אסון בצפת. אהרון בן שושן היה משודך עם מרת סיתי, בתו של אליה אשכנזי, והכלה מצאה חן רב בעיניו ואהבה והוציא כסף רב להכנות לחופה ונפשו כלתה לאותו יום של שמחה, והנה שוד ושבר: ממש לפני החופה – מתה מרת סיתי והשמחה הפכה לתוגה רבה. ועמד החתן בבגדי חתונתו ולבו שבור, מתה ארוסתו, כלה כספו שהוציא לקראת הנישואין, ואז הבריק בו הרעיון – אחות לה למנוחה, מרים שמה, והיא נערה צעירה ונאה, וראה אותה פעם ופעמיים ושם אל לבו שנאה היא, אבל מובן שלא נכנס בו שום רעיון של חטא, שכן את אחותה עמד לשאת לאישה, אבל עכשיו, שכלתו נפטרה, יכול הוא לשאתה. ונדמה היה לו גם, שזו הקטנה צופה היתה בו בחיבה. ופנה אהרון אל אב הבנות, אליה אשכנזי, עוד לפני שהובילו את כלתו לקבורה, וביקש: “הוצאתי הוצאות רבות לקראת הנישואין עם בתך, ומתה, ושנינו מצטערים על כך, אבל את הנעשה אין להשיב, כך נגזר במרומים, אבל כדי שלא יהיה הפסדי ללא תקנה, תן לי את בתך הצעירה, מרים, לאישה, והכול מוכן לחופה – הבית והבגדים והתכשיטים לכלה,” והוסיף: “וכמובן שאני אדאג לה ואשגיח עליה ואפרנסה בכבוד כפי שהתכוונתי לעשות לבתך הבכורה.”
ואמר אליה: “אינני יכול, כבר הבטחתי את בתי מרים לאישה ליוסף חדאת מצידון וכתבנו שטר שידוכין ואני אהיה חייב בקנס אם לא אתננה לו לאישה.”
ואהרון בן שושן איש מוכר הוא בצפת וחביב על האנשים, ומשפחתו מעורה בעיר, ובא אל נכבדי צפת וסיפר על סירובו של האב, והללו שראו כמה שוקד היה להכין הכנות מכובדות לקראת החופה נכמרו רחמיהם עליו ובאו אל האב והודיעוהו:
“אם אינך נותן את מרים לאישה לאהרון, איננו קוברים את בתך המנוחה.”
ונבהל האב, אבל ראשי העיר בשלהם: “תן את בתך השנייה לאהרון, וכך הוא המנהג בישראל.”
וקראו גם למרים ושאלו את פיה, והיא, מבוישת, אמרה, “מוכנה אני להינשא לאהרון.”
ולא היתה ברירה בידו של האב והסכים, אבל הודיע כי עושה הוא זאת בעל כורחו שכן כאמור, הבטיח את הבת ליוסף מצידון, אבל פרנסי העיר כופים אותו. ומיהרו פרנסי העיר וקראו לאהרון וקידש את מרים עוד לפני קבורתה של אחותה הבכירה. והיתה זו חתונה חפוזה אמנם, ודאי לא כפי שראה אהרון בדמיונו, אבל לא היתה ברירה.
והזוג החדש נכנס לביתו.
אבל משנודע הדבר לחתן המיועד בצידון, יוסף חדאת, נתכעס ובא לצפת וטען ברוגזה לפני האב שהפר הבטחתו ותבע את הקנס הכתוב בשטר השידוכין, אם יתבטל השידוך.
ואילו האב אמר: “לא מרצוני נעשה הדבר, אנסוני ראשי הקהל.”
ולא נתקררה דעתו של יוסף והמשיך וטען כנגד האב, וכל השכנים עומדים עליהם ושומעים למריבה, זה תובע את הקנס וזה אומר: “הייתי אנוס.”
וניסו השכנים לפייס ביניהם ולא הצליחו. ובאו ראשי הקהל ורבני העיר ויוסף חדאת טען נגדם שגזלו את ארוסתו. והללו אמרו: “מנהג בישראל הוא שאם מתה כלה, רשאי החתן לבקש את אחותה לנישואין, והאחות מרים גם היא רצתה באליהו.”
