בראשית היה מרצה. בדרך כלל הוא דיבר על “המצב בארץ והיהדות בגולה” וכוח־המשיכה שלו הספיק למלא אולם נאה בליל שבת. אחר־כך התחיל הקהל להדרדר וצריך היה שני מרצים עם תכנית אמנותית, בשביל להבטיח שאנשים יישבו עד הסוף המר. אחרי זאת התחיל העידן של עתון־העתונאים, עם ובלי עתונאים, ולא היה רכז תרבות ראוי לשמו שלא קידש את השבת בעתון־העתונאים.
עכשיו זה, כידוע, ערב ראיונות. התפריט מגוּון אבל אחיד: סנדויץ' רב־קומתי מורכב מתשתית של שר או חבר־כנסת מרוח בזמרת; סופר־עתונאי מכוסה בבעל־צל“ש, עסקן ומעליו צוות של סרט־בדרך, גיטריסט על גבי מו”ל, רופא לרפואה, ואלוף־משנה במילואים. יש ערבי ראיונות משודרים ובלתי־משודרים, מסחריים וציבוריים, דלים ועשירים, בעיר, בפרובינציה, במרכזי התיישבות. זה חוק.
הצרה של ערבים אלה שכבר הופיע בהם כל נהג־שהפך צייר, וכל גברת־הקוראת־לרוחות, וכל המהפנטים בעלי ידי־חשמל. אי־אפשר לחדש.
החידוש היחיד, ואפילו מהפכני, שאפשר להציע הוא ערב בלי ראיונות. חידוש זה יפתח את עידן האפשרויות הבלתי־מוגבלות בשדה הבידור התרבותי:
בערב בלי־ראיונות אפשר יהיה לא לראיין את גונאר יארינג. שתיקתו עשירת־המבע הידועה מבטיחה אי־ראיון משמעותי בהחלט. או אפשר יהיה לא לראיין את שר ההסברה לשעבר של צרפת ולהסכים בהחלט לכל מה שלא יסביר. אפילו הנשיא נאצר מועמד לאי־ראיון והוא דווקא ייענה לאי־ההזמנה. בעצם, זה הסיכוי היחיד להיענות מצדו.
לערב כזה אפשר יהיה להביא סופר מבטיח, אבל־לא־מקיים. בערב כזה אפשר יהיה להציג אי־שאלות ולקבל אי־תשובות, מה שהרבה יותר טוב אפילו מתשובות טובות.
בערב ראיונות אפשר לשמוע משוררים צעירים שאי־אפשר לקרוא אותם; בערב־בלי־ראיונות אפשר יהיה גם לא לשמוע אותם. כדאי.
בערב ראיונות, אף פעם ובשום מקום בארץ, אי־אפשר לשמוע את ברברה שטרייזנד, למשל. בערב־בלי־ראיונות, אפשר יהיה. בתקליט. ואת מריה קאלאס ואת חיפושיות הקצב, ואת אבא אבן קורא פרקי תנ"ך. בחיי.
בערב־בלי־ראיונות אפשר לא לשאול אף אחד על עתיד השטחים המוחזקים; אפשר לא לשאול את שמעון פרס איך זה טעה בעניין דה־גול, ואת פנחס ספיר מי הם ששת ראשי הממשלה הפוטנציאליים שלו. ואפשר לא לשאול את מאיר וילנר שום דבר.
אחרי שימוּצו הערבים־בלי־ראיונות יגיע תור הערבים־בלי־ רעיונות; ואז – במקום מזיגה של פוליטיקה עם בידור, יזכה הקהל למזיגה מקורית של פוליטיקה עם מדינאות.
אגב, שר אחד שראיינתי בערב ראיונות, אמר לי לפני המופע: אינני רוצה להגביל אותך בשאלות, אך אנא קחי בחשבון כי בבואי לכאן יש לי מטרה דומה לזו שיש לך בלכתך למספרה – אני רוצה לצאת קצת יותר יפה משנכנסתי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.