רקע
יצחק יציב
אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד

(1886–1938)


לִפְנֵי שְׁלשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנִים עָלָה עֶלֶם בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה לָאָרֶץ. יְלִיד עַרְבוֹת סִיבִּירְיָה הַקָּרָה בָּא אֶל אֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ, לְהָחֵם אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁעָרְגָה אֶל שְׁמֵי הַמִּזְרָח, וַיַּעֲלֶה יְרוּשָׁלַיְמָה.

דַּק־גֵּו הָיָה הָעֶלֶם, פָּנָיו קְטַנִּים וְחַדִּים וְעֵינָיו הַבְּהִירוֹת הבהירות צוֹפוֹת לִנְקֻדָּה אַחַת, מִבְּלִי נְטוֹת יְמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה. בִּירוּשָׁלַיִם נָטַל הָעֶלֶם אֶת הָאִזְמֵל בְּיָדוֹ, וְהָיָה אַחַד הַסַּתָּתִים הָעִבְרִים שֶׁבָּאוּ לַעֲשׂוֹת בָּאֶבֶן הַיְרוּשַׁלְמִית. הַיָּמִים רֵאשִׁית יְמֵי כִּבּוּשׁ הָעֲבוֹדָה הָעִבְרִית בָּאָרֶץ. אַךְ לֹא עָבַר זְמַן מֻעָט וְהָעֶלֶם יָצָא אֶת חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְהָלַךְ לְחוֹנֵן אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לְעָבְדָהּ וְלִשְׁמֹר אֶת שְׂדוֹתֶיהָ.

זָרָה הָיְתָה הַמּוֹשָׁבָה הָעִבְרִית בַּיָמִים הָהֵם לַפּוֹעֵל הָעִבְרִי. קֹמֶץ בַּעֲלֵי כְּרָמִים וּפַרְדֵּסִים יְהוּדִים וַהֲמוֹן פּוֹעֲלִים עַרְבִים עוֹשִׂים כָּל עֲבודָה בַּגֶּפֶן, בְּעֵץ הֶהָדָר וְאַף בַּשְּׁמִירָה. בּוֹדֵד הָיָה הָעֶלֶם בְּבוֹאוֹ לַמּוֹשָׁבָה. רַק חֲבֵרִים מְעַטִּים מָצָא בָּהּ. אַךְ הוּא וַחֲבֵרָיו הַבּוֹדְדִים בְּמִפְלֶגֶת פּוֹעֲלֵי־צִיּוֹן לֹא נָפְלָה עֲלֵיהֶם רוּחָם. דַּרְכָּם הָיְתָה בְּרוּרָה: הָאָרֶץ בָּנֹה תִבָּנֶה אַךְ בִּידֵי הָעוֹבֵד הָעִבְרִי וְהוּא הוּא אֲשֶׁר גַּם יִשְׁמֹר עָלֶיהָ וְיִהְיֶה לְמָגֵן לָהּ. מֵאָז רָאוּ עֵינָיו הַבְּהִירוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת לֹא נָטָה מִמֶּנָּה וְהָלַךְ בָּהּ עַד אַחֲרוֹן יוֹמוֹ.

הָעֶלֶם הָיָה לְאִישׁ. יָדָיו נִתְקַשּׁוּ בָּעֲבוֹדָה וְהֵן יוֹדְעוֹת לְהַחֲזִיק גַּם בַּשֶּׁלַח. הוּא עוֹבֵד בְּמוֹשְׁבוֹת יְהוּדָה וּבְמוֹשְׁבוֹת הַשֹּׁמְרוֹן וּבִרְאוֹתוֹ כִּי עָמָל יְהוּדִי נֶחֱמָס בִּידֵי גַנָּבִים וְשׁוֹדְדֵי לַיְלָה, הָיָה לְשׁוֹמֵר, כִּי זַיְד לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת אֶת הַקָּלוֹן הַזֶּה, שֶׁרְכוּשׁ הַיְּהוּדִים בָּאָרֶץ יִהְיֶה נָתוּן לְשֵׁבֶט וּלְחֶסֶד בִּידֵי הַשּׁוֹמֵר הַצֶּ’רְקֶסִי אוֹ הַמָּרוֹקָנִי אוֹ הַבֶּדְוִי, וְיַחַד עִם כַּּמָּה מֵחֲבֵרָיו יִסֵּד אֶת הִסְתַּדְּרוּת “הַשּׁוֹמֵר”.