ולא נרגעה המריבה, עד שהחליטו לפנות לרב הגדול אברהם יצחקי, היושב ודן בירושלים, ושמו נודע בארץ ובארצות רבות שהיה שם, וסיפרו לו את סיפור המעשה וביקשו שיפסוק דין תורה. וכנהוג בישראל כתבו במקום שמות האנשים שמות מן הדמיון כדי שלא לביישם:
ראובן תושב צפת היו לו ב' בנות ושידך אחת מהן לשמעון תושב צפת ואחר כמה ימים ושנים שידך הבת השנייה ללוי תושב צידון ובעת הכנסתה לחופה ממש נפטרה כלת שמעון. וכראות אנשי העיר צפת שטרח שמעון כמה טרחות והוציא הוצאות לצורך החופה ולבסוף יצא נקי מנכסיו, נכמרו רחמיהם על שמעון וקמו על ראובן לומר שייתן את בתו המשודכת בצידון ללוי, לשמעון. וראובן סרב, לאמור: לא אעשה הדבר הזה שכבר היא משודכת בצידון. והכריחוהו אנשי העיר ואמרו לו, אם לא תעשה הדבר הזה לא נוציא המתה מהבית.
והפונים אל הרב בירושלים המשיכו וסיפרו:
ושאלו את פי הנערה ונתרצתה לחופה ואז עמדו אנשי הקהילה וקראו לשמעון וקידש את הנערה בת ראובן המשודכת בצידון קודם הוצאת הכלה שמתה מהבית ונתנו לראובן שטר חתום על מעשה זה, שהם הכריחוהו בדבר הזה, שלא יעכב מנהג אבותיהם בידיהם.
ובכן היה לו לאב שטר מראשי הקהל ונרגע. החתן מצידון לא יוכל לבוא בטענות אליו. אבל לא הועיל השטר המזכה, לוי בא ותבע את הקנס על כך שהפר את המוסכם ביניהם, וסיפרו הטוענים לרב בירושלים:
עכשיו לוי מצידון תובע מראובן הקנס שנוהגים לכתוב בשטרי השידוכין וראובן מתנצל לאמר, אין לך עלי דין ודברים שאני על משמרתי הייתי עומד, שלא הייתי רוצה לקדש את בתי כי אם לך, ואנשי העיר הכריחוני על ככה ואנסוני שלא היו רוצים לקבור את מתי מלפני.
ואמר שמנהג העולם הוא שאם מתה הבת המשודכת יש לתת את אחותה לחתנה, וההתחייבות שהתחייב שאם יופר השידוך עם החתן הצידוני, מבוטלת שכן אין כאן שבועה וציין האב: “כשנשבעתי על דעתם של רבנן נשבעתי ולא לבטל מנהגם.” ועוד: “ומה גם שהנערה רצתה לקבל קידושין בעצמה ולא מידי היתה זו.”
ופנו ראשי צפת לרב יצחקי בירושלים וביקשו: “אתאנו לחלות פני קדשו, יורנו מורנו, הדין עם מי, אם חייב ראובן ליתן הקנס הנזכר או אם פטור בדיני אדם ושמים.”
והוסיפו ראשי העיר ורבניה הצהרה ובה הם הודיעו כי הם שאילצו את האב להשיא את בתו השנייה לחתן האומלל והעידו: “גזרנו אומר עליו והכרחנו אותו שיעשה הדבר הזה וקרינו את אהרון הנזכר ועמד וקידש את אחות הנפטרת בפנינו ובפני קהל ועדה.”
וסיימו את המכתב וחתמו שמותיהם, ונוסיף אותם כאן כדי לרשום שמם של פרנסי צפת באותם ימים: “חתמנו שמותינו פה עיר הקודש צפת תבנה ותיכנן במהרה בימינו, בחודש טבת שנת התנ”ח – היא שנת 1698, – שמעון גוייזו, יוסף ביוואש, יצחק נעמיאס, יוסף שאלתיאל קאנפנטון, שלמה יצחקי."
וכעבור כמה שבועות משיצא אחד מנכבדי צפת לירושלים – והמסע, על גבי חמורים או פרדות, הוא ארוך, נתנו בידיו את האיגרת ואת ההצהרה וביקשו שימסרם לרב בירושלים וכך עשה. ועיין הרב באיגרת ותהה על דרכי המרום שאין להם חקר, והוציא קולמוס ודיו וכתב ופסק הלכה: האב פטור ומותר מפרעון הקנס. ופירט את הסיבות לגזר דינו וחתם שמו. ואותו שליח, משסיים מלאכתו בירושלים, וחזר לצפת, הביא עמו את פסק הדין וקראוהו רבני העיר ושמחו, שנהגו כהלכה והאב גם הוא שמח שנפטר מקנס, והחתן בצידון בוודאי נשאר עצוב כשהיה, ואילו הזוג החדש חי באושר והביאו ילדים לעולם ובנו בית של קבע. מי יודע דרכי אלוהים וכיצד מתקיים אותו מאמר האומר כי לפני שיורדת נשמה לעולם הממש מכריזה בת קול: בת פלוני לבן פלוני. והנה ראינו אחת מדרכי ריבון העולם.
מקורות: זרע אברהם, חושן משפט י"א – הרב אברהם יצחקי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה
עד כה העלינו למאגר 47919 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.
בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.
נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!