רקע
שמואל קליין
עבר הירדן היהודי: מזמן בית־שני עד המאה האחרונה של ימי־הבינים

מחקרים ארצישראליים



 

הקדמה    🔗

הדחיפה הראשונה לכתיבת מאמר זה נִתנה לי ע“י סבה מדינית – כאשר נפרד “עבר הירדן” מארץ־ישראל המערבית ורק זו נקבעה בתור “בית לאומי” לעם ישראל. באותו פרק כתב ד”ר י. קלוזנר (ב“הקובץ החברה העברית לחקירת א”י ועתיקותיה בירושלים, ספר א' – התרפ"א – צד 72 והלאה) כדברים האלה: “מן הכתבות העבריות והארמיות המרובות של עבר הירדן.. אנו רואים כמה מרובות היו הקהלות העבריות לפנים במקום הזה, שלקחו מאתנו בטענה שמדינה זו לא היתה יהודית. מקומות הרבה בעבה”י נזכרו בתלמוד; אבל יש שלא נזכרו – ושם יש שרידי בתי־כנסיות ליהודים ושם יש מצבות עבריות ושם יש שרידי בנינים עם הקשוטים העבריים הטפוסיים… גם משם דובבות אלינו האבנים הדוממות ומזכירות אותנו שנחלתנו נהפכה לזרים“… הדברים היפים האלה מיוסדים ברובם על שרידי העתיקות שנתפרסמו בספרי על כתבות א”י1. אמנם דברתי שם על קורות קהלות עבה“י רק “אגב אורחא” ולא היתה כוונתי לאסוף שם את כל ההודעות הנמצאות בספרותנו על אודות הישוב היהודי בעבה”י. אבל מפני הסבה הנזכרה חשבתי עלי לחובה להשלים את עבודתי ולהראות בחקירה מפורטת, כי יש בידינו הודעות הסטוריות מרובות על ישוב יהודי חשוב בחלק המזרחי של ארצנו מתחלת זמן בית שני כמעט עד סוף ימי הבינים. גם נוכל להוכיח שמעולם לא וִתַּרנו על הכרתנו, שגם ארץ “שני המטות וחצי המטה” נכללה בארץ־ישראל.

הרי זה בכלל; ובנוגע לפרטים: ראוי לתשומת לב מיוחדת, שמזמנו של הירודס ובפרט מתקופת האמוראים ואילך נתרכז חלק גדול מן הישוב היהודי בחלקו המזרחי של עבה"י – בגולן, בבשן, בטרכון ובחוורן – למרות מה שמדינות אלו היו מיושבות ברובן מנכרים. אבל העם היהודי התחזק בנחלתו זו כמו בירושתו שלמערב הירדן.

ולא זו בלבד – כי אם יש לדעת, שאף חכמי ישראל השתדלו בעד הרחבת הישוב היהודי בעבה“י ואפילו במדינות הרחוקות והנכריות שבו. נקרא־נא את דרשות התנאים לפרשת “ערי מקלט” שבספר דברים (י"ט):… “וירשתָּם וישבת בעריהם ובבתיהם – מכלל שנאמר “וירשת וישבת בארצם” (דברים י“ב כ”ט) יכול אי־אתה רשאי להוסיף על הבנין ת”ל “וישבת בעריהם ובבתיהם” – בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנֵה” (ספרי ק"פ)2. במכילתא לדברים נאמר הענין עוד ביתר ביאור3: “אין לי אלא ערים ובתים שמצאו וישבו – מניין אם רצו לכבש ולישב יכבישו, ת”ל “וישבת בארצם” – מכל מקום; אני אקרא “וישבת בארצם” אחד ערים ואחד בתים במשמע ומה ת“ל “וישבת בעריהם ובבתיהם” – שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר: ארצות שלא נתלכלכו בע”ז יהו מותרות, אבל ערים ובתים שנתלכלכו בע“ז יהי אסורות – ת”ל “וישבת בעריהם ובבתיהם”…

דברים אלו לא רק לשם “מדרש” נאמרו; בשבילנו הם דוקומנטים הסטוריים, שמהם יש ללמוד, איך חפשו חז“ל בדברי התורה למצא בהם צווי גמור לכבוש ולישוב א”י כלה, ואיך השתדלו להכין את התישבות ישראל גם בערים הנכריות שבארץ “שנתלכלכו בעבודה זרה”, למרות שהיו בעם אנשים שבקשו להם “פתחון פה” נגד השתדלות זו. – בהרבה מקומות למאמרנו הנוכחי נראה שאף תלמידי חכמים רבים נתישבו בערים ההליניסטיות של עבה“י בהתאם להשקפתם המתבלטת מהרבה דבריהם ובפרט מהמאמר המפורסם: “ידור אדם בא”י בעיר שכלה גוים ואל ידור בחו”ל בעיר שכלה ישראל“4. – ושבאמת ראו חז”ל בעבר הירדן את “נחלת ישראל”, יוכיח לנו מדרשם על דברי התורה: “ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' א' – לרבות עבר הירדן”.5

ומכאן אנו רואים עוד פעם, שחכמי ישראל לא היו אנשים מתבודדים שבלו כל ימיהם רק בארבע אמות של הלכה, כי אם היתה תורתם מעורבת ומשולבת בחיים. מבין כותלי בתי־מדרשם לא רק בנוגע לאיסור והיתר, טומאה וטהרה – דברים שרגילים להקטין את ערכם כל־כך בימינו אלה, ויחד עם זה גם את ערך הוגיהם ולומדיהם – יצאה הלכה לישראל, כי אם בכל הענינים הנוגעים בחיי העם כלו ובהתפתחות הארץ.

מי יתן שגם החקירה המדעית החדשה, שנתבצרה לה כעת מקום באוניברסיטה העברית בירושלים, תוכל להשפיע על חיי עמנו והתפתחות ישובנו בארץ לטובה, והחקירה לא תשאר רק חכמת־הספר, כי אם תהיה גם תורת־החיים!

תודתי נתונה בזה לידידי העורך־דין מר אברהם נתן הלוי ד“ר נֶמֶש בנובי־זמקי בעד תמיכתו החשובה להוצאת “מחקרים הא”י”.

נובי־זמקי, חדש אלול תרפ"ד.

המחבר


 

חלק ראשון: בזמן בית שני    🔗


פרק א': המקומות וקורותיהם.    🔗

§ 1. אימתי התחילה התישבות היהודים בעבר־הירדן אחרי שיבת הגולה מבבל, ־ זוהי שאלה שאי־אפשר להשיב עליה תשובה מדויקה מפני חוסר מקורות הסטוריים. “קהל הגולה” התישב במאה השישית והחמישית רק בארץ יהודה, כי מצא לו שם די מקום. – עד הימים האחרונים היתה הידיעה היחידה שהגיעה אלינו באותו הספור שנמצא אצל יוספוס6 על אודות הורקנוס בן יוסף בן טוביה משנת 175־180 לפני ספה“נ. האיש הזה היה אחד המוכסים ועריצי העם בזמן התלמיים שעזב את ירושלים מפני שנאת אחיו ועמו אותו – יאמר יוספוס עפ”י מקור הליניסטי; ולפי ההשקפה המחודשה בין החוקרים האחרונים: מסבת השתנות המצב הפוליטי, שעבר השלטון מהתלמיים אל הסלוקיים. – הוא עזב כאמור את ירושלים וילך אל עבר הירדן ויבן לו מבצר חזק7 מאבני שַיש וצייר את הבנין בפתוחי־חותם של תמונות חיות ועופות. שם המבצר היה Tyros שהוא בעברית צור, שם מתאים מאוד לתכונת המקום העומד בין הרי־צורים וחלק חשוב מהבניינים היה במערות־צור שהיו שם מכבר ושתֻקנו כדי שתהיינה מוכשרות לישיבת בני אדם בפרט בימי מצור, כי הורקנוס נלחם כל ימיו בשכניו, שבטי־עֲרָב. שמו העתיק של המבצר נשאר עד היום בוָדי א־צִּיר ובחרבה הסמוכה לו אֶ־צוּר למערב רבת־עמון. המערות ידועות בפי הערבים בשם עַרָק אֶל־אֶמִיר (=מערות האֶמיר). על השער יש נשר ועל החזית החיצונה צורות גדולות של אריות חקוקות בסלע, הכל כמו שמתואר אצל יוספוס. גם שמו של בונה המבצר – או אחד מאבותיו – נשאר לזכרון בכתובת כפולה עתיקה שעל קיר מערה אחת באותיות מרובעות: טוביה8.

בפפירוס יוָני אחד מרבת־עמון משנת 258 לפני ספה“נ שנתגלה לפני איזה שנים נמצאה אמנם הודעה העלולה לפרוש אור חדש על תולדות הישוב בעבה”י. לפי הודעה זו היה בשנה הנזכרה וכן בשנת 256 במבצר של ארץ עמון מפַקד־צבא בשם טוביה שהיה מספיק למלך מצרים חיות שונות, ובצדק שערו החוקרים, כי זה הוא אחד מאבותיו של הורקנוס בן יוסף בן טוביה; ומכיון שהדבר כן, יש יסוד נאמן להשערה, שטוביה העמוני הנזכר כמה פעמים בספר נחמיה בתור בן־גילו ובן־ריבו של הפחה העברי שביהודה בערך בשנת 450 הוא הוא מיסדו של “בית טוביה” שהיתה ידו תקיפה לפני בא נחמיה ליהודה, שאמנם “קהל הגולה” לא התנהג בו כבוד הן מצד יחוסו שהיה בספק, הן מצד התנהגותו בחיים הדתיים9. במשך המאות הבאות ובפרט בזמן ממשלת תלמי עלתה המשפחה הזאת לגדולה לא רק בעמון כי אם גם ביהודה – עד הזמן שהורקנות10 הוכרח לעזב את ירושלים ואחרי שנות מלחמה ושמחה והוללות אבד את עצמו לדעת במבצרו החדש מיראתו מפני אנטיוכוס11 מלך סוריה, ומבצרו וכל נכסיו עברו ליד המלך הנכרי.

אין ספק שהרבה מיושבי יהודה עברו את הורקנוס את הירדן. הם השתתפו לו בבנין המבצר והתישבו שם ונעשו לבני צבאו. מה היה גורלם אחרי מותו אין לדעת, יש רק לחשוב, שנשארו גם אחרי־כן בעבר הירדן במקומות שמצאו דֵי פרנסתם על־ידי עבודת האדמה, כמו שעשו שאר אחיהם שהתישבו בעבה"י באותו פרק.

§ 2. כי באמת התחיל ישוב עברי חדש בעבה"י בתקופה זו – היא התקופה שקדמה למלחמות החירות של החשמונאים – יודעים אנו מהודעות ספר המכבים שבהן יסופר על מאורעות שארעו אחרי חנוכת־הבית בשנת 162. "ויהי בעת ההיא – כן יסופר שם12 – ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכַלותם וימלטו אל מבצר Diathema וישלחו ספרים אל יהודה ואל אֶחיו ויבקשום לבא לעזרתם. גם הודיעום לאמר: “וגם מאחינו היושבים בארץ טוב הֵמיתו כאלף נפש ואת נשיהם וטפם הוליכו שבי ויבוזו את שללם”. יהודה13 ויונתן עברו את הירדן וילכו דרך שלשת ימים במדבר ויספרו להם אנשי נבת14– הם בני נְבָיוֹת משבט ערב – כי הוליכו הגויים את היהודים מארץ גלעד בשביה ויכלאום בבצרה וערים בצורות אחרות וגם רבים מהם אסורים בשאר ערי הגלעד. יהודה נוסע עם חילו אל בצרה וילכדה ומשם הוא נוסע מהלך לילה אחד אל המבצר ששם התבצרו היהודים ושַר־הצבא הסורי צר עליו – זהו מבצר Diathema. אחרי הכות יהודה את הסורים שבערי הגלעד, קבץ כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול, הם ונשיהם וטפם וכל רכושם וישובו אל ארץ יהודה15.

מהספור הזה יוצא, שישבו יהודים בתחלת ימי החשמונאים א) בארץ הגלעד; ב) בארץ טוב; ג) אלה שבארץ הגלעד לא כלם במקום אחד ישבו, כי אם מפוזרים בכפרים ושהיה להם מבצר אחד, הוא Diathema. כן הדבר גם בנוגע לארץ טוב שמספר יושביה האנשים היהודים היה כאלף נפש שנהרגו; ד) כל הנשארים לא היה מספרם רב ביותר, מכיון שהיה אפשר להוליכם משם ולהושיבם בארץ יהודה; אף שאין להאמין שכלם העברו, כי אם רק אלה שלא היתה להם הגנה נגד אויביהם.

בנוגע לארץ הגלעד, הרֵיהִי אותו חבל־ארץ שבין היבוק והירמוך שמה נוסע יהודה עם חילו ובדעתו היה ללכת ישר אל Diathema; אמנם בדרך הוגד לו שנמצאו יהודים שבויים בבצרה, ע"כ הוא פונה שמה ללכדה ורק אחרי כן הוא נוסע אל המבצר הנזכר, שבו היו הפליטים. – בצרה זו שהיא סמוכה לארץ־הגלעד, היא בלי ספק אותה העיר שנקראת היום בצרה אֶסְקִי־שָם למזרח הגלעד. משם נוסע הוא מהלך לילה אחד עד בואו אל המבצר: Diathema.

הנוסחאות לשם זה שונות זו מזו. לרוב החזיקו החוקרים בנוסחת תרגום הסורי של ספר המכבים, שהיא רמתא. אמנם מי יאמין, ששֵם זה שהוא כל־כך נהוג בספרי הקודש ישתבש ויֵעשה ממנו שם מוזר בצורה היונית לפנינו! יש לנקוט בידינו את הכלל, שבכל מקום שיש קושי בנוסחה אחת ובאחרת הוסר אותו הקושי, אז יש לנו תמיד להחזיק בנוסחה הקשה, כי היא העיקרית. – כבר שִער Furrer16 שיש למצא (בהשמטת אותיות Di) בשם זה את שם המקום הנוכחי עַתַמָן למערב בצרה, היינו Athema, ועלינו לחקור אם באמת היה זה מקום יהודי בימי־קדם. להלן נראה, שהדבר באמת כן, כי במקום זה עמדה עיר הגבול בשם חטמונה או בשמה המלא גבתא דְחטמונה. במקור אחר נמצא השם בצורת יגרי חטםונה17. השם מורה שהיו שם “יְגָרים” – גַלֵי אבן – ששמשו בודאי לצורך בִצורה של העיר. המבצר עצמו נקרא גבתא (שם נהוג בזמן בית־שני בפרט בארץ הגליל)18 שיש לו איזה יחס לגב־ההר שעליו עמד בנין מבוצר. מעתה לא נטעה, אם נאמר, שבמקור העברי או הארמי של “ספר בית חשמונאים” (המכבים) היה כתוב “מבצר” או “גבתא” דחטמ(ונ)א והמעתיק היוני לא ידע שה דְ שלפני המלה אינה מן השם וכתב תחת Athema – Diatheme או Dathaima.

חטמא (=חטמונה) זו עומדת במרחק של 25 קילומטר בערך בקו־האויר – מבָצרה, ואם־כן היה אפשר להגיע משם בעוד לילה עד חטמא.

ארץ טוב שמצאנו בספור מלחמת יהודה מכבי בתור מדינה יהודית, היא לפי קבלת חכמי התלמוד תחומה של העיר סוסיתא למזרחו של ים כנרת19. במקום הזה דַי לנו להזכיר, שלפי רשימה עתיקה עמד בתחום סוסיתא המקום חספיה או חצפיה20 ־ היום חִסְפין לצפון מזרחה, ובאמת מזכיר ספר חשמונאים ב' את המקום כַּסְפִּין סמוך לארץ ה“טוביים”21 ואין ספק כי כספין היא חספין, ובכן נתאמתת מסורת התלמוד בנוגע להשואת סביבתה של סוסיתא אל “ארץ טוב”. כפרים יהודים נמצא בסביבה זו בזמן המשנה ואפשר שכמה מהם היו מיושבים מיהודים כבר בזמן החשמונאים הראשונים. בנוגע למספר היושבים בכפרים אלו יש לדון על־פי ההודעה שמספר ההרוגים היה כאלף איש; אם־כן יש להעריך את מספר כל היושבים היהודים לארבע או חמשת אלף נפש.

§ 3. אין ספק שבשקוט המלחמה ביהודה ובהתחזק ממשלת החשמונאים, שבו יושבי גלעד וארץ טוב, שהביא יהודה המכבי לארץ יהודה, אל עריהם וכפריהם. עכ“פ נראה שבזמן מלוכת החשמונאים שאחרי מלחמות השחרור היה עבר־הירדן כבר מדינה חשובה בא”י הן במובן מדיני הן בנוגע לחיים הדתיים. זה עולה ממשנה עתיקה – שזמנה קבענו במקום אחר22 בימי יונתן החשמונאי בשנת 147 – ושבה נזכרו בתור “שלש ארצות” של א“י לענין ה”בִּיעור" – בשנה השביעית, שנת השמטה – יהודה ועבר הירדן והגליל. מענין הדבר שעבר הירדן נזכר כאן במקום השני ורק אחריו הגליל, אעפ“י שהוא בחלקה המערבי של א”י; עדות היא שהיתה לעבה“י בתקופה ההיא חשיבות יותר גדולה ממה שהיתה לגליל. – מאותה משנה יש עוד ללמוד, שכמו שחלקו את ארץ יהודה לשלש ארצות. כמו־כן דברו בעבה”י על שלש ארצות והן א) “ההר” – הם הרי גלעד; “השפלה” היא המִישוֹר שנזכר בס' יהושע' י“ג י”ז; ג) “הָעֵמֶק” (שם פסוק י"ז) היא עֲרֵבת הירדן23. מכל זה יש לראות שבתקופת יונתן החשמונאי ישבו כבר יהודים בכל חלקי עבר הירדן שֶהִשתרע בין הארנון והירמוך. ברייתא המפרשת משנה זו מַזכרת גם שמות של ערים מכל “ארץ וארץ” של עבה"י; אמנם כאשר עולה מהשמות, הברייתא היא מאוחרת מהמשנה – אולי מזמן אלכסנדר יַנַי, כאשר נראה להלן.

§ 4. יוחנן הורקנוס לכד את העיר העתיקה מֵידְבָא24 לדרום חשבון. בזמן החשמונאים הראשונים ישבו במדבא בני יַמְבְרִי (אולי – עַמְר) משבטי עֲרָב. שהיה להם ריב ומלחמה עם בני מתתיה25. רגש הנקמה על עלילותיהם היה עֵר בלב יוחנן הורקנוס. על־כן צר על עירם משך ששה חדשים ולכדה. תולדות העיר אחרי נצחון זה לא נודעו לנו ורק אחרי כשלש מאות שנה אנו שומעים, שר' ישמעאל שישב בדרום ארץ יהודה (סמוך לאדום)26 פסק ל“אנשי מידבא” בהלכות מקואות27 מזה יש לראות שהישוב היהודי נמשך במידבא עוד מאות שנים אחרי הלכדה על ידי יוחנן הורקנוס.

המלך הזה חָדר עוד מזרחה לחֶשבון. הוא לכד את סַמֶגַא יחד עם המקומות הסמוכים לה28. Musil הראה שֶסמגא היא אֶ־סַּמִיךְ למזרח חשבון29. את עיירותיה לא פרט יוספוס בשם. אבל כנראה ידוע לנו שמה של אחת מהן מהספור ההסטורי העתיק שנמצא בתלמוד על הבדל יַני המלך (יוחנן הורקנוס) מן הפרושים. שם יסופר שהוא הלך ל“כוחלית שבמדבר” וכבש שם ששים כרכים“.30 כוחלית זו נודעת לנו גם משמו של מין אֵזוֹב אחד שנקרא “אֵזוֹב כוחלי” ונזכר יחד עם “אזוב מדברי”31. גם מזה עולה שכוחלית סמוך למדבר היא עומדת. כמו שבספור הנזכר נאמר עליה שהיא “כוחלית שבמדבר” באמת נמצא האזוב בעבר־הירדן, כמו שמראה על השם “בית אֵיזובא” (שנזכר בזמן חרבן הבית) וגם היום נמצאו שני מקומות בשם “גבעת האזוב” (תֵּל אֶ־זַּעְתַּר)32. – אולי לא נטעה אם נקבע את כוחלית באֶל־קַסְטַל (Castellum) לדרום מזרח סמגא33. – המספר “ששים” שנזכר בספור התלמודי אינו מדויק, כי אם נאמר על פי ספר דברים ג' ד' (“ששים עיר”) וגם הכרכים שנזכרו שם אינם כרכים ממש – ר”ל כרכים גדולים ומבוצרים – כי אם מקומות חזקים שהתבצרו בהם יושבי המדבר, שבטי ערב, כי זוֹהי עיקר הוראת השם “כרך”.

§ 5. “הכובש הגדול” שבין החשמונאים אלכסנדר ינַי הרחיב גם את גבולות עבה“י היהודי. בימיו נלכדה חשבון34במזרח. בספרות המשנתית לא נזכרה עיר זו בתור מקום יהודי ורק בברייתא המסיימת את “תחומי א”י” בסוף המאה השניה, נזכרה היא בתור נקודת־גבול לישוב היהודי. עוד הפעם נראה שהישוב היהודי שעליו נשמע אחרי מאות שנים (כמו אצל מידבא) התחיל כבר בזמן החשמונאים.

בנוגע לכבושי אלכסנדר יני בעבה"י יש בידינו ארבע רשימות: שלש מהן אצל יוספוס ואחת בספרו של סנֶקלוס35. נציגה אותן פה אחת מול חברתה:


I. קדמוניות י"ג ט"ו II. מלחמות א' ד' ח' III. קדמוניות י"ג ט"ו IV. סִקלוס
[אלכסנדר כבש את] [אלכסנדר כבש את] [ביד היהודים היו בזמן א' יני]
1 Dia 1 Pella 12 Pella 1 Pella= Dora
2 Essa 2 Gerasa= גֶּרֶש 1 Gadara 2 Gadara (=גֶדֶר) אצל חֲמָת
3 Gaulana= גוֹלָנָא 3 גולנא 2 Gaulanitis= הגולן= גולנא 4 Hyppos (= סוּסִיתָא)
4 seleukia= סְלוֹקיא 4 סלוקיא 3 סלוקיא 3 Abila
5 עמק אנטיוכוס 5 עמק אנטיוכוס 11 בקעת קִליקיא 5 Lian
6 מבצר גמלא 6 גמלא 4 Gabala 6 Philoteria

בארץ מואב

5 Essebon= חֶשְׁבוֹן

6 מֵידְבָא וכו'

פירוש הרשימות: 36

Pella (II 1; III 12) היא הצורה היונית של השם פחל – היום פַחִל – בערבת הירדן למזרח־דרום בית־שאן. ההלניסטים שנתישבו בעיר כִּנו אותה גם בשם יוני הוא 37Dora (IV 1) ומזה בטעות: Dia (11).

Gerassa (II 2) היא גֶּרֶשׁ מצפון היבוק, היום גַ’רַש עם חרבות רבות ונפלאות מהתקופה הרומית. משם היוני נעשה בטעות: Essa (I 2) וצ"ל: [Ger]essa.

סנקלוס מזכיר פה במקום גרש – Gadara, היא גֶדֶר אצל חמת38, בבקיעת הירמוך (IV 2). גם ברשימת יוספוס (III 1) נזכרה עיר זו. ע"כ אין למוחקה מרשימת הערים הנכבשות.

Gaulana (I־II 3) היא העיר העתיקה גוֹלָן בבשן, בצורה ארמית גוֹלָנָא. III 2 מזכירה את Gaulanitis היא סביבתה של העיר הנזכרת בתורה: הַגּוֹלָן, במשנה: הַגַּוְולָן. אם כן לא רק העיר, כי אם גם סביבתה נכבשה ע"י אלכסנדר יני.

Seleukia (I־II 4; III 3), לפי דעתו של Hölscher לא העיר הידועה בשם זה למזרח ים־סמכו היא, כי אם אָבֵל Abila IV 3, שהיונים כִּנוה בשם ההלניסטי הזה; היא היום אָבִּיל לצפון־מזרח גדר עם חרבות מפוארות.

על אודות עמק אנטיוכוס (I־II 5) או בקעת קליקיא (III 11) אין בידינו שום אחיזה, כי לא נמצאו שמות אלו במקום אחר. אמנם נראה לי שהיא סביבתה של אָבֵל הנזכרה, שנקראה במדרש אבילין39 או בצורה יונית־רומית Abilene. רשומו של שם זה אני חושב להכיר באותיות ΛIAN (IV 5) שיש להשלימן [ABI]ΛIAN Abilén. למעלה הבאתי את ההשואה Abila=Selukia, א"כ נראה לי שתחת בקעת קליקיא, (III 11) יש לגרוס בקעת סלוקיא ואפשר מאד שבקעה זו של סלוקיא נקראת גם עמק אנטיוכוס על שמו של אחד המלכים בשם זה ממשפחת הסלוקיים. – יש להביא ראיה שבאמת ישבו יהודים באָבֵל זו במאות הראשונות מהברייתא המדברת על עניין שביעית ושבה נזכרו דְלָיות של אָבֵל40. כפי דעת אוסיביוס היתה Abila זו מפורסמת ביינה, על כן הכוונה גם בתוספתא על עיר זו וסביבתה ומכיון שנזכרה בענין דין “שביעית”, אין ספק שישבו שם יהודים בזמן הבית ובמאות הראשונות שאחרי החרבן.

Gamala (I־II 6) היא גַ’מְלַא אצל נהר אַ־רֻקָד למזרח ים־כנרת, או ביתר דיוק תל אל־אֶהְדֵי’ב (כי שם עמד המבצר). Gabala שב III 4 יש לתקן ל־Gamala כי גבלא אינה בסביבה זו, כי אם בדרום ים־המלח.

Hypposשנמצאה רק ב IV 4, היא סוסיתא, נזכרה במקום אחר אצל יוספוס בין כבושי יני41. הטעם שלא נזכרה גם פה ברשימתוֹ של יוספוס, הוא מפני שהיא נכללה בגולנא (I־II 3; III 2). היום נקרא המקום סוּסיאַ למזרח ים־כנרת ומצפון המקום מציינת קלעת אל־חֻסן (=מבצר הסוּס) את מקום המבצר.

Philoteria שנמצאה בסוף IV אינה גמלא (כמו שחושב Hölscher), כי אם שמה המחודש של בֵּית יֵרַח במקצוע הדרומי של ים־כנרת42, כמו שיש לדעת זאת מדברי פוליביוס, האומר בפירוש: “פִלוֹטֵרִיַא יושבת אצל הים שהנהר הנקרא ירדן נפל בו”43. לפי סופר אחר נקראת Philoteria גם Charax44 זאת אומרת כְּרַךְ. יש להשוות לדברים אלו מה שנמצא בברייתא שהנהר היוצא ממערת פמייס [הוא הירדן] “אין ירדן אלא מבית־ירח ולמטה”45, וגם מה שנאמר בירושלמי46 שבית־ירח היא “אבטוניא” ־ autonomia47־ אם כן כרך יוני־הלניסטי. שרידי העיר נקראו עוד היום חרבת אל־כרך אצל המושבה היהודית כנרת. בית ירח אינה בעבר הירדן ממש, אבל בכל זאת אפשר ששייכה לסביבת גולן, על כן לא נזכרה ברשימת יוספוס. ברשימה III נזכרו בארץ מואב חוץ מחשבון ומידבא עוד ערים אלו, שאמנם קשה להשוותן אל המקומות שבזמננו:48

Lembe = Limba בקדמוניות י"ד א' ד'. היום לִבּ לדרום מידבא.

Orenaim= חורינים, לפי דעת Musill היום אל עָרָק (“מערות”) אצל המעיין של סֶיְל אֶ־נּומֵירא בדרום ים־המלח. כי לפי דעתו מוסב השם “חורינים” על החוּרים ששם. אמנם השואות כאלו מסופקות מאד.

Agele או Agalla (קדמ' י"ד א' ד') היא אַגְלַים (ישעיה ט"ו ח'). לפי אוֹסִביוס 8 מילין רומיות לדרום Areopolis (= רבת מואב), אבל אין לדעת על איזה מקום כיוון. Musil חושב שאגלים היא חרבת א־גִ’לִמֶא קרוב לרבות־מואב למזרח־צפון.

(Ton)e לא נודעת. – על Zoara = צוֹער ידבר להלן.

רשימה זו משתלמת על ידי רשימה אחרת בקדמוניות י"ד א' ד' ששם נזכרו עוד:

Nabalotha (?) [אולי “נביות” שם של שבט־ערב]; Rabathרבת מואב; Niariss (?); Arydd…;Alusa (?) [אולי חלוצה שהיא “בנגב” יהודה] Orub(d)a? אפשר שאחדים משמות אלו לא בעבר־הירדן מקומם, כי אם לדרום ארץ יהודה.

עוד יש להוסיף על אלה שני שמות: האחד גָּדוֹר49 באמצע הגלעד ואת עַמַּתוּ50 בערבת הירדן אצל וָדי רָגִ’יבּ והוא המבצר הכי חשוב על שפת הירדן.

§ 6. על פי רשימות אלו אפשר כבר לציין את גבולות עבר־הירדן היהודי בזמן אלכסנדר יני, שהם: גמלא בצפון; צוער דרום; הירדן ממקצוע הדרומי של ים־כנרת ועד עמתו במערב; גֶרֶש וערי־מואב במזרח. – להגנת עבה"י בנה המלך את המבצר בדרום־מערב הארץ, הוא מַכְווָר או מכבר51 שאצלו נוסדה בזמן מאוחר גם עיר בשם זה.

מעתה יש לקבוע גם זמנה של הברייתא52 שהזכרנוה כבר ושהיא מתארת חלקי עבה“י באופן זה: “איזה הר שבעבה”י? – כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן. ושפלתו: חשבון וכל עריה… וכן כיוצא בהן. ועמק שלו בית הרם ובית נמרה וכן כיוצא בהן”. – מכוור, גדור וחשבון ידועות לנו כבר מכבושי אלכסנדר יני. מה שכתוב בברייתא אחרי חשבון: “וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון” לקוח מספר יהושע (י“ג י”ז) ואינו עיקר. כנראה היה כתוב בברייתא “חשבון וכל עריה” והכוונה על אותן הערים שכבש המלך בארץ מואב, אבל התנא הוסיף על מלות אלו את דברי הפסוק. ב“עמק” – ר"ל בערבת־הירדן נזכרו שני שמות: בית הרם ובית נמרה. גם אלו נזכרו בספר יהושע (י“ג כ”ז) ולפי ההשקפה הראשונה היה אפשר לאמר, שגם אלו אינם עיקר. אמנם בנוסחת הברייתא, שנמצאה בתוספתא כתוב: “כגון בית נמרה רמתה וחברותיה”, אם־כן אין זו לשון הכתוב, כי פה נמצא שמה המחודש של בית הרם, הוא │בית│ רמתה, ועל כן יש לחשוב ששני השמות שייכים לגוף הברייתא העיקרית. אמת שיוספוס אינו מזכיר את שתי הערים האלה בין ערי אלכסנדר יני, אבל אין ספק, שאחרי לכדו את עמתו, התחילו היהודים להתישב בסביבה זו – בערבת הירדן – והחזיקו בעירם הקרובות למבצר עמתו. להלן נראה שבית נמרה היתה עיר חשובה בזמן שלומציון המלכה או מעט אחרי זמנה.

מתלמוד ירושלמי נראה שגם את העיר דרעלה או תרעלה יש למנות בין ערי “העמק” שמזמן אלכסנדר יני, כי אחרי דברי הפסוק שביהושע י“ג כ”ז53 מובאות השואות לארבעה השמות שנמצאו בו באופן זה: בית הרםבית רמתה; בית נמרהבית נמרין; סֻכותדרעלה (או תרעלה); צָפוּןעמתו. הרי לפנינו שמו של מבצר זה ודרעלה סמוכה לו מאד לצפון היבוק, הים תל דֵיר – עַּלא54.

בתי רמתה עמדה על מקום תל אֶ־רָמַא של היום לצפון מזרח ים־המלח בסביבה פוריה. שם צמחו הרבה נטעים חשובים כגון הצרי55 והתמר56. מאדמת בית רמתה עשו כלי חרס טובים57. הישוב היהודי נשאר בו עד זמן הביזנטים, כאשר נראה בהמשך הרצאתנו. – לצפונה נמצאות חרבות תל נִמְרִין המציינות את בית נמרה או נמרה58 שבמקרא; בית נמרין (נמרין, נמרי) של תקופתנו. גם פה גדל התמר59. – מקום התמר היה גם עמתו60 שהזכרנוה כבר הרבה פעמים. השם נכתב גם חמתו (חמתן), כי עיקר הוראתו הוא “מקום מעין חַם”. – כפי שהבאנו למעלה השוו את עמתו אל צפון. אמנם לפי יוספוס במקום אחר היתה Asaphon = צָפוֹן מקום בפני עצמו אצל הירדן, ששם נלחם אלכסנדר יני עם פטולומיוס לתורוס61 ואם־כן אי־אפשר להיות צפון – עמתו! אמנם הדבר כן, ששני המקומות צפון ועמתו היו קרובים מאד זה לזה: עמתו הוא מקום המבצר ומעיינות החמים וצפון היתה מקום הישוב, על כן בצדק השוו אותן בירושלמי.

§ 7. בנוגע לפחל מודיע יוספוס, כי החריבו היהודים אותה מפני שלא קבלו יושביה עליהם את הדת היהודית62. אין ספק שגם בערים נכבשות אחרות נִסה אלכסנדר יני ליַהד את הנכרים; אם עלה זו בידו, – אז השאיר אותם במקומם, ואם לא, גרשם או החריב את עריהם. מזמן מלחמת היהודים נגד רומי אנו יודעים באמת, שישבו “מתיהדים” כאלו למשל בעיר גדר יחד עם יהודים מלידה63. שמות הערים ההלניסטיות הנחרבות נראה להלן, כאשר ידֻבר על אותן הערים שנתחדשו על־ידי פומפיוס וגביניוס. התחלת הישוב היהודי בערים ההלניסטיות עולה על־כל פנים עד זמנו של אלכסנדר יני.

