¹

הִנֵּה זֶה שָׁב הָאָבִיב

וְהוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, –

כָּל־צִיץ, כָּל־פֶּרַח מִסָּבִיב

שָׁבוּ הֵקִיצוּ לַחַיִים.

הִנֵּה שָׁבוּ הַשָּׂדוֹת לִפְרֹחַ,

הִנֵּה שָׁבוּ הַיְּעָרִים לִצְמֹחַ,

הַזֹּהַר יָשׁוּב יִשְׁתַּפֵּךְ עַל כֹּל,

הַזָּמִיר יָשׁוּב יִתֵּן קוֹל.

וּכְצַיָּר אָמָן עֹשֶׂה בַּצֶּבַע

יְחַלֵּק הָאָבִיב שְׁלַל צְבָעִים;

וְעָטוּ כָּל־הַר וְכָל־גֶבַע

וְכָל־הָאָרֶץ יְרַקְרַק נָעִים.

הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂחַק, תַּצְהִיל פָּנֶיהָ

אֶל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְעוֹרְרָה יְשֵׁנִים,

וּבְשַׂחֲקָהּ וּבִנְשִׁיקוֹתֶיהָ

תַּקְדִּישׁ קְרוּאֶיהָ לִשְׂבֹּעַ עֲדָנִים…

אָז יָנוּב תְּנוּבָה

גַם רוּחַ הָאָדָם,

וְשִׁעְשְׁעֻהוּ רַעֲיוֹנֵי מְשׁוּבָה

וְחֶזְיוֹנוֹת – וּקְסָמִים בְּיָדָם.

וַחֲלוֹמוֹת פָּז יְפַזֵּזוּ

וּבָרְאוּ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים,

וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה הַלֵּזוּ

כְּגַן עֵדֶן לָאֲנָשִׁים.

וְהַלֵּב יָקֵר מַחֲשָׁבוֹת

וּבָנָה מַעֲלוֹתָיו בָּרָמָה;

וְתַעֲנֻגוֹת מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת

יְחַיּוּ כָּל־נְשָׁמָה.

וּמִי זֶה הַהוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ

תּוֹעֶה הֵנָּה וַהֲלוֹם

עַל יְרַק הָאָבִיב בְּלִי כֹחַ

יִתְנוֹדֵד, יֵאָנֵק דֹם?

בָּדָד יֵלֶךְ הוּא וִיגוֹנוֹ,

עָיֵף קֹדֵר, בְּלִי חַמָּה, –

אֲבִיבוֹ, שִׁמְשׁוֹ, עֵת שְׂשׂוֹנוֹ

חָלְפוּ, נָבְלוּ, הָהּ, זֶה כַּמָּה!

הַיְדַעְתֶּם אֶת הַכֹּאֵב

הַהוֹלֵךְ כִּפְרֹחַ אֶרֶץ וְתֵבֵל

דֹאֵג, חָרֵד, סָר וְזֹעֵף

וְלִבּוֹ קֹרֵא אֶל אֵבֶל?

הֲלֹא זֶה הַיְהוּדִי, הֲלֹא־הוּא,

עוֹלָמוֹ תֹּהוּ וָבֹהוּ,

רוּחוֹ נְעִימוֹת בַּל יַחַז

וּבְמַבָּטוֹ אֵין נַחַת.

בְחַדְרֵי הַלֵּב

יָגוֹן וּכְאֵב

יַפְרִישׁוּ כְּצִפְעוֹנִים,

וּפְצָעִים יְשָׁנִים

פְּצָעִים חֲבוּשִׁים

בְּזִכְרֹנוֹת לֹא־דְרוּשִׁים

כְּנֵטֶל אֲבָנִים

מַשָּׂא לְאֵין אוֹנִים, –

מֵתִים, מֵתִים, גְּוִיּוֹת קָרוֹת,

נֹעַר בָּלֶה, תַּעֲנֻגּוֹת נִגָּרוֹת.

כָּל־צִיץ, כָּל־קוֹץ לְמִינֵהוּ

לַעֲגוֹ בּוֹ יָנִיחַ;

כָּל־עוֹף כָּנָף יִזְעָמֵהוּ,

יָרִיעַ עָלָיו, יַצְרִיחַ.

לֹא לוֹ הַפְּרָחִים, לֹא צֶבַע רִקְמָתַיִם,

לֹא לוֹ הָאָרֶץ, הָאָבִיב וּמַתְּנוֹת יָדוֹ,

גַּם הַצִּפֳּרִים, גָּם הַשָּׁמַיִם,

גַּם בְּנֵי־ הָאָדָם – הַכֹּל בִּלְעָדוֹ!…

אַל תִּרְאוּנִי פִּרְחֵי־חֵן!

אַל נָא אֶהְיֶה לָכֶם לְמִלָּה,

יָפִים אַתֶּם – אָמְנָם כֵּן!

