זֵר
על קבר ילדתי
שרה
נולדה כ“ח באלול, תר”פ
נקטפה כ“ג בניסן, תרפ”א
העלילות 🔗
עלילה א. בירושלים, מחנות צבא יהודה במצור ע"י רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל.
עלילה ב. בירושלים, עם בית המלכים למלכי יהודה. כשבע שנים אחרי עלילה א'.
עלילה ג. בזיו שמש, עם בית חזקיהו. בזמן אחד את עלילה ב'.
עלילה ד. בירושלים, בלשכת הפקידות אשר בבית המלוכה. כחדש ימים אחרי עלילה ג'.
עלילה ה. בירושלים, בחצר בית ה‘. בזמן אחד את עלילה ד’.
עלילה ו. בירושלים, עם גן שלמה. כארבע שנים אחרי עלילה ה'.
עלילה ז. בירושלים, בלשכת הפקידות. כשבועים אחרי עלילה ו'.
האישים. יחסם, שיחם, וגילם בהופעתם הראשונה. 🔗
אחז, מלך יהודה, בן 30
שפטיהו בן עזיהו, דוד אחז ואומנו, מקציני יהודה. לברית את אשור. בן 50
אחזיהו בן יותם, אחי אחז, אומן יהורם, " " " " " בן 28
אסף בן עזיהו, דוד אחז אומן מעשיהו, " " " מצרים. בן 45
שבנא בן עזיהו, אומן עֻזה בּן אחז, מקציני יהודה. לברית את רצין ופקח. בן ___ 1
אסא בן טבאל, בן אמציהו מלך יהודה, " " " " " בן 55
ירמיהו בן עזיהו, דוד אחז, אומן חזקיהו. מן הנדיבים. נגד כל ברית. בן 42
אבירם בן יותם, אחי אחז. " " " " " בן 26
שפן, מן הקצינים. לברית מצרים. בן 40 }
אלישע, מן הנדיבים. נגד כל ברית. בן 40 } משרי הצבא והמדינה
אביתר. " " " " " בן 45 }
אוריה, הכהן הגדול במקדש ה'. לברית את אשור. בן 50
קרח, כהן הראש לבעל ועשתרות " " " בן 50
חזקיהו בן אחז מלך יהודה, בן 18
יהורם, אחי חזקיהו, עם הקצינים. בן 18
ישעיהו הנביא, בן 55
שלומית הנביאה, אלמנת איתן הלוי. בת 30
הושע הנביא, בן 85
מיכה הנביא, בן 50
אליאב, בן-נביא. בן 28 } מבני הנביאים אשר עם ישעיהו
צדקיהו, " " בן 25 }
חנה, בת עמינדב דוד חזקיהו, מזיו שמש. בת 18
יהונדב, אחי חנה. בן 25
עמינדב, בן זכריהו חותן אחז, מזקני זיו שמש. בן 55
ימיני, מנשיאי הלויים, עם הנדיבים. בן 40
עזרא, בן 45 }
ברוך, בן 30 } מִדַּבָּרי פלגת הענוים והעמלים
נתן, לוי, בן 35 }
אביה, בן-נביא, בן 30 }
פרץ, בן 35 }
אחימך, בן 65 }
יואש, בן 45 } מִדַּבָּרי פלגת החלכאים
זכריהו בן-נביא, בן 35 }
עזריקם, סןפר המלך. בן 40
חלקיהו, הפקיד אשר על הבית. בן 35
יואח, המזכיר, בן 40
אוריה הזקן, נחום הבוקר, שאלתיאל היוגב, עתניאל חרש הברזל ועוד מזקני כפר זיו-שמש. מחנות צבא-יהודה, שריהם ופקידיהם. פליטי-מלחמה, סריסים, קולות שרים ושרות בשדות זיו-שמש, זקנים, נשים ואנשים שונים מכל פלגות העם ושדרותיו. קולות מדברים, מתוכחים, נצים בעלילות השונות. המוני עם במקומות שונים.
מן האגדות על חזקיהו נפוצות בתלמוד 🔗
(את האגדות הנני מעתיק בזה ככתבן וכלשונן. ורק פה ושם הוספתי, בחצאי לבנה, מלה או משפט לבאר את הענין.)
א. ברכות י‘.: (כתוב: מלכים-ב' כ' א‘; ישעיהו ל"ח א’) "בימים ההם חלה חזקיהו למות; ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: "כה אמר ה’: צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה". (ומופרך: ) מאי כי מת אתה ולא תחיה?! מת אתה בעולם הזה; ולא תחיה לעולם הבא… אמר (חזקיהו) ליה: “מאי כולי האי?” (שאהיה נטרד משני העולמות). אמר (ישעיהו) ליה: “משום דלא עסקת בפריה ורביה”. אמר (חזקיהו) ליה: “(לא נשאתי אשה) משום דחזאי לי ברוח הקדש, דנפקי מינאי (שיצאו ממני) בנין דלא מעלי (בנים לא הגונים)”, אמר (ישעיהו) ליה: "בהדי כבשי דרחמנא (בנסתרות ה') למה לך?! מאי דמפקדת (המצווה) איבעי לך למעבד (עליך לקים); ומאי דניחא
ב. קמיה קודשא בריך הוא (ורצון ה') הוא לעביד".
ג. סנהדרין צ"ד: אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי ג' ל"ג) “מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך”?… מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה… ונוה צדיקים ובורך, זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה…
ד. סנהדרין צ"ד: רב הלל אמר: “אין משיח (בא עוד) לישראל; שכבר אכלוהו בימי חזקיהו” (ברב האושר אשר היה ליהודה בימיו).
ה. סנהדרין צ“ד: (כתוב בישעיהו ט' ו') “למרבה המשרה ולשלום אין קץ” וגו‘. אמר ר’ תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מם שבאמצע תיבה פתוחה, וזה (בלםרבה) סתום?… ביקש הקב”ה לעשות חזקיהו משיח (הגואל האחרון והמחלט של ישראל), וסנחריב (רצה הקב"ה לעשות) גוג ומגוג (המצר האחרון לישראל); אמרה מדת הדין לפני הקב“ה: רבש”ע ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח; חזקיהו, שעשית לו כל הנסים הללו (השמדת מחנה סנחריב, וקימת חזקיהו מחליו), ולא אמר שירה לפניך, תעשהו משיח?! נסתתם מיד (מחשבתו של הקב"ה). פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה (חזקיהו) ועשהו משיח!… פתחה הארץ ואמרה שירה לפניו, שנאמר (ישעיהו נ"ד): “מכנף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק” וגו'… –יצאה בת-קול ואמרה: “רזי לי, רזי לי” (מה מעכב את הגאולה).
ו. בבא בתרא ט"ו: חזקיהו וסיעתו כתבו (על ספר את): ישעיהו, משלי, שיר השירים וקהלת.
ז. סנהדרין צ"ד: (למה נקרא שמו) חזקיהו? שחזקו יה. דבר אחר: (נקרא) חזקיהו (על) שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים…
ח. סנהדרין צ"ד: אמר ר' יצחק נפחא (על דורו של חזקיהו): “בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם-הארץ (שלא ידע את תורת ה'). (ובדקו) מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה” (שמירת הנקיון והבריאות).
עלילה א' 🔗
ירושלים במצור ע"י צבאות פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם. יום בתקופת הקציר, עם רדת השמש ימה. – מחנות צבא יהודה, במגרש רחב-ידים אשר בפנת צפונית מערבית של ירושלים תוך חומותיה. לצד מערב יגבול המגרש בקיר-החומה-המערבי. ובצפון יגבול בקיר-החומה הצפוני. – בפנת צפונית מערבית של החומה, נמצא שער-הפנה ועליו מגדל-עזיהו, לא רחוק משער זה, בקיר המערבי, נמצא שער המסלה למסלת-שדה-כובס ולתעלת-הברכה-העליונה. – בקיר הצפון, כארבע מאות אמה משער הפנה, - שער-אפרים. – למזרח המגרש ולדרומו, נראית העיר ירושלים, על מקדשיה, מגדליה וחשבונותיהם, ועל בתיה. – מן המקדשים והמגדלים במזרח, שופעים ברקים ולהבות חוזרים מקרני השמש היורדת, הנופלים שמה.
מגרש הצבאות הומה ממחנות הצבא, המסודרים, תחת פקודות שריהם ומפקדיהם לפי נשקם, ונראות המחנות מרחוק כעין מערבולת של חרבות ורמחים, מגינים וכובעים, צִנות, קשתות ושריונות, תותח ואבני קלעים. – מן העיר מרחוק, מעל גגות הבתים והמגדלים אשר בתוך העיר, נראים אמוני אנשים ונשים צופים במחזה.
בנקודה הכי רמה של מגרש-הצבאות, בחלקו הדרומי-מערבי, נטוי אוהל-המלחמה של המלך אחז בגורן מוקפת גדר-יריעות נמוכה. ובגורן לפני האוהל: כסא המלך במושה שריו, יועציו וקציניו.
מחוץ לחומה בצפון, וביחוד מאצל השערים, שער אפרים ושער הפנה, נשמעת תרועת המלחמה של צבאות המצור. כפעם בפעם יעופו מעל לחומה חצים ואבני-קלע, ואף חצי-אש, ונפלו בפנים, למרבה היללה, עת יפגעו באנשים לרע; והגדיל את הלצון והלעג, עת יחטיאו.
גדודי הצבאות אשר בפנים החומה יירו כפעם בפעם מעל החומה וּמן המגדלים, לבלי תת לצבאות האויב לקרב אל החומה. ולעתים יקרה אשר חץ האויב מהחוץ יפלח קרבות איש צבא מאשר על החומה, והפילהו מטה להרבות היללה והתאניה של ההמונים והנשים הצופים למחזה מרחוק. – רב השאון ורבה התכונה, סערת מלחמה ואימת מצור. תרועה ושברים מחרידים בפראותם ואימתם. שאון המלחמה מחוץ לחומה ומן המחנות בפנים לא יחדל אף לרגע במשך כל שעות העלילה. – אך עיקר העלילה מרֻכז אל מועצת המלך אחז ושריו אשר ליד אהל-המלך: לפני האהל נמצא שלחן בצורת גרן מעֻגלת. המלך אחז יושב על כסאו בראש השלחן, לצד האהל. ולימינו ולשמאלו ישבו יועציו, שריו וקציניו. והיושבים במועצה הם: הקצינים: שבנא, אסא בן טבאל, שפטיהו, אסף, אחזיהו ושפן; והנדיבים: ירמיהו, אבירם, אלישע ואביתר; ואתם אוריה הכהן הגדול במקדש ה', וקרח הכהן הראש לבעל ולעשתרות.
בהרום המסך כבר נפלגו דעות היועצים, על אשר יעָשה להגנת הארץ. שבנא ידבר.
שבנא
(מדבר נמרצות)
והן אך הישרה היא, אשר יבקשו מלכי הברית מסביבנו: מלך ארם ומלך ישראל, ואִתם צור ואדום, פלשת ועמונים. כי הלא אך בהיותנו יחד לברית עמים, כל הגוים אשר מגבול מצרים ועד בואכה אשור; ויכולנו עמוד בפני מלכי אשור ומצרים, אשר ירעצונו כל הימים. – ועתה מה פחדך, מלך יהודה, ממרֹד באשור והספח לברית הגוים; ולא פחדו ארם וישראל, החוסמים דרך אשור בפניך?… (מפסיק לרגע ושב להמשיך) או הטוב טוב לך השָמד בידי מלכי הברית, אשר פשטו על ארץ יהודה לכל עריה?… כי הנה זה כחדש ימים אשר נסגרנו במצור, וירושלים סגורה ומסוגרת עלינו על ידי מלכי הברית וצבאותיהם. כי אך שער-הגיא אל הנגב, ושער העין הנשקף אל מדבר יהודה, עודם פתוחים לפנינו. וכל דשן ארצנו, צפונה וימה, היה למרמס לצבאות הברית, ובהאריך המצור, וכלה האכל מן העיר. – ואל מה אפוא תבטח, המלך, ולא תתן את ידך אל מלכי הברית לטוב לנו?…
אסא בן טבאל
(מחזיק אחרי שבנא)
והנה אנחנו במצור פה בקָרת, וצבאות הברית פשטו על כל שדות יהודה. ועל כל ערי המבצר אשר ליהודה יצורו, כאשר יצורו עלינו. וכל אחת מערי מבצרינו הן נפול תפול לפניהם מחר, או כי נפלה תמול; ואנחנו אף לא נדע עד מה מכֻּלָּמו, כי לבדה תעמוד כל עיר מבצר ביהודה נצורה כמונו פה, אם תעמוד ואם תפול… ואיכה תעמוד והיא לבדה?…
שבנא
(שב ומחזיק בדברי בן טבאל)
והנה גבעה, ושם עזריקם, נגיד על העיר והמבצר; והנה רמה ושם אלקנה המשנה נגיד. והנה מצפה, ומעשיהו בן המלך נגיד בה. והנה בית שמש ואחיותיה לפאת ים. התוכלנה כל הערים האלה להחזיק מעמד בפני הצבאות הרבים אשר יצורו עליהן. ואל מה תוחיל, המלך, ולא תתן את ידך לברית את המלכים שכנינו, למען יחדל המצור ושלַונו יחדו?…
אסא בן טבאל
(שב ומחזיק בדברי שבנא)
והנה גוי בריתך אשור, אשר בטחת בו, ישקט לו בארצו עתה, ולא יחוש לעזרתך.
אחז
(מהסס ומרטט כל עת דברם, בעיניו יאוש, כאבוד עצות. לרגעים ירעד כל גופו מפחד, כרואה את מר המות לעיניו).
ירמיהו
(מדבר ברוגז עצור)
אכן יועצים הנכם, לא לתושיה, ואך להמס את לב מלככם, ולשבור את מעוז עמכם… ואכן חכמים הנכם לחזות את התלאה, אשר תִקרה את כל עיר מבצר ביהודה, בעמדה בדד במצור האויב, אך מדוע תפֵרו את העצה הנכונה לנו?… והן למראשית קרא רצין ופקח את המלחמה עלינו, ותהי עצת כל הנדיבים והנביאים, לבל נסגר במצור תוך העיר, בצפית השוא לעזרת אשור, ואך נקדם את פני צבאותיהם על גבולות יהודה; והיו אז כל ערי מבצרינו מאוחדות יחד את כל צבאותינו, ולא נשבר מעוזנו, כאשר עתה בעמוד כל עיר לבדה במצור, וכל שדות יהודה היו לשמה. (מפסיק לרגע ושב לדבר בקול שקט) ועתה גם עתה, אל מה נשב פה במצור, ונחכה כי ילחכו הצבאות את כל צמח ביהודה וימגרו עיר ועיר ומבצרה בודֵדות?!… הן אך דרך אחת לפנינו גם היום: כי נפרוץ אל האויב ונלחמה אותו פנים אל פנים, כל עוד לא כלה כחנו במצור. האמנם נבחר לכם כי יתמו צבאותינו באפס מעשה, וערינו תבקענה אחת לאחת?…
שפטיהו
(אל ירמיהו)
ואולם לא נוכל, כיום, לקום בפני כל צבאות המלכים אשר ישיתו עלינו מסביב, עד אם יבואו צבאות אשור ויעזרונו.
ירמיהו
כיום כאז, לפני חדש ימים, אך בנו בעזרתנו. ואך הבל צפיתנו אל אשור. – ואתם אך יועצי און הנכם, לרפות את ידי המלך, מעשות דבר לתושיה… האם גם לפני חדש ימים, בטרם התלכדו כל צבאות הגוים ויחדרו אל יהודה, הגם אז לא יכולנו עמוד בפניהם.!… ואל מה יעצתם לשבת בעצלתים ותלות עינים לאשור עד היום הזה… וגם כיום הזה, בטרם תלך יהודה תמס כלה, אין טוב לנו מלפרוץ אל האויב והלחם בו, בחֵרוּף נפשנו, והתאחד את אחינו אשר ביתר ערי המבצר להדוף את האויב אחור. וצפותם לכם אז אל אשר תצַפון, אך בל תשבו בעצלתים!…
שבנא
אך הנה הרביתם להג כל הימים, אתם הנדיבים את הנביאים, על היות אפרים ויהודה לאחד, לאמר: «אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים»; ועתה בבוא היום, אשר נדרשתם לכרות ברית לאפרים, ותמאנו… אכן לשקר נבאתם כל הימים?…
ירמיהו
ולמה תעַות הנכונה?! הכי להיות לאחדים את אפרים תקראונו כיום?!… והן אך להתערב את פלשתים וצידונים, מואב ואדומים, ארם ועמונים, אשר אליהם התחבר מלך אפרים. והן תהי לנו ברית כזאת, אך התחבר הטלה אל השועלים למען מלט נפשו משני הנמר… (מפסיק לרגע ומשנה קולו) ואכן ארם, את שריקות עדרי אשור על גבולו נשמע… ויפג לבו, ויראה כי אך טוב לו לרתום את אפרים במרכבת מלחמתו אל מול פני אשור, תחת התגרות ארם בישראל כל הימים אשר מורא אשור לא העיק עליו… ופקח בן רמליהו, פתי-ישראל, יאמין לכל דברי רצין אליו. את מעללי ארם לישראל שכח בן רמליהו, ויתחבר אל ארם להותו… אך מה ליהודה ולברית את ארם וצור, אדום ופלשת, אויבי יהודה וצורריה מאז ועד היום?… אכן אחים לברית מצאתם לנו!…
שפן
(באי בטחה)
אך גם לא תוכל יהודה עמוד לבדה במערכה מול פני כל הגוים אשר ישיתו עליה. ואף ברית אל אשור לא תכון לנו, בהיות אפרים, מואב ועמון וארמים חונים כדור עלינו, וארצותיהם שָׂכו בין יהודה ואשור מהקשר יחדו ומִקבל יהודה את עזרת אשור… ואך ממצרים בדרום תשועת יהודה צופיה, כי הן קרובה יהודה למצרים, ובינינו אך שבטי-נודדים קטנים, ולא ממלכות כישראל וכארם. כי על כן נוכל ונעזר במצרים תמיד.
אסף
(כממלא אחרי שׁפן)
ואף גם זאת, אשר ממלכת מצרים בדרום, שוקטת ובוטחת, וכימי עולם ימיה; תחת אשר הממלכות מקדם אך חליפות למו: את עזוז ארם יירש אשור, ולמרכבות אשור תלטוש בבל את עיניה… ועוד יתכנו עלילות!…
אחזיהו
(ברתת)
פטיש כל הארץ אשור!… ורוצץ ירוצץ את כל אשר לא יכנע לפניו!… ואם נגעו מוטות כנפי אשור בארם; ואם דרך עמק יזרעאל, אשר למלך שומרון והשפלה אשר לפלשתים, יבקש מלך אשור נתיב לו אל מצרים… מה לנו התערב בריבו והיות לשטן לו על דרכו?!…
שפטיהו
(מדבר בנחת)
אכן צדק אחזיהו מכלכם!… ואף למה תתנבא, אסף אחי, תחת לבקש עצה? מה לך ולעלטת העתידות אשר לאשור ולבבל?… האם לא היה אשור כיום כפטיש כל הארץ?… וכל מלכי הברית אלה הן ירעצו מפני אשור, כאשר רק יזנק מסבכו… ועתה נשלח מלאכים אל מלך אשור, ובמנחה נקדם פניו כי יחוש לעזרתנו!…
אחז
(נבוך, כנטול ישע, מביט בשפטיהו כילד אל אומנו, ומתחיל לדבר בפקפוק)
כן שפטיה דודי!
(ובטרם יביע את דבריו יקום שאון עז, תאניה ואניה, ההולך ובא מצד העיר בדרום. אנשים קרועי בגדים ויחפים ואפר על ראשם, מילילים וסופקים כפים, הולכים ובאים ועליהם עוטרים המונים מן העיר ירושלים, בוכים וסואנים. ולפני כל התהלוכה ירוצו נערים, המתחרים זה את זה בהכרזותיהם על המקרה אשר קרה; לאמר: «פליטים מאילת!»… «בני אילת!»… «אדומים באו אילת!»… «נֻשלו היהודים מאילת!»…
אחז וכל היועצים
(קמים ממושבם, נסערים לבשורה)
בני אילת
(קרבים עד הגדר אשר מסביב לגרן המלך, ונצבים מיללים וסופקים כף על ירך)
אחז
(חור כמת)
מה תבשרו?…
מבני אילת
(קולו נחנק מבכי)
אדומים… ואתם צבא ארם… נפלו על אילת… ויכוה… וישבו שבי…
אחז
(מתנודד כמתעלף)
וצבא המצב באילת?…
מבני אילת
הכו לפי חרב!…
שפטיהו
מתי היה הדבר הזה, ומתי יצאתם מאילת?…
מבני אילת
לפני ימים עשרה… בנפול העיר, נמלטנו…
–––––
כל היועצים ואחז
(יושבים במקומותיהם אחד אחד. כלם הורידו ראשם, דוממים כאבלים.)
במחנות הצבא אשר הגיעה אליהם השמועה, תקום התעוררות נקם, מתגעשים על החומה, ומרבים לירות אל האויב. ועד מהרה ירבו גם החצים ואבני הקלע העפים מן האויב אל תוך החומה. הצבא הומה. פקידי צבא יגרשו את ההמונים, אשר באו מן העיר יחד את הפליטים, כי ישובו העירה.
ירמיהו
(מתעורר מיגונו פונה לאחד מראשי הסריסים)
קחו את פליטי אילת העירה ושימו להם לחם ושמלות.
שבנא
(מפסיק את דממת האבל)
ועתה נשלח נא אל מלכי הברית כי ישלימו אתנו, והשיבו לנו את אילת ואת השביה!… (אחרי אשר אינו נענה, יוסיף ברוגז): או הנחרצה מלפניכם, להפיל את כל יהודה לחרב ולשבי?!…
אסא בן טבאל
(מוסיף)
ומה תצפון אל אשור, מבטחכם שוא; והוא כשפן יפחד צאת מרבצו פן יקדמוהו חצי ארם…
אחזיהו
(כרב לאשר)
אכן תפל להגכם, את אשור לשפן תדמון; ואשור כארי יזנק, כי יחר אפו…
אסא בן טבאל
(בלעג)
אכן טוב משָלך, אחזיה! כי יחר אף אשור וזנק… אך כי יחרו עצמותיו ונאק!… (בפנותו אל שבנא) ואכן יחרו עצמות אשור בצאתו לקראת מלכי הברית אלה!…
ירמיהו
ביגון ומנוד ראש)
העת לצון היא לכם?! והמשל משלים. הוי!… מה תפל להגכם, על אשור ומצרים ומלכי הברית גם יחד!… על הכל תדעו לשאת משליכם, ואך את עצמכם ובשרכם לא תדעו… בכל אשר היה לעולמים ואשר יקר ביום מחר את כל גויי הארצות תעמיקון חקור; ואך בחוקות עמכם ובגורל ארצכם נבערתם מהבין עד מה… והן טוב כי תחדל יהודה מפזר את דרכיה ואת אונה להבל ולריק. ושמה מבטחה אך באלהי אבותינו, ונתַנו לעם לב אחד שלם, ויכולנו עמוד בפני כל צרינו מסביב. (מפסיק לרגע ומגביר קולו) והן הרים עזיהו אבי את יהודה אחרי נפלה בימי אמציה. וגם יותם החזיק עד למעלה, בעבוד יותם כעזיהו את ה' אלהי אבותינו. ועל מה ירדנו כה פלאים כיום ונהי למשיסה לכל צרינו? הן אך עקב אשר פזרנו את דרכינו כיום, אל כל אלילי הנכר, ונחדל מהיות עם אחד דבק יחדו בה' ונאזר בגבורתו, ואך לעדרי שקוץ נפוצים היינו… (משפיל קולו) ואיך יחוס עלינו ה‘, ואנו לא נחוס על בנינו מהעבירם באש לאלילי הגוים… (כמדבר לעצמו) אכן צדיק אתה ה’!… אך את פרי מעללינו תשיב לנו!… (רגעים אחדים תשרור דומיה כבדה, כלפני פרוץ סערה.)
אחז
(יזדעזע ברעדה, כאשר יזכיר ירמיהו את דבר שרפת הבנים לאלילים.)
קרח
(מרים ראשו ומביט אל המלך והקצינים)
מי יהין לגדף את מעשי המלך לאלהיו!… אך בני מות יחרפו את חוקי האלהים, אשר למלך ולעם הארץ…
אחז
(מרים ראש ומביט סביבותיו, בבלי דעת מה עליו לעשות, חור כמת)
אבירם
(בכעס אל קרח)
התאמר לשפוט ביהודה, כאשר בצידון מכורתך?… לא לכהנים ולא לכהני האלילים, כס-המשפט ביהודה!… ואם לזבחי אדם צמאת, כי עתה ברח לך אל צידון מולדתך, ושם תסבא דם אדם!…
שפן
(לאבירם)
אל תרהב, אבירם, בכהן וזקן! ואל תרגיז את עובדי הבעל בעיר. כי רבים הנוהים אחרי הבעל והעשתרות מהנוהים אחרי ה'. ולמה תתגרה ותפול ברע?!…
שפטיהו
(מתאמץ להשקיט את הריב בטרם יגבר)
אך העת קרא לאלהים וריב לו עתה, או לעצה נשב פה?!…
אביתר
ועצה רחקה ממנו, כי לא אל ה' ועמו נאמנו כל היושבים בסוד זה. וכרב לאלהיהם, כן רבו עצותיהם. ולא עצה אחת לתושיה…
שפטיהו
(בתוקף)
אכן עתה תשמעו לעצתי, ואף תעשוה! (בפנותו אל המלך) נשלח מלאכים כיום אל מלך אשור, נאיץ בו כי יחוש לעזרת יהודה, עם בריתו, או אם שכח מלך אשור את בריתו אתנו, ונקינו גם אנו משבועתנו לו, ונפנה אל ימין או אל שמאל!…
אבירם
(בפקפוק)
אך השמת לבך, דודי, כי רחוקה עד מאד הדרך אל נינוה בירת אשור. ועד אשר נגיעו צירינו שמה, ועד אשר יגיעו צבאות אשור עדינו, ונקפו ימים על ירחים; והנחבק ידינו ונוחיל לאשור? והן טובה עצת ירמיהו דודי, כי נתחזק ונבא במלחמה את מלכי הברית, להדוף אותם מארצנו!…
אחזיהו
(בלגלוג קל אל אבירם)
אכן חכמתָּ, אבירם אחי! האם אל משתה בירושלים נקרא לאשור כי יבא; או כי יעלה על ארם, ונגח בחומות דמשק… או אז ימהר ארם לשוב אל פרפר ואמנה נהריו; ואפרים יסתתר בנקיקי הסלעים אשר בהרי שומרון.
אלישע
(כמשיב לעג אל חיק אחזיהו)
אכן תגיל, אחזיהו, כעף על כנפי אשור לחלק שלל… ואולם צדק אבירם, אחיך הצעיר, ממך. כי גם עד אשר יגיעו קלי-צירינו אל נינוה, בדרך החתחתים והמגור אשר מסביב, ינקוף כירח ימים. ועד אשר ילקק ארי-אשור את כפותיו ממנחת השמנים אשר יקבל מיהודה, ועד אשר יתמודד לזנק על דמשק, ועד אשר ישמע רצין מלך ארם, כי אמנם עלה עליו אשור, ירחים יחלופו… והנשב ונצפה לישועת אשור, ולא נעשה דבר להצר את צעדי האויבים, הבוזזים את כל ארץ יהודה? הן טוב כי נלחם על נפשנו!…
אסף
ואולם אף אם ישרה עצתכם, הנדיבים, ירמיהו ואבירם, אביתר ואלישע, בראשית פרוץ המלחמה; הן לא תכון היום, אחרי אשר יצורו צבאות האויבים על כל ערי מבצרינו, ובכל שדותינו שלחו רזון. עתה לא נוכל עוד לתגר אליהם; ואתנו אך הצבא אשר בירושלים. כי על כן אך זאת היא העצה הנאותה לנו: כי ימהרו צירינו אל מצרים ומצרים קרובה לנו. והדרך אליה פתוחה לפנינו. כי לא פשטו צבאות האויבים על דרום ארצנו, ובימים מספר יגיעו צירינו קלים מצרימה, ועזָרָנו מצרים.
שׁפן
(מחזיק אחרי אסף)
ואף גם זאת, אשר אין טוב לנו מברית את מצרים כל הימים. כי מבטח עד מצרים, וקרובה היא אלינו, ונעזר בה לעד.
אוריה
(בפנותו אל אחז)
אך עד מתי, המלך, ינע לבבך מהחליט דבר, אם להימין או להשמאיל? והן ברית ליהודה את אשור מימי אבותיך. ואם לא נוכל לבדנו הלחם את צרינו, מלכי הברית האלה, האף נוסיף להרגיז את אשור עלינו, בשלחנו שי למצרים?…
אחזיהו
(כתומך בדברי אוריה)
או הנתן ידינו אל מלכי הברית למרוד באשור, ונקינו מאשור, ביום בואו לפקוד על כל מלכי הברית האלה?!
אחז
(נבוך. מביט אל שפטיהו כאל מפלטו האחרון)
ומה לנו עשות כיום הזה, בהצר כל מלכי הברית עלינו; ועזרת אשור אחרה מבוא?…
שפטיהו
כי עתה יחפזו צירינו אל מלך אשור, ובידם מנחה, והאיצו בו כי יחוש לעזרת עם בריתו, ולא נכָּנע בפני מלכי הברית הקמים נגדו… (מפסיק לרגע ומגביר קולו) ולמען עורר את מלך אשור, כי יחיש מעשהו, נשלח בראש צירינו, מגישי המנחה לאשור, את בן המלך, את חזקיהו. כי מעשיהו, הבן הגדול למלך, הן הנו במצור במצפה…
אחזיה, אוריה וקרח
(יחדו, כמוצאי רב תושיה בעצת שפטיה)
אכן טובה מאד העצה הזאת. וכן נעשה!…
אסף ושפן
אכן נכונה היא כי ילך בן המלך בראש מלאכינו, למען עורר רצון מלכים; ואולם אך טוב כי אל המלך מצרים נשלחהו, ולא אל אשור!…
בן טאבל ושבנא
(מתעוררים, כמוצאים גם הם רב תושיה בעצת שפטיה)
טובה העצה לשלח את בן המלך בראש צירים אל מלכי ארץ. אך אין טוב מאשר נשלחהו אל מלכי הברית כי הן רבות עוינו לפניהם, במריֵנו עד היום…
ירמיהו
(מביט אל ההתעוררות אשר קמה בין היועצים, במנוד ראש)
אלישע
(בלעג נסתר)
האח מה תאושר יהודה, ברב תבונות יועציה!… אך כירח ימים בקשו עצה, וידלוה ממעמקים… וכאשר מצאוה, ויגל לבבם, כי על כן יִגלו את בן מלכם למרחקים!…
ירמיהו
(מתפרץ ברוגז)
אכן זאת הפעם הייתם לאחד!… עצה אחת בפי כלכם… אזלה ידכם מעוץ עצה נגד צריכם, ותעלזו לקראת מכשול לבן-מלככם… אך העולה על רוחכם, היה לא תהיה!… לא ילך חזקיהו את צירי הבליכם!… ואף גם טרם מלא צבאו, ולא יֵצא את העיר!…
אחז
(בזעף, אל ירמיהו)
האתה תצוה פה! ולא אנכי המלך?… אך ליועץ לי שמתיך, ולא לנגיד!… אנכי המלך ביהודה, וחזקיהו בני, אף אם אתה אומנו ואתך גדל. אל כל אשר יהיה עם רוחי, אשלחנו!… (נרגע ומחליט): ואמנם זאת העצה תקום היום: כי נשלח מנחה אל מלך אשור ביד חזקיהו בן המלך!…
שר צבא אחד
(בא רץ, מעם מחנות הצבא, ובידו חץ ארוך, אשר מגילה כרוכה עליו. פונה אל המלך)
חץ זה השלך עתה מצבא האויב, ליד שער אפרים, ועליו המגילה הזאת כתובה «אל מלך יהודה»!…
כלם
(מתעוררים למקרה, מביטים אל החץ)
שפטיהו
(לוקח את החץ מידי החיל, ומוסר אותו למלך)
אחז
(קורא את הכתבת על המגילה)
“אל מלך יהודה!” (מסיר את החוט הקשור מסביב למגילה ופותחה, מעיף בה עין ומוסר אותה אל שבנא כי יקראנה בקול).
שבנא
(קורא בקול)
“מאת מלכי הברית אל מלך יהודה ואשר עמו בירושלים!… התבשרו כי לכדנו את אילת ונשיב אותה לאדום. – וגם עזרנו לפלשתים. וילכדו את כל ערי יהודה אשר על גבולם: את בית-שמש ואת אילון, את גדרות ואת שוכו ואת תמנה ואת גמזו”…
ירמיהו
(פורץ בקול רועד מרוגז וצער)
אכן הנקל לצבאותיהם לשוטט בכל רחבי ארצנו, ולהיות לעזרה לאדום על אילת, ולחזק את הפלשתים בשפלה. כי מי ירגיזם בדרכם זה, ואנו נסגרנו תוך חומותינו, למען יבואו ארם ובני בריתו, לאכל ביהודה כנתח אחרי נתח, עד עשותם בנו כלה… (קורא בקול): והן תתעודדו והשיבונו מלחמה אל צרינו, ולא נתם תוך החומות!…
אחז
(אל שבנא)
התמו כל דברי המכתב?…
שבנא
לא תמו. (קורא הלאה): והתבשרו עוד כי הבקענו את ערי מבצריכם, את מצפה, את רמה ואת גבעה. כל נגידיכם בערים אלה נפלו בחרב, ואנו שבינו שבי.
אחז
(קורע בגדיו)
אויה!… מעשיהו בני!…
אבירם
(בקול בוכים)
אויה!… הבנים ביהודה, לשוא אבָדו!…
שבנא
(קורא הלאה)
“ועתה אך ירושלים אשר נשארה לכם לפלטה. והנה אם יצא תצאו אלינו, וכרתנו ברית יחדו, להעזר בפני אשור ומצרים הקומים עלינו, והשיבונו לכם מן הערים אשר לכדנו ביהודה ומן השבי אשר הולכנו. אך אם תמאנו, ונשים על ירושלים מחר, ונבקיענה אלינו, ונמליך בתוכב את הטוב בעינינו! בחרו לכם!”…
אחזיהו
יתהללו בשוא, למען הרך את לבנו!…
בן טבאל
השוא גם דבר אילת אשר לכדו?…
אחזיהו
מאילת הרחוקה באו פליטים אלינו, ומכל הערים הקרובות לא יבוא פליט, לוא נלכָדו?…
שבנא
השמת לבך, אחזיהו, כי כל צבאות הברית עוטרים עלינו מפה, ולא יוכלו פליטים להמלט מהם אלינו.!… (בפנותו אל אחז): ועתה המלך, התתן מענה על המגילה הזאת?
אחז
(כמתעורר ממחשבותיו)
ומה המענה?…
שבנא
עתה אחרי אשר נלכדו כל ערינו הבצורות, וכל הצבא אשר היה בהן נפל בחרב ולשבי; וכל צבא המלכים ישים פניו אל ירושלים, הן לא תאמר לשלח ציריך בדרך רחוקה אל אשור!… אך דרך אחת לפניך עתה: לכרת ברית עם רצין ועם בן רמליהו…
ירמיהו
(ביגון רב)
הנלכדו ערינו, אם לא נלכָדו?… ההלכו בנינו שבי לפני אויב אם לא הלָכו?… התחלו על שברכם אם לא תחלו?… האם לצון ומשל תחמדו לכם ורוב דברים?!… הכה תשבו שלוים, עדי נאבד כליל?! הן נתאושש ונשיב מלחמה אל צרינו; אולי יהיה ה' בעזרנו, כי נבטח בו, והצלנו את יהודה!
שפטיהו
אכן כילד תרגש, ירמיהו; ולא כאיש תשקול בתבונה אמריך! הן לא נוכל עמוד עתה לבדנו, בפני כל הצבאות, אשר יפנו כיום אל ירושלים כלם, אחרי לכדם את כל ערינו… ומה תוסיף בצאתנו גם מירושלים, לנפול בידי האויב, וירושלים תלכד בידיהם?!… ואף אם צדקת בעצתך, בראשית המלחמה, הן לא תצדק היום! אן נדדה חכמתך, ירמיהו?…
אבירם
אך הנה תלָּכדנה ערינו אחת לאחת, ומה לירושלים, באפס ארץ יהודה מסביבה?! ואף הן נכבשה ירושלים. בימי אמציה, לפני יהואש; ואל מה נבטח, כי לא תכָּבש גם לפני צבאות הברית; ולמה אפוא נשב ונחכה לזאת, ולא נאזר חלצינו למלחמה על צרינו?…
שפטיהו
במו פיך תענה, כי לא מחכמה היא לצאת מן העיר לקראת האויב: כי הן יצא אמציה לקראת יהואש, ויפול לפניו, ואז בא יהואש ירושלמה ויפרוץ בחומותיה; רק בהגיננו על העיר מתוכה ויכולנו עמוד ימים רבים.