יש בידינו לענין זה הלכה עתיקה שנשנה בנוגע ל“תרומת השקלים” (היינו שתרמו מכל השקלים שנקבצו מכל מושבות היהודיות שבעולם חלק כדי שיקריבו את קרבנות הצבור בשם כל ישראל) וכן נשנה שם:64 תרם את הראשונה לשם ארץ־ישראל ושנייה לשם כרכין המוקפין לה והשלישית לשום בבל ולשום מדי ולשום מדינות הרחוקות“. בתוספתא65 נזכרו: ארץ־ישראל, אח”כ סוריא; אחריה עמון ומואב וכרכין המוקפין לארץ־ישראל ולבסוף בבל ומדי ומדינות הרחוקות. – אם נשאל מי אלה ה“כרכין המוקפין לא”י" אז אפשר לומר שהן הערים הנכריות שבארץ עמון ומואב, שהרי עמון ומואב נזכרו (בתוספתא) בפני עצמם לפני ה“כרכים”. אם כן איפוא הכרכים האלה המוקפין – ר“ל הסמוכין – לא”י ועומדים על גבול הישוב היהודי, הם הערים ההלניסטיות שנכבשו ע“י אלכסנדר יני ושבהן נתישבו יהודים מיד אחרי כבושן ואח”כ בזמן הבית. – יש להביא עוד ראיה אחרת ש“כרכין” שעליהם ידֻבר בהלכות התנאים הן הערים ההלניסטיות. בברייתא אחת נאמר66: חזקה לכהונה נשיאות כפים בבבל ואכילת חלה בסוריא וחילוק מתנות בכרכין. גם פה נזכרו מקומות הישוב שבבבל ובסוריא, אבל הכרכין אי־אפשר שהיו בחוץ־לארץ שהרי אלו נזכרו כבר (בבל וסוריא); אמור מעתה שהכרכין הן הערים ההלניסטיות הנכבשות שדרו בהן יהודים ובתוכם גם כהנים. אפשר מאד שמוצאן של הלכות אלו הוא כבר מזמן מלכי בית חשמונאי.

בסוף ימיו צָר אלכסנדר יני על רֶגֶב שבעבר הירדן67. המבצר נפל אמנם רק אחרי מותו. מקומו מציין הכפר רָגִ’ב (למערב גֶרֶש – שהיתה כבר ביד אלכסנדר ושגם בה התישבו יהודים68) אצל חורשה יפה של עצי־פרי. זמן מה אחרי לכידת העיר נתישבו בה יהודים כאשר תעיד על זה ההלכה שמזכירה את רגב בתור עיר עשירה בזיתים ובשמן מצוין69 שמשם הביאו לנסכים לבית־המקדש70.

בהשלמת דברינו על התקופה החשובה בתולדות עבה“י בזמנו של אלכסנדר יני71 יש להעיר שאע”פ שעבר הירדן העקרי הוא רק אותו חבל־הארץ המשתרע בין הארנון והירמוך, כמו שראינו בדברי הברייתא, מכל־מקום השתמשנו ונשתמש בשם זה “עה”י" לכל המדינות שהן מעבר הירדן מזרחה.

§ 8. על התרחבות הישוב העברי בזמן המלכה שלמציון (76־67) אין בידינו הודעות מפורטות. יש אמנם לשער שבכל הערים שנכבשו על־ידי אלכסנדר יני נתרבה בימיה – “ימי העמידה”72 מספר התושבים היהודים וכמו־כן גם באותן הערים שעמדו בקרבת המבצרים. כאלה הן בעמק הירדן: בית־רמתה, בית־נמרה וְתרעלה לדרום עמתו. בנוגע לבית־נמרה יש בידינו ברייתא עתיקה שבה ידובר על שתי “אבטילאות” או “אבטיניות” כנראה: autonomia – שהן ב“עבר הירדן מכאן ומכאן כגון שלומי ונמרי73”. נימרי הוא בית־נמרה העומד מול מבצרה של שלמציון, שנקרא בעברית שלומי ואצל היונים Alexandrion בעברו המערבי של הירדן על הר קַרַנטל. יש להוציא מהודעה זו שבית־נמרה נתבצר בימי המלכה. במשנה נזכרו “של בית נמר”: תואר שמציין או את כל יושבי המקום בית־נמר = ב' נמרה או אנשי משפחה מיוחסה שהיתה משם, או ישבה שם. זמנה של המשנה הזאת אי־אפשר אמנם לקבוע בדיוק, רק זאת נדע שהיא עוד מזמן הבית74.

לרגלי מלחמות־האחים, בני שלמציון, נפלה ארץ־ישראל תחת ממשלת רומי ופומפיוס שהרס את הערים ההליניות שנכבשו ע"י אלכסנדר יני ואלו נעשו אחרי־כן לאגדת־ערים בשם “דֶקַפוליס” (עשר ערים). שתַים מהן היו, כנראה, בארץ המערבית והן בית שאן ושומרון(?) ושמונה בעבר הירדן. וזו היא רשימתן75:

1) Hyppos – סוסיתא 2) Gadara – גדר 3) Seleukia – אבל 4) Kanatha – קנת (על גבול הצפוני־מערבי של החורן 5) Pella – פחל 6) Dion – (כנראה אֶ־דוּן לדרום מזרח גדר), שמה השמי לא נודע; 7) Philadelphia – רבות עמון 8) Gerasa – גרש

את הערים 1־3, 5, 7־8 מכירים אנו כבר מזמן אלכסנדר יני. 4) קנת אינה מִכבושי יַנַי, אבל מעַניין הדבר שבאמצע המאה השניה נמצא שם יהודים ואפשר שהישוב התחיל שם כבר בזמן החשמונאים. דיון 6) לא נודע בספרותנו. בהערים 1־2, 4־5, 8 היה ישוב יהודי, כאשר נראה זאת במשך חקירותנו והן הן אותם ה“כרכים המוקפים לא”י" שזכרונם מצאנו כבר בהלכה (§ 7).

בזמן כבושי פומפיוס נזכר המקום פַּפִּירוֹן בעבר הירדן76, – כנראה בין הירדן ורבת־עמון. שם נצח אריסטובולוס את חרתת (אַרֶטַס) מלך הערבים. זה הרבה ששערתי, ששם זה הוא תרגומו של השם השֵמי או העברי: [בית] נְיָיר, שזכרונו נמצא בשמָן של חביוֹת “ניירות77 ר“ל שהחביות נעשו בנייר [= בית נ'], כמו שנזכרו בהלכה גם חביות “לודיות” [=מִלוד] ו”לחמיות" [= מבית־לחם]78. אם השערה זו נכונה, אז יש לנו עוד מקום יהודי אחד בעבר־הירדן, שאמנם אין לדעת בבירור איפה עמד. – בנוגע להשם בית נייר – פפירון יש לשער שגדל בסביבתו הנייר־הפפירוס וכמו שלהלן נראה את השם בית אֵזוב (§ 12) בעבר הירדן שבסביבתו גדל האזוב.

§ 9. במצב זה שהכרנו עד עתה נמצא עבר־הירדן מימי פומפיוס עד הירודס, שבימיו נעשו שנויים גדולים גם בחלק־הארץ הזה ועל ידם נתגדל שם גם הישוב היהודי. בשנת 23 קבל המלך רב־הפעלים ורב־המרץ הזה במתנה מאת הקיסר אוגוסטוס את המדינות שלמזרח ים־גנֵיסר: טרכון, בשן (Batanaea) והחורן. בזה הראה לו הקיסר אות־כבוד מיוחדת, אבל יחד עם זה העמיס עליו גם עבודה קשה ורבת־האחריות, להשקיט מדינות אלו, בגרשו מהן את שבטי ערב למודי המדבר הפראים, השודדים והנודדים שלא רצו להכניס צוארם בעול מלכות רומי ועבודת התרבות שלה79. – בתחלה הושיב המלך שם שלשת אלפים אדומיים80 (אפשר שרושם ישיבתם בסביבה זו נכר עוד היום בשם־המקום עקרבה למזרח ים־סמכו על יד הדרך המוביל לדמשק)81. אבל אלו לא עשו שם כנראה הרבה, או שלא היה מספרם כפי הצרך, עד כי נאלץ המלך להושיב במדינות אלו בסוף ימיו תושבים חדשים. אלו היו – שש מאות איש בערך – יהודים מארץ בבל שהתישבו לפני זמן מה בחולת אנטוכיה ובראשם איש ושמו זִמרא82. אלה הטו אזן קשבת לבקשת המלך ויבאו לעבר־הירדן ויבנו להם מושבות בבשן הסמוך לטרכון. אחת המושבות – דומה בגָדלה לעיר – היתה בתֵירה, שמקומה מציין היום בית־אֶרי לדרום גַמְלָה למזרח ים־גניסר83. את העיר הזאת כּנו התושבים על שם אחד מאבותיהם. – היהודים הבבליים האלו השקיטו באמת את המדינה והיו למגן גם לאחיהם בני הגולה שעלו לרגל מדי שנה בשנה ירושלימה. ומפני שהיו מדקדקים במצות הסתפחו עליהם במשך הזמן הרבה יהודים ממקומות אחרים והמדינה קבלה ישוב צפוף. בזמן המלחמה הגדולה נגד רומי נִזכרים הבבליים האלה, שהיו מפֻרסמים בפרט בתור פרשים84 – כבר ראו החוקרים הטיב שהתושבים הראשונים שיסדו את העיר בתירה, הם קרוביו של אחד מחכמי בבל, ר' יהודה בן בתירה ומביניהם היו “בני בתירה” או “זקני בתירה” שישבו בימי ממשלת הירדוס בראש הסנהדרין הגדולה שבירושלים. רק בסוף הניחו את מקומם ומסרוהו להלל הבבלי. את בניהם אנו מוצאים גם אחרי החרבן בבית־דין שביבנה ושמם נזכר גם בין התנאים שחיו אחרי החרבן85.

עוד שתי מושבות מיסודם של הבבליים ידועות לנו בשמותן. האחת היא המושבהEkbatana 86 לא רחוק מבתירה. Ekbatana הוא שמה של העיר אחמתא שבמלכות פרס ואין ספק שהתושבים החדשים ומיסדי המושבה היו מסביבת העיר המפרסמת הזאת והעבירו משם את שמה לארץ מרחקים – הופעה בלתי־יחידה בזמן ההוא ובארץ־ישראל. לדאבוננו אי אפשר לקבוע את מקום המושבה הזאת בדיוק. לעומת זאת מכירים אנו הטיב את המושבה האחרת שנקראה גם כן על שמה של עיר־מלוכה, היא נִנְוֵה87, שהיא עומדת לצפון־מזרח בתירה בארץ הבשן. את קורות העיר הזאת נוכל לצייר על פי מקורות תלמודיים עוד איזה מאות שנים כאשר נראה להלן ופה נזכיר רק שבין חרבותיה נמצאות עד היום תמונות המנורה היהודית בעלת שבעה הקנים88.

התושבים האלה היו כאמור, חַילים שהגינו על המדינה נגד השודדים; אמנם בימי שקט התעסקו בעבודת־אדמה ובלמוד־התורה. מעַנין הדבר שאחד התנאים שהיה מ“בני־בתירה”, הוא ר' יהודה בן בתירה, מפרש את דברי הכתוב שבעשרת הדברים “ועשית כל מלאכתך” באופן זה: מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה? – אם יש לו חצר חֲרֵבָה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה89. אין ספק שחכם זה קבל תורה זו מאבותיו שהתעסקו באמת ב“חצרות ובשדות חרבות”90 במושבותיהם החדשות שבעבר־הירדן. – יש בידינו הודעות מזמן המשנה שמראות שגם עבודת־הצבא של אנשים אלו לא קלה היתה. פעמים קרה שהשודדים התנפלו על המושבות דוקא ביום השבת בחשבם את יושביהן בלתי־נכונים למלחמה91. אמנם בני־בתירה הורו הלכה שיש להגן בעד נפשם אפילו ביום השבת, רק מיד כאשר הכו את הגייסות, יש להניח מידם את כלי־המלחמה, כי “מחלליה מות יומת” – אפילו כהרף עין אם אין פקוח נפש92. תקנת רבן גמליאל הזקן, שכל היוצאים להציל מותרים לחזור למקומם עם כלי־מלחמתם בשבת93 ־ נתקנה אולי בשביל חילים אלו. עוד נראה, שאיזה מן ההלכות המוסבות על חניית בני־צבא ועל קבורת הנופלים במלחמה94, כוונתן על חילי בני־בתירה.

§ 10. התישבות הבבליים בבשן ובטרכון נָתנה ביד הירדוס את המפתח לאוצרה הגדול של ארץ סוריה הוא החַוְרָן (החוֹרַן) בכלל ולחלקו הצפוני בפרט95. במדינת השודדים שנתחבאו שם בין בקיעי הסלעים ובמערות המרווחות, אנו מוצאים מזמנו ואילך חיים תרבותיים עם גוון הליניסטי־סורי או ערבי (נַבַּתִּי)96; עֵדות על עובדה זו הכתבות המרובות שנמצאו בחורן. אחת נמצאה בסֶע סמוך לקנת וממנה יוצא שהיכל בעל־שמין שנבנה כבר לפני הירודס נתחדש על־ידו. גם הציורים שבמזוזות הדלתות ובראשי־העמודים מראים את הסגנון־האמנותי של בניני הירודס, והם: עלי־גפנים, שריגים, אשכולות ויונים97. – הרבה כתבות יוניות נשארו גם מאגריפס הראשון ועוד יותר מהשני (בני בניו של הירודס) בחורן.

העבודה התרבותית הזאת, אף שלא ברוח ישראל היתה, משכה יהודים לחורן עוד בזמן הבית השני. על העובדה הזאת לא שמו לב עד היום, אבל היא משתקפת בלי ספק מתוך דברי המשנה והתוספתא על אדות “קדוש החדש” שהודיעו בכל הארץ ובגולה על ידי משואות שהשיאו בראשי ההרים. מקומות המשואות היו98: 1) הר המשחה (= הר הזיתים) שאצל ירושלים; משם הודיעו לתחנה השניה 2) סרטבא אצל הירדן99; משם 3) לאגִרִיפּינא (על גבולו הדרומי של הגליל, משם 4) לתָּבוֹר ומתבור 5) לחוורן, ־ אין כל ספק שלא היה אפשר להשיא משואות רק במקום שהיה שם או סמוך לו ישוב יהודי. גם יש לדעת, כי דברי המשנה מוסבים על זמן הבית, כי אחרי החרבן לא היה אפשר לעלות על הר המשחה אצל ירושלים ולהודיע משם את קדוש החדש. אם כן איפוא מוצאים אנו כבר בזמן הבית יהודים בחוורן שהודיעו את קדוש החדש מראשי ההרים לאחיהם יושבי סוריה ובבל100. אין להתפלא על המעשה שיהודי ארץ־ישראל יהגרו למדינה רחוקה כזאת, כי יחזקאל הנביא (מ“ז ט”ו י"ח) מתאר את גבולות הארץ במזרח על־ידי חַוְרָן, א"כ שייך הוא לארץ אף שרוב יושביו נכרים היו. ולא עוד שהתישבו שם יהודים, כי אם נתוספו עליהם גם גרים מתוך יושבי הארץ ובפרט מתוך הנשים. בנוגע לעיר דמשק שלצפון החורן יודעים אנו כזאת מהודעת יוספוס מתחלת המלחמה הגדולה101 והטיב ראה דירנבורג102 שרבי יוסי בן דורמוסקיס היה בנה של אשה גיורת מדמשק (=דרמסק). כמו כן שער אל נכון שרבי יוחנן בן החורנית שאנו מוצאים בעשרות האחרונות של הבית השני בירושלים וזקני בית שמאי ובית הלל הולכים לבקרו103, היה בנה של אשה גיורה מן החורן והוא בעצמו נזכר גם בקצור בשם ר' יוחנן החורני104. הרי לפנינו שאף חכמת התורה נתפשטה כבר בזמן הבית בחורן. – לפי השערת דירנבורג גם אבא שאול בן בטנית הוא בנה של גיורת מבטנה, היא לפי דעתו בשן = Batanäa, אמנם דעה זו אינו מבוססת די צרכה, כי אי־אפשר שיכתב שמו של הבשן בעברית או בארמית בצורה זו: בטנה, כי אם בתנן (בתי"ו).

§ 11. מזמנו של הירודס נודע לנו בעבר־הירדן הדרומי בתור מקום־רחצה קלרהי = Kallirrhoe ששמו העברי היה עַיִן־טובה105. לפי דעת בעלי־המדרש היא יורשה של העיר הקדמונית לֶשַע (בראשית י' י"ט)106, על כל פנים היה שם ישוב עתיק ובזמן המלך ישבו שם יהודים. שָמָה הובילו את המלך החולה107. המעיין החם נקרא היום חמם אֶ־זָּרָה למזרח ים־המלח. לצפונו נמצאו מעינות החמים חמם א־זֶרקָא שנזכרו אצל יוספוס בשם 108Baaras ובספרותנו בשם בַּעֲרָה109 =" הבּוֹעֵר“, ר”ל מקום “מים בוערים חמים”. באיזה מקומות נשתבש השם ונהיה מ“מֵי בערה” “מי מערה”110.

בבית רמתה שאנו מכירים כבר מזמן אלכסנדר יני (§ 6), עמד ארמון המלך. אחרי מותו קם אחד מעבדיו, שמעון שמו, ובראש חיל גדול פשט בעבר הירדן. עוד אנשים אחרים התקוממו בעבר הירדן ושלחו אש בארמון הנזכר111. מהודעה זו יש ללמוד שמספר התושבים בעבה“י נתרבה מאד עד סוף זמנו של הירודס, וכמו שמסַפר יוספוס במקום אחר שאחרי מות המלך עלה המון רב לאין־מספר לחוג את חג השבועות בירושלים ובתוך הבאים הוא מזכיר גם את אותם שהיו מעבר־הירדן112. אמנם הבדל גדול היה בין אלה היהודים שישבו בעבה”י העיקרי ובין אותם החַיָלים שהושיב הירודס בבשן ובטרכון, כי הראשונים היו ברובם מיהודה ורוח המרד נגד המלך וביתו פעמה בם; לעומת זה היו החילים הבבליים – למרות התמכרותם למסורת־האבות – על צד המלך וביתו והם שכִּבּו את אש המרידה שנֻפח על־יד שמעון מעבר־הירדן. המספר הגדול של היושבים עולה גם מההודעה שֶפֶרֶוֹרם, אחי הירודס, שהֻקם לטֶטרַרְכון של עבה"י הוציא משם בתוֹר הכנסות רכושיו מדי שנה בשנה מאה ככר113.

§ 12. נסדר פה בסוף פרק זה את המאורעות שאירעו לפני התפרצות המלחמה הגדולה נגד רומי ובשעת המלחמה. בזמנו של אגריפס השני קמו שני אנשים מעבר־הירדן, הם עמרם ואלעזר בתור משיחים ש“דחקו את הקץ ונכשלו”, כי התנועה המשיחית נכבשה באכזריות114. – לפני התפרצות המלחמה היה נִגֶּר (נראה שהוא = נגרא)115 מעבר־הירדן ראש פלך “אֶדום”. שר־הצבא ששֻלח לעבה“י היה מנשה. – כבוש עבה”י על־ידי וֶספסינוס התחיל בגָדוֹר, העיר הראשית. פלקידוס שר־צבאו כבש אחרי כן את בית נמרה, את אָבֵל, את בית רמתה ואת בית הישימוֹת “ואת כל הארץ עד ים־המלח והושיב בכל עיר את אנשי־עצתו מן היהודים הנופלים אל הרומאים”116, כי גם אנשים כאלה היו שם וכמו שנראה עוד להלן (§ 17). אבל תולדות מלחמת ההגנה שעליה מסַפר יוסיפוס באריכות, מראות למדַי שהרוב המכריע של יהודי עבה"י היו אנשים נִלהבים בעד חירות ארצם ועמם. – את הערים הנזכרות מכירים אנו כבר. אָבֵל ובית הישימות שניהם מקומות עתיקים מאד, ידועים מזמן נדודי ישראל במדבר117. את שמו של בית הישימות יש להכיר מתוך שמה של החרבה שֻוֵימֶא לדרום בית רמתה118. בִנְאות־המדבר שאצל תל־אֶל כֶּפְּרֵין, שבין בית נמרה ובית רמתה יש למצא את אָבֵל או בשם מלא: אבל השִּׁטִּים.

אפיזודה מרעידה בתולדות המלחמה היא מעשה של מרים מבית־אֵזוֹבָא שבעבר־הירדן. האשה העשירה הזאת ברחה מפני המלחמה ממקומה ירושלימה וירדה שם פלאים עד שאכלה את פרי בטנה מחוסר־לחם119). היא היתה ממשפחה מיוחסה (אולי מירושלים), על־כן אין לדחוֹת השערתו של קוֹהלֶר שהיא היא מרים בת ביתוס (ר"ל ממשפחת הכהנים הגדולים בית ביתוס מירושלים) שראו אותה כפי ספורי אגדה בזמן חרבן הבית בעניות נוראה120 – את המקום בית־אזובא אי־אפשר לקבוע היום בדיוק, רק זאת נדע שעוד היום יש מקומות בעבה"י ששמם הערבי הוא זַעְתָּר = “אזוב”121 וכבר שמענו שהאזוב היה נמצא גם במדברו של122 עבר הירדן.

אחרי כבושו של עבה“י לא נשאר ביד המתקוממים בחלק־ארץ המזרחי רק המבצר החזק מכוור או מכבר123 בדרום הארץ סמוך לקלרהי (§ 11), היום מֻקָוֶר. המבצר נבנה על ידי אלכסנדר יני בראש הר מוקף בקעות עמוקות מכל צד. אחרי היות המבצר זמן מה ביד אלכסנדר בן אריסטובולוס, נהרס ע”י גביניוס (בשנת 55), אבל הירודס בצרו מחדש ויבן על ידו עיר. “הרי מכוור” נזכרו גם ברשימת מקום המשואות לקדוש החדש בזמן הבית124. עוד אחרי חרבן הבית וכבוש כל הארץ נשארו המבצר והעיר ביד היהודים ויוסיפוס מספר באריכות, איך נלכדו ע“י הרומיים תחת פקודתו של בַּסּוס. בתוֶך דבריו מזכיר הוּא עֶלֶם אחד אמיץ־לב ושמו אלעזר, בן למשפחה נדיבה, גדולה ועצומה מאד בישראל, שעל יד אי־זְהִירותו נפלו העיר והמבצר ביד האויב125. – נראה לי שמכירים אנו את משפחתו של אלעזר זה ממשנה עתיקה. חכם אחד ושמו אלעזר בן דלגאי מודיע על “בית אבא” שלוֹ ש”היו לו עִזים בהרי מכוור"126 כל מקום שנזכר במשנתנו “בית אבא”, הרי הדברים על איזו משפחה מיוחסה נאמרו127. כזו היתה בלי־ספק משפחת דלגאי שאחד מבניה היה ר' אלעזר הנזכר במשנה128. כנראה, היה שם זה נהוג בתוך משפחה זו (כאשר נמצא כזה במשפחות מיוחסות מזמן הבית129, כי גם שמו של אותו העֶלֶם היה אלעזר. – ערים אחרות שבעבר הירדן נזכיר עוד בפרק הבא.


פרק ב': חלוקת עבר הירדן והחיים הדתיים.    🔗

§ 13. חלוקת עבה“י על־פי מבנו הטבעי (המישור במזרח, העמק על יד הירדן במערב, ההר באמצע) הכרנו כבר בפרק הראשון (§ 3; 6), פה עלינו לדבר על חלוקת עבה”י במובן המדיני והדתי; שלא רק החיים המדיניים, כי אם גם הדתיים ויחס יושבי עבה“י לבית המקדש תבעו חלוקה מסויימה גם “לארץ” הזאת, כמו שהיתה חלוקה כזו גם לשתי הארצות שבא”י, הן: יהודה וגליל130.

שבאמת היו חיים דתיים עֵרים בין יושבי עבה"י על זה מעידה שורה שלמה של הלכות במשנה ובברייתות:

ראשונה יש להזכיר אותן המשניות הפורטות את “שלש ארצות” של א“י ובתוכן את “עבר הירדן” בנוגע להלכות שביעית131, נשואין132 וחזקה133. – בנוגע ליחס יושבי עבה”י אל בית־הדין הגדול שבירושלים יש בידינו הודעה משנית 134 המספרת: מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון; ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי אומר לא על שאכלו, אלא על שראו. – זוהי גירסת הוצאות המשנה והבבלי. אמנם בירושלמי נמצאה אחרי מלת “ועוד גזרו תענית” המלה “לְמָחָר” ומזה יש לראות, ששני המעשים בפרק אחד ארעו: זקני הב“ד מירושלים ירדו משם לעריהם; אלה לאותן שבארץ יהודה בשפלה לצד אשקלון, ואלה לאותן הערים שבעבר־הירדן; אלו ואלו הודיעו מיד לב”ד הגדול שבירושלים את מה שראו דרך נסיעתם וזקני הב"ד שבירושלים גזרו תענית – ראשונה על מה שנראה באשקלון, ולמחר (כי ההודעה מעבר הירדן באה למחרת) על מה שקרה בעבר הירדן. – הודעה זו חשובה לנו מאד, כי ממנה עולה שהיו בין יושבי עבה“י “זקנים” יודעי דת ודין. אין ספק שלא כלם ישבו במקום אחד כי אם “בערים” שונות. גם אין לדעת, אם הם מאותם הזקנים שאנו מכירים כבר בשם “זקני בתירה”. אמנם הדעת מכרעת שלא דוקא על אלו נתכוונה המשנה, כי בכל מקום שנזכר עבה”י במשנה ובברייתות הכוונה על עבה"י המצומצם. הוא Peraea של יוספוס, אבל “בני בתירה” חוץ לגבול ארץ זו היו יושבים, בערי הגולן, הבשן והטרכון. – עוד הלכה אחרת העידה על היות תלמידי חכמים בעבה“י היא האומרת: המביא גט מעבה”י כמביא מארץ ישראל135, ־ כי גם שם מדקדקים בדיני גטין, כמו בא“י עצמה, ר”ל ביהודה ובגליל, וזה אי־אפשר בלתי אם היו שם חכמים. – אם היו שם זקנים ות"ח, מובן מעצמו שהיו גם תלמידים בבתי הספר ובתי המדרש, אף שאלה לא הגיעו כפי משפט בני דורם למדרגת תלמידי יהודה וגליל136.

§ 14. ביחס לבית המקדש מציגָה לפנינו את עבר הירדן אותה המשנה שמזכירה את מקומות ארץ־ישראל המשובחים בזַיִת, באמרה שתקוע (בגליל העליון) “אלפא” לשמן שנִיָה לה רֶגֶב בעבר הירדן, ואח“כ מוסיפה: כל הארצות היו כשרות אלא מכאן (ר"ל מגליל העליון ומעבר הירדן) היו מביאים את השמן לצורך המזבח137. המשנה הזאת מודיעה על עובדות, וא”כ יש לה ערך היסטורי. לעומת זה לא על עובדה היסטורית מבוססת אותה המשנה המביאה את דברי ר' יוסי הגלילי שחי במאה השניה, שלפיה “אין מביאין בכורים מעבר הירדן “שאינה ארץ זבת חלב ודבש”138. אמת שגם יוספוס אומר139 “שארץ עבר־הירדן היא אדמת רכסים ושממה וקשה לגדול בה עצי פרי־טובים – ואמנם גם פה החֶלקות הטובות מלאות מגדֵי־שדה ובעמקים צומחים כל מיני עצי־פרי ויושבי הארץ מגַדלים זיתים וגפנים ותמרים לרוב”, ־ אם כן אי־אפשר להאמין, שלא הביאו בכורים מכל עבר הירדן. באמת אומרת הסתם־משנה שיש להביא “מזיתי שמן מעבר־הירדן”. חוץ מזה, ההשקפה שעבה”י לא נכלל ב“ארץ זבת חלב ודבש” – כלומר ב“ארץ כנען” או ב“ארץ אשר נשבע ה'” – מוצאה מבית מדרשו של ר' עקיבא הוא, ור' ישמעאל חולק עליו. אמנם ר' יוסי הגלילי החזיק בשיטתו של ר' עקיבא, אבל אין דבריו להלכה ומכל שכן שלא למעשה, מאחר שהוא חי אחרי החרבן. גם מהודעה אחת של יוספוס אנו יודעים שיושבי עבה“י עלו בהמון רב ירושלימה ודוקא בחד השבועות אנו מוצאים אותם שם140 וידוע שהבאת בכורים התחילה “מן העצרת”141, היא חג השבועות ובלי־ספק הביאו אכרי עבה”י באותו חג את בכורי־אדמתם אל בית המקדש.

מובן מאליו שלא רק “ישראלים” ישבו בעבה“י, כי אם גם כהנים ולויים. בנוגע לכהנים יש בידינו משנה עתיקה, אמנם אי־ברורה142: “משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקוה בני ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע”. לפעלים “רחק” ו”קרב" שבמשנתנו יש מובן טֶרמינולוגי – כאשר הוכיח זאת ביכלר143 ־ ומוסבים דוקא על משפחות כהונה שריחקו אותן וקרבו אותן מהכהונה. המרחקים והמקרבים היו “בני ציון” – כנראה בני כַת אחת של כהנים מיוחסים בירושלים, והמשפחה הראשונה שהיתה מ“בית צריפה” ישבה בראשונה בארץ יהודה והגרה משם לעבה"י144.

בנוגע ללויים מספרת המשנה145: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם בדרך והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית: איה חברנו? – אמרה להם: “מת וקברתיו”… במלות “בני לוי” אין הכוונה על בניו של איש אחד ששמו לוי, כי “בני לוי” אלה אינם שואלים על אחיהם, כי אם על חברם, אם־כן “בני־לוי” הם אנשים משבט לוי146 שהתקבצו בצוער עיר התמרים – כנראה לעלות ירושלימה לעבודת בהמ"ק ובחזרתם משם דרך צוער שמעו מה שקרה לחברם.

§ 15. אם ישבו בעה“י כהנים, ולויים וישראלים בזמן הבית, הרי מן ההכרח שהיתה להם ולארצם גם חלוקה דָתית, כמו ליושבי יהודה וגליל, שהיא חלוקת הארץ על פי ה"מעמדות" או ה"פלכים". – במאמר מיוחד נסיתי לקבוע את ארבעה ועשרים המעמדות או הפלכים בכל ארץ ישראל בסוף הבית השני147 ומצאתי שבעבר הירדן היו “ערי המעמד” – ר”ל ראשי הפלכים – הערים: גָדוֹר, עַמַתּו, אָבֵל (השִטִים) ובית רמתה (היא Julias).

בנוגע לראשונה ושניה יש להביא ראיה מהעובדה, שגביניוס בלקחו את שארית השלטון מיד יוחנן הורקנוס, הושיב “סנהדריה” בשתי הערים הנזכרות148 הראשונה: גָדוֹר היתה עירו הראשית של עבר הירדן, והשניה: עמתו ידועה לנו כבר מזמן החשמונאים בתור עיר בצורה. ביהודה ובגליל היו ערי ה“סנהדריות” של גביניוס149, “ערי מעמד” גם לפני השנה ה55; אין ספק שגם בעה"י היה הדבר בנוגע לשתי אלה.

שתי הערים האחרות: אָבֵל ויוליאס (= בית רמתה) מזכיר יוספוס במקום אחר בדברים ברורים בתור ערים של טופרכיות150 ־ וטופרכיות הן ה“פלכים”151 – ומדבריו יוצא עוֹד, שבסביבת יוליאס היו ארבע עשר עיירות (כפרים), א"כ היה הישוב צפוף מאד בסביבה ההיא, כמו שנראה זאת גם ממקום אחר בתולדות המלחמה152.

מעתה נוכל לומר שאמצעו של עבה“י היה נכלל בפלכה של גדור; העֲרָבָה שבין היַבוק והירמוך שייכה לעמתו; העֲרבה שלדרום היבוק היתה ”פלך אָבֵל” והעיירות של שפת ים־המלח נכללו בפלך בית־רמתה.

שתי הערים הכי חשובות בפלכה של בית רמתה היו מכוור וצוער ששתיהן מכירים אנו כבר. פה נוסיף עוד בנוגע לָאחרונה שבברייתא אחת נאמר "אוכלין בתמרים (בשנה השביעית) עד שיכלה אחרון שבצוער153. מזה יש לראות שבצדק כִּנו אותה גם בזמן המשנה בשם “עיר התמרים”.154 במקום אחר נאמר: שמצוער עד מקומה של [סְדוֹם] ארבעה155 (או לפי נוסחה אחרת: חמשה156 מילין. – בתרגומים נקראת צוער־זוער וכמו שגם יוספוס ואוסיביוס כותבים את השם הזה ב Z ומציינים את מקום העיר בקצה הדרומי של ים־המלח. היום אי־אפשר עוד לעמוד על מקומה בדיוק, כי הסביבה נחרבה ואין זכר לשמות העתיקים157.

גָּדוֹר עירו הראשית של עבה“י158 נזכרה במקורותינו לא רק בתור עיר שב”הר"159, אשר על הריה היו משיאים את המשואות לקדוש החדש160, כי אם גם כעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון161. אין ספק שהיתה מסורה עתיקה בענין זה בידי רבותינו162 ושבמקום גדור עמדה עיר עתיקה עוד בזמן כבוש הארץ163. מקומה תופשת היום העיר אֶ־סַּלט בעמק וסמוך לה נמצא עַיְן גָ’דור וגם מקדש־מושלמי בשם נֶבִּי גָ’דוּר164

§ 16. נרשום עוד את העובדה המעַנינת שבעוד שהרבה פעמים נזכרו במשנתנו שנויי־מנהגים שבין יהודה והגליל, ־ לא נמצא כזה בין יהודה ועבר הירדן: עדות היא, שעבה“י עמד בקשר אמיץ עם ארץ יהודה הקרובה לה יותר מן הגליל, שכל החיים הדתיים הֻנהגו על פי תורת החכמים שבירושלים וכמו שראינו כבר שזקני הב”ד ירדו משם לעריהם שבעבה“י165 ועוד נשמע שאנשי מידבא שבעבה”י פנו אל ר' ישמעאל, שדר בדרום ארץ יהודה, בענין הוראה.