רָכוּב עַל סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה יָצָא לַשָּׂדוֹת, גֵּאֶה בְּתַפְקִידוֹ וְיוֹדֵעַ אֶת הַסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת לוֹ, אַךְ מִלְּבַד הַנֶּשֶׁק הֶחָגוּר לְמָתְנָיו, קִנְנָה עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ הַכָּרַת הַצֶּדֶק אֲשֶׁר בְּמַעֲשֵׂהוּ. הוּא אַךְ לְשָׁלוֹם, אַךְ לַהֲגַנָּה עַל עֲמַל כַּפָּיו שֶׁל הָעוֹבֵד, לְבַל יְשַׁלַּח הַשָּׁכֵן אֶת בְּעִירוֹ בִּשְׂדוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁל הָעִבְרִים, כְּמִשְׁפַּט הָעַרְבִים בַּיָּמִים הָהֵם, וְלֹא יִגְנֹב אֶת פְּרִי עֲמָלָם.

שָׁנָה בָּאָה וְשָׁנָה הָלְכָה. לֵילוֹת שְׁמִירָה רַבִּים עָבְרוּ עַל זַיְד וּבַאֲפֵלַת הַלַּיְלָה הִתְאַבֵּק לֹא פַּעַם עִם שׁוֹדְדִים וְגַנָּבִים, חַיָּיו עוֹמְדִים לוֹ מִנֶּגֶד וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

אוּלָם עִם הֱיוֹת זַיְד מָסוּר בְּכָל לִבּוֹ לִשְׁמִירָה בִּקְשָׁה נַפְשׁוֹ עֲבוֹדַת יְצִירָה – יָדָיו רָצוּ לֶאֱחֹז בַּמַּחֲרֵשָׁה וּבָאֵת, לִזְרֹעַ, וְלִקְצֹר, לַעֲדֹר וְלִנְטֹעַ. וְהָיְתָה מַשְׂאַת נַפְשׁו –ֹ כְּפַר הַשּׁוֹמְרִים, אֲשֶׁר מַחֲצִית הַשָּׁנָה יַעֲסֹק הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁמִירָה וּמַחֲצִית בָּעֲבוֹדָה בַּמֶּשֶׁק. וְכָךְ נוֹסָד עַל גְּבוּל הַצָּפוֹן כְּפַר הַשּׁוֹמְרִים, כְּפַר גִּלְעָדִי, עַל שֵׁם חֲבֵרוֹ הַשּׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי. בֵּינָתַיִם הֵקִים זַיְד מִשְׁפָּחָה וְיָשַׁב גַּם הוּא בִּכְפַר־גִּלְעָדִי.

אַךְ כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא מָצָא סִפּוּק לְרוּחוֹ הַצְּמֵאָה לִפְעֻלּוֹת בַּכְּפָר הַזֶּה וְיָצָא מִשָּׁם, וּכְחָלוּץ אֲשֶׁר מִקָּרוֹב בָּא אֶל הָאָרֶץ הֵחֵל הַכֹּל מֵחָדָשׁ. זַיְד הָיָה שׁוּב לְשׁוֹמֵר וְהוּא שׁוֹמֵר אֶת יַעֲרוֹת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת בְּשֵׁיךְ־אַבְּרֵךְּ.

פִּנָּה חֲדָשָׁה. יַעֲרוֹת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת וְקַרְקְעוֹתֶיהָ עֲדַיִן נְתוּנִים בִּידֵי שׁוֹמְרִים עַרְבִים. עֶדְרֵי הָעַרְבִים רוֹעִים בֶּהָרִים וּבַגֵּאָיוֹת שֶׁל שֵׁיךְ־אַבְּרֵךְּ, אַף הָאֲדָמָה הֶפְקֵר. אָמְנָם, שְׁמָהּ שֶׁל הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת נִקְרָא עַל הַמָּקוֹם, אַךְ לְמַעֲשֶׂה מְשַׁמֵּשׁ הַיַּעַר מַחֲסֶה לְשׁוֹדְדֵי יוֹם וּמִקְלָט לְגַנָּבֵי לַיְלָה. אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה אִוָּה זַיְד

לְמוֹשָׁב לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

בְּדוּדָה, עֲזוּבָה, רְחוֹקָה מִמְּקוֹם יִשּׁוּב הָיְתָה הַגִּבְעָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים זַיְד אֶת צְרִיפוֹ, לוֹ, לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, לְסוּסָתוֹ וּלְעֶדְרוֹ הַדַּל. אוּלָם רְאֵה פֶּלֶא: הַצְּרִיף הַדַּל הָפַךְ בִּן לַיְלָה אַרְמוֹן מוֹשֵׁךְ לִבּוֹת צְעִירִים וּצְעִירוֹת וְהֵם דְּבֵקִים בּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. הֵלֶךְ כִּי יַעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְנַהֲלָל וְתָצִיץ עֵינוֹ לְיָמִין וְתִרְאֶה מִבַּעַד הָאַלּוֹנִים צְרִיף בּוֹדֵד עַל הַגִּבְעָה וְיָסוּר אֵלָיו בְּלֵב רוֹטֵט וְצָעַד בַּשְּׁבִיל בֵּין הָעֵצִים, וּכְכָל אֲשֶׁר יִתְקָרֵב אֶל הַגִּבְעָה יִגְבַּר קִסְמָהּ בְּעֵינָיו וּפֶלֶא יוֹשְׁבֶיהָ. דּוֹמֶה, הַצְּרִיף אֵינוֹ צְרִיף כִּי אִם טִירָה מֻפְלָאָה, וַאֲנָשֶׁיהָ – בְּנֵי הָעֲנָקִים.