שבנא
(אל שפטיה)
והתחזיק בעצתך, לשלח מלאכים אל אשור גם עתה, אחרי אשר נכבשו כל ערינו, ופני כל הצבאות יסובו אל ירושלים… (מפסיק לרגע ומגביר קולו) הכלה תעשו בכל יהודה? הטרם נוכחתם כי אך דרך אחת לפנינו: ברית את העמים מסביבנו? הטרם נוכחתם?!…
אלישע
אך למה תדבר על ברית, ולא תקרא בשם: הכָּנֵעַ!
בן טבאל
כי לא להכניענו פני המלכים האלה, ואך לברית את יהודה פנימו.
אלישע
ואכן לברית פנימו, ועל כן יבתרונו לבתרים: את אילת בתרו לפני אדומים, את בית-שמש ואחיותיה לפני פלשתים, ואת ערי מבצרינו בצפון – לפני אפרים וארם; ועתה הנתח האחרון, ירושלים הבירה, יגישו אשכר, «לטוב בעיניהם», כאשר יכתבו באגרתם, אשר קראת, שבנא…
בן טבאל
והן נמנעו מלכי הברית מתקוף בחזקה את ערינו, זה חודש אשר יצורו עלינו; כי לא למלחמה את יהודה פנימו. ואך לברית כל העמים יחדו בפני אשור ומצרים… ואך כאשר נואשו לאחרונה מברית אתנו, ויגבירו את מלחמתם בנו, למען הוכיחנו כי רב להם ידם…
שבנא
(מחזיק אחרי בן טבאל)
ומה יעשו מלכי הברית אלה, אם ערל לבבנו מהבין את הנכוחה?… ועד מתי תפסחו על הסעיפים?… הן כיום הזה לא תהיה כל פלטה לירושלים אם לא בפתחנו את שעריה לפני מלכי הברית. ואולי גם ישיבו לנו את כל הערים אשר לכדו… אך אם נוסיף נקשה ערפנו, ועשו בנו כלה.
אבירם
(אל בן טבאל ושבנא)
אך הבאתם בסוד מלכי הברית אלה, כי נגלו לכם כל צפונותיהם?
שבנא
הכי צפנו מלכי הברית את דברם, ולא יקראו לנו כל הימים לברית אתם?…
אחזיהו
לא תכון לנו ברית את המלכים המתפרצים מפני אשור, ולא נסָפה בעונם כאשר יפקד עליהם מלך אשור! (פונה אל אחז) ומדוע לא תצא עוד המנחה לאשור?
אחז
(היושב נדכא ושחוח, מתעורר בפנות אחזיהו אליו. מרים ראשו, עיניו תועות על פני יועציו. נפגש במבטו של שפטיהו מזדעזע ופונה תיכף אל אחד הסריסים)
מהרה חזקיהו מן המלך!…
ירמיהו
הגם עתה, אחרי אשר אבדת את שני בניך הגדולים: את עזה – להבלי אליליך, ואת מעשיהו – במדוחי יועציך; הגם עתה תאמר לשלח את חזקיהו, בנך השלישי, למדחפות צפיותיך הבל?…
אחז (מזדעזע בדבר ירמיהו. מבטו תועה אל היועצים כמבקש ישע)
אחזיהו
(אל ירמיהו)
והן עוד בן למלך, יהורם הנער. ואף למה תחזו בלהות!…
אבירם
אך נער הוא יהורם, וחזקיהו כיום הזה הבן הבכור למלך בירושלים. ולעת כזאת לא יתכן לשלחו מירושלים…
שפטיהו
וביען כי חזקיהו הבכור למלך עתה, יכָּבד על פני מלך אשור, בבואו בראש מלאכינו נינוה, ואשור ימהר ויחוש לעזרתנו.
ירמיהו
(כמדבר לעצמו)
והן טוב כי לא יצאו כיום מאנשינו אל דרך רחוקה, והיו אתנו בתוך העיר, בהלחמנו נגד מלכי הברית, אשר יתגרו בנו מחר!…
שבנא
(מדבר אחרי ירמיהו, מבלי פנות לאיש גם הוא)
ואף למה נוחיל, עד אשר יתגרו בנו מחר, ולא נכרת ברית אליהם היום?…
אסף ושפן
(בהחלטה)
ושמעונו-נא, כל עוד לא עבר המועד, נריצה מנחה למלך מצרים, ויחוש לעזרתנו!…
אחז
(מרים ראשו)
כלה ונחרצה!… אל אשור נשלח מנחה!…
הסריס
(אשר הלך לקרא לחזקיהו, שב)
הנה בן המלך בא.
(כל היושבים לשלחן היועצים מרימים את עיניהם אל פתח הגרן, ונשארים יושבים ברוח מתאפקת).
חזקיהו
(בא ואתו חבל בני-נביאים, המתיצבים בפתח הגרן. חזקיהו נגש ועומד ליד השלחן, מול פני אחז. – הוא נראה כבן שמונה-עשרה, חסון וזקוף קומה. לבוש כאחד מבני הנביאים, אשר באו אתו. בגדיו קרועים, ועפר על ראשו. ראשו מורד. אינו מוציא הגה מפיו ואך דמעות תתגלגלנה על לחיו. רגעים אחדים תשרור דממה כבדה. רבים מן היועצים יביטו בחזקיהו ורבים הורידו ראשם. מעיני אבירם מתגלגלות דמעות.)
אחז
(מביט זמן מה בחזקיהו ופניו ישתנו חליפות. אחר יעיף עין אל שפטיהו ופונה תיכף אל חזקיהו)
הסר דמעה מעיניך! (אחרי דומית רגע) מה תבכה כאשה?… התאושש ואשלחך אל מלך אשור!
חזקיהו
(אינו מרים עיניו ואינו עונה דבר, רק דמעותיו נגרות)
אחז
(אחרי דומית רגע, בתקף)
ואל מה תתאבל פה?!…
חזקיהו
(ומבלי להרים ראשו, בקול רפה)
אל בני יהודה נפלו בחרב ואל בנותיה בשבי הלכו… ואל כבוד עמי אשר גלה… וחֹסן ארצי אשר נשבר… (מעין דמעותיו מתגבר)
אחז
(מביט אל חזקיהו, חִור. לסוף יחנן קולו)
הבדמעות תאמר לעמוד בפרץ?… אזר-נא כגבר חלציך, ובאת אל מלך אשור, וקראתו לעזרת יהודה, ונושע…
חזקיהו
(מרים את עיניו אל אחז)
המעט לך, אבי, עדר הזאבים, נטשת את כל ארץ יהודה מרמס לרגלימו, כי תאמר לשרוק גם לנמר, מארץ אשור, ולבקש מחסה בצפרניו הלטושות?…
אחז
(מביט אל שפטיהו רגע ומשיב בשקט)
אך לא לעצה קראתיך, בני, עודך רך מהיות ביועצי; ואך כי תשמע לאשר אצוך אל מך אשור, אשר אשלח בידך מנחה אליו!…
חזקיהו
(סוקר רגע את כל היועצים ומדבר נמרצות)
אכן צדקת, עודי רך; אך לא רך הלבב, כמרבית יועציך אלה, הֵמַסו גם את לבבך, עדי היות כל ארץ יהודה למס, לחרב ולשבי… (פונה אל היועצים) מה תדגרו כקורא!… עצה לתושיה לא תלדו!… קומו מרִבצכם!… חרב תחגורו!… והצלתם ארצכם מיד שוסיה!…. הבעצלתים תשבו ותצפון לישע אשור? ואי זרועכם?
בין היועצים תקום מבוכה. רובם רוגנים, מלבד ירמיהו, אבירם, אלישע ואביתר, המביטים אל חזקיהו בחבה.
אחז
(נבוך מאד, במבוכת יועציו מביט כה וכה ואינו פוצה פה)
חזקיהו
(שב לדבר במנוד ראש)
הלא אך כעשר שנים עברו מאז ירשת מאבותיך ממלכה גדולה ואיתנה; ומה הפלאת למגרה!… עזיהו ויותם אבותיך, אשר בטחו בה' אלהי אבותינו, נתנו לב אחד שלם לכל עם יהודה. ויחזיקו עד למעלה ראש, ויורישו את כל אויבינו מכל גבולות ארצנו. כי על כן היה לב אחד לעם, בעבדו לה' אלהיו… ואתה, במעלך בה', בעצת יועציך און ושַׁקֶּצך את יהודה באלילי ההבל והריק – ותהבֵל ותפזר את רוח עמך, וינע לבבך ולבב יועצי עמך אלה, כנוע עצי יער מפני רוח, כי על כן אין בכם תושיה. כי כרֹב לאליליכם, רבו עצותיכם עמל ואון…
אחז
(נושך שפתיו כל עת דבר חזקיהו. לסוף יפרוץ בכעס)
הגם פה, לעיני כל יועצי ובפני שרי עם תתגר ותריב בי, כאשר תעשה בבואך אל חדרי.!… (מעיף עין על בני הנביאים אשר עם פתח הגורן) אכן נחה עליך רוח המשגעים, רעיך אלה!… (מרים פתאום קולו על בני הנביאים) מה נקהלתם עלי פה, המשגעים!… סורו מזה!…
בני הנביאים
(מביטים אחרי חזקיהו, נשארים על עמדם, ואינם עונים דבר)
אחז
(רוקע ברגלו, בזעף)
סורו מזה!… (פונה לסריסים) גרשו את המשגעים האלה מפני!
הסריסים
(פונים למלאות את פקודת המלך)
חזקיהו
(פונה ללכת עם בני הנביאים)
בואו ונלכה מזה, רֵעים!…
אחז
(בזעף)
אתה תותר פה, חזקיהו!… פקודת מלכך ומצות אביך לך היא! בל תמרה את פי!…
שפטיה
(קורץ אל ראש הסריסים, והם מרפים מבני הנביאים)
חזקיהו
(חוזר למקומו ועומד בראש מורד)
אחז
(אחרי דומית רגעים מספר, מרגע ומרכך קולו)
אתה, חזקיהו, ואתך אחזיהו דודך ומן השרים תצאו מחר, להוביל שי אל מלך אשור; ועתה לך והכונה, כי רחוקה הדרך!…
חזקיהו
(מרים עיניו אל אחז ומחנן קולו)
אך שמעני-נא, המלך, אבי, ואערוך דֵעִי לפניך: הנקלה היא אוץ לאשור ואל אפסי ארץ… אף לא יכבד מעוז מושלים השליך חיל עמם והון ארצם אל רגלי עריצים; אך השמת לבך, אבי, גם אל אחרית כל זאת? ככה תפזר חיל עמך, וחיל עריצים תאסף עליו… והן טוב לבל תנוסו מקול הפחד, אשר יתנו עליכם מלכי הברית אלה, אל הפחת והפח אשר בברית אשור. – כי אף אם הֵשַׁמו עתה צבאות הברית את כל ארץ יהודה, אך להשמיד את עם יהודה, היושב על אדמתו, ודבק בה בעבדו אותה, לא יצליחו. ובצאתך עתה, בראש צבאותיך, להגן על עמך וארצך ואת נפשנו נחרף בקרב, ואל אלהינו נקרא ובו נבטח – ועזרנו ה' אלהינו… או אם יסר ייסרנו על חטאותינו. אך עבדים בל נהיה ואדונים לא נקנה לנו.
אחז
(בשקט)
אך לשוא תשחית דבריך, חזקיהו! לא לשמוע עצה מפיך קראתיך, ואך לשלחך לאשר אשלחך ועתה לך והכון לדרך אשורה!…
חזקיהו
(בעוז)
לא אלך להשתחוות אל מלך אשור, ומנחה אליו לא אגיש. בדרכך זו, הנלוזה, לא אלך!…
אחז
(נושך שפתיו)
אכן כעבד מתפרץ מאדוניו היית לי עתה. ולולא על מעשיהו אחיך התאבלתי, אשר נפל במלחמה, כי עתה הוקעתיך על העץ, כהוקיע את העבד המתפרץ…
חזקיהו
(בהזכיר לו אחז את מות מעשיהו, יפרוץ בבכי וברוגז)
אכן בזה גבורתך, לאבד את עמך ואת בניך, ככל אשר התעוך כהני שקוציך, זאבי הטרף, ומרבית קציניך, חברי המרצחים והגנבים..
שפטיה
(בזעף)
הנשמע כזאת אשר יחרף בן את המלך אביו, ואת יועציו וקציניו, לעיני כל העם?! ואיכה תשא לו, המלך?!…
אסא בן טבאל
ואשמת ירמיהו אומנו היא זאת, כי האם לא את דברי ירמיהו תשמעו עתה מפי הנער, ודברי המשגעים האלה (מראה אל בני הנביאים) מנאצי כל קדש, ובוזי כל נכבד, אשר התחבר אליהם הנער, באשמת אומנו…
ירמיהו
(בגאון)
אם אשמתי היא, אשר היתה רוח זו על חזקיהו, כי עתה אתברך בלבבי, אשר הגדלתי עשה…
אחז
(שופך חמתו על ירמיהו)
אל מה תתברך בלבבך?! העל אשר לקחת את בן המלך לאמנו; ותמסרהו אל להקת המשגעים, המשוטטים ברחובות קריה ובעיר השדה, להפיץ בוז וקלון, רעל ומשטמה?….
חזקיהו
(בתקף)
רעל ומשטמה יפיצו אך כל בוזי דבר ה‘, אלהי אבותינו; אשר הפכו לזונה, קריה נאמנה… ואת החרב והשממה הבאתם על כל הארץ (מפסיק לרגע ומשנה קולו) ועתה שובו התאוששו! שובו אל ה’, אלהי אבותינו, ובטחו בו, ויחזק לבבכם, ויכלתם עמוד בפני כל הקמים עליכם!…
קרח
(במנוד ראש)
אכן רבים היום המתנבאים ככל העולה על רוחם….
אחז
(אל חזקיהו בתקף)
מהר, לך, והכונה לדרך שלחתיך!… (בראותו שחזקיהו לא יזוז ממקומו) או האף אמנם תאמר למרות את פי מלכך ואביך?…
חזקיהו
(בתקף)
כאשר מרית אתה את מצוות ה', אלהי אבותינו, בעבדך לכל אלילי הגוים ושקוציהם; ונקלה מצותך אתה, אב ומלך, כי על כן אין תושיה בדרכך!…
אחז
(רוקע ברגלו בזעף)
דום! בן נעות המרדות!… צא מעם פני, בן מביש!…
חזקיהו
(ברוח נכאה)
טוב דברת!… יצא אצא עתה מעם פניך, ואת ירושלים, עיר הרשע, עזוב אעזוב (פונה ללכת).
ישעיהו הנביא (ועליו בני-נביאים וענוים, ואחריהם המון רב מן העיר בא אל הגרן, ברגע פנות חזקיהו ללכת. ישעיהו יעמד במקום אשר עמד עליו חזקיהו קֹדם, וחזקיהו ישאר לידו. כל היושבים בסוד היועצים ירימו את עיניהם אל הנביא, מהם אחדים יצפו בחבה ותקוה אל מוצא פי הנביא, אך רבים יחרדו מפניו ועל פני אחדים יתפשט צחוק-לעג).
אחז
(יביט אל הנביא בכעס עצור)
ישעיהו (יביט רגע באחז, ואחר יביט מעל לאחז, לאפסים, מדבר נמרצות)
כה אמר ה‘: אל תירא! ולבבך אל ירך משני שנבות-האודים העשנים האלה בחרי-אף רצין וארם ובן רמליהו!… (מפסיק לרגע ומעיף עין אל שבנא ובן טבאל, ושב לדבר) יען כי יעץ אליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו לאמר: נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו, ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל… כה אמר אדני ה’: לא תקום ולא תהיה!…
שפטיהו
(קם על רגליו ומביט בבן טבאל)
אוי, בגד בוגדים!…
שבנא
(נרעש וכובש רוחו)
לא בגד ולא בוגדים, ואך רועה רוח, משגע ומתעתע, המרבה להג כעולה על רוחו…
ישעיהו
(פונה אל שבנא)
מה תשיש משוש את רצין ובן רמליהו?! (בפנותו אל כל היועצים) כה אמר ה' צבאות אל הסוכן הזה, על שבנא, אשר על הבית: מה לך פה ומי לך פה, כי חצבת לך פה קבר?!… הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר…
(בין כל היועצים תקום מבוכה ומהומה, ידברו זה בכה וזה בכה)
אחז
(יביט רגע אל בן טבאל ואל שבנא ואחר יוריד ראשו)
חזקיהו
(כמדבר לעצמו)
אכן מאז ומקדם יגמל הבגד במלכות נכאה!…
אח
(מרים עינו אל חזקיהו)
הגם אתה, עתה, תוסיף לחרפני? צא מעם פני!…
חזקיהו
(עיניו זולגות דמעות, פותח פיו כרוצה לאמר מה, אך קולו נחנק מבכי)
ישעיהו
(בפנותו אל אחז)
השמר והשקט, אמר ה', וגנותי עליך בעבור דוד עבדי!….
אחז
(אינו מביט בנביא, ראשו מורד)
ישעיהו
(בהעיפו עין אל חזקיהו העומד ובוכה, ואל אחז, אשר הוריד ראשו, מתחיל כמתאמץ לעודד את המלך)
אם לא תאמינו, כי עתה שאל לך אות מעם ה'!…
אחז (קם על רגליו ופונה ללכת בכעס ויאוש)
לא אשאל!… ולא אנסה את ה'!…
–––––
עלילה ב' 🔗
כשבע שנים אחרי הקודמת.
עם בית המלכים בירושלים. – לעיני הרואים תרָאה פנת הבית לצד דרומית מערבית. פנה זו בנויה על עמודי שיש ואבנים מִגוָנים שונים וביחוד מגון הוֶרד. בַּבנין, על גבי העמודים, נראה חדר מרֻוח מאד, חדר המנוחה למלך אחז, וחלונות רחבים פתוחים בו בקירות המערב והדרום. מבעד לחלונות האלה יפלו אל החדר קרני השמש היורדת לשקיעה, ומבעד לחלונות אלה גם יראו הרואים את המתהוה בחדר. בקיר מזרחו של החדר נראית דלת. ליד קיר הצפון נראית מטה מראשותיה מזרחה, ועליה ישכב המלך אחז. פניו מעֻותים ונכרים בהם יסוּרי כאב חזקים. – רופאים אחדים, הנמצאים בחדר, יטפלו במלך החולה: מהם אשר ישקוהו, כפעם בפעם, שקויי מרפא; ומהם אשר ישימו לו תחבשות; ואחרים יגישו כפעם בפעם, אל אפו, ספוגים, ספוגי-ריחות משיבים, להריח בם. והמלך מקבל מהם בדממה את כל אשר יעשו לו. למראשותי המטה יעמד יהורם, הבן הצעיר למלך, והוא כבן שמונה-עשרה. ליד שלחן, העומד במרחק מה מן המטה, יֵשבו: חלקיהו אשר על הבית ועזריקם סופר המלך, ולפניהם ספרים, כמצפים למוצא פי המלך, אשר עליהם לרשום בספרים.
המתהוה בחדר המלך בקומה העליונה, נראה לצופים בעת אחת יחד עם המתהוה למטה בינות לעמודים, נושאי הקומה העליונה. בין העמודים נמצאות ספות-אבן למושב האנשים הבאים אל ביתה מלך. פה יצפו עדי הקראם, ע"י שומר הסף, לבוא לפני המלך. – אך למקום זה יכול לבוא גם כל איש, אשר דבר אין לו אל המלך. והמקום משמש לרבים מראשי הפלגות מקום פגישה לעצה ולוכוחים.
בהֵרום המסך, ירָאה חדר המלך, כמתואר למעלה. ובין העמודים למטה, ירָאו יושבים מראשי פלגת הנדיבים: אבירם, אלישע, ימיני ואביתר, מחשים כמצפים למי שהוא, ותיכף יופיע ירמיהו, מבין העמודים במזרח, והארבעה יתעוררו לקראתו.
ירמיהו
(בדאגה)
מחלת המלך אנושה. רופאיו יאמרו נואש לחייו. הוא לא הכירני כמעט, כי ברגעים אשר יחזק כאבו, ואבדו חושיו כמת…
אבירם, אלישע, ימיני ואביתר
(נאנחים, יורדו ראשם)
ירמיהו
(אחרי רגע דומיה אחדים)
אם ימות המלך אחז עתה ובאו ימי צרה ומצוקה ליהודה, כי יגדל הריב בין הפלגות געם, אל אשר ימלך אחרי אחז. – ומלחמת פלגות בתוך העם הן תפליא להכות את העם ולהָשֵם את ארצו, יתר על כל מלחמות אויביו מחוץ…
אבירם
ולמה אנחנו מחשים כיום? הן נטל עלינו, פלגת הנדיבים, לקדם את פני הרע בעוד מועד!…
אלישע
(נוגה)
ומה נוכל לעשות עתה? אבדה עצה מני…
ירמיהו
(מדבר לאט, כמחשב אמריו בעת דברו)במות המלך אחז והיה משפט המלוכה לבנו הגדול, לחזקיהו. אכן חזקיהו, הבן הגדול למלך אחז, מאס במלוכה, הן מודעת זאת לכם מאז; והנו יושב בנחלת אמו המלכה, אשר בזיו שמש. ואף לב המלך אחז נטה מאחרי חזקיהּו בנו, מאז רב בו חזקיהו, בימי מצור ירושלים, על ידי צבאות ארם וישראל. – ועתה במות המלך אחז, וחזקיהו איננו בירושלים, וַתחזק עצת רבים מן הקצינים, השרים והכהנים, להמליך את יהורם, אחי חזקיהו הצעיר. אך יהורם לא יכשר למלוכה!…
אבירם
הן על זאת נטל עלינו עתה, כי נמהר להשיב את חזקיהו לירושלים, ולהעלותו על כסא דוד, כי לו יאתה…
אלישע
(אחרי דומיה קצרה)
אשר לי, אמנם לא יישר יהורם בעיני. עודנו כנער, חסר תבונות בעניני המדינה. ואחזיהו הקצין, אשר גִדל אותו, היה לו כאב וכאלהים… ואם ימלוך יהורם, והיה השלטון בידי אחזיהו. ואתו הקצינים והכהנים, אשר כל מעיניהם אך אל כבודם ובצעם… ואולם גם אחרי חזקיהו לא ינהה לבי, כי הן נתיבה לו, ואך לו לבדו, בעניני המדינות אשר לא ידענוה ולא שמענו כמוה, בכל העמים מסביב; ומי יודע אם לא נפול ברעה בלכתנו אחרי חזקיהו במלכו עלינו. ועוד זאת כי קשה עורף חזקיהו ולא יאות לעצותינו…
ימיני
(נלהב)
אין כחזקיהו ישר באדם, שומר תורת ה'. ודורש אך טוב לעמו ולארצו. ואף מלא חזקיהו רוח אלהים בחכמה ובתבונה לשפוט את העם ולאשרו…
אלישע
אכן אין כחזקיהו ישר באדם, ושומר תורת ה'. כי כנזיר אלהים היה חזקיהו. אך היוכל כל העם והיו לנזירי אלהים כמלכם זה?! ואף גם זאת, אשר יטיף חזקיהו מאז, לאמר: “כל שלטון ומשטר יוסר מן הארץ. שוטרים וצבא בל יתגודדו בעיר. עבדו איש נחלתו ותאשרו בארץ, בשבתכם לבדד בה”… האמנם תהי לנו תקומה בפני כל הגוים, אשר מסביב ישיתו עלינו, ואל תורת חזקיהו לא ישמעו הם?… כי על כן אמרתי: לא תהיה ידי את יהורם; אך גם אחרי חזקיהו טרם ינהה לבי.
אביתר
(כממשיך אחרי אלישע)
וגם אנכי אפונה אם יכשר חזקיהו למלוך. והוא גם מאס במלוכה ונואש בחיים. כי הנה גם אשה לא נשא חזקיהו להקים בנים, ויהי לנזיר בכל דרכיו. ואף נכון הדבר כי קשה עורף הוא חזקיהו ולא ישמע לעצתנו, ואך בדרכו הוא יהלך; ומי יודע אם לא רעה נגד פנינו…
ימיני
(בעוז)
אכן נפלאת בעיני דרככם זאת, והפחד אשר אחזכם אל מול חזקיהו ואשר יהיה בימיו. ואיככה זה שכחתם עתה כי כיום הזה אין שלום ליוצא ולבא. כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות. וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלהים הממם בכל צרה… וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה! – הנה כי כה שפרה לה נחלתנו בימי אחז, ואל מה תפחדו עוד? הן במלוך חזקיהו ושב העם אל אלהי אבותינו והושיע לנו!…
אלישע
(אחרי אשר תשרור דומיה רגעים מספר)
אמנם צדקת, ימיני, כי דלונו מאד כיום הזה; ואולם לא רבה אמונתי כי יושיענו חזקיהו, כי על כן נואש חזקיהו בחיים. ואף גם מאס במלוכה, ולא יאבה למלך.
ירמיהו
אך שמעו-נא, אחי! הן בנים למלך אחז רק השנים: חזקיהו ויהורם. ואם לא ימלך האחד, ומלך השני, וכיום הזה לא ישב בלעדם איש על כסא דוד בירושלים… ואיש מאתנו הן לא יבכר את יהורם על פני חזקיהו למלך. ולמה נכביר מלים? ואף אמנם אם יאות חזקיהו לשוב אל כסא דוד בירושלים, והונח לנו, כי אך משפט וצדק יַשרה חזקיהו בארץ. והן מלאה חמס העיר עתה, ואין דורש משפט, כי תקפה יד כל עריץ בעם. וגם יהורם כי ימלך, לא יסור מדרך הקצינים, אשר גדל אתם.
אלישע
ואולם התוכל, ירמיהו, לחזות את משפט המלוכה תחת יד חזקיהו. והוא נואש בחיים?
ירמיהו
אשר לזאת?… הן אנכי ידעתי את חזקיהו מילדותו, כי אתי גדל. והוא בילדותו, בטרם ידע לשית לבו אל דברות בני האדם, ויעלז כצפור בכרמים, וכעופר האילים כרכר ויפזז, כי היה תמיד שמח וטוב לב… ואך בגדלו ויהי לנער, ויחל לחקור אל מעשי אלהים ואל דברות בני האדם. ויתעצב אל לבו באשר לא מצא פתרונים לכל אשר דרש וחקר מאתי ומאת בני הנביאים והלוים, אשר למדוהו את תורת ה'…
אביתר
ואם כה היו דרכיו בהיותו נער וגם בהיותו לאיש לא סר מדרכיו אלה, ויעזב את בית המלוכה ואת ירושלים ויהי ליוגב – איכה, אפוא, יאשר את העם בארץ הזאת?…
ירמיהו
כי הן התעצב אל לבו, רק באשר לא מצאנו את הדרך להשיב את לב כל האדם, להיות טוב כל הימים… ובמלכו והשיב את השלום ואת המשפט ביהודה, אז יונח לעם מעצבונו, ושב מכל לבו אל ה', אז ייטב לב חזקיהו עליו, והוסיף לשקוד על בשפט העם והארץ…
אביתר
(אחרי רגעי דומיה)
אך האם גם תהיה עצת כלנו, פלגת הנדיבים, להמליך את חזקיהו, איך יקום הדבר הזה וחזקיהו איננו בירושלים; ופלגת הקצינים, ואתם הכהנים, יטיפו נגד חזקיהו, ויבחרו ביהורם?
ירמיהו
עצתי אתי, מראש חשבתיה. וזאת היא עצתי: אנכי אלָוה אל מלאכי ישעיהו הנביא, היוצאים עתה זיוה-שמש, להשיב את חזקיהו ירושלימה; אתה, אבירם, תבא לעמוד אל מטת המלך, אחיך, ואם יִקר ורוחו תשוב אליו, והזכרת לפניו את חזקיהו בנו הגדול, להשיב את לב המלך אל בנו. ואתם ימיני, אלישע ואביתר, תהיו בעיר למשמר בפני בגד ומעל לבל יפרוץ, עם מות המלך. – קומה ונחישה מעשינו!…
כלם
טובה עצתך, ירמיהו! וכן יקום!…
אבירם
(פונה אל בין העמודים מזרחה, ונעלם בצללים)
ירמיהו, ימיני, אלישע ואביתר
(פונים בַשביל דרומה)
זמן מה אין איש נראה בינות לעמודים למטה. – בחדר המלך למעלה נפתחת הדלת ואבירם נכנס. הוא סוקר את החדר – נגש אל מטת המלך ומסתכּל בו. המלך אינו מרים את עיניו.
אבירם
(יפנה במבטי שאלה אל יהורם על מצב המלך)
יהורם
(מושך בכתפיו. מבטו נוגה. מוריד ראשו ועיניו ומביט במלך)
אבירם
(נגש אל השלחן ויושב ליד חלקיהו)
בין העמודים למטה מופיעים: עזרא ונתן, מפלגת הענוים והעמלים, באים מצד צפון, עומדים ומביטים סביבם; ואחרי רגעי מספר יופיעו: אביה וברוך, הבאים מצד דרום.
עזרא
(אל אביה וברוך)
יצא יצאנו לבקשכם, למען נועץ יחדו אל אשר נעשה עתה, במות המלך אחז. כי שמוע שמענו אשר כל הקצינים ואתם הכהנים ומשרי הצבא, נועדו בבית אחזיהו הקצין, ותהי עצתם להמליך את יהורם, בן אחז הצעיר, תחת אביו במותו. – והנדיבים יכּונו להשיב את חזקיהו לירושלים, למען הושיבו על כסא אביו. ולימים יבואו ותפרוצנה אולי מלחמות בין פלגות העם והצבא בירושלים. ועתה גם עלינו להכון לקראת המקרים אשר יבואונו.
ברוך
כזאת שמענו גם אנו, ונצא לפגש אתכם.
נתן
אכן אנחנו ידענו את יהורם, כי בדרכי אחז אביו ילך, בעצת אחזיהו דודו, למשך עון ופשע, ולהוסיף על כוס ירושלים, אשר מלאה לה דיה תחת אחז ושריו הסוררים, חברי הגנבים, אוהבי השוחד, רודפי השלמונים; ולא נאבה כי ימלך יהורם.
אביה
(כממשיך אחרי נתן)
ואף יֵרע יהורם מאחז אביו, כי על כן ישרך כנער, אחרי אחזיהו דודו, ואחרי הקצינים והכהנים, ויהי למטה רועץ בידיהם, להטות משפט ולהרבות רשע.
נתן
אכן מעטים הנוהים אחרי יהורם, והם הקצינים והכהנים לבדם.
עזרא
ואולם רב אִתם, אשר יהורם בחירם הנו בירושלים. וחזו אותו כל העם, ונטו אחריו; אשר לא כן אתנו אשר מאסנו ביהורם, ונהי אחרי חזקיהו, וחזקיהו יושב בנחלתו אשר בזיו-שמש, ואף לא יאבה לשוב ירושלימה ולשבת על כסא המלוכה, וכל העם לא יראוהו ואך לשמע אוזן ידעוהו.
אביה
אך הנה הוגד לי כי שלח ישעיהו הנביא את צדקיהו ואת אליאב, להשיב את חזקיהו לירושלים…
ברוך
ואנכי לא אאמין, כי יאות חזקיהו לשוב ירושלימה ולשבת על כסא המלוכה. ואף גם לא אדע ברור אם אמנם יכשר חזקיהו למלוכה, והוא נזיר ומתבודד, ואף אשה לא נשא להוליד בנים, כי יהגה אך נכאים לאמר קץ כל בשר והמוט תמוט הארץ. (אחרי הפסקה קצרה) ואנכי אמנה קצרה בינתי, מחזות את משפט ארצנו, במלוך עליה איש נואש בחיים, ואף אם ישר הוא באדם…
נתן
אי לך, ברוך, כי אכן בער וכסיל הנך! הן על זאת יהגה חזקיהו נכאים, על כי מלאה חמס ארצנו, ותמוט פלאים, באשמת מלכיה ושריה… ועתה כי ימלוך חזקיהו, והשרה משפט ושלום בארצנו, או אז יאושר גם חזקיהו ויאשר את העם…
ברוך
ואנכי לא אאמין כי ישנה חזקיהו את טעמו זה. כי אנכי התרעיתי את חזקיהו, בעודו בירושלים, ואף כנפשי אֹהבנו, אך ידוע אדע את הגותו, מנעוריו ועד היום, לאמור: שחת כל בשר, וקץ כל בשר… ואם גם תוכלו והפכתם את לב כל האדם להיות כמלאכי עליון, זכים מעון וטובים כאם לעוללה, גם אז לא תרבו להרנין את לב חזקיהו, אשר הבל בעיניו ורעות רוח כל אשר תחת השמש… כי על כן לא אאמין אשר יאבה למלוך… ואם יחזקו עליו דברי העם והמליכוהו, גם אז אפונה אם יאושר העם, כי על כן אדע אשר לא יאושר חזקיהו והוסיף להגות נכאים… ולבדד יסתופף בצללי שרעפיו, הנשגבים מבינת העם ולב כל איש יהודה לא ינהה אחריו…
עזרא
ואם אמנם נכונו דבריך, ברוך, היש עוד מפלט ליהודה אם לא בכנפי חזקיהו!… ומה לנו אפוא כי נדאג עתה אל אחרית הימים, אם יאֻשר חזקיהו ואם יאֻשר כל העם עקב זאת… הן כשלה יהודה, נפלה ירושלים, ואם עוד יש להן תקומה – חזקיהו יקימן, כי לצדק ימלך… וכיום הזה אל מה נשא עוד עינינו, הן רק לצדק ומשפט כי ישׂרו בארצנו… ואם רק את זה ישיב לנו חזקיהו, ואֻשרנו. ועתה גם עלינו להספח אל ההולכים להשיב את חזקיהו ירושלימה.
כלם
נכונים דברי עזרא… אין תקומה לארצנו אם לא ימלוך חזקיהו עלינו… (הולכים)
יואש וזכריה, מפלגת החלכאים, באים ויושבים על ספת אבן.
יואש
(אל זכריה, אחרי רגעי דומיה אחדים)
הלא יעַורו, אחימץ ופרץ, את עיני כל קהל החֵלכָּאים, בתתם דופי גם בחזקיהו.
זכריה
אך נבערים הם מדעת את אשר טוב לנו, עם החלכא.
יואש
והידעת, כי פחוד אפחד, פן ישמע חזקיהו אשר גם מדלת העם יקומו אנשים אשר לא ירָצה להם, ולא יאבה חזקיהו לשוב אל המלוכה בירושלים.
אחימך ופרץ
(באים, משוחחים בלחש, ובראותם את הקודמים וישתקו)
יואש
(אל אחימך ופרץ)
שלום בואכם רֵעים!… ואנחנו הנה נצפה לכם בזה, למען החליט בדבר, כי בעוד זמן קט ויצאו מלאכי הנדיבים והענוים, ובראשם ישעיהו הנביא ושלומית הנביאה, להשיב את חזקיהו לירושלים. והאם לא נספח גם אנו אליהם להשיב את חזקיהו? –
פרץ
(בתוקף)
גם חזקיהו, גם יהורם, מבית הנוגשים המה. וגם הנדיבים, כקצינים, ירדו בנו בפרך, ומה לנו ולמלכיהם?…
יואש
אמנה לא רב אשר יונח לנו מעצבון ידינו; ואולם הן ישרה דרך חזקיהו, והשליט משפט בארץ; ואולם כי ימלך יהורם ומלכו אז הקצינים והכהנים ויחזק הרֶשע, כאשר עד כה…
פרץ
ואנכי לא כן אחשב. כי הן במלך חזקיהו, ויעַור את עיני כל העם, הנדיבים כעמלים, הלויים כבני הנביאים, בדקש חזקיהו אחרי תורת משה… ולא ישעו אז עוד אל אנקת חלכה, כי יִשוד… ואולם במלך יהורם, וחזקו רק הקצינים והכהנים בממשלתם. וכל דלת העם יאנח תחתם, או אז יבא הפרץ בממלכה… ואז תחזק ידנו לשבר מעוזה… כי על כן זאת עצתי: כי אמנם לא נחזיק עתה אחרי יהורם, אך גם בחזקיהו בל נבטח… לא חלק לנו בניהם…
זכריה
(ברתת)
מה נבערים דבריך פרץ, באמרך לשבור את מעוז המלוכה ביהודה… והן אם תפול מלכות יהודה, וגברה מלכות אפרים עליה… או מלכות הגוים הערלים. והוסיפו לרדות בהמון החלכה, כאשר עד כה… והטוב לנו כי ירדו זרים בנו, ממשול העריצים הקצינים אשר בירושלים.