אַךְ יָפִים מִכֶּם הַיְהוּדִי סִלָּה…

תַּפּוּחֵי זָהָב, גַּפְנֵי אַדֶּרֶת,

הִתְנוֹסְסוּ עַל אַדְמַת מַטָּעוֹ,

פְּרָחִים אֵין כְּמוֹהֶם לְתִפְאֶרֶת

נָטַע אֱלֹהִים לְבַדּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ!…

שַׁאֲלוּ אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן נוֹרָא־הוֹד,

שַׁאֲלוּ אֶת הַשָּׁרוֹן וְאֶת כָּל־נְכֹאתוֹ

הָהּ, הֲלֹא יֵדְעוּ הֲלֹא יַכִּירוּ עוֹד

אֶת בַּעֲלֵיהֶם אַחֲרֵי בְלוֹתוֹ.

שַׁאֲלוּ אֶת הַר הַזֵּיתִים

שַׁאֲלוּ כַּרְמֶל וְחֶרְמוֹנִים, –

שַׁאֲלוּ כָּל־אֵלֶּה הַמֵּתִים

לַחֲלֹמוֹת הַיָּפִים הָרִאשׁוֹנִים…

אֲוֵיר אַרְצוֹ הַקְּדוֹשָׁה

הָיְתָה חַיֵּי נְשָׁמוֹת,

בְּמִקְדָשׁוֹ הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

נִגְלוּ אֱלֹהִים עֲלֵי אֲדָמוֹת;

אַלְפֵי שִׁנְאָן שִׁעְשְׁעֻהוּ

בְּרָן יַחַד כּוֹכָבָיו,

אַלְפֵי שְׂמָחוֹת סִלְסְלֻהוּ

בִּימֵי בִכּוּרֵי עֲנָבָיו.

שָׁם נִגֵּן הַיְהוּדִי נְגִינוֹת

עֲלֵי עָשׂוֹר וְעֲלֵי נֵבֶל,

קוֹלוֹת אֱלֹהִים' זְמִירוֹת עֲדִינוֹת

לֹא נִשְׁמְעוּ כְּמוֹהֶם בְּתֵבֵל, –

עַל עֲרָבָה, עֲרָבָה עֲרֻמָּה

תָּלוּי, הָהּ, חֲלוֹם הָאֻמָּה…

אָמְנָם עָבַר הַחֲלוֹם וְאֵינֶנּוּ,

אַךְ הִנֵּה חָלַמְתָּ עוֹד חֲלוֹם,

אָבִיב חָדָשׁ, הֲלֹא תִשְׁמָעֶנּוּ?

קוֹרֵא לְךָ מֵרָחוֹק “שָׁלוֹם!”

אַל תִּוָּאֵשׁ, אִישׁ מַכְאוֹבוֹת,

אַל נָא עוֹד תִּלְבַּשׁ שְׁמָמָה,

תְּקוּפָה חֲדָשָׁה, שָׁנִים טוֹבוֹת

נָכוֹנוּ לְךָ, הַיְהוּדִי, שָׁמָּה…

הֲלֹא תִשְׁמַע בְּעַד הֶעָבִים

קוֹל דְּמָמָה דַקָּה?

הֲלֹא תַקְשִׁיב מִבֵּין כּוֹכָבִים

שִׁירַת־כְּרוּבִים זַכָּה?

שִׁירָה חֲדָשָׁה, שִׁירַת־בְּשׂוֹרָה,

מַשְׁמִיעָה שָׁלוֹם, מְבַשֶּׂרֶת אוֹרָה?

עוֹד יוֹסִיף נִרְדְּךָ לָתֵת רֵיחַ,

וְזֵיתֶיךָ בֵּין שׁוּרוֹתָם יַצְהִירוּ,

שִׁמְשְׁךָ יָשׁוּב לִהְיוֹת זֹרֵחַ,

וְכוֹכְבֵי נִשְׁפְּךָ כְּקֶדֶם יָאִירוּ.

וּזְרוֹעַ יְיָ, תָּשׁוּב תִּתְעוֹרֵר

וֶהֱשִׁיבָה אוֹתְךָ עַל כַּנֶּךָ,

וְשִׁירֵי רוֹעִים תָּשׁוּב תְּשׁוֹרֵר

מִדֵּי צֵאתְךָ בְּעִקְבֵי צֹאנֶךָ,

וְשַׁבְתָּ לִרְאוֹת חַיִים עוֹד,

חַיֵּי עוֹלָם בְּאֵין קְפָדָה,

וּבָאתָ מִשּׁוּט בְּאֶרֶץ נוֹד

לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצְךָ הַנֶּחְמָדָה.

לֹא עוֹד תִּגְלֶה מֵאַדְמָתֶךָ,

וְזֵדִים לֹא יִתְּנוּ עָלֶיךָ בְּקוֹלָם,

תַּחַת גַּפְנְךָ וְתַחַת תְּאֵנָתֶךָ

תֵּשֵׁב לָבֶטַח כִּימֵי עוֹלָם.

סֹלּוּ הַמְּסִלָּה לָרֶשֶׁת

אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,

עוֹד שָׁם לַפִּיד אֵשׁ לֹחֶשֶׁת

אֵצֶל חוֹמַת מִקְדָשֵׁנוּ!…

(המקיץ תרס"ט)