רקע
שלמה שבא
הרב משה אגוז קשה

משה משה, בעצם הרב והדיין משה הלוי מצפת. תלונות רבות שמענו עליך. מתלוננת עליך חבורה של צעירים מסתערבים לומדי תורה בצפת ומתלונן עליך גם ר' ישמעאל מדמשק, שניסה שלוש פעמים להתיישב בצפת ואתה גירשת אותו. ואתה נאשם גם בהפליה לטובה של בני ספרד שזה מקרוב באו, ובמקום לעסוק במה שמונית עליו, בהוראת תורה, אתה עוסק בעבודות צדדיות, נוסע בכפרים ושוחט בהמות ועופות תמורת כסף. הרב משה, מה נאמר ומה נדבר, התלונות נגדך רבות וקשות. אמנם לא נפסוק דין, שכן את טענותיך לא שמענו, אבל נפרסם את כל מה שאנו יודעים.

היו אלו השנים הראשונות של המאה החדשה, השש־עשרה. נסתיימה מחצית האלף השני. העולם רעש – יהודי ספרד עדיין חיפשו מולדות חדשות, העות’מאנים ביססו את שלטונם לא הרחק מהגבול, אבל בארץ עדיין שלטו הממלוכים המצרים ומשה, הדיין והרב, היה ממונה מטעם יצחק שולאל, הנגיד שבמצרים, ראש היהודים בממלכה, על איסוף המסים שחייבים היו יהודי צפת לשלטונות, והיה מחלק גם את כסף התמיכה שהנגיד היה שולח ללומדי התורה. אבל נראה שלא הכול היו שבעי רצון ממנו. תלמידי ישיבה מסתערבים, בני הארץ מדורות, וראשם יוסף בן אברהם אסכנדראני, פנו אל הנגיד במצרים, התלוננו על הרב משה ובתחילת איגרתם הציגו את עצמם:

אנו החתומים למטה, קטני עבדיך, מנשקים עפר ארץ לפני יקר כבודך ומודיעים אנו למעלתך איך אנו לומדים תורה וכל עסקינו בגמרא לפני רבינו. ואין כזולתנו, פעם רוחשים ופעם מחשים, אלא בכל יום תמיד קובעים לתורה עתים ואין לרובנו מן התלמוד בטלה.


ומיד באו לעניינם וטענו כי הרב משה, נשוא תלונתם, במקום ללמד את תלמידיו, יוצא מדי פעם לכפרים שליד צפת ורודה דבש ועוסק בחקלאות, אבל מה שחמור יותר, הוא פוטר ממסים את המקורבים אליו ומלקט אליו “עם שלו, קצת אנשים שאינם בעלי שכל וסברא, כגון מבארך בן עדואן וזאתי ומעתוק וכיוצא באלו, ופוטר אותם מארנוניות ומעמיד עלינו.”

ועוד עוול הם תולים ברב משה. לפני זמן לא רב החלו להגיע לצפת ראשוני המגורשים מספרד ומפורטוגל והתיישבו בעיר, והרב משה נתן להם את כספי התמיכה שהוא מקבל מהנגיד ולהם, לבני הארץ מדורות, אין הוא נותן דבר:

וכשבא כבוד רב שמואל מסעוד לצפת, אמר משום מעלתך שכל מי שעוסק בתורה מסייעו אדוננו הנגיד ירום הודו, והוגד לנו כי רב משה עשה סיוע לספרדים ולא עשה שום סיוע לעבדיך המסתערבים. ואנו החתומים מטה אין אנו מניחים הלימוד בתלמוד, אבל אי אפשר לנו להיות יושבים תמיד על הספר. יהיו נא עיני אדוני פקוחות על עבדיך הסרים למשמעתך, המתפללים תמיד בעד שלוותך. ימיך יאריכו ויגיעו לימי אדוננו המלך המשיח שיגלה בזכותך במהרה בימינו.


המתלוננים החתומים על המכתב הם: חיים בן שמואל כוהן, חייא בן משה כוהן, עובדיה בן שמואל, מצליח בן שמואל כוהן, יוסף בן אברהם כוהן, יוסף בן אהרון, שמואל בן יעקב, שמואל בן חלפון הלוי והלל בן אברהם כוהן אלעלמאני.

ואילו ראש ישיבת המסתערבים יוסף אסכנדראני מתלונן במכתב לחוד: “הוא מצר לי בשבתי ובקומי, מחשיב כל אדם כנגדו כאין.”


ואין זו התלונה היחידה על הרב משה. גם ר' ישמעאל, דיין מדמשק, מתלונן עליו לפני הנגיד יצחק שולאל: שלוש פעמים ביקש להתיישב בצפת כמנהג אבותיו כשמזקינים, וגירשו משם משה. ר' ישמעאל עמד לעזוב את צפת בפקודת הרב ולפני נסיעתו כתב איגרת לנגיד:

והנה אני החותם שמי מטה, העלוב מייסורי הזמן, מפני שאני נחפז ללכת לעיר מולדתי דמשק, לא מצאה ידי לכתוב למעלת אדוננו שירום הודו ויגדל כבודו, כתב כפי הראוי. אמנם אגיד צערי ומה שקרה לי עם כבוד הדיין הנזכר, כי זה פעמים שלוש שבאתי מדמשק לדור בארץ הקדושה ועל אודות צער שמגיע לי ממנו יצאתי מצפת. כמה מצרים וצערים הגיעו לי על ידו! כי כן משפטו להצר לכל בעלי תורה וסברא למען לא ייקרא בשם חכם זולתו. והנה בתחילה קשר על רבו שמלמדו תורה, קל וחומר על אחרים, כי רבו היה כבוד רב אברהם פתילה.