יואש
(כממשיך אחרי זכריה)
ואף הנבל תהגה, פרץ, על כחנו לפרוץ במעוז המלוכה, אשר ביהודה, לטוב לנו… וגם למה תקוה, פרץ, לגבר חילים, ברבות הימים ולא תעוץ לנו לפרוץ כיום הזה, אשר חלק לב העם בירושלים!…
פרץ
(מפסיקו)
ואכן צדקת!… וזאת עצתי עתה, כי נתפוס את רסן הממשליה, ונמליך איש מקרבנו על ירושלים, ורוַח לנו… וכל העושר, אשר נצבר בעושק, בידי הקצינים והנדיבים גם יחד, יקום לנו, ושבענו לחם גם אנחנו וטפינו…
יואש
אכן חדל מהבליך, פרץ! הן דל מאד כחנו, ולא נוכל להתגרות אף אל אחת הפלגות אשר בירושלים ואיככה אפוא תאמר לפרץ נגד כל ההמון?!… אל נא תהגה ריק!
פרץ
ונחדל-נא מכל המונם! ימלך אשר ימלך!…
יואש
אך מדוע זה מאסת בחזקיהו? האף אמנם תאמין אשר בתוכנו נמצא איש, אשר תישר דרכו מדרך חזקיהו?!… ואמנם מבית המלכים, נוגשי העם, חזקיהו; אך הנה האות: כי עזב חזקיהו את בית המלוכה, ויהי ליוגב בזיו-שמש… ואכן אין איש בכל ארץ יהודה, אשר יכון לבו, את עמו, לדרש צדק ומשפט, כחזקיהו!…
אחימץ הזקן
(אשר ישב כל הזמן שקוע במחשבות, קם על רגליו ומדבר ברתת)
שמעוני, אחי החלכאים. הנה זקנתי. ורבות ראיתי בימי חלדי. ראיתי את אחרית ימי מלכות עזיהו וימי יותם בנו וימי אחז עתה… והנה עזיהו ויותם עבדו את ה', ואחז עבד לאלהי העמים… עזיהו ויותם גברו על כל העמים מסביב, והחזיקו עד למעלה… ואחז נפל לפני כל אויביו מסביב… אך האם היו ימי עזיהו ויותם טובים לעם החלכא, מימי אחז?… והן כל ימינו רעים, לחם לא שבענו ודכא דכאונו בימי יותם כבימי אחז בנו… ומה לנו אפוא אל חזקיהו או אל יהורם? מה חלק לנו, ולא נחלה, בכל בית המלוכה!…
זכריה
ואולם אין כחזקיהו ישר באדם וחרד לגורל כל העם… לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ולא יהיה אחריו.
פרץ
אל מה תנבא זכריהו?! מה תקוה לנו מזה?!
יואש
אך לא אשמע אליכם, פרץ ואחימך, ולאשר תתנו דופי גם בחזקיהו. הנני ואלוה אל ההולכים להשיב את חזקיהו!…
זכריה
גם אנכי אלך אתך, יואש!…
פרץ ואחימך
(בבוז)
אך חנפים הנכם!..
(הם נפרדים: יואש וזכריה, צפונה, וחימך ופרץ, דרומה)
זמן מה ישאר חלק הבמה, אשר בינות לעמודים, ריק מאדם. המחזה בחדר המלך לא ישתנה. השמש ירדה ימה, וחרונות-קרניה תפזזנה על הקיר מעל למטת המלך. בין העמודים ירב הצל.
אסף שפן וקרח
(באים מצד צפון ויושבים על ספת שיש, ותיכף יקומו לקראת אחזיהו ואוריה הבאים מצד דרום)
אחזיהו
(בשבתו כמעט)
הקריה הומה מרב ההמונים אשר היו אל חזקיהו למלך אחרי אחז. ואיך תקום עצתנו אנו, להמליך את יהורם?!… (אחרי דומיית רגע, כמדבר אל עצמו) ואולם הן לא יסכון חזקיהו למלוכה, בהתחברו אל בני הנביאים ויהי למשוגע כמוהם, אשר לא ישכיל עד מה בעניני המדינות.
שפן
ואף גם הפר יפר חזקיהו את בריתנו אל הגוים מסביב. ואת במות האשרה והבעל יתוץ. והיינו לשמה ולשרקה לכל הגוים מסביב. והן על זאת ישיתו על יהודה כל הגוים, עקב כי נפלאנו מהם. את מזבחותיהם נשקץ ולא נהלך בדרכיהם. ואך טוב כי ימלך יהורם אשר לא יסור מדרכי אחז אביו.
קרֵח
אכן זה דברי כל הימים, כי ככל הגוים יהיה בית יהודה. את הבעל נעבד ואת האשרה. את בנותינו נתן להם ומבנותיהם נקח לנו. כי למה נהי לזועה אל כל גויי הארצות אשר מסביבינו? והן רק באשר יקומו מִמלכי יהודה כפעם בפעם ויכריתו את במות הבעל וינתצו את מזבחות האשרה, כי על כן ישטמונו כל העמים. והנה עתה במלוך חזקיהו, והרשיע לעשות בנו כלה יתרה על כל אשר היו לפניו. כי אך לעצת המשגעים, קנאי ה', ישמע חזקיהו. וראו כי רעה נגד פנינו!…
אסף
(כאינו מסגים לקרח)
אשר אחרי הבעל – יעבדו לבעל; ואשר אחרי האשרה – ויזבחו לאשרה; ואשר ינהה לבו אחרי ה' – והשתחוה לו. איש – כישר בעיניו יעשה, ובשם אלהיו ילך…
קרח
ואנכי זאת עצתי, כי כאשר תחזק ידנו את יהורם ונמליכהו בירושלים ונִתַּצנו את מזבח ה‘. ואת נביאי ה’ המשגעים נשמיד מן הארץ ולא יוסיפו עוד המשגעים להרגיז את רבצנו…
שפן
אכן גורו לכם מפני חזקיהו כי ימלוך והשמידנו אנו.
אוריה
(מפסיק את שפן, פונה אל אחזיהו)
אך למה נכביר מלים על חזקיהו וכלנו מאסנו בו? אמרתי: נשית עצות להמליך את יהורם.
קרח
כלנו מאסנו בו! לא יצלח חזקיהו למלך עלינו!…
אוריה
(ממשיך)
אכן איך נוכל ונכונן את המלוכה בידי יהורם, ומרבית העם לא ינהה אחריו עתה, ואך אחרי חזקיהו יהיו כל דלת העם, ואתם גם הנדיבים…
קרח
(בקול מעורר)
ותחזקנה ידיכם, אחים, להפר את עצת הנדיבים ודלת העם; כי הן במלך חזקיהו והיו בני הנביאים אנשי עצתו להשם את הארץ בשיגעונותיהם, וכל דלת העם ירימו ראש. והתפרץ עבד מאדוניו, ושפחה תרים יד בגברתה, ואף גם יפר חזקיהו את בריתנו אל הגוים מסביבנו ועלו עלינו והשמידונו, ולא תהיה לנו תקומה.
אוריה
(מפסיק את קרח)
ידענו, ידענו את אשר יקרנו במלוך חזקיהו, אך מי בכם חכם ויעוץ לנו בזה איך נגביר חילים נגד כל ההמון הרב הנוהה אחרי חזקיהו.
אסף
(בפקפוק)
ולקחנו דברים את הנדיבים, להסב את לבם מאחרי חזקיהו; ונשארו רק דלת העם את חזקיהו, או אז נגבר עליהם, כי כל שרי הצבא יהיו במחננו…
אחזיהו
לא נצלח בזאת. כי בעצת ירמיהו ילכו כל הנדיבים, ודְבָרו אליהם כדברי האורים. וירמיהו אוהב את חזקיהו, וביהורם מאס…
(רגעים אחדים תשרור דומיה, כלם שקועים במחשבות)
קרח
(בפקפוק)
אך הנה אין את לב חזקיהו למלוך. ואף אם יחזקו עליו העם להמליכו, או אז אולי ירָצה; כי על כן זאת עצתי כי נגביר שאון נגד חזקיהו, אשר לא יצלח למלוכה. וכי העם לא ינהה אחריו; ושמע חזקיהו, ולא יעָתר למלוך. והעם לא רצה בו…
אחזיהו
(אחרי דומיה קצרה)
ואכן טובה עצת קרח. וכן נעשה… ואף גם זאת עצתי: כי נבוא עתה לפני המלך אחז, אנו מנכבדי הקצינים והשרים ואוריה הכהן הגדול. והוכחנו למלך אש יצוה לפני מותו את המלוכה ליהורם, למען לא יחלק העם אחרי מותו וקשרו קושרים ובגדו בוגדים… ועתה נחישה-נא מעשינו ועלינו לחדר המלך.
כלם
(יחד)
נכונה עצת אחזיהו. הננו ונעלה…
(נעלמים אל בין העמודים במזרח., ואחרי רגעים מספר ירָאו נכנסים בפתח החדר למעלה. בכניסתם ירב השאון בחדר, ואחז מזדעזע במטתו).
אבירם
(קם על רגליו למראה הנכנסים וקורץ אליהם לבל יקימו שאון).
הנכנסים
(ובראשם אחזיהו ואוריה יביטו רגע באי רצון אל אבירם, ואחר יחליפו מבטים בינם לבין עצמם ויתאזרו און, נגשים אל מול פני אחז, וישתחוו לו).
(סריס אחד יביא מנורת קנים גדולה, ויעמידנה על כן גבוה, בקיר הצפון. לא רחוק ממרגלות המלך. החדר יואר אור רב).
אחז
(מתעורר מחמת האור ומשאון הנכנסים. מביט אל המשתחוים במבט קופא).
אחזיהו ואחריו אוריה
עיני כל יהודה אליך המלך להגיד להם מי ישב על כסא דוד אחריך?…
אחז
(מביט בהם בעינים קמות ומשהה מלענות).
אבירם
(אחרי דומיה קצרה)
ולמה תשאלון כדבר הזה? הן חזקיהו הבכור למלך, ולו משפט המלוכה…
אחז
(ממשיך להביט בסובבים אותו, ועיניו כנוטות להסכים לאבירם).
אחזיהו
ואולם מאס חזקיהו במלוכה, ויהי ליוגב בזיו-שמש. ואף אמנם לא יכשר חזקיה למלך, כי בשגעון ינהג כבני הנביאים, אשר יהלך בדרכיהם; ובמלכו וחרבה הארץ ונשמה, כי לא ידע למשל בה. ואולם יהורם, הבן הצעיר אשר למלך, נבון-דרך הוא, וידיו רב לו בעניני המדינות. והוא יֵדע למשל ביהודה והגן עליה.
אחז
(כמביע הסכמה בעיניו)
אבירם
והן אין כחזקיהו איש צדיק ושומר משפט. איש מבין וישר-דרך, וכל העם יאהבהו, וינהה אחריו, ולו משפט המלוכה.
אחז
(מנענע בראשו לאות הסכמה… מתאזר לשבת במטה).
שנים מהרופאים סומכים את אחז כי ישב במטה.
אחזיהו ואוריה
אכן לא כל העם ינהו אחרי חזקיהו. ורק דלת העם, הבערים, ובני הנביאים המשגעים. וזהו האות על ההרס הנשקף ליהודה במלך חזקיהו בה. – ואמנם הקצינים והשרים וכל הכהנים וכל נכבד בעם ימאסו בו… והן גם במלך אחז אביו רב חזקיהו, לפני שנים, באמרו להניע את לך המלך אחז אחרי דרכיו ויחרף את המלך לעיני כל העם בירושלים…
אחז
(נופל בחזרה על הכר ונאחז עוית. מנענע בראשו לחיוב ולשלילה. – פורש את ידיו אל אבירם, כמבקש ממנו דבר מה).
אבירם
(אל חלקיהו ועזריקם)
אוצו במרכבת המלך להשיב את חזקיהו מזיו-שמש, וירָאה אל המלך אחז, אביו, בטרם יאסף המלך אל אבותיו…
עלילה ג' 🔗
בזמן אחד את עלילה ב'
עם בית חזקיהו אשר בקצה הכפר זיו שמש. הכפר נמצא בצפונית מזרחית לירושלים, בנוי על רמה קטנה במדרוני ההרים היורדים אל עמק הירדן. יום צח בסוף החרף. השמש יורדת על הרי יהודה ימה, ותאדים שולי-עבים, אשר נערמו באפק. – ממרחק, לימין נשקף: עמק הירדן, ים המלח, יערות הירדן, והירדן מתפתל בינותם, ומתעלם בהם פה ושם. בכל צלעות ההרים נראים כפרים המֻקפים כרמים ושדות מזרע שונים. בתי הכפר זיו-שמש נראים במרחק מה משמאל לבית חזקיהו, הנמצא במרכז הבמה. פסי שדה בגוני-אור שונים: ירוקים, ירקרקים, חומים ושחורים, נראים משֻבצים, בנטיות שונות, במשטח הארץ הקרוב לרואים. בשדות יחרשו חורשים בצמדי בקר, ומאחריהם יצעדו נערים או נשים, חגוים משכי-זרע ומפילים זרעים לתוך התלמים, הנפתחים במחרשות ע"י החורשים. בין השדות נראים שבילים, עוברים מן הכפר בנטיות שונות. – לעיני הרואים נראה בית חזקיהו בצדו הדרומי. הקיר הזה הנו כלו חלונות ומבעדם נשקף כל פנים החדר, חדר האורחים אשר לחזקיהו. בחדר שלחן ארוך ומסביבו כסאות. בקיר הצפוני שתי דלתות לחדרי הבית האחרים.
בקיר המזרח דלת רחבה לחוץ. החדר ריק אין בו איש.
במגרש לפני הבית חרשו: חזקיהו בצמד בקר אחד, ויהונדב, בן עמינדב דוד חזקיהו, אחי אמו, בצמד שני, אחריהם בתלמיהם תזרע חנה אחות יהונדב.
חזקיהו
(נראה כבן עשרים וחמש, חסון. פניו גלויים, ישרים, שזופים תלתלים שחורים, קצרים נראים, עוטרים ראשו מתחת לכפת-תמר סרוגה קטנה. לבוש כתנת לבנה ואזור חוגרו. ברגליו נעלי-עור)
יהונדב
(נראה בגיל אחד את חזקיהו ודומה לו בהרבה)
חנה
(היא כבת שמונה עשרה, זקופה, שזופה קצת; צעיף קטן מקיף ראשה, וצמה שחורה יורדת מערפה. לבושה כתנת ארוכה)
העבודה בשדות נעשות מתוך זרוז, כאלו ברצון לגמור מה, לפני רדת הלילה. – מפה ומשם תשמע שירת החורשים והזורעות.
קול עלמה
(נשמע משדה קרוב בשירת תוגה)
אֶת זַרְעֵנוּ אֲשֶׁר נִזְרַע,
יֹאכְלוּ זָרִים, יַשְׁחִיתוּ זֵדִים,
אַשׁוּר מִצָּפוֹן, וּמִנֶּגֶב מִצְרָיִם,
מוֹאָב וֶאֱדוֹם, פְּלִשְׁתִּים גַּם אֶפְרָיִם.
סָבִיב, סָבִיב, עַל יְהוּדָה שָׁתוּ.
לֹא הִבִּיט וְלֹא חָמַל אֵל!…
(רגע ישלך הס, ואחר ישוב הקול ויעלה בצלילי תחנה)
אֶת זַרְעֵנוּ אֲשֶׁר נִזְרַע,
הָשֶב-נָא לָנוּ, מָעֻזֵּנוּ-אֵל!…
(הקול יחזק, וצלילי נחמה ירעסו בו)
הָלֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה
נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע;
בֹּא יָבֹא בְרִינָּה
נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו!…
קול השירה ידֹּם. ובשדות תשתרר הדומיה, כמקשיבה להדי השירה הנודדים למרחקים… גם קולות הזרוז לבקר– פסקו… האדם והבקר יצעדו לאטם. דאגה ותוגה מרחפות מסביב… משדה אחר בוקעת שירת עלמה, הזורעת אחרי שני חורשים, והחורשים אתה יענו בחרוזי שירתה.
קול העלמה:
בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ,
אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ!
קול הגברים:
מִבְטַח כָּל קַצְוֵי אָרֶץ!
קול העלמה:
פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ
וֶתְּשׂקְקֶהָ;
קול הגברים:
רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה!…
קול העלמה:
פֶּלֶג אֱלֹהִים,
מָלֵא מָיִם;
תָּכִין דְּגָנָם.
קול הגברים:
כִּי כֵן תְּכִינֶהָ!…
קול העלמה:
תֱּלָמֶיהָ רַוֵּה!…
נַחֵת גְּדוּדֶיהָ!…
בִּרְבִיבִים תֱּמוֹגְגֶנָּה.
קול הגברים:
צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ!…
קול העלמה:
עִטַּרְתָּ שְׁנָת טוּבָתֶךָ
וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶן.
יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר;
קול הגברים:
וְגִיל גְּבָעוֹת תִחְגוֹרְנָה!…
קול העלמה:
לָבְשוּ כָרִים הַצּאֹן
וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר.
קול הגברים:
יִתֱרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ!…
קול השיר ידֹם. אך בשדות כאלו תרחף רוח מעוררת. וקולות זכים ישמעו מפה ושם, אם בזרוזי-חבה לבקר, ואם בקריאות-גיל בין חורשים שכנים…
חזקיהו
(בהגיעו לקצה התלם והרימו את מחרשתו, תתפּרץ אנחה מלבו)
חנה
(בסוב חזקיה, תשאר במקומה ועומדת מול פניו. מביטה בו רגע, ושואלת)
על מה ככה נעצבת, בן המלך?!…
חזקיהו
(מרים את עיניו אליה ועומד כאלו נפסק חוט מחשבותיו)
חנה
(נבוכה כמצטדקת)
אנחה פרצה מלבבך ואשאל על מה נעצבת, והכל ירון מסביב?…
חזקיהו
(חוזר על דבריה)
“הכל ירון מסביב”?! לא, אחותי! לא בכל ארץ יהודה ירונו כיום. בכל שפלת יהודה ישודו הפלשתים, ובכל הרי יהודה רב הכשלון…
יהונדב
(בא במחרשתו אל קצה התלם. ושניהם ינעצו את מחרשותיהם וימשיכו לחרוש)
חנה
(זורעת אחריהם ובשובם לקצה התלם, תשאר עוד הפעם במקומה ותּעמוד מול חזקיהו ויהונדב בסבם את צמדיהם)
יהונדב
הלא תסורי חנה מהתלם, ותסֹבי למאחרי המחרשות!…
חנה
(נשארת על עמדה)
לא! כי אשאלה מחזקיהו דבר.
חזקיהו
(מביט אליה)
ומה תשאלי, חנה?…
חנה
הנה ידאב לבך על שבר יהודה, ומדוע לא אבית לשוב הבקר, עם בני הנביאים, אשר באו לקרא לך, בשם הנביא, לירושלים, למען תשב על כסא אביך, והושעת את עמך והקימות את יהודה?…
יהונדב
(מלבב את אחותו בעיניו)
בת חיל את, חנה! והנכונה שאלת!… (אחרי רגע אל חזקיהו) וגם בעיני אני יפלא הדבר הזה, אשר השבת ריקם היום את פני ישעיהו הנביא ביד שליחיו!…
חזקיהו
(חושב רגע)
אך לא תּבינו לי!… לא תבינו!… (בראותו אותם מביטים אליו בתמהון) אם חסר לב העם, ואחרי התהו ילכו, מה תקוה ממשל בו אדם?!… ימשל בו אלהים!… (שוקע במחשבות. ממשיך לחרוש ואחריו יהונדב)
חנה
(ממשיכה לזרוע אחריהם. מביטה אחרי חזקיהו בתמהון וכוסף. וכאשר יסוב חזקיהו לקצה התלם בשנית, נשארת היא שוב ממולו, מביטה בפניו רגע ומתחילה בפקפוק)
אתה ידעת, בן המלך, את עבודתי זה ימים רבים, מאז הואלת לשבת עם בית אבי בזיו שמש.
חזקיהו
(מרים עיניו אליה, מפסיקה)
כן, חנה, בת חיל את. ולמה זכרת את זאת עתה?
חנה
(כשפניה מאדימים)
כי אמרתי עוד אשאלה ממך דבר…
חזקיהו
(בוחנה בעיניו)
שאלי, חנה, אשר תשאלי.
חנה
(מורידה את עיניה)
בשוב אדוני אל המלוכה בירושלים וזכרתני-נא. ולקחתני אל היכלך אשר בירושלים, ושֵרתי לפניך כל הימים…
יהונדב
(מחיך, מביט בחבה לאחותו)
חזקיהו
(בתוכחה קלה)
אוי, ילדה פותה… לא אשוב ירושלימה ולא אמלוך. (נאנח וממשיך ברוך) ולמה, חנה, תשאי עינים לירושלים, לעזוב את משפחתך בזיו שמש ושדות מולדתך?…
חנה
(אינה מרימה ראשה, ואך את עיניה תשא אליו)
כי הסכנתי אליך ולעבודתי אתך, ואיככה אוכל ואותר בזיו שמש, אחרי אשר תשוב ירושלימה?
חזקיהו
(ממשיך לבחון אותה בעיניו, נאנח)
לא אשוב, חנה, לירושלים. (אחרי רגע) ואף הן הסכנת גם אל הוריך ואל אחיך ואיך תאמרי לעזוב אותם?
חנה
(נבוכה שותקת רגע ומתחילה כמצטדקת)
והן גם דודתי, היא אמך, אחות אבי, עזבה את שדות זיו שמש, בהלקחה לאשה למלך אחז אביך…
חזקיהו
(כנפתע ונפחד)
אך אנכי לא אשא אשה כל ימי!…
חנה
(מורידה עיניה)
אכן שמעתי על זאת… ואך לשרת לפניך אובה כל הימים, כאשר בהיותך עמנו פה, כן בשובך ירושלמה…
חזקיהו
לא אשוב אל המלוכה בירושלים, חנה!… (נועץ מחרשתו ומניף המלמד על הבקר, ואחריו יהונדב וחנה)
בדרך אל הכפר באים וקרבים: ישעיהו הנביא, רוכב על חמור. פניו מפנים אל על, כשראשו מטה לאחוריו, כמרחף בחזון… לידו רוכבים: ירמיהו הנדיב ואביתר על פרדות, ימיני על חמור, ושלומית הנביאה רוכבת על אתון. לראש שלומית צעיף צחור. פניה מארכים, יפים. עיניה מביטות נכחן ותרות אחרי חזקיהו בצעדו אחרי המחרשה… ליד הרוכבים, ילכו ברגל: אליאב וצדקיהו, עזרא, נתן וברוך, יואש וזכריה.
חנה
(בהרימה את עיניה אל האורחה המתקרבת)
הנה אורחה באה!
חזקיהו
(מרים עיניו. קודר)
כן. אורחה מירושלים. (מזרז את הבקר וגומר לחרוש עד קצה התלם, ברגע אשר האורחה נגשת לשם. פונה לחנה וליהונדב) מהרו-נא הביתה, והכינותם לחם לכל האורחה, כי אתנו יאכלו האנשים הערב…
חנה
(מתבוננת באורחים וממהרת הביתה)
יהונדב
(מתיר מחרשתו ושם על עול צמדו ופונה הביתה)
חזקיהו
(צועד לקראת ישעיהו ונושק לו על ידו)
השלום אבי?! (מנשק לירמיהו) השלום, דודי?! (משתחוה ליתר האורחים) שלום בואכם, רעים!…
ירמיהו
(נושק לחזקיהו על לחיו)
מדוע, בני, לא הלכת לראות את המלך אחז, אביך, בטרם ימות? ולא שבת גם את צדקיהו ואליאב בני הנביאים, אשר באו היום לקרא לך בשם הנביא?
חזקיהו
(עצוב)
כי, אמרתי, לא ירצני אבי, על כי איש ריבו הייתי מאז…
ירמיהו
(בתוכחה)
אכן כיום בחלות אביך את חליו אשר ימות בה, החפץ לו בריב המדינות אשר אתך?… הלא טוב לו ראותך בטרם ימות, מברית מצרים וישע אשור אשר רבת בו עליהם…
חזקיהו
(כממשיך מחשבתו, בעצב)
ואף אמרתי לא טוב לי אבוא בית אבי היום, ונתנני העם כמבקש את כסא אבי, וחלק העם לשנים, אשר אחרי יהורם אחי, ואשר אחרַי למלך, ונגש העם איש באחיו ונגפו יחדו…
ישעיהו הנביא
(אשר הקשיב לשיחה, פורץ בגיל בהיות עליו הרוח)
לכן שמע דבר ה‘, חזקיהו! כה אמר לך ה’: מלך תמלך על עמי, יושב ציון ושאר יעקב. ונחה עליך רוח ה‘, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה’, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה‘. ושפטת בצדק דלים, והכחת במישור לענוי ארץ, ולא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו, ונשען על ה’, קדוש ישראל באמת.
ושאר ישוב,
שאר יעקב,
אֶל אֵל גבור.
חזקיהו
(מביט בנביא כדברו. פניו מביעים אמונה ויאוש חליפות. עיניו בולטות. כתום חזון הנביא, יוריד ראשו)…
מן השדות הקרבים מתחילם להתקבץ החורשים ומלמדיהם בידיהם, ונשים אשר משכי-זרע תלויים על כתפיהן. כלם נשארים עומדים במרחק קל ומקשיבים.
ירמיהו
(אחרי בחנו את חזקיהו בעיניו רגע)
אכן רד היום. אספנו, חזקיהו, אל ביתך ואחר נדבר את דברינו.
חזקיהו
(מתעורר)
צדקת דודי, הכנסו נא אל ביתי… אתי תאכלו לחם הערב…
(מתיר את המחרשה ושם על העול. ושולח את הבקר לפניו. אל האורחים)
בואו-נא אתי אל ביתי!,…
כלם
(פונים אל הבית)
החורשים והזורעות שבים לשדותיהם, בשוחחם זה את זה חרש והביטם אחרי האורחים אשר עם חזקיהו.
בחדר האורחים אשר לחזקיהו נפתחת הדלת הימנית אשר בקיר הצפוני. ולחדר נכנסים האורחים יחד עם חזקיהו. בחדר תשרור אפלולית. חזקיהו מעלה אור במנורות השמן התלויות בקירות החדר. לבית יכנס תכף עמינדב היצהרי בן זכריהו דוד חזקיהו, מזקני זיו שמש, מברך את האורחים ועוזר לחזקיהו להביא להם מים וסודרים. – אחרי כן יבואו לבית קרואים מזקני הכפר: אוריה הזקן, איש שיבה לבן כשלג, נחום הבוקר, שאלתיאל היוגב, עתניאל חרש הברזל כלם אנשי שיבה. – הזקנים מברכים את הנביא ואת האורחים. ואחרי זה יביאו יהונדב וחנה לכם ויין וכבשה עשויה, וישימו על השלחן. וחזקיהו ועמינדב יסדרו את האורחים אל השלחן: ישעיהו הנביא בראש השלחן לצד מערב. מימינו ירמיהו הנדיב, ומשמאלו שלומית הנביאה, ואחריהם יתר האורחים מירושלים, הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו. אחרי האורחים ישבו הקרואים מזקני הכפר, משני עברי השלחן.
חזקיהו
(עומד על האורחים ומשרת אותם יחד עם יהונדב וחנה)
אוריה הזקן
(בשתותו את גביעו)
אכן טוב דבר ה‘, ביד ישעיהו הנביא, אל חזקיהו למלוך על יהודה. ולו יאתה המלוכה, כי הוא הבן הגדול למלך אחז. ואף הוא יהיה לצבי ולכבוד ליהודה, ולגאון ולתפארת לפליטת ישראל. (מפסיק לרגע ושב להמשיך) ואנחנו ידענו את חזקיהו זה שבתו עמנו שבע שנים ועבדו את נחלתו בזיו-שמש, כי כל דרכיו צדק ותום-מעלליו. ואף גם מאז בא חזקיהו לשבת בתוכנו ויהי לנו למופת, ויהפך את לב כל בני זיו-שמש לאהבה את ה’ ולעבוד את אדמתנו ולעזור כל כושל בנו. וה' ברך אותנו בגללו ונשבע לחם…
כלם
(מקשיבים לדברי הזקן הנאמרים בהשקט ובתום לבב. עיני כלם מביעים תקוה, ובכלות הזקן את דבריו, יפנו במבטיהם אל חזקיהו)
חזקיהו
(בהרגישו את מבטיהם עליו, ירים עיניו וישאר על עמדו בקצה השלחן ממול ישעיהו. פניו מביעים עקת לב רבה. רגעים מספר תשרור דומית התאפקות. עיני כלם בחזקיהו, והוא יעמוד בלי נוע וירים ויוריד עיניו חליפות. לסוף יתחיל בקול שפל, רועד ונפסק לרגעים. אך כדברו ילך רולו ויחזק)
מה אֲחַוכם ולא ידעתם, אענכם ותשמעו לי. הן שמתם מבטחכם בי כאֵל, לאמר: “אתה תסיר חטאת ציון, שבר יהודה תרפא”. והן בחטאת בניה – חטאת ציון. ושבר יהודה, אך בשברון לבו שלכל איש יהודה ירפא. ואנכי מה כי אלי תיחלו? האם בידי אני כל לב איש יהודה לזכותו ולהפכו עשות צדק ומישרים?… (קולו נחנק לרגע, אך תכף יתאמץ ויגמר אמריו) כי על כן אמרתי שעו ממני. וימלך ה' על עמו. ואנכי לא אמלך כי אין בי תושיה!…
כלם
(נשארים שקועים במחשבות. עצבת מרחפת)
ישעיהו הנביא
(מביט בחזקיהו כל עת דברו, בוחנו בעיניו, ובכלות חזקיהו את דבריו יקום ממושבו, פניו קורנים מגיל, עיניו מבריקות תקוה, ידיו נטויות אל מול פניו לחזקיהו ונשא מדברו)
כה הראני ה‘: העם ההולכים בחושך – ראו אור גדול. יושבי בארץ צלמות – אור נגה אליהם. כי ילד ילד לנו; בן נתן לנו; ותהי המשרה על שכמו, למרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה, במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם… קנאת ה’ צבאות תעשה זאת…
כל הנאספים
(קמים מכסאותם, נרגשים, ומלב כלם תתפרץ בבת אחת הקריאה)
כה יעשה ה' אלהינו וכה יוסיף!… יחי חזקיהו מלכנו לעולם!…
קולות
(ההמון הצובאים על פתח הבית אשר בקיר המזרח נשמע מהחוץ)
יחי המלך חזקיהו לעולם!
חזקיהו
(נרגש מאד. בפנותו אל הנביא)
אוי אבי! אל נא תסב את לב העם אלי, להאמין באדם!… אל נא תורה לעם הזה בטוח במלכים ומאשרים. כי בהיות מאשרים והיו גם מתעים אשר ידיחו את העם מדרכו… (מפסיק לרגע ושב ומחנן קולו) אוי אבי! הורה נא לאיש יהודה, כי יהיו עיניו תמיד, כל איש, אך אל דרכו הוא לאשר אורחותיו. כי אז ידעו את הטוב ואת הרע, כל איש יהודה. ובחר בטוב, ונשען אך על צדקת מעשיו… ושם בה' מבטחו, ולמד היטב ודרש משפט, ואשֵר חמוץ. ועבדו איש יהודה וישראל את נחלתם, ומאסו במאזני הרוכלים, ולא ירדפו קדים, ולא יגשו איש באיש ואיש ברעהו… ולא ישימו עוד מבטחם במלכיהם המדיחים אותם אלֵי תקות שוא באשור ואל עזרת מצרים הבל. האף אמנם, אבי, לא תורה לעם הזה בטוח באלהים? ויהיה נא ה' אלהינו למלך על עמו ולא ימלך אדם עליו. כי כמלך כקטן-עמו אך אדם המה ולא אל…
כל הנאספים
(נוגים. יושבים אחד אחד במקומו. פניהם מביעים ספקות)
ירמיהו
(נשאר עומד במקומו, מביט בחזקיהו ומתחיל בנחת)
שמע נא חזקיהו! כַבירים נחנו ממך לימים, אף גם תחקור תולדות אדם עלי ארץ. היקום עם ולא מלך לו, אם ארץ תפרח ומושלים אין בה? או האף אמנם תאמין, כי יהיו כל העם נביאים, יודעי טוב וסרים מרע?…
חזקיהו
(מפסיקו)
האם לא נוצר כל אחד העם בצלם האלהים כמוני וכמוך דודי?… או האם טובו ימי מלוך המלכים בישראל מימי שפוט השופטים בארץ?…
ירמיהו
(ממשיך)
אכן בצלם אלהים נברא כל האדם. אך הידעת חקר אל, אשר נתן לאדם חוק: עשות משפט ורדוף צדק ובקש חסד; ואת יצר לב האדם נתן רע, וירבץ חטאת לפתחו? הלא תענה באלהים, תריב בעליון לאמר “עון פעלך”… – ואם האדם הפיר ברית, ינאץ אל עושהו. הלא הוציא אלהים מן הארץ נפש כל חיה ובהמה, ומי לִמד לשחל טרף, וימגר בהמות לפני בני שחץ?…
חזקיהו
(מפסיקו)
ויהי כבני שחץ האדם, אם היות אדם לא יחפוצו, באין מלך ואך ביד אלהים!…
ירמיהו
(ממשיך)
והן הבדיל האלהים את האדם מחית השדה. ואתה התדע סוד עליון, אשר יצר אור ואת כנפי החושך לא גדע?… הדורש צדק, ולא מגר את כסא הרשע?… אשר לעמים גבולות הציב, וחרב מידם לא הפיל, לבל ישיגו גבולותיהם? אשר חוקי צדק נתן לאדם ולא מנעו מבוא בדמים ועשוק את רעהו? ואתה אם ידעת חוקות אל, ויקָרה בעיניך תורתו, כי עתה לעמו תורם, כשופט ולא כמלך, אם רעה בעיניך המלוכה, ושמת משפט לקו וצדקה למשקולת.
חזקיהו
אך אם כשופט, הן רבים ביהודה אנשי שם, חכמים וטובים ממני, ולמה זה שמתם עיניכם בי להשליטני על יהודה? העל כי הבן הגדול למלך אחז אנכי, אצלח להורות חוק ומשפט, יתר על כל השופטים והמלכים, החוזים והלויים, אשר הורו עד היום הזה, ולב שומע לא נתנו לעם!?… כי לא יוכל איש תת לב שומע לרעו; ואך לו לבדו…
ירמיהו
וביען כי לא יוכל איש תת לב שומע לרעהו נקרא המלך להשליט חוק ומשפט בעמו. ולך יאתה המלוכה… ואף למשפט השופט אין כמוך.
חזקיהו
(נרגש)
ואולם אנכי מאסתי במלוכה. ולא אאמין אשר בשבט המושלים ימנע הרשע… ואת השופט הן לא אנשים ישליטו… כי אם בפעֵם רוח אלהים את לב איש אשר יבחר בו, וקם האיש ושפט את עמו והושיעו מידי צריו, כי אלהים שלחו לפני העם… ואמנה לא באתי עד חקר אל; אך גם לא אוכל והייתי תחת אלהים להשיב את לב עמו אליו, כי לא אצלח… ואף לא יצלח כל מלך ושר להשליט צדק בארץ, אם לא ישָּפט איש בכליותיו לבחור בטוב ומאוס ברע… (מושיט ידיו ומשיבן כנואש) ולכן אמרתי כי אין טוב לאדם בימי חלדו מאשר יבָּדל מכל דברות בני האדם ויעבד את האדמה אשר לוקח ממנה, עד אשר ישיב אותו אלהים אליה.
עזרא
(פונה אל הנביא והזקנים)
שאו נא לי כי אשיב גם אני אל חזקיהו אמרי. (בפנותו לחזקיהו) ולמה אך עון תביט בכל האדם?… התאמר כי מלאכי עליון האדם, ועל טוהר השמים רויי-זכות יהלכון?… ולמה זה כֹּל הרשיעו בעיניך ולא תראה את דמעת העשוקים אשר ביד עושקיהם כח, ואין לבם מנחם!… הטרם תדע אשר יש המון אדם אשר יעמל, וכל ימיו מכאובים, וכעס ענינו, גם בלילה לא שכב ושבע רוגז לא לחם… ואדם אשר לא עמל בו יקח חלקו?! הראית את כל החלכאים המחסרים את נפשם מכל?… נשיהם לאחרים תטחנה… וצאצאיהם ירעבו ללחם, ובלי כסות יתגוללו!… הנקל לך בן המלך הבדל מדברות בני האדם, ושָלַות במעונך, בנחלתך אשר תעבוד… ואֵי נחלת כל העשוקים, אשר יעבדו, עד ישיבם אלהים אליה?…
הבית הולך ונמלא אנשים ונשים מתושבי הכפר הצובאים על הדלת ונדחקים אחד אחד פנימה. בדַבר עזרא, יביעו פני כלם הסכמה. מעיני רבים יתמלטו זיקי כעס. מעיני אחרים מתגלגלות דמעות, ורבים יחרקו שן.
חזקיהו
(קולו שפל מאד ורועד מהתרגשות וצער)
ידעתי, עזרא אחי, אף ראיתי כל זה. הן על זאת רבתי לפנים ברַבי המדינה ואמאס בכסא אבי, כי אין תושיה בם. ואתה מה הוכיחו מליך?…
יואש
(מפסיקו)
ומלכת אתה, והכרַת את העושקים מן הארץ, והושעת לכל העשוקים…
חזקיהו
אכן לוא כשתי משפחות חזיתי את האדם, האחת עושקת ועשוקה השניה, ואשר צָדקה לעד תצדק והרשעה תרשע עולמים, ואמרתי גם אני לרשעים יתמו וצדיקים ירשו ארץ… ואולם הן אח קין להבל, מאדם וחוה שניהם יצאו… ואם קם קין על הבל אחיו ויהרגוהו, היפלא הדבר אם יקום הבל על קין והרגו הוא; לוא שעה ה' אל מנחת קין ולא שעה אל הבל… ואי חטאת הרצח, האמנם ידעתם למצא?… ועשו ויעקב הלא ממעי רבקה התפרדו, אם אחת לשניהם, ומלחמת דמים בין הר שעיר והר ציון על הימים. ואף יהודה ואפרים, שבטי ישראל, אשר גאל משה ממצרים, על מה זה ילחמו מימות ירבעם ורחבעם?…
ואף בתוך ירושלים ובקרב עם יהודה תאכל המשטמה… איש בשר זרועו יאכלו. איש לאחיו, כזאבי ערבות, יחרקו שן. כלם ישרים בעיניהם, ונגד פניהם צדיקים. כלם יצדיקו רֶשע מעלליהם ועל זולתם בעפר יעפרו. כי לא לצדק-אל ומוסרו לבבם. צדק-אל, אשר גם דל לא יהדר בריבו ואחרי רבים לא יטה לרעות. צדק-אל, אשר לא בעיני אנוש אשיותיו. כי לא מריבו את הרשע יצדק הצדיק; כי אם בבור לבו ופועל כפיו אמונה…
זכריה
(מפסיקו)
האם יש רֶשע גם בעשוקים? הודיענו חטאת עני!…
חזקיהו
(מביט רגע בזכריה)
אכן לא ירשע העשוק על העָשקו. אך גם לא יכפרו לו עקב זאת כל חטאתיו; ואף גם בל ימָּשח עקב זאת למלך ושופט על הארץ… וכל אדם לא יצלח לשפוט ואך ה' לבדו… ואך עולתה במלוכה, וסלף ותרמית בכל שלטון המדינה.
נחום הבוקר
(כמפליט מתוך מחשבה)
אכן נכוחים דברי חזקיהו. עיני המלכים אך אל בצעם, והכבד עלם על העם…
עתניאל חרש הברזל
ואכן מי יערך משפט לפני חזקיהו, ויצדק עמו!…
חזקיהו
אנכי לא במשפט אבא, לאלהים לא אריב. יבחן כליות אל ויודע משפטו באדם; אך הן הייתם עלי כלכם לאמר: לך משל ביהודה; ואומר כי לא אמשל, כי אבדה תקותי בעמי ואדם, אשר עוד ישובו ורפא להם…
נתן
(קורא בקול)
לא פסו אמונים בבני אדם!…
חזקיהו
אכן לא פסו, נתן אחי. אך הלהם החפץ במדינה? הלמענם שבט המושלים?… אמונה דרכם. כי אל ה' עיניהם ולא יבטחו באדם. אך לא כן כל העם. כוזב כל האדם: ידכא ישוח בעניו, ויחרוש רע כל היום. וגם כהנים לא שמרו בריתם. לאלילי מלכיהם יקטרו ולשריהם יחנופו. והשרים ילכו אחרי בצעם. והשופטים ישאו פנים. ואין דורש משפט צדק, כי את משפטם יבקשו כלם, איש לעברו ואיש לבשרו. וישמו את הארץ בתעלוליהם. ואז יֵרדו אל מצרים לעזרה, ואל אשור יגישו שוחד. ולא שעו אל מעוזם ואת ה' לא דרשו. אבדה תקוה מעמי. עד דור יעבטון אורחותם, ואין ישע ואין תושיה!
רגעי מספר תשרור דומיה בבית. כל המסובים אל השלחן יושבים בראש מורד. בין הצובאים ליד הדלת עובר לחש קל מתאפק.
שלומית הנביאה
(מביטה כל הזמן בחזקיהו, שקועה במחשבות. ובשרור הדומיה, תתחיל מבלי לשנות את מצב גופה, בתוכחה קלה אל חזקיהו)
אך על מה רוחך מרה כה?… כמדקרות חרב מליך… על מה כה ירב כעסך ואל מי תשלח חציך? אם כוזב כל אדם, הן אך באפס-לב יכזב, כאשר יכזב הילד… האמנם תאמין כי יחרוש הילד רעה כל היום, בראותך מעלליו רעים נגד פניך?… וברגזו ובהתעללו ולכל תהפוכות אשר יעשה הילד, האם חטאת תביט בו?… ולמה לא כראות את הילדים תראה את כל העם?… היהיו מעשי הילד נכוחים וטובים תמיד, כי אך ברחמים תקדמהו ובחן תלטפהו?… הלא אף אם גנב הילד ורצח, רק בלבבך דאגתך תשא, ואת פניו בחסד תכפר. האמנם רעים מעשי העם ממעשי הילד?… וחשבהו נא כילד ולא תתאונן עוד על האדם, על חטאת אנוש בל תתעבר. לעון כל העם כעון הילד תביט, וחטאת עם כפשעי עולל. ונשאת פניו ברחמים ובחסד, בינה תורהו עד יגדל, יחכם כמוך והיו דרכיו כדרכים!…
כל הנאספים
(בדַבר שלומית יפנו מבטיהם אליה, וכצמאים ישתו דבריה. פני רבים ילבשו הוד חסד ושמחת אושר, וככלות שלומית את דבריה תתפרץ מפי רבים הקריאה)
האח! מה נאמנו דברי חן!…
חזקיהו
(מקשיב לשלומית כל עת דברה. אך בפניו נכרת אי-הסכמה. וכאשר תדום שלומית, ימהר להשיב)
מה נאמנו דבריך, אחותי, ומה נאוו לך… ואולם אנכי לא כן עמדי. כי אף אם כראות את הילדים אראה את העם אך ילדי אלהים המה כמוני וכמוך… ומה יתרון לי התנשא על העם למשול בו והורותו דעה?… האנכי הריתיו, אם אנכי ילדתיו, כי כנער אראהו ואחנכהו?… ואף זאת אשר תאמרי כי חטאת העם כפשעי עולל אביט, ונשאתי פניו ברחמים… הן כי יחטא אדם לי, ונשאתי פניו, ואולם כי יחטא איש לאלהיו והמיט שואה על עמו, מי אנכי ואוכל לסלוח לאיש ולרפא לשבר העם?… או איש כי יפשע ברעהו והרע לו, מי אנכי כי אשא את פני הרשע ואת פשעיו אמחה, באין לאל ידי למחות גם הדמעות מעל פני עשוקיו?… ומה יתרון לי עליך ועל כלכם, כי אהיה בשופטיכם?… הלא כה דברי, כל הישר בישראל הן ישמר חקות ה', ולמה אפוא יושם עול מושלים עליו?… ואשר השחיתו דרכם-מי אדם ירפא משובתם?… היצרפם שבט מושלים?…
שלומית
אך הקשב-נא, חזקיהו!… הטרם תדע כי כשלה יהודה ותרד פלאים, כי השחיתו השרים והשופטים, ותהי עינם אל בצעם… והנה כל העם נפוצים כצאן אשר אין להם רועה, וכיתומים משֻלחים… הראית, חזקיהו, יתומים משלחים?… אז ראית את זועת השכול!… וכיתומים משלחים היה עם יהודה… כי על כן יפשעו. ותהי יד איש באחיו, כאשר יהיו גורי החיה על נבלת מינקתם, בהשלח הרזון בעצמותם, ונתנו שִׁניהם גור באחיו, והשנים בשלישי… וכה ירדה פלאים יהודה. וכל שכניה הרימו קרנם עליה. ויפץ העם, וידח ויפשע… ורוזני יהודה ושריה אל גאון אשור ישאפו, ולנחל מצרים ינהרו, עקב היות יהודה שפלה בגוים; ועתה הנה קראך ה' להשליט צדק ומשפט בארץ ולרומם קרן יהודה… האף אמנם תחטא לעם ולאלהיו, ולא תאבה לעמוד בפרץ?… עורה חזקיהו!…
חזקיהו
(כמדבר לעצמו)
ואכן אם יש יום צדק, לא מכסא השופטים יופיע, ואף לא בשבט המושלים. כי בהָפקד אדם על רעהו למשול בו ולשפטהו; ואמר האחד בלבו: “מרום אנכי”… ומשנהו יהגה לאמר: “קטונתי מדעת דרך ה'”; ותעו מני דרך גם שניהם. (מפסיק לרגע וגומר בקול) אם לא נסתרה דרך ה' מלב עמו, אך במסלתו יעלה כל איש יהודה אליה, כי יצא לו כל איש בעקבות-יה, אשר יפעמו מנפשו אלי דרך ה‘… וחִדלו לכם מסאון המלוכה ומשעטות פרסות המדינה, אשר ישמו את מסלת ה’ בלב האדם! כי אך עֹשק-רש וגזל משפט וסלף צדק במדינה. ואין טוב מאשר יעבד כל איש יהודה את שדהו, וגם מלך יהודה לשדה נעבד!…
ירמיהו
האף תאמר, חזקיהו, כי ישמעו גם אשור ומצרים לקחך, וכל הגוים מסביב?… או כי תאבה אשר יהיו בני ישראל פזורים כצאון אל ההרים, ובאו זאבי אשור ותניני מצרים וטרפום?…
חזקיהו
ההצילו מלכי יהודה ואפרים את עם ה' מכף מלכי אשור וארם ומצרים?… האם לא היו המלכים לפוקה לעם להדיחו אל דרכי הגוים ואליליהם מסביב? שוא תשועת המלכים!…
ירמיהו
כי על כן נאבה להמליכך אתה, מלך ישר באדם…
חזקיהו
(נרגש)
אך עד מתי תאבו כי אשנה דברי ואשלש? לא בחר בי ה' לשבת על כסא יהודה, כי על כן לא נטע אלהים חסד בלבבי, ולא נתן לי לב שומע לשפוט את עמו. ואם מלך חפצתם, מה אנכי כי הייתם עלי? והמלכתם את אשר תמליכו? וימלך יהורם אחי, הן בן למלך אחז הוא כמוני. והן חפץ לו במלוכה, ואף יארח אל דרכי המדינות את אשור ומצרים, אדום וצור… ואנכי נקטה נפשי מנהם!…
יואש
אנכי רק אחת ידעתי: כי במלך יהורם, וגברה יד השועים עלינו ודכאונו ועותו משפטנו; ואם חזקיהו ימלך וגברה ידנו על שועים והכרתנום מן הארץ…
חזקיהו
(מעיף עין ביואש)
משגה אתך, יואש. לא יגביר חזקיהו יד איש על רעהו, כי על כן אין לך תושיה בו… (בפנותו אל כל המסובים) וחדלו-נא ממני. והמליכו את הטוב בעיניכם! אנכי לא אמלך!…
(רגעים אחדים תשרור דממת מועקה בבית. כל ראש מורד.)
ישעיהו הנביא
(אינו מרים ראשו. כהוגה לעצמו, מתחיל בקול נמוך וצלול)
הן אראלים צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון… אבלה נבלה הארץ, אמללה נבלה תבל. והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם. על כן אָלָה אכלה ארץ, ויאשמו יושבי בה. על כן חרו יושבי ארץ ונשאר אנוש מצער… (ידם לרגע, ואחר ירים ראשו כמתעורר. קולו מתגבר) עתה אקום, יאמר ה', עתה ארומם, עתה אנשא!… (קם על רגליו נוטה ימינו אל חזקיהו) הן לצדק ימלך מלך, ושרים למשפט ישרו! והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם, כפלגי מים בצָיון, כצל סלע כבד בארץ עיפה. ואליו תשעינה עיני רואים, ואזני שומעים תקשבנה. וידעו תועי-רוח בינה, ורוגנים ילמדו לקח. (פניו קורנים מגיל והתעוררות, קולו יאדיר) מלך ביפיו תחזינה כיניך, תראינה ארץ מרחקים. חזה ציון קרית מועדנו! עיניך תראינה ירושלים! נוה שאנן, אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו!…
(מהחוץ נשמע רעש מרכבה בקרבה אל הבית.)
ההמון
(אשר בפתח הומה)
הנה מרכבת המלך באה! (ההמון אשר את הפתח מפנה דרך ואל הבית נכנסים)
חלקיהו ועזריקם
(מבוהלים, משתחוים אל המסובים. לחזקיהו)
המלך אחז אביך חולה למות, ויבהילנו לקרא לך. כי חפץ המלך לראותך בטרם ימות. מהרה ובא פן תאחר!…
כל הנאספים
(מביטים אל שליחי המלך ואל חזקיהו)
חזקיהו
(פונה אל המסובים, קולו נרגש, דמעות מתגלגלות על לחיו)
אלכה-נא ואראה את אבי, בשוב לבו אלי עתה!
ישעיהו וירמיהו
לך לשלום, וגם אנחנו נשוב ירושלמה עתה.
חזקיהו
(פונה לחנה וליהונדב אחיה)
חנה ויהונדב
(יחד)
כן נעשה, צאתך לשלום.
חזקיהו ואחריו כל האורחים יוצאים את הבית, ואחריהם יצאו כל זקני הכפר לשלחם, וכל ההמון נוהר אחריהם החוצה. נשמע רעש מרכבה בשנית וכעבור רגעי מספר יחזרו אל הבית חנה ויהונדב, ואחריהם נמשכים הביתה בחורים ובתולות הכפר. חנה מתחילה לפנות את הכדים והגביעים מן השלחן.
אחד הבחורים
(בלצון)
אל תסירי את שארית היין, חנה! הָקדש היין בכלי, ואנחנו נשתהו הערב לחיי חזקיהו מלכנו.
בחורים אחדים
(מתקרבים לשלחן וממלאים את הגביעים יין)
יחי חזקיהו מלכנו!
כל הקהל
(בתרועה)
יחי המלך! יחי חזקיהו מלכנו!…
חנה
(מתוך מחשבה)
נמהרים אתם, ולא שמעתם אשר אמר חזקיהו כי לא ימלך!…
אחד הבחורים
בירושלים יחזק דבר הנביא ויושב ירושלים על חזקיהו והמליכוהו.
חנה
(בתקף)
לא יאבה ולא ימלך!…
בחור שני
(בהורותו בידו אל חנה, פונה לכלם)
אכן ראו-נא גם שמעו: אין זאת כי נתנה חנה את עיניה בחזקיהו ותאבה כי ישב אתה בזיו שמש.
(פורץ בצחוק)
קולות רבים פורצים בצחוק גדול. עיני כלם תבחנה את חנה.
בחור שלישי
(אל חנה בלצון)
ואולם הסירי-נא דאגה מלבך, חנה! הלא אם יתן חזקיהו גם הוא את עיניו בך ולקחך אחרי כבוד אל בית המלוכה בירושלים. והן טוב היות מלֶכֶת, מהיות נושאת משך הזרע!…
רב ההמון פורץ בצחוק גדול.
חנה
(נכלמת, פורצת בבכי ובורחת מהחדר)
עלילה ד' 🔗
כחדש ימים אחרי עלילה ב'
בלשכת הפקידות אשר בבית המלוכה בירושלים. החדר מרוח מאד. דלת הכניסה מהחוץ היא בקיר המערב. דלת לחדר אחר נמצאת בקיר הדרום. בקירות המזרח והצפון פתוחים חלונות אל חורשת ברושים. באמצע הקיר המזרחי נראה תא קטן ובו ספרים ומגלות. שלחן ארוך נצב לאורך החדר קרוב למזרח ומסביב לשלחן כסאות.
בקר אביב צח. קרני השמש חודרות בעד החלונות במזרח.
חזקיהו
(עומד ליד התא אשר בקיר המזרח וקורא בספרים ומגלות שונים. פניו קודרים וכפעם בפעם, מתוך הקריאה בתעודות, יעבור רוגז עליהם).
יהורם
(נכנס בפתח המערבי מהחוץ ובראותו את חזקיהו, ישאר עומד בפתח רגעים אחדים, כמפקפק ובוחן את חזקיהו בעיניו. לסוף יתקרב אל חזקיהו וישאל בלחש)
למה נפלו כה פניך, אחי?…
חזקיהו
(מתעורר, מביט ביהורם)
כי קורא אני בתעודות אלה וכל כשלון בית דוד יגול לעיני… וקול פעמי הכליון אאזין, מתגלגל על יהודה וירושלים כהתגלגל סלעי מגור מראש השניר על עדר רחלים בעמק לרגליו. – (אחרי דומיה קצרה) ומי הוא אשר רק יסיע את הסלעים האלה? הלא הם נערי הרועים הפוחזים אשר רק שברי אבנים ילקטו למו מרגלי הסלעים… שברי אבנים ילקטו למען הקים מצבות משחק למו. ולא חלו אל גורל הצאן אשר עלימו יתגלגלו הסלעים אשר הסיעו בחפזם. אכן עכרו את יהודה מלכינו!…
יהורם
אל יתהלל חוגר!… הנה בא היום אשר תשב אתה על כסא דוד, ונוכחה מה יהיו פעמיך אתה, אם אל השלום והאושר או אל הכליון, כדבריך…
חזקיהו
ואולם אנכי לא אמלך. ואף לא התהללתי כי בידי להושיע, כי לא יתוקן עוד זה המעֻות מדור דור, כאשר לא יֻצג עוד הסלע בהתגלגלו במדרוני ההרים מטה. כי עד לתהום ירד הסלע בהתגלגלו מראש ההר; ועד לכליון חרוץ יגיע עם יהודה, ויגיעו כל העמים, עקב אשר הסתכסכו יחדו להדוף איש את רעהו מטה, כאשר ירצדון הסלעים מראשי ההרים מטה מטה.
יהורם
אכן חזות קשה תחזה, אחי. ואנכי לא כן עמדי…
(דומיה ממושכת)
חזקיהו
(שב לקרא במגלות)
יהורם
(פונה אל החלון ומשקיף אל הגן. אחרי רגעים מספר יסוֹב אל חזקיהו)
ומה עצתך לי, חזקיהו, אחי: הטוב כי אשב אני על כסא המלוכה, אחרי אשר מאסת אתה בה?
חזקיהו
(בוחנו בעיניו רגע)
ואתה, אחי, אל מה תשא עיניך לכסא? הלמען תנחל כבוד ותשבע עשר? האף אמנם תאמר בלבבך כי אך למנת המלכים באה המלוכה? הרק למען ענוד פאר למלכם, בקשו שבטי ישראל מלך מה' ביד שמואל?…
יהורם
לא כן! כי אם למען הושע את העם והשבית את פעמי הכליון אשר אמרת…
חזקיהו
(משמיט מידיו את המגלה אשר אחז ושם את שתי ידיו על כתפי יהורם)
האף אמנם תאזין יהורם, את קול אלהים קורא לך להשבית את פעמי הכליון?… האמנם נתן אלהים חכמה בלבבך ותבונה לשפוט את העם ולהושיעו מכל קמיו, אשר מבית ואשר מחוץ?
יהורם
(נפתע ומרתת)
לא אדע, אחי את כל זאת… אך קול מלבי אשמע לאמר: “קום יהורם ומלכת בירושלים והשיבות לה פארה!”…
חזקיהו
כי עתה לך בכחך זה, אחי!… (אחרי דומית רגע) אך השמת לבך יהורם, אל משפט זאת המלוכה אשר קרָאה אֵל להסיר מראש ציון את אפרה ולענדה פאר? התבין לשפוט בין איש לאיש ובין העם לפלגותיו, כי יכון בצדק כסאך? התוכל והיית מרום מכל דופי אשר יחזו בך אלה אשר תרשיעם; ונשא מכל תהלה אשר יחוו לך כל אלה אשר תצדיקם? התזכר כל הימים תמיד, כי לאלהים המשפט ורק לו לבדו, למען תצדק בשפטך?…
יהורם
(נופל על ברכיו לפני חזקיהו ומרים אל ידו אליו)
אוי, אחי! קטנתי מכל זה! (אחרי רגע) ואולם אתה האיש!… ואין כמוך, אחי, בחיר אלהים ומשיחו!… ואך לך יאתה המלוכה, ואתה נאוה לה!
חזקיהו
(אוחז בזרועות יהורם ומקימו על רגליו. מחזיק ידי יהורם בכפיו. בקול נוגה)
גם אני גם אתה, אחי, לא נצלח לזאת התעודה. ואף אדם אין אשר יצלח לזאת. כי אף אם מרום יהיה האיש ביום שבתו על הכסא; ויאתו אחרי כן המקרים ודברי הריבות וסכסוכי המדינות והטו את האיש מדרכו. כי הן אף אם צדק ואמת יהיו נר לרגלי המלך בתחלה; ואך כי האנשים, אשר להם הריב, יאמרו כי הטה משפט, או בעניני המדינות יחליט כאשר תורנו בינתו לטוב עמו; ואך כי ימצאו מן העם אשר ירגנו לאמר כי עכר את הארץ, או אז תפול רוח המלך עליו; ולא ידע עוד אם מלבבו הוא ישמע את קול אלהים, או בקול ההמון ישמע קול שדי. (מפסיק לרגע ושב כמדבר לעצמו) או כאשר יחלק העם לפלגותיו ולא קול אחד יריע כל ההמון, אי קול שדי אז?! ומה היא הדרך אשר ילך בה המלך לטוב לעמו?…
יהורם
(אחרי רגעי דומיה)
אכן בדבר הזה אכשר אני ממך, אחי; כי לא כמוך אטה אוזן לכל אשר יהגה העם לפלגותיו, ורק אשר יורני לבי אעשה, ומדרכי לא אסור ימין ושמאל…
חזקיהו
ואכן בזה עוד תרבה המכשלה אתה. ועוד זאת אשר בסוד הקצינים הן תבא אתה; ורק ליתר פלגות העם לא תשית לבך.
יהורם
כי נבחרה דרך הקצינים בעיני, מדרכי יתר הפלגות.
חזקיהו
(בצער)
אכן לא תצלח, אחי, למלוכה. גם אתה לא תצלח!… (נגש אל החלון ומביט אל הגן)
יהורם
(מביט זמן מה אחרי חזקיהו, ועיניו מפיקות מורא. אחר יפנה ויצא מן החדר)
חזקיהו
(אחרי רגעי מספר יסוב מן החלון כמבקש לאמר מה ליהורם)
אכן הלך לו הנער. (בפנותו אל תא הספרים ימשיך לעצמו) אם ימלך יהורם אחי, והרבה לעכור את יהודה מאחז אבינו. כי יהיה יהורם משחק בידי הקצינים כאחז אבינו, והתימר לאמר, כי קול אלהים מדבר אליו מלבבו. (מוציא תעודות מן התא ומחל קורא בהן, אך תכף ישיבן ויסגור את התא. פניו יגעים. לוחש לעצמו) הנה תמו היום ימי אבל אבי. אֶכּונה לשוב אל עבודתי בזיו שמש! (נגש לדלת אשר בקיר הדרומי, פותחה, יוצא וסוגרה אחריו).
זמן מה ישאר החדר ריק, כן נפתחת הדלת בקיר המערבי ונכנסים:
אחזיהו, אסף, אוריה הכהן ושפן
(מביטים סביבם כאלו צפו למצא איש בחדר, ונכזבו…)
אסף
הלא אמר יהורם כי נשאר חזקיהו בחדר?…
אחזיהו
ונלך אל חדר חזקיהו כי שם לבטח נמצאהו…
אוריה
(מפקפק רגע)
לא! לא נלך לחדר חזקיהו!… ואף למה זה נבקש לדבר אל חזקיהו בדבר הזה? לא תכון עצתכם!…
אחזיהו
כי הן לא יאבה יהורם להמשח אם לא יאציל לו גם חזקיהו אחיו ברכה למלכותו!…
אוריה
(ברגז)
אך נער ובער הוא יהורם!… הלנו הכנע לאולתו?! קראו לו הנה!…
אחזיהו
(יוצא בפתח המערבי ושב תכף יחד עם יהורם)
יהורם
(בהכנסו, ממשיך את דבריו אל אחזיהו)
אמנם אין את לב חזקיהו אחי למלך. אך אם לא יברכני אחי לא אמלך גם אני!…
אוריה
אך אִוֶלת היא זאת! האם אביך הוא חזקיהו כי יברכך!… הן אחיך הוא, אשר לו משפט המלוכה ובמאנו למלך ומלכת אתה!
אסף
והן לא נוכל התמהמה עוד. כי כל העם הולך ונקהל עתה אל חצר בית ה‘. למשח את בן המלך אחז תחתו. מרבית העם נוטה אחרי חזקיהו; ואולם עדנה מאן ימאן חזקיהו למלוך, ואם גם מקום יהורם הבן השני למלך יפקד שם, יקשרו קשר והמליכו קושר. ועתה זאת עצתי: כי נבא אל חצר בית ה’ ועמנו יהורם בן המלך; והיה בעוד חזקיהו ממאן להמשח ומשח אוריה הכהן הגדול את יהורם לעיני כל העם, והריעו כל אשר אתנו לאמר: “יחי המלך יהורם”! או אז יריעו גם מן העם אשר אחרי חזקיהו, לאמר: “יחי יהורם מלכנו”, כי הן נבער העם מדעת עד מה' ואל כל רוח נושבת בעוז יסער… וכה תקום המלוכה ליהורם…
יהורם
ואולם אנכי לא אוכל לתגר בחזקיהו אחי, כי אהבתיו וארחמו…
אחזיהו
אך הן מאן ימאן חזקיהו למלך, ובו לא תתגר איפוא… ואף גם לא יצלח חזקיהו למלוכה.
יהורם
וגם לי אין חפץ במלוכה. הן טוב לי אשקוט במעוני ולא אשא המשא הכבד הזה. ואך יען כי ידאב עלי לבי אל גורל יהודה וירושלים, אשר נפלו פלאים, הנני וארָצה לכם. ואף אמנם ידעתי כי לא יסכון חזקיהו, אחי, למלוכה כי רפה-רוח הוא, וכמקוננות יעורר נהי תמיד; ואולם לא אתגר בו כי ארחמהו. ואך כאשר לא ישמע חזקיהו לכל העם בחצר בית ה' ולא יאבה למלך, ומלכתי אני…
אוריה
אכן בזאת לא נצלח. כי רב מאד העם אשר אחרי חזקיהו; ואם לא יראה העם לפניו גם את יהורם הבן השני למלך אחז נכון לשבת על כסא דוד; אז לא ירפו מחזקיהו וחזקו עליו והמליכוהו. ואך כי יראה העם גם את יהורם לפניו, והרפו מחזקיהו, במאנו להם ונסערו אחרי יהורם אתנו…
שפן
גם אנכי זאת עצתי לכם: כי נבא אל חצר-בית ה' כאשר יעץ אחזיהו. ועלינו במעלות המזבח, ויצק אוריה הכהן הגדול מקרן השמן על ראש יהורם ומשחהו למלך על יהודה…
אוריה
ואולם לא אוכל לצקת מקרן השמן על ראש יהורם אם יגבר קול העם אשר אחרי חזקיהו. ואף איכה אמשחהו? אם לא יעלה יהורם בעמוד, העל רצפת החצר ימָשח?
כלם
עלה יעלה יהורם על העמוד! עלה יעלה!
יהורם
לא!… כי אל חצר בית ה' אבוא, ובעמוד לא אעלה, עד אם יפול דבר כי לא ימלך חזקיהו…
אסף
ויהי כן!… אך נחושה נא אל חצר בית ה', כי העם יקהל שם ועוד רבה העבודה לפנינו!…
(כלם קמים ויוצאים בחזרה דרך הפתח אשר בקיר המערבי. כעבור זמן מה ישוב חזקיהו ובא בפתח הדרומי. לבוש כאחד מבני הנביאים, ואתו ילקוט אשר ישימו על השלחן. יושב ליד תא הספרים. מוציא תעודות ומגלות וקורא בהן. ולעתים יעתיק מהן אל ספר אשר הוציא מילקוטו ומשיבן אחרי זה אל התא. נכנסים בפתח המערבי ירמיהו ואבירם ואתם זקנים מכל שדרות העם העירונים וכפריים ומבני הנביאים והלווים, ענוים ועמלים, נדיבים וחלכאים, וכלם קוראים לשלום חזקיהו).
חזקיהו
(נפתע לכניסתם. קם על רגליו ומביט אליהם תועה במבטו. אך כעבור רגע יאיר פניו אליהם)
שלום בואכם רֵעים!… (סוגר את תא הספרים)
ירמיהו
(בקול מזרז)
מהרה-נא, חזקיהו, והלכת עמנו אל חצר בית ה', כי שם נקהלו כל העם למשחך למלך על יהודה וירושלים!…
חזקיהו
(בתלונה)
ואולם הן מאז ועד היום הזה אמרתי לכם, כי לא אוכל למלוך, כי לא בחר בי ה' לשפוט את עמו.
אבירם
אבל אתה יודע, חזקיהו, כי נפלה יהודה וירושלים נשַמה כמעט. וכל העם נפוצים כצאן אשר אין להם רועה. ואך אליך נשואות עיני כל העם כי רק בידך אתה להושיע לו…
חזקיהו
הה!… והרפו נא ממני כי אין תושיה בי. כי מה אוכל ונתתי לעם הזה, ונפשי מרה עלי, עדי היותה ריקה אין כל!…
ירמיהו
ואולם הן לא תהיה כזאת, חזקיהו, אשר לא תבא לֵרָאות אל העם אשר נאסף אל חצר בית ה' לחזות במלכו וישעתו!…
חזקיהו
(מפסיקו)
ולמה זה הקהלתם את העם אל חצר ה' לשמי? ואתֵּמה ידעתם אשר לא אוכל לֵראות לפניו והַכזיב תוחלתו
ירמיהו
(ממשיך)
לא אנחנו הקהלנו את העם, כי אם תועה העם, שכול כלו. ואל כל עבר יפנו ונשאו עיניהם לעזרה. כי ירדה יהודה פלאים וציון הָחרבה כמעט. וכיום הזה תמו ימי אבל אחז אביך וַיקָהל כל העם אשר בירושלים ואשר מערי השדה אל חצר בית ה' להמליך עליהם מלך אשר יוציאם מן המצר… ואליך נשואות עיני כלם כי רק בידך אתה להושיע… ועתה מהרה-נא ובואה אל חצר בית ה' ולקחת את המכשלה הזאת תחת ידיך עד אשר תשקוט הארץ, עד אשר תקום יהודה, או אז תוכל ושבּתָ לנזירך ולעבודתך אשר בזיו-שמש…
חזקיהו
ואולם אנכי לא אאמין אשר יום יבא ותוָסר המכשלה. ונהפוך הוא אשר אחזה אנכי: כי הלוך ילכו ויסתבכו, כשל יכשלו וירדו מטה כל עניני המדינה. כי אין במלוכה מוצא מסבכי המעשים אשר ישתרגו על צוארי העם ועל צוארי כל העמים, עם ועם, עד בוא יומו הוא ועד בוא עת ארצו לרדת תהומה.. (מפסיק לרגע ומחנן קולו, ביאוש) ולמה תשלו את נפש העם, כי שלום יהיה לו בכנפי המלוכה – ושלום אין!… הו טוב טוב כי יעָזב העם לנפשו וראה כל העם את התהום הפתוחה לרגליו, והתאזר עוז ועבָרה, או יכשל ונפל בה; אך לא יוסיף לפסוח על הסעיפים והֵאָלח. והן טוב כי יוכח העם אשר רעה נגד פניו ושם ורפא לו, או באפס תקוה יתמו!…
ירמיהו
ואולם זאת משוגתך, חזקיהו, אשר תחשוב כי באפס עוזר ובהִמוט כליל העם, תפקחנה עיניו לחזות את עותתו ושב ונאזר יחדו ורפא לשבריו. אך הן לא כראותך אתה, חזקיהו, יראה כל העם כי זרועות עולם לא יחבק ותהום רבה לא יראה ואת פעמי הכליון, אשר תאזין, לא ידע העם. כי רק את כאב יומו הוא יחוש, ורפאות לפצעיו הוא יבקש לו כל איש מן העם, אף בפָּצעו את לב אחיו וראש רעהו ימחץ… הלא כי כן לא תפקח הרעה הגדולה, אשר תבא באפס כל שלטון ומשפט-צדק, את עיני העם כאשר תבקש. ונהפוך הוא, כי פי שנים תעַור הרעה הגדולה את עיני העם. ואמר כל איש בלבבו כי אך מידי רעהו באתהו הרעה, והיתה יד איש באחיו לרעה, יתרה על אשר תהיה עתה…
חזקיהו
(מפסיקו)
והן היו ימים טובים מאלה, עת נאמנו בני ישראל את אלהיהם, ומלכים לא משלו בם.
ירמיהו
אכן זה אשר הטעך, חזקיהו: אשר תחשוב כי הימים הראשונים היו טובים מימינו אלה ואשר תאמין, כי טובו הימים הראשונים רק באשר לא משלו מלכים בעם… ואולם גם זה וגם זה לא כחזונך הוא… לא היו ימים אשר לא שלט איש ברעהו; והימים הראשונים לא היו טובים מימינו כיום. ואך אתה, חזקיהו, עקב אשר ברום שחקים תחזה את ראשית האדם, כי על כן תאמר: אך ירוד ירד באחריתו, והתהומה נתגלגלה, עקב אשר סרנו ממסלות ישרים. ואולם אך משגה עמך, חזקיהו!… ופעמי הכליון אשר תחזה אך פעמי החיים המה, הד פעמי האדם עלי אדמות… ומראשית אדם נוצר ועד אחרית כל הימים חוק הוא לאנוש, כחוק אשר לשמש ואשר לירח וכל צבא השמים, כי סוב יסוב במעגלו נצח: עלה במזרח וירוד במערב, ועל סביבותיו, כשמש, ישוב נצח… וקול פעמי הכליון, אשר תאזין חזקיהו, אך קול פעמי הדורות המה, דורות האדם הסובבים במעגלם, כעולים במזרח שמש ושוקעים בקצות המערב… ואולם גם צבא האדם, כצבא השמים, אך על סביבותם יסובו. ועלה בל יעלו ולא ירדו ירוד…
חזקיהו
(קורא במר נפשו)
ומה בצע אפוא, אם נכוחים דבריך, מה בצע בכל העמל וההבל הלזה?!… אם עלה בל נעלה, אל מה נוחיל ודרכים נבקשה?… ואם ירוד לא נרד, למה זה אפוא תדאג לעם, להמליך לו מלכים?… מה יתרון בכל ההבל הזה?!…
ירמיהו
כי אף אמנם אך במעגל יסבו כל דורות האדם, סובב סובב יהלך הרוח באדם ועל סביבותיו, כשמש ישוב; ואולם הן טוב לחזות בזרוח השמש לבקרים, מאשר לכמֹהַּ בשקעו לערבים. וטוב טוב לנו כי נאשר את פעמי דורנו במשפט וצדקה, ולוא רק לזמן קט ואף אם בשבילים צרים… כי הן טוב עִמנו המשפט מן המשפח, הצדקה מן הצעקה… ובמלכך אתה יכון המשפט ותנוב הצדקה ביהודה. והן טוב כי שלום ואמת יהיה לעם למצער בימיך. ומה לך תחתור אל אחרית הימים לעלטתם?… התחת אלהים הנך, לחשוף הנסתרות?…
חזקיהו
(אחרי דומיה קצרה, כמתעורר ממחשבותיו)
ואכן אם תכון המלוכה או כל משטר בעם, הן אין כמוך, ירמיהו דודי, נאוה לה!… כי חכמת מאד ורב תבונות בשֵיבתך, ובך עצה ותושיה. ואם כלה ונחרצה כי מלך ימלך ביהודה ומלכת אתה!…
ירמיהו
אך לא לי משפט המלוכה, כי לך. ואף אם לא תמלך אתה, לא אלי תסוב המלוכה, כי אם ליהורם אחיך…
חזקיהו
(מפסיקו)
לא משפט-מלוכה זה, כי אם משפח! כי אם תכון המלוכה, רק אתה יאה לה…
ירמיהו
לא. כי אתה תמלך ואנכי אהיה ביועציך, כי הלא אם גם ייטיבו חכמים לעוץ נכוחות, עוד יפָלא מהם עשות הנכונה. כי בחכמים עצה, ובנגידים התושיה…
(ההמון הצובא על דלת החדר יֵפנה דרך; ואל החדר נכנסים הנביאים ישעיהו מִיכה ושלומית ואליהם נלוים בני-נביאים רבים והמון רב עוד מאד יסוב את הבית, נרגש כים.)
ישעיהו
(בהכנסו, ברגז קולו)
עד מתי, חזקיהו, תלאה את העם, אשר נקהל לחצר בית ה' למשחך למלך?… ולמה תמרה את דברי ה' לך, כי מלוך תמלך ביהודה?…
קול ההמונים
(הצובאים על הבית יגבר בכח רב)
בואה, חזקיהו, אל חצר בית ה'!… מהרה נא ובואה!…
(לרגע ישלך הס, עד הִשמע הד הקריאה “בואה!” מתגלגל למרחקים וההמונים יחלו לשנות את הקריאה ולשלש. וקולותיהם ילכו ויגברו וההד יענם, עד אשר ישָמע בחדר “בואה, חזקיהו! בואה! בואה, חזקיהו! בואה!”… פעם ישמע הקול כדרישה נמרצת, תקיפה וזועמת ומטילה אימה. ופעם – כשועת אובדים מחרידה תהומות).
חזקיהו
(נדהם מקול ההמונים. חור כמת. עומד בלי נוע ועיניו תועות. כאלו פלחוהו חצים ויזעזעֻהו).
ירמיהו
ולמה תעמד עוד, חזקיהו? הן טוב כי תבא עתה אל חצר בית ה' ותוכיח במו פיך לכל עם ה'. ותורֵם את אשר יעשו, אם במלכך עליהם או כאשר תחדל!…
כל הנאספים
נכונים דברי ירמיהו יועץ המלך!… מהרה-נא ובואה, חזקיהו מלכנו!…
קול ההמונים
(מהחוץ לא יחדל מרעוש כרעוש מוסדות ארץ מתמוטטים, כקול צורי-שדי, קול מפיל חרדת אלהים בעוזו, קול ענות מזעזע ומחריד)
בואה! בואה! בואה!, חזקיהו! בואה! בואה! בואה!…
–––––
חזקיהו
(מתנודד. נרעש עד היסוד. עיניו קרועות מפיקות חרדה).
ירמיהו ואבירם
(תומכים בחזקיהו מזה אחד ומזה אחד).
עלילה ה' 🔗
בזמן אחד את עלילה ד'.
בוקר אביב צח. תוך החצר אשר לפני בית ה' בירושלים. קהל גדול עד מאד. אנשים ונשים ממלאים את החצר ומסתובבים בכה ובכה. משוחחים זה את זה. בין הקהל הנאסף נראים מכל שדרות העם: עמלים וענוים, נדיבים, חלכאים, קצינים, כהנים בבגדי שרדם ממדרגות שונות ולוים בתלבשתם. רבים עד מאד גם הנאספים מן הכפרים וערי השדה: יוגבים, כּורמים ובוקרים. ביחוד נקל להכיר בתלבשת הנשים בין בנות ירושלים בעדייהן היקרים או עדי סיגים ובנות הכפרים בתלבשתן הפשוטה. כל הקהל הזה מעורב יחד.
יוגב אחד
(קרוב לרואים, נגש לאחד מן העמלים מאחוריו ומוחה לו על כתפו)
השלום, ידידיה! השלום לאביך הזקן?…
ידידיה
(פונה אליו, צוהל)
האח! שלום נחמיה! הגם אתה באת היום?…
היוגב
גם אני וגם מרבית בני עין-רוגל באנו היום הזה, ונראה בהמליך העם את חזקיהו למלך על יהודה וירושלים.
כהן אחד
(אשר עמד לצדם ופנה אל שער החצר, מפנה את פניו אל המשוחחים ועונה חלקו)
לא ימלך חזקיהו. כי היה דבר המלך אחז לפני מותו אל השרים ואל אוריה הכהן הגדול להמליך את יהורם בנו הצעיר, על אשר נאץ חזקיהו את המלך אביו ודבר סרה בכסא דוד.
לוי אחר
(העובר לידם מפסיק את המדבר)
שקר בדיתם אתם הכהנים והקצינים, אשר קשרתם על חזקיהו הישר באדם!… שקר בדיתם. לא היה כן דבר המלך אחז. ואף גם שלח המלך לפני מותו אל חלקיהו אשר על הבית ואת עזריקם הסופר, במרכבת המלך, להשיב את חזקיהו לירושלים…
הכהן
(בכעס)
שקר תענה אתה. לא היה כדבר הזה! כי בהיות המלך אחז בין החיים והמות ולא ידע את נפשו, וימהרו חלקיהו ועזריקם, בעצת הנדיבים, לקרא לחזקיהו מטעם המלך, והמלך לא ידע. ואף אמנם לא ראה המלך את חזקיהו, כי בשוב חזקיהו במרכבת המלך והנה יצאה נפש אביו.
הלוי
אמנם בשוב מרכבת המלך, וימת המלך, ואת פני חזקיהו לא ראה; ואולם שלח המלך את חלקיהו ועזריקם במרכבתו לקרא לחזקיהו…
קצין אחד
(מתעכב ליד המתוכחים)
שקר הדבר הזה. כי היה לבב המלך אחרי יהורם להמליכו.
הלוי
לא נכון הדבר הזה. והן חזקיהו בכור למלך ולו יאתה המלוכה.
הכהן
והן ראובן בכור יעקב, ובהחפזו ותנתן הבכורה ליהודה.
הקצין
ואף נחפז חזקיהו ללכת אחרי בני הנביאים ויהי למשגע כמוהם.
נחום הבוקר
(מזיו שמש, בא מן השער ועובר ליד המשוחחים, ובשמעו את דברי הקצין, יפנה אליו בחרי אף)
מי האומר לחזקיהו משגע ומחצתי את ראשו! (נרגע תכף וממשיך) אנחנו תושבי זיו-שמש ידענו את חזקיהו, זה שבע שנים מאז עבדו את נחלתו אתנו, וכל דרכיו צדק והשכל, ותום-מעלליו…
הקצין
(בלעג)
אכן בוקר מזיו-שמש הנך?!… שוב וצפרת לך זיו שמש, ואלפת מחזקיהו, לא למחוץ ראשי אנשים המדברים, ולא אליך…
הבוקר
(נכלם)
צדקת! שא נא לחטאי! ואולם גם גדולה חטאתך אשר אמרת משגע חזקיהו…
הקצין
(בלעג)
הלא כה יאמרו: אויל הנביא משגע איש הרוח. (בבטחה) ואף אמנם בשגעון ינהג חזקיהו, ויעזב את בית המלך ללכת אחרי הבקר בזיו-שמש… ואף דבר דברים אשר לא כן במדינה. וירב בשרים וגם במלך אחז רב, להפר ברית את אשור ולשלח את כל העם כי יעבדו את אדמתם…
הכהן
הלא כה דְבַר אוריה הכהן הגדול אלינו הכהנים לאמר: כי ימלך חזקיהו והפיר את בריתנו על כל הגוים מסביב ושלח את כל העם לעבוד את אדמתם. ונאספו עלינו צבאות הגויים מסביבנו והרסו את מזבח ה' והשמידונו מן הארץ.
אליאב
(מבני הנביאים, נתעכב בעברו, ומחקה את דברי הכהן)
הלא כה דְבר אוריה הכהן הגדול לאלהי דמשק, אשר בנה את מזבח דמשק בחצר בית ה', ככל אשר שלח אליו אחז… (מדבר ברתת) אכן נודע קשר הכהנים והקצינים על חזקיהו!… הלא כה דְבר ישעיהו עליכם לאמר:
"פחדו בציון חטאים,
אחזה רעדה חנפים"…
כי אכן לא תכון יד חנפים וחטאים את חזקיהו!…
הקצין
(בכעס)
סור מזה, המשגע! (בפנותו אל כל המשוחחים) אכן את כל קדוש ינאצו אלה! בכל נכבד ירהבו הנקלים הלאה!
אליאב
(ברתת)
נכבד!… מי פה נכבד? הקצינים הטוחנים פני עניים או הכהנים החונפים לרודים בעם, אשר הפכו את בית ה' למערת פריצים, ואל כל תועבות הגויים יקטרו, לרצון מלכיהם ושריהם… הלא מאז ומעולם היו הכהנים במדיחי העם ומטמאי הקדש. ומאז ומעולם היו רק הלויים ישרי לבב להתקדש מהכהנים, כי לא לה' יעבדו הכהנים, ואך לנוגשים בעם יחנופו!…
הכהן
(מרים ידו אל אליאב)
בלום פיך, נקלה! וָלא, אשסעך כגדי. משגע!…
נחום הבוקר
(מתיצב בין אליאב ובין הכהן)
אל נא תנצו בחצר בית ה'.
זקן אחד
(בא מן השער ונפנה אל הנצים)
אל נא בנַי, תנצו בחצר בית ה'!…
ידידיה
(ליוגב)
הנה אבי בא…
היוגב
(מושיט ידו לזקן בחדוה ונושק על ידו)
השלום אבי? אכן זקנת מאז ראיתיך, זה שנתיים…
הזקן
(מתבונן ביוגב ומכירו)
האח נחמיה! ברוך תהיה, בני. השלום ביתך ועבֻדתך בעין רוגל? (אחרי רגע) ואל מה תריבון כה?
היוגב
על דבר הבן אשר ימלוך אחרי אחז. הלא ידעת כי נפלג העם, ויהיו מהם אחרי חזקיהו ומהם אחרי יהורם.
הזקן
(בנחת)
ואכן לחזקיהו משפט המלוכה, כי על כן הבכור למלך אחז הוא…
הקצין
(פונה לזקן)
ואולם הן מאס חזקיהו במלוכה, ואף בשגעון ינהג, וינזר גם מאשה ולא יאבה לבנות בית בישראל…
הזקן
אכן בדבר הזה יחטא חזקיהו לה', אשר ימאן לקחת אשה ולבנות בית. וכן לא יעשה בישראל.
הכהן
(בנצחון)
הנה כי כן, בכל מעשיו אך בשגעון ינהג חזקיהו. או הנהיתה כזאת בישראל, כי ישב איש על כסא דוד ובנים לא יוליד להקים את דבר ה' אל דוד לאמר “לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל”… והנה קמו חבר המשוגעים, ויאמרו להמליך את המשגע בירושלים, למען הכרית את כסא דוד ולהשם את הארץ.
הזקן
(יהס את הנצים בתוכחה אל הכהן)
הה! מה נוראה חטאתך, בנאצך אל שם חזקיהו, נזיר ה‘; ובנביאי ה’ תשים תִפלה!…
הכהן
(בהתול)
ומה לנזירים אל בית היין ולחזקיהו אל המלוכה?! ולמה ירבו שאון, בני הנביאים אלה ומרעיהם!
נחום הבוקר
(בכעס מתאפק)
אכן כבד מנשא להגכם אתם הכהנים והקצינים! מה עול מצאתם בחזקיהו! ומי יתן והיה כל העם נזירים כמוהו, ולא ירַדפו רֶשע…
בשער החצר תקום תנועה רבה, וכל הנמצאים בתוך החצר נפנים לשם. בשער מופיעים: ירמיהו ואבירם תומכים בחזקיהו, אחד מימינו ואחד לשמאלו. ואִתם הנביאים וזקנים מכל שדרות העם. ומאחוריהם נמשך המון רב עד לאין מספר. – הקהל אשר בתוך החצר נדחק לצדדים ומפנה דרך לנכנסים. – ירמיהו ואבירם, הנביאים והזקנים והשרים אשר אתם, עולים עד המעלות, אשר עם העמוד ובהופיעם במעלות העמוד יריעו מרבית העם: “יחי המלך חזקיהו לעולם!”
חזקיהו
(לבוש מעיל אריג כליל תכלת, המגיע עד כפות רגליו וחגור אפוד בד ובראשו צניף צמר צחור. פניו דלו מאד. עיניו שוקטות, נוגות וזיקי תקוה יבריקו במבטיהם לרגעים. בהריע העם לקראתו הוא מרים ידו אל העם וכרגע ישלך הס. יסקור את העם בצער ורחמים ואחר יתחיל בקול רועד.)
שמעֻני נא אחי, איש יהודה ויושב ירושלים. חזקו עלי דברי הנביאים והזקנים כי אשב על כסא דוד אבי אשר בירושלים לאמר: “נפוצים העם ותועים איש לעברו ויהודה היתה למשסה וקמת והושעת לשארית הפלטה”… ועתה, אכן היה קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזועה לשמה ולשרקה, כאשר אתם רואים בעיניכם… והנה נפלו אבותינו בחרב, ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי. ואולם על מה באתנו כל הרעה הגדולה הזאת? הלא אך יען כי סרנו מדרך ה' אלהינו, אשר נתן לפנינו את החיים ואת הטוב, ואת המשפט ואת הצדקה נתן לנו, לטוב לנו כל הימים. ואנחנו ואבותינו הלכנו אחרי ההבל, ככל אשר למדנו מן הגוים סביבותינו, ונאבד עצה ותושיה ונהיה למס עובד לקמינו, ולחורשי מזימות-רשע היינו בתוך ערינו, כי רעתנו תיסרנו ופרי מעללינו ישוב לנו… כי הלא בעבדנו את ה' אלהי אבותינו ושמרנו את תורתו: לאהבה ולרחמים איש לאחיו והיה אז לב אחד לכלנו ונאזרנו אחים יחדו לעמוד בפני כל קמינו אף אם ירבו כחול… ואולם כאשר נזנה אל אלילי הנכר ועובדיהם, תבל וזמה, שוד וחנף, אשר לא יחשבו איש… ואדם יזבחו ועגלים ישקון… וסר צלם אלהים מעלינו והיינו לעדרי שקוץ נפוצים, אוכלי איש בשר רעהו כחיתו טרף וסר כחנו ואכלונו אויבינו בכל פה… כי מאז היינו לעם ועד היום הזה, גברנו על כל קמינו בשמרנו את תורת ה' אלהנו, תורת האמת והצדקה אשר נחיה בה… ומאז ועד היום יגברו עלינו קמינו אך בעזבנו את תורת ה‘… כי אכן רבים ועצומים ממנו כל הגוים משנאינו אשר היו עלינו כלהם; ובאין פני ה’ אתנו והיינו מרמס לרגליהם. כי ה' אלהינו ה' אחד, בשמים ובכל הארץ, נוצר חסד לחסידים ומעם חטאים יסתיר פניו. וכאשר יעצם האדם בפני כל חית הארץ, עקב כי מלאו אלהים רוח חכמה ותבונה יתר על כל החיה והבהמה, כן יעצם ויאריך ימים כל עם, אשר ישמור את תורת ה‘, תורת הדעת והחיים לאדם; יעצם מכל העמים עובדי האלילים, נבערים מדעת את ה’ עושי התבל והזמה שוד ורצח. כי חיים ומעוז לעם בתורת ה' אל-אחד כאשר יעוז הסלע האיתן מרגבי אדמה מפורדים אשר כל רוח תזרם…
–––––
ועתה, אחי. כל בית יהודה ואיש ישראל! הגידו נא כיום הזה נגד ה‘: על מה כל הפשע הרב בארצנו והשוד והשבר?… ומה הוא אשר ידיח את העם מדרך ה’ כפעם בפעם להותנו?… ועל מה חלק ישראל מיהודה להיות לפוקה זה לזה תחת להאזר יחדיו?!… הלא אך בעקב המלוכה ומשטר המלוכה באתנו כל זאת!… אכן רבה הרעה אשר עשו אבותינו בשאלם להם מלך… כי בכל אשר תפנו ומצאתם אך רעה במלוכה; וכל טוב אין במשטר השלטון.
ופגעיה שבע לעם ולארצו תביא: את קומת האדם בעם תשח כי יחדלו בני העם מהיות בנים לה' אלהיו והיו עבדים למלכם ולעבדי העבדים אשר לַמלכים.
את חן האדמה על עובדיה תחפיר המלוכה, בבנותה בירניות ומקדשי מלך, אשר יתברכו להיות כלב לכל הארץ אשר הנחיל אלהים לעם. וצָברו שמה את לֵח העם אשר יוציאו מעצמותיו, ויעַורו את עיני העם מראות את זוהר-יה אשר בשדות מכורתו עקב להטי האורים אשר יקרצו כרשפים ממוקדי השאול אשר בערי המלוכה… ונמשכו שמה מבני העם ונלכדו כזבובי-ליל בשלהבת תפתה…
משטר המלוכה יַפרה כשאול קנאה ובעקבות קנאתה תבוא המשטמה בין משפחות העם ובין בתי האבות המשפחות. ובן ירים יד באביו, ואח ירצח את אחיו וגם אם את בניה תאבד במו ידיה למען תפוש להם את העם והארץ כמָנה.
משטר המלוכה יַזנה את העם מארץ מכורתו אלי ארצות נכר אם כצבא רודף אחרי עמים אחרים לכבשם ואם כשבויים הולכים לפני צר, או כרוזנים שואפי ברק-התפארת אשר לארצות אחרות, ארמנותיהם ומקדשי אליליהם… וכה תאבֵד המלוכה את העם לנכר…
ורעה חולה היא במשטר המלוכה, בהיותה כאליל לעם; והמלכים כבני אלים יחָשבון… לא הנבון והמשכיל על דרך העם ינהג בו; כי אם כל נפל-אשת יורש הכסא… אם חכם, ואם סכל, אם צדיק ואם רשע…
ועמים אל גוים על מה ילחמו? הן רק בשרירות מלכיהם ונוגשיהם ולא מרצון העם. כי אין חפץ לעם במלחמות ותושיה אין לו בקרבות.
ובאשמת המלוכה הן יבא הכליון ותרב המארה במעשי העם ובפרי הארץ. בהשבית המלוכה את העם מעבודתו אל הֲבָליה… (מפסיק לרגע ומרים קולו) ועתה הנה חטאו אבותינו, במאסם את ה' ממלוך עליהם ובקשם מלך ביד שמואל. אך הטרם בא היום אשר ננחם על זאת! הן רבות השביעתנו המלוכה קלון מכבוד… ועתה נחדש ימינו כקדם בימי שפוט השופטים בארץ ומלכים לא משלו בנו… כי הן היתה רוח השופטים נכונה אל חקות ה' ויהיו אל עמם בכל נפשם ובכל מאדם להושיעם מיד צר ולהורותם משפט וצדקה. בהיות השופטים אנשים אשר רוח ה' פעמתם, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה‘; ולא כנערים המלכים יורשי הכסא מאבותיהם… כי בינו נא בשנות דור! הלא מאז היינו לגוי, אך בידי נביאינו ושופטינו הנחנו אלהינו אל הטוב לנו… ומלכינו יורשי הכסא היו אך למוקש לנו… כי שמואל השופט ונביא ה’ קבץ את שבטי ישראל ויעשם לגוי אחד בארץ… ודוד הרועה הנאמן נלחם להם את כל אויביהם מסביב ויבצרם בארצם… אכן שלמה המלך הראשון, אשר ירש את הכסא מאביו, נצל את עדי העם מעליהם וישימם ומס-עובד, לתאות שלטונו ותפארת גדולתו. וירם לבבו מאחיו, וישב מצרימה להרבות סוס וירבה נשים לזנות מאחרי ה' ויצבר כסף וזהב לעשות לבעל… ורחבעם היורש השני לכסא ראה את כל העם אך כירושה לו ואת כל הארץ כהדום לכסא גדולתו, אך למלך וסריסיו נוסדה תבל… והוא הפיץ את העם מעליו, בעצת נערי-רהב חסרי לב וישבר את מעוז ישראל… הנה כזה משפט המלכים מאז ועד היום הזה!… אך לא כן יעשה השופט. כי באמת ובתמים ישפטו את העם במושבות העם, ולא במקדשי מלוכה. כאשר יעשה שמואל הרמתי אשר הלך מדי שנה בשנה וסבב בית-אל והגלגל והמצפה, ושפט את ישראל אל כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל… – ובמות שופט, ולא הוריש את השלטון לבניו אחריו, אם חכם ואם סכל ורשע, כאשר במשטר המלוכה… עדים אבותינו: כאשר אמרו איש ישראל על גדעון לאמר: משל בנו גם אתה גם בנך גם בן-בנך כי הושעתנו מיד מדין – ויאמר אליהם גדעון: לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם; ה' ימשל בכם!… הלא כה משפט השופט… כי איש מורם מכל העם יהיה השופט אשר יבחר בו ה', אם משבט אחד ואם משבט משנהו. ולא יקום בית-שופטים כבית מלכים, ועיר מלוכה ומקדש מלך, ככל אשר יעשו המלכים. הלא ידעתם את אשר עשה אבימלך בן ירובעל, כי בהתנשאו למלך ויהרג את כל אחיו, שבעים איש. ויהורם בן יהושפט במלכו ויהרג את כל אחיו ומשרי יהודה. חנף ורצח פרצו…
וגם זה ממשפט המלוכה אשר במלוך מלך: והתנשא על כל העם להיות כאלהים; והתנשאו מסביבו כל משפחתו ושריו וקציניו, וחמדו תהלה ועושר, ופָרו קנאה ומזימה, וצצה גם הבגידה. ובגדו מעבדי המלך בו ובגדו בוגדים בעם, והריצו בוגדים שוחד לעריצי ארץ, כי יבואו לחזק את המלוכה בידם. ונלחם העם איש באחיו ומשפחה במשפחה, תחת ללחם יחדיו בצריהם. וברבות תאות המלוכה והרים יד גם בן באביו, ומעל עבד באדוניו… ועקב המלוכה הלא חָלק ישראל מעל יהודה, ומלכי אפרים נתנו אלילים לפני העם למען לא יעלו אל הר בית ה'… ויתחבר אפרים אל ארם להיות על יהודה; וישלח מלך יהודה מלאכים אל מלך אשור כי יושיע לו זה מכף מלך ישראל אחיו… כי חשוב יחשבו המלכים, אשר היה כל עמם וארצם אך למנה להם ויריבו על חלקם במנה כבני שחץ עלי טרפם… וכבטן שאול לא ידעו שבעה. ואף כל שריהם וכהניהם ומשרתיהם יחשבו להם את העם אך כמנה… והנה יהודה ואפרים האמנם יפלא מכל שבטי ישראל להיותם עם אחד שומר אמונים עובד אדמתו ונאזר יחדו בפני כל הקמים עליהם? ולמה אפוא יהיו שני בתי מלוכה ומקדשי מלך על עם ישראל; וכל בית מלוכה יעלה מס מן העם, וצבא, להלחם איש באחיו. וידל יהודה וידל ישראל גם יחד!…
–––––
בדַבר חזקיהו את דבריו ותקום תנועה מתאפקת בתוך ההמון אשר בחצר בית ה': אישי השדרות השונות והפְלַגות מתקבצים לאט לאט מסביב לדַבָריהם. – רב ההמונים נפתעים עד מאד מדברי חזקיהו. וסאון לחש-מתאפק שורר בחצר כל הזמן, אך קול חזקיהו יעצם על זה וישָמע בכל החצר. הלחש יגבר ביחוד בקהל הקצינים והנוטים אחריהם, והם כלם מתקבצים קרוב למזבח מסביב לאחזיהו, אוריה הכהן ויתר דַבריהם. לחשם הולך וגובר.הם נרגזים עד למאד. ולבסוף יפרץ אחזיהו לעלוֹת.
אחזיהו
(עולה במעלות העמוד, נרגש, ונגש ליד חזקיהו)
חזקיהו
(בראותו את אחזיהו, יפסיק מִדַבר ומפַנה את מקומו לאחזיהו)
קולות מן העם
(מריעים לקראת אחזיהו)
ידבר אלינו אחזיהו השר!
קולות רבים
רד אחזיהו! ידבר חזקיהו את דבריו!…
חזקיהו
(מרים ידו אל העם)
אל נא, אחי, תנצו בחצר בית ה'! וידבר אחזיהו דודי את דבריו…
אחזיהו
(ברתת)
כדבר אחד מבני-הנביאים ידבר חזקיהו. ואף הרשיע מהם לדבר סרה בכסא דוד ולעכור את העם ולמרות את פי ה' ביד משה… (פונה לחזקיהו) האם לא כן צוה משה את בני ישראל לאמר: “שום תשים עליך מלך”?
חזקיהו
(קורא)
לא! לא צוה!… אך צוה לבלתי ירום לבב המלך מאחיו וסור מן המצוה…
אחזיהו
והנה אתה מאסת בכסא דוד, אשר בחר בו ה' לאמר: “אתה תרעה את עמי והכינותי את כסאך עד עולם”. אך למה תשקץ ת כסא דוד אביך לעיני כל בית יהודה היום הזה?! (מפסיק לרגע וגומר בקריאה) כי מאסת את דבר ה' וימאסך גם ה' מהיות מלך על יהודה; וְימלך יהורם אחיך הטוב ממך!… קום יהורם ועלה!…
קולות מן העם
כנים דברי אחזיהו. ימלך יהורם! יחי יהורם מלכנו!…
קולות רבים
שקר יענה אחזיהו. לא ימלך יהורם עלינו. בחזקיהו בחר ה'!…
אחזיהו
(יהס את הקהל)
אכן הגידו נא אתם, אחי, אשר הייתם אחרי חזקיהו למלך, וחזקיהו יטיף אמריו לאמר “לא ימלך מלך”. התיצבו נא פה וענו אתם נגד ה': התכון ארץ בלי מלך אם תקומה תהי לעם באין מושלים לו?… הלא איש את אחיו חיים יבלעו והארץ תמלא חמס… ואם אויב יבא בשערינו ומלך אין אשר יצא לפנינו מי יעמוד לנו ביום צרה?… הן תשם הארץ, בנינו לטבח יובלו ואת בנותינו וטפנו בשבי ינהגו… עלה יהורם!…
אסף, שפן וקרח
ועוד מדַּברי הקצינים והכהנים מאיצים ביהורם העומד ביניהם ליד המזבח וחפצים לעלות אתו במעלות. אך יהורם מתחמק מידיהם.
קולות רבים
כן אחזיהו דובר. מלך ימלך עלינו והגֵן עלינו בפני צרינו!… יחי יהורם מלכנו!…
מרבית ההמון
(עונה קול גדול)
חזקיהו ימלך עלינו. לא ימלך יהורם…
אוריה הכהן הגדול
(בבגדי שרדו מופיע ליד אחזיהו וזה מפנה לו את מקומו. אוריה מדבר בקול גדול)
שמעו נא כל עם ה' ושמתם אל לב: הן בטרם גאל ה' את עמו ממצרים וישלח לפניהם את משה; ואת אהרן צוה לשמור בריתו… ובמות משה ואהרן ויעבר יהושוע והכהנים נושאי ארון ברית ה' לפני העם; ואחרי יהושוע ושפטו השופטים, עד אשר צוה ה' את שמואל לאמר: שמע בקול העם והמלכת עליהם מלך, ויבחר ה' בדוד ובזרעו אחריו; והנה קמו אנשים אשר יתימרו לאמר כי נביאי ה' המה ורוח ה' ידבר בם… והם בוזי דבר ה' ושונאי עמו, אשר ינאצו תמיד בלהגם ויעכרו את ישראל מאז. הלא מאז היה ישראל לגוי, יקראו לבגד ולמרד. הלא בדבר אחיה השילוני קרע ירבעם את שבטי ישראל מיהודה ובדבר אלישע בן שפט, קם יהוא בן נמשי המשוגע ויכה את כל בית אחאב… ואף אתם, עם ה' ידעתם את האנשים האלה ואת שיחם על שלחן ה' לאמר מגואל הוא. ויאמרו למנחתו שוא, ולקטרתנו לאמר תועבה היא.
אליאב
(מבני הנביאים, קורא בקול)
ואכן מגואל שלחן ה' בעלות מגואלים עליו!… אין חפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה‘! כי חסד יבקש ה’ ולא זבח ודעת אלהים מעולות!…
ירמיהו
(עולה ונצב ליד הכהן הגדול)
קולות רבים מן העם
(בהופיע ירמיהו יריעו קול גדול)
עלה ירמיהו הנדיב! עלה ירמיהו!… אתה תורנו להימין או להשמאיל!…
הכהן הגדול
(נפעם מן הקולות הקוראים. פונה לצדו ורואה את ירמיהו וכרגע יפנה לו את מקומו)
ירמיהו
(דבריו שוטפים בנחת)
אכן לא טוב הדבר הזה אשר תעשון היום, בני יהודה, להכות איש את רעהו בדברי עתק!… לא טוב גם דְבר נשאכם משליכם על קורות הימים אשר עברו. והן על מה תרגיזו את המתים מקברותיהם ותחפו עליהם דברים?… האם אלה יחַכמוכם ואת דרככם לפניכם יישרו?!… הלא אך למצה ומריבה יהיו ביניכם דברי הימים אשר עברו: אם להצדיק או להרשיע את אבותינו, אשר הלכו ולא ישובו עוד להוכיח צדקתם לעינינו… ומה יוכיחון לכם ימים עברו; והן טוב כי תועצו על דבר אשר תעשון היום וביום מחר אשר יבא.
קולות מן העם
אכן כנכון היום נכונים דברי ירמיהו הנדיב!
ירמיהו
(ממשיך)
והנה טרם כלה חזקיהו את דבריו וַידבר אחזיהו רתת. ואחריו יחרף אוריה כל הנביאים, ואליאב יחרף את הכהנים. אך האם בחרפות תבונה, עצה ותושיה תמצאון?… והן טוב כי ידבר חזקיהו את כל דבריו וישמיענו את חזונו על משפט ארצנו עתה באין מלך ולא שרים בה?… מי ישפט בין איש לאחיו? ובקום הרשע להכות את הצדיק, איה השוטר אשר ימנעהו מעשות עול? או אם יקומו עלינו צרינו, ואתנו אין רכב ואין כלי מלחמה ואין שרי צבא, ומלך אין אשר ידבר אל הנוגש אולי ישמע ונחדל מבא בדמים… יענה חזקיהו מי יקום לנו ביום צרה? ומה יהיה המשטר והמשפט אשר יקום בארצנו כאשר נשמע לעצת חזקיהו? יענה חזקיהו!…
קולות מן העם
יענה חזקיהו! יענה חזקיהו!…
חזקיהו
(שב אל המקום אשר עמד עליו בראשונה).
קולות המון רב
יחי חזקיהו! יחי מלכנו!…
קולות אחרים
(בצחוק)
גם חזקיהו בנביאים!…
קולות בודדים
אויל הנביא!… משגע איש הרוח!…
חזקיהו
(עומד שוקט ועיניו בוחנות את הקהל הסואן, אשר בהרגישו במבטי חזקיהו ויפנו את עיניהם אליו ושָקָטו, אז יפתח חזקיהו)
לא נביא אנכי ולא מבני-הנביאים, ומוכיח בשער לא אהיה, יען לא אאמין אשר יוכח איש בדברים, אם לא מלבו יכונו דרכיו… ואך כי הייתם עלי לאמר: קום ומלך עלינו גם אתה כאבותיך; ואומר הן טוב כי נוָכח היום: הטרם תזעקון מלפני מלכיכם כאשר נבא לכם שמואל, ואכן לא תזעקו!… אכן נָדמה זעקתכם! מקוצר רוחכם נדמה ומסבלכם הכבד מנשוא, אשר באכם מידי המלכים אלה אשר בקשו אבותינו לנו… ואכן נדמה זעקתכם גם מפחד השוטרים וגדודי הצבא, אשר יגנו על המלוכה בפניכם. ואלה השוטרים ואנשי הצבא מי המה?!… הלא המה בניכם ואחיכם אשר הפכָתם המלוכה לנכרים לכם ולחומת מבצר, ברזל ונחשת לנוגשיכם בפניכם אתם אבותיהם ואחיהם. אך הנה תאמרו כי אלַי יסוב היום משפט המלוכה… ואומר: לא! לא אהיה כאבותי לשים אליכם את עוון אבות-אבותינו, אשר חטאו לנפשם בבקשם מלך בטרם ראו את משפט המלוכה… וכיום הזה הן ידעתם כבר את משפט המלוכה… כי על כן בחרו לכם היום: אם יוסיף מלך למלוך עליכם ויוסיף לעשקכם, הוא ועבדיו ומשרתי עבדיו יעשקוכם מכל אשר חלק לכם ה' אלהינו: שדותיכם וכרמיכם הטובים, צאנכם ובקרכם וכל אשר לכם. ואת בניכם ובנותיכם יקח מכם להפכם לעבדיו ושפחותיו, אשר יתנכרו לכם ויבוזו ליקהתכם; ככל אשר נבא לכם שמואל… או אולי תואילו היום ונחדש את בריתנו את ה' אלהינו וימלך ה' לבדו עלינו; ואדם לא ימשל בנו עוד, כי בנים אנו לה' אלהינו ולמה נבוז צלמו, אשר בראנו בו, בתתנו את נפשנו מָנה ואתנן לאדם המתנשא על אחיו אך באשר שפלה נפשו בו. ואשר תשאלון לאמר: מי ישפט?… ואיה שוטר למנוע רשע?… ומי ידבר לנו אל צר אשר יבא בשערינו? הן טוב כי תשאלו מעל ספר ה' תורת ה' אשר נתן לנו ביד משה. ולמדתם את החוקים והמשפטים אשר נשמור לעשות בארצנו. וזקנינו בכל שערינו ומושבותינו ישפטו משפט צדק יתר על השופטים אשר אך על מדין יֵשבו עתה… ובשוב כל העם לעבוד את אדמתו, איש איש את נחלת אבותיו, ולא יסתובבו באפס מעשה בערי המסכנות ומקדשי המלוכה, או אז ימעטו החטאים והמשפטים… ומשפט הזקנים אף יכובד בעם ויעשוהו כנכונה, יתר על אשר יעָשה תחת לחץ השוטרים המעַולים כיום…
ואף מדוע נבחרה בעיניכם, כי יעשה איש את הישר בעיני האדונים לראשו, מאשר יעשה את הישר בעיניו הוא? והן נתן האלהים את הטוב ואת הרע לפני כל האדם; הכי ירע כל איש לבחור לו לבדו בטוב, מאשר יבחרו נוגשים לו? או האם האיש אשר יעשה את הישר בעיני נוגשיו, ותישר דרכו לה' מדרך האיש, אשר את הישר בעיניו יעשה?… ואם גם בדבריכם: כי רבים המעַולים מן הישרים באדם, הלא אז ירב עוד הסלף אשר בשלטון האדם באדם: כי הטובים באדם הן יתחבאו אל כליהם בברחם מן הממשל; ואך הריקים והפוחזים יתאוו לו וירדפו אחריו… כמָשל אשר נשא יותם בן ירבעל על עצי התנובה הטובה ועל האטד… ולכן הן ירבו כה המושלים המעַולים; והצדיקים ימעטו כה… והן תוכחו על כן כי אם נסיר כל ממשל ושלטון מן העם, וְתישר דרך העם עשרת מונים מדרך כל עם תחת שלטון צדיק… אכן עתה במשול מושלים הן תלך דרך העם ותשחת, באשר רֻבי מושליו ומשרתיהם משחתים הם, ואך על דברי שקר יקשיבו…
קול מן הקהל
(קורא בעוז)
והן באין מושל ושוטר, איש את רעהו חיים יבלעו!…
חזקיהו
(בתוקף)
אך תורת המושלים ואמונת הכסילים היא זאת!… והן לא ירע אדם לרעהו יותר מן הזאב למשנהו; האמנם יבלעו הזאבים אחד את משנהו?!… הן גדולות הלהקות בזאבים!
הקול מן הקהל
להקות הזאבים תהיינה יחדו על עדרי הרחלים!…
חזקיהו
הזאבים על טרפם יחיו. אך לאדם נתן ה' את האדמה לעבדה ולשבוע מטובה… (מפסיק לרגע, ומשנה קולו): אמנם המלוכה הפוך תהפוך לזאבים את בני העם, וחנך תחנכם לשאת את נפשם כזאבים, אך אל הטרף, העושק והבזה, ולמאוס בעמל כפים וניר שדות; בתת המלוכה והשלטון כבוד ותהלה אך לכל המתגודדים באפס מעשה, ובהבזותה את עובד האדמה, ודכאה אותו והכבידה את עֻלה עליו… כי כל אנשי השלטון ומשטרו יראו את עובד האדמה כשור לטבחם ומשתי-שמניהם וכחמור למשאם וסוס ופרד לרכב-תפנוקיהם.. כי נוגשי השלטון – כל שלטון האדם באדם – וקציניהם ומשרתיהם יפשטו כילק על הארץ, ויגזלו את עור האכרים ועם הארץ מעליהם; ואת שארם וליח עצמותיהם ישאו ויצברו אל בירניות הרוזנים ומקדשי המלוכה, ערים וקריות; כאשר יאספו זבחי עולות ממכלאות צאן ומכָּרי מרעה אלי מזבחות אלילים… ושם יקימו למו מקדשי שוא ובמות משחק, הֵיכלי תפארה ומסכנות תפנוקים לבטלי-המעש בקרת; עד אשר רבים מעם הארץ יכֻו בסנורים ולא יראו עוד את זוהר-יה וענוָתו אשר על מי המנוחות בעמקיו, עקב הלהטים וברקי-השוא אשר יקרצו כאישוני שעירים ממוקדי השאול במקדשי המלוכה והקרת; ונמשכו מעם הארץ ונלכדו כזבובי-ליל בשלהבות האש המכלה לריק את הון העם ואונו, שלהבות תפתה ואבדון… כי כאשר ילאו עם הארץ משאת את סבלם ומחסורם בַּשדה ובַכּור, ויתגנבו לבוא בשערי הקרת, להקטין את מספר מוציאי הלחם מן הארץ ולהגדיל את המוני אוכליו… ולהכביד עוד את המשא על שכם הנשארים עם מחרשתם, למען הרבות יותר את הנמלטים אל הקריה, ופחת עוד הלחם ופרו עוד אוכליו. הלא כי כן ימעיט השלטון את הטובה וירבה את אוכליה חנם; ויַפרה את מכַלֵי-הטובה לריק, באשר לא יֵדעו מכַלי הטובה את העמל וזיעת האפים אשר יוציא העם יוצר זאת הטובה…
קצין אחד
והן אך בימי מושלים ועוז שליטים יצָבר הון!
חזקיהו
יצָבר הון?!…, המטל השמים יצברוהו המושלים?… או מסלעי-הבתות ומישימון המדבר יאגרוהו נוגשיהם?… הכביצים עזובות יאָסף הון? הן אך מן שַד-האדמה בלֵח עצמות האדם יעָשה כל… ואשר לא יוציא לח האדם מאדמתו ולא ייצר העם בארצו – ואיננו; כי איננו, ואין בלתי זה!… ולמה יעָשק עם הארץ במשכנות עמלו; למען הביא אל השלטון לתפנוקיו ולשרים ונוגשים ושוטרים וצבא המלחמה, ולהבל ולריק ולטחון פני דלים?…
שר צבא אחד
אך הן לא רק מעם הארץ יצָבר ההון אשר למלוכה, כי אם מבִזה ומלקוח במלחמה!…
חזקיהו
ואכן גם במלחמה!… אך הנאבה אנו, כי ישדדו זרים את חילינו?… ולמה נאבה לעשות כזאת לעמים אחרים?! ומדוע לא נאבה כי ישכן לו כל עם לבדד בארצו אשר חלק לו האלהים, ועבד את אדמתו לשבוע לחם? ולמה נאבה גם אנו כי יתנפלו עמים כנחיל דבורים על נחיל דבורים לשדוד דבשו; הן כל פרחי השדה ירעפון צוף?!
שר צבא שני
אך אם ככה יעשו כל הגויים, הנוכל עמוד ביניהם, כאשר נחדל מעשות כמותם.
חזקיהו
אך שימו נא אל לבכם ותוכחון, כי אף אם אנו לבדנו נמָנע מהתגרות בעמים והִלחם בארצם, וירב אשרנו עשרת מונים מכל שלל אשר נשא במלחמה, כי הן במלחמת העמים לא יוצר הון, ונהפוך הוא אשר אך יכַלו את הונם ואונם; ומלבד חללי החרב והמגפות במלחמות אשר ישמידו גוים, גם הונם אך יכלה וישָמד אף בנצחם את יריביהם… ואֵי מושל ושלטון אשר בחגרו, כרת ברית את האבדון לבל יבואנו במלחמתו? ואי צבא לוחמים, אשר בצאתו לקרב, עשה חוזה את המגפה, לבל ינגף לפני יריבו!… והן כל אשר בחרב יכָבש ומחמס יבוא סופו לחרב ולחמס גם הוא!… ואולם כי ידבק עם באדמתו ולא יתערב את שונים… בדד לנפשו כסלעי-ארצו יהיה… ברית לא יכרות את העמים, למען התגרות אל גויים – לא כרות ברית והתחבר לעמים, ואך לשלום אל כל מסביב – ואם שוד עריצים יבא עליו בארצו, ולא יוכל לו, אזי יראה את שוד העריצים כשוד משדי, כברק רעם ורעש וכַדֶבר וכארבה… ואך באדמתו ידבק, ולבו לא יפֻתה לתאות השלטון והבליו… וחי העם הזה לעולם, כאדמתו יחיה… מים זדונים לא ישטפוהו, וצבאות עריצים לא ישמידוהו. כלם יבלו על פניו והעם לנצח ינוב בארצו!…
שר הצבא
ולמה אפוא יחפצו קרבות כל גויי הארצות?
חזקיהו
אך המושלים והמלכים יחפצו קרבות ומלחמות. מאפס מעש יחפצו זאת ומתאות התפארה אשר לאפסי-מעש… ואולם עם הארץ הן יבחר לשדד ולפלח אדמתו, מלשדד רֶבץ גויים ופַלח כליות בחצים…
אחד הקצינים
והן הוד-גבורות במלחמה!…
חזקיהו
ומה ההוד?!… ומה הגבורה?!… ומה להוד ולגבורה אל שֶפך דם אדם ולנהי אלמנות ובכי יתומים, ולשממה ולכליון אשר המלחמה?.. (נדם לרגע ומרים קולו) והנה הקשיבו-נא והביטו לאשר הייתם, כי לא עוד תדברו על מלחמה אך כמפלט מאויב וצר; כי אם גם כהוד וכגבורה! אכן מה הוד וגבורה לכל צבאות הנרפים, אוכלי לחם הרשע בקריות האון, אם לא לנופף חרב ושאוף מלחמה ותגרה?… לא עוד מלחמה למען העם, כי אם מלחמה לתפארת נוגשי העם ושואפי המלחמה… ככה תקדישו ותעריצו את ההבל. וכה הן היתה גם המלוכה והשלטון, לא עוד למגן לעם ועזרתו ואך כאליל נקדש ונערץ, אשר הארץ תהי כמזבח לפניו וכל העם כקרבן יעלה על המזבח לאליל השלטון… וכה יהיה כל שלטון נִצב, אם שלטון מלכים יורשי כסא ואם שלטון כהנים במקדשי אלהים… ואם גם שלטון בחירי-עם ומשיחיו.
ואף אם יִקָרא השלטון בראשיתו לעזרת העם הנה בטרם ינקפו ירחים; והפך השלטון והמשטר להיות כאלהים והעם קרבן לו. אך כירושה וכנחלה ינחילום ליורשיהם… יונק פועה בחִתוליו יירש כסא מלוכה, וקציני חצר המלכות ישלטו בשמו ככהנים בשם פסלי אליליהם. – שחה קומת האדם. אך מִקנה הוא האדם למשטר ולמלוכה. ויתרון עליו לכל חפץ ושרוך-נעל אשר למשטר…
קול מן הקהל
אך מי יקום לנו בבוא הצר אל שערינו, באין השלטון?
חזקיהו
ולמה תשאלו כזאת? הן אך מִקדשי המלוכה יקרצו לצר כי יבא בשערינו; ואך בני העם המה אלה אשר יחרפו נפשם בכל עוז להגן על ארצם ויגנו גם באין משטר מלוכה בארץ. כאשר הגנו המתנדבים בעם בימי דבורה הנביאה; ויתרון למתנדבים בעם על צבאות עבדי-שרים ושכירים.
והנה ילמדו העם נשק בכל מושבותיהם מבלי אשר יָפרעו ממעשיהם וממחרשתם. ובבוא מלחמה בשערינו, כי הן אנו לא נתגר אל עמים אחרים; ובחרו אז הזקנים איש גבור מן העם, אשר יצא לפניו… או כי רוח ה' תפעם את איש מן העם, כאשר בימי השופטים.
וכיום הזה נפיר בריתנו את אשור ועל מצרים לא נשען עוד, כי למה נשען על מכֵּינו!… ולמה נעשוק את עם יהודה, למען העלות מס לאשור והוביל שוחד למצרים? הן לא תמלא בטנם ואך תואנות יבקשו אלה לאכול אותנו בכל פה ולשימנו למס עובד להם. – (קורא בעוז) ואך טוב לנו כי נשכון לבדנו, ובגויים לא נתחשב, בה' אלהינו נבטח ואת אדמתנו נעבד והיה עמלנו לנו וה' יעזרנו!…
רב הקהל
(יריע)
האח מה טוב!… יחי המלך חזקיהו לעולם!… ויהי ה' עמו!…
חזקיהו
(במבוכה)
הה, אחי, כי לא הקשבתם לאמָרי! הן טוב כי לא ימלך מלך עליכם! והיה ה' למלך על כל הארץ!…
מן הקהל
לא. כי אתה תמלוך עלינו!…
חזקיהו
(נואש)
וימלוך אשר ימלוך, אם במֶלך חפצתם. אנכי לא אמלוך. כי אין ישע במלוכה!.. (מפסיק לרגע. נואש… ואחר יתחיל ברוֹך, וכמחנן קולו) ועד מתי, אחי, תשגו ולא תתבוננו אל אשר טוב לפנינו!… ולמה תבטחו באדם לאמר: משל בנו והושיענו מידי אחינו!… ואם במלכים חפצתם מי יערב לכם עלי כי בשבתי על כסא המלוכה ולא יגבה לבי למשול בכם ככל אשר עשו אבותי? או כי אשר ימלוך אחרי – לא יהיה לכם לרועץ ולבניכם ככל אשר היו המלכים לפני. ומה אוכל ועשיתי אנכי לכם אשר לא תוכלו עשות בלעדי!?… כי על כן שמעו נא לי הפעם ואערכה לפניכם אשר תעשו לטוב לנו: הנה קרובה שנת השמטה והיובל. ובעוד חדשי מספר תחל שנת השמטה. אז נעשה ככל אשר צוה ה' ביד משה לאמר: שמוט כל בעל משה מידו אשר ישה ברעהו. לא יגש את רעהו כי קרא שמטה לה‘… את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזיריך לא תבצור; והיו לאכלה לכל תושבי הארץ. – ובבוא היובל, ונקרא דרור בארץ לכל יושביה, לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו לבלתי עבוד בם. ושבו איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו ישובו… כי כן צוה ה’ ביד משה לאמר: “והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי. ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ. ואחיך אשר נמכר לך ובא היובל ויצא מעמך, הוא ובניו עמו, ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, כי לי בני ישראל עבדים, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולא ימכרו ממכרת עבד”…
הלא כי כן ישוב כל העם אל נחלתו. והנה באֻרוות המלך, ברפתים והמכלאות אשר למלוכה, בקר וצאן לאלפים ובר רב במזוותיו. ובאו זקני העם וחלקו את כל זה אל הדלים בעם להיות להם לעזר. כי כל אשר לבית המלך ואוצרות המלוכה לֻקחו מן העם וישוב עתה אל העם… ובשנת היובל ושבו גם בית המלך והשרים איש אל נחלת אבותיו, כאשר חלק לנו יהושע בן נון בהפילו את הארץ בנחלה למשפחות ישראל!…
רב הקהל
(מריע בקול גדול)
יחי המלך חזקיהו לעולם ויהי ה' עמו!…
עזרא
(מופיע על העמוד)
קולות מן העם
הגם זה ינבא לנו?! רד!…
קולות רבים
דבר עזרא! השמיענו דבריך!…
עזרא
אנכי אל חזקיהו אשים דברי: הן ידעת, חזקיהו, לא היום נולד עַמנו. מתמול אנחנו בארץ. וכיום הזה ומרבית העם עשוקים וביד עושקיהם כח. ואיך יקום העם על נחלת אבותיו וביד עושקיו כח?… והנה שלחך ה' לפנינו עתה, והמכשלה הזאת תחת ידיך, כי רק בידיך לעזור, כי על כן בן המלך יורש הכסא אתה; וישבת על כסא אביך ומשלת בעם להשיבו לצדקה… האם לא תדע, כי כיום הזה לא תחדל המלוכה; ואם לא תאבה אתה למלוך, וימלוך איש אחר ממשפחת המלך זולתך, והלך בדרכי אבותיו, לרע לנו ולבנינו אחרינו?… ואם מלך לא ימלוך כיום הזה כעצתך ולא יאבו העושקים להשיב לעשוקים את נחלת אבותיהם ונשפך דם רב, דם אחים, בארץ… ומי יודע אם תרחץ הארץ מחטאתה גם בדם בניה… כי על כן אמרתי: אל נא תשיב את פני העם היום הזה, וישבת על כסא דוד אביך!
קולות מן העם
נכונים דברי עזרא כנכון היום! מלוך ימלוך חזקיהו עלינו בחסד; והשיב לנו את נחלתנו והושיענו מידי מעַולים! יחי חזקיהו מלכנו לעולם!…
קולות אחרים
לא ימלוך חזקיהו להשם את ארצנו! ימלוך יהורם!…
קולות רבים
לא ימלוך יהורם! חזקיהו ימלוך! יחי חזקיהו מלכנו!
קולות אחרים
יחי יהורם מלכנו ותכון מלכותו לעד!…
ירמיהו
(מופיע על העמוד והקהל מריע לקראתו. מדבר בפקפוק)
מי יתן ובא החזון אשר יחזה לנו חזקיהו, כי אז אֻשרנו בארץ! ואולם אם יש יום, וחזון חזקיהו יקום לנו, הן אך במלוך חזקיהו יבא היום ההוא, ובלעדו לא יבא. (מפסיק לרגע ופונה לחזקיהו) כי על כן זאת העצה היעוצה לך, חזקיהו: מלוך תמלוך ביהודה עד אשר תקום ממלכת העם כחזונך או אז תשוב לאחֻזתך ועבדתה ולכל העם יהיה שלום!… או אם אתה לא תוכל עשות זאת, מי מבלעדיך יצלח לעשותו? ומלכת היום הזה ונוכחה!..
רב העם
(יריע קול גדול)
מה נאמנו דברי ירמיהו היועץ! אכן מלוך ימלוך חזקיהו עלינו! יחי חזקיהו מלכנו לעולם!…
ישעיהו הנביא
(עולה משמאל לחזקיהו, ורב העם מריע לקראתו. פני הנביא קורנים מגיל. הוא מרים את ימינו אל חזקיהו ומתחיל בקול רנה)
כה אמר האל ה‘, בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם עליה, ורוח להולכים בה: אני ה’ קראתיך בצדק, ואחזק בידך, ואצרך, ואתנך לברית עם, לאור גוים!… לפקוח עינים עורות, להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא – יושבי חשך!… (מפסיק לרגע, נוטה ידו אל חזקיהו ומנעים קולו)
הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי. נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא… לא יצעק ולא ישא, ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט!… לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט, ולתורתו איים ייחלו. והוכן בחסד כסא, וישב עליו באמת באהל דוד, שופט ודורש משפט ומהיר צדק… (מרים קולו בגיל)
צהלי ורני ישבת ציון, כי גדול בקרבך קדש ישראל. כי יצא חטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה‘, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה’. – ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענויי ארץ. והיה צדק אזור מתניו, והאמונה אזור חלציו… וסרה קנאת אפרים, ושונאי יהודה יכרתו. אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים. וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נוהג בם. ופרה ודב תרעינה, יחדו ורבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן…
ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה! לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים…
והיה שרש ישי, אשר עומד לנס עמים, אליו גוים ידרשו. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים. וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה!… (מרים קולו בקריאת צהלה) בית יעקב!… לכו ונלכה באור ה'!…
כל הקהל
(נרגש עד מאד. איש נופל על צוארי אחיו בנשיקות גיל. גדולה תרועת השמחה. ומכל צד נשמעות קריאות גיל)
בית יעקב!
לכו ונלכה באור ה'!…
הכהן הגדול
(עולה. קרן השמן בידו ויוצק על ראש חזקיהו)
כל העם
(מריע)
יחי המלך חזקיהו לעולם!…
בית יעקב!
לכו ונלכה באור ה'!…
יחי חזקיהו מלכנו עד עולם!..
עלילה ו' 🔗
כארבע שנים אחרי העלילה הקודמת
בקר יום אביב. פנת רחוב רחב בירושלים, עם גן שלמה. – בצד הרחוב הדרומי בנויים בתי גזית, בניני קומה וקומותים. ולצד הרחוב הצפוני, חומת אבנים, כגדר לגן-שלמה. ומעל לגדר יתנשאו צמרות עצים שונים פה ושם. – מול הרואים נראה הרחוב נמשך מערבה בלי קצה ואל הרחוב הזה פתוחים רחובות מצד דרום, תחת אשר בצדו הצפוני נמשך הגן ככל אשר תתפוס עין הרואים. – חלק הגן הנראה מקרוב, הנהו תלול ועולה, עולה ומתרומם, מעל לגדר, מערבה, עדי היותו גלוי כלו לעיני הצופים ממזרח. ארזים עתיקים יצֵלו שם על ספות אבן ושולחנות שיש. – בגן נראות ברכות-מים וערוגות בושם עם עצי-תפארה שונים. האויר ספוג ריחות. אור וצל מתמזגים כמִשטחֵי-מנוחות. כל עוף כנף למינהו ירחפו בגן, על העצים ובברכות המים, וקולותיהם השונים והמשונים ירעידו את כל האויר בגן. גבולות הגן, מלבד הגבול שליד הרחוב אינם נראים. בבנינים אשר בצד הרחוב הדרומי, נמצאים בתי יין ומרכלות וגם בתי דירה, ביחוד בקומות העליונות. לפני בית, עם קרן הרחוב, נמצא עריס-גפנים פתוח לרחוב, ובו שלחנות וכסאות, כבבית יין. האורחים בבית היין מעטים מאד. ברחוב יתהלכו עוברים ושבים אגשים ונשים משדרות העם השונות. בהם עירוניים וגם כפריים. ההבדל בין השדרות נכר ביחוד בנשים. כי מהן עדויות פאר ומֻקפות שפחות; ומהן דלות ומשאות על ראשן, או אף ילד על שכמן.
שפן הקצין
(בא בָרחוב ממזרח, ונפגש ליד העריס את אחזיהו).
אחזיהו
האח שפן! מתי שבת ממצרים ומה סחרך שם?
שפן
השלום אחזיהו?!… זה שבוע שבתי. – סחרי שם פרץ מאד. חמשה ירחים עשיתי שם ואף גם אחזור שמה.
פרץ החלכא
(בא ברחוב ממערב ובראותו לפתע את שפן יעמד תחתו ויביט בזעם אליו)
שפן
(בהרגישו במבטי פרץ עליו)
מה תזעף כה עלי, חלכא? (מכירהו) הו הו!… אתה זה?! נוכל!…
פרץ
(קופץ אגרופו מול שפן)
אוי! עושק-דלים! תן את שכרי!
העוברים והשבים מתעכבים ליד הניצים, וכן מן בית-היין ומן המרכלות מתאספים אנשים. ממעקות הבתים וחלונותים נבטים רבים. – השאון ברחוב יגדל והתנועה נפסקת שם. רגעים מספר יקשה לשמוע דבר מה ברור מקול הענות הכללית, ואך לבסוף יהס ההמון, בהקשיבו לספורי הריב בין פרץ החלכא ושפן הקצין.
פרץ
(מספר בכעס רב)
שכור שכרני העושק הלזה לשמור את כרמו עד לתקופת הבציר; והנה בא אל כרמו לפני השבת וירב בי ויחרפני. ולמחרת שלח את עבדיו הכושים לגרשני מן הכרם. ואבא את ביתו אתמול לדרוש את שכרי ויגרשֻני עבדיו בחרפה ואת שכרי לא נתן.
שפן
(בפנותו אל אחזיהו)
אכן יודע הנוכל הזה לכחד אל עולתו תחת לשונו. ואולם שמע-נא אל אשר עשה לי בן הבליעל הזה: בא אל ביתי לעת רדת היורה וידבר אלי לאמר: הנה חלקת כרם לך, שפן אדוני, במורד הר הזיתים, קרוב אל אהלי; ותמסור-נא אותה לי לעבדה ולשמרה. ואומַר: לא, כי עבָדי יעבדו שם. ויפצר בי, ואאות אליו, ואומר כי יקבל את החומש מתנובת הכרם בשכרו. אך הוא העתיר עלי דבריו כי מנת כסף אקצוב לו, בין אם תרב תנובת הכרם או תמעט.
חזקיהו
(לבוש כאחד היוגבים בשפלת יהודה בא ברחוב ממזרח, מתעכב ליד ההמון, פונה בגבו אל ההמון ופניו אל הרחוב, מאזין לריב ונזהר מלהפגש את מבטי אנשים)
פרץ
(פורץ אל תוך דברי שפן)
ושמעו-נא כלכם פה מה זעום השכר אשר קצב לי העושק הלזה. אלף ומאתים גפן-כרמו ועשרים כסף בשכרי…
מן ההמון
אכן דל מאד השכר…
שפן
אך הן היה בידו לבחור בחומש, כי גם את זה נתתי לפניו. ויבחר בשכר קצוב בעשרים הכסף. ואכן נגלתה עתה מזימתו. אשר חשב לקבל את השכר מבלי אשר יעבוד את הכרם.
אחד הקצינים
אכן מודעת זאת בכל העיר כי נרפים הם החלכאים; ורק הרבות בשכר והמעֵט בעמל כפים כל מעינם והגיגם תמיד.
פרץ
(בזעף מחקה קול הקצין)
אכן מודעת זאת בכל העיר כי עושקי דלים הם הקצינים; ורק הרבות עושר בלא עמל.
מן ההמון
אך מה עשה זה לכרמך אשר עורר כה את כעסך ותגרשהו?
שפן
כי מסרתי לו את כרמי לעבדו וארד אחרי כן מצרימה לרגל סחרי ואשב שם עד עתה. ובשובי ממצרים וארד אל כרמי לראותו ואמצאהו בתה… (רוגז מאד בדברו) לא נזמר, לא נעדר ויעל שמיר ושית; וגם גדרו פרץ ויהי לבער…
שלומית
(באה ברחוב ממזרח. מכירה בחזקיהו ונגשת עדיו).
חזקיהו
(רואה אותה נגשת אליו ורומז לה לבל תדבר אליו)
שלומית
(נשארת לעמוד ליד חזקיהו. מקשיבה לריב ועיניה פונות כפעם בפעם אל חזקיהו).
פרץ
(זועף)
הבעד עשרים הכסף, אשר הבטחת לשלם לי בבוא הבציר יכלתי להכָּלא בכרמך ולעבדהו? והן נטל עלי לשחר טרף לעוללי…
שפן
(בחרי אף)
הכי אלץ אלצתיך להשָכר לעבודת כרמי?!… אך אם נשכרת לעבדו מדוע לא עבדתו? אכן בפלילים אביאך, ולעבד עולם אמכרך על אשר השימות את כרמי.
פרץ
(קופץ את אגרופו אל שפן)
תן שכרי מעַול!…
מן ההמון
(עוצרים בפרץ. השאון יגבר שוב. ההמון נדחק)
חזקיהו
(פניו קודרים מאד. פונה ללכת בחזרה בדרך אשר בא)
שלומית
(הולכת גם היא אחרי חזקיהו)
זקן אחד
(בא ברחוב ממערב, עומד רגע ומביט במחזה, אחר יהס את הקהל ויפן לנצים)
אך למה זה, בני, תנצו ברחובות הקריה? הלא תבואו אל השופט וישפוט ביניכם.
שפן
הן זאת דברתי כי בפלילים אביאהו.
פרץ
ואיך ישָפט החלכא את הקצין – והשופטים ישאו את פני הקצין?
מן ההמון
(נשמעות מחאות זועפות על דברי פרץ)
אוי, נוכל וכסיל, הן לצדק ישפוט השופט מימי מלוך חזקיהו ביהודה!…
הזקן
(אל פרץ)
אכן גדולה חטאתך, בני, להוציא דבה על השופטים. ואף כי כיום אשר תוכל לקרא אל משפט הזקנים אם לא ייטב משפט השופט בעיניך. אכן דרך כסל לך, בני, להוציא דבת אנשים רעה.
קול מן ההמון
וגם על זה יובא במשפט הנבל הלזה!
חלכא מתוך הקהל
(צועק)
אתה נבל. בלום פיך!…
שוב תפרוץ מריבה ומהומה מתוך ההמון. אלה מתפרצים להכות ואחרים נדחקים להפריד בין המריבים. השאון יגבר והיה לקול ענות.
הזקן
אל-נא, אחי! אל-נא, אחי! אל תסאנו ברחובות קריה; ואל-נא תנצו. הן יש משפט בציון!
מן ההמון
(אל הזקן)
וישָפטו בזה לפניך, אבי, ושקט הריב…
הזקן
לא שופט אנכי. ואף לא דבר קטן הוא, בני. כי הן חקור יחקור השופט למצב הכרם ותנובתו בשנה החולפת, ומצבו לעת רדת היורה ומצבו כיום. הכל יחקור השופט. מפי עדים יחקור, בטרם יוציא משפט.
פרץ
(בכעס מתאפק)
היהיה עלי עוד לשלם לקצין ערך כרמו, חלף אשר עשק את שכרי?!…
הזקן
לא חרצתי כזאת, בני; ולא אחרוץ דבר: כי עד למשפט תבואו שניכם והשופטים יוציאו משפט.
שפן
(אל פרץ)
עוד היום אבוא אל השופט והועידך למשפט. (הולך לו יחד עם אחזיהו ברחוב מערבה).
ההמון
(מתפזר הנה והנה. מספר אנשים פונים אל בית היין, ויושבים על הכסאוך אשר בעריס).
פרץ ומספר חלכאים וענוים
(נשארים עומדים ברחוב ליד העריס ופרץ יתאונן)
אכן לא הונח לנו ולחם לא שבענו גם אחרי אשר קרא חזקיהו דרור בארץ, בשנת היובל, והשיב איש אל אחוזת אבותיו ואיש אל משפחתו.
אחד החלכאים
והנה שבתי אני בשנת היובל אל אחוזת אבותי, אשר עם גבול אפרים, ולא מצא השדה די כלכל אף את מחצית המְתים אשר לבית אבותי, ואשוב ירושלימה…
פרץ
(בלעג מר)
ובעיר הלזו מה לך! המצאת לחם למלא נפשך?!
חלכא ראשון
ואולם בעיר אם אמצא פת לחם והיה אך לי ולביתי יהיה… תחת אשר בעבדי בשדה והיה בטרם אצלח ואגיע אל פי עוללי מפרי האדמה אשר ארוֶנה בזיעת אפי, ונטל עלי להשביע את כל צפור, עורב וזרזיר… ואת כל שרץ, חולד וסוחרת, עכבר וחפרפרת… ואת כל חית השדה והיער: האילות, הארנבות והשפנים והשועלים והתנים, ואת כל הרמש הרב: הנמלים והצרָעין, והצלצל והחגב למינהו, ופרעושי-הדשא, והתולעת למינה. ובמזוה – הָעָש…
חלכא שני
(מחזיק אחרי הראשון)
ואת כל שודדי הגבולים וגנבי הלילה…
חלכא שלישי
ואת כל שרי המסים ועבדיהם ואת כל צוברי כל המעשרות והתרומות, מלֵח העצמות אשר לעבד האדמה… מלבד הרזון אשר יבואנו ברוחות הקדים ובסופות הברד, במטרות שטפון ובחרבוני שדפון.
פרץ
(במשטמה)
ואת כל שרץ-האדם ועלוקותיו, אשר מאנה נפשם למוץ שַד-אדמה-צורבת, ויבחרו התפלש בעפר-חוצות העיר, או התפנק עלי מרבדים, זלול וסבוא מכל טוב הארץ.
אחד הענוים
לחידה לי הדבר ולא אוכל הבינו: הן עובד האדמה יוציא את הלחם מן הארץ. – אם לא יחרוש היוגב, והכורם לא יעדור ויזמור, ואָפס מזון מן הארץ, ואיככה יהיה כדבר הזה אשר משקצי האדמה יזללו ויסבאו את כל ברכתה; ועובדי האדמה אך עוללות ושדופות ילקטו למו?!… בזעת אפנו נעבוד, ולחם לשבע לא יאכל טפנו!…
חלכא זקן
(באמונת תום)
ולמה תתמה אל זה, בני?! הן מודעת זאת, כי אלהי השדה זועפים וזועמים המה; ולא יטו חסד לעובדיהם… תחת אשר אלהי הקרת יצפינו רב טובה לבני הקריה…
אחד הענוים
אל תאמר כזאת, אבי!… הלא אל אחד לשדה ולקריה! ה' אלהנו ה' אחד…
הזקן
ואיכה זה אפוא, יחסיר את נפש עובדי האדמה בזעת אפם מכל הטוב אשר יוציאו מן האדמה ויעניקו למהבלי קרת?…
החלכא השני
ואולי יגונב דבר, שמעתי בילדותי מפי זקנים בכפר מולדתי: כי אך בעוון קין, עובד האדמה, אשר הרג את הבל אחיו, נִתכה חמת אלהים על כל עובדי האדמה, לחסרם מכֹּל…
הזקן
אך המעט לבני קין עובדי האדמה, אשר יניחו עליהם שבטי הרועים הנודדים במדבר, המה בני הבל, אשר ינקמו דם אביהם אשר נשפך בידי קין, ומה נקמת יושבי הקרת?…
אחד החלכאים
אכן אם בעוון קין יוָסר עובד האדמה, אך עוון קין זה אשר בנה עיר ייסרנו…
פרץ
אך מה בצע בכל להגכם זה?!…. נלכה מזה!…
(הולכים אלה בכה ואלה בכה. התנועה ברחוב חוזרת לסדרה. בחלק הגן התלול ונראה לרואים ירָאו חזקיהו ושלומית באים לאטם מעומק הגן בצפון)
שלומית
(מדברת וחזקיהו כאלו מאזין לדבריה, אך בעיניו התועות נכר שאיננו מקשיב אל דברי שלומית לבדם… הם נגשים עד לשלחן שַיש קטן המוקף כסאות אבן, אשר ארז-לבנון עתיק מצֵל עליו ויושבים זה למול זה, משני צדי השלחן. שיחת שלומית נפסקת עם שבתם ליד השלחן ורגעים אחדים תשרור דומיה ביניהם. שניהם שקועים במחשבות)
שלומית
(מפסיקה את הדומיה כממשיכה שיחתה אשר נפסקה)
והָבן לא אוכל את נתיבך זה, חזקיהו, אשר זה הבל ורעות רוח תחזה בכל אשר תחת השמש; והגיגיך אלה לא ימנעוך משקוד על משפט העם והַישר אורחותיו! לעמך אך חיי אושר תבקש, אף כי הבל גם ימיך בעיניך; ולחייך אתה נעכרה נפשך, תפל טעמם בעיניך. אכן לחידה תהי זאת בעיני…
חזקיהו
(אחרי דומיה קצרה ירים עיניו אל שלומית)
אכן ידעתי מאז כי הבל ורעות רוח בכל אשר תחת השמש, אך שנות מלכותי אני הרבו להוכיח לי כי לא יתוקן עוד המעות. כי לשוא ישקוד מלך ושופט לתקן את המעות, צלוח לא יצלחו עוד. (מפסיק לרגע ושב לדבר) כי הנה עברו ארבע שנים למלכותי ביהודה. וכל הימים אשקוד אך להרים את קרן העם אשר לא יהיה בו אביון, ועשוק בל יהיה בכל הארץ. – חדול לא אחדל מחקור את כל הליכות העם. ובעצמי אחקור זאת, בסובבי בכל ערי יהודה וכפריה, וראיתי במו עיני את כל ארחות העם ורבצו, מבתי משפטיו ועד בתי היין. כי אתחפש כפעם בפעם אם כאכר או כאחד מבני הנביאים, או כאחד העמלים והחלכאים אתלבש. ולכל דברות העם אאזין… ובשובי שנה שנה מתורי בארץ אף אתקן את כל אשר מצאתי מעות. ואף סופרים הפיצותי בכל הארץ, בני נביאים ולויים, להורות לכל העם את תורת ה‘, למען יחכם העם ולמד דעת ומוסר ה’. ואולם להשביע לחם לכל העם לא הצלחתי, אם כי שבו כל העם איש לנחלת אבותיו בשנת היובל, ואף לב חדש לא ברא לעם. וגם כיום הזה רבים מאד ביהודה השואפים לבלוע און החלכאים ואשר יעשו מלאכתם רמיה. ואף בין הנוהגים בעם, למן השופטים ושרי המסים ועד השוטרים וקטון-הנערים אשר על ספי השערים, עודם רבים מאד אלה אשר ירהבו באחיהם. אך יען כי בידם לעשות את אשר יחשק לבם… כי המון העם לא יעיז לחקור אל הנעשה לו אם במשפט יעשה לו או במשפח… וכל אנשי המשטר ומשרתיו, ואף אלה אשר רק תמול לוקחו משדות רזונם ומאהלי דלותם והָפקדו על משמרתם, אף הם יראו עצמם כבני שבט נבחר, מרום מכל יתר שבטי העם, ולא יראו און במעשקם הם ולא ברעיהם אנשי המשטר, המדכאים את העם ופני עניים יטחנו… ואנכי מלך ביהודה… וידי קצרה מהושיע! כי לא הראני אלהים את הדרך להשבית את המסכנוּת מן הארץ. ולב חדש לא ברא לעם… ואל מה אפוא אנוע על כסא המלוכה בירושלים?!… (אחרי דומית רגע)
ורבות אשר אחשוב להפר את כל משטר המלוכה ולהשבית את השלטון, והסר נוגשים מן העם. אך ידעתי כי ימהרו ריקים השתלט על העם ויוסיפו הָרֵעַ.
שלומית
המעט לך, חזקיהו, אשר עשית עד היום: כי הצלת את יהודה מעול זרים, ותשם משפט בארץ?… והן את העושק, אשר פרץ ביהודה לפניך, בלמת, ואת דלת העם הרימות משפלותו, אשר כרע תחתה עד אשר מלכת אתה… ואל מה תתאונן עוד ולא תחדל מלאמר נואש?…
חזקיהו
הה! אֶפַע, שלומית!… אפע כל זאת!… כי אנכי הרואה מה רב עוד העון ורב העוני בקרב העם. – לא חדל אביון ונדכא. ומה רבים, אראה, ילדי דלים – באבם יקמולו… ויתומים עזובים עלי אשפתות יֵעָטְפון ולב רואיהם לא ישָבר בם, או אף לא יביטום רואיהם כאשר לא יביטו ברמש ירמסו רגליהם בדרכם. והן למנת הילדים, חָלק אֵל את הצהלה ואת הרנה, כי יקפצו עליזים כאילות השדה וכצפרו דרור יפצחו רנה. ומה רבים הילדים, ראיתים: פני גוזָל פנימו… ועיני שבע-ימים למו… קודרים ונדכאים, כצמח שדוף-קדים יהיו עוד בטרם ידעו הצג כף רגלם הכן על הארץ… ויגון מחשכים נִבט מעיניהם התמהות…
ואִמות ראיתי, אמות לילדים אלה, ועורן צפד על בשרן, וליונקיהן שד צומק בלא עת תחלוצנה. ולעולליהן כיענים אכזריות תהינה!… ואנכי מלך ביהודה בוכה במסתרים, אך אזלה ידי מהושיע… כי אף אם פי אלף אפרוש לחם לרעבים וערומים אלביש, אך להכרית את המסכנות מן הארץ לא אצלח… ואך לשוא יהי כל עמלי להשבית את המסכנות מעם הארץ; כל עוד לא אוכל להשבית את ערי המסכנוֹת אשר בהן יזללו בני אדם עד להקיא, וסרוחים באפס מעשה, עלי מרבדיהם עד להסריח… אכן לעשות זאת הן לא יתנוני, כאשר ידעת… ואף גם רפו ידי בראותי לאחרונה את כל הקוראים בשם “כיס אחד לכלנו”, והמה שיחיתו דרכם אלף מונים מנוצרי כיסיהם להם לבדם. כי לאלה היה “הכיס האחד” לאלהים, אשר יקריבו לו ואדם יזבחון, ככל אשר יעשו זובחי האדם לעגלים… ועוד ירבו להשחית מהם, כי על מזבחות העובדים ל“אליל הכיס האחד” יעלו טובי האדם, ילדי התום והחסד ונדיבי הרוח… והכהנים במקדש האליל הזה, אוכלי החזה והשוק, זוללי החֵלב והאליה, משחתים הם מכל כהני האלילים אשר היו לפניהם. כי בכל אשר יִזַכו עובדי אליל כן ישחתו כוהניו… ואנכי הן אך לזאת אשאפה: להשבית כל כהונה וכל משמרת על דרכי האדם, והסר כל שלטון ומשטר מֶנו, למען יהיה כל אדם לשומר דרכו, אך לו לבדו ולא לזולתו; ואכל כל איש את פרי עמלו אך הוא לבדו, ונוגשים בל ירימו מנו תרומות ומעשרות, מס ומכס, לתפנוקי הבטלים ממעש בקרת. כי כל עוד ימקו העם בעוני וחוסר כל, ועולליו עלי אשפתות יתגוללו, איכה זה ימצו את לשד העם, למען הקים היכלי תפארה ובמות משחק?… הירוטפש העלה מן העץ אשר יגדל עליו והעץ לא ייבש?!… וזאת מצאתי: אשר אך בשוב כל אדם בעם לעבוד אדמתו לאכול את לחם זעתו ושָבת כל נוגש בארץ, אך אז יאושר העם… ואולם קצרה ידי מהושיע!… קצרה ידי מהושיע!… (אחרי דומית רגע) ואף המשפט, אשר אמרת כי שמתי ביהודה, במה נחשב הוא לעומת גלי התרמית ואהבת הבצע, החנף והעצלתים הפורצים מתחת לפני הצדק והמשפט, אשר נמתחו כיום על פני הארץ. ואף גם זאת כי לא לעולם נמתחו פני הצדק והמשפט האלה. וביום מחר יחלוֹפו ושב הרֶשע והמשפח כאשר היה.
ומה בצע אפוא במשפט הצדק אשר יוציא השופט בריב בין הקצין והחלכא אשר ראינו היום, אם המריבות לא תחדולנה, כי לא יחדל העושק והרמיה?!… ואנכי הנני מלך ביהודה!…
שלומית
אכן חזיונות לבך שוו לעיניך עושק וחמס בארץ יהודה, עשרת מונים מאשר ישתררו אלה אף בכל עבר הנהר. ואתה לרצונך תשגה בחזונות אלה עד לעכור רוחך, והיות משגע ממראה עינים בחזון…
חזקיהו
לא כן הוא, שלומית… ואל תנחמיני הבל כי לא אנחם עוד. ומי יתן ובא האבדון כחטף על כל אשר תחת השמש! ואפס זכרון כל המעשה הנעשה תחת השמש, כי למה זה יאלח כל!… הנה את פעמי הכליון אשמע; דורכות אט ככפות צבוע ובוססות את כל האדם במדמנית דמיו… אט אט ימֻגר כל ויוּבס כל, והיה למדמנת באשה; וכפות הכליון בוססות בה… (רעד עובר בעצמותיו) הה, מה מחריד ומגואל המחזה!… הה! מי יתן והתפוררה הארץ פתאום בשוד משדי!… כאשר יוצת הכוכב הנופל פתאום והתפוצץ וכבה לפתע!…
שלומית
(נרתעת)
אויה!… מה איום היגון הנשקף מעיניך!…
חזקיהו
(עיניו קמות על שלומית; וכממשיך את מחשבתו יהגה)
כי אכן רע עלי המעשה הנעשה תחת השמש; ולא אחזה אשר יום יבוא והיה תכלית להנה… כי רעים הם כל המעשים הנעשים תחת השמש; ורעים יהיו גם בעוד דור ובעוד אלף דור, עד בלי ירח… ולמה אפוא כל החיים?… ולמה צוה אלהים את החיים כלעג מתהפך בארץ?!… אך להג תפל מראשית ועד אחרית… או אף להג תפל בלי אחרית!…
כי הנה הפץ יפיץ העץ את זרעו על הארץ; ונבט הזרע וצמח ויהי לעץ. ואפיץ אף הוא את זרעו על הארץ. והעץ הזקן תאכלנו תולעת ורקוב ירקב… ומה יהיה לעץ בנו ולעץ נינו ולעץ נכדו: הזרֵע זרע ורקוב, הזרע זרע ורקוב!…
וכעץ כאדם!… כי איה אים כל דורות אבותי, אשר בחִתוליהם הָחְתֵּל חֻתָלתי אנו והוּבאתי הלום, כחָתול בתוך חתול וכתכריך בתוך תכריך: אב לבן, אב לבן, ובן לנין עָדַי?!… ואני!… גם אני מבטן אמי נקראתי אך כחִתול לבני, ובני כחתול לנכדי יהיה… ומה האחריות?!… ולמה כל זה?… מה היא אפוא הפנינה הסגולה אשר לא תסֻלה בכל אשר תחת השמש. והָחתל חֻתלה באלפי דור אדם וברבבות החליפות אשר לבהמה ולעץ השדה. ומראשית היקום ועד בלי אחרית חתוליה לאלפיהם יוסרו מֶנה ולדומן – ככלי-אין-חפץ-בו – ישליכו. פשוט וערֹה, פשוט וערה את הפנינה: ועוד הסגולה בל תעָרה!…
שלומית
(פיה פעור, מקשיבה ושואפת דברי חזקיהו. חוזרת בלחש לעצמה)
אכן פנינה סגולה לאחרית הימים, סגולת הנצח לאדם…
חזקיהו
(נדם ומאזין ללחש שלומית. ראשו שוקע, אך תכף יתעורר וימשיך בחלחלה)
ואף כזאת ראיתי: אשר מת הזרע בחיי אבותיו!… סגולת-הנצח כקיא הָקאה!… פנינת-קץ-הימים בעודה מחתלת בחתולים לאין מספר השלכה לדומן פתע!… והחִתוּל האחרון הֻצג ריק וערירי!… ונבצרה מנו אף להתנחם הבל: כי אכן תעלומה נשא עלי חלדו, כי פנינת-האחריות החתלה בו…
אויה!… כי רב השכול!… כי בעקב הילוד ביום הולדו יד המות אוחזה לה… ילד ומות, ילד ומות עד לאין קץ!… אויה!… כי רב השכול!… ואיום השכול!… מכל פלצות האבדון יעצם!…
שלומית
(בתמהון)
היהיה כאלהים האדם ולעולם יחיה?!… לכל זמן ועת ולכל חפץ תחת השמים, עת ללדת ועת למות. ואף האדם החכם מכל לא יבוא עד עולם לחקר כל זה; ולמה אפוא, חזקיהו, אך תקונן ותחבל לנפשך, לחַסרה גם מן כף הנחת אשר חלק לך אלהים לימי חלדך? הן אין טוב לאדם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. (מפסיקה לרגע ומשפילה קולה) אכן זה שבתך בדד וערירי, חזקיהו, יקום עליך לבלעך… כי הנה אנכי לי: אך שפעת אור ואך צהלת רון בוקעים אלי מכל אשר אחזה… (מתעוררת ממקומה) ואף בחזון האימים אשר הגית עתה, חזקיהו, חזון החִתוּלים המוסרים מעל פנינת הגנזים ואל הדומן ישלכו… הנה אתה אך אל החתולים החולפים תשית לבך ונפשך תעגם למו… ואולם לעיני אני הבריקה בחזונך, זאת הפנינה מגנזי הנצח המעולפת רזי-יה… והיא מתנערת ומתערה מקרני הודה… ותצוד את נפשי ברוב קסמה והדרה!… לא חתולים משלכים לדומן אחזה אני; ואך שפעת אורה שולחת קרנים ומנערת ברקים!…
האח!… פנינת-יה הסגולה, שַגיאת התעלומה הנשגבה בהוד זיוה: הנצח!… האח!… כי אנכי בחתולך! האח!… כי אלפי דור נֻשאתי גם אני כסגולת הגנזים מעולפת רז-יה!!… (נדמה לרגע בהמון רגשותיה ותשוב תצהל כנאצלת ברק-פתאום) האח, חזקיהו!… מה מרהיב חזונך בהדרו!!… הן גז המות!… חלף הכליון!… כי הן עד נצח לא תסוף זאת פנינת הסגולה מהפיץ את קרני עודה והדרה, בהתערותה חתוליה עד בלי חשך. ומהודה לא נגרע ושפעת זיוה יעמוד בה לעד, כביום התהלך האדם בגן אלהים את חוה אשתו!…
חזקיהו
(אחרי דומיה קצרה)
אשריך, שלומית, שככה לך!… (נדם)
שלומית
(יושבת אחרי אשר תשרור הדומיה רגעי מספר)
וגם זה, חזקיהו, אשר תקונן עלי אנוש כחציר ימיו; ולא תתנחם בימי עולם אשר לעמך… כי לאדם אך שנות דור קצב אל; ועם ה' לעולם יקום…
חזקיהו
(כמדבר אל עצמו)
ואולם גם עמים יחלופו, צבא להם וגורל עלי חלד… כי כוס הכליון תסוב בארץ להשקות כל הגוים… וכגוי כאדם לא ידעו את יום פקודתם…
שלומית
(כמנֻצחת אך מתנחמת)
והארץ לעולם תעמוד, ונגוהות אל עליה!…
חזקיהו
(כממשיך)
וגם הארץ המוט תמוט, פוֹר תתפורר הארץ. ואף כוכבים יאספו נגהם, לתהו ישובו כלמו. (מרים קולו במר נפשו): אך לא יום אחד – כשואה – יסופו וכשוד משדי, כי אם אט אט ימקו יאָלחו אף יבאשו…
שלומית
(קודרת):
אך למה זה, חזקיהו, שמת כל מעיניך אך בחזונות הבעתה אלה להרגיז את מנוחתך? הגם לצבא השמים וגורלו תדאיב נפשך?
חזקיהו
(בוחנה בעיניו)
הכי בדה בדיתי את הכליון אשר יסוב בארץ?!… והן כצל ירדפני תמיד; ואשא עיני למרום, גם משם יבעתני…
שלומית
(קמה ממושבה, נגשת למאחורי חזקיהו ומחליקה בידיה את שערות ראשו)
על כי ערירי הנך, חזקיהו, לכן תקַנן התוגה בלבבך ושעיפי-עצב יחברו עליך וירדפוך… ואולם חדל-לך, חזקיהו, משגות בזה!… מה יוסיפו לך שעיפיך אלה ומה תוסיף על ידימו… הלא כה צוה אלהים את החיים בארץ הכי תוכל אתה לשנותם?…
חזקיהו
(מרים עיניו אליה)
לא אוכל לשנותם, כי על כן נואשתי מהם ונפשי בחלה בכל…
שלומית
(נרתעת ממבטו)
הה!… רק רוח אלהים רעה היא אשר תבעתך, חזקיהו!… (אחרי רגעי דומיה) וקחני-נא אליך, חזקיהו, ואהיה עמך וסַכֹּתי עליך מפני רוח הבלהות אשר תבעתך… (אחרי הפסקת רגע) כי הן אך עקב לכתך ערירי, על כן נעכרה רוחך בך ותראה אך תלאה, יגון ואפלה; ואולם כאשר תחבק עולל לך, אז תראה אך אחרית טובה לכל… והן באחרית הימים תמלא הארץ דעה והלכו כל העמים באור ה'…
חזקיהו
(כמדבר לעצמו)
באחרית הימים תמלא הארץ החמס, כאשר בראשית הימים בהביא אלהים מבול על הארץ וַימח את כל היקום מעל פני האדמה…; ואולם נשבע אלהים מהביא עוד מבול מים על הארץ; והביאו בני האדם מבול דם אליה לטמא כל ולהאליח…
שלומית
(בבעתה)
אוי! אל-נא בלהות תחזה!… (מחליקה על ראשו ברחמי אם) אוי תנני-נא חזקיהו, וסכֹּתי עליך בפני רוחות הבלהות אשר יחרידוך… תנני-נא, חזקיהו!…
חזקיהו
(אחרי דומית רגע ירים עיניו ויביט ישר בעיני שלומית)
לא תוכלי, שלומית!… כי הן את פני כל הארץ תכסינה רוחות הבלהות אשר אמרת!… הן לא בחזון בלהות ימקו כל ילדי העוני ומשפחות המסכנוּת וכל העשוקים, השדודים והשכולים!… האמנם בהסתירי אני את פני אל חיק אשה, תחלופנה גם בלהותימו הם ואינן עוד?!…
שלומית
בחיק אשה, בזרועות אֵם ובכפות עולל יוצא חלציך, אשר יחליקו על פניך ועל שערות ראשך, יבוא המרגוע!… כי יקרינו עיני ילדיך את צהלת הנצח אל נפשך…
חזקיהו
עיני ילדַי – ילדי המלך ביהודה – יקרינו צהלה… אך היקרינו גם עיני הילדים העטופים ברעב על השד הצומק שלאמותיהם, ועל ברכי אבותיהם הכושלות?… הגם אִמות אלה הצומקות והדוֻיות תחליקנה על ראש דודן שוכב חיקן?!… או כי מר נפשן אך באָלות יתמלט מסגור לבן?!… או האף תאמרי כי טוב אשר אשכח כל זאת בחיק אשה ובכפות עולל?!… אנכי המלך ביהודה!…
שלומית
(מושכת את ראשו אל לבה ומאמצתו)
כאשר תאושר אתה, חזקיהו, אז תדע גם לאשר את יהודה עמך. – כי הנה אמרת אשר לא הראך אלהים את הדרך להשבית את המסכנות מן הארץ… אך הטרם תדע כי לא יפקוד אלהים את איש סר וזעף!… או מה אפוא תתן לעם בעגמך לו… הן טוב כי תצהל נפשך, והיה אלהים אתך להביא את הצהלה והאושר בארץ מלכותך… (מרככת קולה. בתוכחת אם) ואכן חטאת לאלהים, חזקיהו, כלכתך ערירי, כי על כן סר ממך; וצלמי הבלהות ירדפוך!… כי הנה כל נביאי ה' אשר רעים גם עליהם מעשי העם, כלמו אך אחרית טובה יחזו ובנים ילדו… ואתה רק עקב לכתך ערירי יפעם הכליון בלבך… ואת הכליון המתפעם אך בחֻבך, ככליון חרוץ על כל האדם תחזה… (נדמה לרגע ואחר תוסיף) ואף גם בטח בה' כי תשוב נפשך למנוחתה אחרי אשר תחבק עולל לך… כי הן ברחמים רבים תשא את משא העם כלו ומשא כל אחד מילדי העם. – ועָדיך לא היה מלך אשר ישקוד כה על משפט העם להישירו בתורת ה'. ולא תשעה אל פעמי הכליון אשר יבוססום כדבריך בין אם יצדקו ואם ירשיעו, אם יאושרו היום או יעצבו מחר… וכן תשוב, חזקיהו, ונפשך תעלוז בהולד ילד לך!…
חזקיהו
(כמדבר לעצמו)
קרה נקריתי יום אחד את איש נוטה למות להפוך ערשו וכל עוד נשם האיש ושאף, עמדתי עליו לסעדו ולנחמו, אם כי ראיתי אשר מות ימות האיש, ואם כי שִבחתי אני את יום המות מיום הולדי; כי ראיתי מה מאד יתאו האיש לחיות ולוא רק עוד רגע קט… וכן – אדע – דרך העם לחפוץ חיים ואושר ואת עתו לא ידע ולנפשו לא ישָמר… וָאומר לנפשי כי טוב לעם יום צדקה מיום צעקה, וטוב לו יום משפט מיום משפח גם בימי הבלו… כי על כן אעמול להישיר את העם ולהורותו משפט וצדקה, אף כי נואש אלך לי במר נפשי, בדעתי אשר אך לרגע יקום צדק וכימי עולם יפרה השוד ותנוב הרשעה…
שלומית
(מעודדת)
אך הנה בטרם מלכת ביהודה, חזקיהו, ותמאן אף לשית את לבך אל כל זאת: לבחון יום משפט מיום משפח… ועתה אחרי אשר נוכחת כי אכן צָדַקנו ממך בזה, הן תשא ברצון את משא העם וכה יהיה גם לנפשך אתה, חזקיהו, כי תיקר נפשך בעיניך אחרי אשר תחבק עולל יוצא חלציך… וכל הבלהות אשר ירדפוך כיום תמקנה אז ואינן… כערפלי בקר תעלמנה מנגד עיניך… (נדַמה ונשארת שוקטה רגעי מספר, שקועה במחשבות. ואז יצהלו פניה ותאמץ את ראש חזקיהו אל לבה, דובבת חרש) הן אין כילדים לאֹשר האדם, חזקיהו!… והנה ילדַי אשר חנני אלהים… כשתילי זיתים ישגשגו לרננת נפשי; וכמעינות מפכים יצהילו את לבי… דרכי נועם דרכיהם; והוד שמחה יקרינו אל תוכי… (על פניה יוּצק כחלום אושר ההולך ונרקם עוד גם אחרי חדלה מדבר. עיניה מביטות נכחן וחדוַת חסד נמתחת על שפתיה. מרכינה ונושקת בראש חזקיהו, באמרה לו) והיה-נא לי גם אתה כאחד ילדי, חזקיהו!…
חזקיהו
(נשאר רגעים מספר נשען בראשו אל לב שלומית; ואחר ירים ראשו ועיניו מישירות לעיניה בקול נוגה)
כלה ונחרצה, שלומית, לא אוכל לראות חיים עם אשה; ולא אוליד בנים; וגם לא אדע את זרעי החכם יהיה או סכל, אם צדיק יהיה או ירשע מכל אשר היו לפניו… (נדם לרגע) ואף גם זה הבל!… והכליון לא יסור מנגד עיני ופעמיו בלבי יצלולו!… הלא גם בראותי ילד רענן, משחק בנועם תֻּמו, וחזיתי כרגע גם את צלו – צל הילד – משתרע מאחריו, אם כשלד עצמות אשר יבשו בלא עת. או כפתן חרש אשר יפער פיו לבלי חק… וחלפה מנגד עיני דמות הילד; ואך שלד צפעוני ירחש לעיני… הה!… זלעפה!… אך שלדי צפעונים ירחשו מסביב!… והכליון ישרך דרכו על פני תבל!… וכל ילד אשר יולד והיה אך צרור נוסף במרצפת הכליון… כי ישא הכליון את מרצפתו בפעמיו כאשר ישא הצב את שריונו אתו… אט אט ישרך הכליון ומרצפתו בפעמיו… ויבוסס כל בכפותיו הנאלחות… (קם לפתע ממושבו וצועד הלך ושוב בגן. ראשו שקוע ולא יֵדע נפשו).
שלומית
(נפתעת מקוּמו… קורעת עיניה אחריו רגע ותזדעזע כמתעוררת מחלום רחוק… מאדימה ומורידה עיניה כנכלמת… אחר תתעורר ותביט אחרי חזקיהו בחמלה ובעתה)
אכן רוח אלים רעה תבעתהו ולא ירָפא עוד!… (מעיניה תתגלגלנה הדמעות והיא ממהרת ללכת משם בהביטה כפעם בפעם אחרי חזקיהו… נעלמת בין העצים בצפון…
חזקיהו
(ימשיך זמן רב להתהלך בגן ליד ברכה, שקוע במחשבותיו. עיניו קרועות כחודרות לחזון רחוק. וכפעם בפעם יעמוד תחתיו ואת עיניו יקרע עוד יותר. כאלו התנגש לפתע את צוקי חזונו… ומפיו יפליט בהפסקות)
הכליון!… הכליון!… הנה הנם פעמי הכליון!… את הכל יבוסס בפעמיו, הכליון!…
חנה
(מופיעה מעומק הגן. קומתה זקופה. פניה שזופים אך יפים מאד. היא לבושה כתנת תכלת היורדת עד כפות רגליה ואזור צחור במתניה. צעיף צחור על ראשה. נושאת על ראשה טנא מלא פֵּרות, בראותה את חזקיהו תתיצב במקומה סומכת בימינה את הטנא על ראשה. מתאפקת מכל תנועה ואך מלוה את חזקיהו בעיניה; ועל פניה יחלופו צללי פחד ואומץ, דאגה והחלטה).
חזקיהו
(בסובבו והרימו את עיניו מתוך מחשבה יפגש במבטה)
חנה!… מה הביאך עתה הלום?!… (הולך לקראתה) השלום בואך, חנה? השלום לאביך וכל ביתו? הראית את דודתך אמי?
חנה
(צועדת לקראתו. מורידה הטנא לפניו ומשתחוה לו)
שלום לעבדך אבי… מאז הבקר באתי ואשב את הגבירה אמך. ועתה שלחתני אליך הנה, בהודע לה כי בגן הנך. (נדַמה לרגע, מביטה בטנא ומתחילה שוב) והנה הבאתי לאדוני המלך מבכורי אדמתך אשר עזבת עִמנו זה שנים רבות, ולא בא המלך לפקוד את עבודתו אתנו…
חזקיהו
(לוקח את הטנא ושם אותו על ספסל-אבן יושב על הספסל. מראה לחנה כי תשב על ספסל-אבן למולו. עונה בהצטדקות)
אכן צדקת, חנה, אשר לא באתי לפקוד נחלתי אתכם; ואולם פחוד פחדתי פן בבואי אל נחלתי, ולא יתנני לבי לעזבה עוד. ואנכי הבטח הבטחתי לנביא ולזקנים אשר לא אעזוב את בית המלוכה עד אשר יהיה שלום לעם מסביב. (שותק רגע ומוסיף) ואף סמך לבי בכם כי תשמרו על נחלתי עד שובי זיוה שמש.
חנה
(נשארה עומדת כל הזמן מקשיבה לדברי חזקיהו; ולשמע דבריו האחרונים תשאל בתמהון)
האף אמנם יאמר המלך לעזוב את כסא מלכותו בירושלים ולשוב אל זיו שמש?…
חזקיהו
(בבטחה)
שוב אשוב, חנה, (שותק רגע) ושבי אפוא על הספה הזאת, חנה. השלום לכל בית אביך ועבודתו?
חנה
(עצובת-רוח. יושבת)
שלום לעבדך אבי ולכל ביתו…
חזקיהו
(מביט בה)
ואל מה נעצבת כה, חנה? היש דבר אשר קרה בבית אביך?…
חנה
(ידיה מתרוממות אליו כבתחִנה ונופלות בחזרה באין אונים. מתחילה לדבר וקולה נחנק מבכי. מכסה פניה בשתי ידיה).
חזקיהו
(נפעם)
מה לך, חנה?!… הגידי-נא לי, חנה, מה לך?! (מסיר בשתי ידיו את ידי חנה מעל פניה ומביט בה ברחמים ובתמהון).
חנה
(רטט הֶחזיקה בנגוע חזקיהו בידיה. וכגל יפרוץ כל גופה רגע אל חזקיהו… אך בהרימה עיניה אליו תשוב כפצועה אל מושבה. מכסה שוב את פניה בידיה ובוכה חרישי)
חזקיהו
(בדאגה רבה)
אך הלא תגידי-נא, חנה, מה הצרה אשר באה על בית אביך? (נדם ושוקע במחשבות כמחפש את פשר בכיה) ולמה אפוא תחשי, חנה?… ההכלימך איש?…
חנה
(מתיפחת)
כלם יכלימני!…
חזקיהו
(בדאבון-נפש ורגז)
מי הם אשר יכלימוך, חנה, ואת יושבת בית אביך?… ועל מה יכלימוך?…
חנה
(מרימה עיניה אליו כרוצה לגלות מה, אך תכף תשוב ותכסה פניה, נאבקת בבכי).
חזקיהו
(נרגש ותמה. קם וצועד הנה והנה, ואחר יגש אל חנה ושם את ידו ברוך על ראשה)
והן תגידי לי, חנה, למה ירב כה בכיך?… האמנם הכלימך איש?…
חנה
(נאחזת רטט עז בהרגישה את יד חזקיהו על ראשה. מרימה שוב את ידיה ועיניה אליו. נפגשת במבטו וידיה שבות נופלות. אך גופה לא יחדל מרטט והמשך בזעזועים אל חזקיהו…).
חזקיהו
(כמוצא קצות-פשר לַחידה ימהר להסזיר ידו מעל ראשה. מתרחק צעדים מספר ממנה ומסתכל בה במבט חודר… יושב על האבן למולה ומדבר ברוך)
אך למה זה, חנה, לא תגידי לי על מה ירב כה בכיך?…
חנה
(בבכי עצור מבלי להרים את עיניה)
הבחורים בזיו-שמש ילעיגו בי וימררוני כל הימים…
חזקיהו
(בתמהון רב)
בחורי זיו-שמש?… מה עול מצאו בך?… (אחרי צפותו למענה רגעי מספר, ברחמים) ולמה תחשי, חנה?…
חנה
(בתהפרצות מבכי עצור)
כי יקראו לי “גבירה ומְלֶכֶת”!…
חזקיהו
(בקול מעודד)
אוי, ילדה פתיה! הכל אשר יקראו לך מְלֶכֶת תעציבי כה את רוחך?…
חנה
(ממררת בבכי)
כי יתגרו בי, באמרם אלי כל הימים לאמר: “מתי תבא מרכבת המלך לקחת אותך אחר כבוד אל בית המלוכה בירושלים”…
חזקיהו
(פניו נופלים… שותק רגעי מספר)
אך למה זה, חנה, תשיתי לבך ללהג הבחורים? ואַתְּ חכמת מנהם!… (חושב רגע) ואף אנכי אשלח דברי אל זקני זיו-שמש ויגערו בבחורים לבל יתגרו בך עוד…
חנה
(רועדת)
אוי! אל-נא אדוני המלך תשלח דברך בזה אל זיו שמש, כי הן יוסיפו עוד יתר להתגרות בי עקב זאת…
חזקיהו
(מיואש)
צדקת, חנה!… אכן לא מחכמה חשבתיה…
חנה
(נופלת לרגליו)
אוי אדוני המלך!… חנני-נא!… וקחני-נא אל ביתך בירושלים ושֵֶרַתי לפניך כל הימים…
חזקיהו
(פניו מלבינים. עומד רגע נפעם, אחר יאחז בידי חנה, יקימנה מן הארץ ויושיבנה על האבן. קולו רועד בדברו)
אך למה זה, חנה, תחפצי בדבר הזה?!… והן טוב שבתך בבית אביך, בנחלת שדכם וכרמכם. (אחרי רגע) ואף מדוע זה, חנה, לא היית לאיש עד כה וחבקת עולל לטוב לך כל הימים? (עינין מתרחבות פתאום כאלו הופיע לפניו חזון-פלצות. ממלל לעצמו) אכן כמתעתע הייתי!…
חנה
(בוכה)
אל נא, אדוני המלך, תדבר אלי כזאת!… ותנני נא להשאר בביתך בירושלים, כי לא אוכל לשוב זיו-שמש…
חזקיהו
(עיניו זולגות דמעות גם הוא)
ואולם חנה, אם תשובי זיו-שמש והיית לאיש אז יחדלו הבחורים מלעוג לך, שובי, חנה, אל בית אביך ובחר לך אביך איש כלבבך, וראית חיים אתו, אז תאושרי!… (מזדעזע כנאחז פלצות בדברו זאת)
חנה
(ממררת בבכי)
לא אהיה עוד לאיש כל הימים. כי לאדוני המלך נדרתי את בתולי מאז…
חזקיהו
(פורץ בקול, כמצַוה)
נוּא!!! נוּא, חנה!!! הפר הפרתי את נדרך זה לי. כי אנכי ערירי אלך… ולא אשא אשה כל ימי… ואין טוב לך משוב אל בית אביך זיוה שמש!…
חנה
(נאקה מתפרצת מלבה ונופלת לרגליו)
–––––
עלילה ז' 🔗
כשבועיים אחרי העלילה הקודמת.
בקר צח בראשית ימי הקציר. בלשכת הפקידות אשר בבית המלוכה בירושלים. החדר כמתואר בעלילה ד'. אל השלחן יושבים: חזקיהו וסוד-היועצים: אנשים מזקני כל הפלגות בעם. והמזכירים.
חזקיהו
(פניו יגעים מאד כאילו נשא ענויים רבים, או כאלו תקפתו מחלה קשה. מדבר בשקט)
והנה הנכם זקני יהודה וכל היועצים. ועתה עבר חג הפסח החמישי, שנים ארבע, מאז המלכתם אותי על יהודה וירושלים. ארצנו שקטה ובוטחת כאשר ידעתם; ומרבית העם שב אל נחלת אבותיו לעבדה. אכן מלומדי מלחמה הנם כל העם, נכונים להגן על גבולות ארצנו בפני אויב אשר יעלה עלינו… את עול מלך אשור פרקנו מעלינו ואת כל הערים אשר לכדו פלשתים – בימי אחז אבי – בשפלה ובנגב יהודה השיבונו לנו; וכן את כל אשר לכדו אדומים וארם…
את כל מזבחות האלילים נתצנו בכל ערי יהודה. והעם שב לעבוד את ה' אלהינו לטוב לנו. וגם נתַנו את מנת הכהנים והלויים, למען יחזקו בתורת ה' להורות את העם, ולא ישאו עיניהם למתת איש מבאי בית ה'. ועתה יאשר-נא סוד-יועצים זה את העם כאשר עד כה. ואנכי אשובה אל נחלתי אשר בזיו שמש לעבדה… שלמו מעשי בירושלים.
ירמיהו
(מביט בדאגה אל חזקיהו כל עת דברו; ואחרי רגע דומיה יענה רכות)
אמנם היו דברנו אליך אז, בהמליכנו אותך עלינו, לאמר: שנים מספר תמלוך עד אשר תשקוט הארץ וינוח לעם, או אז תוכל ושבת לאחוזתך. – ואתה הן תזכור אשר לא האמנת אז כי בידך להושיע. והנה עיניך הרואות את כל הגדולות אשר פעלת לעמך עד היום הזה. ולמה זה תפנה עורף עתה, ונפל כל אשר הקימות?… כי רק אתה לבדך הקימות את כל זאת. וסוד-יועצים זה פור יתפורר יום אחד או כי תאבד עצה ממנו ביום אשר לא יהיו פניך אתנו פה…
חזקיהו
לא אנכי לבדי הקימותי את יהודה כי אם כלכם אתם בסוד יועצים זה… ומעתה הנה יכשר הדבר הזה, להיות ממשלת יועצים מזקני העם ביהודה, וחדלה ממשלת המלכים אשר תוכל ותהפך בשנית לרועץ כאשר היתה עד כה…
אחזיהו
אכן בזה לא צדקת. חזקיהו: כי לא יחדל מלך מזרע דוד יושב על כסא דוד בירושלים עד עולם. ואף גם פור תתפורר כל ממלכת יהודה ביום אשר יחדל מלך ממשול בה.
אחימך
ואני, ישרה בעיני מאד עצת חזקיהו מלכנו. ומי יתן וקמה הממשלה בסוד יועצים מכל העם, ולא תתנשא עוד משפחה אחת ביהודה למשול בכל העם… אכן טובה עצת חזקיהו מלכנו…
עזרא
(לאחימך)
אוי!… עד מתי תעַותו הישרה, גם אתם החלכאים! הן לצדק ימלוך חזקיהו, וַיאֻשר כל העם בימי מלכותו, כי צדק ומשפט בכל דרכיו. ועתה אל מה ישא עיניו העם? הלא רק למשפט ומישרים, ולא לדברי רמות על דבר יחסי משפחות. ואתם, החלכאים, אם טובת העם תבקשו, אם טובתכם גם אתם תדרושו, כי עתה-נא שימו לבכם אל אשר טוב ליהודה וחדלו לכם מהגות ריק!…
יואש
אמנם צדק ומשפט ישׂרו בארצנו עתה, במלוך חזקיהו, אך מי יערב לנו כי גם האיש אשר ימלוך אחריו ילך בדרכיו. וכה הן היו דברי חזקיהו גם הוא, ולמה זה נזעקת אלינו, עזרא!…
נתן
כי למה נשבית את הטובה בעודה עמנו מפחד מפני הרעה אשר תבוא באחרית הימים?… והן כיום הזה, בהרסנו את הטובה, והדביקתנו הרעה תיכף… – ואשר לאחרית הימים – הן נוכל והקימונו אז את ממשלת הזקנים, או כל אשר נעשה בבוא היום.
עזרא
ואף גם זאת כי לא יוכל איש ותקע לידינו אשר אך צדק ומשפט ישׂרו ביהודה תחת ממשלת זקנים. והן יִקר כי גם זקנים יטו משפט ושופטים ירדפו שלמונים. ועתה רק באשר ימלוך חזקיהו הגענו אל כל זאת ולא בעקב סוד-היועצים. כי על כן אך טוב אשר יוסיף חזקיהו למלוך ביהודה, כי הן שפרה נחלתנו בימיו, ולמה נהרס אל אשר לא נדעהו?… ואף גם פרוץ יפרוץ העם מתחת ממשלת זקנים ויועצים. והן גם משמואל השופט-צדק, דרשו העם מלך, ולא שמעו לעצת שמואל.
רבים מן היועצים
נכונים דברי עזרא. ואנחנו לא נהרוס בידינו את אשר טוב לנו עתה, למען נשא את נפשנו אל אשר נשקף אלינו מן העלטה, ואף אם טוב ינבא לנו.
חזקיהו
(אחרי דומיה קצרה)
ואולם אנכי אשובה אל נחלתי אשר בזיו-שמש לעבדה, כי כלתה גם נשלמה תעודתי אשר בירושלים. וטוב היה אשר בעודני חי תקום הממשלה בידי סוד היועצים הזה, למען לא יקומו לה מכשולים אחרי מותי, בקום יריבים על כסא המלוכה.
ירמיהו
אכן שגו אשר שפטו בזה לאמר: אם תקום יהודה באין מלך לה או לא תקום; כי טרם הגענו עד כה. ואחת הן תראינה עינינו: כי היה ה' את חזקיהו, ומאז מלך בירושלים ונצלח בכל אשר נפנה, תחת אשר רבות נפלנו עד מאד בימי המלכים אשר מלכו לפני חזקיהו… וגם זאת מודעת כי טרם התנערה יהודה כליל משפלותה. הכי בשנים ארבע תוכל ותקום יהודה אשר נפלה כה?!… והן רב עוד בעם העוני, אשר נפש חזקיהו תעגם לו. ועל כן לא עת עוד לחזקיהו לעזוב את המלוכה… ובבאות, בהיות הר ה' נכון מאד, ויהודה תפרח כבימי שלמה בן דוד, או אז נועץ אם יכשר הדבר כי יעזוב חזקיהו את כסא המלוכה. ואז נשית עצות אל אשר נעשה בעזבו: אם סוד יועצים ימשול מיהודה או מלך ימלוך. אך עתה מה כי בזה תשפוטו?…
כלם
נכוחים דברי ירמיהו! נכונים כנכון היום.
חזקיהו
ואולם כי, אחי! נכספה וגם כלתה נפשי אל נאות שדי ולעבודתי הרחק משאון קריה. ומלאכתי בירושלים הן נשלמה; ואתם אם אך יהיה עם לבבכם ויכלתם לאשר את העם גם בלעדי אני. ולמה זה תאכפון עלי? והדבר כבד ממני מאד, כי נעכרה רוחי בי ושאון קריה יחליאני… תנוני-נא ואשוב זיו-שמש!…
ברוך
הה, מלכנו! כי תבקש לך מנוחות ואת עמך תטוש לאנחות!… ואנכי ידעתי גם ידעתי כאבך ויגונך תמיד… מרת נפשך לא נסתרה מנגד עיני. אך מה כאבך בעצבון עמך ויגונך בנהי ארצך!… והן על שבר עמך תחלה ובצרתו לך צר – ואיך תאמר לעזבנו! התסתיר פניך מצרתו?!…
רגעים מספר שרור דומיה נוגה. הורידו ראש כלמו
חזקיהו
(מרים לסוף את ראשו ומדבר ככואב)
מה אומר ומה אדבר עוד? ואתם תקשו את לבכם, מאנתם להבין לי!… אם כה אומר: סוד היועצים ימשול עתה בעודי חי, למען ייטב לעם ולא יכרעון עוד גם אחרי מותי תחת עול המלכים אשר יתעמרו בם – ואמרתם “לא! כי לא נהרוס את אשר אתנו כיום למען נעפיל אל אשר ישָּׁקף מן העלטה אלינו”… ואם כה אומר: נשלמה תעודתי בירושלים, הנני ושבתי אל בדידות שדי ולעבודתי – ואמרתם לי: “על שבר עמך לא תחלה וגדולות לך תבקש”!…
שוב תשרור הדומיה רגעים מספר
ירמיהו
ואולם שמע-נא חזקיהו. הן לא יכשר הדבר, אשר העלם נעלים את הדבר הזה מכל העם אשר בירושלים ואשר בערי השדה. – כי כל עם יהודה משחך למלך, ולא אנחנו לבדנו. ואיך תשבית את המלוכה ביהודה, ולא הודעת לעם את אשר תעשה לו?… לכן זאת עצתי: כי עוד תעבור בארץ עתה, כדרכך מימים ימימה. בערי השדה ובכפרים תעבור. והכינות אתה את לב העם אל התמורה הזאת אשר תאמר לעשות בממלכת יהודה. למען לא יגלה הדבר אל העם לפתע פתאום; וחרד לבו וחֻבל לו. או כי קשר קושרים יפרוץ להתעות את העם; ובלע לעם תחת אשר תאמר להועיל לו. כי, אם קטן הדבר הזה בעיניך ותאמר כי אך טוב ליהודה אשר סוד-יועצים ימשול בה ולא מלך, אך לא כן הוא בעיני כל עם יהודה. נכבד בעיניו מאד הדבר הזה ובנפשו הוא. והודעת לעם את אשר אתה עושה לו; והאזנת את אשר בפיו ובשובך; ונועצנו שנית בדבר הזה או אז החליט…
כלם
טובה עצת ירמיהו וכן יקום…
חזקיהו
ויהי כעצת ירמיהו; ואף אמנה אמרתי בלבי כי אעבור גם השנה בכל הארץ והודעתי לעם את הדבר הזה, אשר סוד יועצים מזקני העם ימשול בארץ לטוב לכל העם…
בחור אחד
(ילקוט על שכמו, והוא מכוסה אבק דרכים, נכנס בבהלה בפתח אשר בקיר המערבי. נושם בכבדות)
כל הנאספים
(מפנים את מבטיהם בתמהון אל הנכנס)
הבחור
(נגש אל השלחן, מביט אל חזקיהו)
משומרון אני בא, שלשום יצאתי משם וכל העיר היתה כמרקחה, אבלו כלהם מפני צבאות מלך אשור, אשר יצאו לצור על שומרון…
כלם
(נרעשים עד למאד לבשורה. פורצים קולות ואנחות)
חזקיהו
(אחרי שבתו נדהם רגעי מספר, פונה לבחור)
הידעת עד אן הגיעו צבאות אשור בצאתך משומרון?…
הבחור
עד קצה גבול ישראל בצפון הגיעו. כה נשמע בשומרון.