על אדות חיי היהודים היושבים בערים ההלניסטיות (הדְיַקופוליס) יש בידינו רק הודעות קצרות ומקוטעות. הם (כמו אחיהם בכל א“י ובחוץ־לארץ – שקלו את שקליהם והגבאים תרמו את תרומת הלשכה גם בשמם166. ביניהם היו גם כהנים שקבלו את מתנות־הכהונה מאחיהם הישראלים167. עוד יש להזכיר פה הערה אחת חשובה בשמו של החוקר הראשון של ארץ־ישראל, הוא ר' אשתורי פרחי, למשנה הידועה168: “מעשה שעברו יותר מארבעים זוג (להעיד על חדוש הלבנה) ועכבם ר' עקיבא בלוד. שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילם לעתיד לבא ועל זה נאמר בברייתא169: “אמר ר' יהודה [הנחתום]170: חס ושלום שר”ע עִכבן, אלא שזפר ראשה של גדר עִכבן ושלח ר”ג והורידוהו מגדולתו” – ועל זה העיר ר' אשתורי פרחי171: “אם כן בזמן רבותינו ז”ל היו ישראל רדין בבשן, שאותם [עדים] לא באו אלא ממזרח גדר, שהוא דרך שם ללכת ירושלמה“. ר' אשתורי פרחי חשב שרבן גמליאל הנזכר בברייתא, הוא רבן גמליאל “הזקן” (הראשון) בירושלים וא”כ ישבו יהודים בזמנו בבשן והיתה קהלה יהודית בגדר שאצל הירמוך ולה היה “ראש” – ז.א. “ראש בית הכנסת” שעמד תחת מרותו של נשיא הב"ד שבירושלים. – אין ספק שהודעת המשנה המזכירה את ר' עקיבא (לולא שיש שם איזו טעות בשם172) מוסבת על ר' גמליאל השני (“דיבנה”), אבל למעשה ההוא אין לו ענין למעשה של שזפר ראשה של גדר שבברייתא, ואפשר מאד שהצדק אֶת ר' אשתורי פרחי, שזה חי באמת עוד בזמן הבית ואז יש בידינו תעודה הסטורית חשובה שגם היהודים שישבו למזרח גדר – בבשן ובטרכון – השתתפו גם כן בחיים הדתיים של כל ישראל, מה שאין צריך להפתיע אותנו, כי הלא שם ישבו “בני בתירה” והיהודים הנספחים עליהם (§ 9).



 

חלק שני: אחרי החרבן    🔗


פרק א': בתקופת המשנה.    🔗

§ 17. רוב יושבי עבר הירדן היהודים וגם אלה שישבו בערי הדיקפוליס גדר173, סוסיתא174, גם אלה שבגמלא175 למזרח ים־גניסר נהרגו במשך המלחמה הגדולה (70־66). מעטים היו שנפלו אל הרומיים, ואלה הָפקדו על הבתים והשדות שנשארו מאין יושב176. אנשים אלה מכירים אנו ממקומות רבים של המשנה, התוספתא ומדרשי התנאים בשם הגנאי “מציקים” או “מסיקים”, מעשיהם הגרועים והמחפירים ידועים לנו גם כן מאותם המקורים שהזכרנו. במקום אחר הארכתי כבר בענין זה177 ופה אזכיר רק את האגדה שבה נדרשה הפרשה האחרונה של ספר דברים178: “ויראהו ה' את כל הארץ, מלמד שהראהו [ה' למשה] א”י מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מצקים [המציקין] לה' אח“כ נזכרו בפרטות: ארץ הגלעד… מסיקים רודים בה; ארץ דָן (כמו כן). – אין ספק שהאגדה מוסבת על המצב שאחרי החרבן וממנה יש ללמוד שבארץ דן – היא סביבתה של העיר ההלניסטית Paneas רדו המציקים בזמן ההוא וכמו־כן גם בארץ הגלעד, היא עיקר עבר הירדן בין הירמוך וים־המלח. את ה”מציק" שבארץ דן מכירים אנו: הוא אגריפס השני שהיו לו נכסים רבים בסביבה ההיא179. את שמות המציקים הקטנים שבעבה“י אי־אפשר לדעת, רק זאת נדע שלא אחת קרה שאפילו אם נמלט בעל־הבית ובעל־השדה ממהומות המלחמה או מן השביה, לא עלה בידו להחזיק עוד הפעם בנכסיו, כי המסיקים “שהחזיקו בא”י היו קשים להוציא מהם אפילו פרוטה”; ורק לבניהם או לבני־בניהם עלה לפעמים, אם לא נשתקע שם הבעלים הראשונים לגמרי, לקבל את שדה אבותיהם מהמסיקים. – אם כן איפוא אין פלא שההתישבות החדשה בעבה“י התנהגה אחרי החרבן לאט־לאט וכמעט שאין אנו פוגשים בספרותנו בתקופה שבין החרבן ומלחמת בר־כוכבא אפילו בשם מקום אחד מעבה”י העיקרי היהודי בתור מקום־ישוב יהודי.

§ 18. עד כמה ירד הישוב היהודי בפרט בעבר הירדן העיקרי, מוכיחה העובדה שבעוד שהנשיא רבן גמליאל השני נוסע בא“י ואנו מוצאים אותו בקהלות הגליל ושעל חוף־הים180, אין לשמוע שבקר אף קהלה אחת בעבה”י. גם בן־דורו וגיסו ר' אליעזר בן הורקנוס נוסע בגליל התחתון והעליון, אבל לא בעבה“י, רק בקסריון, Caesarea Philippi אנו מוצאים אותו181. – רבן שמעון בנו של רבן גמליאל הנשיא היה פעם אחת בציידן, שהיא כנראה בית ציידא, היא Julias במקום השתפכות הירדן בים־גניסר182. המקום נזכר עוד הפעם בזמן ההוא: ר' יהושע מביא – כדי להראות לקיסר אדרינוס שאין א”י חסרה כלום – פסיונין מציידן183..

קסריון וציידן (=בית ציידא184 הן בעבה"י, אמנם לא בחבל היהודי, כי שתיהן במלכות אגריפס השני היו ועל־כן נשאר בהן הישוב היהודי גם אחרי החרבן בלי הפסקה, כי מדברי יוספוס185 אנו יודעים שישבו יהודים בקסריון כבר בזמן המלחמה. הממונה של אגריפס צוה בזמן ההוא על היהודים שלא לעזוב את העיר והיהודים נצטקצקו לשמן186, כי לא רצו להשתמש בשמן של נכרים, על כן מכר יוחנן מגוש־חלב את השמן שהיה בשפע גדול בעירו לאנשי קסריון שאנשי קסריון היו באמת שומרי־מצוה187, יש לראות גם מהעובדה שר' אליעזר בן הורקנוס מוצא שם זמן מה אחרי החרבן – תלמיד־חכם אחד, הוא יוחנן בן אילעאי188. – גם בציידן אנו מוצאים חכמים: אבא גוריון איש ציידן שמביא דברים בשם רבן גמליאל. חכם זה נקרא במקום אחר אבא יודן189; נראה שגם ר' יוסי ציידניא במקום זה היה190.

אם נזכיר עוד את מידבא191, שאנשיה שאלו את ר' ישמעאל (שישב בכפר עזיז בדרום יהודה, סמוך לאֶדום192 בהלכות מקואות; את כפר חרובא, שמשם היו שני אחים שנלחמו בצבאו של בר־ככבא193, שהוא כפר חרוב, שנזכר בזמן מאוחר מעט בתחום סוסיתא (צד 38); את גדר שאולי היה שם ראש בית הכנסת שופר בתקופתנו194 – אז פרטנו כבר כל המקומות בעבה“י שזכרונם עלה בספרותנו במשך של יותר מששים שנה: מחרבן הבית עד מלחמת בר־ככבא. אין ספק שגם במקומות אחרים ישבו יהודים בעבה”י, אבל מספרם לא היה גדול; גם ראינו כבר שלא היה אפשר להתישב להבורחים ולשבויים מיד אחרי שקוט המלחמה, א“כ אין פלא שכמעט שעברו מאה שנים עד שיש למצוא עוד הפעם ישוב יהודי חשוב בעבה”י וגם אז לא בחבל היהודי העתיק, כי אם בגולן ובבשן, כאשר נראה להלן.

בגבולו המזרחי של עבה“י אנו מוצאים ישוב אֶדומי – חצי יהודי – במאה השניה. רבן גמליאל (דיבנה) קורא את חבל־הארץ ההוא בשם “החגר” ואת עיר הראשית שלה בשם הרקם195. הכוונה על הסביבה שלדרום־מזרח רבת עמון, ששם נראים שרידי עיר עתיקה נפלאה, בנוייה בתוך הסלעים, והבנינים נחצבו ממש מתוך הסלעים, כמו בסֶלע – Petra, עיר מלוכת האדומיים בחצי־האי סינַי. שמה של העיר הזאת הוא אצל סופרים ערבים רַקִים והיום היא נקראת רַקִיבּ196. השם הזה הוּבל הֵנה מארץ אֶדום שלדרום א”י על ידי שבטי אדום או ערב. כפי שאנו יודעים מהמשנה197 היו יושבי רקם “גרים וטועין” בדיני גטין וטהרות, על כן חושב בן דורו של רבן גמליאל, הוא ר' יהודה, את רקם “כמזרח לגטין”198 – ר“ל שאינה שייכת בענין דיני גטי־נשים לא”י עצמה, כי אינם בקיאין בדקדוקי גטין – אבל בענינים אחדים נחשבה העיר הזאת לא"י ונמצאה בשמה הארמי רקס דחגרא ברשימת “תחומי ארץ ישראל”199.

§ 19. אחרי מלחמות בר־ככבא הוכרחו יושבי ארץ יהודה לעזוב ברֻבם את מקומתיהם ונתישבו בצפון הארץ, בגליל200 וכנראה גם בגולן ובבשן. שתי מדינות אלו המשתרעות למזרחו ולמזרח־צפונו של ים גניסר לא היו מחוסרות יהודים גם לפני זה וכבר מימי יהודה המכבי אנו מכירים שם את ישובי ארץ טוב (§ 2); גם נדע שיהודים ממדינות בבל נתישבו בזמן הירודס בבשן ובטרכון ויסדו שם את הערים בתירה, אחמתא וננוח (§ 9). גם מהודעות יוסיפוס ידועות לנו איזה ערים בסביבה זו. את קסריון = Cäsarea Philippi מכירים אנו כבר ופה נוסיף עוד על מה שהובא למעלה שרוב יושבי העיר היו מעיקרה ועד סופה נכרים, על כן חגגו וֶספסינוס וטיטוס את חג נצחונם דוקא בעיר הזאת201.

במדינת אגריפס היתה סלוקיא, שנתבצרה ע“י יוספוס202, המצביא של הגליל; אבל כבר שמענו שגם את קסריון חשבו חז”ל לגליל. המדרש מפרש את שמה של העיר באמרו שהיא נבנתה ע"י סלוקס203. אפשר שנזכרה גם במגלת תענית בצורה המשובשת קוסלוקוס שיש לתקנה: סלוקוס204. היום שם המקום סֶלוקיא לדרום מזרח ים־כנרת.

בתור עיר על גבולה של מדינת אגריפס השני בגליל העליון מזכיר יוספוס את Sogane205. מקום בשם זה ידוע לנו מאותה תקופה בגליל התחתון ונקרא במקורות העברים סכני(ן) או סכנית206. אפשר שזה היה גם שֵם המקום שבגולן, אבל אין לקבוע אותו בדיוק. חושבים שהוא הכפר אֶל־יְהוּדִיָה (=הכפר היהודי) אצל וָדי בשם זה לצפון־מזרח ים־כנרת, ששם נמצאו חרבות חשובות של עיר עתיקה.

את גולן;Hyppos =סוסיתא; גמלא וגדר מכירים אנו כבר. שלש האחרונות היו מעורבות ביושביהן היהודים והנכרים. הישוב היהודי נתרבה בלי ספק אחרי המלחמות בערים אלו שעמדו אז ברשות עצמן או תחת חסותו של אגריפס. בנוגע לקסריון ראינו כבר למעלה שר' אליעזר מִלוֹד שבת בה בחג הסכות אצל חכם אחד. ברשימת תחומי א“י נחשבה העיר לא”י. מזמן הקיסר דִיקְלֵטַין יסֻפר שזִמן לפניו לקסריון את הנשיא ר' יהודה נשיאה (השני) וכי הציק ליהודים עד שנאלצו לעזוב את העיר207 ובזה נכרת הישוב היהודי משם לגמרי.

§ 20. הלכה שמוצאה כנראה מֶאמצע המאה השניה מזכירה בתוך ה“עיירות המובלעות בארץ ישראל” את סוסיתא וחברותיה; בזה רצונה להעיד שאף שרוב יושבי אותה הסביבה נכרים, בכל זאת “מובלעת” היא בא"י “ואין בה משום ארץ העמים”. בכל זאת פטרו חכמינו את תושבי הסביבה ההיא, שנקראת אצל יוספוס Hyppéné, ברובם מתרומות ומעשרות ורק תשע עיירות נמנו “שחייבות במעשרות בתחום סוסיתא” מטעם שאלו היו עיירות יהודיות לגמרן208.

זו היא רשימת אותן העיירות209:

1) עיניש או עינישת. יש לתקן את השם על פי השם הנוכחי אֶל־עַוָניש: עווניש. המקום נמצא בצפון סוסיתא ולדרום וָדי אֶ־סַמַך ושם איזה חרבות עתיקות;

2) עין תרעא (הוראת השם: “עין השער”), שם זה לא נמצא היום בסביבה זו; הוא מוסב על אחד המעיינות הסמוכים לסוסיתא, למשל עין אל בֶּדַא או עין א־נַחְלֶה;

3) רום ברך210, היום כנראה בְריקַא לדרום קלעת אל חֶסן (מבצר סוסיתא), “רום” מראה על מקום גבוה שעליו ישבה העיירה211;

4) עיון, היום עַיון, חרבות גדולות לדרום סוסיתא;

5) יערוט או כפר יערוט212 – כנראה חרבות אל עַרַאס אצל מעין למזרח סוסיתא213. המקום היה לפנים מבוצר;

6) כפר חרוב214, היום כפר חָרִיב לדרום־מערב סוסיתא; הוא כפר חרובא שהזכרנו למעלה (§ 18);

7) נוֹב215 או נב, היום נָב למזרח עוְניש (סי' 1);

8) חספיה או חצפיא היום חִסְפיִן לצפון נב216 (סי' 7); המקום נודע לנו כבר מזמן המכביים (§ 2);

9) כפר צמח שנזכר לבסוף, הוא כנראה סמך217 בדרום ים כנרת. על המקום הזה נאמר שרבי (יהודה הנשיא) “התּיר” אותו, ז. א. פטרו ממעשרות כמו גם מקומות אחרים בסביבות נכריות218 וכבר יודעים אנו שלא רחוק מסמך עמדה העיר ההלניסטית פלוטריה (במקום חרבת אל־כֶֹרַךְ; § 5, בצד 10).

בנוגע לרשימתנו יש להעיר על שתי עובדות: ראשונה שחוץ מ 6) ו 8) לא נזכרו המקומות האלה בשום מקום בספרותנו; שנית שכל השמות חוץ מ 9) הם שמות ארמיים־סוריים. נוב או נב (7) אפשר שנוסדה ע"י פליטים שבאו הֵנה מעיר נוֹב שבארץ יהודה. – אין זה, כי אם שסביבה זו לא היתה מעיקרה יהודית במשך הרדיפות והמלחמות התישבו בה יהודים פליטים.

§ 21. בן־ביתו של רבן שמעון בן גמליאל הנשיא ומלמדו של ר' יהודה הנשיא בילדותו היה ר' יעקב בן חנילאי219, שנזכר גם בשם ר' יעקב בן קורשי או ר“י קורשי220. נראה שהיה ממקום221 בשם קורשי, וזה הוא כֻּרסִי שאצל ים כנרת במקום השתפכותו של וָדי א־סמך אל הים. המקום נזכר עוד במאה הרביעית בשם קרשין בירושלמי222. (לענין ק – כ השוה סי' 3; הנו”ן מתפרשת עפ“י nunatio שהיתה נהוגה אצל שמות מקומות223. חכמי הנוצרים הראשונים חשבו שפה הוא מקומה של Gergesa הנזכרה במעשה ישו224, גם בתלמוד ירושלמי נזכר ה”גִרְגָשִי" (עם עתיק שפנה לפי מסורת האגדה מפני ישראל לאפריקא) יחד עם סוסיתא. מזה יש לראת שקדמונינו חשבו שבסביבה זו ישב עַם זה225.

גם בענין הערים הידועות לנו מתקופה הקדומה אנו מוצאים הודעות על ישוב יהודי שבהן בזמן המשנה. נזכיר ראשונה את גֶדֶּר. רוב יושביה היו נכרים ובין אלה ידוע מספרותנו שמו של אבנימוס הגדרי שהיו לו שיחות בפרט עם ר' מאיר226. בשיחתו של ר' מאיר עם נכרי אחד נזכר מקום המרחץ של גדר227 – הוא חמת גדר או בקצור חמתן (חמתה, גם עמתן)228, ששמה הלכו גם יהודים מן הגליל להתרפאות. כן נמצא שם את רבי יהודה הנשיא ובאותו פרק בא לפניו “זקן אחד רועה” ומעיד לפניו:229 “(זכור הייתי שהיו בני מגדל וגדר יורדין [בשבת] לחמתה עד חצר החיצונה הסמוכה לגשר”. על פי עדות זו התיר רבי שיהו בני מגדל יורדין לחמתה; ועוד התיר שבני גדר שירדו לחמתה יעלו לגדר. הרועה הזקן העיד עוד ש“בני חמתה לא היו עולין [בשבת לגדר”. עדותו של הרועה הזקן חשובה לנו מאד, כי ממנה תצא שעוד בימי בחרותו – א“כ בתחלת המאה השניה – היו יהודים בגדר וכמו־כן בשני המקומות הסמוכים לה: במגדל ובחמתה (בנקרת הירמוך מצפון לגדר במקומה של אֶל־חמי). ה”גשר" היה עובר על הירמוך230. מגדל נקרא בשמו השלם מגדל גדר. שם לָמד ר' שמעון בן אליעזר, שישב בבית שאן, אצל רבו, ששמו לא נזכר231. מקומו של מגדל גדר הוא אצל אל־מֻחַיבַּא בעברו השני של הירמוך. – את הנשיא ר' יהודה, גם בני בניו אנו מוצאים בחמת, שמרחצותיה היו מפֻרסמוֹת מאד ונקראות בספרותנו גם בשם “מֵי גדר”232.

§ 22. גם את העיר גולן מכירים אנו מתקופת המשנה. היא נמצאת בהלכה אחת שבה נזכרו מטבעות של צפורי, של טבריה ושל גולן (“גולנית”)233. מזה יוצא שהיתה לעיר חשיבות מיוחדה שהרי הטביעה מטבעות מיוחדים כמו שתי הערים הנזכרות בגליל גם זאת יש ללמוד מאותה הלכה, שישבו יהודים בסביבת העיר. סביבה זו נזכרה בספרותנו בשם הגוולן או הגבלן. ר' יהודה בתארו את “חבלי משיח” אומר שבזמן ההוא ה“גבלן ישום”234. מזה יש לראות שבזמנו הוא, באמצע המאה השניה, היתה סביבה זו פוריה. באמת שומעים אנו שהיו לר' יהודה הנשיא (שהיה בן דורו הצעיר) שדות תבואה שקבלן באריסות מהקיסר אנטונינוס בגבלונה235 – זו היא התמונה הארמית להשם גבלן או גולן. במקום אחר נאמר שמחוזות אלו היו לו בבתנן, הוא הבשן236. א"כ שתי ההודעות אינן מתנגדות זו לזו, כי לפי דברי התורה הגולן הוא רק חלקו של הבשן237. על קורות הקהלה היהודית שבגולן נדבר עוד להלן בתקופת האמוראים.

גם בנינוה, יְסוד היהודים הבבליים, לא פסק הישוב היהודי. יושבי העיר (“בוני נינוה”) באים או שולחים אל ר' יהודה הנשיא, שהיו לו אחוזות שדה בסביבת העיר הזאת (ר"ל בגבלונה), בענין “תענית גשמים”, האם מותר לגזור תענית כזו אף אחר הפסח, שלפעמים קרה אצלם שצריכים הם למטר אף בתקופת תמוז. הוא התיר להם ובתנאי “שלא ישנו ממטבע של תפלה”238. באמת שומעים אנו גם ממקום אחר שהרבה פעמים “צריכים ישראל לתענית” בנינוה239, כי כן הוא האקלים שלסביבה ההיא240. – אפשר שבהזדמנות זו בקר רבי את העיר241 ועשה תקנה להקיל על יושבי העיר והסביבה ופטר את תחומה מהמעשרות, כמו שנעשה בענין כפר צמח (§ 20 סי' 9). סבת התקנה היתה אולי, שהיהודים ישבו בסביבה ההיא בין נכרים וא“כ חשב הנשיא שלא נכללו מקומות אלו בארץ־ישראל העיקרית; או גם מפני שהסביבה ההיא מקום־טרשים, ולפעמים יש שם – כאשר שמענו כבר – עצירת גשמים ועל־כן חובת המעשרות מעיקה ביותר על היושבים, וכבר בימי ר' אליעזר נהגו שם “היתר” בירק242; יהיה איך שיהיה, עובדה היא שרבי פטר הרבה מקומות בסביבתה, אמנם זמן מה אח”כ – אולי עוד בימיו הוא – בטלו את התקנה הזאת והמקומות “נאסרו” עוד הפעם, ז. א. נתחייבו במעשרות גם אחרי־כן243. המקומות האלה הם:

1) צור – היום צריא לצפון־מזרח נוה;

2) צייר – אולי טֶרָיֵא לדרום צור;

3) גשמי – היום גָ’שים לצפון נוה;

4) זיזון – היום זַיזון לדרום־מערב נוה;

5) יגרי הטס – היום עַתַמָן למזרח זֵיזון. את זו מכירים אנו כבר מימי החשמונאים (צד 4) ובכן נוכחנו, שהישוב היהודי נמשך מזמן ההוא והלאה עד סוף המאה השניה. להלן (§ 23) נראה עוד את המקום בתור נקודה על גבול א“י ברשימת “תחומי א”י”;

6) דנב חרבתא244 – היום אֶ־דְנֵיבַּא למזרח נוה;

7) כרכא דבר (או דבית) הזרג245. המבצר הזה לא נודע היום אבל שמו “הזרג” מראה שהוא יסוד ערבי־נַבתי246. כל השמות הללו חוץ מ 1 – כמו שמצאנו אצל סוסיתא – כלם שמות סוריים או נבתיים הם, כי לפני נצחונות החשמונאים ישבו פה רק סוריים ושבטים ערביים. – על מצב הישוב בתקופה מאוחרת בסביבה זו נדבר להלן.

§ 23. פה עלינו לדבר על הרשימה המפורסמת הנמצאה במקורוֹת תנאיים בענין “תחומי ארץ־ישראל247”. במקום אחר אוכיח בראיות ברורות שברייתא זו לענין "שביעית נשנה והמקומות שנזכרו בה, הם המקומות הכי קיצוניים שעמדו על גבולות ארץ־ישראל ובהם ישוב יהודי – הן מעט הן רב – במאה השניה. עיקר הברייתא הוא מזמנו של רבן גמליאל השני (דיבנה), אבל אפשר שאיזה שמות נתוספו עליה על פי השתנות המצב שאחרי זמנו. אמנם זמן סדורה של הרשימה לא יאוחר מימי רבי יהודה הנשיא. – השמות המובאים בה מעבר הירדן (במובן הרחב של שֵם זה) הם:

1) תרנגלא עילייא דקיסרין, 2) קנת, 3) טרכונה דמתחם לבצרה, 4) בית סכות, 5) נמרין, 6) מלח דזרואי, 7)יגר[י]חטמונא 8) יבקא, 9) רקם דהגרא, 10 חשבון, 11) נחלא דזרד.

את 1) מכירים אנו גם ממקום אחר. בירושלמי248 נאמר ש“מתרנגול קיסריון־ולמעלן” היא חוץ־לארץ, “אבל מתרנגול קיסריון ולמטן כארץ ישראל”. – התרנגול היה עוף קדוש לנכרים שבסביבת קיסריון, היא Caesarea Philippi שתחת רגל החרמון ונראה שעמדו שם שני פסלים (“דיוקנוס”)249 לכבודו.

2) קְנָת היא העיר הקדמונית מימות משה והיתה מפֻרסמת גם בתקופה הרומית. לפי תוצאות החקירות האחרונות יש להשוותה אל אֶל קַנַוָתּ בצפון מערב החורן250. בין קיסריון וקנת לא נזכר אף שם אחד; אין זה כי אם סימן מובהק שבחבל־ארץ הגדול שבין שתי ערים אלו לא היו שום קהלות יהודיות על גבול סוריה וערביה.

3) מציין את חלקו של הטְרַכוֹן שאצל העיר בָּצְרָ (היום בֻּצר אל הַרִירִי) ששם היה ישוב יהודי חשוב, כאשר נראה להלן בתקופת האמוראים.

4) בית סכות(א) או זכותא251 נודע לנו גם כן מתקופת האמוראים והוא Sakka או Sakkeia שנמצאה בכתבות רומיות־יוניות ואצל סופרים, היום שַׁקָא במזרח הטרכון. כמו ב^(^3) ישבו כפי עדות רשימתנו גם בעיר זו יהודים כבר, בימי התנאים.

5) נמרין שפה אינה נמרין שבעמק הירדן252 (למעלה צד 12 והאלה) כי אם נִמְרָא של היום מעט דרומא מ(4). גם פה אנו מוצאים ישוב יהודי חשוב במאה השלישית ונשמע שעד שם הגיעו שלוחי קדוש־החדש253.

6) מלה (?) דזרואי מוסב על־כל־פנים על Zoroa שנמצאה בכתבות, היום אֶזְרָע למזרח נָוֶה.

7) כמו שהבאנו ב"רשימה כן יש לתקן את השמות המשובשים הנמצאים בנוסחאוית הבריתא254 וחטמונה היא עַתַמָן (צד 42).

8) קשה לדעת על מה כוונו מסדרי רשימתנו בהזכרת שמות הנחלים (פה וסי' 11). אפשר שהכונה על מוצא הנחלים או שהיו מושבות יהודיות על שפת הנחלים האלה.

9) כבר דברנו על זו למעלה (סוף § 18)255.

10) חשבון לא נזכרה במקום אחר בספרות התלמוד בתור מקום ישוב־יהודי, אבל כפי שראינו כבר (§ 5) התחיל שם הישוב היהודי עוד בזמנו של אלכסנדר יני.

11) ע' לסימן 8). אמנם פה לא נדע אף איזה מן הוָדים שבדרום עבר הירדן הוא נחל זרד. אפשר שהוא ודי אל חֶסַא בדרום ים־המלח. באמת אנו יודעים שבחבל־ארץ שלדרום וָדי זה – בגַבְלָא – היה ישוב יהודי הגון בזמן האמוראים.

המקומות הנזכרים ברשימה זו הם – כאמור – נקודות־הישוב היהודיות הכי קיצוניות שבעה“י. מעוטן הן בעבה”י העיקרי; רובן (מסי' 2 עד 7) בטְרֵכון ואפילו בקצהו המזרחי. וזהו דבר חדש, כי בזמן בית שני לא שמענו שישבו במרחק גדול זה יהודים. אולי לא נטעה, אם נחשוב שהישוב היהודי התחיל שם באמת רק אחרי החרבן ואולי רק אחרי מלחמות בר־ככבא. בפרק הבא נראה שהקהלות היהודיות שנוסדו בערים הרומיות שבמזרח הטרכון היו לנקודות חשובות מאד בתולדות הישוב הא"י הן בנוגע לחיים הדתיים והתרבותיים והן לחיים החָמריים.

§ 24. מובן מאליו שלא היה אפשר לתחם ע“י נקודות־הגבול האלה בדיוק גמור את הישוב היהודי שבעבה”י, כי הגבולות מטשטשים והולכים במשך הזמן והיו קהלות מפוזרות גם מחוץ לקו זה באותן המדינות ובין אותם השבטים הסמוכים לא“י. בנוגע לאלו יש בידינו מסורת עתיקה מזמנו של רבן גמליאל דיבנה, כי כבר ב”אותו יום" שהושיבו את ר“א בן עזריה במקום הנשיא, דנו בענין עמון ומואב: איזה מעשר יהיה נוהג שם בשבועות (שבשנה זו מְעֶשְׁרִים בא“י מפני השמיטה, אבל ב”חוץ לארץ" ששם מותר לעבוד את הקרקע יש להפריש לכל הפחות “מעשר” אחד מטעם “מעשה זקנים”)256. המתוכחים והמודיעים כלם תנאים מהתקופה הראשונה שאחרי החרבן הם257 וכפי הודעת ר' אליעזר היה מעשר עני נוהג במדינות אלו זה כבר, “שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהן בשביעית”. – באותו פרק דנו ר”ג ור' יהושע גם על השאלה אם מותר לגר עמוני לבא בקהל, כי גר עמוני בשם יהודה בא לבית־המדרש בשאלה זו, והתירו אותו לבא בקהל, כי האומות הקטנות שסביב א"י אינן במקומן, וכי הכובשים הרבים שעלו לארץ "בלבלו אותן258.

כפי מסורת התנאים “כל שהראה הקב”ה למשה – ר"ל מה שנזכר בפרשה האחרונה של ספר דברים – חייב במעשר ומה שחוץ מזה פטור259, וכאלה נפרטו על ידם המדינות האלה260:

1) הר שעיר או אדום 2) עמון 3) מואב 4) ערביה 5) שלמיה 6) נוטיה

7) דרמסקוס 8) אסיא 9) אפמיא 10) טרקיא 11) קרטאגיני

הר שעיר או אדום (1) היא המדינה שלדרום ים־המלח שנקראה במקורותינו גם בשם גבלא, כאשר נראה בפרק הבא. – עמון ומואב (3־2) הן המדינות שלצד מזרח ומזרח דרום עבר־הירדן שנזכרו במקורות הרומיים בשם Ammonitis ו־ Moabitis. ערביה (גם בכתיבה הארצישראלית: ערויה) היא Provinchia Arabia. שלמיה (5) היא מדינת שבט ערב הידוע בשם זה מימי קדם, אבל את מקום תחנתו אי־אפשר לקבע היום. – נוטיה או נבטיה (6) היא המדינה שלמזרח הגולן והטרכוֹן Nabatäa, ודרמסקוס (7) היא סביבת העיר דמשק, הנקראת Damascene. המדינות 11־8 אינן כלל על גבולות א“י אבל מפני שעכ”פ סמוכות הן ((Carthagene, ϒhracia, Apamäa, Asia ויהודים ישבו בהן במספר הגון, נזכרו בענין זה על ידי איזה מן התנאים.

לפי דעת התנאים יש למצא במדינות אלו את “קיני, קניזי, וקדמוני” שנזכרו בברית בין הבתרים (בראשית ט“ו י”ט)261, שתהיינה לעתיד לבא בנחלת עם ישראל – אבל עד אותו הזמן הם כחוצה־לארץ. אמנם מהודעת המשנה אנו יודעים ש“רבי ובית דינו נמנו על קיני וטהרוהו”262 ר“ל ספחוהו לא”י לכל הפחות לענין “טומאות ארץ העמים” שיהא מותר לכהנים ללכת שמה ולהתישב שם. כפי מקורותנו השוה רבי את קיני לערביה ואם כן ערביה היא אותה המדינה שנטפלה לא"י “בהלכה” וכמו בשבאמת יודעים אנו מיהודים “ערביים” ז. א. יהודים שישבו בין ערביים ובמדינתם הסמוכה לארץ ישראל263.


פרק ב': בתקופת התלמוד.    🔗

§ 25. עד כמה שאפשר לדון על פי מקורותינו התלמודיים, היו יושבי הגליל ועבה“י היהודים מזמן ר' יהודה הנשיא ואילך עד זמנם של קסרי ביזנץ הנצרים לרוב חיים שקטים. נקודות־הישוב שהכרנון בפרק הקודם מזמן התנאים, נשארו כאלה גם אח”כ ועוד נתוספו עליהן חדשות; גם נתרבו היושבים במקומות הישנים. כל זה יש לדעת לא רק מהודעות ספרותיות, כי אם גם מאיזה תגליות ארכיאולוגיות.

חדש הוא לפנינו שמו של ספר דָן שמשם היה ר' יוסי שנזכר פעם אחת בירושלמי264. זה היה כפר סמוך לעיר העתיקה דָן (בראשית י“ד י”ד) או שעמד הכפר במקומה, א“כ היה הוא יורשה265. לרוב השוו את דָן לפגייס266; שם היתה קהלה יהודית עוד בזמן דיוקלטינוס, כאשר ראינו כבר. – סמוך לפנייס עמדה העיר קסריון. וכבר שמענו שתחומה נחשב לא”י בזמן המשנה והתלמוד.

ישוב יהודי חשוב היה בתקופת התלמוד בגולן (§ 22) Schumacher חוקר מדינה זו כותב267: “הרבה משרידי המקומות הנחרבים שבגולן מראים אופי יהודי; אופי הבנין שלהם מוכיח, כי החיים היהודיים יכלו להתפתח פה תחת חסותה של ממשלת רומי בלי שום מעצור”. הסמל היהודי – המנורה בעלת שבעת הקנים יש למצא עוד היום באיזה מקומות: בהָן בַּנְדַק268 לדרום־מזרח ים־סמכו, וכמו כן באל־אחמדיה269, אבל את שמותם של כפרים אלו אין אנו מוצאים בספרותנו.

בחרבת כַּנֶף במזרחו של ים־כנרת נמצאה על כרכב של איזה בנין עתיק – שהיה בלי־ספק בית־כנסת – כתובת זו270:

[י]הה דבּר לטב יוסה בר חל[ב]ו בר חנן.

הכתובת בקצור לשונה מראה על זמן קדמון כי בתקופה מאוחרת – בזמן הביזנטים הוסיפו כבר על הברכה העתיקה “דביר לטב” (=זכור לטוב) עוד איזה הזכרות271. על כן חושב אני שהאיש הזה יוסה בר חלבו בר חנן הוא בנו של אותו האמורא שמביא דברים בתלמוד ירושלמי בשמו של רב, ושמו הוא רבי זלבו בר חנן272. במקום אחר נמצא ש“בני גלילא” (=הגליל) שלחו לר' חלבו שאלות בהלכות קריאת התורה (מי יקרא אחר כהן ולוי בבה“כ; מהו לקרות בחומשים בבה”כ בציבור?) ומכיון ש“לא היה בידו” בא הוא ושאל את ר' יצחק נפחא273. נראה מזה שהוא לא ישב במקומו של ר' יצחק נפחא (בטבריה), כי אם בעיר אחרת ושעיר זו לא היתה בגליל, כי אם סמוך לו. על כן חושב אני לנכון להשוותו אל אביו של ר' יוסה הנזכר בכתבתנו, ועל־פי הודעות תלמודיות אלו נוכל לקבע את זמנו של ר' חלבו, שהוא המאה השלישית, ואם כן חַי בנו ר' יוסה בסוף המאה ההיא, ואם כן יש בידינו תעודה חשובה לישוב יהודי בגולן בכתובת־זו שלפנינו בתקופה הזאת. – נראה שר' יוסה זה היה ראש בית־הכנסת ובה“כ שבחרבת כנף נבנה תחת “ראשותו” – יש לשים לב על הכתיבה שבמלת דכר (שהיו"ד נכתבה בתוך הכ'). כתיבה זו נמצאה הרבה בכ”י הספרדים מימי הבינים,274 אבל גם בכתבת אחת שנמצאה אצל נוה (§ 31) אם קביעת זמנה של כתבתנו נכונה, אז יש לפנינו הדוגמה הראשונה לכתיבה זו. – אפשר שחפירות חדשות תגלינה לנו גם שמו העתיק של מקום זה.

מקום יהודי היה בזמן האמוראים גם אָ־דִּקִּי לצפון ים כנרת – בדיוק: לצפון אֶ־תֶּל = בית ציידא – שגם שם ישנה הרבה מבית כנסת עתיק275.

באֻם־אל־קַנַטִיר (12 ק"מ למזרח בית ציידא) נמצאו גם כן שרידי בית־כנסת גדול276, אפשר שמכירים אנו את שמו של מקום זה מהתלמוד. כוונתי על שמו של האמורא שמעון קמטריא שחי במאה השלישית277. הוא מודיע לפני ר' חייא בר אבא (בטבריה) שהוא חמָּר ועולה לירושלים בכל שעה278 וע“כ שואלו, אם חייב לקרוע את בגדיו בכל פעם בראותו את חרבות עיר הקדשה. מתשובת הנשאל: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע, לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע – יש לראות, שחמר־מלֻמד זה נסע לפרקים תכופים ממקומו שבגליל או בעבה”י לארץ יהודה וכמעט שבכל חדש וחדש עבר על ירושלים279. חושב אני שקמטריא – הכנוי שלו – הוא כמו: “מן קמטרא” ואם לא נטעה הרי זה שמה העתיק הארמי של קַנָטִיר280.

את קרשין שבצד המזרחי של ים־כנרת הזכרנו כבר למעלה § 21. – גם על סוסיתא יש בידינו איזה הודעות מתקופת האמוראים. העיר היתה ברובה נכרית281. הנכרים, שטופי־זימה, היו נבזים בעיני היהודים282. בין טבריה (שעמדה מול סוסיתא במערב הים) ובין סוסיתא (שעמדה על גבעה ועל ידי זה נראו קרני השמש על סוסיתא זמן יותר ארוך מעל טבריה שהיתה עמוקה)283 היו ספינות ורפסודות עוברות תמיד284 ומסוסיתא העבירו תבואת חוץ־לארץ לטבריה285. מצב חיל הרומי שבסוסיתא הציר לפעמים את יושבי טבריה, כאשר מתאונן על זו חכם אחד מן המאה הרביעית286.

לצפון־מזרח סוסיתא עומדות חרבות פיק. לפי עדות אוסיביוס287 עמדה שם עיר עתיקה בשם אַפֵיקה, שאמנם לא נזכרה בשום מקום בספרותנו. שהיתה עיר יהודית, מראה תגליתו של עמוד נמוך מאבן בַּזַלְת עם כתובת ארמית והמנורה בעלת שבעת הקנים288. הכתובת היא: אנה יהודה הזאנה (“אני יהודה החזן”) האיש הזה היה חזן בית הכנסת וכנראה שבימיו נבנה בה"כ או שהוא העמיד את העמוד. גם על משקוף אחד נמצאה שם תמונת המנורה. אבל אין לכחד שאין בידינו שום ראיה שהעתיקות האלה מתקופת האמוראים הן; אפשר שמוצאן מתקופה שאחרי התלמוד, אבל אין ספק שגם בזמן התלמוד ישבו בעיר הזאת יהודים. – ידיעות יותר מפורטות יש בידינו על העיר הגדולה גולן (גוולנה, גבלנה)289 שאנו מכירים אותה מכבר (§ 22). ר' ירמיה שהיה אחד מגדולי החכמים שחיו בתחלת המאה הרביעית290, נסע מעירו טבריה אל עבר הירדן – כנראה לקבץ כסף בשביל הישיבה הגדולה שבטבריה291. עמו הלך חכם אחד (רָבין) שלווהו גם בדרום עבר הירדן על שפת ים־המלח292. פעמַיִם נזכר שהיה ר' ירמיה בגוולנה. מההודעה האחת יוצא, שהיה ליהודים ששם כמובן בית־כנסת ושם ראה ר' ירמיה התנהגות שנראה מוזרה בעיניו293. בהודעה האחרת מובא פסק־הלכה מר' ירמיה שהורה בגוולנה בענין קנקנים גדולים שהיה בהם יינם של נכרים294. (אפשר שרוב יושבי העיר היו נכרים). את ר' ירמיה נמצא עוד בערי החוורן (§ 28).

§ 26. את נינוה או בקצור נוה מזכיר אוסיביוס295 בתור “מקום גדול של יהודים”; אם כן ישבו שם רק יהודים, הם צאצאי הבבלים שיסדו את העיר בזמן הירודס (§9 והלאה). גם מהודעות תלמודיות אנו יודעים שהיתה נוה “עיר ואם בישראל” ותלמידי חכמים יצאו משם וישבו שם ואלו נקראו “רבנן דנוה”. כאלה היו ר' פלטיה296 ור' שילא מנוה297. פעם אחת נזכר שמו של ר' אלעזר דמן ננוה298. הכי מפורסם שבן חכמי נוה היה אמנם ר' תנחום מנָוֵי או מננוה299, שהוא אותו ר' תנחום או ר' תנחומא שדבריו ופתיחותיו נמצאים למאות במדרשים ובפרט במדרשים המאוחרים (“תנחומא” ו“ילמדנו”), – כן מצא זאת על פי חקירתו הר' ב' ז' בַכֶר300. בספור אחד נמצא את ר' תנחום שגזר תענית־גשמים ליושבי עירו301 וכבר שמענו למעלה שתעניות כאלו היו צריכות הרבה פעמים בעיר הזאת302. במאה הרביעית ברח ר' יודן מטבריה מפני רדיפות הרומיים לנוי (=נוה)303. אמנם גם בעיר עצמה היו פעם אחת רדיפות, עד שהוכרחו חכמי העיר להתיר לבני עירם לאפות חמץ בפסח בשביל חילי הרומיים304.

מקום־מצב חילי הרומים היה סמוך לנוה בחלמיש305. שם זה ידוע גם על יד כתובת נבּתּית אחת שנמצאה בחרבות 306Capitolias (היום בית רָם; אם כן בעברית או בארמית: בית –רא־) לדרום הירמוך; אבל מקומו של המבצר אי־אפשר לקבוע בדיוק307.

בין חרבות נוה נמצאת תמונת המנורה בעלת שבעת־קנים בהרבה אכסמפלרים308 – כנראה קשטו בה לא רק בתי־הכנסת ובתי־המדרש, כי אם גם את הבתים הפרטיים – ונוסע יהודי מן המאה הי"ג מצא שם309 חרבת בית־כנסת עתיק עם כתובת עברית (או ארמית?) באבן שַיִש, שנוסחתה היתה כנראה:

זה עשו ר' יודן ור' לוי בן אשר310

בהשקפה הראשונה היה אפשר להאמין, שר' יודן זה הוא אותו ר' יודן שברח מטבריה לנוה – שהיתה אולי מקום־מולדתו; אמנם את השם אָשֵר הנמצא בכתבתנו לא נמצא בשום מקום בתקופת התלמוד, ע“כ אפשר שכתובת זו לא מזמן האמוראים מוצאה כי אם מתקופה מאוחרת. להלן נראה שעוד במאה הי”א היתה פה קהלה יהודית.

§ 27. למעלה ראינו שבסוף תקופת התנאים היתה שורה של מקומות יהודים ב“תחום נוה” (§ 22). אין ספק שהישוב היהודי לא חדל באלה גם אחרי־כן כל זמן שהשנים היו כתקונן, ואף שאחד מן המקומות לא נזכר בספרותנו בתקופת התלמוד במקום אחר. אמנם יש לדעת, כי כל מה שנמצא בתלמוד מִשֵמות־מקומות בא שם רק דרך מקרה (“אגב אורחה”) באיזה ספור על פסק־הלכה של חכם אחד או בספור אגדתי, ואין להביא ראיה שרק באותם המקומות ישבו יהודים שנזכרו בתלמוד. כן יודעים אנו על־פי כתובת יונית שנמצאה בתַּפַס לדרום נוה שהיתה שם קהלה “בית־כנסת” שנבנה על־ידי יעקב ושמואל וקלימַטיוס אביהם"311. שני השמות יעקב ושמואל נמצאים הרבה בתקופת המשנה והתלמוד; לעומת זה השם היוני לא נודע ממקום אחר א"כ גם אי־אפשר לקבע זמן הכתובת ואפשר שבית־הכנסת נבנה בתקופת הביזנטים.

גם לצד מזרחה של נוה היה ישוב יהודי באמצע המאה השלישית. הכהנים שאלו את ר' יוחנן (הדר בטבריה) עד לאיזה מקום יכולים הם ללכת במזרחה של ארץ־ישראל בלי חשש טומאת ארץ־העמים, והוא השיב להם בשמו של ר' נחוניא דברת חוורן )ע' להלן צד 57) שנוהגים הכהנים ללכת ב“חוט נוה” עד דריי ו“בחוט בצרה” עד “הפרדס”312. שני החוטים" הם אותן הדרכים שהוליכו מעבר הירדן (ר"ל מהגולן והבשן) אל הטְרַכון. האחת עברה על יד נוה ומשם לדרום הטרכון, עד טרכונא דנמרא (ע' למעלה בין תחומי א"י § 23) והאחרת עברה על צדו המערבי של הטרכון עד בצרה, בנוגע לדרך הראשונה נחשב חבל־הארץ כארץ־ישראל עד דריי, היא בלי ספק Dorea שנמצאה בכתבות יוניות, היום אֶ־דוּר סמוך לטרכון313.

לפי דעת ר' יוחנן, בצרה לא היא “בֶצֶר במדבר” ואינה שייכת לא“י, ע”כ אין לכהנים ללכת רק עד “הפרדס” הסמוך לעיר ההלניסטית הזאת314. לעומת זה חשב בן־דורו של ר' יוחנן, הוא ר“ש לקיש שבצרה היא בצר, וא”כ עוד לא“י תחשב. באמת מוצאים אנו את החכם הזה בבית־הכנסת של בצרה מקבץ נדבות בשביל הישיבה שבטבריה315. בראש הקהלה עמד “ריש כנישתא” או בקצור “רישא” – תואר שאנו מוצאים אותו כבר מזמן בית המקדש הן בא”י הן בחו“ל ושם בשם היוני archysynagogos, והקהל נקרא בשם “בני בית הכנסת”. ר”ש לקיש המליץ לפניהם בעד תלמיד־חכם אחד מבבל שיתמנה שם “דורש, דיין, חזן ועושה כל צרכי” הקהל316. אם איש אחד יכול לאחד בידו כל המשרות האלה ולעשות את כל צרכי הצבור, אז היתה הקהלה באותו זמן (בתחלת או באמצע המאה השלישית) עדיין קטנה317, אבל בזמן מועט נתרבה הישוב היהודי בעיר הנכריה הזאת (שבבית מרחצה עמד למשל פסלה של אפרודיטי318 עד שבמאה הרביעית אנו מוצאים כבר איזה תלמידי חכמים מבצרה: את ר' אלעזר בצראה319; ר' ברכיה בוצריה320; ר' יונה321 ור' תנחום322. גם ר' אבהו מקיסרי בקר את העיר ואת ראש הכנסת^1)^. כנראה גם ר' ירמיה, שמצאנו אותו כבר בגולן בקר את הקהלה וחכמי העיר למדו ממנו דברי אגדה323. – פעם אחת נזכר גם “גֵר” מבצרה324, א"כ השפיעו היהודים גם על סביבתם הנכריה.

§ 28. גם באותם המקומות שמצאנו ברשימת “תחומי ארץ ישראל” בסוף תקופת התנאים במזרחו של הטרכון (ע' למעלה ב§ 23) נתפתח הישוב היהודי בזמן האמוראים. כן נשמע על אדות ר' ירמיה שבא דרך נסיעתו בעבה“י אל העיר סכֻתא וראה שם, כמו בגולן (למעלה צד 51) שהיהודים אינם נזהרים מיינם של נכרים325. גם הורה ל”בני סכותא" בענין מלאכת חולו של מועד במרחצם326. את העיר הזאת מכירים אנו כבר מ“תחומי א”י" בצורה סכות או בית סכות. גם נשמע ממעשה הראשון שהיה גדול הגפן נהוג בסביבת העיר הזאת כמו בטרכון בכלל ושהיהודים היו המעוט נגד הנכרים כי הם היו ישובי העיר העקריים וכבר הזכרנו ששמה היוני של העיר הוא Sakkaia.

גם נמרין שמצאנו בין נקודות “תחומי א”י (§ 23) קבלה במשך הזמן ישוב יהודי חשוב. היא נזכרת בירושלמי במאה השלישית בשני מקומות, אך לא שמו עליהם החוקרים לב, וחשבו שהיא נמרין בערבת הירדן (=בית נמרה ע' למעלה צד 12)327 ההודעה האחת מדברת על “חזקת הכהונה” ואומרת שעד מקום ששלוחי החודש מגיעים – נשיאות כפים היא חזקה לכהונה ובתור דוגמה מזכירה את נמרין328 בהודעה האחרת מדבר ר' יהושע בן לוי329 ואומר שהוא “ערב לאותם שליחים שהולכים לנימ(ו)רין שלא ימות אחד מהם אם הולך (כי “שלוחי מצוה אינן ניזוקין” אף שהדרך רחוקה ובחזקת סכנה היא, כי שודדים שבו בין הרי הטרכון). מהודעת התלמוד עולה שהיה שם בית־דין קבוע, ע”כ היו משיאין לכהונה על פי חזקת נשיאות –כפים, שהב“ד משגיח על זה, שרק חוסי־כהונה יעלו לדוכן; “קבל גם שליחות החדש של בית־דין הגדול” שבא”י330. – עיר זו נזכרת גם אצל אוסיביוס בתור “מקום גדול מאד בבשן” וצורת השם אצלו היא Namara וכמו כן גם בכתבות יוניות331. הרי אנו רואים שהערים ההלניסטיות שבמזרח הטרכון – בצרה, סבותא, גמרא, המשיכו אליהן את יהודי א"י, ומאד משמחת היא העובדה שגם הקהלות שהיו במרחק גדול כאלו, עמדו תדיר בקשר אמיץ עם הישיבות הגדולות שבמערב הארץ!

עוד מזמנו של הירודס ידוע לנו שנתישבו יהודים בחוורן; פה עלינו להראות שהישוב היהודי נמשך שם גם במאות הראשונות של הספה“נ. – למעלה הבאנו מסורת עתיקה משמו של ר' חוניא דברת חוורן בנוגע לדרכים המובילות מנָוֶה לחוורן (צד 54) כמו שנמצא שמו של חכם זה – שהוא מהדור האחרון של התנאים – במקורותינו בנוסחאות שונות332, כמו־כן גם כתבת שם־מקומו אינה שוה בכל מקום. נמצאות הנוסחאות: ברת חוורן – בקעת בית חוורתן – בית חורתן – בית חורון. מהנוסחאות האלה עולה שעיקר השם הוא בית חוורן ("ברת” נשתבש מ“בית”) ואצל המקום היתה בקעה ששם עמד ביתו של החכם הזה. גם מהודעה אחרת מכירים אנו את הבקעה הזאת, ששם גדלו גפנים333, וזה מתאים מאד אל העובדה, שכל החוורן היה מקום גדול־גפן וכמו שנזכר במקורותינו “חמר חוורין עתיק”334 שפירושו “יין ישן מן החוורן” וגם היום נראים עוד שרידי גדול הגפן בחוֹרַן. – שר' נחוניא זה היה בן החוורן יוצא מעדותו על מנהג הכהנים בנוגע לטהרת הארץ בסביבה זו; ושהיה בן עבר־הירדן יש לראות גם מאותה האגדה המספרת שבבאו לעבר השנה לטבריה, היה ים־גניסר מתבקע לפניו335, אם־כן בא הוא מעברו המזרחי של הים. אבל לקבוע בדיוק את מקומו אי־אפשר, אם לא שנאמר שהוא חַוָרה, 7 ק"מ למזרח ארביד, אבל זו אינה בחוורן336.

עוד מזמן מאוחר יש בידינו הודעה אחת על ישוב יהודי בחוורן. תנחום בן ר' אמי בא פעם אחת לחוורן ודרש להם בהלכות הפסח, ואמרו לו: הלא רבי מני דמן צור הוא פה (וא"כ אין לך לדרוש בפניו)337. מקום המעשה לא נזכר, אבל מעניין הדבר שבאותו מקום נתיַשב חכם אחד מצור שעל חוף הים הצפוני של א"י.

גם בעיר העתיקה אָדְרֶעִי לדרום חטמונה היתה קהלה יהודית במאה הרביעית. ר' תנחום אדרעייא נתייחס לעיר זו338, שאוסיביוס מזכירה בתור עיר חשובה של ערביה339 ר"ל שערביים או נבתיים ישבו בה לרוב. שם נמצאה גם כתובת שמית עם אותיות מטושטשות מאד; רק מן המנורה היהודית יש לדעת שהיא שייכה ליהודים340. להלן נראה שהישוב היהודי לא פסק בעיר זו גם בתקופת המושלמים. שמה הוא בתרגומם אדרעת וכן נקראת היא גם היום.

המספר הגדול של מקומות שעלה בידינו לקבעם בסביבת העיר נָוֶה בטְרַכון ובחוורן – מראה למדי שהישוב היהודי של עבה“י נתרכז בתקופת האמוראים על גבולו המזרחי של א”י, בעוד שבחבל הארץ שבין הירמוך והיבוק – הוא הגלעד – כמעט שלא נמצא ישוב יהודי חשוב.

§ 29. את מעיינות גדר או חמתן בקרו יהודים מטבריה גם בתקופתנו ויש לראות מההודעות שבמקומות אלה וכמו־כן במגדל גדר ששמו הארמי היה מגדל צבעייא ישבו גם יהודים341. אצל עיר זו עמדו עצי שטים עתיקים שכפי המסורה האגדתית נטעו ע"י יעקב אבינו. הכוונה כפי קביעת Dalman על המקום אֶל־מְחֵיבָּא בעברו הימינו של הירמוך מול אֶל־חמי (=חמתן) ששם נמצאים עוד היום שטים ממין Acacia farnensia342.

גם את מקום־המרחץ חמתא דפחל (תל חמֶּא אצל Pella) בקרו לפעמים יהודים מן הגליל. כן נמצא שם את ר' זירא מטבריה. העיר נחשבה לא“י, אבל את סביבתה חשבו לחוץ־לארץ והכהנים לא הלכו רק עד המקום שצמחו שם “דקלים בבליים”343. אגדה אחת מראה שגם את יבש גלעד, לדרום פחל חשבו כמקום חוץ־לארץ344. אין־ספק שלא ישבו יהודים בכל הסביבה אף שהמקומות העתיקים שבגלעד היו ידועים לחכמי התלמוד, כאשר נַראה זאת בהוספה שבסוף מאמרנו על ענין השואת שמות התנכיי”ם. בין ההשואות נמצא גם את השואת השם גִלְעָד אל גֶרֶש, (Gerasa § 5) ומזה עולה אולי שישבו שם יהודים גם בזמן התלמוד.

עוד יש בידינו איזה הודעות על ישוב־יהודים בסביבה שלדרום ים־המלח שנקראת ארץ אדום או הר שעיר ובשם פרטי גְבָל, בארמית: גבלא ואצל אוסיביוס Gaibatene או Gabalitike והיום אֶ־גִיבֶּל345. יושביה היו בעיקרם אדומיים שנתערבו בנַבַּתִיים, שנקראו גם ערביים346, ויושבי הסביבה נקראו בקצור “גבלונים” או “גבנונים”. בתוכם היו גם מהולים347, כי כפי הודעת יוספוס היתה המילה נהוגה גם בין הערביים348; או שהיו גרים שמלו ולא טבלו, ובכל זאת התחתנו יהודים בהם349. – אדמתם היתה פוריה, וכאשר בא ר' יהושע בן לוי שמה וראה את פוריותה הנפלאה, קרא במר נפש: “ארץ ארץ הכניסי פירותיך! למי את מוציאה פירותיך – לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו!”350 ר' חייא בר אבא ור' זירא באו פעם אחת למדינה זו ומבקרים את ר' מַלוך “ערבא”351 – כן נקראו היהודים היושבים שם, שדברו לשון ערב352. למעלה הזכרנו כבר שר' ירמיה טייל עם חכם אחר על שפת ים־המלח353, וזה היה כנראה בגבלא. אם חכמי א“י נוסעים שמה ואם נמצא שם גם ת”ח בן המדינה, אז בלי ספק היה שם שוב יהודי חשוב, אשר אמנם אבד זכרונו לגמרי ע“י הטמיעה בערבים או ע”י הרדיפות מצדם ש“עמדו עליהם בחטאתם” כפי דברי ר' יהושע בן לוי.354


פרק ג: אחרי חתימת התלמוד.    🔗

§ 30. תולדת א“י בתקופה שאחרי חתום התלמוד מעורפלת היא כמעט לגמרה עד היום ומועטות הן מאד הידיעות שבידינו מהמאה החמישית עד זמן גאוני א”י – שתקופתם מתחילה כפי החקירות החדשות על־יסוד תגליות ה“גניזה” בתחלת המאה העשירית למסה“נ. כמעט שלא הגיעו עדינו מהתקופה של ארבע מאות שנה ויותר רק איזה שמות של אנשים ומקומות בודדים. ואם הענין כן אפילו בנוגע להגליל, ששם היה רוב מנינם של יושבי א”י היהודים בתקופת התלמוד, מכל שכן בנוגע לעבה“י שישובו בכלל לא היה כל כך צפוף כמו אותו של הגליל355. אמנם יש לשער שאותן הערים שעלה בידינו לקבען בפרקים הקודמים בתור מקומות יהודים בתקופת המשנה והתלמוד לא פסקו גם אחרי חתום התלמוד מלהיות שם קהלות יהודיות. וכבר ראה זאת הטיב ר' מנחם בר' פרץ החברוני שכתב בשנת דתתע”א (1215) “כי אותם הדרים היום – ר”ל בזמנו – בא“י לא גלו מעולם משם עד היום, כי כאשר חַרב טיטוס… בית שני, הגלה קצת מהם וקצת מהם הניח, והן הם ואתם מבני בניהם עדיין היום הדרים בא”י (המעמר ג' 42). אך מלחמות הצלבנים הן הן שבטלו כמעט לגמרי את הישוב היהודי בארץ. לשמחתנו אין אנו צריכים להעמיד דברינו רק על השערות, כי יש בידינו גם איזה ראיות הסטוריות בענין זה.

כפי הודעת הסטוריונים ערביים נסו פליטי עֲרָב היהודים שברחו לנפשם מפני חרב מוחמד (625) אל עיר אֶדְרֶעִי שבעבה“י356. אין ספק שהפליטים האלה החישו מפלט למו במקום שידעו שימצאו שם את אחיהם היהודים שיעמדו להם בעת צרתם – כן ברחו הרבה ליריחו שבעבר המערבי, כי שם היתה בלי־ספק קהלה יהודית בזמן הביזנטים. הישוב היהודי שבאדרעי נתרבה א”כ ע“י הפליטים ולא פסק עוד מאות רבות. עוד ר' אשתרי פרחי, שחי במאה הי”ד, מזכיר שבימיו עמדה קהלה יהודית באדרעי וכמו־כן גם בסַלְכָּה357, שאמנם זו לא נזכרה בספרות התלמודית, אבל אין מזה שום ראיה להעדר ישוב יהודי שם בתקופה ההיא, וכבר הדגשנו שלא רק במקומות שנזכרו בתלמוד ובמדרשים ישבו יהודים בתקופת התלמוד.

גם להמשכת הישוב היהודי בבצרה יש בידינו זֵכר בשמו של אחד מבעלי המסורה, הוא עובדיה הבצרי358. זמן המסורת הוא תקופת הביזנטים.

§31. סמוך מאד לנוה – מקום הישוב הכי עתיק שבסביבה זו – נמצאה כתובת עברית וזו היא נוסחתה359:

נפטר

יוסף בן סעדיה

נוחו בגן עדן

שנת ארבעת אלפין ושמן

מאות ועשרין

ושני שנים ללבל

המצבה וכתבתה הן משנת 4482 לבריאת עולם, היא 1061 למסה“נ. הכתובת נעשתה באי־דיקנות (“שמן” במקום “שמנה”; “שני” בשורה האחרונה במקום “שתי” – המלה נתהוה אמנם ע"י סמיכות המלה השוה “שָנים”). גם את ראשי התיבות שבסוף “ללבל” לא עלה עדיין לפתור. אבל נראה לי שיש לתקן ולקרא זלבל = ז[כרונו] לב[רכה] ל[חיים], כמו שנמצא קצור כזה בין כתבות המצבות שבתימן360. – מי היה יוסף בן סעדיה זה, אין אנו יודעים. עכ”פ חשובה היא האבן הזאת לנו, כי היא מוכיחה על המשכת הישוב היהודי בעיר נוה עד המאה הי“א. ואמנם לא זה הוא הזכר האחרון על אודות יהודים בנוה. ר' שמואל בן שמשון מצרפת נסע בשנת ד”א תתק“ע = 1210 בא”י361, בחֶברון נתחבר אל “ראש הגולה” ממצרים362 ונסע עמו יחד לגליל העליון. “והלכתי אני לבדי – כותב הוא – וראש הגולה לכפר ברעם (ר"ל שלא היה אחר עמם); אח”כ הלכו לדָן (=פעמיים), משם לדמשק ומשם לננוה. כבר הראתי למעלה (בצד 52 והלאה) שננוה היא נוה שבעבה“י. רשב”ש מבקר את המקום ומודיע על בית הכנסת שראה שם ועל הכתובת שלו שהבאנו למעלה (צד 53). גם מודיע ששם קברו של שֵם בן נח. הכוונה בזה על נבי סָם363, ששם נמצאה המצבה שדברנו עליה למעלה. במשך ספרו הוא מודיע: “בכל מקום בואינו שם יצאו עמנו יותר מב' מנינים לכבוד ראש הגולה” – כוונתו לאמר שיושבי המקומות היהודים לִווּ אותם בדרך ממקום למקום. מזה עולה שבמקומות שבקרו, מצאו קהלות יהודיות ובכן לא נִטעה אם נניח זאת גם בנוגע לננוה היא נוה.

שמה של עיר זו נמצא עוד בצורה אחרת בספרות ימי הבֵנים. בעל “כפתור ופרח” כותב על נבו364 אל צפון הגולן; עיר גדולה ומפרסמת… היא ארץ עוץ…. לדרום דמשק…. ואל דרום נבו כמו שעה מקום קורין לו דאר איוב… והיא ארץ קדם לא“י… ואל דרום נבו כמו שעה מקום קורין לו דאר איוב… והיא ארץ קדם לא”י… כנגד טבריא". אין שום ספק שכוונתו בזה על נוה שהיא באמת לצפון הגולן, לדרום דמשק ומעט דרומה ממנה נמצאה “אבן אִיוֹב”365. – כמו כן אנו מוצאים בספר הקטן “אלה המסעות”366 שמֻרכב מרשימות שונות של מקומות וקברים ושבסופו367 מכיל “מסעות אשר נוסעים מארץ ישראל לחוצה לארץ, מי שרוצה להתפלל בבתי־כנסיות המקודשות שנבנו בדורות הראשונות” (כן!) ובתוך הרשימה נזכרו נבו, זורע – יש לתקן: זרוע –; אדרעא; עגלון; סַלְת; כפר יהודה ולבסוף הירדן אצל “גשר יעקב אבינו368”.

§ 32. כל אלה מקומות עבה“י הם: זרוע היא אזרע של היום שהכרנו אותה כבר בתור מקום ישוב יהודי על הגבול המזרחי (“רשימת תחומי א”י" § 23) שנקראת לפנים זרואי. – אדרעה היא אֶדרֶעִי וכבר מצאנו שישבו שם יהודים בזמן התלמוד ובתחלת תקופת המושלמים והישוב עמד שם כפי עדותו של ר”א פרחי עוד בהמאה הי“ד. בנוגע לעגלון מודיע ר' אשתורי פרחי369: “יש עיר בעבר הירדן ושמה עגלון, אינם עושים יום טוב אלא יום אחד” ר”ל שהיא עוד בא“י העיקרית שאין עושים בה יו”ט שני של גלויות). עיר זו היא בלי־ספק עַג’לון שבין הירמוך והיבוק, ומדברים אלה יוצא שהיתה בה קהלה יהודית בזמנו הוא. – סַלְתּ היא אֶ־סַלְתּ גם כן באותה סביבה. למעלה ראינו (צד 30) שבזמן הבית ישבו שם או סמוך לה יהודים (בגָדור) ויש לחשוב שישיבתם שם לא נפסקה גם אחרי החרבן, עכ"פ היו שם יהודים בזמן עריכת רשימה זו. – כפר יהודה שנזכר בסוף אצל הירדן הוא יְהוּדִיָה שנזכר כבר למעלה (§ 19) ושמו מעיד עליו שהיה מקום יהודי.

לא רחוק מעגלון מצא ר“א פרחי370 “עיר ושמה חברם… ועושים שם שני ימים [טובים של גלויות]”. כוונתו או על חַרִימִי או על אַמְרָוַה למזרח אִבְּדַר לדרום הירמוך. אך קשה, למה לא עשו היהודים שישבו שם רק יו”ט אחד, מכיון שהמקום עכ“פ בעבר הירדן העיקרי הוא? אבל אפשר שהיו אלה תושבים חדשים שבאו שמה מקרוב ממקום שהיו עושים שני י”ט של גלויות והיו מחזיקים במנהג אבותיהם371.

ר' בנימין מטולידא, שנסע בא"י בערך 1160, כותב372: “גלעד היא גלעד ושם מישראל כמו ששים ובראשם ר' צדוק ור' יצחק ור' שלמה והיא רחבת ידים ונחלי מים וגנות ופרדסים”. – על איזה מקום כוון הנוסע הזה? – לפי המסורה התלמודית שנמצאה במדרש, אצל הירונימוס ואצל ר' סעדיה גאון השוו את גלעד אל גֶרֶש = Gerasa (היום גֶ’רָש) מקום חרבות יפות ומפרסמות לצפון היבוק373. אמנם אי־אפשר שר' בנימין יכוון למקום זה, כי לו היתה כוונתו על גרש, אז לא היה מדגיש “גלעד היא גלעד”. כי אם היה כותב: “גלעד היא גרש” או “גרש היא גלעד”. על־כן נראה לי שבאמת השוה הוא את אֶ־סַלְתּ אל רמות בגלעד או מצפה גלעד, כי לצפונה נמצאו חרבות גַ’לוּד (=גלעד). כאשר גם תאור המקום שמוסר לנו: “רחבת ידים ונחלי מים וגנות ופרדסים” מתאים מאד אל אֶ־סַלְתּ, ששמה המחֻדש נעשה מהשם הלטיני Saltus (מקום עצי־יער)374. ראוי לתשומת־לב מיוחדה שר' בנימין מצא שם שלשה תלמידי־חכמים שעמדו בראש הקהל.

§ 33. גם בערבת הירדן המזרחית אנו מוצאים קהלה יהודית בעיר בית רמתה = Livias (שאנו מכירים אותה עוד מזמן הבית) בתקופה הביזנטית. אמנם יש להחזיר את האבדה הזאת לבעליה, היא ההיסטוריה הארצישראלית של תקופתנו. מפני שלא הכירו החוקרים את השם הזה, שהתלבטו במקור שבו הוא נזכר. גרץ375 מביא הודעה מֵ־Antiochii homilia על נזיר נוצרי אחד, אשר ברצותו להתגייר, עזב בשנת 514 את המנזר שבהר סִינַי וילך ארץ ישראל: rectaque contendit in Noara et Libyadem asyla Judaeorum “הלך ישר אל הקהלות היהודיות בנערה ובLibyas ויבא בברית ויקראו את שמו אברהם ויקח לו אשה מישראל ויהי ללוחם מלחמת דת ישראל. את השם Libyadem מתקן גרץ לTiberyadem, ר”ל “טב. יה”. מבלי לחשוב, שאי־אפשר להאמין שמעתיק אחד ישבש את השם הידוע והנהוג כל־כך Tiberias לשם שאינו נהוג ואינו ידו Libyas! יעבץ376 ראה כבר הטיב שאי־אפשר לקבל את תקונו של גרץ, אבל הוא מדעתו גם כן מתקן ואומר שLibyas היא לְבוֹנָה (שופטים כ“א י”ט) ובכן “נמצינו למדים כי גם בארץ אפרים ישבו אז בני ישראל”. אין מן הצורך להוכיח שגם תקון זה אינו כי אם עוות, כי מה ללבונה ל“”Libya, אמנם באמת אין שום צורך בתקונים, כי Libyas היא Libias או Livias377, ובשמה העברי בית הרם ובארמי בית רמתה (צד 12 והלאה) שהיה שם קהל גדול של יהודים בזמן הבית, ולפי הודעתנו זו: עוד בזמן הביזנטים עמדה שם “asyla Judaeorum” וכנראה שהעיר היתה כלה ביד היהודים. – עוד יש להזכיר, שלפי הודעת הספר Silviae Peregrinato (10,4( נמצאו בקרובת Libias “יסודות מחנה בני ישראל”378 כוונתה אמנם על המחנה שבאָבֵל השִטים הסמוכה לבית רמתה (השוה במדבר כ"ה א'), אבל איזה “יסודות” ממנה היה אפשר לראות שם? – נראה לי, שהראו לה חרבות עתיקות מאיזה בנין גדול (למשל של בית־כנסת) שהמסורה המקומית ידעה שהוא היה ליהודים.

