סֵפֶר חָדָשׁ בְּסִפְרִיַּת “לַיֶּלֶד”, הוֹצָאַת “עַם עוֹבֵד”. קוֹרְאִים וְתִיקִים שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” יוֹדְעִים אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁנִדְפַּס בְּהֶמְשְׁכִים, וְיוֹדְעִים יָפֶה אֶת מְחַבְּרוֹ – הֲלֹא הוּא נַחוּם גּוּטְמַן הַצַּיָּר, הַמְפָאֵר אֶת עִתּוֹנֵנוּ שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ בְּצִיּוּרָיו.

נָעִים הָיָה לִי מְאֹד לְהִפָּגֵשׁ עִם גִּבּוֹרֵי הַסִּפּוּר כְּשֶׁהֵם כֻּלָּם יַחַד בְּסֵפֶר אֶחָד. הָיְתָה לִי זוֹ פְּגִישָׁה שְׁלִישִׁית אִתָּם. כִּי לָרִאשׁוֹנָה רְאִיתִים בִּכְתָב-יָד מֵעַל דַּפִּים דַּפִּים כְּתוּבִים בְּאוֹתִיּוֹת כְּתָב מָאֳרָכוֹת, וְלִפְעָמִים לֹא בְּרוּרוֹת, וַאֲנִי מַתְקִינָם לִדְפוּס, לְמַעַן יָרוּץ הַסַּדָּר בָּהֶם.

פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה – מִשֶּׁהוֹפִיעָה הַחוֹבֶרֶת “דָּבָר לִילָדִים” וַאֲנִי קוֹרֵא וְרוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים בְּאוֹר הָאוֹתִיּוֹת הַמְרֻבָּעוֹת. וְאָמְנָם, עָלַי לְהַגִּיד לָכֶם, כִּי לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מוֹפִיעִים הַגִּבּוֹרִים, אוֹתָם הַגִּבּוֹרִים עַצְמָם שֶׁבַּסִּפּוּר – בְּאוֹר חָדָשׁ לְגַמְרֵי, מֵעַל דַּפִּים מֻדְפָּסִים וּבְאוֹתִיּוֹת מְנֻקָּדוֹת וּבְרוּרוֹת.

וְהִנֵּה פְּגִישָׁה שְׁלִישִׁית – כְּשֶׁהַקְּטָעִים שֶׁל הַסִּפּוּר מְחֻבָּרִים יַחַד. פֶּרֶק אַחֲֵרי פֶּרֶק, צִיּוּר אַחֲרֵי צִיּוּר. כְּמוֹ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת, שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים וְנִזְדַּמְּנוּ יַחַד לַחַג וְיוֹשְׁבִים לְיַד שֻלְחָן אֶחָד – נִדְמוּ לִי עַתָּה הַפְּרָקִים הַלָּלוּ בַּסֵּפֶר בִּיאַטְרִיצָ’ה. אֹמַר אֶת הָאֱמֶת: קָרָאתִי דַף אַחַר דַּף, וְהָלַכְתִּי שֶׁבִי אַחֲרֵי צַיָּרֵנוּ שֶׁהֵבִיא אֶת חֲמוֹרוֹ לְרוֹפֵא שִׁנַּיִם וְנִתְגַלְגֵּל עַל יְדֵי כָּךְ לַבַּיִת הַמְשֻׁנֶּה בְּבִירַת צָרפַת. תַּיָּר מְשֻׁנֶּה הוּא צַיָּרֵנוּ-סוֹפְרֵנוּ. לִבּוֹ מוֹשְׁכוֹ אַחֲרֵי מַסָּעוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְהוּא הוֹלֵךְ לְאַפְרִיקָה וְנִפְגָּשׁ עִם חַיּוֹת טֶרֶף, אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, הַנּוֹטִים לוֹ חֶסֶד, וְהִנֵּה הוּא מְגַלֶּה אוֹצָרוֹת אֵצֶל מֶלֶךְ זוּלוּ בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגוּלוּ. וְאִם הוּא נוֹסֵעַ לְפָּרִיס גַּם פֹּה הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי חַיּוֹת וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה לַכַּלְבָּה בִּיאַטְרִיצָ’ה, שְׁהָיְתָה לְמֵינִיקָה לְבֶן-מֶלֶךְ – הֲלֹא הוּא גוּר אַרְיֵה שֶׁנִּתְיַתֵּם מֵאִמּוֹ הַלְּבִיאָה.