חזקיהו
(לבחור)
אי מזה אתה; ומה מעשיך בשומרון?
הבחור
מגבעה עבדך ואחות לי בשומרון, כַּלה בבית עזריהו בן יהוחנן מראשי בני אפרים.
כלם
(ארשת הוקרה עוברת על פניהם לשמע שם האיש)
חזקיהו
(אחרי רגע)
טוב, בני! שוב לשלום…
הבחור
(משתחווה ויוצא)
חזקיהו
(אחרי שבתו זמן מה שקוע במחשבות, פונה אל חלקיהו)
מהרה-נא וקראת לנביאי ה' אשר בעיר!
חלקיהו
(קם ויוצא בחפזון)
אחזיהו
(אחרי אשר יביט זמן מה אל חזקיהו, בתמהון)
אל מה תקרא לנביאים?
חזקיהו
(כמפליט מתוך מחשבות)
כי נדרוש את דבר ה' מאותם, ונעלה שומרון לעזרת שבטי ישראל בפני צבאות אשור…
אחזיהו
(קם על רגליו, בתמהון)
האמנם?!… האמנם תחשוב, מלך יהודה, כזאת?!… (מתלהב ומדבר ברתת) ויטוש מלך יהודה את דבר שבטי ישראל ודאג ליהודה עמו!…
חזקיהו
(מביט אל אחזיהו. אמנם בעיניו נכר כי אך שקוע הוא במחשבות, אשר הפרעו כמעט על ידי אחזיהו; והנו מתאמץ לשוב אל הגיונו. אינו עונה לאחזיהו)
אחזיהו
(ממשיך)
כי עתה הנה יפקוד מלך אשור גם על יהודה את מעלך אשר מרדת באשור… והצר לנו…
חזקיהו
(כאלו רק עכשו תפש את מחשבות אחזיהו)
אכן זאת דאגתך? (בתוקף) לא נירא מפני צבאות אשור כי ה' אלהינו עמנו! (אחרי רגע) ואף גם קדם נקדם את צבאות אשור לפני שערי שומרון יחד את צבאות אפרים…
אחזיהו
(בדאגה ופחד)
האמנם תחשוב כזאת ולא התולים עמך?… (אחרי רגע) והן טוב כי נשלח עתה מנחה אל מלך אשור ונכפר פניו!… אולי ישא לך עתה, בהיותו על שומרון ולא יחפוץ לפזר את חילו על אפרים ויהודה יחדיו!… (יושב על מקומו יגע מהמון רגשותיו)
שפן
(מתעורר לפתע)
לא מחכמה היא לשלוח מנחה אל מלך אשור עתה אחרי אשר נבאשנו בו. ואך טוב כי נבוא בברית את מצרים עתה, בצאת אשור מרבצו, כי הן תאות מצרים אך להצר צעדי אשור…
חזקיהו
(בתוקף)
משענת הקנה הרצוץ גם אשור גם מצרים!… וה' אלהינו מעוז לנו בפני כל קמינו, כי בטחנו בו. ואף נכון לב כל העם ביהודה את ה'. ומלומדי מלחמה המה כל בחור ביהודה, והגנו על ארצנו וגברנו על כל צר. (מפסיק לרגע) אכן לשבטי ישראל אשר עִם שומרון אדאג ומפלט אבקש מפני צבא מלך אשור אשר עלה עליהם.
ירמיהו
(אחרי דומיה קצרה)
אך איכה תאמר לבוא לעזרת אפרים, ומלך שומרון יתנך כמתנכל לו, כאשר נתנך לפני שנִים שלש בקראך אליו לשלום. (פונה אל יואח המזכיר) מצא-נא את הספרים, יואח!…
חזקיהו
(צל יעבור על פניו. שקוע במחשבות)
יואח
(נגש אל התא אשר בקיר המזרח, מחפש רגע, מוציא שתי מגלות ומוסרם אל ירמיהו)
ירמיהו
(מגולל את המגלות ומשיב אחת מהן ליואח)
קרא לפני המלך!
יואח
(קורא)
מִשנה המכתב: מאת חזקיהו מלך יהודה וסוד יועציו, אל הושע בן אלה מלך שומרון וראשי בני אפרים! שלום ואמת! עד מתי יהיו אפרים ויהודה למוקש איש לאחיו ולמשסה בידי הגויים מסביבנו?! והן אך טוב כי נתאזר עוז יחדיו, כל שבטי בני ישראל; ויכולנו עמוד בפני כל הגויים אשר יבקשו את רעתנו ואת ארצנו יבוזו, עד כי דלונו מאד כיום הזה… והנה אם נבצר עוד משבטי ישראל היות לממלכה אחת, אך הן לא יבצר מאתנו היות כשתי ממלכות אחיות, אשר כל אחת, תדרוש אך את הטוב לרעותה, לטוב לשתיהן כל הימים. ולא יקנא עוד אפרים את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים…
ירמיהו
(אחרי אשר יגמור יואח לקרא את המכתב הראשון, יושיט ליואח את הספר השני באמרו)
קרא את אשר ענה הושע בן אלה על דברי השלום האלה!…
יואח
(קורא בקול)
מהושע בן אלה מלך ישראל אל חזקיהו בן אחז מלך יהודה!
ידעתי את ארחך ביהודה להשיב את העם אל חקות משה, למען רושש נדיבים והקים עבד באדוניו ושפחה בגבירתה, וגם את החיל שלחת לעבוד את האדמה. אף כי מרדת במלך אשור ושמורה עברתו ליהודה. ומה ישע אמצא בך?… ואכן גם אגרות כתבת על אפרים ומנשה ובכל ישראל מדן ועד באר שבע, לאמר: בני ישראל! שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור; ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בה' אלהי אבותיכם, ויתנם לשמה, כאשר אתם רואים… עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם, תנו יד לה' ובואו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את ה' אלהיכם, וישוב מכם חרון אפו… כי בשובכם על ה' אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת, כי חנון ורחום ה' אלהיכם ולא יסיר פנים מכם אם תשובו אליו… הנה אך זה זממך, מלך יהודה, להשיב את כל ישראל מאחרי מלכם בשומרון, כי יהיו לך ולבית דוד לעבדים… ועתה אחרי אשר עברו הרצים, אשר לך מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבולון… ויהיו משחיקים עליהם ומלעיגים בם, וישובו רציך אליך בבשת פנים. עתה זממת חדשות, ותאמר לגנוב את לבבי אני, מלך ישראל ולב ראשי בני אפרים בדבר ברית אחים אשר תקום בינינו, אך למען ישיב לך מלך ישראל במו ידיו את כל שבטי ישראל… אכן ידעתי את זממך ולא אכרות ברית אתך… ואף אל תוסף עוד שלוח רצים ואגרות בערי מלכותי פן אצא בחרב לקראתך!…
ירמיהו
(אחרי אשר תשרור דומיה כבדה רגעי מספר, בגמור יואח לקרוא את מכתב הושע)
הנה כי יתנך מלך שומרון אך כמתנכל לו ולא ישמע לך גם עתה, בבואנו לעזר לו בפני צבאות אשור אשר יצורו עליו.
חלקיהו
(שב ופונה אל חזקיהו)
קראתי בשם המלך לישעיהו הנביא ולשלומית הנביאה וגם להושע בן בארי ולמיכה המורשתי הנביאים, אשר מצאתים בעיר…
הנביאים
(הנזכרים נכנסים ואתם אחדים מבני הנביאים, וביניהם אליאב וצדקיהו. הושע הנו לבן כשלג. כבן שמנים וחמש)
חזקיהו וכל היועצים
(קמים לקראת הנביאים עד אשר ישבו במקומות אשר נפנו להם בראש השלחן; ואז ישובו וישבו כולם, מלבד בני הנביאים המתיצבים על הנביאים מאחוריהם).
חזקיהו
(מביט אל הנביאים)
הנה יצא אשור לצור על שומרון ותהי עצתי כי נצא ולעזרת ישראל אחינו.
אליאב
(בשצף קנאה)
הלרשע לעזור קראך ה‘?! ולשונאי ה’ תאהב?!…
קצף דברי בן-הנביא הקנא יפלו כרעם על כל הנאספים
חזקיהו
(נפעם לדברי הנביא, יוריד עיניו וישקע במחשבות. אחר ירים ראשו, כאלו עברתו רוח סועה, מביט בנביאים ומדבר בתוקף)
הנלך שמרונה – וה' לא יכונן אשורינו?!… הלעזור אל שבטי ישראל נבוא – וה' לא יחפוץ זאת?! ואף גם זאת אשר אך המלכים והקצינים, הרודים בשבטי ישראל, יתעו אותם מדרך ה‘. והאם יספה העם בעוון מלכיו ושריו?… הריב-אנשים לה’ את ישראל ונקם ישאף ומות לחוטאים?!… או יקרא ה' להם כי ישובו מדרכם; ורחמם כרב חסדיו?!…
–––––
(זמן מה תשרור דומיה כבדה. ואחר ירכך חזקיהו קולו, ושב לדבר כמתחנן)
ואיכה זה?! איככה נוכל אנחנו, ממלכת יהודה, לראות את אחינו, יתר שבטי ישראל, מרמס תחת כפות צרינו, צרי יהודה וישראל, וישבנו שלוים תחתינו?!… היראה איש את אויבו בהכותו את נפש אחיו ועמד מנגד?!… או הגם בהתעלל בני השחץ, החולשים על גויים, באחינו שבטי ישראל; שקט נשקט אנו?…
–––––
איש מן הנאספים אינו נענה לדברי חזקיהו. כל אחד שקוע בתוכו.
חזקיהו
(תמה)
האמנם!!!… האמנם!… האמנם נעמוד מנגד ולא נחוש לעזרתם!… והן יפשטו צבאות אשור בכל שדות ישראל וירטשו כחיתו טרף את העם: איש ואשה, זקן ויונק. ואיככה נוכל ושלַונו בארצנו?! (קולו רועד מפסיק לרגע)
כל הנאספים
(ישבו דומם, מקשיבים לדברי חזקיהו וכמאזינים להגות רוחם הם. ואיש לא ינוע גם אחרי אשר הפסיק חזקיהו)
חזקיהו
(מתחיל שוב בקול צלול)
ןעתה שמעו-נא את העצה אשר נתן ה' בלבי: כי השמע נשמיע ביהודה לקרוא כל בחור אשר יתנדב לבו לעזרת שבטי ישראל עִם שומרון. והיה בהתאסף המחנות ופקדנום ושלחנו אל שומרון מלאכים בסתר מפני צבאות אשור, והועדנו את מחנות שומרון להתגרות, יחד את מחנותינו, אל צבא אשור מפנים ומאחור והדפנו אחור את שוסינו!…
אחזיהו
(רוגן בלחש. אך דבריו לא ישמעו למרות הדממה)
הדממה נמשכת רגעים מספר, אחר יחלו הנאספים לפנות את מבטם, אחד אחרי השני, אל הנביאים.
הושע בן בארי
(קם על רגליו. בקול זועף)
חבור עצבים אפרים!…
הנח לו!!!…
–––––
אפרים רועה רוח ורודף קדים כל היום…
כזב ושׁד ירבה!…
כלם מנאפים כמו תנור בֹּערה!…
–––––
אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו;
ודמים בדמים נגעו…
כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ…
–––––
לא יתנום מעלליהם לשוב אל אלהיהם…
כי רוח זנונים בקרבם;
ואת ה' לא ידעו…
–––––
באו ימי הפקֻדה!…
באו ימי השִּׁלֻּם!…
–––––
אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה!…
בשבטי ישראל הודעתי נאמנה!…
–––––
בחרב יפֹּלו!…
עולליהם ירטשו!… והריותיו יבקעו!…
–––––
שנאתים!…
על רֹעַ מעלליהם!…
מביתי אגרשם!…
לא ישבו בארץ ה'!…
חרדת-אלהים נופלת על כל הנאספים. כלם יושבים בפה פעור; ועיניהם קרועות אל החלל. איש לא יניע אבר; והגה מפיו לא יוציא.
חזקיהו
(מתעורר. קופץ על רגליו וסופק כפיו אל ראשו)
אללי!… הן מחריד החזון!… והאמנם יסתיר אל את פניו מאפרים וגלה יגלו מעל אדמתם?!…
הן ישוב ורחם אל!…
ואנחנו נחלץ ועזרנום!…
–––––
מיכה
שמעו-נא זאת!… ראשי יעקב וקציני בית ישראל!… שונאי טוב ואוהבי רעה!… גוזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם!… אשר עשיריה מלאו חמס, ויושביה דברו שקר, ולשונם רמיה בפיהם. המתעבים משפט, ואת כל הישרה יעקשו!…
–––––
ושמתי שמרון לעי השדה!…
והגרתי לגי אבניה!…
ויסודיה אגלה!…
–––––
חזקיהו
אויה!… אויה!… אללי!… היספה הצדיק עם הרשע בשבטי ישראל?!… הירֻטשו עוללים אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם, בחטאת הקצינים המתעבים משפט!… (פונה בתחנה אל הנביאים) ונשאתם תפלה בעד אפרים. ואנחנו נעלה ועזרנום… או אז ישובו ויכנעו לפני ה' ושבו אליו – וחיו בארצם…
שלומית
(נרגשת מאד. מביטה בחזקיה ודמעות מתלגלות מעיניה… דובבת בחרדה)
אל נקמות ה'!…
אל נקמות הופיע!…
–––––
(שבה ומחננת קולה, בתפלה רווית יאוש)
רועה ישראל, האזינה!…
נֹהג כצאן יוסף,
יושב הכרבים, הופיעה!…
לפני אפרים ובנימין ומנשה
עוררה את גבורתך!
ולכה לישועתה לנו!…
אלהים, השיבנו!…
והאר פניך – ונושעה!…
–––––
ישעיהו
(אשר ישב כל הזמן שקוע במחשבותיו, קודר מאד, מתעורר לשמע התפלה אשר תשא שלומית. ובגמרה, יקום על רגליו ויקרא בזעם)
הוי!!!…
–––––
עטרת גאות שכורי אפרים!…
–––––
ברגלים תרמסנה,
עטרת גאות שכורי אפרים!…
–––––
חזקיהו
(יתעורר שוב כמתקומם נגד דברי הנביאים… מדבר בעוז)
ואם מלפני ה' יצא הקצף על ישראל, כלה ונחרצה מאתו ליסרם על כל חטאתיהם, התקצר ידו להפוך בם?!…
וִישַׁלח בהם את ברקיו ומגפותיו כי עותו משפטו בארץ… אך איככה יבחר בזדים – באשור – לשלחו בישראל!… הצדק אשור מישראל?!… היקום גוי צדיק להתנפל על ארץ לא לו?… והן אם ייסר ה' את ישראל על חטאתו, וייסר שבעים ושבעה את אשור על כל פשעיו!…
ישעיהו
(מעיף עין אל חזקיהו וקורא קול גדול)
הוי!!!…
אשור שבט אפי!…
ומטה זעם הוא בידם: זעמי!…
בגוי חנף אשלחנו.
ועל עם עברתי אצונו:
לשלל שלל ולבז בז
ולשימו מרמס כחמר חוצות!…
חזקיהו
(רוח ההתקוממות בו תגבר, מדבר בשטף)
האמנם!… האמנם ראיתם את ה' כנער נוהג בלהקות כלבים עזי פנים, לשלחם באנשי חרמו!…
והן לוא ישלח ה' את ידו ויסר את הגוי החנף, אז יראו מעשי ה' ושבו מדרכם כסל… אך כי ישלח ה' גוי חנפים בגוי חנף והיתה שערוריה: כי יתברכו העריצים לאמר: אך בכח ידם ואליליהם יסירו גבולות עמים והורידו יושבים… וטעה גם הגוי הנופל לחשוב כי אלילי העריצים הנה המאזרים אותם… וינוב הזדון, והכשלון ירב להשם את כל הארץ… (כל הנאספים ישבו כנסוכי מורא לשמע ריב חזקיהו וכעסו, אשר ילך ויגבר כדברו ובשצף ידבר, חזקיהו) האף אמנם ראיתם את ה‘, והנה נסתרה כל דרך תבונה ממנו?!… והן אף אדם מושל בתבונה לא ישים אנשי בצע שופטים בעם; ואת מרצחים ופושעים בל יפקיד שוטרים בארץ לשמור את העם מחטאים… והיעשה כזאת ה’!..
–––––
ואכן לא!!!… לא שלח ה' את אשור בישראל!… לא ישלח ה' עם בעם ואיש ברעהו!… והן ראשית כל פשע לגוי ולאדם היא אשר ישתרר גוי על גוי ואדם על רעהו. והן לכל מכה רעהו רשע יקָרא – והאמנם ישלח ה' גוי בגוי?!… לא!… לא ישלח!… (פתאם ישנה קולו כאילו הבריקה מחשבה חדשה במוחו) וגם זאת: האמנם עָצמו חטאות שמרון ועריה מפשעי סדום ועמורה, אשר אמר ה' לאברהם: לא אשחיתן בעבור עשרה צדיקים… והן עשרת מונים עשרה צדיקים ימצאו בשמרון, והאם לא יעשה ה' בעבורם ובעבור הטף?!… ואנחנו נבוא לעזרתם – ונמלטו מיד צר ומעול!…
אליאב
והן לא כמהפכת סדום ועמורה תהפך שמרון!…
חזקיהו
(מעיניו תשָקף רוח בלהות. אימה לרואים בהן)
והן טוב לעם הכליון החרוץ באש וגפרית מיד ה' כמהפכת סדום ועמורה, מנפול ביד זדים – אשור – אשר יתעמר בם!… (מפסיק לרגע ושב לדבר בתוקף) ואכן לא שלח ה' את אשור לשפוט על ישראל!… כי צוה ה' לעמים אך לעבוד את האדמה אשר נתן להם; ולא אשר יעברו את גבולות ארצם לגרות מלחמה על עמים אחרים!… כחול גבול לים כן גבל ה' ארצות לעמים… ואך בחטא ובפשע יצֹא יצא אשור עתה להשליך נעלו על הגויים… ובזדון לבו יעשנה. כסוס פרא אשר ידהר עלי כרים ועמקים!…
ואנו!… אנו אך את הטוב נעשה בעיני ה‘, בהחלצנו לעזרת ישראל אחינו; והדפנו את אשור מכל גבולות ישראל ויהודה ארצנו אשר הנחיל ה’ לאבותנו!…
כי על כן נחלץ לעזרת ישראל!… כי כן צוה לנו ה' אלהינו! וכן נעשה!…
כלם
(תמהים על התמורה ברוח חזקיהו למרות את פי הנביאים… דומית התאפקות תשתרר)
ישעיהו
(קם בקצף)
אכן!… גבה לבך, חזקיהו!… (יוצא מן הבית; ואתו הושע ומיכה וכל בני הנביאים).
שלומית
(פניה חמרמרו. מביטה בחרדה לנביאים ולחזקיהו. מפקפקת רגע ולסוף תקום ותעזוב את הבית גם היא אחרי הנביאים).
חזקיהו
(יתעורר בצאת הנביאים. לבו כאלו יכנו, מוריד ראשו, אף יאנח בשברון לב. עת רבה תשרור דומיה בחדר…)
ירמיהו
(מביט כל הזמן בחזקיהו בדאגה רבה. מתחיל בקול רך כמתחנן)
ואולם לא תכון עצתך הפעם, חזקיהו, כי הנה יתנך הושע בן אלה כמתנכל לו כל הימים. ועתה כי תשלח איליו להועידו למלחמה על אשור, ואמר כי נוספת גם אתה עליו עם צבא אשור, כי לא יאמין בך, ונתנך כמערים עליו בעצת מלך אשור למען התרצות אל אשור… והיתה לנו המלחמה מפנים ומאחור, כי יהיו עלינו גם צבא אשור וצבא שמרון…
חזקיהו
(נדכא)
אויה!… כי אין בכם חולה על ענות רעיכם כל עוד לא נגעה הרעה עדיכם!… האמנם הייתם מעמיקים חקר כה, אף בגשת צבאות אשור ליהודה, ולא יצאתם למלחמה?… אויה!… כי לא תחלו על גורל ישראל!…
אחזיהו
(ברגז)
ואתה, המלך ביהודה, לא תחלה על גורל יהודה עמך, ואך אל שומרון תנדוד רוחך!… והן טוב כי תתן את לבך להועץ על אשר נעשה לקדם את פני הרעה, בפקוד מלך אשור לך את אשר הפרת את הברית, אשר כרת אתו המלך אחז אביך.
חזקיהו
(בתקף)
לא נירא ולא נחת מפני מלך אשור וכל ההמון אשר עמו, כי רב עמנו מאשר עמו בהגִננו על ארצנו בפניו. (מפסיק לרגע) ואתה, דודי, על מה תירא כה ותזחל מפני מלך אשור ואימים תפיץ!…
אחזיהו
(מתפרץ)
אכן אתה, חזקיהו. תעכור את יהודה!… מבני הנביאים תוסיף להרשיע!… כי הנביאים אך דבר ידברו אל העם והשרים, אם יאבו ושמעו להם ואם ימאנו וחדלו… ואתה, הנה קרנים לך לעשות את הישר בעיניך, על אף כל העם ביהודה!…
עזרא
(ברוח קנאה)
אכן רמו עיניך, אחזיהו ותאמר כי הקצינים כל עם יהודה המה…
שפן
לא כל הקצינים יהיו אחרי אשור לברית אתו… ונבחרה ברית את מצרים מברית את אשור. כי אם אמנם כשמש בגבורתו עלה אשור במזרח, ואולם שקוע ישקע באחריתו והמר ימר… אכן מצרים, כיאורו, אין אכזב בו ולעד יקום, ואך טוב לנו להספח על מצרים.
אחזיהו
ככוכב עלי רום שחקים עלה עלה אשור ולא ירד עוד; ומוטות כנפיו גם בגלי היאור ירחץ… על כי רב תבונות לו ובקצב יכון אשוריו בארץ… ואף גם ישרה דרכו לפניו: איום לבוגדים בו, אך נאמן בבריתו ולא יכזב… אשר לא כן מצרים, כי רק מזִמה ומעל במצרים, וביום רעתך פתע יעזבך… חלקות ידבר אליך, יאנח לך, ועצות לך יפזר. כתנין יאוריו יתקע את שניו בבשרך – ויאמר לך כי אך את פצעיך ילקק למען רפאם… ואת צפרניו בגרונך ינעץ – וכנופל על צוארך לנשקך יתראה לך… נלוז הוא מצרים ונלוזים דרכיו. לא ידע משטר, ומשפט משחק לו; אך פנים ישא וחנוף יחנוף… ואת אשר בלבבו לא תדע עד עולם!… אמנם אשור, אף אם עריץ הוא וכשחל לבוגדים בו, אך סדר ומשטר גם במעשקיו, ופנים תדעהו. לא יכזב לך, אם לטוב ואם לרע לך!…
חזקיהו
(בהבעת אי-רצון ושאט נפש)
אכן נכונו דבריך, אחזיה דודי, אל מצרים; ודבריך שפן, אל אשור נכונו גם המה… אך מה לכם לשאת משליכם עלימו?… הלנו התחבר אל בני השחץ וחפש מקלט במלתעותימו?! האם יבוא יום אשר תחדלו מחנף הבריתות וכזביהם?! והן אך למען התגרות באפרים, היו אדום על ארם… ולמען זנק על יהודה ישוב ארם להיות על אפרים… למען נקר עיני אשור ירצה מצרים את אתנן יהודה… ולמען משוך מצרים ברשתו, יאות גם אשור כי ישתחוה לו יהודה אפים ארצה…
אחימך
כי על כן זאת עצתי: אשר לא את מצרים נכרתה ברית ואל אשור לא נתחבר: כי עצמו מאד גם שניהם ותושיה בל יראו בנו והתעללו בנו בשרירות לבם… ואולם טוב לנו כי יצא דברנו אל כל הגויים הקטנים מסביבנו: אל אדום ומואב, עמון ופלשתים ושבטי ערב, אשר גם אשור גם מצרים ילחצום ומס מהם יעלו; וכרתנו ברית יחדו. ושברנו את מעוז אשור היום. כי הן יעצם כח כל העמים הקטנים, כאשר יחברו יחדיו להגן על ארצותיהם, מכח העמים הרועצים בארצות לא הם…
אחזיהו
(ברוגז וגערה)
המעט לנו מִרדנו באשור, כי גם נציתו בנו בהסיתנו את שכנינו למרוד בו?!… ואם לא תבטחו בנמר הגדול אשר גם גבורתו גם רום עיניו לא יתנוהו לבגוד בסתר; איככה אפוא תאמינו בשועלים הקטנים אשר כל אחד ונכליו אתו?!…
חזקיהו
(לעג מר יתפשט על פניו)
אכן צדקת גם הפעם, אחזיה דודי, בדברך על השועלים הקטנים ונכליהם!… ואולם הן תחדלו-נא כלכם מכל הלהג הזה על דברי הכזבים, אשר ברית קורא להם!… אכן כרוכלי הכנעני תערכו היום את מרכלתכם, אם אשור או מצרים ופלשתים ואדום וכל חיתו טרף… ואמנם כסחר הכנעני תהיה כל ברית וכאתנן הזונה. לחנוף החלש את החזק ממנו והביא לו שוחד ושלמונים… או כי יהיו השנים יחד לגבר חילים על השלישי למען בלעו חנם. כי אך חנף, מזמות-רשע ומעל בוגדים בכל ברית אשר תכָּרת!… וה' לא צוה לנו את הברית לרֵענו; ואך את השלום, האמת והצדקה צוה לנו… כי על כן חדלו-נא לכם מכל דברי הכזב האלה!… וילך לו כל איש וכל עם בשם אלהיו; ושָכן לבדד בארצו; וגבר חילים בתוך ארצו, בעבדו את אדמתו אשר הנחילו אלהים; והֵגֵן על ארצו וגבולותיה והצליח.
אחזיהו
ואולם שים לבך, מלך יהודה, כי לא נוכל להציל את יהודה מיד מלך אשור וצבאותיו העצומים!…
חזקיהו
(נרגז)
ואם היה תהיה כזאת, אשר לא יעזרנו אלהינו בבוא עריצים עלינו לשדד את רבצנו, היצילנו השחד!… והבאתנן נקנה את כבודנו וחֻפשתנו? הן טוב לנו נמוּת בהגִננו על נפשנו ומכֹרתנו בפני המעַולים העריצים, מאשר נִשק את נעליהם ונרוץ ככלבים לפני מרכבות תפארתם. והן תחדלו לכם מהגות ריק על ברית את אשור ואת מצרים ואת השועלים ואת השאול ואת האבדון!… ואל תמסו את לב העם!… ובטח העם בה' – ועמוד נעמוד בפני כל צוררינו!…
אחזיהו
(מתפרץ ברגז רב)
אך הנה, המלך, שמת סוד יועצים ביהודה להועץ יחדו אל כל אשר יבוא ואשר נעשה לטוב לכל העם; ולמה זה תשתרר עתה לעשות אך את הטוב בעיניך אתה, ואת אזניך תאטם משמוע את אשר טוב בעיני כל העם!… (כעסו יגבר) ואולם אם כה תעשה, העידותי בך היום כי יתפרץ העם מאחריך ושלחו מלאכים אל אשור לכרות ברית…
שפן
לא אל אשור עיני העם לעזרה כי אל מצרים; ושמה ישלחו מלאכים!…
אחימך
נוגשים המה גם אשור וגם מצרים; ועיני כל העם ביהודה אך לברית את כל העמים הנדכאים תחת עול הרועצים ואל אלה ישלחו מלאכים!…
עזרא
הה!… כי יתפרצו כל החנפים להכות את יהודה חרמה!… (פונה לחזקיהו) ויכלאם-נא, המלך, כי קשור יקשורו!…
חזקיהו
(נשאר יושב עיף וקודר, עיניו קמות ורוחו יגעה)
ירמיהו
(היושב כל הזמן ומאזין בדאגה לכל אשר ידובר, יקום על רגליו, למראה הרוח אשר נפלה על חזקיהו ויתחיל בנחת אמריו)
שמעוני-נא אחי, אשר לברית אל הגויים תשאו עיניכם, אם לאשור או למצרים או לפלשת ואדום. והנה לוא שלחתם כלכם את מלאכיכם איש אל גוי בריתו, ונאספו כלם עלינו ולבטח ישמדונו!… האם לא כן, אחזיהו? ומה תאמר, אסף?… ואתה אחימך?… יען כי נכוחים דברי חזקיהו מלכנו… והן בכל ברית אשר נכרות אל גוי וממלכה אך התגרה מתגרה בגוי ובממלכה האחרים. כי ידאגו זאבי אשור פן ימלט טרפם – יהודה – אל לוע התנין אשר ביאורי מצרים. וכן יאמרו גם תניני מצרים; ואף השועלים הקטנים ייללו כן… וחבלו בנו כלהם… ואולם כי נשב לבדד והגִנונו על ארצנו אז נוכל ונגבר על כל.
אחזיהו
(פרוע)
לא נוכל עמוד לבדנו בבוקרינו ויוגבינו בפני צבאות מלך אדירים!… והנה צבאות אשור יעשו כלה בשומרון ופנו אל יהודה והשמידונו. ומרבית העם הן יהיה אחרי אשור לברית!…
עזרא
(בלעג)
אכן מרבית העם אתם הקצינים!… זנבות האודים העשנים!… ואף מקרבכם הקצינים, הן יהיה שפן לברית את מצרים, כי פרץ סחרו במצרים; ואך אתה אחזיהו היית אחרי אשור… ומי פה עוד לברית אל הגויים?!… אכן גם אחימך מן החלכאים יהגה ריק… והן מרבית העם יהיה את העמלים והנדיבים; וכל העם בערי השדה ובכפרים והלוים כלם נאמנו את דבר ה' ובטחו בו. ואך לשוא תרבו שאון, אתם הקצינים והחלכאים, כשאון ימים רבים, מים כבירים…
אחזיהו
(בתוקף)
כל העם יבקש מבטח באשור ולא ישמע לדברי השגעון אשר בפי הנביאים!… (משנה קולו) או כי נשאלה את פי העם – ונוכחה אם לא יהיה אחרי ברית עם אשור, מבצר העוז?!… (נדם לרגע, כאילו הבריק רעיון חדש במחו) ואם אך שמוע לנביאים, ואך הקשב למלך, למה נשב בסוד היועצים הזה? והנה התפרץ גם חזקיהו נגד הנביאים ולא ישמע לקולם בנבאם אחרת מאשר יעץ חזקיהו; ומה לנו שמוע לנביאים או לאשר ינבא חזקיהו להותנו?
חזקיהו
(יתעורר, בהזכיר אחזיהו את שמו. חלחלה תעברנו רגע. אך תכף יחזור לקפאון-דכאונו)…
ירמיהו
(אל אחזיהו)
אך הנה אתם פה, ראשי העם בסוד יועציו, ונפלגתם בזה, ולא הוכחתם איש לרעהו את הישרה; ואיך יוכח העם, הרובץ תחת עול עבודתו הקשה ולא ידע עד מה מעצמת מצרים ומשפעת אשור, ואף את מעוז יהודה לא יבין להעריך, איך יוָכח ומה יוכיח העם?!… ואף הן תצאנה כל הפלגות אל העם להטיף אמריהם ומדברותיהם גבוהה גבוהה עלי רֻבי תקותם מגוי בריתם, והעם לא יבין עד מה לחרוץ משפטו בזה, ואך יחלק העם, ומורך בלבבו יבוא, והיו פרועים מהכות זה את זה בלשונם והחלו גם להכות זה את זה בידיהם… והסתכסכו בתוך העם משחרי אשור את חונפי מצרים ומרדפי השועלים הקטנים… ומה עוד לחיתו טרף אלה!… הן רק לחלק שלל!… (פונה אל חזקיהו) והנה לך האות, חזקיהו, אשר לא יכון העם בממשלת היועצים!… קום ומשל, המלך, ביהודה!… קום ומשל, המלך ביהודה! ולא יבֻלע לעמך ולארצך!…
–––––
חזקיהו
(קם לפתע על רגליו, עיניו קרועות מעל לראשי כל הנאספים, ובעתה נשקפת מעיניו)…
ירמיהו
(חרד אל חזקיהו)
לא עת פסוח על הסעיפים, חזקיהו! אתה הנך המלך ביהודה ותחת ידך זאת המכשלה קום ומשל, המלך, ביהודה!… ובלמת את רוחות ההרס, בטרם תתפרצנה להכות את בית יהודה לרסיסים!…
חזקיהו
(כמדובב לנפשו)
אכן יֻכה בית יהודה לרסיסים… אכן הֻכה בית ישראל לרסיסים!… (אחרי רגע של דומיה יתפרץ בזעקה מרה) אויה!… אללי!… כי יאבדו שבטי ישראל מגוי ואל גויי האלילים יתבוללו!… אויה!… הה!… כי אט יבוססום פעמי הכליון!… (הבעתה בעניו תעצם, כאלו קרב חזון בלהות עדיו. מטה גופו אחורנית, בקול בעתת אבדון) הנה הכליון!…
–––––
הערות ובאורים 🔗
א. בחזוני זה ימָשח חזקיהו בשמן המשחה, אף כי לא נעלם ממני אשר הורו חכמים (הוריות י"א) כי “אין מושחין מלך בן מלך”. – ואני נותן לחזקיהו להִמשח, מפני מחלוקתם של הקצינים והכהנים עליו בחזוני… כשם שהורו חכמים (שם) כי משחו את שלמה (בן המלך דודׂ) מפני מחלוקתו של אדוניה; ואת יואש (בן המלך אחזיהו, משחו) מפני עתליה; ואת יהואחז (בן המלך יאשיהו משחו) מפני יהויקם. –
ב. ע“פ משמעות הכתובים בתנ”ך, צרו רצין ופקח על ירושלים בראשית מלכותו של אחז, ובחזוני זה יהיה המצור בשנת עשר למלך אחז. והרשתי לי לשנות בזה ממשמעות זו של הכתובים, על יסוד משמעותם של כתובים אחרים שם:
במלחמה את רצין ופקח, נהרג מעשיהו בן המלך אחז, ע"י זכרי גבור אפרים (דה“י ב', כ”ח ז') ומתי אפוא נולד בן זה לאחז, ואף הגיע לגיל של צבא ומלחמה, אם אחז עצמו היה אז (ע"פ משמעות הכתובים א') רק כבן עשרים ושלש?
כתוב אחד (מלכים ב‘, ט"ו ל’) אומר: ויקשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו (תכף אחרי מצור ירושלים) ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן עזיהו (או אם יותם מלך רק 16 שנים הרי היה זה בשנת 3 – 4 לאחז בן יותם). וכתוב שני (מלכים ב' י"ז א') אומר: בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה. הרי שחסרות כאן כתשע שנים במלכות ישראל. אם לא נניח שמצור פקח על אחז היה בשנת עשר לאחז בערך. ואחרי זה הרג הושע את פקח. אמנם גרץ מנסה לפרש כי הושע הרג את פקח בשנת שלש לאחז אך לא תפש את כסא המלוכה עד שנת שתים-עשרה לאחז; ובמשך תשע השנים האלה לא ישב איש על כסא ישראל. ואולם בקראנו את כל פרשת הקשרים על המלכים בישראל, אשר הקושרים לא שבו אחור מפני כל עד אשר בצעו זממם לשבת על הכסא, אין גם להעלות על הדעת אפשרות של מקרה כזה, אשר קושר והורג מלך בישראל לא ישב תכף על הכסא תחתיו, אם לא שקשרו קושרים גם עליו. מכל זה הוריתי לי היתר לחזות את מצור רצין ופקח על ירושלים בשנת עשר בערך למלך אחז.
אמנם לא מתישבת השאלה, איך אפשר הדבר שבהיות אחז כבן שלשים היה לו כבר בן (מעשיהו) בגיל של צבא ומלחמה ובן שני (חזקיהו) בגיל שמנה עשרה. אך זה אין מתפקידי לישב בזה, וע"פ משמעות כל הכתובים נולד חזקיהו לאחז בהיות אחז בן אחת-עשרה שנה, ולפני חזקיהו היה מעשיהו. ועוד בן (כנראה בכורׂ ) אשר העבירו באש לאלילים.
ג. פה ושם בחזוני שמתי בפי האישים גם מלים בודדות אשר אין למצאן אלא בפרקי התנ"ך הכתובים בשפה הארמית, והתרתי לי את זה על יסוד העובדה שהשפה הארמית היתה אז ידועה לבני יהודה.
-
המספר בלתי–קריא במקור המודפס. [הערת פרויקט בן–יהודה] ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.