מה ידידות משכנותיך ה' צבאות

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'

לבי ובשרי ירננו אל אל חי

(תהילים פ"ד ב)

– 1 –

בחשכת ליל, מעופלת ערפל,

המטר שוטף, הברד נופל,

ירעם הקרח, ישלוף חרביהו;

איש בודד, נודד מארץ נכריה,

בדרך לא עבר, במקום ציה,

על הרי נשף, ידרוך רגליהו;

– 2 –

מקול הרעם, יחרד ילפת,

משאון הרוח, גויתו נדחפת.

כשכור יתנודד, הנה והנה;

אומץ הקרח, יפלח כליותיו,

כדורי הברד, ישברו עצמותיו,

הה! אנה ימצא מרגוע, אנה מלונה?

– 3 –

ישאף לאור בוקר, כעבד צל,

אולי ירוח לו, אולי ינצל!,

יביט למעלה אל השמים,

הבט לככבים נגהם אספו,

(וזרמי מטר, עפעפיו ישטפו),

איפה ככבי בוקר?, יורני דרך חיים!

– 4 –

במקום הרוח בשאונו יסער,

כחלילים יהמה מבין עצי יער,

שם יפול שדוד, נואש מחייהו!

מהמית הכפירים, לטרף ישאגו,

לבו לא תחת, עשתנותיו לא נמוגו,

תנעם לו המות, תחליץ מצרה נפשיהו,

– 5 –

יחבק עפר ארץ בם תאטר עליו פיה,

פן ימצא הרוחה, בבור תחתיה,

הוי, לעת מהומה אהה ליום צרה!

הושיעה אלי! יצעק יתחנן,

הקם סערה לדממה, אל חונן,

אויה! כחי עזבני, ותשועתי נסתרה.

– 6 –

ככה יהמה יבכה נכה רוח

עדי תשקוט הסער תנוח הרוח,

וכוכב השחר יזרח ממסלולו,

בין מפלשי עבים זהרו יבקיע,

יגלה זוהר שחקים טהרת רקיע,

יבשר לאור שמש יזרח ממולו,

– 7 –

כככב השחר ירנין נפש מחכה לבוקר;

ככה תפארת “בית יעקב”, אור יקר,

השמחת נפשות אבלי ציון נכאי רוח,

עלי חורבתיך ימים רבים נפשם אומללה,

על שוממותך זה כמה, רוחם חובלה;

עתה יעלזו בהדרתך, אור זרוח,

– 8 –

מארץ גלותינו שבנו אליך, קרית מועדינו,

הה! שממה מצאנוך כיום עזבוך אבותינו,

מיום בא שמשך זה אלף ושמונה מאות שנה;

עוד לא שבת לזרוח על נאות הריך

ארך הלילה נסתם חזון צופיך

עוד שמיך מלובשים קדרות, קריה נאמנה,

– 9 –

מנאות הריך, לא משו השמיר והשית!

עוד שועלים, ירקדו, מקום האולם והבית,

על משואות חרבותיך לבנו נכאים יהמה:

יצלצלו באזנינו קול קינות איכה,

יליל אבלי ציון מעמק הבכה,

עד מתי לא תרחם העזובה זה כמה!

– 10 –

חשכת הלילה, מעוף האפלה,

הארת, בית תפלה בעיר המהוללה;

כככב השחר בצאתו מקדים נדמתה,

בראותינו אותך מתנוסס בהדר יפעתך,

מעל לשכיות החמדה תתרומם תפארתך;

נקו גם לאור שמש כי תזרח בהדרתה.

– 11 –

עוד לא מש מנגד עינינו תל חרבתך,

כחולמים, נהיה בהביטנו לרוממותך,

אצבע אלהים היא ידו הרוממה,

דבר אלהינו מאלף דור, עתה יקומו:

חרבות יהודה וירושלם ראשם ירומו!

“לא יקרא לך עוד עזובה ולארצך שממה”

– 12 –

בך ישמע קול זמירות מהללי יה,

האח! מה תשמח העיר, מה תעלוז הקריה,

מנעימי זמירות ישאו קולם ירונו.

ישירו לה' האל מפליא פלאות,

ישמחו עיר אלהים, משכן אלהי הצבאות,

אכן האיר ה' פניו אלינו הרחיב גבולינו.

– 13 –

אומללים כוננוך, ואתה מתנשא כהיכל מלך,

אבלי ציון בנוך, ואין על עפר משלך,

אך זרוע ה', עוז ישועתו גברה עלינו,

הרהבנו עוז, הלבשנו חיל,

ובחשכת אפלה האירה ליל,

אך יד ה' עוז ישועתו היתה לנו.

– 14 –

ראשונה נתרוממת מבין חרבות ירושלם,

כן ישגבך אלהים כימי השמים,

יתרוממו סביבותיך חרבות יקרים,

יציצו מעפר שממותם, ירימו ראש,

תבנה עיר האלהים השרופה באש,

יכונן ממולך הר בית ה' בראש ההרים.

תרכ“ח לפ”ק