כַּמָּה פְּעָמִים צָחַקְתִּי לְעַצְמִי בִּשְׁעַת קְרִיאָה בַּסֵּפֶר בִּיאַטְרִיצָ’ה – פָּשוּט דְּבָרִים הַמְבַדְּחִים אֶת הַדַּעַת. אוּלָם לֹא פַּעַם נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד וְהִרְהַרְתִּי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן, דִּבְרֵי חָכְמָה שֶׁל אָדָם שֶׁהִתְבּוֹנֵן בַּחַיִּים וְחָשַׁב עֲלֵיהֶם. כֵּן הִפְתִּיעוּ אוֹתִי מִפַּעַם לְפַעַם הַהַשְׁוָאוֹת הַיָּפוֹת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר אֵיזֶה רֶגֶשׁ אוֹ עִנְיָן. כָּךְ הוּא אוֹמֵר, לְמָשָׁל: “הַיּוֹם עָבַר בְּלִי כָּל תּוֹעֶלֶת. אֲבַטִּיחַ רָקוּב!” אוֹ בְּבוֹאוֹ לְפָּרִיס וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת: “הָיִיתִי עָלוּב כְּנַעַל בּוֹדֶדֶת שֶׁנִּשְׁמְטָה מִן הַרֶגֶל וְאָבְדָה בַּשָּׂדֶה”. הַשְׁוָאוֹת כָּאֵלּוּ אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל דַּף מִדַּפֵּי הֲסֵּפֶר.

אֲבָל יָפִים בְּיִחוּד רִגְשׁוֹתָיו לַכַּלְבָּה בִּיאַטְרִיצָ’ה. אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה, הֲלֹא הִיא הַכַּלְבָּה בִּיאַטְרִיצָ’ה, “שֶׁכָּל גּוּרֶיהָ מֵתוּ בְּצַעֲרָהּ וּבִבְדִידוּתָהּ”. וְהִנֵּה הִיא מוֹצֵאת נֶחָמָה בְּחַיֶּיהָ. הִיא מֵינִיקָה אֶת גּוּר הָאַרְיֵה. אֲנַחְנוּ רוֹאִים אוֹתָהּ מְאֻשֶּׁרֶת אַחֲרֵי שֶׁמָּצְאָה יְצוּר וְעָלָיו הִיא שׁוֹפֶכֶת אֶת רַחֲמֶיהָ, רַחֲמֵי אֵם. הַיְּצוּר גָּדֵל לְחַיַּת-טֶרֶף וְהָאֵם הַקְּטַנָּה נוֹפֶלֶת קָרְבָּן לִלְטִיפַת “הַיּוֹנֵק” שֶׁלָהּ, וְהַמְחַבֵּר אוֹמֵר: “אֲבָל אַהֲבַת אֵם קְטַנָּה שָׁוָה לְאַהֲבַת אֵם גְּדוֹלָה”. עָצוּב לָנוּ מְאֹד לְמִקְרָא הַסּוֹף הַמַּר שֶׁל הָאֵם. אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֵיךְ בְּצַד אֶחָד שֶׁל גַּן-הַחַיּוֹת חוֹגְגִים הָאֲנָשִׁים אֶת מַעֲשֵׂה מְסִירוּתָהּ שֶׁל הַכַּלְבָּה בִּיאַטְרִיצָ’ה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר, וְאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹסֵק הַשּׁוֹמֵר פְרַנְסוּאָה הַזָּקֵן בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הַגַּן בִּקְבוּרַת הַכַּלְבָּה הַמְסוּרָה שֶׁנִטְרְפָה בִּידֵי הָאַרְיֵה יוֹנְקָהּ.

הַיָּפֶה שֶׁבַּסִּפּוּר הוּא שֶׁגַּם הַדְּבָרִים הַמַּצְחִיקִים וְהַמְבַדְּחִים יֵשׁ בָּהֶם תֹּכֶן וּמַחֲשָׁבָה, אַתָּה צוֹחֵק וְחוֹשֵׁב בְּעֵת אַחַת. אֵין זֶה צְחוֹק רֵיק. כִּי עַל כֵּן זֶהוּ סִפּוּר מָלֵא עִנְיָן לִקְטַנִּים וְלִגְדוֹלִים.

(תש"ג)