וישמעאל מסביר מדוע הוא מתעקש לבוא לצפת: “באתי בנדר ובשבועה לבוא לדור בארץ הקדושה כי כך מנהג אבותי שנפטרו לחיי עד, כשמזקינים, באים לארץ־ישראל להיות קולטתם בחיים, וזה רוצה לגרשני ממנה.”

והמתלונן קובע: מעודו לא עשה רע למשה זה, להפך, בזמנו, כששלח הרב משה שליחים לדמשק כדי לאסוף כסף למען הישיבה בצפת, תרם בעין יפה:

ולעולם לא גמלתי לו רעה, אלא אדרבה, השתדלתי בעניינו כששלח לדמשק ולכל הגלויות לקבץ מעות על שם הישיבה, אז עמדתי באהבה וחיבה ומשכתי את הקהל במתק אהבה ודרשתי בכל קהילות דמשק ועשו נדבה בשביל הישיבה שנים־עשר זהובים. וכן בכל עת ועת שהיה שולח, אני הייתי משתדל לעשות רצונו לחיבת התורה ולומדיה ולחיבת הדרים בארץ, וזה – הדיין משה – תחת אהבתי ישטנני, תחת רודפי טוב חפץ לקטלני.


וישמעאל טוען כי הוא לא נתן מעודו לאיש לדבר רע על הרב משה, ואף על פי כן, הוא מספר כי הרב עשק אישה גרושה – ערך לה גט, אבל לקח את רוב הכסף שנתן לה בעלה לכיסו:

ואף על פי שבני אדם באים וצועקים ממעשיו לפני אני גוער בהם, ובכללם אישה דלה, ענייה ואלמנה וברחה מדמשק מהחובות שעליה ובאה לדור בצפת ונשאה אדם אחד ונתן לה חמישים מטבע דמשק ולא עלה זיווגם יפה וגירשה בימים מעטים. ורב משה קיבל ממנה שישה ושלושים כסף וחבל, בגד באלמנה, ונשארו בידה רק ארבעה־עשר כסף.


והוא ממשיך ומספר על שוחט שרבני דמשק חשדו בשחיטתו והעמידו עליו משגיח, ואילו הדיין משה שילח את המשגיח והשוחט מסכן את הקהל בטרפות. ומדבריו אנחנו למדים גם כי יהודים ישבו בשלושה כפרים בסביבות צפת: בעין־זיתים, בביריה ובכפר יסיף:

יש לו תלמיד אחד לרב משה מכפר יסיף, והוא דר בעין אלזיתון ולמד אצלו הלכות שחיטה ושמעתי מדמשק מכבוד־רב יוסף סרגוסי ומרב שמואל בהלול ומזולתם על השוחט הנזכר שיצאו עליו דיבות רבות, ועמד הרב והסכים עליו שלא יהיה שוחט ובודק ומוכר לעצמו, כי כל אנשי אלזיתון ואנשי ביריא וצפת מרננים עליו ומדברים אחריו שלא יצא מבהמותיו כי אם מעט טרפות, על היות שמגיע לו נזק בעת שתעלה הבהמה טרפה, וגזר החכם רב יוסף סרגוסי שלא יאכל שום אדם משחיטתו עד שיעמידו עליו איש נאמן על השחיטה ועל הבדיקה.


והרב משה ציפה להזדמנות ולאחר שנפטר הרב יוסף סרגוסי החזיר את השוחט להיות נאמן על עצמו ואומר ישמעאל:

וכשראיתי שהדברים מגיע מהם נזק גדול לנפשות ישראל, כי כל שלוש עיירות ישראל אוכלים משחיטתו, אמרתי לרב משה שאין ראוי שהשוחט יהיה נאמן לעצמו, כי בסיבת זה יש רינון על כבודך, כי כל נתח טוב וכל ירך וכתף קורא אותו על שמך, ואם לא תעמיד עליו נאמן יהיה רינון וחילול על התורה, ולא רצה לתקן.


ואפשר אמנם שזו היתה הסיבה שהרב משה גירש את שמואל בן יהודה מצפת: הוא הרבה לערער על דרכיו ועל מעשיו ואולי גם התקנא בו שכן היטיב לדרוש לפני הקהל, והרב משה שלח שליחים והורו לישמעאל לארוז את חפציו ולצאת מן העיר וישמעאל מיהר לסיים את מכתב התלונה לנגיד במצרים בדברי חנופה:

ומפני שאני נחפז ללכת לדמשק לא סיפרתי אחת מני אלף ואם יישר זה בעיני אדוני שיבטלני רב משה מדברי תורה אני וזולתי, עלי לקבל גזרתך ואין להאריך, כי אם בשלומך שיגדל לעד ואל יחדל, כחפצך וחפץ הנרצע לאהבתך ומתפלל תמיד בעד שלומך ומצפה לתשובתך.


ויצא לדמשק וציפה שייעשה לו דין צדק. ואם נעשה, אינני יודע, אבל לא הוא ולא הנגיד ולא רב משה ולא בני צפת ועין־זיתים וביריה וכפר יאסיף ושאר יישובי הגליל לא ידעו, כי הנה, עוד מעט, עוד שנה, עוד שנתיים – צפויים שינויים גדולים בארץ, ומה שהיה לא יהיה עוד לעולם. העות’מאנים באים, העות’מאנים באים, לארבע מאות שנה.


מקורות: Fragments from the Cairo Geniza – R. Gotthil. W. Worrell; תעודות חדשות לתולדות היהודים בארץ־ישראל – ש' אסף בציון תרפ“ז; החיים הכלכליים בצפת – יעקב כנעני בציון תרצ”ד; אחרוני הנגידים במצרים והקהילה בארץ־ישראל – אברהם דוד בתעודה ט"ו.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!