רַוֵּה צְמְאוֹנְךָ, הֵלֶךְ עָיֵף, מִן הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים אֲשֶּׁר בַּכַּד וּפְרֹס מִן הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן וּשְׁבֹר רַעֲבוֹנְךָ. אִישׁ לֹא יִשְׁאָלְךָ מִי אַתָּה, מֵאַיִן בָּאתָ וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ. כִּי בַּעַל הַטִּירָה יִשְׁמֹר בַּיַּעַר, בָּנָיו יִרְעוּ אֶת הַצֹּאן בֶּהָרִים וְהָאִשָּׁה תִּשְׁלַח יָדָהּ לַעֲשׂוֹת חֲרִיצֵי חָלָב. כֻּלָּם עוֹבְדִים. וְהָיִיתָ גַּם אַתָּה אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה וְתֵצֵא אֶל הֶחָצֵר וְתֹאחַז בַּמַּעְדֵּר אוֹ בַּקִּלְשׁוֹן וְהָיִיתָ כְּאֶחָד מִן הָעֵדָה הַקְּטַנָּה.


עָבְרָה שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה וְהָעֵדָה גָדְלָה, עֵדָה שֶׁל נֹעַר. עַל הַגִּבְעָה הוּקַם בַּיִת. מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בָּאוּ הָאֲנָשִׁים לָחֹג עִם זַיְד וּמִשְׁפַּחְתּוֹ אֶת חֲנֻכַּת הַבַּיִת עַל הַגִּבְעָה. וְזַיְד מַכְנִיס אוֹרְחִים, מַסְבִּיר פָּנִים. פְּעָמִים עוֹלָה בַּת־צְחוֹק מְאִירָה עַל פָּנָיו וְאָז הוֹפֵךְ הָאִישׁ בֶּן הַחֲמִשִּׁים לְעֶלֶם צָעִיר, כִּבְיוֹם בּוֹאוֹ לָאָרֶץ, כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ בְּאַלּוֹנִים, כְּבָנָיו יוֹצְאֵי חֲלָצָיו.

וְיַעַר הָאַלּוֹנִים מְלַבְלֵב וְרוֹחֵשׁ חַיִּים, הַנֹּעַר שׁוֹקֵק בּוֹ. מַחֲנֶה שֶׁל צְעִירִים וּצְעִירוֹת דָּבֵק בּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ. עֵינוֹ הַבְּהִירָה רוֹאָה נַחַת – בָּנָיו עוֹבְדִים וְשׁוֹמְרִים כָּמוֹהוּ, אַמִּיצֵי לֵב כָּמוֹהוּ. אַךְ כָּל קִבּוּץ אַלּוֹנִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הֵם. וְהִנֵּה אַחֲרֵי שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁל שְׁמִירָתוֹ יָכוֹל קִבּוּץ אַלּוֹנִים לְהִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה בִּסְבִיבַת הַיְּעָרוֹת.

אוּלָם גַּם זֶה לֹא סִפֵּק אֶת רוּחוֹ. אַלּוֹנִים תָּקְעוּ יָתֵד בְּאַדְמַת הַמִּישׁוֹר שֶׁל קֻסְקוּס־טַבַּעוּן – וְהוּא הֵן לֹא אֶל הַמִּישׁוֹר יִשָּׂא עֵינָיו כִּי אִם אֶל הֶהָרִים. וְשׁוּב הוּא עוֹמֵד כִּבְרֵאשִׁית דַרְכּוֹ. וְשׁוּב הוּא לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵי חֲבֵרָיו, בְּנֵי הַנֹּעַר בְּאַלּוֹנִים:

– הֶרָה, הֶרָה! עֶדְרֵי צֹאן וְרוֹעִים חֲסֵרִים לָנוּ בָּאָרֶץ, יוֹשְׁבֵי הָרִים מְעַטִּים לָנוּ… הֶרָה, הֶרָה…

וְעֶרֶב אֶחָד צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן בְּאַלּוֹנִים וְקָרָא לְשִׂיחַת חֲבֵרִים עַל עֲתִידוֹת הַמֶּשֶׁק שֶׁל אַלּוֹנִים. זַיְד, כָּרָגִיל, הָלַךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂיחַת חֲבֵרָיו. וְהִנֵּה בַּדֶּרֶךְ פָּגַע בּוֹ כַּדּוּר מִן הָאֹפֶל וְהוּא נָפַל.


(תרצ"ח)


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות