶׁהֵם מַשִּׂיגִים מַיִם, אִם שֶׁהוֹלְכִים בִּשְׁבִילִים רְחוֹקִים וְיוֹרְדִים אֶל הַמַּעְיָן וְאִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּמֵי גְּשָׁמִים הָאֲצוּרִים בַּבּוֹרוֹת – רַק הֵם יוֹדְעִים לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַמַּיִם.
עִם שׁוּבֵנוּ אֶל הָאֶרֶץ לְהַחֲיוֹת אֶת שִׁמְמוֹתֶיהָ לָמַדְנוּ לָדַעַת מָה רַב עֶרְכָּם שֶׁל הַמַּיִם. אַרְצֵנוּ בְּרוּכַת שֶׁמֶשׁ הִיא וְהַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וְהִיא יְכוֹלָה לְהַצְמִיחַ הַרְבֵּה, אֲבָל הַצְּמִיחָה תְּלוּיָה בְּמִדַּת הַמַּיִם. בָּאנוּ לָאָרֶץ וּמְצָאנוּהָ עֲנִיָּה בְּמַיִם גַּם בֶּהָרִים וְגַם בַּשְּׁפֵלָה. עַד מְהֵרָה נוֹכַחְנוּ לָדַעַת מָה רַבָּה הַבְּרָכָה בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם מַעֲלִים מַיִם מֵעִמְקֵי הָאֲדָמָה. מַיִם, מַיִם – צָרִיךְ לְגַלּוֹת אֶת הַמַּיִם! נְקֻדָּה חֲדָשָׁה כִּי תִּוָּסֵד, מִיָּד מַתְחִילִים מִתְיַשְּׁבֶיהָ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי מֵי תְּהוֹם. הֶעָבִים לְמַעְלָה אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם שֶׁיַּרְבּוּ לְהַמְטִיר, עַל כֵּן נְחַפֵּשׂ מֵי־תְּהוֹם בַּמַּעֲמַקִּים. וּמִפַּעַם לְפַעַם מַגִּיעָה לְאָזְנֵינוּ בְּשׂוֹרָה עַל מַיִם שֶׁנִּמְצְאוּ בְּמָקוֹם זֶה אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. גְּדוֹלָה אֵפוֹא שִׂמְחַת הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁמְּגַלִּים אוֹתָם. הַמַּיִם הַמִּתְגַּלִּים בְּעִמְקֵי הָאֲדָמָה מַרְחִיבִים אֶת שֶׁטַח הִתְיַשְּׁבוּתֵנוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַיִם אֶפְשָׁר לְהַרְבּוֹת אֶת מִסְפַּר הַמִּתְיַשְּׁבִים. וְהֵן לָזֹאת אָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת נַפְשֵׁנוּ שֶׁיְּהֵא מָקוֹם לְמִתְיַשְּׁבִים נוֹסָפִים וְיוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לְשׁוּב לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
זוֹהִי שִׂמְחַת “בֵּית־הַשְּׁאוּבָה” שֶׁלָּנוּ כַּיּוֹם.
-
כך במקור – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.