* * * * *

זהו מה שעלה בידינו להציל ממקורות שונים בשביל ההיסטוריה של עבר־הירדן בתקופת ימי הבינים. אמנם היום אין אף קהלה אחת יהודית במקומות הנזכרים, כי הישוב היהודי פסק שם לגמרו לרגלי המלחמות שנתחוללו מזמן הצלבנים ואילך. אין ספק שחקירה מדעית שטתית תוכל לגלות איזה שרידים מימי קדם במקומות שציינו בפרק זה, ואם יהיו השרידים קטנטנים מאד, בכל זאת יש בהם כדי הארה מועטת לתקופה הזאת, שכל־כך אי־בהירה עדיין לפנינו.



 

חלק שלישי: לגיאוגרפיה הפיסיקלית של עבר הירדן ע"פ מקורותינו העתיקים.    🔗

§ 34. אם לדאבוננו אי־אפשר לומר על מה שקדם, שהחומר המעובד ממציא לנו דֵי־צורך לתאורה של הסטוריה שלמה לחלק זה של ארצנו מזמן בית־שני עד ימי הבינים – כי באמת נָתַנו רק קטעים מההסטוריה הזאת – על אחת כמה וכמה אנו מוכרחים להתאונן על כזה, אם נִגש לתאורה של הגיאוגרפיה הפיסיקלית של עבה"י על יסוד מקורותינו העתיקים.

אף שעבה“י הוא “ארץ הרים ובקעות” והרבה “עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר” כמו בחלק המערבי של א”י, כמעט שאין בידינו אפילו שמם של ההרים והבקעות, המעיינות והנהרות של עבה"י, המעט שאפשר להציל ממקורותינו הננו נותנים בחלק זה.

א) ההרים. בתלמוד בלי נאמר379 שא“י מוקפת על־יד סולמה של צור מצד אחד ועל־יד מורַד־גֶדר מצד אחר. כונת האמורא בזה, שכמו שגבולה הטבעי של א”י המערבית בצפון הוא סולמה של צור ((Scala Tyriorum, כמו־כן יש להכיר כעין גבול טבעי לעבר הירדן העיקרי ((Peraea במורד ההר שאצל גדר, היושבת אצל בקיעת הירמוך. ראוי לתשומת־לב אתו התאור שנמצא אצל ר' אשתורי פרחי בנוגע לענין זה380: "פירוש האי מימרא – כותב הוא – לא ידעתי עד כי זכני אלהי וראיתי שני המקומות הללו… מחתנא דגדר – פירושו: מורד גדר הצפוני־מערבי, וזה שהַרֵי גדר על ההרים הגבוהים ואם תרצה לרדת אל הערבה תרד אל בקעת הימים החמים ופניך לים כנרת; והיא בקעה עמוקה… כתחום שבת… והיא עשויה כעין אכסדרה עגולה, כלומר אותה בקעה כאלפים אמה, פתוחה למערב והירמוך נכנס לתוכה לדרומה מן המזרח, בא מן הגולן בין ההרים, והבקעה היא לצפון גדר, תחת החומה, ובריכות החמים הם לצפון הבקעה וכמטחוי קשת למערב נפגשים עם ירמוך, יורדין אל הירדן לכמו שעה, ודומה זה אל שער או אל פתח.

צדו האחר של “מורד גדר” (בארמית: “מחתנא”) – היא “מעלת חמת גדר” מכירים אנו מספור אחד על אדרינוס, שעלה כפי האגדה “במעלה שֵן [סלע] של חמת גדר” – וראה (על גבולה של א"י) עלמה קטנה ישראלית והראה לה כבוד מיוחד381. קשה להבין איך חשב העם כזה על אדרינוס שהיה נודע ע"י גזירותיו האכזריות, אף שגם במקום אחר נמצאה אגדה המספרת בשבחו של קיסר זה382.

את החרמון העומד בצפונו של עבה“י מזכירים מקורותינו בשם העברי הר השלג383 או בארמי טור תלגא ועליו נאמר שבעוד שפסגתיו הגבוהות עניוֹת בצמחים, במורדו המערבי ובתחתיתו (“זוּטוֹ”) נתון כל טובו384 גם התרגום הא”י, המתאר את “הר השלג” אל נכון באופן זה “שאינו פוסק ממנו השלג לא בסתיו ולא בקיץ” – אומר, שהוא הר “המַשִׁיר פירותיו” או "ארץ (?) המַרְבָה פירותיה385. – השם העתיק לחרמון – הוא שְׂנִיר (דברים ג' ט' – בפי האֶמורי) נמצא עוד בברייתא המדברת על “יין קרוש הבא משניר, הדומה כעיגולי דבילה”386.

שמות ההרים אשר בגולן בבשן ובחוורן אינם ידועים לנו, הרי החוורן נזכרו רק בשם כללי זה במשנה ובברייתא בתור מקומות של משואות קדוש־החדש387. את הר צלמון (תהלים ס“ח ט”ו) מזכיר פטולומיוס הגיאוגרף בשם Asalmanus (=הצלמון)388. – על בקעת בית חוורתן ועל יגרי חטם או גבתא דחטמונא דברנו למעלה (צד 42; 57). סביב לאֶ־סַלְט או יותר נכון: לגבי ג’דור מתנשאים הרים גבוהים הנקראים בברייתא בשם הרי גָדוֹר389. על אחד ההרים עמד מבצר גדוּר שעליו נאמר שהוא אחת מעַרי החומה שמימות יהושע בן נון“390. – את ההרים הסמוכים לגרש (Gerasa) מזכיר יוספוס391. חכמי המשנה הכירו את הר נבו שעליו עלה משה וראה את הארץ מסביב, שחלקיה – שאפשר לראותם מהר נבו – נפרטים במדרש התנאים392. הָרי מכוור הגבוהים שעליהם רעו עזים, א”כ היו מכוסים שירים – מכירים אנו כבר (צד 24). יוספוס נותן תאור מפורט – כנראה מֻגזם בקויו – של ההרים והבקיעות שסביב העיר המפורסמה הזאת393. – בין הרי אל־כורַא לצפוון הָאַרנוֹן נמצא הר הברזל (בארמית: טור פרזלא) הנזכר במשנה בתור מקום דקלים קטני לולבים (“ציני הר הברזל”)394. גם יוספוס קוראו בשם זה395. המרם של ההרים האלה מעורב בברזל ובזַלתּ.

שמות של בקעות עבה"י לא נמצאו בספרותינו. זאת ידענו שסביבתה של חשבון נזכרה בתואר “שפֵלה” והבקעות של בית נמרה ורמתה (= בית הרם) שאצל הירדן הן “העֵמק” (§ 3; 6).

§ 35. ב) המימות. ברשימה אחת (עיקרה כנראה מזמן התנאים) שמובאה בהרבה מקומות בתלמוד ובמדרש נזכרו “שבעה ימים וארבעה נהרות ש”סובבים" או “מקיפים” את ארץ־ישראל396. הבטוי “מקיפים” שמצאנו כבר למעלה (§ 34) בנוגע להרים, מראה שאין כוונת הרשימה לפרט את כל הימים ואת כל הנהרות שבארץ, כי אם רק אותם שעומדים על גבולותיה הן של ארץ המערבית, הן של עבה“י וגם במובן הרחב של מושג א”י. על כן אין להתפלא, אם נמצאים ברשימה זו שמות של ימים ונהרות שאינם שייכים כלל לא"י, רק סובבים אותה.

בנוגע לימים יש להזכיר פה את אלה:

(1) ימה של פמייס (בטעות, אפמייא, אספמיא שיש לתקנן פמייס או פנייס = Paneas). הכוונה על ברכת־דָן, כשתי שעות למזרח בָנִיַס. אצל יוספוס נקראת היא ים פִיָלֵי (Phialé) שהוראתו: “ים הסֵפֶל”, כי צורתו דומה לסֵפל397. הים הקטן הזה נתהוה בבלוֹעו של הר־געש. עליו ספרו קדמונינו מעשי־נסים. יוספוס מודיע, שהטֶטרַרְךְ פילפּוס השליך מוֹץ בברֵכה ומצא אותו יוצא במעיינות הירדן, שבמערת פַנֵיַס; מזה ראיה –כותב הוא – שמקור הירדן איננו במערה זו, כי אם בברכה הנזכרה והמים פורצים תחת האדמה מן הברכה עד המערה. השקפה זו היתה גם לחכמי האגדה שבזמן התנאים המדברים על “מחילה של קסריוֹן שתחת פמייס”. משה רבנו התחנן לפני הקב“ה שאם נגזר עליו שלא להִכָּנס לארץ בדרך ישרה בעברו את הירדן, ינתן לו לכל הפחות להכנס במחילה זו שתחת הקרקע398. א”כ חשבו שהברכה היא עודה בחוץ לארץ, אבל המחילה נכנסת עד מערת הירדן שהיא כבר בא"י. מכין שחשבו שהברכה עומדת בקשר עם המערה של פמייס, נבין שרשימתנו קורא אותה בשם “ימה של פמייס”.

(2) לדרום תֵּל אל –קָצִי, שמונה ק"מ בערך, תתחיל אדמת הבצות וסבכי היער של אַרְץ אל חולֶה ( = ארץ חולה). בתוך הבצות ממשיך הירדן את מימיו והבצות עשויות צורה עגולה ממושכה. ברשימתנו נקראות הבצות בשם ימא דחילתא או דְחוּלָתָּא גם יַמָּה של חילתא399. שם זה נמצא גם אצל יוספוס בצורת Ulatha400 ומשם העתיק נגזר גם השם הנוכחי.

(3) הירדן נמשך כאמור בבצות אלו ויורד אל בחרת אל חַיט שנקרא אצל יוספוס Semachonitis401 וברשימתנו (כמו גם בהרבה מקומות בתלמוד) ימא דסמכו (בשבושים: סוכני, סופני, סיגפו402. בנוגע להוראת השם הוא נגזר – לפי דעתו של עמנואל לעף – מהארמית שבה הוראת השרש “סמך” (כמו בערבית) = דָג403. אם כן מראה שם זה על רבוי הדגים בים זה. באמת אומרת האגדה שעל־ידי המים היוצאים מבית ה' (יחזקאל מ"ז ח') יתרבו הדגים בים של סמכו במדה גדולה404.

(4) אין כאן המקום לדבר באריכות על ים כנרת או גִנֵּיסר405 וכמו כן נזכיר אך בקצור את

(5) ים המלח. – (2) – (5) עומדים על גבולי המזרחי של עבה"י וה(1) בצפונו, כי אצל קסריון הגבול (צד 43).

הנהרות שנזכרו ברשימתנו הם הירדן, הירמוך, קרמיון ומיגה. אלה נזכרו גם במשנה אף שבהמשך אחר לגמרי. שם נאמר406 שהירדן והירמוך הם “מי תערובות” – ז. א. שמקבלים במרוצתם מי נחלים ונהרות המשתפכים בהם. לעומת זה נאמר על שני הנהרות האחרים, שהם “מֵי בִצִים”.

הירדן הוא הנהר היוצא מ“מערת פמייס”407 והוא הוא קו הגבול המערבי של עבר הירדן. – הירמוך הוא גבולו הצפוני של עבה"י העקרי (Paraea). אצל גדר יש בקיעה עמוקה שעליה עבר גשר שכבר הזכרנו אותו408. נהר זה נזכר אצל סופרים יונים ורומיים בשם Hieromax או Hieromices.

בנוגע לקרמיון ופיגה יש בידינו מסורת עתיקה, בלי־ספק מבית מדרשם של הגאונים, שהם “נהרות דמשק” אמנה ופרפר (מלכים ב' ה' י“ב409. פיגה היא המלה היונית pégé. א”כ המעיין עַיְן אֶל פִגָ’א אצל מקום בשם זה לצפון־מערב דמשק והוא ראש־מעיינו של נהר בַּרַדָה, שהוא אֲמָנָה ( או אבנה) שנקרא כך מפני שיורד מהר אמנה (חלקו של הלבנו') היונים קראו אותו Chrysorrhoas.

פַּרְפַּר הוא נהר אל עַוַג' לדרום דמשק והוא לפי המסורת הנזכרה קרמיון. – את חבל־הארץ שבין שני נהרות אלו קורא אחד האמוראים בשם “בין הנהרות” (ואין זו “ארם־נהרים” כמו שחשבו לרוב!) ואומר שחבל זה הוא “פתחה של גן־עדן”, כי פורה הוא מאד כידוע410.

כאמור למעלה “מֵי קרמיון ומֵי פיגה הם מי בִצים”. אין ספק שאי־אפשר לאמר כן על שני הנהרות אמנה ופרפר שהם צלוּלים ואינם מעורבים בבוץ וטיט. אבל באמת יש להבדיל בין קרמיון ובין מֵי קרמיון וכמו־כן בענין הנהר השני. מֵי־קרמיון ומֵי פיגה הם אותם הבצים שנעשו על יד השתפכות הנהרות הנזכרים בחול המדבר והם בַחְרֶתּ אל עַטֵיבָּה ובחרת הִגֶ’נֶה למזרח־דרום דמשק ואלה הם באמת כמעט במשך כל השנה בצות מדבריות411. אם שתיהן נזכרות בהלכה – בנוגע ל“מי חטאת” – אז בלי ספק הכירו אותן קדמונינו, וגם מכאן ראיה שישבו יהודים בסביבת דמשק על צד הצפון־מזרח של עבר הירדן וכמו שמצאנו כבר למעלה (סוף § 24) שלפי דעת אחד התנאים תהיה סביבת העיר הזאת נכללת לעתיד לבא בארץ “אשר נשבע ה'”.

ברשימת תחומי א“י מצאנו את היבוק (בארמית: יובקא) שהוא נַהר אָ־זֶרְקַא, ושם הכוונה כנראה על מוצאו של הנהר הזה שהוא בגבול עבה”י המזרחי. – גם נחל זֶרֶד נזכר שם (ארמית: נחלא דזרד), אבל עדיין מוטל בספק אם יש למצא נחל זה בוָדי אֶל־חֶסַא (ע' צד 44 והלאה).


הוספה.    🔗

ערכים לאוֹנוֹמַסְטִיקוֹן עברי מן התלמוד והתרגום.

כמה פעמים מצאנו במשך חקירתנו שמקומות הישוב מזמן התנ“ך היו קיימים ועומדים בזמן בית־שני וגם אח”כ והיו בהם קהלות יהודיות. אמנם הרבה מקומות היו חסרים ישוב יהודי בתקופת התנאים והאמוראים, אבל חכמינו ז“ל ידעו מהם הטיב שהם בעיקרם מקומות יהודים עוד מזמן המקרא. עדות על זו לא רק ההשואות הנמצאות אצל אוסיביוס בספרו Onomastikon שקבל את רוב ידיעותיו בלי־ספק (הן ישר הן ע"י אמצעות אחרים) מיהודי הארץ, – כי אם גם שורה שלמה של השואות הנמצאות בספרותנו אנו: בתוספתא, בתלמוד, במדרשים ובתרגומים, עד שאפשר לסדר על ידן כעין “אונומסטיקון” קטן של שמות תנכיי”ם בעבר הירדן.

יש לדעת שההשואות התרגומיות נופלות מאד בעֶּרכן מההשואות התלמודיות, כי אלו האחרונות מיוסדות על מסורה נכונה וידיעה ברורה של המקומות, בעוד שהראשונות בֻרבן אינן רק כעין השואות אגָדָתיות.

אָבַל הַשִׁטִּים (ע' § 12) בענין מחנה ישראל מֵאָבֵל עד בית הישימות נאמר בירושלמי שביעית ו' א' שהיה שנים עשר מיל (השוה גם ספרי דברים של“ז; מדרש תנאים 224 שורה 24; סוטה י”ג ע"ב); בערובין נ“ה ע”ב,יומא ע“ה ע”ב: שלש פרסאות. אין ספק שחכמי המשנה הכירו את המקום הזה ואת בית הישימות, עיי"ש.

אָדָם (יהושע ג' ט“ז; מ”א ז' מ“ו; דה”י ב' ד' י"ז). “אמר ר' יוחנן: אָדָם קריה וצָרְתָן קרייה, שנים עשר מיל מזו לזו”. [=אדם וצרתן שתיהן ערים והמרחק שביניהן 12 מיל] (ירוש' סוטה ז' ה'). ר' יוחנן כוון על אֶ־דָּמִיָא לדרום השתפכות היבוק בירדן. לעומתה במרחק של 12 מיל נמצאה צרתן, שהיא עמה לפי זה על הר סרטבא.

אֶדְרֶעִי אוסיביוס קוראה Adra412 [=אדרע]; בתרגום יונתן לדברים ג' א': אדרעה; בתלמוד אדרעא (צד 58). היום דֶרְעַת.

אֶרֶץ טוֹב (שופטים י“א ג‘; ה’; ש”ב י' ו' ח' וע' בס' מכבים א' ב' יג'): "אמר ר' יהושע בן לוי כתיב “ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב – זו סוסיתא; ולמה נקרא שמו טוב, שפטור מן המעשרות” (י' שביעית ו' א'). ההשואה היא אמנם עתיקה ונכונה, כמו שראינו ב § 2; אבל ההוספה “ולמה נקרא” וכו' היא בדרך המדרש413 ואין בכחה להכחיש את אמיתותה של ההשואה. בענין פטירת סוסיתא מן המעשרות דברנו למעלה § 20414 .

בֵּית הַיְשִׁימֹות ע' אבל השטים והשוה אוסיביוס Isimoth: 10 מיל מוּל יריחו אצל ים־המלח.

בֵּית הָרָם (הרן) = בית רמתה, § 6

בֵּית נִמְרָה = בית נמרן אצל הירדן, § 6

בֵּית פָּעוֹר. בזמן אדריאנוס קיסר עמדה קסטרה רומית על ראש ההר של בית־פעור, שמשם היה אפשר לראות את מהלך הירדן415. הקסטרה עמדה לא רחוק מקבורתו של משה416. תנאים מודיעים גם על עבודת הפעור המגונה417.

אם כן הין מכירים בלי־ספק את המקום. אפשר שכוונתם על אותו המקום שנזכר אצל אוסיביוס שלפיהו עמד בית־פעור על ראש הר אחד בין בית רמתה וחשבון, 6 מילים רומיים מבית־רמתה. לפי דעתו של Musil418 יהיה מקום זה חַרִיבָה א־שֶׁךְ גֶ’יֶל (למזרח א־רָם) שמשם תתפתח השקפה נהדרה על כל הסביבה (ע' במדבר כ“ג כ”ח). – הנוסעה Sllivia אומרת שבית פעור עיר מול נְבוֹ.

בֶּצַר (במדבר): במדבר ד' מ“ג; יהושע כ' ח'; כ”א ל“ו, LXX דה”י ו' ס“ג; כתובת מישע שורה 27, לפי התוספתא מכות ג‘(ב)ב’ עמדה בצר (במדבר) נגד חֶברון (ביהודה). לפי זה יש לחפש את המקום בסביבת דִיבון. – אמנם יש גם דעה אחרת בין האמוראים שבמאה השלישית. לפי דעתו של ר”ש לקיש היא העיר בָצְרָה על צד המערבי של הטרכון (סוף § 27) אבל ר' יוחנן (השוה למעלה אל “אָדָם”!) מתנגד לו בזה וכנראה על יסוד התוספתא הנזכרת וא“כ על יסוד מסורה עתיקה מזמן התנאים. וכנראה שצדק בזה, כי ר' יוחנן היה בקי בכלל בעתיקות א”י.

גִלְעָד, במדרש שמואל כ“ד ו' השווּ את “הגלעד” לגֶרֶש (§ 5) וכן אמר הירונימוס: Arabia, quae prius vocabatur Galaad ef nunc Gerasa muncupatur419 מדברי המדרש והירונימוס עולה שלא את העיר גֶרֶש השוו אל העיר גלעד, כי אם את תחומה של גרש אל הגלעד – הינו ארץ הגלעד – עוד אעיר פה על מה שמובא בתוספות ישנים ליומא ל”ט ע“ב: “הרי הגלעד בתרגום של כתובים טורי מכמר [=מכוור]. פי' דרכן של עזים להיות רצות כדכתיב כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד”. כוונתם כנראה על תרגום שה”ש (שממנו מביאים את הפסוק), אמנם לא מצאתי תרגום זה לא שם ולא במקום אחר.

דָּן – לֶשֶׁם (יהושע “ט מ”ו. שופטים י"ח: לַיִש) השוו בתלמוד420, במדרש421, ובתרגום הא“י422 אל פמייס Paneas. גם הירונימוס אומר: hodie ו 423Paneas – במקום אחר קורא התרגום הא”י את דָן בשם “דָן דקסריון”424 ז. א. דן של Caesarea Philippi, כי עיר זו נבנתה על מקומה של פ שהיא = דָן. אמנם ההשואה אינה מדויקת (השוה צד 48). – עוד השואה באגדה: דָן (בראשית י“ד י”ד) = חוֹבָה (שם ט"ו) ו“נקרא כן מו על העגל שעתידה לעמוד שם”425.

הַגִלְעָד |

ע' גִלְעָד |

הָרֵי הַגִלְעָד |

זֶרֶד בתרגום יונתן לבמדבר כ“א י”ב נחל זרד – “נחלא דמרבי חילפי וסיגל ובדברים ב' י”ג והלאה: “נחל טרווייא”. בנוגע לראשון חשב בעל התרגום על שם־הצמח זֶרֶד (זְרָדים). על מה כוון בשני, איני יודע, אבל כנראה אינה השואה אמתית, כי אם מדרשית.


חוֹבָה ע' דָּן

חַמַּת (יהושע י“ט ל”ה) לפי דעת אמורא אחד מבבל היא = חמֵי גדר (§ 21 אמנם ר' יוחנן התנגד לו בצדק בזה426 , כי חמת נזכרה בין ערי נפתלי וא“כ היא בגליל ולא בעבה”י.

טוֹב ע' אֶרֶץ טוֹב.

יָבֵש גִלְעָד. במדרש נאמר ששָאול נקבר בחוצה לארץ, ע“כ עמד דוד וכנס כל ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד (ע' ש”ב כ“א י”ב וכו'427. – אין ספק שכוונו חז“ל על מקום מיוחד שבעבה”י והוא אצל הנחל וָדִי יָבִּיס [=נחל של יָבֵש] לדרום פחל (§ 59). בנוגע לעיר זו יודעים אנו כבר שלפי דעת חז“ל לא שייכה סביבתה לא”י (שם). ע“כ יש להבין שציינו את יבש־גלעד כעיר של חו”ל.


יַעְזֵר התרגומים מַשוית את יַעְזֵר אל מִכְוַר ( ע' על מקום מבצר זה למעלה בצד 24); אמנם אין זו השואה אמתית, כי אם דרוש, מפני שפרשו את “יעזר” מלשון “עֵזֶר” וכן הסיבו את השם מן התורה על מכוור, שהיתה עֵזֶר לישראל במלחמותיו בתקופת הרומאים. – על ההשואה אל “גלעד” ע' למעלה אצל זה.

לֶשֶׁם ע' דָּן

לֶשׁע = קלרֹהי Kallirhoë ע' § 11.

מִדְיָן הנזכרה בפרשה ל“א לספר במדבר היא לפי המדרש אינה מִדְיָן שבספר שמות ב' ט”ו – כי מדין שנתגדל בה משה היא ארץ מדין – “וזו בצד מואב והיא חרבה עכשיו”428. כזאת אומר כמעט באותן המלות גם אוסיביוס בהודעתו, שיש עיר חרבה בשם Madian בקרבת Areоpolis429, היא רבת מואב, שנזכרת במדרש בקצור “מואב”. שניהם התכוונו על חרבת אֶל מֻדֶיִנֶא לצפון־מזרח רַבֶּא (= רבת מואב)430.

מַחֲנַיִם יוספוס קורא את המקום הזה הנודע מתולדות יעקב וממלחמות בית דוד ושאול בשם 431Parembolai שהוראתו = שתי מחנות וכנראה שכן קָראו אותו היונים שהתישבו בארץ. במדרש נמצאה ההשואה דידמוס432. = Didymos = “תאמים” בעברית – שֵם שמראה גם כן על “שתי מחנות” שוות. אפשר שגם שם זה היה נהוג בפי היושבים. כפי הנחתו של דַלמן433 עמדה העיר העתיקה הזאת על שתי הגבעות תֻּלוּל אֶ־דַהַב אצל היבוק, לדרום רֶגֶב.

מַעֲכָה התרגומים משוים שם זה אל אפקירוס [או אנטיקירוס?]434. באמת ידוע שם זה אצל פטולימיוס הגיאוגרַף435: Epikairos, אבל מקומו איננו ידוע. אמנם נראה שאין זו השואה אמתית, כי אם דרוש, כי בב“ר סוף פ' נ”ז נדרשו השמות טֶבח, גחם, תחש ומכה שכֻלן לשון מרדות הן:… מעכה־מְעַכִין (=צוררים) וא“כ הכוונה נגד הרומיים, צוררי ישראל. מבצר או עיר שיושביה הרומיים היו צוררי ישראל – כמו שנזכרו כאלה בעבה”י סוסיתא, וחלמיש436 היתה Epikairos, כנראה באותה סביבה שבה היה מקומו של שבט המעכתי, שהוא אחד משבטי ארם.


סְדוֹם חמשה (או ארבעה) מליין מצוֹער437, אבל היום אי־אפשר לכוון את המקום.


סֻכּוּת = דרעלה ע' למעלה § 6.

סַלְכָה = סלייקה השואה אי־נכונה בתרגום על פי שווי המלים ע' § 19


עוּץ ארצו של איוב חשבו למצא לדרום נָוֶה (§ 9). בתור מקום־מושבו נזכר במדרש כפר קרנים438, שגם אוסיביוס439 קוראהו בשם Karnaia ואומר ששם ביתו של איוב. – אצל 440Silvia נקרא המקום Carneas ושם קברושל איוב עם מצבה. ההודעות האלו מַראות על שֵיךְ סַעְד לדרום נוה שעוד היום מראים שם את מרחצו ואבנו של איוב. האבן היא לפי האמת מצבת־הנצחון לרעמסס השני441. – המדרש מספר על בני איוב שיצאו מכפר־קרנים והלכו כל האכיליין (צד 9) וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם442. דבר תמוה הוא שכפר קרנים נזכר גם בתור מקום־לידתו של הָמָן שלפי האגדה היה אביו של בַלָן וסַפָּר: ה“בלן” (אומן למרחץ) מזכירנו את מרחצו של איוב שמראים עוד היום שם.


עַרוֹעֵר במדרש נאמר: “והלא אין ערער נתונה אלא בתחום מואב”443. מואב במקום זה – כמו למעלה ד“ה “מדין” – היא העיר רבת מואב; אם כן כוון בעל המדרש אל נכון על חרבת עַרַעִיר לצפון אֶ־רַבֶּה אצל הארנון. אמנם בתרגום נמצא במקוֹם ערער – לחיית444 וזו היא כנראה להיתו הנמצאה בכתובת ארמית משנת 37445 ונזכרה גם אצל אוסיביוס בשם 446Lueita [לוחיתא] והיא לוּחִית שבנביאים (ישעי' ט“ו ה' ירמיה, מ”ח ה') וא”כ השואת התרגום איננה נכונה.

עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם בב“ר מ”א (מ"ב) ו' מתורגם שם זה “עשתרתה דקרנא”. אין ספק שחכמי א“י הכירו את המקום. שהוא היום תֶּל עַשְתְּרַא, 3 קלומטר לדרום שיך סעד. – אמוראי בבל פירשו את השם באופן אגדתי באמרם שהכוונה על שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים איך חמה זורחת שם בשפלה447. – פה אני מזכיר שלפי דעת ר' סעדיה גאון עשתרות קרנים היא אלצנמין448 – ר”ל העיר הנוכחית אֶ־צַנַמֵין לצפון נוה; אבל השואה זו מיוסדת רק על דרוש אגדתי של השם עשתרות קרנים = צלם בעלת קרנים = אלצנמין = שני הצלמים. כעין זה כותב גם ר' שלמה בן שמואל הפרסי בספר המליצה: מקום צלמי שמש וירח449.

צוֹעַר מקומה היה ידוע לא רק בזמן הבית (§ 14) כי אם גם בזמן מאוחר (ע' ד"ה “סדום”). בתרגום נכתב השם זוער כמו שנמצאה כתיבה זו גם אצל יוספוס ואוסיביוס Zoar־a (§ 15).

צָפוֹן = עמתו ע' למעלה § 6.

קִיר חַרֶשֶׁת = קִיר חֶרֶשׂ התרגום כותב במקום שם זה: כְּרַךְ או כַּרְכָּה דְמוֹאָב, א"כ כוון אל Charachmoba הנזכרה אצל פטולומיוס450 והיא אֶל־כֶּרַךְ של היום בצד דרומי־מזרחי של ים המלח. ההשואה נראית נכונה כי המקום הזה בלי־ספק עתיק הוא.

רִבְלָה התרגום הא“י וכן הווּלגטה (מעשה ידי הירונימוס בעזר יהודים) לבמדבר ל”ד י"א כותבים במקום שם זה: דַפְנֵי Daphnis. וכוונתם בזה על חרבת דַפְנֶא לדרום תל אל קֶצִי (=דָּן) אצל מעיינות הירדן. יוספוס מזכירה בשם Daphne451. אמנם מֵאַין לתרגומים אלה ההשואה הזאת, — אין לדעת בבירור. אפשר שכִּנו הסוריים שנתיישבו ברבלה זו על שם אותה רִבְלָה שבארץ חמת ושהיא היתה פרוָרה של אנטוכיה ונזכרת בשם דפני של אנטוכיה452 , – בשם זה.

רַבַּת מוֹאָב ע' למעלה ד"ה מדין, ערער.

רָמוֹת בַּגִלְעָד לפי הברייתא עמדה “שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד453 אוסיביוס מודיע שרמות היא 15 מילין למערב Philadelphia = רבתעמון אצל היבוק. מזה יש ללמוד ששניהם נתכוונו על חרבת ג’לוּד 5 ק"מ לדרום היבוק או חרבת גְ’לְעַד למערב גֶ’לוּד.

שָׁוֶה קִרְיָתַיִם המדרש בב“ר לפרשה י”ד ה' מפרש את השם במלות אלו: “תרתיין נינוה אינון” ובשלשה כ"י גורס תחת נינוה נינוי ועוד בשלשה כ"י: “קריין שוין”454 . מזה עולה שחכמי המדרש פרשו את השם “שוה קריתים”

בענין שהוא מראה על שתי ערים (=קריתַיִם) ששוות זו לזו (שָוֶה) ואיזה הֵן אותן הערים – אומרת לנו הנוסחה הראשונה: “נינוה” או “נינוי” – ר“ל נַנְוֵי” – ר“ל נַנְוֵה שאנו מכירים אותה כבר בתור עיר עבר־הירדן מזמן בני בתירה ואילך (ע' §§ 9, 22, 31). גם לפני בעל התרגום הירושלמי היה שֵם זה במדרש, כי כן כתוב שם: “אִילֵין דְּשַׁריין דבנוה קרתא”. תחת “דבנוה” יש לגרוס: בנוה, ר”ל שהאֵמים ישבו בנוה, עיר עבה"י. – כוונת המדר בהערתו “שיש שתי נינוה” היא: או שעמדו במקומה של נינוה שתי ערים שוות, או שהעיר החדשה נינוה נבנתה בדמותה של נינוה העתיקה ושוה לה והמקרא קורא אותה על שם העתיד “שוה קריתיים”455. – בנוגע להשואה, אפשר מאד שהיא צודקת, כי קריתים זו עמדה על כל פנים בסביבה זו סמוך לעשתרות קרנים (ע' ד"ה זה) ואין זו קריתים שבנחלת ראובן (במדבר ל“ב ל”ז).

שַׂעִיר = גבלא ע' למעלה צד 59 והלאה.

שְׁפָם בתרגום יונתן לבמדבר ל“ד י' י”א כתוב במקום שְפם – אפמיאה (ועפ"י זה השוו אחדים את שפם לאוֹפָנֶה שלדרום־מזרח ברכת אֶ־רן). אמנם בלי־ספק יש כאן טעות־סופר וצ“ל אפמיאס או פמיאס שהיא = פמייס. = Paneas וכמו שבאמת נמצא בתרגום ירושלמי פה: פמיאס. – אין להתפלא שהתרגום יונתן השוה את פמייס פעם לדָן ופעם לשְפָם, כי לפי ההשקפה האגדתית אפשר שמקום אחד יקרא בשנים או שלשה שמות: דן = חובה = שפם, וכמו שגם לפי ספר יהושע י”ט מ“ז נקראת עיר זו בראשונה לשֶם וה”כ דָן; ולפי ס' שופטים י“ח כ”ט היה לַיִש שם העיר לראשונה. – נראה שההשואה האגדתית הזאת נוסדה על סרוס האותיות על שפם – פמש = פמ[יי]ס.


לבסוף אזכיר את התרגומים לשמות־המקומות שבפ' ל"ב שבספר במדבר ההשואות הנמצאות בתרגומים אינן השואות במלא מובן המלה, כי אם השואות מדרשיות כאשר נראה אצל השמות הבאים:

דִיבוֹן = מדבשתא (תרג' א"י). לפי דעת הר' עמנואל לעף456 חשב בעל התרגום ששרש השם דיבון הוא “דוב” = “ווב” ומיד חשב על הפתגם “ארץ זבת חלב ודבש” ותרגם את השם ע"י המלה “מדבשתא”.

שְׂבָם = שירן (יונתן); בתרגומים האחרים כמו בעברית (הנוסחה סימה טעות היא ונעשית מסיבמא; כמו כן סוברא – צ"ל סובמא, השוֵה שוֹמִיֶה היום). – אבל מה היא שירן של תרג' יונתן?

בֱּעוֹן = קרתא דבלק (יונתן לפסוק ל"ח: בעל מעון). למה?

