האחים האלה מחולקים, מפורדים, מריבים ומתקוטטים איש עם אחיו זה יותר משלשת אלפים שנה.

*

התפּתחות הריב החלה אחרי מות שלמה ונמשכת עד ימינו אלה. אפרים – הם בני המעלה “נושקי רומי קשת”, מקורבים תמיד לפרעה – למלכות – ומבקשים תמיד את הבנימינים, אחיהם הקטנים, להביאם אליהם ולהדריכם בנתיבותיהם, יעקב הזקן ממאן לשלוח את בנו הקטן אליהם, כי נפשו קשורה בנפש הנער. אולם, כי ירעב, ישלח את יהודה בנו הגבור לפניו אל יוסף להורות לפניו – ציונה – ולאחר את אפרים ויהודה יחד.

*

יוסף נופל בראשונה על צוארי בנימין הקטן ואחרי כן נופל על צוארי כל אחיו הגדולים, וקורא בקול: “אני יוסף אחיכם!”, “העוד אבי חי?” ולמחיה שלחהו ה', כי יתפתח ויעצור כח לחדש את נעורי עמו ולשוב ולחיות בתור עם חי.

* * *

מסדרי ההפטרות הבינו היטיב כי ספּורי יוסף ואחיו מרמזים על כל דברי ימי האומה כולה בנבואת יחזקאל:

"ואתה בן־אדם, קח לך עץ אחד וכתוב עליו: ליהודה ולבני

ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו: ליוסף עץ אפרים

וכל בית ישראל חבריו, וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ

אחד והיו לאחדים בידיך וגו' ודבר אליהם: כה אמר ה'

אלהים: הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו

שם, וקבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי

אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל… ולא יהיו עוד לשני

גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות."

“ויגש אליו יהודה” – יהודה מחויב לגשת, להתקרב ולא להתרחק.

*

"כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו – זה יהודה ויוסף.

עברו – נתמלאו עברה זה על זה." (ילקוט שמעוני)

זו מלכות אפרים ויהודה בארצם, והחרדים והנאורים בימינו.

*

“ונגש חורש בקוצר” – חורש זה יהודה; בקוצר זה יוסף;

ודורך ענבים זה יהודה; במושך הזרע זה יוסף, שמושך

זרעו של יעקב". (מדרש)

היראים והחרדים חרשו את תלמי היהדות, הם החזיקוה – בספרות התלמודית מהתנאים עד הרבנים האחרונים ויציגוה על בסיס נאמן, והנאורים קוצרים ברנה את אלומותיהם ומתפּארים במעשי אבותיהם – בחכמת ישראל – ובמדותיהם הטובות לעיני כל העמים.

הנה ימים באים ושמש השלום והאחוה תופיע ותגיה חשכנו, הנאורים לא יצרו את החרדים והחרדים את הנאורים ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות, כי אך מציון תשועה, ורק בה, בארצם, יושעו תשועת עולמים.

*