אֶלְעָלֵא = מעלת מרא (יונתן) ר“ל עָלַא = מעלת; אֶל = אֵל = מָרָא. בתרג' ירוש': בעיל דיבון יש לתקן עפ”י תרג' אונקלוס: בעלי דבבא (=האויבים) א"כ כוונת התרגונים שיושבי העיר הזאת מתעלים נגד רבונם, הם אויבי השם.

נְבוֹ = בית קבורתיה דמשה; בית קברי דמ‘; קברָתא דמ’.

עַטָרוֹת = מכללתא. זהו תרגומו הארמי של “עטרה”. אמנם יש להזכיר שאצל פטולמיוס נזכר השם Kosmos457 , שהוראתו “תכשיט” או “עטרה” ואפשר שהתרגום כוון על שם זה.

קִרְיָתַיִם = קרתא דתרין שוקהא מכבשין במרמירא היא בירישא (“עיר ששני שוָקיה מרוצפים באבן שיש”). השם בירישא אינו ידוע במקום אחר, אמנם אפשר שכוון התרגום יונן על בַּרִיס458 ע' למעלה § 11 (השוה לענין התרגום למעלה ד"ה “שָוֶה קריתים”).

יָגְבְּהָה – גרמתא (יונתן) יש לתקן: וְרָמְתָא כמו בתרג' השומרוני: רוממואה. כן יש לתקן גם בתרגום אונקלוס הוצ' ברלינר כמתא ל"רמתא" כי התרגום משוה השרש “גבה” אל “רום” ועפ"י זה מֵשים במקום יגבההרָמְתָא וכוונתו של העיר רמתה או בית רמתא (ע' & 6). אבל כמובן אין זו השואה אמיתית.

עַטְרוֹת שׁוֹפָן = מכללת שופנא (יונתן); עטרות שפים (שומרוני). השוה ד"ה עֲטָרוֹת.

ערֹעַר = לחֱיָית ע' למעלה ד"ה זה.

יַעֲזֵר ע' ד"ה זה למעלה.




  1. Jüd־Palästinisches Corpus Inscriptionum (1920) כתבות בתי־כנסת מספר 12 עד 14; מספר 18 (בצד 104); כתבת מצבה מספר 183 (צד 101).  ↩

  2. השוה גם ספרי פרשה פ' ו“מדרש תנאים” (הוצ' האפפמאן) 55 שורה 16 והלאה. סוף הדברים: “מיכן אמרו שישיבת א”י שקולה כנגד כל המצות שבתורה".  ↩

  3. מדרש תנאים 112 ועוד הפכם מגוף כ"י המכילתא שבגניזה שם צד 61 משורה 27 והלאה; ע' גם 114 שורה 7.  ↩

  4. לשון המכילתא במ"ת 58 שורה 9.  ↩

  5. ספרי ק“פ; ס”ת 113 שורה 11.  ↩

  6. קדמוניות י“ב ד' י”א. – כל הודעות יוס‘ על עבה"י עֻבד Haefeli cei Flavius Josephus: (Freiburg i. B. 1913) מצד 66־114. על מקומנו ע’ 112.  ↩

  7. “bárin יאמר יוס'. מזה הוציאו אחרים ששם המבצר הי ”בירה" (ע' קלוזנר: בימי בית שני צד קי"ח), אבל ללא צורך.  ↩

  8. ע' בקיצור בספרי “ארץ־ישראל” (וינה תרפ"ב) צד 82 ובספרים ובמאמרים שאזכיר להלן.  ↩

  9. ע' על כל הענין החשוב הזה את מאמרו של קלוזנר: “מחברו של ספר קהלת” ב“השלח” ניסן תרפ“ד מצד 46 עד 57 ובפרט 46־48 (טוביה העמוני); 48 (טוביה שבזמן תלמי השני על פי הפפירוס); 49־50 (הורקנוס); 51 (המבצר והכתובת). – קלוזנר מתאמץ להוכיח שהורקנוס הוא מחברה של מגלת קהלת. אין כאן המקום להאריך בענין זה. – נחום סלושץ ב”העולם“ תרפ”ד גליון י“ד פרסם מאמר על ”רבת־עמון“ ומדבר גם על ”בני־טוביה“ ובהרבה דברים בא לידי אותה מסקנה שהרצה קלוזנר הן בשמו והן בשם חוקרים אחרים. אבל מה שמביא על ענין ”מקדש“ שעשו בני־טוביה בארץ עמון – דבריו עדיין מחוסרי ראיות הם ונחכה לקאת ה”מחבר המיוחד" שהמחבר אמר לפרסם.  ↩

  10. “הורקנות” במקור – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  11. “אטיוכוס” במקור – הערת פב"י.  ↩

  12. ספר המכבים א‘ ה’ ט'־י"ג.  ↩

  13. שם פסוק כ“ד–כ”ז.  ↩

  14. ביונית Nabataloi שהם לפי כל החוקרים בני נביות (בראשית כ“ה י”ג), אבל הד“ר סלושץ כותב ב”העולם“ תרפ”ד גליון כ‘ (צד 998): ואולם כח־המושך שהיה בימי משה הוא אשר גרם לעיר נבו כי תשאר עיר יהודית גם בימי הבית השני ומתרגם את דברי ספר המכבים: ופגשו את אנשי נבו וכו’ ומדבר על הענין כעל דבר ידוע ואף אינו מסופק כלל וכלל. כמו כן עושה הוא בענין מכבים א‘ ט’ (גליון ט"ז צד 819).  ↩

  15. ספר המכבים א‘ ה’ כ“ח־מ”ה. על כל המקומות שנזכרים בספור הזה ושאין כלם מקומות־יהודים – ע"כ אינם נזכרים בהרצאתנו – ע‘ גרץ2 II (הוצ' 3 הגרמנית) 415־420; Schürer I4, 211; Hölscher: ZDPV כרך 29, 133 והלאה; קלוזנר: היסטוריה ישראלית ב’ 21 והלאה. – בנוגע למקומות־היהודים שבעבר הירדן אין דעתי שוה לדעתם, כאשר יֵראה מהרצאת הדברים שלמעלה.  ↩

  16. ע' אצל Haefeil שם 106.  ↩

  17. עיין להלן §  ↩

  18. ע' בספרי Beiträge zur Geographie u. Geschichte Galiläas (Leipzig 1909) צד 29 הערה 3.  ↩

  19. ירוש‘ שביעית ו’ א‘. ההשואה מובאה בתוך דברי אגדה מר’ יהושע בן לוי, אבל היא בלי־ספק קבלה עתיקה. בהוספה למאמרנו זה נראה שהרבה השואות כזו היו קבלה ביד חכמי התלמוד.  ↩

  20. תוס‘ שביעית ג’ (ד').  ↩

  21. בס‘ מכבים א’ ה‘ כ"ו נזכרה כַסְפוֹר בין עַלְמָה ובין מַקֶב (?) וקַרְנַיִם. יש נוסחה חספוֹן; במכבים ב’ י“ב י”ג נמצאה כּספּין, שאצלה ים של שני סטדיום רוחב; בפסוק י“ז נאמר שמשם 750 סטדיום הוא ”כְּרַךְ“ ששם יהודים הנקראים ”טוביים“. מספר זה נראה שאינו מדויק. על כל פנים הכוונה על חבל־ארץ שהוא לצפון הירמוך (השוה קַרְנַיִם!) וע”כ אי־אפשר לחשוב על חשבון (=חספור), כמו שעושה קלוזנר שם; גם יש לדעת ששמה של חשבון נכתב אצל סופרים יונים Essebon.  ↩

  22. ע' מאמרי: “חלוקת יהודה והגליל” ב“ספר השנה של א”י“ תרפ”ג (תל־אביב) בצד 26 והלאה.  ↩

  23. החלוקה הטבעית הזאת בתוס‘ שביעית ז’ ז ובירושלמי שם ט‘ ב’, אבל בעיקרה נרמזת היא כבר במשנה ששם נאמר ש“שלש ארצות לכל אחת ואחת”, רק שהתנא לא חש להזכירן מפני שהחלקים נקראים כמו ביהודה: ההר, השפלה והעמק והם נזכרו כבר בספר יהושע.  ↩

  24. קדמוניות י"ג ט‘ א’.  ↩

  25. ס‘ מכביים א’ ט‘ ל“ו; קדמוניות י”ג א’ ב‘; ע’ Musil: Moab 123. על מידבא ע' גם סלושין ב“העולם” תרפ“ד גליון ט”ז.  ↩

  26. ס‘ כתובות ה’ ה‘; הכוונה על כפר עזיז (מ‘ כלאים ו’ ד‘ = תוס’ ד‘ ז’). ע’ בספרי “א”י צד 39.  ↩

  27. מ‘ מקואות ז’ א‘. על שרידי מרחץ במידבא ע’ Musil שם 119.  ↩

  28. קדמוניות י"ג ט‘ א’ = מלחמות א‘ ב’ י'.  ↩

  29. שם 123 הערה 7.  ↩

  30. קדושין ס“ו ע”א.  ↩

  31. מ‘ נגעים י’ ד‘ ו’ ועוד; ע‘ לעף [Löw]: Die Flora der Juden II, 91; 86. בפירוש המשנה המיוחס לרב האי גאון נאמר: “שיש בו מבע כמין כוחל” (kohl); אמנם אין דבריו נראים, כי מיני האזוב נזכרו על שם ארצם (א’ יוון; א' רומי; מדבר. (ת).  ↩

  32. Guthe: MuNDPV 1912, 34.  ↩

  33. גרֶץ III 71; 114 מחפש את המקום בצפון־מזרח עבה"י! גם אין שום שייכות בין כוחלית ובין כלקיס (מ“ת י”ב) כמו שחשב הרשנזון, שבע חכמות 138.  ↩

  34. קדמוניות י"ג ט‘ ד’  ↩

  35. I, 558 והלאה (ed. Dindorf) כּפי הציטט שאצל Höischer: Palästina in der pers. U. Hellenist. Zeit / (Berlin 1902) צד 90 והלאה.  ↩

  36. אין אני מביא פה את הספרות בענין הערים הנזכרות; בכלל אַראה על Schürer II ובקצור בספרי “ארץ ישראל”.  ↩

  37. השוה סנקלוס. “דורַא היא אצל הערבים פֶּלַא”.  ↩

  38. “גדרא אצל מעינות החמים”.  ↩

  39. פסקתא דר“כ ס”ו ע"צ ומקומות המקבילים שהבאתי בספרי Beiträge צד 81.  ↩

  40. תוס‘ שביעית ז’ ט“ו, ב' פסחים נ”ג ע“א. לנוסחאות ע' במאמרי: ”דרך חוף הים“ צד 5 הערה 1. לענין זמנה של הברייתא השוה את שמות התנאים שבה ובפרט דברי ר' יהודה: ”לא הוזכרו"… שמראים שהלכה זו נשנית הרבה זמן לפני ר' יהודה, שחי באמצע המאה השניה.  ↩

  41. קדמוניות י"ד ד‘ ד’; מלחמות א‘ ז’ ז'.  ↩

  42. Orte u. Wege2 :Dalman צד 160 בשמו של Schaltter.  ↩

  43. 70V (Schürer 4I 286 הערה 32)  ↩

  44. 70V (Schürer 4I 286 הערה 32)  ↩

  45. בכורות נ“ה ע”א. הדברים נאמרו לענין דיני בכורות, אבל מ"מ נראה שעיקר הירדן חשבו מים־כנרת דרומה וכמו שגם פוליביוס מזכיר אצל Philoteria את הירדן, אך יש איזו טעות בדבריו.  ↩

  46. מגלה א‘ א’: שני אבטוניות כגון בית־ירח וצינבריי. האחרונה היא כידוע Sennabris של יוספוס. ע' לענין זה בספרי Beiträge צד 90 הערה 7.  ↩

  47. ע‘ עוד קרויס ב“העתיד” ב’ 9 הערה 3. אצל קרויס יש טעות בפירוש הירושלמי שמשך את הדברים “וחרב הכרך ונעשה של גוים” למלות שלפניהם!  ↩

  48. ע' לרשימה זו Hölscher שם 91 והלאה; Musil שם 122 הערה 5.  ↩

  49. קדמוניות י“ג י”ג ה‘; מלחמות א’ ד‘ ד’. בראשון = (?) Judanidos:Gadara “מקום של יהודים” (?) ובשני: Gaulane; אבל בכ“י קדמוניות נמצאה גם Gadara וגם Charadra ואח”כ בגלעד

    (ע' לענין Schürer 4I 281, הערה 17; Haefeli 109). בנוגע לGaulane נראה שזו טעות, כי את הגולן כבש כבר אלכסנדר יני ולא היה לו להלחם שם! א“כ העיקר היא גלעד, ושם אי־אפשר לחשוב על Gadara, שהיא אצל הירמוך בגולן, כי אם רק על גדור או גדורא, שעוד נדבר עליה, וא”כ יש לתקן נוסחת יוספוס ולקרא Gadora; מזה נעשה Garada וCharadra וזה מתאים לברייתא שנביאה מיד.  ↩

  50. יוספוס מזכירה שם ושם בין הערים הנכבשות לפני גדורא (ההערה הקודמת).  ↩

  51. קדמוניות י“ח ה‘ ב’; מלחמות א' כ”א י; ז‘ ו’ ב‘ והלאה. ע’ Haefeli / 114 והלאה; Musil 237; 252.  ↩

  52. ירוש‘ שביעית ט’ ב‘; תוס’ ז‘ ז’. הגירסאות ע‘ במאמרי בספר השנה של א"י א’ 25 הערה 7.  ↩

  53. שם יש עוד הוספה: “יתר ממלכת סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון” שנעשתה עפ"י אותו הפסוק.  ↩

  54. Beiträge zur palästinas (1887) :Hildsaeimer (2 צד 47 והלאה. לפי 72,1913 PJB:Dalman נמצא בהוצ הראשונה של הירוש': תרעלה.  ↩

  55. שבת כ“ו ע”א: תני רב יוסף כורמים (מ“ב כ”ה י“ב; ירמיה נ”ב ט"ז) אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. ילקוט ב‘ רנ“א בסוף: רמתה; כפתור ופרח מ”ט ע“א: ”כרמיא“ טעות היא ויש לתקן: ב[י] רמתא – השוה ”בית רמתה" שבירוש’ ושם המיֻוָן אצל יוספוס לBetharamatha וכדומה (ע' Haefeli / 102 והלאה).  ↩

  56. Thedosius: de situ terrae sanctae c. 19  ↩

  57. מדרש תהלים ג‘ ג’: כלי יוצר (ש“ב י”ז כ"ה) שבאין מבית רמתה; נ“א: רמתה; בטעות: רתמה; ילקוט קנ”א: מחמת רתמה – יש לתקן: מבית רמתה. – במ‘ שמואל י“ג כל ש”א ט’ ד‘) ויש לגרוס תחת כי רמתה – דרומאה, ע’ תרגום לפסוק זה.  ↩

  58. במדבר ל“ב ל”ו; יהושע י“ג כ”ז; במדבר כ"ג ג'; נמרה.  ↩

  59. תוס‘ יומא ה’ (ד) ג‘: כותבת הנמרין; ירוש’ ח‘ ב’: נמרית (=מנמרי) ע‘ “מחקרים א”י" ב’ 43.  ↩

  60. בראשית ר‘ מ’ (מ"א) ע‘ הנוסחאות בהוצ’ טהעאדאר 387 ובמחקרים א"י ב' 42 והלאה.  ↩

  61. קדמוניות י“ג י”ב ה‘; Haefeli שם 95; Hölscher: ZDPV 33 צד 21. אעיר פה על מה שכ’ גרץ 2I, 122 הערה 1 ש“צפונה” בשופטים י"ב הכוונה על מקום זה.  ↩

  62. קדמוניות י“ג ט”ו ד'.  ↩

  63. ההערה חסרה במקור – הערת פב"י.  ↩

  64. משנה שקלים ג‘ ד’. לשמחתי אני רואה שכבר פירש משנה זו באופן זה גם ש. קרויס ב“העתיד” ב' 7 והלאה.  ↩

  65. ב‘, ג’  ↩

  66. כתובות כ“ה ע”א.  ↩

  67. קדמוניות י“ג ט”ו ה‘; ע’ Haefeli / 73 והלאה. לענין המקום ע' עוד PJB 1913, 67.  ↩

  68. ע‘ מלחמות ב’ י"ח ה': בני גרש לא עשו רעה ליהודים היושבים בתוכם וגם שלחו עד הגבול את אלו אשר רצו לעזוב את עירם. הדברים מוסבים על זמן התפרצות המלחמה נגד רומי, להלן נראה שגם בזמן התלמוד היו שם יהודים.  ↩

  69. מנחות ח‘ ג’ = תוס‘ ט’ ה‘: תקוע [בגליל] אלפא לשמן, אבא שאול אומר שנייה לה רגב בעבר הירדן. על תקוע ע’ מאמרי בMGWJ 1923, 270 והלאה.  ↩

  70. מעיר אני עוד פעם תשומת־לב החוקרים על קביעת־זמנן של אילו הלכות במאמרי, כי מזה נראה כמה עתיקים הם יסודות משנתנו! הרבה דוגמאות לזה נמצא גם בספרו החדש של ר' עמנואל לעף: Die Flora der Juden / II. עיי"ש המקומות 322 (ע"ז א‘ ה’); 394 (השם העברי העתיק “חרוּב”); 428 (כמו־כן: “אפּוֹן”); 497 (גריס הקילקי).  ↩

  71. על התקופה בכלל ע' קלוזנר: היסטוריה ישראלית ב מצד 122 עד 139.  ↩

  72. קלוזנר שם מצד 139 והלאה.  ↩

  73. המקורות: א) תוס‘ בכורות ז’ ג: היה לו בעבר הירדן [ר“ל בשני עברי הירדן] מכאן ומכאן כגון השולמי ונמירי ושתי אבטוניות, מצטרפות זו עם זו [לענין מעשר בהמה]; ב) בכורות נ”ה ע“א: שני אבטילאות כגון של נמר ונימורי; ג) בערוך ערך אבטליות: שולנמי ופטורי; ד) ירוש' ב”ב ד‘ ג’: אמר ר‘ לעזר ואפילו שתי אבטיניות כגון שלומי ונבירו. אין ספק שהשם הראשון הוא שלומי (ירוש') [ומזה בערוך “שולנמי”־צ“ל: ”שלומי"]. גם את השם הזה יש למצא על נקלה, כי תחת נבירו (ירוש') יש לגרוס נמרי [בי=מ] או נמרי (בבלי ותוס'); גם פטורי שבערוך נעשית מגמורי (צ"ל נמרי). כל זה הרציתי כבר בשנת 1913 בחוברתי הקטנה: Zur Palästinakunde מצד 3 והלאה, ולעף (Orient. Ltztg. / 1914 398) קבל את דברי. – בענין Alexandrion ע’ מה שכתבתי בספרי “ארץ־ישראל” צד 13; PJB:Dalman שנה 1914 צד 16. – בנוגע ל“אבטוניא” ע' קרויס ב“העתיד” ג 9.  ↩

  74. פאה ד‘ ה’: של בית נמר היו מלקטין [ירוש‘: מלקיטין] על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. על המשנה הובאה ברייתא בירוש’ בשם אבא שאול: מזכירין אותן לגנאי – מזכירין אותן לשבח וכו'; א"כ המשנה עתיקה היא ובלי־ספק מזמן הבית.  ↩

  75. ע' Hölscher שם צד (המספר חסר במקור – הערת פרוייקט בן־יהודה)  ↩

  76. מלחמות א‘ ו’ ג‘ = קדמוניות י"ד ב’ ג‘. ע’ Haefeki שם 111 והלאה.  ↩

  77. כלים ב‘ ה’, ע‘ ערוך “נייר 2”: פי’ כלי חרס ואין להן שפה; ויש מפרש שהכסוי מן ניירא; ויש מפרש שעל שם מקומן נקראו.  ↩

  78. כלים ב' ב. – ע מאמרי בZDPV 1918, 60; MGWJ 1920, 185.  ↩

  79. קדמוניות ט"ו י‘ ג’.  ↩

  80. שם ט"ז ט‘ ב’.  ↩

  81. בכתֹבת המובאה אצל Schürer, II4, 228 הערה 23. השם הוא אדומי מעיקרו ע' מאמרי בספר השנה של א“י תרפ”ג צד 38 הערה 20.  ↩

  82. קדמוניות י"ז ב' א–ג.  ↩

  83. על המקום (שנקרא אצל יוספוס Barthyra או Bathyra) ע' Schürer II4, 17 הערה 43.  ↩

  84. חיי יוספוס 11.  ↩

  85. אי אפשר להאריך פה על הפרטים האלה; המתעניין ימצא הכל בשני מאמרי שפרסמתי בעתון Jeschurun (הגרמני) VII, 460; IX, 164 והלאה. – פה אני מוסיף, שאפשר מאד שהיה איזה יחס בין הלל הבבלי ובין משפחה זו של בבליים עוד לפני עליתו על כסא הנשיאות, דבר שכבר עמד עליו Nöldeke בהערותיו לספרו של Geogr. D. Talmud:Neubauer (הערות אלו נודעות לי מכ"י שקבלתי מאת הח‘ ר’ עמנואל לעף); ע' גם השערתו של גוטמן בתחלת חוברתו Zur Einleitung in die Halacha / II (צד 55).  ↩

  86. חיי יוספוס 11.  ↩

  87. זאת ראה כבר אל נכון Schürer, II4, 17 הערה 43.  ↩

  88. ZDPV 87, 115; לוח 34 A־B; PJB 1913, 59; לוח 4.  ↩

  89. אבות ד“ר נתן י”א.  ↩

  90. להלן נביא הודעה מי‘ מ"ש ד’ א' שהרבה התעסקו בבשן גם בגדול ירק.  ↩

  91. ע‘ משנה תענית ג’ ז'.  ↩

  92. מכילתא וכמררשב“י לשמות ל”א י"ד.  ↩

  93. מ‘ ערובין ד’ ג‘; ע’ בבלי מ“ה ע”א שהיא מתקנת ר“ג הזקן. זמנם של בני־בתירה הוא אותו של ר”ג.  ↩

  94. ערובין י“ז ע”א.  ↩

  95. Guthe: Die griech.־röm. Städte des Ostjordanlandes  ↩

  96. Schürer שם; 42 והלאה.  ↩

  97. Schürer שם; 43 הערה 69; Thomsen: Denkmäler Palästinas aus der Zeit Jesu מצד 16 והלאה.  ↩

  98. מ‘ ר"ה ב’ ד‘ = תוס’ ב‘ ב’. במשנה חסר שמו של תבור שהיא בתוס‘ אחרי אגריפינא. בנוגע לזו ע’ הערותי ב ZDPV 1910, 27; “ירושלים” של לונץ י; Dalman: PJB 1916, 71. לפי דעתו היא כּוֹכַּב אל־הַוַא – Belvoir של הצלבנים.  ↩

  99. ע' “ארץ ישראל” שלי צד 12.  ↩

  100. ע' סוף המשנה: “ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו משם… עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש”. בית בלתין הוא על גבול בבל (ע' בירושלמי) א“כ חסרות התחנות שבין החוורן ובינו, כמו שבלתי ספק חסרים איזה שמות בין התבור לחוורן במשנה. – הרבה דברים מסופקים כתב על עניין זה הורוביץ בספרו הגדול ”א“י ושכונותיה” מצד 125 והלאה.  ↩

  101. מלחמות ב‘ כ’ ב'.  ↩

  102. ע' מאמרו ב“בן־חנניה” של ל. לעף שנת 1867 גליון 6.  ↩

  103. משנה סוכה ב‘ ז’ ע‘ הגי’ הנכונה בערובין י“ג ע”ב.  ↩

  104. יבמות ט“ו ע”ב.  ↩

  105. ב“ר ל”ג ד‘ הוצ’ טהעאדאר צד 308: ויסכרו מעיינות תהום… אמר ר‘ לעזר… ולא כל מעיינות, חוץ מעיין טובה וכו’ עיי“ש הערות ר”ע לעף, ר' יוחנן בסנהדרין ק“ח ע”ב מזכיר במקום “עין טובה” את “עינא רבתא דבירם” = העין היותר גדולה של בירם וזו היא = Baaras שנזכירה מיד.  ↩

  106. ב“ר ל”ז בסוף. יר‘ מגלה א’ א‘. תרגום יונתן לבראשית י’ י“ט ודברים א‘ ז’. המסורה הזאת נמצאה גם אצל היורונימוס לבראשית י' י”ט.  ↩

  107. מלחמות א‘ ל"ג ה’; קדמוניות י"ז י‘ ה’. ע' Haefeli שם 85 והלאה באריכות  ↩

  108. מלחמות ז‘ ו’ ג‘. אצל היורנימוס נקרא המקום בשם Baaru; אוסיביוס Baris; על ה“מפה של מידבא” Baaru. מזה יש לראות שעיקר השם הוא משרש בער, אבל היונים לא בטאו את הע’ ונעזה ממנו Baris שעל פיו יש לתקן את השם שנמצא בסנהדרין ק“ח ע”ב בירם לבּריס (הערה 105). ע' עוד Aram. Pflan. של לעף 188 הערה 1.  ↩

  109. ב“ר ע”ו סי‘ ה’ בכ"י (במקום “טבריה”) ע' אפּנשטיין מקדמוניות צד 107.  ↩

  110. משנה שבת כ“ב ה‘. ירוש’ שבת ג‘ ג’. כן ראה אל נכון Schlatter: Die hebr. Namen bei Josephus צד 74. הראיה, שנזכרה אצל ”מי טבריה“ וא”כ יש לחפש במלת “מערה” שמו של מקום, הוא בערה שנשתבש, מפני שלמעתיקים היה ידוע הפתגם התלמודי: “מימיך מי מערה” (ברכות כ“ח ע”א).  ↩

  111. מלחמות ב‘ ד’ ב‘; קדמוניות י"ז י’ ו' (בטעות Ammatha צ"ל [Bethor]ammatha).  ↩

  112. מלחמות ב‘ ג’ א'.  ↩

  113. שם א‘ כ"ד ה’.  ↩

  114. קדמוניות כ‘ א’ א‘. מדרש שה"ש ר’ ב‘ ז’:… דורות שדחקו את הקץ ונכשלו… אחד בימי עמרם. כבר ראה זאת אל נכון גרץ 5III, 481 הערה 4; השוה שם גם צד 361.  ↩

  115. נגרא = נגר נמצא בח“נ לב”ר מ“ו ה' (4632): ”בן נגר אומר“ והוא מזמן התנאים; ויק”ר כ“ה ו': נגדא – צ”ל נגרא. אבל בהרבה כ“י לב”ר נמצא “נקדה” (!?).  ↩

  116. מלחמות ד‘ ז’ ג–ו.  ↩

  117. במדבר ל“ג מ”ט: אבל השטים; שם כ“ה א‘; יהושע ב’ א‘; ג’ א‘; מיכה ו’ ה'; בקצור: השטים. – בית הישימות: במדבר ל”ג מ“ט; יהושע י”ב ג‘; י"ג כ’; יחזקאל כ"ה ט‘. – קדמוניות ד’ ז‘ ו’. Haefeli שם 100; 104.  ↩

  118. Musil שם 272. גם אוסיביוס מזכיר את Isimuth 10 מיל מול יריחו אצל ים המלח. ע':Thornsen Loca sancta 43.  ↩

  119. מלחמות ו‘ ג’ ב'.  ↩

  120. ע‘ ספר "זכרון לאברהם אלי’ הרכבי“ בחלק הגרמני צד 17 הערה 1. – בנוגע ל”בת ביתוס" השוה מ‘ יבמות ו’ ד‘ וע’ בספרי Corp. Inscr. צד 16 הערה 2 ועוד דוגמאות ב Palästina־Studien שלי I, 42 והלאה.  ↩

  121. ע' מאמרו של:Guthe MuNDPV 1912, 33 והלאה;:Löw Flora II, 85.  ↩

  122. ע' למעלה צד 7.  ↩

  123. מלחמות ד‘ ו’ ו‘. על המקום ע’ קרויס: “ירושלים” של לונץ ו‘ 287 והלאה; Musil שם 287, 252; Haefeli שם 114. בנוגע להשם ע’ קרויס ZAW 1908, 262 [לפי דעתו הוראתו: Gitterwerk: מעשה רשת, שע"י מעשה הרשת של החומות הגינו בעד העיר (?)].  ↩

  124. ע' למעלה צד 20 הערה 2.  ↩

  125. מלחמות ז‘ ו’ ד‘. שאר מקומות ע’ אצל Haefeli שם ובמפתח לתרגומו של שמחוני צד תקנ“ג ד”ה מכוֹר (כן הוא מנקד את השם?!)  ↩

  126. מ‘ תמיד ג’ ח‘: אמר ר’ אליעזרא) בן דגלאי:ב) עזים היו לבית־אבאג) בהר מכוורד) – נוסחאות: א) בבלי אלעזר; כמו כן ירוש‘ סוכה ה’ ג‘. – ב) ירוש’ שם: דלגוי; ב‘ יומא ל“ט ע”ב (ברייתא) רב(י) יוסי בן דולגאי (עפ"י שני עדים אלו יש להעמיד את הל‘ לפני הג’). – ג) יומא שם: “אבא”, אבל טעות היא, כי בשאר המקומות לנכון “בית אבא”. – ד) בבלי: “בערי המכוור”, אמנם בירוש’ שם “בהרי אכוור” [צ“ל ”מכוור“]. א”כ “ערי” שבב‘ נעשה מ“הרי”. – בערוך גרס: “מכבר” ובתוס’ ישנים ליומא: בהרי מכמר, אבל צ“ל מכוור או מכבר. עוד אעיר פה על דברי רש”י ביומא ל“ט ע”ב שמפרש מכמר (וכן גרס הוא במקום מכוור): “שם המחוז”. נראה לי שרש“י הוציאו כן מהגירסא האי־נכונה ”ערי מכוור“ במקום ”הרי“ (ע' למעלה) ואם היו שם ”ערים" אז מן ההכרח צריך להיות מכמר שמו של המחוז שבו הערים ההן!  ↩

  127. מ‘ פאה ב’ ד‘: אמר רבן גמליאל: נוהגין היו בית אבא; ביצה ב’ ו‘: אמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא; ע’ עוד ב“ק פ' ע”א (Palästina־Studien / I צד 7): ר‘ שמעון או ר’ ישמעאל שזורי; ב“מ צ' ע”ב: מבית אביך אתה למד (ע‘ מחקרים א"י שלי ב’ צד 75): ר' יונתן בן אלעזר שר הבירה.  ↩

  128. 128  ↩

  129. השוה ב Corp. Inscr. שלי למשל סי' 8־1 ובעצי־היחס שם צד 11; 16.  ↩

  130. ע' בכלל מאמרי: חלוקת יהודה והגליל ב“ספר השנה של א”י תרפ"ג מצד 24 עד 41 ובפרט מצד 36 והלאה.  ↩

  131. שביעית ט‘ ב’.  ↩

  132. כתובות י"ג י'  ↩

  133. ב"ב ג‘ ב’.  ↩

  134. תענית ג‘ ו’.  ↩

  135. תוספת גטין א‘ א’.  ↩

  136. זאת עולה מאבות דר“נ סוף פ' כ”ז: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכו‘ – מפני שבראשונה היו אומרין: דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן; חזרו לומר: אין דגן ביהודה [אלא תבן] ואין תבן בגליל אלא מוץ ובעבר הירדן לא זה ולא זה. – כוונת הדברים: שתלמידי יהודה הֻשוו [בפי החכמים] לדגן, ושל הגליל לתבן, ושל עבה“י למוץ – אם כן לא נהגו חכמים כבוד בתלמידיהם, על כן בא העונש ולא היה בין תלמידי יהודה עוד ”דגן“ כי אם ”תבן“ ולא היה בין תלמידי הגליל רק ”מוץ“ ובעבה”י לא זה ולא זה, כלומר לא יצאו משם ת"ח כלל וכלל. באמת אין אנו מוצאים אחרי חרבן הבית עד קרוב לזמנו של ר’ יהודה הנשיא אף לא אחד בין המון התנאים, שהיה מעבר הירדן. – זו היא כוונתו הפשוטה של מאמר זה, ואין שום צורך בפירושים המחודדים של המפרשים והחוקרים החדשים (כמו של:L. Löw Gesammelie Schriften חלק IV צד 50).  ↩

  137. מנוחות ח‘ ג’.  ↩

  138. בכורים א‘ י’. ע' על כל הענין מאמרי בספר היובל לרד"צ האפפמאנן (מחלקה גרמנית מצד 26־37: Das Ostjordanland in den halachischen Midraschim ובפרט מצד 35 והלאה.  ↩

  139. מלחמות ג‘ ג’ ג‘. ע’ Haefeli 88.  ↩

  140. מלחמות ב‘ ג’ א' (ע' למעלה סוף § 11)  ↩

  141. בכורים א‘ ג’; ו'.  ↩

  142. עדיות ח‘ ו’. ע‘ מה שכ’ על זו ב“מחקרים א”י" חוברת ב' צד 6 הערה 9.  ↩

  143. בספר היובל לר"א שווארץ (חלק גרמני) צד 138.  ↩

  144. בית צריפה לפי דעתי היום חרבת צַרַפַנד לדרום־מערב לוד. ע' MGWJ 1920, 181; 1921, 371.  ↩

  145. סוף מסכת יבמות.  ↩

  146. השוה עוד מ‘ כלים י"ד ג’ (תוס‘ כלים ב"ב ב’ ט'): מלבנות בני לוי, ע‘ בערוך ובמפרשים וע’ מ' כלים כ“ד י”ד.  ↩

  147. המאמר נועד ל“דביר” ספר ג'.  ↩

  148. בנוסחאות יוספוס (קדמוניות י"ד ה‘ ד’; מלחמות א‘ ח’ ה') נמצא השם Gadara אבל כבר הראה Schaltter אל נכון שיש לקרא Gadora (ע' עוד להלן), תקונו של Schürer 4I, 339 Gazara לא נכון, כי לא היתה חשיבות מיוחדת לגֶזֶר שביהודה. על כל הענין ע' באריכות אצל Haefeli מצד 107־110 ובפרט בצד 109.  ↩

  149. הן: ירשלים, יריחו וצפורי. את ההוכחות ע' במאמרי שנרשם בהערה 147.  ↩

  150. מלחמות ב‘ י"ג ב’.  ↩

  151. ע' מאמרי ב“ספר השנה של א”י תרפ"ג מצד 33 והלאה.  ↩

  152. מלחמות ד‘ ז’ ה‘. ע’ אצל Haefeli צד 105.  ↩

  153. תוספת שביעית ו‘ ט“ו; פסחים נ”ג ע’ א.  ↩

  154. גם אוסיביוס מזכיר שם את התמר ואת הצרי.  ↩

  155. ב"ר ו‘ ט’.  ↩

  156. י‘ ברכות א’ א‘ (“יותר הוון”); פסחים צ“ג ע”א: ה’ מילין  ↩

  157. לרוב מציינים את מקומה אצל חרבת אֶ־צָפִיאָ, אבל Musil מחפשה אצל אל־קֶרְיֶא שנקראה כפי הודעתו בפי הבדָוִים עוד היום צוֹעָר (Moab צד 74 הערה 4).  ↩

  158. מלחמות ד‘ ז’ ג'. Haefeli 107 והלאה. – פטולומיוס כותב את השם אל נכון: Gadora.  ↩

  159. ע‘ למעלה פרק א’ הערה 14.  ↩

  160. תוס‘ ר"ה ב’.  ↩

  161. משנה ערכין ט‘ ו’; ע‘ הברייתא בב’ ל“ב ע”ב; ת"כ בהר, פרשה ד‘ א’.  ↩

  162. על שאר המקומות שנזכרו שם ע' מאמרי בMGWJ 1917 מצד 139 והלאה, ועוד יש לדבר על המסורה הזאת.  ↩

  163. השערה אחת בענין העיר העתיקה ע' בספרי “ארץ ישראל” צד 82.  ↩

  164. ע':Schlatter Zur Topographie 44 והלאה; PJB 1910, 22;:Dalman Orte und Wege 193.  ↩

  165. § 13.  ↩

  166. § 7.  ↩

  167. כתובות כ“ה ע”א.  ↩

  168. ראש השנה א‘ ו’. דברים בלתי נכונים נכתבו על זו ב“ישורון” העברי תרפ“ב י”א והלאה; ע‘ גם צד מ’.  ↩

  169. ב' כ“ב ע”א.  ↩

  170. ע' בירושלמי.  ↩

  171. כו“פ (הוצ' ברלין) ל”ב ע"ב שורה 20.  ↩

  172. מעשה דומה לזה שבר“ה אנו מוצאים במ‘ עדיות ה’ ו‘: …ונדוהו [את עקביא בן מהללאל]… אמר ר’ יהודה: חס ושלום שעקביא נתנדה…. ואת מי נדו – אליעזר בן חנוך וכו'. בספרי במדבר ק”ה מובא הדבר בנוסחה אחרת: ר‘ יהודה בן בתירה א’: עתיד ליתן את החשבון… ועתיד ליתן את הדין מי שאמר עקביא בן מהללאל נתנדה. לולא דמסתפינא הייתי אומר שגם במשנה ר“ה היה נכתב מעיקרו: ר”ע = ר‘ עקביא, או רק: עקביא (ר"ל בן מהללאל) ובזמן מאוחר נעשה ממנו ר’ עקיבא. אם תתאמת השערתי זו אז יש בידינו עוד ראיה לאמתת הערתו של ר‘ א’ פרחי. שר“ג פה הוא ר”ג הזקן.  ↩

  173. מלחמות ב‘ י"ח א; ח’ י‘ י’.  ↩

  174. שם.  ↩

  175. ב‘ כ’ ו‘; כ"א ז’; ד‘ א’ א'.  ↩

  176. למעלה צד 23.  ↩

  177. Palästina־Stodien I, מצד 10 עד 18.  ↩

  178. ספרי דברים שנ"ז = מדרש תנאים 228 והלאה.  ↩

  179. .מלחמות ג‘ ג’ ה': מחוז גמלא והגולן והבשן וארץ טרכון הם חלקי מלכות אגריפס, כי תחלת מלכות אגריפס היא בהרי הלבנון ועל יד מקורות הירדן [=דן] ומשם היא נמשכת לרחבה עד ים־טבריה, וארכה מן הכפר הנקרא אַרְפַה (?) עד יוליאס והיהודים והסורים יושבים בה יחד.  ↩

  180. ע' במאמרי “דרך חוף הים” צד 8־7; Palästins־Stndien צד 26.  ↩

  181. תוס‘ סוכה א’ ט‘; בלי כ“ו ע”ב. כב’ נאמר: “בקסרי ואמרי לה בקסריון”; אבל אין ספק שהשני הוא הנכון. קסריון נחשבה עוד לגליל העליון.  ↩

  182. ירוש‘ שקלים ו’ ב‘: תני רשב"ג מעשה שהלכתי לציידן והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי אחד, ע’ לענין זה מאמרי ב־MGWJ 1015 צד 167 והלאה.  ↩

  183. קהלת ר‘ ב’ ח‘ סי’ ב‘. פה אי־אפשר לחשוב על צידון כי היא אינה מא"י; ע’ עוד ברכות ל“ו וע”ב.  ↩

  184. הנו“ן שבציידן = ציידא מפרש Orte und Wege Dalman צד 145 אל נכון ע”י ה־Nunatio שהיתה נהוגה אצל שמות מקומות בפרט בגליל (ע‘ גם “מחקרים א”י" שלי חוברת ב’ צד 48/47).  ↩

  185. חיי יוס‘ פ’ 13.  ↩

  186. ע' הלשון בספור הנאה שבמדרש תנאים 320 שורה 27 (וכן יש לגרום גם בספרי) כבר העירותי במקום אחר (I Palastina־Studien צד 9 הערה 52) שהכוונה על יוחנן מגוש־חלב.  ↩

  187. ולא כמו שרוצא יוסיפוס לשקר, שהתחבולה היתה רק מצד יוחנן מגוש חלב. זה נראה גם ממלחמות ב‘ כ"א ב’ ששם הוא אומר: “בדעתו שכל היהודים היושבים בסוריה נזהרים מן השמן של נכרים”.  ↩

  188. תוס‘ סוכה א’ ט‘; ב’ כ“ז ע”ב.  ↩

  189. ע' המקומות אצל ביכלר: Dar gal. Am haar צד 332.  ↩

  190. י‘ ברכות ד’ ד' (ביכלר שם הערה 4).  ↩

  191. מקואות ז‘ א’.  ↩

  192. כלאים ו‘ ד’, תוס‘ ד’ ז'.  ↩

  193. י‘ תענית ד’ ה'.  ↩

  194. ע' למעלה § 16.  ↩

  195. גטין א‘ א’. ה‘ הידיעה שלפני השם מתפרשת על פי הצורה הארמית: חגרא; דקס = הַסֶלַע (מלכים ב‘ י"ד ז’) = régma ע’ הַלְדֶסהייסער Baiträge צד 52.  ↩

  196. אִסטַכְרי (הובא VI ZDPV, 19; מֻקדסי (שם VII, 168) ע' עוד להלן צד 44 הערה 4.  ↩

  197. נדה ז‘ ג’  ↩

  198. גטין א‘ ב’. ביותר אריכות בארתי את כל הענין במאמר מיוחס שי"ל ב 1917 MGwJ מצד 144־141.  ↩

  199. ע' להלן § 23.  ↩

  200. ע‘ ב“מחקרים א”י ב’ 8 והלאה.  ↩

  201. מלחמות ז‘ ב’ א'.  ↩

  202. חיי יוס‘ ל“ז; ע”א ועוד; ע’ גם קדמוניות י"י ה‘ ג’ והלאה.  ↩

  203. מדרש תהלים ט‘ ו’ (ע' בַכֶר (Agada der pal. Am III,2603.  ↩

  204. מ“ת פ' י”ב (י"ז אדר) ע‘ גרֶץ 570 ,III. אמנם אפשר לומר עפ“י הנוסחה ”בולקוס“ שעיקר השם היה כַלקִיס זה נראה יותר, כי שם נאמר שחכמים ברחו מפני ינַי המלך לסוריא וסלוקיא היא בא”י ולא בסוריא. – עוד אעיר פה על מה שאני רואה בבקרת שכ’ מ. נוטסאן ב1924 MGWJ צד 89 על ספרו של ש. צייטלין על מגלת תענית, שהוא רוצה לפרש במקום זה: “קמו עממיא על פליטת ספריא” = פליטי צפורי, אמנם אין זו כי אם השערה בלתי מיוסדה שעלתה על רוח המחבר בלי התעסקות בענין, ואין כאן המקום להאריך.  ↩

  205. מלחמות ב‘ כ’ כ‘; ד’ א‘. חיי יוס’ ל"ז.  ↩

  206. ע' Palästina־Studien I, 21; “א”י" 62.  ↩

  207. י‘ תרומות בסוף פ’ ט‘. ב“ר י”ג; י’ שביעית ט‘ ב’. לענין המאורע ע‘ בכר שם I 479; הלוי דא"ר ב’ 336; קרויס 78, V Mon. Taim.  ↩

  208. תוס‘ אהלות י"ח ד’. “חברות” הן העיירות והכפרים שסביב לעיר גדולה; השוה למשל אצל צפורי: מחקרים א“י ב' 64; סכני: ספרי דברים שט”ז. – בנוגע לזמנה של הלכה זו, הנני מוכיח במקום אחר, שהגבלת א“י לענין תרומות, מעשרות ושביעית מבית־מדרשו של ר”ג דיבנה יצאה וההתעמקות בענינים אלו נמשכה עד זמנו של ר‘ יהודה הנשיא. ע’ גם דברי ביכלר: XIII JǪR. ע' עוד להלן צד 43.  ↩

  209. 209  ↩

  210. ירוש‘: רם בדין; כ"י ארפורט: כוך; יש לתקן: ברך. אפשר שבירוש’ היה כתוב: ברק מה שמסכים עוד יותר להשם הנוכחי בק' (על המקום ע' ZDPV XI, 257; שם 259 נזכר חָן אל־ברק, חרבות על מדרון ההר שלצפון קלעתאל־חסן, אבל גם פה הקו)  ↩

  211. השוה רום בית ענת בגליל: I,29 Palästina־Stndien  ↩

  212. בתוס': כפר יערים, אבל טעות המעתיקים היא זו (עפ“י ”קרית יערים“ שהיתה נודעת להם מן התנ”ך).  ↩

  213. ZDPV שם 281. אח"כ מצאתי את ההשואה הזאת אצל גוֹלדהוֹר אדמת הקדש 284.  ↩

  214. חסר בתוס', אבל אפשר שמלת כפר שלפני “יערים” (הערה 5 בצד 37) נשתרבבה מפה לשם.  ↩

  215. בירוש‘ ונוב; בתוס’ רגב; דבב יש לתקן וגב  ↩

  216. . גוֹלדהוֹר שם קמ“ה ע”א, השוה סֶקוּפִיֶה לצפון סוסיתא, אבל אי אפשר ואין צורך.  ↩

  217. ספיר “הארץ” סי 984 כותב את השם בצ‘, אבל אפילו הם ט’ אינה מתנגדת להשואתנו (השוה צד 37 הערה 2). אנו עומדים פה בסביבה נכרית־סורית והכתיבה העברית שבביירתא מתאמת למבטא הנכרי שבדיאלקט, שהיה  ↩

    מדֻבר בסביבה ההיא.

  218. ע‘ בירוש’: בית שאן, קסרין, בית גוברין, ע' ביכלר: XIII JǪR  ↩

  219. ספרי דברים שכ“ב = מדרש תנאים 184 שורה 24, ע' הערתו של רדצ”ה.  ↩

  220. י‘ שבת י’ ח‘; ו’ פסחים י א‘; וי"ד ג’ א‘ קה"ד ד’ ו'.  ↩

  221. ואין קורשי שמו של האב, כי הלא הוא חגילאי היה. גם אין יסוד נכון להערת "ויס בס' זכרון של א. ז. רבינוביץ צד 74.  ↩

  222. י‘ כתובות ו’ ה‘: תלמידוי דר’ יוסי סלקין לקרשין. “סלקין” נאמר פה כי מטבריה “ילין” שמה.  ↩

  223. עי‘ מחקרים א"י ב’ 47 ויש עוד להוסיף על הדוגמאות ששם את קסרי־ן; (בית) ציירא־ן ע' עוד למעלה צד 33 הערה 5.  ↩

  224. ע' על זה Dalman:157 Orte und Wege  ↩

  225. י‘ שבועות ו’ א'. על זה העיד אל נכון Dalman שם.  ↩

  226. ב“ר ס”ה כ‘; שמ“ר י”ג איכה ר’ פתוחה ב‘; דות ר’ א ח‘; חגיגה ט“ו ע”ב (ע’ בַכֶר אה"ת ב' 31 והלאה; 114 Schŭrer 55 הערה 131; שם נזכרו עוד פלוסופים נכרים שהיו מגדר.  ↩

  227. קה"ד ח‘ י’. מעניינת השיחה הזאת בשביל תאוריהם של החיים המרחציים וזהו תרגומה: – הֲהָלכת לחמת גדר מימיך? – הן. – בעונתה ושלא בעונתה? – הן – ואיך היו המזונות שם מצויים? – מצויים. – בעונתה ושלא בעונתה? – בעונתה ושלא בעונתה, כי מפני אוכלוסיה המרובים מביאים הרבה למכור.  ↩

  228. המקורות ע‘ במחקרים א"י ב’ 42 סי' 8.  ↩

  229. תוס‘ ערובין ו’ י ג; ירוש‘ ה’ ו‘; ב’ ס“א ע”א.  ↩

  230. ע‘ תוס’ טהרות ז‘ י"ד (עפ“י נוסחת הר”ש ו‘ ח’): חצר של יחיד שדרך הרבים מפסקתא כגון חצר בית גדר וחמת [בתוס’ בטעות “בית גבי וחמתה”; בית גדר = גדר; השוה למשל בית מעון = מעון, ע‘ מחקרים א"י ב’ צד 20 סי‘ JXIII, המחלוקת על שאלה שבתוס’ היא בין ר‘ מאיר וחכמים וכבר אנו יודעים שהיה ר’ מאיר מכיר הטוב את גדר (הערה 4; 5).  ↩

  231. תענית כ‘ ע"א וב’; אבדר“נ ס”א; ד"א ד‘. תחת מגדל עדר (עפ“י הפסוק בראשית ל”ה כ"א) יש לתקן בכל מקום: גדר. לענין המאורע ע’ הערתו הנכונה של גולדהור: אדמת קדש 100 הערה 2.  ↩

  232. ת‘ שבת י"ב (י"ג) י’ ג‘; שבת ק“ט ע”א. – ירוש’ שבת ד‘ ב’; י“ח א‘; מ’ ק ג‘ א’ – השוה ב י”ח ע“א ותראה שיש לגרוס עמתן = המתן; גדר (תחת ירד). – בדפוסים נמצא לפעמים גדד במקום גדר (י‘ דמאי ד’ ג‘; ע"ז א’ נירדאי צ"ל גידראי =אנשי גדר.) ע עוד י‘ קדושין ג’ י”ב; ע“ד ה' בסוף; קה”ר א‘ ח’; ירוש שבת ג‘ א’; (ב' ל“ה ע”א) תרומות א‘ ב’; י‘ ערובין ו’ ד‘. בענין המרחצאות ששם ע’ המונוגרפיה של קרויס Bad und Badewesen.  ↩

  233. ת‘ מ"ש ד’ י“ג: נותן אדם לחברו גולנית ונוטל הימנו דינר. אח”כ נזכרו שם: טריסית טבורית וצפורית (treasis).  ↩

  234. מ‘ סוטה ט’ ט“ו = ב' סנהדרין צ”ו ע"א: תנא ר‘ יהודה א’: בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום. – גליל וגבלן הן שתי המדינות שהישוב היהודי שבהן היה חשוב מאוד בזמן שאחרי החרבן ומלחמות בר־כוכבא. – השוה גם קלוזנר: הרעיון המשיחי בישראל חלק ג' צד 36 והלאה.  ↩

  235. י‘ שביעית ו’ א‘ (בסוף): רבי הונא בעי משרי ההן יבלונה [=רצה להתיר משביעית את מדינת י’…] אתא לגביה רבי טנא א“ל הא לך חתום! ולא קיבל עילוי מיחתם [=ולא קבל עליו לחתום (את השטר)] למחר קם עמיה [עמד אצלו] ר' חייא בר מדייא, א”ל יאות עבדות דלא חתמת דר‘ יונה אבוך הוה אמר: אנטונינוס יהבה [=נתנה] לרבי תרין אלפין דשנין (?) באריסות לפיכך נאכל אבל לא נעבד בסוריא ופטור מן המעשרות מפני שהיא כשדות נכרים". – השם יבלונה משובש הוא ויש לתקנו: לגבלוגה, כמו שהוכחתי ב JǪR מהדורה שניה II מצד 545 והלאה וכבר הודה לי ר’ ש. קרויס Anton und Rabbi צד 47; 540 II Taim. Arch הערה 75. – ע“י הערות קרויס בספר השנה ידעתי שר‘ יחיאל מיכל פינס בירושלים של לונץ ה’ 281 חוה כבר דעתו דרך אגב ש”יבלונא" הוא גולן בבשן. וברוך שכוונתי לדעתו!  ↩

  236. י‘ מעשר שַני ד’ א‘: “כהדא רבי הוו לזה פירין הכא (ר"ל בגליל) ופירין בכותניין והוא קבע מעשרות דהכא תמן ומפרק לון בשערא דתמן”. במקום כותניין יש לגרום עפ"י הוצ’ ראשונה של הירוש‘ בותניין (ע' Ar. Wb: Dalman צד b 201 ) והוא = בתניין = בָשָן בתרגום; השוה תרג’ תהלים ס“ח ט”ז; כ“ג, ע‘ עוד ירוש’ מעשרות ד”ר: ותני: כן נהגין בבתנין בירקו בהיתר, דברי ר' אליעזר".  ↩

  237. דברים ד' מ"ג.  ↩

  238. י‘ ברכות ה’ ב‘; י’ תענית א‘ א’: בנינוה צרכון למיעבד תענית וכו'. השוה בבלי תענית י“ד ע”ב: שלחו ליה בני נינוה לרבי וכו. כבר הראתי במאמרי בJǪR שם שאין הכוונה על נינוה שבאשור (כמו שחשבו המפרשים והחוקרים החדשים) כי אם על נינוה = נוה שבעבה"י.  ↩

  239. ב“ר ל”ג ג' (על ר תנחומא) ולהלן נדבר עוד על הענין ונוכיח שהכוונה על העיר הזאת.  ↩

  240. ע' ZDPV: Exner 129, 1910; מעמק הירדן מזרחה נגד המדבר הגשמים תמעטים והולכים “במדה גדולה”.  ↩

  241. ע‘ הבטויים שבירוש’: אתון ושאלון לרבי“ ותשובת רבי: ”לכו ועשו“. רבי נהג לנסוע בעיירות א”י, למשל נמצאהו בסימוניא שבגליל התחתון: ב‘ ר פ"א ב’. גם שם:… אתון לגביה…  ↩

  242. ע' סוף הערה 1.  ↩

  243. תוספתא שביעית ד‘ ט’: “עיירות מותרות בתחום נואי ונאסרו”; ירוש‘ דמאי ב’ א‘: “אלו עיירות שהן מותרות בתחום נכי”. – תחלה נקבע שמלת “ונאסרו” שבתום הוספה היא עפ“י התקנה המאוחרת. א”כ הנוסחה שבירוש’ עיקרית. בנוגע להשם: נכי שבירוש‘ יש לתקן “נבי” = נוי (ב=ו) (השוה למשל בירוש' אבא = בא = וָא; נבלן ועוד). נואי שבתוס’ יש לגרוס: נאוי = נָוי = נָוֶה. הנוסחה שבתוס‘ שאצל הרי"ף ניתו נעשתה בלי־ספק מנאוי. בנוגע לא’ שבכתיבה זו ע' מה שהעירותי במאמרי "דרך חוף־הים צד 8 הערה 8.  ↩

  244. כן יש לתקן במקום דגב (תוס' אצל הרי"ף) רגב (תוס' כ"י), דבב (ירוש') עפ"י השם הנוכחי.  ↩

  245. כן הנכון ולא חרב שבתוס'.  ↩

  246. השם הזה נמצא בתקופת מֻחמד (ע' גרץ V ברשימה). – קרויס: “העתיד” III ת7 מביא את “כרכא” דבר הורג ו“כורכא דבית חרב” בתור שני שמות נבדלים זה מזה אבל אין זה נכון. ל“כרכא” ע' שם אצל קרויס. – בנוגע ל“כרכא דבר סנגורא” שקרויס מוצא אותו בסביבת נציבין (!) אדבר במקום אחר ושם אַראה שהוא בגבול הצפוני של א“י ממש ואין חשוב שקדמונינו ”חשבו אותה לתחום א“י לפי רעיונם המשוטט” (הערה 4).  ↩

  247. הספרות שעליה ע‘ אצל הלדסהייטר Beiträge בהקדמה ובמאמרי “דרך חוף־הים” בנוספות. כעות ע’ עוד מאמרו של דַלמַן ב 1924 PIB מצד 53 והלאה. אין פה המקום לרשום את כל הנוסחאות ואביא רק בקצור נמרץ את תוצָאות חקירותי בענין זה שתופיענה במקום אחר.  ↩

  248. דמאי ב‘ א’.  ↩

  249. ע' תרגום ירושלמי לבמדבר ל“ד ט”ו.  ↩

  250. ע' בקצור בספרי "ארץ ישראל צד 79.  ↩

  251. ע‘ בתרג’ ירושלמי שם: “קרון זכתא בתדא”; קרא:… רבתא (הגדולה).  ↩

  252. כאשר חשבו עד היום כל החוקרים.  ↩

  253. י‘ ר"ח א’ ד‘; י’ כתובות ב‘ ז’; ע‘ “מחקרים א”י" ב’ צד 44 סי' 3.  ↩

  254. סכותא (ספרי), ינוד סיכותא (תוס'), יגר שהדותא (תוס‘ כ"י (ירוש') הנכון נמצא בתרגום ירוש’ דהטמונא.  ↩

  255. פה אני מעיר על דברי הקוראן סורה י“ח פסוק ח' ששם נזכרה ”המערה של א־רקיס“. הכוונה בלי ספק על מערות־הצורים הנפלאות שאצל המקום הזה (ע' למעלה) ופה יש להוסיף מה שנמצא ב”זהר חדש“ בראשית דף ה‘ ב’ (ורשה תרמ"ה) כפי שהעירני והעתיק לי ידידי מר א. הורוביץ: ”רבי חזקיה אמר, אנא הוית באתריהון דערביא והסית גוברין דהוו מתטסרין ביני טוריא במערתא ואתי מערב שבת לערב שבת לבתיהון. אמרית להון: מה דין דאתון עבדין? – אמרו לי: פרישי עלמא אנן ומתעסקי באורייתא כל יומא ויומא וזמנין לית אגן אכלין בר מעשבי ברא. אמרית להון: ושאר זמנין במה אתון מתפרנסין? – אמרו לי: אנן אשכחן במדברא אעייא דמצמחים באלוד (?) ואנן אכלין יתהון. בר נהירא לן שמעתא מפניאות הדוותא משתמטי מינן ומבשלין להון ואכילנא, ויומא ההוא חשוב לן ההוא כי טוב, ובזמנא דלא צמחי אינון אעייא אנן אכלין עשבין דמשכחנא ומבשלי להון ואיכלנא“. – מקום הנחבאים האלה א”כ בערביה, ע“כ אני חושב שיש איזה יחס בין דברי הקוראן ובין האגדה הזאת, אף שלא מצאתי סמך לדברי עד היום, אף ששאלתי את פי הפרופ' הורוביץ בפרנקפורט א. מ. – הנני מוסר פה את דבריו במכתבו אלי מיום 24 V 24 (בתרגום עברי): מה ענין א־רקיס בסורה י”ח ה‘ הוא דבר מסופק מאד ואף הדעות הנמצאות בין מפרשי הקוראן הכי עתיקים אינן שוות בענין זה, כמו שיש לראות מדברי טברי, תפסיד חלק XV צד 122. אלה שחושבים שרוא שם־מקום אומרים ש“א־רקיס הוא עמק בין עוספן(?) ואילא, בקרוב אילא” (אבן עבָּס בשם כעֹב) או: “א־רקיס הוא ההר שבו הסערה [של הנרדמים I”Siabenschläfer. שמו של ההר הוא בנג’לוס או בנאנ‘לוס. – יָקוּט II 5/804 אומר: בקרוב אל בֶּלְקָה יש הר א־רקיס שעליו אומרים ששם התחבאו “אַצְחָב אל־כתף” ((Siebenschläfer. יש אומרים שזה שמה של העיר וי"א שהוא שמו של ההר שבו המערה. אבל באמת היה המעשה במדינת היונים. – בצד 806 הוא מזכיר את א־רקיס בקרבת עַמָן בעוד שהמערה היא בבָּלְקָה. – עוד מזכיר הפרופ’ הורוביץ מסורת אחת שהובאה בספרי המסורת בשמו של מוחמד על חסידים שנתחבאו במערה מפני הגשם ונסתם פי המערה בפניהם על ידי סלע שהתגולל לפניו – שהמעשה היה לפי מֻקסי (הוצ' 175 de Goeje) בא־רקיס בקרבת דמשק. גם בידַווי מזכיר את המעשה בפירושו לסורה י“ח ח'. אין להאמין שמוחמד בעצמו היה מספר המעשה הזה, גם לא שהיה נוסע לא־רקים, גם אינו נראה שהיתה כונתו ב”א־רקיס“ על איזה שם־מקום. כמו שאני רואה – כותב הפרופ‘ הורוביץ בסוף דבריו – בקר Clermont־Ganneau את המערה בא־רקיס והשוה אותה אל המערה שנזכרה בקוראן: 295 III / E’udes d'archéol0gie”.  ↩

  256. ידים ד' ג.  ↩

  257. ר‘ טרפון, ראב"ע, ר’ ישמעאל, ר‘ יהושע, ר’ יוסי בן דורמסקית. ע‘ גם בתוס’ סוף ידים והמקומות שמובאה שם ההודעה בתלמודים. – תקנה כזו נעשתה גם בנוגע לארץ מצרים.  ↩

  258. ידים ד‘ ד’; תוס‘ שם. מדרש תנאים 146 שורה 14 וכפי השערת רדצ"ה בהערה כ’ לקוחה ההודעה שבמ“ת מהמכילתא לדברים. – במקום ”יהודה“ כתוב במ”ת: “והודה”.  ↩

  259. ב“ב נ”ו ע"א.  ↩

  260. המקורות הם: א) ב“ב נ”ו ע“א; ב) ירוש‘ שבועות ו’ א‘; קדושין א’ ח‘ ג) בראשית ר’ ט”ד (סוף). יש שנויים במקורות בענין שמות התאים ובפרט יש להזכיר שֶמה שנאמר בברייתא ב“ב נ”ו ע“א בשם ר' מאיר נמצא בב”ר בשם רבי, ואין זו סתירה, כאשר עושה בכר אגדת התנאים II 40 הערה 1. – בפרט יש להשגיח על זה ששמו של “רבי”; נמצא בהרבה כ“י שהובאו בהוצ‘ טהעאדאר צד 446. – התנאים שכל אחד ואחד מונה מדינות, אחרות, הם: ר’ מאיר, ר‘ שמעון, ר’ יהודה (במקור א); רבי ור' אלעזר בן יעקב (ב‘ וג’); רבנן (א). בענין ה”דין“ כלם שווים הם שכל המדינות האלה חו”ל הן והוכוח מוסב רק על השואת השמות החדשים אל העתיקים, ע' בהערה הבאה.  ↩

  261. גם בתרגומים נמצאו השואות לשמות אלה ולפיהם “קיני” הוא “שלמיא”. – ע' עוד לענין: קרויס ZDMG כרך 70 (1916) צד 323.  ↩

  262. אהלות י“ח ט'. כבר העירותי ב MGWJ 1929, 131 שאין ל”תקן“ את השם ”קינ י“ ל”קיסרי" (כאשר חשב ביכלר).  ↩

  263. השוה למשל משנה שבת ו‘ ו’ (“ערביות” והכונה על נשים יהודיות היושבות בערביה). – ר‘ מלוך ערבא ע’ להלן בפרק הבא.  ↩

  264. דמאי ב‘ א’: ר‘ יוסי דכפר דן בשם רבי[…] בן מעזייה (נוסחאות: מעדייה; מערייה), ע’ במחקרים “א”י" ב' 22 הערה 2.  ↩

  265. כעין זה ע' בענין קטרון שם צד 47.  ↩

  266. ע' בהוספה.  ↩

  267. ZDPV כרך IX, 196 והלאה.  ↩

  268. שם 257 והלאה.  ↩

  269. 281 והלאה.  ↩

  270. ע‘ Corp. Inscr שלי II 32 (צד 82). שם לא שמתי עוד לב על כתיבת מלת “דביר”. גם חוזר אני בי ממה שכתבתי במחקרים א"י ב’ 36 בנוגע לקביעת זמנה של הכתבת.  ↩

  271. ע' ב“מחקרים א”י" שם מצד 34 והלאה.  ↩

  272. ירוש‘ ברכות ז’ א‘ – בכר אה“א III 54 הערה 4 חושב לתקן: ”ר’ חלבו רבי חנן‘ וכו’ אבל אין שום צורך בתקון זה. לענין הזם חלבו ע' בחוברתו של פאזננסקי: פתרוני רבי פנחס בר חלבו צד 5 הערה 6.  ↩

  273. גטין נ“ט ע”ב וס' עא. ב. קום השני כתוב,“ גליל”.  ↩

  274. ע‘ מה שכתבתי ב“מחקרים א”י" ב’ צד 55 הערה 4.  ↩

  275. Dalman: Orte und WEGE3, 146  ↩

  276. Watzinger 125 / Gal. Synsg, Kohl u. והלאה; ספיר: הארץ סי' 50  ↩

  277. י‘ ברכות ט’ ב'.  ↩

  278. כן היא הגי' הנכונה ב“תורת האדם” של הרמב“ן סוף שער הקריעה ולא ”בכל שנה".  ↩

  279. אבל אין שום ראיה מפה שישבו יהודים בעיר הקדש בזמנו, כאשר חושב מרמורשטיין ב 155, XI Joschurun; אדרבה יש לראות שהעיר היתה חריבה, או לכל הפחות רק את חרבות ירושלים בקרו או ראו העוברים היהודים.  ↩

  280. כנויים כאלה מכירים אנו מהירושלמי למשל: חבריא, עטושיה (ע‘ מה שכ’ (186;184, 1920 MGWJ בענין קסטריא ע' גם שם 187.  ↩

  281. י‘ ר"ה ב’ א‘: א’ ר' יודן עיר שרובה גוים כגון הדא סוסיתא.  ↩

  282. פסקתא ר' כ"א (ק“ז ע”א; ק“ח ע”א): לוקיס מן סוסיתָה (השוה לזה הערת ר“מ גידֶמַן בסוף הפס”ר הוצ' רמא“ש צד ר”ד).  ↩

  283. י‘ ר"ה ב’ א‘; יומא ג’ א‘; ד’ אמי מל עפ“י נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתא בענין טבריה ע' שבת קי”ח ע"ב.  ↩

  284. ב“ר ל”ב ט‘: כך היתה תיבתו של נֹח שטה על פני המים כעל שתי קורות כמו טבריא לסוסיתא (כוונתו: “כשתי קורות [הקשורות זו בזו] שאינן מהלכות במהירות”) – פי’ ב“ר אצל טהעאראר 296. בפ' ל”א י“ג נאמר שהרְאַם שנקשר בתיבה ”היה מתַלֵם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא. – לפי יוספוס Vita ס"ה היה המרחק בין טבריה לסוסיתא שלשים ריס.  ↩

  285. י‘ שביעית ח’ ג‘: חיטי קורדינא“ היו מביאים מסוסיתא. הכוונה כפי הודעת ר”ע לעף אלי (914.V.15) על “חטים קורט בניות” ירוש’ פסחים א‘ (כ“ז ע”ג שורה 74). נוסחה אצל רטנר 15: קרטבניות. פסחים ז’ ע“א: קורדנייתא; (מעשה הגאונים צד 21) ”קורדקיא' יש לתקן: “קורדניא”.  ↩

  286. ויקרא רבה כ"ג ה'.  ↩

  287. Oŋomastlcon 22 שורה 20.  ↩

  288. ,VIII) 319,IX ZDPV 333 ו 274,1908 –EFǪSt;51 ,1912 PJB;וע' Corp. Inscr. שלי צד 83.  ↩

  289. דברים ד‘ ס"נ; יהושע כ’ ח‘; כ“א כ”ז; דה"י א’ ו' נ“ו, אצל יוספוס Gaulana, ganiané; אוסיביוס: Gauiὁn הוא מתאר את המקום בתור ”כפר גדול".  ↩

  290. בכר אג‘ הא“מ III 95, יעבץ ת”י ח’ 19.  ↩

  291. השוה נסיעתו של ר"ש לקיש לבצרה (להלן צד 54).  ↩

  292. שבת ק“ה ע”ב;… הוה שקול ואזיל אחוריה דר' ירמיה אגודא דימא דסדום.  ↩

  293. י‘ מגלה ג’ א‘" ר’ ירמיה אזל לגוולנה, המתין והבין בכושא בנו ארונא. במקום. “בכושא” יש לגרוס “מכושא” או מקושא“ (ע' ר"ן) שהוראתו ”זוג של פעמון“ (השוה מדרש תהלים ז‘ ח’ בסוף: פעמון של זהב ומכישו של מרגליות; ילקוט תרל”ז “מקישו”; ע‘ גם י’ ביצה ה‘ ב’; מרדכי לביצה תרצ“ו; רטנה אהבציו”ר למגלה 64; ביצה 43. – ע“י פעמון קראו את הקהל לתפלה ”כנהוג השמש בינינו" (מרדכי).  ↩

  294. י‘ ע"ז ב’ ד': ירמיה אזל לנובלנה, הורי באילין פיתירייא (pitharion) רברביא.  ↩

  295. Nineyé:onom. 1862 (=ננוה).  ↩

  296. בכר אהא"מ III, 617 סי' 79.  ↩

  297. שם 749 סי' 98.  ↩

  298. יומא ע“ח ע”ב.  ↩

  299. שבת ל' ע“א: דמן נוי ובב”י מינכן: ננוה.  ↩

  300. שם III, 508 והלאה.  ↩

  301. ב“ר ל”ג ג‘: ביומוי דר’ תנחום צרכון ישראל לתעניתא, אתון גביה, אמרו ליה: רבי גזור תעניתא וכו'. אף שלא נזכר פה שם העי, אין ספק שהיה המעשה בנוה. יש להשוות את דברי הספור כאן לספור שהבאנו למעלה ב§ 22 מזמנו של רבי.  ↩

  302. בב"ר נאמר שכבר התענו לפני זה שלש פעמים.  ↩

  303. י‘ כתובות ב’ א‘. ע’ לענין המאורע בַכֶר שם 238 והלאה.  ↩

  304. י‘ סנהדרין ג’ (בסוף) רבנן דנוה הורו מפי חמיע בפסחא.  ↩

  305. ויקרא ר‘ כ"ג ה’; שהש“ר ב‘ ב’ (סי‘ ה’); איכה ד‘ א’ י”ז: צוה ה' ליעקב צריו:… כמו חלמיש לנוה.  ↩

  306. ע' Schiffer; Aramäer צד 33: חלמש. הוראת השם = צוּר וכבר מצאנו למעלה בין ערי תחום נוה מקום בשם צור (§ 22).  ↩

  307. הר“י שורץ: תבואות הארץ (למברג צד קכ“ו ע”א) חושב שהיא Airé (ע' לזה Thomson: 1G Loca sancta) היום אֶ־צַנַמֵין, אבל אבל אין שום ראיה להשואה זו. גם המרחק שבן זו לנוה גדול מאד. Dajman: 60,1913 PJB חושב שאולי קראו את המקום ”חלמש“ על שם ”אבן איוב“ שאצל העיר הנ”ל (ע' לזה ספרי “ארץ ישראל” צד 78). אמנם שם עמדה קרנים (שם). – ספִיר חושב על אל־חֻסן (=המבצר) לדרום הירמוך בגלעד. אמנם גם זה רחוק מנוה.  ↩

  308. ע‘ ZDPV כרך 37, 115; לוח 34 סי’ A־B; 59 ,1910 PJB לוח 4.  ↩

  309. ר‘ שמואל בר’ שמשון שמכתבו נדפס ראשונה ב“אוצר טוב” של ברלינר כרך ג‘ 38־35 ואח“כ ב”המעמד" של לוגין כרך ג’ 35־27. בסוף המכתב נאמר: “משם [מכפר ברעם שבגליל העליון] הלכנו לדן וראינו מערת פמייס שיוצא ממנה הירדן ומחוץ לעיר קבר עידו הנביא. משם הלכנו לדמשק… ומשם הלכנו לננוה ושם קבר שם בן נֹח והוא בנאה ויש שם בית הכנסת יפה מאד ושם כתוב באבן שיש שישאוהו ר‘ יודן ור’ לוי בן אשר”. לונץ שם 35 הערה 1 מביא דעתו של כרמולי שהכוונה בענין ננוה על העיר מוֹסוּל בארם נהרים שהיהודים קראוה בשם ננוה החדשה (ע' גם בצד 62). גם הרב ר“ע הילדסהיימר במאמרו על ”שאלתא“י וקורותיה” בספר: Gesammelte Aufsätze (תרפ"ד) צד 186 חושב על מוסול. אבל כבר הערותי בקצרה ב־Carp. Inecr. שלי צד 84 שהכוונה בננוה על נוה, כי אי־אפשר שהנוסע יסע מהגליל לדמשק ומשם בקפיצת־הדרך למוֹסוּל. אבל אפשר מאד שנסע מדמשק דרומה לנוה. על הדרך המוביל לשיך מסכין (ע' המפה האנגלית לצבא). אם כן לפי השקפת ימי הבינים מן נוה = שם [בן] נֹח.  ↩

  310. לונץ חושב (35 הערה 2) שאולי צ“ל ש”יסדוהו“; אמנם עפ”י הכתובת שבמרון (Corp. Inscr. צד 80) שהביאה ג“כ רשב”ש: “זה עשה שלום בן לוי” – יש להחליט שגם פה צ“ל במקום ש”ישאוהו“ – ש”עשו".  ↩

  311. המקורים ע' ב־ Corp. Iuвct צד 104, שם הנוסח היוני.  ↩

  312. י‘ שביעית ו’ א‘: כהניא שאלון לר’ יוחנן: אהן חוטא דנייא [צ"ל דנווא = ינווה]? – אמר לון… נהנין כהנייא מטי עד דריי וההן חוטא דבוצריא עד דפרדיסא. – דריי אינה אדרעי כמו שחשבו אחרים, כי זו עמדה בשם זה בתקופה ההיא, ע' להלן צד 61.  ↩

  313. 42.1910 ZDPV;56 Loca sancta :Thomsen.  ↩

  314. ע‘ י’ שבועות ו‘ א’ = ברכות ג‘ א’ שר‘ יוחנן אסר לכהן אחד לצאת לקראת אמו לבצרה מפני שהיא חו"ל. השוה לזה ב’ קדושין ל“א ע”ב (אבל שם חסר שם־המקום). בע“ז נ”ח ע“ב אומר ר”י לר“ש לקיש: ”בצד לאו בצרה“. עפ”י זה יש לתקן גם בירוש‘ שביעית שם: "סבר ר’ יוחנן מימר את בצר במדבר (ברים ד' מ"ג)…בוצרה. [לאו] בצד במדבר“, ועל זה באים דברי ר”ש לקיש: “בצר – בוצרה”.  ↩

  315. י‘ שביעית ו’ א‘: רשב"ל אזל לבוצרה אתון לגביה…; ויקרא רבה ה’ ד‘:.. הוה תמן.. אכא יודן רטאי וכו’, השוה גם תנחומא כי תשא סי‘ ט“ו (בשמות ר‘ מ"א ב’ רק ברמז; במקום “מדרש אסתר” יש לקרא “מ”א“ = מקום אחר, ע' הערות ר־”ל): אבן רמאה שהיה בבצרה. – במעשה זה נזכרו גם ”בני בית הכנסת“. השוה עוד: שבת כ”ט ע“ב: ”ריש כנישתא בבצרה )בבבלי כתוב השם בלי ו’); מכות י“ב ע”א; איכה ר‘ ג’ י“ז: ר‘ אבהו אזל לבצרה ואיתקבל גבי יוסי רישא (־ראש בית הכנסת). על משרה זו ע’ אצל קרויס: Syhag. Alti.; ע' גם ”מחקרים א“י” ב' 51.  ↩

  316. י‘ שביעית ו’ א'.  ↩

  317. כעין זה נמצא בנוגע לסיטוניא בזמנו של רבי (י‘ יבמות י“ב ו2; ב”ר פ"א; תנחומא צו ה’).  ↩

  318. י‘ שביעית ח’ בסוף הפרק: רשב“ל הוה בבוצרה. המתון מזלין להדא אפרודיטי האֶלִילָה הזאת במרחץ עכו ע‘ ט’ ע”ז ג‘ ד’.  ↩

  319. בֵכֶר אהא"מ III, 104 הערה 6.  ↩

  320. שהש“ר ז‘ א’ מדרש שה”ש הוצ' גרינהוט בטעות: בן צרויה (צ"ל בוצרייה).  ↩

  321. בכר שם 723.  ↩

  322. וי“ד ט”ו ד'.  ↩

  323. ר‘ תנחום בוצריה וגם ר’ חנין בריה דר‘ ברכיה בוצריה מביאים דברים בשמו של ר’ ירמיה (ע' אצל בכר שם 99 הערה 13; 104 הערה 2). גם ילקוט תהלים תשי“ט והשוה וי”ר ט“ו ד'. – הכתיבה ”בוצרייה“ בוי”ו מראה שבטאו את השם בקמץ קטן.  ↩

  324. תנחומה שופטים סי‘ ז’.  ↩

  325. ע“ז נ”ח ע“ב: ר' ירמיה איקלע לסכתא, הזה חמרא דמוני גוים ואישתי ישראל מיניה ואמר להו משום ”לֵך לֵך אמרין [ל]נזירא"  ↩

  326. א) בבלי מ“ק ד' ע”ב: ר‘ ירמיה שרא להו לבני סכותא למיכרא נהרא טסימא (=הנהר הנסתם, שממנו באו המים למרחץ); ב) ירוש’ מ“ק א‘ ב’: כהדא דבני דסכותא איתפתחא [מסותא) במוערא ושרא לון רבי אבהו מעבידנא (במועדא (ע‘ הגי’ אצל הרא”ש, אבל נראה שצ“ל ר‘ ירמיה במקום ר’ אבהו. או אולי היו שניהם ר‘ ירמיה ור’ אבהו בפרק אחד בעיר הזאת, כי הלא מצאנו כבר את ר' אבהו ג”כ בבצרה (צד 56 הערה 1). ראוי להעיר על העובדה שר‘ ירמיה היה מוקיר מאד את המרחץ: ע’ שבת כ“ה ע”ב: נשיתי טובה, אמר ר' ירמיה: זו בית המרחץ.  ↩

  327. ע' מה שכתבתי ב“מחקרים א”י" ב43 ו44.  ↩

  328. י‘ כתובות ב’ ז'.  ↩

  329. י‘ ר"ה א’ ד'.  ↩

  330. ע‘ הסוגיא בב’ כתובות כ“ה ע”א ופירוש רש"י שם.  ↩

  331. ע' אצל 48,1910 ZDPV;92 L0ca aancta :Thomsen.  ↩

  332. ח“ג: חונא חוניא, נחוניא. ע' עליו בַכֶר אהא”מ III, 566 סי‘ 37. הלוי: דורות הראשונים ב’ ס' והלאה.  ↩

  333. ערובין י“א ע”א (ע‘ בערוך ע’ “פאה” 1): מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שֶנָעץ ד‘ קודיסין בד’ פינות [נוסחה“ ”פאות"] השדה ומתה ומורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו. ע‘ שם כל הענין וממנו יש לראות שהמעשה היה לפני זמנו של ר’ יוחנן.  ↩

  334. בריתות ו‘ ע“א; ב”ב צ“ז ע”ב; י’ ד‘ ה’.  ↩

  335. י‘ ע"ז ג’ א‘. כי י’ שביעית ט‘ א’ ישב הוא זמן מה בצפורי  ↩

  336. הורוביץ: א"י ושכנותיה 134.  ↩

  337. יש למעשה זה הרבה חלופי־גירסאות אינם נכונים: א) סנהדרין ה‘ ע"ב: תנחום… ויקלע לחתר, דרש להו: מותר ללתות חיטין בפסח; אמרו לו: לאו רבי מני דמן צור איכא הכא… אמר להו: לאו אדעתאי; ב) י’ שביעית ו‘ א’: ר‘ תנחום בר חייא… נחפר.. ובמקום ר’ מני דמן צור – נזכר ר‘ מגא בצפורין וא"כ מוסב הענין על חפר שאצל צפורי וע’ “מחקרים א”י“ ב' 85). – אמנם יש עוד נוסחה ג) ב”הלכות גדולות“ (הוצ' ברלין 139): תנחום בריה דר' אמי איקלע לחוורן. אין ספק שזו היא הנוסחה העיקרית ומזו נעשו האחרות, כמו שיש לראות גם מתוספות ערובין ס”ב ע“ב ד”ה “רב חסדא”:… “אתרא”. כנראה היה כתוב באיזה כ“י חוור' ומזה עשו המעתיקים: חתר, חפר, אתרא. – אחרי כתבי זאת מצאתי בספרו של הורוביץ שהעיר כבר בנו מר אברהם על נוסחת ה”ג אבל לא הכריע בין הנוסחאות. – ע‘ עוד בכר III. 761 הערה 6. הוא חושב לתקן במקום “צור” – “צפורין” ללא צורך. – כנראה ר’ תנחום זה היה בן הסביבה הזאת, כי דווקא פה אנו מוצאים את השם תנחם בזמן האמוראים (ע' אצל נוה, בצרה, אדרעי).  ↩

  338. י‘ ברכות ה’ ב‘; תענית א’ א'.  ↩

  339. Thomsen: Adra / 15 Loaca sancta.  ↩

  340. Corp. Inscr. שלי צד 101.  ↩

  341. ע‘ י’ קדושין ג‘ י“ב; ע”ז ה’ (בסוף): פה נמצא שמה של משפחה נכרית אליי דאומינוס; י‘ דמאי ג’ ד‘ (בסוף) נורדאי [צ"ל גידראי = יושבי גדר היהודים] שאלון לר’ אומי: יום משתה של נכרים מהו [לבקרם]?  ↩

  342. ב“ד צ”ד ד‘; שה"ש ר’ א‘ י"ב; י’ פסחים ד‘ א’; תענית א‘ ו’: אמר ר‘ לוי ממגדל צבעייא קצצום… אעין דשטים הזה במגדלא [צבעייא] והיו נוהגין בהם איסור משום קדושת הארון. אתון ושאלון לר’ חנינה חבריהון דרבנן; אמר להם: אל תשנו ממנהג אבותיכם. – הרי שגם במגדל צבעייא ישבו יהודים וכמו שראינו בתקופת התנאים שישב חכם אחד במגדל גדר = מ‘ צבעייא. – לענין ה“שטים” ע’ 1923 ZDPV ,1188, 1912, Lit. Zentrbi,:Dalman. 333; לעף: MGWJ 1916, 227, Flora II, 383 והלאה. – על עצים שנטע יעקב ע' Biträge שלן 83 בהערה ADPV 1912, 38 והלאה.  ↩

  343. י‘ שביעית ו’ א‘. ע’ לעף Flora II 313. השוה את הפרדס אצל בצרה (צד 54).  ↩

  344. ע' בהוספה ד"ה יבש גלעד.  ↩

  345. ע‘ תהלים פ"ג ה’; בתרגומים הא"י: שעיר = אדום = גבלא. ע' המקומות במאמרי MGWJ 1920, 188 הערה 1.  ↩

  346. ע' Hōlscher: Paläst. in pera. U. hallen. Zait צד 19 והלאה.  ↩

  347. יבמות ע“א ע”א; ע“ז כ”ז ע“א – מה שכתוב בהנוצאות: ”גבעוני מהול" טעות הוא כי אי־אפשר שידברו חכמי התלמוד על הגבעונים שמזמן יהושע כעל אנשי דורם.  ↩

  348. קדמוניות א‘ י"ב ב’.  ↩

  349. יבמות מ“ו ע”א.  ↩

  350. כתובות קי“ב ע”א. במדרש שה“ש הוצ' גרינהוט י”ד ע"ב: גיבל; היא הצורה הערבית של השם.  ↩

  351. חולין מ“ט ע”א. – את ר' זירא פגשנו כבר אצל פחל (צד 59).  ↩

  352. ע' למעלה § 24.  ↩

  353. שבת ק“ה ע”ב.  ↩

  354. פה אני מזכיר שעוד לדרום “גבלא” ישבו יהודים בזמן התלמוד. כן נמצאה מצבה עם כתובת באֶל־עול Blan M. Zs. Sz. 1916, 106; Lidzbarski: Ephemeris III, 276; Rev.Bibl. 1914, 265: “(1) דנה נפ[שא] די בנא / (2) יהיה [ב]ר שמ[עון] על / (3) שמעון אבי[ה] דין 1 (4) מית בירח סיון / (5) שנת מאתין ואחרי”. – שנת 201 לתאריך בצרה היא 306 לספה“נ. – Libzbarski, Ephem. IIII 87 מודיע: 1800 מטר בערך לדרוס קלע מדַיָן (כנראה במקום חֶגְ'רַא) מצאו בכנות מסלת־הברזל המֶכִָּאית שעון־חמה מאבן־חול ועל בסיסו כתובת נבתית (REJ 1907 ,315): ”מנשא בר נתן שלם“. L, חושב שזה שמו של האומן שעשה את השעון. אמנם לי נראה שהאבן היתה בתחלה מצבת קבר וממנה עשו שעון־חמה בזמן מאוחר, כי כמעט לא נמצא את הברכה ”שלם" (=שלום) רק על מצבות.  ↩

  355. על “קהלות א”י בדורות הראשונים שאחרי חתום התלמוד“ כתבתי בירחון ”תורה וארץ“ (וינה) תרפ”ד גליון א‘־ג’; על איזה כתבות מאותה תקופה יבא מאמר ממני ב“קובץ” השני של “החברה העברית לחקירת א”י ועתיקותיה".  ↩

  356. גרץ V, צד 111; הורוביץ: “א”י ושכנותיה" אדרעי.  ↩

  357. כפתור ופרח (הוצ' ברלין) כ“ג ע”ב שורה 13: עיירות שהם היום בארץ כיבוש אדון הנביאים אדוננו משה ע"ה כגון מלכה ואדרעי וכיוצא בהם ובהם היום קהלות.  ↩

  358. ע' רשימת בעלי המסורה שהו“ל הרכבי ב Jahrbüchor של בריל II, 174 רבנוביץ: תולדות היהודים בא”י 183.  ↩

  359. ע' Corp. Inscr. שלי 85 הערה 2 ויש שם טעות שתקנתי פה.  ↩

  360. השוה Jüd. –indischa Grablnscehriften :Chajes מחלקה A מספר 12: זלב..  ↩

  361. ע‘ מכתב רשב“ש ב”המעמר" של לונץ ג’ צד 84/5.  ↩

  362. ע' על אלה פאזננסקי: Babylonieche Geonim etc. צד 12 והלאה. הוא חושב אמנם בצד 121 שראש גולה זה היה ממוסול, אבל זה נעשה לו רק ע"י זה שחשב, כי ננוה היא ננוה שבארץ אשור שסמוך לה היתה מוֹסוּל (ע' למעלה צד 53 הערה 2).  ↩

  363. ZDPV 1914, 136 ע' למעלה 53 הערה 2.  ↩

  364. שם צד מ“ט ע”ב שורה 16 והלאה.  ↩

  365. ע' ספרי “א”י צד 78.  ↩

  366. נדפס בתור הוספה למסעות ר‘ בנימי מטולדא בהוצ’ גרינהוט מצד 160־145.  ↩

  367. צד 158  ↩

  368. 159 משורה 6 עד 11.  ↩

  369. ק“י ע”ב שורה 49.  ↩

  370. ק“י ע”ב שורה 41. אמנם מה שהשוה אל “הרים” לא נכון, כאשר הוכחתי במאמרי על כו“פ צד 28 ד”ה הרים.  ↩

  371. ע‘ לשאלה זו פינס ב“ירושלים” ה’ מצד 278 והלאה.  ↩

  372. הוצ' גרינהוט 44 שורה 19 והלאה; המקום הוא יום אחד מדמשק וחצי יום מסלכה.  ↩

  373. ע' בהוספה.  ↩

  374. ע‘ על א־סלת ב Bädeker הוצ’ 6 צד 124; בספרי “א”י“ צד 31 ומאמר מיוחד סדר' סלושץ ב”העולם“ שנת תרפ”ד.  ↩

  375. הוצ' דג־צ V הוספה 5 (בהוצ' ה4) בצד 408.  ↩

  376. ת"י חלק ט' צד 83 הערה 2.  ↩

  377. לרוב נכתב בלטינית Livias, אבל מפני שביונית אי־אפשר לכתב V כתבו היונים Libias ומהם קבלו את הצורה הזאת גם הסופרים הלטינים. ע' הדוגמאות אצל Thomsen Loca sancla צד 34 והלאה.  ↩

  378. fndamenta de castris liliorum usrahel (ע' שם אצל Tbomsen).  ↩

  379. ערובין כ“ג עב. ע' במאמרי ”דרך חוף הים" צד 9.  ↩

  380. כו“פ ל”ב ע"א בסוף (ע' במאמרי על כו"פ צד 18).  ↩

  381. מדרש תנאים לדברים 262 שורה 14: “אמרו כשעלה הדרינוס במעלה חמת ( גדר) – צ”ל גדר – וכו‘. הש ה כזה בשמות רבה ט“ו י”ז; תענית סוף פ"א; תנחומה משפטים ס’ ה'.  ↩

  382. תנחומא קדושים ה'.  ↩

  383. ספרי במדבר ק"ג (מ“ז ע”ב); י‘ סנהדרין י’ ב'.  ↩

  384. שהש"ר ד‘ ה’ (סי‘ ג’).  ↩

  385. יונתן לדברים ג‘ ט’: טוור תלגא דלא פסיק סגיה תלגא לא בקייטא ולא בסתווא; שם: “טוורה דמסרי פירו”. מלת “מסרי” מפרשת את השם “שָרִיוֹן”. אבל הוראתה כמו “משוּר” בעברית. בתר' ירושלמי: “ארעה [אולי צ”ל “טוורא”] מרבי פירא אילנא".  ↩

  386. סוטה מ“ח ע”ב (השוה סוכה י“ב ע”א); משחרב ביהמ"ק בטל וכו'.  ↩

  387. ר“ח ב‘ ע’; תוס' ר”ה ב‘ ב’ ע' למעלה צד 20.  ↩

  388. ע' Buhl: Geogr. צד 118.  ↩

  389. ת‘ שביעית ז’ ז‘; י’ ט‘ ב’; ת‘ ר"ה ב’ ב'.  ↩

  390. ערכין ט‘ ו’; ברייתא בתלמוד ל“ב ע”א.  ↩

  391. קדמוניות י“ג ט”ו ה'.  ↩

  392. ע‘ למעלה § 17, ע’ עוד מדרש תהלים כ“ד ו': ”כתיב ונשקפה על פני הישימון (במדבר כ"א כ')… כל מי שעולה להר נבו ורואה כמין כברה בימא של טבריא, זו היא בארה של מרים“. נראה מזה בהשקפה ראשונה שהכוונה על הר שבעבה”י כי ישימון שם הוא (ע' במדבר שם וכ“נ כ”ח). באמת נזכר במדרשים אחרים במקום הר נבו – הר ישימון (ע' בהערות באבד ובמאמרי MGWJ 1915, 163; “דרך חוף הים” 6 הערה 6). אמנם קשה הדבר, שהרי אי־אפשר לראות מהר־נבו או ישימון “כמין כברה בימא של טבריא”! חוץ מזה: בשני כ“י של באבר נמצא במקום נבומבוא ובכ”י אחד טבוא (בכ“י אחד כוכא, ואיך אפשר שהשם הרגיל כל־כך ”נבו“ ישתבש באופן כזה?! – ע”כ אומר אני שיש לחפש בנוסחאות המשובשות שם אחר ולא נבו. – באמת מוצאים אנו בירושלמי כלאים ט‘ ג’ ומקומות מקבילים ע' אצל בכר אנה"א II 194 הערה 1) שאפשר לראות בארה של מרים משער האמצעי של בית הכנסת של סרונניא (היום סרג'וּניא) לדרום טבריא. ע"כ אומר אני שבתחלה היה כתוב במדרש: כל מי שעולה להר טבריא ורואה כמין כברה בימא של טבריא. מטבריא נעשה ראשונה טברא, מזה טבואמבואכוכא ולבסוף נבו.  ↩

  393. מלחמות ז‘ ו’ א‘; ע’ אצל 118 Haefeli.  ↩

  394. ס‘ סוכה ג’ א‘; ערובין י“ט ע”א. מה שנמצא בתרגומי א“י לבמדבר ל”ד י“א: ”ציני טור פרזלא“ במקום ”מדבר צין" אינה השואה אמתית רק נוסדה על צלצול השוה של שני השמות, על הדקלים ע’ לעף 312,II Flora והלאה.  ↩

  395. ע' אצל 81 Haefell.  ↩

  396. י‘ כלאים ט’ ה‘; י’ כתובות י“ב ג‘; ב’ ב”ב ע“ד ע”ב; מדרש תהלים כ“ד ו'; ילקוט תהלים תרצ”ז. במדרש הגדול כ“י ברלין V 192b עמוד 2: תניא שבעה ימים ברא הקב”ה ואלו הן“ – א”כ ברייתא היא. ע‘ עוד מדרש כונן; פרקי דר“א י”ח (בסוף): ז’ ימים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ים כנרת. – על הרשימה ע‘ בריל MGWJ כרך 17, 368; קוהוּט 690,IV JQR קרויס 77,V Mon, Talm סי’ 154; לוח השמות ע' אצל נייבויר: Geogr. צד 24.  ↩

  397. מלחמות ג‘ י’ ז' השוה 229 Bädeker 6  ↩

  398. מכילתא בשלח (עמלק ב'): מכילתא לדברים במדרש תנאים 19 שורה 25; 28.  ↩

  399. הוראת השם: כמין גומֶא הגדל במים (רש י לסוטה מ“ט ע”ב).  ↩

  400. קדמוניות ט“וי ג‘; מלחמות ג’ י‘ ז’; ר‘ א’ א'; חולת הבצים והאגמים של ים סמכו. – אעיר פה ש – Ulatha זו אינה U. שבקדמוניות י”ז ב א' – במעשה של בני בתירה – כי שם הכוונה על חולת אנטוכיא – Die hebr. Namen bei Josephus: Schiatter צד 46; לעף ZK DF כרך 21, צד 211; קרויס 39, 45 REI.  ↩

  401. מופיעה פעמיים הערה באותו מספר  ↩

  402. ע' למשל ספרי דברים שנ"ה.  ↩

  403. 528,70 ZDMG.  ↩

  404. י‘ שקלים ו’ ב‘. ע’ עוד למעלה צד 33.  ↩

  405. זו היא הכתיבה הנכונה של שם זה.  ↩

  406. פרה ח‘ י’  ↩

  407. תוס‘ בכורות ז’ ד'; נ“ה ע”א.  ↩

  408. ע‘ למעלה §5 הערה 36, ע’ עוד סנהדרין צ“ח ע”א.  ↩

  409. ערוך: קרסיון. כפי שפרשתי למעלה יש לתקן את לשון הערוך במקצת וכן צ"ל: קרמיון, נהר הוא בדרך דמשק והוא פרפר; פיגה הוא אמנה.  ↩

  410. ערובין י“ט ע”א – באותו מקום נזכרו 1) א“י; 2) ערביא; 3) בין הנהרות; ואביי מוסיף עליהן 4) בבל. – גם מכאן ראיה שאי־אפשר לחשוב על ”אדם נהריים".  ↩

  411. 281 Bädeker6.  ↩

  412. בענין אוסיביוס ע' ספרו של Thomsen: Loca sancta עפ“י א”ב.  ↩

  413. השוה לענין צפורי וטבריה מגלה ו‘ ע"א. ע’ מחקרים א"י ב' 47.  ↩

  414. בירוש‘ שם מובא אח“כ: ”ר’ אוסי בעי [=שאל] ולא מבעלי מיסין הן“ – אבל יש לתקן עפ”י כ“י רומי (בשרירי הירושלמי של גינצבורג): ”ולא ממעלי מיסין הן“ (השוה גם י' דמאי ב“ב ה”א: מעלי מסין) וכוונתו: אין בזה טובה יתרה שפטורה מן המעשרות, כי יושביה הם מעלי מסין להמלכות וע”כ פטרו אותם. כנ“ל, אך קשה לכוון את הענין אל ההמשך, עיי”ש.  ↩

  415. ב“ר ע”ח א‘; איכה ר’ ג'. בלי ספק הכוונה פה ובספור שנביא בהערה הבעה על בית פעור שבעבה“י, מקום קברו של משה ואין לחפש מקום זה ביהודה כמו שעשה קרויס: 156,V Monum. Talmud. אבל כנראה גם קרויס חזר בו כבר מדעתו זו במאמרו על אדריאנוס שי”ל בהשלח (שאינו כעת תחת ידי).  ↩

  416. ספרו דברים שנ“ז (ק“ן ע”א שורה 2): ”וכבר שלחה מלכות של בית קיסר לכו וראו קבורתו של משה היכן הוא“. יש לתקן עפ”י הנוסחה שבמדרש תנאים 226 שורה 17: וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיאטות אצל גספידא [צ“ל גסטרא] של בית פעור וכו'; א”כ מלת “קיסר” שבספרי נעשית מ“קסטרא” _=גסטרא) ע‘ הערת רדצ“ה למ”ת, וע’ סוטה י“ד ע”א. שבושים אחרים בפסיקתא זותרתא 184: מלכות של בית חצרה ושל בית פעור, יש לתקן: של (בית) קצרה (=קצטרה) אצל בית פעור.  ↩

  417. ספרי במדבר קל“א (מ“ז־מ”ח). היטב ראה קרויס (שם) שמה שמסופר בספרי מה (מ“ח ע”א שורה 1) בענין שלטון שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור – מוסב על אדרינוס. מלת ”ננגדורים" שבספור זה יש לתקן לטנקרדרים = סנקתדרין (ע‘ בב“ר ע”ח א’ במעשה אדרינוס).  ↩

  418. 344 Moab  ↩

  419. פירושו לעובדיה פסוק י"ט.  ↩

  420. מגלה ו' ע,א.  ↩

  421. פרקי ר“א כ”ו; דן אפ'.  ↩

  422. תרג‘ שה"ש ה’ ד‘: לשם דן דמתקריא פ’. וע‘ עוד התרגומים לבמדבר ל"ד, שבו לדבר עליהם במקום אחר באריכות. – השוה ערדר’ תנחום ירושלמי (אצל בכר צד 21 סי'  ↩

  423. פירוש ליחזקאל מ“ה י”ח.  ↩

  424. בראשית י“ד י”ד; דברים ל“ד א' (תר' ירוש). קיסריון צ”ל ולא קיסרוון כ־ כותב לוי במלונו לתרג' II 360. קיסרין נקראת Caesera זו להבדילה מקיסרין = sarea maritima־  ↩

  425. ע' פרש"י לפסוק זה.

    [מאחר וצד שמאל של העמוד נחתך לא ניתן לראות היכן צריכה להיות הערה זו: לפי לוי שם 262 I: חילפי וגלי Stauden u. Gestzäuche]  ↩

  426. מגלה ו‘ ע"א:… אלא אמר רבא (או רבה) חמת זו חמי גדר; אמנם לפני זה ־ עמוד הובאה דעת ר’ יוחנן: חמת זו טבריא.  ↩

  427. במדבר ד‘ ח’ ד‘ (השוה פרקי ר“א י”ז), ע’ לענין ביכלר 702 XIII HQR הערה1 בנוגע למקום ע' הורוביץ 314; “א”י" 80.  ↩

  428. תנחומא מטות סי‘ ג’, במדבר ר‘ כ"ב ד’ בשם “יש אומרים”.  ↩

  429. 1341s onom = עיר חרבה עכשיו.  ↩

  430. ע' Musii; 332,329 Moab הערה 1.  ↩

  431. קדמוניות ז‘ א’ ג'.  ↩

  432. סדר‘ תהלים ג’ ג‘ ע’ הגירסאות השונות שם.  ↩

  433. 72־68,1913 PZB.  ↩

  434. ע‘ המקומות אצל 41a Wb. Über die Tevy: אנטיק’; 55A: אפקירוס.  ↩

  435. פטול' V 15, 6: ביהודה למזרח הירדן. 61 Loea sancta:Thomsen חושב שE = Machaarus, אבל מכיון שהתרגומים מבדילים בין שמות אלו (השוה “יעזר”) אי אפשר לאחדם.  ↩

  436. איכה ר‘ א’ י"ז ומקומות המקבילים.  ↩

  437. ב“ר ג‘ י’ ירוש‘ ברכות א’ א‘: מן סדום לצוער ארבעת מיל; ירוש’: יותר הוון; ב' פסחים צ”ב ע“ב: חמשת מלין. ע' הערות טהעאדר לב”ר צד 526.  ↩

  438. פדר“כ מ”ו ע“א; פ”ר פ“ח ע”ב; וי“ר י”ז ד‘; רות ר’ א‘ ה’.  ↩

  439. 1121, onom.  ↩

  440. Poregrinatio 182 165 ע' אצל 78 Thomsen.  ↩

  441. ע' בספרי “א”י" צד 78.  ↩

  442. פסדר“כ ע”ב ע“ב (מקומות המקבילים ע' אצל באבר שם הערה ע"ב). בב' מגלה כתוב השם בטעות: כפר קרצום – צ”ל כ' קרנים.  ↩

  443. אסתר ר‘ ג’ ד'.  ↩

  444. ע' המקומות אצל 40sa Lavy  ↩

  445. Corp. Inscr. Sem II 196 ע' 33 ZDPV:Thomsen צד 43: איתבל רב משרותא די בלחיתו.  ↩

  446. Onom, 12229.  ↩

  447. סוכה ב‘ ע"א, ע’ שם רש"י.  ↩

  448. נוסחה בתרגום ר‘ סעדיה גאון הוצ’ דירנבורג 21.  ↩

  449. ע‘ בכר בספרו על מחבר זה צד 136 בהוצ’ הגרמנית. ומה שכתב שם המחבר בתור “ר”א“: ”מקום צל ההרים שלא יפול בו שמש וירח" לקוח מהתלמוד ע' הערה 5.  ↩

  450. ע' 114 L0ca sancia.  ↩

  451. מלחמות ד‘ א’ א'.  ↩

  452. למשל ירוש‘ שקלים ו’ ב‘; י’ סנהדרין י‘ ו’; פ“ד ל”א (קמ“ו ע”ב): דפנו –: צ"ל דפני – של רבלתה. היא נזכרה הרבה אצל יוספוס. – העברת שם־מקום ממדינה למדינה אחרת מצאנו הרבה פעמים במשך חקירותינו. השוה נוה (& 9); רקס (&18).  ↩

  453. תוס‘ מכות ג’ (ב') ב'.  ↩

  454. ע‘ בהוצאות טהעאדאר 411 שורה 7. בהוצאות הב“ד מ”ב כתוב: תרתין קריין אינון, אין צריך עוד להוכחה שטעה המו“ל החדש שכתב בהערתו: ”ונראה שנשתבש נינוה מן שוה"; לסוף כ’ גם הוא: “וצע”נ שיהא שיבוש כזה נופל לעינים בחמשה כ“י ואף בכ”י הישנים והמעולים ואולי כוונו לעיר נינוה או נוה בבשן" וכו‘. גם הוא מראה לנכון על התרגום ירוש’.  ↩

  455. ע' בזה למעלה ד"ה דָן.  ↩

  456. הוא רשם בשבילי גם את הנוסחאות מן התרגומים ותודה נתונה לו גם בזה.  ↩

  457. ע' S2 Loca sancta  ↩

  458. ע' Wb.:Levy 118 Targ. שהעיר על דברי אוסיביוס 1121c Oncm. שהעיר קריתים (Karaiatha) היא סמוכה ל Bare (שהיא *ברים  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות